סמכות ניהולית בלי ידע: איך נשארים סמכות כשלכולם יש ChatGPT

הבת שלי שאלה אותי איך יורד גשם.

ואני? אני אבא. ואבות תמיד היו ה-ChatGPT של הבית (גם כשלא ידעו, הם המציאו, העיקר להיראות צודקים).

אז הסברתי. עננים, אידוי, טה טה טה. הייתי די גאה בעצמי שאני עוד זוכר.

היא חייכה את החיוך הזה שלה, הלכה לסלון ואמרה "אוקיי גוגל". שאלה באנגלית שבורה איך יורד גשם. והבוטית, שהיא אפילו לא חכמה כמו ChatGPT, השלימה את שלבים שתיים וארבע, ששכחתי.

ועוד פעם, אחרי שהיא שכחה להאכיל את הדגים: "אבא, כמה ימים עד שהם ימותו?" אמרתי שאני לא יודע. "אז תשאל את ChatGPT."

כאילו, מי אני בכלל?

וזה בדיוק מה שקורה לסמכות הניהולית של מנהלים, ובטח של מורים. הסמכות כבר לא מגיעה מהידע. ואם לא נבנה אותה ממקום אחר, היא פשוט לא תהיה שם. המקום האחר הזה הוא מערכת יחסים, ולא צריך הרבה זמן בשבילה.

למה הסמכות הניהולית נחלשה?

שתי סיבות. שתיהן מגיעות מהאינטרנט.

הראשונה: שקיפות. אנחנו יודעים הכל, עכשיו. תמונות משדה הקרב, דקה אחרי שזה קרה. מי התגרש היום ואיך קוראים לתינוקת החדשה של מישהו מפורסם.

וכשאני רגיל לדעת הכל בזמן אמת, זה מוזר לי מאוד כשמשהו מוסתר ממני. למה אני יודע אחרון? למה לא מספרים לי? אולי יש סיבה טובה. אולי דואגים לי. מבחינתי זה לא משנה.

השנייה: הידע כבר לא אצלכם. פעם המורה היה זה שקרא את הספרים. המנהל היה זה שידע איך עושים. היום כל אחד יכול לבקש מ-ChatGPT שיעור יותר כיפי משלכם, או פתרון יותר טוב משלכם.

אז נכון, אני עדיין רוצה להיות זה שקובע את הטון. זה שאומר ומקשיבים לו. אבל אני לא אקבל את זה בחינם, רק כי קוראים לי "מורה" או "ראש צוות".

מה קורה כשאין סמכות?

אני אומר, ו... צוחקים. או לא מתייחסים ברצינות. או מזלזלים. או עושים כאילו.

זה נכון בכיתה, וזה נכון בישיבת צוות. ההבדל היחיד הוא שבצוות זה יותר מנומס.

אז איך בונים סמכות היום?

ממערכת יחסים. ושמעתי כבר את התשובה: אין לי זמן. יש לי 40 תלמידים. יש לי 12 עובדים ודדליין.

אז תדמיינו רגע משהו.

אני רואה שלעובד השתנה הפרצוף. אני עוצר לרגע ושואל: הכל בסדר בבית?

אצל אנשים קורים דברים. נפרדים. הורה הופך לסיעודי. אולי הוא מספר לי. ואני אומר לו: "יודע מה? לך הביתה. קח חצי יום."

זהו. דקה. ובדקה כזו אפשר לקבל חודשים של אמון.

זה לא אומר שכל עובד צריך אותי 40 שעות בשבוע. זה אומר שדקה בשבוע, כשבאמת שמים לב, עושה את העבודה. לא במקרה יש ספר ניהול קלאסי שנקרא The One Minute Manager. בארבעת השלבים של מנהיגות מצבית אני מסביר איך בלנצ'רד הופך את זה לשיטה.

(וכן, זה עוזר אם באמת אכפת לכם מהאנשים. קשה לזייף דקה כזו.)

ומה עם המורים?

נטע, שאירחה אותי ב"השליף" של רשת אורט, קוראת לזה "המורה המנהיג". לא זה שדופק על השולחן ואומר "אני המורה פה". אלא זה שמנהל את הלמידה. יותר מנטור. מישהו שהולכים אחריו.

ואני חושב על נעמי ברקליס, המורה שלי מכיתה א'. אני לא זוכר את השמות של רוב המורים שלי (סליחה). אותה אני זוכר. היא ראתה כל ילד בנפרד, ובעיניי היא הייתה סמכות ענקית. לא בגלל מה שהיא ידעה. בגלל שהיא ראתה אותי.

קיצר

• הסמכות של מנהלים ומורים נשענה פעם על ידע. היום הידע זמין לכולם.
• השקיפות והמידע בזמן אמת גרמו לנו לצפות לדעת הכל, מיד.
• בלי סמכות, צוחקים, מזלזלים או עושים כאילו.
• סמכות היום נבנית ממערכת יחסים. לפעמים מספיקה דקה.

שאלות נפוצות

מה זה סמכות ניהולית?
היכולת לקבוע כיוון, ושאנשים ילכו אחריו כי הם בוחרים בזה, לא רק כי התפקיד מחייב אותם.

האם AI מחליש את הסמכות של המנהל?
את הסמכות שנשענה על ידע, כן. את הסמכות שנשענת על מערכת יחסים ועל זה שאתם עוזרים לאנשים להצליח, לא.

כמה זמן צריך כדי לבנות אמון עם עובד?
פחות ממה שנדמה. רגע אחד של תשומת לב אמיתית, בזמן הנכון, יכול לבנות יותר אמון מהרבה ישיבות.

בהספר הקטן למנהל.ת החדש.ה כתבתי על השבועות הראשונים מול צוות חדש. בהערכה המושלמת למנהל.ת החדש.ה הוא מגיע יחד עם הקורס "קצרצרים למנהלים". ואם אתם בצד של הארגון ורוצים שכל המנהלים אצלכם ידברו באותה שפה, אפשר להזמין לכולם.

ורוצים להמשיך מהאוזניים? כל פרקי "פופקורן" נמצאים בפלטפורמה החינמית app.adaptation.work. נרשמים רק עם מייל.

הפרק המלא: השליף, פרק 2, עם נטע ברשת אורט