המודל הפיראטי של עולם העבודה - רועי בן דור כהן מתארח ב-פופקורן 242
פופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל · עם רועי בן דור כהן

להאזנה גם ב:באפליקציה שלנו (חינם)YouTubeSpotifyApple
רועי בן דור כהן הוא המייסד של Q Behavioral Thinking, חברה שעוזרת לפתור אתגרים עסקיים וארגוניים באמצעות הבנה של התנהגות אנושית. הוא מנחה בכיר בשיטת SIT ובעל תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית. דיברנו על המודל הארגוני הפיראטי של Q, שבו כל העובדים פרילנסרים, על כלכלה התנהגותית ונאג'ים ועל איך מתגברים על קיבעון מחשבתי.
בפרק הזה
- המודל הפיראטי של Q: כל חברי הצוות פרילנסרים, והמידע על לקוחות, פרויקטים ומחירים שקוף לכולם. כמו שודדי ים הם יוצאים למסע ומתחלקים בשלל לפי חלקים ידועים מראש
- כך מתחלק פרויקט היום, לדברי רועי: 20% לתהליך המכירה, 60% לצוות הפרויקט ו-20% לקיום החברה. לכל פרויקט יש תקציב משלו וצוות עצמאי
- מה זה נאג': רמז שמשנה התנהגות בלי לכפות אותה ושקל ליישם, כמו הזבוב בכלי השתן בשדה התעופה סקיפהול, שהפחית לפי הספר 80% מהפיזור
- ניסוח השאלה משפיע על סוג הפתרון: במקום להאיץ מעלית או רכבת אפשר לשאול למה זה מפריע, ולחפש פתרון לחוויה עצמה
- שיטת SIT ועקרון האילוצים: קיבעון תפקודי מתחיל בגיל 5-6, ואילוצים מגבירים יצירתיות, כמו שכתיבת דברים לבנים במקרר קלה מדברים לבנים בעולם
על הפרק
הנה חברה שמנוהלת בצורה שעוד לא שמעתם עליה - 100% מהעובדים הם פרילנסרים. הם בוחרים את הפרויקטים עליהם הם עובדים - ובהתאם כמה מזמנם מוקדש לחברה (וכמה ממנו מוקדש לפרויקטים אחרים). התשלום מהלקוח מתחלק בצורה הוגנת ושקופה בין כל המשתתפים. ואפילו מדיניות החברה נבנית בצורה שקופה על ידי העובדים עצמם. ההשראה? שודדי הים הקאריביים.
איך נראה מודל התגמול בחברה כזו? מה הקשר למדעי ההתנהגות? איך האופן בה אתה מנסח שאלה משפיע על סוג הפתרון שאתה מחפש? מהו קיבעון מחשבתי ואיך נוכל להתגבר עליו? מהו הכלי הלא-אינטואיטיבי שעוזר לפתור בעיות? ואיך אפשר להוכיח לאדם שחושב שהוא לא יצירתי - שהוא דווקא כן?
רועי בן-דור כהן הוא מייסד חברת Q Behavioral Thinking, שעוזרת לפתור אתגרים עסקיים באמצעות הבנה מעמיקה של התנהגות אנושית. צללנו יחד לשני נושאים: החברה המיוחדת שבנה, ואיך כלכלה התנהגותית עוזרת לארגונים לפתור בעיות (ויכולה לעזור גם לכם).
רוצים לתת חסות לפופקורן? אם יש לכם משהו שאתם חושבים שמאזיני הפודקאסט ישמחו לשמוע עליו, ואתם יודעים שאני ארגיש בנוח לפרגן לו - כתבו לנו
ציטוטים מהפרק
שהכנסתי את כוחות השוק לתוך הארגון. זאת אומרת, זה מצחיק, כי אנחנו חושבים על שוק חופשי וכלכלה קפיטליסטית
האופן שבו אתה מנסח את השאלה, תשפיע על סוג הפתרונות שאתה מחפש.
זה אומר שיש לנו נטייה בעצם לתפוס את העולם, זאת אומרת, אנחנו מזהים כל האובייקט עם איזושהי פונקציה אחת.
שאלות ותשובות מהפרק
- מהו המודל הפיראטי של Q?
- רועי בן דור כהן מספר בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, שב-Q כל חברי הצוות פרילנסרים ושקיפות מלאה שולטת בכל המידע. השראתו הייתה שודדי ים, שיצאו למסע ללא מימון ממלכתי והתחלקו בשלל לפי חלקים ידועים מראש.
- איך מתחלק הכסף בפרויקט ב-Q?
- לדברי רועי בן דור כהן, היום 20% מהפרויקט הולכים לתהליך המכירה, 60% לצוות הפרויקט ו-20% לקיום החברה. לכל פרויקט יש תקציב עצמאי, והצוות מחליט כיצד לחלק אותו.
- מה זה נאג' (Nudge)?
- רועי בן דור כהן מסביר שנאג' הוא רמז בסביבה שמשנה התנהגות בלי לכפות אותה, ושקל ליישם. הדוגמה המפורסמת היא זבוב מצויר בכלי השתן בשדה התעופה, שלפי הספר הפחית פיזור ב-80%.
- מה זה קיבעון תפקודי?
- לפי רועי בן דור כהן, זו נטייה לזהות כל אובייקט עם פונקציה אחת. הוא מביא את ניסוי הנר של קרל דונקר, ואומר שהקיבעון מתחיל בגיל 5-6 ושהוא מועיל ברוב החיים אך חוסם יצירתיות.
- איך אילוצים מגבירים יצירתיות?
- רועי בן דור כהן מספר על ניסוי שבו אנשים רשמו דברים לבנים בעולם, במטבח או במקרר, והמקרר הניב יותר. לדבריו שיטת SIT מצמצמת את מרחב החיפוש, ולכן החשיבה ממוקדת יותר.
- למה בחר רועי בבסיס של אוטונומיה ושקיפות?
- רועי בן דור כהן אומר שהוא התבסס על מודל המוטיבציה הפנימית של דניאל פינק: משמעות, אוטונומיה ושליטה. לדבריו הוא שם דגש על אוטונומיה, ועל שקיפות כדי שאנשים לא ישוו את עצמם לפי השערות.
מי ומה הוזכרו בפרק
- אנשים
- דניאל כהנמן · עמוס טברסקי · ריצ'רד תיילר · קאס סאנסטיין · דן אריאלי · רורי סתרלנד · קרל דונקר · דניאל פינק · סטיב לויט
- חברות וארגונים
- SFI · Behavioral Insights Team · Ogilvy · Basecamp
- ספרים, פודקאסטים וסרטים
- Nudge · Alchemy · Humanocracy · Reinventing Organizations · Inside the Box · Freakonomics · People I Mostly Admire
התמלול המלאתמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות
היי ברוכים הבאים לעוד פרק בפופקורן, מה נשמע כאן? ליאור פרנקל. אני היום עם רועי בן דור כהן, שיש לנו שני דברים מאוד מאוד מעניינים לדבר עליהם, אבל אני קודם אציג אותו בכמה מילים. הוא קודם כל המייסד של חברת Q Behavioral Thinking, שמתעסקת עם כל מיני אתגרים שיש לעסקים וארגונים וסטארט-אפים, ועוזרת להם לפתור אותם באמצעות הבנה של ההתנהגות שלנו, של ההתנהגות האנושית. הוא גם מנחה בכיר בשיטת SIT, שזה משהו שאולי נדבר עליו גם, זו שיטה מאוד מאוד מעניינת, שקשורה לפיתוח חדשנות והמצאות ויצירתיות וכולי. למד בתוכנית הבינתחומית לתלמידים מצטיינים באוניברסיטת תל אביב, ותואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית, עם תזה על הקשר בין יצירתיות, קשב, זיכרון עבודה ובקרה קוגניטיבית. אני אשמח שאחר כך תסביר לי מה הקשר בין כל הדברים האלה ביחד. יש לו המון ניסיון בהנחיית תהליכי חשיבה בחברות בינלאומיות, במגזר הפרטי והציבורי ובסטארט-אפים ובארגונים.
הנחיית תהליכי חשיבה זה אומר שאתה תסביר לנו יותר טוב אחר כך, אבל בגדול אתה מכניס כל מיני אנשים לכל מיני חדרים ומנסה להגיע איתם לכל מיני מסקנות, למרות שאתה מישהו שבא מבחוץ, וזה מאוד מעניין איך עושים את הדברים האלה. הוא מרצה גם הרבה, יש לו גם פודקאסט בימינו וטור קבוע בעיתון גלובס, ומתעסק הרבה מאוד בכלכלה התנהגותית, שזה תחום שאני מאוד מאוד אוהב, גם דן אריאלי כבר היה פה, וגם עם אור רז קצת דיברתי על זה כשהוא התארח לפני כמה פרקים. אז מה הם שני הדברים? קודם כל, אני מאוד אשמח שתדבר גם אתה איתנו על כלכלה התנהגותית ואיך היא יכולה לעזור לנו בקריירה שלי, איך היא יכולה לעזור לי בחיים שלי, איך היא יכולה לעזור לארגון שאני מנהל או מוביל או נמצא בו, והדבר הלא פחות מעניין זה שאת החברה שלך בעצמך, קיו, אתה מנהל או לא יודע איך לקרוא, הרכבת אותה בצורה מאוד מאוד חדשנית, שאני מניח שמתאפשרת בגלל המציאות של היום,
היא עובדת, אני אפילו לא אגלה עוד, אוקיי? אבל בצורה מאוד מאוד מאוד חדשנית, זה דברים ש... שמעתי קצת פרטים על זה מרחוק, ובגלל זה רציתי להזמין אותך לפה, כי זה משהו שלא רגילים לשמוע עליו, ואני חושב שזה ייתן השראה להרבה מאוד אנשים, גם לחשוב האם הם יכולים להקים ככה חברות או עסקים, או להצטרף לאיזשהו משהו דומה. אז אנחנו ניתן למוזיקה את המקום, ונתחיל בעוד שנייה. טסתי להודו כדי לנחות סדנה במשך יום למהנדסים. אז נחתתי בצהריים שלפני הסדנה, אכלתי ארוחת צהריים ובערב יצאתי למסעדה עם הלקוח. ואחרי כמה דקות התחלתי להרגיש תנועות ורעשים מוזרים בבטן,
וביקשתי להתפנות, הלכתי לשירותים, ואני חושב שביליתי שם משהו כמו חצי שעה, 40 דקות. וואו. עד שהוא ניגש, אולי קצת פחות, אבל הוא ניגש אליי, והוא שואל אותי, רוי, is everything okay? ואז כן, I need a few minutes. אז, Welcome to India, רוי. כן, זה היה... זה נגמר בזה? עכשיו הסיפור הוא ש... טוב, יצאתי משם, הכל בסדר, אני מזיע ומחייך. בסוף הארוחה הוא לוקח אותי לבית מרקחת ומתעקש, מתעקש שאני אקנה כאלה כדורים סטופית. לא צריך להרחיב מה זה אומר. אוי, אוי. ובדרך כלל בסדנאות, יום למחרת אני קם, ובדרך כלל בסדנאות אני... יש הפסקת צהריים, יש לה הפסקת צהריים אחת, הפסקת בוקר, הפסקת אחר הצהריים. פה הייתי צריך לעשות כל 45 דקות הפסקה. וואו, זה גם לא נגמר. נגמר. וואי, וואי, וואי, וואי. 45 דקות, והשירותים בצד השני של הבניין.
כן, אשכרה טסתי ל-24 שעות, זאת אומרת, טסתי, הנחיתי את הסדנה וחזרתי. וואו, וואו. וכן, עצרתי לקבל קלקול קרבה תוך כלום זמן בהודו. איך הספקת? אבל לאיזה מסעדה הוא לקח אותך? אני חושב שזה מארחת צהריים. אני לא יודע, זה היה רוגה של עלי בננה, אולי זה היה קלט שכנראה. אני גם, האמת, לאחרונה הייתי, לא יודע, אפילו לא 70 שעות בהודו, גם למשהו ביזנס, ונורא היה חשוב לי שבמעט הרוחות שיש לי, הם יגיעו ממקומות ממש טובים, כי אמרתי, אם אני הולך, כאילו, לכל כך מעט זמן בהודו, כאילו, במטוס, בחזור, להיתקע בשירותים, זה כל כך הפחיד אותי. ואני מת על אוכל הודי, רציתי לנסות לאכול ברחוב, אבל לא היה לי אומץ. לא היה לי אומץ. אז אני בדיוק הפוך, היה לי מעט זמן, אמרתי, אני חייב לנסות, אבל לא הבנתי, שם זה ילך. Little did I know. אז תגיד, רועי, בוא נתחיל רגע מהסוף של מה שדיברתי עליו. אפילו אם להסביר את המינימום שאפשרי של מה שהחברה שלך עושה,
נורא מעניין אותי רגע לשמוע על הפורמט המיוחד שהחברה עובדת בה. כאילו, ההתארגנות, אני לא יודע אם לקרוא לזה חברה, התארגנות, מה זה בדיוק? ספר שנייה. אז תפר טיפונת מה אתם עושים ובעיקר גם איך זה בנוי. כן. האמת שגם אנחנו לא. אני מסתבך מאוד עם השם, אם זה צוות, קבוצה, קהילה, התארגנות. הרבה זמן זה היה התארגנות. המילה האחרונה שבחרנו לזה, זה באנגלית, זה unorganization. unorganization. כן, הארגון, כמו אלסבון, נכון? יש את היתר הטמפו. כן. אולי אני לא אסביר אפילו מה, אנחנו יכולים למכור עגבניות, זה לא כל כך משנה. תכף אני זה, אבל אני חושב שמעניין באמת ה... וואו, אני אתחיל מזה. אחר כך אני אתן לך את הסיפור חיים, כי זה יעזור קצת יותר להגיע לזה, אבל בעצם כשיצאתי לדרך עצמאית לפני ארבע וחצי שנים, מהר מאוד הבנתי שאני כבר לא יכול לעשות מה שאני רוצה לעשות לבד. ואז את הפרויקט הראשון עשיתי עם חבר שלי באוניברסיטה, הוא data scientist, פסיכולוג קוגניטיבי, ושם אני חושב כבר תובעו יסודות, כי בעצם מחר את הפרויקט ולא יכולתי להסתיר,
ולא רציתי להסתיר ממנו את המחיר, כמה שילמתי, ואמרתי לו, שמע, זה מה שמכרתי, כמה לדעתך אתה צריך לקבל? אחי, התחלקנו באיזושהי צורה, אני חושב כאילו בעשרה, חמישה עשר אחוז על הפרויקט, וזה היה הפרויקט הראשון של קיו, עוד לפני שידעתי. שהוא כאילו היה יועץ לפרויקט, זאת אומרת, הוא עשה חלק מהעבודה. כן, הוא עשה חלק מהעבודה. כן. ומהר מאוד הבנתי שאנחנו צריכים עוד אנשים, ואחרי איזה שנה וחצי אני עושה, מארגן מין יום כזה, חצי יום לקבוצת חמישה עשר אנשים שפגשתי לאורך הדרך, לא מכירים אחד את השני, כל אחד מגיע מעולם תוכן אחר, שקשור למדעי ההתנהגות, תכף נרחיב על זה גם. ומפה לשם אני מבין שאני רוצה לעבוד רק עם פרילנסרים, אין אף אחד שכיר בחברה, ואני רוצה לעבוד בשקיפות מלאה, שזה משהו שקצת למדתי מ-SIT, שגם עליהם מדבר, אבל ממש בשקיפות מלאה, זאת אומרת, כל המידע לגבי הלקוחות, לגבי הפרויקטים, לגבי הצעות עבודה, המחירים שלהם, הכול ידוע לכולם. וגם האופן שבו מחלקים את השלל על פרויקטים,
הוא מתחלק באופן שקוף לגמרי. אז היה לזה כל מיני גלגולים, בהתחלה זה היה מין חלוקה ממש שוויונית, כל אחד, נגיד, היינו ארבעה אנשים, וכל אחד מקבל רבע. ואז הבנתי שזה לא יכול לעבוד, כי עבדנו על איזה הצעה שלא נמכרה בסוף, ואז אמרתי, רגע, אני בשביל שעשיתי את תהליך המכירה. כן. אז אמרנו, טוב, אז נקצה איזושהי מנייה אחת למכירה. ואז הובלתי איזה פרויקט, וראיתי שלהוביל פרויקט זה קריית תחת. גם הניהול פרויקט עצמו, כאילו. כן. אז אמרנו, טוב, אז המוביל יקבל שתי מניות. כן. וככה התחלנו בעצם, והמקום שקיבלתי ממנו השראה זה פיראטים של פעם, ככה פיראטים היו עובדים. זאת אומרת... מה זאת אומרת? פיראטים, הרי הם לא היו ממומנים על ידי הממלכה. אבל הם רוצים להביא אנשי צוות טובים כדי לצאת איתם למסע. רגע, מה זאת אומרת? איזה פיראטים? אתה מדבר על פיראטים שודדים? כן. אוקיי, אז מה זאת אומרת הם לא היו ממומנים על ידי הממלכה? ברור שהם לא היו ממומנים. נכון, זה ההבדל. נכון. אוקיי. עכשיו, כשאתה יוצא, אתה מנסה ספינת שיא, אז אתה ממומן על ידי הממלכה, יש לך כסף ואתה יכול לשלם בדיוק.
כן. פה אתה לא יכול, אז אתה צריך לעשות איזה שוקות פיראטי. אה, אוקיי. עכשיו כולנו יוצאים למסע, איך מתחלקים בשלב. בדיוק. אוקיי, בדיוק, בדיוק. אז מה הם עשו? אז כל פיראטה הזאת קצת אחרת, אבל לכולם יש ממש, קוראים לזה Shares, מניות זאת מילה קצת מבלבלת, אבל Shares קבועים. זאת אומרת, הקפטן של הספינה מקבל שבע וחצי, אם אתה רק עם מגיסט או זה, אז שבע ורבע, רופא, לא יודע מה. ככה, ובעצם כולם יודעים מה החלק היחסי שלהם בשלל העתידי. אז כולם יודעים מה החלק של כולם. כן, בדיוק. זה מאוד שקוף. כן. ככה עבדנו, בדיוק על אותו מודל. נצרנו את המודל הפיראטי של Q. זאת אומרת, אמרת, אוקיי, לקחת את כל תכולת העבודה, תכולת העבודה זה המכירות של זה, והשיווק של זה, והניהול פרויקט של זה, וגם העבודה עצמה, היצירתית או ה-whatever שאתם עושים שם, שזה עוד פעם לעזור לארגונים נכון, להגיע לתובנות ולפתור בעיות באמצעות התנהגות אנושית וכלכלה התנהגותית וכולי וכולי.
ועכשיו אתה לוקח את כל החלקים האלה ואתה אומר, אני יודע, לכל אחד כזה נתת תמחור, או שהם כולם פשוט היו כמו נקודות, ועכשיו מחלקים, אתה חמש נקודות, אתה שלוש נקודות, אתה נקודה אחת, אתה נקודה אחת? אז זה פר פרויקט. זאת אומרת, מי ששותף בפרויקט, תהליך המכירה שלו בביצוע הפרויקט, ביניהם מחלקים, והיום זה קצת השתנה, אז תכף אני אגיע לגרסה, היום זה 3.0, אבל אז זה היה ממש קבועים. זאת אומרת, מי שמכר את הפרויקט או היה שותף לתהליך המכרה מקבל share אחד מתוך הסכום העתידי. עכשיו, אני לא יודע אם הסכום העתידי הוא 50,000, 1,000 שקל או 200,000 שקל או 500,000 שקל. זאת אומרת, זה בדיוק... כי לפעמים פרויקט יכול להתגלגל. לא, אני אומר לך מראש, זאת אומרת, אני אומר, בעצם ההזמנה שלי אומרת, ככל שקיו תגדל והברנד יתחזק, כל מי שלוקח בזה חלק מתחזק ביחד. כי בעצם, אחר, הוא ימחר ב-500,000, אז אני עדיין לא משלם לך לפי שעה, משלם לך חלק יחסי מתוך פרויקט. והוא ידע מניה כמה זה, מניה או share או נקודה אחת,
הוא ידע כמה זה באחוזים מכל ה... אז בעיקרון, זה גדל כי ככל שיש יותר אנשי צוות, אז זה קצת מדלל לכולם. אבל היום שינינו את זה קצת, היום זה ממש באחוזים. זאת אומרת, 20% זה תהליך מכירה, 60% צוות הפרויקט ו-20% הולך לקיום. מעניין. עכשיו, תגיד רגע, כי קפצת על זה, כאילו זה זה. למה, אתה יודע מה, בוא תהיה רגע פרקליט השטן. למה אנשים שוכרים אנשים לחברה שלהם ולא עובדים בצורה כזו? אני חושב שזה יהיה, חלק מזה זה אינרציה. כי אני חושב שמה שעשו עד היום... כי ככה עושים. כי ככה עושים. כאילו, קיבלתי הרבה מאוד השראה מ... יש ספר שקוראים לו Humanocracy ועוד ספר שקוראים לו Re-Inventing Organizations, והם מתחילים לדבר על ארגונים לא היררכיים. קוראים לזה גם Teal Organizations, יש גם מושג אחר שקוראים לו Holacres, שזה מה שזאפוס מפורסמים בו. שזה מתחיל לדבר בעצם על ארגונים שהם לא היררכיים, וזו כבר התחלה מעניינת. דרך אגב, לקחתי את השלב הבא, כי הם עדיין שכירים.
לא היררכי, כלומר, הם כולם שכירים בחברה, אבל אין מנהלים. כן, או שיש איזה מנהלים, אבל בטח יש נגיד רק, אפילו על חברה גדולה, שתי דרגות ניהול, זאת אומרת, אין שם משהו, לא פירמידה כמו צבא או corpororpoint. עם משכירים, אני חושב שהם מרגישים, אתה יודע, יש איזושהי יציבות, או אני חושב שזה אשליה של יציבות. בטח. תחושת שליטה. זה מצחיק, גם כולם עכשיו אמרו לי, כן, אחרי ה-COVID זה ברור, אבל המודל הפיראטי, כל הרעיון הזה, בא הרבה לפני ה-COVID. זאת אומרת, אנחנו קיימים כבר ארבע וחצי שנים, עכשיו פשוט זה רק יותר קל להצדיק את זה. כן. אז יש איזושהי תחושת שליטה. תחושת שליטה. אז בואו נדבר על הצד השני הזה אצלך. לך אין את התחושת שליטה הזאת. זאת אומרת, יכול להיות שיש לך את ה-Best Woman for, לא יודע מה, לייעוץ בתחום הנגיד הרפואי. אני סתם אמציא כי אין לי מושג מה אתם רוצים, כן? אבל נגיד שאתם, גם בתחום הרפואי מדי פעם יש פרויקטים, והיא הבן אדם הכי מדהים ל...
אבל עכשיו יכולים לקרות כמה דברים. אחד, בגלל שהיא פרילנס, היא לא עובד אצלך ב-100 אחוז. אולי פתאום היא עסוקה, והיא לא זמינה חצי שנה. שתיים, יכול להיות שהיא באה והיא אומרת, תשמע, לא כל כך, השיטה שלך נורא חמודה, אבל זה לא מתאים לי. אני רוצה לקבל פי שתיים כסף. אני חושבת שהידע שלי והיכולות שלי שוות פי שתיים כסף ממה שאתה רוצה להציע לי. אז מה אתה עושה עם זה? או איך זה מסתדר? אז זה מסתדר במובן הזה שאו שהפרויקט פשוט ייפול, וזה בסדר מבחינתי, או שנכנסים לאיזשהו משא ומתן. אני חושב שדרך טובה להבין את זה, וזה לא המשפט שלי, אני חושב שלקחתי את זה מאחד הספרים שקראתי, זה שהכנסתי את כוחות השוק לתוך הארגון. זאת אומרת, זה מצחיק, כי אנחנו חושבים על שוק חופשי וכלכלה קפיטליסטית, אז ככה מתנהל האקוסיסטם, או בין חברות, אבל בתוך חברות זה מתנהם כמו ברית המועצות של פעם. וזה מעניין, ואז בעצם, אחד הדברים, אני כבר לא יודע מה בצו התרנגולת,
כי אני קורא כל כך הרבה על הדברים וזה, אז אני לא יודע אם... אבל בעצם הרעיון הוא שכולם, יש ממש, אני עושה משא ומתן פעמיים, פעם אחת מול הלקוח ופעם אחת מול הצוות. כן. ואם לא מצליחים למצוא איזשהו פתרון, אז קורה אחד משניים, או שמפילים את הפרויקט. כן. בגלל זה אני גם משתדל, כשאני מתחיל תהליך מכירה, רק לוודא אם יש בכלל לצידי אנשים... אז כן, אז בוא נדמיין רגע איך זה מרגיש. אז עכשיו קיבלת פנייה מלא יודע מה, מסתם אני אומר חברת טבע, ווטאבר, חברת תרופות, אוקיי? איך נשמע בריף? בדרך כלל. מה, יש לנו בעיה, הלקוחות קונים ומפסיקים לקנות, או איך נשמעת בעיה, לדוגמה, מהדברים שאתם מתעסקים איתם? כן, היום זה לא כזה פשוט, הלקוח לא, זאת אומרת, אני צריך לעשות איזשהו תהליך תרגום, כי הם לא, זאת אומרת, המומחיות שלנו זה לקחת איזשהו אתגר עסקי או אתגר ארגוני, ולתרגם אותו לשאלה התנהגותית. אוקיי. ולקוח לא מגיע עם השאלה התנהגותית בדרך כלל, למרות שעכשיו קצת יש יותר מודעות בשנים האחרונות,
אבל זה עדיין לא שם. כן. זאת אומרת, אני חושב שיש פה הרבה צורך בחינוך שוק, ואני עושה הרבה מאוד עבודה של הרצאות והפודקאסט וכולי, כדי לנסות רגע, לנסות לגרום לאנשים להבין רגע מה זה בכלל הדבר הזה, זה חיה מוזרה, כי הם מכירים חברות ייעוץ אסטרטגי, כמו מקינזי או BCG, הם מכירים יועץ שיווקי, מכירים זה, אבל כשאני אומר ייעוץ מבוסס תובנות התנהגותיות, אנשים לא לגמרי מבינים מה הכוונה. כן. אז אני, התהליך שאני עושה בתוך כדי שיחה כזאת זה ממש לנסות להבין רגע מה השאלה ההתנהגותית שמסתתרת בתוך הדבר הזה. עכשיו, אנחנו יודעים לענות על מנעד של שאלות, זאת אומרת, לצורך העניין אנחנו עובדים גם עם צוותי פרודקט, גם עם צוותי מרקטינג, צוותי מכירות, צוותי אסטרטגיה, growth, ומה שמשותף לכולם זה שבעצם הם user-faced, ואתה רוצה להבין רגע איך ה-user מתנהג בסיטואציה מסוימת. כן. עכשיו, אני מדבר מנוחים טכנולוגיים, אבל נגיד אחד האתגרים המעניינים שאנחנו עושים היום, זה איך לצמצם תאונות עבודה באתרי בנייה. אוקיי. איך באמת?
אנחנו לא יודעים עדיין. אני יכול להגיד לך איך אנחנו ניגשים לתהליך הזה, כי אנחנו עדיין בעיצומו, אבל אני חושב שהוא מעניין, כי זה ממש לא משהו טכנולוגי, אבל יש פה שאלה התנהגותית. אז בוא נדבר על זה קצת, בוא ניקח את זה כדוגמה. נספר את זה כדוגמה. קודם כול, בשני המובנים. אחד, מישהו ניגש אליך עם זה, נכון? איזושהי חברה, מעניין, שקוראים לו SFI, Social Finance Israel, והם מתעסקים באג החברתיות. כן. מילה על אג החברתיות, או שלא צריך. לא, עזוב את זה רגע, אני מכיר אותם אגב, מעולה. באמת אחלה ארגון, כל הכבוד להם, אבל הם רוצים לפתור את הבעיה של תאונות עבודה במקומות עבודה? כן, ביחד עם קרן מנוף של ביטוח לאומי, זה חשוב, כי הם עובדים ביחד עם הממשלה, כי הם רוצים לפתור איזושהי בעיה שעולה לממשלה הרבה מאוד כסף. כן. אז הם הוציאו קול קורא, ועכשיו אתה רוצה לגשת לקול קורא, אז דבר ראשון אמרת, אתה צריך לבדוק אם יש לך איתך את התותחים שלך, בדיוק. נכון? אז מה, אתה מרים להם טלפון? יש לנו, אנחנו עובדים בבייסקאמפ. ראיתי שפה בחוץ יש את הספר ריוורק, אז אנחנו עובדים איתם.
אוקיי, זה כמו מאנדיי, לפני שהיה מאנדיי. כן, בדיוק. רק שיש פיקס פרייס, לא משנה כמה חברים, זה 99 דולר. כן, אז אני בודק, כבר בקול קורא אני מנסה להבין מי האנשים, איזה פונקציות אני צריך לצורך העניין. כן. אז אני צריך חוקר התנהגותי עם רקע כמותי, זאת אומרת, פסיכולוגיה חברתית או כלכלה התנהגותית, מישהו שיש לו, יכולת לעשות מחקר כמותי. מישהי שיודעת לנהל, אני אומר מישהי כבר, כי אנחנו בנאדם מהצוות, אבל שיודעת לנהל פרויקטים ולעשות ניסויים בשטח, בסדר גודל כזה, כי ממש להיכנס לאתרי בנייה ולייצר שם התערבויות ולראות מה עובד. ובצוות גם נכנסנו עוד חוקר כמותי שהוא מאוד מאוד עושה עבודה מצוינת בסקירות ספרות. סקירות ספרות, אבל לא ראית, אף אחד לא ראה דבר כזה. הוא יכול לקרוא בתוך שבועיים מ-44 מאמרים אקדמיים ולהוציא מזה את הג'יסט. וואו. אוקיי, אז עכשיו, זה שלושה אנשים שהיית צריך ספציפית לפרויקט הזה, אבל מתוך פול של כמה, כמה אנשים כבר סגרת איתם את החוזה פיראטים הזה? היום אנחנו 18. 18. אז מתוך ה-18 אתה צריך לראות שאת השלושה האלה,
אתה צריך לראות שהם פנויים, אבל יש פה גם מלא אי-ודאות, נכון? כי אתה לא יודע מתי בדיוק, א', אתה לא יודע אם תזכה בפרויקט. אז כאילו אתה מבקש מהם לשריין לך מהזמן שלהם, שאולי יצליח ואולי לא. הם נכנסים איתך להרפתקה. הם נכנסים איתי כבר בתהליך המכירה. כן, אני אומר, אתה עוד לא הגשת את הקול קורא, אתה לא יודע אם תזכה בקול קורא, אתה גם לא יודע מתי בדיוק זה יקרה, וזה קול קורא, זה סיכוי טוב שלא תזכה. ואתה כבר צריך מהם איזושהי התחייבות, חבר'ה, אם זה קורה, אני צריך אתכם שם. אל תסגרו עם מישהו אחר בינתיים, או לא יודע איך הם עושים את זה. כן. ואתה כבר יודע להגיד להם בשלב הזה, אני עכשיו שואל כאילו שאני בנעליים שלהם, אתה יודע להגיד להם בשלב הזה מה ההכנסה הצפויה עבורם? הם הרי פרילנסרים, הם עכשיו, חוץ מזה שכיף להם לבוא איתך כי זה מעניין, הם גם רוצים לדעת כאילו, בסדר, מה אני אקבל פה? אז הם יודעים, במקרה הזה אני חושב שבקול קורא התפרסם מה המחיר, מה הסכום המקסימלי, ומכרנו אותו בסוף פי שתיים וחצי ממה שהיה רשום, אבל כן, כי הם הבינו שזה לא הגיוני לעשות את זה שם, אבל
במקרה הזה לפחות הם ידעו מה הסכום שעליו הצענו. הסכום, זאת אומרת, הסכום על כל הפרויקט, והם יודעים מה יהיה המניות שלהם מתוך כל הפרויקט, זה מביא מחשב. בדיוק. נחמד. אנחנו ממש, כשיוצאים לדרך, כבר בתהליך הזה יש איזשהו אקסל, שהם ממש שמים את המספרים, וזה מחשב לבד לפי המניות. היום זה קצת השתנה, אבל לא משנה, לפי המניות האלה. ומה שעוד מעניין, אני אוסיף לך עוד רמת מורכבות, כל פרויקט הוא P&L עצמאי. זאת אומרת, הם יכולים לנהל את התקציב של עצמם, אם הם רוצים לעשות אאוטסורסינג לדברים וכו', הם יכולים ממש, מתוך החלק שלהם, מתוך החלק זה... אוקיי, נגיד אני יודע שבפרויקט הזה אני הולך לקבל 30,000 שקל, אתה אומר, אם אני רוצה להפעיל פרילנסר אחר ב-10,000 מתוך ה-30,000, זה ה-it's my business. זה יותר כצוות, צריך בעצם להחליט שמתוך, נגיד, ה-100,000, אנחנו צריכים להקצות 10,000 למעצב או למשהו למישהו שבצוות, אז עכשיו בעצם החלוקה היא ל-90,000.
הבנתי, הבנתי. ואיך אתם מחליטים את זה כצוות? גם ההחלטה הזאת קורית כצוות, או שאתה מחליט? לא, לא, אני כבר לא מעורב השלב הזה בכלל. הם יכולים לעשות מה שהם רוצים במובן הזה, זאת אומרת, יש אוטונומיה מלאה לצוות לקבל החלטות. אז נוצר צוות, רגע, אבל מי מוביל את הצוות הזה? אחד מהם. אחד מהם הוא מוביל בתור מה? בתור מנהל פרויקט או בתור מה? כן, קוראים לזה מוביל פרויקט, שהוא גם מנהל פרויקט במובן הזה, וגם, לפעמים גם עושים הפרדה על פרויקטים מאוד מאוד מורכבים, אבל בגדול המוביל הוא גם מנהל הפרויקט, והוא גם מקבל, מתוגמא על יותר במובן הזה שהוא, בפני עצמו, כי אנשים יודעים להוביל צוותים לא אינטרדיסציפלינריים הרבה פעמים, אה, אינטרדיסציפלינריים, אבל ברגע שנכנס גם מחקר כמותי, גם מחקר איכותני, גם תחומי ידע ספציפיים כמו UX וכולי, אז המוביל צריך כביכול להיות מסוגל להבין רגע את כל הדיסציפלינות, לעשות איזושהי אינטגרציה וגם להבין את הלקוח ומה הוא צריך.
יש פה אירוע לא פשוט. כן, כן. כן, אבל לשאלתך, הם יודעים, גם כשכותבים את ההצעה ביחד, גם כשזה לא קול קורא, כותבים את ההצעה ביחד, ולפני ששמים את הטג מחיר, אני מדבר עם כל אנשי הצוות ומוודא שהמחיר ששולחים זה מחיר שמקובל על כולם. זאת אומרת, החלק היחסי שהם מקבלים, מקובל עליהם. כולם שמחים במה שהם יקבלו. ואם לא, אז או שמתחילים משא ומתנו לפני ששולחים את ההצעה, או ששולחים את ההצעה, ואז בדרך כלל יש גם משא ומתנים ללקוח, אז אחר כך צריך רגע לראות. כן. לא אירוע פשוט, מצד שני, זה רותם את האנשים בצורה מלאה. זאת אומרת, יש פה אחריות או accountability רדיקלי. כי היית שותף לאורך כל הדרך. כן. אין לך את מי להאשים אחר כך. ידעת הכל בדרך. אבל אנשים אוהבים להתבכיין, אפרופו התנהגויות, אתה צריך להשאיר להם להתבכיין על משהו. כן. אז דרך אגב זה משתפר, ההתבכיינויות היו בהתחלה, לא התבכיינויות, אבל אנשים רגילים למקור סמכות, יש כזה אסקלציה לממונה, נכון? כן. אני לא יודע מה לעשות, אז אני...
והרבה פעמים היו עושים את זה, ואני אומר, אין לי למי לעשות אסקלציה, זאת אומרת, למי? דיל ווי. זה ארגון לא היררכי. כן. אז לפעמים מדברים איתי, אבל א', אני כבר הרבה פעמים מתרחק מהפרויקט ברמה כזאת, שאני תמיד כן מעורב ברמה מסוימת, אבל אני כבר לא בפרטים. כן. ולכן אין מה לעשות, זאת אומרת, אני בעיקר יכול, אתה יודע, לעשות problem solving או דברים כאלה, אבל לא ברמה של אני מחליט. כן. ושזה היה הבדל בין ארגון של שכירים, אני חושב, או היראריה, כאילו, אין לי כזה, אני מחליט. אז זה צריך להיות אופי ספציפי של האנשים שמצטרפים אליך במסע הזה? לגמרי. מה יש באופי הזה? אני קורא לזה פרילנסרים, אבל אני חושב שהרבה, א', זה פרילנסרים בניסיון. אני חושב שמה שמיוחד בפרילנסרים בניסיון, המילה קולבויניק היא קצת בעייתית, אבל זה אנשים שיודעים לעשות הרבה דברים. הם יודעים, הם מבינים את הדבר, זאת אומרת, הם מבינים, א', שהם חייבים לייצר ערך כל הזמן. זאת אומרת, אני חושב שכשכיר אתה יכול לעשות טעות פה, לעשות טעות שם, וזה בסדר, כי פרילנסר עשית טעות מול לקוח, נגמר. לא רק טעות, גם שכיר יכול לנמנם איזה חודשיים, להוריד הילוך.
כן, אז פה כל הזמן צריך להביא value, וגם ככה נוצרים צוותים, כי בסוף אני לא, דרך אגב, אני לא קובע בצוותים, אני קובע במקרה כי אני עושה תהליכי המכירה, אבל אם אתה הבאת ליד, אתה מנהל תהליך המכירה, אני לא קובע לך מי יהיה בצוות. רגע, מה, עוד פעם, אני יכול להיות אצלך בארגון, ואני יכול להביא את הליד? כן. אתה תראה מזה משהו? היום אני רואה, כי הוא רואה מזה 20%. אה, החברה שומרת 20% לצורכי צמיחה ווואטאבר, וברנד, ושיווק, ולא יודע מה של... וגם אולי שכר עתידי שלי מתישהו. אה, כרגע אתה לא מקבל מזה שכר אפילו מתוך החברה, אתה לא לוקח שכר מהחברה, אלא אתה, בפרויקטים שאתה משתתף, אתה מקבל את חלקך. כן, כרגע כן, למרות שיודעים שמתוך ה-20% על איזשהו חלק עצידי. כן. זה, אבל גם זה משהו חדש, החלק הזה. כן. אנחנו רואים, אתה מבין? רק עכשיו הבנו שצריך בכלל חלק כזה, ושהחלק הזה צריך... אז תגיד רגע עוד משהו שלפני שחוזרים לשם. אתה אומר, רק עכשיו הבנו, ואתה מדבר על תהליך אבולוציה.
קודם כול, זה מקסים. זאת אומרת, אני חושב שכל ארגון, כשהוא גדל, בטח סטארט-אפים, הם כל הזמן עוברים אבולוציה, אבל פה זה פעמיים אבולוציה. זה גם האבולוציה הרגילה של חברה שהיא גדלה, או לא חברה, ארגון, כשהוא גדל, וגם אבולוציה של משהו שהוא, אין יותר מדי מודלים, יש כל מיני כאלה. תשמע, אני חייב להגיד, לפני, כבר לא יודע כמה שנים, אבל בתקופה שהייתי בניו-סקול בחצי משרה, בחצי השני עשיתי פרילנס, והרבה מזה עבד ככה. היו לי הודים, פולנים, ישראלים, צרפתים, קנדי פעם אחת, מישהו מוושינגטון פעם אחת, שהייתי מרכיב איתם צוותים אד-הוק לפרויקט ספציפי, אבל לא הייתה לי את השקיפות הזאת. כל האחריות הייתה עליי, אני הייתי הפייסינג ללקוח, גם המכירה, גם הזה, וגם האחריות, אם פישלו, למשל, היה מתכנת שבא לעבוד שלושה חודשים, אם זה לקח לו שישה חודשים,
אני זה שהפסיד על הפרויקט, כי אני שילמתי לו על שישה חודשים, כי הוא עבד שישה חודשים, זה אומר שאו שלא עשינו הערכה טובה, או שלא זה, או שסתם הוא התבטל, אני לא באמת יודע, האמת שאני כן יודע, אבל תלוי במקרה, זה לא משנה כל כך. מה שכן, מהכסף שהיה אמור להיכנס לפרויקט, החלק שלי נחתך. אז גם האחריות הייתה שלי, וגם ממני נחתכו הדברים כשהיו פדיחות. מצד שני גם, אני הרווחתי יותר כשלא היו פדיחות מהארביטראז', כי הבאתי מתכנת הודי שמרוויח פחות מ... אז אם הלקוח היה ישראלי, אז אמנם נתתי לו מחירים, הוא הבין שאני עובד עם הודי, לא נתתי לו מחיר של איזה, אבל אולי גם, כי אני לא מספיק תחמן, אבל יכולתי לתת לו גם מחיר של ישראלי ולקחת על הודי ארביטראז'. אז העניין של להרכיב צוותים אד הוק, אני מבין ומכיר. העניין שאתה מדבר עליו הנוסף כאן, אתה כל הזמן אומר, החלטנו והבנו. יש מה? יש מועצת שבט? אתם מתכנסים פעם בשבוע? מתי אתם מחליטים ומבינים כל מיני דברים?
כן, אז א', אנחנו נפגשים פעם בשלושה שבועות בזום, קוראים לזה quality time, תכף תראה, כל היוזמות זה עם Q, ככה מחליטים אם בכלל זה יוזמה או לא. אבל שם זה בעיקר להכיר אחד את השני, זה יותר, כל פעם מישהו אחר מספר איזשהו case study או כזה, ויש לנו גם ריטריט פעמיים בשנה, אוף סייט, ששם הרבה פעמים הדיונים האלה קורים. וגם או אני מעלה איזושהי סוגיה או שמישהו אחר מעלה איזושהי סוגיה, ואז מחליטים, אוקיי, מי רוצה להיות מעורב בדיון על הדבר הזה? פותחים קבוצת בייסקאמפ, ואז שם עושים איזשהו דיון. כן, לגבי המודל תגמול, אני חושב שזו הייתה כזה אבולוציה שקרתה אצלי, וכל פעם פשוט שיקפתי לקבוצת אנשים, רציתי לראות איך הם מגיבים לזה, ואז ברגע שקיבלתי מספיק חיובים, אז כבר הצגתי את זה כמשהו רשמי. וגם, כולם יודעים, אנחנו כל הזמן בפיילוט, זאת אומרת, זה נכון לשנה הקרובה, יש מצב ששנה הבאה זה ישתנה, זאת אומרת, אנחנו... הלקוחות שאתה מדבר איתם, הם מכירים את המודל?
זה בכלל מעניין אותם? זה משנה להם? חלקם כן, כל מה שאמרת. חלקם לא, חלקם זה לא מעניין אותם, חלקם זה לא משנה. אני חושב שנגיד, יש לנו ארגונים, אנחנו עובדים עם כל הקשר, זאת אומרת, גם מוסדיים יותר, נגיד חברות קורפורט, גם מגזר ציבורי, גם טק, גם עמותות. אז יש, נגיד, בעולם של טק, זה קצת יותר כזה, לא יודע, ליקוויטים וכזה, זה מגניב. אז חלקם מתלהבים מזה. אבל לא תמיד, זאת אומרת, אתה לא חייב להכיר את ה-Operating System שלנו בשביל... להפך, אני חושב שאתה פשוט רואה את הערך שאתה מקבל. כי מה, מה, שאלת אותי קודם מה הדאונסייד של לעבוד עם אנשים כאלה. כן. אז א', זה המומחים, זאת אומרת, או המומחיות. פרילנסרים בדרך כלל זה אנשים שכבר יצאו מכל מיני ארגונים, צברו הרבה מאוד ניסיון, נמאס להם שיש להם איזה מישהו מעליהם, הם גם רוצים לעשות כל מיני דברים בו זמנית, לא יודעים מה, לעשות המון אמנות, לנגן. כן. לא רוצים לעבוד כבר 9 to 5. ואז בעצם זה איזה אפשרות, אני חושב שהפיצוח פה היה מצד אחד לעבוד עם המומחים הכי גדולים,
ומצד שני, אתה גם לא מסוגל לשלם להם פר ש... אתה יודע, מחיר, זאת אומרת, נו, חודש, במשך חודש, נו, איך אני רוצה להגיד? לא משנה. שכר חודשי. שכר חודשי, תודה. זה גדול. אתה מוכיח שאתה באמת לא יודע מה זה אומר. ומצד שני, היא גדלה ומתכווצת בהתאם לפרויקטים. זאת אומרת, עכשיו יש 15 פרויקטים שרצים במקביל, אז היא גדלה. בתקופת ה-COVID היא הצטמצמה מאוד. זאת אומרת, זה משהו מאוד מעניין. וגם להם זה נוח, כי רובם פרילנסרים כבר הרבה מאוד זמן, הם לא רוצים להיות שכירים, והם עושים הרבה מאוד דברים, חלקם באקדמיה, חלקם, יש להם את המותג שלהם שהם פועלים בו לא במסגרת קיור. חלקם ב-50% משרה במקום אחר. אז זה מגניב, ואני חושב, עוד רגע זה מילה, אם אתה רוצה עוד נראה פיצוח. כן. אחד הדברים בעצם שהפריעו לי כפרילנסר, זה שיש את הנוסחה, נוסחת ה... שכולם מקבלים אותה כמובן מאליו, שזמן שווה כסף.
ומה שקורה ב-Q, ואני מקווה שיקרה ב-Q, זה שזה לא בהכרח זמן שווה כסף, כי א', אני לא בודק אף אחד כמה שעות הוא נותן. ממש. אין שעון נוכחות או משהו כזה, והמחירים של הפרויקטים רק עולים ככל שהברנד מתחזק. כן. אז בעצם היום אתה נכנס על פרויקט ב-X, מחרתיים אתה נכנס לפרויקט דומה בשלושה X, מצבך ישתפר פי שלוש. כן. ואז המחיר השעתי כבר לא, כאילו, אני מבטל את הנוסחה. זה נכון גם לכל פרילנסר, כפרילנסר זה ככה. פשוט מה שאתה אומר זה שבמקום ש-18 פרילנסרים יצטרכו לעשות לעצמם את זה, עצם זה שהם שותפים ב-Q, אז יש ברנד אחד שכולם נהנים מעליית הברנד. כי גם אם בפרויקט אחד חמישה היו משותפים ובפרויקט אחר חמישה אחרים היו משותפים, גם החמישה שהיו שותפים אז וגם החמישה שהיו שותפים חצי שנה קודם, שניהם נהנים מעליית הברנד ומעליית הסיכוי להשיג עוד פרויקט, את הפרויקט העתידי. כן, אני פשוט משווה את זה לארגונים שמעסיקים פרילנסרים. אני גם הייתי כזה. זאת אומרת, יש כל מיני ארגונים היום שמעסיקים פרילנסרים.
הם משלמים מחיר שעתי. מתחזק, הברנד שלו מתחזק, אתה עדיין נשאר לבד באותו מקום. כן. פה זה לא קורה. כן. פה הברנד של Q מתחזק, אתה מתחזק. הברנד של Q נחלש, אתה גם נחלש. זאת אומרת, יש פה קורלציה מלאה, אלימה מלאה. תגיד, אתה כרועי, אתה עושה משהו חוץ מ-Q? אני מעביר הרצאות וסדנאות, אבל זה מזין אחד את השני. זאת אומרת, אני בדרך כלל משתדל, ההרצאות והסדנאות הם כדי להביא ליד, ואז הליד נכנס ל-Q? כן. כן, אז... וגם כי הוא לא מתעסק בהרצאות וסדנאות, היא מתעסקת בפרויקטים. כן. אולי הסדנא תהיה חלק מזה, אבל... אוקיי, אז בוא נדבר באמת על התכנים של ההרצאות והסדנאות, כי כל הנושא הזה בעצם, הנושא של הבנה של התנהגות אנושית, הוא תפס תפנית. הוא לא כזה חדש, כי יש פסיכולוגיה ויש סוציולוגיה,
וזה כבר קיים לא מעט זמן, לפחות 100 שנה. כנראה שיותר בעצם חושבים על פרויד והחבר'ה, אבל כלכלה התנהגותית, מה שקוראים, תפס תאוצה מטורפת. ממש ממש ממש תאוצה מטורפת. ספר רגע איך אתה הגעת למסקנה שזה מעניין אותך, עד כדי כך שאתה ממש... זה מה שאתה עושה כל הזמן שלך. לא. אז א', אני... יש לי תואר שני פסיכולוגיה קוגניטיבית, והייתה לי הרבה מאוד דילמה, האמת שלא הייתה לי דילמה. אז בכלל התעסקתי ביצירתיות, חשיבה יצירתית ופתרון בעיות, אבל כבר הכרתי את ה... לקחתי כמה קורסים במסגרת התואר השני של קבלת החלטות, ושם מדברים על ה... רק כדי להגיד, המייסדים של כלכלה התנהגותית זה דניאל קנמן ועמוס טווירסקי, זיכרונו לברכה. אני אדבר עליהם עוד הרבה כנראה היום. וכבר אז כבר הכרתי את המחקרים שלהם, זה היה מאוד מאוד מעניין, אבל בסדר, היה לי את התזה על התחום שלי.
ואחר כך, במקום להמשיך לדוקטורט, התקבלתי לחברה שקוראים לס.איי.טי, שגם עליהם אפשר לדבר אחר כך, אבל זו חברה שמתעסקת בחדשנות, ואיך להפוך ארגונים להיות חדשניים דרך איזו מתודולוגיה מאוד מעניינת של חשיבה יצירתית. תוך כדי אני קורא עוד. עכשיו, בעצם, ב-2008 יש איזשהו מפץ גדול שקורה. יש שני מפצים גדולים. ב-2008 זה השני, מתפרסם ספר שקוראים לו נאג'. מי שכתב אותו זה ריצ'רד טהלר, שהוא גם חתן פרס נובל לכלכלה, וקאס אנסטיין, שהיה היועץ של אובמה, והוא משפטן מהרווארד, והם בעצם כותבים איזשהו ספר שעושה מהפכה בכל הנושא של מדיניות ציבורית, ותוך שנה או שנתיים באנגליה מקימים יחידת נאג' כזאת, Behavioral Insight Unit, שמה שהיא עושה, זה בעצם לוקח את העקרונות האלה של הספר, ובכלל העקרונות של כלכלה התנהגותית ומדעי ההתנהגות, ומטמיעה אותם כחלק מהמדיניות. כן, קודם כל זה די מטורף. זה מטורף. מה שסיפרת, נכון? כי נחשוב רגע כמה
ממשלה ובטח בריטניה וזה הם מיושנים, בירוקרטיים, איטיים, למרות שהם כלכלה מובילה, אבל עדיין הם מאוד, נקרא לזה, לא מיושנים אלא מסורתיים, ופתאום מדע חדש או מדע מסוג חדש מצליח ממש בשניות, בלוחות זמנים של מדע, בשניות, להיכנס למקום של מדיניות ציבורית. מה ההסבר לזה? איך זה כל כך... יש כל מיני הסברים. א', 2008 קרה עוד משהו שהוא יותר מפורסם מנאז' זה המשבר הכלכלי הגדול, שאני חושב שהוא קצת דחף לזה. אני אגיד, גם נאז' הוא פורץ דרך, בעיקר בעטיפה שלו, זאת אומרת, הם לקחו ידע קיים וארזו אותו כהתערבויות. זאת אומרת, הם לקחו את כל הנושא של הטיות קוגניטיביות, שזה מה שקרה וטוורסקי התחילו, וכולנו מכירים אותו כדן אריאלי, אבל יש עוד הרבה, כמו באסקס ברזרמן, וקצוב, יש הרבה מאוד חוקרים שמתעסקים בדבר הזה בצורה אקדמית. הם, אני חושב, שהיו בין הפעמים הראשונות שהפכו את זה בעצם למשהו יישומי. אמרו, אוקיי, בואו ניקח את כל ההטיות הקוגניטיביות האלה,
אנחנו מבינים אותן בצורה תיאורטית או אמפירית, אבל בואו עכשיו נייצר התערבויות, אינטרוונשנס, כדי להשפיע על הנשים דרך ההבנה של הקטיות האלה. כן. הדוגמה אולי כבר נדושה, אבל אולי חלק מהמאזינים לא מכירים אותה, בספר של נאג' זה הזבוב במאשתנה של השירותים של הגברים. בסדר? למה זה נאג'? רגע, תסביר שנייה, כי הנשים אולי לא יודעות שיש כזה זבוב במאשתנה שלנו. כן, אז יש לנו, הם קוראים לזה, באנגלית זה מעניין, הם קוראים לזה ספיל אאוט. יש לגברים נטייה לאחתי. כן, לאחתי. גם את זה אנשים מכירות לצער. כן, כי אנחנו מלכלכים להם תמיד את ה... מאיפה שאנחנו לא מגיעים. בדיוק. אז מה שעשו, והזבוב הזה נצפה לראשונה באמסטרדם, בשדה התעופה בסקיפול. ובעצם שמו מין מדבקה כזאת על המאשתנה, והתוצאה המעניינת... מדבקה קטנה של זבוב שמצויר על המאשתנה. בדיוק. ואיפה הדביקו אותו? במקום כזה שאם פוגעים אז לא משפריץ החוצה.
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח. הנתון המעניין שמופיע בספר זה שיש ירידה ב-80% מהחטאות, זאת אומרת, 80% פחות החטאות כשיש את הזבוב הזה, ועלות חומרי הניקיון בכל שדה התעופה יורדת ב-10%. וואו. כן. רק בגלל ששמו לגברים איזה מדבקה שהם צריכים עכשיו לנסות להשתין, סליחה, על המילה, על הזבוב. בדיוק. כן. עכשיו, ההגדרה של נאז' בעצם יש כמה, שלושה קריטריונים. אחד, זה משנה התנהגות, זה איזשהו רמז או איזשהו משהו שאתה שם בסביבה של המשתמש או של האזרח, או לא משנה, מי שאתה רוצה להשפיע על ההתנהגות שלו. אז זה משנה התנהגות, זה א', אבל זה לא כופה שינוי התנהגות. זאת אומרת, אם אני, כמי שעשו עליי את ההתערבות, מחליט לעשות אחרת, מותר לי. זאת אומרת, אם אני רוצה להשתין על הרצפה, אף אחד לא קונס אותי. כן, לא הכריחו אותך להשתין על הזבוב. בדיוק. והדבר השלישי זה שזה קל ליישום, וגם, כי זה קל ליישום, זאת אומרת, זה משהו כמו זבוב. ואז המשפט האחרון בהגדרה, הם אומרים, להוציא מחוץ לחוק ג'אנק פוד זה לא נאג'
לשים פירות בגובה העיניים זה כן. כן. שזה דרך אגב מה שגוגל עשו. גוגל שינו את הקפיטריות שלהם ושמו בעצם יותר דברים בריאים בגובה העיניים וליד הקופות, ושמו את השוקולדים באזורים כדי לעודד צריכה, וזה בדיוק נאג'. זאת אומרת, זה לדחוף אותו, נאג' זה כזה to push, זה לדחוף אותך להתנהגות מיטיבה. ניס. אה, עכשיו, ניס, עכשיו הצד השני שזה, מאז הם יצאו עם המשפט Nudge for good, כי כמובן אתה מבין מה אפשר לעשות עם, כן. עם הידע הזה, זאת אומרת, כמו כל סופר פאור אתה יכול להשתמש בו לטובה, זה מגרום לאנשים לחסוך יותר, לאכול יותר בריא, או לקנות דברים שהם לא רוצים, או... כן, לבזבז כסף שהם לא רצו לבז. כן, להירשם לתוכנית שהם לא רצו להירשם אליה, זאת אומרת, ה-nudge, יש לזה, האח התיום שלו זה סלאג'. ככה אומרים את זה סלאג'. זה האח התיום. אז בעצם, יש פה משהו שהוא כאילו, אני עוד פעם חוזר רגע לבריטניה, וזה שהם בתוך שנה הכניסו את זה למדיניות ציבורית, והם הקימו, מה אמרת שהם הקימו? ועדה או... לא, קוראים לזה ממש יחידה, יש קוראים לה Behavior Insights Unit, או Behavior Insights Team,
שדרך אגב, מאז הפכו להיות חברת ייעוץ גדולה והם התנתקו מהממשלה ועכשיו יש להם שבעה סניפים בכל העולם, הם אחד המודלים שאני מסתכל עליהם כ... כן, כן. אז הם, בגלל ש... קודם כל, זה קל, בגלל המוטיב הזה שלא מכריחים אותך, אז כאילו לא צריך להעביר חוקים, לא צריך להעביר תקנות, נכון? אז זה כאילו נורא מפתה לנסות, ותה לנסות להבין אם הבנתי את הרמז, אמרת שגם מה שקרה זה המשבר הכלכלי. ואם אני מבין נכון, איך זה קשור למשבר הכלכלי? בעצם היה משבר אמון גדול בכלכלה הלא התנהגותית, בכלכלה המסורתית, נכון? הכלכלה זה מקצוע מאוד מיושן, הרבה מאוד, לא מיושן, סליחה, אני מתכוון עוד פעם, בעל הרבה שנים, הרבה מאוד מחקרים, אין סוף מחקרים קורים בו, אין סוף אנשים עוסקים בו, אנשים רציניים, תותחים, חכמים, אינטליגנטים, מהאוניברסיטות הכי טובות, הולכים ומייעצים לממשלות, ומייעצים לשרי אוצר, ומייעצים לשרי עבודה, ומייעצים לשרי כלכלה, ומייעצים לבורסות, ומייעצים לזה, ומייעצים לזה.
ואיך זה שעם כל החוכמה המטורפת הזאת, יש דברים כמו המשבר הכלכלי ב-2008, יש דברים כמו פערי מעמדות, יש דברים כמו אבטלה מטורפת, זאת אומרת, עם כל החכמים האלה, והמדע המטורף הזה שנקרא כלכלה הוא כל כך טוב, איך זה שאנחנו עדיין לא מצליחים, כאילו, יש דברים שאנחנו לא... אז זאת אומרת, הרבה פעמים, בגלל שמשהו, נגיד כמו המשבר ב-2008, האכזבה הזאת כל כך גדולה, אז מסתכלים רגע לצד השני לראות אם יש משהו יותר זה, ושם בדיוק בתזמון מעולה המתין לו הנאג' וגם דן אריאלי פרח באותו זמן בערך, זאת אומרת הרבה, וגם אתה, העתיד שלך נבנה באותו זמן. אז אתה ראית את הספר הזה באותו זמן? אז לא, אני ראיתי אותו יותר מאוחר. אני באותו זמן לבדתי בחברת הייעוץ, אבל רגע לפני, לפני שקראו לו נאג', זה גם קטע מעניין. מי שהציע את השם נאג' זה העורך הקודם שלהם, שאחר כך הם פיטרו אותו, אבל לקחו את השם איתם. אבל השם שלהם בהתחלה, של הספר היה Libertarian Paternalism.
עכשיו, כנראה שהוא לא היה מצליח באותה מידה, אבל למה זה נורא קסם לממשלות? כי זה מין, איך החבר'ה של לפיד בהתחלה היום, זה לא ימין, לא שמאל, זה משהו שלישי. אז הנאג' הזה הוא איזושהי הבטחה למשהו שלישי. כן. כי מה זה Libertarian Paternalism? למה זה ככה? כי מצד אחד זה פטרנליסטי, אני יודע מה טוב לך, כן, אני רוצה לדחוף אותך לאפשרות מסוימת. מצד שני, חופש הבחירה נמצא בידך. כן. זה בדיוק הזבוב, לא משנה, הדמות שהם עושים אחר כך זה איך לעודד אנשים לחסוך לפנסיה, מיסים, לנהוג יותר לאט בכבישים. יש להם כל מיני דברים, לעודד הרשמה, לא יודע מה, גיוון והכלה וכל מיני דברים. כן. אבל בעצם הרעיון הוא להתגבר על, כי לממשלות, בדרך כלל יש שני, שני Livers כאלה, נכון? יש להם או סנקציות, חוקים שהם כזה... מכריחים אותך לעשות משהו. כן, אבל זה קנסות או תמריצים, זאת אומרת, זה בדרך כלל תמריצים וקנסות. מקל וגזר. כן. ואז הם אומרים, זה ביונד, כאילו, זה מעבר למקל וגזר. כן.
אני דוחף אותך לעשות פעילות מסוימת, כי אני מבין איך אתה חושב, אני דוחף אותך לשם. אתה מוזמן לא להקשיב לי. כן. אתה מוזמן לבטל. אבל זה באמת גם קצת הביקורת שיש לפעמים על ממשלות שמשתמשות בדבר הזה. כי למרות שאני לא מכריחה אותך, אפילו היה אפשר לטעון שאני עושה משהו יותר טוב מלהכריח אותך. אני גורמת לך להאמין שהחופש אצלך, אבל אני יודעת איך אתה עובד, כי אני עובד עם כל מיני אנשים, כמו רועי ואנשים אחרים, שחוקרים התנהגות אנושית, ולכן אני יודעת מה אתה, ולכן הפטרנליזם, זאת אומרת I know better. ועכשיו אני אגרום לך, אז אני מניח שיש דברים שפחות יתווכחו עליהם, נגיד פחות יתווכחו אם כדאי לעשות דברים שיגרמו לפחות תאונות דרכים, או לתשלום מיסי, אבל יש דברים שכבר אפשר ל... או דברים, או... כי בסוף אפשר בעיקרון, בעולם שבו נדע to master it, אפשר להשפיע גם על דברים שהם לא תאונות דרכים, אלא אפשר להשפיע על כל מחשבה של מדיניות ציבורית של כל סגן שר.
כן, בוא, אפשר להגיד, חיסונים. חיסונים, נכון. אני חושב שהנושא של התחסנות היה... זה היה הטענות נגד, חלק גדול מהטענות נגד דן אריאלי, שהוא עוזר לממשלה להבין איך לשנות נוסחים בטפסים וכולי וכולי וכולי, כדי לעודד יותר חיסונים. איך אתה חי עם זה, אגב? מה המחשבות שלך בנושא? זאת אומרת, זה הרי המקצוע שלך מצד אחד, מצד שני אתה נראה לי בן אדם די ערכי ומוסרי פה, לא יודע, אולי עבדת עליי, אבל ככה זה מרגיש. תראה, אנחנו, יש מקומות שהם, כמו שאמרת, הם לא אפורים, ושם הכי קל, נגיד צומצום תאונות עבודה, בטרי בנייה. כן. אז אלה פרויקטים שאנחנו מאוד שמחים... אף אחד לא היה רוצה שיהיה יותר. כן, אני מקווה. אז נגיד, אלה פרויקטים שאנחנו מאוד אוהבים, ולכן אנחנו גם, כן, נגיד, זה פרויקטים מאוד, ואני מסתכל על פרויקט להגדיל את ההיענות להחזרת אמלאך לא חוקי במגזר הערבי. עכשיו, יש כאלה, אני מניח, שאנשים מסוימים שלא רוצים שזה יקרה, ושם זה באמת גם קצת יותר מורכב.
ויש מקומות שהם גם, אתה יודע, עוד לא יצא לנו, אנחנו לא עובדים, לא שיש לנו משהו ספציפית נגד התעשייה של גיימינג, אבל לא בטוח ששם זה, יש לנו הרבה מה לתת מצד אחד, אבל לא בטוח ששם אנחנו רוצים להיות. עכשיו, דרך אגב, זה מאוד עובד יפה עם המודל הפיראטי שתיארתי לך קודם, כי יש פה חמישה אנשים, או לא משנה, כמה אנשים שהם בצוות שמקבלים החלטה אם הם רוצים ללכת לזה או לא רוצים ללכת לזה, אז יש פה כמה קולות, וכבר קרה לנו. זה לא שכל החברה צריכה להחליט ביחד. יכול להיות שיש פרויקט מאוד מאוד שנוי במחלוקת, שאולי נעלה את זה כזה לדיון, כן. אבל אני חושב שזו גם לא החלטה של בן אדם אחד, זו לא החלטה שלי. זאת אומרת, אם לצורך העניין אני ממש רוצה להיכנס ל... לא יודע מה, תעשיית הנשק, ולעודד מכירת נשק באנגולה, אני לא בטוח שיהיה לי צוות שיעשה את זה איתי. כן. גם אם אני נורא ארצה, לא בטוח שאני רוצה, כנראה שאני לא. אז יש פה גם משהו מעניין במבנה הזה, שהוא מין חסמים ובלמים כאלה. כן, כן. טוב, אז בואו נדבר עוד קצת רגע על נאג' וחבריהם, כי זה נורא מעניין.
אני, יש איזשהו סיפור שכתבת לי עליו, על הקו רכבת בין פריז ללונדון. ספר לי על זה רגע. אז סיפור של רורי סותרלנד, שהוא... רורי סותרלנד, זה לא ההוא מהקריאייטיב? כן. קטן כזה עם שיער ענק כזה? הוא קטן, הוא נמוך, אבל הוא רחב. נמוך, נכון, נכון. הוא משהו ענק בעולם הפרסום, לא? כן, אז הוא באוגלוויר, קוראים לזה? כן, כן, כן. והוא הקים, מה שמדהים בו, הוא הקים את היחידת behavioral science בתוך החברה הזאת. והוא עשתה תו ספר מעולה שקוראים לו אלכימי, מומלץ בחום. ואחת הדוגמאות שם, וגם באיזה הרצאת עד שלו, אני חושב, ואני משתמש בדוגמה הזאת לא מעט, זה שהוא אומר שרצו לפתור איזה אתגר של הרכבת מפריז ללונדון, לפריז, משך הנסיעה שלושה וחצי, שלוש וחצי שעות.
ואז בעצם, כדי לקצר את המהירות, השקיעו משהו כמו שישה מיליארד פאונד כדי לבנות פסי רכבת, מסילות חדשות לגמרי, והצליחו לצמצם ב-40 דקות. זאת אומרת, במקום שלוש וחצי שעות, זה לקח שעתיים חמישים. שלבן אדם, בוא נגיד, כדי לשנות החלטה אם אני כן או לא נוסע לפריז, אין הרבה הבדל, אם זה ייקח לי שעתיים חמישים ושלוש וחצי, זה לא שקיצרתם לי לחצי שעה, ובשביל זה השקיעו שישה מיליארד פאונד. ואז הוא אומר, זה כשאתה פותר בעזרת לוגיקה. מבחינתו, זה ביולוגית, מהנדסים פותרים אותה וזה. אבל אם אתה מסתכל על זה בצורה סייקולוג'יק, הוא ממש צובע את המושג הזה, אז הוא אמר, נניח, הוא גם קצת לא פוליטיקלי קורת, אבל נניח ועכשיו אני שם ברכבת דוגמניות ודוגמני על שמסתובבים בלבוש צנוע, ומגישים את היין הכי יקר, הצרפתי הכי יקר שיש במהלך הרכבת. כמה זה יעלה לי? זאת אומרת, כנראה זה יעלה חצי משישה מיליארד יורו, אפילו לא. למשך עשר שנים. ואנשים גם התלוננו שהרכבת מהירה מדי.
אז זה, ואז כזה, צוחק, ואז הוא אומר, וההצעה היותר רצינית זה, אז תשימו וי-פיי ברכבת. כן. כאילו, ומה שהוא בעצם מנסה להגיד, זה שיש בעיות שאנחנו פותרים אותן בעזרת מדע לוגיקה, מדע אולי זה זה, כי מדע ההתנהגות פה אני לא מסכים איתו, אבל אם אתה מסתכל על זה בצורה אובייקטיבית, אתה מקבל סוג אחד של פתרון. כאילו, איך מקצרים? כן. ואם אתה מסתכל על מבט האנושית, זה לא בהכרח מה מקצרים, זה איך אתה מנעים את הנסיעה או גורם לנסיעה להיות סימלס. כן. זאת אומרת, במקרה הזה, תשאל אנשים מה מפריע לך, הם יגידו שלוקח הרבה זמן לזה, אבל אז אתה צריך לשאול אותם עוד פעם שאלה, למה זה מפריע לכם שזה לוקח הרבה זמן? זה לא נעים לכם? זה מטריד אתכם? אתם מבזבזים זמן שאתם לא יכולים לעבוד בו? זאת אומרת, אתה מנסה להגיע איתם לשורש הבעיה, ואז משורש הבעיה אפשר להגיע לפתרונות הרבה יותר יצירתיים. שורש הבעיה, כן, שורש הבעיה מנקודת מבט הסובייקטיבית. אני חושב שכאילו, כי יכול להיות ששורש הבעיה האובייקטיבית זה באמת,
מה שהוא מנסה להגיד, אני מסכים איתך, אני רק מנסה לחדד את זה, כן. מה שהוא מנסה להגיד לאורך כל הספר הזה, זה שרעיונות יצירתיים, רעיונות זה, הם כזה, הם לא רעיונות לוגיים בהכרח, זה לא בעזרת זה, אלא זה לחשוב רגע על נקודת המבט של מי שאתה רוצה לרצות אותו, לא משנה, מי זה הלקוח שלך, ואז פתאום יכול להגיע לך רעיון כזה שהוא לא הגיוני, אבל הוא סובייקטיבי, כאילו מבחינת הלקוח הוא כן עושה... כן. אני אתן עוד דוגמה, אולי דוגמה מאוד מאוד דומה. יש בהרווארד ביזנס ריווי פעם, קראו לזה הבעיה של המעלית האיטית. האמת שזה בעיקר אותו דבר, אבל שם זה מאוד מעניין, כי זה מתחבר לאיך אתה מנסח את השאלה. רגע, שנייה, הבעיה של המעלית האיטית זה שאני לוקח לי מלא קומות וכולם עוצרים בדרך ומעצבנתי. לא, יש מעלית איטית פשוט בבניין. אוקיי. מעלית איטית, ואז נותנים לאנשים לפתור את הבעיה הזאת. כן, אז הפתרון האובייסט, נביא מהנדסים ונעשה אותה מהירה. כן, עושים כל מיני פתרונות כאלה. יעלה מלא כסף. ואז
אתה יכול לשאול את השאלה, אז מה? אז מה אם איטית? אה, אז אנשים מחכים הרבה, אז מה? אז הם משתעממים. ואז הפתרון יכול להיות, תשים להם מראה. זאת אומרת, וברגע שאתה מנסח את השאלה, אני חושב שזה משהו קצת חרגתי, סטיתי, אבל זה מעניין. האופן שבו אתה מנסח את השאלה, תשפיע על סוג הפתרונות שאתה מחפש. וכשאתה סוגר מעגל, זאת הסיבה שקוראים לה החברה שלי Q, question, בשני המובנים שלה. כאילו, פעם אחת זה לשאול שאלות, פעם שנייה, לערער על הנחות יסוד. מה זה הפעם השנייה? To question something. אה, to question something, אוקיי. כאילו להטיל ספק בכלל בזה. אז תגיד, זה מעביר אותי רגע, רורי סופרלנד מביא אותי רגע בחזרה לתזה שלך בתואר השני. כי הבטחנו בהתחלה שאולי תסביר לי מה הקשר בין, מה זה היה? יצירתיות, יותר מדי דברים זה היה. כן, כן. איך אתה בכלל מצליח לזכור את זה? יצירתיות, קשב,
זיכרון עבודה ובקרה קוגניטיבית. יצירתיות, קשב, הבנתי. זיכרון עבודה. מה זה למי שלא מכיר? זיכרון עבודה, זה, יש כמה זמן אתה יכול להחזיק, זה אפילו לא לטווח קצר, זה ממש working memory. זה כמה זמן אתה יכול להחזיק עכשיו אם אני נותן לך, לא יודע, יש כמה דרכים לדעות את זה שונות, אבל נגיד ואני מראה לך עכשיו ארבעה ריבועים בארבעה צבעים שונים, ועכשיו אני שם לך עוד פעם ארבעה ריבועים, ואתה צריך רגע לראות האם השתנה משהו או לא. כן. אז ארבעה ריבועים אתה כנראה תצליח, אם אני אגדיר את זה לחמישה, אולי תצליח, שישה, באיזשהו מספר אתה כבר לא תצליח. כן, אוקיי. אז זה לאיזה קוראים לזה זיכרון עבודה. אוקיי, אז זה בין שניות לדקות, כאילו זה... זה שניות, כאילו זה מילי-שניות אפילו. אוקיי, זה כמו שאנחנו מקבלים את הסמס בטלפון כל הזמן, וצריכים להכניס אותו, לאשר איזשהו, נכון? כן, זה לפני טווח קצר אפילו, זה בעצם מה מתוך זה עובר לטווח הקצר. הוא פשוט נורא קשור לקשב, וראיתי, זה קצת בעיקר הגדרות של מטלות קוגניטיביות, שהן חלקן מעורבבות בין בקרה קוגניטיבית לקשב לזיכרון עבודה.
אני אתן לך רגע את הסוף, לא מצאתי כלום. אהבתי מאוד. לא מצאתי שום דבר מעניין. אבל חיפשת. בעצם מה שרציתי לראות זה האם, כי יש לא מעט ספרות, די מבולגנת, זה קצת מארף פרוע, אבל מצד אחד אנשים שאומרים שאנשים יצירתיים, אנשים יותר מפוקסים, שיש להם קשב, אתה יודע, לאורך זמן וכולי, ויש כאלה שאומרים להפך, שיש להם קשב וקשב מבוזר, וזה מין שני מחנות כאלה. עכשיו, מה קורה בשני מחנות? כל אחד עם המבחני יצירתיות שלו, וכל אחד עם המטלות הקוגניטיביות שלו, וכל אחד עושה, ואז... והם המציאו לעצמם את הניסויים, ולכן יוצא ששניהם צודקים. בדיוק. אז אתה רצית להיות זה ש... ואני חשבתי שאני עושה סדר, אבל זה קצת יומרני. בתואר שני. כן, כן, יומרני מדי. זה גם בדוקטורנט לא מצליחים... כן, באיזה שלב המנחה שלי אמרה לי, אולי כבר תעשה עוד כמה ניסויים, תעשה כבר דוקטורט, אבל לא היה לי תואר ראשון, זה סיפור אחר. אז אמרתי לה, מה, אני אמשיך את דוקטורט בלי תואר ראשון אפילו? כי למדתי בתוכנית, אמרת קודם, אז... אפילו לא היה לי תואר ראשון, אני כבר ממשיך תואר שני, ואז היא אומרת לי, תעשה עוד כמה ניסויים לדוקטורט, אמרתי לי, בסוף לא יהיה לי כלום.
אז לא מצאתי כלום, אבל מה שכן היה מעניין, זה ששם נגלתה פעם ראשונה, קראתי המון, המון, המון, המון ליצירתיות, כאילו, המון. ובמקרה אני רואה שיש איזשהו מאמר מאוד מעניין, או כמה מאמרים, על שיטה שקוראים לה טריז, ושמתוכה התפתחה שיטה שקוראים לה SIT, שזה Systematic Mentic Thinking, ואני קורא עוד מאמר אקדמי, ועוד מאמר אקדמי, ובעצם יש להם איזה מין שיטתיות או איך לייצר חדשנות בעזרת דפוסים שחוזרים על עצמם, שזה נראה לא אינטואיטיבי, כאילו, מה זה אומר? יצירתיות זה בדיוק מה ששונה, לא מה שאתה עושה. זה כפוך מדפוסים שחוזרים על עצמם. ויש להם תבניות וזה, ואני אמרתי, וואו, זה ממש מגניב. ואז אני קולט שזה לא רק מאמרים אקדמיים, יש חברה, אשכרה חברה כזאת, ולא רק שיש חברה כזאת, זו חברה ישראלית, והם יושבים שלושה קילומטר קו אווירים איפה שישבתי במעבדה באוניברסיטה. גדול. ואז אמרתי, טוב, זהו, כאילו, אני לא עושה דוקטורט, זה... עכשיו, זה לא כל כך היה פשוט, כי זו חברה מאוד קטנה, ושלחתי קורות חיים, או זה, אמרו לי, לא צריך. אמרת, אני חייב לעבוד שם. רק שם.
אין מקום אחר, אני לא עושה שום דבר אחר, כאילו, זה או דוקטורט או זה. שלחתי קורות חיים פעם אחת, אמרו לי, תודה רבה, לא צריך. שלחתי אחרי, לא יודע, כמה שבועות, עוד פעם, ממקום אחר. שלחתי כל פעם, מצאתי מייל אחר באתר, כזה, פעם אחת, כזה. כל פעם זה כנראה הגיע למישהו אחר, עוד פעם אמרו לי, לא צריך, תודה רבה, ושגעתי, שיגע... לדעתי שלחתי שלוש-ארבע פעמים. ואז פתאום גילו, כנראה, אני לא יודע איך זה הגיע, שאני דובר ספרדית. בגיל שלוש גרתי בספרד. ואז הם אמרו לי, אה, ויש להם סניף בקולומביה, קולומביה-בוגוטה. כלומר אמרתי להם, באוניברסיטה קולומביה? אה, קולומביה-אוניברסיטי. לא, לא, קולומביה-בוגוטה. היית רוצה. כן. ואז אמרו לי, אנחנו צריכים מישהו, אם את זה, קיצור. וככה התחילה, התחלתי עם מסכת ראיונות. אחד מהם היה המנכ״ל, שהוא גם מדבר. זה ראיון בשלוש שפות, עברית, אנגלית וספרדית. וואו. כן, ממש כאילו, כל שנייה כזה, פתאום הוא עבר לספרדית, אז אמרתי ספרדית, אבל אני אגיד. וזהו, וככה בעצם בסוף התקבלתי. אז עשית דפוס חוזר של לשלוח להם את ה-CV, ובסוף זה גרם לי יצירתיות, שבזכות הספרדית נכנסת ל-SIT, שבדיוק עושים את זה. אז ספר לנו בקצרה מה השיטה שלהם אומרת.
בכלל, מה הם באים לפתור? אז הם באים לפתור כל מיני דברים, זאת אומרת, זו שיטה, באופן כללי, לייצר חדשנות. לייצר חדשנות, אבל לרמה אחת יותר נמוכה זה פתרון בעיות, שיכולות להיות כל מיני סוגי בעיות. וגם יצירתיות במובן הזה של חשיבה, פיתוח מוצרים חדשים, פיתוח שירותים חדשים, ייעול תהליכים, בעיות הנדסיות, היה כל מיני סוגים של פרויקטים, יצא לי לעבוד כמעט על כולם, זה מרתק. דרך אגב, יש גם כלי פרסום בעולמות הפרסום, וגם כלי שיווק, marketing communications. אבל הקלאסי, קלאסי, קלאסי, זה בעצם, יש חמישה כלים, או רגע, אני אתחיל אחורה. הפילוסופיה של SIT אומרת, זה חשיבה בתוך הקופסה, זאת אומרת, אני משתמש אך ורק במשאבים קיימים כדי לפתור בעיה. כן. אני משתמש עם מה שיש לי. וזה נשמע פרדוקסלי, כי אם אני משתמש במה שיש לי, אז מה היצירתיות? הדרך לעשות את זה, זה להתגבר על כיבעונות חשיבה. זאת אומרת, הכלים של SIT, בדיעבד הם גילו את זה, עוזרים לך להתגבר על כיבעונות קוגניטיביים. והעיקרון השני, זה אותו עיקרון, זה אילוצים מגבירים מצוותים. זאת אומרת, אתם אומרים, מה שיש פה בחדר הוא מספיק לפתור את הבעיה. אתה לא צריך להגיד, אין לי מספיק כסף,
או אין לי מספיק זה, או אם רק היה לי עוד שני עובדים, או אם רק זה. מה שיש פה בחדר כנראה מספיק לפתור את הבעיה, אבל לך יש איזשהו קיבעון מחשבתי שלא נותן לך לנסות לשחק עם הדברים הפוך. הוא לא שם את ה... אתה לא מציע לי לעשות את השולחן. כאילו, אתה לא חושב שהשולחן הזה יכול להיות גם דבוק לתקרה, mp3 player ולכן אתה לא מצליח אבל אם אני אפורר לך קצת את הפרדיגמות שיש לך כי התרגלת או כי הקמת את זה לפני חמש שנים ואתה רגיל, יכול להיות שתראה שפה בתוך החדר אתה יכול לפתור את הבעיה. לגמרי. מאוד מתיימר, נכון? כן. זאת אומרת כאילו זה מאוד אמיץ להגיד דבר כזה. כי מה, כי מה, תמיד אפשר, כאילו. אז אז כמעט תמיד אפשר, אני חושב, העניין הוא, א' צריך להכיר בזה, כמעט כל שנה מתחיל להבין מה זה קיבעון, קיבעון חשיבה. ומה שמדהים בדבר הזה, שאנחנו לא מודעים לזה. זה מאוד מתאים, דרך אגב, זה מאוד דומה להטיות קוגניטיביות. בעיניי פשוט זה עולם תוכן קצת אחר שפתורם בעיות,
וחבר'ה קצת יותר זקנים, כזה בשנות ה-20-30 גילו את זה באירופה, והחבר'ה של הכלכלה התנגדותית באו קצת יותר מאוחר. אבל בעצם אתה לא מודע לזה. הניסוי הקלאסי זה של קרל דונקר, מתפרסם ב-45', הוא נותן לאנשים, הוא מכניס אותם למין בקתם מעץ, יש שם נר, קופסת נעצים וקופסת גפרורים, והוא אומר להם לשים נר בגובה מטר ומעלה, להשתמש רק עם המרכיבים הקיימים. ורק 20% מהסטודנטים פותרים את הבעיה הזאת, ולקבוצה אחרת הוא שם את אותו דבר, רק הוא שם את הנעצים מחוץ לקופסה. ויש קופסה פתוחה, נעצים, קופסת גפרורים ונר. במקרה הזה, אני מניח שרוב המאזינים כבר מתחילים להבין, 80% פותרים את זה, שזה בעצם לשים את הנר על המגש, כאילו לוקחים את הקופסת נעצים עם מגש ושמים נעץ כדי ל... לוקחים את הקופסת נעצים, תוקעים נעץ כדי לשים אותה ליד הקיר, ואז שמים על זה את הנר. הוא היה הראשון שדיבר על קיבעונות קוגניטיביים, וספציפית קיבעון תפקודי, functional fixed-edness. זה אומר שיש לנו נטייה בעצם לתפוס את העולם, זאת אומרת, אנחנו מזהים כל האובייקט עם איזושהי פונקציה אחת.
ברגע שאתה מבין שאתה תופס את העולם ככה, דרך אגב, זה לא עוזר לך בכלום, אבל אחד הכלים של SIT שקוראים לו Task Unification איחוד, הוא בא ואומר לך, קח מרכיב קיים בתוך העולם הסגור ותן לו פונקציה נוספת שלא הייתה לו קודם, שהיא לפתור את הבעיה לצורך העניין שלך. כן. רגע, בכוח? כן, בכוח, ואתה עושה את זה באופן שיטתי. אז נגיד שהבעיה שלנו הייתה סתם, תזרום איתי כדי שאני אנסה להבין איך זה מרגיש, נגיד שהבעיה שלנו הייתה, אני עכשיו סתם אמצי וזה, שאתה, רועי, עובד אצלי ואתה רוצה לעזוב את ה... אתה לא רוצה להישאר. אתה נורא מאוכזב, ונכנסת לחדר. ואז נגיד, יש מול העיניים שלי כרגע, יש מיקרופון, נכון? ואז השיטה אומרת לי, בוא תנסה לחשוב האם אתה יכול להשתמש במיקרופון הזה לשימוש שהוא לא להקליט פודקאסט, בצורה כזאת שתגרום לרועי להישאר, אוקיי? ואז סתם אני אומר, יכול להיות שאני אגלה שאתה נורא אוהב לשיר,
ואנחנו נשים פה קריוקי, ובעוד שנייה נרקוד פה עם פיג'מות ו... כאילו, זאת אומרת, היא אומרת לך, תסתכל על כל האובייקטים, או שזה גם קונספטים, זה לא רק אובייקטים? זה אובייקטים, זה אנשים, כל האנשים בחברה. אוקיי, זאת אומרת, אני יכול לחשוב, היי, מה רועי, אולי רועי יכול לעשות תפקיד לגמרי אחר בחברה, והוא ישמח. כן, לעבוד אצל מישהו, תהליכים, אתה מסתכל על פלטפורמות, כאילו הרעיון הוא בסוף לפרוט, כי אנחנו חושבים על דברים באופן הוליסטי, יש לנו, זה גם עניין של גשטלטקו, אתה תופס את העולם לא ברמת המרכיבים, כשאני מסתכל עליך, אני לא רואה אוזניות, עיניים, שרוחים, אני רואה את ליאור, אבל השיטה מכריחה אותך בשלב ראשון לפרק למרכיבים, את המערכת, ואז זה פותח לך הזדמנויות, כי בעצם אתה פתאום רואה אוזניות זה וזה, ואז הוא אומר, איך אני משתמש בשעון שלך, איך אני משתמש בטבעת שלך, איך אני משתמש, זאת אומרת, בדברים האלה כדי לפתור את הבעיה וזה הכלי דרך אגב הכי פשוט הכלי של האיחוד, יש כלים, ארבעה אחרים הם יותר ויותר מורכבים. הכי מעניין בעיניי, לא ניכנס יותר מדי לעומק, אבל קוראים לו הוספת ממד,
ובעצם הרעיון שלו זה לשנות קשרים קיימים בעולם. מה זה אומר? תן דוגמה. נגיד אין קשר כביכול בין הזמן ביום שאני קונה משהו לבין המחיר שלו, נכון? נכון. חוץ מ? חוץ מ? נכון. happy hour זה דוגמה להוספת ממד, כי הם שינו את המערכת יחסים בין זמן ביום למחיר של מוצר. אה, למחיר של הדרינק. אם עכשיו, נגיד, אני מחזיק פה כוס, ואני יכול, יש כוסות כאלה שברגע שאני שם מים חמים, הן ישנות את הצבע שלהן. כן. בעיקר זה בקבוקים של תינוקות, נגיד, כדי לדעת שזה לא זה. אז שינית את הקשר בין צבע הבקבוק לטמפרטורה של השתייה. אוקיי. זאת אומרת, להוסיף ממד זה לחפש קשר חדש שעד היום אין אותו, ולנסות להוסיף. כן, אתה לוקח שני משתנים, כרגע אין ביניהם קשר, עכשיו תיצור ביניהם קשר. אבל תגיד, זה פשוט עד כדי כך שגם מי שלא בקי ומאומן בחשיבה הזאת, עכשיו אתה נכנס ל... או הם, או אתה, כשעבדת שם בעצם, זה אותו דבר.
נכנס עם איזשהו, לא יודע מה, סמנכ״ל שיווק בשטראוס, בסדר? והוא רגיל, יש לו דברים שכבר עובדים לו מצוין, ותה, תה, תה, תה, תה, תה. הוא לא מאומן בכל הקשירת, סליחה, יצירת קשרים חדשים, הוספת מימד, בלה בלה בלה בלה בלה. הטענה היא שאתה תוכל גם ממנו להוציא יצירתיות, או שרק הוא צריך להגיד לך מה הבעיה ואתה פותר את היצירתיות? לא, לא, לא. כשב-SIT היינו עושים את זה, זה רק, אתה רק מנחה. אתה, המיומנות של הנחיה היא המיומנות המעניינת שם. כי היום, דרך אגב, כל אחד יכול לקרוא ספר, יש את הספר אינסייד הבוקס ומאמרים אקדמיים, זאת אומרת, במובן הזה כל אחד יכול ללמד את עצמו את השיטה. ההנחיה, אני חושב שהיא ה... זה הקטע המעניין. כן. זאת אומרת, להיכנס לחדר, וזו מאומנות מעניינת. זאת אומרת, איך לגרום לקבוצה של אנשים להיכנס לחדר שבין יום ליומיים, שלושה, ארבעה, חמישה אפילו, ועד שעולה עשן, עם הכלים האלה, שבעצם אתה לא מביא את הרעיונות, אתה יכול להציע לפעמים, אבל אתה בעיקר מנחה.
ואתה צריך הרבה אמונה שיצא שם משהו. כן, אז צריך to trust the process, ואחרי כמה שנים של ניסיון אתה כבר רואה שזה עובד. אבל כן, בשנים הראשונות זה פחד אלוהים. כאילו, אתה משקשק שמה, ואני זוכר סדנאות, אבל בהתחלה אתה מגיע, הם הולכים יותר מנוסים. בדרך כלל יוצא משהו, כי הנושא של קיבעונות הוא קשוח. אנחנו לא יודעים להתמודד עם קיבעונות בעצמנו. זאת אומרת, אנחנו צריכים משהו שיעזור לנו. אבל איך בכלל, לא יודע, אם אני עכשיו סמנכל שיווק, סתם אמרתי שטראוס, לא משנה, בארגון זה, ואני בן 50, ואני כבר, אתה יודע, עבדתי מאוד קשה להגיע למקום הזה. עכשיו בא איזה רועי צעיר אחד חמוד, והוא אומר לי שאני מקובע מחשבתית, אני כבר בהתנגדות. נכון. דרך אגב, התנגדות זה הדבר הראשון שאתה לומד כמנחה. איך להתמודד עם התנגדויות, והם באים בכל הצבעים והמינים, כי עשינו את זה בכל מיני מקומות בעולם. זאת אומרת, אני כמעט ולא עבדתי בארץ, הרוב הפעילות שלי הייתה בדרום אמריקה, וגם בארצות הברית וגרמניה. אז אתה גם רואה כאילו שזה מאוד תרבותי איך ההתנגדות בארץ היא הכי קלה, כי זה ישר בפרצוף, אין לך,
אנשים לא חוסכים ממך. זה לא מוסווה. אבל מצד שני, כשאתה כן קונה אותם, כי הצלחת לצהרנו, אז הם מחבקים אותך, זאת אומרת, ישראלים הם אותנטיים לשני הכיוונים. זאת אומרת, אתה תקבל ציניות, וגם אחרי שזה יעבוד אז הם יגידו לך. הם אמריקאים לא בהכרח. אז יש כל מיני סוגים של התנגדויות, והדרך להתמודד עם זה, זה בסדר, אני לא יכול להיכנס עכשיו להכל כי זה ייקח זמן, אבל אני חושב בגדול, א', אתה מביא איזה דוגמה שעובדת. כאילו, אתה מתחיל בדוגמת מליאה נגיד, אז אתה מראה להם משהו שבסבירות גבוהה יש לך כבר רעיון בכיס. ואתה מראה להם שדרך השיטה זה הגיע לשם, כי אתה כבר מראש יודע שזה עובד. כן. ובעיקר צריך לרתום את החדר. זאת אומרת, תמיד יש איזה שלושה מתנגדים, אבל יש גם תמיד שלושה שבעדך. ואתה יודע איך לחלק אותם לזוגות או לקבוצות. זאת אומרת, להם להשתיק אחד את השני או... כן, כן. ובדרך כלל עולה רעיון. זאת אומרת, אני חושב שאחד הדברים הכי חשובים זה שבעיקר בסדנה שאתה רוצה להביא תוצרים,
זה מהר מאוד שלאיזה קבוצה יעלה רעיון וגם שיציגו אותו, ואז האנרגיה בחדר, אתה רואה גם את הכיסא, איך אנשים יושבים על הכיסא. הם נשנים אחורה בהתחלה, ואז פתאום עולה איזשהו רעיון כזה שמצית להם את הדמיון, כן. ואז פתאום הם נשנים קדימה. אז זה הרגע שאני כזה, אוקיי, הבנתי, הצליח. אתה יודע, יצא לי בעברי כמה פעמים להעביר סדנאות יצירתיות, וספציפית הניסוי עם הנר, תמיד זה היה מין כזה הרצאה והסדנה, אז בהרצאה היה לי את הדבר הזה, ואני חושב שזה באמת... אה, גם עשיתי אחרי זה, עשיתי אחרי זה מתישהו לא היה לי כוח יותר להעביר את הסדנה, אז עשיתי מזה כאילו שרשרת של שישה אימיילים. ובאמצע אני עושה, תרגיל נורא נורא נורא פשוט. יש את הסיפור עם ה... הסיפור עם שש מילים. הסיפור הכי קצר, כן. בייבי שויירס. בייבי שויירס for sale, never worn, משהו כזה. אה, נעלי תינוק למכירה, לעולם לא הולבשו.
זה כאילו, אתה כבר לא יודע בראש מה לדמיין, אבל הסיפור הכי קצר. ואני אומר להם, תשלחו לי, תכתבו סיפור בשש מילים ותשלחו לי. והקטע הזה, שאתה גורם לבן אדם שהוא מאמין בכל ליבו שהוא לא יצירתי, כי איזה מורה אמרה לו את זה בכיתה ג', או אבא שלו אמר לו את זה בכיתה ה', או וואטאבר, הוא לא היה טוב בציור ובזה, אז הוא הגיע למסקנה שהוא לא טוב ביצירתיות, ואתה גורם לבן אדם כן להעלות רעיון מקורי, זה רגע של צמרמורת. זאת אומרת, אני רואה את זה הרבה פעמים, כי הם כל הזמן שולחים לי אימייל חזרה עם הסיפור הקצר שהם כתבו, והם נורא גאים, והם אומרים, נו, נו, מה אתה חושב, מה אתה חושב, וזה, זאת אומרת, אני מניח, אני לא מכיר את SIT, אבל אני מניח שאחד הדרכים שאפשר להשתמש בהם פה זה באמת העניין של הפידבק לופ או הספירלה, זאת אומרת, אם אתה גורם להם קצת להתחיל להאמין שהם בעצם כן יצירתיים, והם כן יכולים להוציא דברים מקוריים שהם לא חשבו,
וקצת לפורר להם, אז כאילו אפשר אחר כך לדרדר את זה למשהו הרבה יותר... כן, מי שהכי אוהב את זה, דרך אגב, זו שיטה שמהנדסים פיתחו אותה, ומהנדסים מאוד אוהבים את השיטה הזאת, כי הם כביכול אומרים לעצמם, אני לא יצירתי, יצירתי זה תחומים של אומנות, והשראה וזה, ואז פתאום רואים את תודולוגיה סדורה, ממש כאילו, זה מדבר אליהם, ואז הם אומרים, וואו, אני יכול ממש לעשות את זה. עוד דבר, רק שאני אגיד, אמרת קודם על השש מילים האלה, זה בדיוק העיקרון של אילוצים מגבירים יצירתיות. זאת אומרת, וזה גם יש ניסוי מאוד מעניין שעשו, שמתחבר מאוד, דרך אגב, הנה, חיבור מעניין למדעי ההתנהגות. נתנו לאנשים לרשום כמה שיותר דברים, לרשום כמה שיותר דברים לבנים. סתם רשימה של דברים לבנים? כן. אוקיי. ואז אמרו לקבוצה אחרת, או לאותה קבוצה אחרת, ואז שאלו אותה משהו את הפרה? סתם, אוקיי. ולקבוצה אחרת, או לאותה קבוצה אחרת, אני חושב קבוצה אחרת,
לרשום כמה שיותר דברים לבנים במטבח. אוקיי. וקבוצה שלישית, כמה שיותר דברים לבנים במקרר. וואו. עכשיו, אתה אומר וואו, כי אתה מבין איפה רושמו הכי הרבה... אני מנחש. כן. כי התחלת, נתת את הכותרת לפני הזה, נתת את הספוילר. אבל גם בלי הספוילר, תחשוב על זה רגע. איפה יותר קל למצוא יותר דברים לבנים במקרר או בעולם? לא. אם באמת לא היית נותן לי את הספוילר, או בוא נגיד ככה, אם לא הייתי מכיר יצירתיות, הייתי אומר שלכתוב דברים לבנים, יהיה לי פי עשר יותר מדברים לבנים במקרר. נכון, זאת האינטואיציה. זו האינטואיציה. זה שוטר. כן, יש יותר, אז ברור שיותר. יש יותר ממה לבחור. אבל כשיש יותר מדי מלא לבחור... אז המוח לא יודע לאן ללכת. ומה שמאוד מעניין בסיפור הזה, אז הספוילר הוא, בסדר, במקרר יותר קל למצוא, כי אתה מוצא את החלב, את הגבינה, ואת הגבינה, כאילו, יש שמנת וזה. כן. ואם היית עושה את זה בעולם, אז אתה כזה חתול, נכון? כן, כן. זה בדיוק זה. זאת אומרת, האילוצים, זה... השיטה של SIT בעצם מאלצת את החשיבה,
ואז אתה ממוקד הרבה יותר, ואז פתאום אתה סורק ואתה ממצה את כל האפשרויות, וזה מדהים בעיניי, וזה מדהים שיש לזה גם את התימוכין האלה, גם אם עושים את התרגיל סתם, בהתחלה היינו אומרים לאנשים, תדמיינו, תחשבו על מוצר לחדר לכושר. חדש. כן. ואז אתה אומר להם, עכשיו תדמיינו על מוצר לחדר כושר לנשים בלבד. כן. אז אתה אומר להם, לנשים בלבד באוטו. אתה מוסיף עוד אילוץ ועוד אילוץ, ופתאום יוצא להם רעיונות הרבה יותר יצירתיים, כי הם בתוך איזה שהם גבוהות גזרה הרבה יותר ברורים. כן. אז זה ככה מאוד מעניין. זה אגב גם מעניין לספר שיש סטארטאפיסטים, סטארטאפיסטים בתחילת דרכם, בואו נחלק אותם לשתי קבוצות בשביל הפשטות. אלה שחושבים על רעיון כבר עשר שנים ואז יוצאים לעשות אותו, ואלה שהם החליטו שהם רוצים להיות סטארטאפיסטים. החלק הראשון, אתה אומר, אוקיי, הם חשבו על זה עשר שנים, עכשיו הם יבואו לבנות את זה,
תוך חודשיים יביאו להם כולם כאפה ויגידו להם כבר יש, הם יגלו שיש עוד 30, ומשקיעים יגידו להם זה לא רעיון טוב, וזה וזה וזה, הם יעזבו את זה. אבל עדיין, לחצי השני הרבה יותר קשה, כי שסטארטאפיסטים פשוט אומרים, בוא נקים סטארטאפ כללי. אני הייתי שם, הייתי שם בסיבוב השני, בוא נחשוב על כל רעיון. אתה כל כך מפוזר, שאין לך שום דבר קונקרטי ואין לך שום דבר, ורק כשאתה מתחיל לסגור לעצמך את הדומיין, ואת המדמיין את הלקוחות, או את הבעיות שהיית רוצה לפתור, או את הדברים האלה, או נזכר מה אתה אוהב, או וואטאבר, אפשר כל מיני דרכים לפתור. פתאום הרעיונות באים בלי, זה גם, אגב, אני מאוד מזדהה, עשיתי פעם, הייתי עושה הרבה סדנאות ב-H פארם, אתה מכיר אותן? באיטליה יש אקסלרטור מדהים, שזה גם אקסלרטור וזה גם בית ספר עתידני,
עכשיו זה מכיתה א' עד תואר שני, אבל פעם זה היה רק, היה שם גם אקסלרטור וגם היה שם תואר שני ביזמות דיגיטלית. פעם בחצי שנה הייתי נוסע להעביר שם סדנה של חמישה ימים, שהמצאתי אותה, אבל היא בגדול משהו בין design thinking ל-lein start-up לאיזשהו משהו, המצאתי כי הם לא באו עם בעיה קיימת, איטלקים, מגיעים מכל מיני מקומות, איטליה היא מאוד מאוד מאוד מאוד מסורתית, מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד, אתה יודע, הדברים הגדולים שם זה הברנדים של האופנה, זה הברנדים של המכוניות, אתה יודע, דלק, נפט, כאילו דברים מאוד, הם מאוד לא סטארט-אפיסטים במהות שלהם. והפיט שלי, כשהגעתי לעשות התוכנית הזאת, אמרתי להם, תקשיבו, תנו לי איתם שבוע, והם יוצאים משם קצת יותר ישראלים. ואני זוכר שהיום הראשון של הסדנה היה לגרום לאנשים שמעולם, הם לפחות לא מאמינים שהם חשבו על רעיון מקורי, להאמין שהם יכולים לעלות רעיון מקורי, כי עד היום החמישי הם היו צריכים כבר לכתוב לו עמוד נחיתה ולמכור אותו לחברים שלהם בפייסבוק,
שזה עוד אומץ שאין להם כי הם לא ישראלים. כן. ובפעם הראשונה שהעברתי סדנה הזאת איזה, לא יודע, 10 או 12 פעמים, במשך כמה שנים טובות, בפעם הראשונה לא באתי מספיק מוכן. באתי תמים, אמרתי, אני אגיד להם, אוקיי, דבר ראשון, תחשבו על רעיון לסטארט-אפ. והם פשוט נתקעו, ויום שלם התבזבז לי, לא הצלחתי כאילו זה. ואז כבר לפעם השנייה ידעתי לבוא הרבה יותר מוכוון, בדיוק עם מה שאמרת, זאת אומרת, או תחשבו על בעיה מאוד מאוד ספציפית שיש לאימא שלכם, אחות שלכם, אתם, אח שלכם, וואטאבר, או, זאת אומרת, ככל שהדבר יותר ספציפי, זה היה יותר קל להוציא מהם, פתאום היה נורא קל להם להמציא את הדברים. תגיד, אתה חושב שזה קשור גם לילדים? זה עובד גם על ילדים? שילדים אפילו לא צריכים את זה? היה לי קולגה אחד, ארץ צאליק, שהיה מלמד את זה בבית הספר של הבן שלו.
אני חושב שא', הם, לא שהם לא צריכים את זה, אני חושב שהם עושים את זה הרבה יותר טוב. אתה נותן להם את הכלים האלה, הם מביאים את זה לשלב אחד קדימה. זאת אומרת, הם פחות, חלק מזה זה הקיבעונות, אבל חלק מזה זה גם, אתה יודע, אנחנו חוששים, אנחנו, אתה לא מפחד להגיד משהו שישמעת בילי, נכון? כאילו, יש פה גם הרבה מאוד אלמנטים רגשיים, שהם לא רק קוגניטיביים, שלילדים פשוט הם פחות. אני רואה את זה, יש לי אדם בת שנתיים וחצי, עושה כזה, כל דבר נהיה דבר אחר, הנייר נהיה פתאום כובע וכזה. דרך אגב, אומר שקיבעון תפקודי מתחיל בגיל 5-6. וואו. כן. מה זה קיבעון תפקודי? מה שדיברת עליו קודם עם הסיפור של הנר, שאנחנו תופסים זה, זה נגיד מתחיל באזור 5-6, עשו איזה ניסוי, וראו ששם זה פחות או יותר מתחיל. רגע, אז הנה השאלה, נתת לי שאלה אחרת, אבל זו יותר מעניינת. מה אתה הולך לעשות ספציפית, בתור מישהו שמודע לזה, עם הילדה שלך בעוד או כבר, כדי שיהיה לה פחות מזה? אז רגע, אולי כדאי להתחיל, קיבעונות זה לא דבר רע.
זה דבר רע רק בהקשר הספציפי שבו אתה רוצה להיות יצירתי. כן. זה דבר מצוין כדי לחיות את החיים שלך כמו שצריך. זאת אומרת, אם אתה כל פעם שתראה את המיקרופון הזה, אתה תשאל את עצמך מה אני עושה עם זה, ותשים את זה על הראש, ולא תתקדם הרבה. אז בוא נתחיל אחורה, אם אתה מגיע הבית, אתה קם בבוקר, רואה שעון מעורר ולא יודע מה לעשות איתו, אז אתה כנראה... היה פה דוקטור אלירז, אז הוא אמר, כן, אם כל פעם שתגיע לכביש, אתה תחשוב האם הוא כביש או לא כביש, אז כנראה שהרבה פעמים תידרס. כן, בדיוק. אז קיבעון תפקודי זה דבר מצוין רוב הזמן. אוקיי. אני חושב שמה ש... השאלה טובה לגבי מה אני אעשה עם הבת שלי, למרות שבינתיים היא לא צריכה לגעת, היא עושה עבודה מצוינת בעצמה, רק לא לגעת. לא, אבל זה הבעיה, נכון שאנחנו נוגעים. כן, כן. אני חושב שאני בעיקר, היום היא עושה את זה המון, אני חושב שבגילאים יותר מתקדמים, אז לתת לה לחשוב של מה עוד אפשר, what if, לאפשר לה להבין שיש עוד אלטרנטיבות קיימות, ולא רק כזה, זה משהו מקובע. אבל עוד לא הגענו לשם, זאת אומרת, היום אני רק במצב של... כן. אז אני אגיע כן לשאלה שרציתי לשאול בעצם, רציתי לשאול לגבי עצמך.
כי בתור מי שחי וזה, ובאמת אני מאוד מתרשם מאיך אתה שולף את כל המאמרים והמחקרים, ואתה זוכר הכל, ואתה חי את זה, גם בתיאוריה וגם במעשי. אתה עוזר לחברות אשכרה להשתמש בכלים האלה ובמדע הזה להשתדרג. האם אתה משתמש באלו מהדברים האלה על עצמך ואו על Q? כן, אז עכשיו קצת קשה לי לדעת מתי אני משתמש, לפעמים גם הייתי עושה את זה באופן אקטיבי, אתה יודע, מפרק למרכיבים ואת כל הדברים שאמרתי לך. עכשיו רגע, אני אגיד שני דברים שונים, יש פה את השיטה של אסטייט, יש חשיבה יצירתית, ויש את הממצעים ואת המחקרים ממדעי ההתנהגות. כן, כן, כן. זה שאלות מאוד תוכן שונים, שהם אצלי יושבים ביחד. לא משנה, אי-אלו מהדברים שדיברנו היום. כן, אז אני חושב שכל מה שדיברנו עליו ממש בהתחלה, המבנה, המודל של Q, לפני שקראתי על כל מיני מבנים ארגוניים שעובדים ככה, זה התחיל דווקא משאלה יותר עמוקה התנהגותית. אם אני בא ואומר שאני יכול לפתור לך אתגרים עסקיים
או ארגוניים באמצעות הבנה מעמיקה של התנהגות אנושית, אני אהיה שרלטן אם אני לא אעשה את זה על עצמי. זאת אומרת, I have to walk to talk. כן. והשאלה הראשונה שאלת עצמי זה איך אני ארתום אליי אנשים שיעבדו מתוך מוטיבציה פנימית. מוטיבציה פנימית. כן. אינטרנל מוטיביישן. כן. ומתוך השאלה הזאת, יש כל מיני אנשים, אחד מהם זה דניאל פינק, אבל הוא לא הראשון שרשם על זה, אבל פשוט המודל שקל להבין אותו, הוא אומר שמוטיבציה פנימית או מוטיבציה 3.0, יש 3 פילרים, אחד זה Purpose, משמעות, או חזון, השני זה אוטונומיה, והשלישי זה Mastery. הוא אומר, כדי שמישהו יהיה במוטיבציה פנימית, הוא צריך את שלושת הדברים האלה. אז Purpose בסדר וגם Mastery לגמרי, אבל אוטונומיה, אני חושב שזה המקום ששמתי עליו המון דגש בקיוב, וזה קצת מסביר את כל מה שדיברנו מההתחלה, עם הפיראטים שיוצאים לדרך, כן. ו-P&L עצמאי, ומוביל, ואני לא מתערב, ואני יכול לשאול כל אחד מה-18 האנשים האלה כמה פעמים, אם המוביל או המובילה אומרים לי משהו, ואני לא מסכים, מי בסוף מקבל את ההחלטה.
ואני חושב שזאת הייתה הדרך, הנושא הזה של לתת אוטונומיה מלאה, לאנשים שגם ככה אוטונומיה חשובה להם, פרילנסרים, כן. הייתה דרך לרתום את האנשים אליי. השקיפות, יש לה הרבה מאוד, אתם יודעים, כל מיני דיונים, שקיפות, זה לא דבר פשוט. כן. אבל זה רותם, יש לזה, זאת אומרת, זה מייצר. למה זה לא פשוט? כי זה המון דיונים. אתה יודע, פתאום, מה, לא פייר? לא פייר? אתה מכיר את ה... זה גם כן, כמה מאת דברסקי מדברים על זה. אמרתי שנציין אותם הרבה, בסוף דיברנו המון על אסתי ולא על כמה מאת דברסקי, הכל בסדר. אז אחד הדברים שהם עושים זה ניסוי מחשבתי. אומרים, נגיד ואני אתן לך עכשיו, ליאור, העלאה ב-5,000 שקל, אתה תהיה מבסוט, נכון? כן. ואם עכשיו תגלה שכל החברה קיבלה העלאה ב-20,000, אני מבואס. אתה כנראה תתפטר גם. כן. אז זה בדיוק זה. יש עקרון היחסיות, אנחנו לא תופסים דברים באופן אבסולוטי. ואני חושב שמה ששקיפות עושה, בין היתר, זה להסתכל ימינה-שמאלה. עכשיו כולנו עושים את זה כנראה, אבל השקיפות פשוט זה שיש לך אקסל, שאתה רואה כולן, הכל,
מייצר יותר מורכבות. מצד שני, it's all on the surface במובן הזה, כאילו... כן. אז מדברים על זה. לא, אבל אתה צודק, זה מייצר כביכול יותר פומו. אני אומר כביכול, כי גם אם זה לא מופיע באקסל, בחברה רגילה יש רכילות ויש השערות. לפעמים ההשערות יותר גרועות, במרכאות, מהמציאות עצמה. זאת אומרת, אתה מקנא במישהו אפילו שלא היית צריך לקנא בו. יכולת, אם היה לך את האקסל, היית יודע שאתה לא צריך לקנא בו, או שאתה צריך לקנא בו ממש קצת, אבל אתה מקנא בו המון, כי אתה מדמיין שהוא, בין אם הוא רברבן ובין אם הוא סתם, בין אם אתה מדמיין את זה בעצמך, הצלחה שהוא מרוויח הרבה יותר ממך ואתה חושב שלא מגיע לו, אבל זה באמת מסובך ואגב, אתה יודע, דיברנו על שני דברים שציינת, האוטונומיה ושקיפות, הם נדונו פה הרבה פעמים בפודקאסט, בזווית של, אני גם מאוד מאמין בשלישייה של דניאל פינק, אני ממש ממש ממש,
זה כבר קיים איזה שבע שנים נראה לי ה-TED הזה שלו, כל מקום שאני מנסה עם זה, זה פוגע, עוד לא ראיתי לזה הוכחה שלילית, וגם השקיפות, אבל יש היום, בואו נוסיף איזשהו נדבך שמרגישים אותו מאוד היום, שקשור נקרא לזה בגרשיים העולם החדש, וזה נאמנות, או יותר נכון חוסר נאמנות, או יותר מדויק הקלילות שבה אתה יכול לדלג, אוקיי? אז קודם כל בתור עובד, נגיד עובד בתעשייה שהיא טובה, או שהעובד הוא טאלנט בתעשייה שלו, לא משנה מה התעשייה, יותר קל לו היום לדלג מפעם, קודם כל כי זה יותר מקובל. שתיים, כי כבר ברוב המקומות אין דבר שנקרא קביעות, זאת אומרת אין דווקא משהו שיגרום לו. להפך, הוא יכול לשפר את השכר שלו, והוא יכול לשפר את המעמד שלו ואת הטייטל שלו, אם הוא ידלג, אוקיי? ואז אתה בא ואתה נותן לו אוטונומיה ושקיפות, ואתה יכול דווקא, זאת אומרת, אתה מרוויח מזה אולי שהוא ירצה יותר להישאר איתך, אבל אם בסוף הוא החליט לעבור,
אז אתה כאילו גם קצת מפסיד מזה, אוקיי? עכשיו, אצלך זה על אחת כמה וכמה, כי זה פרילנסרים. זאת אומרת, בכלל החבל שלך הוא כל כך דק, הקשר ביניכם הוא כל כך דק. זה לא באמת שאתם קהילה, אתם לא גרים באחד ביחד עם השני, והערבות ההדדית שיש לכם היא נכונה לפרויקט ספציפי, הפרויקט הזה נעלם, אני יכול להגיד לך ביי, רועי, אני עף מפה, לא רוצה להיות יותר ב-Q, בידידות או לא בידידות, תלוי מה היה. אז א', אני מייצר קהילה. אתה צודק, זאת אומרת, כל הסיכונים שם, בפועל כרגע אנחנו מסתדרים מצוין. אני חושב שיש כמה דברים נוספים שקורים, זאת אומרת, העובדה שאנחנו נפגשים פעם בשלושה שבועות, העובדה שזו קהילה אקסקלוסיבית, לא כל אחד נכנס. דרך אגב, לא דיברתי על תהליכי גיוס, אבל היום הם בוחרים את האנשים שנכנסים, במובן הזה שעולה מועמד, שני אנשים או שלושה אנשים, הוא הולך לאתר אינטרנט, מסתכל על האנשים, בוחר שלושה, הוא בוחר. והוא מדבר איתם ראיון של שעה, והם בסוף אומרים לי כן, לא. וואו. ואם יש איזשהו, הם חלוקים, מדברים על זה וכולי.
בסוף המילה האחרונה היא שלי, אבל אם שלושה אנשים אומרים לי לא, אני לא אתווכח איתם. ואז יש פה גם עניין של, זה שהם שומרי סף בתוך הדבר הזה. יש פה עניין של קהילה, זאת אומרת, אותם 18 אנשים, זה לא עכשיו כל פעם, אני מבין מי פנוי באלנבי, זה לא סתם פרילנסרים, זה פרילנסרים. וגם היו טעויות, יש אוכלוסי אנשים שהיו צריכים לצאת. כי הם לא התאימו באופי. אתה לא רואה את זה על הגב שלי, אבל יש לא מעט צלקות מאותם אנשים, שתוך כדי פרויקט אני מבין שזה לא מסתדר. התלהבו מהרעיון של המודל שבו הם מקבלים סכום כסף כזה, אבל בפועל הם לא מאוד מתאימים ל... זה קצת קיבוץ, זה לא קיבוץ, זה ההפך עם קיבוץ, שמעתי את החבר'ה מסופי, אנחנו ממש לא כאלה, להפך, אנחנו, זה קפיטליזם, אתה לא מצליח בפרויקט, כנראה שאין לך פרויקט בפעם הבאה. כן. זה לא כזה. אבל יש כאן מובן של ערבות הדדית, כן? זה אחד העניינים פה. ולמה זה ערבות הדדית? כי אם אתה ואני עובדים על פרויקט, ואתה מפשל, אני לא רוצה אותך בפרויקט הבא, לא רוצה אותך איתי. כן. ואם אני רואה שמישהו מסוים, אף אחד לא רוצה לשחק איתו,
ב-playground, בסופו שלב, הוא כנראה יצא החוצה. כן. אני כן אגיד משהו מאוד מורכב, עד עכשיו לא היה לנו חוזה משפטי. אנחנו ארבעה וחצי שנים עובדים ביחד. וואו. לא היה חוזה משפטי. בגלל כל מיני דברים, גם הקמנו חברה עכשיו, כאילו, נהיה יותר מורכב העניינים, אז בגלל שאני חתום, הייתי חתום כעוסק מרשה על הרבה מאוד חוזים מאוד מורכבים, הייתי צריך גם להחתים. כן. אז הנה, דוגמה ל-Q. אז ביקשתי מעורך הדין לעשות את החזוי הכי פחות דרקוני שיכול לחשוב עליו, כי זה אנשים שהם שותפים לדרך, הם לא שותפים עסקיים ב-Q, אבל הם שותפים לדרך. והוא כתב אותו, שלחתי את זה לאנשים, ואף אחד לא חותם על זה. ואז הבנתי שצריך רגע לעשות על זה זה, אז אמרתי, טוב, תגיבו על הדבר הזה, אני רואה מלא תגובות, אמרתי, טוב, הבנתי. שיחה עם העורך דין. אז עולים, כל מי שרוצה שיעלה לשיחה עם העורך דין, עולים כולם, ומתחיל דיון. זה, זה לא, זה לא, וזה לא, ויש עכשיו, אנחנו עדיין, אף אחד לא חתם על החוזה. כן, כן. יש שם מיליון הערות, אבל בסדר, ואז אתה בונה חוזה שכולם, הוא לא חוזה כזה חד-צדדי, אלא חוזה שכולם מסכימים, שמע, זה דברים לא פשוטים, כי לפרילנסרים יש פה הרבה מאוד... לא, כי באמת אין לך הרבה מודלים לנהוג מהם.
נכון. ההורך דין לא הוציא טמפלייט שהיה לו בבגירה, הוא היה צריך להמציא משהו, שאין ממנו לפני. תשמע, קודם כול, כל הכבוד, זה מעורר השראה, ומדהים, זה בעיניי סופר כאילו שימוש ביכולות שיש היום בלעבוד רימוט, בזה שהרבה אנשים רוצים להיות עצמאיים, זה ווין ווין מהרבה בחינות, אז כל הכבוד על הפרויקט הזה, הוא מגניב אותי, ואני מקווה שהוא... שתמשיך לעשות את האבולוציות וההתאמות כדי שהוא ימשיך לשגשג ולגדול, ממש כיף. וגם הרבה תודה על כל השיתוף ידע, וזה היה ממש מעניין ונחמד. וזהו, לא הספקנו לדבר על הכל, כי היו עוד מלא דברים, אבל אני רק אזרוק פה, יש, אולי אתה מכיר אותו, בפריקונומיקס יש שני חבר'ה,
בוא'נה, אני נגיד לא זוכר טוב שמות כמוך, והיותר מבוגר מהם, תכף אני אזכר בשמו, יש לו פודקאסט שנקרא People I Mostly Admire. אתה יודע, הייתי נכנס, אבל פשוט החלפתי טלפון והכל התגלץ שלי, בוא נראה אם אני מוצא את זה רגע, כי אני חושב שהוא ממש, למי שאהב את הפודקאסט הזה, אני אומר לכם איך קוראים לו, רגע, רגע, רגע, קוראים לו, אה, סטיב לויט. אה, כן. סטיב לויט. הוא כאילו ה... יותר מדען ביניהם, אה, את הפודקאסט של פריקונומיקס עושה השני, אבל סטיב לויט מארח שם המון אנשים מכלכלה התנהגותית, זה מאוד מאוד מאוד מאוד מעניין, ואתה יודע מה? בוא נעשה כבר פלאגין גם לפודקאסט שלך, שהוא גם בנושאים דומים, נכון? כן. אז תספר במשפט. זה בעברית. זה תהיה החודקאסט הראשון שמתעסק בתחומים האלה של תובנות התנהגותיות, כלכלה התנהגותית, מדעי התנהגות,
אז אני מארח אותו ביחד עם תום אבן, קוראים לו, הוא מעצב, מעצב UX, אנחנו קוראים לו מיינד דזיין, עם D1, מיינד דזיין. זהו, פרקים קצרים, 20 דקות, חצי שעה, 40 דקות, שעות שאנחנו מסבירים על איזשהו אפקט בפסיכולוגיה התנהגותית, או מארחים משום התעשייה שמתעסק בעולמות האלה. מדהים. זהו. רועי, המון המון המון המון תודה. תודה ליאור, ותודה למאזינים ולמאזינות. יאללה, ביי חברים, תהיו טובים, תיסעו בזהירות, וניפגש בפעם הבאה.


