בסביבות גיל 27 חייתי את חלום ההייטק. פרודקט מנג'ר, אחלה משכורת, טיסות לפגישות בניו יורק, אחלה קפה במטבח. ואז, באיזשהו שלב, היו לי במשך שנה שלמה כאבי גב כרוניים.
ניסיתי את זה, ניסיתי את ההוא. בסוף הגעתי לטיפול בשיטת גרינברג, ושם הבנתי משהו: אני נמצא במקצוע שאני לא מבין איך הגעתי אליו. הייתי טוב במה שעשיתי. אבל לא היה לי מושג מה אני רוצה.
אז למה כל כך הרבה מנהלים לא מדברים עם העובדים שלהם על קריירה? כי הם מפחדים להכניס להם ג'וקים לראש. אבל אצל עובדת טובה הג'וקים כבר שם. היא בלינקדאין, היא בלוחות משרות, היא בקבוצות פייסבוק של שכר. המנהל הוא היחיד שלא מדבר איתה עליהם.
רותם גולן ביקשה ממני בפודקאסט YNow לספר בקצרה מי אני. ניסיתי (באמת ניסיתי). התשובה התחילה בגב, והגיעה די מהר למנהלים.
איך דור שלם הגיע למקצוע שלו בטעות?
אני מדור שעוד לא היה לו אינטרנט. לא היו פודקאסטים שמסבירים מה זה המקצוע הזה. לא היה לוח משרות. היה עיתון, וכמה משרות כבר אפשר לדחוף לעיתון?
מה שהיה זה "דוד שלי מכיר", "אבא שלי מכיר". ואם היית סטודנט מצטיין, באו לקטוף אותך מהאוניברסיטה.
ולכן כמעט כולם בדור שלי עושים משהו שאין להם מושג איך הגיעו אליו. בטעות. (חוץ מרקדנית אחת ושחקן כדורסל.) ואז מגיע משבר גיל 40, 50, 60.
אצלי היה במוח איזה אלמנט מילניאלי, תודה לאל, שלא הפסיק לחפור. אבל גם זה לקח שנים. זה לא שיש הרצאה אחת, ולמחרת בבוקר קמים ומבינים הכל.
האם היום זה באמת שונה?
פחות ממה שנדמה. לפעמים זה כבר לא אמא ואבא, אלא החברים. אבל גם היום אנשים עוד לא באמת מקבלים החלטות קריירה בצורה מודעת. ולצערי, המעגל של אנשים שסובלים בקריירה שלהם רק גדל.
וגם התעשייה לא באמת מוכנה. אם תחליף עבודה כל יומיים, מישהו ב-HR ישאל אותך למה. כלומר, גם כשהבנו את זה, העולם עוד לא בנוי לזה.
למה ארגונים פתאום מזמינים הרצאות על קריירה?
פה דווקא משהו זז. ארגונים כבר הבינו שהאנשים אצלם רוצים להתפתח. אז היום נותנים לי לעמוד על הבמה, או להעביר סדנאות עמוקות יותר של "איפה אני רוצה להיות פה בעוד שלוש שנים".
פעם לא היו מרשים לי. גם בבנקים ובמקומות דומים. למה זה השתנה? כי אחרת הטאלנטים הטובים בורחים להם. אז פתחו את המחסומים של "בוא לא נדבר על זה, שלא יברחו".
מאיפה הגיע הפחד מה"ג'וקים"?
"שלא יכניסו לך ג'וקים לראש" זה הביטוי של אמא שלי. המחשבה הייתה שאם תדבר עם מישהו, תכניס לו שטויות לראש.
אבל מה קרה מאז? נהיה אינטרנט. נהיו טיקטוק ורילס. כבר אין דבר כזה להכניס למישהו ג'וקים לראש.
ובכל זאת, זה בדיוק מה שאני שומע ממנהלים. יש לך עובדת טובה. היא רוצה שינוי, גם אם היא לא מספרת לך. ואתה מפחד שאם תפתח את הנושא, היא תרצה לעבור צוות.
אז מה היא כבר ראתה השבוע בלינקדאין? כמה אנשים היא מכירה שעברו עבודה והתקדמו? ומה היא יודעת על השכר בשוק, שאתה עוד לא יודע שהיא יודעת?
אז מה מנהל מרוויח משיחת קריירה?
קודם כל, לפחות אתה יודע מה עובר לה בראש. זה לא מעט.
ודבר שני, רוב האנשים לא צריכים קריירה חדשה. הם צריכים תנועה במקום שבו הם כבר נמצאים. הם מרוצים ממקום העבודה, אבל מרגישים תקועים. השאלה שלהם היא לא "מה הדבר הבא?", אלא "איך אני משכלל עכשיו את מה שאני עושה?".
ואת השאלה הזאת הכי קל לפתוח בשיחה עם המנהל שלך. בתנאי שהמנהל לא מפחד ממנה.
למנהלים: בהספר הקטן למנהל.ת החדש.ה אני מנסה להגיד בדיוק את זה: לעובדת הטובה שלך יש כבר ג'וקים, ועדיף שתדע עליהם.
ולמי שבצד השני של השיחה: אם אתם מרוצים מהעבודה אבל מרגישים תקועים, בשביל זה בניתי את הצעד הבא שלי.
לארגונים: סדנאות קריירה, הרצאות ותוכניות לפיתוח מנהלים מחכות בעמוד פיתוח מנהלים לארגונים.
ואם בא לכם רק להקשיב קודם, פרקי "פופקורן", רילס ופרקי טעימה פתוחים בחינם ב-app.adaptation.work. מספיק מייל כדי להיכנס.
הפרק המלא, בווידאו: YNow עם רותם גולן, פרק 240