להבין את דור ה-Z | הצעירים באמת ישנו את העולם? | לערער על החוקים | פופקורן 324
פופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל

להאזנה גם ב:באפליקציה שלנו (חינם)YouTubeSpotifyApple
הדס סולומון גולדפיין היא בת 18 וחצי, סיימה י"ב בבית הספר הבינלאומי בגבעת חביבה ולפני כן למדה בבית ספר דמוקרטי, ומחכה לגיוס למודיעין. דיברנו על דור ה-Z: על היחס שלו לחוקים ולאוטוריטה, על עבודה ועצמאות בגיל צעיר, על וואטסאפ ושיחות טלפון, ועל איך הדור הזה מצליח להגיע לעומק.
בפרק הזה
- לדברי הדס, לדור שלה אין עניין בחוקים רק כי הם חוקים, אבל יש ביקוש למסגרת, והיא לא מאמינה שישוב סוג השמרנות הקשוחה של הדורות הקודמים
- היא אומרת שהיא מקשיבה יותר למי שהרוויח את מעמדו, כמו מפקד שהגיע לתפקיד בזכות עצמו, ופחות למי ש"שמו אותו שם"
- בדור שלה, לדבריה, אנשים עושים יותר את מה שהם אוהבים מתוך סקרנות ומוטיבציה, ולא נשארים תשע שנים בחוג רק כי הורים או סבתא רשמו אותם
- היא מתארת שרוב חבריה עובדים מגיל צעיר, ושעבודה בגיל צעיר נותנת אחריות, ניסיון ועצמאות כלכלית
- הדס אומרת שהיא מכורה לוואטסאפ, שיחות טלפון מלחיצות את בני גילה, ושכדי להגיע לעומק היא שמה את הטלפון בצד כשהנושא מעניין אותה
על הפרק
על מי נצטרך לסמוך עם העתיד? האם דור ה- Z יודע לעבוד קשה? האם יש להם קושי עם מחויבות? האם אפשר לבנות עליהם שיצילו את העולם? ולמה הם לא אוהבים לדבר בטלפון?
כשבני הדור שלי היו צעירים יותר, היינו מאמינים לגדולים, ומנסים לחקות אותם. אבל דור ה-Z, פחות מתרשם מאוטוריטות, ופחות מתיישר לחוקים רק כי הם חוקים. הם לא ימהרו ללמוד פסנתר במשך 9 שנים רק כי ההורים דחפו. הם ילכו אחרי מה שהם אוהבים, ויקשיבו לקול הפנימי שלהם. האם זה אומר שהם שווים פחות או רציניים פחות? ממש לא.
לא יוצא לי לשוחח בפודקאסט עם אנשים צעירים, אז חשבתי שהגיע הזמן. הדס סולומון גולדפיין, בת 18 וחצי, שסיימה את לימודיה בבית הספר הבינלאומי בגבעת חביבה, ולפני כן בבי״ס הדמוקרטי לב השרון, שם למדה לערער על המציאות. או שמא זו תכונה של הדור?
רציתי להיכנס לראש של מישהי צעירה, ודעתנית ולנסות להבין אם בעולם הפלואידי שלנו, בו ״האמת״ מאותגרת מכל זווית אפשרית, האם דור ה-Z ימתח את הגבולות עוד יותר או אולי דווקא יחזיר אותנו לשמרנות שהייתה נהוגה בעבר?
ציטוטים מהפרק
אני אקשיב למישהי שיש לה איזושהי סמכות, אבל אני ארצה להקשיב יותר למישהי שאני יודעת שהיא הרוויחה את זה.
אבל אני חושבת שבדור שלי אנשים עושים יותר את מה שהם אוהבים,
אני סומכת עלייך מאוד, אבל לא על העולם.
שאלות ותשובות מהפרק
- האם דור ה-Z יחזור לשמרנות, לפי הדס?
- הדס סולומון גולדפיין אומרת בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, שהיא לא חושבת שהדור יחזור לשמרנות הקודמת. לדבריה אנשים עדיין רוצים חוקים ומסגרת, כמו שעה קבועה ללכת לישון, אבל לא את השמרנות הקשוחה שאביה מספר עליה ברוסיה. היא מתארת זאת כ"שוק חופש": ילדים שגדלו בבית ספר דמוקרטי הבינו מתי חשוב ללמוד גם בלי כפייה.
- איך הדס מתייחסת לאוטוריטה?
- לדברי הדס סולומון גולדפיין, היא מכבדת סמכות רק כשהיא מבוססת על מה שהאדם עשה, למשל מפקד שהגיע לתפקיד בזכות עצמו, ולא כשמישהו נמצא בתפקיד בלבד. כשהיא לא מכבדת את מי שמולה, אומרת, היא מקשיבה לו אך עם יותר התנגדות.
- מה הדס מספרת על עבודה בגיל צעיר?
- הדס סולומון גולדפיין עובדת מגיל 14 כמדריכת גלישה, ואומרת שרוב חבריה עובדים מאז שיכלו. היא מתארת שעבודה בקייטרינג והדרכה בתנועת נוער נותנות ניסיון ואחריות, וכן עצמאות כלכלית: היא עצמה טיילה בכסף שחסכה, ולדבריה הוריה אמרו לה שזה הכסף שלה.
- איך נראה הקשר של בני גילה עם וואטסאפ וטלפון?
- לדברי הדס סולומון גולדפיין, שיחות טלפון נחשבות מלחיצות כי כשמישהו מתקשר זה בדרך כלל משהו רע, והיא מעדיפה שירותי וואטסאפ. היא מכורה לוואטסאפ ועונה מהר, אבל יש בני גילה שמעדיפים לסנן. היא גם מספרת על הודעות קוליות בנות שלוש דקות שחברות קוראות להן פודקאסט.
- איך הדס מצליחה לצלול לעומק בעידן של הודעות קצרות?
- הדס סולומון גולדפיין אומרת שזה תלוי בסקרנות: בנושאים שמעניינים אותה, כמו פוליטיקה גלובלית, היא קוראת מאמרים גם באנגלית אקדמית ושמה את הטלפון בצד. בנושאים פחות מעניינים היא משתמשת בטיימר של חצי שעה עד 40 דקות והפסקה של 10 דקות.
- מה הדס אומרת על בינה מלאכותית?
- הדס סולומון גולדפיין אומרת שהיא לא מפחדת מבינה מלאכותית ושיש לה פינה בלב ל-ChatGPT, שעזר לה בכתיבת עבודות ובמציאת מקורות. היא מספרת שהיא ואחיה לימדו את אמם להשתמש בו כאילו היא מסבירה להם, והיא עצמה מתייחסת אליו בנימוס.
מי ומה הוזכרו בפרק
- אנשים
- טיילור סוויפט
- חברות וארגונים
- קמפוס IL
- ספרים, פודקאסטים וסרטים
- ChatGPT · יוטיוב · ספוטיפיי
התמלול המלאתמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות
היי, כאן ליאור פרנקל, אנחנו בעוד פרק של פופקורן, ואנחנו עדיין בתוך הפרקים שמתקשרים למלחמה ולמה שכולנו עוברים עכשיו, כי אי אפשר שלא. נתחיל ב... אנחנו מקליטים גם את הפרק הזה בחנוכה, ולכן אנחנו פשוט נבקש שיקרו עוד מלא מלא ניסים, ושאיכשהו נצליח לעבור את התקופה הזאת יחסית בשלום, ושכל החטופים והנעדרים יחזרו, ואולי יהיה גם נס שמי ש... אני לא יודע, כל מי שבמילואים יחזור בשלום, וגם נצליח לקיים את כל מטרות המלחמה, זה נשמע לי קצת מוגזם, אבל הלוואי שיקרו ניסים ונצליח שהכול ייגמר כמה שיותר מהר וכמה שיותר בטוב. היום אנחנו נדבר על העתיד, וניכנס לעיניים של אישה בת 18. אני לא יודע באיזה גיל מפסיקים להגיד נערה, בחורה,
אבל אישה בת 18, אולי לא אומרים אישה, אבל בכל אופן בת 18. אנחנו פה עם הדס סולומון גולדפיין, והיא צחקה עליי כששלחתי לה טופס למלא על הזה, כי בדרך כלל ממלאים שם על הקריירה, והיא אמרה לי, אתה יודע, אני בת 18, עוד אין לי באמת קריירה, בכל זאת, הכרחתי אותה לכתוב משהו, אז הנה איך שהיא תיארה את עצמה, אני בת 18 וחצי, סיימתי י״ב בבית הספר הבינלאומי בגבעת חביבה, אני מחכה לגיוס למודיעין, אני יכולת שלישית מתוך ארבעה, אני הבת היחידה, אני מאוד אוהב לעשות סקי, וכל הילדות שלי גלשתי גלים ורקדתי, מודרני, הכוונה למכון מודרני, אני אוהב לקרוא ולצפות במדב ופנטזיה, בזמן התיכון נכנסתי חזק לעולם הפוליטיקה הישראלית והבינלאומית, וגם למדתי את זה בדיפלומה הבינלאומית. בעקבות הסקרנות הזו, זה גם מה שאני כנראה הולכת לעשות בצבא, מה יש לדור ה-Z, שאת כבר הסוף שלו, את כבר על גבול דור ה-Alpha, לספר לנו על מה שהוא הולך לבנות במדינה הזאת, אנחנו צריכים אתכם,
אנחנו תולים בכם תקוות, אנחנו אכזבנו אתכם בכל כך הרבה דרכים, אז אני רוצה לשמוע את זה מהעיניים של הדס, שכבר הבנתם שהיא לא בדיוק מייצגת את כל הדור, כי היא בכל זאת מאוד, אולי אפילו מעל הממוצע, סקרנית ופעילה, אבל בכל זאת, גם על הייצוגים האחרים של הדור, היא תדע לספר לי הרבה יותר טוב ממה שאני, כי אני רק קורא על זה בכל מיני מקומות ומכיר שלושה וחצי אנשים בני 18, והיא מכירה כנראה הרבה מאוד. אז ניתן למוזיקה את המקום ונתחיל בעוד שנייה. כשהייתי בכיתה יא' אז הצטרפתי לפנימייה בינלאומית, וכחלק מהפנימייה יש חוקים שקשורים למגורי שינה. מגורי שינה מחולקים לבנים ובנות, ובכל חדר יש בין שניים לשלושה אנשים. עכשיו אני הייתי כמובן בבניין של הבנות,
ונהיה לי חבר בדצמבר של כיתה יא', והוא לא היה מהפנימייה. עכשיו, לכולם נהיו שם חברים, כי כשתוקעים מלא נערים ביחד, נוצר הרבה סיפורים מצחיקים. אז אחרי קישת כיבוי אורות, שהייתה כל יום ב-11, התחיל עולם משנה של התגנבויות. וזה נהיה ממש כיף. זאת אומרת, אני התגנבתי לחברים שלי, וחברים שלהם באו גם, וחברות הגיעו, וישנו שם, והם ישנו אצלנו, והכול נהיה בלאגן. ובאיזשהו שלב, כששמרתי סופש, כאילו נשארתי בקמפוס בסופש, חבר שלי אמר, וואי, אם אתם מתגנבים ככה אנשים שהם יודעים שצריכים להיות שם, אני יכול פשוט להישאר שם אחרי שעת כיבוי אורות, אני אסתתר, ונשאר ביחד בסופש. וזה היה אמור להיות ממש קל, אנחנו עושים איזה כל יום אנשים כאילו שהם יודעים שהם אמורים להיות בחדרים, אבל אנחנו מצליחים להסתיר אותם, זה היה אמור להיות פשוט, לא הייתה סכנה בכלל. אבל חברה שלי שכחה שהוא בחדר, ושכחה שאסור לו להיות בחדר,
אז היא פתחה את הדלת כשהמדריכה דפקה על הדלת. אני קפצתי להסתיר אותו, אני מטר 60 או מטר 80, ראו את הראש שלו, היא מדריכה ערבייה, אז היא ממש הפריעה לה, כל העבירה על החוקים והעבירה והכזה התרבויות התנגשו והייתי כזה לא לא אני מצטערת רק כאילו רוצים להישאר ביחד. וגירשו אותי מהקמפוס לשלושה ימים חשבתי שאני הולכת לאבד את כל החיים שבניתי לעצמי שם כי זה רק יא וזה. ואחרי כמה שיחות נזיפה עם ההורים שלי שאני צריכה אתה יודע צריכה להקשיב טיפה לחוקים כאילו סבבה אני באה מבית ספר דמוקרטי ואני לא ממש רואה היגיון בללכת לישון ב-11 אבל אני צריכה לקבל את זה. ואני גורשתי וחבר שלי גורש והוא אף פעם לא נכנס לקמפוס. הוא לא יכול להיכנס איתו? הוא לא נכנס שוב כי המנהלת לא אהבה אותו מאז. טוב אז אז את יודעת מה זה נקודה טובה להתחיל איתה כי אני חושב שכשמסתכלים על צעירים בגיל שלך אז
קשה להבין מה אתם הולכים לאהוב יותר. שיש חוקים או שאין חוקים כי בדורות שלפניכם כבר כאילו שברו קצת את כל החוקים. אז הייתה פה לפני זה שיחה עם טרנדולוגית בפרק אחר של פופקורן. ודיברנו קצת על דור ה-Z ודור ה-Alpha ודור ה-Beta ו... ואמרתי אני לא יודע אולי תהיה חזרה לשמרנות אולי הם יחזרו אולי הם יגידו טוב בגלל שנתתם לנו להיות כאלה פלואידים בכל דבר במיניות שלנו ובזה שלנו ובזה שלנו אולי פתאום כבר מרוב שיש בחירות יימאס להם והם ירצו לחזור להיות שמרנים כמו ה-80's. אז מה איך את מרגישה כלפי זה? האמת אני לא חושבת שזה יקרה זה לא דבר שיחזור לקדמותו למרות שאני חושבת שיש הרבה אנשים שכמו שהם מעדיפים עבודה יומיומית, שהם יודעים שהם עובדים כזה 9-2-5 כזה, אנשים כן ירצו חוקים, אבל אני אישית רואה את זה נגיד מהדמוקרטי שהיינו קוראים לזה שוק חופש.
אנשים באים לבית ספר רגיל בכיתה ד' ואומרים וואי לא הכריחו אותי להיכנס לשיעור חשבון, לא בא לי לשיעור חשבון, לא הכריחו אותי להיכנס לשיעור אנגלית, אני לא אכנס. אבל כמישהי שכבר מכיתה א' בדמוקרטי, ידעתי שאומנם לא הכריחו אותי ללכת לחשבון אבל אני אלך כי זה חשוב. מה, לא יכריחו אותי ללמוד אנגלית, אבל אני אלך כי זה חשוב. אבל מה, בכיתה ד' את יודעת מה חשוב? אתה מבין את זה, אתה רואה את הילדים בכיתה ז' שמדברים כבר על הבגרויות, ואתה, לחלקנו יש אחים גדולים שכזה מדברים כבר על הצבא, ואבא שלי מדבר אנגלית, והוא קורא משהו שאני לא מצליחה לקרוא, ואני אומרת וואלה, גם אני רוצה לקרוא את זה. מה, אני רוצה יום אחד לנהוג? איך אני אדע איזה שלטים לפנות? כן. אז יש שוק חופש, ואם דיברת קודם על חוקים, אנשים כן ירצו לשבור את החוקים אבל הם לא ירצו שלא יהיה בכלל. זאת אומרת אם לא היה חוק ללכת לישון ב-11, אנשים לא היו הולכים לישון ב-11, אני מבטיחה לך. כן. אבל עצם זה שכן יש כזה ללכת למיטה, וכזה כן לפעמים זה מתאים, אז זה כן יישמר, אבל זה לא יחזור לשמרנות אף פעם, לדעתי, אף פעם לא יחזור לשמרנות שהייתה,
לא יודעת שאבא שלי מספר מרוסיה, שכזה שמרנות קשוחה וזה, זה לא יחזור. מעניין. טוב, תגידי, מה את הכי מתעצבנת שאומרים על צעירים, אנשים זקנים כמוני? מה אני הכי מתעצבנת? אני חושבת שיש הרבה מחמאות שהם כזה, נגיד אמא שלי אומרת, שהיא רואה את זה כמשהו טוב, או נגיד, אתם בלאגניסטים, אתם עושים מה שאתם רוצים. עכשיו, זה חמוד, אני באמת יכולה לעשות מה שאני רוצה, אבל הדור שלנו כן, אוקיי, אני מדברת בתור עצמי, אני חושבת שאני באמת רוצה לעשות מה שאני רוצה, אבל כן יש איזשהו מסלול שצריך לעבור. כאילו אני מסתכלת על, אני נכנסת עוד מעט לצבא, אני יודעת שהמפקד שלי יעבור איזשהו משהו שכן יצדיק את זה שהוא המפקד שלי. זאת אומרת, הוא לא סתם קם יום אחד ואמר, וואלה, עשיתי מה שבא לי ועכשיו אני פה. לא, יש, עובדים קשה. גם בדור שלי, אני חושבת שאנשים מרוויחים את השם שלהם בזה שהם עובדים קשה.
אבל עוד משהו שנגיד סבתא שלי הייתה אומרת, שאנחנו לא החלטיים, כאילו מתחילים חוג והולכים יום אחר כך, כאילו ברוסיה זה לא היה ככה, אתה מתחיל ואתה נשאר תשע שנים. עכשיו, נכון, יש הרבה כאלה שמתנסים, הייתי בהמון המון חוגים, אני לא יכולה להגיד עכשיו שאני אספץ במשהו, אבל אני חושבת שבדור שלי אנשים עושים יותר את מה שהם אוהבים, שזה מונע מסקרנות, זה מונע מאהבה לתחום, ממוטיבציה, ואם סבתא רשמה אותי לחוג פסנתר, לאו דווקא שאני אמשיך. כן, כן. אז את יודעת מה, אז בוא נדבר רגע על הצד הזה. פעם, את יודעת, היו הולכים לחוג פסנתר כי פחדת מההורים, נכון, או פחדת מסבתא, או אפילו אולי לא מפחד, מיראת כבוד. סבתא שלי אמרה לי, היא מבינה משהו בחיים, אז אני אלך לחוג פסנתר או משהו כזה. לדבר הזה אנחנו קוראים אוטוריטה, נכון? זאת אומרת, המורה שלי בבית ספר,
המפקדת שלי בצבא, המנהלת שלי, הם כאילו, הם מבוגרים ממני, יש להם איזושהי אוטוריטה שנתנו להם, יש להם ניסיון, אז אני אכבד את זה. אחד הדברים שאומרים על הדור שלכם, זה שאתם פחות מתרשמים מאוטוריטה. נכון? לא נכון? מה דעתך? כן, אני מסכימה עם זה לגמרי. כמו שאמרתי קודם, אני חושבת שאני אישית גם מעריכה אנשים, שאני יודעת שהוא המפקד שלי כרגע, כי הוא הגיע לשם בזכות עצמו, לא כי שמו אותו שם. אני לא אקשיב, זאת אומרת, אני אקשיב למישהי שיש לה איזושהי סמכות, אבל אני ארצה להקשיב יותר למישהי שאני יודעת שהיא הרוויחה את זה. נגיד, סתם, קראתי את הספר שלך עוד פעם בשביל להתכונן לפודקאסט, ואתה מתחיל את זה מאוד ישר על עניין של ניהול. זאת אומרת שאתה לא רצית לנהל, כי אתה לא רוצה להיות הבוס, אתה לא רוצה להיות מישהו שמפקדים אליו. זאת אומרת, מישהו שאתה אומר לו, הולך תכין לי קפה, והוא מכין לך קפה כי אמרת לו את זה. אני חושבת שהדור של היום, או אני ספציפית, אקשיב למישהו כי אני מעריכה את מה שהוא אומר בגלל הדברים שהוא עשה, לא בגלל איך שהוא הגיע לשם.
זאת אומרת, אתה המפקד שלי כי אתה היית ביחידה, עברת דברים, הוכחת את עצמך, לא יודעת, במחקר וכאלה, אני במודיעין, כן, אז במחקר ובחשיבה מחוץ לקופסה, העלו אותך לדרגת ניהול. אני לא אקשיב למישהו, או אני אקשיב לו, אבל אני אעשה את זה ביותר אנטי, כשהוא יגיד דברים שאני פשוט, אני כאילו, מה הוא מבין? למה שאני אקשיב לו? למה שאני לא אעשה דברים שאני חושבת שאני טוב? אבל איך את יודעת לסנן? כאילו, איך את יודעת למי, סתם, נגיד מעניין אותי, את רואה חדשות עכשיו? כן. את רואה חדשות בערוצי טלוויזיה, או רק בסושיאל? איפה את כאילו ניזונה מחדשות? אין לנו כבלים בבית, אז בעיקר אני רואה מהיוטיוב, אבל כן, אני רואה כאן 11 ואני רואה ווקס ניוז. אוקיי. כן. אז האמת כבר מעניין, כאן 11 וווקס ניוז. כאן 11, יצא לך לראות שם את ה... נגיד את המסיבות עיתונאים? כן. אוקיי. אז עולים שם ביבי וגלנט וגלנט וזה.
איך, מה את מרגישה כלפי החבר'ה האלה, כשהם עומדים שם ככה יפה עם העניבה ויש מאחוריהם דגלים? אני לא ידעתי אם אני... אוקיי, אני אדבר בתור הדס, כן? כשאני רואה אותם עולים למסיבת עיתונאים, כל מה שעובר לי בראש זה שהם אומרים את מה שאמרו להם להגיד, בשביל שהייצוג שלהם יישאר טוב. הם עונים מה שנוח. אני אישית מאוד מעריכה את שלום אמסטרדמסקי, שהוא, יש לו גם פודקאסט שנקרא מנגנון, והוא מראיין, עכשיו בזמן המלחמה, הוא מראיין אנשים, נגיד ראש העיר של מועצת אשכול. זה המועצה שהכי נפגעה כרגע. מעניין אותי מה יש לו להגיד. ושאול דוחק אותו לפינה. הוא דוחק אותו לפינה. מה אתה רוצה שעכשיו מדינת ישראל תעשה? אם הייתה בשלטון, מה היית עושה? ואחר כך אני הולכת וחוקרת. מי זה הבחור הזה? או מי זה, לא יודעת, יו״ר התעשייה האווירית? מאיפה הוא הגיע לשם? בונר זה אנשים שעשו דברים אחרים שלהם, אכפת להם מהמדינה. הם הגיעו לשם והם מדברים בשם, בשם העם, בשם האנשים, בשם התושבים. כשגלנט עולה, עכשיו עם כל הכבוד, כן, הוא שר הביטחון, הוא עשה הרבה,
אבל כשהוא עולה עכשיו בפוזיציה שהוא שם, הוא צריך, יש דברים שהוא צריך להגיד. הוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה. הוא לא יכול להגיד, אוסרים את המלחמה, כי זהו, נמאס לנו שאנשים מתים. הוא לא יכול להגיד את זה, אין. אבל אני גם מאוד מעריכה את דובר צה״ל, דניאל הגרי. הוא אומנם מדבר בשם המערכת, והוא אומנם מדבר, אתה יודע, בדיוק מה שיש לו להגיד, וכותבים לו את הטקסטים, אני יודעת, כאילו. דובר צה״ל, הוא מייצג את כל מדינת ישראל, אבל מרגיש, גם הוא היה מפקד שייטת 13, הוא כאילו בן אדם שגם עבר המון, והוא מרגיש שהוא מדבר אלינו, הוא מדבר לאזרחים, הוא אומר מה שאנחנו רוצים לשמוע, הוא אומר את התקווה, הוא מדבר בקטע של אני שומעת שאכפת לו. כן. ואני לא יודעת למה גנץ עובר לו בראש, מה, הוא בונה כבר לבחירות הבאות? ביבי כבר מתכנן את הדברים שאחרי המלחמה? אני לא יודעת, לא. אני מאוד מעריכה אנשים, נגיד בחדשות, שמדברים, ואני מרגישה שזה כזה אצלם. זה מדהים, כי דובר צה״ל באמת הוא האלמדים, נכון. והוא מדבר גם מטלפרומפס.
זאת אומרת, או לא משנה, או שזה כתוב, כן, זה אותו דבר. הוא נשמע לפעמים כמו רובוט, ועדיין איכשהו, אפילו את בת 18, זה כאילו עוברת לך ההרגשה שהוא יותר אמיתי מהחבר'ה האחרים. כן. כי דבר ראשון, אולי זה באמת קשור שזה... אה, לא, גם שם זה מסיבת עיתונאים, זה גם שם מאוד רשמי. כן. סופר רשמי, הוא עומד במדים, רק אם הוא פה דובר צה״ל, יש לו דגלי ישראל בכל כיוון. זה סופר סופר סופר רשמי. אולי כי אני מרגישה שהוא לא צריך את הציבור? זאת אומרת, דובר צה״ל לא מתקדם או יורד בדרגות שלו עם עניבת האוהבים אותו. אוקיי. ביבי משתנה במעמד הפוליטי, עכשיו גם מדברים על משפט וכאלה, במה שקורה, מה שאנחנו חושבים עליו. כן. זאת אומרת שכשאת מכירה בזה שיש אינטרס למי שמדבר, אז זה כבר קצת יותר קשה לך. אבל גם ציינת קודם את הנושא הזה שדובר צה״ל היה בשייטת 13. נכון. ואני חושב שזה באמת אחת הנקודות.
זאת אומרת, אבל מה שמפתיע אותי, זאת אומרת, זה מפתיע אותי גם שאמרת את זה, אני אסביר למה. למה? יש תחושה אצל היותר מבוגרים, כשהם נכנסים נגיד לטיקטוק או למקומות שרואים שם אנשים יותר צעירים, רואים שם לפעמים אנשים בני 24 מדברים את סוג הדברים שפעם בן אדם לא היה אומר לפני גיל 50. אני עשיתי ועשיתי ובניתי ועשיתי וזה, וכזה יואו אחי אתה בן 24 זה נורא מוזר. עכשיו זה כאילו לא פייר כי כשאני הייתי בן 24 אני גם חשבתי שכבר עברו עליי הרבה דברים אבל יש איזושהי תחושה שהדור הזה יודע קצת יותר to bullshit. ואני תוהה, האם בעיני הדור הזה החבר'ה בני ה-24 שעושים את זה כאילו האם גם עליו היית אומרת מה עשית כאילו מה מה עוד לא עשית שום דבר זאת אומרת האם זה היה עובר לך ככה?
אני חושבת שלא. כי אוקיי בישראל זה קצת שונה כי אנחנו הולכים לצבא אבל אני יודעת מחברות שלי מהפנימייה הם כבר בשנה ראשונה של תואר ראשון כשאני אשחרר מהצבא הם יהיו בסוף תואר שני זאת אומרת. אני חושבת שההבנה שהגיע שגם בגיל 18 אפשר לעשות דברים לא יודעות כל מיני. אתה יודע מה זה מיט? שזה כזה ארגון שמשלב ערבים וישראלים בדיוק דיברתי על זה אתמול עם אמא שכזה מעודד אותם לעשות סטארטאפים בכיתה ט'. כן. וואלה כיתה ט', מה זה גיל 15. כן. בגיל 18 אנשים עומדים על במות ואומרים כן עשיתי סטארטאפ הקמתי איזה משהו ארגון מטורף מדהים זה שאתה בן 18 לא אומר שאתה לא יכול לעשות דברים. אז לא אם אתה בן 24 והצלחת, לא יודעת. לעשות לא יודעת מה אתה יכול לעשות בגיל 24. להקים איזה סטארטאפ לא יודעת לעשות get taxi לא יודעת איזה שהוא זה. וואלה סחטן תמשיך. כן כן אבל הרבה פעמים נשמע שהם באמת לא עושים שום דבר. אני חושב ש...
לא אני לא עליו דיברתי עליו שבמקרה עשה כי כאלה יש מעט אני חושב שמה שקרה זה שבעשור וקצת האחרונים היה את כל האופנה של ה-TED, ואת האופנה של השיווק באינטרנט ואת ה-Personal branding, והצעירים הם קולטים נורא נורא טוב והם גילו how to fake it כאילו בגיל מאוד מאוד צעיר הם יודעים להישמע כאילו שהם בני מאוד מבוגרים. ואני תוהה האם גם לך זה עובר כבולשיט או כמשהו רציני. לא אפשר להבין אם זה לא אמיתי כאילו זה מה הפאן אתה אתה כאילו כמה שהם משקרים וכאלה, או לא משקרים, או מעמידים פנים שהם עשו המון. אנשים רואים מאוד קשה לשקר לציבור הרחב נקרא לזה כאילו בכל הגילאים. אבל אז כשבאה מישהי נגיד כמו אלין כהן שפתחה עמותה גיפור כשהיא הייתה יותר צעירה ממני בת 14 אז וואלה זה מרשים את בת 22 ואת מיליונרית כאילו זה מהמם.
אבל אם את סתם איזושהי מישהי שאומרת עשיתי עשיתי עשיתי אבל היא לא התאמצה בשביל זה והיא רק מדברת על זה. זה מאפן, לא זה מאפן. כן. את מספרת שהיית בפנימייה בינלאומית. את עדיין שם? לא, אני מלשבית עכשיו. מלשבית, אוקיי. אה, ממש תכף מתגייסת, נכון? ינואר, כן. ינואר 24. פנימייה בינלאומית זה אומר ש... ספרי לנו רגע מה זה אומר, זאת אומרת יש שם חבר'ה ממדינות אחרות או שזה יהודי ממדינות אחרות או כאילו איך זה הולך ובייחוד מעניין אותי מה למדת על תרבויות אחרות או איך את מסתכלת על עצמך כישראלית אחרי ששמעת מהם. בעיקרון יש משהו שנקרא איי-בי שזה אני קוראת לזה international בגרות. בעיקרון זה פשוט דיפלומה בינלאומית שמאוד מאוד מוערכת באוניברסיטאות בכל העולם. זה התחיל בשנות ה-60 בגרמניה שאיזה מישהו אמר אני רוצה שיהיה חינוך טוב לכל האנשים כאילו בעולם לא קשור אם אתה עשיר או לא כי עד היום אפשר לראות אם אתה מגיע מאזור עשיר יותר אתה מקבל חינוך טוב יותר ואז מצליח יותר בחיים לא זה רוצה להשוות.
זה עניין של איי-בי זה שיש איזה שלושה אלפים בתי ספר מסביב לעולם בישראל יש שניים אחד בגבעת חביבה איפה שאני למדתי ואחד בכפר ירוק. זה כולם מגיעים מכל המגזרים מכל המינים מכל המקומות. אצלי בגבעת חביבה זה היה 50% חולניקים מאסיה ואפריקה ודרום אמריקה וכאילו. שהם יהודים? לא. לא? כאילו חלקם כן אבל לא בהכרח. לא בהכרח. בדיוק. ו25% כאילו רבע ישראלים יהודים ורבע פלסטינים. אם זה מערבים עם תעודת זהות כחולה שמגדירים את עצמם כפלסטינים או מיהודה ושומרון. אוקיי. ואני נתקלתי. רגע, והחבר'ה מחו״ל, הם חוזרים הביתה רק קאמפים בשנה? פעמיים. כאילו בווינדר ברייק, בקריסמס ובסאמר ברייק, ביולי. אז את, מתי את יצאת הביתה? אני יצאתי פעם בשבועיים. אוקיי. כן.
אז בעיקרון הישראלים והפלסטינים יוצאים פעם בשבועיים והחולניקים גרים שם אלא אם כן בחגים או שהם הולכים להוסט פמיליז יש להם מוצאים להם משפחות נערכות. או שהם חוזרים הביתה בככה וככה חגים. אז בעצם אתה פשוט נתקל בדברים כאילו בתור ילדה בת 16 עזבתי את הבית והלכתי לגור עם אנשים שעזבו את הבית עוד יותר רחוק. וזה להתקל בלא יודעת כאילו הייתה לי שותפה מווייטנאם והייתה לי שותפה מליבריה וזה להישאר את 3 בבוקר להסביר להם מה זה חנוכה. והם מסבירות לי לא יודעת למה הם חוגגים ככה בליבריה אבל בארצות הברית זה אחרת ובווייטנאם בכלל יש להם לונר שונה כאילו יש להם קלנדר שונה אז בכלל ששאלתי אותה מתי יום הולדת שלך הייתה צריכה לחשב כאילו רגע בשבילי זה ככה אז בשבילך יולי. כאילו זה זה הזוי זה פוגשים כאילו אתה חוגג חג כל איזה שבוע יש איזשהו משהו או מהאסלאם או מה...
לא יודעת מכל מיני מקומות בעולם וזה להיפגש עם אוכל שונה וכזה לא יודעת היה לנו נמלים בחדר נגיד ואני התפחלצתי מזה לגמרי וכאילו הבנות שהיו איתי בחדר היו כאילו מה אצלנו זה רגיל. כאילו הכל טוב אנחנו נהרוג אותם והם היו לי במים וזה וזה אותי זה שגע אבל כאילו אתה נפגש עם מקומות שגם עשירים בטירוף ועניים בטירוף ועובדים ככה ולא בימי שישי אסור לעבוד לא אבל בימי שבת אסור לעבוד וכאילו זה משלב כל כך הרבה דברים שבגיל 16 זה נראה לך סבבה. כאילו אוקיי אז אצלי זה ככה ואצלך זה ככה ואז כשאני חוזרת הביתה לחבר'ה מהבית מה... לא יודעת, החבר'ה הישראלים שלי ואני מסופרת להם לא יודעת על כל מיני דברים שדיברנו על הסכסוך נגיד ופתאום זה נראה לי הגיוני ואז הם כזה מה לא לא ככה זה אמור להיות או אני מסופרת להם ש... באתיופיה נגיד השנים שלהם אחרות כאילו הם התחילו את השנה עכשיו הם ב2014.
ואני כאילו כן הם כאילו כמה שנים אחורה והם כאילו מה איך זה עובד. אז כן זה היה מטורף זה זה חוויה אבל כמו שכמו שהדמוקרטיה לא מתאים לכל אחד גם פנימייה בינלאומית לא מתאימה לכל אחד וזה כן זה למדתי הרבה. אז עכשיו אוקיי אז את בפנימייה הזאת ופגשת שם עוד צעירים כמוך נכון אז עכשיו אני אשאל אותך רגע לפני שנדבר על ישראל על העולם. תני לי תקווה תני לי אופטימיות הדור שלכם יצליח להציל את העולם שלנו. האמת שכתבתי כתבתי את זה בנוטס. ממש אני חושבת שאני אישית הנה לדעתי האישית בדור שלי יהיה שינוי אבל לא דרמטי כמו שציפו כמו שציפו פעם. מה זאת אומרת? זאת אומרת שכשאני הייתי קטנה והייתי נגיד באה עם אמא שלי לכנסים היו כזה כן את הדור הבא תשנה את העולם הכל יהיה שוויוני לכולם יהיו זכויות עכשיו זה מהמם אני גם רוצה שיהיה את זה. אבל אני חושבת שלא. למרות למרות שאנחנו הרבה יותר מקבלים כמו שאמרת קודם על הטרנדים.
נראה לנו הרבה הרבה יותר סבבה שאנשים שונים מאיתנו נראה לנו סבבה שהם מגדירים את עצמם ככה או ככה והם הגיעו ממקומות כאלה ואחרים אבל שינוי כאילו מערכתי שלם מהבסיס. דעתי דור הבא. לא ניקח עוד דור. אני אקרא לבת שלי. נכון. כן כן. אוקיי אוקיי אוקיי אוקיי. ומה עם הדברים הגדולים כאילו את עכשיו את 18. בדור שלי אמרו שמשבר אקלים יהרוג אותנו. עכשיו את יודעת אני הספקתי קצת לגדול מאז ונשארו לי עוד כמה שנים אבל לך ממש לא נשארו עוד הרבה שנים אם אנחנו מאמינים שמשבר אקלים הוא חמור כמו שהחורפים האחרונים או הקיצים האחרונים הוכיחו לנו. יש לכם תוכנית? כאילו תספרי לי מה התוכנית. תוכנית זה יפה. לא סתם אני חושבת שבעיקר בארץ גם הקטע עם תחבץ תופס תאוצה. כאילו לי אמנם יש רישיון אבל כשיש לי הזדמנות אני כן משתמשת בתחבץ ולא יודעת.
בקטע של טבעונות וצמחונות וכזה מחזור זה כן הילדים כאילו נערים בגיל שלי כן יותר אכפת להם. אבל עוד פעם מה שבאמת משנה זה נגיד חברות בשר שלא יודעת. ימחזרו מכוניות שאנשים יפסיקו לקנות מכוניות בזבזניות ויתחילו לעבור לחשמליות. אז זה כן לדעתי אנשים כאילו זה יקרה אבל לא יודעת לדוגמה בשביל שיהיה נגיד שינוי מערכתי ספציפית במכוניות. סתם אני אומרת. נגיד יש את העניין הזה עם המס שפעם היה מס מומנך על זה. כן. אז זה משהו שכאילו מערכתי צריך שזה ישתנה אז עד שאני אגיע לממשלה בשביל לשנות את המס. רק אז בעצם זה יתקבע. כן. אז השאלה היא האם אתם תישארו בדעות שלכם או שאנחנו נקלקל אתכם ונגרום לכם להאמין שמה שהיה קודם הוא כבר טוב. אני לא חושבת שמה שהיה קודם הוא כבר טוב. אני גם חושבת שהרבה הרבה אנשים מאמינים איתי באותו כאילו באותה דרך של אנחנו נגיע לשם ואנחנו נשנה.
אה זאת אומרת אתם כן. כן אבל עוד פעם זה ייקח עוד דור אחד עד שזה יהיה מערכתית. עד שזה יהיה מקובע. כן. כאילו הילדה שלך נור נכון? כן. נור תקנה כבר מכונית חשמלית לא רק בגלל שהיא מאמינה בזה שצריך מכונית חשמלית אלא בגלל שזה גם יהיה זול יותר וזה נוח יותר. כן. כן. אוקיי. עכשיו רציתי לשאול אותך על ענייני עבודה. כן. את ספרת שאת בפנימייה, היית בפנימייה. יכולת גם לעבוד? לא. רק בחופשים. מה הדור שלכם חושב על נוער ועבודה? בעד, נגד? מאוד בעד. מאוד. לפחות באזור שלי כל... אני עובדת מגיל 14. אני כאילו גלשתי אז הדרכתי גלישה בכל כזה סוכות ופסח וקיץ וזה. כל החברים שלי עובדים מאז שהם יכולים. כאילו הם מאוד מאוד בעניין של עצמאות וברגע שיש לך כסף אז תקנה איזה שטות של טלפון חדש או זניות חדשות וכאילו.
באיזשהו שלב גם לא נעים לבקש מההורים ש... היי אפשר לבקש את ה... עיפרון המנצנץ הזה? פליז, פליז, פליז. אז נוער ועבודה מאוד מאוד משתלב בדור שלנו. ואז זה גם בונה... סתם נגיד יש את העניין של קייטרינג. שזה כאילו אני עבדתי נגיד בקיצונה אז עבדתי חמישה ימים בשבוע בשעות הבוקר. אבל יש אנשים שמעדיפים לעבוד יום אחד 17 שעות להרוויח יותר כסף. כן. ואז ככל שאתה עושה את זה יותר אתה מרוויח ניסיון. פזם הרי. ואז כשאתה מרוויח ניסיון אז פתאום אתה נהיה הופ, אני מנוסה. הגעתי למצב שאני קצת מנהל. הגעתי למצב שהרווחתי את המקום שלי זאת אומרת אני כבר יודע טיפה יותר טוב מאחרים אני יכול לעזור להם. ובמילה לעזור זה נהיה קצת תעשה את זה בשבילי תעשה את זה בשבילי הופ הופ. וזה מטורף כי אז בגיל 18 בגלל שאתה עובד מכיתה י' אתה כבר מנהל מחלקה בקייטרינג אתה כבר אחראי על לא יודעת מחלקת הקינוכים בקייטרינג וכאילו 18 עוד פעם אתה יכול להגיד י' ב' ניק זה כלום.
אבל בואנה זה זה נדיר כאילו לנהל איזה ארבעה חמישה עשרה אנשים וזה צובר ניסיון ואז אתה מגיע לצבא או נגיד העניין של הצופים צופים אמנם זה לא עבודה כאילו תנועת נוער. אבל וואלה לתת ליודניקית אני הייתי מדריכה בצופים בכיתה י' אחריות מטורף כן ממש בנים בנות עשרה כאילו טיולים וזה מדהים כאילו אתה ממש רואה גם את ההבדל בין האנשים שעובדים ובין האנשים שלא עובדים. כי אז גם יש להם יותר עצמאות כאילו כלכלית וכזה מה הם רוצים לעשות. רגע עכשיו כשאתם כשאתם עובדים ואתם מרוויחים כסף ההורים שלכם אתם יכולים להוציא אותם על מה שאתם רוצים? אצלי כן. כן? כן. מה אם היית אומרת אני נוסעת עכשיו בפסטיבל במוזיקה בחול בעצמי? אני בסוף י״ב לקחתי את כל הכסף שאספתי מכיתה לא יודעת מכיתה ט' נסעתי עם חברות לשבועיים באיטליה נסעתי עם חבר שלי לשבועיים בספרד בפורטוגל נסעתי עם חברים שלי לברצלונה לפסטיבל מוזיקה כאילו לקצת כזה מסיבות וזה.
וכאילו אולי זה ספציפית אצלי אבל ההורים שלי אמרו כסף שלך תעשי משהו עליך אנחנו נתרום אם אנחנו כאילו אם חסר לך תגידי. אוקיי. ואצל החברים אחרים? יש מגבלות על מה מוציאים? לא. לפחות לא אצלי בחברת חברים כאילו יש לי גם חברות מהפנימייה הישראליות וגם חברים מהבית. זה כסף שלך עבדת בשבילו תוציאי תצבעי את השיער כאילו מה זה את רוצה? כן אבל לא יודעת את יודעת נגיד הבת שלי בת ארבע וחצי מקבלת דמי חנוכה והיא תחליט שהיא רוצה לקנות לעצמה אייפון אני לא ארשה לה. אבל היא בת ארבע. בסדר אבל את יודעת הורים הם כאילו אתם אומרים את זה ככה אבל הורים תמיד חושבים על הילדים שלהם שהם עדיין קטנים מדי כדי לספוג את החיים. כי אם אמא שלך הייתה פה והייתי ש... כנראה הייתה אומרת יש עוד כמה דברים שכדאי שהדס לא תראה. תראה נכון אני מסכימה גם אני חושבת שיש דברים שעדיף שאני לא לא אתעסק בהם אבל אם היא תרצה עכשיו לא יודעת לקנות לעצמה חולצה זוהרת והיא קיבלה דמי חנוכה כן.
במי זה פוגע כן כאילו אז האמת שזה באמת מראה הבדל גדול בין הדור שלך ושלי כי אצלי היו כל מיני דברים שכאילו לא עושים אבל אף אחד לא שאל למה לא עושים. בדיוק זהו השאלה. סתם נגיד אני רואה אצל הבת שלי הגילים היא רוצה הגילים אז אני אומר אוקיי עכשיו כאילו למה בכלל שואלים אותי. או אימא שלה כאילו אוקיי מתי שתרצי זה קצת יחייב לך אחר אבל אם תרצי תהיה הגילים. אבל אז אני נזכר שכשאני הייתי קטן אז היו גם כאילו בגיל 12 לא הרשו לכולם לעשות הגילים. ואני מנסה להיזכר למה, ואני לא מצליח להיזכר למה בכלל לא הרשו לעשות את זה. אבל זה למה ככה? למה ככה הגדולים שואלים ושואלים? כאילו, למה? ככה, כי אני אמרתי. אז הככה כי אני אמרתי את זה זה משהו שלא מתקבל יותר. לא מתקבל. איך זה הגיוני שאתה, סבבה, אז אתה גדול ממני בעשר שנים. מי אתה שתגיד? כאילו, אוקיי, ואני רוצה לקנות את זה. ואני העברתי את הכסף, למה שתגיד לי לא? ואני רוצה לנסוע עכשיו, למה שתגיד לי לא? כאילו, תיתן לי סיבה. כשאימא שלי אומרת לי לא, גם, זה כאילו, אני כבר בת 18, אז זה כאילו, זה כבר, אין ממש לא, אבל כשהיה לא,
שאלתי אותה, למה? אז התשובה שלה בדרך כלל הייתה, אני סומכת עלייך מאוד, אבל לא על העולם. לא יודעת, נגיד רציתי ללכת לתל אביב, כזה להישאר, לא יודעת, אחרי מסיבה בברבי, ותחזור בתחבץ, לא, אני סומכת עלייך, אבל לא על העולם. מקבלת, סוליד, סבבה, לא. סוליד זה בסלנג? אה, כן. תני לי את סוליד, מה זה סוליד? סוליד, כאילו, מקובל. מקובל. כאילו סוליד, כאילו... לא, אני מבין מה המשמעות של המילה באנגלית. כאילו... קשוח. לא קשוח, אבל כאילו... מוצק. מוצק, כן. הטענה מוצקה. הבנתי, הבנתי, אהבתי. כדי להוכיח שאני זקן, אני אחרי זה אשתמש בזה במקום הלא נכון בכוונה, שתדעי, מעכשיו אני אומר לך שאני הולך להשתמש בזה במקום הלא נכון, אוקיי? סבבה. סבבה, עוד אומרים? סבבה, עוד טוב. מה אומרים? תני לנו רגע מהסלנג, אנחנו פה בפרק כיפי. תני לי רגע משהו מהסלנג. אבא שלי שלח לי שמסתבר שמילת השנה הייתה ריז, והיינו צריכים להסביר לו מה זה ריז. מה זה ריז?
ריז, יעני... הסברנו לו את זה. ריז זה כזה... אם היו אפשרי, יכולים לראות אותך כאן את בתוך הכיסא שלך את כאילו משתגעת איך הוא לא מבין מה זה. זה כאילו זה משהו ש... זה משהו שמשתמשים בו כזה הרבה, שאתה כבר מבין מה... הנה ריז, מכירים את המילה ריז? ברור. היא מדברת איתי ומעולם לא היה פה אורח בפודקאסט שהעיז תוך כדי שאנחנו מדברים להוציא טלפון ולחפש בזה והיה ברור לך שכדי לומר לי משהו את צריכה את גוגל. לא לא זה אבא שלי שלח לנו פשוט ההגדרה style, charm, the ability to attractor romantic or sexual partner. כאילו יש לו ריז. אה יש לו ריז? יש לו ריז, כן. כאילו השגת מישהי? וואי יש לך ריז. אוקיי. כזה, או טרולים, עכשיו השתמשנו מלא במילה טרולים. לא טרולים החיה, המגעילה. טרולים יעני, אני עושה לך טרולים, אני עובדת עליך. אה, זה אני מכיר. יש טרולים באינטרנט. נכון. אילון מאסק הוא טרול. נכון. הוא הכי מפורסם בעולם? לא, לא, לא, לא.
לא, הוא באמת טרול. הוא באמת. אבל אני יכולה להשתמש בזה בקטע של אני עושה עליך טרולים. לא, אני מבין, אני מבין. אה. זה אני מכיר. זה הגיע אליי. זה הגיע אליך. אני הייתי באינטרנט, אני הלכתי לאינטרנט. הלכת ובדקת. ודפקתי שם בדלת, פתחו לי את האינטרנט וקפצו עליי טרולים. אבל אתה משתמש גם באש, אש לא שמעתי כבר מלא זמן, כתבת לי אש. באמת זקן, אש. לא, זה מגניב. אני משתמש בפגז גם, שזה מאוד ישן. מאוד גלישתי מצידך. אני אוהב את ה... לא, יש לי גם דברים שאני אוהב כדי לצחוק על עצמי, שאני, אני כאילו עוד לא בומר, אבל יש לי פוטנציאל להיות בומר כבר מבחינת הגיל והזה. אז גם יש לי עכשיו ילדה, אז אני כבר עושה בדיחות אבא, שהן מצחיקות רק אותי. בדיחות אבא זה מה זה. יודעת מה זה בדיחות אבא? ברור שאני יודעת. יש לי אבא. יש לי. זה לכולם יש? לכולם יש בדיחת אבא? ברגע שיש לך ילדה, הופ. אז אני אבא. אתה מתחיל לעשות בדיחות קרש. כן. וואו, מדהים. אוקיי, מדהים אומרים?
בטח. מדהים אומרים אפילו בלי ה-היי, נכון? נכון, מדהים, לא מדהים. אבל גם כותבים את זה ככה בוואטסאפ? לא. אתם בוואטסאפ? כל הזמן. אני אישית כל הזמן בוואטסאפ. אני מכורה לוואטסאפ. מה זה אומר כל הזמן? מכורה לוואטסאפ? אני מכורה לוואטסאפ. מה יש לעשות שם כל כך הרבה? לפתוח שיחות. זה נכון שאתם לא אוהבים לדבר בטלפון? כן. זה מלחיץ. זה מלחיץ, אה? זה מלחיץ. כאילו אם מתקשרים אלי יחסית משהו רע. כן. נגיד אתמול הייתי צריכה לעשות משהו בבנק, והייתי צריכה לעשות איזשהו ביטוח או משהו, יש להם שירות וואטסאפ, ופשוט דפקתי כזה, יואו איזה כיף. אמרתי וואי זה יופי. זה יופי שאני צריכה, מה אני אחכה עכשיו עם ה... היי שלום. לא, יאללה, יש וואטסאפ וזה גם מה זה זמין עכשיו, כאילו זה 24 שבע זה בוטים, הכל טוב. אבל אתם לא מרגישים שכאילו גם ההורים בוואטסאפ אז זה קצת זקן? כאילו אם אני הייתי אתם כבר הייתי עובר לשירות מסנג'ר שההורים לא נמצאים בו. אבל את יודעת שכאילו אם את מקבלת וואטסאפ את יודעת שזה מישהו מבוגר, ואת יכולה לחכות עם זה.
וואלה לא לא חשבתי. אז אפרופו זה איך אתם בהודעות כאילו אתם. במסג'ס כאילו? מבחינת הוואטסאפ באופן כללי בהודעות. וואטסאפ מסנג'ר אינסטגרם די.אם. כן כן. לא יודע מה שאומרים אצלכם הצעירים אומרים די.אם. שמעתי שאומרים די.אם. אני לא יודע מה זה הקיצור. דיירקט מסג'? אין לי שם. בדיוק. נראה לי גם כן. אתם עונים מהר? כאילו חייבים לענות מהר? מה קורה אם לא עונים מהר? אוקיי זה ממש זה ממש תרבות. כן. יש תרבות של העוני מהר ותרבות של המסננים. אז נכון אבי כחול בוואטסאפ? כן. יש את החבר'ה שאין להם את אבי כחול. אני? יש לי חברה. נו. יפה. אז יש לי חברה, אני אשלח לה משהו היום, יש מצב שהיא תענה לי באותו רגע, אבל יש מצב שהיא תענה לי בשבוע הבא. כן. ואני לא אתקשר אליה, כי אני יודעת שזאת היא. אני יודעת שאליה אני לא אתקשר. זאת לא תכעסי אליה. לא. יופי. איזה כיף לשמוע. שם אני יודעת שיום אחד תראה את זה. כן. אבל אני נגיד מהעוני ממש מהר.
אני גם תמיד עם הטלפון. גם אמרת שאת מכורה לוואטסאפ. אני מכורה לוואטסאפ. אני באמת באמת זה. מה את מרגישה עכשיו שאנחנו מדברים ואת לא בוואטסאפ? לא עכשיו אני בסדר כי גם שמתי על דונת דיסטרב אז הטלפון לא רוטט. אז אני לא יודעת האם שולחים לי או לא. אבל כשנסיים הדבר הראשון שאני אכנס אליו זה הוואטסאפ. כן. למרות שחבר שלך פה בחוץ מחוץ לאולפן הקלטות. נכון. אבל הוא שם אבל יש לי עוד חברים שיכתוב לי בוואטסאפ לא יש לי עוד חברים אולי הם עכשיו רבים על לא יודעת סתם לא הייתי בטלפון. רגע. החבר כן מתקשר? כן לא כן כן כן כן. לא לא מערכות יחסים עוד לא השתנו בקטע כזה אבל נגיד הנה נגיד הייתי בפנימיה שנתיים היה לנו שנתיים של סוג של long distance כאילו לא ממש קיינו מטרי פעם בשבוע אבל עדיין פעם בשבוע זה לא הרבה כן זה זה. היינו מדברים. כל היום בוואטסאפ ובערב כל יום בתשע היינו מתקשרים. מה עם הודעות קוליות בוואטסאפ? אני שונאת אבל זה קטע זה פודקאסט חברות שלי שלחות לי כאילו שלוש דקות של הודעה פודקאסט.
כן. זה נורא מצחיק שלוש דקות אתם קוראים פודקאסט. פודקאסט לגמרי. מה הפודקאסטים עכשיו כאילו יש עכשיו טרנד של 20 דקות אמא שלי עושה פודקאסט של 20 דקות. בהודעה קולית? לא לא באשכרה, אשכרה פודקאסטים. לא אני יודע אבל אני אומר שלוש דקות פודקאסט כאילו זה עדיין לא פודקאסט אוקיי? זה בסך הכל זה אפילו לא שיחת טלפון קצרה. לא וואי שלוש דקות של סיפור תחשוב זה שלוש דקות של מונולוג. אבל לימדו אותך לנהוג נכון? את יודעת לנהוג? ברור. מה את עושה עם הוואטסאפ? בזמן שאני נוהגת? כן. אני לא בוטה. זה הזמן לחשוף הדס. אני באמת שלא. איך את יכולה אם יש לך נסיעה ארוכה אם את צריכה לנסוע אז אז הנה או זה הסוף ספוט שלי אני גם לא יודעת ממש להיות לבד כי זה גם קטע של הדור שגם חייתי בפנימייה אז אני ממש ממש זה. אני נכנסת לאוטו הדבר הראשון שאני עושה זה מתקשרת למישהו שינעים לי את הזמן אני מתקשרת לאח שלי אני מתקשרת לחבר שלי אני מתקשרת לחברה שלי שלא דיברתי איתה. עכשיו אמרנו אני לא אוהבת לדבר בטלפון אבל אין לי מה לעשות. זה אגב הסיבה שאני לא עונה לטלפונים. כי אני יודע שבסיכוי טוב מי שמתקשר אליי הוא הרגע נכנס לאוטו והוא צריך שאני אסדר עכשיו 20 דקות. זה נכון, זה לא פייר, זה כמו שפעם הייתה דוד איכה שהוא מתקשר אליי רק כשהוא מוציא את הכלב,
זה אותו דבר. אנשים שמוציאים כלבים ותמיד מתקשרים אליך בתשע ורבע. אבל אמא שלי לא יכולה להגיד את זה, אמא שלי תענה לי, אבא שלי יענה לי. כן.. לא בסדר הם יענו לכם כי הם רוצים לענות לך כי הם דואגים לך. נכון. את מתקשרת אליהם הרבה או שכשהם כשאת מתקשרת אליהם גם אומרים אוי שיט משהו קורה. לא אני עכשיו אני גרה בבית אז האמת אני מתקשרת אליהם פחות אבל בפנימייה הקפדתי להתקשר אליהם לפחות כאילו איזה פעם ביומיים כזה. כן. אבל עוד פעם וואטסאפ הייתי שולחת להם תמונה בוקר טוב. והם יודעים שאני בסדר. No news good news חינכתי. עכשיו יש בוואטסאפ את הפיצ'ר שלה סליחה שאני יורד לקטנות אבל אני חושב שהקטנות האלה חושפות הרבה דברים שעוד מעט אנחנו נמשח אותם עדה. עכשיו יש בוואטסאפ את הקטע של ההודעות שנעלמות. נכון, אתם משתמשים בזה או שזה לא תפס? בתמונות זה תפס בתמונות זה תפס בתמונות תמונות וואו באיזה סיטואציה כאילו מה תמונה איזה תמונה כאילו מתי בוחרים לשלוח תמונה שהיא נעלמת פשוט אוקיי אז תחשוב על זה שאתה בקבוצה עם אנשים שאתה מכיר אבל כאילו לא ממש מכיר נגיד צירפו את חברה שלי לקבוצה שהיא הולכת להתגייס איתם עוד שבוע.
זה לא אנשים שאתה רוצה שתהיה להם תמונה שלך בגלריה אז אתה אתה שולח להם תמונה של כזה, לא יודעת, שבת שלום מהכלב, סתם. כן. שתיעלם. כן. אוקיי. מה שהכי מפתיע אותי בינתיים בשיחה, זה שבדור שלך קוראים לזה גלריה. איך אתה קראת לי? לא יודע, אני לא ידעתי שיש לזה שם, אבל זה גלריה? גלריה? זה כאילו מה קשור בטלפון? כן. גלריה? פוטוס, כאילו, בזה. אוקיי. אני קורא לזה פוטוס. אוקיי, הבנתי. עכשיו, צחקנו, צחקנו, צחקנו, אבל עכשיו אני אראה לך איך כל הדבר הזה מתחבר לסיפור הבא. את כתבת בביו, ועכשיו תצטרכי להוכיח שאת נכנסת לעניין של פוליטיקה והסיפור הזה. עכשיו, מה הבעיה של כל המבוגרים עם הדור שלך? יש לנו איזה עשר, אבל אני לא אגיע לכולם. אני בטוח שאנחנו טועים בהכל, אבל אנחנו לא נגיע לכולם, אבל אחת הבעיות שלי אישית, שהיא מעסיקה אותי המון, זה המרחק בין שטחיות לעומק, אוקיי? אם אתם, אין לכם כוח לשיחת טלפון,
ווואטסאפ של שלוש דקות מרגיש כמו פודקאסט, והכל בהודעות קצרות, ויש תמונות שנעלמות, והכל, חוסר סבלנות, חוסר סבלנות, חוסר סבלנות, חוסר סבלנות, איך אתם מצליחים, ובאיזה הזדמנויות, גם לרדת לעומק? כי דיברנו על לשנות את העולם, לשנות העולם אי אפשר, כאילו, עם הודעות קצרות. נכון. כדי לשנות העולם, מישהו יצטרך, כמו שאמרת, אנחנו נגיע מתישהו לגיל שבו, זה עכשיו, כדי שתגיעו לגיל ושתגיעו לניסיון ושתגיעו לדבר הזה שבו תרצו לשנות משהו, כמו שאת בטח יודעת מהלימודי פוליטיקה שאת עושה לעצמך, זה לא משהו שקורה בקטנה, זה לא שמישהו בא יום אחד ואומר, היי חבר'ה יש לי רעיון טוב, בוא נעביר את זה, נכון, זה סמטוחה, נכון, זה כאילו, שזה בטח גם מילה של בומרים, נכון? סמטוחה? קצת, כן. קצת, בסדר, אני לוקח את זה בטוב. זה סיפור, זה סיפור, לשנות משהו, לשנות חוק, לשנות זה, זה כאילו, זה תיק. ביורוקרטיה. זה תיק וזה, לא, גם בלי קשר לביורוקרטיה, זה מורכבות, יש שם מורכבות שצריך לתפוס אותה, זה לא איזה משהו קטן נבוא ונשנה לכולם, אז איך ובאיזה הזדמנויות אתם מגיעים כן לצלול לעומק?
אני חושבת שזה בעיקר קשור לסקרנות של אותו בן אדם. זאת אומרת, לדוגמה, אני למדתי שנתיים, קראנו לזה Global Politics, וכשאני עושה עבודת מחקר ב-Global Politics, אני רואה אמנם, אני משתמש בזה כל הזמן ככלי מחקר יוטיוב, רואה המון סרטונים ביוטיוב, אבל אני גם יודעת שבשביל לעשות מחקר מספיק מקצועי, או מספיק, דיברת על עומק, מספיק מעמיק, אני יודעת שאני אצטרך לקרוא. עכשיו, זה לא משהו שאני אעשה על כל דבר, אני לא אתחיל לקרוא מחקרים על ביולוגיה כי זה לא מעניין אותי, אבל פוליטיקה ספציפית אותי זה תפס. אז אני הייתי יושבת וקוראת גם באנגלית לא פשוטה כזאת של אוקספורד, ומתרגמת כל מילה שנייה, אבל מבינה, וכזה קוראת משהו ואומרת אוקיי, וזה מעיד על, וזה משפיע על זה. אבל זה ממש ממש ממש אינדיבידואלי, כמו שאני לא אחקור על ביולוגיה ואתה לא תחקור על מחשבים, יש אנשים שיעשו את זה.
כן. אז אני ספציפית חושבת שגם עם מה שאני כזה הולכת לעשות כנראה בצבא וזה, כנראה מאוד, אני מקווה שכרגע זה מאוד מעניין אותי, ואני רוצה להיכנס יותר לעניין של פוליטיקה גם בישראל, כי אנחנו מאוד מסובכים, וגם בעולם, אז דברים שאני משקיעה יותר מהזמן שלי, כן, אבל אני לא עושה את זה על דברים אחרים. וכשאת עכשיו, אגב, כשאני אומר לעומק, אני לא פוסל את זה שסרט ביוטיוב על, אני לא יודע מה הנושא שחקרת בפוליטיקה, אבל סתם, סרט ביוטיוב על מלחמת העולם השנייה, יכול להיות as good, ואולי אפילו better, נכון, than לקרוא על זה שעתיים. נכון. אני לא מדבר על לקרוא או לצפות, זה יכול להיות, אם הסרטון הוא רציני ביוטיוב, פשוט אמרת סרטון, אבל נגיד שזה סרט ולא סרטון. כן, כן, כן. אני לא אדבר על זה, אני מדבר על לשבת שעות ארוכות ולהצליח כאילו לחבר דברים ולהרכיב טיעונים, ובתוך השעות האלה את מצליחה,
או האם זה בכלל לא מפריע, כן או לא להיות כל הזמן בוואטסאפ או בטיק טוק או בוואטאבר. לא, זה ממש, זה ממש, אני יכולה להגיד לך על התקופת מבחנים שלי, שנגיד כשלמדתי לפוליטיקה, הייתי שמה את הטלפון בצד ושוכחת מהקיום שלו. הייתי מתעמקת, הייתי צריכה לעשות שלושה אס-אייס בשעתיים, זה מטורף, כאילו זה מבחן ממש קשה, והייתי צריכה להיות ממש ממש חדה. אז הייתי בונה טיעונים, והייתי רואה מלא סרטונים על כל מיני דברים של, Humanitarian crisis בכל העולם, לאו דווקא, כאילו, לפני המלחמה והכול, זה היה עניין שחקרנו. וזה היה סבבה, וזה יכלתי לשבת באמת שעות על גבי שעות, לאו דווקא למבחן, באופן כללי, אבל כשהייתי צריכה ללמוד לדיפלומה הייתי צריכה לעשות מלא מקצועות, אז נגיד, עוד פעם אני חוזרת לביולוגיה, ביולוגיה קצת פחות עניין אותי, אז הייתי שמה את הטלפון בצד והייתי עושה לעצמי טיימר של חצי שעה, 40 דקות, כשהטיימר נגמר אני מקבלת הפסקה של 10 דקות. הפסקת וואטסאפ. כן, הפסקת וואטסאפ, הפסקת אינסטגרם, כן, אז כן, זה ממש ממש, פעם היו אומרים הפסקת פיפי, אבל היום אפשר לעשות גם וגם.
נכון אז ממש אז לגבי המעמיק הזה של השעות אינדיבידואלי לגמרי אני לא יכולה לראות הרצאה של 40 דקות על הנדסת מחשבים וחבר שלי כן זה מה שהוא עושה עכשיו. כן ברגע זה ברגע זה ממש הוא מתכנת בחוץ כי הוא בקורס של קמפוס אייל כי הוא מתחיל תואר עוד מעט והוא החליט שבא לו להיות מוכן לתואר. יפה מאוד וגם בוא נרים לקמפוס אייל זה קורסים בחינם קמפוס אייל וואו קמפוס אייל זה אני לא יודעת זה לדעתי האוניברסיטה העברית. וואו איזה יזם זה מדהים זה מנגיש אתה יודע שגם הרווארד עשו את זה יש קורסים בהרווארד שאפשר בחינם פשוט לצפות בארצות זה מונגש בצורה מטורפת וזה רק תלוי בך אתה רוצה לי לחקור על 1,2,3, לך תחקור. כשאת מדברת עם חבר'ה שלך כשאתם נמצאים בשיחות כשאתם נמצאים בוויכוחים אתם מצליחים להגיע לעומק אתם יכולים להתווכח על אותו נושא שעה שלמה? כן עכשיו גם במלחמה זה ממש. ממש מורגש. כאילו כל פעם שאנחנו נפגשים זה מתחיל מכזה שנת שירות, צבא, אחים, אחיות וזה תמיד עכשיו, אתה יודע, כולם מוקפים וזה חוזר למלחמה.
ובגלל שקצת יצאנו מהשוק אנחנו כבר מדברים יותר על הנסיבות. זאת אומרת, מה גרם לזה, איך גרם לזה, מה הצעד הבא, איך עכשיו מתנהגים, ספציפית עכשיו עם יהודה ושומרון. אנחנו מגיעים ל... אתה יודע, אתה יכול לקרוא לזה אורלי פרומים? ומאיפה אתם ניזונים בידע שעל בסיסו אתם כאילו... גוגל, כאילו יוטיוב. אני מאוד מאוד, אני מעריצה של יוטיוב. אבל כן, אנחנו בעולם, עולם ידע. כאילו, פעם היית צריך לא יודעת לחקור דרך, כאילו, לא זלזול, כן, אני מאוד אוהבת ספרים, אבל לך תפתח עכשיו אנציקלופדיה, כאילו, עכשיו אנחנו יכולים לבדוק הכל, אתה יודע, שאלה ספציפית קצרה בגוגל, ויש לך את התשובה, ואז אנחנו לא מתווכחים. אבל בגוגל יש גם מלא שטויות, איך אתם יודעים להבדיל? נכון. אה, זה כבר מיומנות אחרת, כי אפשר לדעת האם מה שאתה קורא הוא פייק. לפעמים זה קשה, כי פייק ניו זה משהו כשהוא גם... משתכנע. כן, הוא כזה מסתווה מאוד טוב. אבל אתה יודע, כשאני רואה, לא יודעת, חתום על זה באוניברסיטת תל אביב,
אני אומרת, וואלה, זה כאילו סורס אמין. כן. את המושג אוריינות שמעת פעם? לא. מה שהרגע קראת לו, קוראים לזה אוריינות דיגיטלית, שזה השם של הבומרים, כמוני, להבדיל. שהם מדברים על צעירים, שהם ידעו להבדיל, שהם ידעו לקרוא באינטרנט כמו שצריך, ויעשו את זה בצורה זהירה. יש אצלכם, עכשיו זה כבר הכל אצלכם, סתם, לא התכוונתי, כן? את באמת, את בן אדם אחד, ולא מייצגת, ולא זה ולא זה, אבל אולי את מכירה. אה. יש פעם, אני ממש הייתי, ממש הימרתי, שבדור שלכם יהיו חבורות שהם כאילו ייקחו את זה לקיצון במובן הזה שהם לא רוצות להתחבר לטכנולוגיה, והם לא רוצות זה. הדברים האלה בכלל קורים, כן. כי בכל דור יש, את יודעת, יש כאילו את המרדנים, ויש את זה, ועכשיו למרות שהטכנולוגיה זה הדבר הכי מגניב,
אז כאילו אולי המרדנים אומרים כאילו לא, אנחנו לגמרי... נכון. שעושים את ההפך מהטרנד. כן, חד משמעית. כאילו גם יש סטייטמנט כזה של לא, אין לי אינסטגרם. לא, אני לא מתעסקת בדברים האלה. אני חיה בשלי. עכשיו, סבב, תחי בשלך, אני בשלי. גם לי לפעמים אני מוחקת אינסטגרם, כי נמאס לי, אני אומרת, אני יותר מדי. נגיד בתקופת מבחנים אמרתי, אין, too much, מחקתי גם יוטיוב מהטלפון, גם אינסטגרם וגם טיק טוק וגם פייסבוק, סתם שלא יעשה לי notifications כזה. ואיזה חצי שנה הייתי בלי, וכשחזרתי הייתי, וואלה, היה נחמד להיות בלי, אבל היה ממש נחמד להיות עם כאילו ממש ממש נחמד לי להיות עם אבל חלק אני לא חושבת. אני לא חושבת שאבל הם עושים את זה בקטע של עכשיו הטכנולוגיה זה מגניב ואני רוצה להיות מיוחדת זה יותר בקטע של לך זה מתאים ולי זה לא כאילו אני ספציפית עכשיו רוצה להיות בלי לא אין לי אינסטגרם. אבל את יודעת את אומרת את הלכה ולי וכבר כמה פעמים אמרת את הלכה ולי לך ולי יש כן איזה שהוא ב ב אפרופו ביולוגיה אבל לא חשוב איך,
איך זה קשור לביולוגיה יש כן איפשהו בתוך הגנים שלנו את הרצון להשתייך ללהקות, לקבוצות. אני רוצה לא יודע בתקופה שלי היה את ה... וואי אני כבר לא זוכר. היה את הפריקים, היה את הרוקרים, היה את ה... וואי כבר שכחתי הכל לא משנה עכשיו נגיד לפני 10 שנים היה את הסחים אני לא יודע מה יש היום. יש עדיין סחים. מה יש היום? מה יש היום בקבוצות? הקבוצות אני לא... וואי. או שאין. שמות של קבוצות. סחים עדיין יש. אבל סחים זה עוד הרבה. אצלנו זה היה לפי איזה מוזיקה אתה שומע? זה, האמת, זה מה שבאתי להגיד. זה בול מה שבאתי להגיד. יש ממש קטע של איזה מוזיקה, נגיד, אתה יודע מה זה סוויפטים? סוויפטית? טיילור סוויפט? כן. אה, ההזיה של המעריצים של ה... כן, של המעריצות. נכון, נכון, נכון. אז הם סוויפטיות, הם יקומו ב-3 בבוקר לשמוע את האלבום החדש, שהוא לא ממש חדש, הוא יצא פשוט שוב. כזה זה. אז הן סוויפטיות אז הן אוהבות טיילור סוויפט, וזה כאילו כשאתה אומר לי היא סוויפטית אני כבר יכולה לדמיין את הפרסונה, אני כבר יכולה להגיד מה היא אוהבת איך היא מדברת איך היא זה.
לא ראו את העיניים שלך אז אני לא אספר למאזינים מה דעתך השיפוטית יש לציין. יש לי חברות פחות טובות של סוויפטיות. טובים מחבריי. אני ספציפית פחות אוהבת, אבל כן יש את העניין הזה של כאילו. אבל איזה עוד סוגים יש? איזה עוד סוגים יש? יש את העניין הזה של אני שומעת מוזיקה שאתה לא מכיר. לא אתה לא תתחבר אתה לא. אוקיי אז עוד יש את זה. כן יש את זה יש את זה. למרות שעכשיו יש ספוטיפיי אז כאילו יש כאלה שאני לא בספוטיפיי. וואי אם אתה לא בספוטיפיי כאילו. טילטלתי את עולמך. אפל מיוזיק. לא סתם ספוטיפיי זה נורא. אני לא יודע אתם אוספים אתם אוספים אה דיסקים גדול. אצלנו זה היה תקליטים. לא תקליטים כן. אז עכשיו אוספים דיסקים. לא תקליטים. שמעתי שקסטות נכנסו שוב. לא? לא אצלי. לא הגיע אלייך. אבל תקליטים, בטח, בקונים תקליטים במאות שקלים, גם את הפטיפונים שקונים. ככל שזה יותר ישן, זה יותר טוב. כן. כאילו וינטג'. לא. עדיין יש את הקטע הזה, אבל נגיד יש לי חברה ממש טובה,
שהמתנה הכי טובה שאני אביא לה, תקליט של טלור סוויפט. עכשיו אתה אומר, טלור סוויפט היא של עכשיו. אבל ידעי מוציאה תקליטים. כן אפשר להוציאה תקליטים. כי זה קטע, לא, כי זה קטע, כי אני קונה לה תקליט, חדש. וזה מגניב, ותשמע, עכשיו פטיפון עם כל הזה, סאונד טוב, סאונד טוב, אבל אין את ה... אני יכולה עכשיו להיכנס לטלפס. אין את הגיוון, אין את ה... זה לא... זה לא ממש, כן, זה כאילו. לא, אני מסכים, ביחס למה שיש היום. אני הייתי כזה ילד פטיפונים גם, הייתי מאלה, והיינו נוסעים לתל אביב באוטובוס, והולכים לשוק הפשפשים ביפו, ומוצאים איזה פטפון חצי שבור, והולכים לשלוש חנויות בכל הארץ שיודעות לתקן פטפונים. אפילו היה לי איזשהו חבר אז שבעצמו פתח חנות כזאת בתל אביב לתיקון פטפונים, והולכים לקנות בחור בשחור כל מיני פטפונים בשקל. כן. היו מלא כאלה בשקל. עכשיו, אם זה עדיין באוזן השלישית, אתה בא, בוחר תקליט דרנובלי, שקל, שומע את זה בבית.
כן. אבל, ועדיין, היום אני יודע, אין מה להשוות. לא, אין מה להשוות. אבל עדיין יש פינות בספוטיפיי שרק אנשים מאוד מיוחדים מגיעים אליהם. כן, נכון. ספוטיפיי בסוף גורם לכולנו להרגיש נורא מיוחדים, ואז אנחנו מגלים שכולנו מכירים את השירים שלנו שהם מיוחדים. זהו, אני אתמול מצאתי איזה אומנית והייתי כאילו, וואו, איזו להקה מעולה. בטח אני הראשונה ששומעת את זה מהחברים שלי, כאילו לא שמעתי, ואז אני רואה, כאילו, יש להם כל חודש מיליון וחצי עוקבים. כאילו, ליסנרס, ליסנרס, כאילו, מיליון וחצי אנשים מקשיבים להם כל חודש. אז אני לא כזאת מיוחדת. לא כזאת, כאילו. אז איך כן, יש עדיין צורך בדור שלכם כאילו להיות מיוחדים? ואיך כן אפשר להיות מיוחדים? אתה יודע, כמו שפעם מצאו לעצמך, אתה מצאת לעצמך את הפרסונה שלך. אתה החלטת, לא, אז אני הולך רק עם אדום, אני הולך רק עם מותגים, אני שומע רק מוזיקה ישנה, עכשיו יש את הקטע, אני שומע רק מוזיקה ישראלית ישנה, זה הטעם שלי.
אז כן, זה מייחד אותך. אבל אני לא חושבת, כאילו, לי לפחות אין את הרדיפה הזאת אחרי מיוחדות, או להיות, ייחודיות, ייחודיות, נכון. ייחודיות או יוצא דופן, יותר מאשר אני רואה אחרים שרוצים להיות, כמו שאמרת קודם, חלק מלהקה, חלק מאותו דבר. נגיד, אני גרה באבן יהודה, ובאבן יהודה מאוד מאוד מאוד מקובל ללכת למכינה. אז מאוד מאוד מאוד נפוץ שבימי שישי אני רואה את אותה תמונה בדיוק של שבת שלום. ואני חלק ממכינה, ואני לובשת לבן, ואני כאילו אוהבת את ארץ ישראל. וכאילו, זה חמוד, אבל הם קצת אותו דבר כזה, כאילו הם... אוקיי, אז אפרופו להקה, בוא נגיע רגע לקראת הסוף, לסיפור הזה של ציונות. החבר'ה שלכם, ציונים, לא ציונים, אתם תגורו בישראל? אתם לא תגורו בישראל? את היית בפנימייה בינלאומית, מה את חושבת על זה? אתם הולכים לגור בישראל בכלל?
זהו, אז דיברנו קודם על זה שנכנסתי לפנימייה בינלאומית, שהיא 50% אנשים שאין להם מושג למה הם נכנסו, ורבע ורבע מכל כיוון. כשאני נכנסתי, אני באתי מבית ספר דמוקרטי, ואפשר להגיד שבתפיסה שלי הייתי מאוד מאוד שמאלנית, כאילו, אני הייתי מאוד בשמאל. בוא נגיד, עם כל הוויכוחים וההרצאות, ולראות את הצד השני, הסלמתי ימינה. כי אתה באמת, כשאתה נתקל פנים אל פנים באנטישמיות, וכשאתה נתקל פנים אל פנים באנשים שבאמת פשוט מאמינים שלא מגיע לך לחיות פה, או לחיות נקודה, אתה נעמד על שתי הרגליים האחוריות, ואתה אומר, לא רק שאני אחיה פה, אני גם אצליח פה. לא רק שאני אחיה פה ואצליח, תהיה לי משפחה, ולהם תהיה משפחה, ולהם יבנו בית. אז כאילו, וזה כמובן הסלים מאוד במלחמה. מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד. כאילו, אם חשבתי שאני כל כך בקלות אעבור לחול, אני חושבת פעם שנייה. אני מאוד רוצה, עשיתי את הדיפלומה בשביל ללמוד בחול.
איי-בי מאוד מאוד מקובלת בעולם, בבן גוריון מקבלים באותו נתון של הרווארד על פי איי-בי. וואו. כן, כאילו, ישראל לא יודעת מה לעשות עם הבגרות הזאת, אז פשוט בניתי על זה שאני לא אלמד פה. ועכשיו אני, אתה יודע, אני חושבת על זה מחדש, על איזה אוניברסיטאות אני אלך, האם אני ארגיש בטוחה בכלל? מה, אני צריכה להתחזות עכשיו למישהי שהיא לא מישראל? כאילו, יש לי דרכון בלגי, אבל אני לא בלגית, כאילו, כזה. אבל אני חושבת, אני אגור פה, חד משמעית, אבל אני כן, אי אפשר להתבצר. אני כן אלמד בחול, ואולי אני אפילו אעבוד בחול, אבל אם יהיו לי ילדים, אני אגדל אותם פה. יש אנשים שמדברים אחרת? כן. כן. האמת שבדיוק הייתה לי שיחה עם חבר ממש טוב שלי, על זה שהוא מבואס, על זה שהוא מרגיש יותר ציוני עכשיו. זאת אומרת, הוא אוהב את הארץ, הוא חושב שהרבה דברים דפוקים באיך שהארץ מתנהלת,
ועכשיו בגלל המלחמה הוא מרגיש עוד יותר מחויב להיות פה, ואתה יודע, לעשות צבא ולהקים פה בית וזה, אבל באסה, כי לפני שלושה חודשים הוא כן רצה לטייל בעולם, והוא כן רצה אולי להשתקע במקום אחר. כאילו, דיברנו על זה, דיברנו על זה שלא לכולם מתאים להיות ישראלי, שזה כבד. שלא לכולם, לכולם, כאילו, זה הרבה לקחת. אם אתה ישראלי, נולדת פה אמנם, אבל אתה יכול לעבור לארה״ב, אולי שם תהיה יותר ישראלי מאשר אמריקאי בעיני שאר האנשים, אבל אתה לא באמת, כאילו, תהיה ישראלי, אתה לא תחווה את מה שאנחנו חווים כשאתה יודע, מלחמות וכל האנטישמיות, כאילו, והאנטי-ציונות עכשיו שנהייתה זרם אחר מהאנטישמיות. וזה, כן, ודיברנו על זה שהמלחמה עכשיו ממש הסלימה את הציונות, בדור שלנו, אני יכולה להגיד בצבא, כאילו, כל החברים הבנים שלי פתאום קופצים על ימי סיירות וזה, וקודם הם כאילו... זאת אומרת, הם רוצים להיות יותר קרביים. כן, הם רוצים, כאילו, להגן על הבית בקטע של הם, הם מתים בשבילנו, אנחנו גם צריכים לעשות את זה, כאילו, אנחנו לא למות, כן, אבל,
גם צריכים להיות חלק. וזה מטורף, כי דיברנו על זה שישראל היא מדינה שקמה מפחד. ואני אמרתי שהיא אמנם קמה מפחד, אבל היא לא יכולה להמשיך להתקיים ככה. זאת אומרת, ישראל לא יכולה להמשיך לחיות על פחד. היא לא יכולה להמשיך לבנות על זה שכל מלחמה אנחנו פתאום נהיים מאוחדים. כאילו, זה מטומטם. צריך להיות מאוחדים כי אנחנו ישראלים, לא להיות מאוחדים כי כולם רוצים להרוג אותנו. זה כאילו, זה צריך איכשהו להתיישב. אני אישית, אני מאוד התרגשתי לצבא גם קודם, ועכשיו אני עוד יותר כזה, בוא נעשה שינוי, בוא נשנה, בוא נעזור. ואני גם רוצה להיות קצינה, אז אני אשאר כאילו ארבע שנים בצבא. ומי יודע, אולי אחר כך כשאני אהיה קצינה אני אעשה תואר שם ושם ואני אהיה, לא יודעת, בבלגיה ואחזור לפה ואני אהיה, לא יודעת, כאילו מי יודע. אתם חושבים בכלל על העתיד כל כך רחוק? את יודעת, אני שומע לפעמים מצעירים שאומרים
אני רוצה ללכת ללמוד, חשבתי ללכת ללמוד, אבל כאילו תוך ארבע שנים כבר הדברים לא היו רלוונטיים ואולי AI כבר ידעה לעשות את הדבר הזה שאני הולך ללמוד, אז נראה, אחר כך אני אחשוב על זה. יוצא לכם לעשות שיחות על כאילו מה תעשו בעוד חמש, בעשר ועשרים שנים? האמת שכן, האמת שכן, כי גם, תזכור את זה שאני הייתי בפנימייה בינלאומית, אז בשבילם, כאילו החולניקים זה היה הרבה יותר קרוב, כאילו יש לי חברים שעכשיו ממש כרגע באוניברסיטה, אז הם כן היו צריכים לחשוב על זה, וכשהם חשבו על זה אז אמרתי וואללה, גם אני חושבת על זה ואנחנו מדברים. אבל עם החברה בבית. זהו, גם עם החברה בבית, עכשיו זה בעיקר הנושא של הצבא, וכאילו החבר'ה ששכבה מתחתיי זה מכינות בשנות הלבים. אבל אנשים אומרים, כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות, מדברים על מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול? לא. לא באופן כל כך חד משמעי. לא באופן של אני רוצה להיות רופא. באופן של אני רוצה ללכת עכשיו לצבא לגמא, ובעתיד אני כנראה אתעסק במשהו שקשור לזה, או אני רוצה ללכת עכשיו לצוללות, ובעתיד אני רוצה ללמוד משהו שקשור בכלל,
לא יודעת, למתמטיקה או לניהול. ניהול. אבל לא אומרים באופן חד משמעי אני רוצה להיות כבאי לא יודעת. כן. בלי לפגוע בשירותי הכבאות. בגיל 18 כבר זה לא נשאר אותה כמות ילדים שאומרים אני רוצה להיות כבאי כמו בגיל 6. נכון. שירותי הכבאות אנחנו מודים לכם מכאן אנחנו צריכים אתכם תמשיכו ומי שרוצה להיות כבאי עדיין. שיהיה כבאי. חבר'ה שיהיה כבאי או כבאית אנחנו צריכים אתכם. יש תמיד מדים, לא רק במלחמה, אתם תמיד נראים טוב, המדים שלכם, אתם תמיד מצילים ילדים, חתולים, אנשים, ובעקבות ההתחממות הגלובלית אנחנו בכלל תומכים, נכון, הרבה מאוד כבאים, כי הולכות להיות הרבה מאוד שרפות לצערי, בזמן הקרוב. שאלה אחרונה, את מפחדת מבינה מלאכותית? לא. מפחדת? לא. לא יודע, יש דיבורים על זה שהיא תקום. תקום ותהרוס אותנו. תהרוג את כולנו.
אמ... מפחד... כרגע מפחדת אני לא. אני מאוד אוהבת את ChatGPT, באופן, יש לי פינה בלב לתוכנה הזאת, היא כל כך עזרה לי בכזה הרבה דברים. רגע, במה היא עזרה לך? ספרי. בלכתוב מאמרים. אתה יודע, כתבתי מאמרים כל השנים באנגלית, עכשיו האנגלית שלי אומנם השתפרה, אבל אין כמו האנגלית של גוגל. כן. אז תעבור לי בבקשה על ה... זהו, אני שואלת אותו, לא יודעת, עשיתי עבודה על משולש פסקל. תספר לי על משולש פסקל. תספר. או תתנה לי, עשיתי עבודה על הקורונה. תן לי כל מיני sources אמינים. כן. מאוד נוח, מאוד. הייתי, אני ואח שלי לימדנו את אמא שלי להשתמש בו. אמרנו לו, אמרנו לה, תתייחסי אליו כאילו את מסבירה לנו. פשוט את מסבירה לנו, זה מדהים, את פשוט איתו בשיחה. ואז היא המשיכה להגיד תודה רבה בסוף, וזה נורא חמוד, אני גם אימצתי את זה. תודה רבה על העזרה. בכיף. אגב, אני אתן לך טיפ. ראיתי בכמה קבוצות של AI לאחרונה,
שאם מציעים לו טיפ בסוף הוא נותן תשובה יותר טובה. וזה נשמע לי הזוי, אבל ראיתי את זה בשתי קבוצות של אנשים שאני מאוד מאוד מאוד מאוד סומך עליהם, אז אפילו שזה נראה לי הזוי בהתחלה. מה זאת אומרת טיפ? אתה לא יכול. היא אומרת לא, אני אתן לך בסוף טיפ אם תיתן לי תשובה טובה. לא, אתה לא יכול לתת לו טיפ. כן, אבל משהו שם, האלוהים יודע איך הסיפור שם עובד, בזה שאמרו לו, אני אתן לך טיפ. או אני אתן לך טיפ של אלף דולרים, תיתן לי תשובה טובה, הוא נותן תשובות יותר טובות. זה נשמע הזיה, נכון? זה נשמע שקר. אני מציע לא להאמין לי וללכת לחפש את זה, ולבדוק את זה. גם לי זה נשמע הזיה, ובדקתי שבע פעמים אם זה באמת מפורסם בקבוצות האלה שאני רואה אותן שהן מאוד רציניות, כי אלה קבוצות של Machine Learning וחנונים של הבינה מלאכותית. זה מה שהיה רשום שם? מציע לך להציע לו טיפים. זה הופך אותו ליותר אנושי, ואז זה באמת יותר מפחיד. אני לא יודע, אני חושב שהוא כאילו,
הוא הרי, הוא לא באמת משהו. כן, הוא, מה אגב? סטטיסטיקה של מספרים והרבה מאוד מספרים, שכל דבר מבוטא על ידי מספרים, כל מילה, כל הקשר למילה הבאה וכולי, אז האנושיות שבו גם היא, היא פשוט כי הוא, כל החומר שהוא קרא הוא אנושי כבר. אז כנראה מזה זה מגיע הסיפור הזה של זה. וכשאני מדבר על נימוס לבינה מלאכותית, אז אנשים אומרים לי שהם מנומסים, לפעמים אנשים אומרים כן, אני מנומס אליו, כי אני יודע שמתישהו חסר אותי. אני שמעתי את זה גם, אני שמעתי את זה גם. אז אולי כאילו לי נתתי אותו. הדס, תודה רבה רבה רבה. תודה לך. על החלון הקטן שנתת לנו להציץ, ותודה שהגעת, היה סוליד. היה ממש סוליד. עבד? כמעט. כמעט? קרוב. טוב. ומה אמרת שיש למישהו? זיף? ריף? ריז. ריז. יש לך ריז. תזכור איך אני אסקור את זה. אני אגיד את זה על המרואיינת הבאה, אני יכול להגיד את זה לאנשים?
לא? כאילו... צריך להגיד את זה על מישהו, על חבר... כאילו אני מתארת, זהו, אני מתארת לך כאילו, וואי, הוא חתיך והוא נכנס למסיבה והיה לו מלא ריז. היה לו מלא ריז. כן. וואי, זה מזכיר לי את אוסטין פאוורס ב... ב... ה... ה... לא חשוב, זה סרט שהוא כבר לא פוליטיקלי קורט, אנחנו כבר לא מזכירים את זה. תודה רבה רבה, הדס. תודה רבה. היה כיף. היה תענור. ביי לכולם, ניפגש בפרק הבא.


