ישראל: 50% מהעובדים מדווחים על הכפלת פרודוקטיביות

פוסט בסדרה: עתיד עולם העבודה

על הסדרה: אני עוקב כבר שנתיים אחרי כל מה שנכתב על עתיד עולם העבודה בעידן ה-AI. מאמרים, מחקרים, החלטות של חברות. הרבה רעש. כמה דברים שווים. בכל פוסט בסדרה אני לוקח מהלך אחד ספציפי – ושואל: רגע, מה זה אומר בפועל?

בישראל כבר נתנו לחצי מהעובדים את ה-סדר היום

אתם מצפים לנו לדבר על סיליקון ויילי. אבל בישראל זה כבר קרה.

במאי 2025, רשות החדשנות קיימה מחקר. וגיליון משהו שמוביל מאוד: 50% מהעובדים הישראלים מדווחים שAI הכפיל את הפרודוקטיביות שלהם.

לא "שיפור". לא "הוסיף 30%". כפול.

זה לא Silicon Valley hype. זה אנשים בישראל, בחברות רנטיליות, שחזרו לביתם בערב וחושבים: "קיצר, עשיתי את כל העבודה ב-4 שעות שלוקחות בדרך כלל 8."

וזו נקודה הפרצה שלנו כ-מדינה.

מה זה אומר בפועל

50% זה לא "מנהלים בהיי-טק." אלה אנשים אמיתיים על הקרקע.

חברת תעסוקה שקוראת קו"ח – זה היה ידני, 20 דקות לכל פרופיל. עכשיו AI קורא את זה ב-90 שניות. 15 דקות שחוזרות.

בנק – מישהו בודק טפסים עבור אי-התאמות. אדם היה קורא חמשת העמודים, מחפש שגיאות שכיחות. AI עושה את זה בשניות. 20 דקות בכל קובץ, פעמיים ביום, 5 ימים בשבוע. זה שלוש שעות של זמן חוזר.

סוג של דוגמה כפולה זה לא נדיר. זה – הנרמל החדש.

ורשות החדשנות, שעוקבת אחרי טרנדים לאומיים, רואה את זה בכל הענפים.

אם זה קורה – מה משתנה

בישראל, זה כבר קורה.

משום מה, אנחנו לא מדברים על זה. אנחנו מדברים על "layoffs בסיליקון ויילי" ו"chatGPT פוגע בעבודות".

אבל בפועל? מחצית מהעובדים בישראל כבר מרגישים את הדבר הזה. (ו-50% האחרים? קרא שנייה.)

מה זה משנה? אם אתה עובדת בתא של 50 אנשים ויש מישהו שמסיים את עבודתו ב-4 שעות – הוא עשה בעבר בן 8. מה הוא עושה עם 4 השעות הנותרות?

אם הארגון אומר "תהיה בביתך בשעה 12" – מה זה עושה לתרבות העבודה?

אם הארגון אומר "תוסיף עוד 50% לחובה" – מה זה עושה למוטיבציה?

זה – השאלה הגדולה שלנו.

(ובתור אדם שחי כאן: אנחנו לא כנראה לחשוב על הדברים האלה. אנחנו עדיין מחכים שמישהו בחוץ יגיד לנו מה עושים.)

מי ירוויח

ארגונים בישראל שאומרים מהיום: "בואו לא נשנו רק את הפרודוקטיביות – בואו נשנה גם את זמני העבודה." חברה שמורידה לעובדים מ-40 לשעה ל-30 עבור אותה הכנסה – זה יוצר משהו שמשיכת טלנט לא יכולה להצמיח.

מנהלים שמברכים את הדבר הזה – "בואו נשתמש בזמן הזה כדי ללמוד", "בואו נאמן", "בואו נתרחב" – במקום להיות עצוב שהעובד לא עובד 8 שעות.

ועובדים שאומרים "בואו נשמור על זה בשקט ולא נספר לבוס" – הם יחסכו שנתיים מ-Life expectancy שלהם בעבודה.

מי יפסיד

חברות שיאמרו "תודה על 50% הפרודוקטיביות, בואו נחתוך 30% משכר" – אלה הופכות ל"Glassdoor Horror Stories".

מנהלים שמחזיקים בעובד ב-9 בבוקר ו-6 בערב כי "מישהו חייב להישמר בעבודה" – הם יראו את סוג שחקי הכדורסל של תנועת העבודה הזו.

וארגונים בישראל שלא – יודעים שהתחרות שלהם כבר הוציאה עובד בחציית שעות ועכשיו יש לה יותר יכולת. זה יכול להביא לקטל תחרותי זה מישהו לא יזהירו אותנו מראש.

שאלות שאני עדיין מסתובב איתן

מה עם ה-50% האחרים? הם לא מרגישים את ההכפלה? או שהם עובדים בתחומים שבהם AI לא יכול עדיין לעזור?

וזה – "ש-50% מדווחים שהכפילו פרודוקטיביות" – זה אומר שהם חושפים לבוס שלהם את זה? או שהם עובדים קצת בחשאי, מסיימים מוקדם וזה זה?

ואם אנחנו בישראל כבר בחצי דרך – למה אנחנו עדיין מדברים כמו שה-דבר הזה בעתיד? זה לא בעתיד. זה עכשיו.

(אני לא יודע. אבל אני יודע שאנחנו לא משחקים כמו שאנחנו צריכים להיות משחקים. ימים יגידו.)

זהו פוסט בסדרה שלי על עתיד עולם העבודה. אני עוקב אחרי המחקר, ההחלטות והגישות שמשנות את הארגונים – ומנסה להבין מה מזה רלוונטי לאנשים שבאמת עובדים בתוכם או בחוצניקם.

המקור: רשות החדשנות, "דוח אימוץ AI בישראל", מאי 2025. קראו עוד

אם אתם בישראל וחושבים איך הזמן החוזר הזה יכול לשנות את הארגון שלכם,כתבתי על זה – הספר הקטן למנהל.ת החדש.ה.

רוצים להמשיך לקרוא את הסדרה?

עוד משהו שקרה כאן וחצי מאיתנו לא שמו לב.

בחצי דרך כבר, ליאור

← כל הפוסטים בסדרה: עתיד עולם העבודה

נ.ב. אם אתם כמו רוב האנשים, אתם כנראה אוהבים להציץ לאחרים ברשתות החברתיות (לא צריך להתבייש בזה). מוזמנים לעקוב בפייסבוק או בלינקדאין – לכו תדעו, אולי יהיה לי משהו מעניין לומר שם.