פופקורן פודקאסט – כל הפרקים

למה אנחנו עוקבים אחרי מי שעזב אותנו – ואיך הרשתות החברתיות הפכו את זה לקל מדי? מה הקשר בין ריאליטי בטלוויזיה לסיפורים שבני אדם רוצים לשמוע? ומה ההבדל בין יצירה לטלוויזיה לבין יצירת ספר?
ליאת פלדמן היא אשת טלוויזיה, סמנכ"לית תכניות של ערוץ עשר לשעבר ובוגרת דוקטורט שעסק באופן בו פייסבוק משנה את האופן בו אנחנו תופסים חוויות רגשיות. היא נחשבת למי שהביאה את תכניות הריאליטי הגדולות לישראל, בניהן את ״הישרדות״, ובימים אלה יוצא ספר הפרוזה הראשון שלה – "אובססיה – דו"ח מעקב".
בפרק ליאת מספרת על הסיפור המטורף של הבאת "הישרדות" לישראל – פרויקט שנשמע מופרך לחלוטין, ומסבירה למה ריאליטי הוא בעצם ביטוי של תסריטים מיתיים עתיקים. היא צוללת לעולם האובססיה – לא כפתולוגיה קיצונית אלא כחוויה נורמלית שהעידן הדיגיטלי מעודד, וגם דיברנו על יצירה מהמקום האישי מאד – בטלוויזיה מול קהל עצום, אל מול כתיבת הספר החדש שלה עם קהל לא ידוע מראש.

אם אתם גוללים בלינקדאין, אתם כל יום קוראים על חברות שמטמיעות AI, סיפורי הצלחה מנוצצים, "הכפלנו את הפרודקטיביות", "חסכנו 40% מהזמן". כולם מדברים על זה, כולם מצליחים, הכל מושלם. אבל מה באמת קורה בדלתיים סגורות? האם זה כזה מצליח? ואיך זה עשוי לשנות את מודל ניהול החברה?
נטורל אינטליג׳נס, חברת הייטק ישראלית עם למעלה מ-500 עובדים עשתה משהו שרוב החברות לא מעזות לעשות. היא לקחה חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ואמרה להם "בואו פנימה, תסתכלו על הכל, שנתיים, בלי פילטרים, בלי צנזורה, תראו מה באמת קורה אצלנו כשמטמיעים AI". ועכשיו, שנתיים אחרי, מתפרסם המאמר הראשון מתוך המחקר הזה. והוא חושף תמונה מעניינת מאוד, ולא חפה מאתגרים.
מה הם גילו? ומה זה אומר על העובדים ומה זה אומר על המנהלים?

למה יצירתיות פורחת דווקא במקומות בלי היררכיה? איך עקרונות של עיר זמנית במדבר יכולים להפוך את מקום העבודה שלנו למשמעותי יותר? מה זה אומר להיות חלק מקהילה בעולם הפוסט-מודרני?
ראם שמואלביץ' מביא את העולם של מידברן לשיחה על קהילה, שייכות ואותנטיות. מידברן – הגרסה הישראלית של ברנינגמן – הוא הרבה יותר מפסטיבל: הוא מעבדה לרעיונות על איך אנשים יכולים לחיות אחרת, ליצור אחרת, ולהתחבר אחרת.

למה דווקא החינוך האליטיסטי לא צריך טכנולוגיה כדי ללמוד? מה הסכנות ש-AI מביא להתפתחות הקוגניטיבית שלנו? ומהו עתיד עולם הלמידה הארגונית בימינו?

אור דניאל הוא מנהל למידה ופיתוח ארגוני בזירה הגלובלית, מחבר הספר "למידה אבולוציונית" ומגיש הפודקאסט "רעב לידע". הוא מרצה באירועים גלובליים ומוביל קהילות מקצועיות מתוך הבנה שגם בעידן הבינה המלאכותית, היתרון הכי גדול של כל ארגון הוא עדיין האנשים והיכולת שלהם ללמוד.
דיברנו על התפקיד של אנשי הלמידה בתוך הארגון ולמה דווקא עכשיו צריך אותם יותר מהירים, מחוברים לשורה התחתונה, ומבינים בצורה עמוקה את היכולות החדשות. וגם על איך אפשר ללמד בצורה מעניינת בארגון, אפילו נושאים כמו ״רכש״.

[פרק מיוחד שהוקלט בכנס המצוינות של עמותת משאבי אנוש ישראל, שעמד השנה בסימן הלב, וכמה חשוב להביא אותו לעבודה איתנו.]

מה קורה כשמחלקת HR הופכת למחלקת המוצר לבינה מלאכותית? איך מייצרים שיתופיות בתוך שיח חברתי משסע? ואיך בונים חוסן ארגוני אחרי שטיל פוגע בבניין החברה?

ראיינתי שלוש סמנכ"ליות, מיד אחרי שירדו מהבמה. הן סיפרו על פרויקטים מיוחדים שהפכו את האתגרים של השנתיים האחרונות להזדמנויות לצמיחה והכנסה של הרבה לב לתוך העבודה.

האם לחץ ועומס הם באמת האויבים שלנו? מה אפשר ללמוד על ניהול לחצים מאנשים שחיים היום כמו לפני 10,000 שנה? ומתי דווקא העומס הוא מה שמניע אותנו קדימה?

פרופ׳ עוז גוטרמן הוא פרופסור לפסיכולוגיה, מייסד “אנשי המחר” ומגיש פודקאסט העתידנות “עולם חדש מופלא”. הוא חי שלוש פעמים עם שבטים של ציידים-לקטים באמזונס, באפריקה ובהודו.
בפרק עוז מפרק את המיתוסים על לחץ ועומס בעולם העבודה – למה עובדים מרגישים תשושים גם כשהם עובדים פחות, ומה ההבדל בין עומס שמניע לעומס שמשתק. הוא נותן חמישה עקרונות שיעזרו לכם להפוך עומס ולחץ למשהו חיובי ומצמיח, ומשתף מה אפשר ללמוד מאנשים שמתמודדים עם אתגרי הישרדות אמיתיים – ודווקא משגשגים.​

עומר בכר הוא מנכ"ל ובעלים של Vetric, חברת בוטסטראפ שמספקת תשתית דאטה לניתוח מידע ציבורי ברשת – כזו שמסייעת לזהות התחזויות, פייק ניוז ופעילויות חשודות.
בפרק עומר מספר על הטיסה לתאילנד שממנה חזרו עם לקוח ראשון של 80 אלף דולר, על למה הם אובססיביים ללקוח ולא מתאהבים ברעיונות, על החרא האמיתי שמסתובב באינטרנט הציבורי – ועל למה בהתחלה צריך אנשים רעבים ולא בהכרח מנוסים. הוא גם משתף סיפור מביך על איך בהתלהבות מהצעת רכישה ראשונה, הוא שלח בטעות את כל המידע הפיננסי של החברה לגוף זר.

מה קורה כשמהנדס ביו-רפואי שלמד ועבד 10 שנים מגלה שהוא נהנה יותר לבנות דפי נחיתה מאשר לפתח מכשור רפואי? מה זה מודל ה-J ואיך הוא רלוונטי לקריירה שלכם? ומהם שלושת עמודי התווך שיעזרו לכם לא להישחק למרות שאתם מנסים להישאר במשחק?
יובל פסוב מוביל את הפעילות של Google for Startups בשווקים מתפתחים, עובד בגוגל למעלה מ-12 שנים, ואת תפקידו הנוכחי הוא משלב עם פאשן רב לטכנולוגיות וכלי AI חדשים. הוא בעל תואר בהנדסה ביו-רפואית מאוניברסיטת בן-גוריון ו-MBA מהבינתחומי, שהה ברילוקיישן של 4 שנים בסינגפור בזמן הקורונה, הקים את Jewish Tech Singapore (JTS) – קהילה של כ-300 אנשי הייטק ומשקיעים ממוצא יהודי, והוא גם אמן בלונים מקצועי ויזם חברתי שהקים את פרויקט סאנשיין לילדים מאושפזים.
דיברנו על איך זה לעבוד בסינגפור, על מה יובל עושה לפני השינה כדי לשפר את איכות החיים שלו, על שימושים יומיומיים ב-AI, על סטארטאפים חדשניים שהוא רואה בגוגל, ועל החיים עצמם.

אנחנו מוצפים – במשימות, עומס, פרויקטים, בית, עבודה, הורות, זוגיות, הכל יחד – ארררהההההההההה!

איך שורדים את זה? איך מגיעים להרגשה שאנחנו ״על זה״? איך מצליחים לזקק מה חשוב? איך מניעים תנועה כשהכל כל כך מלחיץ ומקפיא?

יאיר יונה הגיע לפוד לביקור שלישי (!). הוא האיש מאחורי הברנד "על זה" – סטודיו לניהול חיים. בגדול? הוא עוזר לאנשים לעבור מ״רצף של דברים שצריך לעשות "מתישהו" – למשהו שאפשר להשתלט עליו.
יאיר הסביר לי על פריימוורק מהסוג שאחרי ששומעים אותו פעם אחת, אי אפשר לא לחשוב עליו יותר. על שלישיית ה״פועל, מנהל, מנהיג״ שצריכה להיות לכולנו בראש – כי אנחנו משחקים את שלושת התפקידים בו״ז. או לפחות צריכים לשחק…

בפרק הזה ישבתי עם מלח הארץ, ד״ר יורם רומם. הוא פרסם עכשיו את ספרו השני, ״ברבורים שחורים״ על חברת מכשור רפואי עם יזמים בני 60+. הספר מבוסס על סיפור אמיתי – שגם אותו סיפר לי.
יורם היה נווט קרב בטייסת 201 "האחת", קיבל את צל"ש הרמטכ"ל במלחמת ההתשה, לחם ביום הכיפורים, ופיקד על יחידת המחשב בחיל האוויר. אחרי כן היה מנכ"ל ויו"ר בהייטק, ממקימי פנגו, ולבסוף הקים את HealthWatch – גופיה שמצילה חיים. הוא בעל תואר ראשון במדעי המחשב מהטכניון ודוקטורט בפילוסופיה של המדע מבר-אילן, כתב ספר אוטוביוגרפי "אני לוקח" ב-2021.

דיברנו על הדוקטורט שעשה על AI לפני שהיה באופנה, הוא שיתף סיפורים על הקמת סטארטאפ עם בני 60+, ודיברנו על מה יותר חשוב ביזמות ובניהול – איכות או מהירות.
מלח הארץ. איש מרתק.

מה קורה כשגאון מחשבים שמפרק מערכות מגיל 6 מחליט לעזוב את עולם הטכנולוגיה ולהפוך לנזיר? מהי הטכניקה של הליכה בין קירות במשך ימים שלמים? איך לא הופכים לגורו? ואיך אפשר לשלב בין רוחניות עמוקה לבין עשייה עסקית ומיתוג אישי?

יובל "Fluke" בירמן הוא יזם, מורה ומלווה תהליכי עומק. הוא עשה מעבר קיצוני – מעולם ההייטק לעולם התודעה. הוא ממייסדי Wonderland ו-InnerWalk בקופנגן שבתאילנד, ומקים School of Life Academy. המרכזים שלו עוזרים גם לנפגעי הנובה ולמילואימניקים אבודים. לפני כ-8 שנים, יובל התחיל ללכת ארבע שעות כל יום במשך שנה שלמה, עבר לגור עם הנזיר, ואז זיקק איתו טכניקה שנלמדת היום בכל העולם ללא זכויות יוצרים (קוד-פתוח).

בפרק יובל חשף את המודל שלו לחקירה עצמית. ועל האלגוריתמים שמעניינים אותו היום, ואיך הם קשורים לעבר שלו. דיברנו על המסע שלו, ועל היוזמות הנפלאות שהוא מוביל, ועל למה במשך ימים ארוכים כל מה שעשה זה שיחות וידאו (בחינם) מול אלפי אנשים מכל העולם שחיפשו אצלו תשובה.

ודיברנו גם על איך לא להפוך לגורו. על החשיפה בסושיאל, כמה היא מוזרה לו, ואיך הוא מתמודד איתה.

מה קורה כשגאון מחשבים שמפרק מערכות מגיל 6 מחליט לעזוב את עולם הטכנולוגיה ולהפוך לנזיר? מהי הטכניקה של הליכה בין קירות במשך ימים שלמים? איך לא הופכים לגורו? ואיך אפשר לשלב בין רוחניות עמוקה לבין עשייה עסקית ומיתוג אישי?

יובל "Fluke" בירמן הוא יזם, מורה ומלווה תהליכי עומק. הוא עשה מעבר קיצוני – מעולם ההייטק לעולם התודעה. הוא ממייסדי Wonderland ו-InnerWalk בקופנגן שבתאילנד, ומקים School of Life Academy. המרכזים שלו עוזרים גם לנפגעי הנובה ולמילואימניקים אבודים. לפני כ-8 שנים, יובל התחיל ללכת ארבע שעות כל יום במשך שנה שלמה, עבר לגור עם הנזיר, ואז זיקק איתו טכניקה שנלמדת היום בכל העולם ללא זכויות יוצרים (קוד-פתוח).

בפרק יובל חשף את המודל שלו לחקירה עצמית. ועל האלגוריתמים שמעניינים אותו היום, ואיך הם קשורים לעבר שלו. דיברנו על המסע שלו, ועל היוזמות הנפלאות שהוא מוביל, ועל למה במשך ימים ארוכים כל מה שעשה זה שיחות וידאו (בחינם) מול אלפי אנשים מכל העולם שחיפשו אצלו תשובה.

ודיברנו גם על איך לא להפוך לגורו. על החשיפה בסושיאל, כמה היא מוזרה לו, ואיך הוא מתמודד איתה.

תגידו, למה בעצם שיהיה לי אכפת אם אין או יש ל-AI תבונה אנושית? למה שהריב הזה יעניין אותי? ואיך בוחנים את זה? ומה זה אומר על התבונה שלנו, בני האדם? האם אני מעדיף להאמין שהקוסם הוא מכשף, או לדעת שהטריקים שלו סתם טובים?
ד"ר אלישע רוזנצוויג, דוקטור למדעי המחשב, חוקר ומהנדס ב"דיקטה" – המרכז לניתוח טקסטים עבריים, הגיע להתווכח איתי האם יש או אין תבונה לבינה המלאכותית, ובאמצעות אנלוגיות פשוטות הסביר לי איך כדאי להסתכל על השאלה הזו – מהרבה זוויות ודוגמאות שונות.

בואו נגיד שהשתכנעתי – יש לשאלה הזו מקום, והיא רלוונטית לכולנו ולעתיד המאד קרוב שלנו.

לירון גליקמן היא יועצת ומרצה בעלת שם עולמי, סופרת רב-מכר, ומומחית למיתוג אישי ויצירת קשרים עסקיים. היא המייסדת של The Human Factor – חברה שבונה מותג אישי גלובלי ליזמים ומנהלים בכירים ומעבירה סדנאות בנושא. עם ניסיון של למעלה מ-20 שנה ועבודה ב-28 מדינות, לירון עבדה עם Fortune 500, ממשלות, אוניברסיטאות וסטארטאפים. היא כותבת במגזינים עסקיים בינלאומיים, מחברת רב-המכר "The Super Connector's Playbook", ומשמשת כמנהלת הבורד של הוועדה לפיתוח בר-קיימא המשוייכת לאו"ם בניו יורק.

בשיחה סיפרה לי איפה ה-7 באוקטובר תפס אותה, עם הרצאה בברצלונה שבוטלה, טיסה לברלין שכמעט לא קרתה, וחוסר ודאות מוחלט. היא מספרת איך קיבלה החלטה פנימית אחת: לתת, ומתוך הנתינה הזו הגיעו הזדמנויות מפתיעות – היא הרצתה בפני חברי פרלמנט אוסטרים על ההייטק הישראלי, הנחתה כנס עם שר הבריאות הגרמני, ומאז היא ממשיכה להרצות בחו״ל ללא הפסקה.
עברנו על מודל ה-4P שהיא מתארת בספר שלה, דיברנו על הרשת החבויה שלנו, ועל איך לשמור על קשרים באש קטנה. אל תפספסו להכיר את האישה שיכולה להכיר כל אחד.

מה גורם לפרופסור בבר־אילן להקים יוזמה שמטרתה ליצור דיאלוג בין אנשים שחושבים אחרת לגמרי? מה ההבדל בין מנהיגות של גנדי למנהיגות של טראמפ? מתי נכון להשתמש בכוח במשא ומתן, ומתי עדיף אמפתיה? איך מנהלים דיון מול אנטי-ישראלים, או עם מי שלא רוצה להקשיב? ואיך להיות יותר ״עצמי״?

לפרופ' עדי איל מאוניברסיטת בר-אילן יש שני דוקטורטים, לא אחד – במשפטים ובכלכלה. הוא מומחה לתורת המשחקים ולגישור, אבל גם מורה ליוגה שרץ ביער, מתאמן על טבעות, מרביץ לשק ועושה מדיטציה בתנועה.
בחלק השני של הפרק דיברנו על ״פרויקט הידברות״ שקם באוניברסיטת בר-אילן על רקע הרפורמה המשפטית, על איך לחיות טוב יותר עם ספק, על "הרחבת תחום הנינוחות", ועל החשיבות של להרגיש בנוח עם החלקים האנושיים שבנו כשאנחנו יוצאים לעולם שבחוץ.

לפרופ' עדי איל מאוניברסיטת בר-אילן, יש שני דוקטורטים, לא אחד – במשפטים ובכלכלה. הוא מומחה בתורת המשחקים וגישור. אבל הוא גם מורה ליוגה שרץ ביער, מתאמן על טבעות, מרביץ לשק ועושה מדיטציה בתנועה.
הסיפור שלו מתחיל כילד שכמעט לא סיים תיכון אבל אחרי כמה שנים חזר לשם כדי ללמד פסיכומטרי. איך עושים מסע כזה?

דיברנו על "דילמת האסיר", משחק מפורסם בתורת המשחקים שמסביר למה אנחנו כל כך טובים בלקלקל לעצמנו. איך שני אנשים שכל אחד מהם פועל רציונלית, מגיעים לתוצאה שגרועה לשניהם? וחשוב יותר, איך זה קורה בתוך עצמנו, בין החלקים השונים של האישיות שלנו?

בחלק השני של השיחה עם ד"ר ניל צור, אנחנו עוברים מחיזוי ההתנהגות הקולקטיבית – לעיצוב שלה. כי אם אפשר לחזות איך אנשים יתנהגו, אפשר גם ליצור מודלים שיחקו אותם. וזה בדיוק מה שניל עושה עכשיו.

ניל הוא שותף-מייסד וראש תחום המחקר והבינה המלאכותית בחברת AskIt. בעשור האחרון הוא חקר חיזוי התנהגות קולקטיבית – מחקר שמחבר בין פיזיקה, מדעי החברה ובינה מלאכותית. הדוקטורט שלו עסק בתזמון של התפרצות מחאות, בהמשך עבד על חיזוי נפילות בורסה מבעוד מועד, ובנה מודלי AI שנעשה בהם שימוש לקבלת החלטות עד רמת קבינט הקורונה. אם פספסתם את החלק הראשון – חזרו אליו, כי שם הסברנו את העיקרון המרכזי: יחידים כאוטיים, אבל קבוצות צפויות.

"קהל סינתטי" זה לא עוד כלי AI רגיל. אלו סוכני בינה מלאכותית מעוגנים בפסיכולוגיה, שחושבים ומתנהגים כמו קהל הלקוחות האמיתי של החברה שלכם. במקום לעשות סקר יקר ואיטי למאות אנשים, אפשר לבנות מודל שמדמה בדיוק איך הקהל שלכם יגיב – למוצר חדש, למחיר, לפרסומת.

איך אפשר לחזות איך משקיעים בניו יורק יעדיפו את נייר הטואלט שלהם? איך מנבאים מתי מחאות חברתיות יתפרצו? האם הבורסה תיפול? מה יהיה עם מחירי הדירות? ואיך בכלל אפשר לנבא דברים כאלו?

מסתבר שהעולם יותר צפוי ממה שאנחנו חושבים. כל אחד מאיתנו בלתי צפוי לחלוטין – אי אפשר לדעת מה נאכל לצהריים מחר או מה נלבש בשבוע הבא. אבל ברגע שמסתכלים על קבוצה גדולה של אנשים, פתאום אפשר להתחיל ליצור חיזויים.

ד"ר ניל צור, שותף-מייסד וראש תחום המחקר והבינה המלאכותית בחברת AskIt, הקדיש את העשור האחרון לחקר חיזוי התנהגות קולקטיבית – מחקר שמחבר בין פיזיקה, מדעי החברה ובינה מלאכותית. הדוקטורט שלו עסק בדבר שנשמע בלתי אפשרי: לחזות מתי מחאות יתפרצו. בהמשך הוא עבד על חיזוי נפילות הבורסה ושוק הנדל״ן, ובנה מודלי AI שנעשה בהם שימוש עד רמת קבינט הקורונה.

לדבר עם מתי מריאנסקי זה כמו המדור רכילות של ידיעות אחרונות מהניינטיז – גם אם לא ידעת מי זה מי בסלבס, זה עדיין היה מעניין ומשעשע. אז פגשתי אותו בפעם השלישית(!) כדי לשמוע ממנו כמה סיפורים עכשוויים על מה שהולך עם AI בעולם. בלי להשתמש בביטויים טכניים משמימים, רק רכילות פרופר!
הפרק הראשון איתו היה ב-2018 ונקרא ״הרובוטים באים!״ – מתי נמצא בשכונת ה-AI הרבה לפני שזה היה באופנה, הוא הקים את קהילת ״עליית המכונות״ בה חברים כיום 65,000 איש (יש גם ניוזלטר). וכיום הוא אחד מהמייסדים ומנהל המוצר של מרכז מחקר ופיתוח חדש בתחום הבינה המלאכותית.
כמו תמיד, שיחה קולחת, משעשעת, שגם תעדכן אתכם בכמה מהדברים הכי לוהטים בתחום מבלי שתירדמו תוך כדי נהיגה.

איך מגיעים ל-95% שביעות רצון בחברה שצומחת כמו מטאור? האם אפשר לגרום לי לעבוד קשה ושעדיין אהיה מרוצה ונחמד לקולגות שלי? ולעובדים שלי? ומי החברה מהמצליחות בהייטק שלנו שאולי עדיין לא הכרתם?
את סיארה פגשתי כשעשיתי להם סדנאות מנהלים, ולא האמנתי למה שאני רואה שם: חבורה של אנשים שמצמיחים חברה כמו מטאור, ובו זמנית הם הכי חמודים, נעימים, סבלניים – ללא סתירה לכמה קשה הם עובדים. בדר״כ זה הפוך: או שיש חברה עם אנשים חמודים, אבל הצמיחה לא משהו; או שהצמיחה מטורפת אבל אנשים לא רוצים לראות אחד את השני.
סיארה היא חברת הסייבר שצומחת הכי מהר בעולם בנישה שלה (דאטה סקיוריטי). עם שווי של יותר מ-6 מיליארד דולר, תוך שנתיים צמחה מ-50 ל-500 איש(!) וגם הכפילה את ההכנסות שלה פי 26. ובסקר האינגייג'מנט שלהם? 95% מהעובדים מרוצים. איך זה יכול להיות? בדר״כ צמיחה כל כך מהירה מביאה להרבה תסכול, עזיבות של הדור הראשון, ובלגן שלוקח זמן לסדר. לא הבנתי.