המודל המדויק להגדיל את הנטוורקינג שלך – פופקורן 420 עם לירון גליקמן
מהו מודל ה-4P שיתאר לך איך להתחבר עם כל בנאדם, גם אם אתם ביישנים, גם עם אין לכם איך לפתוח שיחה, וגם אם אתם לא אוהבים נטוורקינג? למה הפחד מדחייה הוא חסר פרופורציות? ומה אנחנו מפסידים כשאנחנו לא משקיעים בקשרים חדשים?
לירון גליקמן היא יועצת ומרצה בעלת שם עולמי, סופרת רב-מכר, ומומחית למיתוג אישי ויצירת קשרים עסקיים. היא המייסדת של The Human Factor – חברה שבונה מותג אישי גלובלי ליזמים ומנהלים בכירים ומעבירה סדנאות בנושא. עם ניסיון של למעלה מ-20 שנה ועבודה ב-28 מדינות, לירון עבדה עם Fortune 500, ממשלות, אוניברסיטאות וסטארטאפים. היא כותבת במגזינים עסקיים בינלאומיים, מחברת רב-המכר "The Super Connector's Playbook", ומשמשת כמנהלת הבורד של הוועדה לפיתוח בר-קיימא המשוייכת לאו"ם בניו יורק.
בשיחה סיפרה לי איפה ה-7 באוקטובר תפס אותה, עם הרצאה בברצלונה שבוטלה, טיסה לברלין שכמעט לא קרתה, וחוסר ודאות מוחלט. היא מספרת איך קיבלה החלטה פנימית אחת: לתת, ומתוך הנתינה הזו הגיעו הזדמנויות מפתיעות – היא הרצתה בפני חברי פרלמנט אוסטרים על ההייטק הישראלי, הנחתה כנס עם שר הבריאות הגרמני, ומאז היא ממשיכה להרצות בחו״ל ללא הפסקה.
עברנו על מודל ה-4P שהיא מתארת בספר שלה, דיברנו על הרשת החבויה שלנו, ועל איך לשמור על קשרים באש קטנה. אל תפספסו להכיר את האישה שיכולה להכיר כל אחד.
מנהלות HR?
בואו ניפגש
רוצים לשדרג את הקריירה?
Black נובמבר – קנו קורס וקבלו את השני במתנה
לקורס החדש שלי –
הצעד הבא שלי – קורס התפתחות בעבודה
לינקים
"`html
תמליל הפרק (ערוך)
ברוכים הבאים, ברוכות הבאות לפופקורן הפודקאסט שעוסק באדפטיישן והסתגלות לעולם החדש, אני ליאור פרנקל וכל שבוע אני באות לכאן אנשים מדהימות שמלמדות אותי לחשוב, להסתגל, להסתכל על דברים מזווית חדשה ולהבין מה קורה בעולם החדש. אם אתם אוהבים ואוהבות להאזין לפופקורן, אתם כנראה אוהבים לחשוב, ללמוד, להתפתח וזה אומר שתהנו בשעה הקרובה וגם תלמדו כמה דברים חדשים.
רגע לפני שמתחילים, אם אתם או אתן ממחלקת HR ומחפשות אולי רעיונות מקוריים לנצל שאריות תקציב 25 או התחלתם לבנות תוכנית 26 ונמאס לכם מהשטנצים הרגילים, אז מוזמנים, מוזמנות לפגישה קצרה איתי או הצוות שלי ונציג לכם כמה דברים מגניבים שפותחים לעובדים את העיניים, מזיזים למנהלות את המיינדסט ויגרמו לכם לרקוד במשרד כאילו הייתה שם רצפת דיסקו. נשבע שזה כתוב, אני לא יודע מי כתב את זה. אני אני מתנצל על הדקה האחרונה, אני מקווה שזה היה טוב. אולי זה יעזור לתקציב שנשאר, אולי זה יתן לכם רעיונות איך אפשר לעבוד יחד בשנה הבאה. יש לינק בתיאור הפרק וחולא נשארו עוד הרבה סלוטים לדעתי, מתי שאנחנו נשים את הפרק אז אם מתאים לכם אל תחכו יותר מידי, לא למלא תוך כדי נהיגה. בואו נעבור לפרק. היום נדבר על אחד הקישורים הכי חשובים בעולם החדש שלנו, היכולת ליצור קשרים אמיתיים ולהפוך אותם להזדמנויות. לפעמים קוראים לזה נטוורקינג אבל לדעתי אפשר לקרוא לזה גם ביזדב כי כמו שהאורחת שלנו היום תלמד אותנו תכף, ליצור קשרים זה חמוד, ליצור קשרים שהופכים להזדמנויות זה כבר Life Changing או career Changing תבחרו איזה ביטוי פלצני שאתם רוצים. לשם כך הבאתי לכאן את האלופה לירון גליקמן, שכמו שחלקכם עכשיו שומעים ואומרים, איך זה שהיא לא הייתה בפופקורן עד היום? אני לא יודע, שאלה טובה, ככה יצא, כנראה כי היא עסוקה מידי. יועצת ומרצה בעלת שם עולמי, סופרת תכף נדבר גם על הספר שלה, מתמחה ביצירת קשרים עסקיים, מיתוג עסקי, מיתוג אישי ופיתוח עסקי גלובלי.
היא מייסדת של חברת The Human Factor, המספקת שירותים לבניית מותג אישי גלובלי ליזמים ומנהלים ומנהלות בכירות. עם ניסיון של יותר מ-20 שנה ועבודה ב-27 מדינות, 28 שבוע הבא, חודש הבא, לירון עבדה עם חברות Forbes 500, ממשלות, אוניברסיטאות וסטארט-אפים, כתבה את רב המכר The Superconnectors Playbook. משמשת כמנהלת הבורד של הוועדה לפיתוח בר קיימא משויכת לאום בניו יורק ואנחנו תכף נעבור לפרק כי אם אני אמשיך לקרוא את כל מה שהיא עשתה אז תיגמר לנו השעה. ניתן למוזיקה את המקום שלה ונתחיל בעוד שנייה.
אז הייתי בליטה לפני שנתיים והוזמנתי להרצות בכנס בשם Buildstuff, זה אחד מהכנסים הגדולים למתכנתים במזרח אירופה. ואני אוהבת תמיד שהכנסים שהסשנים שלי הם מאוד engaging, נורא חשוב לי שהקהל ירגיש גם איך לייצר את הקשרים, אתה יודע, זה לא רק בואו תעשו את זה כי זה לא עובד, במיוחד כשמדובר במתכנתים צריך להזיז אותם גם חושית. אז אמרתי, תמיד אני חושבת על דברים מעניינים, אמרתי בואו ניקח את הסוכריות, אתם מכירים את הסוכריות אומץ האלה שהם חמוצות בהתחלה, שתי שניות, שלוש שניות ואז הם הופכות להיות מתוקות וזה בדיוק כמו שפוגשים בן אדם חדש, נכון? זה מלחיץ בהתחלה ואחרי זה משהו כזה נפתח ואתה, אוי, זה לא היה כזה נורא. אז בעצם הרצתי העברתי את כל הסשן, אמרתי להם בסוף הסשן אתם תקבלו את הnetworking power, הבטחתי להם שלראשונה בעולם הם הולכים לקבל את כוחות הקסם של הnetworking. ואז היו בערך, נראה לי כמעט 100 אנשים בקהל, הגיע הסוף. אני אומרת להם, אוקיי, מוכנים? כוחות הנטוורקינג נמצאים מתחת לכיסא שלכם, חיכה להם מתחת לכיסא, הודבק, הודבקה סוכריה.
לקחנו אותה, הרמנו אותה באוויר, אמרתי להם חברים, ביחד, שלוש, שתיים, אחד, כולנו לוקחים את הסוכריה הזאת ומקבלים את האומץ. לא ציפיתי את מה שיקרה מיד אחרי זה. מישהי בקהל התחילה להיחנק ולהישתנק ואז אני גם לקחתי את הסוכריה, התחלתי לדבר ופתאום בדיליי גם אני התחלתי להיחנק. ואני עומדת מולם ואני מנסה להגיד שאני I wish for you שהסשן שהמשך הnetworking יהיה מוצלח ואני לא מצליחה לסיים את המשפט ואני נחנקת ומשתעלת וכזה קטע נורא לא נעים ואז כמרצה כהברקה אמרתי להם, ככה התאפסתי רגע, חזרה לי הנשיבה והכול. אמרתי להם, תקשיבו, הרבה פעמים אנחנו יהיו לנו פדיחות. גם עכשיו, תראו מה שקרה לי, זה לא נעים, זה פדיחה ענקית אבל בואו נבין שזה לא סוף העולם וגם מזה אפשר לצאת מחוזקים ודווקא הפדיחות האלה הם הכי מקרבות שיש. אז לא, לא מתתי על הבמה בליטה אבל יצרתי איזשהו טוויסט שמלמד אותם שגם אם יצרתי איזה קשר לא טוב לא סוף העולם.
זה גם תמיד אחלה סיפור להתחיל את השיחה. בדיוק. תגידי, עשו לך בכנס בליטה את מה שלי פעם בכנס בליטה עשו את זה. סיפרתי להם שאני גנטית חצי ליטאי ואמרו לי בערב, זאת אומרת אחרי שכבר כל הארוחת ערב והכול נגמר, אמרו בוא נבחן אם אתה באמת ליטאי ואז מוציאו איזהשהו משקה שחור שאני לא זוכר מה היה שמו והם אמרו שאם אני ליטאי אמיתי, הם יושבים, וישבו איתי כמה חברה, זה היה כנס שכל הבלטי, כל הבלטי אבל ספציפית החברה הליטאים איזה חמישה, הם אמרו אנחנו יושבים פה ואנחנו עכשיו הולכים שוט שוט לסיים את הבקבוק ואם אתה ליטאי אמיתי, אתה תצליח להיות בסבב. הצלחת? אני לא זוכר. נראה לי שהצלחת אם אתה לא זוכר.
אני לא זוכר, מה שאני זוכר זה שהיה לי בבוקר בערב היה לי הרצאה ובבוקר הייתה לי הייתה לי סדנה וזה היה יום ונורא. זאת אומרת זה ממש היה מאוד מאוד מאוד מאוד קשה, הרבה בקבוקי מים וזיעה נטפו ממני אבל הוכחתי שאני ליטאי. אז אני חושב שגם הסיפורים האלה הם אחלה אחלה לnetworking אבל רגע, אפרופו דברים לא צפויים כמו הסוכריה הזאת, שאלתי אותך למטה לפני שעלינו לחדר פודקאסט, מתי הספקת להיות כזו בינלאומית? והתחלת להגיד בגלל השביעי באוקטובר. אז אז אז רגע, איך איך איך קורה משהו גם משהו נפלא מכל הטירוף הנורא שקרה לנו?
ממש, אז האמת שהתחלתי להיות בינלאומית מתחילת הדרך, תמיד כיוונתי לעולם, אני בת של טייס אז אפשר להאשים אותו וכבר מ-2014 אני מרצה בעולם ותת יודעת, תמיד כ כמרצה, יועצת, מי שעובדת הרבה, תמיד אתה רוצה עוד ועוד והוזמנתי, האמת, חבר ששמרתי איתו על קשר במשך עשור, פגשתי אותם חצי שנה לפני השביעי באוקטובר באוסטין טקסס. אחרי עשור התחברנו ואויי אנחנו עובדים באירופה אנחנו רוצים להביא אותך. מעולה, התאריך שהיה, הוא היה השביעי באוקטובר. Little did we know שדברים יקרו. בשביעי באוקטובר אני נוחתת בברלין, שומעת את מה שקורה. נחתתי מטנריף, זאת אומרת לא הגעתי מהארץ ואני מבינה שההרצאה שלי היא בוטלה, שהטיסה לארץ בוטלה, שהעבודות שלי בוטלו. כמה ימים אחרי זה, הלקוחות שלי הסטארטאפים גם אמרו, חכי שנייה אנחנו לא יודעים מה קורה, אנחנו צריכים רגע לעצור. Literally everything collapse, כאילו הכל האדמה פשוט נפ נפתחה לי נפערה מתחת לרגליים וכמובן בוא נדבר גם על המצב הנפשי וחוסר הודאות ולהסתובב ברחובות ולראות אנשים שאתה לא יודע כאילו חרדות ודברים נוראיים שעברו בראש.
ומצד שני אני גם כזאתי פייטרית. אני אומרת, אוקיי, זה מה שקרה אני לא נכנעת לזה אני אומרת, טוב, אני אני בן אדם של עשייה, בואו נעשה משהו וכאילו הרגשתי באוקטובר רגע, אמרתי, כאילו החיים יודעים שאני טופ נטוורקרית והם כאילו רוצים להעלות את רמת הקושי ל-200 ובואי נראה אם תצליחי עכשיו. אבל רגע, תגידי שנייה, שאת אומרת באותו רגע זה קרה באמת באותו רגע או אחרי כמה ימים? זה קרה באותו, זאת אומרת, בשביעי באוקטובר שישבנו כבר כבר בשביעי בשמיני באוקטובר אני חושבת ממש שהבנו שאנחנו לא יודעים מה קורה. הכל בוטל כל כמה שעות משהו אחר משתנה, אתה יודע זה מטורף שאת ממש הצלחת כאילו כבר להתאשת וזה.
אני אגיד שלי לקח איזה שבועיים עד שהצלחתי כאילו רגע להתאשת ולהבין מה מה אני עושה עם זה. אז הנקודה מאוד נכונה כי מצד אחד זה לא הפעם הראשונה שלי, היה לי גם עשור אחרי זה לפני כן, סליחה, בניו יורק שנפלתי מנכסי, אבל פיטרו אותי מה היה שם איזה בלאגן גדול. בחיי עברתי לבד לאוסטרליה, עברתי לבד לניו יורק, זאת אומרת אני יש לי כבר ניסיון איך להגיע לבד למקום ולייצר רשת קשרים שמייצרת לי עולם ועבודה אבל לא תכננתי ותמיד באתי מאוד מוכנה ובגרמניה באתי לעבוד ולחזור לארץ אז אני חושבת שהיה לי כבר את ה את היכולת לעשות את זה, לכן אולי התאשתתי מהר. גם מצד שני שוב אני אומרת, רגע, אני אני עצמאית. שוב, אני לא הייתי רעבה ללחם אבל הבנתי שיש פה סיטואציה, לא היה לי גם איפה לגור אז יצרתי קשר עם חברה מהעבר שנתנה לי את הבית שלה ואיכשהו דברים הסתדרו והלכתי לאירוע שקוראים לו ב-12 באוקטובר, זה היה היום שבו הייתי אמורה להעביר את ההרצאה, קראו לאירוע Berlin Meet Tel Aviv ושם פגשתי כמה אנשים שעוד שי היו שם ושהיו שם גם ישראלים וגם מקומיים.
עמדתי, אתה יודע, בכנסים, נורא חשוב איפה אתה עומד. עמדתי ממש בכניסה איפה שהבעצם flow של האנשים מגיע והתחלתי לדבר עם כל מיני גורמים ויצרתי שם כמה הזדמנויות, אם זה קרן השקעות, אם זה פקיסטני גרמני שהכיר לי איזה מישהי ועוד איזושהי הזדמנות מסוימת ואז פגישה מובילה לפגישה אני הולכת, פוגשת את האנשים, הגעתי לאותו בחורה בשם ליה שהפקיסטני הכיר לי והיא עבדה בזמנו במרכז פרס לשלום, אני גאה מההרצאה של מרכז פרס לשלום ואני יושבת ואמרתי הגישה שלי הייתה לא, הנה, תיקחו אותי זה מה שאני יכולה לעשות, אלא מה אני יכולה לתת. כל בן אדם שפגשתי זה How can I help you ולא רק אני גם כל הרשת שלי בישראל שבו גם צריכה הזדמנויות עבודה Long story short, אני יושבת וזה מה שאני יכולה לעשות וזה מה שאני יכולה לחבר לכם ופתאום עובר הבוס והוא אומר לי שואל אותי עוד ואמרתי לו תקשיב אני גם נוסעת לווינה, הייתה לי כבר הרצאה בווינה אז הוא אומר לי אוקיי, אני רוצה, את רוצה לדבר בפני חברי פרלמנט בווינה ולספר להם למה הם חייבים לתמוך בסטארט-אפ נשין? כן וואט? רגע, בשנייה הפכו אותך להיות מסבירה לאומית?
בדיוק. חדר בפרלמנט האוסטרי, ארבעה חברי פרלמנט, אני ואותו מנהל של ארגון אלנט מלמדים אותם את זה. מסבירים להם, סליחה, עושים להם בריף על למה חשוב להם להשקיע בישראל, היו גם שאלות קשות. לאחר מכן שמרתי איתם גם על קשרים עם החברה האלה ודבר שהוא דבר הוביל לדבר. עשיתי הרצאות חינם לקהילה הישראלית, קיבלתי לקוח סטארטאפ שהוביל אותי לאוניברסיטה ומאז בעצם אני עובדת עם אוניברסיטאות המובילות בגרמניה עם הממשלה, עם גופים והלילה ממש ב-2:00 בלילה נחתתי מהרצאה שהעברתי ל-200 מנהלי השקעות מכל רחבי אירופה. זאת אומרת העובדה שנתקעתי בשביעי באוקטובר והתחלתי להיפגש עם אנשים ולייצר קשרים ואם תרצה אני אכנס בדיוק רגע גם לפרקטיקה ממש פתחה לי עולם.
אז קודם כל נפלא וכן, בואי ניכנס לפרקטיקה. מה, כבר סיפרת לנו על שני דברים ששמעתי שאחד היה לעמוד במקום הנכון בפלו ואני אשמח שעל זה תרחיבי קצת והדבר השני שהוא בעיניי הכי הכי הכי משמעותי זה חשבתי מה אני יכולה לתת להם ולא מה אני יכולה לקחת. בדיוק. ואני חוזרת אפילו לדבר, סליחה, אפילו ה0.0 שאתה אמרת, רגע, המיינדסט כשהכל בחוץ קורס, מאוד קשה להוביל את עצמך החוצה, בין אם אתה יודע, מאזינים מחפשים עבודה או שוב אנחנו נמצאים במדינה מאתגרת ויש המון המון קשיים סביבנו וזה זו הנקודה שאנחנו צריכים להבין שרק אם נהיה פרואקטיביים, שאני מסתכלת על יצירת קשרים זה מתחיל בלהיות פרואקטיבי, בלצאת למרות שקשה לי, בה להתחבר לאנשים למרות שאני מה זה שונאת את זה, למצוא את הדרך שלי להביא את עצמי לשם ולא רציתי ללכת לאירוע הזה אבל אמרתי דלתות מסתובבות, במקום שאני אעמוד על במה אני אביא את עצמי לשם ובאמת שמגיעים לאירועים אז אז יש כמה מקומות שהם מאוד אסטרטגים, בדרך כלל זה בתורים, תור לכניסה, תור לבר, תור שוב איפה שאנשים נכנסים.
וכבר שם היו גם חברה ישראלים וגם מקומיים ובעצם התחלתי לשוחח איתם עכשיו מה שקורה שאתה עומד בדרך כלל במקום שבו אנשים מסתודדים וכל הזמן עוברים אז אז יש גם תחלופה. אז חלק נשארים חלק הולכים וככה אתה נחשף להרבה אנשים ובן אדם מכיר לך בן אדם אז גם צריך ככה לדעת גם איך לעבור מבן אדם לבן אדם, גם אולי להיות זה ששואלת את השאלות, הרבה פעמים לשאול שאלות זה אומר שאתה מנהל את השיחה. מי אתה, מה אתה? מה הביא אותך לכאן? מי אתה ממליץ לי לפגוש? איזה דובר יכול להיות מעניין? זאת אומרת שאלות שמדברות על מה שקורה עכשיו ועוד טיפ חזק על נושאים לדבר עם אנשים הרי נכון לפעמים אנחנו נתקעים. כן כאילו כזה מה אני עכשיו אגיד לו, אני לא מכיר אותו. נכון אז יש לי את מה שאני קוראת לו ארבעת הpeace of common ground. בעצם מכנים משותפים הרי מחברים אנשים. יש ארבעה נושאים שתמיד אפשר לדבר עם כל בן אדם. אוקיי passions places people או present, מה שקורה עכשיו.
אז בוא נעבור אחד אחד. Passions, מה התשוקות שלך? מה אתה אוהב לעשות, חוץ מה אבל מה, הבן אדם שהרגע יושב איתי הוא הרגע פגשתי אותו בתור לקפה כבר אני אשאל אותו מה הוא, מה הוא אוהב לעשות? אז זה לא כאילו היי, מה החלום שלך? זה היי, נעים מאוד, אני לירון מה שלומך? ואז בדרך כלל אנשים מציגים את עצמם ואני יכולה תמיד להתחיל איתי, אתה יודע, בדיוק עכשיו חזרתי מטיול בגרמניה, מעבודה בגרמניה ופשוט ואו מהטיול או שתלוי רב בסטטוס, אתה יודע, בסיטואציה. או מה המאכל האהוב עליך מבין המאכלים שמציעים פה? איזה קפה אתה הכי אוהב שאני אציע לך? זאת אומרת, לדבר על אפילו על הדברים הקטנים הנורא שקשורים גם לסיטואציה וגם יכולים לתת לבן אדם את האפשרות להגיד והרבה פעמים בפלו של השיחה זה באמת רגע להסתכל על עצמי. וואי, אני ממש אוהבת קפה עם סויה, אתה גם רוצה קפה עם סויה? למשל. כן, אני יכול להציע אוקיי, מה מה לקחת אם זה אם זה כזה של תערוכה או של כנס וזה הקפה בחינם כאילו אז אני יכול פשוט להגיד מה לקחת.
היי, אתה יכול אפילו לצחוק קפה עליי. הרבה פעמים הנושא של בעצם אמרנו passions, אז במהלך השיחה אתה יודע, תמיד שואלים את השאלות הרגילות האלה שזה מי אתה, מה אתה עושה וזה חשוב כן אבל שאלות דופמין זה שאלות שהם קצת שונות והם גורמות לך רגע להסתכל כאילו הם כאילו מעירות אותך פתאום. קוראים לזה דופמין. זה בדרך כלל על passions, על מוטיבציה, על על מה חשוב לך, להתעניין בבן אדם שמולך ואתה יכול להתמקד בארבעת הפיז האלה בתשוקות או אז רגע, אז הpassions היה לי קצת קשה, אני אחכה איתו לשאלה שלישית רביעית, בסדר? אוקיי, ניתן לי משהו יותר קל להתחיל, מה זה places?
לשבור, אז רגע, לשבור את הקרח, בוא נדבר שנייה על לשבור את הקרח וארבעת הפיז מגיעה אחרי המשפט הראשון. זה לא שאתה שובר איתם את הקרח נפגשת עם בן אדם אז אני. אני עומד בתור לקפה בכנס שהיה לי לפני שבוע ואני נגיד שאני בא בלי אף אחד, כי אם אני בא עם חבר זה יותר קשה, כאילו הוא מפטפט לדבר איתו. אז אחרי זה נדבר על זה אבל נגיד שבאתי לבד ואני אני אומר נו באתי לפה כדי לעשות networking אבל אין לי אומץ, אין לי אומץ, מה אני אעשה, מה אני אעשה? אז אז אוקיי, אז מה כן? השני שני הטיפים הכי חזקים שלי הם לשאול איזושהי שאלה מצבית ולהציג את עצמך או לתת מחמאה ולהציג את עצמך. למשל, נו מי בא, מי בא או סליחה, למשל זה יכול להיות או מי באת לפגוש פה היום או למשל סליחה מתי מתחיל הסשן הבא או איפה השירותים או אתה יודע איפה לא יודע, איפה התגים או איפה אני יכולה להירשם? זה השאלה פתית שקרעת לה. בדיוק. אגב, נעים מאוד, אני לירון, מה השם שלך? איזה יופי ואז אתה ממשיך להציג את עצמך.
ושאלה נוספת זה משהו נוסף זה מחמאה. עכשיו יכול להיות שוב, צריך לשים לב רק שזה מחמאה מקצועית, כמובן. כן. למשל, וואי, איזה שעון מהמם יש לך, גם בדיוק אני מעוניינת לקנות שעון כזה כן או נורא הזכרת לי את התיק שהיה לי פעם או את הז'קט שמאוד אהבתי. נעים מאוד, אני ליאור, מי אתה? כן. עכשיו, נכון זה קצת יכול להיות מעולץ או מתוכנן אבל זה בסדר. כן. אתה יודע כמה מה האחוז של האנשים שמרגישים לא בנוח בסיטואציות חברתיות?
אה לא. 60 70? לפי מחקרים בארצות הברית? אז מחקרים בארצות הברית אומרים ש90 ל-95% מהאוכלוסייה יש חרדה חברתית כלשהי. זה יכול להיות בסיטואציות שונות. אחד על אחד, אחד מול סמכות, אחד מול 200 איש וזה נורא נחמד לדעת את זה כי זה מנרמל קצת, לא? זה אומר שקודם יודע מרגיש לא בנוח? גם ככה. אז אם אני אהיה קצת awkward לא נורא. כן. כן. האמת שמה שמצחיק זה שאם אני אשאל את ה זאת אומרת, לפעמים שמישהו פונה אליי באמת בזה ומתחיל לדבר אני קולט שאני קצת מגמגם. זאת אומרת אני חושב לעצמי אוקיי אני הולך לשאול את השאלה הזאת ואני מדמיין אני אגמגם אבל בעצם מי שממולי כנראה יגמגם כי גם הוא קצת באוקוורדנס אבל אחרי שתי דקות זה עובר.
בדיוק. כמו הסוכריה. הסוכריה אתה אומץ. מה בעצם מה מה אני צריך להניח על הבן אדם שמולי או על כשאת אומרת לי לנרמל את זה, ש שיעזור לי לאזור את האומץ. אז אני, מה שאתה צריך להניח זה להבין קודם כל איך אנחנו רואים אנשים חדשים, מה שפיזיולוגית אני אוהבת להגדיר להגיד את זה במונחים של סטארטאפ, אבל בעצם יש לנו את האמיגדלה שזה בין היתר המקום בעצם החלק במוח שאחראי על הflight or fight ו למעשה כשאנחנו רואים בן אדם חדש ב-99 מית השנייה אני אוהבת להגיד שהמוח שלנו מעלה שני פופ אפ. הראשון זה הassessment, האם הוא אויב או לא ואז אתה מבין אוקיי, הבן אדם הזה בסדר, הוא הוא לא אויב. השני זה הassessment, האם הוא מחבב אותי או לא.
ואז שאנחנו עונים לנו לעצמנו לשאלה הזאתי אנחנו יכולים להרגיש יותר בנוח עם בן אדם. האם הוא מחבב אותי? כן אוקיי אם בן אדם נותן לך סיגנלים שהוא פתוח, שהוא מחבב אותך ובדרך כלל אנחנו מסתכלים, אתה יודע, על על הבעות פנים, שפת גוף, המוח שלנו מיד מבין האם הבן אדם הזה איום או לא והרבה שנים אני חיכיתי שאנשים יפנו עליי באירועים שהם גרמו לי להבין שאני שהם לא מאיימים עליי ושהם מחבבים אותי וכשהבנתי את המחקר הזה שלמדתי עליו אמרתי, רגע, מה אם אני bypass it? אם אני אפנה לבן אדם ואני אגרום לו להרגיש בנוח? זאת אומרת, לחייך עליהם, לשאול מה שלומם, לתת להם, להיות זו שיוזמת את השיחה אז כבר יש לי איזשהו כוח מסוים, לא מהמקום הכוחני, לא מהמקום של כן פתיחת השיחה.
זאת אומרת שעכשיו אני אראה להם שאני לא מאיים ושאני מחבב אותם, אפילו שאני ברעיונות, לא יודע. אפילו נעימי גם אומר בשפת גוף, למשל שסתם הגוף יפנה אליהם, נכון? ולא עם ה עם הגב וחיוך, אוקיי, חיוך אני אני מבין ואז זה אומר שמה? שיש יותר סיכוי שהם ישתפו איתי פעולה? זה אומר שהם כן, שהם ירגישו יותר נעים מולך ואתה עכשיו תדבר עליהם אז הם יבינו שאתה לא אני מניחה שבכנס עסקי שוב אנשים לא יהיום אבל עדיין אנחנו תמיד מחפשים להבין האם הם, האם, האם, האם הם רוצים לדבר איתי? האם הם לא יתחו אותי. זאת אומרת יש את המחשבה או את התחושה הטבעית הזאת זה נורא מצחיק כי כשאני רגע חושב על זה אני לא חושב שמישהו אי פעם בכנס פנה למישהו אחר והמישהו אחר לא הסכים לדבר חזרה. זאת אומרת, אולי הם לא הפכו להיות חברים אבל ברור שהבן אדם ממולך יענה. זה מצחיק שבכלל יש לנו את החשש שכאילו בוא נראה אם כן או לא הוא ישתף פעולה, כולם ישתפו פעולה, הם באו לכנס, הם לא נשארו בבית והתחבאו מאחורי ה אבל כמה אנשים אתה רואה בכנס שנמצאים לבד שהם לא ממש מתקשרים?
יש ויש, אני זוכרת ש הרוב, הרוב הם בטלפון. כן, בדיוק. בטלפון. אנחנו לא, אנחנו כאילו שם ולא שם. הייתה לי איזה, היה איזה אירוע לפני כמה שנים וראיתי בן אדם בצד, אז באתי אליו היי, נעים מאוד אני לירון, מה שלומך? זה הגישה הישירה בסדר מה מה מביא אותך לפה? באתי לעשות networking ואני רואה ואני אומרת אבל אתה עומד בצד ואז אני לא שופטת, זה נורא נורא נפוץ וגם זה בדיוק הסיבה למה כדאי לנו לפנות דווקא לאנשים שנמצאים בצד או בטלפון ולהגיד להם היי, נעים מאוד. אני גם הגעתי לכאן ללמוד, מה מביא אותך לכאן או שוב איזה שאלה מצבית כמו שאמרנו. עכשיו, אוקיי, ועכשיו אני רוצה את ה, את האקסטרה. אני באתי עם חבר או עם חברה לכנס.
עכשיו נורא קל לנו להסתגר אחד עם השני כי אתה יודעת, אנחנו עומדים בתור ועושים צחוקים וזה וזה וזה וזה. אבל לפעמים אני עושה את זה ואז תוך כדי אני אומר יאו חבל שבאתי איתו כי אני מפספס את כל ההזדמנות כאילו, אם הייתי לבד לפחות הייתי חייב כאילו זה. אז מה אני עושה עכשיו? אם אם יש איזה מישהו חדש שאני רוצה לדבר איתו, אנחנו שנינו אמורים לדבר איתו כאילו איך עושים את הawkwardness הזה שלא יהיה אוקוורד? שאלה מצוינת. קודם כל, להיות מודעים לשפת גוף שלכם. כששניים נמצאים ביחד ולצורך העניין אתם עכשיו אחד מול השני בשיחה, אתם די סוגרים את השפת גוף שלכם לכניסה לאחרים. זאת אומרת, תנסו להיות שניכם פתוחים, נגיד כזה בחצי הריח או אלכסון, שתהיה כאילו שבעצם הסביבה תוכל להרגיש בנוח לפנות אליכם וגם שתוכלו אתם לראות את הסביבה. דבר שני, מה שאני אוהבת לעשות לפעמים זה פשוט למשחק את זה. להגיד לחבר, טוב, בוא נעשה, בוא בוא נראה מי כאן בוא נסתובב רגע ונתחיל לדבר עם אנשים ובוא נחפש בן אדם עם פרופיל כזה וכזה. כי אחד גם מהסיבות המרכזיות שאנשים לא אוהבים להגיע לכנסים או חושבים שזה לא עוזר להם כי פשוט הם לא מייצרים מטרות. אני מגיעה לכנס ואני אומרת אני רוצה לפגוש בן אדם אחד ואני ממש אומר מתארת את הפרופיל שלו לעבורי.
מה למשל? למשל מנהל שיווק או מנהל HR בארגונים. אז אני יכולה גם לומר לחבר בוא בוא נתחיל נסתובב רגע, נפגוש אנשים ונראה את מי אם אנחנו מצליחים להגיע לבן אדם כזה, לא זה לא עובד עם כולם, צריך אולי קצת תעוזה פה ואם אתם נגיד פוגשים בן אדם נוסף אז להגיד לו, תמיד אני קודם כל שואלת את הבן אדם הנוסף, אגב, את מי באת לפגוש פה? אז הוא אומר אני רוצה לפגוש מנהלי HR ואז בדרך כלל אם אני שואלת אותם הם שואלים אותי חזרה, אגב את מי את באת לפגוש? ואפילו הם לא שואלים אותי אז אני אגיד להם אגב אני באתי, אני אני אחשוב, אם אני אפגוש בן אדם כזה אני אכיר לך. אגב, אני באתי לפגוש פה XY Z ואם אתה רואה או אתה מכיר אני ואתה רואה אותי בסביבה אני אשמח אם תחבר בינינו או פיזית או אונליינית. אז אתה צריך רגע לייצר את זה בצורה שהיא social.
כן, כן. אז כבר כאילו עשיתי איתו team up כדי לעזור לשנינו עם האינטרסים. אז אתה יודעת מה? בואי נעצור פה לשנייה ונעשה רגע zoom out כי בהקדמה דיברתי על זה שאת מאמינה ש networking זה כדי ליצור הזדמנויות, לא סתם כי אני מחפש חברים שתלמד להגשים את עצמך הזדמנויות, תוצאות. אוקיי, אז אז אז מה מה באמת אפשר להשיג מ