איך זה נראה מבפנים | המסע של משקיע הון סיכון חדש | מה מיקוד השליטה שלך? | גיא קצוביץ' - פופקורן 407
פופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל · עם גיא קצוביץ'

להאזנה גם ב:באפליקציה שלנו (חינם)YouTubeSpotifyApple
גיא קצוביץ' הוא שותף-מנהל ב-Fusion, קרן השקעות ותוכנית האצה לסטארט-אפים, ובעבר ניהל את האקסלרטור של 8200. מאז השיחה הקודמת איתו ב-2017 השקיע ביותר מ-130 חברות. דיברנו על מה שמסתתר מאחורי מסע שנראה מבחוץ נוצץ: שנות הגיוס הקשות, תחושת האומללות שהגיעה אחרי כל הישג, ומיקוד שליטה חיצוני מול פנימי
בפרק הזה
- אחרי שנה וחצי של מאות פגישות גיוס שהסתיימו ב"לא", גיא ושותפו יאיר הוציאו את מחזור האקסלרטור הראשון בלי השקעה, וכך הגיע המיליון דולר הראשון
- כל הישג הביא איתו עוד משקל, אחריות וכדורים באוויר, וגיא גילה שהוא אומלל בלי קשר למה שקורה בחוץ, ושהבעיה בתוכו
- המסע האישי כלל טיפול פסיכותרפי, ריברסינג וחומרים פסיכואקטיביים בסטינג טיפולי, וגיא מדגיש הכנה, מטפל מומלץ ואינטגרציה אחר כך
- במקצוע של משקיע הון סיכון היחסים אסימטריים, ולכן קל לחשוב שאתה חזק וגם שכל הבדיחות שלך מצחיקות. מכאן גם הענווה: החברות הגדולות בפורטפוליו לא היו אלה שידע מראש שיצליחו
- הדרך היחידה ללמוד היא לעשות. הרבה מהעיסוק בכלי פרודוקטיביות ובשיטות הוא הסחת דעת, והסדר יום הוא תוצאה של מי שאתה ולא מתכון לכולם
על הפרק
איך נראה מבפנים מסע שמבחוץ נראה נוצץ? מה קורה כשמצליחים עסקית אבל השדים בפנים לא מוכנים להירגע? ומה קורה כשמשקיע הון-סיכון חדש הולך לטיפולים פסיכותרפיים, ריברסינג ופסיכדלים?
ב-2017 התראיין גיא קצוביץ' בפופקורן כמי - הוא בדיוק עזב את ניהול האקסלרטור של 8200 ותכנן להקים קרן השקעות. היום הוא חוזר כשותף-מנהל ב-Fusion - גוף ההשקעות הפעיל ביותר בישראל.
מאז ההקלטה הקודמת השקיע גיא במעל 130 חברות שגייסו חצי מיליארד דולר ומחזיקות בשווי מצרפי של כ-1.9 מיליארד דולר. אבל המסע היה הרבה יותר מורכב ומעניין ממה שנראה מבחוץ - כולל תגובות שליליות ברשת שפגעו בו, שנים של גיוסים מאתגרים, ובעיקר מסע אישי עמוק.
הזדמנות לעצור באמצע המסע, ולשים לב להתרחשויות הפנימיות שבו. למחירים שמשלמים. ולמה אפשר לעשות עם זה.
ציטוטים מהפרק
שהייתי מספיק מודע כנראה באותו רגע לזהות את זה שלא משנה מה קורה, אני לא מרוצה ולא נהנה
קצת צניעות, הרבה מהחברות הגדולות בישראל הן חברות שבהתחלה לא רבים האמינו שיצליחו.
בסוף הדרך היחידה שבה למדתי לבנות קרן הון סיכון זה ללכת ולנסות ולעשות את הפעולות כל יום קצת של לבנות קרן הון סיכון.
שאלות ותשובות מהפרק
- איך התחילה Fusion ומה היה השלב הקשה ביותר?
- לפי גיא קצוביץ', בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, הוא ושותפו יאיר עזבו את עבודותיהם כדי לגייס קרן. הם קיימו מאות פגישות וקיבלו רק "לא", יאיר לקח הלוואות מהבנק וגיא שרף חסכונות וישן אצל חברים. כשנגמר להם הכסף, הם הוציאו את מחזור האקסלרטור הראשון בלי השקעה, וזה הביא להם את המשקיעים הראשונים ואת המיליון דולר הראשון.
- מה זה מיקוד שליטה חיצוני, ואיך גיא גילה אותו אצל עצמו?
- גיא מסביר שמיקוד שליטה חיצוני הוא מצב שבו משהו צריך לקרות בחוץ כדי שתהיה מרוצה. הוא מספר שהחשיב שאחרי גיוס המיליון, או אחרי השקעה בחברה מוצלחת, יגיע שקט, אבל כל הישג הביא עוד משקל ועוד אחריות. כשהבין שהוא אומלל בלי קשר למה שקורה בחוץ, הוא הסיק שהבעיה בו, והתחיל את המסע האישי שלו.
- מה גיא קצוביץ' עשה במסע האישי שלו, ומה הוא ממליץ?
- גיא מספר שניסה טיפול פסיכותרפי, ריברסינג וחומרים פסיכואקטיביים בסטינג טיפולי. כיום הוא נפגש מדי כמה שבועות עם פסיכולוג שהוא גם יועץ ארגוני. הוא מדגיש שזה לא מתאים לכולם, ושאם בוחרים בדרך כזו צריך לעשות זאת באחריות, עם הכנה, מטפל מומלץ ואינטגרציה אחר כך. כשעולה תובנה חזקה, הוא ממליץ לחכות כמה ימים לפני שפועלים לפיה, למשל לפני שעוזבים עבודה או נפרדים.
- למה לדבריו מקצוע משקיע הון סיכון הוא מקצוע אסימטרי?
- גיא מסביר שכשמשקיע מקבל פניות מ-1,200 יזמים בשנה וכולם באים אליו לבקש משהו, קל לחשוב שהוא חזק ושכל הבדיחות שלו מצחיקות. לכן לדבריו חשובה ענווה: הרבה מהחברות הגדולות בפורטפוליו שלו לא היו אלה שידע מראש שיצליחו. הוא מוסיף שבעמדה כזו אנשים אומרים מה שרוצים לשמוע, ולכן צריך לנסות להבין גם מה לא נאמר לך.
- איך גיא ממליץ לפנות לאדם עסוק בלינקדאין?
- גיא מספר שהוא כותב פוסטים על קוד תקשורת דיגיטלי. לדבריו, אדם עסוק לא ירצה לענות על "היי, מה קורה" ולהמתין לשיחה סינכרונית, אז כדאי לפתוח ישר בבקשה ברורה ובתוכן. הוא מציין שהוא מקבל כ-400 מיילים ביום, ושלפעמים אחד או שניים נשכחים, וטוב שמזכירים לו.
- מה גיא חושב על שיטות פרודוקטיביות ועל מועדון 5 בבוקר?
- גיא מספר שהוא נוטה להתעסק בכלים של פרודוקטיביות במקום לעבוד, ושהסדר יום שלו הוא תוצאה של הגנטיקה ולא של שיטה: הוא קם בחמש בבוקר בגלל מבנה גנטי ולא בגלל שיטה. לדבריו, אי אפשר להספיק הכול, והמיקוד הפנימי נדרש קודם: להבין מה חשוב לי, ורק אחר כך לתעדף. את הדרך ללמוד הוא תופס כמו נהיגה: צריך לעלות על הכביש ולנסות.
מי ומה הוזכרו בפרק
- אנשים
- אילון מאסק · סטיב ג'ובס · ליאת יקיר
- חברות וארגונים
- 8200 · Google for Startups
- ספרים, פודקאסטים וסרטים
- מועדון 5 בבוקר
התמלול המלאתמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות
גצוביץ', מה קורה? מה נשמע? אני לחצתי על רקורד. בעיה, אז תנקה את המיקרופונים. יש לנו פה בעיה רצינית. אנחנו לא מצליחים להקליט פרקים. תספר מה היה. לפני 17 שנה, ב-2017, הקלטתי איתך פרק, היה מצוין, היית מאוד מערכתי ורציני, הסתיים הפרק ואמרתי לך, מה קורה? התחגגה, אתה היית נורא רשמי. אז אמרת לי, מה, באמת? ואמרתי לך, כן, וזה, וזה. ואז אמרת לי, בואנה, אתה רוצה להקליט עוד פרק? אמרתי לך, אני לא מאמין שאתה רוצה. אמרת, אין לי כוח, אבל אתה אמרת שזה. אמרתי, כן, בוא, עכשיו שאתה זה. הקלטנו פרק, היה אחד המוצלחים אי פעם בפופקורן. שיקרת לי לדעתי אז, שזה היה ממש אחד המוצלחים. המקורי? כן, מ-2017. מתי שיקרתי לך? אני, זה היה הרערה סרקסטית. אה. שהפרק שהוקלט היה... לא, אבל... שזה בטח מה שאתה אומר לכל מי שבא.
לא, ברור שאני אומר את זה לכל מי שבא. אבל... ברכות, אתה בחציון התחתון, אתה בחציון התחתון של כל הפרקים שהוקלטו. אתם בפרק הכי טוב, שזה הממוצע גם. הממוצע זה הפרק הכי טוב שהיה אי פעם, אבל, יותר חשוב מזה, לפני איזה חודש היית פה, כן, והיה לנו אחלה של חצי שעה שבסופה גילינו שלא לחצתי על רקורד. גילית. כן. אז היום מהלחץ, איך שנכנסת, לחצתי על הרקורד, וזהו, ואנחנו מוקלטים. הבנתי. אז שמעו אותי אומר שאני מבקש ממך לנקות את המיקרופון? כן, אבל לא שמעו את ההערה המתנשאת שהייתה לפני. שיש פה את הריח על כל האנשים שדיברו קודם. זה לאו דווקא אתה, זה כל מי שמקליט כאן. צריך לפעמים לנקות עם חומר חיטוי את ה... את ה... בפנוכו של הכרית של המיקרופון. תשמע, אני רק מארח מארח פה בגוגל פור סטארט-אפ, שזה מקום שאגב, אתה נמצא בו כל יומיים, נראה לי, מארח פה איזה אירוע עם 100,000 משקיעים וזה. אנחנו מדברים פה עם גיא קצוביץ', אחד האנשים החרוצים שיצא לי להכיר אי פעם לפני שמונה שנים, ב-2017.
הוא התראיין פה, אבל לא פה, אלא במקום אחר. ממש אחרי שעזב את ניהול האקסלרטור של 8200 ויצא לדרך עצמאית, באותה תקופה הוא חיפש את המשקיע הפרטי הראשון שלו כדי להקים קרן השקעות. איזה חצוף אתה להקים קרן השקעות. בן כמה היית? אז 22? זה היה ב-2017, לפני... זה היה בתחילת 2017, לא? זה היה לפני שמונה שנים, אז הייתי בן 30. טוב, תחילת שנות ה-30. זה מאוד חצוף להקים קרן השקעות בגיל 30, בלי שאתה בא מאיזה בית של מיליארדרים. אתה בנק ואיזשהו? לא. לא. היום הוא חוזר כשותף מנהל בפיוזן, קרן ההשקעות ותוכנית ההאצה שמשקיעה מדי שנה במעל 20 סטארט-אפים חדשים, בטח מאז שדיברנו זה 24 או משהו, ככה זה בדרך כלל איתך. הוא גוף ההשקעות הפעיל ביותר בישראל. מאז ההקלטה ההיא השקיעה גיא במעל 130 חברות שגייסו חצי מיליארד דולר ומחזיקות בשווי מצרפי של כ-1.9 מיליארד דולר, שזה אפילו יותר ממה שקנו את גוגל ב-2000 ו... לא זוכר, ב-1.6. נשמע כמו סיפור הצלחה מושלם, אבל... טם טם טם, המסע הוא כמובן מורכב ומעניין יותר ממה שנראה בבחוץ, וכמו שאומרים על כל הרצאה TED,
יש את ההרצאה האמיתית של אותו מרצה מ-TED, כולל תגובות שליליות ברשת שפגעו בו, שנים של גיוסים מאתגרים, מאתגרים זה מילה יפה לקשים, מאכזבים ומעצבנים. ולא מוצלחים. ולא מוצלחים. וגם מסע אישי עמוק שכלל טיפולים פסיכותרפיים, ריברסינג, ריברסינג? אתה מקריא מאיפשהו? כן, כן, כן, אני כתבתי את זה עליך. אה, הבנתי, אוקיי. כתבתי עליך, השתמשתי בדברים שכתבת, שאלתי את ChatGPT, הוא הביא לי משהו על הפנים, כולל המצאות. ואת זה אתה מקריא. אז את זה אתה מקריא. בסדר, תמשיך. ואפילו פסיכטיילים, שהעבירו אותו ממיקוד שליטה חיצוני למיקוד שליטה פנימי, שזה גם אחד מהביטויים האהובים על גיא, כמו שאתם תשמעו עוד מעט, ואז הוא גם יצטרך להסביר לנו מה זה אומר. ועל זה אני רוצה שנדבר היום, מר קצוביץ', איך נראה מבפנים, מסע שמבחוץ נראה נוצץ, מצליח, כמעט חלומי. כל מי שעוקב אחריך בלינקדאין בטוח שאתה האדם המצליח בעולם. ואנחנו רוצים לדעת שאתה כמעט האדם המצליח בעולם. ניתן למוזיקה את המקום שלה ונתחיל בעוד שנייה.
אוקיי, אז רק רציתי לספר לכם שני עדכונים קטנים. אחד, 4,500 ספרים צהובים הגיעו למחסנים שלנו, אז מי שצריך ספר למנהלים, אל תדאגו, יש לנו במלאי הדפסה שישית, שביעית, שמינית, אני כבר לא זוכר. מה זה חשוב? תמשיכו לאסוף אותו לעצמכם ולחברים, חברות, מנהלות, מנהלים. תודה על זה. ובמקביל אנחנו יוצאים להדפסה של אני רוצה הכל, הספר הראשון שהיה רב-מכר לפני איזה 8 או 7 שנים, אני לא זוכר בדיוק כבר את החישוב, אבל הוא עכשיו עושה הדפסה מחודשת. חזרתי לפרסם אותו בגלל שקיבלתי פידבקים מצוינים שהוא עובר את מבחן הזמן והוא עדיין ספר מצוין לכל מי שנמצא בצומת בקריירה שלו, וחושב איך לכלכל את הצעדים שלו, ודומה אך מאוד מאוד שונה. אני מתקרב בצעדי ענק להשקה השקטה של הקורס הדיגיטלי החדש שלי, שנקרא הצעד הבא שלי,
והוא לא מדבר על צמתים בקריירה, הוא מדבר על איך להתפתח בתוך מקום העבודה, זה מיועד לאנשים שסבבה עם המקום העבודה שלהם, והם רוצים להמשיך לעבוד שם עוד שנה, שנתיים, 15 או 40, אבל הם רוצים לדעת איך לטבל את הקריירה שלהם, איך להתפתח קצת יותר, איך לטבל יותר ב-NSG, התבלין שהטלנטים משתמשים בו, איך להבין באיזה סקיל או מיומנות שווה להם להשקיע כדי לפתח את עצמם, איך לעשות נטרוקינג גם אם הם שונאים אירועים ואו לעוף על עצמם בלינקדאין, איך להגמיש את המוח שלכם כדי לגלות עוד 20-30% מהפוטנציאל שיש אצלכם, אני לא אמכור לכם שאתם יכולים לעשות כל מה שאתם רוצים בחיים, אבל אני כן אמכור לכם שאתם יכולים לעשות 20-30% יותר ממה שאתם עושים כרגע ולשפר את המעמד והסטטוס שלכם בחברה. זה יהיה בערך 90 דקות ובסופו תהיה לכם תוכנית, אני עובד עליו כבר יותר מחצי שנה, הוא מבוסס על כל הידע והניסיון שיש לי מהעשור האחרון, מאז בעצם שעבדתי על אני רוצה הכל, והוא מתמקד שוב באנשים ולאנשים שרוצים להתפתח בתוך מקום העבודה שלהם,
הוא מתאים כמובן גם לארגונים, יש כבר ארגונים שקנו אותו לעובדים שלהם, וזהו. יש עכשיו טרום-טום-טום השקה, ולכן גם יש מחיר של טרום-טום-טום השקה, אז יש לינק, תסתכלו, תלחצו, ועכשיו נתחיל במה שבאתם בשבילו, הפרק של היום. קצוביץ', מה קורה? מעניין. בהפסקה של המוזיקה אני חיתתי את המיקרופון שלך, אתה גם לא ראית את זה כי עשיתי קסם, היה לי אצלי פעם אחת שהוא מספר שבע במנטליסטים בעולם. אנחנו גם מקליטים עם וידאו? סתם שאני אדע. לא. אני נגד. ויתרת על וידאו? ויתרתי. יותר מדי ממדים בשבילי. מעניין. למה? קודם כל כי אתה נראה מאוד טוב, ואתה עובר מסך ממש טוב. תודה.
ואני חושב ששווה לך לעשות וידאו. קודם כל, זה, אתה יודע, יש את מה שאתה אומר ויש את מה שאתה לא אומר. מה קורה אם המרואיין השני נראה זוועה? בדיוק, כאילו אם אתה אומר לי אתה עובר מסך, מה אתה אומר שאני אצלם רק אותי? אני אמור לצלם רק אותך. ומדי פעם כזה להבליח קצת אותי. איך אתה חושב על איך שאתה נראה? אני חושב שאני נראה בסדר. מעל הממוצע, כמו הפרקים שלי בפודקאסט איתך. כמו כל הסגרים. אבל צריך להבין מה זה מעל הממוצע. מי עושה יותר כלים בבית? רגע, צריך להבין מה זה מעל הממוצע. אני. ומי נוהג יותר טוב בין שניכם? היא. אה, טוב, דפקת את הזה. ומי הורה יותר טוב ל...? היא. בוודאי שהיא. מי מגייס יותר משקיעים? אני. אה, יופי. אוקיי. כבר לא רציתי ש... אתה יודע, אולי נקרא לה גם. אבל אני יודע מה אתה רוצה להגיד, את זה, הטיית האישרור או הטיית הזה, שאנחנו כאילו חושבים שאנחנו תמיד יותר מהצד השני. ברגע שנכנסת פה בדלת, אני לא הולך להגיד לא טיית האישרור ולא טיית הזה. הוצאתי. שפרור. אני משאיר את כל ההטיות והקפלה ההתנהגותית מחוץ לחדר, את זה יש בשאר הפרקים. אתה זה פרק מיוחד.
סתם, חביבי, ספר לי רגע, מאז שנפגשנו ב-2017, סתם נפגשנו מהזמנה, אבל מאז שהקלטנו את פגישתנו, מה, מה, תספר, בשנייה רק תזכיר לנו, אתה בחרת בהתחלה בלוס אנג'לס, נכון? שזה היה מין כזה, אני הולך להראות להם שאני יכול להביא כסף מהעיר שאף אחד לא הביא ממנה כסף, ואני אקח על עצמי את הסיכון שכולם יצחקו עליי, אבל לא הלכת להביא מהסיליקון והיה לי כמו כולם. ובכלל, מה אתה נוסע כל כך רחוק? זה מיליון שעות טיסה, להביא כסף. אתה בארץ, כולם מכירים אותך בארץ, אתה היית, לא קראתי פה כי אין לי זמן בזה, אבל היית מעורב באיזה 17 פרויקטים של בוגרי 8200, שגם כל הזמן היית מספר לי שמתוכם 15 דברים שאתה לא חייב להיות ב-8200 כדי להיות בבוגרי 8200 הזה. כל הנטוורק שלך פה, מה חיפשת לך שם ב-LA? אז אני קודם כל אגיד שאני מתראיין הרבה בפודקאסטים, ולפודקאסט הזה ספציפית לא הוזמנתי,
אלא הזמנתי את עצמי. אז זה שאנחנו עכשיו פה, ואני רוצה לתת לך מחמאה שהיה לי מאוד חשוב לבוא, והיה לי חשוב לבוא לא ברמה המקצועית, כי אין לי איזה מסר שיווקי להעביר על הפירמה שלי או על מה שאני עושה, אלא כדי לסגור מעגל אישי עבור עצמי. ודיברנו על זה בפרק שלנו לפני חודש, במשך חצי שעה שלא הוקלט, וקצת כדי לעשות ריקאפ, אתה הזכרת את זה בהקראה היפה שלך מצ'אט GPT, באמת נפגשנו ב-2017 לפרק, זה היה פופקורן 6? אולי, אני יכול לבדוק. אחד הפרקים הכי טובים בפודקאסט. הכי טוב עד אז בטוח. מכל פרק מספר 6 שיצא פעם בפודקאסט הוא הכי טוב. ושם באמת באתי בנקודה, אני ממליץ באמת למי שמאזינה ומאזין ורוצים לשמוע, ללכת להאזין. זה ממש, הייתי בסופר פוזיציה אחרת לגמרי בחיים, גם ברמה האישית זוגית, וכמובן ברמה העסקית. אני הייתי שם במקום שבו רק קיבלתי, אני חושב, את ההחלטה
לצאת לדרך עם משהו היום פיוז'ן. לימים, ואני מספר את זה, פתח סוגריים, לא כדי להרשים, אבל פשוט כדי להבין את סוף המסע, את איפה אנחנו היום, אנחנו שמונה שנים אחרי, אמרת 130-140 השקעות, 30 מיליון דולר מנוהלים, אז לא היה כלום. כלום, ואני רוצה להוסיף על זה, על המטה של זה, לא ידעתי אם יהיה או לא יהיה. כי באמת, כמו שאמרת, לא באנו ממשאבים, לא באנו מאמצעים. לא היינו, למרות שאולי זה נתפס, אז כן, לא היינו מחוברים במיוחד. ובכנות, גם ברמה האישית והמקצועית, לא בטוח שידענו לקראת מה אנחנו הולכים. כן. מה זה אומר בכלל לגייס קרן הון סיכון, ומה זה אומר להשקיע בסטארט-אפים. ואת כל המלאכה הזו למדנו, ואנחנו עדיין לומדים, אני לא היום במקום, באתי כדי לספר שאני יודע הכל, אנחנו לומדים תוך כדי תנועה. וחשבתי שיהיה מאוד מעניין לסגור איזשהו מעגל אישי, או אפילו אישי רוחני, ולדבר עכשיו, ואולי בתקווה, אני מקווה, כן, גם כאן אני לא יודע, כמו שלא ידעתי אז, אולי נצליח גם לדבר עוד 7-8 שנים ונראה איפה נהיה, וזה יכול להיות מאוד מעניין. אז יהיה לך רשת של ריטריטים.
יכול מאוד להיות שאני אז אברח ל... אתה רוצה לשמוע את הרעיון העסקי שלי? בבקשה. כאילו, שובר פה את השיחה לפגישת פיץ'? לא, זה קשור. זה קשור מאוד. אוקיי. לענייני... זה לא פיץ', אני לא רוצה שתשקיע בי. זה רעיון שאני לא רוצה לעשות. אני, באמת, כל מי שיש לו זמן ואנרגיה, שילך לעשות את זה. יש לי תיאוריה, יש לי תזה, נכון? צריך רעיון טוב, צריך להתחיל מאיזושהי תזה חדשה. אז התזה החדשה שלי אומרת, שלא היה מעולם תחום שוחק, אה... מנטלית, גם פיזית, אבל בעיקר מנטלית, יזמים, כמו תחום הסטארט-אפ שעושה AI, כלשהו, אוקיי? ובגלל שהחבר'ה האלה נמצאים בתחרות מטורפת, שהם בעצם שוברים אחד את השני כל יומיים מחדש, אוקיי? לא משנה אם אתה ב-LLM או באלה שרוכבים על LLM או באלה שרק מתפללים שבחרת ש-GPT לא יוציא פיצ'ר שיהרוג אותך, ולכן הם הולכים להיות האנשים השחוקים ביותר, הם והעובדים הבכירים שלהם.
ובעוד 3-4-5 שנים, לעשות חברה שכל מה שהיא עושה היא מטפלת נפשית באנשים שהיו צריכים לעמוד בדבר הזה שכל יומיים הם קמים בבוקר ואומרים, אה, מישהו עקף אותנו, לא, אנחנו חייבים לעשות את ה-AI שלנו עוד יותר, מקום בטוח לטפל בעצמם. וטריטים ליזמים. ליזמים שהתעסקו ב-AI. ספציפית, כן, כן, כן. אז תראה, אז אה... אני אענה על זה, אבל דרך, בסוף, כן רציתי לספר פה את הסיפור האישי שלי, אז אני כבר אומר לך מה אני הולך לעשות, אני הולך להתייחס לזה ולספר תוך כדי את הסיפור האישי שלי, אבל זה נוגע בול ואולי לא במקרה. הסיפור הוא שבאמת לצאת למסע יזמי זה סופר קשה, ואני חושב שלא מדברים על זה הרבה, ואני אתן לך חדשות שבטח לא מפתיעות אותך, כי אתה עדיין יזם בעצמך וגם היית במספר חברות סטארט-אפ, זה שיש סצנה שלמה שלא מדברים עליה, של ליווי פסיכותרפיסטי, וליווי אנדרגאונד בכל מיני אמצעים, כולל חומרים פסיכואקטיביים,
וייעוץ ארגוני, וייעוץ אסטרטגי, שאלה דברים שנשמעים מאוד פלאף בתחילת הדרך, אבל ככל שאתה גדל כיזם, אני כרגע מדבר רק על יזם של סטארט-אפ, אני בעצמי משקיע, שהיוזמה שלי זה הפירמה שבניתי, אפרופו המסע שאולי נדבר עליו כאן, אבל בסוף המסע הזה הוא מסע מאוד מאוד מאתגר, שזו מילה מאוד יפה שמשתמשים בתעשייה לזה שקשה, הרבה פעמים אנחנו לא יודעים מה אנחנו עושים, אנחנו סובלים מתסמונת המתחזה, ונראה שהכל סוגר עלינו, כי הכסף בקופה נגמר, והמשקיע שאמר שהוא ישים כסף לא חוזר אלינו, ואין לנו לידים אחרים, ואנחנו צריכים לדווח לעובדים שלנו, ויש לקוחות שבמקביל אנחנו רוצים לסגור אותם כעסקת מכירה, כי אולי הם ישמרו על שרידות החברה, ולקוחות קיימים שמשתמשים, שמה נעשה ונכבה להם את השעת, האירוע פה כאילו... ואלה שאנחנו הולכים לסגור אותם הם לא ה-ICP, הם לא האידיאלים, אבל אולי נסגור אותם לפחות תהיה איזה סגירה. ומה זה אומר על הסיבוב הבא, וכו' וכו', ופורצת מלחמה, וקורונה, ורפורמה סלש הפיכה משפטית,
ומלחמה עם איראן, ועובדים רוצים לעשות רילוקיישן, ויש חיים, ו-well-being אישי, ורצון באיזשהו מקום לשמור או לא, יש גם המון ויתורים שעושים על האישי. והדבר הזה הוא מתח ולחץ בלתי נתפסים, במקום שבו גם כל זה משפיע על הפרנסה שלך הרבה פעמים, ועל הכבוד, ועל המוניטין שלך, ויש אגו מעורב וכולי. והדבר הזה יכול להכניס, אני ראיתי ורואה אנשים שבאמת נכנסים וחלקם גם לא יוצאים מסחרור. בתוך המסע הזה שנקרא מסע יזמי, או מסע הרפתקני כזה של לבנות וללכת אחרי החלום שלך, בין אם זה להקים קרן הון סיכון, סטארט-אפ או עסק Moms & Pups' כזה. ומה שחשוב לי להגיד בהקשר לשאלה שלך זה שאחד, יש חברות, גופים ואנשים שמטפלים ביזמים כקהל יעד, ממש כ-ICP, כבר היום, ויכול להיות מאוד שספציפית סביב התמורות שקורות עכשיו, אז נמקד את זה, רק יזמי AI ש-Chat GPT פירק אותם. בסדר. אני מצאתי עוד משהו שאפשר לשים עליו AI בסוף, אבל גם
לא צריך, כאילו, כל העובדים שם יהיו עובדים ולא AI. אני רוצה להגיד את ה-up side של זה, או את ה-flip side של זה, זה שהחזקים והמוצלחים באמת, יש כאלה שהולך להם קל יחסית. אנחנו מסתכלים על זה, זה נראה לנו, זה אגב ה-0.01%, זה בדרך כלל חבר'ה שגם היה להם רקע מסוים, או שכבר עברו איזשהו, זה לא הרודאו הראשון שלהם הרבה פעמים, אז לפחות ההתחלה של מה שהרבה פעמים מאתגר יזמים, לגייס כסף, נראה להם יותר קל, אבל ה-99.99% המסע, וכשמדברים על המסע זה לא השנה-שנתיים הראשונות, זה הרבה פעמים, חמש, שבע, עשר שנים הראשונות. תגיד לי אתה, כן, אני לא יודע כמה אתה מדבר על המסע האישי שלך או על חוויות אישיות שלך, אבל זה פאקינג קשה, ונראה יותר מפעם אחת שהכול סוגר עליך, ויש המון פעמים שאתה אומר, די, למה אני צריך את החרא הזה, אולי אני אלך להיות שכיר באיזה חברה ולהוריד את כל הדאגות שלי מעל הראש, ולקבל משכורת והשעון דופק כל חודש.
והרבה פעמים לא מדברים על זה, שאלה שנשארים מנצחים, זה לאו דווקא הכי טובים, או הכי מוכשרים, הם גם מאוד חכמים ומוכשרים ויפים והכול, אבל הם פשוט לא מוותרים. הם לא ויתרו. וזה קצת גובל אצל חלקם באירוע פתולוגי. או שבאמת, בעניין פתולוגי, זאת אומרת, המנוע המוטיבציה שלהם הוא... הפנימי הוא כל כך חזק, או החיצוני והפנימי הוא כל כך חזק. כן, כן. אז אוקיי, אז דיברת בכלליות, אבל לא באנו לדבר בכלליות, בוא נדבר עליך. מה אתה שם, אז ב-2017, כאילו לא צריך לעבור יום-יום, אבל לא היה לך מושג. ממש לא יום-יום. ואז היה לך מושג, ואז זה היה קשה. ממש לא צריך לעבור יום-יום. תגיד לי במה שאתה רוצה שאני אתמקד, אני אנסה לעשות את זה ב-i-level מהר. אני רוצה שתתמקד ברגע שבו, זאת אומרת, ברור לי, כי אני מכיר אותך, שאתה נורא חרוץ, ושלחת מלא אימיילים, ופגשת אנשים לשאול אותם איך עושים את זה, והלכת וזה, וניסית להביא כסף, וטסת, וכבר הצלחת קצת להביא, טה-טה-טה-טה.
אבל מתישהו יכול להיות שגם היה איזשהו רגע שבו הסתכלת על עצמך, ואמרת, רגע, אני גיא כבן אדם, וואו, מה קורה פה? אני לא, אתה תגדיר את זה אולי, לא בשליטה, או אני לא יודע מה קורה לי, או קשה לי למצוא זוגיות, או לא יודע מה, שקשור לגיא עם החיים האמיתיים. אז אה, אז אה, וואי, אתה שואל במקום. זאת אומרת, מתישהו גם המישור השני הוא גם מתבהר. אז בוא נעשה ריקאפ של תקציר הפרקים הקודמים. שוב, דיברנו על זה ב-2017, באתי, היה רק רעיון של משהו לימים פיוז'ן, קרן השקעות ותוכנית לסטארט-אפים, אנחנו לא באים לדבר על הביזנס פה, לא היה כלום, היום אנחנו במקום אחר, אני לא אגיד שהכול מושלם, אבל מה שנקרא, עשינו איזו קפיצה, וכמו שאמרת, יש היום, בפרק שלא הוקלט לפני חודש אמרת אנשים מסתכלים עליך בלינקדאין ויש איזושהי תדמית ואיזושהי תפיסה. אז אני רוצה לדבר על השנתיים שלוש הראשונות שבהם בעצם יאיר שותף שלי ואני, אנחנו 50-50 בעסק, בעצם החלטנו שאנחנו עוזבים הכל, באתי ליטריין אצל ליאור פרנקל בפודקאסט, והלכנו לנסות לגייס כסף לחלום שלנו שהיה להשקיע ביזמים את הכסף הזה, ואז לקחת אותם לארצות הברית, אמרת אליי,
זה מבחינתי זניח כרגע לסיפור לאן בדיוק ועשינו מאות פגישות. ואני חושב שבדיעבד לא ידענו כמה אנחנו גרועים בזה. וסיפרנו את הסיפור מאוד לא נכון היום כשאני גייסתי כבר מחואי, שוב, אני לא איזה מומחה, באמת שלא. גייסנו כמעט 30 מיליון דולר לחברות וראינו הרבה יזמים וחברות מגייסים מאות מיליונים. אני אומר, עשינו כל כך הרבה טעויות באיך שהגשנו את הסיפור בסוג האנשים שפנינו אליהם, באיך שהצגנו את המודלים הפיננסיים, בכלל בהבנה הבסיסית שלנו של למה, לאיזה סוג של מכשיר או איזה סוג של יוזמה אנחנו מגייסים. ממש, סלח לי, לא הבנו מהחיים שלנו. ועשינו מאות פגישות וקיבלנו רק לא. עזבנו את העבודות שלנו, יאיר לקח הלוואות מהבנקים, אני שרפתי חסכונות שלי, עזבתי את הדירה שאני מזכיר בתל אביב, ובעצם ישנתי על ספות של חברים. אמיתי. ותוך כדי ניסינו לעשות את זה. ובשלב מסוים, אני לא יודע למה, זה היה דווקא כשנגמר לנו האוויר, ואמרנו, טוב,
נגמר לנו הכסף, אנחנו כבר שנה ומשהו בלי משכורות. מה הדבר ההגיוני לעשות? לעזוב. ואז אנחנו החלטנו לעשות את הדבר הלא הגיוני, שזה להוציא את המחזור הראשון של האקסלרטור, של מה שלימים נהיה פיוז'ן, בלי השקעה. אה, זאת אומרת, נתחיל את האקסלרטור, אבל אין לכם את המשקיעים. לא, ונסתדר. אולי אנחנו נשים את ה-10,000 שקל האחרונים שיש לנו בבנק, נחלק אותם, 2,500, היה לו כל מיני רעיונות, ניקח רק אדוויזורי, שזה כאילו מניות, שברירי מניות מכל חברה על ייעוץ, ונסתדר, פשוט, פשוט נתחיל, מה שנקרא, אני משתמש פה במונחים רשמיים מההגעה ההייטקית, בסדר? תעצור אותי אם לא זה, אבל נעשה מיונים, נעשה דיל פלו. נפגוש מאות חברות, נחליט את מי לוקחים, נסגור איתם איזושהי עסקה, שאנחנו אפילו לא יודעים מהי, כי היא תתהווה תוך כדי, וניקח אותם לארצות הברית. והדבר הזה, ההוצאה לפועל, האקסקיושן הראשוני הזה, הביא לנו את המשקיעים הראשונים שלנו. וככה הגיע המיליון דולר הראשון. ישבנו לארוחת ערב וכולי, זה היה מאוד מדהים ומרגש, וחתמנו על מפית, כמו בסיפורים.
מיליון דולר היום, אני מסתכל על זה לא בזלזול, אבל אני אומר, זה לא הרבה כסף ביחס לעולמות ההון סיכון. הלכה סטארטאפ גייסתם עשרות מיליונים, נכון? לפי פרסומים זרים בתקשורת. ואנחנו הלכנו ועשינו שחטה על חוף הים, והתחלנו לתכנן תוכניות, ואני מגיע לנקודה של הקושי, שבה אתה אומר, אוקיי, אחרי שעברת, שנתיים. באמת מטורפות שבהן הרגשת שהכל סוגר עליך, ועמדת כבר לסגור, ואיכשהו במזל הגיע המשקיע הזה שפגש אותנו וראה ושמע, זה לא היה מכוון אפילו. והחליט בסוף שהוא משתף איתנו פעולה. עכשיו הלחץ מתחיל, כי יש לך כסף שאתה צריך להשקיע אותו בחברות. אתה צריך לחזור לחלק מהחברות שלך במחזור הראשון שלא אמרת להם שתשקיע בהם, ולשנות איתם את התנאים המסחריים, ולקוות שהם יקבלו את זה בסדר. ויש מערכת יחסים שלמה של ציפיות ולחצים שנובעת מזה שעשית איזה קפיצה. כן. קפיצה שאז הייתה נראית לכאורה ליניארית, כאילו מאוד חיכינו לה, אבל היא הייתה קפיצה מאוד משמעותית.
כן. ומה שקורה זה שאתה מגלה, ועכשיו אני רץ קדימה, זה שבכל השמונה שנים האלה, כל פעם שאתה מגיע לנקודה שהיא הקפיצה לה ייחלת, אתה מגלה שהיא מביאה איתך המון המון משקל ומטען, שמוסיפים בסוף עוד לחץ, ועוד אחריות, ועוד משימות, ועוד כדורים ללעטט איתם. אם אתה מנהל היום, אם אז השקענו במחזור הראשון בשש חברות, היום אנחנו מחזיקים פורטפוליו אקטיבי, אחרי חברות שנסגרו, של מעל ל-80 חברות, משלב הרעיון ועד שלב של סיראון, שמוכרות בעשרות מיליוני דולרים, ועם כולם אנחנו צריכים להיות בקשר, לראות למי נותנים ערך מה עושים, ואתה יודע מתי פונים למשקיעים, נכון? כן. מתי? כשהדברים לא טובים. נכון, אלה שהולך להם טוב לא מדברים איתנו, לפעמים הם גם לא תמיד עונים לטלפון, כי לא צריך, הכל עובד, והם יעדכנו אותך כשיש את הסיבוב הבא, וייתנו לך או לא ייתנו לך להצטרף, תלוי בסיבוב ומי בי נמצא בו, אבל אלה שמתקשים הם אלה שאתה איתם בקשר ומנסה להוביל אותם לאיזשהו מסלול טוב יותר. אז אתה גם כל היום מתעסק בבעיות.
כן. וזה בצד של הפורטפוליו, יש לך את הצד של הפירמה שלך, גדלת, אתה צריך להעסיק אנשים, אתה צריך לפתח אותם, אתה צריך לתת להם תמריצים, אתה צריך לבנות תהליכי עבודה, ותוך כדי זה אנחנו ספציפית כמנהלי קרן בפיוז'ן בחרנו בדרך של ללכת את הדרך שלנו, ולא לעבוד בקרן אחרת, כמובן שמקבלים לא מעט הצעות כל הזמן. והדבר הזה גם דורש באמת להאמין במה שאתה עושה ולהיות חזק, ולא להתפתות להצעות טובות, וגם ללכת וכל הזמן להביא את הלחם שלך הביתה. וזה נשמע קצת אירוני, כי אנשים תופסים משקיעי הון סיכון כחבר'ה מדושני עונג, שיושבים ואוכלים צהריים ועושים דרינקים כל הזמן, אז אני לא אחרטט ואגיד שהעבודה שלנו זה לא לפגוש אנשים ולהזמין אותם לקפה או צהריים או דרינק, זה כן, אתה מתפרנס בהתאם, ואתה בעצם נהנה בעיקר מדמי ההצלחה. כן, שאי אפשר לדעת מתי יגיעו. יכולים להגיע בממוצע בין 7 ל-12 שנה, ובעצם האינטרסים שלך הם מאוד אליינים עם המשקיעים שלנו במובן הזה, אבל זה גם האתגר.
כן. וזו בחירה אקטיבית שעשינו, כי אנחנו מאוד מאמינים במה שאנחנו עושים, אבל אני סוגר את כל המעגל לגבי השאלות האלה. הקושי הזה סביב המיליון הראשון, או רק קושי אחד בשרשרת, והיו עוד ועוד מיילסטונים שהובילו לעוד ועוד קשיים. ואני ברמה האישית גם קלטתי שככל שאני חווה יותר ויותר אתגרים כאלה שנובעים מהמיילסטונים שאני מגיע אליהם, אני נעשה יותר ויותר אומלל. זה לא עושה אותי מאושר. למרות שחשבתי שאני אגייס את המיליון, וזה עושה אותי מאושר, ואז אני אשקיע בחברה שתגייס, ואז אם החברה הזאת תגיד לי כן, וואו, אם החברה הזאת תגייס מהמשקיע X, שהוא משקיע שאני מאוד מעריך, אז זהו, אז נגיע למנוחה והנחלה. ומה שאתה מגלה שיש, אמרת ביטוי שגיא מאוד אוהב, מיקוד שליטה חיצוני שכל הזמן מפעיל אותך, משהו שצריך לקרות בחוץ שיגרום לך להיות מרוצה. כן. ואז לשמחתי, וזה הדבר, אני לא נותן לעצמי המון מחמאות, אבל זו מחמאה אחת סבירה,
שהייתי מספיק מודע כנראה באותו רגע לזהות את זה שלא משנה מה קורה, אני לא מרוצה ולא נהנה. ואז אתה מבין שאם משהו, לא משנה מה קורה בחוץ, אתה לא שמח, כנראה שהבעיה היא בך. כן. ואז התחיל המסע האישי. אוקיי, אז מה זה ואז התחיל המסע האישי? איך זה נראה? כי רוב האנשים מגיעים למסקנה הזאת בחיים, ואז הם ממשיכים. אז תראה, בעיקר, קודם כל, לא לעשות שום דבר. אז קודם כל לא לוותר לעצמך, זאת אומרת, לא להניח את זה בצד. אני בתוך המסע הזה פוגש המון אנשים שסובלים ממשהו, משהו רגשי. זה יכול להיות בגלל הילדות, זה יכול להיות בגלל משהו שקרה, זה יכול להיות בגלל איזשהו דפוס שהם פיתחו שמשרת או שירת אותם עד איזושהי רמה מסוימת. ומאוד מאוד קשה להתמודד עם רגע, אני חושב שאנחנו, לפחות לי היה מאוד קשה להתמודד עם רגשות קשים. עם, אתה יודע, אכזבה, וצער, וכעס, ופחד. ומאוד קל,
לפחות לי היה באוטומט, אני רוצה לדבר על עצמי, כי אני לא יכול לדבר על המאזינות והמאזינים. לשים את הרגשות האלה בצד ולהמשיך עם איזושהי פעולה שהיא כמעט אוטומטית. הגעתי ליעד, בואו נחשוב מיד על היעד הבא ונפעול לאורו. אני מרגיש שבמקום מסוים מתוח או זה, אז אני אעשה פעולה מיד שנוגט את זה אלטרנטיבית, בסדר? לפעמים זו פעולה בריאה כמו לצאת לרוץ, אבל הרבה פעמים זו פעולה כמו לאכול. או להתקשר למישהו ולצעוק עליו. או לריב עם שותף שלי לעסק, יאיר. ומה שאתה לומד, ככל שאתה מנסה להיות יותר טוב כבן אדם, ואני בתוך המסע הזה, כן שלא יתפרש שאני מורה של משהו, לא, לא, לא. זה שאתה באמת צריך לשבת קודם כל עם הדברים האלה ולהיות מודע שיש בעיה ויש רגשות שליליים שעולים ומפעילים אותך. אוקיי. ואז מה עשית? הלכת לגוגל וכתבת פסיכולוג טוב? אז תראה, יש לי חבר טוב, קוראים לו דור, דור עבד. הוא חבר שלי מכיתה א', אנחנו לא מהייטק, אבל הרבה חברים שלי מהייטק מכירים אותו, ומעולמות אחרים.
והוא אומר לי, אחרי שאתה יודע, היה איזה תקופה שהוא אמר לי, אוי ואבוי, גיא, אתה מנסה להיות הכי טוב עכשיו בטיפול. ואז מה שקרה זה שניסיתי באמת, אני חושב שדיברנו על זה אתה ואני בעבר על איזה כוס קפה, ניסיתי יותר, כאילו, את כל השיטות. הלכתי לטיפול פסיכותרפי. מה, פתחת אקסל גם? לא פתחתי אקסל, אבל הלכתי לטיפול פסיכותרפי והלכתי לריברסים, כמו שאמרת, בפתיח, והלכתי לגרינברג כולל אצל אתי ספציפית שאתה לדעתי ראיינת אותה יותר מפעם אחת בפודקאסט שלך. יש מצב שפעמיים. ומרים לה ובצדק היא באמת מאוד טובה, וניסיתי ודיברתי על זה באופן פתוח, on-record באחד הפודקאסטים על חומרים פסיכואקטיביים, כמובן לא כאן, וכמובן שזה לעשות את זה באחריות וכולי. אז זה בגדול הסיפור, וניסיתי כל מיני דברים ובחרתי מתוך הבופה הזה, ראיתי מה עושה לי טוב, ומה מאפשר לי לעשות עבודה פנימית עם עצמי. ובסוף אנשים מסתכלים על זה, אתה יודע, גם לי היה מאוד קשה עם זה בהתחלה. רגע, תספר, קודם כל תספר, רגע, ללא המלצת השקעה, כן, אבל מה עבד לך הכי טוב? אני היום בעיקר נפגש עם פסיכולוג, שהוא גם יועץ ארגוני,
שהוא גם מאוד, אני לא רוצה לעשות פרסומת, אבל שהוא גם מאוד מוכר בתעשיית ההייטק, אפרופו, ועובד הרבה עם יזמים ומשקיעים, עובד גם הרבה עם חברות הפורטפוליו שלנו, מאוד מאוד מרוצה ומאוד מאוד ממליץ. הצוות שלי חלקו עובד איתו, או עם הצוות שלו, ואני מבסוט, ופעם היינו עושים פגישה כל שבוע, ולפעמים בעיתות משבר, כשיש לך משהו בזוגיות או בחיים, או כשיש לך משהו בעסקים ואתה במקום שאתה מוצף והכול עולה, לא רואים, כי לא עשית וידאו, אבל אני עושה כאילו כזה שאתה עוד שנייה עולה לך. אז גם אפשר פעם ביומיים או פעם בשלושה, כאילו מתי שאתה צריך, ובעיתות שגרה, אנחנו נפגשים פעם בכמה שבועות, בין שבועיים לארבעה, לצ'קין כזה. ומה עוד עבד לך? חומרים פסיכודליים, דיברתי על זה הרבה בפרק אחר, לא בטוח שצריך להרחיב על זה פה הכל, אבל בגדול זה סוג של תהליך, זה תלוי איזה חומר אתה לוקח ועבור מה, ומה הכוונה. כי היו פה הקלטות על כל ה... ברור, אז אני חושב. היה על פטריות והיה על זה, אבל אני רוצה לשמוע... אה, מה ניסיתי?
מה עבד לך? ניסיתי כנראה את כל החומרים שהזכרת, וכולם עבדו בסטינג טיפולי, בסטינג טיפולי, מישהו שיושב איתך. בחדר סגור, אז ספר איך נראה את זה? בחדר סגור, בליינד פולד, ומה שקורה זה שהדבר הזה מאפשר לך, לדעתי, לי הוא אפשר לפחות, איזשהו מבט אחר. אני לא רוצה להשתמש במילים גבוהות שאולי קשה לתפוס, אבל על עצמך, על הדפוסים שלך, על אולי על התת-מודע שלך, או על דברים שנוח לך היה לשים בגב המוח, ופתאום הם קופצים קדימה. והרבה מהחומרים האלה, חלק מהדברים שהם עושים, זה הם גורמים לך או לא להיות שיפוטי כלפי הדברים האלה ולבחון אותם בעין אחרת, או לקבל באמת פרספקטיבה אחרת. לפעמים חלק מהדברים שעולים, תלוי בחומר, תלוי בקונטקסט, הם דברים יותר אבסטרקטיים, שמהם אתה מגבש רעיונות יותר ממשיים, שלפעמים הם שונים מאיך שחשבת על העולם, על היקום, על החיים, על הקיום שלך, על הקיום שלנו. והדבר המשמעותי, אני חושב, וזה,
אני אומר את זה לא בשם, כאילו גם בשם התהליך שאני עברתי, אבל גם כי זה מה שאם נגיד היה פה מישהו שכאילו מדבר, הוא מומחה, אני לא מומחה. אני אומר, הדבר הכי חשוב זה לעשות את זה בסביבה אחראית, עם הכנה, ועם מטפל שמוכר ומומלץ במקום שיודע לעשות את זה, ואולי הכי הכי חשוב זה האינטגרציה אחרי זה. שזה בעצם שם קוד מאוד מפוצץ לזה, שיהיה לך אחרי זה איפה לעבד בעין את כל מה שחווית שם. כי בסופו של דברים חווית משהו משמעותי ככל שיהיה, והגעת לאיזושהי תובנה שלא יודע מה, שכולנו אחד וכולי, בסדר? אז אתה צריך איפשהו לעבד את הדבר הזה בתוך מרחב בטוח, כי אחרת הדבר הזה לא נשאר איתך. כן. ואולי גם לחשוב על איך אתה מממש אותו, או מה זה אומר על החיים שלך, ואיזה שינויים אתה רוצה לעשות. וגם ההפך, הרבה פעמים אנשים עושים דברים, אגב, זה קורה גם בטיפול קונבנציונלי, בסדר שאתה מגיע לאיזושהי תובנה מפוצצת, ובעקבותיה אנחנו מאוד רוצים לפעול, נכון? לעזוב את העבודה, להיפרד מהחבר או החברה, ללכת להגיד להוא
או לאיש שיש לנו איתם משהו פתוח, רומנטי, חברי, עסקי, קולגיאלי, ולסגור את המעגל הזה שהיה כל כך זה, שפתאום עלה לי באיזושהי שיחה או באיזשהו סשן. הרבה פעמים ההמלצה, לחכות עם זה כמה ימים ולראות רגע אם זה נשאר איתך, ואחרי שהדבר קצת שכח, אז האם אתה רוצה לעשות את זה? אז אלה כל מיני דברים שעשיתי, אבל אלה הדברים שאני בעיקר עושה היום. תגיד, באותו זמן שאתה מתנסה בדברים האלה, מי ידע על זה חוץ ממך? חברים טובים. כאילו, השותף שלך ידע? כן, השותף שלי ידע, חברים טובים, ההורים גם, משפחה ידעה. זאת אומרת, לא התביישת בזה או הסתרת את זה. אפילו יותר מזה, אני חושב שהיום אני באיזשהו מקום מבין שזה לא מתאים לכולם וכולי, אבל פריצות הדרך שזה עשה לי, זה כאילו שיחרר אצלי איזשהו משהו. ואני כאילו הייתי קצת אדבוקט של זה, אני ממש כזה נהניתי לספר על זה ולהפיץ ולהפנות הרבה מאוד אנשים שרצו סוג מסוים של טיפול לאנשים שיכולים לעזור להם, בין אם זה טיפול קונבנציונלי,
לעשות קמבו, או... מה זה קמבו? זה כזה הרעל, לדעתי זה הרעל של הערפדים, שעושים לך כזה כוויה בזרוע בדרך כלל, או ברגל. ארפדים? לא ארפדים, קרפדים, אין ארפדים בעולם. אבל לא, אמרתי, לאן הגענו? בוא נחפש, שאני אגיד את הסקר, בכל זאת. רעל של קרפדים? לא, לא, אנחנו on-record, אני לא יכול לחרטט. אנחנו נבדוק אותך. אבל... צפרדע הקמבו, כן. צפרדע ממשפחת האילנתיים, מקורה מדרום אמריקה ומאזור האמזונס, ויש לה רעלן שהוא חומר דמוי שעבה שמופרש מאורע, כנראה הגנה נגד תורפים, והרעלן הזה שידוע כקמבו, נמצא בשימוש מסורתי אצל שבטים שונים במסגרת טקסים שאמנים. אז יש אנשים שעושים את זה בארץ, למיטב ידיעתי והבנתי זה גם חוקי, והוא גורם לאיזו פעולה אינטנסיבית בגוף, חלק מקיים, חלק משלשלים, הוא מעביר אותך איזשהו טריפ קטן. אוקיי. כן. מה, זה מסע כמו איהווסקה?
לא עשיתי איהווסקה, אז אני לא... לא, אני מתכוון זה מקום שהוא, זה רק מנקל לך את הקיבה, או שאתה גם חוזה בחזיונות? אני לא חזיתי בחזיונות. על שבטים פחות קטורים שבאים לסדר לך. אני לא חזיתי בחזיונות. של לוס אנג'לס זה לא המקום הנכון. אני לא חזיתי בחזיונות. אוקיי. אז אמרת, אם זה קמבו, ואם זה, אני עכשיו מגלה שיש עוד הרבה מה לגלות, איזה עוד דברים. אני חושב שפחות, כאילו, אם זה כל טיפול אחר שהזכרתי ואפשר לחזור על השמות, או פשוט לחזור איך לעשות ריווינד לפרק, אבל אני חושב שבגדול זה לא הטיפול, זה המימוש שלו, והרצון לקחת ברצינות את הנושא הזה של לעבוד על עצמך. אז רגע, על זה יש לי שאלה. בכוונה קטעתי אותך. אתה בן אדם, אם אני מאבחן אותך, אני לא אאבחן אותך כי אנחנו לא מאוד קרובים, אבל נגיד משהו שהייתי מניח, או לפחות פעם הייתי אומר עליך, שיש לך סבלנות קצרה. אתה רוצה תכל'ס, אתה רוצה חד ולעניין, אתה מדבר מהר,
אתה חושב מהר, על אחד, אתה מרגיש לי בקצב גבוה נקרא לזה, אוקיי? וגם במיילים, בזה וזה, אני מדמיין שגם בקרן וזה, אתה לוקח החלטות מהר, זאת אומרת, זה משהו שהוא מצוין ניהולית. כן. אבל כאן, במקום הזה של רגע להבין מה טוב לי, מה לא טוב לי, זה בעצם יכול להיות קצת מסוכן להיות נמהר לו. ממש. אז מעניין אותי אם אתה היית, בגלל שהחבר שלך הזה קצת אמר לך, בטח קצת בצחוק, קצת לא בצחוק, קצת ברצינות, קצת אולי הזהיר אותך, האם הוא רמז לך, היי, רגע, אל תרוץ מאחד לשני, לשלישי, אלא תישאר רגע במשהו. אני לקחתי את זה, אתה מדבר על גיא מנסה להיות טוב בהכל, לגבי שיטות הטיפול שבדקתי. כן, אני מדבר על זה, אבל אני מתכוון, האם הלכת ואמרת, אוקיי, זה עובד לי, זה לא עובד לי, אני הולך לבא? או שהייתה לך את הסבלנות? אתה יכול כמובן לתקן את הרושם שאמרתי עליך, חבר הכנסת. לא, לא, לא, אני רוצה לענות בדיוק על זה דווקא, ולא להתחמק ולהגיד שעכשיו אני דווקא, אני שוב, אני מדבר על עצמי, אבל אני חושב גם על איך אני רואה את הדבר הזה לפחות כרגע.
אני חושב שהרבה ממה שאנחנו עוברים במסע הטיפולי, המטה שלו, מ' ט' א', מלמד עלינו. למשל, אם אני קופץ בין שיטה לשיטה לפני שמיציתי את התהליך, אם אני ממהר להחליט החלטות ומאבד סבלנות, מאוד מהר מהמטפל שלי, או אחרי שלושה חודשים נמאס לי ממנו, אולי זה קורה לי גם במערכות יחסים, מגילות, רומנטיות, אולי אני ממהר לשפוט, ואני מגיע מראש, ואחרי פגישה אחת, או אחרי שני משפטים שנאמרו לי, אני מיד מניח שלל הנחות ומתנהל בהתאם, וההנחות האלה מגשימות את עצמם. עכשיו שוב, אני לא מורה לכלום, אני רק אומר, הרבה פעמים זה משהו שאני דווקא משתדל לעשות גם בחיים הרגילים, גם במערכות יחסים זוגיות, חבריות, עסקיות, וכמובן במערכת יחסים עם עצמי, והמערכת יחסים שלי עם הטיפול. זה לשים לב לא רק למידע שעובר בתשדורת הישירה, בשפת הגוף, במילים ובמעשים, אלא גם בהתנהגות שלי בתוך התהליך, היא גם מלמדת משהו.
אם אני נמצאת או נמצא עם מטפל שאמר משהו שפגע בי, למשל, אני אתן דוגמה מאוד פשוטה שיהיה קל להבין, ואני שומר בבטן ולא אומר, ואז בשלב מסוים זה מתפוץ. מה זה שומר בבטן ולא אומר? לא אומר לו בחזרה, פגעת בי? לא אומר? כן, לא, אתה קפצת כבר לאיזשהו פתרון. אני אומר, פגשתי, מישהו בא ומתחיל טיפול. כן. ופגש פסיכולוג או פסיכולוג, זה לא משנה מגדרים, בוא, זה מישהו ומישהו, בסדר? פגש פסיכולוג, ואחרי שלושה מפגשים הפסיכולוג אמר איזה משהו שפגע בו עמוק, כן, ונשאר איתו. כן. והוא בוחר לא להגיד. ואחרי חודשיים הוא פתאום מתפרץ ומחליט גם לסיים את הטיפול, כי הוא אומר, תקשיב, אתה, הנה אמרת שוב משהו וגם אז אמרת ופגעת בי ונגמר. כן. הרבה פעמים הדפוס, לא מה שנאמר, הדפוס שמעל מה שנאמר, כן. הוא דפוס שאנחנו יכולים למצוא בצורה כזו או אחרת, כן. בהמון מקומות אחרים בחיים שלנו. כן. והתובנה הזו כשלעצמה, אני חושב, היא מאוד משמעותית. אז עכשיו לא אתחמק מזה, אתה אומר,
גיא לא סבלני או קופץ משיטה לשיטה, מצד אחד נכון. מצד שני, גיא גם לא מוותר לעצמו, והולך עד הסוף לעומק, ושואל את עצמו שאלות קשות ומתחבט בהם. ושיגידו שאפילו שואל את עצמו יותר מדי, ובשלב מסוים צריך להניח לשאלות האלה, ופשוט להיות, בסדר? אז יש לזה כל מיני צדדים. כן. אבל השיח הזה הוא שיח עמוק, אז שמאפשר לך ללמוד מי אתה ואיזה צדדים יש בך. כן. אז מי אתה ואיזה צדדים יש בך? אני גם וגם מהדברים האלה, באמת. אני חושב שאין הגדרה אחת. אני חושב שזה יותר עגול מזה. הסיפור הזה של החוסר סבלנות או חוסר נגישות, זה נראה לי יותר מהדמות הווירטואלית שלי בדיגיטל, ששם אני כותב הרבה על code of practice דיגיטלי, לאיך לפנות, נכון? ואיך לבקש עזרה, כן, וכל מיני דברים כאלה, שאני מבין שיש לזה גם כאן, upside וdownside. upside, אני חושב שזה נוגע בהרבה אנשים. אני מקבל הרבה, כשאני מעלה פוסט בלינקדאין על איך לפנות, כשאתה רוצה היכרות למציאת עבודה בחברת פורטפוליו שהשקעתי בה. אז הרבה אנשים אומרים, וואו, פונים אליי בפרטי, זה מדהים, עזרת לי,
מאז אני משתמש בשיטה הזו, וזה עובד לי הרבה יותר טוב מאיך שזה עבד לי קודם, שמה שהם עשו קודם זה לכתוב למישהו בלינקדאין היי, חיוך, ולקוות שהוא יתחיל איתם איזושהי שיחה סינכרונית עד שהם יגידו לו מה הוא רוצה. ואז לכעוס עליו שהוא לא ענה, ולהגיד עליו שהוא סנופ, הוא מתנצב. לא משנה, יש כל מיני דברים שאנחנו עושים אינטואיטיבית בדיגיטל, זו שיחה אחרת על פרודקטיביות דיגיטלי, שהן קאנטר כאילו שהנכון לעשות הוא קאנטר אינטואיטיבי זה נכון גם לאימייל מרקטינג, וזה נכון גם כאילו לבקשות אינטרוס, וזה נכון לשיחות השקעה אגב, ושיחות מכירה מאוד קאנטר אינטואיטיבי עד שהיה דאטה על זה, שאתה צריך לתת לבן אדם השני לדבר יותר ממה שאתה מדבר לקונה בזמן שאתה בא למכור לו מוצר. אז אני חושב שאנחנו לומדים לאט לאט שמה שנקרא זה צד אחד, והצד השני של לכתוב דבר כזה זה כדי להעביר מסר ושזה יהיה ויראלי ושאנשים יזכרו את זה, זה להגיד את זה בבוטות. ואז הבוטות הזו מייצרת איזושהי פרסונה, אני מקבל את זה כל הזמן ואני כאילו אני כבר over it, כן?
של כאילו זה נשמע שמוקי, זה נשמע שאתה פאקינג אסור. כן. אבל אני חושב ש... אבל זה רק למי שלא מעמיק. בתוכן וב... ואני חושב שאתה יודע, בסוף כולנו מבינים היום שהתוכן, שוב, אני יוצא מאיזשהו נקודת הנחה, אני נותן המון agency לקוראים, שהם מבינים שזה תוכן חד כדי להעביר איזשהו מסר, וברור שהמציאות היא אפורה ולא תמיד צריך לנהוג כמו שהפוסט אומר, ויש מקרי קצה אחרים, אבל הוא בסוף נועד להעביר איזושהי נקודה שיש בה אמת, כמו אנשים מאוד עסוקים, בן אדם שאתה לא מכיר ואתה פונה אליו בלינקדאין ואתה רוצה את תשומת הלב שלו כשהוא קורא את האינמייל שלך בדרך למונית או בשירותים, אין לו זמן לרשום אחרי היי, היי, מה קורה, מה קורה, הכל טוב זה וזה. אם דיברתם לפני 13 שנה מהתיכון, הדוגמה הקיצונית... אני, שחבר שלי קורא לי מה קורה, אני אין לי כוח דוגמה, אז זה בסדר, אני בכוונה עכשיו נותן דוגמה, הנה זה כאילו ככה פוסט כזה ייכתב, בסדר? כן. ודיברתם בכלל לפני 13 שנה, מעולם לא עבדתי איתך, אני לא מכיר אותך. כן. אז כאילו, אז מראש, it treated as a cold email, ותרשום לי, היי, ליאור, מה קורה? כן. מזמן לא דיברנו, ראיתי שמתפנה משרה ב... אז רגע, אתה שנייה אומר ש... אני אשמח שתעביר את הקורות חיים שלי, הנה הקורות חיים, תעביר אותם ל... אז אתה אומר שבמציאות אתה לא שמוק, רק ב... זה נראה בטעות שכאילו... וואי, אתה שואל אותי שאלות בינאריות,
ואני צריך להכריע בהם מי אני. לא. אני חושב שיש אנשים שהיו להם איתי חוויה, אני חושב שלהגיד אף פעם לא, זה כנראה להיות לא מודע לעצמך. אני במקצוע שבו אני פוגש, אנחנו רואים מעל אלף חברות בשנה, והאינטראקציה שלנו עם יותר מזה כנראה אנשים... נכון. רגע. לא, אתה מעצבן אותי. רגע, לא. אתה מעצבן אותי. אז אני אומר, יש מקומות שבהם... כי אתה תמיד אומר, אני עונה לכל האימיילים. ואני אומר, איך הוא עושה את זה? איך אתה עונה לכל האימיילים? אנשים, אלף איש כותבים לך אימיילים, אתה חוזר לכולם? זה טקטי לענות לאימייל או לא לענות לאימייל. איך אתה חוזר לכולם? במערכת יחסים קצרה, שבה מישהו תופס אותך כשמוק או כמאכזב, זה הרבה פעמים כי הוא לא קיבל את מה שהוא ציפה לקבל. אז בין אם זה הוא קיבל לא להשקעה, או הרבה פעמים, אני מקבל את זה שנגיד אנשים פונים, והם רוצים להיפגש, ואז אני אומר, רגע, שלחו חומרים קודם, או קודם תפגשו מישהו אחר. כן. ואני בטוח, אני בטוח, בסדר? מבלי להיכנס למה כל האנשים האחרים חושבים, אני בטוח שיש אנשים שזה לא מוצא חן בעיניהם, ורואים את זה כמשהו לא מקובל. יש אנשים שמאוד מרוצים אני חושב שבאופן כללי אנחנו משתדלים מאוד לא כקלישאה ולא כאימרת כנף
to be very nice ולפחות גם מאוד שקופים לגבי מה התהליך הנה עכשיו תגיש את זה תעשה את זה יהיה לך גישה. כן. ומי שאוהב ואוהב ומי שלא לא. לא זה שבכלל אתם חוזרים לכולם זה דבר חוזרים לכולם אבל גם זה קורה אני חושב דיברנו על זה בהקלטה שנמחקה נכון? שגם זה קורה כי אני בן אדם בסך הכל ואם אתה מקבל 400 אימיילים ביום קורה שאחד שניים אני לא עונה, וטוב מאוד שמקפיצים ומוודים. אלוהים שיעזור לך איך אתה חוזר ל-400 אימיילים. תגיד לי רגע, דיברנו על מיקוד שליטה פנימי וחיצוני. נכון. האם בעקבות אותם טיפולים, אילו טיפולים, השתפרת לכיוון מה שאתה מכנה אותו שיפור שזה לעבור יותר למיקוד שליטה פנימי ותסביר רגע מה זה אומר? התשובה היא כן. אני חושב שזה לא רק בגלל זה, אני חושב שבאופן כללי כשאתה מתפתח ברמה האישית והרוחנית, אתה גם, אתה צומח ברמה, מה שנקרא בחיים האמיתיים, אתה מצליח להשיג יותר ולהתמודד עם לחצים ואתגרים גדולים יותר, ומה שפעם היה נראה מאוד מאוד מורכב,
זה משהו שהיום אתה כבר יודע להתמודד איתו. כן, מצד אחד, אבל מצד שני אתה גם מגביה לעצמך את הנקסט סטייג' אז... אני חושב שזה הפאן בחיים. כן. וגם הדרך להסתכל על זה כמשהו פאן יותר מאשר כוואו אני לא מאמין איך קשה, למה זה מגיע לי שהכל כל כך מאתגר, כן. זה שיח פנימי שאתה צריך לעשות עם עצמך, ואם אתה מאזין לפרק הזה או את ואתם נמצאים באיזשהו מקום שבו אתם במקום יותר קורבני, יותר מרחם על עצמכם, אז אני לא בא ואומר, יש מקומות שבהם הדבר הזה הוא כנראה פתולוגי, אבל ברוב המקומות הרבה פעמים איך שאנחנו מסתכלים על הדברים משפיע על מה שהם. כן. אפשר להסתכל על הפרק, להאזין, כי לא עשינו וידאו גם אז, ב-2017. ואני חושב ששם עיקר הפרק עסק במסלול קריירה שלי עד שהחלטתי להקים את הקרן. והרבה ממנו אני האזנתי לו לפני שהקלטנו את הפרק הזה, שוב סתם כדי לחזור אליו. אני היום, רוב הדברים שדיברתי עליהם שם, אני לא מתעסק בהם.
דיברנו על לא ללכת ללימודים אקדמיים ולא לשמור על עבודה אחת, וכל מיני דברים על מיקוד שתיתה חיצוני של מה ההורים שלי רצו בשבילי, ואיך זה השפיע עליי, ואיך ניסיתי לצאת מזה וכדומה. ובאיזשהו מקום אני מסתכל על גיא של אז, ואני כנראה אסתכל על גיא של היום בעוד שבע שנים ואגיד אותו דבר, ואגיד וואלה, אני היום, מעסיקים אותי דברים אחרים, וכמה הדבר הזה היה קונסומין כאילו, להתעסק ב, אה, אני עכשיו עשיתי משהו שלא בטוח שההורים שלי פיללו בשבילי לפחות דאז. כן. והיה שם איזה שאירוע קורבני. כן. אז עכשיו תגיד, אתה פוגש עכשיו נגיד, שוב, זה לא זה שאנחנו מלמדים יזמים איך לפנות אליך, אוקיי? אבל זו שאלה... אבל. עם זאת, לא, לא, זה לא. הם גם לא מאזינים לפופקורן, יש להם היום כל מיני פודקאסטים של גיא קצוביץ' וזה. אבל כשאתה רואה היום, אני שואל בכוונה על יזמים, אבל השאלה שלי נכונה בעצם על כל בן אדם בעולם. אתה פוגש עכשיו שני יזמים, ואתה אומר, הנה אנשים מוכשרים,
או מגייס עובד, הנה בלעד... או עובדת, הנה אנשים מוכשרים, They know the work, they are talented, למה עברתי על אנגלית? הם מוכשרים, הם יודעים את העבודה, אבל וואלה, אני רואה שהם מונעים ממיקוד שליטה חיצוני. זה משפיע איכשהו על ההחלטות שלך? קודם כל, כן. או אפשר גם לשאול את זה ההפך, האם אתה רואה איזשהו יזם שמונע ממיקוד שליטה פנימי, אתה חושב שזה יהיה לו יותר קל להתמודד עם הלחץ? אני חושב שאי אפשר, שוב, אני לא יודע, אני יכול לדבר רק על עצמי ועל הסביבה הקרובה שלי, אי אפשר לנטרל את הדבר הזה לגמרי, אני לא חושב שכולנו צריכים להיות עכשיו נזירים בודהיסטים. אני כן חושב שבסוף צריך להיות איזשהו איזון. זה בסדר גמור שהישגים וחומר והחיים מניעים אותנו, גם מתוקף האינרסיה שלהם וגם מתוקף זה שאנחנו רודפים אחרי דברים או בורחים מדברים, זה בסדר, כולנו בני אדם. אני חושב שצריך להיות איזשהו איזון, ואני חושב שבאופן כללי בסביבה הקרובה שלי יותר קל לי, בטח עם החברים הקרובים שלי,
לשים בצד עבודה, לדבר עם אנשים שיש להם איזושהי רמה של עבודה שבה הדברים הם משתנים ודינמיים, בסדר? אגב, גם חברים זה משהו שאתה מחליף לאורך החיים, ואנחנו, כולנו אחרי, בסביבות, אתה יודע, בסביבות שנות השלושים, אנחנו כבר עכשיו שנינו קצת יותר מזה, נכון? היה איזה שיחה כזה, לפחות אצלי בחבר'ה, שכולם כזה התחילו להחליף חברים. כן. קצת חבר'ה מהתיכון שלא כולם נשארו, וקצת חבר'ה מהצבא שלא כולם נשארו. והסיבה היא לא כי יש משהו בעייתי באנשים האלה, אין, אלא פשוט כי אנשים משתנים וכל אחד הולך לכיוונים שונים. אבל אני רוצה לשאול אותך כן בעבודה. כי חברים, חברים זה משהו שאתה כאילו, אתה יכול לבחור חברים על סמך הדבר הזה. זאת אומרת, אתה יכול להגיד, אני רוצה לבחור חברים על סמך ערכים ודיבור דומה וראיית חיים דומה. קולגות, שותפים, עובדים, בדרך כלל, לפני שאתה בוחן איך הם מתנהלים בחיים זה איזה טאלנט יש להם,
והאם הם מתאימים למה שאתה צריך כרגע, או החברה שלך צריכה כרגע להתנהל. ואני תוהה אם זה משפיע עליך. אתה יודע מה, אני אתן את זה רגע כדוגמה קיצונית אחרת. ברור, כשמסתכלים על אילון מאסק, כדוגמה הכי קיצונית, אבל יש לא מעט דוגמאות, כנראה שבהיסטוריה גם סטיב ג'ובס, אבל אתה יודע, חברים אחרים שמסתובבים שם עכשיו בחלונות הגבוהים, מדובר באנשים, אני לא רוצה להעליב, אז אני לא יודע איך להגיד את זה כאילו בזה, אבל... מה, שלא יתבעו אותך? הם לא יתבעו אותי, מה יש להם יתבעו אותי? נו, אז מה? מטורללים, אוקיי? אילון מאסק, כאילו הבחור הוא זה. עכשיו, יש מי, יש מי שהיה יושב פה, אם היה יושב פה מישהו קר ומנוכר, היה אומר, אתה יודע מה, אפילו שדיברתי עם, לא זוכר אם זה היה עם דוקטור ליאת יקיר,
או עם דאר פלג הפרופילאי שהוא לפסיכולוגיה, והחבר'ה האלה בפסיכולוגיה, הם אמרו, כן, המנכ״לים הטובים הם קצת יותר נרקסיסטים, או יש לפעמים מנכ״לים יותר טובים שהם קצת יותר נרקסיסטים, או קצת יותר זה, וזה טוב להם. אילון מאסק, זה טוב למשקיעים של אילון מאסק שהבחור הזה, יש לו מנוע בעירה בתחת שלא מפסיק, לא משנה כמה כבר יש לו, ואם הוא האדם הכי אשר בעולם, מספר 2 או מספר 3, זה טוב לכל המשקיעים שלהם, שלו, שהוא כזה פסיכי ושהוא יישאר פסיכי. כי אם הוא חס וחלילה יהיה יותר רגוע וטוב, יכול להיות שהוא יגיד, אוקיי, בסדר, אולי אני אהיה על חברה אחת ולא על שש, ולא אגרום לכולם שם פאונדר מוד, למרות שיש שם כבר 7,000 עובדים. אז מה אתה שואל? כי לא, אני מסתכל, עכשיו אתה צריך לצאת לעולם ולהגיד, האם אני רוצה גם להשקיע, אם אני רואה כזה אילון מאסק קטן, אני רוצה להשקיע בו או לא, למרות שבאופן, נקרא לזה, אני לא רוצה להגיד מוסרי, אני רוצה להגיד פסיכולוגי,
אני חושב שהחיים שלו היו יותר טובים אם הוא לא היה ככה. אני לא, בשום סביבה שבה אני נמצא, אני לא מתחקר אנשים מה הם עושים ברמה הזו, זה שלהם. לא יזמים שאני משקיע בהם ולא אנשים אחרים. אז אני לא כל כך מבין את השאלה. אבל אז אתה עובד איתה. אני לא אשאל בראיון השקעה, או כשאני מתחבר למישהו, תגיד, אתה בטיפול? לא, קודם כל. מה אתה עושה עבור העמקה אישית? זה משהו שמתגלה לאורך מערכת היחסים. קודם כל, יכול להיות שמישהו היה בא לכאן והיה אומר, אני שואל. אני לא בטוח שזו שאלה לגיטימית אפילו לשאול, היא מאוד אישית. לא כל אחד גם רוצה לשתף. אולי גם אילון מאסק בטיפול ואתה לא יודע. אילון מאסק, תשמע, אם הוא בטיפול, אז הטיפול שלו לא טוב. כאילו, תלוי באיזה מדד. כאילו בן אדם שאוהב ROI, אז... אז תלוי באיזה מדד אתה שואל. לא, יכול להיות שלמה שהוא רוצה, למה ש... איך שהוא חושב שהחיים הם נכונים, יכול להיות שהוא במאה. אני חושב שיש, תשמע, בסוף הסיפור פה זה למי אנחנו מדברים, כן?
ונראה לי שכשאתה מדבר על אילון מאסק או על כל מיני חבר'ה, שוב, את דיברת על פרופילאי או ליאת יקיר שדיברו על אנשים שהם מצליחים ונרקיסיסטים, אז קודם כל נתחיל מזה שאני לא יודע, אין לי את הסטטיסטיקה. ממה שאני משער, אני משער שזה קונטר אינטואיטיבי גם כאן, ושיש דוגמאות אקססיב כאלה כמו אילון מאסק שעושות, מייצרות לנו ארכיטיפ של המצליחן, אנרקיסיסט המשוגע, וגורמות לנו לחשוב שכדי להיות כזה אתה חייב להיות, לא יודע, לא נחמד או מנותק מעצמך ברמה מאוד גבוהה כל הזמן, בסדר? ובסוף יש, אתה יודע, פורצ'ן 500 יש 500 חברות, אנחנו שומעים רק על אילון מאסק. אני מניח שיש שם עוד מנכ״לים אחרים, שחלקם יותר פחות אקצנטריים, אולי יותר יציבים, חלקם אולי, רחמנא ליצלן, אפילו נחמדים. ואני אניח בזהירות שגם הם וגם אילון מקבלים ייעוץ מהאנשים מהסביבה הקרובה שלהם, ועושים איזה שהם תהליכים כדי להשתפר בכל מיני אלמנטים,
וללמוד בכל מיני אלמנטים. אז הפוך, אני חושב שדווקא הדבר הזה, וכשחוזרים שמונה שנים אחורה אליי אישית, זה צריך לזכור, ואני לא עושה פה השוואה, כן, אבל לצורך העניין שכדי להגיע לביצועי שיא, אתה צריך להקיף את עצמך בסביבה תומכת מאוד חזקה, ולא להתבייש לבקש עזרה, אנחנו כל הזמן אומרים את המילה טיפול, יש לה איזה קונטקסט כזה נפשי, רגשי, ככולי, זה לא משנה, בסדר, קח יועץ ארגוני, קח מנטור, קח יזם שהגיע שנתיים מאיפה שאתה רוצה להגיע, או חמישה כאלה, ותתייעץ איתם על איך הם עשו את מה שאתה עוד לא עשית ורוצה לעשות. ובהקשר הזה אני חושב שהקונספט והמיינד הזה כן דורש בסוף להבין מה אני טוב ומה לא, מה אני יכול לבקש עזרה, איפה אני יכול למצוא עוד משאבים שחיצוניים לי כדי להשתפר, בין אם זה בעצמי או בעסק שלי. כן. אוקיי, אז אני הלכתי קצת קיצוני מדי, אני אוריד קצת, נוטש או שניים, ואז אתה תגיד לי האם זה כן. האם אתה, כשאתה מסתכל על, שוב, יזמים, או, לא משנה, או עובד חדש, או שותף ביוזמה הבאה שלך, וואטאבר,
עד כמה הם נגיד מודעים לעצמם? אני מכיר אנשים מאוד מאוד מוכשרים שהם לא כל כך מודעים לעצמם. אתה שואל במקצוע שלי ספציפית? כן. אני חושב שלהיות VC או משקיע הון סיכון באופן כללי זה אירוע, מישהו אמר לי פעם כשנכנסתי למקצוע, יש שני ביטויים שהולכים איתי. אחד, מישהו שאלתי אותו אחרי שגייסנו את המיליון הראשון, מה האתגר הכי גדול שלי? אז הוא אמר ברכות, האתגר שלך הוא לא להיות סרקסטי. אגב, סרקסטי. כולנו משתמשים במילה נכון, ציני לא נכון, סיניסיזם וסרקזם. סרקזם זה מה שכנראה מי שמאזינה ומאזין חושבים על ציניות. שזה כאילו לבטל כזה ולהסתכל ולהגיד, אה, כבר ראיתי, כבר פגשתי, מה הוא עובד על החרא הזה וכולי. אז זה הערה אחת ששמעתי, והערה שנייה ששמעתי יותר לאחרונה זה... רגע, אבל תסביר אותה שנייה. אז רגע, אז אני אגיד רק את ההערה השנייה, ואז אני אסביר בדיוק את העומק של הדברים. והערה השנייה הייתה ברכות, אתה משקיע הון סיכון, עכשיו כל הבדיחות בארוחת הצהריים שלך מצחיקות. ומה שזה אומר בעומק של הדברים זה שכשאתה משקיע הון סיכון, וזה הרבה פעמים נכון, בסדר? זה נכון בממוצע כמובן, זה לא נכון תמיד,
זה מקצוע אסימטרי, מקצוע עם יחסים אסימטריים. זה קצת כמו, הייתי פעם עיתונאי, דיברנו על זה בפרק ב-2017, זה גם מקצוע אסימטרי. מה זה אומר? אני בתור עיתונאי יכול לדבר עם, אתה יודע, באמת זה קרה עם רמי לוי או עם מנכ״ל בנק, אחרי שפורסמו הדוחות הכספיים שלו, והוא מסביר לי מה שהוא מסביר לי, ובסוף אחרי שאני מנתק את השיחה, אני יכול להחליט מה שאני רוצה לגבי הכותרת. כן. לטוב ולרע, אם שומעים את החיוך הסמרק שיש לי עכשיו בזה, ובסוף אצל עיתונאים הם הולכים על כותרת שלילית בדרך כלל, כי זה מה שמביא רייטינג, וזה בכלל בכלל לא משנה הרבה פעמים מה נאמר בתוך הטרנזקציה הזו, והדבר הזה יכול מאוד לבלבל. ולגרום לך לחשוב שאתה לא רק בפוזיציה חזקה, אלא שאתה גם באמת בן אדם חזק ומרשים, כי כולם באים על דלתך ומבקשים ממך דברים. אז אני כמובן מקצין פה את הסיטואציה וכולי, אבל נראה לי שהמסר ברור. אותו דבר לגבי משקיעים, אם פונים אליך, וזה מספר אמיתי, 1,200 יזמים בשנה, שזה צוותים של שניים, שלושה, זה אלפי אנשים בשנה שפונים אליך,
ובסוף באים אליך, עם מה הם באים? אז אתה, אז אתה, אז הנה, זה ציני נגיד. לא, אבל זה גם לא ציני, אני אומר את זה, לא, זה לא ציני, כי אני הייתי שם, ואני מרגיש, ואתה לפעמים מרגיש כמו... אז אני אתן לך דרך אחרת להסתכל על זה. הם באים אליך עם החלום שלהם, כמו שהחלום שלי היה ב-2017, לבנות את פיוז'ן. והם שמים את כל הביצים שלהם על זה, חלקם, לא כולם. ועוזבים את העבודות שלהם, וחלקם עם אישה או גבר וילדים. והם באים אליך ונותנים לך נאום, ומבקשים לפחות פידבקים, לא השקעה. ואז הרבה פעמים, נורא קל, אתה יודע, אני שומע גם יזמים שלי שמקבלים איזה שיחות ממשקיעים שלי, זה בחיים לא יעבוד. אתה מבזבז את הזמן שלך. כאילו, מנסים לעשות טובה בסדר. עכשיו, א', קצת צניעות, הרבה מהחברות הגדולות בישראל הן חברות שבהתחלה לא רבים האמינו שיצליחו. גם כשאני מסתכל על הפורטפוליו המוביל שלי, זה לאו דווקא החברות שידעתי שיהיו הכי טובות. אני אומר את זה בגלוי המון, וזה אם אתה כן עם עצמך ומודע.
אם לא, אתה מספר שידעת מראש שהם יהיו הכי טובים. אבל התנאים השתנו והדולר ירד. לא, לא, לא, ידעתי מראש, ידעתי מראש x, y וz, אני בכוונה לא רוצה לתת שמות, הם יהיו החברות המנצחות. אבל דה פקטו בפועל, אם אתה שואל את עצמך באמת איפה היה המיינדסט שלי, אם היו שואלים אותי באותו רגע של ההשקעה, האם זו החברה שתלך על דה וויי או תהיה קרובה לכך, לא באמת ידעתי. והדבר הזה, אם אתה כן עם עצמך, מייצר ענווה, וענווה בעיניי היא מאוד מאוד חשובה גם לחיים, כי היא מאפשרת לך כל הזמן לשאול איפה אני טועה או איפה אני יכול לטעות, ובטח במקצוע כמו און סיכון זה מאפשר לך להבין איפה אני מפספס הזדמנויות, או מה אני לא רואה, או מה אחרים לא שמים לב אליו שאני יכול לשים לב אליו. וגם בחיים, אני חושב שזה מאפשר לך יחסים, לפחות עם האנשים שחשובים לך, יותר מטיבים, כי אתה עושה תהליך. כן, כן. אז רגע, אחד היה סרקסטי והשני היה עם הבדיחות. עם הבדיחות.
אתה צריך להיות נחמד לכולם? שצריך להבין שוב שבכל דינמיקה היה הציטוט של ניר... כל הבדיחות מצחיקות נשמע כאילו ש... אה, הכוונה היא שהם יצחקו מהבדיחות שלך תמיד. בוודאי. אה, חשבתי שאתה צריך לצחוק מהבדיחות שלהם כל הזמן. לא, לא, לא, לא. ניר למפרט, ניר למפרט. אתה לא תדע אם אתה לא מצחיק, כי תמיד יצחקו מהבדיחות שלך, כי רוצים את הכסף שלך. ניר למפרט אמר לי פעם משהו, אני הרי לפני זה, לפני פיוז'ן עבדתי כמנהל האקסלרטור של 8200. ובעצם ניר היה הסוג של הבוס שלי, שהוא יושב ראש עמותת בוקר 8200, לשעבר סגן מפקד היחידה, מי מזמן מזמן, היה מנכ״ כשהוא היה יושב כמנכ״ל בישיבות צוות הנהלה, ומישהו היה מציג משהו, בסדר, בשולחן כזה, הגול של כל ההנהלה יושבים, וברגע שהוא היה מציג את אחד השקפים, הוא שם לב פתאום, הוא כזה, לא גלגל את העיניים, אבל עשה איזה פרצוף כזה של, אני כזה עושה צקצוק, קול כזה של צקצוק, אפילו לא אמר כלום. המנכ״ל. כן, ניר, ניר אומר, אני, ברגע שעשיתי את הפרצוף, אופ, אוקיי, זה הווידוי. כל האנרגיה בחדר משתנה, ואתה רואה איך הוא מתחיל להתבלבל ומנסה לתרץ וכולי. הוא אומר, כמה השפעה יש כשהמערכת יחסים היא אסימטרית?
ומה זה אומר? שבסוף אם אתה מודע לזה, ואתה רוצה באמת שאנשים, נגיד, יגידו באמת, וירגישו בנוח, להגיד באמת מה הם חושבים, או להציג לך את הדברים כהווייתם ולא כדי לרצות אותך, או לקבל, ולך כמנכ״ל, לקבל תמונה מהימנה של מה קורה, לייצר מצב שכאילו יש פה כל כך הרבה עומק לדברים, אז אתה לא יכול אפילו לעשות את התיק הזה בעין. כן. אז אותו דבר עם משקיעים, אתה נמצא בסיטואציה שהיא אסימטרית, ואתה אפילו לא יודע שהיא אסימטרית, כי זה כל מה שאתה רגיל אליו. כן. וכמה, כמה, אתה גם עבדת בארגונים, אתה כותב על זה, אתה כותב על מנהלים, אתה עובד עם מנהלים, כמה מנהלים נמצאים במין תפיסת עיוות המציאות כזו, שהם חושבים שהתמונה שהם רואים לגבי החברה היא התמונה, ואז מדברים עם העובדים, והעובדים יגידו סיפור אחר לגמרי. כן, כמעט מובן. לגביהם כמנהלים, לגבי תהליכי העבודה, לגבי המוצר, לגבי הבחירות, לגבי העסק. אז רגע, אתה רוצה להגיד לי ש-1,000-1,200 איש, אתה מצליח להיות מולם בהחזקה של כאילו... לא, אבל אני מנסה. אוקיי. אני מנסה. כי זה המון מאמץ. כי זה העבודה. העבודה היא לנסות להבין מה אומרים לך, אבל גם מה לא אומרים לך.
על מה מתעכבים ועל מה לא. על איזה שאלות הם עונים, ובהרחבה, ובאיזה בקצרה. מתי הם משלימים וקוטטים אחד את השני? הרבה מהתהליך זה לא רק, שוב, כמו בחיים, כמו בטיפול, כמו בפודקאסט, כמו בשיחת השקעה או שיחת מכירה, זה לשמוע לא רק מה אומרים לך בתווך הישיר, אלא גם מה נאמר למעלה ומתחת. וזה עבודה. כן. אוקיי, אז נחזור רגע לשאלתי. כשאתה פוגש אנשים, לא משנה, להשקיע בהם, או עובדים, או אחרים, האם מודעות עצמית זה משהו שחשוב לך? קשה מאוד לשפוט את זה בהתחלה. אני חושב שלאורך זמן יש לזה יתרונות, גם עבור ה... במובנים מסוימים. כמובן, יש נקודות שבהן זה מחליש. אם אתה בונה עסק גדול ואתה צריך כל הזמן לעצור ולבדוק איך כולם מרגישים, כנראה שלא תזוז מספיק בעייר. אבל אם לפחות תוכל לעצור ולעשות צ'ק אינס בסיסי על עצמך, זה יקטין את הסיכויים שתקרוס באמצע או בסופו של דבר. ותדע מה אתה צריך כדי לגדול. כן. תגיד, מה הדבר הכי מפתיע שלמדת על עצמך בשנים מאז שנפגשנו אז?
שאפשר להשתנות, שאנשים משתנים. כי חשבת שלא? ברור. יכול להיות שבעוד שבע שבע שמונה שנים נשב פה ואני אגיד לך, אחי, אני אותו דבר כמו שהייתי ב-2017, עזוב. גיליתי שאי אפשר. עשיתי סיבוב של 180 מעלות כדי לחזור למקום. לא, אבל חשבת שאי אפשר, יכול מאוד להיות. שאנשים לא יכולים להשתנות? לפחות בחוויית חיים שלי של העשור וקצת האחרונים, גם שלי וגם של הסביבה הקרובה שלי, של אנשים שאני מכיר מכיתה א' ומאה חטיבה תיכון, אנשים יכולים לעשות שינוי דרמטי ביחסים הזוגיים, האישיים, החברים והמקצועיים שלהם, אם הם מספיק מאמינים בעצמם ולא מוותרים. ואולי הולכים ל... מקבלים עזרה. ברור. כי אני... כן. לא, פשוט יש לי בעיה עם העניין הזה של להגיד להם אם אתם מספיק מאמינים בעצמכם, כי זה לא... מה אני אעשה עם זה? כאילו הבעיה הרבה פעמים של אנשים זה שהם לא מאמינים בעצמם. ואז אני אגיד להם, אם מספיק תאמין בעצמך.
אני כאילו מחפש משהו יותר... זה לא טוב כי זה נשמע כמו מיקוד שליטה חיצוני, אבל אני מנסה לחפש קביים, אתה מבין מה אני מתכוון? כאילו את ה... את הדבר הזה, אם יש מישהו שמאזין ואומר כאילו לא, גם אני חשבתי וניסיתי וזה, וזה לא הולך... מה זה זה? מה כן? כל דבר? ניסיתי טיפול וזה, והייתי זה, ווואלה בסוף אני חוזר להיות אותו בן אדם. אז יכול להיות שניסית ששיטה או תהליך שלא מתאימים לך. כן. או אפילו, מטפל שלא מתאים לך. נכון. ואתה יודע, אתה החמאת לאתי, אבל אני לפני אתי הייתי אצל מטפל אחר, באותה שיטה, שיטת קרינברג, והוא ממש ממש ממש לא התאים לי. ממש. ואני כבר, זה היה כאילו באמת זוועה, ואני גם מכיר מי שהלך לאתי והיא לא התאימה לו, והוא אמר לי כאילו זה לא בדיוק מתאים לי. כן. וזה נורא מייאש, אתה יודע, לא יודע אם אתה מכיר אנשים שחוו דיכאון, אבל דיכאון או מחלות,
התמודדויות נפש קשוחות. הדבר הכי מייאש זה שלוקח זמן, עם כל הרפואה ו-2025 וזה, לוקח זמן עד שמתאימים לך את התרופה הנכונה. לא, בסדר, אבל אנחנו לא מדברים פה על סיטואציות כאלה. בוא, אולי חשוב לסייג. לא משנה. אני לא חושב שבן אדם שנמצא בדיכאון קליני יכול לצאת מזה אם הוא ישנה את המיינדסט שלו. לא, לא, לא, לא, לא התכוונתי לזה. אוקיי. התכוונתי שבדיכאון, יש לנו תרופות שעוזרות להתמודד עם דיכאון ואז כשאתה לוקח את התרופות אתה קצת חוזר לעצמך ואז אתה גם יכול עם טיפול וזה לשנות את הדברים. נכון, אתה הרבה פעמים עובר סייקל, אם אתה לוקח, זה משפר לך טיפה את האיזון החיים. לא, אז אני אומר, אז לוקח זמן. אבל לפעמים אתה חווה רגרסיה. בדיוק, לא, גם לוקח זמן עד שמתאימים לך את התרופה. נכון. ואם מישהו כבר, הוא כבר הוציא את עצמו, הוא כבר הלך לטיפול, וזה גם עולה 200, 300, 400 שקל לשעה, והוא כבר הלך, והוא כבר שאתה חייב לעשות עוד פעם. פשוט אולי טיפול אחר, אולי מטפל אחר, משהו שיותר מתאים לך.
זה לא אומר ש... אני לא מכיר אנשים שיש להם כוונה ורצון להשתנות ולא ישתנו. זאת אומרת, לא כולם יכולים להיות מה שהם רוצים, ממש לא, אבל... אני רוצה גם להגיד משהו שיסתור את זה קצת, וזה משהו שאני חושב עליו יותר ויותר דווקא בשנים האחרונות. יכול להיות שהמחשבה תשתנה. שהרבה מהעיסוק במטה ובמטה ההתנהלות הוא גם כשלעצמו הסחת דעת. אנחנו נמצאים באיזשהו עידן שבו אנחנו רואים המון ברשתות החברתיות את כל הכלים שיובילו למיינדסט, שיוביל להצלחה. כן. תקום בבוקר, תכתוב ביומן, תגיד תודה, תעשה מדיטציה, תטבול את הראש בקרח, תאכל כתוגני אחרי 23 בצהריים, ויש איזשהו דפוס של עיסוק במטה עיסוק, שהוא לא קשור לעיסוק עצמו, ואני רוצה פה לעשות קונטררן כאילו לכל מה שאמרנו ולהגיד, בסוף הדרך היחידה שבה למדתי לבנות קרן הון סיכון זה ללכת ולנסות ולעשות את הפעולות כל יום קצת
של לבנות קרן הון סיכון. וכל פעם עשיתי, טעיתי מהפעם, בפעם האחת שהצלחתי ביום התקדמתי עוד צעד, ואז עושים שוב. נכון, אבל מעטים האנשים שילכו 100 פעמים ויפלו ויקומו 100 פעמים. בסדר, אני פשוט בא ואומר, אין תחליף הרבה פעמים, אפשר, זה כמו ללמוד, אומרים את זה, זה כמו ללמוד נהיגה בהתכתבות. אין, בסוף צריך לעלות על האגה וללחוץ גז ברקס, שהמורה יצעק עליך, גיא, מה אתה עושה? אמרתי רוורס, לא גז, ואחרי כמה פעמים אתה אומר, טוב, נו, בסדר, הבנתי, כאילו סוף סוף. ויש דברים שאי אפשר ללמוד בהתכתבות, ואני חושב שהרבה פעמים, בגלל שאנחנו נמצאים בעידן שיש פה כל כך הרבה ידע, אינפלציה, אז נורא קל לנו לעבוד וללמוד בהתכתבות. כן, זה כמו בלי להזכיר שמות, אבל יש הרבה אנשים בימינו שאוהבים להתעסק בכלים, אני רק אמצא את התוכנה המדויקת ואת הכלי המדויק שיעזור לי להיות,
whatever, פרודקטיבי, ומרוב עיסוק בכלים האלה, וזה בעצם, מצאתי לי procrastination, שאני מאוד, אני לא מתבייש בו, כי אני, procrastination שלי זה שבמקום להיות פרודקטיבי, אני אתעסק בכלים של להיות פרודקטיבי, בתכלס אני מקבל את ה- procrastination, אני לא עושה את העבודה, אבל אני גם לא מאשים את עצמי, כי מה שאני מתעסק בו זה משהו חשוב, זה למצוא את הכלי שזה, ופעם... ובשביל זה כל כך חשובה המודעות, כדי לשים לב שאני בעצם... באתי לפודקאסט ומישהו אמר לי, מה, איך הסדר יום שלך? ואני כאילו, מה, איפה שמעת את ה... מה זה משנה? מה הסדר יום שלי? מה הסדר יום שלי? אני קם ב-5 בבוקר, למה? כי אני דפוק, לא כי קראתי את מועדון 5 בבוקר. אני יכולתי לכתוב את מועדון 5 בבוקר אם הייתי רמאי, כי מי כותב את מועדון 5 בבוקר? בן אדם כמוני, שהוא דפוק גנטית, ולכן הוא קם ב-5 בבוקר בסבבה, ואז הוא בא ואומר, היי, אני מספיק יותר מכם בשעתיים, שזה נכון, אגב, אוקיי?
ואז הוא אומר, היי, אני מספיק יותר בשעתיים בגלל שאני קם בחמש בוקר, אז אני אכתוב ספר שיגרום ל-99% מהעולם להרגיש חרא עם עצמו, או שתקומו בחמש בוקר, ואז אנשים שהגנים שלהם אומרים להם שהם צריכים לקום בתשע, והם עושים טובה וקמים בשבע וחצי כי העולם ביקש, מתחילים לקום בחמש בבוקר ובאמת נכנסים... פרודקטיביות בהקשר הזה היא אירוע שמאוד פשוט לאנשים מסוימים, אבל הוא מאוד מורכב לרוב האנשים, כי יש איזושהי תפיסה היום בעידן הפוסט-תעשייתי, בוודאי ביום בעולם הטכנולוגי שבו אנחנו נמצאים, שאנחנו יכולים להספיק הכול. והמציאות היא כזו שבה אי אפשר להספיק הכול. בטח היום, בעידן של היום, תמיד יהיה עוד אימייל, עוד משימה, עוד פודקאסט לארח עם אורח אחר. את הפודקאסט הזה, אחרי שתעלה, אתה יכול לעלות אותו בלינקדאין ובפייסבוק, אבל אפשר גם לפתוח חשבון טוויטר, ולעשות מזה שורט לטיק טוק, ולתרגם את זה לחמש שפות עכשיו באמצעות כלי חדש, ולממן את זה, ואין סוף, ולייצר מזה שורטים, ואין סוף דברים.
ואז אני בא ואומר, אז קודם כל, זה יש שלל כלים, לא צריך לעבור עליהם עכשיו, יש שלל מתודולוגיות, וזה כמו בופה, צריך לבחור את מה שמתאים לנו, אבל זה גם צריך לבחור את זה תחת ההנחה שהזמן שלנו מוגבל, ואנחנו יצורים מוגבלים, ואנחנו צריכים לתעל את האנרגיה שלנו למקומות שהכי חשובים לנו, אז זה דורש לפני זה, לעשות מיקוד שליטה פנימי, הנה אמרתי את זה, ולהבין שנייה מה חשוב לי, ומה המטרות שלי קודם כל, ולא רק מה או איזה אימיילים העולם מנחית עליי, או איזה פגישות ליאור וגיא מבקשים ממני לעשות, ולהתחיל משם, ואז לתעדף מתוך הבנה שהזמן הוא מוגבל. גם אם יש לי היום, לא יודע, לחלק מאיתנו אולי יש סוכן AI, שעושה להם חלק מהדברים אוטומטי. עדיין את הזמן שלי אני צריך לכלות ולבלות איכשהו, ויש לנו כמה שעות פרודקטיביות בודדות ביום, כל אחת בשעות מסוימות, ומתוך ההבנות האלה הדברים מתחילים להסתדר, תוך כדי זה שגם מבינים שאת רוב הדברים שנרצה לעשות כנראה לא נעשה.
נכון. תגיד, יש לי שאלה אחרונה שהיא קלישאה. בבקשה. אני תוהה אם להעביר לך להנחתה או לתת את ההנחתה כבר? תעשה מה שאתה רוצה. אני ארים להנחתה. מה, האם אתה חושב שכל הסבל, לא במובן קשוח, אלא סבל רגיל של יזם, שעברת בכל הזמן הזה, היה נדרש כדי להגיע לנקודה שבה אתה היום, או שאפשר היה להפחית חלק ממנו, או ש... כי אתה יודע, יש הרבה פעמים את הראייה הרומנטית הזאת של אני שמח ש-20 שנה סבלתי, כי בלי ה-20 שנה האלה לא הייתי יכול להיות איפה שאני, ואז לפעמים יש לי מין מחשבות כאלה, לא, אולי יכול להיות שיכולתי לסבול רק 10 שנים, וחלק מהזמן לעשות משהו אחר. מה זה משהו אחר? והנהגתי איפה אתה בגדר.
לא, זאת אומרת, יש את אלה שמאמינים, אני פה בזמן שהייתי אמור להיות פה, וכל השנים שלפני פשוט הייתי צריך לעבור בשביל לעבור את זה. אני אהיה מאוד אישי, היום השתדלתי להימנע, נתתי לך להיות אישי, אבל אני אהיה אישי, נגיד, אני הייתי עתודאי, עתודה אתה בא, אתה חותם, חוזה עם הצבא ל-10 שנים. נכון. עכשיו, אתה מכיר אותי, כן? אתה מכיר אותי כליאור, מבחוץ, מקצת מקרוב, מזה, אוקיי? לא עתודאי. מה הקשר? כשאני אלך לחתום 10 שנים, אני הרי לא מאמין שמישהו בגיל 17 יודע מה הוא ירצה לעשות עוד שנתיים. אוקיי. למה עשיתי את זה, אוקיי? זה מה שאתה שואל את עצמך היום? לא, לא. אבל היו שנים שבהן אמרתי, וואי, איזה טעות זו הייתה, מה עשיתי את הדבר הזה, אוקיי? ואז ימים אחרים התעוררתי בבוקר ואמרתי, לא, הייתי חייב את ה-10 שנים האלה כדי ללמוד ולהגיע לאיפה שאני היום, בטה-טה-טה, אבל לפעמים זה גם נשמע לי כאילו תירוץ כזה, אתה מבין שאני מספר לעצמי כדי שהסיפור יהיה יותר טוב? אני פשוט חושב שזה לא קונסטרקטיבי, להסתכל אחורה ולהתחרט כל הזמן.
זה מייסר, זה מחליש, זה לא... לא, לא. אני לא עושה את זה כל הזמן. לא, לא עבורך, עבור מאזינה ומאזין, עבורי, עבורך, זה מייסר, זה מחליש, אתה לא יכול לשנות את העבר, אין לך שום השפעה על זה. אבל עזוב, אני שואל אותך את זה בשביל העתיד. זאת אומרת, אני שואל, האם כשאתה בתוך הסטראגל, האם אתה אומר לעצמך, לא, זה כנראה חלק מהמסע שאני צריך לעבור, או שיכול להיות שאתה אומר, לא, אני לא צריך לעבור את הסבל הזה, ויכול להיות שיש דרך הרבה יותר פשוטה לעבור את זה. אני חושב לעצמי היום, האם יש משהו שאני יכול לשנות בפנים, בתפיסה שלי, כדי שמשהו בחוץ ישתנה, הרבה פעמים, והאם יש משהו שאני יכול לעשות אופרטיבית כדי לשנות את הדברים, אין לי מחשבות על לוותר, לצורך העניין. אולי קרה פעם אחת בשמונה שנים האחרונות, בסיטואציה מאוד ספציפית בהתחלה. פעם אחת? אולי. וגם אז זה עובר לך בראש לשתי דקות, ואז אתה אומר, לא,
אני חייב להצליח. ואיך אתה יודע שזה לא מ... אני יודע שהבטחתי לפני שלוש שאלות שהיא האחרונה, אבל לא אכפת לי. איך אתה יודע שזה לא מאינרציה? אם זה היה מאינרציה, כנראה שכבר הייתי מפסיק. אם זה לא היה יושב בי עמוק, הרצון הזה לבנות משהו, האמונה במישן של מה שאנחנו עושים, תחושת הסיפוק והכיף. לא, אבל אתה גם בתוך... לא, באמת. אתה בתוך סביבה גם, בסביבה הזאת כולם עושים, כאילו, אתה יודע, ואתה מהטובים שבסביבה, הם מתמידים, וזה, זה כאילו, זה הזהות שלך שאתה גם מתמידן, ואיך אתה יודע להגיד לעצמך, באמת של החיים אני לא ממשיך סתם כי אני רוצה להוכיח שאני יכול, אלא אני באמת רוצה. כי אני זוכר לעצמי ומזכיר לעצמי את הנקודות שבהם זה טוב, ומה אני מקבל במקומות שבהם זה טוב, ואני גם שואל את עצמי בכנות, האם המסע הוא 90% לא טוב ומאתגר, ו-10% טוב, או ההפך? וזה בדרך כלל ההפך. מדהים. ומה לגבי פומו? כי אתה בחור מוכשר, וכנראה יכולת ואו מציעים לך לעשות דברים בחוץ. אוי, זה כבר מזמן, אני חושב שזה מתישהו עשיתי את הסוויץ' בשנה השנייה או השלישית של פיוז'ן,
כשהתחילו להגיע שוב, והיה איזושהי תקופה, התחילו להגיע כמה הצעות, כנראה גם אנשים אז אולי היינו מספיק קטנים, כי אנשים חשבו שזה כזה תחביב רגעי. הוא יסיים את השטויות שלו ויבוא אלינו. הוא יפסיק עם השטויות האלה של אקסלרטור וצ'קים קטנים, ויבוא לעבוד בקרן גלובלית, ואז הגיעו איזה שתי הצעות, ואני זוכר שזה ממש כאילו לא, אתה יודע, הצעות מאוד יפות, כאילו, פוטנציאלית, ואני זוכר שזה פשוט לא דיבר אליי אישית. כאילו זה לא עשה לי כלום בלב, זה לא הזיז לי. ואז הבנתי שאני באיזשהו מקום, אתה יודע, זה גם סימן, חיצוני אומנם, אבל גם פנימי מאוד חזק, שאתה נמצא במקום שטוב לך, שאתה מאמין במה שאתה עושה. שאתה נהנה מהיום-יום שלך, שאתה נהנה מהיום-יום שלך. היום אני יודע להגיד שאני באיזשהו מקום כמעט עושה את זה על אוטומט, כאילו אני מבין שאתה יודע, מישהו אמר לי פעם, אחד המשקיעים שלנו, אמר, יש החלטות שאפשר לעשות להן רוויזיה כל יום, או כל שבוע. לא יודע, האם לענות למייל הזה או לא, סתם אמצאתי. כן.
אם תקום כל בוקר ותעשה רוויזיה, אם הקשר שלי עם אשתי הוא הקשר הכי טוב שיש, אז כנראה לא תהיה במערכת יחסים שמחה. נכון. יש החלטות שצריך לקבל לתקופת זמן. אני תמיד אומר את זה על הקריירה, כי אני מתעסק כאילו בשינויי קריירה, אבל אני גם בו זמנית אומר, אתה לא אמור כל יום לשקול האם טוב לך בעבודה כדי להשתגע. אם כל יום אתה קם ועובד ב... לא משנה, אנחנו פה מקליטים בגוגל, בגוגל, ואתה כל יום קם ושואל את עצמך האם היום זה היום שבו אני הולך לעזוב את גוגל ולשקול לעשות משהו אחר, כנראה שמעצם המיינסט הזה לא תהיה שמח. כן. אז היום אני לא עושה, כבר לא עושה רוויזיה בכלל להאם פיוז'ינס זה מה שאני הולך לעשות או לא. אתה מבין? זה כאילו לא עצרתי לעשות רוויזיה, כמו שאני לא שואל את זה לגבי מערכות יחסים ארוכות בחיי. כן. ושתמות במה תהיה שמח שעשית? את המשפחה שלי. או-הו, אז ככה, נסיים. טוב. דש למשפחה של גיא, אנחנו יודעים שאתם לא מקשיבים. לא נורא, גם המשפחה שלי לא מקשיבים. זה בסדר, נמאס להם כבר. אולי נקשיב אחד לשני. טוב, וזהו.
נעשה שלוש האזנות לפרק. בסדר. טוב, אנשים יקרים, גיא קצוביץ', יש רק עוד 100 שאלות לשאול אותו, אבל הוא צריך להשקיע בעוד מיליארד דולר במשהו עם אלף חברות בשנה, ותראה, אפילו עכשיו אתה כבר... מה קורה? אתה כבר באימיילי? מה קורה איתך? רק רציתי לבדוק שאני לא מאחר לפגישה הבאה. אבל אתה מאחר או לא? לא. מותר לשאול עם מי זה? יזמת. יזמת. טוב. נאחל לה בהצלחה, איך אומרים? שאם זה מתאים זה ילך, ואם זה לא מתאים זה ילך... הצלחה גם לי. זה דו צדדי. נכון, נכון. לא, התכוונתי. אמרתי שאם זה מתאים זה ילך, ואם זה לא מתאים זה לא ילך. לא אמרתי, נאחל לה בהצלחה שתקבל את הכסף. אתה לא היית מתנצל בפודקאסט לפני שבע שנים. לא היית עושה דיסקליימרים, זה כאילו החיים לימדו אותנו. מה זה דיסקליימר? לא התכוונתי, כן התכוונתי. אבל עשיתי דיסקליימר על מה? לא יודע, זה אנרגיה כזו שקיבלתי. טוב, לאנרגיה כזאת קיבלתי. בסדר, עוד שמונה שנים. נכון, בדיוק, בדיוק.
חברים, ניפגש ב-2032, משהו כזה.

- לקורס החדש שליהצעד הבא שלי - קורס התפתחות בעבודה ←
- שיעורים קצרצרים למנהלים ←
- שיעור יצירתיות בעבודה ←
- מנותני החסות לפרקביטוח נסיעות לחו"ל הפניקס Smart ←

