לנהל חברה בינלאומית בעת משבר | מה עסקים למדו מהקורונה? | לצלוח את התקופה המאתגרת | פופקורן 321

00:00 היי, כאן ליאור פרנקל, אנחנו בעוד פרק של פופקורן, פודקאסט שעוסק בהסתגלות בימים רגילים, ועכשיו זה ימים שבהם אנחנו צריכים עוד יותר הסתגלות לצערנו. יש לנו הרבה דברים לעדכן את עצמנו ואת העסקים שלנו, ואת השותפים שלנו ואת המשפחה שלנו למה שקורה עכשיו במדינה. ואחרי כמה פרקים שמיוחדים לתקופה, הזמנו מישהו שקצת יותר דומה לאורחים הרגילים של פופקורן שלפני ה-7 באוקטובר, אבל כן נדבר איתו על מה שקורה היום. אני מדבר על גבי מיודובניק, הצלחתי להגיד את השם הזה כמו שצריך, שהוא נשיא ומנכ״ל נטפים, שאנחנו כולנו מכירים בישראל, אבל לא כולם יודעים שהיא חברת ההשקיה המדייקת הגדולה בעולם. אנחנו נבין לנו אחר כך מה זה אומר מדייקת, אבל בטח לא ידעתם שהיא הגדולה בעולם.

01:03 ויש לה מלא חברות בנות והמון המון מפעלים, מתוכם גם שלושה מפעלים בקיבוצים בארץ, יפתח, חצרים ומגל, יפתח לא מזמן היה בחדשות, מה זה לא מזמן, אתמול, שלשום היה בחדשות, כי איזה נט הגיע לשם זה, אז אנחנו גם נדבר איתו על איך זה לנהל עכשיו בארץ ישראל מפעלים, לא משהו כל כך פשוט. יש להם יותר מ-5,000 עובדים בכל העולם, יש להם לקוחות ביותר מ-110 מדינות, הם באמת עושים חיל. גבי עובד הרבה שנים בנטפים בכל מיני תפקידים, אבל המנכ״לות, הוא נכנס בתחילת הקורונה, בשנת 2020, מה שנקרא, בתקופה שהיא אומנם לא קשוחה כמו עכשיו, אבל היא גם הייתה לא כל כך פשוטה, ולמי שלא זוכר, הסגר הראשון ב-2020, היה באמת תחושת סוף העולם הגלובלי. כולם יצאו לחל״ת ופוטרו ולא ידעו מה יהיה עם הכלכלה. זה היה רגע לפני שגילינו קורלציה הפוכה בין הבורסה לקורונה, שזה היה מוזר בהמשך, אבל בהתחלה, בהתחלה, איך שמינו את גבי למנכ״ל,

02:11 הוא בדיוק היה כשזה היה מאוד מסובך. אז אנחנו נדבר איתו היום על איך מנהלים חברה ישראלית וחברה גלובלית, כי להרבה מהארגונים בארץ יש גם קשרים עם חבר'ה בחו״ל, וזה לא פשוט בתקופה הזאת. ואיך הוא מתכוון לצלוח את התקופה המאתגרת הזאת, מה הוא למד נגיד בקורונה, ואיך התובנות האלה עוזרות לו גם עם החברה במלחמת חרבות ברזל. אז נדבר על כל זה, וגם, שוב, נבין מה זה השקיה מדייקת על הדרך, מה נטפים בדיוק עושה, ועל כל זה נתחיל בעוד שנייה. אני בן 33, מגיע טרי עם המשפחה ל-relocation במקסיקו מטעם נטפים,

03:11 בתפקיד ראשון כמנכ״ל, חברה של 150 עובדים בערך, ואחרי כמה שבועות עושה ישיבת הנהלה מורחבת, להכיר קצת יותר את הצוות ולהכין את תוכנית העבודה לשנה שאחרי, ודיונים סוערים והרבה דעות לכיוונים שונים, ובאיזשהו שלב אני אומר לחבר'ה, ועדינות שמאפיינת אותי בדרך כלל, חבר'ה, אני רוצה להציע משהו, נראה לי שיהיה הרבה יותר טוב אם נעשה את הדיון הזה בצורה אחרת. אז מרים את היד אחד מהמדווחים שלי, ואומר לי, גבי, נראה לי שאתה לא הבנת משהו. אנחנו במקסיקו, אתה המנכ״ל, אתה לא מציע, פשוט תעשה, וכולנו אחריך. אז זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שגם נושא התרבויות זה משהו שצריך לקחת אותו בחשבון, כן, במקומות שונים בעולם. אז אתה יודע, בוא נתחיל רגע בנקודה ההיא, איך החבר'ה בחו״ל מגיבים למה שקורה בארץ? הם בכלל מבינים? איך מסבירים להם את זה? תראה, אני מניח שאתה מתייחס למה שקורה עכשיו, עם המלחמה.

04:15 אז החבר'ה בחו״ל יודעים, יש לנו עובדים ביותר מ-40 מדינות, חלקם הגדול הרבה שנים בנטפים, אז זה לא פעם ראשונה שהם רואים בחדשות טילים על ישראל, ותגובות בעזה, ואת הדברים שאנחנו רגילים מה-10-15 שנה האחרונות. כמובן שהפעם זה שונה מאוד מאוד. בימים הראשונים זה היה המון המון, מאות טלפונים ווואטסאפים ומיילים של מה שלומכם והכל בסדר ומה קורה איתכם. המון אמפתיה, והייתי אומר, זה התחלף אחרי כמה ימים, כשהם ראו שאנחנו חוזרים לתפקד ואנשים עובדים, רובם עובדים כמעט כרגיל, הייתי אומר שזה התחלף אפילו בסוג של הערצה, שהם יושבים איתנו בישיבות בזום או בטימס ורואים אותנו קמים לאזעקה וחוזרים, כאילו הכל רגיל, והם אומרים לנו, איך אתם חיים ככה? זאת אומרת, איך אתם מתפקדים בכלל? אנחנו לא מבינים איך אפשר לחיות ככה. אז מצד אחד ככה, ומצד שני הרבה מאוד הערכה ודאגה לאנשים שהם מכירים,

05:19 וגם דאגה כמובן שהעסק ימשיך לתפקד, שזה מה שאנחנו מנסים לעשות כל הזמן. לשמור על העובדים ולשמור על העסק. יש צוותים שהמנהלים יושבים בארץ והעובדים בחו״ל, או ההפך? יש, לא המון, אבל יש. יש מנהלים בחו״ל שיש להם עובדים בארץ, כמו שאמרת, ויש גם הפוך. זה לא המון. רוב העובדים בישראל, המנהלים שלהם בישראל. אבל יש עובדים בחו״ל שיש להם מנהלים מהארץ. זה כן קורה קצת יותר. והחבר'ה מרגישים שהם יודעים להסביר את עצמם, או הדרכתם אותם בזה, או איך זאת אומרת, האם יש איזשהו אירוע שבו אתם אומרים, חבר'ה, זו הדרך שבה אנחנו מדברים על המלחמה, או זאת אומרת, האם יש איזושהי הסברה שהיא מסודרת, או שפשוט אתם אומרים להם, יש את החדשות ותגידו מה שאתם מבינים? לא, זו האופציה הראשונה שציינת. די בהתחלה, בשבוע הראשון, התחלנו לעשות וובקאסטים עם העובדים, בהתחלה כמובן בארץ, ואחר כך גם עם העובדים בחו״ל. התחלנו עם המנהלים, אחר כך עם העובדים,

06:20 ובעיקר בוובקאסטים עם האנשים בחו״ל, עם המנהלים והעובדים בחו״ל, אז דאגנו להסביר בצורה מאוד מפורשת איך אנחנו רואים את הדברים. לא היה צורך, כל העובדים של נטפים לגמרי מזדהים ומבינים, אבל גם נתנו להם הסברים שהם יותר fact-based ולא רק opinion-based, כדי שאם פונים אליהם הם יוכלו לתת תשובות על בסיס מה שאנחנו מכירים. להפך, קיבלנו מהם הרבה בקשות, תשלחו לנו חומר שנוכל להשתמש בו, אנחנו רוצים להיות השגרירים שלכם בעולם. כן. אז אנחנו עושים את זה בצורה זהירה, כי בסוף אתה לא רוצה גם ליצור יותר מדי רעש לעובדים, או סכנה לעובדים, שפתאום אנשים יתנכלו אליהם, אז אנחנו עושים את זה בעדינות. כן. אבל תגיד, לי יש את העניין הזה. זה לא שכל העובדים שלכם בחו״ל הם יהודים, זאת אומרת, אתה יודע, יש הרבה חברות שה-Headquarters שלהם בארץ, אתה יודע, הרבה פעמים נגיד בהייטק, ויש להם עובדים שגרים במקסיקו, בכל מיני מקומות, אבל זה לא אומר שהם ציוניים בהכרח, הם פשוט מצאו חברה טובה, נגיד monday.com, חברה מצוינת, הם אמרו, טוב, אני אעבוד ב-monday.com, זה לא אומר שאני ציוני,

07:24 ויכול להיות שפתאום המלחמה מעוררת אצלי כל מיני רגשות הפוכים. אז גם אצלנו המצב דומה מבחינת העובדים, יש לנו עובדים בכל המדינות שבהן יש לנו חברות בנות, לא כולם בהכרח ציוניים. אני חושב שרובם הגדול כן מזדהים עם ישראל בגלל שההיכרות האישית עם אנשים שעובדים איתם מפה בסוף עושה תיווך. זה לא אותו דבר לראות רק בחדשות ולהכיר אנשים באופן אישי. כן. אז האנשים שמכירים אנשים בישראל באופן די ברור מזדהים איתנו. כמו שאמרתי, גם התקשורת איתנו וזה שסיפרנו להם את הדברים מהזווית שלנו עוזרת. כן. אבל גם בתקשורת כזאת, זה לא שאני מגיע לכל 5,000 העובדים, אבל יש מנהלים, וברגע שהמנהלים המקומיים מספרים לעובדים המקומיים את הסיפור מהזווית שלהם, זה גם עוזר. כן. עדיין, אני בטוח שיש עובדים, יש לנו מפעל במרוקו. מפעל ופעילות במרוקו. אני בטוח שהעובדים במרוקו לא מרגישים כולם נוח היום. כן. אוקיי? אז חלקם אומרים את זה, חלקם לא יגידו את זה, כי לא נעים. כן. אבל לא קיבלנו משום מקום, לא במרוקו ולא במדינות אחרות,

08:31 תגובות דואגות מהעובדים. כן. להפך, הם כולם מפרגנים ודואגים לנו. ועובדים בארץ, יש לכם בטח גם מכל המגזרים. נכון. יש לנו עובדים, כמו שאתה אומר, מכל המגזרים, ספציפית מהאוכלוסייה הערבית, יש לנו לא מעט עובדים, גם במפעל במגל, גם במפעל ביפתח, גם בתפקידי מטה. לשמחתי עד עכשיו, כל מה שקשור לבתוך ישראל, יש לנו שקט יחסית טוב במדינה וגם בנטפים. יש סוג של אחדות דעות כזאת שמה שקרה שם על ידי החמאס זה לא מקובל, לא משנה על ידי מי, ויש לנו שקט, ואני מקווה שהוא יימשך כך, כי זה בהחלט רביאלי. תגיד, איך אגבת כשראית את החדשות על יפתח? פתאום מתפוצץ שם משהו לא רחוק מהמפעל שלכם? אז יפתח זה ללא ספק הנקודה המרכזית שאנחנו מתעסקים איתה כל יום, בעצם מאז שהתחילה הלחימה. כן פותחים, לא פותחים. מותר להגיע לשם בכלל? מותר להגיע, אנחנו מפעל חיוני, אז מותר לנו לפעול. הצבא נמצא שם בכל מקום, אז אין כל כך חשש מחדירות או דברים כאלה. זאת אומרת, גם יכול לקרות, אבל החשש היותר הוא מנטטים באמת, או רקטות.

09:47 יש לנו אישור לפעול, אבל חלק מהעובדים לא נמצאים, אז זה קושי אחד, כי חלקם הגדול פונה מאזור קריית שמונה והסביבה. החלק שכן נמצא כל הזמן רצה לבוא לעבוד. דווקא מהצד שלנו היה יותר התלבטויות בימים שהיה יותר סוער שם, כן, מהחשש שיקרה להם משהו בדרך, או כשהם במפעל. למרות שהכול ממוגן והכול בטוח, אף פעם אי אפשר לדעת. אתה מרגיש שיש לך אחריות אישית גדולה בסיפור הזה? זאת אומרת, אתה דואג להם? ברור, אני, כמו שאתה אומר, כשיצא האידיאל הנטט, עזבתי הכל כמובן, דבר ראשון זה להתקשר לראות שהכול בסדר, ואחרי זה נרגענו, כי, מה זה נרגענו? לצערנו, נהרג שם בן אדם, בדיעבד ידענו, אבל מיד אמרו לי, זה לא פה, זה במוצב, זה לא ממש, זה לא בקיבוץ, זה היה במוצב שהוא שני קילומטר משם. אבל בוא נגיד שמה שגורם לי לדאוג היום הכי הרבה, זה יפתח, ללא ספק, כי זה אזור שהוא בקו העימות. כן. חצרים, מגל, עובדים, דואגים ליציבות תפעולית כל הזמן, ודואגים להמשיך את ה... כל הפעילות שלנו בעולם תלויה בעצם בשלושת המפעלים בארץ. כי יש קונפטנטים מסוימים.

10:53 אז אתה יודע ברגע, אז בוא תסביר, וגם על הדרך, אמרת שנותנים לנו להשאיר את המפעל פתוח כי זה נחשב חיוני. למה? מה אתם עושים בנטפים, שקודם כל, תספר להדיוט שלא יודע, אני, ולמה זה נחשב מפעל חיוני, וגם למה כל מה שיש בעולם תלוי בהתחלה של המפעלים שדווקא בארץ? אז נתחיל במה זה נטפים. נטפים הוקמה בקיבוץ חצרים שבנגב ב-1965, קיבוץ שהתמודד עם קשיי המים כמו שיש לנו ברוב המדינה, אבל הם יושבים במדבר, קיבוץ שעסק בחקלאות עד אז. הוא קרוב לבאר שבע, נכון? כן, חמש דקות מבאר שבע, ממש מטר מבסיס חיל האוויר שם של חצרי. וזה התחיל כשיתוף פעולה בעצם בין הקיבוץ לבין מהנדס מים מאוד מוכר באותה תקופה שנקרא שמחה בלס, שבעצם הגה את הרעיון שהשקיה בטפטוף יכולה לעשות טוב לצמחים, למרות שאינטואיטיבית זה נשמע הפוך, כי זה מעט מים.

11:54 ואחרי שבדקו את זה ברמה הטכנית והאגרונומית, אז בעצם ראו שזה באמת עובד, והרעיון היה להקים את זה כעסק, ושהקיבוץ בעצם יקים פעילות ייצורית של מערכות השקיה בטפטוף. אחרי הרבה התלבטות בקיבוץ החליטו ללכת על זה, והיום אנחנו חברת ההשקיה הגדולה בעולם, כמו שאמרת. הרעיון הוא מאוד פשוט, נותנים לצמחים או לשורשים של הצמחים בחקלאות את המים בצורה מדויקת. ברוב העולם שיטת ההשקיה, שהיא עדיין נפוצה עד היום, זה מה שנקרא השקיה בהצפה. פותחים את הברז ומציפים את השדה, פעם בשבוע בערך, פעם בעשרה ימים, ומהמים האלה הצמחים חיים במשך אותם שבעה עד עשרה ימים. זה מבזבז מים כמובן, כי אתה שולח המון מים בבת אחת, הצמח לא צריך את זה. בדיוק באותה שיטה שאנחנו כבני אדם מעדיפים לאכול שלוש, ארבע פעמים ביום ולא פעם בשבוע, גם הצמחים. כן.

12:54 כמובן שעם הזמן זה התפתח וזה הפך להיות לא רק השקיה אלא גם דישון. אנחנו בעצם נותנים לצמחים דרך אותה מערכת השקיה גם את הדשן, שהוא הפך להיות דשן נוזלי עם השנים, ואז הצמחים מקבלים בצורה מדויקת גם את המים שלהם וגם את המזון שהם צריכים כדי לגדול. זה מאפשר מצד אחד לחסוך מים לעומת השקיה בהצפה, או השקעויות אחרות, אבל מצד שני, בגלל שהצמח מקבל בצורה מדויקת ומתי שהוא צריך את המים והמזון, הוא גדל יותר טוב. משגשג. כשהוא גדל יותר טוב, היבולים עולים. כן. ואנחנו בעצם רואים שחקלאי שעובר מהצפה לטפטוף, יכול להגדיל את היבולים פי שתיים, פי שלוש לפעמים, יש גידולים שהוא מגדיל ב-50%, תלוי בגידול, תוך כדי חיסכון במים, כן. חיסכון בעבודה, ואז בעצם זה מה שאפשר לנטפים להתחיל לצמוח בהתחלה בשוק הישראלי, ללכת חקלאי-חקלאי ולהראות להם שהפלא הזה עובד, והחל משנות ה-70, להתחיל לצאת גם לעולם. אבל תגיד, אתה מדבר רגע על שנות ה-70, ואני שואל באמת, סליחה על השאלה שנשמעת מטומטמת, אבל

13:56 בשנות ה-70 אני יכול לדמיין צינור שיש בו חורים, אני עוד לא יכול לדמיין מחשב רובוט שמחשב כמה באמת צריך לכל צמח, אז איך זה היה נראה בשנות ה-70, המכשיר? אז א', זה אף פעם לא היה צינור עם חור, כי אם זה היה רק חור, אז זה לא היה מטפטף, זה היה משפריץ. אם תיקח צינור ותעשה חור, המים ישפריצו, הם לא יטפטפו. על מנת שזה יטפטפו, יש משהו שדבוק לחור בצד הפנימי של הצינור, והוא גורם למים לטפטף. וזה נכון שעם השנים הלכו ונוספו יותר מערכות דיגיטליות לשליטה, מערכות בקרה ודישון מדויקות יותר, שהיום זה כמובן חלק ממה שאנחנו מציעים ללקוחות. בהתחלה זה היה בעיקר החלק ההידראולי, זאת אומרת, משאבת מים שמחוברת למסננים שמנקים את המים כדי שהטפטפת לא תיסתם, ובסוף טפטפת שעובדת. ואתה אומר, זה עבד עוד לפני שהיה מוצמד לזה רובו. זה עבד טוב מההתחלה, המון עם עזרה של החלק החקלאי. זאת אומרת, בשביל להעביר חקלאי מהצפה לטפטוף, אתה צריך ללמד אותו, זו שיטת השקייה אחרת, אתה צריך ללמד אותו לעבוד אחרת.

14:59 כן. אז מהתחלת הפעילות של נטפים, תמיד המוטו שלנו היה להיות יחד עם החקלאי, לא רק בלמכור לו מערכת, אלא ללוות אותו באיך משתמשים במערכת בצורה מיטבית, על מנת שהוא יפיק ממנה את מירב התועלת. ומתי זה תפס בחו״ל? החל משנות ה-70 התחלנו, הפעילות היותר משמעותית התחילה, חברת הבת הראשונה שלנו בעצם הוקמה ב-1981 בארצות הברית, ומשם המשכנו מדינה... חברת בת זה בשביל הפצה? כן, הפצה ובשלב מאוחר יותר גם ייצור מקומי. ופה אני מתחבר לנושא הייצור, אז הטפטפת, שזה בעצם הפטנט הגדול, מיוצרת רק במפעלים בישראל. בכל המפעלים בישראל אנחנו מייצרים טפטפות, שולחים אותם מכאן, בים, לפעמים באוויר, אבל בעיקר בים, למפעלים השונים בחו״ל. במפעלים השונים בחו״ל קונים חומר גלם, מייצרים ממנו צינור, ובתוך הצינור שמים את הטפטפות. וואו, אז רגע, אז זה... מה? זה בשביל שלא יעתיקו את הפטנט? במקור זה היה בשביל שלא יעתיקו.

16:00 הוא עד היום זה חלק מזה, והחלק השני זה שזה תהליך מאוד מאוד ייחודי ומסובך לביצוע, ולכן עדיף לרכז אותו במקום שבו יש added value כמו ישראל. כן, כן. אוקיי, אז למה זה מפעל חיוני? למה זה נחשב מפעל חיוני? מפעל חיוני זה מטעמים של המדינה, שיצואנים גדולים בעצם יכולים לקבל, בשביל לשמור על היציבות והחסינות הכלכלית של המדינה שלנו בשעות משבר, יש מפעלים מסוימים, החל ממזון ודברים כאלה, שזה לצרכים של מה שנאכל מחר בבוקר, אבל גם לצרכי יציבות של הכלכלה, אז בעצם אנחנו מקבלים מעמד של מפעל חיוני, כי אנחנו יצואן משמעותי, וגם מחברים לזה את מה שקשור ל-food security, כי בסוף בלי השקייה, בטח בישראל, אתה לא יכול לגדל מזון. כן, כן. אז משני הטעמים האלה יש לנו בעצם אישור מפעל חיוני. אגב, מה עם ירדן? הרי בירדן אנחנו מביאים לשם הרבה מים, נכון? כן, מקבלים מים. הם לקוח נטפים? יש לנו מעט מאוד מכירות בירדן, יש שם איזושהי חברה מקומית שמייצרת, זה לא שוק גדול, נקרא לזה ככה, בשבילנו,

17:05 אבל יש לנו מדי פעם פעילות שם. אבל חזרה לשאלה שלך קודם, אז האחריות האישית בהקשר של מפעל יפתח, זה כל יום ההתלבטות הזאת בין הרצון שלנו לשמור על חסינות, לשמור על יציבות תפעולית, להראות ללקוחות שלנו שלמרות המלחמה אנחנו חסינים לא רק כמדינה, אלא גם כעסק ומסוגלים להמשיך לספק להם את ההזמנות שלהם. כן. הרצון של העובדים להמשיך לעבוד, כי העובדים שנשארו שם אומרים, אני רוצה לעבוד, אני צריך עבודה. ומול זה החשש שאם יקרה משהו, האם אני מגן עליהם מספיק, האם באמת עשיתי את כל מה שאני יכול כמעסיק לוודא שהעובדים שלי בטוחים. זה בלנס שביום-יום אתה מתמודד איתו בחודש האחרון, מינימום ארבע-חמש פעמים ביום, יש לי את ההתלבטות הזאת ימינה-שמאלה. ולפעמים אתה מחליט לסגור? ובחלק מהימים הרגשנו שצריך לסגור, וסגרנו. וואו, וואו. הרי כולם עכשיו ניסו להבין האם, נגיד אני גר במרכז ואצלי אין ממ״ד בדירה, אז כולם ניסו כל הזמן לנחש מה יהיה מהצפון כדי להבין מה הם עושים בחיים שלהם. איך להיערך. אבל אצלכם זה ממש...

18:13 אתה יודע, אבל אני רוצה לספר לך משהו, ראיתי אתמול וידאו של מישהי, נדמה לי באינסטגרם או, אני לא זוכר, ישראלית שאני מכיר שמדברת באנגלית. והיא אומרת, אנחנו עשינו טעות. כל פעם שהיה לנו איזשהו סבב עם טילים, אתם התקשרתם, חברים מחו״ל, התקשרתם לשאול מה שלומכם? ושיחקנו אותה שהכל בסדר. אמרנו לה, אה, זה כמה טילים, יש לנו כיפת ברזל, אנחנו לא מתרשמים, אנחנו נצא היום למסעדה, ומחר הילדים ילכו לבית ספר, והכל זה. והיא אומרת, אני קצת אוכלת את עצמי היום, כי אתם הבנתם שאני לא בסדר יותר ממה שאני הבנתי שאני לא בסדר, ואני עצמתי עיניים בגלל זה, שמתי את הראש בתוך החול. ובגלל זה שאלתי, איך אתם מדוררים את זה לחבר'ה בחוץ? כי בסוף, עוד פעם, אתה אומר, מצד אחד, הלקוחות צריכים לחשוב שהכל בסדר, כדי שלא ייבהלו, שלא יחפשו אלטרנטיבות, שלא יגידו זה לא יגיע אליי או משהו כזה.

19:13 ומצד שני, יש לך את הרצון בתור ישראלי להגיד, זה לא אותו דבר, זה לא אותו דבר. אז נקודה מאוד נכונה, מה שציינת. אני יכול להגיד שבוובקאסטים שעשינו עם העובדים, אז התחלנו ב... הכל לא בסדר. זאת אומרת, הדקות הראשונות היו לתאר להם את הזוועות, וכמה אנחנו מוכים, וכואבים, ועצובים, ודואגים, וכל הדברים שכולנו מרגישים בחודש האחרון. וקצת אחרי כמה הדקות הראשונות אמרנו להם, ויחד עם זאת, בואו נספר לכם מה עשינו כארגון, על מנת שנהיה בסדר ונמשיך לספק ללקוחות. כן. ואז התחלנו להגיד להם. קודם כל דאגנו לעובדים, מהיום הראשון בדקנו שכל העובדים שלנו בסדר. דאגנו לעובדים שהילדים שלהם, או בני הזוג שלהם, במילואים. דאגנו לראות שהעובדים שפונו, כי יש לנו גם עובדים גם בצפון, גם בדרום שפונו, שאנחנו עוזרים להם, ויש להם איפה לגור, ויש להם עזרה עם הילדים. כן. דאגנו לפנק את העובדים שבמילואים, מילואים, כאילו כל מיני דברים קטנים וגדולים שקודם כל לדאוג לעובדים. זה הרובד הראשון.

20:18 כן. הרובד השני הוא באמת לוודא המשכיות תפעולית. הקמנו צוות חירום מהיום הראשון, משבת בצהריים הייתה פגישה ראשונה. וואו, וואו. שכולל מעבר אליי סמנכ״לית משאב האנוש וסמנכ״ל התפעול, ואחראי הבטיחות שלנו, ואת המנהלת שאחראית על כל התקשורת הפנימית כדי לוודא שאנחנו מתקשרים כמו שצריך, ועוד מישהי שמנהל את האחריות החברתית, כי זה עוד רובד שעוד מעט אני אספר עליו, של איך אנחנו עוזרים לקהילות ולחקלאים, חלק מההתמודדות עכשיו. אנחנו נפגשים פעמיים ביום כדי לעבור על כל הדברים שקורים, החל מהתפעול, והאנשים, וכל הדברים האלה, ומקבלים החלטות, זה לא מצב רגיל. אז זה ממש חמל שהוא פעמיים ביום נפגש. כן, אז עכשיו, אחרי שבועיים, כבר הורדנו את זה לפעם ביום, אבל בשבועיים הראשונים, פעמיים ביום, זה הקבינט שלכם. כן, בסדר. עכשיו תגידי. קבינט מצומצם, תקרא לו. עכשיו, אתה אומר לי שבת בצהריים, ואני לא יכול לחשוב או לשאול, האם זה לא גם בזכות הקורונה המהירות תגובה הזאת?

21:19 לי יש תחושה שהמדינה, בזכות או בגלל, תלוי איך אתה מסתכל על זה, בגלל הקורונה, נהייתה הרבה יותר, זאת אומרת, לא המדינה, ארגונים במדינה. האזרחים. המדינה, לא, האזרחים, עברו הרבה יותר מהר מלהיות בהלם, להמשיך להיות בהלם, אבל להבין שיש פה... להגיב. להגיב. ולהיערך. מה היה לכם בקורונה ומה לקחת משם לתקופה של עכשיו? אז כמו שציינת בהתחלה, אני נכנסתי לתפקיד בעצם יחד עם הקורונה, בתחילת מרץ 2020, הימים הראשונים שלי בתפקיד באופן רשמי היו הימים שכבר הייתי בבידוד, כי חזרתי בדיוק מחו״ל כמה ימים לפני, זה היה בתקופה שאמרו לנו, כל מי שחזר שבועיים אחורה צריך להיכנס לבידוד רטרואקטיבי וכל הדברים האלה. ויום אחרי יום אנחנו נאלצנו גם לעבוד מרחוק, מן הסתם, כמו כולם, שבקטע הזה עוד היינו ערוכים, כי עבדנו עם מערכת כמו זום של טים, של מייקרוסופט, לא משנה, אבל מערכת כזאת שאפשרה לנו לעבוד עוד לפני זה מרחוק, בגלל שאנחנו גלובליים.

22:23 אבל למדנו להגיב מהר, כי לא הייתה ברירה, כל יום, תחשוב, יש לנו עובדים ב-40 מדינות, 20 מפעלים במדינות שונות, כל מדינה כל יום מגיבה, כמו שהיה בארץ, היה בעוד, בכל העולם. אסור, מותר לעבוד, מותר לעבוד, כמה זה, זה היה סוג של חמ״ל, אבל שם זה לא היה חמ״ל פעמיים ביום, זה היה חמ״ל במשך חודשיים בערך, של כל יום להגיב למה שקורה ולראות איך ממשיכים לעבוד כעסק. שם האתגרים התפעוליים כמובן היו הרבה הרבה יותר מורכבים מהאתגרים התפעוליים כעסק היום, אבל זה לימד אותנו להיערך מהר מאוד. ובשבת התעוררנו בבוקר לאזעקות, ואחרי חצי שעה כבר התחלנו טלפונים של איך בודקים שהעובדים בסדר, חלקנו ברמה האישית, ודרך צוותי משאבי אנוש, ואחר כך מתחילים לחשוב על המפעלים ועל ההמשכיות העסקית. זאת אומרת, היינו כבר כמעט מתורגלים לזה, היה לנו גם פרוטוקול, אחרי הקורונה כתבנו משהו מסודר, שעבדנו לפיו, סוג של business continuity plan, שישר הפעלנו אותו והתחלנו לעבוד לפיו, אז

23:27 אין ספק שהקורונה עזרה בקטע הזה. ואנחנו היום, גם אחרי הקורונה, עוד לפני המלחמה, עובדים הרבה מאוד רימאות בכל מקרה, כמו כל המשק, למדנו לעבוד ברימאות, זה לא כזה מסובך. הייתם צריכים בקורונה לעשות כל מיני צעדים, כמו להוציא לחל״ת ודברים כאלה שקרו ברוב הארגונים במשק? לא, לא עשינו את זה. באמת? לא עשינו את זה, לא פיטרנו ולא הוצאנו לו חל״ת, כי הערכנו שזה לא יהיה לאורך זמן, ואמרנו לכמה חודשים... אבל זה היה בסוף לאורך זמן. נכון, אבל אנחנו הישג גלובלי והחקלאות המשיכה לעבוד, אז היה לנו שלושה, ארבעה חודשים של ירידה משמעותית בביזנס, כמו בכל העסקים. כל הנושאים של תקלות בהובלות ועיכובים בהובלות לא עשו בעיות? אז זה התחיל אחרי, בהתחלה היה את הקורונה, ואחרי זה התחילו הגלים של... אני בעצם, מהמשבר של הקורונה הראשון, מהגל הראשון, עברנו לגל השני שהיה, כל הבעיות בפאפלייצ'ן, מחולות לא מגיעות, אז היה משבר מתמשך כזה, בשבילנו לא נגמרה הקורונה,

24:28 אז אולי קצת ירדו הכמויות הדבקות, אבל כעסק, המשבר הזה המשיך מהקורונה לשלב של חסר, ביקושים מטורפים, אין הובלה, כל המחירים עולים, כל הטירוף הזה. אחר כך המשכנו משם למלחמה באוקראינה ורוסיה, שזה גם חתיכת השפעה על העולם, ושם דווקא הגרשנו יותר השפעה על השוק של החקלאים, בעיקר באזור אירופה. ועכשיו, לצערנו הרב, המצב פה בארץ, אז זה משבר מתמשך כזה, אבל אתה לומד לחיות עם זה, אתה לומד להגיב מהר ולעשות סדר. מה שהכי חשוב בתקופות כאלה, מהניסיון שלי, זה קודם כול להיות רגוע עד כמה שאפשר. מודה שבחודש האחרון זה היה, זה הרבה הרבה יותר קשה ממה שהיה אפילו בתקופת הקורונה, כי ברור שזה כשנוגע בנפשנו ובכל מה שקורה פה בארץ, אז כל אחד מאיתנו, גם המנהל הבכיר ביותר, מתערער ונכנס מאוד בקלות למחשבות לא נעימות, אבל לעשות סדר, לנסות לשדר לעובדים את הרוגע והביטחון, א', שאנחנו כעסק תומכים בהם, וב', שאנחנו כעסק כדי להמשיך להתקיים, כי גם זה מתחיל להיכנס למחשבות של העובדים, דרך אגב, יותר בחו״ל מאשר בארץ.

25:38 חלק גדול מהעובדים שלנו בחו״ל היו בסוג של חששות, רגע, אולי נטפים תחדל להתקיים בגלל הבלאגן הזה, לא יהיה לי עבודה מחר בבוקר. כן. אז זה היה חלק ממה שניסינו לשדר. והם לא יודעים לצייר את המפה ולהבין איפה בדיוק קורה מה, הרי, לא, הם רואים הפצצות, זה הכול נקודה אחת קטנה. הם רואים הפצצות במקום קטן. כן. אז הקורונה עזרה לנו בקטע הזה של לעשות רוטינות של תקשורת, איך מתקשרים עם העובדים כדי, ברגע שהם יודעים מה קורה, אז כמובן רמת האי-ודאות יורדת והם חוששים פחות ויכולים לתפקד. כי הסוד פה הוא, גם העובדים בארץ במיוחד, מצד אחד לתת להם בחודש הנורא הזה שעברנו את השקט, שכולם מבינים שהם לא מצפים מהם לתפקד כאילו לא קרה פה כלום. כן. אבל מצד שני, לאט-לאט כן לגרום להם להבין שאנחנו צריכים לתפקד כעסק עבור הלקוחות שלנו ועבור העובדים שלנו בעולם, כי אם לא נתפקד ולא נראה שאנחנו עובדים, אז מי יודע מה יהיה אחרי המלחמה. אז מה זה אומר לתקשר להם בצורה טובה בעיניך, לדוגמה?

26:39 אני חושב שקודם כל צריך לדאוג שבכל הרבדים יש תקשורת עם העובדים. זאת אומרת, החל מהמנהל הישיר, יחד עם הצוותי משאבי אנוש שמלווים את המנהלים, והולך ועולה, וכולל תקשורת שלי, בלתי אמצעית. אני לא יכול לדבר עם כל אחד מה-1,200 עובדים שיש לנו בארץ, אבל באמצעות ובקאסטים, הרבה באמצעות ביקורים, אז אני כל שבוע מסתובב בין האתרים השונים, בין המפעלים, כדי להגיד שלום לעובדים, להגיד תודה, ללשאול לך שלומם, ודואגים לזה שהמנהלים, שהם בסוף אלה שביום-יום מולם, עושים את זה בצורה פרואקטיבית הרבה יותר מהרגיל. אז זה ברמת התקשורת. כן. כמובן, מסרים כתובים, בימים הראשונים, כל יום, מייל כתוב ממני ומהנהלה שמעדכן מה קורה במפעלים, עם העובדים שלנו, מעדכן את האנשים מה אנחנו עושים, איפה פתוח, איפה לא פתוח. זאת אומרת, ברמת הידע וגם ברמת למי הם יכולים לפנות. נתנו לעובדים קו של יכולת להשתמש בעזרה פסיכולוגית, איזשהו שירות כזה שיש לנו כדי להיעזר גם ברמה הנפשית למי שמרגיש שצריך.

27:43 אז הרבה מאוד הקשבה, הרבה גמישות כמובן בחודש הזה, זאת אומרת, מבחינת הציפייה שלנו מהם, הבנה וחוסר שיפוטיות. גם במפעלים? במפעלים. כי במטה, כאילו, אתה יודע, יותר קל, בסדר, אלא יעדים אין בית ספר, אז מהשיווק אתה יכול לעבוד בבית, אבל במפעלים זה יותר מסובך, לא? במפעלים העובדים צריכים לעבוד, אבל יש כאלה שלא הגיעו לעבודה. אם לא מסוגלים, כן. אז החלנו את זה, ולא פיטרנו אותם, ולא הוצאנו אותם לחל״ד, כן. ובאוקטובר שילמנו להם משכורות לכולם, למרות שחלקם לא הגיעו לעבודה, כי אמרנו, אנחנו איתכם, אל תדאגו עכשיו לזה. כן. ולאט לאט הם חוזרים. גם אלה שבהתחלה לא יכלו, רובם הגדול היום כבר עובדים אחרי כמה שבועות. איך אתם, מה אתם עושים עם המילואימניקים? המילואימניקים מצד אחד מנסים לתמוך במשפחות, מפנקים אותם, כל מיני דברים כאלה, כמו שקורה בהרבה חברות בארץ. מנסים להיות בקשר עם מי שיכול ונמצא בתקשורת, כמובן, ולראות איך אפשר לעזור לו. מצד שני, המילואימניקים, יש לנו בחברה יותר מ-100 מילואימניקים, אז זה יוצר גם חוסרים מבחינת אנשים, במפעלים, וגם בגופי המטה. כן. אז עשינו ישיבה, כמה ישיבות לראות איך תומכים במחלקות שבהן חסרים להם אנשים.

28:54 מביאים פנסיונרים שפרשו ועוזרים, או בני נוער, או מעבירים ממחלקה למחלקה אנשים כדי להתמודד עם החוסר באנשים. תגיד, איפה אתה רואה, כל ההתארגנויות מחדש האלה, מייצרות הרבה פעמים שחיקה אצל אנשים, שוב, קורונה, ואז גל שני, ואוקראינה, ועכשיו זה, איפה אתה רואה, או אולי זה לא מבוסס דאטה, אבל מהתחושה שלך, יש את השחיקה הכי גדולה אצל המנהלים או אצל העובדים עצמם? אני אומר שיש שחיקה, אני לא יודע אצלכם, אבל אני יודע, בארגונים במשק עושים הרבה מאוד סקרים וזה, רואים שחיקה. אני לא יודע להגיד לך, אני חושב שבשתי האוכלוסיות מרגישים את זה. לא עשינו בדיקה מבוססת דאטה, כמו שאתה אומר. אני חושב שהמנהלים בדרגות הביניים הם אוכלוסייה שסופגת המון, כי כל אחד מהם מתמודד עם היום-יום שלו,

29:56 ועם הצורך לנהל ולדאוג לעשרה או חמש עשרה עובדים שמתחתיו. אז ללא ספק זאת אוכלוסייה שאנחנו מנסים כל הזמן לשים לב שאנחנו תומכים בה, אבל כמובן שגם כל עובד בפני עצמו זה עולם ומלואו, במיוחד בחודש האחרון, כל אחד עם המשפחה שלו, ופינו אותו או לא פינו אותו, והוא ראה ככה או היה ככה. כן. סיפורים בלי סוף, אז זה מסובך. תגיד, יש לקוחות של נטפים, שבוא נגיד, דיברת על זה שיש עובדים שחוששים על העבודה שלהם, ואנחנו יודעים שבאמת זו אחת הבעיות הכי גדולות עכשיו במשק. זאת אומרת, דווקא יכול להיות שהישראלים אצלכם פחות, כי הם ראו שבקורונה אתם חסונים, אבל בחול אולי הם מפחדים. אבל מה עם הלקוחות? האם הלקוחות אומרים, מה אני צריך עכשיו עסקים עם ישראל? יש להם בכלל אלטרנטיבות? יש לכם הרבה מתחרים? אז לקוחות בעולם, תמיד יש אלטרנטיבות, יש מתחרים, חלקם ישראלים דרך אגב, וחלקם חברות ממדינות שונות,

30:59 והרבה מתחרים מקומיים, אז כמובן שיש אלטרנטיבות. עד היום, חודש עבר, לא שמעתי על מקרה אחד של לקוח שאמר, אני לא אקנה מנטפים, או כי אתם עושים דברים נוראים לאנושות, או כי אני מפחד שלא תספקו. זאת אומרת, כי עד היום גם שמרנו על חוסן טיפוליס, זאת אומרת, אין לנו בעיות בהקשר הזה. אז אני לא יכול להגיד לך שחווינו בעיות עד היום. אני כן יכול להגיד לך, מצד שני, שהבעיה המרכזית שאנחנו מתמודדים איתה, זה כמובן הלקוחות בישראל. החקלאים בישראל, כולנו רואים מה הם עוברים. נתחיל, וקודם כל חקלאי העוטף כמובן, אבל גם בכל יתר המדינה, העובדים הזרים, העובדים הפלסטינאים, נעלמו בעצם ביום אחד, והחקלאים בעונת קטיף בחלק גדול מהגידולים עכשיו, ואין להם ידיים עובדות שיוודאו שיהיה לנו מה לאכול מחר בבוקר. כן. אז זה תחום שדי מהשבוע הראשון נכנסנו כארגון, אחרי שעברנו את הרובד של דאגה לשלום העובדים, והדאגה לזה שהעסק ממשיך לתפקד, אז הרובד השלישי שאנחנו מתעסקים בו המון,

32:02 זה הנושא של עזרה לחקלאים, שהם גם הלקוחות שלנו, וחלקם לא הלקוחות שלנו. בהתחלה, במתן ימי עבודה של עובדים, יש לנו כל יום בשלושה שבועות האחרונים עשרות עובדי נטפים שעובדים בחקלאות בקטיף, כהתנדבות. וואו. זאת אומרת, כארגון נתנו לעובדים את האפשרות יום בשבוע להתנדב על חשבון העבודה כדי לעזור לחקלאים, ואנחנו מארגנים את הפעילויות האלה, זה לא שהם הולכים לחפש. ומעבר לזה, אנחנו גם עכשיו עוזרים לארגון אחר, שהוא מאוד גדול בתחום הזה של עזרה לחקלאים, להתארגן כדי שהם יוכלו לקבל בצורה מסודרת את כל הפניות של החקלאים לעזרה, ואנחנו עוזרים להם ברמה המקצועית לתת את העזרה, וגם לרתום עוד חברות כמונו, שיביאו את העובדים שלהם כמתנדבים. איזה יום. זה אזור שאנחנו מתמקדים בו המון בעצם בשלושה שבועות האחרונים, כי זה בסוף בנפשנו, זה החקלאים שלנו שמגדלים לכולנו את הפירות והירקות שאנחנו אוכלים, ובמקרה שלנו זה גם הלקוחות שלנו, אז יש לנו אחריות כפולה, נקרא לזה כך.

33:03 וגם יש לכם מערכות יחסים איתם ארוכות טווח, ותגיד, יש חקלאים שהיו בהתחלה של נגיד אמרת, יש חקלאים בישראל שעדיין עובדים עם הצפה? לא. לא. אבל ישראל היא בערך... בגלל שאנחנו מדינת הטפטפות, כאילו? גם בגלל שאנחנו מדינת הטפטופ ובגלל שבישראל המים עולים הרבה כסף לחקלאי. כל קוב, כל מטר מעוקב של מים עולה לו הרבה כסף, אז אם הוא ישתמש בהצפה, הוא לא יכול להרוויח כסף. אז אין להם בכלל בורחב? אבל בעולם, זה שונה, כי ברוב העולם החקלאים לא משלמים על המים. וואו. כן. ולכן בעולם... רגע, כי הם מסובסדים? לא, כי פשוט הממשלה, יש להם זכויות מים שהם קנו בחלקם לפני המון שנים, והם לא משלמים היום יותר על מים אם הם משתמשים פי שתיים מים מאשר בטפטוף. זה לא מציק להם. זה הסיבה שבעולם עדיין רוב השדות החקלאיים מושקים בהצפה. אה, אז יותר קשה למכור בחו״ל. זאת אומרת, הם צריכים לעבוד איתם על החלק של השגשוג.

34:04 בדיוק. וזה שאפשר לדשן בצורה מדויקת. התוספת יבול והחיסכון בכוח אדם לפעמים, החיסכון באנרגיה לפעמים מול הצפה, אבל כמובן שזו מכירה הרבה יותר קשה כשהם לא משלמים על המים. זה לא ספק. אם העולם כולו היה כמו ישראל מבחינת מחיר המים, אז נטפים וגם המתחרים של נטפים היו חברות הרבה הרבה יותר גדולות מאשר 5,000 עובדים שיש לנטפים היום. הבנתי. בוא לקראת סיום תעזור לי להיות אופטימי, שזה משהו שקשה לי להיות בימים האלה, ובוא נגיד עוד כמה דברים על העתיד של נטפים והמוצרים שלה, ואו בכלל החקלאות הישראלית וההצלחה שיכולה להיות לה גלובלית. כי אני באמת, הדיוט, אני יודע שהחקלאות הישראלית היא עושה כל מיני דברים פורצי דרך, אבל אני לא יודע מה הם. אז תן לי קצת אופטימיות. טוב, אז אני אנסה לגייס את זה גם, כי כמו שאתה יודע, לכולנו לא קל, אבל אם אני חושב על נטפים, או בכלל, החקלאות הישראלית ומה אנחנו יכולים לתת לעולם,

35:05 אנחנו כולנו קוראים ורואים את כל נושא שינויי האקלים ומה שקורה בעולם מבחינת הטירוף הזה. העולם צריך יותר ויותר פתרונות של חקלאות מדויקת, שזה מה שאנחנו עושים ב-58 שנים האחרונות. כמובן שהיום זה כולל הרבה יותר אמצעים דיגיטליים ושימוש באמצעי artificial intelligence וכולי, כדי לדייק עוד יותר את ההמלצות לחקלאי ואת כל הפלטפורמות שהוא יכול להשתמש בהן. אבל העולם מבין יותר ויותר היום שהוא לא יכול להסתמך על הגשם כמו פעם, או על השקיה בהצפה כמו פעם. ולכן, אם אני מסתכל על העתיד של לפחות התעשייה שאנחנו נמצאים בה, אין לי ספק שהתעשייה הזאת תלך ותגדל בשנים הבאות, כי יותר ויותר חקלאים יבינו שזאת הדרך להתמודד, ולא רק חקלאים, גם המדינות וגם הבנק העולמי וגם כל הארגונים האלה, שמסתכלים על הביטחון התזונתי קדימה, מבינים היום יותר מפעם ש-sustainable agriculture זה לא משהו שנחמד לשים אותו בדוחות כספיים או בכל מיני אתרי אינטרנט של חברות,

36:10 אלא שזה באמת בנפשנו על מנת שבעוד 30 שנה יהיה מזון בעולם הזה. כן. אז זה מבחינת החזון קדימה, ולישראל כמובילה בעולמות האלה של טיפול במים, של טפטוף והשקעה מדויקת, של חקלאות, מה שאנחנו קוראים דיגיטל פארמינג, כל הפלטפורמות והסטארט-אפים שעוסקים בתחום הזה. יש עדיין המון מה להציע, המון מדינות שרוצות לקבל את הידע הזה, ויש לנו brand name מאוד חזק, כמו שיש לנו בהייטק, יש לנו גם בחקלאות. ובהקשר הזה אני לגמרי אופטימי. כולנו מקווים שגם בהקשרים האחרים בקרוב נהיה יותר אופטימיים של מה שקורה במדינה. כן. אבל בהקשר הזה אין לי ספק שהעתיד עוד לפנינו, וכמו שאמרתי, רוב החקלאים בעולם עדיין לא משקים בצורה מדויקת. כן. הפוטנציאל הוא עצום. טוב. גבי, תודה רבה רבה. מה שנקרא educated me, לימדת אותי דברים שאני מתבייש שלא ידעתי קודם על הזה, ובאמת אנחנו לא סתם נהיינו ארץ הטפטפות, זה בזכות החברה שלכם שהייתה החלוצה.

37:14 וזהו, שנדע ימים יותר טובים, ואני מקווה שלא תצטרך להיות עסוק בהאם לפתוח או לא את המפעל שלך ביפתח. ותודה רבה. תודה לך ליאור, ונקווה באמת שמהר מאוד נדבר על דברים יותר מעניינים ויותר נעימים בעיקר. כן. ביי ביי. תודה. יהיה סוף.