פוסט בסדרה: עתיד עולם העבודה
על הסדרה: אני עוקב כבר שנתיים אחרי כל מה שנכתב על עתיד עולם העבודה בעידן ה-AI. מאמרים, מחקרים, החלטות של חברות. הרבה רעש. כמה דברים שווים. בכל פוסט בסדרה אני לוקח מהלך אחד ספציפי – ושואל: רגע, מה זה אומר בפועל?
74% חושבים שהם מאיתו, 20% בעצם אומרים שהם
זה הדבר החמור ביותר.
לא הפער בין הצבע החדש של החברה לבין הצבע שלחברה רצוי.
הדבר החמור ביותר הוא כשמנהלים מצפים לתוצאה – והם לא מגיעים. וזו לא תקלה בתכנון. זה תקלה בהבנה של מה בדיוק עושים.
Deloitte ביססו דוח ב-2026 בשם State of AI in the Enterprise. ראיונות עם מנהלי C-level מ-1,000+ ארגונים.
הנתון הראשון: 74% מהמנהלים דיווחו שהם "בטוחים" שה-AI יניע צמיחת הכנסות משמעותית בארגון שלהם.
74%.
אחת מכל אחד אומר "זה הולך להיות גדול."
אבל אז הם בדקו את מי שבעצם דיווח על צמיחה בהכנסות הקשורה ל-AI: 20%.
רבע מהצפויים.
מה Deloitte מצאו
Deloitte בדקו עמוק יותר. מה בחסר?
הארגונים שמצליחים – ה-20% – עשו דבר אחד חריג.
הם עיצבו מחדש את התהליכים שלהם לפני להטמיע AI. וכשהטמיעו, התוצאה היתה כבר שונה.
הארגונים שקיווו אבל לא הצליחו?
קנו תוכנה. הפצו ככל שתוכנה. ציפו לתוצאה.
AI לא עובדת ככה.
(למה? כי AI זה לא עוד כלי – זה דרך חדשה לעבוד. וארגונים לא אוהבים דרכים חדשות.)
Deloitte מצאו שהארגונים מתפלגים לשלוש קבוצות:
34% בטרנספורמציה עמוקה – אנשים שלהם יודעים שיש להם בעיה קריטית. הם מחודשים.
37% בניסויים אקראיים – יש להם AI פה ושם, אבל לא בעיסוק אחד. בדיוק "בואו נראה מה קורה".
29% לא בעצם בשום דבר – יודעים שצריכים להתחיל אבל דחו.
מכל 34% בטרנספורמציה עמוקה, הרבה לא מגיעים לציפיה שלהם.
אם זה קורה – מה משתנה
זה בעצם פשוט: עיצוב מחדש דורש שאתה מבטל דברים.
לא רק תוסיף AI על קודם.
תארו לעצמכם שאתם בתהליך של עריכות ספרים. לפני: 3 אנשים בודקים עריכה, שניים בודקים כתיב, ואחד טוען למערכת. 6 שבועות.
בואו תוסיף AI: עכשיו עריכה = 3 שניות, כתיב = 2 שניות, טעינה = 1 שנייה.
אבל אתם עדיין צריכים 6 אנשים בחנות.
זה לא עיצוב מחדש. זה פשוט האצה של הדבר הישן.
עיצוב מחדש? 1 אדם, AI שעושה הכל, 30 שניות. קורא, עורך, טוען – בלי הפסקה.
ודבר זה קורה – אז פתאום אתה צריך רק אדם אחד. 5 עובדים הולכים לשכל אחר.
מי ירוויח
ארגונים בתחום ההנדסה והפיתוח שכבר יודעים כיצד לחשוב מחדש על תהליכים שלהם. ("בואו נשנה את זה. בואו נחדש.") זה קליל יותר.
מנהלים שיש להם שלטון מספיק לומר "אנחנו חותכים את התהליך הזה". לא כולם יכולים.
ומנהלים צעירים שלא קשורים לדרך הישנה – לפתע יש להם הזדמנות שהם לא אשמו לגדול עם.
מי יפסיד
מחלקות שנבנו על מבנה ארגוני (כל מנהל מחלקה צריך צוות של מנהלים, כל מנהל צריך צוות של עובדים). זה לא עומד.
מנהלים שבנו את הקריירה שלהם על כיצד לתאם בין מחלקות ולשמור על זרימת מידע בחזרה ולמטה. (זה, דרך אגב, הרבה אנשים. והם יסבלו.)
ארגונים עם תהליכים שנבנו 20 שנה לפני כן. זה יקח שנה רק לראות כמה מהם צריכים להיות מחודשים.
שאלות שאני עדיין מסתובב איתן
כמה מהנתון של 74% מצפים בדיוק? שה-AI יעשה את הכל בלי שום שינוי בארגון?
איך אתה אומר לעובדים שתוך שנה מספר המשרות שלכם צריך לרדת? וכמה זה צריך להיות מפוקח?
ואם רק 20% מגיעים – האם זה בעצם בעיה בניהול או בעיה בתוכנית עצמה של הטרנספורמציה?
(אני לא יודע. אבל אני חושד שהתשובה פחותה על "AI טוב" ויותר על "מנהלים שלא עשו את העבודה הקשה".)
זהו פוסט בסדרה שלי על עתיד עולם העבודה. אני עוקב אחרי המחקרים שמצביעים על הפער בין מה שמנהלים מצפים לבין מה שהם בעצם מקבלים.
אם אתם מנהל ברגע הזה ושאלות אלו מציצות אתכם, יש לי קורס שלם על ניהול בעידן ה-AI: קורס ניהול בעידן ה-AI.
המקור: Deloitte, "State of AI in the Enterprise 2026". קראו את הדוח המקורי
רוצים להמשיך לקרוא את הסדרה?
עוד שינויים בעתיד עולם העבודה – בדרך.
תקווה שיש בחזה, ליאור
← כל הפוסטים בסדרה: עתיד עולם העבודה
נ.ב. אם אתם כמו רוב האנשים, אתם כנראה אוהבים להציץ לאחרים ברשתות החברתיות (לא צריך להתבייש בזה). מוזמנים לעקוב בפייסבוק או בלינקדאין – לכו תדעו, אולי יהיה לי משהו מעניין לומר שם.