קורסים
הספרים
לארגונים
פודקאסטבלוג
מיוחדים
English
פרק 311·19 בספטמבר 2023·86 דק׳

איך לעצב התנהגות של ציבור | מה עושה יועץ פוליטי? | לראות את העולם דרך מודלי חשיבה | פופקורן 311

פופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל

חתול צהוב ופרוותי מציץ מעל הנגן בעיניים גדולות
00:0001:26:17

להאזנה גם ב:באפליקציה שלנו (חינם)YouTubeSpotifyApple

ד״ר חגי אלקיים שלם הוא פסיכולוג חברתי ודוקטור לפסיכולוגיה פוליטית, יועץ לעיצוב התנהגות, חבר צוות ב-Q Behavioral Thinking ומנחה את הפודקאסטים ״אסור להשוות״ ו״הספינר״. דיברנו על מה עושה פסיכולוג פוליטי, על התנהגות קולקטיבית ובחירות, על מסגור (פריימינג) ועל מודלי חשיבה. חגי הסביר גם איך להשתמש בכלים האלה בעבודה ובחיים.

בפרק הזה

  • לדברי חגי, כל אדם רואה את העולם דרך מודל, והמוח משליך תחזית ומעבד בעיקר מידע שחורג ממנה, ולכן שינוי מודל יכול לפתור בעיה שבה נתקענו
  • התנהגות קולקטיבית מושפעת מנורמות: אנשים מצביעים כשהם רואים מסביבם אנשים שמצביעים, ואין לאף אחד כפתור שמייצר מחאה או הצבעה
  • בבחירות, לדבריו כ-90% מהקולות נקבעים מראש לפי שבט והצבעה קודמת, וההכרעה היא על המסגור: על איזו שאלה מצביעים, כי אי אפשר לשפר את המקום שלך בשאלה הלא נכונה
  • תדמית היא מה שהציבור רואה, מוניטין הוא מה שיודעים אלה שעובדים איתך, ובמסגור צריך לדבר בתפיסת העולם של מי שמולך, למשל עם ״תפוזים״ במקום ״תפוחים״
  • כלי למסגור בעבודה: רמת הבניה (קונסטרואל לבל), הצגת הכרעות בפרטים קטנים, ומודלי חשיבה כמו בעיית המזכירה, שלפיה מחליטים אחרי כ-37% מתקופת החיפוש

על הפרק

האם אפשר לעצב התנהגות של ציבור? מה ההבדל בין תדמית למוניטין? מה זה מסגור ואיך תשתמשו בזה? ואיך שווה לחשוב על אתגרים כדי להגיע להחלטות טובות יותר?

חגי אלקיים שלם, ד"ר לפסיכולוגיה פוליטית ופסיכולוג חברתי, הוא יועץ לעיצוב התנהגות במגוון תחומים - בין אם זה מצביעים, משתמשים או עובדים.
הוא הכניס אותי אל מאחורי הקלעים של מה עושה פסיכולוג פוליטי, איך מתקבלות החלטות בחדרי חדרים, ובאילו מודלים הוא משתמש כדי לייצר השפעה, לקבל החלטות או לגרום לדברים לזוז.

חוץ מפוליטיקה דיברנו גם על מסגור (פריימינג) ועולם מודלי החשיבה - נושא סופר מרתק שיכול לעזור לנו להבין את העולם קצת יותר טוב ולקרב אותנו לפתרון בעיות בחיים שלנו.
חגי הוא חבר צוות בחברת Q Behavioral Thinking‏, ומנחה את הפודקאסטים "אסור להשוות" ו"הספינר".

ציטוטים מהפרק

אתה לא יכול לשפר את המקום שלך בשאלה הלא נכונה.

האורח.ת ·

תדמית זה ציבורי, זה משהו נרחב. אנשים שלא מכירים אותך, יש להם תדמית שלך.

האורח.ת ·

דעה לא רלוונטית, רלוונטי רק מה אנשים עושים.

האורח.ת ·

שאלות ותשובות מהפרק

מהו מסגור (פריימינג) ולמה הוא חשוב?
חגי אלקיים שלם מסביר בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, שהמוח שלנו לא רואה את העולם כמו שהוא, אלא בונה תחזית לפי מודל ומעבד בעיקר מידע שחורג ממנה. מסגור הוא הדרך לבחור איזה מידע יבלוט ואיך נשאל את השאלה. לדבריו, הוא חשוב בבחירות, בארגון ובחיים הפרטיים, כי השאלה שנשאלת מכתיבה את ההתנהגות.
מה ההבדל בין תדמית למוניטין?
לדברי חגי אלקיים שלם, תדמית היא מה שאנשים שלא מכירים אותך חושבים עליך, והיא משהו ציבורי ורחב. מוניטין הוא מה שיודעים עליך אלה שעובדים איתך, למשל אם כשאתה אומר שתשלח משהו מחר אפשר לסמוך עליך. הוא מוסיף שפוליטיקאים משקיעים הרבה בכך שהתדמית תהיה טובה יותר מהמציאות.
איך התנהגות קולקטיבית מתעצבת?
חגי אלקיים שלם מסביר שהתנהגות קולקטיבית כוללת פעולות שהמשמעות שלהן קיימת רק ביחד, כמו הצבעה. לדבריו אנשים מושפעים מנורמות: אם הם רואים מסביבם אנשים שמצביעים הם יצביעו. הוא אומר שאין לאף אחד כפתור שמייצר התנהגות קולקטיבית כמו מחאה, ושגם פגישה שבה מתכננים מחאה לא קשורה להצלחתה.
מה זה כלל ה-37% בבעיית המזכירה?
חגי אלקיים שלם מספר על מודל של עצירת חיפוש: מגדירים תקופת חיפוש מקסימלית, ולפי המודל אפשר להחליט אחרי כ-37% ממנה, כשכבר נאסף מספיק ידע ועדיין יש מספיק אפשרויות לבחור מהן. הוא נותן דוגמה של חיפוש דירה ושל חיפוש זוגיות או עבודה, ואומר שהמודל עוזר להפחית חרדה מההחלטה.
איך אפשר להשתמש במסגור בעבודה?
לדברי חגי אלקיים שלם, כדאי להבין את תפיסת העולם של מי שמולנו ולהציג לו את הטיעון בשפה שלו. הוא מספר על הטמעת Jira, שבה הציגו לראשי צוותים עצמאות ולמנהלים שקיפות. הוא מציע גם לחשוב ברמת פירוט נמוכה, כלומר להפוך החלטה גדולה לשאלות קטנות ואישיות, ולהיזהר מהתפזרות, כי עדיף להיות הטוב ביותר בדבר אחד.
האם סקרים יכולים להטעות?
חגי אלקיים שלם אומר שלדעתו כחצי מהסקרים שרואים בתקשורת מנוסחים כך שיתמכו במסקנה שרצו להגיע אליה. הוא נותן דוגמה: שאלה כללית על שיפור תנאים תקבל תמיכה, ושאלה על קיצוץ רוחבי שמפטר אנשים בכל צוות תקבל תשובה הפוכה. לכן הוא מציע לשים לב לאופן שבו נוסחה השאלה.

מי ומה הוזכרו בפרק

אנשים
נורברט שוורץ · רוברט ספולסקי
חברות וארגונים
כאן 11 · eBay · Q Behavioral Thinking · Jira
ספרים, פודקאסטים וסרטים
אסור להשוות · הספינר
התמלול המלאתמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות

שלום, כאן יור פרנקלן, אתם מאזינים בפופקורן פודקאסט על אדפטיישן, אנחנו עושים פה שיחות עומק שמטרתן לעזור לכם להכיר ולהסתגל לעולם החדש. והיום יש פה אורח מאוד מאוד מאוד ממלאים, אבל לפני שמתחילים, רציתי לספר לכם על משהו חדש ומסעיר שאני עושה, לפחות בשבילי הוא מסעיר. בשנה האחרונה בניתי תוכנית חדשה לפיתוח מנהלים. השקעתי בפיתוח של ההמון, ולדעתי לפחות היא יצאה פגז. היא בנויה בסגנון ועם התכנים שמתאימים להיום ולמחר בבוקר, כאלה שמתאימים לניהול בעולם החדש שלנו. והמחזור הראשון שלה הועבר בחברת eBay, הסתיים בהצלחה גדולה, עם פידבקים מצוינים, איזה כיף, ומייד אחרי החגים אנחנו פותחים שלושה מחזורים במקביל בחברה בינלאומית, אני לא יכול לציין את שמה כי זה ממש בחתימת חוזה, אבל תכף אני אוכל. בכל אופן, התחלנו לדבר עכשיו עם ארגונים שמעוניינים בתוכנית הזאת ל-2024. אם אתם מהמקומות האלה שמחפשים תמיד איך לחדש ולא לעשות רק את המחזור ה-16 של אותו דבר בדיוק, ורוצים את הדבר הכי עדכני, הכי מגיע מהשטח,

הכי בגובה העיניים, מוזמנים לפנות ואנחנו נשלח לכם עוד פרטים. האמת היא שגם אם יש לכם משהו קיים שכבר רץ, יש לי עוד משהו להציע לכם, אבל עליו אני לא מרגיש עדיין בנוח לדבר, כי הוא בשלב הפיילוט. אז אולי עוררתי את סקרנותכם, אולי לא, מוזמנים לכתוב, המייל לפניות נמצא בתיאור הפרק, או תחפשו אותי בגוגל, זה לא כל כך מסובך למצוא את פופקורן, והיום נדבר על איך לחשוב על דברים, איך למסגר דברים, מה זה בכלל מסגור, איך להשתמש במודלי חשיבה, מה זה בכלל מודלי חשיבה, איך הם יכולים לעזור לי? האורח שלנו היום יעזור לנו לחשוב על איך לחשוב, איך להסתכל על בעיות, איך לחשוב על פתרונות, יתרונות, איך להבין את העולם בדרכים שהן שונות ממה שאנחנו רגילים בדרך כלל, הוא גם יספר לנו לא פחות מעניין על מאחורי הקלעים של הפוליטיקאים. מה זה פסיכולוגיה פוליטית? חשיבה אסטרטגית ואיך לפעמים אינטרסים קטנים מייצרים כותרות גדולות? אני יודע שאתם כבר יודעים את זה ומאמינים בזה, הוא פשוט יעזור לנו להבין,

ועם דוגמאות, אני מקווה, אני בונה עליך, איך באמת זה נראה. אז יהיה לנו כאן ככה הצצה לבית הקלפים, סלאש הבית הלבן, סלאש נראה, אני לא יודע, הוא יספר לנו איך הפוליטיקה הישראלית בנויה, לאיזה סדרה יותר דומה. אני שמח להציג את חגי אלקיים שלם, פסיכולוג חברתי ודוקטור לפסיכולוגיה פוליטית. הוא יועץ לעיצוב התנהגות במגוון תחומים, לפעמים הלקוחות שלו זה לעיצוב התנהגות אצל מצביעים, משתמשים, עובדים, והוא גם מנחה שני פודקאסטים, אסור להשוות, ששמעתי לא מעט פרקים שלו, ואני אומר לכם, אסור להשוות, פופקורן יותר טוב, סתם. זה פודקאסט נפלא, שבו שני המנחים מלמדים אתכם כל פעם מודלי חשיבה אחרים, זה די מגניב מאוד לאנשים שאוהבים לחפור ולהיחפר, אני אגיד את זה ככה, והספינר,

שזה פודקאסט שאני לא יודע אם הוא עדיין רץ, אבל מתעסק הרבה מאוד מאחורי הקלעים של הפוליטיקה, וכולי. אני אתן לכם ספוילרים בפרק הזה נרחל, בין השאר, ולא רק, על בנימין נתניהו, ציפי לבני, ליברמן, ועוד מלא אנשים שאנחנו שונאים לאהוב, אוהבים לשנוא, או בשמם המקצועי, פוליטיקאים. אז ניתן למוזיקה את המקום שלה, ונתחיל בעוד קצת. אז אני יושב שם, באולפן של כאן 11, שזה חוויה נוראית, כאילו, אני לא יודע אם יצא לך לשבת באולפן טלוויזיה, כאילו, בפאנל של כזה שעות. זה נורא, אתה סובל כל הזמן, אתה צריך להילחם על זכות דיבור שלך. ובמשך שעות אני פשוט אומר שוב ושוב, תקשיבו, זה הכל סתם, ליברמן 100% נכנס לממשלה, אסור להקשיב לאף ספין שיוצא ממשא ומתן קואליציוני, זה הכל סתם, עוד כמה שעות הם ישבו, יחתמו, תהיה ממשלה,

והייתי עכשיו ממשלת ימין יציבה לארבע שנים. וזה היה ב-30 במאי 2019. רגע לפני ה-17 בחירות שעשינו אחת אחרי השנייה? כן, היה שם קטע שאמרתי, מה נראה לכם? שנלך שוב לבחירות? מי עושה בחירות פעמיים בשנה אחת? מה, איזה מדינה דפוקה נראה לכם שאנחנו? ומה גילית? שאנחנו הכי דפוקים? קודם כל, גיליתי לא לתת תחזיות מאוד מאוד מאוד חדות. מצד אחד, אבל בעיקר כאלה שמתבססות על מה קורה בראש של בן אדם אחד. כי זה דבר שאי אפשר לחזות. הבן אדם הזה במקרה הזה, זה אתה או ליברמן? ליברמן. לחזות מה יעשו אנשים, זה קל. לחזות מה יעשה איש, זה מאוד מאוד קשה. אבל תגיד רגע, בתור יועץ, חוקר, דוקטור לפסיכולוגיה פוליטית, האם באמת המסקנה שלך מהדבר הזה זה לא להגיד בצורה נחרצת? כי יש חשיבות ללהגיד דברים בצורה נחרצת.

אני חושב שמודלים עוזרים לנו להבין את העולם. כלומר, לדעת שהמודל של משא ומתן קואליציוני זה מערכת שבה כולם משקרים בצורה מאוד ברורה לציבור. כלומר, מוציאים הודעות שהן לא מייצגות את המציאות. כולם מנסים לייצר מצב שהם יקבלים מקסימום. כולם יגידו שאנחנו עוד רגע הולכים הביתה וזה, וככה זה משא ומתן, וצריך להבין שזה המצב. זה מה שהיה אז. אמרתי, יש רעש? כמו בכל משא ומתן, כמו שהיה עכשיו, היה משא ומתן שנחשב מהחריגים שהיו, והוא הסתיים בהצלחה. מה זה עכשיו? עכשיו, בממשלה שהוקמה עכשיו. בנובמבר-דצמבר היה משא ומתן מאוד מאוד מאוד אגרסיבי, שהיה רגעים שאנשים אמרו אולי זה לא יתכנס, היה ברור שזה כן יתכנס. וכמו שאמרתי מיד אחרי יום למחרת, טקס אכילת הכובע, פרסמתי ואמרתי, חבר'ה, הייתי נותן את אותה תחזית שוב. תחזיות טועות. צריך להבין שתחזיות אומרות מה יקרה ברוב המקרים, וברוב המשאים ומתנים הקואליציוניים,

הרעש ייגמר בחתימה. אז תגיד רגע, אז היה במשך חודשיים או שלושה מהרגע שהבחירות מסתיימות ועד שמוקמת הקואליציה, עוברים הרבה מאוד דברים. כמה מהמעורבים בדבר הם באמת מוטרדים ברמת הדרמה שזה ייסגר, לא ייסגר, וכמה הם שחקנים שיודעים מה התסריט שהולך לקרות בחודשיים, שלושה הבאים? כמעט תמיד זה תסריט. כמעט תמיד. שכולם יודעים את ה... מה יהיה בתסריט? תראה, יש, כולם תוהים, האם אני אקבל את מה שאני רוצה, האם אני אקבל פחות. האנשים שהכי נדפקים זה אנשים שלא נמצאים בחדר, כן? ראשי מפלגות מנהלים משא ומתן ביניהם, ומנהלים אותו על הגב של האנשים האחרים במפלגות שלהם, מי יקבל איזה תפקיד וכן הלאה. אלה האנשים שבאמת לחוצים, ויש שאלה של האם המפלגה שלי תצא למעלה או למטה. אבל באופן כללי, החשש שלא תהיה ממשלה, ברוב מערכות הבחירות, הוא לא קיים.

כן. עכשיו, טוב, אני מנסה לא להיכנס מיד לשמות ספציפיים, אז אני אחכה עם זה רגע, אוקיי? בואו נלך שנייה אחורה מהפוליטיקה ונעלה שלב יותר גבוה לעניין הזה של בכלל איך אדם כמוך, שמתעסק בשני הדברים, גם התוויית התנהגות, קראת לזה? עיצוב התנהגות. עיצוב התנהגות, וגם פוליטיקה, איך בן אדם כמוך בכלל מסתכל על העולם? כאילו, איך אתה בוחן, אוקיי? סתם, למשל, הזמנתי אותך כאן לפודקאסט, אז אתה יודע, אני נגיד כנראה יותר תמים ממך, כי ראיתי פחות אנשים מטסרטים תוצאות בחירות, או לא משנה, הסכמים קואליציוניים בחיים שלי, אז אני קצת יותר תמים. אז אני אומר, טוב, יגיע חגי, אני אשאל אותו כל מיני שאלות, אנחנו נדבר על הדברים, ואני רוב הזמן רואה את הדברים על פני השטח.

מה, בן אדם כמוך, שמתעסק בדברים האלה כל היום, אתה כל היום מסתובב ורואה רק את הקרחון? אני חושב שכולנו מסתובבים עם איזשהו מודל של העולם בראש, והוא מכתיב את איך אנחנו רואים דברים. אחת החוויות היותר מעניינות שיכולה להיות, ובוודאי לך יש כמראיין, שפוגש הרבה סוגי אנשים, זה לראות אנשים שהעולם עובר אצלם דרך פילטרים שונים. יש לי חברה שהיא צלמת, לראות אותם, היא לא רואה את אותו עולם כמוני, היא לא רואה שום דבר דומה, כי היא למדה מודל של עיצוב פריימים וצבעים וכל מיני דברים כאלה, ובכל מקום שהיא הולכת בעולם היא רואה את זה. יש לי חבר שעושה דוקטורט בשפה עברית, בשפה מדוברת, הוא לא מסוגל להסתכל על השיחה שלי ושלך באותו אופן שבן אדם מהצד יסתכל, כי הוא רואה כמה הפאוזות ארוכות בין הדברים שלי לדברים שלך, כמה דברים לא מילוליים עוברים, האם אולי בעריכה הורידו כל מיני סממנים לא מילוליים שהוא היה מצפה להם, הוא רואה את העולם אחרת, ואני רואה את העולם של איזה החלטות מתקבלות, ואיך ה...

נקרא לזה, איך התעצבה ההתנהגות הקולקטיבית של הציבור, זה נגיד הדבר שאני הכי מתעסק בו בשנה האחרונה. תגיד את זה שוב, איך התעצבה ההתנהגות הקולקטיבית של הציבור. תסביר. אנחנו עכשיו בתקופה שאנחנו רואים רצף מאוד מאוד מאוד ארוך של התנהגות קולקטיבית בעצימות מאוד גבוהה. התנהגות קולקטיבית זה משהו שאנחנו עושים ביחד, לא במובן של הרבה אנשים עושים את אותו הדבר, כי הרבה אנשים הולכים למכולת כל בוקר, אבל הם לא עושים את זה כקבוצה, נכון? כן. לעומת זאת, הצבעה זה עניין שהוא רק קולקטיבי, אין שום משמעות לקול האחד שלך, יש משמעות רק לפעילות המצרפית של כולנו ביחד. ופעולה קולקטיבית, יש לה כל מיני חוקים, ויש חוקים של נורמות, כשאני מסתכל על מה כולם עושים, למה אנשים מצביעים, כי אנשים מצביעים. ואם הם רואים מסביבם אנשים שמצביעים, הם יצביעו, ואם הם לא רואים מסביבם אנשים שמצביעים, הם לא יצביעו, בגלל זה עכשיו יהיו בחירות מקומיות, יגידו לכם,

תשכנעו את כל החברים שלכם להצביע, אם אתם מצביעים, גם החברים שלכם. כנראה אתם לא מכירים כל כך אנשים שלא מצביעים. כן. וזה התנהגות קולקטיבית, אני מסתכל על מה עושים מסביבי. אנחנו, שינויים קטנים בכמה קל לעשות פעולה או קשה לעשות פעולה, משנים פתאום מספרים בכמויות מאוד מאוד גדולות. ודברים כאלה מעוצבים בצורה סופר מורכבת, כלומר מאוד מאוד אי אפשר לייצר, אין לאף אחד כפתור, לא משנה כמה אנחנו מדמיינים פוליטיקאים, שיודעים ושולטים בהכל. אין לאף אחד כפתור שבו הוא מייצר התנהגות קולקטיבית, כמו מחאה או דברים כאלה. אף אחד, אני יודע שהרבה פעמים אומרים, נחשף שהיה פגישה סודית, שבפגישה הזאת תכננו את המחאה. ואני כזה, כן, בכל המחאות הכושלות שהייתי בהן, שלא שמעתם עליהן, הייתה את הפגישה הזאת, ואכן גם באחת המוצלחת הייתה את אותה פגישה שיש תמיד, והקשר בינה לבין הצלחה הוא אפס. כן. זה כאילו עובדים. זאת אומרת, זה שחמישה אנשים ישבו באיזשהו סלון ואמרו, נתכנן מחאה, זה עדיין לא מה שמוציא לרחוב מאות אלפים.

בדיוק. זה צירוף מקרי מאוד מאוד מאוד מורכב, וכל פעם, אתה יודע, כשאני מסתכל על כותרות או דברים כאלה, בטח, שוב, בחצי שנה האחרונה, אני כמעט רואה בעיני רוחי גרף כזה של פלוס ומינוס, של כזה עלייה וירידה. אני רואה משהו ואני מרגיש שמישהו הגביר את החוגה של המחאה, או הוריד אותה, וממש אפשר להרגיש את זה. אבל אתה אומר שאין מישהו כזה. לא מישהו, אבל המציאות, כן, פעילות קולקטיבית גם של הרבה אנשים, פתאום הפוליטיקאי ההוא אמר את הדבר הזה, זה מגביר. הפוליטיקאי ההוא אמר את הדבר האחר, זה מנמיך. אז כמו שהיה נגיד את ה... שביבי פיטר את גלנט, או איים לפטר, אני לא יודע איך לקרוא לזה משפטית, אבל כמעט פיטר, או לא פיטר בסוף, וזה, ופתאום הרבה אנשים יצאו לרחוב באותו ערב, באותו לילה, בבת אחת, אז זה שוב, זה כאילו החוגה, אז אתה אומר, זו התנהגות קולקטיבית שפתאום קרתה. כן. למה אתה מסתכל על זה, ומה אתה מחפש שם? ומה אתה מוצא שם? קודם כול, פשוט, ככה אני רואה דברים. כאילו, זה אחד מהמודלים העיקריים שאני מסתובב איתם. באותה מידה אני יכול לשבת, אתה יודע, בפגישת תכנון,

ולראות את המשחקי סטטוס שיש בין כל המעורבים, ולראות את המודל הזה של כאילו, אף אחד לא מדבר על זה, אבל זה כאילו יש סקורבורד של מי מוביל ומי למטה בפגישה, וכל אחד מנסה להרים את המספר שלו בסקורבורד, ואתה רואה איך החל מהפעולה של מי מכין קפה למי ומי יושב איפה, ועד למה אומרים ומתי חוזרים על משהו ומתי משתיקים מישהו, לא בלהגיד לו תשתוק, אלא מסביב. אתה רואה את כל הדברים האלה, ואני לוקח איתי את המודלים האלה, זה לא בשליטתי. כן. אז מה אתה רואה בהתנהגות הקולקטיבית שלנו? אני חושב... אנחנו, בוא רק, אם מישהו שומע אותנו בעתיד, אנחנו עכשיו בעיצומה של שני דברים, החוקים החדשים שמאיימים על מערכת המשפט כפי שהיא היום, ומחאה חברתית, שזה שני דברים מאוד גדולים שקורים, נכון? הם אמנם קשורים, אבל הם שני דברים גדולים, זה לא דבר אחד.

זאת אומרת, לדעתי, אני לא יודע. יש יותר. זה בעצם קרוק הרבה מאוד דברים במקביל שהובילו לדבר הזה. אז יש לך קודם כול את החוקים, אבל צריך להבין, החוקים האלה הוצאו בעבר ואף פעם לא יצרו את הרמה הזאת של לחץ. זה דבר, צריך להבין, אני... אותם חוקים שעכשיו מאיימים להעביר אותם, הוצאו בעבר, מה זה בעבר לפני שנה? לא, ב-2018 היה... אה, הרבה שנים, חמש שנים. כן, בפסקת ההתגברות, הייתה ממש ממש על השולחן, בסביבות מאי-יוני 2018. כן, ואז אף אחד לא יצא לרחוב בגללה. רצו, אנשים אמרו, אולי אם ינסו לקדם את זה וזה, אבל לא ממש היה, לא היו מצליחים להוציא את זה לרחוב כמו עכשיו. אז יש לך את הדבר הזה. יש לך את המלחמת תרבות, שהתחילה, כמו שאנחנו רואים אותה היום, היא התחילה בערך ב-2015. על איזה מלחמת תרבות אתה מדבר? אתה יודע, מה ש... חרדים-חילונים? מה שאבישי בן-חיים, שאני לא סובל כל כך, אבל... ישראל השנייה? ישראל הראשונה, ישראל השנייה. אני, יש לי ויכוחים עם זה, למרות שזה מבוסס על אמת.

צריך להסתכל על זה כתיאור מציאות, אבל ולא כ... לא יודע, משהו שאנחנו... מהותי, שהוא קיים, אנחנו צריכים להסתכל על זה בתור תיאור של מצב רגעי, ולא משהו שמהותני, של יש בך משהו שמקטלג אותך באחד מהדברים. כן. אלא שיש מחנות, ומחנות חברתיים קיימים בכל מדינה. אבל העימות הזה, העימות הזה בא אל מול בעצם קואליציה שמבוססת מאוד על הרבה מאוד אנשים שלא יודעים לסתום את הפה. יש, לצורך העניין היה אפשר לקדם בדיוק את אותם חוקים, בלי המחאה הזאת, אם הם היו פשוט לא אומרים במפורש, כמה, לא כולם וכן הלאה, אבל הרבה מהם שאומרים במפורש, אתה יודע, יש אנשים שאומרים, זה לטובת הדמוקרטיה וזה, ואני מבין למה הם חושבים את זה, והכול בסדר. אני לא מסכים איתם, אבל הכול בסדר. אבל אז לצדם, יש אנשים שמצביעים לדבר הזה, אומרים, סוף סוף תהיה לנו הזדמנות לדפוק אתכם, וכזה, אוקיי,

אתה אומר לי את זה, מה אתה מצפה שיקרה? זה השותפים הבכירים ביותר של המחאה, למען הסר ספק. כן, אוקיי. וכל הדברים האלה מתנקזים לאיזה רגע, שאנשים כבר לא מרגישים, זה לא החוק, זה לא החקיקה עצמה, זה שאנשים נקלעו לאיזושהי סיטואציה שהם מרגישים שזה מלחמה על הבית. אפשר להתווכח, צודקים, מגזימים, כל אחד יגיד, אני מבין למה, אני גם מרגיש ככה, כן? אבל זו האמת. אנחנו מדברים על מיליוני אנשים בישראל שמרגישים שזה נאור. כן. זאת אומרת, האמת, אתה לא אומר, זו האמת שזה באמת מלחמה על הבית. מה שאי אפשר להתווכח איתו, זה ההרגשה. בודי. יש כרגע הרבה מאוד אנשים שבאמת מרגישים שזו מלחמה על הבית. עם זה אי אפשר להתווכח. אבל תגיד, מה שאמרת פה זה שבעצם נוצרה הסערה המושלמת. אתה מאמין בכלל בסיפור הזה של הסערה המושלמת? שיש דבר כזה? כל מערכת מורכבת מתבססת על זה שרוב הזמן לא יקרה כלום, הרבה חלקים יאזנו אחד את השני בעיתות שגרה,

ולפעמים יהיו אירועי קצה, וזה אירוע קצה. והאירוע הקצה הזה קרה שילוב של חמש מערכות בחירות, השוק החברתי, אני לא מדבר על השוק הכלכלי או הזה של הקורונה, היה שוק חברתי שקשה לתאר את עוצמתו בקרע בין הציבורים, כלומר, בחוסר אמון של בגללם אנחנו בסקר, ערים אדומות, כל ה... אתה זוכר את הסעגה הזאת? הממשלה הקודמת שהייתה, הממשלה הקודמת יצרה אירוע מאוד משונה, כי עד כה מתנגדי נתניהו וזה, הם הרבה מהם אמרו, אבל אין אלטרנטיבה. לראשונה הם ראו, גם אם לזמן קצר, שיכולה להיות, כאילו יש אפשרות אחרת, אז זה פתאום פתח איזה, כשאתה לא מרגיש שיש אלטרנטיבה, אתה לא מונה לפעולה באותה מידה. והחוקים, כל הדברים האלה, וכן, זה לגמרי סער מושלמת. אגב, ויש עוד דבר, שלדעתי הוא אחד המרכיבים החשובים שכמעט לא מציינים אותו,

וזה פגיעה משמעותית בכלכלה, שזה אירוע לא מקומי של ארץ ישראל. זה אירוע גלובלי, אבל אני, בתור מי ש... אתה יודע, אני נגיד בעד המחאה, אבל זה פחות מעניין לענייננו, אבל אני אגיד, בתור אחד שבעד המחאה, בנרטיב, אני לא טורח כל הזמן לציין שכל העולם עכשיו בסיפור כלכלי, אבל בתכלס, ברור, לפחות, זאת אומרת, להגיד ברור זה להמציא. לא, לי ברור, לדעתי, אוקיי? ככה אני אגיד, כי זה לא ברור ואין לי על זה דאטה, אבל ברור לי שהירידה בכלכלה, והפגיעה בהייטק, והזה, גם בלי קשר למחאה, היא הייתה קורית, כי זה קורה עכשיו גלובלית, סטארט-אפים בכל העולם נפגעים, הייטק בכל העולם, זאת אומרת, עכשיו זה כבר אולי פחות, אבל עד לפני חודש נפגעו, ואתה יודע, זה פשוט מוסיף עוד לסיר הפסימיות,

והעולם נחרב. כן, לגמרי. יש מחקרים מאוד יפים שמראים כמה אירועים כאלה, שהם לא בשליטת אף אחד, משפיעים על החלפת ממשלות. הדוגמה הכי מבדרת, יש ויכוחים על האם זה מדויק או לא, אבל עשו, בדקו דאטה של מדינת ניו ג'רזי בשנת 1916, בבחירות מחדש של וודרו וילסון, הוא ממדינת ניו ג'רזי, זאת מדינת הבית שלו, ובדקו מה קרה להצבעה אליו ביחס להתקפות כרישים. היה קיץ מאוד מאוד מאוד מוגזם של התקפות כרישים על החוף של ניו ג'רזי, והראו שככל שהעיירה יותר קרובה לחוף, וככל שהיא ספגה ספציפית יותר התקפות כרישים בסביבתה, הוא איבד יותר תמיכה. כי אנשים מסתכלים על מה מצבי כרגע, מה, האם הייתה הידרדרות כלשהי, וכשהם מרגישים שכן, הם אומרים, טוב, אני לא מצביע לממשלה הנוראית הזאת, שבגללה הכל נורא. כן. כאילו שלא כל המאה השנים האחרונות הם אלה שקובעות בעצם את הגורל.

בדיוק. ועוד דברים אחרים שהם לא תלויים בנו. וזה עם בצורות ושיטפונות והכול. וכאילו מה, לנשיא יש כפתור? הפסק בצורת? אין דבר כזה, אבל הכל התחמם לכיוון הזה. אפשר להגיד הרבה דברים על ביבי, אבל הוא לא אשם במשבר האקלים. חד משמעות. ועדיין לאנשים יותר חם אז הם עכשיו, מי שהוא מתנגד לו ירגיש יותר עצבים. אז תגיד רגע, ההתעסקות הזאת, בזה שאתה, אמרת שאתה מסתכל על התנהגות קולקטיבית, אבל זה לא גורם לך להיות מאוד ציני? כן. לפעמים יותר ולפעמים פחות. אני מרגיש, היה שלב שממש התנתקתי מפוליטיקה, אחרי שהייתי יותר מדי מעורב, ואיפשהו בסוף 2020, 2021, איפשהו בשנה הזאת,

לקחתי צעד אחורה. כאילו אמרתי, טוב, אני לא עובד יותר עם פוליטיקה. בגלל שהרבה פעמים אתה מרגיש שזה, לפעמים אתה מרגיש שזה סתם, לפעמים אתה מרגיש שזה פשוט להתעסק בדברים די, כאילו, די מגעילים, לפעמים זה לעבוד עם אנשים לא נעימים, כאילו אני, אתה יודע, כל העבודות שלי במגזר הפרטי זה עם אנשים נחמדים פחות או יותר, וכל העבודות שלי במגזר הפוליטי, יש הרבה יותר סיכוי ליפול על אנשים שלא נעים לעבוד איתם. כן. והיה איזה רגע של שבירה שם, היום אני עוד טיפה חזרתי, כי כזה קראו לי למילואים פחות או יותר, אבל זה מייצר ציניות. מצד שני, שאלו אותי את זה הרבה, הייתי מעביר על סדנאות, הרצאות על פסיכולוגיה פוליטית ואיך משתמשים בזה, ואנשים אמרו, כאילו, אם אתה מסתכל על זה ככה, כמו משוואה, תמיד אומר, יש משוואת ההתנהגות, בואו נסתכל על החלקים שלה, ככה מתחילה הסדנה. אז אני אומר, אנשים שואלים אותי, מה, זה לא מחרפן אותך? אמרתי, לא, כי ככה אני מבין שאפשר לשנות דברים. כן. כי ברגע שאתה מבין שמדובר במשוואה,

היכולת שלך להיכנס לאיזה ייאוש, נגיד, יש הרבה חברים שלי שמיואשים מהמצב, אני עובר, אני לא יכול להישאר פה, אי אפשר להציל את זה, זה דטרמיניסטי. כן. ואז עכשיו אתה אומר, זו משוואה, אתה אומר, לא, זה לא דטרמיניסטי. יכול להיות, אגב, שכאילו יהיה רע, כן? כאילו, בכל מדינה. יש מדינות בין לילה עוברות לתקופות רעות, זה קורה בכל העולם. אבל ההבנה שאפשר לשנות את זה לפעמים היא משהו להיאחז בו דווקא. אז אוקיי, אז יאללה, ספר לי, מה יש במשוואת ההתנהגות? מה, של הצבעה לצורך העניין? תבחר אתה, נגיד של הצבעה, כן. אז אני מחלק את זה, תמיד, אני קורא, יש פירמידה, כאילו, אתה, כשאתה מסתכל על הצבעה, על איך אנשים מצביעים, אז יש פירמידה שאני, כל שלב משפיע על פחות ופחות אנשים. 90% בערך, מהצבעה, זה פשוט מה הצבעת קודם, מאיזה שבט אתה. זה 90%. 90% מהבחירות הוכרעו, לא הוכרעו כי זו מילה, 90% מהקולות הוחלטו,

לפני שהתחילו הבחירות. אנשים אולי יזוזו, אתה יודע, יזוזו בין כחול לבן ליש עתיד. דרמה גדולה. כן. זה רוב מה שיקרה. ואז אתה נשאר עם ה-10% הנותרים. ויש הרבה אנשים שאתה יודע, קמפיין יכול to dial it up, כאילו לגרום לזה להיות יותר נוכח, ואז לנעול יותר מהקולות. זה מה שראינו ב-2015. זאת אומרת שבמקום 90% זה יהיה 95%. כן. אוקיי. לצורך העניין, הקמפיין ב-2015, ביבי מול הרצוג, זה בעצם היה, הרצוג התחיל עם קמפיין זה אנחנו או הוא, ביבי הגיב לזה בקמפיין זה אנחנו או הם, סימן ראשון שאתה עושה טעות. היריב מעתיק מילה במילת הסיסמה שלך. זה מזכיר לכולם. זה סימן שבוז'י עשה טעות? בוז'י, ברור. למה זה סימן שעשה טעות? כי המחנה של ביבי מוביל, הוביל אז בתחילת מערכת הבחירות, ולכן אתה חייב, אתה לא יכול לשמר את המצב, אתה לא יכול להזכיר את מלחמת השבטים, כי השבט שלך במיעוט כרגע. אתה יכול להזכיר את מלחמת השבטים כשהשבט שלך ברוב, ואז אתה פשוט משמר מצב קיים. הבנתי.

אוקיי. אז זה השלב הראשון. אחר כך יש את השאלה, שזה נראה לי הדבר שאנחנו נדבר עליו הכי הרבה היום, שזה מסגור. כאילו, איך אתה שואל את השאלה המכוננת של הבחירות? כי השאלה של הבחירות תכתיב התנהגות שונה. מה זה השאלה של הבחירות? אני אתן כמה דוגמאות. על מה הבחירות? כן, על מה הבחירות. 2015, מה הייתה השאלה? מי יותר, מי יותר ישמור על הביטחון. ולביבי היה קל, מול הרצוג. נכון. מאוד מאוד קל, גם, אתה יודע, גם בגלל סיבות כאלה, הקול שלו ברמה הכי בסיסית. כן. פתאום עוברות ארבע שנים, הוא מתמודד לא עם הרצוג, אלא עם שלושה גנרלים. הוא לא יכול שהשאלה תהיה אם יהיה יותר טוב בביטחון, כי הוא עלול להפסיד. כן. אז פתאום השאלה נהייתה, מי נראה יותר כמו ראש ממשלה? אם תסתכל, כל 2019 א', זה פשוט מערכת בחירות שמדברים על גנץ, לא נראה כמו ראש ממשלה, הוא מביך. זה היה המסר העיקרי של ביבי. עכשיו, אני כל הזמן אומר, אתה יודע מה הסוד של לראות כמו ראש ממשלה?

להיות ראש ממשלה. כן. זה מאוד עוזר. סיפרו לי שבשנות ה-80, כשיצחק שמיר היה אמור, כאילו, קיבל את התפקיד, שהם אמרו, הוא, הגמד הזה יהיה ראש ממשלה? ואז כאילו ראו אותו על הבמה עם המאבטחים, אה, כן, אוקיי, נכון, ככה נהיה ראש ממשלה, הכל סבבה. כן, כן. ובגלל זה גנץ עשה את ההופעה שם, כאילו, של הכוכב הבא שהוא עשה באיזה, באנגר או משהו, כן. וואי, זו הייתה הזיה. זה היה כאילו, אנחנו יודעים שאתה זה, ראינו אותך באולפני בחירות, אתה קצת מגמגם, אחי, זה לא לעניין. אנחנו יודעים שאתה תותח, עשית מלא דברים, אבל אתה ממש מגמגם כששואלים אותך שאלות, זה לא סבבה, ואז פתאום, כאילו, הביאו לו איזה מפיק, אני מקווה שאני לא מעליב, זה לא היית אתה או משהו כזה. לא, לא. הביאו לו איזשהו מפיק, כאילו, שאמר לו, תקשיב, אנחנו נעשה לך הכוכב הבא, אתה תיכנס, והיו כאילו, חוץ מדברים מביכים כמו בחורות על עקבים שהולכות לפניו, זה היה ממש נראה כאילו דיסנילנד משהו. ממש. כל היה מופק

לעילה שלדעתי, אגב, זאת אומרת, טוב, דעתי לא מעניינת, כי אני לא מבין בדברים האלה. אבל, אז נעזוב אותה רגע, אבל, אז זאת אומרת, לעצב את דעת הקהל, מהי השאלה של הבחירות, זו משימה סופר חשובה. כן. זה מה שאתה אומר, אוקיי? זאת אומרת, המטרה הראשונה היא לגרום לכולם לשאול את השאלה הזו, כשאני יודע שזו השאלה שבה אני אנצח. בדיוק, וזה החלק הקריטי. אתה לא יכול לשפר את המקום שלך בשאלה הלא נכונה. אם אתה פחות טוב בביטחון, זה לא יעזור כלום. אתה יכול להשקיע ארבע שנים בזה, אתה יכול עכשיו לעבוד כמה שנים ולבנות למערכת הבחירות הבאה או לאורך זמן. בטווח של ארבעה חודשים של מערכת בחירות, זה גמור. אתה צריך למצוא את השאלה. גם עוד ארבע שנים השאלה אולי תתחלף. כן, אבל, ואתה, וזה בלתי אפשרי. ואתה תמיד צריך להסיט את הבחירות לשאלה שלך.

איך גורמים להסתה לשאלה שלך? יש הרבה דרכים. קודם כל, אתה יכול לייצר שפה מסוימת, נגיד, שלטי חוצות, בפרסומות, בכל הדברים האלה. בבחירות בירושלים, 2018, עבדתי, אני הייתי בהתעוררות בירושלים הרבה שנים, הרצנו מועמד לראשות עיר, עופר ברקוביץ', שהחור, הקושי שלנו בבחירות ההן היה שהוא היה בן 35. וזה קשה, העיר הכי גדולה בישראל, שני מועמדים הרבה יותר ותיקים ומנוסים ממנו, גם זאב אלקין מהממשלה, גם משה ליאון. היה קשה, אבל אם היינו משחקים על ניסיון, חלאס, אי אפשר לנצח. אין סיכוי. אז כל הקמפיין היה, גם בהמשך לקו שהיה לנו שנים קודם, אבל כל הקמפיין היה 100% בירושלים. אנחנו ירושלמים, עופר ברקוביץ' הוא ירושלמי משלנו. כל הזווית הוא שהוא ירושלמי, למה? כי משה ליאון מגבעתיים, זאב אלקין מאיזה קדומים נוקדים, לא זוכר משהו כזה. וזהו, וכאילו הם עברו וזה, אבל עופר הוא משלנו.

וזה פתאום מכניס אותך למשחק, כי בשאלה הזאת אפשר לנצח. כן, כן. אז אתה יודע, זה באמת היה דוגמה מצו... אגב, אתה יכול לתת לנו עוד דוגמה ממערכת בחירות על מה הייתה השאלה? על מה הייתה השאלה עכשיו, באחרונה? ביטחון אישי ויוקר מחיה. ביטחון אישי ויוקר מחיה. היה לך סיטואציה שהקשל... זה ממש נחמד כאילו שאין אף אחד שאחרי הבחירות, כאילו, מודדים אותו על האם ענית את התשובה. לא, זה לא אנחנו, זה פשוט אפס מהפעמים עובד. הקושי של הקואליציה הקודמת קרסה מהרבה מאוד סיבות, אבל אחת מהן, שאתה יודע, הם היו צריכים להזיז כזה 50 אלף קולות והם היו מנצחים, או לא מפסידים לפחות. אז כל דבר היה יכול להוביל לשינוי הזה. אבל הקואליציה הזאת בעצם ניסתה להתנהג כאילו אין בעיה. הם הסתכלו על אירועי מאי 2021,

שהיו אירועים מאוד דרמטיים בדעת הקהל, וניסו להתנהג כאילו הם לא קיימים. מה זה מאה 21, תזכיר לי? מהומות בכל הארץ. אוקיי. מבצע שומר חומות, כל התקופה הזאת. כן, כן, כן, כן. והם ניסו להתנהג כאילו זה לא קרה. למה? כי לא הייתה להם תשובה טובה לזה. עכשיו, אפשר לתת לזה תשובה טובה, ואפשר להגיד, וכמו כן, ראינו את הבעיה הזאת, ולכן פעלנו והורדנו את הפשיעה במגזר הערבי בכך וכך, ואנחנו, אפשר להגיד, התחלנו לפעול, תנו לנו להמשיך, כל מיני כאלה. אבל להתנהג כאילו זה לא קרה, כי אתה מפחד, כי אתה מפחד שזה יצבע אותך כשמאלני, כאוהב ערבים, ככל מיני כאלה, או כ... כשאתה מפחד לגעת בזה, אז מישהו ייגע בזה וייקח את הקופה. אותו דבר עם יוקר המחיה, כאילו, הם היו יכולים, אתה יודע, מה האופוזיציה עשתה, האופוזיציה לשעבר? אמרו, אנחנו נוריד את יוקר המחיה. אפשר? לא. אין כפתור, הם לא מצאו את הכפתור עדיין, אבל הם פשוט אמרו, כן, אנחנו תוך חודש.

כן. אז בעצם נשמע לי, ממה שאתה מספר, שהקדנציה המאוד קצרה הזאת של בנט, זה בעצם פוטנציאל למקפצה חדשה, נכון? זאת אומרת, עד אז זה היה כאילו, היינו הרבה שנים בשלטון, ועכשיו יש איזושהי הפסקה, אבל דווקא ההפסקה הזאת היא לטובתנו, כי אנחנו יכולים מחדש לקפוץ על כל הדברים שלא תיקנו בכל השנים קודם, פשוט אפשר לקפוץ עליהם מחדש, כי אפשר להגיד, היי, קודמנו לא עשו את זה, אנחנו נעשה את זה. בדיוק. וזה גם אמור, זה גם מצד שני אמור להיות היתרון של הצד השני, שהוא הרבה מאוד שנים, של השמאל, שהוא הרבה מאוד שנים לא בשלטון, למה הוא לא מצליח להשתמש במקפצה הזאת? הרי זה צריך להיות לגמרי, כאילו, הוא יגיד, 15 שנים שום דבר לא משתנה, אז תנו לנו הזדמנות. אבל השאלה היא, מה אתם תעשו אחרת? ושם הם נתקעים ברוב הפעמים. מאוד קשה להם להגיד מה אנחנו נעשה, שיהיה שונה, שאנשים יכולים, כאילו, נגיד את זה ככה. אבל זה לא ששמעתי את הליכוד מספר מה הוא יעשה, הוא לא אמר מה הוא יעשה, הוא רק אמר שהוא ישפר את זה. עד 2019,

ההצבעה על הליכוד הייתה מאוד הגיונית, לפי המשוואה הבאה. אני יודע מה המצב כיום, אני יודע שבעשר שנים שנתניהו ראש ממשלה, המצב לא מידרדר, והרבה פעמים משתפר לאט-לאט. יש שיפורים, פתאום מחירי טיסות נהיו יותר נמוכים, מחירי סלולר, יש שיפור. אם אני אכניס מישהו חדש, לך תדע איזה קטסטרופה תהיה. אם אני מצביע לביבי, הכל וודאי, אני יודע בדיוק בדיוק מה אני מקבל ואשמור על יציבות, וכן, יש לו שותפים שצועקים, אבל הוא לא נותן להם לנהל את העניינים. זה השתנה עכשיו, זה השתנה בחצי שנה האחרונה. אנשים כבר לא עושים את ה... זה הסיבה שאנחנו, אנשים אומרים, בסדר, זזו עשרה מנדטים בסקרים. לא היינו תזוזה כזאת, לא יודע, מאז קדימה, כאילו מאז הקדנציה של אולמרט כראש ממשלה, לא הייתה תזוזה כזאת בסקרים. זה לא קרה. וואלה. אין דבר כזה. אני בזיכרון שלי, זה תמיד קורה, ואז איך שהבחירות מתקרבות, אז שוב ביבי מנצח. כל פעם שהליכוד יורד, הוא יורד בתוך הגוש, הוא לא יורד בין גושים. הבנתי. ואז בדרך כלל כזה בנט, נכון? הוא היה אוהב ל... עכשיו רגע, זה נשמע לי דומה לדבר הזה ש...

דיברת איתי עליו לפני זה שקישקשנו, כאילו על ההבדל בין תדמית למוניטין. מה זה הדבר הזה? זה אחד הדברים, זה אחד ההישגים הגדולים שאני מרגיש בפודקאסט, הספינר. הייתי יכול לסיים אחרי הפרק הזה ולעשות את העבודה שלי. ב-2019 איזה מאזין ביקש ממני להסביר, כאילו הוא אומר, אתה כל הזמן מדבר על כמה ביבי טוב בפוליטיקה, תעשה פעם אחת על מה לא טוב בפוליטיקה של ביבי, במה הוא לא טוב, כפוליטיקאי, לא במדיניות. ואז אמרתי, טוב, בואו נסתכל על דבר אחד, לביבי יש תדמית מעולה בציבור, הוא נתפס כביצועיסט, אפשר לסמוך עליו, לא למה שהוא אומר, אי אפשר להאמין לו, אבל אפשר לדעת איך הוא ינהל את המדינה, הוא יותר טוב, גם אנשים שלא אוהבים אותו יגידו, הוא יותר טוב בתפקיד שלו ממה שגנץ יהיה. אלטרנטיבות, כן. זה תדמית. תדמית זה ציבורי, זה משהו נרחב. אנשים שלא מכירים אותך, יש להם תדמית שלך. הם לא יודעים עליך משהו מעבר לתדמית. והתדמית היא לא המציאות וזה כל מה שהפוליטיקאים עושים. כמו המותג.

כן. הפוליטיקאים משקיעים את רוב זמנם בלוודא שהתדמית יותר טובה מהמציאות. כשהמציאות טובה, שהיא משקפת אותה, כשהמציאות רע, שהיא לא משקפת אותה. מוניטין זה מה שקורה באחד על אחד בין פוליטיקאים. כי פוליטיקאים הם לא רואים את התדמית אחד של השני, הם עובדים אחד עם השני. אתה, אין לך תדמית של בן אדם שעובד איתך במשרד. יש לך ניסיון, ניסיון, יש לו מוניטין. אתה יודע שיש בן אדם במשרד שכשהוא אומר לך, אני אשלח לך את זה מחר, זה לא יהיה מחר. נכון? אתה יודע, אתה יודע על מי אני מדבר גם. אני לא יודע על מי אני מדבר, אבל בוודאות יש לך מישהו כזה, לכולם. ויש את האנשים שאם הם יגידו לך, אל תדאג, אני אטפל בזה, אתה יודע שזה שגר ושכח, ואתה לא... זה מוניטין. האם אני יכול לסמוך עליו? מה המשמעות של המילה שלו? כן. וב-2019, עוד שלא היה ברור לאיזה אירוע אנחנו נכנסים במלוא העוצמה, אמרתי, לביבי יש מוניטין דפוק. כולם יודעים שאי אפשר לחתום איתו על כלום. לא בגלל המשפטים. כולם שעובדים איתו. כל הפוליטיקאים. לא הציבור, כי הציבור זה התדמית.

המוניטין, אתה אומר לא טוב. בדיוק. ואמרתי, יש אנשים שיאיר לפיד עבד איתו ונכווה, יש כל מיני, בוגי יעלון עבד איתו ונכווה, עדיין לא כולם נכוו אז ב-2019. אחר כך גנץ האמין לו ונכווה. וגדעון סער, כל האנשים האלה שיצאו, ובנט, זה אנשים שפשוט באופן שיטתי, לאורך הרבה מאוד שנים, הוא הבטיח להם הבטחות כדי לרסק אותם פוליטית. זאת השיטה שלו. מופז, לבני, הרצוג, לפיד, גנץ, בוגי יעלון, גדעון סער, זאב אלקין, כל האנשים האלה עבדו איתו. וכל פעם שאנשים אומרים, זה בגלל שיש חרם. החרם הוא לא על ציבור, הוא לא על מדיניות, הוא אפילו לא על כתבי אישום. הוא על זה שאם הבן אדם הזה חותם לי שאני מקבל את כל מבוקשי, אני יודע שזה שקר. אני לא יכול, אני, כל פעם שחברים מהימין אומרים לי, אבל למה אתם לא תשבו איתו וזה, ואמרתי לו, אבל אתה לא היית קונה ממנו אייפון,

אתה לא היית מוכן לקנות ממנו. הוא היה אומר לך, הבטריה במצב טוב, והיית מקבל בטריה 60%. זה, זה המציאות, ואתה יודע את זה, אתה גם לא תתווכח איתי על זה. הם לא מוכנים לעבוד איתו כי אפשר, אין עם מי. וזה המוניטין, ואמרתי את זה ב-2019, ותוך שנה, גדעון סער, אלקין, הוא פרק את ממשלת הרוטציה, בנט, כל הדברים האלה קרו תוך שנה וחצי מהפרק הזה, וזה פשוט היה, הנה, זו הסיבה שהוא נקרא. אבל נראה ש... תשמע, אם זה ככה, והוא מצליח להגיע למצב שבאמת הוא כל פעם מחליף, כאילו, גם הנבחרת של הליכוד, כל שלוש-ארבע שנים מתחלפת. כאילו, מי שם נמצא במספרים? שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שבע, שמונה. היא מתחלפת, שזה הגיוני, כי אם המוניטין הוא בעייתי, אז זה נוח למי שהמוניטין שלו בעייתי פשוט להחליף את הזה באחרים, שאיתם יש לו עוד קרדיט עד שהקרדיט ייעלם. אנחנו רואים עובדתית שאפשר להתקדם ולהישאר למעלה הרבה מאוד שנים

עם מוניטין דפוק. זה כאילו, אתה מספר לי משהו מאוד פסימי על בני אדם. קודם כול, בדרך כלל זה נשבר יותר מהר. רוב ראשי המדינה לא מחזיקים הרבה זמן בגלל שבסופו של דבר אנשים עולים עליהם, מאוכזבים מהם וכן הלאה. אבל אני אגיד ש... שמע, ביבי מנהל ממשלת ציוטים עבורו, זו הממשלה הכי גרועה, עבורו. אני לא מדבר עבור המדינה, זה לא הסיפור. הוא באופן אישי נמצא בממשלה הכי גרועה עבורו שהייתה אי פעם. כי אין לו מרחב תמרון. הוא לגמרי נתון בידיים של פלגים אחרים. אגב, גם הציבור חושב ככה, בערך שליש, לא יודע, 20%, 20 ומשהו אחוז, 30 אפילו, מצביעי הקואליציה אומרים, לא, הוא שבוי, זה לא הוא. וחלקם בגלל זה רוצים להצביע לצד השני. הוא צריך בדרך כלל ממשלה שנמצאת משני הצדדים שלו, שהוא יכול לנווט אותה בין הדברים. כן. האופן שבו הוא התנהג לשותפים יצר מצב שאין אף אחד שיגבה אותו משמאל, שייתן לו את האיזון הזה שמייצר ממשלות טובות.

כן. עכשיו תגיד, אתה יודע מה, אני רגע אכנה את הסיפור הפוליטי, ובוא רגע נשתמש במה שסיפרת לי קודם על הלהחליט מהי שאלת הבחירות, כדי לדבר רגע על מסגור. מה זה מסגור ולמה זה חשוב לחיים שלי אם אני לא פוליטיקאי? אז אני צריך להתחיל באיך עובד המוח שלנו, כי חייבים. צריך להבין שהמוח שלנו לא רואה את העולם. אנחנו לא חשופים לעולם כמו שהוא, מסיבה מאוד פשוטה, יש יותר מדי מידע. הדרך הכי קלה להדגים את זה, זה שאם היית הולך ברחוב, וכדי להחליט לאיפה לשים את הצעד הבא, אתה צריך לחכות שאור יפגע במדרכה, יגיע לך לרשתית, יעבור עיבוד דרך כל המנגיונים שצריך, יגיע לקורטקס האוקציפיטלי שלך, יעבור עיבוד בתוך הקורטקס הזה, ואז יתאר לך מה המצב, ואז ישלח הוראה לקורטקס המוטורי, שישלח לך הוראה לרגל, היית מגיב חצי מטר אחורה.

היית בעיכוב של זה בערך 200 מילי שניות או משהו כזה, אי אפשר. כן. במקום זה המוח שלנו אומר, אני צריך לעשות כמו קיבוץ מידע, בדיוק כמו קיבוץ מידע. אני צריך לקחת את הדבר הזה ולמצוא רק את הדיפים, מה שנקרא. כאילו רק מה שונה, אבל שונה ממה. שונה מהדבר, מהתחזית או מהדבר האחרון שראיתי ודומה לזה? מהתחזית. המוח שלנו עסוק כל הזמן בתחזית מה הדבר הבא שיקרה. הוא כל הזמן צופה מה הדבר, אוקיי, אז נגיד אני עכשיו, אתה יושב מולי, ואני צופה שהדבר הבא שיקרה זה שאתה תמשיך לשבת מולי ככה. אני לא צופה שאתה פתאום תיקח את הכוס קפה הזאת ותזרוק עליי. נכון. אבל יותר מזה, אתה צופה גם את המשפט שלי ואת איך שהוא ייגמר, ולכן הזמן שעובר בין הזמן שאני מסיים לדבר לזמן שאתה מתחיל לדבר, הוא ממש ממש ממש קטן. הוא לא מספיק כדי שאני אשמע שסיימת לדבר, ואז החליט לדבר. הוא לא, הוא הרבה יותר קצר מזה. עכשיו, כדי לעשות את כל הדבר הזה ולבנות תחזיות של מה הדבר הבא שיקרה, אני צריך מודלים.

מודל זה אופן שבו אני מסתכל על העולם ואני אומר, א' מוביל לב' ברוב המקרים, ולכן אני אניח שא' יוביל לב'. אני אניח שככה דברים יקרו. ואז המוח שלי אומר, זה התחזית, לפי המודל, זה התחזית. נכנס מידע שתואם למודל, הולך לפח מיד. כלום, אין שום עיבוד, הוא פשוט מיד הולך לפח. והמידע היחיד שעובר עיבוד משמעותי זה מידע שחורג מהתחזית. ואז לפעמים המוח מגיב לשינוי הזה ומשנה את איך שאנחנו הולכים וכן הלאה, או מגיבים או מדברים. אבל ככה זה עובד. את כל הדבר הזה אמרתי, כי זה מסביר את החשיבות של מודלים לאיך שאנחנו, דיברנו על זה קודם, נכון? העובדה שאני מסתכל על סיטואציה חברתית ורואה דינמיקות כוח, זה בגלל שאני מאוד, זה המודל שדרכו אני מפרש את העולם, ולכן זה מה שאני רגיש לו, אני רגיש לשינויים בדינמיקת כוח. כן. מישהו אחר יהיה רגיש למה אנשים לובשים ומישהו שלישי יהיה, חבר אמר לי זה לאחרונה, אני מחפש עכשיו לקנות תיק,

ולכן כל האנשים שאני רואה זה תיקים שהולכים עם אנשים לידם. זה הרמה. יפה. אז מה זה אומר? זה אומר שלפעמים כשאני נתקע באיזושהי בעיה, אחת הדרכים הכי טובות לפתור את הבעיה, לשנות את ההתנהגות שלי או של אחרים, זה לשנות את המודל. זה להגיד בוא שנייה, pause, ניקח את הדבר הזה ונסתכל עליו מזווית לגמרי אחרת, ומהזווית הזאת מידע שקודם זרקנו לפח לא ילך לפח, ופתאום יהיה לנו כלים חדשים להבין את הסיטואציה. אז אתה מציע לי לעשות את זה כשאני נתקל בבעיה, או כשאני מתוסכל, או כשאני ניצב מול שוקת שבורה, או כאילו מתי כתרגול, לא כתרגול, מתי כדאי לי לעשות את התרגול הזה? קודם כל זה שריר, צריך לעשות את זה תמיד. כלומר, אני חושב שהרבה פעמים חשוב להסתכל על כל מיני סוגיות שאתה, לא יודע, אתה לא מסכים עם מישהו, כנראה שאתם מסתכלים מפרספקטיבה אחרת,

ויכול להיות שגם אם היית מבין את הפרספקטיבה שלו, אתה עדיין חושב שהוא טועה, אבל אם אתה לא מבין את אורך החשיבה שלו, איך תנהלו שיחה על זה? איך תתקדמו? כן. נגיד סתם, אם מדברים על הוויכוח הפוליטי שעכשיו כולם מדברים עליו, אז אתה יודע, הרבה פעמים אני רואה אנשים שמאלנים בפייסבוק מנסים להסביר למה הצד השני טועה וכולי וכולי וכולי, ואז מה שעובר לי בראש זה שהרבה חלקים מהצד השני, יכול להיות שלא אוהבים את מה שהם רואים, אבל זה עדיין פי אלף יותר טוב בעיניהם מאשר האלטרנטיבה, וכל עוד זה יהיה פי אלף יותר טוב מהאלטרנטיבה, זה צריך להיות פי אלף יותר גרוע כדי שהם ישקלו את האלטרנטיבה ברצינות. אז לכן, לא מעניין עכשיו להתווכח על הדבר הקטן הזה, אלא אם אתה רוצה לשכנע אותם לעבור, אתה צריך להציע להם אלטרנטיבה פי אלף יותר טובה ממה שהם חושבים. אני אתן דוגמה. בירושלים היה לנו מאבק על לפתוח את סינמה סיטי בשבת, שנכשלנו בו, ובסוף פשוט פתחו בית קולנוע חדש אחר, שהוא כן פתוח בשבת, אני אשים את זה בצד.

אבל הייתה לנו בעיה. אתה מדבר עם אנשים חרדים, ביתיים וזה, מה הטיעון שבדרך כלל, למה צריך, בוא, אני צריך את זה, למה צריך לפתוח בית קולנוע בשבת? כי כמו שאני נותן לך להיות איפה שאתה רוצה בזה, אז תיתן לי בתור חילוני ללכת לצרוך משהו בשבת, הילדים שלי לא בגן, אני צריך למצוא מה לעשות איתם, ולמה לא בעצם? אז המסגור הזה זה מסגור שלא עובד, כי הם אומרים, החופש שלך פוגע במדינת ישראל, הוא פוגע בתורת ישראל, הוא פוגע בשבת, יש דברים אחרים לעשות עם הילדים, אתה סתם בכיין, תלך ביום ראשון לקולנוע, למה דווקא ביום שבת? אבל בואו ניקח את זה לכיוון אחר. מה אם אני אגיד לאותו חבר מועצה חרדי סיפור אמיתי? כל שבת, אני לא זוכר את המספרים, אבל כמו שאמרנו אז, כל שבת איקס אלפי בני נוער ירושלמים נוסעים לראשון לציון לקולנוע, שזה גם חילול שבת יותר גדול, כי הם נוסעים, וגם תאונות דרכים וסכנות על הכביש וכן הלאה.

וגם העירייה שלך לא מרוויחה את הכסף של התרבות שלהם, כי היא הולכת לעירייה אחרת. זה טיעון שכבר הלכת למקום שהוא לא מהעולם הערכים שלהם. סליחה, שוב, עזבתי את הפריימינג. אבל הפריימינג של פיקוח נפש וחילול שבת יותר גדול, פתאום להגיד לך שהם אומרים, סבבה, אז תפתח את זה, לא, ברור שהם לא, שינו את דעתם מייד. והם הסכימו לדבר. הסכימו להגיד, רגע, בואי, מה אפשר לעשות, מה זה? פתאום הם אומרים, אני משלם מחיר גם מתוך תפיסת העולם שלי. כן. זאת אומרת, המשימה הראשונה כשאנחנו באים להתדיין, זה להבין שכנראה אנחנו משווים תפוחים לתפוזים ולהגיד, אוקיי, איך אני יכול להציג את זה בצורה של תפוזים? בדיוק. והכל מתוך תפיסת עולם, הבנה שהיא תפיסת עולם של מי שאתה מדבר איתו. אני אתן עוד דוגמה, עבדתי באיזשהו סטארט-אפ והיה שלב שהמשימה הייתה להטמיע ג'ירה. לא לתת ביקורת, בבקשה. זאת אומרת, ניהול פרויקטים, כל זה. זה מה שהיה, לא היה עוד אופציות, סבבה, ג'ירה.

הייתה בעיה. איך אתה מספר לאנשים על הדבר הזה? איך אתה גורם לאנשים buy-in? ואז פתאום, אני הייתי בצוות שעשה את הדבר הזה, ובין השאר הייתי אחראי למכור, לשכנע אנשים לעבור. מה אמרנו לראשי צוותים? תהיה לכם אפשרות לתת לצוות שלכם הרבה מאוד עצמאות, כי אתם תוכלו פשוט לפתוח להם, לשים משימות ב-to do, ואז הם יוכלו לקחת אותם, ואתם, אתה יודע, היה ראש צוות שבא ואמר לי, הילדה שלי הייתה חולה, ולא יכולתי להתחיל לעבוד, אבל הצוות התחיל לעבוד בלעדיי, הוא לא היה צריך את הדיילי בתחילת היום. איזה מדהים, איזה חופש. כן. מה אמרנו למנהל? אתה תוכל לדעת את הפרטים, אתה תוכל להיכנס למיקרו-מיקרו-מיקרו-מנג'ינג, כי על כל משימה גדולה שאתה תוכל לראות לאיזה חלקים פירקו אותה, מה המצב של כל אחד, ואתה לא תצטרך לחכות שמישהו יענה לך, אתה פשוט תוכל לעשות להם סטוקינג בתוך המערכת, ולדעת בדיוק, ולהיות המיקרו-מנג'ר הכי מעצבן, לא במילים האלה, כמובן. כן, הכי מעצבן, בלי שהצד השני מתעצבן, כי הוא לא יודע שאתה מסתכל שם. אלה מסרים הפוכים.

אלה מסרים הפוכים, אבל שניהם נכונים, אבל אחד מדבר על חופש, ואחד מדבר על סמכות, ועל הערכים שמתנגשים, אבל פה, ברגע שאתה מציג לכל צד את הבנפיט הזה, פתאום, סבבה, אני מוכן לעשות ג'ירה, וואי, ג'ירה נשמע מעולה, מתקדמים. כן. אתה יודע, זה כאילו, זה כאילו גורם לך לחשוב שהכול זה משחק. זאת אומרת, כולנו נמצאים באיזה משחק גדול, אתה יודע, אוקיי, אני אחפש פריים נחמד להציג את זה בו, אז אני אציג לך את זה בפריים נחמד. אנחנו בעולם התאוצה של הצלחת ה-AI, אוקיי? ה-AI היום הוא קצת טמבל, אבל ברגע שהוא יכיר אותי יותר ויותר ויותר ויותר, הוא יכול להבין את הפריים הטוב ביותר כדי לשכנע אותי לעשות כל מה שהוא רוצה?

אני סקפטי יותר לגבי היכולת לעשות את זה. אני חושב שהכלים האלה בדרך כלל, כאילו מה שהם יעשו זה לא לעבוד עליך, על אחד על אחד. הם הולכים פשוט לאפשר בדיקה המונית של, כי זה אגב ראינו כבר, כל הזמן אומרים 2016, קיימברידג' אנליטיקה זיהו את הפסיכולוגיה המדויקת של מיליוני אמריקאים, זה שקר, הם לא ידעו כלום על מיליוני האמריקאים, הייתה להם מערכת שעשתה טסטינג לאלפי מסרים במקביל. כשאתה עושה טסטינג לאלפי מסרים במקביל, אתה מוצא מסרים שעובדים גם אם אתה לא מבין למה הם עובדים. אז ה-AI יוכל לעשות דברים כאלה, וזה המקום שבו הוא יצליח, כאילו יצליחו להשפיע על, כאילו אני מחפש איך זה יתחבר להשפעת תודעה, זה המקום שבו זה יעבוד. אני פחות חושש מה, הוא ידע, יכיר אותי, כי, טוב, לא יודע, אתה יודע, ג'נרל AI, אם וכאשר נגיע לזה, זה כבר משחק אחר. אני מדבר על AI כמו שיש עכשיו, רק יותר. כן, כן. אבל, אוקיי, אז זה קצת מחזיר אותי לפוליטיקאים, זאת אומרת, גם הם,

הם לא יכולים לדעת מה כל מיליון, הם בוחרים ספציפית רוצים. הם צריכים למצוא פרייממ אחד ללכת עליו, נכון? כי הם בסוף מנסחים מסרים, סיפרת קודם, בג'ירה, שאמרת למנהל ולהוא דברים הפוכים, אבל פה, בסוף יש להם שופר אחד, הם בטלוויזיה או בעיתון או שלטי חוצות, והם צריכים לבחור פרייממ אחד, אז איך הם יודעים באיזה פרייממ לבחור? פוליטיקאים טובים פשוט עושים הרבה מחקר לפני זה, והם זהים מה המקום ש... אתה יודע, אתה מנתח את הקהל, אתה אומר, זה הקהל שבטוח איתי, אני לא חושב עליו יותר, הוא לא רלוונטי לי, כי אני לא אאבד אותו, ואז אתה מחפש את האנשים שהם על התפר. זאת אומרת, את האלה שהם לא ב-90% בפירמידה, הם ביותר גבוה? גם ב-90% יש עניין של שימור, אבל השימור הוא על, לא יודע, 10% נוספים, כן? אוקיי. אז אתה מסתכל בערך 20% מהקהל, ואחר כך אתה פוסל מתוך האנשים שהם בחיים לא יהיו איתך, ואתה נשאר עם איזושהי קבוצה של אנשים, ואז אתה אומר, מה מטריד אותם? עכשיו, מטריד אותם, צריך להיות, אתה יודע, הרבה פעמים פוליטיקאים, עכשיו בחירות מקומיות, אומרים לי, אני רוצה לשאול בסקר שאלה,

כמה חשוב לך, ניקח דוגמה לא קשורה, שפוליטיקאי יעסוק בענייני שקיפות, מ-1 עד 5, ואתה יודע מה יצא, יצא 4.7, כאילו כמעט כולם יסמנו 5, ואז הוא יעשה קמפיין על שקיפות ויקרוס, כי זה לא באמת חשוב. אתה צריך למצוא מה הדבר שבאמת חשוב לאנשים. איך מוצאים מה באמת חשוב לאנשים? קודם כל, יש דרכים אחרות לשאול את השאלה, לצורך העניין, לתעדף, זה שונה מאשר... אה, אוקיי, אז תתעדף לי מתוך 5 את הבעיות הבאות, מה הבעיה הכי קריטית עבורך, עד הבעיה הכי פחות קריטית עבורך, ואז את שקיפות הוא ישים ב-5. אני אגיד לך משהו שעשיתי, גם פה יש עניין של מתודות, לצורך העניין, דאטה סיינס מאפשר לעשות החלטות. פעם מה שהיו עושים ומסתכלים בקרב האנשים ששוקלים לתמוך בי, מה הנושא הכי חשוב, אבל אז אתה נופל על כל מיני דברים, כמו אצל מועמדות נשים, הרבה פעמים אתה תראה שנושא החינוך נורא גבוה. למה הוא גבוה? כי יש יותר נשים שתומכות בהם, ואצל נשים חינוך יותר מתועדף,

וזה כאילו הפוך, זה לא שאנחנו צריכים לדבר על חינוך, אלא יש לנו כבר את מי שחינוך חשוב לו. מה אתה מחפש? אז אתה מחפש מה הפרדיקטור הכי טוב למעבר הצבעה. כאילו, מה הדבר שמבחין? ואז אתה מגלה שצורך העניין תחבורה. מי שפחות, יותר מתוסכל ממצב התחבורה בעיר, הוא פחות רוצה להצביע למועמד הזה ויותר למועמד ההוא. אז זה דבר אחד שעושים. דבר אחר זה קבוצות מיקוד, כי הוא איכותני. כשאתה מכניס את הרכיב האיכותני, אתה יודע, אתה שואל אנשים, וכמה חשובה להם שקיפות? בסקר הם יכתבו כן, יגידו כן, חשוב לי, ובקבוצה פיזית הם יגידו כן, וזהו, ואז אתה יודע שזה גמור שהנושא הזה מת ואין מה לעשות איתו. כי הם יגידו כן, כן, נראה לי. כי ראית אותם קצת מגבגמים. כן, ושהם לא מתלהבים, ולעומת זאת אתה תגיד נושא אחר, הם ידלקו, הם לא יתנו לך לדבר, הם יצעקו, הם יכנסו לריב, מדהים, זה נושא שאפשר לעבוד איתו. אתה מאמין לקבוצות מיקוד? ברור, זה כלי מרכזי, כאילו, אתה יודע, תהליך מחקרי נורמלי, אתה עושה איכותני ואז כמותי לתקף.

אתה עושה כמה שלבים, אתה עושה איתרציות, אחר כך אתה עושה בדיקת מסרים, קמפיין, כאילו, מערך ניסוי, שבו אתה מציג מסרים כמעט מוכנים לאנשים, ובודק איך זה משפיע על התנהגות, לא שואל כמה הם אהבו או מסכימים, אלא מציג להם את המסר ושואל למי אתם מצביעים, או האם זה משפיע על ההצבעה, כאילו, אתה, זה מערך עם מספר שלבים כדי לעשות את זה אופטימלית. אז למה סקרים לפני הבחירות לא עובדים? הם עובדים מעולה. מה? אני איפה שבתחושה ש... תשמע, בוז'י היה אמור לנצח, כאילו, הרבה דברים קשוחים עברנו בשנים האחרונות, שגרמו להרבה מאוד אנשים להגיד שהסקרים לא עובדים. הסקרים לא עובדים בתוך הגושים הפוליטיים, ובמציאות שבה אין גושים פוליטיים, שהיו כמה מערכות בחירות כמעט כאלה בעבר בישראל, אבל עכשיו אנחנו לא שם, אז שם יכול לקרות הרבה, אתה יודע, פתאום אשכרה ביבי הזיז שישה מנדטים, או שמונה מנדטים, מהבית היהודי אליו, בתוך שלושה ימים, ב-2015. זה מה שהוא עשה. ואגב, אם אתה עושה סקרים בתקופה האפלה, תקופה שאסור לפרסם סקרים,

הרבה פעמים אתה רואה את המעבר הזה. כי אתה רואה שאנשים משנים את דעתם ברגע האחרון. ב-2019 א' עשינו פרויקט כזה, הסקר השקוף, בדקנו את העניין הזה, עשינו סקר בתקופה האפלה, ובשמאל ראינו את המחיקה של השמאל בשלושה ימים האלה, בימין לא, אבל בשמאל ראינו. אז א', אפשר, אפשר, כאילו, זה בתוך הגושים. בין הגושים, כאילו, בוא, הוויכוחים הגדולים בין הסוקרים שאומרים, אני יותר מדויק ממך, זה אחד אומר, אני נתתי 59, אתה נתת 61, אתה טעית. מה ההבדל בין 59 ל-61 באחוזים? טעות הדגימה. חצי או רבע מטעות הדגימה. טעות הדגימה היא 4.4 אחוזים. שכמה זה אומר, מנדטים בפועל? 6? 6. וואו. ואנחנו מדויקים על שניים. עד, זה, אין, תראה לי מדינה שזה מדויק ככה, אנחנו במערכת סופר מדויקת. אוקיי, אז אתה רואה, הנה ההבדל בין תדמית לתדמית, כי אני לא, לי לא הייתה את התדמית הזאת, אבל טוב, טוב שאתה מתקן אותי. אבל עכשיו, בוא ניקח את אותו פריימינג, שאתה, אתה יודע, זה נורא כיף לדבר על פוליטיקאים,

כי זה כאילו חיצוני, לא לך, אבל מהחיים שלי, אני לא מתעסק בזה, אני לא זה, אני אמנם קורבן של הדבר הזה, או מחולל של הדבר הזה, אבל בוא נדבר רגע עליי בעולם העבודה. איך אני יכול להשתמש בפריימינג כדי, למשל, סתם, נגיד שאני, לא יודע מה, אני ראש מחלקת סיילס, ראש מחלקת מכירות בחברה, אוקיי? והולך להיות שינוי גדול, והולכים למנות מעלי איזשהו מישהו יותר בכיר, והולכים להוריד לנו, נגיד, משאבים. והמשאבים הולכים במקום אליי למחלקת מרקטינג, לשיווק ולפרודקט ולכל מיני אחרים, ואני רואה את זה, ואני יחסית בכיר שם, ואני רוצה לשנות את זה, ונורא חשוב לי, ואני בא ואני אומר להם, אבל אנחנו צריכים את זה לסיילס, אנחנו צריכים את זה לסיילס, ובלי סיילס זה בסוף, זה הפרונט, בלי זה לא יהיה לי את המכירות,

בלי המכירות לא יהיה את הטופליין ולא יהיה את הבטם ליין, לא יהיה לכם שום דבר, אנחנו הדבר הכי הכי חשוב וזה וזה, והם אומרים לי, מצטער, אדוני, אין מה לעשות. איך אני משתמש בעולם הזה של הפריימינג כדי להשיג את מה שאני רוצה? אז אני אתן לך כלי ממש ספציפי. יש. שנקרא קונסטרואל לבל, רמת הבניה. איך? קונסטרואל לבל, רמת הבניה. קונסטרואל. כן. זו תיאוריה שלדעתי פותחה פה באוניברסיטת תל אביב, נירה ליברמן ועוד מישהו, שבעצם מדברת על זה שהתפיסה שלנו הרבה פעמים היא ברמות שונות של הבניה. אנחנו מפרקים את הסוגיה ברמות שונות של פירוט. הדוגמה הקלאסית שממחישה את זה, זה אני אגיד לך, זכית בכרטיס ללונדון עוד שנה, מה תעשה? אתה כנראה, מה תעשה? כלום? לא, כאילו איזה, מה התוכנית? אה, מה אני אעשה בלונדון? באנגלית זה עובד יותר טוב, what do you do? what do you do? אני אגיד לך במה אני עובד. בדרך כלל התשובות במחקרים שזה, זה כזה, אני אלך למוזיאון. מה, מה אני אעשה בתיור? כן, זה מה שאנשים עונים. כאילו, כשאתה שואל ש- you want a ticket for next year,

what do you do? והם יגידו, אני אלך למחזה הזה, לכל מיני כאלה. כן. ואז אני אומר לך, אתה זכית בכרטיסים ללונדון לעוד שלושה ימים. אה, אני בייביסיטר. צריך לסדר את הילדים. כן, איפה זה? מזוודה? יש לי מזוודה. אתה פתאום, מה, מזוודה לא תהיה חשובה עוד שנה? תהיה חשובה. אבל אתה בפוקוס אחר, נכון? אני ברזולוציה אחרת. בדיוק. כן. עכשיו, אתה, כל מה שאמרת, הטיעונים על למה לא לקצץ מכירות, הם טיעונים בהייקונס שואל, כלומר, במטה. כן. בשאלה הגדולה. בואו שנייה נעשה תרגיל של להגיד, אה, אתם מקצצים. אני צריך לעשות איתכם ישיבה על הנושא הזה, ואז אתה בא לישיבה ואתה אומר, אוקיי. אז מה אני מוריד? אני מוריד, מקצץ בן אדם בצוות של ה-direct calls? רגע, אה, אתה לא רוצה? כי, כי, כאילו כל בן אדם, רק להזכיר, כל בן אדם שאני מקצץ ב-direct calls, מוריד לנו כך וכך לקוחות. כן. לא, לא מתאים, אולי עדיף, אולי עדיף להשאיר שם. אוקיי, אז שנייה, אז אתה מקצץ בזה,

וכל דבר אתה ממחיש מה ההשלכה הישירה, ואז... זאת אומרת, עכשיו אני מדבר ברזולוציה מאוד נמוכה בישיבה. כן, ואז היכולת להגיד, כאילו, לקצץ 10% נשמע קל, אבל מאיפה ה-10%? מה זה רוחבי? איך אתה מקצ... יש לך 6 אנשים בצוות, אתה מקצץ 0.6% ב... אין את האופציה הזאת, נכון? כן. אז פתאום אתה אומר, איפה אני מקצץ? מה זה? וכשאתה מתרגם את ההחלטות לשאלות קטנות, הן נהיות יותר קשות, הן נהיות יותר פרסונליות, שזה גם סיפור, אתה יודע, תמיד עדיף make it personal, זו שיטה ממש ממש טובה לעורר רגשות אצל אנשים ולגרום להם לקבל החלטות יותר מונעות רגש ופחות מונעות לוגיקה. ואז אתה המרת את כל הסיפור, אנחנו לא מדברים על שאלה גדולה, אלא על פרטים. ובפרטים יש סיכוי שתוכל לצאת בלי הקיצוץ הזה. גם ההפך יעבוד? כן, כאילו הרבה פעמים, אתה יודע, אתה מעביר שאלון לעובדים בחברה, האם אתם רוצים ככה? אז אתה יודע, הרבה פעמים אני עושה סקרים, מביאים אותי, אומרים, טוב, איך לנסח את זה? ואני כזה, מה אתם רוצים שתהיה התוצאה?

אתם רוצים שהם יסכימו או יתנגדו? לא, אנחנו רוצים שיסכימו. האם אתה חושב שאנחנו צריכים לפעול למען שיפור התנאים בטה-טה-טה-טה? כללי, כללי, כללי. מה, מי נגד שיפור התנאים באותו... הוא גם בעד שיפור התנאים. התייעלות. התייעלות זה מושג מאוד גדול. אה, אתה רוצה שיצא שלילי? האם אתה בעד קיצוץ רוחבי שמפטר שני אנשים בכל צוות? תסתכל בבקשה ימינה ושמאלה ותנסה לנחש מי שני האנשים. ואתה מקבל תוצאות הפוכות לגמרי. זאת אומרת שיש לי שני שימושים בפריימינג. שימוש אחד זה נתת לי כלי ספציפי, אני תכף אשמח שנדבר על עוד איזשהו כלי ספציפי, אם יש לך עוד אחד לתת לי. השימוש השני זה גם להבחין בפריימינג שעושים עליי כל הזמן. נכון? כי מישהו ישב וניסח את אותו שאלון. נכון. אז אני צריך להסתכל על זה. אבל איך זה עוזר לי באמת? זאת אומרת, אני לא יודע כמה זה יעזור לי, אז אני אולי אשים לב, אבל חבריי לצוות לא ישימו לב.

ככל שיותר אנשים ידעו את זה, אנחנו, אתה יודע, אני בעולם של פוליטיקה, עשיתי הרבה בללמד אנשים על איך נראים סקרים, וזה רלוונטי, כי חצי מהסקרים בערך, לא כולם, בערך אבל חצי מהסקרים שאנחנו רואים בתקשורת, הם סקרים שנוסחו באופן מניפולטיבי כדי לייצר מצג שווא, וכאילו להראות איזושהי פואנטה. זאת אומרת, אז כמו שנתת בדוגמה לפני רגע, אמרו, זו הפואנטה שאני רוצה להגיע אליה, עכשיו תעשו סקר. זה חצי מהסקרים. כן. אני אגיד את זה שוב, אמרו, זו הפואנטה שאני רוצה להגיע אליה, עכשיו תעשו סקר. נכון. זה עובד, אתה יודע, כל פעם שבאים ואומרים לי, אנחנו רוצים לעשות קמפיין, אני אומר, יופי, מה המטרות של הקמפיין? אומרים לי, שינוי דעת קהל. אז אני אומר להם, למה לעשות קמפיין? תגידו, מה אתם רוצים שתהיה דעת הקהל? נעשה סקר, נראה שזו דעת הקהל, ונעבור הלאה. מה זה דעת קהל? הם עושים משהו? הם מצביעים, הם תורמים כסף, זה אמיתי, זה פעולה. כן. דעה?

מה אני אעשה עם דעה? דעה לא רלוונטית, רלוונטי רק מה אנשים עושים. אם אתה מנצח בבחירות וכולם שונאים אותך, קוראים לך ראש הממשלה. סיימנו. זה לא משנה אם אוהבים אותך או לא, משנה מי ניצח. וואו. אתה מכיר את המשפט הזה? איך קוראים לבן אדם שסיים אחרון בבית ספר לרפואה? דוקטור. כאילו, יש הגדרת מטרה, תעמוד במטרה, סיימנו. כן. טוב, אתה לא נותן לי להיות יותר אופטימי. אז בוא במקום להיות אופטימי, תן לי יותר, אני רוצה עוד כלים. איך עוד אני יכול להשתמש בפריימינג כדי להשיג משהו שאני רוצה? סתם, אני נמצא כרגע, אני מתחרה על משרה, אוקיי? אני מחפש עבודה, אני מתחרה על משרה. יש עוד מישהו, שמתחרה איתי על אותה משרה. אני לא יודע מי, ואני לא יודע מה יותר טוב בו, אוקיי? אין לי עליו מידע, כמו שלך יש פוליטיקאים אחרים, אין לי עליו מידע, הוא אנונימי, אבל אני יודע שאני קיבלתי inside information שאני יודע שהוא

עכשיו מתחרה מולי ראש בראש. יש לי איך להשפיע, כי עוד פעם, על פני השטח אני יכול לנסות להראות שאני יותר מצוין, אבל... זה תמיד יהיה, ברגע שאין לך מידע זה הימור. כאילו, אתה יודע, אתה תלך all in על איזה משהו, או משהו כזה, ואז יתברר שהבן אדם בצד השני יותר טוב דווקא בדבר הזה. באותה שאלת בחירות. כן. העצה שאני כן אתן, זה גם עצה שנותנים לפוליטיקאים. אל תתפזר. אנשים מנסים, אם אתה גם וגם וגם וגם וגם, אתה לא ולא ולא ולא ולא. כי אנשים לא רוצים את הבן אדם, אתה יודע, האם אתה רוצה את הבן אדם שהוא מקום שני בכל הדברים, או מקום ראשון בדבר שאתה צריך ממנו. ואם אתה מתפזר, אם מפלגה מנסה להראות, אנחנו נטפל בכל הנושאים, ונעשה את כל הדברים, וזה, אז אף אחד לא יודע למה להצביע להם. סתם, 2013, שלוש מפלגות במרכז שמאל, יש עתיד של יאיר לפיד, התנועה של ציפי לבני,

העבודה של שלי יחימוביץ. שלי יחימוביץ, אני בחיים לא יושב עם נתניהו, יש עתיד, אנחנו בטוח נשב עם כל מי שירכיב ממשלה, ציפי לבני, נראה. מה קורה למי שאומר נראה ומנסה לכסות את כל הבסיסים? קורס לשישה מנדטים. כן. זה המשוואה. אז אל תנסה to cover your bases. תבוא ותחשוב מה הדבר שבו אני הכי טוב, ואז תשים את הדבר הזה בפרונט, כי אתה לא יודע שום דבר אחר, נכון? לא, יכול להיות שאני יודע שזה משהו שהם צריכים, או אני יכול לדמיין שהם צריכים. אם אתה יודע משהו כזה, או יש לך איזשהו מידע על מה הדבר, אתה יודע, לבוא ולהגיד... אני לא יודע על המתחרה, אבל אני יודע על החברה. נכון, ואתה יכול גם לבוא ולהגיד, אתה יודע, כשאני הלכתי להתמיין לסטארט-אפ, מה יועץ פוליטי הולך לעשות בסטארט-אפ? אז פתאום כשאתה מסביר לאנשים איך באמצעות הכלים של מסגור ודברים כאלה אפשר לגרום להחלטות לזוז יותר מהר בארגון, ואתה מתאר את זה, אז זה ממש שונה. כלומר, מי שראיינה אותי, אמרה, אני יודעת שהוא מביא כלים שאין לאף אחד. כן. אף אחד אחר לא יביא את זה. עכשיו, יכול להיות שהיא הייתה אומרת, ואני לא צריכה, ביי.

אבל ידעתי שאף אחד לא התחרה איתי בנישה הזאת, זה גם משהו. הבנתי. אוקיי, מה עם פריימינג בחיים האישיים? אתה מידרדר לפעמים לעשות מניפולציות על בנות זוג ובני משפחה? אני חושף אותך כאן, אתה לא תוכל לשלוח את הפרק הזה לחברים. כשאנשים שואלים אותי על דברים כאלה, אני אומר, תגיד, כשאתה הולך לבקש כוס סוכר מהשכן שלך, אף אחד לא עושה את זה יותר, אבל נגיד פעם היו עושים את זה. מה זה? זאת מניפולציה. כאילו, אם היית בא ואומר לו, אפשר שקל, זה היה מוזר, נכון? כן. כאילו, זה היה העלות של הכמות סוכר, זה שקל. היית מבקש, זה היה מוזר, נכון? זה היה יוצר מערכת יחסים מאוד משונה. כן. הוא כנראה היה נותן לך, אבל זה היה... זה. אז אתה עושה מניפולציה. אתה עושה מניפולציה לא מזיקה, קטנה, כולם עושים את המניפולציות האלה כל הזמן. יש אנשים שטובים בזה, יש אנשים שלא טובים בזה, יש אנשים שמאוד טובים בלא להצליח, כאילו, בלתת את המסגור הכי גרוע האפשרי לסיטואציות.

יש הכל, אבל כולנו עושים את הדברים האלה. השאלה היא לא מה הכלי, אלא לאיזה מטרות אתה משתמש בו. כשבת הזוג שלי מפעילה עליי מניפולציות, כי היא מכירה את הפסיכולוגיה שלי ויודעת שאם היא תדבר אליי בצורה מסוימת, אז אני כן אעשה דברים. ואם אני אדבר, אתה יודע, אני הייתי סרבן כדורים, כאילו כדור לכאב ראש. ובאיזשהו שלב היא אמרה, אני לא אציע לו כדור, כי אם אני אציע לו, לא, לא רוצה. כן. אני אניח לידו כדור וכוס מים. ואז זה תהיה החלטה שלי. ופתאום התחלתי לקחת כדורים, וזה פשוט הפך להרגל גם מאז, כי אני מאז לא צריך אותה כבר, אני למדתי שאם יש לי כאב ראש מותר לקחת כדור לכאב ראש. לא עשיתי את זה. אבא שלי עדיין לא עושה את זה. כאילו, בין 70 פלוס, ועדיין הוא לא, הוא לא, צריך לשכנע אותו לקחת איבופן. אבל אז היא עשתה להם מניפולציה, והמניפולציה מעולה, והיא למטרה טובה. כל הכבוד. כן. תודה, יובל.

תודה, יובל. כן, את עוזרת לנו. תגיד, באסור להשוות בפודקאסט, אתם כל פרק בעצם כן משווים, נכון? בגלל זה קראתם וזה אסור להשוות. אתם כן משווים, אתם לוקחים איזושהי סיטואציה, נגיד להתקבל לעבודה חדשה, ואתם, כל אחד מכם טוען משהו אחר, נגיד אתה תטען שלהתקבל לעבודה חדשה זה כמו להיכנס להיריון, ושותפך יקבע שלהתקבל לעבודה חדשה זה כמו, אני לא יודע מה, לעשות תאונת דרכים. ואז במשך חצי שעה כל אחד מכם מתאר, איך זה דומה. נכון. עכשיו אני אשאל אותך באופן מאוד מאוד מאוד אותנטי, תענה לי. אתה חושב שכל התרגול הזה שאתה עושה שם, וזה שכל פעם אתה משווה משהו למשהו אחר לגמרי, וצריך ממש לתת טיעונים חזקים,

הוא באמת מוסיף לך הרבה מאוד סוגי פריימינג למוח, או שבסוף יש לך את השניים-שלושה שאתה רגיל להשתמש בהם? תמיד יש נטייה לחזור לגישות קיימות, אבל העושר של המודלים הוא משנה חיים. עכשיו, זה לא חדש מהפודקאסט, כי הבדיחה שלי ושל אורן, השותף שלי, זה שאיך הפודקאסט נולד. ישבנו ועשינו איזה שיחה על איך, אני לא זוכר, הנשיאות של טראמפ זה כמו כסף, או איזה משהו כזה. ואז אמרנו, אנחנו צריכים להקליט את זה. כי כן, אנחנו שנינו אנשים שקוראים מלא, כאילו אני שנה שעברה הייתי על 80 ספרים, נראה לי, אורן לא סופר, אבל הוא בטח גם באותם אזורים. אנחנו קוראים כמויות אדירות של ספרים, ותמיד מגוונים, אנחנו כאילו לא אוהבים להישאר באותו השטנץ, ואז אנחנו מדברים על זה, ואז אמרנו, רגע, איזה פורמט מנצל את זה הכי טוב? ואז בנים את הפורמט הזה של השעשועון. העניין הוא שמה שזה עושה, זה, אתה יודע, פעם היית קורא את זה ומדבר עם חברים, אבל כשאתה מחפש את הדומה, איך זה מודל,

איך משתמשים בזה כמודל, פתאום אתה הופך את זה לשימושי. א', זה רמת עיבוד יותר גבוהה, אתה לא שוכח את הספר, אתה לא שוכח מה הטיעונים, אתה, you retain it much better, אבל גם אתה מאמן את הכלי הזה של האם אני יכול להסתכל על הסוגיה הזאת בדרכים אחרות. אז תן לי, בוא נדבר על איזה שניים, שלושה מודלים, תן לי כמה, תן לי שניים, שלושה מודלים שכל אחד יכול להשתבש בהם כל יום. אז יש... את הטובים, אתה יודע, את הבסט, את הקלאסים. אז המודל, נראה לי הכי קלאסי זה שאנחנו הרבה פעמים מתחילים פרק, ואז אנחנו רואים, אה, זאת בעיית אופטימיזציה. כאילו, כשאנחנו כל פעם נתקעים בדבר הזה, וזה בעצם, אתה יודע, בעיית המזכירה, זה הכי מוכר בתחום הזה, זה בעצם השאלה של איך מחליטים מתי לעצור חיפוש למשהו. מה זאת אומרת לעצור חיפוש? אני מחפש דירות. אה, נגיד. מתי לקחת החלטה? כן, הדירה הראשונה, זה יהיה מוזר, אם אני לא יודע כלום על דירות. אם אני כבר עשר שנים מחפש דירות, אני כנראה יודע. אבל בפעם הראשונה שאני מחפש,

הדירה הראשונה לקבל, אולי הכי גרועה, מכל אלה שיש, אז מתי אני עוצר? ובעצם במדעי המחשב, כאילו באלגוריתמיקה יש תשובה, והתשובה היא 37%. כאילו, אתה מחכה, אתה מגדיר את מספר הקייסים, או תקופת החיפוש, או כאילו איזשהו גבול, וכשאתה מגיע ל-37.5%, זה, או לא זוכרים, 37 או 37.5%, זה השלב שבו אתה באופטימום של אספת מספיק ידע, אבל גם אתה עדיין יש מספיק דוגמאות כדי שתוכל למצוא, ואחרי 37% משל מה? אז לצורך העניין, בפרק השלישי שלנו נראה לי, זה היה על חיפוש מתי להתחתן, אז התשובה היא, תגדיר מה תקופת הרווקות הרצויה, המקסימלית הרצויה, מגיל, נגיד 10 שנים, נגיד 10 שנים, ואז זה אומר שאחרי 3.7%, אז אני מתחיל, אז הבעה שאני מוצא שמתאימה למה שלמדתי על השוק במרכאות, ועל מה שאני צריך, ומה שאני טוב בו, ומה שאני לא טוב בו, אז אפשר להחליט,

זה בסדר להחליט אחרי 37.5%. כן, מטורף. כן, זה... אני זוכר את הפרק הזה, אגב. זה אחד המודלים, שוב, מאוד מאוד קשה שלא לחזור אליו מרוב שהוא... אבל הוא עובד. ברור, כאילו, ברגע שאתה... זה א', הוא עובד בדבר הכי קריטי, שזה לטפל בחרדות שלך, בחרדות של האם קיבלתי את ההחלטה הנכונה בזמן הנכון. ברגע שיש לך כלי להגיד, כן, כאילו, זה תקופת החיפוש הסבירה, אז זה מאוד מאוד עוזר. אז זה המודל, זה המודל נראה לי הכי, שאנחנו הכי חוזרים אליו. מודל אחר זה קצת כאילו המסגור, זה מודל שהשתמשנו בו, ואנחנו כל פעם, אורן קורא לזה מודל הלשקר לעצמך, שבעצם אומר, אתה כאילו, מישהו שהלך לשנות הרגלים, ואז אמרתי, תעשה ספין על עצמך, תגיד לעצמך שאתה עושה את זה בשביל מטרה אחרת. למה אתה הולך לעשות כושר? כי אתה מחויב לחבר שאיתו אתה עושה את הכושר. לדפוק את עצמך זה קל,

אבל להבריז לחבר זה קשה. אז תספר לעצמך סיפור על זה שזאת המטרה. ברגע שתמצא את הסיפור המתאים, אתה תעשה את הדבר. כן. אז זה גם, מקווה שדיברנו על זה מלא, ואני מנסה לחשוב על איזה עוד מודל, מודל טוב. תראה, יש שם לא מעט דברים מאוד מאוד הזויים שאתם מדברים עליהם, כמו למשל באמת בחיפוש עבודה, או בחיפוש זוגיות, או בכל מיני דברים כאלה. ואתה יודע, עזוב שנייה רגע את המודלים, אולי אחרי זה נחזור לזה, אבל אני רגע רוצה לקחת כן את כבר שתי הדוגמאות שלקחת. אני עכשיו מחבר אותן מודלי מחשבה עם באמת משהו שאני צריך לעשות לעצמי, אוקיי? ובכוונה נתתי את הדוגמה של חיפוש עבודה וחיפוש זוגיות. למה? כי זה עניין מאוד רגשי, זה לא כמו לבחור מיקרו,

אוקיי? אז לבחור מיקרו, אוקיי, אני אעשה את האופטימיזציה, נגיד שאני יכול לראות עשרה מיקרואים, ראיתי שלושה, קראתי כמה reviews, it's good enough, ברביעי אני צריך לקחת החלטה. סבבה. קיבלתי, יש לי איך להשתמש מחר בבוקר. לחפש זוגיות או לחפש עבודה, יש מלא מלא מלא מלא דברים רגשיים. ואז מה קורה? כשהוא הגיע ולימד אותי וסיפר לי ואני יכול להשתמש בו, מה שהמוח שלי רוצה לעשות זה להתנגד עם איזשהו מודל שכנראה הייתי מגיל 4 או משהו כזה, למודל שחגן לימד אותי, כדי לתרץ לעצמי למה אני בכל זאת לא יכול לקבל החלטה או לא יכול להמשיך. יש מה לעשות עם זה? קודם כל, ברגע שאתה, מה שאנחנו אוהבים ומה שאנחנו עושים, זה שתמיד התגובות אומרות, לא חשבתי על זה ככה. מהשואלים. של מה? של הפודקאסט? של השואלים. מישהו הרי, למי שלא מכיר, הפורמט הוא, שואלים אותנו שאלה, השאלה יכולה להיות ברומו של עולם. הפרק האחרון, as we're speaking, הוא על מישהי שגילו אצלת הרשת נפוצה ושואלת איך להתמודד.

ממש הכי כבד שיש. והיה איך לחלק את, מי עושה כלים בבית בין בני זוג. כאילו היה טיפשי לגמרי ויומיומי עד להכי מורכב והכי מסובך. והשואלים, כשאנחנו מביאים להם מודל, בדרך כלל מה שאומרים זה, לא חשבתי על זה ככה. כלומר, חשפתם איזשהו משהו בתוך הבעיה שלא חשבתי עליו. ועכשיו, דיברנו קודם על מודלים ועיוורון, אני לא עיוור לדבר הזה. וזה המקסימום שאני יכול לעשות בשביל בן אדם, זה גם המקסימום שאני יכול לעשות לעצמי כשאני ממדל דברים. אבל אני רוצה לשאול אותך, בתור פסיכולוג פוליטי ופסיכולוג חברתי ודוקטור לפוליטיקה ול... אתה יודע עד כמה חזקה ביטנו של האדם. אני מסכים שאוקיי, אני רואה עכשיו עוד דברים, אבל

אתה כבר נסגרת עם עצמך כמה מהדברים אני באמת מחליט בעצם מהבטן, ועכשיו כל השאר... אתה יודע, יש את הגרסה של גלדואל לעולם, עם בלינק, שהוא בא ואומר, אתה כבר מזמן החלטת איזה דירה אתה קונה או לא, אתה כבר מזמן החלטת אם אתה רוצה לחיות כל חייך עם הבחורה הזאת או לא, ועכשיו אתה צריך בין יומיים לחצי שנה של שכנועים רציונליים לדבר הזה שכבר החלטת מזמן. אתה מאמין בזה? אני לא חושב שזה נקבע, כאילו, זה כן נקבע, אתה יודע, אני אקח צעד אחורה. אני לא מאמין ברצון חופשי, לא נפתח את זה נראה לי, אבל אני לא מאמין ברצון חופשי. עכשיו הרבה אנשים אומרים, איך אתה חי עם זה? אין לי מה לעשות עם זה שאני לא מאמין ברצון חופשי. ברמת קיום שבה אני חי, יש רצון חופשי. פשוט מהותית אין, זה ברור שאין, אין, אין. אתה צריך לבנות... רוצה להסביר שנייה מה זה אומר למשפחות בקיא בפילוסופיה הזאת? זה לא עניין של פילוסופיה, זה עניין של בספר מאוד טוב, רוברט ספולסקי, כתב את הספר בהייב, הוא מפרק את הדבר הזה מאוד יפה, ואז הוא מראה איך כל מיני מערכות משפיעות על ההחלטות שלנו הרבה לפני שקיבלנו אותן.

לפני שאנחנו מרגישים שקיבלנו אותן. ומה ש... וחלק מהעניין זה, שאתה יודע, אנחנו כאנושות קיבלנו החלטה על דברים שהם לא בשליטתנו. כן. מה הכוונה? לפני 600 שנה, אם חטפת התקף אפילפסיה ובהתקף הזה נפלת על מישהו והכת אותו, היו אומרים, הרבצת לו. אתה, איך, כאילו, זה היה בשליטתך מבחינתנו, אין הבדל. כן. ואז עם הזמן אמרנו, לא, לא, לא. אפילפסיה זה, הוא לא בשליטה, אפילפסיה. כן. וספולסקי אומר משהו יפה. כל המודלים האלה שהם מדברים על רצון חופשי, מדמיינים שיש לנו בתוך הראש הומונקולוס קטן, יצור קטן, שהוא עם הידיעות, הוא מחליט מה זה. וככל שאנחנו לומדים עוד על המדע, כמות הידיעות שיש לו קטנה. הוא לא יכול לשלוט כשהוא באפילפסיה, הוא לא יכול, כשהוא עם הלכוהול הידיעות לא זזות באותה מידה, כשהוא על סמים זה ככה, כשהוא מאוהב זה ככה. כשהחברה שלי עזבה אותי אתמול, אז הוא גם לא יכול, כשהבוס שלי העליב אותי, אני גם לא יכול. ואז, אבל אתה חייב לדמיין שיש את ההומונקולוס הזה, שאיכשהו יש לו ידיעות,

ופשוט רק במקרה אנחנו לאט לאט מגלים שיש לו פחות ופחות. כן. וזה לא עובד. לפחות אני לא מאמין שזה עובד. אגב, גם בודהה אמר את זה לפני הרבה מאוד שנים. ו-can we do anything with it? no, כאילו זה פשוט דבר שאני יודע ואני לא עוסק בו. אני מנסה כזה, אתה יודע, אני חי עם ההבנה ש... ואף על פי כן, נוע תנוע. אני מתנהל כאילו יש. ובאיזשהו מקום, כשאני מבין שהבטן שלי לפעמים תקבל החלטות מטומטמות, אחד הדברים שאני הכי למדתי לעשות בחיים מכל הדברים האלה, זה שלפעמים הבטן שלי לוקחת אותי לכל מיני דברים, או גורמת לי להרגיש, כאילו, רגשות צצים לי. אחד הדברים הכי טובים שלמדתי לעשות זה להגיד, אוקיי, כאילו, this is what's happening now, זה לא בשליטתי, לא משנה כמה אני אפרק את זה, אני לא ארגיש אחרת, אני מרגיש נעול מחוץ להחלטה הזאת באיזשהו מקום, אני יכול להיעזר ביובל אשתי, שתעזור לי לחשוב על זה אחרת, אני יכול לפנות לחבר, אגיד לו, אני מרגיש ככה, אתה יכול לעשות לי ריאליטי צ'ק, אני יכול כל מיני דברים כאלה.

אבל אני לא כועס על עצמי כשהבטן שלי לוקחת אותי למקומות מטומטמים, כי אין רצון חופשי, וזה כאילו, זה המצב, הכל בסדר. אז אתה כן מאמין בבלינק, בגדול. אתה יודע, אני מאמין בזה באופן העמוק שבו הכל נקבע לפני 14 מיליארד שנה, אבל כן. אה, אוקיי, אוקיי. ולא בגלל שהבטן שלך החליטה ואתה צריך לספר לעצמך. כן, כאילו, והכול הוא לספר לעצמנו, כן? כל מנגנון קבלת ההחלטות הוא יותר מסביר בדיעבד מאשר מקבל החלטות מראש. כן. אוקיי, אז אם אני חוזר לזה עכשיו, למודלים, זה אומר שהמטרה של המודלים, לא, אז האם אני יכול באמת להשתמש במודלים האלה כדי לשכנע אנשים אחרים במשהו? כי אם לא, כי אם הבטן שלהם כבר לקחה את ההחלטה, או לפני 14 מיליארד שנה היא לקחה את ההחלטה, אז למה אני מבזבז עליהם בכלל את הזמן? לפני 14 מיליארד שנה לא רלוונטי לרמה שבה אנחנו חיים, יש רמות שונות של, כאילו, אתה יודע, כמו שקוונטים לא יעזרו לך להחליט אם לשתות קפה.

כן. למרות שהכול קוונטים. תלוי את מי אתה שואל, אבל אוקיי, נגיד שלא. אבל מה שאני... החבר'ה, סליחה שנייה, הערה מצחיקה, החבר'ה מהסרט בלינק, שהוא קצת פחות טוב, כי הוא טוב ולא טוב, אבל החבר'ה שם דווקא טוענים שהקוונטים גרמו לי להחליט אם לשתות קפה. אוקיי, לא, כאילו הם כן, אבל אני לא יכול להיעזר בזה כדי לדבר. אבל מה שאני עושה עם המודל, זה לחשוף פריטי מידע נוספים. הרפורמה, איך שיש עכשיו, האם אנשים בעדה? כן. ואם אני אספר להם שבעקבות שינוי מסוים של חוק, אני לא חושב שכרגע זה על השולחן, אבל לצורך העניין, איך שהיא נוסחה במקור, נגיד שבעתיד תעלם ממשלת שמאל. כן. והממשלה הזאת, יהיו לה 64 מנדטים בכנסת, ואז עברה הרפורמה, as is, ואז הממשלה הזאת מחליטה לצמצם דרסטית את מספר הקלפיות ביהודה ושומרון.

משיקולים תקציביים. אי אפשר, לא, זה ריכוזי אוכלוסייה, אתה צריך קלפי על כל... אז צריך שאנשים יישאו, זה לא... אבל הזמן הגע הממוצע לקלפי ירד מ-15 דקות לשעה ורבע. בלי בית משפט, ואם הרפורמה הייתה עוברת as is כמו שהוכרזה בינואר, אז כן, הם היו יכולים לעשות את זה. בית המשפט היה פוסל, הם היו מתגברים על בית המשפט, ואז הם היו מנצחים את הבחירות הבאות. אפילו בלי לפסול מפלגה, בלי דבר שהוא כזה out right לא דמוקרטי. כן. מה אתם חושבים... בתירוץ של צריך קלפיות על פי ריכוזי אוכלוסייה. כן, לא, ונעשה את זה בכל המדינה. נעשה את זה באופן שוויוני בכל המדינה. איפה חיים אנשים בריכוז... כאילו, איפה חיים שמאלנים? בריכוזי אוכלוסייה גדולים. זה במקרה יצא, אבל בוא פשוט נעשה אותו דבר לכולם, אבל באופן שדופק קהלים שאנחנו יודעים מיהם. אתה מספר לאנשים את הדבר הזה, ואז אומרים, אוקיי, אני לא... הכנסת לי מידע חדש שמשנה דעתי.

כלומר, חשבתי, הבטן שלי החליטה שאני בעד זה כי הצד שלי בעד זה, כי המנהיגים שלי בעד זה, כי הצבעתי בעד זה, כי אני מרגיש שבית המשפט לא מייצג אותי, כי אני מרגיש שבית המשפט תוקע את נבחרי הציבור שלי. יש סיבות, אני לא מתווכח אף פעם עם הסיבות. כן. עם התחושות, בוודאי לא. אבל הבטן עכשיו קיבלה עוד פריט מידע, והפריט מידע הזה יכול לשנות את החישוב. כי הדעה שלנו, המוח שלנו בפסיכולוגיה חברתית קוגניטיבית, ב-2007 נראה לי יצא מאמר שאחד האנשים הגדולים בתחום, נורברט שוורץ, שאמר, עברתי על כל הספרות על עמדות, ואני לא חושב שיש דבר כזה. מה, עמדות? כאילו... פוזיציה? כן. למה אין דבר כזה? כי אין, אין, זה לא אין, זה במובן של, זה לא פרסימוני, זה לא עומד בתער של אוקאם, להגיד שיש את זה. אתה לא צריך את האמירה, יש מקום במוח שמקודדת בו עמדה, כדי להסביר את כל מה שנחקר במשך 60 שנה. למה? כי אני יודע שכל, כאילו מה שמסביר את זה יותר טוב, זה שכל פעם שאנחנו נשאלים שאלה,

המוח עושה את כל החישוב מההתחלה. זה יותר תואם בעצמו מה שאנחנו יודעים על המוח, על איך שאנשים משנים את דעתם בקלות מדברים מסוימים וכן הלאה. מה אחד הפריטים בדבר הזה? מה החלטתי בעבר? הוא מאוד משפיע, ולכן אם חוזרים אליך שוב ושוב, אתה לא תשנה את דעתך באותה מידה. כן. ואז כשאני אומר, אני מביא למישהו מודל, הכנסתי לו פריט מידע חדש, או הבלטתי פריט מידע, אגב, זה גם חלק מהסיפור, אתה יודע. כן. באים אליי בפרויקט שעשינו ב-Q, אז באו אלינו עם איזושהי רפורמה ציבורית, בלי להיכנס יותר מדי לפרטים, ואמרו לנו, איך נגרום לציבור להיות בעד הדבר הזה? ואז אמרנו, הם הביאו לנו ערימה, הנה שלושה עמודים שמסבירים את הרפורמה, מסובך לאללה. אז אמרנו, קחו את סעיף 3. הרפורמה היא סעיף 3, ויש כוכביות, אבל הרפורמה היא סעיף 3. ואתה יודע, אנחנו עוברים כמה חודשים, עשינו את המתווה הזה, ואז הכותרות היו הרפורמה המעולה שתה-תה-תה שעושה את סעיף 3 המפורסם,

ולא הכותרת שהם פחדו ממנה, למשל, לגבי סעיף 2. כן. הדגשה, לקחתי, אמרתי, זה הנושא, זה השם, השם מסביב לזה, הכל, כל הדברים מסביב לזה. וכל מה שעשיתי זה לשנות מה בפרונט. וזה ה... אני מרגיש, אתה יודע, מהותית, זאת לא משנה איפה אני עובד, אם קמפיין פוליטי, או בתוך חברה ולגרום לתהליכים להתייעל, או לגרום ללקוחות לקנות את המוצר, כל הדברים האלה זה בסוף, מה הנקודת מבט או המסגור שדרכו זה יעבוד. אני מגיע בסוף למסקנה שהיא בעצם נשמעת כמעט obvious, אבל בכל זאת, בגלל הדיון שלנו היא מעניינת, ובלעדיו היא סתם הייתה obvious, שזה ככל שאני בקי, לאו דווקא בידע, אלא אפילו בניסיון על איזושהי התנהגות, נגיד הצבעתי כבר עשר פעמים בחיי, אז עכשיו אני אצביע בפעם 11, אני מאוד בקי בהצבעה, במה זה אומר, במה המעשים שלי כביכול יעשו או לא יעשו,

עשיתי את זה בימי חיי, יהיה לך הרבה יותר קשה, גם באמצעות פריימינג, לשנות את דעתי, כי כשהבטן שם מחליטה, אז היא ממש זה. לעומת, ככל שאני פחות בקיא בפרטים, וכל פרט שאתה עכשיו תחליט להבליט, נגיד אותו סעיף 3 לעומת סעיף 2, זה גדול עבורי, כי אני לא מבין בזה שום דבר. אתה יודע, דיברת על זה וחשבתי על דוגמה אחרת, סתם מפגרת מהחיים. אני ואשתי חשבנו באיזושהי תקופה, לא יודע, אולי נעבור לבנימינה, וזה יופי, ויהיה לנו חצר, ויהיה לנו זה, ונגור ממש ליד תחנת רכבת, וזה יהיה מקסים, וגם תוכלי להגיע לעבודה, והכול יהיה מדהים, וזה, וזה יהיה אמרה, כן, יאללה, טה-טה-טה-טה-טה-טה. ואז היא עשתה משהו פשוט כמו לדבר עם שלושה חברים מהעבודה, ולהבין מה באמת זה כרוך בלהגיע לעבודה מבנימינה. ובאמת הרכבת ליד הבית, ובאמת הרכבות מגיעות בתדירות גבוהה, רק מסתבר שמהרכבת,

לאן שהיא צריכה לעבוד, צריכים עוד בין אוטובוס לאוטובוס וחצי, פלוס ימי גשם, פלוס ימי שמש, פלוס הזעה, פלוס תחנות שאין בהן ציליה, פלוס טה-טה-טה-טה-טה-טה, וזה כבר גרם לנו להחליט שלא. הדבר שהוא בסוף קטן, זאת אומרת, כמעט הכל נשאר אותו דבר, הדבר הקטן הזה שהם דיברו על ה-last mile, שה-last mile יהפוך את כל הסיפור הזה לסיוט, כבר הפך את הדבר הזה לזה, זאת אומרת, יכולנו לחשוב שאולי הבטן שלנו חשבה שכן, אבל בתכלס הבטן שלנו פשוט לא היה לה מושג. לא היה לה את כל המידע? כי, כי, לא, לא רק שלא היה לה את כל המידע, כמעט לא היה לה בכלל מידע. אפילו לא ידעה מה היא לא יודעת, זה הכוונה. כן, כן. כאילו, היה פה משהו סופר מרכזי, שאפילו לא ידעתי שהוא שיקול. כן. אתה יודע... שהוא לכאורה קטן, זה היה last mile בהגעה לעבודה, אבל ה-last mile הזה יכול להימשך שלושת רבעי שעה ולהגיע לעבודה מזיע וגמור או רטוב בגשם, וזה כבר מוריד את כל ה... אני מאוד מחובר לעולם של תכנון עירוני ותחבורה ציבורית וזה, ואני חייב להגיד, ה-last mile זה הסיפור הכי גדול בכל מערכת.

אתה יודע, מערכת התחבורה בישראל ללא last mile מדהימה. הבעיה היא שבסוף צריך להגיע הביתה ולא כולם גרים על הרכבת. כן. טוב, חביבי, היה לי מאוד מעניין. הרצון החופשי שלי לכאורה מחליט לסגור את הפרק סתם. זה לא הרצון החופשי שלי, פשוט נגמר לנו הזמן. אז גם זה לא הרצון החופשי שלי. ואני מודה לך מאוד שפתחת בפנינו קצת יותר את עולם הפוליטיקה ואת עולם ה... בכלל, מודלי החשיבה. יצאו בשנים האחרונות ספרים נפלאים על מודלי חשיבה. יש ספרים שסוקרים 20 או 80 או 120 מודלי חשיבה. אני חושב ש-20 זה דווקא מספר הרבה יותר טוב מ-80 או 120, כי מתישהו אתה לא יכול, זה משהו שאתה צריך קצת ללמוד עליו. גם יש יוטיוב וזה, אני ממש מציע לאנשים זה. אתה צריך קצת ללמוד עליו ואז אתה צריך לתרגל אותו, ואחרת זה סתם משהו שאתה כאילו שומע ולא זוכר יותר להשתמש. עובר, הולך לפח, כן. כן. אז דווקא ה-20 יותר טוב מ-80 והשלושה יותר טוב מ-20 בעיניי,

אבל זה נורא מעניין, וזה גם מדליק אותי, כי בסוף, שוב, זה מתחבר אליהם מקומות אחרים שאני מאוד מתחבר אליהם, כמו בודהיזם, שבסוף אומר, יש הרבה מאוד פרספקטיבות, ואתה רואה רק את העיניים שלך, וזה כלום וגרגיר חול מאשר איך שהיקום באמת עובד, אנחנו לא רואים בכלל את ההשפעות של הכל ועל זה. וזה לא משהו שהוא טכנולוגי, שזה לא התפתחות טכנולוגית, אבל אנחנו נמצאים היום במקום שבו הרבה יותר קל ללמוד ולהבין וליישם מודלי חשיבה. אז אני קורא למאזינים, מה שנקרא, לפתוח את הראש עוד ועוד ועוד ועוד ועוד, כי זה מאוד מאוד מעניין. אז תודה רבה. תודה לך. וניפגש בשבוע הבא. יאללה, ביי.

חתול צהוב ופרוותי מביט בעיניים גדולות, בסוף התמלול

זנב מסולסל של חתול צהוב מציץ מאחורי הנגן
00:00להמשיך באפליקציה ←