ניהול כיתה בעולם החדש: מה מורים יכולים לקחת מעולם הניהול

בשנה האחרונה קרה משהו שלא תכננתי. הרבה מנהלות ומנהלי בתי ספר קנו את "הספר הקטן למנהל.ת החדש.ה".

ותהיתי. הם ראו "מנהל" על הכריכה וחשבו שזה עליהם? ואז פתחו, ראו הייטק וארגונים, ושאלו את עצמם על מה מדובר פה?

חלקם כתבו לי. ומה הם אמרו? שזה דווקא רלוונטי להם. ממש רלוונטי (אני עדיין קצת בהלם).

אז כשנטע הזמינה אותי ל"השליף", הפודקאסט של רשת אורט לאנשי ונשות חינוך, ניסינו לבדוק את זה ביחד. אני הבאתי את מה שאני רואה אצל מנהלים. היא תרגמה את זה לכיתה.

התשובה הקצרה: הכיתה והצוות השתנו באותה צורה. ולכן שלושה דברים עוברים כמעט אחד לאחד. סמכות שמגיעה ממערכת יחסים ולא מהידע. אוטונומיה במנות קטנות. ולימוד של קבלת החלטות, כמיומנות.

למה מורה צריך ללמוד משהו ממנהלים?

כי יש לשניהם את אותה בעיה.

פעם מורה היה מורה, ואבא היה אבא, ומנהל היה מנהל. הוא אמר, ואנחנו עשינו. בלי משא ומתן.

ואז הגיע האינטרנט. ואיתו הגיעה שקיפות. אנחנו יודעים מה קורה בכל מקום, עכשיו, בזמן אמת. ילד בכיתה ד' (עם סמארטפון, ממקורות זרים) יודע לפני כולם מי נפרד ממי ומתי יגיע טיל.

אז למה שיחכה שהמורה תספר לו?

אני רואה את זה אצל עובדים כבר יותר מעשרים שנה. ניהלתי את דור X, אחר כך את Y, ובשנים האחרונות את Z. ההבדל באיך שהם רואים מקום עבודה הוא עצום. ואני מנחש שבדיוק אותו דבר קרה לאיך שתלמידים רואים בית ספר.

מה עובר מעולם הניהול לכיתה?

1. סמכות שמגיעה ממערכת יחסים

עד לא מזמן, הסמכות של המורה נשענה על הידע. הוא קרא את הספרים. אתם לא. רק בזכותו תעברו את הבחינה.

היום כל תלמיד יכול לבקש מ-ChatGPT להכין שיעור יותר כיפי משלכם. בתיכון יש תחומים שהתלמידים מבינים בהם יותר מהמורים. AI, למשל.

אז הסמכות כבר לא מגיעה בחינם. צריך לעבוד בשבילה. והדרך שאני מכיר מעבודה עם מנהלים היא מערכת יחסים. לא שעות. דקה. כתבתי על זה יותר בסמכות בלי ידע.

2. אוטונומיה במנות קטנות

אף אחד לא מציע לתת לכיתה חודש חופשי לפני בגרות. (נטע עשתה את זה פעם. לדבריה, זה היה חודש השיא שלה במערכת. אבל זה קצת אקסטרים.)

מה כן? בחירה אחת קטנה בתחילת השיעור. שני טקסטים מאותה תקופה, ותבחרו איזה לקרוא. מי שלא רוצה לבחור, לוקח את הראשון. מי שרוצה, בוחר. זה אותו חומר בדיוק.

היום זה גם לוקח שתי דקות. ChatGPT, אפילו בגרסה החינמית, יכין לכם את הגרסה השנייה. כתבתי על למה זה עובד באוטונומיה בעבודה.

3. ללמד להחליט

הדבר שאני שומע הכי הרבה ממנהלים בסדנאות: "ראש קטן". אמרתי לו, והוא עשה בדיוק את מה שאמרתי. לא מסתכל ימינה ושמאלה.

אבל איפה הוא למד את זה? אולי בבית ספר שבו לימדו אותו לעשות בדיוק את מה שאומרים לו.

אז מה אם נתרגל את זה כבר מכיתה א'? לא לבחור בין 17 אפשרויות. בין שתיים. ילד שמגלה עד כיתה י"א שהוא לומד הכי טוב מפודקאסטים, או מיוטיוב, או דווקא בקבוצה, הרוויח משהו לכל החיים.

מה הדבר הכי חשוב ללמוד היום בהכשרת מורים?

נטע שאלה אותי את זה בסוף. עניתי במילה אחת: קואצ'ינג.

איך אני עוזר לילד שמולי למצוא את התשובה בעצמו? יש לו תשובות. אולי לא התשובות שאני הייתי נותן. אבל הן שלו.

והוא לא רגיל לזה. הוא יהיה בשוק כשמישהו יגיד לו "אכפת לי מה אתה חושב על זה". זו תחושה של עוצמה. ונטע הוסיפה בונוס מהנוירו-פדגוגיה: מה שהוא מגלה לבד, הוא זוכר. גם בבגרות.

זה לא במקרה. גם גוגל גילתה שההתנהגות מספר אחת של מנהל טוב היא להיות מאמן טוב.

אבל יש לי חומר להספיק

נכון. ואני יכול לדמיין איך זה נשמע. אנחנו יושבים באולפן ממוזג עם אוזניות, ואומרים לכם לתת אוטונומיה. ולכם יש בגרויות ואבני דרך.

אז שני דברים.

הראשון: לא מאפס למאה. דקה בשיעור. אם עבד, בשיעור הבא שתיים. צריך לראות את זה עובד כדי להאמין.

השני: אפשר לבוא לזה גם בלי אידיאולוגיה בכלל. כמעט כל מודל של מוטיבציה, ללמידה או לעבודה, שם אוטונומיה במרכז. זאת אומרת שיש סיכוי טוב שזה פשוט יעבוד יותר טוב. טכנית.

כשהייתי מנהל צעיר היה לי מאוד קשה לשחרר. הצוות לא עשה את זה כמו שאני חשבתי שצריך. ובסוף? הם הגיעו לאותה תוצאה, הביאו יצירתיות משלהם, ולימדו אותי דרכים חדשות. והמוטיבציה שלהם עלתה. יצאתי מורווח.

קיצר

• התלמידים, כמו העובדים, רגילים לדעת הכל בזמן אמת. הסמכות כבר לא מגיעה מהידע.
• סמכות היום נבנית ממערכת יחסים, ולפעמים מספיקה דקה.
• אוטונומיה עובדת במנות קטנות: שתי אפשרויות, לא עשרים.
• "ראש קטן" נלמד. אפשר ללמד גם את ההפך.
• המיומנות החשובה למורה היום היא קואצ'ינג.

שאלות נפוצות

האם עקרונות ניהול באמת מתאימים לבית ספר?
לא כולם. אני לא מומחה בחינוך ילדים, ונטע הזכירה לי את זה לא פעם. אבל השינוי בציפיות של עובדים ושל תלמידים דומה מאוד, ולכן הכלים לסמכות, לאוטונומיה ולקואצ'ינג עוברים יפה.

איך מתחילים לתת אוטונומיה בכיתה בלי לאבד שליטה?
בבחירה אחת קטנה עם ברירת מחדל. שני טקסטים, שתי משימות, או בחירה עם מי לעבוד. ובודקים מה קרה לפני שמרחיבים.

מה עושים עם 40 תלמידים שכל אחד צריך משהו אחר?
נותנים להם לבחור כמה אוטונומיה הם רוצים. זה כבר צעד של אוטונומיה בפני עצמו.

נטע סיפרה בפרק שכשהיא קראה את הספר הקטן למנהל.ת החדש.ה, בא לה לקחת את הפרק על פיטורים. לשנות כמה מילים, ולחלק לכל מורה. אני לא אתווכח איתה. מנהלי בתי ספר ורשתות שרוצים עותק לכל צוות ההנהלה יכולים להזמין לכל הארגון.

ורוצים להמשיך מהאוזניים? כל פרקי "פופקורן" נמצאים בפלטפורמה החינמית app.adaptation.work. נרשמים רק עם מייל.

הפרק המלא: השליף, פרק 2, עם נטע ברשת אורט