להישאר רלוונטי ולהישאר בחיים – פופקורן 426 עם יובל פסוב
מה קורה כשמהנדס ביו-רפואי שלמד ועבד 10 שנים מגלה שהוא נהנה יותר לבנות דפי נחיתה מאשר לפתח מכשור רפואי? מה זה מודל ה-J ואיך הוא רלוונטי לקריירה שלכם? ומהם שלושת עמודי התווך שיעזרו לכם לא להישחק למרות שאתם מנסים להישאר במשחק?
יובל פסוב מוביל את הפעילות של Google for Startups בשווקים מתפתחים, עובד בגוגל למעלה מ-12 שנים, ואת תפקידו הנוכחי הוא משלב עם פאשן רב לטכנולוגיות וכלי AI חדשים. הוא בעל תואר בהנדסה ביו-רפואית מאוניברסיטת בן-גוריון ו-MBA מהבינתחומי, שהה ברילוקיישן של 4 שנים בסינגפור בזמן הקורונה, הקים את Jewish Tech Singapore (JTS) – קהילה של כ-300 אנשי הייטק ומשקיעים ממוצא יהודי, והוא גם אמן בלונים מקצועי ויזם חברתי שהקים את פרויקט סאנשיין לילדים מאושפזים.
דיברנו על איך זה לעבוד בסינגפור, על מה יובל עושה לפני השינה כדי לשפר את איכות החיים שלו, על שימושים יומיומיים ב-AI, על סטארטאפים חדשניים שהוא רואה בגוגל, ועל החיים עצמם.
מנהלות HR?
בואו ניפגש
לקורס החדש שלי –
הצעד הבא שלי – קורס התפתחות בעבודה
לינקים
"`html
תמליל הפרק (ערוך)
ברוכים הבאים לפופקורן. פודקאסט שעוסק באדפטיישן והסתגלות לעולם החדש. אני ליאור פרנקל. כל שבוע באים לפה אנשים מדהימים שמלמדים אותי לחשוב ולהסתגל, להסתכל על דברים מזווית חדשה ולהבין מה קורה בעולם החדש. אם אתם אוהבים להאזין לפופקורן, אתם אוהבים לחשוב, ללמוד ולהתפתח, וזה אומר שתהנו בשעה הקרובה ובתקווה תלמדו כמה דברים חדשים, למרות שקאמה כבר אפשר לחדש לכם, אתם כאלה חכמים. סתם. הזווית הספציפית של הבן אדם הספציפי שאנחנו מביאים לפה תמיד זה הדבר היותר מעניין.
אה, לפני שאני מתחילים, אני רוצה להגיד תודה לגוגל פור סטארטאפ שמארחים אותנו כאן. זה הבית של הסטארטאפים בישראל. תחפשו אותם בגוגל ואם יש לכם סטארטאפ, אז כדאי לכם. יש כאן אירועים ומנטורים וקהילה וחללי עבודה, אה, מאוד שווה. אני יודע ששווה כי אני יושב פה וגם מקליט פה. אני תמיד שאני למטה אז אני רואה את כל האירועים האלה בבוקר שזה ואני צריך להתאפק לא לאכול להם את הבורקסים.
וגם היום במקרה אני יושב פה עם האיש והאגדה שאחראי על כל הסיפור הזה, אז תכף, תכף נדבר על זה אבל לא הבאנו אותו לספר על גוגל פור סטארטאפס למרות שכנראה לא תהיה לו ברירה. אבל נדבר למשל על איך להישאר רלוונטיים בעולם שמשתנה כל הזמן בלי להישחק. כי המון מדברים על איך להישאר רלוונטיים. אה, יובל ידבר איתנו בין השאר על איך להישאר רלוונטי בלי להישחק בדרך, שזה אני חושב הזווית המעניינת כי אנחנו, הטירוף קורה, אנחנו רצים קדימה, אבל מה קורה כשהריצה הזאת באה על חשבון הדברים הכי חשובים? אז אה הבאתי לכאן את יובל פסוב, אמרתי את זה נכון? ככה הוגים את זה?
בדיוק, בדיוק. הוא מוביל את הפעילות של גוגל פור סטארטאפס בשווקים מתפתחים. ישראל זה שוק מתפתח, אנחנו מחכים שהיא תתפתח. אה, עובד בגוגל יותר מ-12 שנים. הוא מהנדס ביו רפואי מאוניברסיטת בן גוריון. אני אנסה להבין איך לעזאזל מהנדס ביו רפואי מתעסק באקסלרטור. אה, יש לו תואר MBA מהבין תחומי, הוא ממשיך עם עוד קורסים אקדמאים באינסיאד, סינגפור.
אה, הוא היה רילוקיישן של ארבע שנים בסינגפור, הוא הקים שם את ג'וויש טק סינגפור, קהילה של 300 אנשי הייטק ומשקיעים. הוא גם אמן בלונים מקצועי. אה, נחמד לדעת את זה עליך, לא ידעתי. פודל מלטקס. כן, פודל מלטקס. יזם חברתי, הוא הקים את פרויקט סנשיין לילדים מאושפזים. כותב ניוזלטר שעוזר לך להישאר רלוונטי בא על חוסן. אנחנו נדבר הרבה מאוד גם על הקטע של השחיקה, גם על הרלוונטיות, גם על מה קורה בגוגל פור סטארטאפס. אה, ואיך כל זה הגיע מישהו שהיה מהנדס ביו רפואי בכלל? מה הקשר מה שנקרא.
כל זאת ועוד אחרי המוזיקה, אנחנו ניתן לה את המקום ונתחיל בעוד שנייה.
אז אני הייתי בהצגה של הבת שלי ואתה פשוט, אה, אתה יודע, ביטלתי פגישות כדי להגיע בזמן ובאמת, 99% מהזמן אני מסתכל עליה. אולי פעם אחת אתה יודע, אתה מגניב כזה, אתה מבט לטלפון ולראות, אולי איזה אימייל או איזה משהו דחוף. סוף ההצגה, היא באה אליי, כמעט חצי בוכה: "אבא, אתה לא היית. אתה כל הזמן היית בטלפון" ואני אומר, רגע, אני כל הזמן הייתי עלייך אבל אולי את השנייה הזאתי שהסתכלה מאחורי הקלעים היא ראתה אותי שאני מציץ לטלפון, זהו, זה הרס הכל אז כמה שהיה את האינטנט להיות שם ולהיות ברגע, מבחינתה, לא הייתי בכלל באירוע הזה. ומבחינתך? כי אני שואל גם כשהסתכלת עליה, זה לא אומר שהיית ברגע, נכון? המוח שלנו יכול ללכת למקומות מאוד רחוקים.
זה זה כל הזמן אני מנסה, זה אני חושב שזה משהו שכולנו צריכים לעשות יותר. בסופו של דבר, אני לא יודע אם הייתי שם את ה-100% אבל בוא נגיד שהייתי את ה-80%. יש לך איזה, אה, אתה כאילו עושה איזושהי התכווננות כשאתה מגיע למקום כזה שאתה צריך רגע להיות, אני מוצא את עצמי לפעמים מזכיר לעצמי כשאני נגיד ב לוקח אחרי צהריים את הבת שנתיים, תמול הייתה מולדת שנתיים לבת שלי נינה מזל טוב. שאני שאני לוקח אותה אני אני כאילו לפעמים אני צריך אשכרה לעשות טקס ולהגיד לעצמי רגע, בוא נעשה הפרדה בין קודש לחול או חול לקודש, תלוי איך אני מסתכל על זה באותו היום. אה, זה תעזוב רגע, כאילו זה סתם למשפט בתוך הראש, אתה גם ככה?
אני אני מנסה, יש משהו אחד שזה, בוא נגיד אחד מהניו ייר רזולושן ל-2026 שאת השעה בבוקר שאני קם, מהרגע שאני מתעורר עד לרגע שאני מוריד את כולם, לשים את הטלפון בצד. וואי, אמן. סופר קשה. מאוד. ואותו דבר בחזרה. כלומר, חוזר הביתה, כל הילדים מסביבי, אני אומר שעה וחצי עד שכולם זה ואחר כך אני אתחבר עוד פעם. כן. כל כך כל כך חשוב, זה מייצר כל כך הרבה סטרס בבית, כי בסופו של דבר אתה יודע כל הילדים אומרים לך: "אבא אתה כל הזמן על הטלפון, אתה בטלפון, ילד בן שש אומר לי: 'אתה בטלפון בבוקר, בעבודה, בערב'" אז אני חושב שזה הדברים שאני שאני מנסה להתכוונן. ועוד דבר נוסף כזה טיפ שאני עושה לעצמי כבר כמה שנים וכל הזמן מדברים על זה, זה השלושה דברים שעשו לי טוב.
אני חושב שאני, לפני שאני הולך לישון, אני פתאום קולט כמה הדברים האלה הם לוקחים, יכולים לקחת 20 שניות, אתה יודע. החיבוק הקטן. כלומר 20 שניות שאני רושם את שלושה דברים שהיה לי טוב, אבל אז אני רושם. אתה אומר אני רושם לעצמי. כן, אני רושם לעצמי לפני השינה ממש ואז אני אומר אוקיי, מה היה היה כיף שהילד שלי רץ אליי וחיבקתי אותו מהגן. כן. אתה יודע, שבבוקר הכנתי להם ארוחת זה והם שמחו וחייכו אליי. אבל זה דברים קטנים וזה כמו שאתה אומר ההתכווננות הזאת. כן. ואף פעם אתה לא רושם שם את ה וואי איך עניתי למייל הזה מוקדם. כן, בדיוק. זה לא. איך הייתי זמין בווטסאפ שדוקוקים צריכים אותי. לגמרי. עבודה עבודה כמעט שלא נכנסת, היא נכנסת הרבה פעמים בקטעים של אתה יודע איזה סוף פרויקט מדהים או איזה הצלחה גדולה, אבל זה קורה לא לא לא יותר מדי פעמים. כן. כן, כן, הוא מאוד, הוא ממכר הדבר הזה. הדבר הזה כי אני, אתה יודע, אחד מהדברים שכבר בדקתי בעלי אקספרס זה יש כאלה לאקט, אתה מכיר את זה שאתה יכול לנעול את הטלפון שלך ולשים טיימר ואז הוא נפתח לך רק אחרי הטיימר. אני מכיר מישהו שיש לו כזה. כן. ובאתי אליו והוא הראה לי ואמרתי: "היי בטח סתם יש לו כזה והוא לא משתמש בזה" אבל אתה רואה על הקופסה, אבי, אני לא יודע אם אתה שומע עוד אם אתה שומע לא יודע אם הוא שומע, אבל אם אתה שומע אז ד"ש. על הקופסה שלו רואים שהיא בשימוש. כאילו כי אתה יודע, כי כולם כזה קונים לעצמם ולא משתמשים, אבל הוא השתמש בזה. עכשיו אני אשים לך את הלינק לקנות את הדבר הזה.
אני אנסה, אני אשתדל, אני קצת חלש בלינקים, אני בטח לא רוצה לעודד שופינג אז זה שופינג חיובי. אבל יש לי עוד שאלה. כן. סליחה שאני ספציפי אבל זה, החיים שלנו הם ספציפיים. יש לך שעון חכם? לא. יש לי את הדבר הזה שהוא אתה מכיר אותו, זה זה ה- Whoop, הוא הוא כאילו אורה, הוא בסופו של דבר הוא הוא מודד את השינה שלי, מודד את כל הדברים. אבל אני חושב שמה שהם עשו פה חכם, אין פה מסך והם עושים בכוונה את זה בלי מסך. מדהים. מדהים, מדהים, מדהים. אז אין שעון חכם, אין נוטיפיקציות בטלפון. כי אני רואה היום הרבה הורים. אני בהתלבטות, אתה רואה, אצלי זה כאילו שעון חכם אבל הוא טיפש, זאת אומרת הוא נראה שעון מחוגים, יש לו קצת יש לו, אם אני רוצה אני יכול לקבל פה אה הודעה או משהו אבל הוא מאוד מאוד מאוד מוגבל. אני לא יכול להתקשר מכאן, אני לא יכול לחזור להודעות מכאן, אבל אפילו המעט שאפשר מכאן אני קצת אה, אני קצת מודה אתה יודע, אני יכול לשים את הטלפון בצד ולהיות איתה וזה אבל אם אני שוכח לשים את זה על איך קוראים לה מוד שהוא לא מציק עם ההודעות, לא משנה למוד לא מציק.
לא דיסטרב. כן, דונאט דיסטרב או יש לי איזה שמונה פרופילים של דונאט דיסטרב, אם אני באיבנאט, אם אני זה, רק מי מתקשר מי לא, זה, אם אני שוכח לשים אז עדיין אני מקבל את הבז הקטן הזה. ומה ש נורא בבז הקטן, זה לא שאני צריך להיות לענות עכשיו להודעה, זה כאילו מזכיר לי את כל הפרדים של החיים שהם לא בא עכשיו ובשנייה זה לוקח אותי לגם אם אני לא עונה להודעה, אם אני לא מסתכל בטלפון, מה הייתה ההודעה, זה חוזר לי כל ה את זה לא הספקתי, את זה לא עשיתי, את זה אני צריך, מחר אני שוכח טה טה טה טה טה טה טה ועוד פעם אני לא ברגע. השעונים החכמים האלה הם די. טוב, אני חושב שזה גם נהיה כזה, אתה יודע, בארצות הברית זה סמל סטטוס כזה שכולם צריכים להיות יש להם את האפל וואטצ' ובסופו של דבר זה זה זה מטריף, כי אתה אני חושב שזה אחד הדברים שאני זה זה כל כך חשוב כמו שאתה אומר, שבסופו של דבר אתה מצליח לשים את הטלפון אבל אז יש לך עוד איזה משהו שעושה לך כזה באז. כן באז, מה עשינו. כן, לגמרי. טוב, אז חברים תלמדו את השינה ואת הקצב לב זה חשוב לבריאות, אבל אם אפשר בלי מסך זה זה יותר טוב. תגיד, אני חייב רגע להבין, אתה מהנדס ביו רפואי. מה, למה, מה אתה עושה פה.
בדיוק, זהו. אני, אני חושב שבדיוק כהכנה לראיון, חשבתי על זה שאני למדתי ארבע שנים ביו רפואה, אוקיי? בבאר שבע ואז שש שנים עבדתי בסטארטאפים רפואיים ואז בסופו של דבר אתה יודע, יש לך את הפאשן המסוים הזה שאתה אומר אוקיי, אני לא בטוח שזה המקום שאני שאני צריך להיות פה. כשאני אומר שזה לא בטוח שאני במקום, אני הייתי בסופו של דבר עבדתי בבתי חולים, כלומר פיתחנו מכשור רפואי שעוזר למנתחים של סרטן השד אה, לוודא שהם מוציאים את כל הגידול הסרטני, דברים מדהימים. זאת אומרת דברים שיש בהם משמעות. אי אפשר לטעון שהיית מחוסר משמעות. לגמרי, זה היה מלא מלא משמעות אבל בסופו של דבר לא היה לי נוח. בסופו של דבר נכנסתי למאות ניתוחים, ראיתי הרבה דם והרגשתי יודעים מה? זה לא המקום שאני מרגיש את ה את גם את האולי היה את הסיפוק אבל לא המקום שלי ואז בסופו של דבר שהתקדמתי, פתאום ראיתי שאני נמשך יותר למקומות של המרקטינג, של ה של הביזנס דבלופמנט.
ואז בתוך החברה, אני חושב שזה מתאים לכל אחד שכרגע בתהליכים של לחפש את הדבר הבא, קודם כל תנסה למצוא את המקום שלך בתוך החברה. כלומר מה שאנחנו עושים בגוגל את הפרויקט של ה-20%, יום בשבוע, תעשה פרויקט מעבר לעבודה שלך. זה עדיין קורה? שמועות שזה כבר לא. זה זה קורה, ב, כמובן צריך זה יותר, זה לא כזה בקלות, אבל כן, אם זה משהו שהוא לא אתה יודע 20% לעשות סרט קולנוע אבל אם זה 20% בפרויקט שהוא טכנולוגי שקשור ויכול לעזור לגוגל באופן כללי, אז כן, לגמרי רלוונטי. וואלה. אז מה שאני מחבר את זה בעצם לעולם הרפואי, אז שמה פשוט התחלתי לעבוד עם רופאים על זה היה, זה היה משהו שמכרנו להם איזה מוצר רפואי ואז בעצם לפתח את הקליניקה, איך להשיג עוד לקוחות, איך לפתח דפי נחיתה, איך ממש לפתח את הביזנס ואז ראיתי וואו, about this than כאילו לעשות את הדברים הרגילים שעשיתי את זה לפני.
וזה בעצם מה שהוביל אותי לבעצם לעבור לתפקיד של אוקיי, אני יכול להמשיך להנדסה ביו רפואית לעוד סטארטאפ רפואי או שאני יכול בעצם קצת זה היה כזה המחשבה לזרוק את הכל ולשים את זה בצד, את ה-10 שנים האחרונות וללכת לאונליין מרקטינג שאין לי מושג אבל אז עשיתי את זה, ירדתי בשכר, ירדתי בטייטל, ירדתי בהרבה דברים. אה, עשית מה שנקרא את ה-ג'יי, אתה מכיר את זה בעולמות הקריירה. לא. אז יש את הסיפור של ה א יש את הסיפור כאילו אוקיי איך איך כולנו מתקדמים בקריירה, אנחנו מדמיינים מדרגות. אני צריך לעלות מדרגה, כל פעם אני עולה עוד מדרגה עוד מדרגה או מדרגה זה או עליה בשכר או עלייה בסיניוריטי שלי או בממש בטייטל. ואז בשנים האחרונות יש יותר דיבור על קיר טיפוס אבל אני גם אוהב את ה את ה ג'יי. ג'יי זה כזה של תדמיין ג'יי אתה כאילו פה בא למעלה, עכשיו בג'יי כדי לעבור לדבר הבא לפעמים אתה צריך אשכרה לרדת למטה בבקעה של הג'יי.
אבל אז משם הופ, אתה יכול לקפוץ. זאת אומרת אתה בהתחלה יורד למטה, אתה עולה קצת פחות לזה של הג'י אבל אם אתה עלית על הגל שלך אתה יותר מחובר לזה או שאתה פשוט יותר טאלנטד בזה אוור אז אתה אשכרה כאילו קופץ מהסוף של ג'יי ומגיע יותר גבוה מאיפה שהיית קודם. אז אז היית צריך לרדת בשכר? היית צריך גם לוותר על הזהות המקצועית שלך כי כאילו מה זה היה סיפור או שזה הלכה בקלות? לגמרי, לא, זה היה נראה לי יחסית יותר פשוט כי בסופו של דבר אה הרבה אנשים לא לא הבינו מה אני עושה שם כי בסופו של דבר הייתי, הייתי הרבה עם אנשים מאוד צעירים ואמרו אוקיי, כולם באו, אז אני נכנס לחדר איזה קצת יצור כזה לא קשור, היה בסטארטאפים רפואיים, מה הוא עושה פה? מוכר אדס ו וכל מיני דברים כאלה, אבל בסופו של דבר אני חושב שזה היה, לקחתי את זה ו וזה משהו שכל הזמן מלווה אותי לא לא בקטע של אתה יודע, קלישה אלא גרוס מיינדסט, כל הזמן לחשוב.
אני לוקח את השנה הזאתי, אבל זה לא ידעתי שזה יהיה רק שנה אבל לקחתי את הזמן הזה ואמרתי זה הבית ספר הכי מדהים. זה לא משנה שאני מקבל פחות כסף, זה לא משנה שהטייטל הוא לא כזה וכזה, אני בא ללמוד ולמדתי שם בצורה מטורפת את כל אונליין מרקטינג ומובייל מרקטינג דה דה דה. אחרי שנה גוגל ובסופו של דבר התקבלתי לתפקיד הראשון, אני נסרי מנר בתחום הגיימינג, אבל אני חושב גם אחרי זה אם אני בתור מנהל עכשיו בגוגל מסתכל על על הרזומה שלי, בתור מישהו שהיה בהנדסה ביו רפואית ואז בסטארטאפ רפואים ומנסה להתקבל לתפקיד הזה בגוגל, כנראה שלא היו מסתכלים על הקורות חיים שלי בכלל. כי עצם זה שהיה לי את השנה הזאתי במקום שהוא שהוא שהוא רלוונטי. אז אז פתאום זה הפך להיות הרבה יותר רלוונטי, כי זה זה פעם שנייה כבר שהגשתי לגוגל, בפעם הראשונה לפני זה בעולם הרפואי לא קיבלתי ריג'קט, אז אז גם קיבלתי את ה את ה שהתקבלתי. אז בסופו של דבר זה גם מראה לאנשים שאתה גם צריך להתקרב ובדיוק הירידה הזאתי, הג'יי שאתה אמרת והקפיצה, זה גם מה שנתן לי את הרלוונטיות לאותו מקום.
כן כן. קצת לוותר על האגו, קצת לוותר על הזה, קצת ל מה שנקרא לחסום את הקולות בראש של אבא ואמא או כל אחד יש לו דמויות אחרות בקולות בראש של כאילו מה אתה עושה, אתה ברציני, סיימת את כל ההנדסה, מה אתה עכשיו הולך לעבוד באיזה סוכנות מרקטינג שאף אחד לא זה אבל. לגמרי, לגמרי. אה, אבל היית בבט לאחור היום קל להגיד הכל כי היום הנקודות מתחברות אבל בבט לאחור, היית עשית את זה אסטרטגית? כאילו ידעת שאתה תרצה להגיע לגוגל וזה או שאמרת לא, אני מתחיל ובוא נראה כאילו מה קורה. לא לא, לא עד כדי כך, הייתי, אבל כן ידעתי שהעבודה הזאתי שעבדתי בסוכנות פרסום אה, אונליין מרקטינג, ידעתי שזה אני פשוט אוהב את זה. זה זה כל כך מעניין לי ואני נשאר שעות שם ואני, יש לי, פתאום אני מגלה שיש אתה יודע רקורדינג לכל מיני טריינגז ואני אומר וואו, זה מדהים.
אז אני אומר, לא משנה מה, זה זה המקום שלי ללמוד את הדברים, זה המקום שאני הרבה יותר פאשן ממה שעשיתי פעם שעברה בסטארטאפ ב-10%, ב-20%, פתאום זה הפך להיות ה-100%. כן, כן, מדהים, מדהים ואין מה לעשות כשאתה מחובר למה שאתה עושה, אז פשוט אתה אני אגיד את זה רגע בצורה רובוטית אבל התפוקה יותר גדולה פר יחידת זמן, כאילו באותה שעה אתה מייצר הרבה יותר, עושה הרבה יותר, פשוט כי אתה עם אנרגיה גבוהה. נכון, אני חושב שגם היום, אתה יודע, עם כל השינויים וכל הזמן, כל פוסט שני זה על עתיד עולם העבודה ומה הסקילס שאנחנו צריכים. אני חושב שבסופו של דבר זה זה, יש את המקום הזה כמה שזה גם זה הלב, אתה יודע, המקום שלך, אתה, כל אחד יודע בסופו של דבר איפה הוא רוצה להיות וגם כשהייתי בכנסים רפואיים עם רופאים וזה, אמרתי זה, זה לא המקום שלי. אני לא, אני יודע איפה אני נמצא. ואם היה כנס לליד פתאום של אתה יודע, סשן ספציפית לאיך אתה עושים אופטימיזציה לדפי נחיתה, אני אומר, וואי, איזה הרבה יותר מעניין אותי.
בסופו של דבר, אז אז תקשיבו, תקשיבו ללב כי כי כי אתם יודעים בסופו של דבר מה אתם, מה אתם רוצים לעשות. ואיך הגעת לסינגפור? סינגפור, אה, אז אז קודם כל אה יש יש כמה כמה כיוונים. אז בסופו של דבר עבדתי שש שנים בגוגל. אה, גם ניהלתי, התחלתי בעצם להיות אחראי על ורטיקל הגיימינג, עבדתי עם לקוחות הגיימינג הגדולים. אה, ובסופו של דבר הייתה פה הזדמנות אה שלנו כמשפחה, רצינו איזה בעצם experience מסוים של לחיות מחוץ לישראל. שני ילדים, אשתי, כבר זה גם היה קל לשכנע, מאיה, היא הייתה בעבר אה משהו קורה ילדת רילוקיישן, אמא שלה היה נספח אה של חיל המודיעין ב בסינגפור, אז אז היה קל לשכנע אותה. אה, ובסופו של דבר אתה יודע, היה לונדון, סן פרנסיסקו וסינגפור, ישר עברה ברור שסינגפור.
וואלה. כל אחד במשרד בגוגל ישראל, אה, היחיד שעשה אי פעם, נראה לי עדיין רילוקיישן לסינגפור מגוגל. זהו, אני מכיר את כל האלה שנסעו ללונדון ואמריקה. כן לגמרי, לגמרי אמרו לי סינגפור זה עיר, זה ארץ, איפה זה נמצא? אף אחד לא מכיר, גם אני לא מכיר. מישהו הולך שם על האדמה או שאתם רק בגובה 300 מטר. לגמרי ובסופו של דבר אה זה זה ככה אתה apply for a job בגוגל, אתה פשוט מתחיל להתראיין. אה, והייתה הזדמנות אה ובסופו של דבר אני חושב שזה גם הרבה פעמים אני נותן את זה כדוגמה שהקאנטרי מנג'ר של סינגפור, גוגל סינגפור הייתה בישראל באיזה אוף סייט אז אמרתי בוא בוא נזמין אותה לקפה. ישבנו לקפה וככה אתה יודע, היחסים התחילו להבשיל ובשלב מסוים אחרי זה שנה וחצי היא אמרה לי אתה יודע מה, נפתח לי איזה משרה, זה מעניין אותך?
אני חושב שזה בדיוק מסוג הדברים שתמיד צריך לעשות כי הסיכוי שהם יקחו מישהו מישראל לתפקיד בסינגפור הוא אפס. כי בסופו של דבר מה הו שאני מביא להם? בסופו של דבר היה את הקליק וכשנפתח המשרה, אה, בעצם הייתי אחראי על השותפויות אה של אה של של גוגל עם סוכנויות הפרסום הגדולות ואני חושב שזה מקום מטורף. אממ, זה מקום שאני חושב שזה גם הרבה פעמים אני אומר לאנשים, זה המתנה הכי גדולה שאפשר לתת לילדים שלך, אה ליאור. אממ, כי בסופו של דבר, אתה יודע, הם היו בבתי ספר בין לאומיים, הם למדו, הבן שלי בגיל חמש כבר ידע סינית, הבת שלי מדברת אנגלית, אה הם הם הם גדלים עם ילדים מכל העולם בבית הספר הבינלאומי ובסופו של דבר אני רואה אותם עכשיו כמה קל להם לעבור ממקום למקום הנושא, כלומר זה בסופו של דבר זאת הייתה חוויה משפחתית שקצת נגדעה עם קוביד, אה שהיינו ככה די נעולים באי הקטן הזה אבל בסופו של דבר אנחנו, אה, אני חושב שלומדים הרבה ובסופו, אתה יודע, הרבה פעמים אני טס ל טס לארצות הברית, ואתה טס לאירופה זה די דומה הכל. פתאום אתה טס לסינגפור.
זהו, אז אז אז מה בעולם העבודה שם שונה? איך היה לך שם עם המנהלים שלך? עם האנשים שאתה ניהלת, עם הלקוחות שם? מה שונה שם? תספר לנו מה, מה מרגיש אז אני חושב ש שגוגל זה היה איזה, אתה יודע, מעין לזה איזה אי בפני עצמו ובכלל, כאילו החברות הבין לאומיות, כי הרבה מהם, כלומר המנהלת שלי הייתה כאילו מנהלת מאוסטרליה והמנהל מי מ-יוקיי ובסופו של דבר זה זה זה מה שקורה שם בתוך, בתוך גוגל, זה די international. אבל אני חושב עצם זה שהייתי בתפקיד שעבד גם עם אתה יודע, עם וייטנאם וגם עם יפן וסין, אני חושב שכל דבר כזה זה פתאום מכניס לך הרבה יותר עניין, כי יש את אחד הקורסים שם, גם עוד הזדמנות של ללמוד ולהתפתח, עשיתי קורסים באינסיאד ואחד מהקורסים שעשיתי שם זה היה ה-culture הבדלי תרבויות. כן, הבדלי ה, Culture Mapping ובסופו של דבר אתה מבין כמה כאילו אתה יודע, השקט הזה שלהם לעומת הרצון שלנו כל הזמן לדבר, הם הרבה פעמים השקט, אתה צריך כאילו לתת להם את השקט לעומת אני שי בתור ישראלי שרוצה לדבר אה, כל מיני קיו כאלה מאוד סאפטל. רגע, אבל השקט הוא השקט הוא כי הם עצורים או כי הם מקשיבים? או כאילו מה, מה עומד מאחורי השקט?
זה שקט כי יש לי מלא מה להגיד ואני סותם לעצמי את הפה, או שזה שקט כי אני סקרן ורוצה ללמוד. אתה מבין מה אני מתכוון? כן, אני חושב שהרבה פעמים אנחנו הרבה יותר אה אנחנו הרבה, יש לנו יכולת, כאילו אנחנו מדברים הרבה יותר, אה, לעומת לעומת האסיאתיים שהם יותר אה, בוא נגיד שמוחזקים, מוחזקים, כן, הם הם יותר שומרים את זה, אה והם צריכים גם את הטראסט הרבה יותר עד שהם עד עד שאתה מצליח להיפתח ול להגיד את הדברים. כל הנושא הזה של לוז פייס, אני לא יודע אם אתה מכיר את זה, זה משהו מאוד מאוד כאילו אסיאתי של לא לעשות את הדברים, לא להיכשל כי אז אתה בעצם י יוז פייס בקרב כאילו המשפחה שלך, החברים שלך אה ובסופו של דבר אני חושב שזה זה המקום שלהם, כאילו לקחת סיכונים, הם מאוד מאוד אה קשה להם עם זה, כן. גם בסינגפור?
גם בסינגפור, לגמרי. אז בסופו של דבר אתה תרצה לעשות את הדברים בצורה שהיא הרבה יותר בטוחה כדי לא לעשות את ה את ה את הכשלונות. בגלל זה גם הרבה פעמים אה ילדים לא יגידו אה גם גם זה בחינוך מגיל צעיר שהם לא יגידו משהו למורה, אתה לא, אתה לא מבין או אתה לא מקשיב. כלומר יש איזה היררכיה מסוימת אה שהם שהם שהם גדלים אליה. יש היררכיה, אצלנו כרגע אין היררכיה. אתה יודע, יש אה יש אה, אני אני עוקב כל אחרי כל הזמן על ה אתה יודע מה אני אספר את זה שנייה אחרי השאלה הבאה. נחכה עם הסיפור הזה עם האנקדוטה. כן.
אתה ניהלת שם גם? אז שמה אני אני פחות אה ניהלתי, ניהלתי בצורה שהיא מטריציונית. כלומר היה, הייתי אחראי על על על בעצם ה- agencies ב region ובעצם היו dotted line אליי כי הייתי אחראי על התוכניות הרגיונליות, אבל לא על אבל היית צריך לגרום לאנשים לזוז ולעמוד בדדליינים, ומה היה שונה במובן הזה? אני חושב ש שזה זה בעצם איזה שריר מסוים שאני פיתחתי שם. עכשיו שאתה אומר את זה, אני חושב על זה כי הרי בסופו של דבר כל אחד הוא מאוד מאוד שונה. כלומר זה לא אתה יודע, קוקי קאטר כי זה זה אתה יודע, כל אחד בתרבות שונה ואז אני מנסה להבין איפה אני נותן את ה את הווליו, כי בסופו של דבר הם לא מנהלים אותם.
מה זאת אומרת כל אחד תרבות שונה? בגלל שהם כולם international? לא, בגלל שאתה יודע אני ניהלתי את ה נגיד את אנשי agency שיושבים בוויאטנם וב יפן. אה! רגע אז את זה לא הסברת. כן, אוקיי. לא היית אחראי רק על העבודה עם agencie בסינגפור עצמה. אוקיי אז מה, על כל על כל אוקיי. כן, אז אז בעצם אה יש כאילו סוכנות פרסום כמו WPP או IPG או סוכנויות הפרסום הגדולות ואז בעצם יש להם גוגלר שאחראי אה על ה-reltionship עם כל סוכנות מקומית. אוקיי. אז בעצם אני הייתי אחראי על התוכניות ה רג'ינליות בכל אסיה. אוקיי. אוקיי? אה ואז אתה יודע, אני עובד עם היפני ואני עובד עם הסיני, ואני עובד עם הווייטנמי והאינדונזי והמלזי וכל אחד אה אתה יודע, אתה אתה נותן, אתה לא יכול, אתה מנסה לייצר איזה תוכנית שהיא שהיא נותנת ווליו. תחשוב שהרבה פעמים אנחנו צבאטים גלובליים, רג'ינליים, לוקא