קורסים
הספרים
לארגונים
פודקאסטבלוג
מיוחדים
English
פרק 411·25 בספטמבר 2025·67 דק׳

המחקר הפסיכדלי | הזווית הנשית החסרה | מ-טריפ למחקר קליני | טלי אברון - פופקורן 411

פופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל · עם טלי אברון

חתול צהוב ופרוותי מציץ מעל הנגן בעיניים גדולות
00:0001:07:25

להאזנה גם ב:באפליקציה שלנו (חינם)YouTubeSpotifyApple

טלי אברון היא פסיכונאוטית ומנהלת מחקרים קליניים, בדגש על מחקרים פסיכדליים ומזעור נזקים. היא ניהלה את הצוות האירופאי של המחקר על MDMA ו-PTSD בארגון MAPS, ומפיקה את הכנס הנשי הפסיכדלי הראשון בישראל. דיברנו על הזווית הנשית שחסרה במחקר הקליני, למה ה-FDA דחה את הבקשה של MAPS, מה זה מזעור נזקים, ומה המחקר הגדול על מיקרו-דוזינג מראה ומה לא.

בפרק הזה

  • לפי טלי, נשים הודרו שנים ממחקרים קליניים. רק ב-1993 נחקק בארצות הברית חוק שמחייב לכלול אותן, ועד היום מעט מהמחקרים הפסיכדליים בודקים הבדלים בין המינים
  • בפסיכדליה, הורמונים כמו אסטרוגן משפיעים על רצפטור שקשור לחומרים פסיכדליים, ולכן ייתכן שהתגובה משתנה לאורך המחזור, אבל עדיין חסר מחקר
  • ה-FDA דחה באוגוסט 2024 את הבקשה של MAPS לאשר טיפול בעזרת MDMA. טלי מציינת שרק בכמה מדינות יש טיפול פסיכדלי מוסדר, ורבים עושים זאת במחתרת
  • מזעור נזקים הוא גישה פרקטית שמניחה שאנשים משתמשים בחומרים, וכוללת בדיקת חומרים, ידע ותמיכה באדם שעובר חוויה מאתגרת
  • במחקר גדול על מיקרו-דוזינג נעשה דיווח עצמי בהשתתפות כמעט 9,000 איש עם תוצאות חיוביות, אבל במחקרים עם קבוצת ביקורת וסמיות כפולה לא נמצא הבדל בין הקבוצות

על הפרק

מה הזווית הנשית שחסרה במחקר הקליני הפסיכדלי? איך עוברים מהטריפ הראשון למחקר קליני מקצועי? מה מספר המחקר הכי מעודכן על מיקרו-דוזינג?

מה שעשרות שנים נחשב לטאבו מוחלט, היום הופך למחקר מדעי חדיש שמביא תוצאות מדהימות בטיפול בדיכאון, PTSD‏, חרדה והפרעות נפשיות קשות.

טלי אברון היא פסיכונאוטית ומנהלת מחקרים קליניים - ניסויים בבני אדם - בדגש על מחקרים פסיכדליים. היא מתמקדת בעולם של מזעור נזקים (harm reduction) וניהלה את הצוות האירופאי של המחקר הפורץ דרך בתחום PTSD ו-⁠MDMA‏. טלי עבדה בחברת המחקר הפסיכדלי הגדולה בעולם MAPS‏, ומפיקה את הכנס הנשי הפסיכדלי הראשון שייערך בישראל.

טלי חושפת את הממצאים המפתיעים על מיקרודוזינג, וסיפרה לי למה לעזאזל צריך כנס נשי בתחום הפסיכדלי - מה כל כך שונה בין נשים וגברים ביולוגית ומדוע זה רלוונטי למחקר הקליני.

ציטוטים מהפרק

העולם באופן כללי של מחקר בנשים הוא בצורה פושעת, רחוק שנות אור מאיפה שהיינו רוצים ורוצות שהוא יהיה.

טלי אברון ·

אני כן חושבת שצריך להציע את הטיפולים האלה בצורה שהיא חוקית ובטוחה, ובאמת שומרת על עקרונות אתיים שמתאימים לאנשים לפי הצרכים שלהם.

טלי אברון ·

אם יש משהו אחד שהלוואי שאנשים יצאו מהשיחה הזאת שלנו ויקחו איתם, זה באמת ללמוד כמה שיותר ולהבין למה אתם נכנסים.

טלי אברון ·

שאלות ותשובות מהפרק

למה צריך כנס נשי בתחום הפסיכדלי?
טלי אברון מסבירה בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, שהכנס ״מרחיבות תודעה״ מתקיים ב-12 בדצמבר ומתמקד בקשר בין פסיכדליה לנשיות, מהמדע והמחקר ועד מיניות, קליניקה ואתיקה. הוא פתוח לכל המגדרים, אבל כל מי שאחראית על התוכן או על ההפקה היא אישה, וזו גישה מכוונת. לדבריה, נשים הודרו שנים ממחקר קליני, ולכן הזווית הזאת חסרה.
מה קרה עם הבקשה של MAPS מול ה-FDA?
טלי מספרת שבאוגוסט 2024 ה-FDA דחה את ההגשה של MAPS לאשר טיפול בעזרת MDMA לטיפול ב-PTSD. היא מסבירה שהבקשה הייתה לטיפול מוסדר, פסיכותרפיה בעזרת חומרים פסיכדליים, ולא להתיר נטילה של כדור בבית. ה-FDA העלה חששות לגבי בטיחות ולגבי האלמנט הפסיכותרפויטי. טלי ניהלה את הצוות האירופאי של המחקר, והנתונים שלו לא נכללו בהגשה.
מה זה מזעור נזקים?
לפי טלי, מזעור נזקים היא גישה שאומרת שאנשים משתמשים בחומרים ואי אפשר לאסור את זה, ולכן שואלים איך מצמצמים את ההשפעות השליליות. דוגמאות: בדיקת חומרים כדי לדעת מה לוקחים וכמה, וידע על האדם שעובר חוויה מאתגרת. טלי מדגישה שהכול נאמר על דעתה האישית ושאין בכך ייעוץ רפואי או טיפולי.
איך אסטרוגן קשור לחומרים פסיכדליים?
טלי מסבירה שאסטרוגן משפיע על הביטוי של רצפטור שנקרא 5HT2A, שקשור בעיבוד חומרים פסיכדליים קלאסיים כמו פסילוסיבין ו-LSD. הרמות של אסטרוגן משתנות לאורך החודש ולאורך החיים, ולכן ייתכן שתגובה לחומרים משתנה. היא מדגישה שאין מספיק ידע ושצריך לחקור את זה יותר.
מה המחקר על מיקרו-דוזינג מראה?
טלי מספרת שבמחקר מ-2019 בהשתתפות כמעט 9,000 איש מכל העולם, בדיווח עצמי, אנשים דיווחו על שיפור במדדים רבים. במחקרים עם קבוצת ביקורת וסמיות כפולה לא נמצא שינוי מהותי בין הקבוצות. היא מציינת שהפלסבו חזק, ושרוב המשתתפים בדיווח עצמי הם אנשים שכבר מאמינים בתחום.
איפה אפשר ללמוד יותר על הטיפולים האלה?
טלי ממליצה לבדוק באתר משרד הבריאות, בקטגוריית מחקרים קליניים תחת חומרים פסיכדליים, שם מפורטים המחקרים בארץ. היא מדגישה שצריך ללמוד כמה שיותר ולהבין למה נכנסים לזה, שזה לא מתאים לכולם ושזה לא כדור קסם.

מי ומה הוזכרו בפרק

אנשים
עומר זרחיה · נילי גולדפיין · רפי משולם
חברות וארגונים
MAPS · FDA · משרד הבריאות · Google for Startups Campus
ספרים, פודקאסטים וסרטים
Nevermind (נירוונה)
התמלול המלאתמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות

ברוכים הבאים ברוכות הבאות נעשה גם וגם היום ברוכות הבאות ברוכים הבאים לפופקורן לפופקורנה הפודקאסטית שעוסקת באדפטיישן סתם עשית לי כבר אשפט עליי בהסתגלות לעולם החדשה אני ליאור פקל כל שבוע באות לפה נשים מדהימות שמנהדות אותי לחשוב להסתגל לחשוב להסתגל ללמוד להתפתח להבין מה קורה בעולם החדש אם אתם אוהבות להאזין לפופקורן אתם אוהבות לחשוב ללמוד להתפתח וזה נכון גם לכם גברים זה אומר שתהנו בשעה קרובה ואולי נלמד כמה דברים חדשים. אני מזכיר לכם שוב שיצא לא מזמן הקורס הצעד הבא שלי, אם אתם רוצים לפתח את עצמכם במקום העבודה ולהבין איך יהיה לכם יותר כיף ומשמעותי ועוד הרבה דברים אחרים בעבודה, אז פשוט תסתכלו עליו, אומרים שהוא נחמד, אומרים שזה עוזר. והיום נדבר שוב, בפעם לדעתי הרביעית או החמישית בפודקאסט, על אחד הנושאים הכי מרתקים וחשובים ברפואה של ימינו, המחקר הפסיכדלי.

מצחיק אותי שלפעמים קוראים לזה רפואה מודרנית, אבל מודרניזם הוא כבר ישן, אנחנו כבר ברפואה הפוסט-מודרנית וזה בסדר. הרבה שנים זה היה טאבו, היום יש לנו מחקר מדעי שחוזר ומראה כבר תוצאות מדהימות בטיפול בדיכאון, ב-PTSD, בחרדה, בהפרעות נפשיות קשות. אם לא שמעתם את הפרק עם עומר זרחיה, אתם מוזמנים, ועם נילי גולדפיין, ואנחנו נדבר היום עם טליה עברון. טלי. טלי עברון. חשבתי שגם את זה אולי אפשר להפוך לעוד אחד. האמת שעברית זו שפה באמת מאוד בינארית, שאתה מדבר על מגדר, וזה תמיד נורא מצחיק איך אנשים יוצאים מגדרם ועושים כאלה סלטות בשביל להיות אינקלוסיביים. את יודעת שיש לי, הספר הראשון שלי יצא בשתי לשונות. וואלה. יש אותו אשכרה בזכר ובנקבה. וואלה. כן.

זה נחמד, זה נחמד. האמת שזה מגניב, אני עושה את זה עם ChatGPT שלי, ה-Chat שלי בעברית היא נקבה, וה-Chat באנגלית זה די דם. את מבינה? אנחנו, היה לנו שני משפטים שהחלפנו לפני הזה, אנחנו לא מכירים בכלל, אין לי מושג מיד, ובשני משפטים האלה סיפרת לי שה-ChatGPT היא בנקבה, ומאז כל ה... כל הטקסט שלי, אני מנסה לעדכן אותו בו זמנית, ויצא לי טליה. אז אני מתנצל, טלי. טלי היא פסיכונאוטית, שאם אני מנחש מה זה אומר, פסיכית שטסה לחלל? פסיכית שטסה לחלל, האמת שזה... או פסיכולוגית שהיא אסטרונאוטית? לא, לא, אינני פסיכולוגית, אינני אסטרונאוטית. אני בן אדם ש... אישה שחוקרת תודעה, עצמונית. אוקיי. רגע, רגע, אני ממשיך להציג אותך עכשיו. היא מנהלת מחקרים קליניים, שזה נשמע כמו כל מיני סוגי מחקרים, אבל מי שלא זוכר מהפרקים הקודמים, זה אומר בגדול ניסויים בבני אדם,

בניגוד לניסויים בחיות או סתם סימולציות במחשב, בדגש על מחקרים פסיכדליים. היא מתמקדת בעולם של מזעור נזקים, נבין מה זה אומר. היא ניהלה בין השאר את הצוות האירופאי של המחקר שנחשב הכי פורץ דרך בתחום PTSD ו-MDMA, עבדה בחברת המחקר הפסיכדלי הגדולה בעולם, מפס, ומפיקה את הכנס הנשי הפסיכדלי הראשון שייערך בישראל ב-12. יס. או ב-12.12, אימא, אם את שומעת את הפרק הזה. ואני ארצה לדעת למה זה צריך להגיד גם אותי, בתור גבר שהוא סבבה עם נשים, כמו שאנחנו שומעים פה, אבל בכל זאת זה כנס נשי פסיכדלי. האם רק נשים מוזמנות? האם גברים לא מוזמנים? אם הם כן מוזמנים, למה שזה יעניין אותם? קריצה, קריצה, כי אני כן יודע כבר קצת אולי לאן זה הולך. ניתן למוזיקה את המקום שלה ונתחיל בעוד שנייה.

מה זה פסיכונאוטיקס? בעצם ההגדרה של המילה פסיכונאוט זה כל אדם שמחפש להרחיב את התודעה. יש כל מיני דרכים לעשות את זה. אני אישית מתמקדת בתחום הבאמת מרתק של חומרים פסיכדליים, חומרים שהם מרחיבי תודעה, יש כאלה שקוראים להם משפרי תודעה, שזה גם כן אפשר לדבר על זה. זה תחום שאני חושבת שהוא מרתק בכלל, ואני במו עיניי וניסיוני ראיתי והרגשתי כמה הפוטנציאל של החומרים האלה לעזור לנו הוא אדיר, זה גם הסיבה שאני עושה את מה שאני עושה. נתחיל מהכנס. יאללה, בוא נתחיל, נוריד את זה כבר מהשופטה. הכנס מרחיבות תודעה, יארך ב-12 בדצמבר, כנס ששם דגש על העולם של הפסיכדליה והקשר לנשיות. הכנס, חשוב לי להגיד, פונה לכל המגדרים, לכל מי שמזדהה, מזדהה כאישה, כגבר, אין לנו אפליה. מה שכן, אני רוצה לומר שכל מי שאחראית על התוכן, או מציגה שם,

או קשורה להפקה, היא אישה, וזוהי גישה מכוונת. אנחנו הולכות לסקור המון צדדים של העולם הזה של פסיכדליה ונשיות, החל ממדע, מחקר, מיניות, מה קורה בקליניקה, עולם של אתיקה, יהיה לנו גם תוכן חווייתי. ואנחנו ממש היינו שמחות שכמה שיותר גברים יצטרפו אלינו, כי גם לגברים יש בנות זוג, וגם לגברים יש חברות ואחיות ואימהות, ועוד הרבה דמויות נשיות שקיימות בחיים שלהם. אבל רגע, אבל תסבירי לי רגע מה הקשר המיוחד בין פסיכדליה לנשיות. תבחרי אחד, שניים. מאיפה זה מתחיל? בולט שניים. אני כזה תמיד, אני תמיד מתחבטת איך אני מציגה את זה, בלי לצאת הפמיניסטית הזועמת, אבל אני אצאה הפמיניסטית הזועמת. העולם באופן כללי של מחקר בנשים הוא בצורה פושעת, רחוק שנות אור מאיפה שהיינו רוצים ורוצות שהוא יהיה. באופן כללי, סתם לידע כללי רק בשנת 93' בכלל,

הארגון האמריקאי שקובע את המדיניות של חקר ומדע בכלל, חוקקו חוק שמחייב חברות רופאות לכלול נשים במחקרים שלהם, שזה די מדהים. אחת האנקדוטות שאני תמיד חוזרת עליהן, שבשביל לתת קונטקסט, בשנת 1991 יצא האלבום המופתי של נירוונה נבר מיינד. זה קרה לפני, שחשבו לכלול נשים במחקרים קליניים בצורה מחייבת. אז תמיד, תמיד, תמיד נשים היו מודרות מהעולם הזה. רגע, אני רק אגיד בפשטות תהומית מה זה אומר. זה אומר שגם, נגיד, האקמול שלקחתי בבוקר, יכול להיות נגיד שחקרו אותו רק על גברים ובדקו האם זה מוריד כאבי ראש לגברים, ואז נותנים את זה לכולם כאילו שחקרו את זה על כולם, ואף אחד לא אמר, היי, אתם חייבים לקחת איזשהו מדגם מייצג. נכון מאוד. זה לא רק אקמול, זה בעיקר, אני ספציפית מתמקדת בעולם הזה של פסיכופרמקולוגיה, כאילו תרופות פסיכיאטריות ותרופות שניתנות באמת לעולם הזה של בריאות הנפש.

שם, נכון לשנת 2020, רק משהו כמו 20% מהמחקרים בכלל בודקים את הקשר שהוא בין מין לתרופה, כאילו, לדוזינג, זה באמת מטורף. אבל אנחנו יודעים שיש לנו הורמונים ומערכת מאוד מאוד שונה. חד משמעית, וזה הסיבוב. הם לא ידעו את זה. בטח שיודעים את זה, וזו הסיבה שעושים את האקסקלוז'ן הזה לנשים, כי זה מהווה תוצאות. כן, כי אתם בגלים כאלה במהלך החודש ובמהלך החיים. אתה אומר את זה כאילו זה רע. לא, אני אומר את זה כאילו זה, אני מנסה להבין למה זה קרה, אבל לא. אני מנסה להסביר למה את אומרת שזה מה שגרם להם לאקסקלוז'ן. נכון, אבל זה גם מה שגורם לטיפולים בגלל זה להיות פחות יעילים, או במקרים מסוימים אפילו מסוכנים. אנחנו יודעים את זה על חלק מהתרופות הפסיכיאטריות, למשל אמביאנט, שזו תרופה גם כן להרגעה ולשינה שניתנת, אז אנחנו יודעים למשל שנשים צריכות להתחיל מכמות שהיא חצי משל גברים, שזה גם כן לקח מלא מלא זמן להבין את זה. כל מיני תרופות שהתופעות לוואי שלהן שונות לגמרי אצל נשים מאשר אצל גברים, זה באמת עולם שלא משקיעים בו מספיק,

וחייבים לעשות את זה. וספציפית כשאנחנו מדברים על פסיכדליה שלשם כך התכנסנו היום והעולם הזה של בריאות הנפש אצל נשים זה עובד קצת שונה, גם מבחינת המופע של חוויות פסיכדליות, גם מבחינת איך שהחומרים האלה משפיעים עליהם, וגם יש המון, אנחנו לא שמים מספיק דגש על הקונטקסט התרבותי, אני חושבת, נשים מאז ומתמיד היו אחראיות לבריאות שלהן, בגלל גם ההזנחה הפושעת הזאת מהעולם הרפואי והממסדי, וגם מאז ומתמיד העולם הזה של בכלל נשים וצמחים, הוא היה מאוד מאוד, יש בו קשר מאוד מאוד הדוק, ונשים תמיד העבירו לנשים אחרות אינפורמציה, גם היום כשהולכים ומחפשים חומר על דברים שקשורים לבריאות האישה, ואגב, אני אישית מאוד לא אוהבת את העולם הזה, כאילו את המינוח הזה, בריאות האישה, כאילו המחזור החודשי שלנו זה לא עניין בריאותי, זה עניין טבעי לגמרי, שונים של החיים שלנו כמו פרי-מנופוז ומנופוז ואיך שקוראים לזה גיל המעבר זה לא עניין בריאותי, זה עניין טבעי לחלוטין.

אז גם היום רוב האינפורמציה הזאת היא עוברת בין ארגונים של נשים ובין נשים זה מאוד מאוד נדיר שבאמת מקבלות מענה טוב מהרפואה הממסדית. ועכשיו אני רוצה לצאת קצת מהפרספקטיבה של הפמיניסטית הזוהמת כי אני חושבת שכזה התחלנו. לא, אז בואי כן נתמקד רגע כי נשים את האור על ה... אמרת, יש הבדלים בשימוש, או קראת לזה במופע, נכון, אני לא יודע למה התכוונת אבל זה מעניין אותי, עם הסמיופסיכדלים אצל נשים, למה? או מה? וואו, יש המון תיאוריות מחקרים ומסות של אינפורמציה שנכתבה על הדבר הזה, אני יכולה להתמקד באמת בעולם שלי שהוא העולם של המחקרים הקליניים, וכשאנחנו מדברים ספציפית על פסיכדליה אנחנו רואים שבאמת רוב התרפיות והטיפולים שחוקרים אותם היום הם ניתנות לכמה אינדיקציות ספציפיות, שזה בעיקר PTSD, מופע דחק פוסט-טראומטי, חרדה ודיכאון,

שהמצבים האלה מופיעים אצל נשים בצורה שהיא גדולה לאין שיעור מאשר אצל גברים. אגב, זה מאוד מעניין לראות את זה, אנחנו כאילו בעולם שלנו, וספציפית במציאות של ישראל, בתקופה הנוכחית, אז כולם מדברים על PTSD זה איזשהו נושא חם כזה, נכון? כן. לכולם יש ברמה כזאת או אחרת, כולנו יש סיפטומים כאלה ואחרים של זה, ואני כזה אינני נזהרת עם מה שאני אומרת עכשיו, אבל יש לנו הרבה אינפורמציה, למשל על נשים בשירות צבאי, לדוגמה, אנחנו מדברים הרבה על PTSD שמופיע אחרי לחימה ושהות בשדה הקרב, ואצל נשים בשירות הצבאי שלהן יש הרבה מופיעי PTSD בגלל תקיפה מינית שקורית בצבא, למשל. וגם על זה יש מחקרים. כאילו, בקיצור, זה נורא מעניין להסתכל על זה שהאינדיקציות שבאמת הכי נחקרות, הן מופיעות אצל נשים בסדרי גודל הרבה יותר גדולים מאשר שזה מופיע אצל גברים. ועדיין נשים מודרות מהמחקרים האלה, יש review שעכשיו נעשה לא מזמן, שזה משהו כמו רק, שוב,

33 אחוז, כשאנחנו מסתכלים בפרספקטיבה אפילו עוד יותר נישתית ועוד יותר ספציפית, אז 33 אחוז מהמחקרים הפסיכדלים בכלל בודקים את הקשר גם כן בין מין לטיפול התרופתי. למה זה? רק עניין של מודעות? בגלל חוסר מודעות? או... וואו, זה כבר, אתה צריך לשאול רבים, אנשים, לא, את היית בארגון מפס, נכון? בוא נדבר רגע כמה דקות על ארגון מפס. כן, בוא נדבר על מפס, כן. אז אני ניהלתי את ה... הייתי חלק מהצוות המנהל של המחקר של PTSD ו-MDMA באירופה, שחשוב לי לציין שזה היה ארגון שונה קצת, אני חושבת שרוב האנשים שמדברים על מפס, הם מדברים על הארגון האמריקאי הגדול, שאגב, גם הנתונים של המחקר בארץ נכללו שם. אני הייתי חלק מהצוות המנהל של המחקר האירופאי, שזו התוכנית שהיא קצת שונה, אנחנו עשינו שם קצת מודיפיקציות במחקר.

אגב, גם העניין הזה של אחוז נשים לעומת גברים שם היה קצת שונה. והנתונים של המחקר שלנו לא נכללו בהגשה ל-FDA שקרתה לפני שנה. שניתן עוד זה כזה כמה מילים? כן, כן. אוקיי. אז הרבה אנשים מכירים את ה... שומעים MDMA, שומעים PTSD, מכירים את המילים האלה, יודעים לקשור אותן באמת למחקר הזה, שזה באמת הפרויקט הכי גדול והכי פורץ דרך שנעשה בתחום, ספציפית עם חומרים פסיכדליים, ולפני קצת יותר משנה ה-FDA דחה את ההגשה של מפס לאשר את זה כטיפול מוכר וחוקי, מכל מיני סיבות. שנייה, שרק לבאר, מה שניסו להוציא מה-FDA זה אישור לעשות את אותו טיפול שנגיד דיברנו עליו פה בפרקים אחרים, עם מישהו שהוא מנחה בחדר סגור וזה. זה לא שלא אישרו לתת כדור MDMA לאנשים בבית. זה שכל אחד יעשה את החושבים שלו. לא, אבל אני מתכוון,

לא אישרו טיפול שהוא מוסדר וכו'. טיפול קליני, וגם יש לזה שם מאוד ספציפי, Psychedek assisted psychotherapy, שהמשמעות של זה זה פסיכותרפיה באמצעות חומרים פסיכדליים, זאת אומרת, הם שמים מאוד מאוד דגש גדול על האלמנט הפסיכותרפויטי, שזה באמת השיח, שזה העולם הפסיכולוגי יותר. וה-MDMA מהבחינה הזאת הוא איזשהו סוג של זרז, כן? כן. ועל זה כבר יש מסות של נושא. אוקיי, וה-FDA לא כיוון את זה. למה? כל מיני סיבות, הם הוציאו לא מזמן גם איזשהו את המסמך שמפרט את הכל, כמה עשרות עמודים. יש שם כל מיני סיבות, לדעתי חלק טובות יותר, חלק טובות פחות. הם הביאו שם כל מיני חששות, גם לגבי בטיחות, גם לגבי איך באמת מקמטים את האלמנט הפסיכותרפויטי. היה להם שם איזושהי תלונה שלדעתי היא קצת מופרכת, שלא דיווחו על תופעות לוואי חיוביות,

שזה כן מרתק. מה זה תופעות לוואי חיוביות? שאלה מצוינת. כאילו, אם האדם מרגיש יותר טוב אחר כך... מה, הבן אדם נגיד צחק נורא... כן, כל מיני דברים, כי יש, אנחנו יודעים שה-MDMA גורם לכל מיני תופעות כאלה ואחרות. בקיצור, מסמך מאוד מאוד ארוך, אנשים יכולים לקרוא אותו, אולי אנחנו יכולים אפילו לשים לינק לזה, זה נמצא בצורה פומבית. כן, אז זה היה לפני שנה, זה היה באוגוסט 2024. ובאמת אחרי הדחייה של הבקשה הזאת, כל העולם של פסיכדליה, בעולם הזה של המחקר, באמת חשוב לי להגיד שלמעט מספר מדינות ספציפיות, אין כיום טיפול מוסדר פסיכדלי. כלומר, רוב האנשים שעושים את זה, עושים את זה בצורה מחתרתית. במחשכים. במחשכים, כן. עושים את זה, גם יש, גם פה אני כזה קצת נזהרת, כן? אנשים מדברים על זה כאילו ה-underground, עכשיו זה לא ה-underground, גם פה בארץ זה קורה כל הזמן. כאילו, יש מטפלים טובים יותר, יש מטפלים טובים פחות.

יש כל מיני אלמנטים אתיים שנלווים לזה, אנחנו לא נתעסק בזה היום. אפילו שבין השאר אני עובדת כרגע על איזשהו מחקר נטורליסטי, שזה באמת בודקים חוויות של אנשים בטקסים של פטריות. אנחנו בעצם מתשאלים אותם על החוויות שלהם, לפני, אחרי. כן, זה לא מחקר קליני, זה מחקר תצפיתי כזה, אנחנו פשוט מסתכלים על אנשים ובודקים מה הם עושים. אז רגע, אז קיבלו את הריג'קשן. כן. ה-FDA אמר, לא. אתם לא יכולים, אפילו שמדובר בפסיכולוג שעבר איזושהי הכשרה, נכון. בן אדם, ומקבלים כמות מאוד ספציפית של חומר שהיא כאילו מוגדרת היטב. נכון. והחדר סגור, והתנאים הם זה, אז הוא אמר, לא. לא. כן. הם אמרו לא, אבל. כאילו, נתנו שם כל מיני התניות ונתנו שם, כן. נתנו פתח, כאילו, לאיך אפשר להגיש עוד שם. כן, כן. איך אפשר לעשות את זה יותר טוב. ועכשיו, מאפס זה לא החברה היחידה שעשתה את זה, שמנסה לעשות את זה. הם היו הראשונים, אבל אחרי זה,

יש עוד כמה חברות בדרך שעושות את זה. יש כרגע חמש חברות מאוד מאוד גדולות שהן כזה באיזשהו סוג של תחרות כזאת, עם מי הראשון שמקבל. FDA approved, כאילו אישור מה-FDA למחקר הפסיכדלי שלהם כדי באמת לשווק את זה כטיפול מורשה וחוקי. חוקרים מולקולות כמו פסילוסיבין, שזה החומר הפעיל בפטריות, הזיה, כפי שקוראים לו. באמת חייבים למצוא שמות יותר טובים כבר. בודקים חומרים כמו DMT, יש עדיין ממשיכים לבדוק גם MDMA, ויש איזושהי מין כאילו קלסיפיקציה כזאת של פסילוסיבין זה לדיכאון, ו-MDMA זה ל-PTSD, וזה, לזה וזה, לזה, קטמין להפרעות חרדתיות כאלה ואחרות. עכשיו, תכלס זה, כאילו, יש לזה בסיס מחקרי ומדעי, כן, אבל זה לא אומר ש-MDMA לא יכול לעבוד להפרעות אחרות, זה לא אומר שפסילוסיבין לא יכול לעבוד להפרעות אחרות וכהנה וכהנה,

פשוט צריך להתמקד כשאתה מנסה לאשר תרופה שאף אחד לא אישר עדיין, צריך כזה להיות יותר ספציפיים. ובנקודה הזאת כן חשוב לי להגיד שבאמת יש שימוש שבטי היסטורי-תרבותי של שימוש בחומרים האלה, בצמחים שמכילים את המולקולות האלה, אתה יודע, מאות וגם אלפי שנים, כן? אנחנו לא ממציאים את הגלגל, אנחנו פשוט עושים לזה מודרניזציה. כן, מנסים לעשות רגולציה. ורגולציה לדברים האלה, שגם על זה יש דיבייט מאוד גדול. איזה רגולטור יגיד לי, איזה פטריה אני יכולה לאכול או לא, כן? אגב, זו נקודה למחשבה. לא, אולי הוא לא יגיד לך איזה פטריה מותר לך לאכול, אבל הוא יגיד לך איזה פטריה מותר לך למכור למישהו אחר. או ליבש, או לזכה, כי גם כן, לפקודת הסמים יש כל מיני סעיפים ותת-סעיפים. כן. כן. לא, אבל למה את ככה בחיוך? בעולם, בעולם כאילו אידיאלי, לדעתך, זה היה סבבה שכל אחד ימכור איזה פטריה שהוא רוצה לכל אחד?

כאילו, אני שוב מזהה. אני בכוונה רגע לוקח אותך לצד השני. כן. מנסה להיות שאת היא גם המבוגר האחראי וגם המבוגרת האחראית. אוקיי. אז ככה, בעולם אידיאלי, אני חושבת שהיום, נכון לעכשיו, המדע המודרני, וספציפית כשאנחנו מדברים על העולם של הפרעות נפשיות כאלה ואחרות, לעולם המודרני אין המון מה להציע בתור טיפול לכל מיני דברים שאנחנו יודעים שקורים לאנשים ולנשים ברמות חומרה כאלה ואחרות. אבל למה אין? יש תרופות נוגדות דיכאון וכאלה? יש תרופות נוגדות דיכאון, שגם היעילות שלהן היא, שוב, תלוי את מי אתה שואל ותלוי על איזה מחקר אתה מסתכל. ואנחנו יודעים שגם המדע שם הוא לא ממש התפתח ב-20 שנה האחרונות, כן? כאילו, ההמצאה הגדולה האחרונה שבאמת יצאה לשוק זה SSRI, ושוב, אני לא מורידה מהחשיבות של הטיפולים האלה, כי אני מאוד עוזרים להמון אנשים וזה אחלה. אני חושבת שיש מקום לתת פתח לעוד דברים,

ולחקור עולמות חדשים, שאגב, הרבה מאוד זמן, בכלל, המחקר הפסיכדלי, אתה יודע, הוא ירד למחתרת בשנות ה-70 בגלל פקודת הסמים הלא חוקיים, ויש על זה גם כן, זה אגב עולם של היסטוריה מדהים לדעת מה קרה. אנחנו יודעים היום טוב מאוד שלא כל בן אדם שלוקח LSD פעם אחת הופך לתפוז ומקלף את עצמו, והסיפור הזה שאנשים חושבים שהם דולפינים וקופצים מהמרפסת. וואלה, זה לא נכון, אנחנו יודעים שחומרים כמו פטריות, מחילות פסילוסיבין ו-LSD הם הרבה יותר בטוחים לשימוש מאלכוהול, לצורך העניין, שהוא חוקי לחלוטין. ישב על הכיסא שלך לפני שעתיים מישהו שסיפר איך ChatGPT, יש לו תכונות של סם פסיכואקטיבי. זה מדהים, אנשים יוצאים למסעות פסיכדלים עם LLM, שזה עולם מדהים. עם ChatGPT שמעודד אותם להאמין שהם תפוז או דולפין. לא, אני רק אומר, על זה אין שום רגולציה. למשל. ופה זה מין כזה...

יש המון פחד, ופה בהקשר, אני קושרת את זה לשאלה ששאלת אותי קודם לגבי עולם אידיאלי, אז אני גם מכבדת דורות אחרים וחשיבה של אנשים שנמצאים באיזשהו ספקטרום שהוא קצת שונה מהמקום שאני נמצאת בו. אני חושבת על אימא שלי, למשל, שהלוואי, הלוואי, הלוואי שיום אחד אני אוכל לקחת אותה לאיזשהו אירוע מרחיב תודעה כזה או אחר. ואני חושבת שיש אנשים שבאמת הפורמט הזה של קליניקה, שני מטפלים, פרוטוקול ספציפי, באמת יכול יותר להתאים להם מאשר אנשים שיושבים בטקס באיזה, אתה יודע, מרווח טבעי כזה או אחר, וזה מנוהל על ידי מוביל או מובילת טקס כזה או אחר, עם, אתה יודע, זה באמת עולמות שונים שיכולים להתאים לאנשים. אגב, הפוטנציאל התרפויטי, יש לנו איזושהי נטייה לקטלג, אה, חוויה תרפויטית זה בקליניקה, וחוויה בשביל הכיף זה בטבע עם חברים בחוץ, ואני כבר אומרת שזה ממש לא נכון. אני אישית על עצמי חוויתי חוויות מאוד מאוד משנות חיים, מאוד תרפויטיות גם, מול רמקול שמאל במסיבה, כאילו, באמת.

ואני לא חושבת שצריך לזלזל בזה, אבל אני כן חושבת שצריך להציע את הטיפולים האלה בצורה שהיא חוקית ובטוחה, ובאמת שומרת על עקרונות אתיים שמתאימים לאנשים לפי הצרכים שלהם. ואני חושבת שפה זה באמת העניין, וזה גם אחת הסיבות שהמחקר הפסיכדלי זה משהו שאני ככה כל כך מושקעת בו, כי אני חושבת שזו החובה המוסרית שלנו גם לתת את זה לאנשים. אני מאוד מאמינה בפוטנציאל של התרפיות האלה. Having said that, יש שם המון בעיות, יש המון סכנות, יש המון אלמנטים אתיים שאנחנו צריכים בהחלט לקחת בחשבון, ובשביל זה אנחנו צריכים גופים שינהלו את זה בצורה יותר טובה. האם ה-FDA ספציפית זה הגוף האידיאלי לעשות את זה? אני לא יודעת. אבל גישה שבאמת מאגדת בתוך ה... למשל אלמנטים של מזעור נזקים, שאפשר קצת לדבר על מה זה. אז בוא נסביר, מה זה מזעור נזקים? מזעור נזקים היא בגדול איזושהי גישה שאומרת, אגב זה לא ספציפית לחומרים בלתי חוקיים, אנחנו מסתכלים על זה כרגע מהפריזמה של פסיכדליה.

מהבחינה הזאת זו גישה שאומרת, אוקיי, אנשים משתמשים בדבר הזה, אנשים לוקחים חומרים כאלה ואחרים, אי אפשר לאסור את זה, המלחמה בסמים היא כישלון, היא לא עובדת. מה אנחנו עושים בשביל לצמצם את ההשפעות השליליות על אנשים, ואיך אנחנו גורמים לזה שאם אנשים כן מחליטים לעשות את הדבר הזה, איך הם כן מחליטים להיכנס לתוך המסע הזה, לקחת את החומר הזה, ווטאבר, הם עושים את זה בצורה שהיא באמת יותר יכולה להיטיב איתם. איך אנחנו ממזערים את הנזק, מצמצמים את הפוטנציאל השלילי. זה בגדול כל העניין, אבל אז יש לזה כל מיני השלכות פרקטיות בשטח. החל מבדיקות סמים, כן, תדעו מה אתם לוקחים, שזה גם כן משהו שאני חושבת שהוא נורא נורא חשוב, הרבה אנשים לא יודעים מה הם לוקחים, לא יודעים כמה הם לוקחים. לא, שוטרים פחות אוהבים את זה. אגב, זה חוקי לגמרי לקנות אבקות בדיקה וממש לבדוק מה יש לך ביד. אה, בדיקות סמים זאת אומרת שלדעת מה אתה לוקח. בגלל שזה לא הגיע עם לייבל.

זה בדרך כלל לא מגיע עם לייבל, בדרך כלל רוב אנשים לא יודעים מה הם לוקחים, הם לא יודעים גם כמה הם לוקחים, אגב. והרבה פעמים חומרים, במיוחד אגב שמדובר באבקות, מהולים בכל מיני דברים שאתה לא רוצה שיהיה לך שם. אז למשל... אז מה, זה עובד כמו בדיקת קורונה זה? כאילו, שמים בזה מחט וזה אומר לי בדיוק מה יש בזה? לא מחט, אתה מטפטף איזושהי טיפה שמגיבה איזה איזשהו ריאגנט כימי שמגיב עם חומרים מסוימים שנמצאים, וזה ממש, אגב, זה נורא נורא פשוט לעשות את זה. לוקחים גרגר של לא משנה מה זה שיש לך, ופשוט אתה בודק עם ערכה שכמה חומרים נפרדים, וכל אחד מהם יכול להגיד לך, אה, זה מכיל גם X. X זה בדרך כלל משהו שאתה לא רוצה לקחת. לעומת זאת, זה יכול להגיד לך, זה מכיל Y, וה Y זה יכול להיות משהו שאתה כן מעוניין לקחת. אוקיי. אז זה למשל איזה צעד שהוא מאוד מאוד פשוט, והוא מאוד יכול לעזור מהבחינה הזאת של לצמצם נזק, כן? כי כשאנשים לוקחים דברים שהם לא חשבו שיש להם, או שהם לוקחים,

או כמויות שהם לא ידעו שהם מתכננים לקחת, יכולים לגרום, להיגרם שם כל מיני נזקים. יש עולם של קונספט, שגם שמים את זה תחת העולם של מיזור נזקים, אבל איך אנחנו מתייחסים לבן אדם שעובר עכשיו איזושהי חוויה מאתגרת, רגשית, מה שידוע בשפה העממית כטריפרה. נכון? אנחנו כולנו שומעים את זה, אוי ואבוי, השתגע, פסיכוזה, ווטאבר. אז כן, חשוב להבין שהעולם הזה של חומרים פסיכדליים, הוא מאפשר איזושהי הצצה לנבחי הרגש, שזה יכול להיות חוויה שהיא מאוד מציפה, זה יכול להיות חוויה מטלטלת, זה יכול להיות חוויה שמעלה כל מיני זיכרונות. אגב, חלקם יכולים להיות מאוד עמוקים ובעבר, וחלקם יכולים להיות יחסית מאוד מאוד עכשוויים, כן? אם אתה מסתכל מסביב, העולם שאנחנו נמצאים בו כרגע, וואלה, כמה הוא תומך בבריאות נפשית ומקום פשוט ורגוע, אני לא יודעת.

אז גם, מה עושים במקרה כזה? יש לי חברה שעכשיו התפלפה, כן? כמו שאנשים קוראים לזה, מה אני עושה? ויש מה לעשות, ואפשר ללמוד את הדברים האלה. זה, אגב, זה מאוד מאוד פשוט. באמת, אלמנטים של הקשבה ורגישות, שאני חושבת שבכלל כבני אדם אנחנו, כולנו יכולים לסגל את התכונות האלה, זה יכול להיות אחלה. והקונספט הזה של מזעור מזקים, הוא גם יכול ללכת למקום הרבה יותר, איך נקרא לזה, מקיף מזה. הנה, כשאנחנו מדברים למשל על תכנון של מחקר קליני, כמה נשים אנחנו מכלילים שם, באיזה שלב בחיים שלהם, כמה אנחנו עוקבים אחרי, לצורך העניין, המחזור החודשי שלהם, ואיך אנחנו גורמים לטיפול להיות יותר מיטיב, יותר אפקטיבי, ואנחנו ממזערים נזקים פוטנציאליים שיכולים להיות. זה מקיף המון דברים. אוקיי, אז בואי רגע ניכנס לתוך הסיפור הזה של באמת ההבדל בין נשים וגברים, ככל שזה נוגע לסיפור הזה. אוקיי. אני רוצה לפני זה לעשות איזשהו דיסקליימר.

אנחנו מדברים על נשים וגברים, גם עברית, כאמור, שפה מאוד מאוד בינארית, וחשוב לי להדגיש את זה שיש הבדל בין מין למגדר. ספציפית פה, באנגלית זה קצת יותר קל לעשות את זה, כי זה הבדל בין women and females, שהוא קצת יותר מדעי וקונקרטי. אנחנו כרגע מדברים על כל מי שיש לה רחם, אוקיי? מהבחינה הזאת. אז כן, באמת רוב המחקרים לא מייצגים נשים, בצורה באמת גורפת, ואנחנו יודעים ששיעורי דיכאון ו-PTSD וכולי באמת נמצאים אצל נשים ברמה הרבה הרבה הרבה יותר גבוהה. אחד הדברים שאנחנו מטיפים להם באמת זה העניין הזה של הביולוגיה המותאם, הצורך בפרוטוקולים שהם מותאמים מגדר ביולוגי, כן, כאילו, למי שנולדת אישה. ואחד ההורמונים שבאמת משחקים פה תפקיד זה אסטרוגן. עכשיו, כולם שמעו על זה, כן, וכזה חושבים בדרך כלל, אה, אסטרוגן זה הורמון נשי. זה נשי, כאילו זה מה שנמצא להם בראש, זה לא מאה אחוז לא נכון, יש מעגל שלם של הורמונים וחומרים שנמצאים אצלנו בגוף בצורה מעגלית,

שקשורים בתחום הזה של המחזור החודשי, שזה, לא ניכנס לזה עכשיו, אבל זה גם כן לכשעצמו עולם מופלא, אפשר להתרכז ספציפית באסטרוגן שאנחנו מדברים עליו, והקשר בינו לבין סרוטונין, שזה גם כן חומר שאנחנו יודעים שמקושר אצלנו, אה, תחושה טובה. מה האינטראקציה ביניהם? מה המערכת יחסים ביניהם? ואיך זה בכלל קשור לפסיכדליה? אז בגדול אסטרוגן בין השאר הוא משפיע על ביטוי של רצפטור שנקרא 5HT2A. רצפטור זה איזושהי מולקולה שנמצאת על פני התא ומכניסה ומוציאה חומרים, כן? בצורה הכי פשטנית. אה... אז הוא משפיע על הביטוי הזה. הרצפטורים האלה הם גם קשורים בעיבוד של חומרים פסיכדליים קלאסיים. כשאנחנו מדברים על פסילוסיבין ואנחנו מדברים על LSD, DMT וחומרים מהמשפחה הזאתי, הם הרצפטור הזה, ה-5HT2A, הוא באמת הרצפטור העיקרי שקשור בפעילות הזאתי, וזה גם, יש גם קשר גם של ביטוי של אזורים יותר פעילים במוח,

וזה משפיע באמת על כל הגוף. ואסטרוגן מאוד מאוד משפיע על זה גם כן. עכשיו, אז זה כבר איזושהי מערכת יחסים שהיא מאוד מעניינת, כי אתה אומר, בסדר, זה לא רק איזשהו חומר ורצפטור, זה חומר, רצפטור, והופה, יש לי עוד הורמון שמאוד מאוד קשור לזה. ומה שמעניין עם אסטרוגן, זה שכידוע לכולנו, הוא משתנה לאורך החודש. הביטוי שלו משתנה לאורך החודש. ולא רק שהוא משתנה לאורך החודש, הוא משתנה, המופע שלו משתנה לאורך חייה של מי שהיא בעלת רחם, נכון? הרמות, כמות האסטרוגן שיש לנו כשאני בת 20, לעומת כשאני בת 40, שונות לגמרי. מה שאומר, פוטנציאלית, ויש לזה גם ביטויים, מחקרים ראשוניים ואנקדוטליים, שהתגובות של נשים לחומרים פסיכדליים על פני החודש משתנות. גם אם אנחנו מדברים על הדברים האלה. אז בגיל 20, בדיוק כשקיבלתי מחזור, זה יכול להיות שונה לגמרי מגיל 40, כשאני בדיוק באמצע... בשלב של פרי-מנופוז, או זה, כן, כן, לגמרי, לגמרי, חד משמעית. ויש לזה השלכות שהן באמת,

כשאנחנו מדברים עכשיו על טיפול פסיכדלי ספציפי, כן, ובואו נסתכל באמת על התמונה הזאת של שני מטפלים, ואישה שעכשיו רוצה לגשת לאיזשהו אירוע טראומטי מהעבר שלה שמשפיע על איכות חייה כיום, ואנחנו ניגשים לטיפול הפסיכדלי הזה לפי הפרוטוקולים ולפי הכל. אם אנחנו לא יודעים את הקשר בין המחזור החודשי או השלב הזה שהיא נמצאת בו בחייה, והטיפול שניתן לה, אז בואו נגיד, במקרה הכי טוב, כן, אז זה אולי יהיה קצת פחות אפקטיבי, ובמקרה הכי גרוע זה יכול להיות מסוכן. כי יכול להיות... האסטרוגל הוא מעודד, הוא עוצר, מה הוא עושה? הוא משפל כל מיני דברים שם. בגדול, כאילו יש איזושהי גישה שגם לי, נורא נורא קשה לי להגיד את זה בצורה בטוחה, כי באמת אין לנו מספיק ידע, וזה אחד הדברים שאני נורא מטיפה עליו, אנחנו צריכים לחקור את זה יותר, אבל בגדול הגישה היא בכללי, ואני מאוד מאוד אשמח, אגב, אם מישהו מהמאזינים יכול לסתור אותי על זה, אני אשמח לעוד מחקרים שאולי אני לא מודעת אליהם, כאילו כמה שיש יותר ביטוי של אסטרוגן אז כביכול אנחנו יותר רגישות במרכאות כפולות להשפעה הפסיכדלית. עכשיו זה גם כן נורא אינדיבידואלי, ואני גם רוצה להגיד, אגב,

אני אישית, אני יכולה לספר אנקדוטה שקרתה לי בכלל איך כאילו כל העולם הזה... ברור. בשנת 2019 היה המחקר הכי גדול שנעשה עד היום על מייקרודוזינג. מייקרודוזינג, הרעיון של נטילת חומרים פסיכדליים בכמויות מאוד מאוד קטנות, סופרספצ'ואל, כאילו אתה לא אמור להבין או להרגיש את ההשפעה של טריפ או במינון יותר גבוה. אתה אמור להיות מסוגל ללכת לעבודה ולתפקד כרגיל. חד משמעית, אני קוראת לזה כמויות של לקרוא מיילים. זה הסף. וכמו נבדקת טובה, אני ניהלתי אומן מעקב, וכל יום, ובדקתי באמת איך אני מרגישה ואיך אני מרגישה בימים שאני לוקחת את הדו... פטריות מכילות סילוסיבין. אוקיי. אני ספציפית, כי אני ישהיה שם הכל, כאילו אנשים יכלו לדווח על מה שהם רוצים. זה היה דיווח עצמי. אה, אוקיי. מחקר שכמעט 9,000 איש השתתפו בו, אגב, מכל העולם. איך לוקחים, סליחה שאני שואל, אבל איך לוקחים מייקרו-דוזינג של... אתה גורס את זה במגרסה מיוחדת ושוקל את זה במשקל מאוד מאוד עדין. וואו, אה, אז גם אתם צריכים לעשות על עצמכם את ה...

חד משמעית, אני קודם כול בודקת את עצמי. אוקיי. עולם של מחקר. כי לא לקחו את הפטריות והפכו את זה לאיזושהי אבקה, משהו יותר זמין? אתה יכול להפוך את זה לאבקה אם אתה רוצה. הרעיון הוא לקחת חתיכות קטנות. יש גם, כאילו, התיאוריה אומרת שחלקים שונים של אותה פטריה לא יכילו את אותה כמות של פסילוסיבין, וגם פטריות מאותו באץ' לא יכילו את אותה כמות, ושלא לדבר בין באצ'ים שונים ובין זנים שונים. אז יש איזשהו עיקרון של הומוגנזה וזה. עזוב, לא ניכנס לזה. כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. בסדר. אני הולכת לפי איזשהו פרוטוקול ספציפי. רגע, לא בטוח עוד שאנחנו בכלל אומרים לאף אחד לעשות את זה, כי את צריכה לספר לנו מה היה במחקר. זה היה מאוד מעניין. רגע, מה את, איך זה השפיע עלייך? כן, רגע, אז אני ניהלתי אומן מעקב כזה, ופתאום אני שמה לב שבאמת כל כמה שבועות אני מה זה מרגישה את זה חזק. ואז זכרתי רגע להסתכל שנייה מה קורה פה. מעניין מאוד, כמובן שזה היה קשור למחזור החודשי שלי, וזה כבר גרם לי להסתכל, אוקיי, אז אפשר עכשיו לתרום את זה שהמופע הנפשי של המחזור החודשי הוא גם ככה, אתה יודע,

הופך אותי לרגישה יותר, עצבנית יותר, לא יודעת, what the, כל התופעות. אני אפילו לא פותח את השפתיים, מפחד. מצוין, טוב. אל תפחד, אל תפחד, אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר על זה. אני חושבת שזה ממש חשוב לדבר על הדברים האלה, ואני חושבת שגברים צריכים קצת פחות להיבהל מזה, אני חושבת להפך, אני חושבת שהבעיה היא שיש דברים... אני חושב שאנחנו עברנו תקופה ארוכה שהסבירו לנו שכדאי לנו להיבהל מזה, אז אולי טוב שאנחנו נבהלים. אני אגיד לך את האמת, יש גם איזושהי מצגת שאני עושה כאילו בדיוק על הנושא הזה, וכמה דברים שפשוט לא, לדעתי באמת, פשוט צריך ללמוד בבית ספר. לא מלמדים ילדים, אני לא מדברת איתי חיים מבוגרות, לא מלמדים ילדים, מה זה אומר בכלל, מה זה הדבר הזה, רק יודעים לפחד מזה. כן. אוי, מחזור, אוי, וסת, אוי, וכולם כזה, לא. כאילו, אפשר שנייה לקבל את זה ולהכיל את זה, ולהבין שהעולם הזה הוא מורכב. כן. ולעבוד עם מה שיש, כן, הרתיעה הזאת, הפחד, ה-resistance, אני חושבת שזה הבעיה, כן? קיצר, אז שמתי לב שדברים משתנים.

וכן, נכון, כמובן שכאילו, המערכת ההורמונלית שלי משתנה מסביב לחודש, אבל אז אתה זורק עוד חומרים פסיכדליים לתוך העניין הזה, רגע, קורה שם עכשיו משהו אחר לגמרי. וזה נורא מעניין להסתכל על זה, כן? כי אני רואה את זה על עצמי, ואני רואה את זה על החברות שלי, ואני גם מדברת עם כל מיני נשים שעושות כל מיני דברים בעולם הזה, ואנחנו יודעות כולנו שקורה שם משהו. ויש איזשהו קשר, ועדיין העולם המדעי המודרני מעדיף ככה לעצום עיניים ולא להסתכל על זה, ומעדיפים לא לחקור את זה ולא לבדוק את זה. וזו הסיבה שאני עושה מה שאני עושה, בין השאר. אבל מה כזה קשה, מה כזה קשה לעולם המודרני והמדעי, עם כל התסבוכים והנוסחאות והזה, מה כזה קשה לשאול את האישה איפה היא ביום שלה במחזור, ולהוסיף את זה כעוד פרמטר. או, חד משמעית, כאילו במילה אחת, פטריארכיה. הנה זה יצא. חבל שזה יצא. אבל באמת, זאת אומרת... אני אגיד לך מה, זה עוד... לא, אבל את מתכוונת, התכוונת להגיד,

זה קצת קשה, או התכוונת להגיד, אתה צודק, זה ממש לא קשה, ואני לא מבינה למה... זה לא קשה, זה לא קשה, ואני חושבת שרוב האנשים מסתכלים על האלמנט הזה של העולם ההורמונלי והקשר שלו עם פסיכדליה כעוד סיבוך. תראה, בוא נשים את זה על השולחן, כן? טיפול באמצעות פסיכדלים זה עדיין לא משהו חוקי, זה עדיין משהו שנאבקים לאשר אותו, זה עדיין משהו שאנחנו צריכים לשכנע את הרשויות הרגולטוריות שהוא אפקטיבי והוא טוב, הוא יותר טוב מהטיפול שיש כרגע בשוק, והוא יותר טוב כרגע למחלות האלה ואלה ואלה. יש המון המון אלמנטים שנכנסים לזה, אגב, גם המון כסף מעורב בדבר הזה, כן? אנחנו מדברים פה על ים כסף ארגזים כאילו של אנשים שמפסידים או מרוויחים מזה. ואז אתה מתחיל להכניס לשם עוד כל מיני אלמנטים ופקטורים שהם כל כך לא צפויים, ואני אומרת את זה במרכאות כפולות ומכופלות, ואין מספיק גלגולי עיניים בעולם בשביל המשפט הזה, כמו פלנקשואיישנס, כן, הורמונליים, ונשים בשלבים שונים של החיים שלהם, והשילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון ועוד כל מיני הורמונים שקשורים בזה,

ומה קורה כאן, ומה קורה פה, ומה קורה כאן, ואתה יודע, אנשים מתחרפנים, כאילו, רגע, עדיף שלא, בואו לא נדבר על זה בכלל, כן? אז עושים טובה שבכלל מגדירים מין, או כאילו בכלל בתור איזשהו פקטור בדבר הזה. יש אגב מחקרים אסכדליים שלא כוללים נשים, בכלל. לא תגיד אחוז קטן ולא מייצג, בכלל. הלו, אנחנו 51% מהאוכלוסייה. איך אמרתי שאני מפסיקה להיות הפמיניסטית הזוהמת, ואני אהייתי פמיניסטית זוהמת. לא נורא, אבל אני רק רוצה להגיד, כמי שמהצד, בלי קשר לנשים, יש הרי דייברסיטי מטורף גם בתוך גברים. אני וחברים שלי, אין לנו את אותם, כאילו, הורמונים בעצמנו, נכון? כאילו, יש כאלה שטבעית הם תמיד יותר מחויכים, ויש כאלה שטבעית הם קצת יותר מדוכאים. נכון. כאילו, גם אנחנו עם עצמנו די מפוזרים לגמרי. חד משמעית. אז מה לוקחים? רק גברים לבנים מאותה משפחה אחת? אתה מכיר את התיאוריה הזאת שגם לגברים יש מחזור חודשי, אבל שהוא מתפרס על פני יותר זמן?

לא. כן, כאילו, שמעתי את זה, אני לא יודעת כמה זה מבוסס. שוב, אנקדוטה אני... אבל לא מזמן למדתי שיש לגברים גיל מעבר. כן. הוא פשוט... הוא הרבה יותר הדרגתי. הוא הרבה יותר הדרגתי והוא יותר איטי, ואצל נשים זה כאילו בום. זה פשוט יום אחד. כן. ואז תהיתי על הקטע, אני גם אהיה לרגע במשחק הפמיניסטית הזועמת. למה למנופאוזה? למה זה מתחיל ב-man? אבל... סתם, סתם. בדיחת אבא. אוקיי, אז את אומרת, זה לא סבבה וזה לא מוצדק, אבל כאילו זה התירוץ המקובל, ואפשר להבין למה זה התירוץ המקובל, או לא לקבל את זה, אבל אפשר להבין מאיפה זה הגיע לפחות. כן. ו... אוקיי, אז זה נושא אחד בנשים ופסיכדליה. אגב, בשנים שאחרי, נגיד שאת או מישהי שאת מכירה,

לקחתם, אחרי שהבנתם את הדבר האנקדוטלי הזה שקרה לכם, המייקרו-דוזינג, ועכשיו יצא לכן, או לא יצא לכן, או לחברותיכן, לקחת דוזינג שהוא לא מייקרו. קורה לפעמים. קורה לפעמים. אז האם הגעת מזה לאיזושהי מסקנה להקפיד כן או לא לעשות את זה ביום מסוים, או כן או לא להוריד בכמויות? חד משמעית. כן. כן, ואני, שוב, אני יכולה רק לדבר על עצמי ועל ניסיון של חברות שלנו, שכרגע זה גם באיזושהי רמה, גם אפשר להגיד שזה עדיין אנקדוטלי, כן? זה כאילו, אוקיי, אני יודעת שאני ביום כך וכך מול הווסת שלי, מה אני לוקחת, כמה אני לוקחת, זה איזשהו פקטור שאני מכניסה לשיקול. אגב, הרבה פעמים זה בכלל בא רטרואקטיבית, זה כזה רק אחרי, אני כזה, וואי, איזה חזק זה היה, למה זה היה כזה חזק? אה, כי אני ביום השלישי, כאילו, כזה רק רטרוספקט, שזה גם מצחיק. בכלל, אגב, אני כל פעם מופתעת מכמה נשים לא עוקבות אחרי המחזור החודשי שלהן, כאילו, יש המון אפליקציות לעשות את זה, ועדיין, זה ממש מעט, כאילו,

זה גם עוד איזשהו פקטור, נגיד, אנחנו עכשיו מתכננות, יש כל מיני פרויקטים שאני מעורבת בהם, גם כן מסביב לעולם הזה של המחקר, ונשים ספציפית בעולם הזה של פסיכדליה, ואנחנו נאבקות שם עם כל מיני שאלות כזה. טוב, אוקיי, אז נשים צריכות לעקוב אחרי המחזור שלהן, כדי שכאילו נוכל לברר איזשהו קשר, ואז זה כזה, רגע, איך גורמים להם בכלל לעקוב אחרי המחזור שלהם? לי זה נראה נורא טבעי, לי זה נראה נורא ברור. אפליקציה, לא? כן, יש המון אפליקציות, יש טבעות, יש שעונים, יש מחשבים, די, אנחנו כולנו, חוץ מאיזה, לא יודעת, אה... שבב שתקוע לנו בתוך המוח, כאילו, באמת, אין תירוצים כבר, כאילו, לא לעשות דברים כאלה, ועדיין זה קורה המון. אמ... אז אתה יודע, זה גם איזשהו עולם, אה... עדיין יש, כאילו, מין קשר שתיקה מסביב לזה, זה איזשהו משהו תרבותי כזה, לא לדבר על זה, לא אה... להסתיר את זה, לא... אז אה... יש פה גם איזשהו סוג של מהפכה, אני מרגישה, חברתית ותרבותית, שגם באה ביחד עם זה, כן? זה איזושהי תנועה כזאת, היא פמיניסטית בתוך העולם הזה. אגב, יש גם, יש כל מיני, הם קוראים לזה

סייקדליק פמיניזם או נרקו פמיניזם, כאילו, ממש שם לתנועה כזאת שקמה של אנשים, וכאילו, יש שאלה היותר פוקוס ויותר דגש על החוויה הנשית, הנקבית, הרחמית, הווטאבר, בתוך העולם הזה של הפסיכדליה, אז גם כן. נישה בתוך הנישה בתוך הנישה. אוקיי, ומעבר לעניין של המחזור, איזה עוד קשרים יש בין הנשים ופסיכדליה? אז גם, כמו שהזכרנו קודם, המופע הזה באמת של PTSD, חרדה ודיכאון שהוא הרבה הרבה יותר נפוץ אצל נשים. אגב, כשאנחנו מדברים גם על פסיכדליה, בתור טיפול שיכול לעזור לאינדיקציות הנפשיות הפסיכולוגיות האלה, אנחנו רואים, לדוגמה, בגיל המעבר, כשנשים נכנסות לפרי מנופוז וגם מנופוז, אז יש באמת, גם בגלל הירידה באסטרוגן, בין השאר זה קשור גם בירידה בסירוטונין, וזה קשור גם כן בהופעות של דיכאון יותר וחרדה, ואנחנו רואים כל מיני תהפוכות נפשיות שקרות אצל נשים בגלל זה. זה נשמע דווקא הכר הכי טוב לעשות עליו ניסויים. חד משמעית, מאה אחוז, לגמרי. נשמע כאילו מצאנו את הקהל שעליו...

כן, נכון מאוד, נכון מאוד. חלק מהפרויקטים שאני מעורבת בהם כרגע זה גם כן ממש ממש ממש מסביב לעולם הזה. אני חושבת שגם עכשיו קצת העולם המדעי הרפואי, וסליחה על הציניות שלי, כן, מבין את הפוטנציאל הכלכלי, כי פתאום הדור הזה כאילו כבר מתחיל להתבגר, מתחיל, כאילו אנחנו מתבגרות בחסד וביופי ובחן, ויותר ויותר נשים מדברות ועוברות את גיל המעבר בצורה, ומדברות על הסימפטומים של זה, כן, ועל טיפולים שיכולים להועיל, ואז פתאום באמת העולם הזה של פסיכדריה נכנס מאוד מאוד מאוד חזק. פתאום כזה אומרות, אחת אומרת לחברתה, תקשיבי. כמה זה נפוץ בארץ? מאוד, הרבה יותר ממה שאתה חושב. אני לא יודע אפילו כמה אני חושב, כמה זה הרבה יותר. תראה, אתה יודע, אני נמצאת במעגלים מאוד ספציפיים. במרקר לא מפרסמים את המספרים האלה. בוא אני אגיד לך, אני אתן לך איזושהי אנקדוטה, כן, ומתוך זה תבין לבד. אז הזכרתי שאני עובדת בין השאר עכשיו על איזשהו פרויקט נטורליסטי, שאנחנו בודקים השפעות של פטריות שמכילות פסילוסיבין על אנשים שהולכים לטקסים. ובין השאר, יש גם קבוצת ביקורת של אנשים שבאמת לא לוקחים בכלל חומרים פסיכדליים ונמנעים לחלוטין מהעולם הזה במשך שבעה חודשים, זה מה שאנחנו מחפשים.

אין לי חברים שיכולים להשתתף בקבוצת ביקורת הזאת, כאילו זה הרמה, לא מעגל ראשון, לא מעגל שני, לא מעגל שלישי, זה היה ממש מטורף, ואנחנו ממש מחפשים אנשים שישתתפו. אגב, אם יש מאזינים שרוצים להשתתף בקבוצת ביקורת של המחקר שלנו, אני גם כן אצרף פה את הדברים. כן, אני קורא לכל המאזינים והמאזינות שלא צורכים חומרים פסיכודליים במשך לפחות שבעה חודשים, ליצור קשר, כן. אני לא יודע אם זה אנקדוטה על המספר או אנקדוטה עלייך יותר, אבל זה נשמע כאילו. לא, ברור שאתה יודע, אני מה שנקרא, איך קוראים לזה? לא מייצגת. אקספקטנצי בייס. כן, אני באיזושהי אוכלוסייה באמת לא הכי מייצגת, אבל זה באמת מעניין לראות את זה, אתה יודע. תגידי, ב-2019 היה את המחקר הכי גדול בעולם על מייקרו דויזינג. כן. סיפרת לנו את זה, מה יצא במחקר? כי אני שמעתי שמועות שגילו שזה לא עושה כלום. וואי, יש לי הרצאה שלמה רק על הנושא הזה של מייקרו דוזינג, אני יכולה גם להרחיב על זה שעות.

התחום של מייקרו דוזינג, המחקר שיש כרגע היום, הוא מתחלק מאוד לשניים. מצד אחד יש לנו מחקרים, מה שנקרא Observational ו-Self Reported, שזה אומר שאנשים פשוט מדווחים על החוויות שלהם, תחת המייקרו דוזינג, ויש לנו את העולם השני של מה שנקרא Randomized controlled trials, כאילו מחקרים שבודקים מול פלסבו או מול כלום, כאילו, והם double-blinded, כאילו אנשים לא יודעים מה הם לוקחים. יש דרך לעשות את זה גם במייקרו דוז. וזה מדהים כמה שזה חד-ערכי לגמרי, כי ברגע שאנשים מדווחים על החוויות שלהם, כמו המחקר שאני השתתפתי בו, שזה כאמור כמה אלפי אנשים מכל העולם, וואו, תוצאות מדהימות. כאילו, ממש אנשים אומרים, היה לי אחלה, היה לי מדהים, השתפרתי בכל המדדים, וגם, אגב, ונותנים להם מדדים אובייקטיביים והם עדיין משתפרים בהם, כן? כאילו, ממש מראים שיפור ומראים מגמה של שינוי חיובי. איזה מדדים? משהו על עם כמה דקות היית מפוקס על העבודה? זה כל מיני, יש קודם כל חוויות אישיות, כאילו, איך אני מרגישה היום, הפוקוס, כן, אגב, פוקוס, למשל, זה מדד טוב, וכשאני עשיתי את המחקר הזה של מייקרו דוז מי, אז עושים טאפינג,

זה מה זה מגניב, זה, אתה מקליק עם האצבעות נורא נורא מהר על כזה נקודות מעבבות על המסך, כן, וזה איזשהו אינדיקטור לבריאות מוחית, וכאילו, וגם, זה איזשהו סמן מוקדם מסתבר גם למחלות נוירו-דגנרטיביות, זה משהו ממש נחמד, ויש דרך לבדוק את זה מרחוק. וכל מיני מדדים אישיים, כן? כמה אני מפוקסת היום, כמה אני שמחה, איך אני מרגישה מסולם של 1 עד 10, בכאב למשל, אתה יודע, כל מיני דברים שאפשר לדווח עליהם, וכשעושים את זה בדאבל בליינד, אין שינוי מהותי בין קבוצות. אז רגע, למי שהיה לו קשה לעקוב, נראה אם הבנתי. אני אחזור על דברייך ואת תתקני אותי, אם טעיתי. את אומרת, כשביקשו, כשעשו מחקר של מייקרודוזינג, אבל אמרו לאנשים, תדווחו על עצמכם, ואתם יודעים שאתם לוקחים באמת מייקרודוזינג, התוצאות אמרו, מייקרודוזינג זה עובד, זה משפר, אני יותר מפוקסת, או שמחה, או וואטאבר. כשעשו דאבל בליינדד,

שלא כל כך הבנתי למה זה דאבל בליינדד, אבל לא משנה כרגע, כדי שלא נאבד רגע את חוט המחשבה, הם לא ידעו האם הם לוקחים פלסיבו או זה, ושאלו אותם, אתה יותר שמח או מפוקס, או וואטאבר, אז היה נראה שבעצם אין הבדל. כן, חד משמעית, אתה צודק, אמרתי דאבל בליינד, התכוונתי לבליינדד, כאילו אני פשוט רגילה לדבר על דאבל בליינד פלסיבו קונטרול טריאלס, וזה כאילו... מה זה דאבל בליינדד? דאבל בליינד זה אומר שאם אתה המטופל ואני המטפלת, אף אחד מאיתנו לא יודע מה אתה לוקח. אה, איזה מגניב, שגם לא תרמזי לי כזה בקריצה. בדיוק, או שאני לא אכוון אותך לאיזה שהן תוצאות ספציפיות, כי אני יודעת מה קורה. ניס, אהבתי מאוד. אוקיי, מה המסקנה שלך? כאילו, לא בתור אחת שהייתה באנקדוטה שלקחה, אלא בתור אחת שהייתה אחראית על צוות אירופאי של המחקר, ומתעסקת במחקרים קליניים, ואמורה לייצג את המדע. כן, זו שאלה ממש טובה, כי אני באמת מרגישה שאני מהלכת על קו התפר הזה שבין שתי העולמות.

שמצד אחד אני חלק מהקהילה הזאת, ואני, אתה יודע, בעולם של הפסיכדלי, הרבה לפני שהתחלתי לעבוד על מחקרים קליניים, אבל אני מאוד מאמינה בפוטנציאל התרפויטי של הטיפולים האלה, אבל אני חושבת, כפי שאמרתי קודם, שזה מאוד מאוד חשוב לתת מקום לעולם המדעי הרגולטורי בשביל לאפשר את הגישה היותר קלינית, היותר פרמקולוגית, היותר רפואית לאנשים שבאמת זה פשוט יותר יכול להתאים להם. אז באמת צריך לעשות את זה בצורה מאוד זהירה. אני אישית חושבת שבכלל העולם המדעי, ה-FDA וכל הרשויות הרגולטוריות, אני חושבת שהן לא הכי ערוכות להבין בכלל את הערוכות עם ע' וכ', כן? הם לא כל כך ערוכים להבין את הקונספט בכלל, שכשאנחנו מדברים על חומרים פסיכדליים, על הרחבת תודעה, ואני חושבת שבכלל המדדים שלהם כיום להבין האם טיפול עובד או לא עובד, הם יכולים להיות קצת יותר מדויקים, לדעתי, בגלל זה ספציפית כשמדברים על מייקרו-דוזינג. אגב, גם מאוד חשוב... סליחה, רגע, זה שאת

מאמינה, או עזבי, מאמינה זה כאילו לזלזל. ראית במו עינייך שזה עובד בכמויות, נקרא לזה, שוב, אני לא כל כך בקי בזה, אבל נגיד שמישהו לוקח 4 גרם פסילוסיבין, וזה עובד עליו, וראית אותו מטופל ב... לא יודע מה, בחרדה או דיכאון, וראית שיוצא בן אדם שעבר משהו טוב. זה לא אומר שבהכרח את תאמיני שאם הוא לוקח 4 גרם, מיליגרם, זה צריך לעבוד עליו. זאת אומרת, את מבינה? כן. זה כמו הומאופתיה, אני לא יודע מה את חושבת על הומאופתיה. יפה, וזה גם לא... מה את חושבת על הומאופתיה? אני אקח את זה לכיוון אחר רגע, ונדבר על משהו, על אלמנט אחר, ואז תשליך מתוך זה על מה אני חושבת על הומאופתיה, אוקיי? כשאנחנו מדברים ספציפית על מייקרו-דוזינג, אני חושבת שיש, וזה נכון גם לגבי טיפול בחומרים פסיכדליים בכמויות יותר גבוהות. יש את העולם הזה של נוירופלסטיסיות,

אם שמעת את המונח הזה קודם, שבעצם אומר, פעם חשבו שהמוח שלך זה מי שאתה, ככה נולדת, ככה תישאר, לא מלמדים כלב זקן, תעלולים חדשים, זה נשמע יותר טוב באנגלית, כן? והיום אנחנו יודעים שזה לא ככה, ואנחנו לחלוטין יכולים לתכנת את המוח שלנו מחדש, אנחנו יכולים לעשות לו reset, כאילו במקרים מסוימים, באמצעות חומרים פסיכדליים. והחלק באמת הכי חשוב כשמדובר בטיפול בפסיכדליה, זה לא בהכרח מה קורה בסשן עצמו, שהוא קריטי, מה שקורה אחר כך, זה חלון ההזדמנויות הזה שהמוח נמצא במצב שהוא יותר גמיש ופלסטי, ואז אתה ממש מתכנת אותו מחדש, אתה מייצר שם מעקפים חדשים. והתיאוריה אומרת שגם מייקרודוזים, גם בכמויות מאוד מאוד קטנות, אתה עדיין פותח את חלון ההזדמנויות הזה. הוא אולי יהיה יותר קטן, הוא אולי ייקח לך יותר זמן לעבוד עליו, אבל הוא עדיין קיים. הבנתי. ביומרקרים לנוירופלסטיסיות זה עולם אחר, אני לא יודעת עדיין איך אנחנו מראים את זה ברמה הביולוגית, שזה גם, אני יודעת שיש עכשיו איזשהו מחקר שמתחיל ב-EEG,

שבודקים כאילו את המוח של אנשים כזה לפני, זה מעניין לראות את זה. אז הפתח הזה הוא קיים. עכשיו, כשאנחנו מדברים על הומאופתיה, כן, אני לא יודעת כמה חומרים פעילים יש שם. אני לא הצלחתי לנחש מה את חושבת על הומאופתיה. אני לא יודעת, אני לא יודעת. אני כן יודעת שיש הרבה מאוד, כשאנחנו מדברים על פלסבו אפקט, כן, שאני חושבת שזה משהו שהוא בהומאופתיה אלמנט מאוד מאוד חזק, כשבן אדם מאמין שהוא לוקח משהו, ואז נוצרת איזושהי תגובה. עכשיו, הפלסבו אפקט הזה, אגב, אנחנו ראינו את זה גם במחקרים של מייקרו-דוזינג, הבליינדד, כאילו אלה שהם בסמיות, אנשים ממש מדווחים שם, וואו, זה, you put spirituality in a pill, יש לי ממש ציטוטים כאילו ממחקרים, אתה נגנב, שממש, כאילו, אנשים מאמינים בזה ברמה שהיא, וואו, אז, תראה, אז יש לי איזשהו טייק פרטני על הדבר הזה, וספציפית על העולם של מייקרו-דוזינג, וכאן אני גם מסייגת את זה מאוד, כי כל עוד אנחנו משתמשים בזה בשביל, לא, אני גם רוצה להגיד איזה משהו, שגם רוב האנשים שמגיעים למחקרי מייקרו-דוזינג, גם מלכתחילה איזושהי אוכלוסייה שהיא יותר מיודעת פסיכדריה,

והם גם ככה מנוסים, או רוצים להתנסות. ובטח במקרה שאת דיברת על דיווח עצמי. בדיוק. מי עושה דיווח עצמי על זה? מי שמאמין בזה, אז בטח שהמחקר יצא שזה עובד. זה גם נכון, אמ... ו... ובאמת על ה... אז כאילו גם יש את העולם הזה שזה גם אוכלוסייה, גם שהיא מאוד מאוד ספציפית, וגם יש לי איזשהו טייק אישי על זה שאם אנחנו לוקחים מייקרו-דוזינג בשביל, אתה יודע, ה-wellness, או באופן כללי להרגיש יותר טוב, אני לא מדברת עכשיו על הפרעות באמת חמורות, כאילו, אני לא מדברת על דיכאון מג'ורי, כאילו, לא יודעת, הפרעות PTSD ממש חמורות, אתה יודע, לא מאפשרות לבן אדם לעבוד, לנהל מערכות יחסים, כאילו, אני מדברת בקטנה, כן, גם במרכאות כפולות, כן, כי אני חושבת שלהרגיש טוב זה המון. אז אם אין איזושהי אינדיקציה קלינית, רפואית וזה, מה אכפת לי? זה כאילו, המחקר מראה לי שכן או לא. אם אני מרגישה יותר טוב בסופו של דבר, וואלה, מעולה, יופי. ואני, בתקופה הראשונה שעשיתי מייקרו-דוזינג, אגב, אני מגדירה את עצמי עד היום, טלי ורז'ן 2.0, כאילו, ממש, היה לי אחלה, הייתי חברה טובה, הייתי טובה בעבודה, עשיתי מלא מלא דברים טובים, התאמנתי כל יום, אכלתי מדהים, הייתי, ניהלתי יומן של איך אני מרגישה, ממש אחלה.

עבד, לא עבד, המוח שלי השתנה בעקבות זה, לא השתנה בעקבות זה, האמנתי שזה עובד, ובגלל זה זה עבד, לא מעניין אותי, זה היה אחלה. כל זאת אינו מהווה ייעוץ מקצועי, קליני, רפואי, אינני תראפיסטית, אינני מטפלת, משום צורה, אינני רופאה. כל הנאמר בפודקאסט הזה הוא על דעתי האישית. ולכאורה. ולכאורה, וכן, לא, אני מרגישה שזה דיסקלמר שכזה צריך, אני צריכה לעשות כל פעם כשאני מדברת על חומרים פסיכדליים. כי מה, כי מישהו יבוא ל... מי יכול לתבוע אותך? זה לא עניין של לתבוע, אני לא רוצה ש... אתה יודע, אנשים יקבלו כל מיני רעיונות. אה, נכון. כי אני אומרת שלי זה עבד. אז רק תגידי, במיקרו, אהמ.. is it really micro? נשמע שזה לא באמת מיקרו. אה, זה גם נורא מעניין. כי מיקרו זה, מה זה, מיליונית? כאילו, מה זה מיקרו? זה, זה, לא, ההגדרה היא כאילו עשירית, עשירית מהכמות שנדרשת בשביל הרגשה של אפקט. אז זה מילי, זה לא מיקרו, כאילו, מה, מדברים על זה מיקרו דוזים, כי זה בקטנה, כאילו בקטנה. כן, אבל אני חושב שזה ה... אני חושב ש... אני חושב שלא חשבו על זה, אבל...

לשנות את המינוח. הרבה זמן אני חושב שהמינוח הוא בעייתי. מעניין. ובגלל זה, תראי מה לי זה הביא, את המילה הומאופתיה. כן. שהיא באמת, טוב, אני מנסה כל הזמן להסתיר את דעתי על הומאופתיה, אבל בהומאופתיה מדובר במיקרו, כמויות של מיקרו, של מיקרו, של אה, של אה, לא חשוב. תגידי, אם מישהו רוצה להבין יותר בתחום. איזה מהם? דיברנו על מלא דברים. לא, בתחום של הטיפולים האלה. אני רגע אקח, כן אבקש ממך לשים את הכובע האחראי, אחרי כל הדיסקליימר ששם. איפה עוד הוא יכול לקרוא, להתעניין וכולי, כדי שהוא לא ייפול בטעות לאיזה חובבן שישים לו מקרו. וואו, אז עכשיו אנחנו מדברים על אנשים שבאמת מעניין אותם פשוט ללמוד יותר על פסיכדליה באופן כללי. לא, על פסיכדליה לצורך טיפולים בדיכאון.

אז פה ממש חשוב לי ככה, קודם כל יש כמה מחקרים שקורים כרגע בארץ, בכמה בתי חולים. אני ממליצה להיכנס לאתר של משרד הבריאות, ספציפית מחקרים קליניים, ותחת חומרים פסיכדליים, יש שם באמת פירוט של הכל. יש כמה ארגונים גם שמתעסקים בזה. אני חושבת שזה ממש ממש חשוב שאנשים יעשו את המחקר שלהם וילמדו ויבינו. המלצות על מטפלים אינני יכולה לתת מסוגות מובנות. אני חושבת שכן, באופן כללי, אנשים צריכים ללמוד כמה שיותר ולדעת כמה שיותר, ויצא לי לדבר עם הרבה אנשים, כאילו, בעיקר אנשים חדשים שאני פוגשת, כן, שכזה אני מספרת לה מה אני עושה, ואז למשל, אה, את יודעת, אני הלכתי ולקחתי פעם, שבע, אז אני כזה, אוקיי, ספרו לי על החוויה שלכם, כאילו, מעניין, זה ליטרלי הנושא המועדף עליי, כאילו, חוויות של אנשים מפסיכדליים, זה דבר שאני תמיד אוהבת לדבר עליו ולשמוע עליו. ואז כזה, יש המון, זה דבר שחוזר על עצמו מלא. כן, אז הייתי במעגל, אוקיי, וכמה לקחת? לא יודע.

זה קורה מלא. אוקיי, ומה ידעת לפני זה? כלום. פשוט אנשים מגיעים, כאילו, עם איזשהו, לא יודעת, רעיון, מחשבה, שאלה, ואני חושבת, באמת, אם יש משהו אחד שהלוואי שאנשים יצאו מהשיחה הזאת שלנו ויקחו איתם, זה באמת ללמוד כמה שיותר ולהבין למה אתם נכנסים. יש המון ערוצי מידע היום, ערוצי מידע לגיטימיים וטובים. ואני חושבת שזה באמת העיקרון הכי חשוב של מזעור נזקים, מה שדיברנו קודם, קודם כל חינוך, כן? כאילו, ידע זה כוח, ובמקרה הזה זה יכול להציל נפשות גם. אז קודם כל ההבנה הזאת, באמת ללמוד ולהבין מה ההשפעות, מה אנחנו רוצים, מה אנחנו מחפשים. גם מאוד מאוד חשוב להבין שזה לא לכל אחד, זה לא מתאים לכולם, וזה ממש ממש ממש לא איזשהו כדור קסם, שזה גם משהו שאני חושבת שלאנשים יש איזשהו רעיון, אוקיי, אני סובלת מכך וכך, אני אקח חומר X והכול יהיה סבבה. סביר להניח שזה לא בהכרח מה שיקרה, כן? זאת אומרת, יכול להיות שכן יהיה איזשהו שיפור,

יכול להיות שאנחנו נראה הטבה, יכול להיות, הרבה מקרים זה באמת, אנחנו למשל, ספציפית המכרש של מפסים מה-PTSD, קרוב ל-70% מהאנשים, אין להם תסמינים של PTSD אחרי שהם סיימו את הטיפול הזה. אגב, למספר חודשים, כי זה מה שאנחנו יודעים שנעשה, ה-Follow-Up, אנחנו לא יודעים מה קורה איתם חמש שנים אחרי, אנחנו עכשיו. כן. אבל מה קורה אחר כך, כן? מה קורה בכלל עם קשרים בחיים, וזה אחת הביקורות שלי, של הממסד כרגע, שספציפית במחקרים פסיכודליים, אין לנו באמת נתונים על follow-up שנעשה לאורך שנים אחר כך, ויש המון המון שינויים שקורים, שהם לאו דווקא הגדרה של הפרעה נפשית כזאת או אחרת. יש לי PTSD, אין לי PTSD, יש לי דיכאון, אין לי דיכאון. מה קורה עם המערכות יחסים שלי? מה קורה עם העבודה שלי? כמה שעות אני ישנה בלילה? מה, איך נראים החיים שלי בכלל, כן? שזה כל מיני, אתה יודע, מילים כמו קהילה, כן? שרגולטורים לא יודעים לדבר על זה, לא מבינים מה זה אומר, ואני חושבת שכל אדם,

די ברור לו שוואלה, זה אלמנט קריטי, כאילו איך אנחנו מחזיקים אחד את השני, כן? מה קורה עם הדבר הזה? זה אף פעם לא דבר שמישהו עובר לבד. אז כן, זה גם כן איזושהי חשבה שלי. תגידי, לקראת סיום, מה? כבר? לא. כבר עברה שעה, אני חייב לשאול אותך רגע. כן. לא דיברנו על זה בכלל. מה הרקע שלך? כאילו, איך הגעת למקום שאת מנהלת או בצוות מנהל של מחקר קליני אירופאי עצום שעוסק בדבר הזה, ואיך זה שאת לא עובדת בחברת תרופות? או, אוקיי. אני חושבת שזה, וואו, זה התחיל, ובכן, הכל מתחיל בגיל שלוש. סתם, אני תמיד רציתי להיות וטרינרית, אני מאוד אוהבת בעלי חיים. והלכתי ללמוד מדעי בעלי החיים, ואז עבדתי במרפאה וטרינרית. מה זה מדעי בעלי החיים? מדעי בעלי החיים, אני מסתכלת, תואר בפקולטה ברחובות.

איזה מגניב. כן, יש תואר כזה. נייס. כן, ואז הבנתי שווטרינרית אני לא אהיה. רגע, זה לימודי וטרינריה? ככה זה נקרא? זה לפני לימודי וטרינריה. לימודי וטרינריה בארץ זה מתואר שני. ואני החלטתי לא להמשיך לבית ספר לווטרינריה, כי עבדתי במרפאה וטרינרית וראיתי מה זה אומר. וזהו, הייתי כזה קצת עבודה, ואז אמרו לי, אה, כאילו נשארתי עם התואר הזה, מה אני יכולה לעשות איתו, דיברו איתי על קורס מחקרים קליניים, איזה נהלים, רגולציה, אמרתי, טוב, יאללה, מעניין, בואו נעשה את זה. והתחלתי לעבוד בתחום הזה של מחקרים קליניים, שעד אז לא ידעתי מה זה, ניסויים בבני אדם, כן. עבדתי בבית חולים, ואז התחלתי לעבוד בחברות רופאות במשך כמה שנים. ובשנת, זה היה 2017, 2018, כן, החלטתי שאני מתחילה לעבוד רק על תרפיות שאני אישית באמת מאמינה בהן, וכן, יש לי,

יש לי את הרעיונות שלי לגבי הממסד הרפואי וביג פארמה ואיך זה נראה, וזהו, התחלתי לעבוד בקנאביס רפואי, שזה באמת צמח מרתק ומעניין. איך אפשר לעבוד בזה? חד משמעית, מחקרים בתחום. אגב, בארץ היו כמה וכמה מרתקים, פרופסור רפי משולם, שאני עכשיו אחד האבות של המדע של המערכת האינדוקונומינואידית, אז הוא ישראלי, כן. אז יש לנו כאן מעצמת קנאביס, וכן, ואז עבדתי בעוד כל מיני חברות בתחום הזה, ואז הגיעה מגפה גלובלית, שאולי שמעת עליה. קצת ישבתי בבית. קורונה. כן. וכזה, חשבתי עם עצמי, טוב, מה הלאה? ואתה יודע, כמו הרבה אנשים אחרים, התחלתי לעשות כל מיני דברים אחרים, כאילו, שעניינו אותי, ובין השאר המחקר מייקרודוזינג, למשל, שהשתתפתי בו, וזה פשוט היה נראה לי מאוד הגיוני, כאילו, אוקיי, פסיכדליה, כאילו, עולם שאני גם חלק ממנו כבר הרבה שנים לפני, דברים שמאוד עניינו אותי, תמיד נורא העסיקו אותי.

יש לי את החוויות הפסיכדליות שלי, אגב, רובן די נוראיות, כאילו, ההתחלה שלי עם העולם הזה הייתה לא פשוטה בכלל. וואלה. כן. אז איך זה שזה המשיך? הוא פשוט נורא סקרן אותי, כאילו, זה היה לי ברור שקורה שם איזה משהו מרתק ומעניין ומטורף ומדהים, כאילו, ואני רוצה ללמוד עליו עוד. אגב, אני למדתי, ככה בכלל הגעתי למאפס, כאילו, זה היה עוד בשנת 2006, שבכלל גיליתי על העבודה שלהם, והתחלתי לעקוב אחריהם ועל הפעילות שלהם, כזה דיברתי על זה גם עם אנשים שעבדתי איתם בזמנו, שכאילו, התחלתי לתרום להם כסף, כזה הרבה שנים לפני שבכלל התחלתי לעבוד שם. כן, הייתה תקופה שאני כזה קצת שילמתי לעצמי את המשכורת באיזשהו ניגוד בגלל זה. וזהו, ואז צצה ההזדמנות הזאת ממאפס אירופ, כאילו, ואני כזה אמרתי, ברור, ג'ימי אנדריקס מזמין אותך לנגן איתו, אתה לא אומר לא. כן. וכן, וככה זה קרה, וזה היה מדהים, באמת, שלב מדהים בקריירה שלי, שגם למדתי המון, למדתי המון על העולם של הספציפית של הפסיכדליה, וגם באמת הייתה לי הזדמנות לעבוד עם אנשים פורצי דרך,

וכאילו, אקטיביסטים. ותגידי מבחוץ, לא החברים שלך שהם גם פסיכונאוטים? פסיכונאוטים, כן. איזה שם מגניב. כן. הורים, דודים, קהילה יותר גדולה, מה עושים עם הסטיגמות? מסבירים להם. פשוט מסבירים. מה המיתוס הכי גרוע שיש לנו על... או מה, כאילו, איפה אנחנו טועים במקום הזה? אני חושבת ש... אני יכולה רק לדבר שוב על עצמי ועל החוויה הפרסונלית שלי, שכשעבדתי שם, ובאמת אנחנו היינו קבוצה של אנשים, אתה יודע, מומחים בתחום שלהם, כאילו, באמת יודעים מה הם עושים. אומנם על קו התפר הזה, שבאמת בין אקטיביזם והרצון בסופו של דבר לעשות את העולם מקום יותר טוב, אבל כולנו, אתה יודע, הגענו מהעולם הזה של הקליניקה, של הפארמה, שכאילו, אקדמיה, זאת אומרת, לא, וזה באמת דבר שאני הייתי נתקלת בו הרבה, כאילו, איך אנחנו מסבירים לאנשים שאנחנו לא חבורת היפים שרוצים שכולם יתמכרו ל-MDMA, כן, או ווטאבר, כל מיני קונספציות כאלה שהיו.

אז מה זה... לדעתי, אגב, שם שהוא לא ממכר. לא, ממש לא. ספציפית זה ש... זה גם, אגב, היה, זה כן, ה-FDA גם רצו שנראה להם שזה הפוטנציאל ההתמכרותי לאורך זמן. כזה, תקשיבו, זה פשוט לא קרה, כאילו, פשוט אנשים לא התמכרו לזה. כזה, וזו גם שאלה שהיא כזה, גם היינו נתקלים בה הרבה, אבל אנשים, אוקיי, אז אולי לא מתמכרים ל-MDMA עצמו, אבל הם מתמכרים להרגשה הטובה, ואז ירצו לעשות את זה הרבה, כן? אגב, שאלה לגיטימית, גם, עוד פעם, אני חוזרת לעולם הזה של מיזור נזקים, ספציפית כשמדברים על MDMA, אבל גם יש כל מיני הנחיות כאלה לגבי חומרים אחרים, זה מולקולה שהיא מאוד מאוד ריאקטיבית לתאים, היא יכולה כן לגרום לאיזשהו הרס תאי, וגם יש המלצות לגבי הדבר הזה, לא לעשות את זה בפרקי זמן, שהם פחות משלושה חודשים, וגם יש פרוטוקול תוספים שמומלץ לקחת עם הדבר הזה, והכי טוב לא לעשות את זה בכלל, בגדול. אם אתה רוצה, כאילו, להימנע מכל תופעות, הלוואי. אז מבחינת כל מיני הסטיגמות, אז כן, היה את הדבר הזה,

ואז אתה יודע, אנחנו נאחזים במדע שכן יש, ובנתונים שכן יש, וגם משימוש תרבותי, וגם, אגב, שימוש מדעי-מחקרי, כאילו, גם בשנות ה-50 וגם בשנות ה-60, הייתה סצנה מאוד מאוד חזקה של ניסויים במחקרים בחומרים פסיכתליים, שהראו תוצאות מדהימות. זאת אומרת, אנחנו יודעים שזה עובד, כן? כן. וזה בעצם האתגר הכי גדול, יש משהו שאתה יודע שהוא עובד, ואז תראה אותו, לפי המדע המודרני ולפי ההנחיות האלה ולפי הרגולציה הזאת, וזה כאילו בגלל זה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. כן, כן. טוב, שמעי, אני מאוד מקווה שהסיפור הזה יתקדם. לא כי יש לי איזושהי נטייה ספציפית, אלא כי אני יוצא לקחת תרופות, ואני יכול להגיד לך, בתור בן אדם שלוקח תרופות מדי פעם, זה לא עובד כזה, ה-AI, זה עובד, לפעמים עובד, לפעמים לא עובד, כאילו, זה לא שאת מבינה, זה לא שהעולם שהוא כבר כן regulated, הוא מין איזה משהו מטורף.

כן. בדרך כלל, שוב, יש לפעמים דברים, הם מצילי חיים וזה, אבל בדרך כלל, זה מין כזה, לפעמים עובד, לפעמים לא עובד, לפעמים זה מרגיש לי כמו מיקרו-דוזינג, לפעמים זה מרגיש לי כמו זה, יש לי כל מיני תופעות לוואי, אני עכשיו מצונן, עוד לא אסביר, כאילו, גם הרופאים, כשאני הולך לשלושה רופאים שונים, ואני אומר שהם צונן, הם נותנים לי דבר. כאילו הכל מרגיש לי עדיין מין כזה תחושת בטן שהיא מגובה בקצת יותר איזה. אז אני אומר, אם יש הוכחות וזה, אז אני מאוד רוצה שהדבר הזה יצליח, ואני מקווה שנצליח להמשיך לקדם דברים שיש להם ראיות. אז אני מאחל לכל התחום הזה הרבה בהצלחה, ואני מאחל לך בהצלחה. תודה רבה. עם העלאת מודעות לסיפור של החיבור עם הנשים והמחזור וכולי, וגם לו רק אם נגיד זה לא יצליח עם הפסיכדליה, אבל באופן כללי הדיבור על המחזור והווסת, אנשים כמוני פחות יפחדו לדבר עליהם. הלוואי שתפסיקו לפחד, אני חושבת שזה נכון גם לגבי עולם של נשים, לגבי עולם של פסיכדליה ולגבי החיים בכלל, כאילו הלוואי שנפחד קצת פחות. כן, כן.

זהו, טוב, אז נשים לינק לכנס שלך שאמרת שהוא כבר סולד אאוט, או שהוא יהיה סולד אאוט. הוא עדיין לא סולד אאוט, אבל אני מאמינה שיהיה בקרוב, כן. כן, אבל זהו, ותמשיכו לעשות הכל בזהירות הנדרשת, ותקראו מאמרים שמצאתם במשרד הבריאות, וגם שנשים בלינקים. תודה רבה. תודה. ביי ביי. This is question. Do you even fuck with a nigga like me? What will you put me in a bat free this? That's really IDC. Cause every time I'm a nigga talk they KC. He's a big guyenter, shit. Fuck your filter. He can't go run, but he can't repeat. No.

חתול צהוב ופרוותי מביט בעיניים גדולות, בסוף התמלול

עוד פרקים

  1. 410

    מצליחים סדרתיים

    אמיר פלד (חלק ב') · 16 ספט׳ 2025 · 65 דק׳

  2. 409

    מצליחים סדרתיים

    אמיר פלד (חלק א') · 9 ספט׳ 2025 · 77 דק׳

  3. 408

    המנהל (מהסוג) החדש

    שחר פולק · 19 אוג׳ 2025 · 81 דק׳

כל הפרקים ←

זנב מסולסל של חתול צהוב מציץ מאחורי הנגן
00:00להמשיך באפליקציה ←