הנזיר שעדכן את האלגוריתם – פופקורן 422 עם יובל "Fluke" בירמן
מה קורה כשגאון מחשבים שמפרק מערכות מגיל 6 מחליט לעזוב את עולם הטכנולוגיה ולהפוך לנזיר? מהי הטכניקה של הליכה בין קירות במשך ימים שלמים? איך לא הופכים לגורו? ואיך אפשר לשלב בין רוחניות עמוקה לבין עשייה עסקית ומיתוג אישי?
יובל "Fluke" בירמן הוא יזם, מורה ומלווה תהליכי עומק. הוא עשה מעבר קיצוני – מעולם ההייטק לעולם התודעה. הוא ממייסדי Wonderland ו-InnerWalk בקופנגן שבתאילנד, ומקים School of Life Academy. המרכזים שלו עוזרים גם לנפגעי הנובה ולמילואימניקים אבודים. לפני כ-8 שנים, יובל התחיל ללכת ארבע שעות כל יום במשך שנה שלמה, עבר לגור עם הנזיר, ואז זיקק איתו טכניקה שנלמדת היום בכל העולם ללא זכויות יוצרים (קוד-פתוח).
בפרק יובל חשף את המודל שלו לחקירה עצמית. ועל האלגוריתמים שמעניינים אותו היום, ואיך הם קשורים לעבר שלו. דיברנו על המסע שלו, ועל היוזמות הנפלאות שהוא מוביל, ועל למה במשך ימים ארוכים כל מה שעשה זה שיחות וידאו (בחינם) מול אלפי אנשים מכל העולם שחיפשו אצלו תשובה.
ודיברנו גם על איך לא להפוך לגורו. על החשיפה בסושיאל, כמה היא מוזרה לו, ואיך הוא מתמודד איתה.
מנהלות HR?
בואו ניפגש
לקורס החדש שלי –
הצעד הבא שלי – קורס התפתחות בעבודה
לינקים
תכירו את יובל:
תמליל הפרק (ערוך)
ליאור: היי, ברוכים הבאים לפופקורן, פודקאסט שעוסק באדפטיישן, בהסתגלות לעולם שלנו. אני ליאור פרנקל. כל שבוע באים לפה אנשים מעניינים שמלמדים אותי כל מיני דברים. אני מקווה שגם אה אתכם. אה, אין לי כוח לפתיחה הרגילה, אני מצטער. לפני שמתחילים אני רוצה לומר תודה לגוגל פור סטארטאפס שמארחים אותנו כאן ואני תמיד שוכח להגיד להם תודה, אז אני אומר לכם גם תודה רטרואקטיבית בפעמים ששכחתי. הבית של הסטארטאפים בישראל. חפשו אותם בגוגל. זה תמיד מצחיק אותי אה שאתם צריכים לחפש בגוגל את גוגל, אבל תחפשו בגוגל את גוגל פור סטארטאפס.
אה, אם יש לכם סטארטאפ או אם אתם בתחילת הדרך, כדאי לכם, יש להם אחלה קהילה ומנטורשיפ וכולי. וגם לפני שמתחילים, אני רוצה לספר על משהו חדש, איזשהו קורס שהקלטתי במיוחד לצוותי HR והוא בלי עלות. אה, לפני איזה שנה ביקשה ממני סמנכלית HR בחברת סייבר גדולה, לבוא לדבר עם הצוות שלה על הקשר בין היוזמות והפרויקטים שלהם בצוות, לבין השפה שהביזנס, ההנהלה מדברים. המטרה היא איך משיגים יותר תמיכה, משאבים, תקציבים מההנהלה, סבלנות. והאמצעי הוא להבין איך מקשרים את הערך של מה שעושות, עושים במשאבי אנוש לשורה התחתונה של העסק, כי לפעמים כשהשפות הם שונות, זה קשה. הסדנה הייתה מעולה ולפני חודש נזכרתי בה, כי עוד מישהי ביקשה ממני משהו דומה, אז הפכתי את זה גם לסדנה מוקלטת, אתם יכולות לעשות את זה לבד או עם הצוות. יש לינק למטה בתיאור הפרק. מוזמנות, זה חינם, 40 דקות את שעתיים, תסגרו לכם חדר, תעשו את זה בכיף. אני חושב שזה מאוד מאוד מאוד יכול לעזור. והיום נדבר על מעבר בין שני עולמות שונים מאוד. אה, מעבר מעולם הקוד ה טכנולוגי לעולם הקוד של התודעה. אני יודע שזה לא אומר לכם הרבה. אה, אני חושב שזה אחד הטלפונים שלנו עושה פה כזה בזזט. סליחה. אהמ לשם כך, הבאתי לכאן את יובל פלוק. אני אומר את זה נכון? אה, בירמן. אה, הוא יזם, מורה, מלווה תהליכי עומק שהתמקד בעשור האחרון בפיתוח מודלים לחקירה עצמית, מודעות וטרנספורמציה אישית. הוא מגיע בכלל מרקע עמוק בעולם ההייטק. הוא היה גאון טבעי במחשבים מגיל צעיר, הקים כל מיני חברות ופרויקטים טכנולוגיים. מפה לשם, הוא הופך להיות נזיר. אנחנו נרצה להבין מה קרה בדיוק בחלק הזה של המפה לשם. אה, הוא ממייסדי וונדרלנד ואינרווק בקופנגן בתאילנד. הוא רוב הזמן בתאילנד, הוא בביקור קצרצר עכשיו בארץ והצלחתי איכשהו לתפוס אותו בזכות נילי גולדפיין הנפלאה שאתם בטח מכירים מהפרק מהפודקאסט. הוא גם הקים סקול אוף לייף אקדמי. המרכזים שלו בין השאר עוזרים גם לנפגעי הנובה ולמילואימניקים שסיימו עכשיו את המלחמה ועוד הרבה דברים טובים שהוא לא כתב על עצמו, אבל שמעתי עליו מאחורי הגב. נרצה לשמוע ממנו על המעבר שעשה מהצד האחד לצד השני ואז לאיפה שהוא היום, שזה מקום מאוד רוחני מצד אחד, בו זמנית יש שם עשייה עסקית מצד שני, ואולי בכלל זה לא שני צדדים. אולי יש הרמוניה, אולי אה זה בא בטוב ביחד. אז בוא ננסה להבין מה קורה פה. ניתן למוזיקה את המקום שלה ונתחיל בעוד שנייה.
באחד הפרקים שלי בהתגלגלות, אה הייתי במנזר בתאילנד ותרגלנו שמה איזשהו תרגול כזה שהולכים הלוך ושוב בין שתי קירות במשך הרבה מאוד שעות. ו מהר מאוד התחלתי לחנוך ולתרגל עם אנשים והמורה שלי, היה לי שם מורה שהוא כבר לא בחיים, נזיר בודהיסטי. אמ ואני הגעתי עם איזושהי התניה מאוד אובססיבית, אה להציל את העולם. זה התניה שהרבה אנשים שעוברים טרנספורמציה סוחבים איתה. אני אחרי זה אולי אספר גם מאיפה התניה הזאת מגיעה, אבל אה נוצר שם איזשהו מצב שזה ממש היה אובססיה. זאת אומרת, לא משנה מה היה קורה, לא משנה מה בן אדם היה עובר מולי, הייתי צריך ללכת ולעזור לו. זה היה מגיע למצב שמישהו היה עוצר לקשור את הסרוחים שלו לנעלים, הנזיר היה אומר לי לך לך תעזור לו לקשור את הסרוחים. מישהו היה עוצר ללכת שנייה לשירותים, לך לך תעזור לו, הוא צריך פיפי. וממש עברתי שם איזשהו תהליך. אתה נזיר קצת צחק עליך. הנזיר היה מסתלבט במשך שנה שלמה ה תקשורת של הנזיר מולי הייתה בעיקר על להסתלבט עליי שאני צריך להציל את כולם וכל הזמן איפה שהיה הזדמנות לעזור למישהו שלא הייתי קם, הוא היה אומר לי לך תעזור לו. עד שאני קורא לזה הוא הרביץ ממני את זה החוצה, הוא ממש הוציא ממני את ה את השד הזה, אה שזה דבר מאוד מאוד משמעותי, כי הרבה פעמים בתוך התהליכים האלה אנחנו חושבים שבנו להציל מישהו ובעצם אף אחד לא צריך שיצילו אותו וזה שרוצה להציל הוא בכלל צריך להציל את עצמו מזה שהוא רוצה להציל את כולם. אה, אז היה לי שמה תהליך מאוד מאוד ארוך עם הדבר הזה. זה אחד הקונדישנים הכי חזקים שני עלו לי את החיים. בתוכו, בתוך המסע הזה, גם גיליתי למה אני סוחב את זה ומאיפה אני סוחב את זה.
אתה רוצה לספר? אה, כן. אני יכול לדבר על זה, אני אגיד שבגיל 14, אני אגיד רגע מילה לפני זה, אני הייתי ילד בעייתי. בוא נגיד את זה בצורה הזאתי. הרבה מסגרות לא הייתי, המסגרות לא הסתדרו איתי ואני לא איתם. בגיל 14 קיבלתי מתנה מהדוד העשיר מאמריקה, אה כרטיס טיסה לארצות הברית, אה ולהשתתף באיזשהו קמפ כזה שרק העשירים הולכים אליו. אה אני לא בא מבית שחסר אמצעים או משהו כזה, אבל לא היה לנו את היכולת לממן כזה דבר בטוח והייתי שמה 60 יום בקמפ הזה וזה אפילו קצת קשה להגיד את זה, אני רק אגיד את זה וזהו. ובגדול עשיתי בולי לאיזה ילד במשך אה תקופה לדעתי זה היה איזה 40 יום ואחרי 40 יום הצצת למישהו, התלבשת על מישהו, ולא עזבת לו. הצקתי למישהו, התלבשתי למישהו, והצקתי לו, ואני טוב במה שאני עושה. אני בן אדם שמצטיין במה שהוא עושה. הצטיינתי גם בזה. אמ ואחרי 40 יום אה קבוצה של חבר'ה שהיו גדולים ממני בשנתיים, הם היו כאלה כמו מדריכים צעירים בקמפ הזה, אה תפסו אותי בפינה והאמת היא שהם לא הרביצו לי או עשו לי משהו, אבל הפחידו לי את החיים. אני ראיתי ראיתי שחור.
כן ועד היום יש לי תמונה של כי אתה גם רחוק מהבית, רחוק מזה, אתה לבד שם פתאום. היה לי שחור בעיניים ועד היום יש לי תמונה של אחד מהחבר'ה האלה, אני ממש זוכר איך הוא נראה, זה כאילו נצרב עמוק עמוק בתודעה שלי. אמ וזה העיר אותי. אה זה היה כמו התעוררות מטראומה. אה הרבה פעמים אה טראומה מפילה אותנו לתוך תהום ולפעמים טראומה מאירה אותנו. אפשר לדבר על זה גם בהמשך. וזה משהו שם, זה העיר אותי. העיר אותך, זאת אומרת, לא רק בתוך הקמפ, אלא העיר אותך על החיים. עכשיו תכף נראה לאן זה לקח. אה, וקודם כל הפכנו להיות חברים, אני והבחור שהצקתי לו. אה, אני גם זוכר את השם שלו. אין לי הרבה זיכרונות כאלה מדויקים מהשנים האלה. אה, ובדיעבד, הרבה מאוד שנים אחרי זה, בעצם גיליתי את זה במנזר, לפני בערך שמונה תשע שנים, בעצם הפכתי להיות זה שמגן על כולם ועוזר לכולם וכל בן אדם שבמצוקה רץ לעזור לו ולהציל אותו.
אבל כי הבנת משהו או כי אתה עדיין מנסה לכפר על החטא? אני חושב שמה שקרה לי באותו זמן, זה הפך להיות התניה לא מודעת. זאת אומרת, ללכת ולהציל את כולם הפכה להיות התניה לא מודעת אצלי וזה כאילו היה הטראומה קונדישנינג שלי. זאת אומרת, אה אחד בטראומה בורח, אחד בטראומה משתתק, אני הלכתי להציל. ו זה לא בחירה מודעת, זה בחירה שמשתלטת עליך. אה, מה שמעניין בסוג כזה של קונדישן זה שכל העולם מוחא לך כפיים על זה כל הזמן. זאת אומרת, כשאתה זה שעוזר אז כולם אומרים לך כל הכבוד, כל הכבוד ואז זה מחזק לך את ההתניה הזאתי. כן אבל בעצם מה שאתה מה שאתה לא שם לב שזה לא באמת מגיע ממקום מודע. אה, לפעמים זה נדחף, לפעמים זה משתלט על החוויה של זה שאתה בכלל באת לעזור לו. כן לפעמים אתה לא נותן למישהו לעבור את החוויה שלו. כן, אולי הוא צריך ללמוד לקשור את הסרוחים שם ולא צריך לעזור לו לקשור את הסרוחים. בדיוק. ממש העניין הזה. ובמנזר עם הנזיר שמה זה כן שמה התפקחתי לזה ושמה גם הבנתי את זה, זאת אומרת שמה פתאום קלטתי את כל מסע החיים שלי.
אני רק אגיד דבר אחד, זה שיש לי טראומה שהובילה אותי להציל את כולם לא אומרת שאני לא יכול להמשיך לעזור לאנשים אבל לא מתוך המקום של הטראומה. כן וזה בעצם הטרנספורמציה שעברתי שם. אז מאז אני עדיין נמצא בעולם של סרביס ונתינה ועזרה וזה מה שאני עושה בחיים. אבל אה זה לא מגיע ממקום של להציל מישהו. אוקיי, אז אז בוא נלך רגע קצת אחורה, אז אז בגיל 14, מה הסיפור עם ה עם עם הטכנולוגיה, עם הזה. אנחנו התכתבנו בוואטסאפ ושלחתי לך את הטופס ואמרת תשמע, אני בקושי כותב בעברית, אני בקושי זה, יש לי טעויות טעויות כתיב, אה, אבל אם המחשב נראה לי שהסתדרת טוב. אז אה בגיל אה בגיל שש אה נוצרה סיטואציה בבית שהגיע מחשב. עכשיו אני בן 48, זה לפני 42 שנה, אין מחשבים בבתים פרטיים אז זה מאוד מאוד אה חריג. אה ובעצם אה התחברתי למחשב, התחברתי למספרים. הייתי מאוד טוב במספרים, באלגוריתמים, ב במחשב. אה, ימים אחרי זה גם הבנתי שאני דיסלקט. אה והייתי, גדלתי בתוך מסגרת חינוכית כזאתי מורכבת, כאילו היום אני מדבר על הכל בצורה חופשית אבל בגדול זה או שזה היה קטן עליי או שזה היה נשמע לי מטומטם. זאת אומרת, או שמה שמלמדים זה טיפשי או שמה שמלמדים זה טיפשי. פשוט או טיפשי זה לא רלוונטי לדעת את זה או טיפשי זה כאילו זה שייך ללפני 10 שנים. אז בכיתה א' ידעתי לפתור משוואות של כיתה ז' ח' ט'. אז נוצר איזה פער ביני לבין מערכת החינוך ומעולם לא הסתדרתי בתוכה. אמ אז נגיד כתב יד אני בקושי מסוגל לכתוב ולקרוא. אה, אני יודע, אני מכיר את האותיות אבל זה לוקח לי הרבה מאוד זמן לקרוא אז אני כמעט לא כותב וקורא, לא קראתי ספרים בחיי.
אה, כל הלמידה שלי מגיעה מחוויה ישירה, בני אדם, דברים בסגנון הזה. וצמחתי בתוך עולם הטכנולוגיה, אז אין משהו שלא עשיתי בטכנולוגיה. אה סיסטם, נטוורק, אה האקינג, אה, אני מדבר 01 שוטף. אה, אסמבלי סי כל דבר ש בעולמות האלה. ושמה גם פיתחתי את הקריירה שלי שנים אחרי זה. בגיל 15 כבר לא הייתי בבית ספר, התחלתי לעבוד. הייתי בצבא רק שנתיים, גם שמה לא ממש הסתדרתי עד הסוף. אה ובגדול לא הסתדרתי במערכות אה ובסיסטם. כן אתה כאילו אם היית נולד 10 שנים אחרי, אז כבר היו מרוממים אותך, כי אחרי שנות ה-2000 כבר אתה יודע הייתה כבר את נקמת היורמים. החנונים כבר אה הרימו אותם אל על, אבל כשאתה מדבר על עוד אתה מדבר עכשיו על תחילת שנות ה-90 זה שאתה ממש מבין טוב במחשבים אבל לא רוצה ללכת לבית ספר נגיד, אז אתה נחשב בטח ילד רע ולא בסדר ונותנים לך תחושה שאתה כאילו לא יצא ממך כלום, למרות שבעצם אתה מתחבר לעתיד. כן ואני אגיד שכאילו ההורים שלי לא היו סופר קשים, כאילו לא היה להם קל איתי וגם לי זה לא בהכרח היה קל איתם אבל כן היה שם איזושהי הבנה, יש לי שתי אחים יותר גדולים, כן היה איזשהו דיבור סביבי, תעזבו אותו בשקט, הוא יותר חכם מכולם גם ככה והוא יסתדר. אבל זה היה מאוד חריג עדיין לתקופה ההיא וזה היה מורכב ועם השנים זה הסתדר, אבל אה נגיד בגיל 21 22 אה כבר הרווחתי הרבה יותר מכולם, כבר ישרתי בתפקידים מאוד בכירים, הייתה לי חברת ייעוץ, כאילו הרווחתי ילד בן 21 מרוויח 150 דולר לשעה, 12 שעות ביום. אה, כבר הייתי במקום אחר. אבל אה זה היה מורכב ותמיד הייתי מאוד צעיר ביחס לסביבה שלי. זאת אומרת בגיל 21 לימדתי טכנולוגיה במכללת הייטק ג'ון ברייס, התלמידים שלי היו בני 35 40, בכירים בתעשייה בהייטק, אז תמיד היה איזה פער. עם השנים זה קצת יותר הצטמצם. ו ובמקביל הטכנולוגיה, יש את הנושא האישי שאתה אומר אתה מספר, יש לך עכשיו לקוחות, חברת ייעוץ, יש לך עכשיו תקשורת עם בני אדם, איך שם זה, זה עבד? אה אני בגיל צעיר אני מתכוון אני אגיד שפגשתי בדרך אנשים מאוד מיוחדים. אה, בגיל 22 נכנסתי לעבוד כסמנכ"ל טכנולוגיות באיזהשהי חברת טכנולוגיה שהיה שמה מנכ"ל אה שהיה בן אדם מאוד מאוד מרשים והייתי בעייתי. הייתי בעייתי. אני דרסתי, אני הייתי לא נחמד, הייתי היה לא כי אתה גם מספר שהיית מודע לזה שאתה חכם בגיל מאוד צעיר וכשמישהו צעיר יודע שהוא חכם, כנראה שבאמת היית חכם, אבל שהוא גם יודע שהוא חכם, אז אה זה יצר מלא בעיות. זה יצר מלא בעיות. אה, אבל בגיל 22 באיזה ישיבת בכירים כזאת בתוך החברה, דרסתי שמה איזה מישהו בצורה יחסית אגרסיבית והמנכ"ל של אותה חברה, אני חושב שקראו לו אורי קרב, אני לא זוכר, זה המון שנים אחורה, בחור מאוד מרשים. לקחתי לשיחה ובגדול הוא אמר לי, תראה, אתה אולי יותר חכם מכולם, אבל אתה לא תגיע רחוק בצורה הזאתי. והוא פתח את העיניים שלי לעניין הזה של העניין האנושי בתוך התהליך הזה. וזה היה כפה כזאת, זה העיר אותי עוד הפעם למשהו. אה ומאז משהו מאוד מהותי השתנה בי. הפכתי להיות יותר מנהיג של אנשים מאשר טכנולוג מתוחכם. ועדיין הטכנולוגיה הייתה איתי, אבל אה התחיל להתפתח שמה עוד איזשהו ערוץ שקשור לצד האנושי. אז אז מתי באמת קורה המעבר מה שנקרא לתאילנד ול ול אז אני אגיד שלפני באזור 2007 התחלתי איזושהי חברה שהתעסקה בטכנולוגיות חכמות. אה מה שהיום אולי קוראים לו ביג דאטה, בינה מלאכותית, כל מיני דברים בסגנון הזה. זה לפני הרבה מאוד שנים, זה כבר 18 שנה ובגדול החברה הזאת נסקה קדימה מאוד מאוד מהר, אה והרווחנו כסף מאוד טוב אבל במקביל אני והשותף לא ממש הסתדרנו ויום אחד הוא לקחתי לשיחה ואמר לי או שאתה בא למשרד או שאני בא למשרד. הייתי מספיק חכם להגיד לו אתה בא למשרד. ונשארנו שותפים, אבל הפסקתי להפריע לו. אמ ובעצם זה כבר 18 19 שנה עוד מעט שבעצם אני אני לא צריך לעבוד ויש לי זמן פנוי ושמה התחלתי לגלות את העולם בעוד רבדים. אז היה לי זמן לעסוק במשנה תודעה ובצומות ובכל מיני תרגולים איזוטריים כאלה ואחרים. הכרתי אנשים מאוד מאוד מעניינים, אה ובעצם שמה התחיל מחקר אלטרנטיבי נקרא לו שאני אחבר רגע איזה משהו שאולי יעשה את הטרנספורמציה כאילו מאוד ברורה. אמ בעולם המשחקים, משחקי המחשב, יש שאלה פילוסופית שבגדול מה זה המשחק האולטימטיבי? אה, כי אם אתה תענה על השאלה הזאתי, זה שאלת ה-1 ביליון דולר. אני יכול לפתח את המשחק ששווה הכי הרבה כסף. כן והתשובה לשאלה הזאתי היא די טיפשית, כאילו תסתכל סביבך, זה המשחק האולטימטיבי, לייף. תראה כמה אופציות יש פה וכמה צבעים יש פה ואיזה טעם וריח וכמה ורסטיליות ותראה את השחקנים שסביבך, איזה מתוחכמים הם וזה אינסופי כאילו זה משחק שממציא את עצמו כל הזמן. אז אם הייתי יודע להמציא את המשחק הזה אז אני ניצחתי את המשחק. כן. אה ובשביל להמציא משחק כלשהו, אם אתה מבין את הרעיון מאחורי זה, היית רוצה להבין איך הוא עובד. ואז השאלה איך החיים עובדים הופכת להיות שאלה שיש בה גם היבטים עסקיים ותכנולוגיים ו ובעצם זה שאלה שמלווה אותי מגיל יחסית צעיר. מעניין אה, אבל כשהיא הפכה להיות שאלה ברורה אז הגילוי בתוכה נעשה הרבה יותר מעניין ואז פתאום לגעת במשנה תודעה זה מעניין ופתאום לגעת בבודהיזם ולהבין שבודהיזם זה לא דת אלא זה כמו פיזיקה וביולוגיה. זה מדע שעוסק בחקר החיים. ואז פתאום לחזור חזרה ליהדות ולהבין שבעצם הם גם עסקו בזה, ואז ללכת לבודהיזם וליוגה פילוסופי ו וואו, רגע שנייה, אולי משחר ההימים כולם עוסקים בשאלה הזאתי, ווט איז לייף, כאילו וזה בעצם ה שמה המסע ממש מתחבר בין חומר לרוח ובין טכנולוגיה לתודעה.
כן אז אז אז רגע, שים אותי עדיין בציר זמן, מתי אתה אופן כאילו נוסע על הנוסע למזרח ועושה משהו אחר? אז אה כמה שנים אחרי זה, בערך לפני 13 שנה, אה קיבלנו החלטה לעזוב את הארץ ולשחרר את כל מה שהיה פה ועברנו לתאילנד. ועדיין הייתי מה זה קיבלנו? אה היה לי את השותף, היה לי עוד כמה חבר'ה והחלטנו שלא מעניין אותנו יותר להישאר בארץ. דיון אחר אה אוקיי. כאילו אפשר לדבר על זה אבל בגדול לא. לא לא משנה, אבל עברתם מה עם החברה עברתם איתי? לא עברנו, אבל ושיחררנו את וסגרנו את מה שהיה לנו, אבל בעצם עברנו לשם והתחלנו עוד פעם לעסוק בטכנולוגיה. אוקיי ומהר מאוד הקמנו עוד פעם איזושהי אופרציה, אלגוריתמים, כל מיני דברים בסגנון הזה. אמ גם כן אופרציה שמאוד הצליחה. אמ גם לא עבדתי ביותר מדי. אה כל גלגול זה היה יותר מתוחכם, פחות בני אדם מעורבים, יותר מחזור עסקי, פחות הוצאות כי בעצם מה שהיום לכולם ברור שבאמצעות אלגוריתמים אפשר להחליף מאות אנשים. כן אה אז האלגוריתמים השתכללו. אה והם היו יותר מתוחכמים והגענו כבר למצב שהיה לנו איזה עיקרון בחברה שאומר אם צריך לדבר עם מישהו בטלפון או להיפגש איתו אז לא עושים איתו עסקים. אה אה זה זה מצחיק, אני צוחק כי אתה יודע, היום בקפיצה של השל היום עם ה-AI, זה כבר מפחיד אנשים מה שאתה אומר. כן אבל אה, אבל הייתה הבנה שכאילו כן זה בזבוז זמן אם צריך לדבר איתו בטלפון. אם המערכת שלו היא לא כזאתי שאפשר טכנולוגיה לטכנולוגיה לעבוד איתה והטכנולוגיה שלי לא יכולה ללמוד לבד איך היא יכולה להתחבר לטכנולוגיה שלו, אז לא אז בשביל מה לעשות איתו עסק, כאילו זה רק יהיה כאב ראש כאילו, חבל על הזמן שלנו. כן.
ו היה לי בתוכנה בארץ, אני יודע, אולי היה מיליון שקל משכורות בחודש, הפכנו להיות חברה עם בלי עובדים כאילו, עם שניים שלושה אנשים שהכל טכנולוגיה ואלגוריתמים עושים. אה, הרבה כזה ביג דאטה, הרבה אלגוריתמים. אמ ומזה התגלגלנו קדימה, אבל גם כן לא באמת עבדתי בזה, אבל המעבר לתאילנד יצר מלא הזדמנויות חדשות. אה, שמה פתאום גיליתי את עולם הצומות, גיליתי אה איך מה מה זה גיליתי? מישהו לקח אותך? מ איזה טעות? כן אה יש איזשהו סיפור רקע שמלווה אותי בחיים של בערך לפני 17 שנה הכרתי איזשהו בחור שאני קורא לו הבחור שהמציא אותי. אה אין וואו. אה הוא לקח אותי למשנה תודעה, הוא לקח אותי לתרגולים בודהיסטיים, הוא הכיר לי את הנזיר, הוא הוא המציא את וונדרלנד. הוא המציא, הוא המציא את אינרווק, הוא הוא לא המציא כי הוא בהכרח הלך ועשה איזושהי פעולה יותר או פחות אקטיבית, אבל אה הוא אמר לי, תלך לשם, תעשה את זה, בוא לשם, אה הוא לקח אותי פעם ראשונה לעשות טקס בחיים, אה, הוא לקח אותי פעם ראשונה לראות מישהו, אה הוא אמר לי זה סאטסאנג, אמרתי מה זה סא?.
הסאטסאנג זה יושב לך, כמו בסרט שאתה יכול לדמיין איזה איש זקן כזה עם עם זקן לבן, לבוש בבגדים לבנים ואנשים באים ויושבים וסאטסאנג זה שיחת אמת. על האמת, מנסים לגלות מה היא האמת, מה היא המציאות, מה מה באמת קורה פה? זה איש חכם כזה ומדברים איתו. יצאנו מהשיחה הזאת ויש לו גם את החיוך הזה, הקצת מעצבן? מאוד מעצבן. אני רבתי איתו. רבתי איתו במשך תמיד יש להם את החיוך הזה כאילו, אנחנו כבר יודעים הכל ואנחנו נספר לך משל שלא קשור לכלום ונראה אולי תבין, אולי לא. ישבנו שם בשיחה, זה היה די מביך הסיטואציה. אני, החבר הזה ועוד שתיים שהיה ברור שרודפים אחרי הבחור הזה כבר כמה שנים. זה היה ברור שהם שתולים והבחורצ'יק הזה, הוא לא היה כזה בחור צעיר, הוא היה בן איזה 60 70 והוא מדבר והוא מדבר על זה שלא צריך כלום והכל בסדר ולא צריך שום דבר וכל מיני כאלה ואז אמרתי לו אם לא צריך שום דבר, אז למה באת לאכול לי את הראש? מה אתה רוצה ממני? אז הוא צחק עליי. אה, אבל יצאנו מהשיחה הזאתי וחבר שלי אומר לי, זה מה שאתה צריך לעשות בחיים. מה זה זה? להיות כמוהו, עם הזקן הלבן? כן אני צריך לשבת ואנשים יבואו לדבר איתי ואני אגיד להם דברים חכמים וזה היה הרבה לפני שעסקתי במה שעסקתי, זה היה עוד כן מה שאני עושה היום. אה, אני אומר הוא המציא אותי, הוא ליטרלי ראה את הדברים. כאילו באמת הוא בחור מבריק. כן הוא בן אדם כזה בסרט של המטריקס יש כל מיני דמויות, יש את ניו, יש את מורפיוס, יש את האורקל. כן אז בעולם שלי הבחור הזה זה האורקל. כן כמובן שבעולם שלו הוא כנראה עוד הרבה דברים אחרים אבל כאילו משהו מסמל לי בחיים הוא לא פעם ולא פעמיים אמר לי דברים שכאילו לא בהכרח יכולתי להכיל אותם באותו רגע שהם נאמרו ועם השנים האמת שלו קרתה. זאת אומרת, מה שהוא אמר קרה. כן אה. זה כמו בהוביט שיש את גנדולף, נכון? כאילו תמיד יש את ה שהוא בעצם יכל להיות הגיבור, כי הוא מאוד חכם וזה וזה, אבל הגיבור זה ההוביט שעובר את המסע והגנדולף זה מישהו שההוביט זה עוד מישהו אצלו בזה שהוא גם אותו דוחף קדימה. כן, אז הוא אז הוא האורקל שלי. אז אז בעצם הוא זרקתי לכל מיני עולמות כאלה ובתוך המעבר לתאילנד, אז כבר קרו עוד דברים שאני יכול להגיד שבהתגלגלות של כמה שנים בתוך תאילנד אמ קרה עוד משהו. זה היה איזה, הרגע שבו זה קרה זה איזה צום כזה ארוך שעשיתי שהיה מלווה בתהליכים של משנה תודעה ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה. אה אני לא תמיד יודע כמה קיצוני אני יכול לדבר על דברים. תרגיש חופשי, מקסימום אה מישהו יסגור את הפודקאסט. יעשה ביפ כאילו. אה, אז הייתי באיזה צום מים כזה של איזה שבועיים, אני עושה צומות מים ארוכים הרבה מאוד שנים. צום מים זה אומר שמותר רק מים או שאסור גם מים? שותים רק מים. אה, שותים רק מים, שותים מים. אוקיי.
אם אתה מגיע לאיזשהו מצב קיצוני פיזיולוגי, אז לפעמים מוסיפים איזשהו מינרל או משהו בשביל לעבור את זה. אנשים עושים את זה כתהליך בריאותי, אני עושה את זה כתהליך רוחני. בהודו יש הרבה שעושים את זה כתהליך רוחני, נכון? כאילו בהודים אז אז יש כל מיני פורמטים לעשות את הדברים האלה, אבל בגדול הסיבה שאני נוגע בעולמות האלה זה יותר סיבה רוחנית, אה זה קשור בעבודה עם יצר והיכולת שלי לעמוד מול היצר ולהכיל את הרצון של היצר, מתוך המקום שלי להכיל את הדברים האלה אה מתפתח איזשהו שריר. אמ שמאפשר לי להכיל את המציאות בצורה יותר רכה ומכילה ולא להיות תגובתי ו כן לשמור על הסנטר שלי לצורך העניין, דברים בסגנון הזה. כן כן. אז בתוך אחד הצומות האלה זה היה מלווה במה שנקרא עבודה עם משנה תודעה ובעצם עובדים עם משנה תודעה על צום מים לאורך ימים ובאחד הצומות האלה הבנתי שאני משתחרר מהעולם הישן שלי. אוקיי שבעצם כל ה קשרים העסקיים שלי, האחזקות, הכסף, כל הדברים האלה ושיחררתי את הכל ובעצם ביום למחרת יחד עם עוד כמה חברים שבגדול זזו איתי קדימה, הקמנו את הפרויקט שנקרא וונדרלנד ומשמה בעצם החיים שלי הפכו להיות זה. אבל רגע מתי החלק שבו אתה מתנזר? אה בערך באותה תקופה אה ההתנזרות שלי היא לא בהכרח הייתה, אני אגיד רגע ככה, נזיר לא, כי כי אני יש עדיין את הסיפור הזה שאתה הולך ארבע שעות ביום שמתחילת הפרק שאני עוד מנסה להבין מתי זה קורה. אז אז אני אני אני אחלק את זה לכמה דברים. אה יש את המונח הקלאסי של להיות נזיר, שזה תהליך פורמלי אה שזה אתה הולך למנזר אתה עובר איזשהו טקס, אתה מחליף את הבגדים, לובש בגדים של נזיר וזה להיות נזיר. אתה נזיר צריך גם להתקבל או שכל אחד מתקבל? בערך בגדול כל אחד יכול לעבור את התהליך הזה