זה הרעיון הכי מטומטם ששמעתי – פופקורן 427 עם עומר בכר
למה שלושה בני 22 טסו לתאילנד ומחליטים לא לחזור עד שיהיה להם מוצר עובד ולקוח משלם? מה קורה כשהצבא לא יודע מה לעשות איתך ואתה מחליט להקים סטארטאפ דווקא בתוך משטרה צבאית? ואיך חברת בוטסטראפ ישראלית עוזרת לזהות פדופילים, מסיתים לטרור ונוכלים ברשתות החברתיות?
עומר בכר הוא מנכ"ל ובעלים של Vetric, חברת בוטסטראפ שמספקת תשתית דאטה לניתוח מידע ציבורי ברשת – כזו שמסייעת לזהות התחזויות, פייק ניוז ופעילויות חשודות.
בפרק עומר מספר על הטיסה לתאילנד שממנה חזרו עם לקוח ראשון של 80 אלף דולר, על למה הם אובססיביים ללקוח ולא מתאהבים ברעיונות, על החרא האמיתי שמסתובב באינטרנט הציבורי – ועל למה בהתחלה צריך אנשים רעבים ולא בהכרח מנוסים. הוא גם משתף סיפור מביך על איך בהתלהבות מהצעת רכישה ראשונה, הוא שלח בטעות את כל המידע הפיננסי של החברה לגוף זר.
מנהלות HR?
בואו ניפגש
לקורס החדש שלי –
הצעד הבא שלי – קורס התפתחות בעבודה
לינקים
"`html
תמליל הפרק (ערוך)
ברוכים הבאים לפופקורן, הפודקאסט שעוסק באדפטיישן בהסתגלות לעולם החדש. אני ליאור פרנקל, כל שבוע באים לפה אנשים מדהימים שמלמדים אותי לחשוב, להסתגל, להסתכל על דברים מזווית חדשה ולהבין מה קורה בעולם החדש. אני עושה רגע עצירה כי אולי שמעתם אותי בפרקים קודמים אומר שנמאס לי מהפתיחה הזאת ואני לא אעשה אותה יותר, אבל בא לי לעשות אותה שוב.
תעצרו אותי, לא תעצרו אותי. אם אתם אוהבים להאזין לפופקורן, אתם אוהבים לחשוב ו/או ללמוד ו/או להתפתח, זה אומר שתהנו בשעה הקרובה. היום אתם תקבלו גם הרבה מיץ אומץ לדעתי בסיפור הספציפי שיש פה.
אה, לפני שמתחילים אני רוצה להגיד תודה לגוגל פור סטארטאפס שמאריכים אותנו כאן כמעט כל הפרקים כבר לדעתי כמה שנים יפות. זה הבית של הסטארטאפים בישראל, תחפשו אותם בגוגל. אם יש לכם סטארטאפ קטן ממש ממש בהתחלה, אחלה אקוסיסטם להיכנס, אחלה איוונטים, אחלה מקום, אחלה קפה למטה וגם כל המחירים פה מסובסדים של גוגל. היום נדבר על יזמות מלמטה, על איך בונים חברה מאפס בלי משקיעים, בלי רשת ביטחון.
ובמיוחד, שזה מה שהכי ריגש אותי ובגלל זה הזמנתי אותך, בלי ניסיון. רק עם רעב ואינסטינקטים. מה קורה כשלושה בני 22, 22, עולים על טיסה לתאילנד עם כרטיס לכיוון אחד ומחליטים שהם לא חוזרים עד שיש להם מוצר עובד ולקוח משלם. זה כל כך הזוי בעיניי לקרוא את המשפט הזה. אה, מהרבה כיוונים.
נדבר על למה לא להתאהב ברעיונות, אלא להיות אובססיביים ללקוח. על מה באמת קורה במקומיים במקומות הציבוריים באינטרנט שאנחנו לא רואים. למה תרבות ארגונית זה חשוב גם בסטארטאפ שאתה יודע, אתם לא מייסדים את הסטארטאפ החמישי ובניתם חברות ענקיות ואתם חושבים על תרבות ארגונית, אלא אפילו שאתם קטנים ומתחילים וזה אתם כבר יודעים שזה חשוב. ולשם כך הבאתי את עומר בכר, מנכ"ל ובעלים של חברת הבוטסטראפ, שמי שלא יודע בוטסטראפ זה אומר לא הלכנו ל-VC לבקש כסף, השתמשנו בכסף מהלקוחות כדי להמשיך לבנות את החברה. היא נקראת וטריק, היא מספקת, זה נשמע מסובך, אבל אחרי זה נסביר את זה במילים פשוטות, תשתית דאטה לניתוח מידע ציבורי, אוקיי, ומסייעת בזיהוי התחזויות, פייק ניוז ופעילות פעילויות חשודות ברשת, שאת זה אולי יותר קל קל להבין עוד פעם, מסייעת בזיהוי התחזויות פייק ניוז ופעילויות חשודות ברשת, מה שאומר שבשנים הקרובות אנחנו נצטרך אתכם יותר ויותר ויותר ויותר ויותר ויותר ויותר.
אני בתור מי שיש לו פודקאסט, אני פשוט מחכה, אני יודע שהיום הזה יגיע, בפייסבוק כבר מזמן עשו לי את זה, בלינקדאין כבר מזמן עשו לי את זה, יצאתי מזה, אבל הקלות שבה זה קורה הולכת וגדלה. אה, יאללה, ניתן למוזיקה את המקום שלה ונתחיל בעוד שנייה.
היינו סופר צעירים, פתאום, אתה יודע, אתה מקים חברה ופתאום פונים אליך ואומרים לך, אנחנו רוצים לקנות אותכם. עכשיו, אתה שלושה אנשים בני 22, רק חזרנו מתאילנד, ואומרים לי שהם רוצים לקנות אותי, אז אני קודם כל אומר, כן, בכלל לא, כמה, לא שואל שאלות. ואז הם ביקשו ממני קצת מסמכים, תביא פייננס, תביא דברים.
ומה שעשיתי מרוב התרגשות, היה פשוט להעביר להם את כל המסמכים של החברה בטעות. שזה אומר את כל הכל. בניתי מסמך שקוראים לו וטריק על איזה, או ווטאבר, והתבלבלתי במסמכים ופשוט שלחתי להם את כל המסמך שבו אני מנהל את החברה. שיש בזה פאקינג הכל. אוקיי, זה לקוחות, לכסף, לעובדים, לאן אנחנו הולכים. ואז שהבנתי ששלחתי את זה ל לחברה האלה, הייתי צריך לא לצאת מטומטם. אז אני מזכיר היינו שלושה אנשים בלבד, והיינו ממש בהתחלה עם איזה חמש לקוחות. סופר התרגשתי שמישהו בכלל פנה אלי ומתעניין. ואז הייתי צריך לייצר תירוץ שנשמע הגיוני. אז פשוט אחרי ששלחתי לו את המידע על כל החברה שלי כולל כל הסקרצוס וכולל דברים שעברתי על המלי MBA אם שלחתי אותם.
אמרתי לו שאני מאוד מאמין בשקיפות ולכן אני פשוט אשלח לו את זה ו זה ככה, ככה אני מחפש את הפרטנר הנכון לי. הוא כמובן הגיב לי באיזה תשובה אמריקאית מאוד מאוד לקונית וככה התחילו ונגמרו יחסים. מה? בגלל הסיפור? לא, לא בגלל זה. הם לא הטיבו גם אבל זה אבל זה היה זה היה מאוד מצחיק אחרי שיחה אחת.
אה זה, וזה מה זה, זה זה חוסר ניסיון. זה דוגמה קלאסית ל חוסר ניסיון שזה רק ההתחלה. אז אני רוצה להבין הכל. כאילו למה תאילנד? איך זה קרה? למה שזה קורה בגיל 22? מה הרקע שלכם? רמז, אתם לא 8200. לא 8200, לא קלמנים, לא לבנים. אה, אולי אחד ככה. לבנים. זה פעם ראשונה בפודקאסט הזה שאמרו את זה. או לא פוליטיקלי פוראקט. יפה. חורבן לא להיות אותנטיים. אוקיי, אז אה אז תן לי מה מה קודם כל ספר מה כן? מה אתם כן? איך לעזאזל? מה אנחנו כן?
אז בסוף שלושתנו הקמנו בעצם את החברה אני, יואב ותמיר, הכרתי אותם בצבא. היינו במקום הכי לא סקסי והכי לא מעניין שיש בעולם, שקוראים לו משטרה צבאית. אחרי ששלושתנו יפנו גו טכנולוגי עם מקומות טכנולוגיים. נפלנו זה אומר, לא קיבלו אותנו. כל אחד מסיבה אחרת. אני לא הייתי כל כך בבית ספר, הייתי נושר סמוי. יואב עשה טיאו שלי הוא דתי לשעבר. הוא עשה כזה אקסטרני, אין לו בגרויות, אין לו 12 שנות לימוד, מתכנת מגיל 14. צבא לא יודע כל כך איך לאכול אותו. שלחו אותו למשטרה צבאית. אותי שלחו גם ואת תמיר הקופאונדר השלישי, הוא פשוט נפל מגאמא וכל התוכניות הטכנולוגיות ואיכשהו הם חשבו שזה הגיוני לשים אותו במשטרה צבאית. ארבע שלושתנו הגענו לשם, היינו בדיכאון. אני הרבה יותר כי אני מאוד מושפע מה מצב רוח ורצינו לעשות משהו יחד. הבנו שקרה לנו איזה גורל. התחלנו עשינו המון המון דברים בצב. כאילו שם התחברתם? שם התחברנו מתוך הדיכון. אה, שם כבר התחלתם להגיד בוא נעשה משהו ביחד? ברור, היה לנו ברור שנבנה משהו יחד. לא ידענו מתי. בהתחלה היה שנה אחת של דיכאון כינו בשוק מזה שהם הולכים למשטרה צבאית ואז את הסטארטאפ הראשון שלנו סטארטאפ שאפשר להגיד שהקמנו בצבא, עשינו סוג של הקמנו את המדור הטכנולוגי של משטרת צבאית. באנו ואמרנו להם אני אמרתי לאות אלוף הלכתי אליו ויחד איתם ואמרתי לו תקשיב, כל החייל שלך חיילים שמאוננים כל היום, הם לא באמת יודעים לעשות טכנולוגיה, כי בסוף חיל משטרת צבאית זה חיל שאף אחד לא שם עליו. הוא עושה המון דברים חשובים, אוקיי? לא האמנתי שאני אגיד את זה, הוא עושה באמת המון דברים חשובים, אבל הוא לא הוא לא טכנולוגי. ובאתי ואמרתי לעצמי, תמיד חלמתי להיות יזם. באתי ואמרתי לעצמי, אם אני באמת רוצה להיות יזם, בוא נעשה את זה במקום קשה, לא מקום קל. לא 8200, 8200 חת כל הריסוסים, את האנשים הכי חמים. משטרה צבאית זה קצת הפוך. כאילו אין לך כלום. והוא הסכים? זרקו אותנו מכל המדרגות. לקח לי זמן עד שהצלחנו להגיע אליו, עד שעשינו לו מצגת, ועד שמישהו הקשיב לנו, אבל כשהוא הוא פגש אותי אחד על אחד והצגתי לו שעתיים, הוא רצה שאני אעשה הרבה יותר ממה שהצעתי. אני הרי ביקשתי ממנו תן לי רק לשבת בזמן הפנוי שלי ושל שני החברים שלי תמיר ויואב, ותן לנו פשוט לבנות מוצרים טכנולוגיים לחייל, אנחנו יודעים לתכנת. אנחנו אוהבים סטארטאפים, אנחנו יכולים לעשות דברים טובים. והוא אמר אני לא רוצה את זה, אני רוצה שתבנה ממש יחידה, אני רוצה שתבנה מדור. לונג סטורי שוורט, בנינו איזה מדור, גסנו איזה שמונה אנשים, בנינו מוצרים, עבדנו עם כל אלופי משנה, סוג של צנו באמת סוג של בית תוכנה סופר עמוק, שם למדנו גם על התחום שאנחנו היום נוגעים בו, שזה העולם של מודיעין גלוי. זה מה שעשינו, שם נגענו פעם ראשונה בסטארטאפים יחד.
ואז אה אז כן יצאתם מהצבא כבר עם איזשהו ניסיון נקרא לזה יזמי. יזמי לחלוטין. לא קלאסי אבל יזמי לכל דבר אבל לברוא משהו. לגמרי. אני כל חיי עם חרדה חברתית, אבל ידעתי שאני רוצה להקים משהו, אבל רק בצבא התשוקה כל כך בערה, שהייתי צריך להיות במה שנקרא בפרונט פעם ראשונה. יצאתי מהפרונט, תמיד הייתי מתכנת, תמיד הייתי בעולמות יותר של המאחורה. ופתאום בצבא כל כך התעצבנתי, הייתי בדיכאון שאמרתי טוב, אני פשוט עושה את זה ושם הבנתי שאני רוצה להיות גם מנכ"ל ספציפית. אז כן, יש לנו את הניסיון היזמי משם, למרות שעכשיו אחרי שאני משווה בין אז להיום זה למד לא למדנו כל כך הרבה. כן, כן, כן. אוקיי. זה הייתה דבילה. אוקיי, ואז אמרתם אה מה? אז למה תאילנד?
אז אחרי שחיפשנו רעיון המון המון זמן. למה לא לשבת בפתח תקווה או ב קודם כל, רעיון בפתח תקווה דווקא חמוד, אני בעד, אבל ורמת גן. פשוט עשה לנו את תל אביב, ספציפית שם, אבל אתה יודע, שלושה חודשים אתה יושב בבית קפה, אותו בית קפה גרוע שהעסקית שלו לא תימה בכלל והשירות גרוע, ואתה מנסה לחשוב על רעיונות. רעיונות מי יהיה קריפטו, היה לנו רעיון לפאשן טק. היה לנו בעצם הכל מהכל אה, ולא הלך כלום. אתה לא מצליח לעלות על שום דבר מעניין, כי יש משהו בלמצוא רעיון שהוא מאוד מאוד אומנותי. זה קצת כמו מוזה, אתה לא מוצא את זה כשאתה רוצה. כן. אתה מוצא את זה זה, זה מוצא אותך כשאתה מוכן.
כן. כן. כן. ובזבזנו שלושה חודשים ואנחנו יושבים ואנחנו כזה בני 22 גמורים מהתחת. ממה התפרנסתם? אז לא התפרנסנו כל כך. היינו חיים כזה על איזה חיסכונות יותר. אוקיי. אני חושב שאולי תמיר ויואב קצת ייעצו לחברות, כאילו כזה פרילנס. אני לא מתכנת המון שנים אז לא יכלתי לעשות את זה. ודי אמרנו לעצמנו טוב, אז חירות יקרה כי אנחנו גרים כזה בדירות במרכז. יש לנו מלא הסחות דעת, כלומר בסוף יש לך בת זוג, יש לך משפחה, יש לך חברים ואמרנו טוב, אם אנחנו באמת מסתכלים על עצמנו כיזמים ורוצים להקים חברה. בוא נעשה הקרבה. בוא נשים, בוא בוא נשרוף את הספינות. אוקיי? שזה זה זה זה הרבה יותר מעניין גם. ואמרנו אוקיי, רעיון, חבר כאילו, אמר לי שהוא טס לתאילנד לאיזה כמה חודשים, אמרתי מעניין. אולי פשוט נטוס אנחנו לתאילנד. ונשים לעצמנו סוג של איזה סטופ לוס כזה של טוב, אנחנו פשוט לא חוזרים. כאילו היה לנו כרטיס חזור. ואנחנו חייבים למצוא רעיון. אבל לא מספיק למצוא רעיון. צריכים להביא לקוח משלם. באותו זמן לא חשבנו שנעשה בוטסטראפ בכלל. מה שחשבנו זה שני איך נמצא רעיון, נגייס משקיע. קלאסי, פלייבוק ושהיינו בתאילנד, המטרה הייתה להתעסק רק בזה. כלומר אבל שנייה, אני חייב לעצור כי כי יכולת להגיד אוקיי, אתם צריכים מקום ממקום שהעלות מחייה היא נמוכה, כדי שתוכלו לשרוד בלי עבודה, אבל א' הודו יותר נמוך או וייטנאם, למה תאילנד שזה כבר לא כזה נמוך, אבל יותר מזה.
בתאילנד ממש כיף. לא אמרתם, אנחנו ניסע לשם, פשוט יהיה לנו נורא כיף? איך תהיו מרוכזים בכאילו אוקיי, בתל אביב אתם איפה שלא הייתם אז אמרת השירות חרא, זה בתאילנד האוכל טעים, הבריכה זולה, הקוקטייל זול. איך אפשר להתרכז ב הכל טעים, הכל זול מינימום ישלוח של חמישה שקלים, אתה יכול להזמין שייק עד הבית, אתה אף אחד לא אומר לך כלום. אמ אני חושב שזה קצת מה מאוד ייחודי, לא ייחודי, מבדל או מוזר אצלנו, שממעולם לא היה לנו באמת אכפת, אתה יודע, אני באותו זמן לא עניינו אותנו לא מסיבות ולא נשים באמת. היינו סופר, כאילו צריך להבין, מבחינתנו כאילו אנחנו רק הכרנו עכשיו פה בדבר הזה, אבל מבחינתנו זה זה היה החיים שלנו. זה החיים כאילו אני יודע שאם אני לא אקים סטארטאפ אני אתאבד כנראה, בסדר? אין לי מה לעשות בחיים חוץ מזה, זה הייעוד שלי. אני עושה היום המון דברים בחיים, למדתי שזה לא רק זה, אבל אז זה היה זאת הייתה התפיסה. זה הייתה התפיסה, היא עדיין נמצאת פשוט קצת התבגרתי. אוקיי וזה היה גו או נו גו. כלומר, אם אנחנו לא מצליחים להקים את החברה הזאת, אני וואלה, אני לא עושה, לא יודע מה אני עושה בחיים שלי. כי מעולם לא הייתי סכיר, מעולם, אין לא היו סכירים, אנחנו לא יודעים מה זה אומר בכלל להיות סכירים ואנחנו מעולם לא הסתדרנו במסגרות גם ככה. גם בצבא היינו צריכים לשבור את המסגרת לחלוטין בשביל שהיא תעבוד לנו. כן אוקיי, אז עכשיו אתם שם. אנחנו שם. וילה בריכה.
וילה בריכה. יופי. גם מתעסקים לא בכביסה, לא בניקיון, לא באוכל. יש לנו שומר, המון המון זמן. כן. אתה יושב ואתה כל היום לומד. אחי, בנינו לעצמנו סוג של פריים וורק. כזה, אתה יודע, ארבע שעות למידה עצמית ואז מדברים, עושים כזה למידה קבוצתית. בערב הולכים לאימון, בלילה מסכמים. מה לומדים? על חברות. כל כל אחד עושה מה שמעניין אותו. אותי נגיד נורא עניין התחום של אתם כאילו באקפלורישן, אתם פשוט מחפשים. כל אחד עשה אמרנו חודש ראשון טבולה ראסה. אוקיי. בוא נתחיל מאפס. אני הלכתי ועברתי על כל חברות שגייסו כסף בשנתיים האחרונות, לומד את האתרים, רואה מה עובד, מה טרנדי, מה לא טרנדי. עוקב אחרי YC ויי קומבינטור. רואה מה קורה. חבר אחר, יואב, הולך ומסתכל על האתגרים שמעניינים אותו כי הוא מתכנת. תמיר הולך ומסתכל מה שמעניין אותו שזה פיזיקה. דברים מה זה לא קשורים אחד לשני.
ואז חילקנו את הרעיונות לשלוש רמות. יש לך לבל ראשון שזה כזה אקספלורציה, אם כל החבר'ה כל החבר'ה מסכימים שזה מעניין מספיק, עוברים לשלב שני, שמתחילים כזה לחפש לקוחות, רואים את המתחרים ועושים ניתוח. שלב שלישי כבר מתמקדים רק ברעיון הזה. הבעיה היא שבחודשיים לא הגענו לשום רעיון שיגיע לשלב שלוש. כל פעם זה נפל. רגע, עוד פעם, איך עוברים את שלב שתיים? שתיים זה אומר שאנחנו אומרים, אוקיי, הסתכלנו על הקומפיטישן, הסתכלנו על ה על השוק ויש פה משהו מעניין. יש הזדמנות, לא צפוף מידי. ממה שנקרא, לא קראנו על ארבע חברות והחלטנו, כן. אלא נכנסנו ולמדנו ודיברנו עם חברות, אמרנו, וואו, יש פה משהו מעניין. שמה הפרמטרים זה שהשוק מספיק גדול או מה? השוק מספיק גדול, אנחנו מסתכלים הפתרונות הקיימים ואנחנו מרגישים שהם לא עד הסוף, שזה שוק מאוד חדש, יש לו הרבה נתח. אוקיי. או שיש לנו לנו בתחום שלנו, קיבלנו ממודים, עשינו כל מיני דברים. כן. ודווקא הרעיונות הכי טובים נפלו לנו על על דווקא לא על שוק וכאלה על גודל, אחד היה לנו רעיון להדפיס בגדים בבית. אני עד היום חושב שזה רעיון מדהים. דיברתי עם, ראיתי גם שיש איזה חברה שוודית שעושה את זה. כאילו הרעיון היה כזה, אתה יודע, אתה פשוט במקום שתקנה בגדים בזארה, פשוט תדפיס על אותה חולצה כל יום בגד אחר. כאילו זה מאוד סיטנבילי גם כזה. ויש את הטכנולוגיה ויש חברה שעושה את זה, ישה לא מצליחה לצמוח. והבנו שזה יותר מדי הארדוור לחברה ראשונה. התייעצנו עם כל מיני משקיעים והתייעצנו עם כל מיני מנטורים. כן. והם אמרו לי כאילו, תשמע זה ממש טיפשי. יקר. אתה חייב לגייס המון המון כסף בהתחלה וזה כזה טים טו מאוד איטי וזה פחות מתאים לכם.
אוקיי. זה אחד. ושתיים, רעיונות שנופלים על אידיאולוגיה. אני נורא ג'נרליסט כיזם, אני לא אכפת לי מה אני בונה, כל עוד הוא נותן ערך. אבל שני השותפים שלי יש להם אידיאולוגיה. אחד רוצה לפתור בעיות טכנולוגיות מאוד מורכבות, אם זה לא ממש מעניין טכנולוגית הוא לא יבנה את זה והשלישי רוצה לשנות את העולם. שזה כאילו מוריד הרבה מהרעיונות. מוריד את רוב הרעיונות ביסס לא אתם לא תעשו סוד. לא עובד ככה, כן, זה פחות עובד ככה. כן. כן. והרעיונות שמאוד מאוד אהבנו פשוט נפלו על אידיאולוגיה שהם טומאץ' קפיטליסטים. טומאץ' אתה יודע, קלאסי כסף עובר יד ליד. כסף. אה, בוא נעזור למישהו לנהל את הזה וזה. לא מעניין. רוצים טיפ קצת משהו אחר. אוקיי.
אוקיי. אז חודש עבר, חודשיים עברו, איך חודשיים עברו. אף רעיון לא הגיע לשלב שלוש. אז מה מה עושים? אחד דיכאון. מצב רוח לא נעים ב בווילה. תוך כדי תאילנד, הבנו שאנחנו לא מצליחים להחזיק את הזמנו כלכלית, כי זה יותר יקר ממה שציפינו. כן. שזה עונה לך על השאלה של הודו וזה כן אהמ, והחלטנו שאנחנו מתחילים לייעץ באמת לייעץ לחברות. שזה יואב ותמיר שוב יומיים בשבוע, הם עבדו משרה כזה, אתה יודע, כל היום, כל היום, כל יומיים עובד, הם עבדו מתכנתים קלאסים, הם חלק מצוותי פיתוח ובחברות שעבדנו בהם וייעצנו להם, פתאום שמנו לב שיש איזה בעיה שחוזרת אצל כמה וזה היה שם התחיל להיות מעניין. בעצם בחברות האלה מה שקרה זה שהם אמרו, אתה יודע, זה חברות שגייסו 100 מיליון דולר, 200 מיליון דולר והן בנויות על דעת הציבורי. כל מיני חברות שמנסות לזהות פדופיליה ברשת, או מנסות לזהות משפיענים ברשת, כל מיני דברים שבנויים על אינסטגרם, על פייסבוק, על פורומים, על גוגל.
ויואב, יואב בא ואמר כאילו תשמע, ממש קשה להם לעשות את זה. והוא אמר כזה אולי נבנה פשוט חברה שזה מה שהיא עושה. רגע. מה זאת אומרת קשה להם לאסוף מידע? אוקיי, נגיד אני עכשיו רוצה לחפש אה פדופיל ספציפי או למצוא משהו, אתה צריך לענות את סוף מידע. תאום מנצח תאום מידע יש אינסוף מידע, אינסוף פלטפורמות שונות. אוקיי. תחשוב כמה סושיאל פלטפורמס יש לך, כמה פורומים יש לך בארצות הברית, זה עוד נהוג, וכמה אינטרנט יש לך בכללית. כן. אז אתה אומר, גם אם הם התמחות בל לתפוס את הבן אדם, יש להם את השלב לפני שזה איסוף מידע ולהבין ממנו איזה שהן תובנות, והם מבזבזים הרבה זמן על זה במקום הדבר שהם רוצים. נכון. בדיוק. כן, כי בסוף הקור ביזנס שלך הוא האנליזה. הרי אם כל החברות תהיו איסוף, כאילו אותו דבר, אז בסוף כולם מגיעות לאותו דעת הפחות יותר כנראה. אוקיי. אז כולם בונות את האנליזה ומשקיעות יותר מדי באנליזה ופתאום נהיה קשה לאסוף. כי יש לך גם מלא, תחשוב יש לך גם דארקנט ויש לך בכלל עולם ומלאו באמת. כן. דאטה בטוח או סגור אם זה דארקנט וכאלה, עולם הוא לא לא נגמר, זה אקספרטי שיהיה להם בכל עולם.
ו ובא יואב סיטיאו ואומר לי כאילו, אנחנו כזה בלי חוצה פה בריכה והוא אומר לי אולי נבנה חברה לזה. ואני אמרתי לו משפט שהוא לא ישכח בחיים, אני גם כנראה לא אשכח בחיים. זה הרעיון הכי מטומטם שאני שמעתי בחיים שלי לחברה. למה? לא, אני באמת היה לי גם רציונל מאוד הגיוני כי זה ממש קל. כן. עשינו את זה בצבא, זה היה ממש קל. עשינו את זה בסקייל מאוד מאוד גבוה א אז מה זה את זה? זה לעשות לענות את הדם? את האיסוף, ידענו לעשות. הבאיה הגדולה היא לא לבנות כלי איסוף. הבעיה הגדולה היא שהוא יעבוד למשך זמן. למה? כי בסוף תחשוב אתה עובד על מאות אלפי סורסים שונים, כל הזמן משתנים, יש מלא בלאגן. כן. אני רגע אסביר למי שפחות, אני לצערי יודע על מה אתה מדבר, אוקיי? אני אתן דוגמה. נגיד שיש חברה שאומרת אוקיי, אני אני אעזור למשטרה או לא יודע מי, למצוא פדופילים או לגני ילדים וואטאבר.
יש הרבה כאלה, לצערינו. ואז היא אומרת אוקיי, אני אחפש אותם בכל מיני קהילות בפייסבוק. אוקיי. ואז היא אומרת אוקיי, מה הבעיה בפייסבוק? אז אז פייסבוק, הנה ככה נראה העמוד של פייסבוק או ה API של פייסבוק, אני מה שפתוח אני יכול לשאול ב API ויחזור. מה שלא יש עמוד שפייסבוק לא עונה לי, אבל אני יכול להיכנס לעמוד ומאחורה יש את ה HTML, את הקוד של האינטרנט. ולאסוף אותו, והכל בסדר. רק שפייסבוק כל יומיים משנה את איך שה API או את איך שהעמוד נראה. זה סו פייסבוק שזה קל, כי זה פלטפורמה שהיא אחת. כן. אבל כשיש לך דארקנט, כשיש לך את האופן ווייב שזה סתם אתרים באינטרנט שנפתחים ונסגרים כל יומיים, פה יש בעיה כבר. אז אז כאילו אתה כל הזמן צריך להיות על לעדכן את ה לעדכן את ה איך איזה מקורות אתה בכלל שולף מהם, כן. שזה נגיד אם זה פייסבוק, זה איזה קבוצות או אם זה פלטפורמות, זה איזה פלטפורמות בכלל. כן. נגיד אמרת אני עושה פייסבוק ואינסטגרם, מה הם הפורומים שנפתחים כל יומיים של פדופיליה? נוגע או לא נוגע? אתה רוצה לגעת, נכון? כן. כי זה זה הדברים שמעניינים באמת. אה אז זה נפתחים כל יומיים פורומים שנוגעים נפתח, נסגר, זזים תופסים אותה אתה לא יכול לדעת מה אתה לא מבין דברים קורים שם.
אוקיי. או טיקטוק בכלל או עולם ולאו? אז רגע, אתה חשבת שזה רעיון מטומטם? אני חשבתי שזה מטומטם להתעסק רק באיסוף כי אמרתי אחד זה לא סקסי. מי יגע בזה? תחשוב רוב החברות היום מדברות על בינה מלאכותית, דשבורדים אין פה שום דשבורד ואין שום שום AI. מה שאתה עושה, אתה פותח חתיכת בעיה, כן? וזה בעיה שכבר כמעט 15 שנה. אתה בעוד מאחורי הקלעים. כן אתה מאוד מאחורי הקלעים, אף אחד לא מכיר אותך, אתה המנוע, אף אחד גם לא רוצה לדבר עליך. כי תחשוב על זה קצת כמו סטריפ שהם מניות תשלום. למי אכפת על איזה מנוע אתה עובד? שהאתר שלי לוקח כסף למישהו. כן. מה אכפת לו אם אתה דרך סטריפ או דרך באדל או דרך אלוהים יודע מי. למי אכפת? אבל אבל אבל עדיין הם מביאים מאוד ערך פנימי. מלא ערך בגלל הסיפור הזה, שאתה בגלל שאתה עוד במקום שאתה אומר אני רוצה להוכיח את עצמי בתור עומר, בתור בן אדם, אני רוצה שיהיה לי משהו שאפשר לדבר עליו. לחלוטין. לחלוטין ו וזה בדיוק הנקודה. כאילו רציתי גם להרגיש שאני במשהו שהוא מעניין.
יזם. כי זה הרגיש לי קל מדי. כשאתה עושה, אתה כל הזמן מחפש למה לא עשו את זה עד עכשיו. אגב זה גרוע מאוד. אני אם הייתי עושה שוב בחיים לא הייתי עושה את זה, כי זה לא רציונלי. יש מלא סיבות שאתה לעולם לא תדע עליהם ואתה לא צריך לחפש אותם ואם אני הייתי לא לא צריך לחפש למה לא עשו את זה, צריך לחפש עם השוק צריך את זה. כן. ומה מה הסיגנלים? זה הכי חשוב. וזהו ואז אמרנו את זה ואז עשינו התערבות. כאילו אחרי שהוא אמר לי שאמרתי לא, למה הסכמת לו? שנייה תשמע מה התערבות. אה, אוקיי. התערבות. אמרתי לו תשמע מה נעשה? אני חושב שזה הרעיון הכי טיפשי שיוצאת מהפה בחיים שלך והוא הוציא הרבה רעיונות. הוא באמת הוא מבריק ובוא נעשה הסכם כזה. אנחנו הולכים לא לכתוב קוד, בוא ננסה למכור את המוצר הזה בלי שהוא קיים. אם יש early tension זה אמור לעבוד. עזוב לא נסגור את העסקה בסוף. הכל בסדר, אבל בוא נראה אם יש בוא נעשה כאילו יש לנו אותו כבר. אנחנו מכירים את העולם הזה. אנחנו יודעים מה הקשיים. אפשר לעשות כאילו יש לנו POC אפשר לעשות דמויים בכאילו הם לא יפשימו לב שזה לא נכון. ובוא נראה אם אנחנו יכולים ללכת לחוזה. אם אנחנו מגיעים כבר לפריסינג, כנראה שזה אמיתי. כנראה שיש פה משהו. ואז התחלתי לפנות למלא חברות בלינקדאין ניסיתי להבין אם מישהו עונה לי, אף אחד לא ענה לי.
כתבת להם אומר כבלינקדאין שלו לא כתוב כלום, רק הוא היה במשטרה צבאית. נכון. בעברית או באנגלית כתבת להם? אנגלית אנגלית