גייסה 100 מיליון בגיל 24 | פרק מחשמל | כמה אנרגיה יש לה! | פופקורן 348 עם דניאל ביטון
פופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל

להאזנה גם ב:באפליקציה שלנו (חינם)YouTubeSpotifyApple
דניאל ביטון, בת 27, היא מנכ״לית ובעלים של קבוצת חברות E.D.I אנרגיה, שמקימה מתקנים סולאריים על גגות. היא הקימה את החברה בגיל 23, עם שותף שהכירה בשיעורים פרטיים. דיברנו על איך עוברים מקבלנות ליזמות, על ההלוואות מהבנקים, על ההליך התחרותי שעמד לעלות לה במיליון וחצי שקל, ועל מה שהיא למדה על אומץ והתמדה
בפרק הזה
- איך החלה החברה: דניאל נתנה שיעורים פרטיים לסמנכ״ל בחברת אנרגיה מתחדשת, שכנעה אותו לקום איתה חברה, וארבע העסקאות הראשונות הגיעו ממושבים
- למה עברו מקבלנות (רווח של כ-25% שמגיע רק אחרי חיבור לרשת) ליזמות: משכירים גגות ל-25 שנה, משקיעים בעצמם ומוכרים חשמל למדינה
- איך אישה צעירה בלי רקע בתחום למדה את ספר אמות המידה של רשות החשמל, והשתמשה בו כדי לקבל אישורים מחברת החשמל
- ההלוואות מארבעה בנקים בהיקף של כמעט 100 מיליון שקל, ולמה לדבריה היא הגיעה אליהם עם תיקים מסודרים, נתונים והיכרות עם הפרויקטים בשטח
- ההליך התחרותי מספר 3: ערבות של מיליון וחצי שקל שעמדה להיחלט, פנייה ליושב ראש רשות החשמל, פגישה בירושלים, ובסוף החזרת הערבויות ליזמים
על הפרק
איך אישה צעירה נכנסה לתחום גברי ושמרני וכבשה שם שטחים וגגות? מה זו אנרגיה מתחדשת? איך מקימים חברה בתחום שלא מכירים ומלא ברגולציה ובירוקרטיה? למה חברות רוצות כל כך להנפיק בבורסה? מה עושה קבלן סולארי? והאם המדינה עוזרת ליזמות צעירות בתחום, או לא ממש?
יצאתי מההקלטה של הפרק הזה כמו אחרי זריקת אנרגיה. אולי כי האורחת, דניאל ביטון, רק בת 27 וכבר מנכ"לית ובעלים של קבוצת חברות E.D.I אנרגיה - חברת אנרגיה מתחדשת. אולי כי הספיקה לדבר בכנסת ולגרום לשינויים אמיתיים ביחס של המדינה ליזמים בתחום האנרגיה המתחדשת.
או כי היא הזכירה כמה חשובים תחושת מסוגלות, אומץ והתמדה - כל אותם ערכים שכל כך מהותיים כשאנחנו רוצים להוציא משהו לפועל בעולם שמלא בהתנגדויות ומכשולים. יצא פרק מחשמל.
ציטוטים מהפרק
מי שחותר מספיק זמן לכיוון מסוים, משיג את מה שהוא רוצה.
לי אין שום מטרה להנפיק את החברה שלי. המטרה שלי היא לייצר לעצמי תזרימים
בסוף, זה בני אדם, כאילו, מה הם רוצים לראות? הם רוצים לראות שאת הכסף שלהם השקעתי במקום הנכון
שאלות ותשובות מהפרק
- איך דניאל ביטון הקימה חברת אנרגיה מתחדשת בגיל 23?
- דניאל ביטון מספרת בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, שאחרי שלושה תארים ותואר שני ביזמות בניו יורק עבדה באינטל ונתנה שיעורים פרטיים לסמנכ״ל בחברת אנרגיה מתחדשת. אחרי המבחן שלו היא אמרה לו שהם חייבים לפתוח חברה כזאת, הוא סירב, והיא המשיכה לשכנע אותו. בינתיים היא הביאה עסקאות ממתווכים, ובסוף הם חתמו על הסכם שותפים והקימו את E.D.I.
- מה ההבדל בין קבלן סולארי ליזם?
- לדברי דניאל ביטון, קבלן מקים מערכת על הגג של לקוח, והלקוח משלם לו ומקבל את הכסף מהחשמל שנמכר. הרווח הקבלני הוא בערך 25%, ורובו מגיע רק בחיבור לרשת, שיכול לקחת חצי שנה. לכן החברה עברה להסכמים ל-25 שנה, שבהם היא שוכרת את הגג, משקיעה בעצמה ומשלמת לבעלים שכירות. בכך עברה מקבלנות ליזמות.
- איך דניאל ביטון גייסה כמעט 100 מיליון שקל מהבנקים?
- היא מספרת שבאה לבנקים עם תיקים מסודרים, עם לקוח חתום ל-25 שנה ועם דוחות שהראו רווחים מהשנה הראשונה. היא גם לקחה נציגים של בנק לביקור בפרויקטים שכבר הוקמו, כדי שיראו איפה הכסף שלהם. לדבריה לוותה בסוף מארבעה בנקים: פועלים, מזרחי, לאומי ודיסקונט.
- מהו ההליך התחרותי מספר 3 ומה קרה בו לדניאל ביטון?
- לדבריה, זה מכרז של רשות החשמל להקמת מתקנים סולאריים גדולים, וחברות ציבוריות גדולות היו בין הזוכות בו. החברה שלה קיבלה מזוכה אחת מכסה של 10 מגה-ואט, בתמורה לערבות של כ-1.5 מיליון שקל, אבל קיבלה תשובות שליליות מחברת החשמל כי לא היה מקום ברשת, והערבות עמדה להיחלט. היא פנתה לרשות החשמל ולמשרד האנרגיה, פרסמה סרטון, דיברה בכנסת, ובסוף נתנו ליזמים אפשרות להחזיר את המכסה ולקבל את הערבויות בחזרה.
- למה דניאל ביטון לא רוצה להנפיק את החברה בבורסה?
- דניאל ביטון מסבירה בפופקורן שאין לה משקיעים שצריכים אקזיט, ושהמטרה שלה היא לייצר תזרימים ולחיות טוב. הנפקה פירושה דיווחים כל רבעון ואנשים שעוסקים בזה במשרה מלאה, והיא לא רוצה להכניס את עצמה לכלוב הזה. לדבריה היא עובדת עם חברה ציבורית בשותפות, ויש לה בה אחוזים משמעותיים.
- מה דניאל ביטון עשתה אחרי 7 באוקטובר?
- דניאל ביטון מספרת שהיא מקיבוץ בעוטף, ושהם פונו לתל אביב והמשיכו לנהל את חברת האנרגיה ולסגור עסקה עם חברה גדולה. אחרי שבוע ללא דיבור היא סיפרה את הסיפור שלה לתקשורת זרה. בעקבות ראיון בארצות הברית אורגן כנס בניו יורק, ולדבריה גויסו בו כ-150 אלף דולר לקיבוץ.
מי ומה הוזכרו בפרק
- אנשים
- עדי
- חברות וארגונים
- אינטל · רשות החשמל · חברת החשמל · משרד האנרגיה · הכנסת · בנק פועלים · בנק מזרחי · בנק לאומי · בנק דיסקונט · בנק יהב
- ספרים, פודקאסטים וסרטים
- טיקטוק · פייסבוק
התמלול המלאתמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות
ברוכים הבאים לפופקורן, הפודקאסט שעוסק באדפטיישן, הסתגלות לעולם החדש, כבר שמונה שנים עם יותר מחמש מיליון האזנות, ואם אתם פה כנראה שאתם אנשים או סקרנים או כאלה שאוהבים להתפתח או שיש לכם growth mindset או שאימא שלי שלחה לכם את הפרק, ואם כן אז דש לאימא שלי, אני מת עליה. וגם תדרגו את הפודקאסט בספוטיפיי בחייאת מה אכפת לכם אני תמיד שוכח להגיד וכולם אומרים לי למה אתה שוכח להגיד את זה? רגע לפני שמתחילים, לפני חודשיים ככה השקתי בשקט בשקט כי זה לא כל כך נעים היום להשיק דברים, את שיעור יצירתיות בעבודה, שמלמד כל אחד כל אחת להיות יותר יצירתית בעבודה, שזה אומר יתרון תחרותי, וגם כמו שתכף דניאל תספר לכם, אנחנו מאוד רוצים שהעובדים שלנו יהיו יצירתיים. הנה הפידבק האחרון שהוא קיבל מרז וידריך, בחור סופר מוכשר שפעם הייתי עובד איתו למזלי. הוא אמר שהשיעור מזקק הרגלים וטכניקות להקריץ רעיונות מעולים לבד עם חברים ולא פחות חשוב מפוצץ במה שמבדיל שיעור סביר מקורס מצוין, דוגמאות, דוגמאות, דוגמאות. כמעט כל סיפור הצלחה בקריירה שלי, הוא אומר, התחיל ברגע בו הצעתי פתרון יצירתי לבעיה עקשנית. עם עבודה חדשה שהתחלתי לאחרונה, הקורס בא בול בזמן, ידה ידה ידה נראה לי ברור שאני ממליץ לכם לקחת את הקורס ואגב זו הוצאה מוכרת אם אתם פרילנסרים ואם אתם שכירים זה לגמרי משהו שאפשר לבקש מהמנהלת שהעבודה תשלם עבורכם.
זה מה שרז אמר אני עכשיו כאילו השבצתי אבל כאילו בשמו הבנו אוקיי בעצם אני משוויץ אבל בסדר בואו נקבל את זה איך שזה. תודה רז על הפרגון אתה באמת מדהים ומי שלא עובד עם רז וידריך כשתהיו גדולים תרצו לעבוד איתו כדאי לכם. אנחנו היום פה עם יזמת סופר מרשימה וגם ולא רק אבל גם אין מה לעשות דניאל זה הקטע כי את גם סופר צעירה את רק בת 27 את כבר מנכ״לית ובעלים של קבוצת חברות EDI אנרגיה חברות אנרגיה מתחדשת. רמז רמז לא חשמל קלאסי היא תספר לנו איך הקימה חברת אנרגיה בגיל 23. איך למה הגיע לדבר עם יו״ר חברת החשמל ובכנסת על הפרויקטים שלה למה בחרה פרויקט שכל כך מלא ברגולציה זה הכי לא כיף דניאל את נראית כאילו כאילו קצת יותר רגולציה מה יש לך. והאם בעולם החדש שלנו מתייחסים אלייך בכבוד וברצינות או שאת עדיין נתקלת בבומרים שמנסים להסתכל עלייך מלמעלה סטייל מייד בכלל. אז ניתן למוזיקה את המקום שלה ונתחיל בעוד שנייה.
כשהייתי בת 16 הייתי בדנמרק אוקיי הייתי במשלחת חילופי תלמידים נבחרתי מאוד התרגשתי טסתי לדנמרק למשפחה. לחיות שם החודש ולדבר על מדינת ישראל ועל הצבא. היה איזה ערב אחד שהזמינו אותנו לאיזושהי ארוחת ערב באיזשהו בית של אחת מהבנות כזה הם כולם היו חברות וגם אנחנו היינו קבוצה של חברות מבאר טוביה וטסנו לשם. וזה היה כזה עם המשפחה שלה. הם כאילו סידרו את השולחן וכל האוכל היה על השולחן וכל אחת הייתה לה כאילו מנה על הצלחת. ולא יודעת למה פשוט באתי ישבתי כולם ישבו ושתי ההורים שלה היו חסרים ופשוט התחלתי לאכול. ואז היא עצרה את הכל ואמרה לי, דניאל, למה את אוכלת לפני שכולם ישבו? ואני חשבתי שאני מתה. א' כל כי כאילו לא הייתי מודעת כזה, כי אצלנו בבית כל אחד אוכל, בא, הולך, כזה בית מרוקאי שמח ותמיד יש אוכל ותמיד יש מי שיבוא וישב איתך ויקום ולא יודעת מה.
ודבר שני זה לימד אותי לחכות לכולם, ולפעמים אני אוכלת. זה היה מאוד מביך. לא, אבל רגע, אבל איך את... אמרתי שהם פואנטה. נכון? לא. לא, אז שיהיו לך. אני אגדל אותם. אני אגיד להם לעבוד לכולם. לא, אבל באיזה סימן? למה לא כמו בבית שבאת ממנו? לא, יש בזה מין הכבוד. אני גם, אני באתי מהמקום של כאילו, עד שלא כולם יושבים זה, ואשתי אצלה, מי שמתיישב ישר נותנים לו, אוכל, והוא מכין לאכול. וזה, יאללה, תאכלו, כאילו, לא מחכים, מה שמוכן יוצא ומה שחם אוכלים ומגישים אלף מנות וזה. ולי היה קשה, אבל אני עכשיו מתלבט, אני לא יודע מה יותר, כאילו... טוב, האמת שיכול להיות שאפשר להפריד בין בית לבחוץ. אולי זה, אולי אפשר לחנך שגם וגם, אולי אפשר להסביר. אני הרגשתי שכאילו, זה בא לי משום מקום כזה, כאילו, אף אחד אף פעם לא אמר לי שצריך לחכות לכולם. טוב, אבל את יודעת מה? זה אחלה התחלה, כי לא נשמע שאת מחכה לכולם באופן כללי. חד משמעית. מה, איך בגיל 23 מקימים חברת אנרגיה? מה נסגר איתך?
האמת היא שגם אני לא, לא בדיוק יודעת. עד היום אני לא מפוקסת על מה נסגר איתי. אבל בגיל 23 מה שקרה זה שכבר סיימתי ללמוד, עשיתי שלושה תארים, חזרתי מניו יורק מהתואר השני, עשיתי תואר שני שם ביזמות. מה? כן. אוקיי. לא משנה, זה החלק הפחות מעניין, אני חושבת. עבדתי בהייטק, עבדתי באינטל, הייתי מנהלת פרויקטים גלובליים, כאילו מאלה שעובדי אינטל וכל ההטבות. כי בלימודים התחלת לעבוד שם, כאילו? לא, לא, עבדתי בכל מיני עבודות, אבל כאילו ידעתי שאני רוצה לנהל פרויקטים, ואז בעבודה השנייה שלי התמהנתי תוך כדי לאינטל והתקבלתי. אוקיי. אז עבדתי בזה תוך כדי שלמדתי אבל, ואז כזה הייתי על הקו. כן. זהו, פשוט חזרתי, ולפני שתעשתי לארה״ב הייתי צריכה לממן את הלימודים והשהייה וכל הדבר הזה, זה היה מאוד יקר. לא הייתה מלגה? לא. לא הייתה לי מלגה באף אחד מהתארים, בהכל עבדתי וקראתי את התחת,
ובשתיים השניים עשיתי אותם במקביל. אז כאילו גם המכינה למילה הייתה צריכה לשלם לה, וגם האוניברסיטה בניו יורק. רק שאת האוניברסיטה שמה צריך לשלם במכה. כאילו אין דבר כזה תשלומים, אין דבר כזה אשראי. נראה לי זה היה עד השלושים למאי 2018, משהו כזה. ועד אז הייתי צריכה שיהיה לי את כל הכסף ללימודים, שזה איזה מאה ומשהו, 110 אלף שקל, משהו כזה עלה לי, וכאילו שגם יהיה לי כסף לחיות שם, כי ניו יורק זה עקר וכאילו. אז מה שעשיתי זה שעבדתי באינטל, ואז גם עבדתי באבטחת מידע, כאילו לימדתי את עצמי ועבדתי בסוק בבנק יהב, ועשיתי, סוק זה למתקדמים, לא יודעת, כן? זה למתקדמים, מי שיודע, מי שלא, לא חשוב. כלום, מסכים, לוודא שלא לוקחים לכם כסף מהחלקבונות. סוק זה החדר של המוניטורים, שאם יש בעיה באבטחת מידע, אז יכול להיות שה... לא, רואים תקיפות, כאילו, של ה... כן, לא משנה.
ואת זה הייתי עושה בלילות ובסופי שבוע, וגם אמרתי, טוב, יש איזשהו קורס שהייתי מאוד טובה בו בסמסטר הראשון, בתואר השני, אני אעשה שיעורים פרטיים. אוקיי. כן, עוד כסף. זה היה נקרא טכנולוגיות עסקיות, כמו תכנות באקסל. אוקיי. משהו כזה. אוקיי. סבבה? איפה מצאת תלמידים? במכינה למינהל? את מי שהכרתי, אני הרי עשיתי את הסמסטר, אה, אוקיי, אוקיי, אוקיי. אתה מבין, כאילו? הבנתי, אוקיי. זהו, אז עבדתי בכל הדבר הזה, טסתי לניו יורק, חזרתי, כבר לא הייתי צריכה מיליון עבודות, עזבתי את הבנק, כאילו אין לי מה לעשות שיעורים פרטיים יותר לאנשים, ובאתי ונשאר לי איזשהו סמסטר להשלים בשביל לקבל את התואר מהמכינה למינהל. והלכתי לאיזשהו סמינר בערב. זה היה איזה יום גשום, נוראי, שחשבתי למה בכלל, וגם האוטו לא הניע לי, כאילו כמעט ולא הלכתי בכלל. אבל זה היה שלושה ימים שאתה חייב להיות, אחרי אתה עושה את זה עוד הפעם מההתחלה. לקחתי אוטובוס מתל אביב לראשון לציון ובאתי. בסוף השיעור בא אליי איזה מישהו ואמר לי, תקשיבי, את חייבת לעשות לי שיעורים פרטיים.
אמרתי לו, תקשיב, אני כבר לא עושה. הוא אמר לי, לא, לא, לא, לא, לא, את חייבת, והוא נורא, לא יודע, הוא היה נראה לי קצת ארס כזה, נורא הפחיד אותי. אז הסכמתי, ואז אמרתי לו, תקשיב, ניפגש במכינהל למינהל, באיזה אזור ציבורי כזה, שיש בו גם מחשב, שאפשר לשבת וללמוד. ומפה לשם זה היה עדי, והוא עבד כסמנכ״ל בחברת אנרגיה מתחדשת, וכשעשיתי לו שיעורים פרטיים במשך איזה חצי שנה, כאילו עד, לא, שלושה חודשים, סמסטר כזה עד המבחן שלו, הוא גם סיפר לי מה הוא עושה, גם קיבל הרבה שיחות, גם רב עם חברת חשבון תוך כדי השיעורים. אז כאילו שמעתי, התעניינתי כזה במה שהוא עושה. איזה יום אחד אחרי המבחן, הוא אמר לי, תקשיבי, בואי, אנחנו עושים על האש של החברה, אצלי בבית, תבואי כאילו לראות את האנשים וזה, הטופ של הטופ, כן? הייטק, אנשים כאילו ברמה מאוד גבוהה, באתי ופשוט כאילו לא יודעת למה בסוף העלה אש אמרתי לו, תקשיב עדי, אנחנו חייבים לפתוח חברת אנרגיה מתחדשת.
כן, והוא גם מגיב כזה, וואווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו כזה, כי זה באמת היה ככה, הוא אמר לי מה הקשר? אלף כל מה את קשורה? לא, אבל מה זה אנחנו חייבים? כבר יש לו חברה. לא, הוא עבד בתור סמנכ״ל. אהה. בחברה היה שכיר, סמנכ״ל. אמרת לו, אתה צריך לעזוב. אמרתי לו, אתה צריך, אני צריכה לעזוב. אתה צריך לעזוב. אנחנו צריכים להקים חברת אנרגיה מתחדשת. איפה מקבלים, זה גנטי? איפה מקבלים את הדבר הזה? כאילו, מה שהרגע תיארת? אני לא יודעת, אבל זה הרבה... זה כל הילדות שלך היה ככה? כן, לא, לא, תמיד הייתי... כשזה התחיל בגיל 23? זה כל הילדות שלי. כל החיים שלי הייתי בן אדם שיודע לקחת סיכונים. סיכונים וגם לא מפחד מההשלכות כאילו תלוי ממה כן אבל הייתי מאוד בלאגניסטית בתיכון ולא הייתי זאת שהכי לומדת אבל באמת כאילו זה מה שאמרתי לו ואז הוא אמר לי לא. ברור שלא. ברור, סמנכ״ל בכלל. לא מכיר אותך. סמנכ״ל לא מכיר אותך, מה את קשורה בהייטק שלך בכלל, מה הקשר בין חשמל לבין תוכנה, כאילו תיאום מטורפת ביניהם.
אבל פשוט מה שקרה זה שלא ויתרתי לו כאילו אחרי שהוא אמר לי לא פשוט חפרתי לו את החיים כל איזה יומיים עדי אני הולכת לעשות את זה אתה צריך לבוא איתי נצחוק. הוא גם מהנדס חשמל אז כאילו כל החלק הטכני הוא יודע מאוד מאוד טוב. חפרתי לו את החיים כתבתי איזשהו פוסט בכל מיני קבוצות שאני מחפשת מתווכים וכאילו הייתי נראית הכי out of the blue כולי כזאת חמודה בלונדינית כותבת בכל מיני אתרים כאלה של מהנדסי חשמל וכזה אפילו לא ידעתי מה הכיוון בכלל אתה מבין זה היה יריעה ב... כלום מה זה קילוואט מגה כלום כלום לא הבנתי כלום. אבל למה למה זה תפס אותך האנרגיה מתחדשת? לא יודעת תקשיב משהו ב... תסבירי לנו רגע מה זה אנרגיה מתחדשת. באופן כללי או מה אנחנו עושים? כן. אנרגיה מתחדשת זה כל אנרגיה שמיוצרת באופן עצמאי. אוקיי נגיד סתם השמש, סולארי. כן נגיד סתם סולארי אז יש פאנלים, השמש כל בוקר מייצרת חשמל דרך הפאנלים, נכון? ואז
ככה זה חוזר על עצמו. לא צריך דלק לעומת נגיד תחנות פוסיליות שאתה צריך לטחון פחם או לא יודעת מה, גז, ואז זה לא מתחדש כי הגז או הפחם יכולים להיגמר, נכון? שמש כל יום תזרח. אוקיי, אז זה לא אנרגיה חליפית, כי נגיד גז נחשב אנרגיה חליפית. נכון. זה לא אנרגיה חליפית, זה אפילו לא גז במקום חשמל, זה גז במקום פחם, זה אפילו עוד יותר שווה, זו אנרגיה שהיא מתחדשת מעצמה. נכון. אז מה יש חוץ מסולארי? רוח. רוח, אוקיי. אני לא יודעת להגיד. כמו ברמת הגולן ה... כן, השבשבות. יש את כל העולם של מימן. כן, אני לא כאילו עמוק שם, אז אני לא יודעת להסביר עד הסוף, אבל מימן ירוק, משהו שנקרא מימן ירוק. ויש את העולם של גרעין, אנרגיה גרעינית, אבל זה כאילו עולם הוא לא... כן, כן, כן. עולם ש... טוב, אולי נגיע לדבר על זה. אומרים שזה כאילו ה... נכון. אומרים שזה העתיד, כי זה המון אנרגיה שנמצאת בכל אטום שמסתובב לידינו. כן, זה גם מאוד כאילו...
זה עולם שאני שמעתי על זה לא מעט פודקאסטים, ובסוף מה שהבנתי מכל הפודקאסטים האלה זה שפשוט יש שם בעיית יחץ, בגלל שאנחנו מקשרים את מה שהיה במלחמות עולם כאילו לגרעין ולאסונות הנוראים שקרו בגלל שימוש בנשק גרעיני, ובגלל זה פשוט היחץ הזה דופק את זה, אבל טכנולוגית, זה אנרגיה מדהימה, והיא עצומה ויכולה להיות גם מאוד מאוד בטוחה, וזה לא שבאנרגיות שיש היום אין הרבה מאוד סיכונים ודברים נוראים שקורים בגלל הזה. אוקיי, אבל נשים את זה בצד. אז את בחרת אנרגיה מתחדשת שהיא מה? סולארית בעיקר? כן. אוקיי, סבבה. אז עדי לא רוצה, ואת חופרת לו, חופרת לו, חופרת לו, חופרת לו, חופרת לו, חופרת לו, יום אחד אני אומרת לו, עדי, עושים הסכם שותפים, פותחים חברה, הוא כבר, לא היה לו כבר את היכולת להגיד לי לא, הוא אמר לי בסדר, ואז חברה אחרת הציעה לו להיות מנכ״ל.
כן. ואז הייתי צריכה להילחם גם בזה. כן, שזה קשה, אתה חושב שהמנכ״לים, זה כאילו הדבר הבא שלהם להיות מנכ״ל, זה כאילו, כן, ברור. גם בחור צעיר, 30 ומה הוא היה? 2, 1, כאילו להיות מנכ״ל בחברת אנרגיה זה וואו כאילו. כן, אבל, מה אבל? איך שכנעת אותו? פשוט המשכתי. לא הבנתי. פשוט התחלתי, שם כבר התחלתי להביא עסקאות. אמרתי לו, תקשיב הנה יש לי מתווך, הוא הביא לי עסקה, אני צריכה אותך. מה זה עסקה? תסבירי. אז בהתחלה, מה אנחנו חשבנו? עדי עבד בחברה שמה שהוא ניהל בעצם היה את החלק הקבלני. אז אמרנו, אוקיי, אנחנו יודעים פחות או יותר מה המערכת מכניסה, אנחנו נלך ל... רגע, מה זה המערכת? מה זה הקבלני? את צריכה לעשות לנו, אנחנו בכיתה א', אנחנו בכיתה א'. איך זה עובד? יש סולארי על הגג, נכון, את זה סיכמנו. השמש מייצרת חשמל. כן. את החשמל הזה אנחנו מוכרים לחברת חשמל. לחברת חשמל? כן, ממש ככה יש רשת. חברת החשמל, זאת שאנחנו מכירים. רשות החשמל, בעצם, כאילו, המדינה קונה את זה, חברת החשמל היא רק זו שקולטת את זה,
מונה את זה ומתחשבנת איתנו. אבל בגדול ההסכם הוא פחות או יותר מול המדינה. זה רשות החשמל וחברת החשמל. אז אנחנו אמרנו, אוקיי, המערכת יודעת לייצר איקס, כפול כמה חברת חשמל משלמת, כפול כמה שעות שמש יש בשנה, סתם יוצא 200 אלף שקל בשנה, בואו ניקח את זה ל-25 שנה, ההסכמים הם ל-25 שנה, בואו ניקח את הדבר הזה ונמכור לאנשים. יש להם גגות, נכון? כן. בואו נמכור להם את הרעיון. אוקיי. קבלנים. תסכים לשים על הגג ותקבל כמה שקלים. תתקנה את המערכת איתנו. בארצות הברית זה כבר מאוד מקובל, נכון? כן, גם בארץ היה מקובל. אני אומרת לך רגע, מנקודת מבט של אדם שלא בא, כאילו, משום מקום. אני באתי ללקוחות ואמרתי להם, תקשיבו, יש משהו מדהים. הם הכירו את זה מן הסתם, כן? זה לא, אני לא הייתי הראשונה להציע להם את זה. יש לכם גג בגודל ככה וככה, הוא יודע לייצר ככה וככה, אתם משקיעים מיליון, מחזירים אותו תוך לא יודעת, חמש שנים, כאילו מרוויחים את שם. מגיון עולה לשים סולארי על הגג שלי? כן, אני מדברת על מערכות גדולות, גדולות. אוקיי. רפתות, לולים, זה כאילו תמיד פנינו לטווח היותר גדול, לא התחלנו. רגע, אבל שנייה, שנייה, שנייה, את פנית לרפת, ללול? מי יש ברפת בלול? מה, קיבוץ?
רפתן. לא, רפתן. אני לא הלכתי לקיבוצים בהתחלה, הלכתי למושבים, כן, במושב, בסדר, באת לרפתן במושב. איי, שלום, אני דניאל. אה, את, בת 23. כן, אני ומתווך, כמובן שמצאתי בקבוצות של הפייסבוק. שמה המתווך עושה? היי, אני דניאל. הוא מביא לי את הבן אדם בעצם, כי הוא מכיר אותו. כן, הלך, דפק לו בדלת, מה קורה, רוצה סולארי, כן, יש לי חברה. אז לא, אני תקוע עוד במתווך. המתווך פגש אותך, ומה אמר לך, הוא לא אמר לך, כאילו, מה את רוצה אם אני מביא את בכלל? כלום, אני אמרתי לו. מה זה מה אמר לי? מה אני אמרתי לו? מאיפה יש לך להביא? מה תביאי? מה את יכולה למכור לרשות החשמל? מחר פעם אשבר לרשות החשמל? אני ו... ככה התחלתי, אני ועדי, הקמנו הרבה מערכות, חרטטתי את החיים שלהם, ואנחנו יודעים, כי הוא באמת עשה את זה, ואנחנו יודעים, פשוט לא איתי, נכון? לא במסגרת הזאת. הוא גם עוד לא יודע שהוא איתך. נכון, אפילו פניתי למנכ״ל שלו בהתחלה וביקשתי להשתמש בתמונות שלהם. אז כן, כל הדבר הזה קרה, מה לעשות? בשביל להצליח צריך להתחיל מאיפשהו, ובשביל, ופה בארץ, אם אין לך כאילו תמונות ואין לך זה, אז אף אחד לא מסתכל עליך. ביקשתי מהמנכ״ל שלו אישור להשתמש בתמונות שלהם. ולמה הוא הסכים?
למה לא? חמודה קטנה כזאת בת 23. אה, אוקיי, יפה. זה ממש גם בזה שאת לא מאיימת. לא מאיימת. אז אמרת, טוב, אני, יש לי איזה שותף, עדי, תראה, הוא בחור רציני, וזה, הם עשו מהנדס חשמל, כן. הם עשו מלא מערכות, ואני פה, עדי פשוט היה עסוק, הוא לא יכול היה לבוא, אני פה, ואני רוצה, נסכים עליו. כזה, כאילו, ואז הבאתי גם את עדי פשוט. עכשיו, רגע, אה, אחרי שהבאתי עסקאות. פשוט הבאתי ליד, נגיד, היה לי רפת, במושב, לא יודעת מה. אמרתי לעדי עדי, יש לנו, חתמנו הסכם משותפים, הגענו חברה, יש פרויקט, בוא. אבל הוא לא חתם, הוא רוצה להיות מנכ״ל. כן, אבל הוא בסדר, אז אמרתי לו בוא, ואז קצת עשיתי בלאגן עם החברה הקודמת, כי הם ראו שאני מפרסמת בפייסבוק, כן, EDI, ומי ברשם החברות הבעלים של EDI? דניאל ועדי. אה. ואז הם אמרו לו, מה פתאום, אתה מתחרה, אתה פה, אתה שם. לא, האות D. לא, לא, ממש לא, זה Energy Design Innovation. אה, אוקיי. לא, לא, זה ממש לא. אני מכירה את האלף-בית ובניו, זה לא היה הכיוון.
אוקיי, זה לא האלף-בית ובניו. לא, לא. אז רגע, אז את באת, ובקיצור, את כאילו, כאילו הוא לקרתי אותו. מנית פה מגדל שכולו כזה, זה, ובבת אחת איכשהו זה תפס. כאילו, פתור היה דבק. אז ככה, עדי עזב אותה מן הסתם, הבין שיש פה פוטנציאל, התחלנו לעשות את זה בסקיילים, כאילו לקחנו את האוטו של עדי, הייתה קורונה ב-2020, ופשוט התחלנו לנסוע לכל מיני מקומות ולנסות לחתום עסקאות שהמתווה שלהם, שזה משהו שחשוב שתשים לב אליו, הוא זה שאנחנו מוכרים להם את המערכות. אוקיי. שזה בכלל לא מה שאנחנו עושים היום. למה? רגע, לא, קודם תסבירי, אז מוכרים להם את המערכות, זאת אומרת, לכם יש פאנלים סולאריים. אנחנו הקבלן. אני הקבלן, אני יכול, זה קשה, זה כמו שאני אבוא אליך לבית ואגיד לך אני יכולה להקים לך עוד קומה, תזכיר את הקומה הזאת, תקבל ממנה XY שקל, תשלם לי מיליון שקל. אוקיי. ותגיד שווה לי. לא, או לא שווה לי, לא יודעת. כן, תעשו את החישוב. הבנתי, זאת אומרת, את באה, מתקינה לי על הגג מערכות סולריות. אתה משלם לי על זה. אני משלם לך עכשיו. נכון. גם אם אחר השמש תפסיק, בעיה שלי. נכון. היא לא תפסיק. אולי, לא יודעת.
זה פרק אחר. ואני משלם לך עכשיו ואת מראה לי חישוב עסקי שבתוך כמה שנים אני מחזיר ואז אני ממשיך לעשות מלא מלא מלא כסף. כן. עד שהשמש תמשיך. עד 25 שנה. לא, לא, לא. עד 25 שנה. אה, כי מה קורה אחרי 25 שנה? יש לך הסכם עם חברת חשמל ל-25 שנה. אה, את כבר מסדרת לי גם את ההסכם. ברור, אני מספרת לך את כל העסקה. זה כמו שאני אגיד לך, אני מצפה לך את הסכם על אחד הדייר. לא, אז את גם הקבלן ואת גם סידרת לי את הדייר. נכון. יפה, אהבתי. כן. אוקיי. אבל מה קרה? מה קרה? אנשים מפחדים להוציא כסף. כן. הם מסתכלים. לא כי דניאל ועדי, פשוט כי בשביל להקים את העוד קומה הזו צריך תשתית, צריך השקעות מסביב לסולארי. אז בשביל להקים סולארי על רפת שעשויה מאסבסט, צריך להחליף את האסבסט. נכון. צריך להגדיל חיבור. נכון. צריך לעשות מהלכים... צריך להחליף פרות, להקים שם למטה אינטל. כל מיני דברים לעשות מתחת לקרקע. אוקיי. אבל באמת צריך לעשות כל מיני דברים, חיזוקים למבנה, לא יודעת. וכאילו... אז למה הם הסכימו?
אז הם לא הסכימו. אה, אוקיי. הם לא... שתיים הסכימו בהתחלה, שזה נתן לנו את הדרייב, כזה, אוי, אנחנו יכולים וזה וזה. בחוזה באיזה גודל, אם אפשר לומר? כן, זה היה 850 אלף שקל. מישהו הסכים? לשלם לי 850 אלף שקל. כדי שתקימי לו פאנלים סולאר. כאילו שתיים, ואז עוד שתיים מאותו מושב. יפה. כן, ואז... באותו מושב, אה, זה כזה, כן, זה ככה זה. כמו שזה היה לולים שם. באמת הקמנו להם, והם באמת היו מרוצים. העניין הוא שהמשכנו להציע... לא, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, חסר לי פה משהו קטן. הקטע שבו את מדברת עם חברת חשמל ואומרת לה, יש לי חשמל להביא לכם, והם מסכימים, כי... זה נשמע כאילו קשה, אבל זה משהו מאוד מוסדר. אתה פונה לחברת חשמל, היי, שלום, יש לי גג כאן, גוש חלקה, אני רוצה להתקין ככה וככה גודל מהר. לא צריך להראות, לא יודע מה. הם מוצאים לי הסכם, היתרי בנייה, ובל... אני ידעתי... אה, צריך להראות היתרי בנייה וכאלה. צריך להראות היתרי בנייה של המבנה. עכשיו, רק כאילו, דיברת מקודם על הרגולציה,
אבא שלי, אז הוא קבלן, הוא בונה בתים. ואני חייתי כל החיים כנראה, זה גם מה שגיליתי, סביב העולם של הבנייה. אז גרמושקות והיתרים, זה כאילו לא היה נראה לי זר, אתה מבין? זה לא נראה לך כמו שאותיזם מפחיד. לא נראה לי סינית. גם את אותיזם מאוד הפחיד בהתחלה, אבל אני ראיתי את זה, אני אומרת, מה הבעיה? הנה, בבקשה, הצלבה בין הגרמושקה הזו לזה, ככה מספר חוזה, מספר... לא יודעת, ככה... יפה. זה באמת מהבית. אוקיי, אוקיי, מגניב, מגניב. כן. טוב, אז ארבע עסקאות הפרק. ארבע עסקאות, היה טוב, הקמנו אותן, תוך כדי הבאנו איש מכירות, שאני תוך כדי עבדתי עדיין טיפונת באינטל. רגע, שנייה, מה-850 אלף שקל האלה, עכשיו משלמים לכמה אנשים שיביאו, ומשלמים חומרים, נשאר לכם הרבה, נשאר לכם קצת, כאילו זה היה ססטינבילי. רווח קבלני הוא בערך 25 אחוז. כן, לא, לא, זה בסדר. מה הבעיה בדברים האלה? לא בגלל זה הגענו למסקנה, כן, אבל הבעיה בלהיות קבלן בסולארי, זה שאת רוב הרווח שלך אתה מקבל בסוף בחיבור. וחברת חשמל, יש כאילו אבני דרך עד לחיבור. ולחברת חשמל לוקח הרבה מאוד זמן לחבר אותך.
אז יכול להיות שאתה מקים לו, אתה כאילו על break even, break even, break even, קצת רווח, מחכה חצי שנה לרווח. אוקיי, אז יש בעיה תזרימית. כן, אבל לא בגלל, כאילו לא היינו שם עדיין, אתה חושב שזה מין סטארט-אפ כזה של איזה יופי שבכלל מישהו הלך איתנו. כן, כן. אתה מבין? זה שלב כזה שאתה אומר, מה אכפת לי מה תזרים, אני יש לי עוד משרה כזה, כאילו קורונה, אז אתה יודע, מרחוק. כן. אז מה שעשינו באמת בשביל לבנות את זה יותר אל העומק, זה היה שלקחתי את המשכורת שלי ושילמתי לאיש מכירות. פשוט הבאנו איש מכירות שכיר. אוקיי. כל מה שהרווחתי שילמתי לו. אוקיי. ואמרתי לו, תביאי לעסקאות. אוקיי. ואז פתאום נהיה מלא פגישות, כי כאילו כל היום עובד בשבילנו, זה לא מתווך שיש לו כמה חברות, אז מלא מלא פגישות, ואז קלשנו. אז מה, הוא הלך למושבים ודפק על דקות ואמר, היי, יש לכם גג? כן, הכנתי לו חוברת כזאת בקנבה, הכנתי אתר, בניתי אתר, כאילו הפכתי את זה למשהו בר קיימא, שנראה גדול. כן, נראה גדול. זה היה לי חשוב שזה ייראה גדול מההתחלה.
פתחתי פייסבוק, חפרתי שם בזה, שלא יראו את הפוסט הראשון, כאילו, לא יודעת, מאוד האמנתי בזה, מאוד מאוד. גם השקעתי בזה הרבה זמן. כן. אגב, מישהו בסביבה שלך, מישהו הרים גבה? אני לא מה... בבית? האורים שלי הם אנשים מאוד... הם למדו איתי להגיד לי, תעשי מה שאת רוצה. אנחנו מאחוריי... אני אוהבת... אפשר להתקן כרגע בקטע הזה של הלמדו איתי? מה זאת אומרת למדו איתי? כי בתיכון הייתי... אני לא אגיד בלאגניסטית, לא הייתי כאילו הולכת, כאילו הלכתי מכות פעם אחת, אבל לא הייתי הולכת מכות עכשיו, משהו קיצוני מול מורים, לא מכבדת כזה. לא, פשוט הייתי כזה, לא נכנסת לשיעורים, יוצאת עד מאוחר, רוכבת על אופנועים, בלאגניסטית של מושבים כזה, אתה מבין? מה אני, לאיפה אני חותרת? כן, כן. אז כזה, ואז הם למדו כאילו לא לכעוס עליי אם אני שותה או מעשנת, הם היו כאילו תמיד שם בשבילי כזה, אתה מבין? כן. גם כשכאילו חטפתי הרעלת אלכוהול, הם היו אלה שבאו וחילצו אותי וכאילו אמרו לי,
ואתה מרגיש בתור ילד מאוד מושפל שכאילו אתה במצב הזה. כן. ואז הם היו אומרים לי, לא, הכל בסדר, כאילו יהיה טוב, אנחנו תעברי את זה עוד מעט, אנחנו לא כועסים עלי, הם אף פעם לא כועסו עליי, כאילו הם בנו אותי לזה, אתה מבין? כן. גם אם הייתי עושה טעויות, הם נתנו לי לעשות את הטעויות. כן. וללמוד מהם לבד. אוקיי, אז הם אמרו, טוב, יאללה, שתקים פרינסולריים. תעשה איך שהיא רוצה, גם כשבאתי אליהם אמרתי להמשיך לעבוד באינטל, הם לא בדיוק הבינו מה הקשר. כן. זהו, אז הם היו כזה מאחוריי בטוב כזה. אוקיי. ולא היה אכפת לך מהאחרים מה הם יגידו, חברים או משהו וזה? זהו, זה בכלל לא אכפת לי. אוקיי. אז עכשיו שילמת לי איש מכירות מהמשכורת של זה, ונהיו מלא עסקאות. כל המשכורת שלי. נכון. ואז מה שקרה זה שאני ועדי התחלנו ללכת הרבה מאוד לפגישות. כן. והתחלנו להבין את ההתנגדויות, נכון? את הלמה לא ללכת איתנו. כי זה היה חשוב לנו, היה לנו מין תחרות פנימית כזאתי של מי משפר את החברה הכי טוב. אז נגיד עדי הוא מאוד פרפקציוניסט, לי מאוד קשה בפרטים הקטנים.
הוא נגיד לקח את ההצעות מחיר הפך אותם למשהו מדוגם מטורף כאילו עבד על זה שעות. על כל הצעת מחיר את המודלים באמת כל דבר היה נראה מדהים הייטק. ואז אנחנו הרבה פעמים שמענו אני לא רוצה להשקיע את הכסף או אני לא יכול או הבנק לא ייתן לי כי הכל כאילו כמובן עם ליווי בנקאי. ואז אמרנו אני לא זוכר באיזה סיטואציה זה בדיוק היה אבל פתאום כאילו ירד לנו הסימון של אוקיי למה שלא נשכיר מהם את הגגות. הרי יש פה תזרים, יש פה מודל שעובד. אנחנו יודעים לעשות את זה. נכון. אני מאמינה בעד יעדי מאמין בי. בוא נשכיר מהם את הגגות. אגב שנייה רגע בארצות הברית כשאתה רוצה לעשות דבר כזה אז באתרים ממה שאני זוכר ישר רשום לך מין כזה אתה רוצה להשקיע או אתה יכול להלוות זאת אומרת זה מחובר לחברת הלוואות בדרך כלל. זה משהו אחר. בארצות הברית קודם כל השוק הרבה יותר משפלל. או שאני מדבר על הצרכנים הפרטיים על מה אני מתבלבל פה. יש להם כאילו לקבלנים שם גם פה כאילו ניסו לעשות את זה לקבלנים שם יש קשר טוב בגלל שהכל שם פרטי נגיד פה יש לך איזה 4-5 בנקים מרכזיים שם יש לך מאות.
כן. אז בגלל שהכל שם פרטי אז הם מתחברים כבר עם איזושהי חברת מימון ואז הם עושים לך תופרים לך במקום שתלך לבנק אתה אז הם באים איתך כאילו יכול. אוקיי. ושם גם יש אופציה של השכרה אבל בשנה האחרונה אנחנו עובדים עבדנו בקליפורניה כאילו אנחנו לא מגדילים את זה ויש לנו נכסים שם בקליפורניה ופשוט שינו את המתווה ככה שבמקום למכור לרשת ואז לשלם שכירות אתה חוסך אשמה לעצמך. אההה. ואז אין לי תזרים לשלם להם שכירות אתה מבין? כן כן. כי אין לי מי שיקנה את ה...כאילו חוצמה. כן. אוקיי אז חשבתם שתהפכו את זה לשכירות. אני סך הכר אומר את הגג. יופי התחלנו. התחלנו לחתום ככה הסכמים גדולים מאוד. אבל זה אומר שאתם כאילו לטווח הארוך. אנחנו באים, חותמים איתם הסכם ל-25 שנה, לוקחים מהם את הגג, משקיעים את הכסף, ומשלמים להם הספורט. אוי, אני לא מבין את האנשים האלה, כאילו, 25 שנה, מה, את עוד לא החלטת מה את רוצה להיות שתהיי גדולה, כאילו, אני עוד לא החלטת, אני לא יודע מה אני רוצה להיות שאני אהיה גדול, אני לא יכול לעשות משהו ל-25 שנה. ההסכם הוא ל-25 שנה.
כן. אז זה לא משנה, יש שם ל-25 שנה. אוקיי. אוקיי. אבל ההסכם הוא ל-25 שנה, מה... כן. כן, זה ההסכם. לא, אבל אם היה לי בית, אני לא הייתי שוכר, לא הייתי מזכיר אותו למישהו ל-25 שנה. כי זה לא... זה לא בית. אתה מבין מה אני אומר? כי אתה מסתכל על זה כמו נדלן. תחשוב שהיה לך, לא יודעת, מקרר. ואני אומרת לך, תקשיב, אני לוקחת לך את הלמעלה של המקרר, אין שם כלום בדרך כלל, שמה שמה איזה משהו ל-25 שנה, משלמת לך כסף, אכפת לך? האמת שלא, נשמע טוב, אותו הדבר. נשמע טוב. אותו הדבר, יש להם גג, הוא היה ריק 50 שנה. אז הוא לא יהיה ריק, אני לא לוקחת להם את הלמטה או את המדלן. רגע, אבל עכשיו מי הופך את האזבסט למשהו שהוא סבבה? אני, כל אני, כל התשתיות, כל החביות עליי. אז את הגדלת את הסיכון שלך בטירוף, נכון? צריכה השקעה, צריכה השקעה. הפכתי מקבלן ליזם באותו רגע. כן, בדיוק, אוקיי. ואז באמת, גרנו תוך שלושה חודשים 15 מגה. זה כמות מטורפת. אנחנו לא הבנו את זה בזמנו, כן? כי תחשבו שאנחנו עושים את הכל ממין תמימות כזו של התחלה. מעכשיו לעכשיו.
כן. וחתמנו, חתמנו, חתמנו, כאילו היינו באטרף של להביא את כל העסקאות האלה, פתאום, אוקיי, יש לנו 15 מגה, חברות מנפיקות על 15 מגה. מה זה 15 מגה? נופר אנרגיה, הנפיקה, זה כאילו אם אני... 15 מגה-ואט? 15 מגה-ואט של המתקנים. כלומר, יש לכם כמות גגות שיכולה לייצר... שהיא יכולה לספק 15 מגה-ואט. בדיוק. שזה מה, זה עיר? זה מטורפת. לא יודעת אם זה עיר, מה זה מדליק, אני לא יודעת חשמלית להסביר לך, אני יודעת כלכלית להסביר לך, שחברות הנפיקו על פחות. וואו. אוקיי. או על אותו סדר. אבל מה שאני שומע, בתור יזם קטן ליזמת גדולה, זה שאת צריכה עכשיו מלא כסף כדי לבנות גגות ל-15 מגה-ואט. יופי, ועכשיו הגיע השלב שיש לי מלא הסכמים, אני צריכה לממש אותם. כן. אני חברה של ארבעה חודשים באותה נקודה. אף פעם. אה, כל זה זה ארבעה חודשים? כל זה זה מ-2023. את עדיין בת 23. כן, נכון, עדיין לא היה יולי בכלל. נכון, נכון, אני עדיין 23, זה נכון. וואו. אוקיי, אוקיי, אוקיי. מה אני עושה? אני גם לא יודעת כמה זה שווה.
מה אני יודעת? אני יודעת מה התזרים של המערכת, נכון? לא, אבל מה עם עדי? הוא לא יודע? הוא יודע מה התזרים, הוא האיש הטכני. הוא יודע, וכאילו הוא יודע מה התזרים של המערכת. רגע, אין אף אחד, בפייננס? איפה ה... אני ואי עוד איזה פייננס. לא יודע, מחשבון. לא, בסדר, אז אתה יודע, למדתי לעשות NPV בתואר הראשון, הבנתי, יופי, אז זה אומר שזה השווי, ואם בבורסה יש איזה מכפילים, מה אני מבינה בזה? כן. באותה נקודת זמן, כאילו, לא מבינה בזה כלום. אוקיי. ואז האיש מכירות הזה במקרה הכיר לנו מישהו שמאוד רצה להשקיע. אמרנו, אוקיי, מה אני רוצה הרי להיות קבלן? כן. אמרתי לו, תקשיב, בוא נפתח שותפות, נכניס לשם את הפרויקטים, כי אני לא יודעת כמה זה שווה ביני לבין עדי, אמרנו, אני לא יודעת מה השווי של זה, בוא נהיה אחוזים מזה, קודם כל. נישאר משהו בזה. ואתה תממן את זה עם הבנקים, כי כבר זה הגיע לסכום של איזה 60 מיליון שקל של הפרויקטים. תביא את הכסף מהבנקים ואני אקח לך, כאילו, את העלות של ההקמה ואיזשהם דמי איזום.
זהו. ואז ככה הרווחנו הרבה מאוד כסף בשנה הראשונה. רגע. המשכנו ליזום. בעצם הכנסתם את ההשקעות שלו. לקחנו את הניירות, תחשוב שנייה, חברה, אנחנו על ציר הזמן, 2021, חודש פברואר, זה היה ינואר, פברואר, חתמנו איתו את ההסכם. כן. נפתחנו בחודש תשיעי 2020. כן, אוקיי. קורונה בזה, אז זה ייקח כאילו טווחי זמן. ארבעה חודשים בערך, חמישה חודשים. פתחנו איתו שותפות, לקחנו את הניירות האלה, הכנסנו לתוך השותפות, הוא הלך וביא כסף, אנחנו הקמנו את הפרויקטים. הוא עכשיו מממן את ההקמה. כן. אוקיי. הקמנו את הפרויקטים. אוקיי. ובמקביל לזה, כלומר, נכנס לי כסף לחברה. אפשר להביא עוד עסקאות? ברור. עכשיו יש לי הרבה תזרים, נכון? נכון. נכנס לי הרבה כסף, אז זה מסודר ככה שאני לא אוכל אותה כמו בקבלנות, נכון? כי כבר למדנו משהו מהשלושה הראשונים. כן. ארבעה הראשונים. נכנס לנו הרבה כסף לחברה, הבאנו עוד אנשי מכירות, מבססת מבחינת אנשים, כי גם צריך להקים 15 מגזר. רגע, באותו זמן, מי המתחרים שלכם?
בדיוק כמו היום. בדבר הזה? יש חברות אחרות שהציעו את מה שאנחנו מציעים, יש חברות מונפקות שמציעות את מה שאנחנו מציעים. למה את מפרידה ביניהן? כי חברות מונפקות, קודם כל, האנשים מפרידים ביניהן. כי להיות חברה מונפקת, יש לזה את ה-benefit של זה, גם את ה-downside של זה, אבל רוב האנשים, חקלאים וכאלה אומרים וואו חברה גדולה חברה ממונפקת. אה אוקיי, אני לא לוקח סיכון. כביכול לא לוקח סיכון. כביכול, כביכול. כן. וזהו, ויש קבלנים שמנסים להטעות אנשים לא אל תיתן ליזם את הגג שלך, לך רק בקבלנות, שהם גם מתחרה, נכון? כאילו תשקיע אתה. תשקיע אתה. ותרוויח את זה. אל תיתן למישהו אחר. אוקיי. שזה נקרא העולם עם ריבית אפס, כן? תחשוב גם את זה, כאילו זה לא מה שיש היום. ו... אה... כן, חכה, חכה, עוד לא דיברנו. אוקיי, זה 2021. אנחנו ב-2021. רגע, אז תיקח מיליון שקל מהבנק, מה אכפת לך, ריבית אפס? בדיוק, מה אתה משלם? מיליון 100? כן. ל-20 שנה? כן. כלום. אתה תשקיע, מה אתה צריך איזה? בדיוק. מעולה. אתה מבין?
כן. כן. אז מה שהיה, זה שהיינו צריכים לייצר... בטח של הפרות לא שמתם על הגב, לא שמתם להם עוד תאים סולאריים. כן, כל דבר שיכלנו סבנים חיים סולאריים, זה בדיוק מה שבאתי להגיד לך, שיצרנו הרבה מאוד, הבאנו את ה-15 מגה, ואז היינו צריכים להקים אותם, עדי פתאום התחיל להיות מאוד פעיל בחלק שלו, אני העמקתי את הידע שלי בכל הרגולציה. חוץ מלדעת לקרוא היתרים, ופטור מהיתר, ואת כל העולם הזה של ההיתרים, גם לקחתי על עצמי את, לא כתבתי את זה בשום צורה, את ספר אמות המידע של חברת חשמל, רשות החשמל, וקראתי אותו, וזה ספר שבעצם הוא איזה כזה ספר ענקי, כאילו, של משפטנים, והוא מסביר לך איך חברת חשמל, לא לך, לחברת חשמל, איך היא צריכה להתנהל בשוק הישראלי. זה אמות המידה שלה. אם היא חורגת מאמות המידה שלה, היא בבעיה. אוקיי. אז אני, תוך כדי הברדק, אמרתי, אני אקח את הספר הזה,
אני אמצא שם את הפערים. איפה אני, כיזמת, יכולה להרוויח יותר מתוך אמות המידה האלה. מגניב. כן, לקחתי את זה גם על עצמי, ואישי שבת זה מה שהייתי עושה. קוראת, מסכמת, לומדת מונחים, ואז כשהייתי מקבלת תשובות מחברת חשמל שהן שליליות, כי ככה וככה וככה לא יודעת כל פעם ועד איזה שאין. תשובות מה? את הגג הזה אנחנו לא רוצים, הוא לא מתאים לאיזושהי תקנה 16 ב'. אנחנו לא יכולים, בדיוק. אנחנו לא יכולים לשים לך, לאשר לך כאן את הפרויקט. מבחינת המדינה, או רשות החשמל, הביאה לה את הכל על פי התקנים, היא חייבת לקחת את החשמל? היא צריכה לבדוק שיש לה מקום ברשת. או שהיא צריכה שזה יהיה לה רווחי. לא, לא, היא חייבת. אין פה עניין של רווחי. אה, היא חייבת, זאת אומרת, המדינה מעודדת, המדינה... שמבחינתה, שהכול יהפוך לגגות סולאריים ונפסיק לשרוף פחם. חד משמעית. אוקיי, יפה. יפה. אבל יש בעיות אחרות טכניות, שבגללן אי אפשר לשים איפה שרוצים סולארי. אני לא יכולה עכשיו ללכת, בתל אביב, אתה לא יכול לעשות ברמת הגולן אם צריכים את זה בנגב כי חברת החשמל תצטרך לשלם על כל ההולכה.
כן. אוקיי. משהו כזה. סתם, לפשט. כן, כן, כן, משהו כזה. אוקיי, אז הם גם צריכים למצוא שיש איפה לשים את זה וזה מספיק קרוב ויד היד. זאת אומרת, יש להם גם תירוצים. למה לא? למה לא? תירוצים טובים. גם כאילו באמת לפעמים אי אפשר ואז אין, כן, אז זה התירוצים, הסיבות אמיתיות. סיבות כאילו. אבל לפעמים זה באמת תירוצים. וכשאתה יזם מתחיל, ואתה צריך את הבעיטה הזאת בדלת לפעמים. מה זאת אומרת? אתה צריך להראות להם שאתה יודע. מי בועט למי באיזה דלת? אתה בועט לחברת חשמל, לרגולטור, להגיד לו, היי, אני פה, אני אעשה את הפרויקט הזה, ואתה כאילו נותן לו גם את הנימוקים, ציטוטים מתוך ספר רמות המידה, ללמה הם חייבים לתת לי לעשות את הפרויקט הזה, ובמקרה והם לא, אני גם פונה לרשות החשמל. הבנתי. נותנת להם בראש. הבנתי. זאת אומרת, את אמרת, אני, אני, אני הולכת לעשות את זה, אתם רוצים להתנגד, סבבה, אבל תבואו עם סבלנות לספר על ההתנגדויות, כי אני הולכת לספר לכם למה לא,
ותבואו חיוביים, כי בסוף זה הולך לקרות. כן, אני לא אוותר לכם בקלות. אוקיי. אבל חברת חשמל זו חברה מכובדת ומסורתית, ויש לה הרבה שנים בארץ ישראל, נכון. עוד מהמונופול הראשון שהיה בעברית. הם בעיקרון יותר גרישים ממך, פי איזה 100. לא יודעת, אתה חושב? אני לא יודע. אני חושב. אני מנסה להרים שאלה, אני לא באמת שאלה. כל יזם שיש לו אש בעיניים, הוא יותר גריש מכולם. מכולם, מהבנקים, מחברת חשמל, מרשות החשמל, מהכנסת, מכולם. ומי שמספיק, עושה את זה מספיק זמן, גם לוקח את כל הקופה. מה זאת אומרת? משיג את מה שהוא רוצה. מי שחותר מספיק זמן לכיוון מסוים, משיג את מה שהוא רוצה. אוקיי. אז איך הייתה פגישה שלך עם חברת חשמל? זה לא הייתה פגישה, זה היה במיילים. והם שחררו לי את התשובות, מיכל. כאילו לא הייתה להם ברירה. במיילים? כן, שלחו לי תשובה שלילית. הם רשמו, אני גם אגיד לך, זה מאוד טריקי, מה הם רשמו?
הם רשמו למעלה תשובה עם הגבלה להזרמה, אוקיי? זאת אומרת, אני אגביל אותך בכמה את תזרימי. נגיד ביקשתי 200, הם אמרו לי אני אגביל אותך, למטה הם רשמו לי, אני אגביל אותך באפס קוטאש. רשמתי להם, אה, תהיי מוגבלת באפס. כן, אז רשמתי להם, א' קול מה זה להיות מוגבל באפס, ב' קול תשלחו לי תשובה חיובית מיד, כי גם אם זו הייתה טעות שלכם, של המחשב, זה לא מעניין אותי, זו תשובה רשמית מהמדינה, באמות המידה רשום שככה וככה וככה וככה, תשלחו לי תשובה שמאשרת את זה. אז את היית גם המחלקה המשפטית של עצמך. כן. כביכול, כי בעצם, כן, זה כמו שאתה יכול לייצג את עצמך במשפט. הלכת וקראת את הספר והבנת? כן. אוקיי, אהבתי מאוד את השיעור הזה. תגידי, אבל מה קרה ב-2022 שהריביות התחילו לעלות? אז רגע, בין לבין, אחרי שסיימנו להקים להם את הפרויקטים, יזמנו עוד ועוד ועוד פרויקטים ואמרנו, טוב, עכשיו יש לנו כסף, נלך לבנק, אנחנו חברה מכובדת, עשינו כבר 15 מגה, יש לנו ספר עם תמונות שלנו,
נלך לבנק ונבקש הלוואות. ובאמת, גייסתי כמעט 100 מיליון שקל לכל הפרויקטים שלנו מהבנקים, והתחלנו להקים גם אותם. רגע, זה בנוסף לשותף שהכניס כסף? כן, זה בנוסף, הוא לא הכניס ל-EDI, אנחנו פתחנו את השותפות, שמנו שם את הפרויקטים. עכשיו ל-EDI, התחלנו טה-טה-טה-טה להקים, תחשוב שמכאן יש הקמות ועולה כסף למעלה והכול טוב. מתחת ל-EDI, במקביל לזה הבאנו עוד הרבה פרויקטים כאלה, כי ראינו שהם שווים כסף, וטוב, אז בוא נביא עוד. הבאנו, הבאנו, הבאנו, הבאנו. זה לחברה אחרת. לנו, ל-EDI למעלה. מה זה EDI למעלה? חברה שפתחת עם השותף, היא מתחת ל-EDI. זה חברת בת של-EDI. כן, ושל עוד מישהו. אוקיי. עכשיו הבאנו עוד עוד עוד פרויקטים, ועכשיו היה לי עוד פעם הרבה ניירות. למה לא הלכת all in איתו, עם השותף הזה? לא הולכת all in עם אף אחד. אוקיי. אם אמרנו, נראה כי טוב, אתה יודע, נעשה הכל איתו. אבל אם יש לנו הזדמנות להרוויח... זה סתם מנוגד לקופסה שאני רגיל לחיות בה, כי אני מעולם הסטארט-אפים, אז זה כאילו, אוקיי, יש את ה... כן, המשקיע, הוא נכנס למעלה, ואז... משקיעים, וזהו, ואז כולם באותו קופסה, אבל את אומרת,
יש את הקופסה שלו, ויש עוד קופסה אחרת. אני אתן לך משפט. לי אין שום מטרה להנפיק את החברה שלי. המטרה שלי היא לייצר לעצמי תזרימים, או לטווח הרחוק, או לעכשיו. או שאני מהוונת את זה ומוכרת את הפרויקט ונשארת שותפה באיזה משהו קטן, ואז יש לי כסף עכשיו, וממנו אני עושה נדלן, יש לנו גם חברת נדלן, או שאני שמה לעצמי פנסיה, כמה פרויקטים שמאוד מאוד טובים שנשארים שלי בצד. תגידי, למה כולם רוצים להנפיק? אני לא יודעת, אבל למטומטמים. לא. כאילו, תראה, אם יש משקיעים בתמונה, זה המטרה של המשקיעים לצאת באקזיט טוב על מה שהם שמו, נכון? זה המכפיל הכי גבוה שהם כביכול יכולים לקבל על כל שקל שהם שמו בחברה. אז זה אחד, אבל אם אין משקיעים, וזו חברה פרטית, והיא מצליחה, למה להנפיק? מה עם האגו את חושבת שיש חברות שמנפיקות כי זה כאילו איזשהו מיילסטון שרוצים לסמן לעצמם? יכול להיות, אבל לא עושים דברים מתוך, אני לא עושה דברים מתוך אגו, זה לא הגיוני. אני רוצה, מה אני רוצה בסוף? הרי מה אני רוצה בסוף? לחיות טוב,
שיהיה לי כסף לקום בבוקר לא להיות חייבת דין וחשבון לאף אחד? מה אני צריכה לדווח על כל אפצ'י שעשיתי לבורסה? להחזיק אנשים שיעבדו בזה במשרה מלאה, היועצת משפטית, רואה חשבון, דיווחים כל רבעון, לספק תשובות? למה? אני בת 24, נקודה, עכשיו 27, מה, אני משעמם לי? למה שאני אקלע את עצמי בכלוב הזה? אני צריכה כסף, לייצר תזרים. אני כל כך מסכים איתך, אני פשוט לא מבין למה אנשים, איך זה הפך להיות מטרה כאילו לזה. תקשיב, היה לי ויכוח עליהם שהנפיקה פעמיים, היא אומרת לי, מה? אבל זה החלום. אני אומרת לה, לא, זה לא החלום, החלום הוא לחיות טוב, מה החלום בסוף? כאילו, למה שמישהו ירצה להיות עבד של הדבר הזה? אם הוא יכול, שלא. אם הוא חייב כסף, הוא באמת בתקרת זכוכית, ויש לו פרויקטי ענק ולא יודעת מה, מי רוצה לעשות בך פרויקטי ענק תן לי לעשות פרויקטים בגודל שלי רווחיים רגע אבל עד גיל 24 לפחות עוד לא הגענו ל-27 נשמע שאת רוצה לעשות כל פרויקט שאת יכולה בסביבה. שמה כן, אני מדמיין אותך הולכת כאילו ביותר 60 חברים ובדרך מדביקה לאנשים סולאריים על הגב, כאילו.
חד משמעית, גם היום אני רוצה לעשות כל פרויקט טוב שאני רואה, אבל היו פרויקטים שאמרנו להם גם לא, גם בתקופה הזאתי. כן. אנשים שאנחנו לא רוצים להשכיר מהם את הגגות, כל מיני, אתה יודע. אוקיי, אז... אז הלכתי לבנקים, הבאתי כסף. הבאת 100 מיליון שקל? כן, התחלנו להקים את הקולקים לעצמם. איך בבנק? מה בבנק? כן, מה בבנק? אני סתם אגיד לך, פגשתי לא מזמן חבר אז הוא סיפר לי שכשהוא היה, הגיע לבנק בגיל 40 וזה, לדבר איתם על משכנתה, אז מישהי אמרה לך, הזאת מהייעוץ משכנתה אמרה לו, האמת, אני קצת מאוכזבת ממך. זו אמרה, מה? זאת אומרת, לא יודעת, אתה בחור די אינטליגנט, מאוד חכם, יש לך אחלה חברה, זה מה שיש לך ב... כאילו זה מה שהצלחת להשיג. עכשיו, זה היא אמרה, לגבר לבן בן 40. אז אני רק רוצה לדמיין, כאילו, מה, איך הסתכלו עלייך ואמרו לך, מה, מה עכשיו, 100 מיליון שקל? אני באתי עם מיינדסט של, אני פה, כאילו, למעלה, אף אחד לא רואה את זה, נימיקות לא עוזרות,
אני למעלה, הבנק יכול לעזור לי, אבל את אותם הסכמים אני יכולה לקחת ולמכור. אבל איזה יופי של מיינדסט, אני, ההורים שלך צריכים לכתוב ספרים. בכל פודקאסט אומרים לי את זה. באמת? מה זה המיינדסט הזה? את יודעת, אנשים בגיל 40 הולכים לראיון עבודה ורק אומרים, אוי, אני רק, שרק אני אתקבל, שרק יעשו לי טובה. הם שוכחים שכאילו המקום עבודה צריך אותם, באותה מידה שהם צריכים את המקום עבודה. נכון. אנשים לא מבינים את זה. הם לא מבינים שיש להם, אני חושבת שהם פשוט לא מרגישים שיש להם תחושת משמעות. זה מתחיל מזה. אוקיי, רגע, תעצרי. שהם משמעותיים. מה, מה זאת אומרת? אני הרגשתי שאני עושה משהו טוב, לא רק לי, כן, זה אחלה לעשות טוב, לעשות כסף, אבל הרגשתי שאני עושה משהו עם משמעות למדינה, לעולם. לא יודעת, ככה הרגשתי, ובגלל זה הרגשתי שכשאני באה לבנק ואני באה עם תוכנית, אין, מה יותר טוב מזה? לקוח טריפל-איי, 25 שנה, חתום, לפני שהם בכלל מימנו את זה. כן. באה עם כל האישורים, באנו, אמרתי לך, היינו כאילו,
גם היום אנחנו משתדלים להיות 150% בהכול. כן. באתי עם תיקים מסודרים, כן. כאילו, הם לא ראו דבר כזה, אתה מבין, בעולם הסולארי. אוקיי, אוקיי. וזה, אני חושבת, משהו שגם גרם להם להרגיש שאני באמת פה, ולא רק כאילו לבוא ולהיכנס בשחצנות כזה של היי, שלום, עשיתי ככה וככה מיליונים בשנה הראשונה, אתם חייבים לתת לי. כן. אוקיי, זה חשוב הדבר השני שאמרת, כי זה משלים. הדבר הראשון, יש אנשים בדור היותר צעיר משלי, שהרבה באמת מגיעים יותר ביטחון וזה, אבל באותה נשימה את אומרת, אני גם הייתי הכי מקצועית והכי רצינית והכי עם תובדות. נכון, אני גם עשיתי. יש לי דוחות עם רווחים של מיליונים שנה לפני. כן. באמת עשיתי, הלכתי, מצאתי שותפות, הכנסתי את הפרויקטים, הקמתי אותם, הוצאתי מזה כסף. הבאתי עוד פרויקטים, יש לי המשכיות, יש לי משהו שהוא קיים, כאילו... כן, כן. וככה גרמתי להם להרגיש, לכל ארבעה הבנקים הגדולים. לוויתי מארבעה, אני גם פתחתי מזרחי, לאומי, דיסקונט ופועלים. ארבעה, הראשונים היו פועלים שהאמינו בי,
אין עליהם, חמודים מאוד, אנחנו גם עד היום עובדים איתם. ואני חושבת שאני ממש השתדלתי לתת להם את כל הסיבות להאמין בי. בדיוק השבוע אני אספר לך סיפור מצחיק על הבנקים. הייתי עם חברה באיזה פגישה בחוף הכרמל. באחד מהמושבים הלכתי לחתום איזשהו הסכם על גגות מול המושב. ואז אחרי זה אמרתי לה, תקשיבי, בואי נשב באיזה בית קפה. שאלתי את הבחור מהמושב, הוא אמר לי, לכי לכרם מהרל. אז הלכנו לכרם מהרל וישבנו שם באיזשהו בית קפה, ואז ראיתי שאם ממשיכים טיפונת ישר, יש שם יקב שנקרא אמפורה. ונזכרתי בזה שבפגישה אנחנו עשינו פרויקט מאוד מאוד גדול על מאגר מים שהיה אמור לצאת לדרך, והבאתי לזה מימון, ניסיתי להביא לזה מימון, אז לקחתי את בנק מזרחי, את הנציגים, לעשות סיבוב בפרויקטים שהם כבר, היה לי חשוב כאילו לחבר אותם לשטח, שיראו במה הם שמו כסף. אז לקחתי אותם לפרויקט מאוד גדול שהקמנו, שהם מימנו, אחר כך, ולדבר גם עם המושב, לראות כאילו שהלקוח מרוצה, שהדבר הזה, הניירות האלה, יש מאחוריהם משהו. ואז לקחתי אותם למאגר מים ממערכת סאפה עליו, של הספק של המצופים,
שרצינו לקנות ממנו את המצופים, שיראו את הדבר הזה, שזה קורה, שזה לא המצאה שלי, זה כאילו קיים. כן. ואז בסוף לקחתי אותם עקב, ואז הסברתי לה, תקשיבי, אני הייתי כאן עם הבנק, עם הנציגים כאילו של ההנהלה, ופתחתי להם שולחן, ואז היא אומרת לי, וואי, תקשיבי, מי חושב לעשות דברים כאלה? אמרתי לה, אמרתי לה, בסוף, זה בני אדם, כאילו, מה הם רוצים לראות? הם רוצים לראות שאת הכסף שלהם השקעתי במקום הנכון, שאנשים מרוצים, שהפרויקט הבא הוא פרויקט שהוא לא מסוכן מדי, שאני לא מסוכנת להם, ובסוף כולם אוהבים יין וגבינות כי איך אפשר לטעות ביין וגבינות אז גם לקחת אותם לאיזה משהו כיפי כזה ובסוף הם אישרו 8 מיליון שקל נוספים. אהבתי מאוד. כן זה היה. עכשיו רגע תגידי לי, מגיעה 2022 והריבית מתחילה לעלות. מה קורה? עכשיו אני נולדתי ב-96, מה זה אומר? שכל חיי הריבית הייתה אפס. אין לי סצנריאל כזה, שתי דברים, ביבי בשלטון וריבית אפס, זה מה שאני מכירה בכל, אתה יודע, ברוב ימי חיי. כן.
ובטח שבימי חיי שאכפת לי בכלל מעל מהריבית, כן? לא האמנתי שזה דבר שבכלל יכול לקרות. כאילו הרגשתי שכל מה שלמדתי בתארים האלה ירד הטמיון, כי כאילו לא הסבירו לי שהריבית יכולה לעלות. הסכומים שלי מול חברת חשמל לא צמודים למדד. אני נשחקת. Oh my god. ב-100 מיליון שקל בגיל 20 ומשהו, אתה פתאום קם בבוקר והמערכת מתחילה טיפה לא להחזיר את עצמה בחורף. ואז מה עושים? וואו. כן. מה עושים? מה עושים? הכל זה אנשים. הולכים ומדברים ומסבירים ומשקפים ומבקשים לדחות ולפרוס ולסדר, וקודם כל לא משקרים. זה הכי חשוב. אני לא ציירתי אף פעם מצב שבו הכל מושלם לבנקים. הם גם הבינו את זה. הם גם, הם יכלו להקריס אותי הרי בקליק, כאילו אם הם רוצים עכשיו, רואים, יש בתוך ההלוואות האלה מין נקודה כזאת שבה אם הבנק רואה שהמערכת יכולה לא להחזיר את עצמה הם רשאים לפרוע בפירעון מוקדם את כל ההלוואה במכה.
וואו. כן. ואת זה סידרתי. אבל... תגידי, סליחה רגע, שאלה אישית. כן. זה ברמה שאת לא ישנה בלילה או שאת עדיין ישנה בלילה? אני ישנתי טוב מאוד. איזה מעצבנת את, וואי. עדי היה לו קצת יותר קשה. אבל זה אופי. לי קשה עכשיו, שרק מהסיפור שלך קשה לי. אני אגיד לך מה, יש לי אופי של, אתה מכיר את האנשים האופטימיים? כן. זה האופי שלי, ככה נולדתי. קוראים לזה אופטימי חסר תקנה. כן, אז זה ממש, אני כזו, אני ממש אופטימית. כל התקנות של הספר של רשות החשמל לא יעזרו. אני ממש ממש אופטימית, וגם אתה יודע, מה שעולה יורד בסוף, אולי זה ייקח עוד זמן, כאילו זה יסתדר בסוף. כן, כן. אז הלכת ופרסת. הלכתי ודיברתי, ואתה יודע, מה שיכלתי עשיתי. כן. אבל במקביל לזה היה לנו את הדבר היותר קשה, אני חושבת שזה היה להרבה חברות בשוק של הסולארי, שכל הנושא של ההליך התחרותי מספר שלוש, מה שרשמתי לך ב... אמרתי לך שאני לא קורא. אתה לא קורא. אני אסביר לך, זה קרה גם ב-2022. תחשוב רגע שאני בסערת הריבית, היא התחילה לעלות, אני זוכרת כי סבא שלי נפטר ביולי.
כן. אני ממש זוכרת את זה, כאילו, ישבתי מחוץ לשבעה ואמרתי לה, עדי, וואי, מה עושים? כאילו. מתחילה לעלות הריבית. בסדר, בהתחלה זה שטויות, זה צ'יפס, אבל עלה, עלה, עלה, עלה, עלה, עלה, עלה, עלה, עלה, עלה. הגענו לחודש ינואר. בחודש, שנה לפני, אנחנו לקחנו מאיזושהי חברה שזכתה בהליך תחרותי. מה זה הליך תחרותי? רשות החשמל אמרה, אם על כל קילוואט לצרכן פרטי אני יודע לשלם 40 אגורות, ולצורך הדוגמה, את, דניאל, יזמת, ואת רוצה לעשות על גג ענקי, אוקיי? אז אני לא יכולה לשלם לך 40 אגורות על כל קוטה שתייצרי כי זה מאוד מאוד גדול ואני, על אחת כמות. כן. אז בעצם עד הגודל של כל הצרכנים, את יכולה לקבל את אותם 40 ומשהו אגורות, ומשם והלאה, אם את רוצה להקים סולרי על גגות גדולים, שהיו לי פרויקטים כאילו בכיס כאלה, אז את צריכה לזכות במכרז. המכרז היה ב-2019, העריכו, העריכו, נתנו הערכות אליו, ואז ב-2021, אמצע ה-20, יש משהו כזה בין 2021 ל-22,
אנחנו אמרנו, טוב, אנחנו צריכים להתחמש במכרז הזה כדי שיהיה לנו כלי נשק לגגות הגדולים. וזה מכרז לזוכה יחיד, או שכולם יכולים... לא, היה כמה זוכים. פתחו נגיד מכסה 400 מגה, כל אחד זה 10, זה 30, זה 50, זה 100. אבל מי ניגש? חברות ציבוריות גדולות. אז אנחנו לא ניגשנו, גם זה היה ב-2019, בכלל הייתי בארצות הברית, ואנחנו מצאנו חברה שמוכנה לתת את המכסה שלה, לא למכור, אלא לתת, בתמורה לערבויות. צריך לשים ערבות לרשות החשמל כנגד המכסה, ואם אתה לא משייך את המכסה עד תאריך מסוים, היא מחולטת. אבל הרגשנו מאוד בטוחים, כי היה לנו את הפרויקטים ביד, אמרנו, טוב, ניקח מהם לשייך ענקים, זהו, הכול בסדר. הלכנו, לקחנו מהם, נכנסנו שם ל... זה היה בבעלות של חברת ריט, אם אתה יודע מה זה חברות ריט, זה קרנות של תשתיות, כאילו הם מחזיקים באגד. כן, כן. אני נכנסתי ככה, בדיוק כמו שאני לבושה עכשיו מכפכפים וגופיה וזה. היי, מה קורה? במקרה היה שם אחד הבעלים של הקרן,
והוא אמר לי, תקשיבי, כאילו ישבנו לדבר איתו, הוא שאל אותי מה אני עושה פה, אמרתי לו, באתי לחתום על המכסה, הוא אמר לי, וואו, את לוקחת מאיתנו את ה... כאילו, הם פחדו מערבויות, שתבין. את לוקחת מאיתנו את המכסה, כאילו, מי זאת? איזה אומץ יש לה? ואז נהיינו גם בקשר נורא טוב איתו, אבל מה שקרה בסוף זה שלקחנו את המכסה, שמנו את הכסף מול רשות החשמל, התקדמנו בחיינו. התחלנו לשייך את המכסה. ואז קרה משהו שלא... רגע, קטעתי בחייכם, זכיתם במכרז. לקחנו מהם, הם זכו כבר ב-2019, ואנחנו רק החלפנו את הערבויות ולקחנו לרשותנו את ה-10 מגה האלה. כן. אני אעשה לך סדר במספרים. 10 מגה זה מיליון וחצי שקל ערבות. אוקיי. אוקיי, עכשיו ערבות בנקאית זה ערבות שקל לשקל. כן. שמנו שקל לשקל, סגרנו אותם, נתנו אותם לרשות, קיבלנו את המכסה. התחלנו לשייך. פתאום אנחנו מקבלים תשובות שליליות מחברת חשמל, אבל הסיבות אמיתיות אין להן מקום ברשת. במקביל לעליות ריבית, אני פתאום אומרת, וואו, אוקיי, פרויקט ועוד פרויקט ועוד פרויקט, הכל תשובות שליליות. מה אני עושה? עכשיו, זה שלב שתחשוב שהייתי עסוקה עם הבנקים,
לא התעסקתי, כאילו כן רבתי עם חברת חשמל, אולי לפעמים פניתי לרשות, אבל לא הלכתי אליהם ודיברתי איתם, כאילו לא הייתה סיטואציה כזו. ואז אמרתי, וואו, יש לי כאן בעיה אמיתית, ביולי 23 יחלטו לי מיליון וחצי שקל. עכשיו אני, אין לי מילים כאילו אפילו להגיד על איך אתה מרגיש באותה סיטואציה, כי אתה גם כל היום כאילו עושה הסלינג כזה של לנסות לסגור את העניין עם הבנקים, והמערכות כאילו מפיקות הכי טוב שהן יכולות, אבל הן לא מחזירות את החוב, ואתה כאילו מתחיל לצבור כאילו ספקים שאתה חייב להם כסף, אתה מתחיל להיות במצב בעייתי. מה עם משקיעים? לא. אם יש משהו שאני לא, אני לא, לא מוכנה להכניס משקיעים לחברה. אוקיי. באותו נקודת זמן אמרתי, אוקיי, אנחנו בינואר 23 עכשיו, כן, אני שמה אותך רגע על ציר הזמן, הריביות כבר גבוהות, ואני מחליטה שאני נוסעת לרשות החשמל. קבעתי פגישה עם בחור בשם אריאל רזי, רשות החשמל או חברת החשמל? רשות החשמל. של המדינה.
המדינה היא אחראית על המכרזים, חברת החשמל רק נותנת אישורים. שמה התוכנית שלך לדבר לליבו? כן, אני אמרתי, אני אלך אליו, אני אשב איתו, אני אגיד לו, תקשיב, כאילו, וואלה, אני מקבלת תשובות שליליות. יש לי מיליון וחצי שקל פה. זה גם מה שקרה, אני קבעתי איתו פגישה, נכנסתי אליו, אמרתי לו, תקשיב, תסתכל, עשיתי לו אקסל מסודר. תראה, אין מקום ברשת, מה זה בעיה שלי? תיתן לי לשדרג את הרשת, תתן לי לעשות משהו, אבל אל תגיד לי לא, ואז תחלט לי גם, באיזה עולם זה נשמע לך הגיוני? רשת זה רשת החשמל. נכון. ולשדרג את הרשת, זאת אומרת שיהיה עוד מקומות שבהם אפשר להכניס חשמל כזה ולא חשמל אחר. בדיוק. אז מה אמרת לו? אמרת לו, אני אשתתף איתך בבניית התשתיות, התכוונת? מה זה לשדרג את הרשת? כן, כן, לא אכפת לי, אני מוכנה לשים עוד כסף, אני מוכנה להרוויח פחות בפרויקטים האלה, אבל אל תחלט לי את הערבות. ואז אתה יודע מה הוא אמר לי? מה? זה בעיה שלך שאת חברה קטנה, יחסית לשאר החברות שזכו, ושאת לא מצליחה לשייך את המכסה שלך, אלו תנאי המכרז. חוק המכרזים במדינת ישראל זה חוק מאוד קשה. את רוצה לשנות לחי לבגץ?
ביי. אז מה עשית? וואו, התחרפנתי. קודם כל, לא התחרפנתי עליו, כן, אני לא... כעסתי מאוד. וחזרתי ואמרתי, אוקיי, אני אמשיך לנסות להתמודד רגע, לנסות לשייך את זה במקומות אחרים, וראיתי שזה גם לא הולך. ואז בחודש מאי כתבתי הודעה, אם אתה רוצה, אני יכולה להקריא לך אותה. יאללה. אתה רוצה? כן. אז אני אמצא אותך, חכה. אתה עדיין ישנה בלילה בשלב הזה? כן. אני כבר מרחם על הדין, מסכן כמה הוא לא ישן. כן. זה לא פשוט. בואו נראה. איך קוראים למנכ״ל החוקוד של? דניאל עכשיו מחפשת בטלפון שלה. את ההודעה. את כל ההודעות החשובות שיש לה. מוכן לזה? כן. מצאתי. למי כתבת את זה? ב-1 במאי. למי את כותבת את ההודעה? אני כתבתי את זה ליושב ראש רשות החשמל. ליושב ראש רשות החשמל. כן. בוואטסאפ. בוואטסאפ. שלום אמיר. אני דניאל, אני בת 26,
ובארבע השנים האחרונות אני יזמת עצמאית בשוק האנרגיה המתחדשת. בניתי חברה מדהימה ב-10 אצבעות שהחזיקה מעל ל-40 מגה-ואט של חשמל ירוק שנמכר למדינה. בשנה האחרונה המתאימות של משרד האנרגיה ורשות החשמל לבעיות של היזמים שאינם חברות מונפקות הגיעה לגבול שאי אפשר לתאר. אני מבקשת לקבוע פגישה עמך טרם סגירת החברה שלי והעברת הפעילות לחו״ל. ככה כתבתי לו. הנה תראה. לו, למנכ״ל משרד האנרגיה אותה הודעה copy-paste כאילו רק עם השם למעלה וזהו לשתיהם שלחתי את זה. אוקיי. ואז הוא התקשר אליי. כן. והוא, העוזרת שלו, לא זוכרת מי, ואמרו לי תקשיבי דניאל, אנחנו רוצים לקבוע איתך פגישה. ברשות החשמל אמרתי יופי מעולה. באתי לפגישה ברשות החשמל וישבו בשולחן ענקי יושב הראש של הרשות. אפשר לשאול אותך עוד שאלה אישית? כן. מה את עושה באוטו בדרך? את נסעת לשם באוטו? אה, שמה? בדרך לשם? חשבתי באופן כללי. לא, בדרך לשם.
כן, ברור שאני נסעת לשם באוטו. מה אני עושה באוטו בדרך? כלום, אני לא מכינה את עצמי. נסעתי עם עדי, אני זוכרת שנסעתי עם עדי, ואמרתי לו שאני הולכת להיכנס ברשות. אבי לא אמר לך בוא נכין מצגות, בוא... איזה מצגות? תקשיב, אני... אתה לא מבין, זה תחום של ערסים. שום מצגות. נכנסתי לשם בשביל לשבור להם את השולחן על הראש. הם הולכים לרסק לי את החברה. כאילו, איזה מצגות יש פה? כאילו, איזה מצגות הם רוצים? אני הייתי עצבנית מאוד. אני מעניינת אם הטיקטוק היה לפני או אחרי, אבל אני עשיתי סרטון עליהם, על הדבר הזה. אני קראתי לזה עוקץ היזמים הגדול בתולדות מדינת ישראל, הליך תחרותי מספר 3, ופרסמתי בכל הקבוצות שהיה סולארי. זה הגיע לכנסת. מה זה הליך תחרותי מספר 3? ההליך הזה שלקחתי מהם, שליסיתי לשליח... אה, עם המכסה והערבות והזה. כן, כן, כן. עשיתי, פתחתי עליהם על 100, לא היה לי אכפת, כי אמרתי, מה אכפת לי? כאילו, אם אני כבר על הקצה, אז בואו נפוצץ את כולם, כאילו. ולא אמרת, אני אשרוב קשרים, אחר כך אני צריכה אותם... לא, איזה קשרים? אם אין חברה, אז איזה קשרים אני צריכה?
כאילו, זהו, אז אמרתי, יאללה, נכנסים. רגע, אז הלכת ל... פתחת את הדלת ו... נסעתי לירושלים. פתחתי את הדלת, נכנסתי, ואמרתי להם, קודם כל, אני רוצה שתדע מה קרה עם אריאל אל-מעסי הזה, שאמר לי שאני חברה קטנה. קודם כל, כי זה מאוד לא, כאילו, לא אומרים דברים כאלה. אין לך פתרון, תגיד כאילו שאין לך פתרון, תגיד שיש בעיה, אבל לפחות תקשיב לבן אדם שיושב מולך. ולא משנה, התחלתי לדבר איתם על כל הבעיות שלהם. התחלתי מהליך תחרותי מספר 3, עברתי אחרי זה לבעיה של ההסדרת הגירה, אני הרי מאוד טובה ברגולציה. התחלתי לייעץ להם, לתת להם כל מיני נקודות שהם צריכים לשפר, כי אחרת לא יהיה פה שוק במתח נמוך. זה היה בחודש מאי. אני חושבת שאחרי זה, לא זוכרת אם זה היה אחרי, כן, ב-12.7 זה היה במולדת שלי. עליתי לזום בכנסת, ודיברתי על ה... גם על אותו, על אותו בעיה. פשוט חזרתי על הבעיה, והסברתי שאי אפשר לתת ליזמים תשובות מהמדינה, ואז לחלט להם ערבות, למרות שזה בחוק המכרזים. זה פשוט כאילו לא הגיוני. אתה מבין כאילו שהמדינה אחראית על הרשת, כאילו, אתם לא יכולים גם לקחת לי כסף,
וכאילו, זה לא עובד. כן, ואז להגיד, אין איפה להכניס ברשת את החשמל. כן. זהו, ואז חיכי איתי, וגם ניסיתי בהתחלה לרתום חברות ציבוריות איתי למלחמה, אבל הם אמרו לי, תקשיבי, אנחנו לא יכולים לפתוח בהליך כזה, כי מבחינתנו זה רק ללכת לבגץ, וזה לא טוב למניה, לתבוע את המדינה שעובד בה, כאילו. להם יש קשרים שהם מפחדים לשרוף? לא, גם הם, כשאני הייתי מסתובבת במסדרונות, גם המנכ״לים שלהם הייתי רואה אותם שם. אה, כן, אוקיי. כן. אבל עשיתי את זה תמיד בכבוד, כאילו, לא, אף פעם לא באתי וצעקתי, או התנהגתי לא יפה, כאילו, פשוט הסברתי מדם ליבי את הבעיה, כי זו בעיה אמיתית, שפגע בי וכאילו גם פוגעת במקומות עבודה של אנשים שעבדו אצלי, ותפגע בעתיד, לא יודעת, זה כאילו, גם אם אני לא חברה ציבורית, זה פוגע בציבור. בסוף אני מייצרת אנרגיה מתחדשת, אני יזמת טובה, הם מכירים את השם שלי, כאילו. ואז בחודש, לא יודעת מתי זה היה, אני אגיד לך, כי הוא שלח לי את זה.
נראה לי יולי גם. מתי היה הטיקטוק לפני או אחרי הפגישה שם? אני אגיד לך. זה היה לפני. ב-24 לשישי זה היה. שלחתי לו הודעה בראשון החמישי, ב-24 לשישי, אתה רואה, הליך תחרותי מספר 3, עוקץ היזמים או כדור. ובפייסבוק זה רץ ממש חזק. זה הווידאו. כן, זה וידאו. ממש דיברתי, כאילו הסברתי את הבעיה. פשוט הסברתי את הבעיה. ואז בחודש אוגוסט, נראה לי, הוא שלח לי הודעה, דניאל, אנחנו הולכים להחזיר לכולם את הערבויות. לא נכון. מה זה כולם? כולם. יש איזה 500 מיליון שקל בערבויות. כל הערבויות החלוצות? לי יש מיליון וחצי. לא חילטו אותם. לא, שהיו אמורות להיות חלוצות. ביולי היו הולכים לחלט, נתנו ארכה עד אוגוסט, ובאוגוסט קיבלתי הודעה מיושב-ראש הרשות, שבגלל המלחמה שלי,
הם הולכים להחזיר את הערבויות. בלי בגץ. בלי בית משפט. אז לך יוותרו על המיליון וחצי? לא יוותרו, כאילו יחכו שזה... לכולם, למי שרוצה. נתנו אופציה למי שרוצה להחזיר את המכסה ולהחזיר את הערבויות. אה, יפה. כן. אז לך מיליון וחצי, אז כמה בסך הכל? 500. 500 מיליון שקל? כן. לא יודעת אם כולם החזירו, אבל הרבה החזירו. כי אין מקום ברשת, אז כאילו, לא היה להם מה לעשות עם זה. כן. זה כמו שיגידו, כאילו, כי אני לא בטוח שכולם הצליחו לעקוב, אבל זה כמו שיגידו לכולם, אם אתם רוצים לשים לכולם, סתם אני אחפש דוגמה קלה, כל מי שרוצה יכול למכור ראוטרים של וי-פיי כדי שלכולם יהיה קליטה בכל מקום עם הווי-פיי, ואז אחרי שכולם לקחו מלא הלוואות כדי וקנו מלא נתבים ומתחו מלא חוטים כדי כבר לחבר את הזה, אומרים לו, הלו, בסוף כבר יש מלא קליטה לכולם אז לא צריך, או משהו כזה. כן, רק קצת הפוך, כאילו, משהו כזה, אבל הפוך טיפה. אז, זהו, אז, זה. אז החמש מאות מיליון שקל האלה ש...
זה של כל מיני אנשים, כן? לא רק שלי. לא, ממש לא. אתם היה מיליון וחצי, אבל הרבה מאוד יזמים שהיו תקועים באותה בעיה שהייתה איכשהו, כן או לא, גם קשורה בעצם למצב של עליית הריבית, כי אני מניח שהרבה אנשים נקלעו לאותו מצב של כאילו עכשיו. כולם. בגלל עליית הריבית לקחת עוד סיכון, סיכון, לקחת עוד... אני לא חושבת שזה אם לקחת עוד סיכון, זה כן הייתה עליית ריבית, כולם היו בבעיה, גם עד היום יש הרבה אנשים בבעיה, אני אסביר לך מה אנחנו עשינו בשביל לפתור אותה, אבל ברמת ה... כאילו הרשת, היא הייתה בבעיה, חברת חשמל לא יכלה לקלוט יותר מתקנים, אז היזמים אמרו, אוקיי, אני אחזיר, כי אין לי איך לממש. כן, מטורף. כן. טוב, אמרו לך תודה כולם? שלחו לי הודעות. ידעו שזה קשור אלייך? כן, מה, אני עשיתי רעש כאילו אני... לא, אבל... כאילו זה הדבר היחידי שאני עושה כל היום. את חזקה בטיקטוק? בפייסבוק, בשוק הסולארי, כן. בשוק הסולארי? אוקיי, אוקיי. את חזקה על גגות של מושבים. אני חזקה על האנשים הרלוונטיים. אוקיי.
טוב, אז רגע, מה קרה מאז? זה כולה שנה עברה. נכון, אנחנו בסוף 23, יש עדיין בעיית ריבית. אנחנו בתחילת 24 עשינו עסקה עם חברה ציבורית, פתחנו שותפות ולקחנו חלק מהפרויקטים והכנסנו אותם לשם. אה, כמו שעשיתם בהתחלה. כמו שעשינו בהתחלה ועכשיו גם אנחנו מכניסים עוד פרויקטים לשם. אנחנו עובדים איתם ומגדילים את החברה כי יש לנו שם אחוזים משמעותיים וכי להם יש כסף ציבורי אז הוא זול. אז יותר קל להביא ככה עוד עסקאות וגם יותר יציב כאילו וזהו ועיצבנו והחברה שלנו במצב מעולה ויש לנו את הפרויקטים שלנו ויש לנו את הפרויקטים איתם. זהו אנחנו... איזה יופי. טוב, מילה על השביעי באוקטובר, הבנתי שאת מקיבוץ בעוטף. נכון. מילה על השביעי באוקטובר. זה לא יספיק, איך אפשר להגיד מילה? אני אגיד לך מה, את עוסקת בעניינים ב... הייתי רוצה להגיד רומו של עולם, אבל זה חשמל, זה ההפך מרומו של עולם, זה כאילו העולם עצמו. זה התחתית של העולם עצמו. איך מנהלים חברה, איך עוברים משברים כאלה, איך עושים את כל הדברים האלה,
ותוך כדי שכאילו התוהו ובאו קורה לך מתחת לבית? לא רק שעשינו את כל זה, גם במהלך הזמן הזה שהיינו מפונים, והיינו, מהשביעי לעשירי בערך עד ינואר, עשינו את העסקה עם החברה הגדולה. אתה צריך להיות סופר מפוקס, סופר על הדברים, כאילו אתה צריך לחיות את העסקה, ולא רק את הקושי שלך, וזה קושי מהותי, כאילו אנחנו ברחנו מהקיבוץ בשביעי לעשירי בבוקר, ואז חזרנו לקיבוץ לקחת את ההורים של עדי, וראינו בדרך הרבה מאוד מראות לא נעימים. ואז פונינו, כאילו בגדול אנשים בקיבוץ מפונים יש להם אפילו עד יולי, כאילו הם עד עכשיו מפונים. הם בים המלח? איפה הם? לא, הם בנחשולים, קיבוץ נחשולים. אנחנו נתפנינו לתל אביב כי היה לנו את העסקה, וכל החברה, וכל הבלאגן הזה, זה כאילו צריך לטבל, לנהל את זה. זהו, אני מנסה כאילו לחשוב מה עוד אני יכולה להגיד על זה, כאילו שזה קושי, אבל שורדים את זה, כאילו מה אפשר לעשות עם זה? זה מאוד עצוב. גם היה לי חברים שהיו במסיבה, ו...
אבל מה אני יכולה לעשות עם זה? כאילו, אתה יודע איך אומרים, ב-AA, כאילו, איך? לשחרר את הדברים שאתה לא יכול לשלוט בהם. וואו. אז גם את הריבית שחררתי באיזשהו שלב, וגם את זה, כאילו... וואו. לא, אני רק אגיד שרגע לפני ההקלטה, פתאום התחלת לספר לי שאת בעצם האזור, והאמת שאז את לא הצלחת להפסיק לדבר, כאילו, היה לך הרבה, אני חושב שפשוט השאלה out of nowhere שלי קצת... כן, היא הייתה מנותקת לי מהקונטקסט. לא, זה כי... לא, כי רק רציתי להגיד, כי זה הכל נשמע סיפור די מדהים, ורציתי להזכיר שכל זה קרה תוך כדי החיים עצמם, שהם כל הזמן הם שם. זאת אומרת, במקרה הזה שהשביעי באוקטובר זה החיים עצמם כפול אלף, אבל... אבל עשיתי מזה משהו טוב. אני יכולה להגיד לך ששבוע אחרי, קודם כל, בשבוע הראשון לא כל כך יכלתי לדבר, וכמו שאתם בטח שומעים, אני לא מאלה שדברים מעט, אז שבוע שלם שתקתי, ובשבוע השני, פתאום החלטתי שבגלל שאני לא יכולה להתגייס, כאילו, לצה״ל או משהו כאילו מהותי כזה,
אז אני פשוט אתחיל לדבר עם תקשורת זרה. ופשוט סיפרתי את הסיפור שלי של כל מה שהיה ב-7 באוקטובר, באנגלית למלא מדינות. לאנגליה עשו עליי כתבת עומק, ובארצות הברית היה לי כל שבועיים מין כאילו כתבה מתגלגלת של איך את עכשיו, ומה קורה עכשיו, ופה ושם. ורוסיה, ודרום אפריקה אפילו, ובאמת מלא מלא מדינות, אני כבר לא זוכרת, אבל בכתבות שעשיתי לארצות הברית שמע אותי איזה בחור יהודי צעיר בערך בגיל שלי, שאמר לי, תקשיבי, בואי נארגן כנס בניו יורק, ונגייס כסף לקיבוץ שלך. אוקיי. ועשינו את זה. וראש העיר היה, וקראו לזה 1000 סטיונג. ראש העיר היה? ראש העיר היה דם סייע. אני גם הייתי אמורה לטוס, אבל לא הסתדר לי לטוס. אבל שמו אותי כאילו במסכים, עשיתי כמו הטיקטוק ההוא, עשיתי כאילו סרטון על הסיפור ומה אנחנו נעשה עם הכסף, ותודה רבה, וגייסנו איזה 150 אלף דולר לקיבוץ. כן, וזה גם הגיע לקיבוץ בסוף. כאילו, כל המעגל מדהים, כי גם עשינו את זה, וגם זה הגיע לקיבוץ, ולא עבדו עלינו ולא...
כן, זה היה אחלה. טוב, דניאל, אני אמשיך להיות בפליאה. אני שוב מבקש מההורים שלך שיכתבו את הספר וישלחו לכולנו. אני חושב שהסיפור שלך מדהים, וכל מה שאני רוצה עכשיו זה שהבת שלי קצת תגדל ותשמע אותו. אוי, תודה. גם השנייה, אבל היא עוד ממש קטנה. כי אני חושב שבסוף זה מה שנותן הרבה מסוגלות. יש לך הרבה, כאילו, סיפרת פה וגם עפת על הדברים שעשיתם, ובו זמנית כאילו יש את הצניעות של כל הזמן של ה... כאילו שהדברים הגדולים פה קרו מתוך ערכים ומתוך מיינדסט, ולא מתוך איזה גאונות או איזשהו משהו ש... שוב, התקבלת לאינטל וזה, אז נראה לי שאת גם מאוד מאוד אינטליגנטית,
אבל כאילו בלי קשר לזה, הדברים שהיו פה מאוד בולטים זה האומץ וההתמדה והנחישות והזה, ואני לוקח מהם הרבה מאוד כוח, אז אני בטוח שגם המאזינים, המאזינות, אז תודה ששיתפת. תודה רבה לך. זהו, טוב, חברים, עד הפעם הבאה תשלחו את הפרק הזה לכל מי שאתם מכירים, שיש לו ילדים, וגם לעצמכם ולחברים כדי שזה ישפיע עלינו לכולנו לטובה. יאללה, רק בריאות ושיחזרו החפופים. יאללה. ביי.


