עם המעבר הכפוי לעבודה מרחוק, הרבה מנכ"לים מגלים שחלק מאנשי הצוות שלהם ממש לא מאושרים. הם רואים את זה כשאנשי צוות מוערכים בוחרים לעזוב חברה של 500+ עובדים ולעבור לעבודה אחרת, לרוב לארגון עם רק כמה אנשים (סטארטאפ בהתחלה או קרן השקעות), או אפילו לא לעבוד בכלל. המהלך הזה נראה לעתים קרובות לא הגיוני. הבנאדם מוותר על שכר ותנאים מעולים. המנכ"ל מרגיש לעיתים קרובות נעלב אישית ובטוח מבולבל.
אין צורך להיות מבולבלים. הסיבות הן למעשה הגיוניות לגמרי.
בעולם המרוחק הזה, אנשים רבים מרגישים מנותקים, מה שמוביל לעצב, ולעיתים קרובות לעצב עמוק (כלומר, דיכאון). אלו שנמצאים במצב הזה יודעים שמשהו חייב להשתנות, אבל הם לא בטוחים מה. העבודה שלהם היא הפעילות שגוזלת את רוב היום שלהם, אז הם לעיתים קרובות מניחים שם נמצאת הסיבה. הם מאמינים שהנתק שלהם נובע מהעובדה שהם עובדים ב"חברה גדולה". אם הם יעזבו לחברה קטנה, הם יחזירו לעצמם את תחושת החיבור.
לרוע המזל, זה נדיר שהם באמת ירגישו ככה, כי הנתק שלהם לא מגיע מגודל החברה אלא מאיך שהם עובדים מרחוק.
רוב המנהלים מרגישים שאסור להם לשאול על החיים האישיים של העובדים שלהם, ולכן לא מוכנים לשאול על סביבת הבית והשגרה היומית של העובד. הטקטיקה הזו היא טעות. המנהל הוא מאמן שהתפקיד שלו הוא לעזור לעובד לפרק ולפתור את הבעיות שהוא מתמודד איתן, בין אם הן מופיעות בעבודה או בעולם האישי.
לכן, כמנהלים, אם אתם מרגישים שאחד העובדים שלכם לא מאושר או חווה כאב מנטלי/רגשי, תשאלו אותם על זה. תשאלו אותם על סביבת הבית והשגרה היומית שלהם. אני מניח שאתם כנראה תגלו שהם לא עושים או שאין להם לפחות אחד מהדברים הבאים:
- יוצאים החוצה
- רואים אנשים אחרים שהם מכירים
- מתאמנים
- יש להם גישה למרחב שקט ורציף לשיחות זום
אני טוען שבני אדם צריכים ארבעה דברים כדי להרגיש מאוזנים נפשית:
1. חיבור לטבע
2. חיבור לשבט
3. זרימת דם
4. מקום עבודה ללא הפרעות
לפני הקורונה, יכולנו להשיג את כל אלה במידה מסוימת פשוט על ידי הגעה למשרד.
- היינו צריכים לצאת מהבית כל יום כדי להגיע לתחבורה שהביאה אותנו למשרד ובחזרה. על ידי יציאה מהבית, נתקלנו באוויר בחוץ, גם אם רק לרגע, מה שיצר חיבור לטבע.
- ראינו אנשים אחרים במשרד שהיו מוכרים לנו. אולי הם לא היו החברים הכי טובים שלנו, אבל הכרנו אותם. אמרנו שלום ולהתראות, אולי אכלנו צהריים איתם, אולי אפילו נפגשנו לדרינק אחרי העבודה, וחלקנו צחוק מדי פעם. הפעולה הזו יצרה חיבור לשבט.
- היינו צריכים ללכת פיזית לתחבורה, מה שהזיז את הגוף שלנו קצת ולכן הזרים את הדם שלנו קצת. רבים מאיתנו ניצלו את היותם בחוץ כדי ללכת לחדר כושר וממש להזרים את הדם.
- העיצוב של המשרד המודרני הוא לביצועים, עם תאי טלפון, חדרי ישיבות, או משרדים פרטיים לפגישות ושיחות. כך, היו לנו מקומות עבודה ללא הפרעות.
השגנו את הדברים האלה בלי לשים לב.
במקום לשכנע אתכם שהאלמנטים האלה יוצרים תחושה של שלווה וסיפוק, אני מאתגר אתכם לעשות ניסוי איתם.
באופן טבעי, הגעה למשרד פיזי נתנה לנו כל אחד מאלה במידה קטנה. הניחו שאנחנו מתכוונים ליצור אותם בסביבת עבודה מהבית. במקרה הזה, אנחנו יכולים להשיג אותם במידה הרבה יותר גבוהה, ולכן להרגיש סיפוק אישי אפילו גדול יותר מאשר כשהלכנו למשרד.
הנה איך אני עושה את זה:
חיבור לטבע
אני לוקח הליכה של 5 דקות בחוץ בתחילת היום לפני שאני מתחיל לעבוד. ואני לוקח הליכה של 5 דקות בסוף היום ברגע שסיימתי לעבוד.
ההליכה שלי לא רק יוצרת חיבור לטבע על ידי יציאה לאוויר הפתוח, אלא היא גם סימן נחמד למעבר אל ומ- העבודה. לפני הבוקר ואחרי המעבר בערב, אני לא מרשה לעצמי לעבוד, מה שמשאיר לי מקום להתמקד במשפחה ופעילויות אישיות.
אני גם לוקח הפסקות באופן קבוע במהלך היום. אני קובע פגישות רק של 25 ו-50 דקות, ואני מסיים את כולן בזמן. הלו"ז הזה מאפשר לי הפסקה כדי לעשות אחד או יותר מהדברים הבאים: ללכת לשירותים, לשתות מים, לחטוף נשנוש, לצאת החוצה, להתכונן לפגישה הבאה.
כשאני יוצא החוצה (מה שאני עושה לפחות פעם בשעתיים), אני:
- עוצם עיניים ופונה לשמש (גם אם מעונן) לדקה אחת. הרגע הזה יוצר חיבור אינטנסיבי ומהיר לטבע.
- בזמן שאני עושה את זה, אני מותח את האגן תוך כדי לקיחת חמש נשימות עמוקות. המתיחה הזו מזרימה את הדם שלי.
- ואז אני מוצא את אשתי או אחד הילדים שלי ונותן להם חיבוק של דקה. (האמת, רק אשתי סובלת את זה. הילדים שלי מסתפקים ב-10 שניות כשהם מוכנים לחבק אותי בכלל.) חיבוקים יוצרים חיבור אינטנסיבי ומהיר לשבט שלי.
חיבור לשבט
בנוסף לחיבוקים של הדקה שהוזכרו למעלה, אני קובע מפגשים חברתיים פיזיים (עם ריחוק חברתי אם צריך) לפחות פעם בשבוע.
אני משקיע אפס מאמץ באירוח. אני מוכן רק לשלוח אימייל עם הזמן והמיקום של המפגש.
לפעמים זה במסעדה/בר באוויר הפתוח לדרינק או ארוחה. לפעמים זה במרפסת שלי שבה כל אורח חייב להביא מה שהוא רוצה לשתות או לאכול.
הכוונה שלי היא לא להיות גס רוח אלא להפוך את הארגון והאירוח לקלים להפליא עבורי, מה שמגדיל את הסיכוי שאמשיך לעשות את זה.
המטרה של המפגשים האלה עבורי היא צחוק. אני מזמין את אלו שאיתם אני יכול לייצר את הצחוק הזה.
זרימת דם
בנוסף להליכות הקצרות בתחילת ובסוף היום וההפסקות של הדקה, אני רץ על ההליכון. אבל במקום לראות כמה אני יכול לעשות, עשיתי ניסוי עם כמה מעט אני יכול לעשות ועדיין לקבל את היתרון של תחושת שלווה ורוגע בגוף שלי שנמשכת יותר מ-24 שעות. עבורי, הזמן הזה הוא 3 דקות במהירות 4.0. אני רץ 5 דקות ליתר ביטחון.
שוב, המטרה שלי היא להפוך את הצעד הזה לכל כך קל (כלומר, קצר ואיטי) שאין שום סיבה בשבילי לא לעשות את זה כל יום.
אני צריך לציין שאני לעיתים קרובות מדלג על הליכת הבוקר לטובת ה-5 דקות על ההליכון כי ההליכון שלי נמצא במוסך נפרד, אז אני חייב לצאת החוצה כדי להגיע אליו. כך, אני מקבל את החיבור שלי לטבע בכל מקרה.
מקום עבודה ללא הפרעות
הפכתי חדר אחורי לסטודיו זום. הוא רחוק ממוקד הפעילות של הילדים, ואני יכול לנעול את הדלת כדי שאף אחד לא ייכנס בטעות.
לרבים מאנשי הצוות שלכם אין בית מספיק גדול, או חדר לא בשימוש, ליצור מרחב ללא הפרעות כזה. התשובה עבורם היא אחד מהבאים:
- חלל עבודה משותף מחוץ לבית (WeWork וכו')
- לשכור בית באזור פחות יקר של הארץ כדי להרשות לעצמם חלל גדול יותר.
- אני ממליץ שהחברה תספק החזר לשכירות עבור חלל עבודה או מגורים מרוחקים.
עם הצעדים האלה למעלה, אני מרגיש מחובר, יציב, ושליו לאורך כל היום. אפילו כשיש לי שיחות זום ברצף כל היום, אני מרגיש אנרגטי כל עוד אני באמת לוקח הפסקה בין כל שיחה ויוצא החוצה במהלך ההפסקות האלה.
דברים נוספים שתורמים לתחושת הרווחה שלי:
סט-אפ לשולחן:
- יש לי שולחן עמידה. בגללו, הצוואר, הגב והגוף שלי לא נתפסים או כואבים.
- מיקמתי את השולחן שלי ישירות מול חלון. המיקום הזה משיג שתי מטרות:
- הוא מאפשר לי להסתכל החוצה לטבע במהלך היום. אני גם פותח את החלון כדי להכניס אוויר צח כשהמזג אוויר מאפשר. הצעד הזה נותן לי חיבור לטבע.
- האור הטבעי על הפנים שלי דומה לתאורת וידאו מקצועית, ומאפשר לי להיראות נוכח לגמרי במהלך שיחות וידאו.
שגרת בוקר:
אני עוקב אחרי הצעת שגרת הבוקר של טים פריס.
- מדיטציה ל-10 דקות (עדיין במיטה) באמצעות אפליקציית Waking Up.
- כתיבה ביומן (עדיין במיטה) באמצעות 5-Minute Journal.
- מסדר את המיטה.
- שותה כוס מים גדולה.
- ריצה של 3 דקות על ההליכון.
- כל יום שני, אני עושה שכיבות סמיכה.
השגרה הזו של 20 דקות ממריצה אותי ומשגרת אותי עם אנרגיה ובהירות למשימות היום.
אנא חשבו על ההצעות האלה כניסויים. יש דרכים רבות אחרות להתחבר לטבע, לשבט, להזרים דם וליצור סביבת עבודה שקטה.
מצאו את הדרכים שעובדות לכם. וודאו שאתם עושים אותן כל יום ומספר פעמים ביום.
וכמנהלים, וודאו שהעובדים שלכם עושים זאת גם כן. אם תעשו זאת, אני מניח שאתם ואנשי הצוות שלכם תשמרו על תחושה מתמשכת של חיבור, שלווה ורווחה. ואנשי הצוות שלכם לכן יישארו בחברה.
💡 אדפטיישן (Adaptation) – מאגר ידע לניהול בעולם החדש
המדריך הזה הוא חלק משיטת הניהול של אדפטיישן. רוצים להעמיק? הכנו עבורכם (ועבור סוכני ה-AI שלכם) מאגר ידע מקיף הכולל את כל ספרי הניהול, הפודקאסטים והכלים של ליאור פרנקל וצוות אדפטיישן: