העומס והלחץ שיעזרו לך – פופקורן 428 עם פרופ׳ עוז גוטרמן
האם לחץ ועומס הם באמת האויבים שלנו? מה אפשר ללמוד על ניהול לחצים מאנשים שחיים היום כמו לפני 10,000 שנה? ומתי דווקא העומס הוא מה שמניע אותנו קדימה?
פרופ׳ עוז גוטרמן הוא פרופסור לפסיכולוגיה, מייסד “אנשי המחר” ומגיש פודקאסט העתידנות “עולם חדש מופלא”. הוא חי שלוש פעמים עם שבטים של ציידים-לקטים באמזונס, באפריקה ובהודו.
בפרק עוז מפרק את המיתוסים על לחץ ועומס בעולם העבודה – למה עובדים מרגישים תשושים גם כשהם עובדים פחות, ומה ההבדל בין עומס שמניע לעומס שמשתק. הוא נותן חמישה עקרונות שיעזרו לכם להפוך עומס ולחץ למשהו חיובי ומצמיח, ומשתף מה אפשר ללמוד מאנשים שמתמודדים עם אתגרי הישרדות אמיתיים – ודווקא משגשגים.
מנהלות HR?
בואו ניפגש
לקורס החדש שלי –
הצעד הבא שלי – קורס התפתחות בעבודה
לינקים
"`html
תמליל הפרק (ערוך)
ברוכים הבאים לפופקורן פודקאסט שעוסק באדפטיישן והסתגלות לעולם החדש, אני ליאור פרנקל וכל שבוע באים לפה אנשים מדהימים שמלמדים אותי לחשוב, להסתגל, להסתכל על דברים מזווית חדשה ולהבין מה קורה איתנו עכשיו. אם אתם מאזינים לפופקורן, אתם כנראה אוהבים לחשוב או ללמוד או להתפתח.
אה, זה אומר שתהנו בשעה הקרובה ותלמדו כמה דברים חדשים ספציפית היום, גם כמה דברים אולי מרגיעים או לא מרגיעים, תכף נסביר על מה אנחנו מדברים. לפני שמתחילים אני רוצה להגיד תודה לגוגל פור סטארטאפס שמארחים אותנו כאן, זה הבית של הסטארטאפים בישראל, תחפשו אותם בגוגל והיום, תראו איך אני מדבר מהר, אנחנו נדבר על סטרס, על הלחץ, על העומס, כל היום יושבים עלינו, מאיקים עלינו, הכל דוחף לנו את הטלפון לא מפסיק, המחשב לא מפסיק, הווטסאפ מלמדים אותנו שנים שכדאי להימנע מעומס, צריך להפסיק עם הלחץ, שצריך לנשום המון, להירגע ולהתרחק מעבודה מלחיצה, אבל האם עומס ולחץ הם אותו דבר? האם הם בהכרח מזיקים לנו? האם הייתי מגיע למשהו בחיים לא הייתי מדי פעם קצת לחוץ או אמוס? אה, מסתבר שהתשובות לשאלות האלה, א', יש לנו אותם כאן בחדר למזלנו.
וב', אה, התשובות יכולות לעזור לנו לחיות יותר טוב. יש הבדל בין לחץ לעומס, בין סוגים שונים של לחץ ועומס, בעבודה, בבית, במקומות אחרים, שווה לנו להבין את זה קצת יותר כדי לדעת מה כדאי להגביר, מה כדאי להחליש, ממה אולי לא לקבל רגשות אשם על דברים שלא כדאי, אה וההפך. בשביל זה הבאתי לכאן את פרופסור עוז גוטרמן. אה הוא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן ובמכללה האקדמית גליל מערבי. הוא עמד בראש צוות העיגוי של בית הספר לפיקוד ומנהיגות של חיל האוויר, מייסד אנשי המחר מחברות ההדרכה הגדולות בארץ, מגיש את הפודקאסט עולם חדש מופלא ובקרוב עוד אחד, מדברים על זה, עוד לא מדברים על זה? נכון, הכל פסיכולוגיה. ובקרוב עוד אחד, הכל פסיכולוגיה. הוא כתב עשרה ספרים, הוא נשוי ואב לחמישה ילדים, יש לך הרבה מהכל.
זה הרבה דברים כיפיים, הבעיה שיש יותר מדי דברים כיפיים לעשות.
וזה יוצר עומס. זה יוצר עומס, נכון. אז תגיד, אה, אה אתה יודע מה? בוא ניתן רגע למוזיקה את המקום ונתחיל בעוד שנייה.
גם אתה קודם עלית עולם החדש, הרי בסופו של עולם המטורף שבו אנחנו חיים בסוף, המאפיין של העולם החדש זה יש לנו שפע שהוא מטורף שלא היה אף פעם, והשפע הזה, אתה יודע, הוא לכאורה דבר נפלא עד שהשפע הזה הוא מלא מלא חוגים, מלא חוגים לילדים שכל הזמן צריך להסיע אותם, כל הזמן צריך לטפל בהם, כל הזמן יש ריפוי בדיבור וריפוי בפיתוח. ואני אומר לך אם אתה רוצה להיות מיליונר תקים גיה אנתרופוסופית, אתה מרוויח מיליונים. וואו. יש חוגים לתינוקות מגיל אפס, כן? שחיית תינוקות, יוגה תינוקות, כל הדברים האלה. מעבר לזה מצופה מליאור ומכל בן אדם שמאזין לנו, כמובן להיות בחוג יוגה וללכת לחדר כושר ולהיות עם מאמן אישי ולעשות מרתונים, וגם בעבודה צריך כל הזמן ללמוד, להתפתח, אנשים של הרעיון פה מדברים על כל הזמן ללמוד וכל הזמן לצמוח ולהגיע לעוד הישגים ולחזק את עצמנו ולחדש את עצמנו, אבל רגע, זה נכון גם בזוגיות. אם אשתי ואני לא הולכים מדי פעם לאיזשהו ריטריט ואנחנו לא יוצאים לנופש ביחד, אנחנו לא הולכים לארוחת בוקר רומנטית פעם בשבוע ולא הולכים יד ביד כמו שממליצים לנו בכל מקום, אז משהו לא בסדר איתנו.
כמו שאולי אומר, צריך לעבוד בזוגיות. לעבוד בזוגיות. הוא יושב מתקתק על המחשב. אבל בסוף איך כל הדברים האלה מתחברים? איך מתחבר ההשקעה בזוגיות והשקעה בילדים והשקעה בעבודה והתפתחות המקצועית. יש לי פתרון. השקעה אישית לא לישון. זה האמת שפתרון שרוב האנשים באמת מאמצים. אתה יודע, הזמן הממוצע שאנחנו צריכים של שינה הוא שאנחנו צריכים? צריכים, פיזיולוגית, פיזיולוגית. שבע? שבע שמונה. שבע שמונה כשבעצם אה יש אחוז מאוד מאוד קטן שיכול לישון פחות מזה, אבל ממש אחוז קטן, זה אחוזים בודדים.
כמה אנחנו ישנים בפועל? בטח חמש שש. טיפה קצת פחות משש. תלוי כמה, תלוי כמה ילדים ובאיזה גילים יש לך, לא? כן, אבל בגדול הממוצע הוא פחות משש ואני אומר בסוף האה בסוף כשאתה לוקח אנשים שישנים פחות מחמש שש שעות באופן רציף זה כמעט מרשם בטוח לדיכאון. נרשם לדיכאון. כן, שאתה בסוף אתה יודע, אתה אתה רוצה גם וגם וגם וגם וגם וגם לראות את הנטפליקס ואיפה הזמן השקט שלי? ואיפה הזמן שלי עם עצמי? כן.
והתוצאה היא עומס. ומה שאנחנו רואים זה אנשים, אני אומר לך עכשיו 90%, ואם מישהו שמקזינים לנו, אומרים אני נופל מהרגליים. אני לא מספיק לעשות את מה שאני רוצה, אני רוצה לעשות מלא מלא דברים ואני לא מצליח לעשות את זה. ופה יש מפתח קריטי. והמפתח הקריטי הוא ההבנה של ההבדל בין עומס לבין לחץ. ובוא נתחיל עם ההבנה שאין כמעט שום קורלציה, אנחנו הולכים ובודקים את זה בשטח, בודקים את רמת העומס שיש לאנשים, את רמת הלחץ שיש להם, אם תשאל עכשיו אנשים שמאזינים לנו, למה אתם, למה אתם כל כך לחוצים? רובם יגידו לך תשמע אני עמוס בחמות, אני עומד בעיניים, ליאור, תקשיב כאילו אני נופל, אני נופל מהכיסא, אני לא מסוגל לעמוד במה שאני עושה. והסטטיסטיקה אומרת שהם משקרים לעצמם. כלומר, שיכול להיות שהם נורא לחוצים אבל הם לא באמת עמוסים.
עומס ולחץ הקורלציה ביניהם או לא קיימת או מאוד מאוד נמוכה, תלוי המחקר. זאת אומרת אתה מכיר אנשים, כל מי שמאזין לנו מכיר אנשים שהם באמת כמעט ואין להם שום עומס. זאת אומרת כל מה שהם עושים הייתי עושה ביום וחצי והם בלחץ מטורף, מטורף.
אתה יודע יש סטודנטית אה אה אמרתי בהרצאה, נתתי איזשהי עבודה, אל החבר'ה בתואר שני, אמרתי להם תשמע, החבר'ה באמת בעומס גדול, הם גם עובדים. רובה אם ילדים ממש קטנים. זאת אומרת בגיל הכי מטורף מבחינת השקעה, והם עוד עושים תואר שני תוך כדי. כן. שמי מתיידעת, היא אומרת לי תקשיב, אני לא יכולה יותר. אני נופלת. כל מרצה נותנת לנו עבודות, כאילו כל מרצה חושב שהוא היחיד בעולם שיכול לתת עבודה. די, תפסיקו עם זה, אני לא עומדת בעומס. עכשיו אתה יודע, ניסיתי להגיב באמפתיה, אמרתי לה תקשיבי, הכל בסדר. הקטנה. אה אין שום בעיה. את צודקת, באמת מאוד אמוס עם ילדים, עבודה. והיא אומרת לי לא לא לא לא לא, אני לקחתי זמן ללימודים, אני לא עובדת וכריגע זה לא רלוונטי. אז אמרתי לה בסדר, אבל גם אם ילדים וזה זה קשה עם הלימודים? לא לא לא לא, אין לי כרגע ילדים, אני עוד לא נשואה. עכשיו היית צריך לראות את מבטי הסתנה של כל הסטודנטים, הילדים הקטנים והעבודה, כאילו איך את מעיזה לדבר על אומס? זה כל מה שאת עושה בחיים. כן.
זה בדיוק הנקודה. לעומת זאת יש לך אנשים שאתה מכיר שהם בעומס מטורף, עושים מיליון ואחד דברים ובחיוך ידברו איתך, יעשו איתך סמול טוק בכל שעה ביום, תמיד תוציא את הזמן להכל. ואתה פה, אתה פה בערב, אתה בא להקליט איתי פודקאסט, יש לך חמישה ילדים ו-15 ספרים, כאילו מה קורה איתך? איך אתה ככה רגוע מדבר איתי? אגב, למה אנשים שואפים? בגלל שהם חושבים בטעות שעומס יוצר לחץ, הם יוצאים, שואפים למצב שבו אין עומס ואין לו לחץ. הם חושבים שאם לא יהיה להם עומס. כן הם לא יהיו לחוצים.
בוא לשנייה, לשנייה, לשנייה רגע נפריד את המילים רק למקרה ש כי כי אנחנו נורא מרוכזים בתוך הדבר, אבל רגע, אנשים עכשיו בפקק והראש שלהם הוא חצי זה מה ההבדל כשאנחנו אומרים עומס וכשאנחנו אומרים לחץ? עומס הוא מצב שבו אה האמצעים שיש לי לא מספיקים למשימות. זאת אומרת נניח שיש לי, אתה יודע, 20 משימות לעשות, יש לי אמצעים כמו זמן, כמו כסף, כמו כוח אדם, כמו ידע. כן ברגע שאין לי מספיק משאבים בשביל לבצע את המשימות, זאת אומרת אין לי את הזמן הדרוש או אין לי את הידע הדרוש או אין לי את המסוגלות לעמוד במשימות האלה, זה נקרא עומס. אוקיי, נגיד הייתי אב חד הורי לחמישה ילדים קטנים מגיל שנה עד שש ואני צריך ואני עובד בעבודה שאני מסיים בשמונה בערב ואין לי כסף אז זה עומס אמיתי, אוקיי.
בדיוק. נכון. אגב, עומס אמיתי גם יכול להיות המקום שאתה בעבודה ועושים לך מלא מלא משימות מההנהלה ואתה פשוט לא מסוגל לעמוד בזה, אין לך את האמצעים לעמוד בהם. אהמ. לחץ לעומת זאת, לחץ שלילי ואנחנו תכף נדבר על לחץ חיובי ולחץ שלילי. לחץ שלילי מוגדר כתחושה של לחץ, זאת אומרת תחושה של לחץ תכף נגדיר אותה, ממש נסביר למה הכוונה. אוקיי. שפוגעת לי באחד משני דברים או בביצוע או בbeing. זאת אומרת אני לחוץ, אני מרגיש את התחושה הסובייקטיבית של הלחץ שעוד רגע נדבר נפרט עליה קצת יותר שהיא תהיה יותר ברור, אבל זה פוגע לי או באושר, זאת אומרת אני אני כל כך ממשימות הזה שאני אני אני מרגיש שלא נעים לי, שלא טוב לי, אני אני חייב להפסיק עם זה, אני חייב להתרענן, אני חייב לעצור. כן.
או שאני מבצע פחות טוב. אני אחשוב על לחץ חרדת בחינות לדוגמה. הציון שלי יורד כי אני לחוץ. כן. אוקיי. עכשיו מה המלכודת פה? אנשים עמוסים ולחוצים חושבים שהם יורידו את העומס והלחץ שלהם ירד ומה אנחנו מוצאים? הפוך. אין מערכת ביולוגית שלא צריכה עומס כדי לצמוח. עומס. איזה ספורט אתה עושה, ליאור? אופניים. אופניים. אוקיי, אופני כביש או שטח? זה אופני כביש שאני נוסע איתם בפארק. זה פשוט שבילים מוצתרים בפארק. אופני לא לא משהו ספורטיבי מדי. זה אופניים. נראה. זה הספורט הכי קל בעיניי, אתה יושב על כיסא. כן. היה לפני בשיחה שלי בשיחה לפני אמרת שאתה צריך יותר לזרום. תשמע, יש בכל דבר שאתה עושה, מה אתה זורם בכיף. אוקיי. כן. אז אז אני הולך לחדר כושר, בסדר? ואני לא יודע כמה אתה מכיר בחדר כושר אבל אם אני לוקח עכשיו משקולת קטנטונת כזאתי ומריץ ככה אימון בכיף מה יגיד לי מאמן? לא התאמנת. לא עשית כלום. הממ. למה? כי השרירים שלך לא יקרעו ויבנו מחדש או משהו כזה לא חוו עומס. ממ. עכשיו זה לא נכון רק לשרירים שלי, כל מערכת ביולוגית בלי יוצא מן הכלל. רגע אתה מתכוון הוא הוא צודק. כן כן כן. אם אני, אם אני העומס הוא קטן קטן קטן, השרירים לא יקרעו והלכן הם לא יגדלו. הוא יגיד לי אני רוצה להביא אותך לנקודת כשל, מה זה נקודת כשל? שהשרירים בעומס מאוד משמעותי, זה פשוט רמה מסוימת של עומס. כן. ככל שתעמיס יותר דרך אגב לשרירים, ברמה שאתה לא פוגע בהם יהיה לך יותר טוב. אתה השרירים יגדלו בקצב יותר מהיר. כן. עד איזשהי נקודה שהיא כבר באמת מתקנת. בודאי בודאי. אבל בסוף מערכות ביולוגיות סומכות בעומס. אם אני עכשיו לוקח את היד, כושר אותה עכשיו עם מתלה, נותן ליד לנוח. כן. תחזור אחרי חודש היד מנוונת, יד קטנטנה יש לך. אותו דבר נכון לגבי המוח שלנו. כל המצבים האלה שישראלים שואפים אליהם, אנחנו מתחילים לראות סימנים ראשונים לדמנציה לא בגילאי 60-70, בגילאי 50. ואצל קבוצה מאוד מסוימת. מה זה קבוצה מאוד מסוימת? אנשים שחיים את החלום במרכאות. מה זה חיים את החלום? הילדים גדולים יצאו מהבית. האה, את העבודה הם כבר עושים בהליכה אחורה, כבר עושים את ה-20 שנה, 30 שנה, יודעים אותה בעל פה כבר.
סממין כל יום, מגיעים אחרי הצהריים, אתה יודע, פעמיים בשבוע חוג פילאטיס, פעם בשבוע הולכים לקאנטרי להרצאה על תולדות המזרח הקדום, איזה כיף, בית קפה עם חברים, מה מה אני צריך להתאמץ? שם אתה רואה כבר את התהליך הזה של ירידה, כי מה הם עשו? הם תלו את המוח שלהם על מתלה, בדיוק כמו היד והתוצאה בדיוק אותה תוצאה. פגיעה פיזיולוגית ופגיעה באושר. אני עושה המון בעולם של פסיכולוגיה חיובית של אושר, חברים שאני אומר לאנשים, עומס בריא לאושר שלכם. עומס בריא לאושר. אוקיי, לכל האנשים העמוסים שמקשיבים אל תורידו עומס, קודם כל. אז מה אני רוצה? אני לא רוצה להוריד את העומס, אני רוצה להוריד את הלחץ השלילי. אוקיי. אז בוא נדבר על חמישה דברים הכי משמעותיים של איך אני מוריד לחץ שלילי ומתפעל את העומס, זאת אומרת משאיר את העומס, משאיר מלא מלא עשייה, משאיר המון המון דברים. כלומר, אני רוצה להיות במקום של עומס גבוה כי אני יודע שעומס זה דבר בריא, שוב, נדבר תכף על איזה תנאים. תכף נדבר בדיוק על החמישה דברים האלה. כן כן. אני רוצה מקום שיש לי עומס גבוה כי עומס הוא בריא, הוא מצמיח אותי, הוא מניע אותי קדימה, אם ליאור עכשיו יש לו הרבה שעות עם הילדים ויש לו שעות של פיתוח אישי והוא עושה כל מיני סדנאות וריטרטים ודברים שהוא עושה בשביל להתפתח, והוא מקליט את הפודקאסט והוא מעביר הרצאות ו אז ליאור בצמיחה. אהמ בריא לו העומס הזה. כן אבל אם ליאור יקביל לזה הולך מחיוך בעולם אני בא לפה יכול לדבר איתי איזה שיחה כיפית וזה לתת לי רעיונות לפודקאסט וכל מיני כאלה וואלה, אז עכשיו זה בדיוק המצב המצמיח.
כן. אז בוא נדבר על החמישה דברים האלה. כן. ותנסה עד כמה שאפשר מהזווית של כאילו בדוגמאות ניקח את זה לעולם העבודה. מגניב. זאת אומרת עכשיו אני מדמיין נגיד כמו עם אם לוקחים את זה בדוגמה של הזה, אז אני יכול נגיד להיות לא משנה, מרקטינג מנגר ואתה אומר אם אתה יוצא מהעבודה ואתה כבר יודע מה זה היום במרקטינג מנגר, עברה שנה כנראה שלא התפתחת. אם יש לך עומס אמרו לך תעשה גם את הקמפיין הזה וגם את הדבר הזה וגם את הדבר ההוא וגם זה וגם זה והיה לך עומס אתה יכול להתפתח עם כוכבית שעכשיו תדבר עליה. אז כוכבית שיש בה חמישה סעיפים. כן. הסעיף הראשון שאני אדבר עליו הוא הסעיף של האופן שבן אדם תופס את הלחץ. אופן שבו בן אדם תופס את העומס. איך אני תופס עומס. ואני אגיד דבר מרתק. עצם זה שאנשים שומעים שעומס חיובי מסייע להם להתמודד טוב יותר עם עומס. למה? כי יש פה שתי תגובות. תחשוב רגע על הבת שלי, אני תמיד אומר את זה בהרצאות הדוגמה האהובה עליה עם יארו לאהובה שלי, הראה שלי האהובה, אחת הבנות שלי שלוש בנות ושני בנים, אז היא מנגנת על כמה כלים. עכשיו, בני כמה ילדים שלך? אה שתים ושבע. שתים ושבע. אז עוד לא יצא לך לעבור את הטראומה של אה קונסרבטוריון שעושה אני הייתי זה שעושה את הטראומה כשהייתי ילד, אז אני לא אחזור עליה. בסדר. כן. אז אני אגיד לך כהורה, שאתה יושב שעה, שומע מלא מלא ילדים מזייפים כדי לשמוע דקה את הילד שלך מנגן. כן. עכשיו יארולה שלי בערב כזה של קונסרבטוריון ואני בא, אתה יודע ככה אה בא מחפש אותם מאחורי הבמה להגיד לה בהצלחה וזה, אני רואה אותה יושבת על המדרגות, עכשיו היא כולה בסטרס בסטרס בסטרס. כן.
תחשוב איזה שאלה איך אני אגיב אליה. אופציה ראשונה אני אומר לאהובה בקטנה. המופע יהיה בסדר, בואי תירגעי, אין לך ממה לפחד. הכל מצוין. בואי נרגע, ננשום, הכל בסדר. אממ. באמת את תהיי מעולה, אני סומך עליך, אני אוהב אותך, הכל מצוין. נשמע טוב, לא ממש. תכף אני אסביר למה לא. אופציה שנייה, אני אומר לה אהובה, איזה כיף. יופי, את נדרכת, את נהיית מוכנה, איזה יופי. טוב מאוד. ואם את מרגישה שזה יותר מדי, בסדר, אפשר לעשות תרגיל נשימות בשביל לנהל את זה, אבל תראי מתי זה לטובתך ומתי לא. למה ההבדל הזה בתגובה לירוולה כל כך משמעותי? כי יש פה הבדל בין תגובת איום לתגובת אתגר. תגובת איום, כל מי שמקשיב לך מכיר את זה, שמע את זה כבר בכמה פרקים, מפעילה את הfight flight freeze את המערכת הסימפטטית בעצם מכינה אותנו לאיום, למשהו שהולך לפגוע בי. ואנשים יודעים שבfight flight freeze יש עכשיו הפעלה של העלייה בדופק, עלייה בנשימה, התכוננות לבריחה ללחימה.
מה שהם לא יודעים זה משנה את הפעילות של המוח. מה שהם לא יודעים שאם מופעלת להם המערכת של הfight flight freeze במהלך יום העבודה אז הזרימה של אדם במוח נהיית שונה. אזורים שקשורים לתגובה מיידית. לחושים. מקבלים הרבה יותר דם כי אומרת לך להילחם או לברוח, אני צריך חושן מאוד מחודדים. למה שנקרא אני חד. תגובה מאוד מהירה. לעומת זאת, אזורים שקשורים לחשיבה מעמיקה להסקת מסקנות, ללמידה מקבלים פחות דם. הממ במילים אחרות אתה נהיה טיפש יותר. במילים אחרות, אם אתה צריך עכשיו ללמוד מהסיטואציה ולהשתפר לפעם הבאה אתה הרבה פחות תשתפר. כן. אם מישהו יזרוק עליה כינור אז היא תהיה ממש טובה. אבל אם היא תרצה ללמוד מאריתטל אז פחות. גם אם היא תרצה ללמוד מאריתטל, גם אם באמצע הרטטל היא תצטרך לחשוב ולנווט את עצמה, יהיה לה מאוד מאוד קשה. אז עכשיו תסביר לי איך התגובה המאוד נפוצה ובעיקרון מתוקה שאתה אומר לה אל תדאגי, יהיה בסדר, אני סומך עלייך, איך זה בעצם תגובת איום? אז בוא רגע נחזור לתגובת אתגר לפני זה ואז אני בשמחה אחזור לשאלה שלך. אוקיי. מה זה תגובת קודם כל תגובת איום, אני אגיד לך ש המאפיין שלה זה התחושה הזאתי שאנשים יכולים נורא להזדהות עם זה של הה אז זה וואו, זה התחושה של היום. זה בדיוק תגובת היום.
אמאלה. תגובת אתגר לעומת זאת אפשר לקרוא לה בשפה לא מדעית, תגובת יאללה בלאגן. יאללה בלאגן. כן. עכשיו מה קורה בתגובת אתגר? הדוגמה הכי טובה שיש לזה היא כשאנחנו לוקחים ילדים מבית ספר שמשחקים כדורגל. עכשיו תבוא לילדים שמשחקים כדורגל בבית ספר, זה דופק של 200. זה דופק לא פחות גבוה מהתגובת איום. זאת אומרת בסוף הם בהתרגשות ותמסור ומה קורה לך וזה ומה קורה טו טו טו טו טו טו טו וריצה ומקום למקום ו אבל כשאתה בודק מה קורה במוח שלהם? אתה לא מגלה fight flight freeze. אתה לא מגלה זרימה של אדם לאזורים הכי הכי מיידיים של תגובות מאוד מאוד מהירות עכשיו אתה מגלה שהמוח שלהם, האזורים של הלמידה, של המשחק הם פעילים הם לומדים, הם מתפתחים. זה מה שקורה בתגובת אתגר. תגובת אתגר היא תגובה של מה אני רואה את העומס, אני אומר יאללה בלאגן. יואו, כמה יש לי לעשות, מדהים! וואי וואי וואי אנחנו במלא מלא עשייה. אגב, דיברת על ארגונים. אחד הדברים המרתקים לראות איך מנהלות ומנהלים משדרים את הדבר הזה לצוות שלהם. יש עכשיו מיליון משימות. האם אני משדר תגובת איום? האם אני אומר וואי אנשים, וואי וואי תקשיבו אנחנו וואי אני לא יודע איך אנחנו נעמוד בזה, אנחנו חייבים לחשוב מה אנחנו עושים. שים לב שכבר יצרתי תרבות של תגובת איום.
לעומת זאת, אם התגובה שלי תגובה של יאללה בלאגן! וואי, תקשיבו, זאת תקופה מטורפת, מלא הזמנות, מלא בלאגן, בוא נראה מה אנחנו עושים עם הדבר הזה. זה יוצר תרבות של תגובת אתגר ושים לב למה שאמרתי עם ירולה, מה אני אומר בבית שלי? מה אני מחנך ילדים? האם אני מחנך ילדים? האם אני מחנך עובדים? ש לחץ זה דבר נורא ואיום וכדאי להימנע ממנו בכל מחיר? דרך אגב, לצערי הרב בעולם האלטרנטיבי זה מה שאנשים הרבה מאמינים. הם מאמינים שלחץ זה האויב ויש להימנע ממנו בכל מחיר? ממש לא. או שאני אומר, לחץ זה דבר מצוין. הוא דורך אותי, הוא מועיל לי, כשאני יוצר לחץ על השרירים כמו שראינו קודם, זה מצוין. כן. לחץ שלילי הוא הבעיה. אם אני אומר מצוין, אם לחץ הוא לטובתי במידה מסוימת, מעולה, הוא עבר שלב מסוים, יש לי יותר מדי לחץ, מצוין, בוא נראה מה אנחנו עושים, הרפיה או משהו אחר. כן. שים לב להבדל. ובוא אני אדגים לך את ההבדל הזה במקום העבודה, אבל לפני זה אני אתן לך דוגמה דווקא מעולם של שחייה של הספורט. לוקחים סחיינים, שמים להם מה דופק על ה אה לפני התחרות ורוצים לבדוק את הקשר בין הדופק שלהם, כמה הם בלחץ, כמה עולה להם הלחץ אהמ לבין הביצוע. ולא מוצאים קורלציה.
עכשיו מחקר אחרי מחקר לא מוצאים קורלציה ואז מגיע פסיכולוג אחד אה ועושה דבר מדהים, הוא שואל אותם מה היו המחשבות שלכם רגע לפני שהתחלתם לשחות. אממ וקורה דבר מעניין. אגב ברור שתהיה עלייה לפני הלפני המשחה, כל מי שמכיר את זה. אתה לפני שאתה עולה לבמה לנגן, על איזה כלי ניגנת אגב? קרן יער. ו תגיד, נו, אתה צוחק עליי באמת. קרן יער. השבעה לך. ניגנת על קרן יער. רצית לעשות הופעה במסיבות, לעשות שמח במדורה. אמרתי יום אחד יהיה לי פודקאסט מצליח ואני הוא כל כך יצליח שאני לא יהיה נבוכ אני יהיה חייב יהיה לי בעיה לנגן. קרן יער.
אז זה סיפור מטורף, חבל על הזמן. זה סיפור מטורף על איך על ניהול, אבל נשאיר אותו לפעם אחרת. איך מנהל התזמורת גרם לך ללכת לקרי. ניסע לי את הטעות הזאת. כן כן. גם אצלי פעלו ילד בטרומבון. בכל מקרה, מה ש אבל הוא בתזמורת? כבר לא. אה כי התזמורת זה הכיף. הכלי זה ידולב. נפל גריף עוזב אותך כל הפוליטיקה של התזמורות. יש וואי וואי תזמורות זה המקום הכי כאילו יש, אם אתה היית על במה כן אתה יודע שכשעולים על הבמה, הדופק עולה. ברור. כש הולכים לשחייה הדופק עולה.
אני בגיל של הבת שלך ברסטלים אתה יודע שאני הייתי הרגל שלי לא הייתה מפסיקה לרעוד. אתה יודע, אנשים אומרים לי וואי, איך אתה עולה מול 1,000 איש מרצה בטד 5,000 איש וזה, איך אתה בלי פחד במה? אני אומר להם, אתם יודעים למה אני בלי פחד במה? כי בגיל תשע כבר התמודדתי עם רעידות רגליים ובגיל 10 רעדו לי שתה הזבה ובגיל 11 יצא לי פיפי בבזה מהפחד. אז עד גיל 13 סיימתי את הפחד במה. אז אני אגלה לכם את הסוד. אה אני היום מרצה את ארבע חמש פעמים בשבוע לארגונים עושה המון המון הרצאות ואנשים לא יודעים, וואי זה אני חושב שזה הפעם הראשונה שאני מספר את זה בפורום פומבי שהסיבה שאני מרצה זה שהיה לי פחד קהל. ולמעשה אני אני גם זוכר את זה. אני זוכר אירוע שהיה לי בבית ספר שהעליתי ל הייתי במגמה של ביולוגיה ועשינו כזה מבנה שלה אתה לא משנה, והיינו צריכים להציג את זה ואני מתחיל להרגיש את העלייה של הדופק. למי שיש לו פחד קהל מכיר את זה שאתה שומע את הדופק שלך, אתה בטוח שכולם שומעים אותו מרוב שהוא חזק. ממ וקוראים לנו, ואני שומע את עלייה, עלייה, עלייה עלייה ואני בא לעלות נהיה לי חושך ואני שומע את כל הדיבורים בחדר ולא שומע כלום. אני זוכר גם את המבוכה. כאילו פשוט הייתי בפריז, אמורה להביא לי את המקור, כי אני קוראת לי וקוראת לי ואני לא עולה. עכשיו זה לא נעלם אף פעם. היום אחרי ההקלטה איתך, אני הולך להרצאה זה בכלל ההרצאה לנושא של מפתחות הצלחה בעולם הטכנולוגי. עכשיו אני הולך להתחיל את ה אני הולך להעביר את ההרצאה מה שהקהל לא יודע זה שפשוט זה הולך ומתקצר. כלומר היום, עדיין יש את הפחד הזה, הוא פשוט הפך לפחד של שלוש ארבע חמש שניות הראשונות שאני טה טה טה טה טה ואז אני נרגע. אממ אבל רגע, בוא נחזור רגע לשחיינים. אז השחיינים אז המחשבות שלך. אז עכשיו אין אתה ואני הסוצ המחשבות שלהם לפני הזה בדם כולם השאליה של דופק, בסדר זה ברור, לפני תחרות ספורט, לפני הופעה.