קורסים
הספרים
לארגונים
פודקאסטבלוג
מיוחדים
English
פרק 285·14 במרץ 2023·61 דק׳

להיות שכירה ועצמאית בו"ז - טלי סלונים-שפט - פופקורן 285

פופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל · עם טלי סלונים-שפט

חתול צהוב ופרוותי מציץ מעל הנגן בעיניים גדולות
00:0001:01:21

להאזנה גם ב:באפליקציה שלנו (חינם)YouTubeSpotifyApple

טלי סלונים-שפט היא מנהלת משאבי אנוש בחברת Pendo בישראל ובשפילד, ובערבים ובסופי שבוע מאמנת קריירה, מרצה, עושה השמות בכירים ומלווה מנהלות משאבי אנוש במנטורינג. היא גם בלוגרית. דיברנו על מה זה להיות סלאשרית, על היתרונות והמחירים, על איך מדברים עם הארגון על זה, ועל איך מתחילים

בפרק הזה

  • לחשוב כמו פרילנס, בלשונה, זה לחשוב כמו המנכ"לית של עצמך: איזה ערך אני נותנת, איך אני מתקשרת אותו, איך אני מתמחרת וגובה. לדבריה, ארגונים מטפחים את זה רק בתוך הארגון
  • היא התחילה במקרה: חברה הפנתה אליה מנכ"ל, והיא החליטה להגיד כן, המציאה שיטה ותמחור וקבעה פגישה ליום שישי. לדבריה היא בתחום משאבי אנוש 20 ומשהו שנה ואימנה אנשים הרבה לפני שקראה לזה אימון
  • היתרונות בעיניה: איזון לשחיקה של עבודת משאבי אנוש, תעודת ביטוח אם מסיימים איתך, והתחושה של לקבל כסף על משהו שהיית עושה גם בחינם
  • בארגון הקודם שלה לא הסכימו לעבור ל-80% משרה והיא עזבה. בפנדו אמרו לה לקחת 100% ולעבוד תוך כדי. היא ממליצה לעדכן את הארגון, להגיע עם תוכנית ברורה ולדמיין התנגדויות מראש, ולארגונים להקפיד יותר על הגיוס
  • כדי להתחיל היא עושה "שמש" של מקורות הכנסה אפשריים, ובונה תוכנית פעולה וקהלי יעד. היא מזהירה ממקרים שבהם יש חשש לניגוד עניינים: "אם יש ספק, אין ספק". ניהול הזמן אצלה מוקפד, בלי טלוויזיה ועם עבודה גם בימי שישי

על הפרק

למה בעולם העבודה החדש צריך לחשוב כמו פרילנס? מה זה אומר להיות סלאשרים ומה היתרון בלהיות סלאשרים? איך ארגונים מתייחסים לעובדים שעושים דברים מהצד?
ומה השאלה שצריך לשאול כדי להבין מה הצעד הבא בקריירה שלנו?

אז יש לכם משרה מלאה. אתם אוהבים אותה, באמת שאוהבים. אבל אתם רוצים יותר.
אז בסופ״ש, ואולי בערבים, אתם עושים דברים נוספים, לצד העבודה. כאלו שמכניסים לכם כסף אבל גם מספקים לכם עניין ומשמעות. בקיצור - אתם סלאשרים.

ובדיוק על זה דיברתי בפרק החדש של פופקורן עם טלי סלונים-שפט - שהיא סלאשרית על מלא. במשך היום היא מנהלת משאבי אנוש של חברה גלובלית - Pendo - בישראל ובשפילד.
בו-זמנית, בערבים ובסופי שבוע, היא מאמנת קריירה, מרצה, עושה השמות בכירים, ואימוני מנטורינג למנהלות משאבי אנוש.
אה, היא גם בלוגרית.

רציתי ללמוד ממנה איך היא עושה את זה, איך מקום העבודה מקבל או לא את העניין הזה. מה עושים עם ניהול הזמן והאנרגיות.
האם אפשר לעשות את זה ביום בהיר אחד, או שדרושה הכנה מראש.
ולמה זה חשוב יותר מתמיד בעולם העבודה החדש?

ציטוטים מהפרק

והסיפור הזה של לחשוב כמו פרילנס זה זה, כי אתה בעצם חושב כמו המנכ״ל של עצמך

טלי סלונים-שפט ·

האדם היחיד שאתה יכול לשלוט עליו באמת, ב-100% הוא אתה.

טלי סלונים-שפט ·

להיות בסביבה של אנשים שאצלם זה obvious, הם כבר עשו את זה, הם all models, זה נראה נורמלי, ואז גם לך זה נראה נורמלי.

ליאור פרנקל ·

שאלות ותשובות מהפרק

מה זה סלאשרית או סלאשר?
טלי סלונים-שפט מסבירה בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, שסלאשר הוא מי שמסרב להגדיר את עצמו לפי עיסוק אחד. היא למשל מנהלת משאבי אנוש וגם מאמנת, וקוראים לזה כך על שם הקו הנטוי (סלאש) בין התפקידים. לדבריה זה לא קשור לחיתוך מלפפונים בנינג'ה.
מה היתרונות בלהיות סלאשר?
לפי טלי סלונים-שפט, הסלאשריות מאזנת את השחיקה בעבודת משאבי אנוש, משמשת תעודת ביטוח אם העבודה מסתיימת, ומחזקת את הידיעה שאת יודעת להתפרנס. היא מוסיפה שכעצמאית הרוויחה כסף על משהו שהייתה עושה גם בחינם.
איך מדברים עם המעסיק על עבודה נוספת?
טלי סלונים-שפט ממליצה לעדכן את הארגון, להסביר שהעבודה לא תיפגע ולהגיע עם תוכנית ברורה, כולל היום שבו תהיו זמינות. לדבריה, מי שעובד בימי שישי או בערבים לא תמיד צריך לבקש רשות, אבל כדאי לעדכן. היא מזכירה שיש לדעת לפני כן שהארגון סומך עליכם.
איך מתחילים כסלאשר?
לפי טלי סלונים-שפט, מתחילים בלזהות מה אתה טוב בו ואוהב ושאנשים מוכנים לשלם עליו. היא מתארת מתאמן שציירה איתו "שמש" של מקורות הכנסה אפשריים: עיצוב ברכות בקנבה, שיעורים פרטיים באנגלית וניקיון בתים. אחר כך בונים תוכנית פעולה שמגדירה לכל מוצר קהל יעד ודרך להגיע אליו.
מה עושים כשהעבודה הנוספת עלולה להתנגש בעבודה הראשית?
טלי סלונים-שפט אומרת שהצד האתי חשוב מאוד: אם משהו עלול לאיים על הארגון שלך, פשוט אל תעשה אותו. היא נותנת דוגמה מעבודתה בהשמת בכירים, שבה לא פנתה אף פעם לעובדים או לעובדים לשעבר של הארגון שלה. בניסוחה: אם יש ספק, אין ספק.
מה היא ממליצה למגייסות ולמגייסים?
טלי סלונים-שפט אומרת שהשאלה הפרטנית היא כמה רוצים את האדם, ואם רוצים, כנראה יהיה צורך להתגמש בתנאים. השאלה הרחבה יותר היא איזה סוג כישורים ואנשים הארגון רוצה. לדבריה, טאלנטים בדרך כלל לא מסתפקים ברק משרה אחת, ולכן ארגון שרוצה אותם יצטרך להתגמש.

מי ומה הוזכרו בפרק

אנשים
שונדה ריימס · יובל אברמוביץ' · סטיב קדיגן
חברות וארגונים
Pendo
ספרים, פודקאסטים וסרטים
The Year of Yes · רעידת עבודה
התמלול המלאתמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות

היי, ברוכים הבאים לפופקורן, קניהו פרנקל. אנחנו בפודקאסט שעוזר לכם לעשות אדפטיישן לעולם החדש, להסתגל לשינויים שעוברים עלינו בעולם העבודה, בתפיסות שלנו, בעולם החינוך, במדע, באמנות, ברפואה, פסיכולוגיה. כל כיוון שנסתכל אנחנו רואים שדברים מאוד משתנים לאחרונה, ואיפה זה תופס אתכם, איפה זה תופס אותנו, איך נוכל ליהנות ולנצל את ההזדמנויות האלה במקום להיבהל מהן, או להשתבלל בעולם הקודם, ואפילו אחד הדברים שנדבר עליהם קצת היום, איך נוכל להתכונן אליהם אולי, ולא רק לשבת בשקט ולחכות לראות את הדברים מגיעים אלינו. היום נדבר על מושג מאוד מאוד מאוד עולם חדש, שהוא הסלאשריות. מדבר על אנשים שיש להם משרה מלאה, ובו זמנית הם עושים דברים אחרים, או יש להם משרה חלקית, והם עושים עוד משרה אחרת. אני לא מדבר על התנדבות, אלא על עשייה שגם מכניסה כסף אם רוצים. הם לא מוכנים להסתפק ולזהות את עצמם רק עם עבודה אחת הם רוצים יותר, יש לזה כל מיני סיבות, עניין, סקרנות, רצון לעשות יותר,

יכול להיות בזה גם צעד שקשור לביטחון כלכלי וליכולת הישרדות לטווח ארוך, ובטח, אפרופו, ליכולת הסתגלות, אדפטיישן שהעולם שלנו מצריך. ובשביל זה הבאנו לכאן היום את טלי סלונים שפט, שהיא סלאשרית על מלא, במשך היום כבר הרבה שנים, ויש לך היום עם מנהלת משאבי אנוש של חברה בינלאומית פנדו, חברת הייטק בישראל ובאנגליה, ובו זמנית בערבים, בסופי שבוע, היא מאמנת קריירה, עושה השמות בכירים, מימוני מנטורינג למנהלות משאבי אנוש, היא גם בלוגרית, היא גם כותבת לא מעט בסושיאל, מאז שאנחנו עוברים בסושיאל אני רואה המון, ואני אנסה להבין איתה איך עושים את זה לעזאזל, איך עושים את זה לא מעט שנים, איך מקום העבודה מקבל או לא מקבל את העניין הזה ומה קורה כשהוא לא מקבל ואיך צריך להסביר לו את זה ולעזור לתקשר לו את זה, מה עושים עם כל עניין ניהול הזמן, ניהול האנרגיות, האם אפשר יום אחד בהיר פשוט להתחיל לעשות את זה או שצריך להתכונן לזה מראש,

ולמה זה בעצם מאוד מאוד חשוב בעולם העבודה הנוכחי שלנו לדעת לעשות את זה, וגם לא פחות חשוב וריאליסטי מה המחירים שאנחנו צריכים לשלם כשאנחנו עושים את הדברים האלה. אז אנחנו ניתן למוזיקה את המקום שלה ונתחיל בעוד שנייה. טוב, אז החלק הכי מביך, אני חושבת, שקרה לי, זה שלכל הסיפור הזה של הסלאשריות התגלגלתי לגמרי לגמרי במקרה. בעצם קיבלתי וואטסאפ מחברה שהספקתי לקרוא אותו בדקה תוך כדי הליכה למשרד, שהיה כתוב בו, הפניתי אלייך, ופתאום התקשר מישהו שהפנתה אותו אליי,

הוא מסתבר, היה מנכ״ל, 19 שנה באותו ארגון, והוא אמר לי, הפנו אותי אלייך, ורציתי להבין באיזה שיטה את עובדת, מה המחירים שלך. לא היה לי מושג, כאילו, היו לי שתי אופציות שם, או באמת פשוט להגיד לו טעות במספר, ולחזור לחברה שלי ולצאת עליה, או באמת לזרום עם זה, which I did, כאילו, והמצאתי את השיטה שבה אני עובדת, והמצאתי תמחור, וקבענו, זה היה ביום שלישי, וקבענו ליום שישי. והוא בא אליי לשלוש שעות, לא היה לו מושג שהוא הלקוח הראשון שלי, וביום ראשון קיבלתי טלפון ממישהי שהוא המליץ לה עליי. וואו, וואו, וואו, אז זה הכל התחיל בבת אחת. בבת אחת ובמקרה לגמרי, ועם כושר אלתור,

כאילו, מפגר. אז תגידי רגע, מה, הפנו אותו אלייך לצורך מה? יש לי חברה מאוד טובה, שידעה שהתחלתי ללמוד אימון, ושאני מנהלת משאבי אנוש בהייטק. ועשתה בשבילי אחד, אחד ועוד אחד. וראתה בי משהו שאני עוד לא ראיתי, כי אמרתי, רגע, אני רק התחלתי את הקורס אימון, עוד לא בכלל... אז מאיפה לדעתך היה לך את התושייה, את האומץ לעשות את זה ככה בו ברגע? אממ... קודם כל, יש לי איזה משהו באופי של מתאבדת שיעית, כנראה. והדבר הנוסף, אני זוכרת ששמעתי טד של שונדה ריימס, המפיקה של, כאילו, היוצרת של ER וכאלה, אנטומיה של, לא יודעת, כמה סדרות, והיא כתבה ספר שקוראים לו The Year of Yes, ובו היא ממליצה פשוט להגיד כן להזדמנויות. נכון, אני מסוכרת שבשנה אחת תגיד כן. נכון, תגיד כן להכל. אז החלטתי שאני, לא, למה להגביל בשנה?

כאילו, אם אפשר חיים שלמים להגיד כן להכל. אז אמרתי כן, וכאילו, מה הכי גרוע שיכול לקרות? מקסימום יהיה לנו מבסוט ואני אחזיר לו את הכסף, מה קרה? זהו. אני לא יודע, מה עם התדמית שלך או משהו כזה? בעיני בן אדם אחד שבא אליי הביתה לזה? לא, לא יודעת, לא... כן, פשוט אמרתי, יאללה, נזרום עם זה. מי פה ידעת איך לתמחר משהו? כאילו, זה הרבה מאוד כאלה חישובים ומחשבות וזהו, שפשוט זרקת משהו? פשוט זרקתי משהו שהיה נראה לי הגיוני, מאז כבר העליתי מחירים בצורה אקספוננציאלית, אבל זה היה נראה לי אז הגיוני. זה המחיר שהיה לי נוח איתו, כאילו בגלל זה שידעתי שאני לכאורה לא מנוסה. ושוב, זה ממש לכאורה, כי אני עשרים ומשהו שנה בתחום, לא קראו לזה אימון, אבל ישבתי תמיד עם עובדים, עם מנהלות, בכל הדרגים. ואימנתי אותם, פשוט לא קראתי לזה אימון. כן, כן. אז זאת אומרת, כאילו,

מה שאני שומע פה זה שאת לא קפצת מ-0 ל-100. את כבר היית ב-80 איפשהו, כבר היה לך את הבסיס, היה לך את ה... ידעת מה לעשות ואיך לעשות, והיה שם leap of faith קטן במובן הזה של ה... יש לזה צורה חדשה עכשיו. עכשיו אני עושה את זה באופן פרטי, בבית שלי, ולא מה שאני עושה ביומיום, אבל בסוף, זאת אומרת, אני לא מחרטטת, אני מגיעה מאיפשהו שאני מבינה מה אני עושה. כן, זה כנראה מה שנתן לי את ה... כאילו, זה היה מה שנקרא התאבדות שיט, אבל לא על מלא. כאילו, היה שם איזשהו ביטחון מסוים של אני יודעת מה אני עושה. אבל עדיין, הסיפור הזה, כאילו, חשבתי על זה גם אחר כך. אני... זה עוד משהו שנורא בא לי לספר. היה לי איזשהו... ויכוח מקצועי עם מישהי שעבדה איתי בארגון הקודם, והיא זרקה לי במהלך הוויכוח הזה, כאילו, את חושבת כמו פרילנסרית.

וזה היה כאילו קללה, זאת אומרת, בעיניה. זה היה כאילו להגיד שאני לא חושבת מספיק ארגונית או משהו כזה. זה לא משהו שמספרים, נכון? כן. אבל אני זוכרת שממש כמה ימים לפני זה, קראתי איזה מאמר או איזה משהו בלינקדאין, שבאמת דיברו על זה שהתנאי להצלחה בעולם העבודה החדש זה לחשוב כמו פרילנס. מה, אז תפרקי את זה קצת יותר, מה הכוונה? לחשוב כמו פרילנס זה בעצם כאילו, אם נניח אתה עובד בארגון ואתה מסתכל ימינה ושמאלה מסביבך, מעטים האנשים, באמת, שמישהו יהיה מוכן לשבת איתם בקליניקה או בבית קפה או וואטאבר, ולשלם להם כמה מאות שקלים על מה שהם עושים, אוקיי? והסיפור הזה של לחשוב כמו פרילנס זה זה, כי אתה בעצם חושב כמו המנכ״ל של עצמך, אוקיי? זה ממש לחשוב איזה ערך אתה יכול לתת,

איזה, מה האסטרטגיה שלך כדי לתקשר אותו לכמה שיותר אנשים. אתה כאילו מנהל עסק, אוקיי? איך לתמחר את זה. כן. וזה יכולת שבתוך ארגונים לא נוהגים לטפח. הרבה מדברים על אינטרפנורשיפ וכזה, אינטרפרנורשיפ, סליחה. כן, יזמות מבפנים. יזמות מבפנים, אבל כאילו מטפחים את זה רק כשזה בתוך הארגון. כן. אוקיי? וזה גם קשה להבין את כל הזוויות של זה כשזה בתוך הארגון, לעומת כשאתה ממש עושה את זה בחוץ. כי כשאתה בחוץ, אתה צריך לעשות לעצמך שיווק, מכירות, ביז דב. בידול. בידול, פוזישנינג, כן, הצעת ערך, שירות לקוחות, תמחור, גבייה, ועוד את כל הדברים האלה, ובאמת, זה מעמיד אותך במקום של המנכ״ל או מנכ״לית. לגמרי. ספרי לנו רגע, למי שלא מכיר, מה זה הביטוי סלאשרית?

סלאשרית זה בעצם מישהי או מישהו, אני אתייחס למישהי, ברשותך, שמסרבת להגדיר את עצמה על עיסוק אחד, אוקיי? זאת אומרת, היא גם וגם וגם, או או או או, אוקיי? וגם, אתה רואה את זה עכשיו הרבה בלינקדאין, שאנשים לא כותבים את הפוזיישן הספציפי שלהם בארגון, אלא בעצם כותבים איזה value הם מביאים. כן. אוקיי? גם אצלי, זה כאילו HR לידר, Executive Coach, Executive Search, בלוגר, טה-טה-טה-טה, זה לא Head of HR Israel and Sheffield at Pendo, which I am also. כן, כן. והביטוי סלאשרית הוא לא כי אתם חותכים מלפפונים עם נינג'ה, אלא כי זה סלאש כמו קו נטוי, נכון? לגמרי, זה לגמרי.

HR, קו נטוי, מאמנת, קו נטוי. כן, כן, כאילו, אל תגבילו אותי להגדרה אחת. כן. זה, תראי, היו פה כבר בפודקאסט כמה אנשים שעושים גם וגם וגם, ודיברנו על זה קצת וזה, אבל זה כאילו קל להבין בתיאוריה וקשה להבין במעשי. ואני רוצה שאנחנו ננסה לרדת לפרטים ולנסות להבין מה קל בזה, מה קשה בזה, מה, מה... בואי נתחיל רגע מהדברים הכיפים. מה היתרונות שבעניין? וואו, איפה להתחיל? אני חושבת שבאמת, בטח במקצוע של HR, או כמו שקוראים לזה לאחרונה, People, יש שם משהו מצד אחד סופר, סופר, סופר מספק, ומצד שני מאוד, מאוד, מאוד שוחק, אוקיי? אנשים לא באים לרוב למשאבי אנוש כשדברים עובדים. והרבה פעמים גם בתקופה האחרונה אתה נאלץ לקחת חלק בתהליכי צמצום וכזה, זה לא רק כיף. זאת אומרת, אנשים מדמיינים People כדברים הכיפים,

בונוסים, טיולים, פעילויות כיף. זה רחוק מזה מאוד מאוד. והסיפור הזה של ה-slashריות הוא מאוד מאוד מאזן את השחיקה הזאת, אתה לא מגיע לשחיקה. כי יש לך עוד משהו. אז זה היתרון ראשון. היתרון הנוסף זה שזה באמת סוג של תעודת ביטוח. כאילו, אתה יודע שביום סגריר, אם יקרה משהו ותאבד את העבודה שלך, או ביוזמתך, או ביוזמת הארגון, אתה בסדר. כאילו, יש לי את הידיעה הזאת, בלב, בבטן, במוח, שאני יודעת לעשות כסף. כן. נקודה, אוקיי? שאני זוכרת שישבתי, עשיתי קורס כתיבה באתונה עם יובל אברמוביץ', והוא אמר את המשפט הזה, אני יודע ש- no matter what, אני בן אדם שיודע לעשות כסף. ואמרתי לעצמי, וואו, איזה כיף לו, זה היה לפני שלוש שנים, כן?

אז הידיעה הזאת היא מאוד מאוד, כאילו, מרגיעה. כן. אגב, מי שלא יצא להיות עצמאי עצמאית אף פעם, פעם זה, טוב, זה רק מראה כמה שנים אחורה אני הולך בזה, אבל פעם זה היה עם צ'קים. אז הצ'ק הראשון שאתה מקבל, או לא משנה, היום זה העברה בנקאית או ווטאבר, הראשון שאתה מקבל, אפילו אם זה על 200 שקל, 500 שקל, ואתה מקבל אותו, אבל כאילו, לא בתלוש משכורת, אתה מקבל צ'ק עם 500 שקל, או עם 5,000 שקל, או עם ווטאבר, והפעם הראשונה שזה קורה, אתה כאילו לא מבין, הם מביאים מה אני אמור, להעביר את זה, זה פשוט הולך אליי, עשיתי משהו ואני מקבל על זה כסף, כמה שזה מפגר, אבל זה, זה, לא, זה בול. תחושה מאוד מאוד מאוד עוצמתית. זה בול, זה בדיוק זה, ואני זוכרת שהמנכ״ל הזה, כשהוא יצא מהבית שלי, אני זוכרת ממש, כשהסתכלתי על ה... הוא העביר לי בפייבוקס או בביט, אני כבר לא זוכרת,

ואני זוכרת שהסתכלתי על הדלת, וכאילו אמרתי, what the fuck, כאילו, אני לא מאמינה שעוד שילמו לי על התענוג הזה, לא מהמקום שכאילו לא הבאתי ערך, ידעתי שהבאתי ערך, אבל כאילו זה היה כזה כיף שהייתי עושה את זה גם בחינם. כן. יותר מאוחר, כאילו, כשהלכתי לריטריט של W וכזה, למדתי שבדיוק לתחושה הזאת קוראים להיות בזון שלך באזור הגאונות. זה בדיוק זה, כלומר, אתה לא מאמין שעוד משלמים לך על הכיף הזה. כן. אז אני שם. אז תראי, זה מובן שזה גם, אז זה עוזר לשחיקה, וזו תעודת ביטוח, וזה הרבה יותר מעניין, וזה הרבה יותר מסקרן. בוא נדבר גם על הצדדים היותר מסובכים של זה, אוקיי? נתחיל מהעניין של מי שעושה את זה כעצמאי, סלאשריות, כל מיני דברים, בסדר. אוקיי, הוא אדון לעצמו, והוא, יש לו בעיות בעיקר בתחומים שהוא, אולי נגיע להם אחרי זה, של ניהול זמן, ניהול אנרגיה, ניהול פוקוס, גם מסובך.

אבל מי שעושה את זה כשהוא חלק מהזמן שכיר, בין אם זה במשרה מלאה כמוך, או חצי משרה, או 80%, זה קודם כל מתחיל עם סיבוך אפשרי עם מקום העבודה, כי זה לא סטנדרטי. מה, מה, מה את יכולה ללמד אותנו שם? אמ... אז זה סיפור קשוח. כאילו, אני לא אכחיש, בסדר? אמ... בארגון הקודם שעבדתי בו, אמ... זה... אתה יודע, מצד אחד עשיתי במסגרתו את הקורס אימון, אוקיי? שילמו לי על ימי החופש, שזה אחלה. מוערך. ומאוד. ומצד שני, כשרציתי לעבור ל-80% משרה, כדי לשלב יום על מלא, אה... לא הייתה פתיחות לזה. בכלל. וזאת הסיבה שעזבתי, אגב. כלומר, באתי והסכמת, ו-והצעתי שישלמו לי 80% כדי שאני אוכל אה...

כן. לעבוד פחות כמו מטורפת בערבים ובימי שישי, ולא הייתה פתיחות לזה בכלל. תגידי שנייה, אני חייב, בגלל שאת גם עובדת עם מנכ״לים, ואת ממשאבי אנוש, למה קשה לחברות אה... לעשות את העניין הזה של ה-80%. בואי נדבר על זה שנייה. כי נהיה רגע אמפטיים לצד השני. מה... למה זה נורא קשה? אה... אני חושבת שזה, שזה, כמו כל דבר, ש-שינוי שקשה להתרגל אליו. זאת אומרת, יש מאזן כוחות מאוד מאוד אה... מסורתי ומאוד ידוע. כאילו, את כעובדת תגיעי, תתני את הכישורים שלך, את היכולות שלך, את המוניטין שלך, את הכול, אוקיי? וקצת תגידי yes to all. זאת אומרת, ואנחנו כארגון נחליט אם לגייס אותך, באיזה שכר, כמה בונוס לשלם לך, אם להפסיק את ההעסקה שלך, וגם כמה זמן תעבדי פה, אוקיי?

ויש איזה, כאילו מצד אחד אבסורד, כי נהנים מהמוניטין שלך, נהנים מזה שאתה ממליץ לאנשים להגיע, כאילו, הארגון אשכרה מרוויח על זה כסף. זאת אומרת, אם את לצורך העניין, כמו שאני הבאתי אנשים לארגון הקודם שלי, ממש, אנשים עם שכר גבוה, וחסכו עליי חברת השמה, ובצדק, כי מאוד מאוד אהבתי והמלצתי על המקום, בעצם כשאתה בא למנף את אותם נכסים כעצמאי, זה לא יורד טוב בגרון, כי זה פשוט שינוי של מאזן הכוחות למקום הרבה הרבה יותר שוויוני, וזה קשה, כמו כל שינוי. אבל מה שאת מתארת הוא רק במיינדסט, אין סיבות טכניות שהם לא רוצים לתת 80 אחוז? לא יודע, את יודעת, אנחנו יכולים להגיד, אנחנו רוצים שכולם יהיו במשרד ביחד, או לא יודע. לא, כי היום מאז, כאילו, מאז הקורונה, אז הארגונים המתקדמים לא מבקשים 100% נוכחות, אוקיי?

וגם יודעים שאפשר לעשות עבודה מצוינת גם ב-80% מהמשרד, או גם ב-20% מהמשרד, ולפעמים בחלק מהמקצועות גם ב-0%. אז הידיעה הזו קיימת, אבל הסיפור הזה של איך אני מאפשר לאנשים לעשות גם וגם, כשבעצם בחוזה שלי, בחוזה ההעסקה שלי כארגון, כתוב שאתה מתחייב להשקיע 100% מהזמן ומהמרץ שלך בארגון, פתאום לחשוב שאתה יכול גם וגם, אם יש לך את היכולת לג'נגל, בלי שזה יאיים על הארגון, בלי שיפחדו שתעזוב, בלי שזה... ועוד אני במשאבי אנוש, זה כאילו נותן דוגמה אישית בעייתית. אז מה עם הדוגמה האישית? רגע, אז בואי נפריד רגע. יש דבר אחד של אני רוצה לעבוד 80%, וביום החמישי ללכת לים. יש דבר אחר שאני רוצה לעבוד 80%, וביום האחר אני רוצה גם להרוויח כסף ממשהו. אבל למה זה משנה לארגון? את חושבת שהשני יותר בעייתי? אני חושבת שהשני יותר בעייתי.

כן. אוקיי, כי זה מה שרמז. זאת אומרת, זה לא רק מפריע להם ה-80%, אלא גם מפריע להם שאת תתעסקי במשהו אחר. אני יכול להגיד לך מה, בתור, את יודעת, בעלים לשעבר בארגון או בסטארט-אפ, כי אני מתחיל לחשוב, רגע, אולי היא תתחיל להתעסק בזה גם בארבעה הימים שהיא בארגון? אולי פתאום יהיה לה איזה טלפון עם לקוח, אז מה, היא לא תענה לו? אולי פתאום המוח שלה היא... קודם כול, זה קורה גם היום כשאני בפנדו. לפעמים יש לי טלפונים מלקוחות, ואני עושה אותם בחמש דקות וסוגרת את הסיפור. ואחד הדברים שאני באמת מאוד מאוד מאוד אוהבת בפנדו, יש באמת רשימה, אבל אחד הדברים שאני ממש ממש אוהבת במקום הזה, ואחד זה שאמרתי על ההתחלה, ביקשתי לעבוד ב-80%, ולא הסכימו לי. זאת אומרת, אמרו, וואלה. כן, אמרו, את יכולה לעשות את זה תוך כדי. אפילו דיברתי שם כחלק משרשרת הראיונות,

שמתי את זה על השולחן בכל השבעה-שמונה ראיונות שהיו לי, וה-CPO, ה-Chief People Officer המדהימה שם, אמרה לי, אני גם עושה כאילו coaching. רגע, לא הבנתי. זה לא שהם לא אישרו לך 80%, אלא הם אמרו לך, קחי 100% וגם את יכולה בו זמנית לעבוד. נכון. טוב, זה באמת מקום אידאל. לא, לא, אני יודעת, אבל יש כאלה, ואני חושבת שאם את סלאשרית וגם חשוב לך לחיות בהלימה עם עולם הערכים שלך, כלומר, לא לחיות בהסתרה, אני סיימתי עם הסתרות, באמת, בכל מישור בחיים שלי. אז תחפשו ארגונים שמאפשרים את זה, שלא נבהלים מזה, או שייתנו לכם 80% משרה, שזה בסדר גמור, או כמה שאתם צריכים. ארגונים גם היום מבינים שאם הם רוצים להשיג טאלנטים, זה כבר דפוס יותר גמיש. כאילו, one size doesn't fit all. כן. תגידי, מה עם העניין שהם מפחדים שזה ישפיע על כולם? אולי עכשיו כולם ירצו לעבוד 80%?

אולי. אולי, אוקיי? אבל כאילו, הסיפור הזה שאתה, כמו שאמרתי, זה סיפור בעיניי של שליטה, אוקיי? ותחשוב על זה בכלל בחיים האישיים שלך, בכל מימד בחיים. הסיפור הזה ששליטה הוא אשליה. כאילו, האדם היחיד שאתה יכול לשלוט עליו באמת, ב-100% הוא אתה. זה הכל. ואני חושבת שבאמת, ברגע שארגונים יבינו את זה... אז האשליה, את מתכוונת, יש אשליה שהם שולטים בי, אוקיי? אני, אגב, כשהייתי ב... כשהקמנו את הניו-סקול ואנחנו עבדנו עם עצמאים מכל העולם, אז היינו אומרים אותו דבר לעצמאים, למרות שהם לא שכירים, היינו אומרים להם, הלקוח שלכם, בגלל שהוא משלם לכם את הכסף, יש שם איזושהי תחושה שבגלל שהוא משלם את הכסף, הוא יכול לסחוט אתכם ולתת לכם לעשות 14 וריאציות על כל דבר במקום השלוש שסיכמתם עליהם בחוזה. אבל זה אשליה, כי הוא משלם לכם כסף ואתם משלמים לו בערך, זאת אומרת, זה אין באמת שליטה.

אז זה בדיוק זה. זה בדיוק בעיניי הדבר שארגונים צריכים להבין, אוקיי? It's a two-way street. כן. אתה תנסה לשלוט בי כעובדת במקום שלא מתאים לי ולא משרת את האינטרסים שלי, אני לא אשאר כעובדת. אני אומרת את זה לא רק על עצמי כמובן, כן. אלא ההבנה הזאת מחלחלת בי גם כמנהלת משאבי אנוש. אוקיי, אז עוד שנייה, אני אמשיך שם, אבל אני רק רוצה להמשיך לעשות את פרקליט השטן. אוקיי, אז אולי זה ישפיע על אחרים, את אומרת סבבה. עכשיו רגע, יש אנשים שיש להם מוסר עבודה גבוה. הם חרוצים, וגם כשיש עבודה היברידית, הם לא ישבו מהבוקר עד הערב וראו נטפליקס, הם באמת עבדו. אגב, לא כזה משנה אם עבדו 5 או 8 או 12 שעות, אם הם עשו את התפוקה שלהם. הביאו תפוקה. אולי נשאר להם זמן לראות נטפליקס, אבל זה לא שמהבוקר עד הערב הם ראו נטפליקס. הם הביאו תפוקה, עשו עבודה וכולי. אבל יש גם כאלה שלא.

אנחנו יודעים את זה. או שפחות, שיותר זורקים. נכון. ואני כרגע לא שיפוטי, אבל אני מסתכל רגע מצד הארגון. הדבר הזה של אני רוצה גם עכשיו להיות סלאש משהו, ואני רוצה לעשות עוד הכנסה, עלול להיראות לארגון כאילו של, בוא'נה, אולי הבן אדם הזה, כאילו עכשיו הוא משחק אותה 80-20, אבל בעצם זה יהיה 20-80. 80 לטובת הפרילנסריות ו-20 לטובת הארגון. אז יש לי תשובה מאוד קצרה לזה. כאילו, תקפידו יותר על הגיוס. מה זאת אומרת? באמת. כאילו, תביאו רק אנשים שאתם יכולים לסמוך עליהם על מלא. כן. אוקיי? שרוצים להצטיין, שיתחברו לארגון, שמוסר העבודה שלהם גבוה. ואם אתם מגיעים למצב כארגון שאתם לא סומכים על אדם, הוא לא צריך לעבוד שם יותר. כן, בלי קשר לזלישריות. ממש בלי קשר. כן. בכלל לא קשור.

גם כשבן אדם הוא 100% משרה בתוך הארגון, מוצהרת. אם המנהל שלו אומר, ויש לי מקרים כאלה, אוקיי? תקשיבי, הוא כאילו, כמו שאתה אומר, הוא לא מדלבר, אני לא עוקב ולא זה. בתפוקות הוא לא מדלבר, אז הוא לא צריך להיות. כן. אוקיי? בסדר, מנטורינג, קואוצ'ינג, זה. אם בן אדם רואה נטפליקס, אין מה לעשות מנטורינג וקואוצ'ינג. כאילו, אתה מקבל שכר מהארגון ולא נותן ערך, אתה לא צריך להיות בו. אז את גם רומזת בזה על אולי, ונעבור לצד השני של איך לבקש מהארגון, הדבר הראשון שאנחנו צריכים להניח פה בהנחה זה, אתה צריך להרגיש שיש לך בכלל זכות לבקש מהארגון. זאת אומרת, שאתה יודע שהארגון מבין שאתה עושה את העבודה שלך. ולפני זה בכלל אולי לא כנאי להיכנס לחדר, לבקש. זה תנאי הכרחי. כי אם לא סומכים עליך ולא יודעים ואתה לא מדלבר, ועכשיו תבוא לבקש משהו, אז אל תתפלא שלא ייתנו לך. נכון, אבל זו גם הרגשה מאוד מאוד קשה, כשאתה יודע שתדלבר,

והארגון לא סומך עליך. לא, אבל קודם כל יש את ההנחה שאתה עד עכשיו תלבר. לגמרי, לגמרי. לא, אבל לפעמים יש גם את ה, כמו שאמרתי קודם, את המיינדסט הארגוני, שלא משנה מי אתה, לא מאפשרים. כן. וזה בעייתי. אז לעבור ארגון, קל לומר, קשה לעשות, אבל מה כן? איך כן? או בואי נגיד ככה. בואי נגיד יש ארגונים שבשום פנים ואופן לא. ויש ארגונים כמו פנדו שפרגנו לך, אמרו אפילו אל תיקחי 80%, תיקחי 100%, תעשי תוך כדי ואת תהיי בסדר. בואי נדבר על הקולות הצפים, אוקיי? נגיד שיש ארגון שהוא שם אני בא ולא ישר מעיפים אותי מהחדר. איך לבקש? איך לדבר על זה? איך ל... קודם כל, אם זה בשישי, או בערבים, לא צריך לבקש, בעיניי. למה צריך לבקש? לא רשום לי בחוזה איפשהו, שאסור לי או משהו כזה? צריך לעדכן לדעתי, לעדכן.

לעדכן, נגיד, תדעו שאני, יש לי גם, כאילו, פתחתי עוסק מורשה, או פתחתי, בהתחלה זה רק עוסק פטור, אוקיי? ואני, שתדעו, אוקיי? אגב, למשל בארגון הקודם שלי ידעו את זה לגבי סטיילינג. כי בזמנו, כשהבדתי, מה זה סטיילינג? בדלת הגליל, אז עשיתי קורס בשנקר, שגם שילמו לי עליו. והייתי עושה מדי פעם בימי שישי סטיילינג אישי לנשים. זה הרי סוג של כאילו ניהול שינוי, אבל מאוד בקטן. ועשיתי את זה, וזו הייתה חגיגה, כאילו עבדתי בחברת אופנה. זה כאילו, אני זוכרת שהבוסת שלי אמרה לי, ברור, אנחנו כאילו נשלם לה חצי, כי שנקר ספק פתוח אצלנו, וזה ייתן לכם כאילו דיאלוג הרבה יותר טוב עם המעצבות. זה היה מדהים. והיא אמרה, יש לי רק תנאי אחד, שבפעם בחודש כשאת בישיבת הHR, את עושה לנו מצגת עם טיפים.

וזה היה אדיר. כאילו, זאת בדיוק, זה בדיוק, ככה הייתי רוצה שארגונים יחגגו את זה. זאת אומרת, בפנדו נהנים מיכולות האימון שלי, מאוד, אוקיי? ומזה שאני self-doing, פיתוחי מנהלים וכזה וכזה. זאת אומרת, אז כאילו, זה ווין ווין לגמרי, כן, כשחוגגים את זה. אוקיי, אבל נגיד שאנחנו בארגון שלא חוגג את זה, איך לבקש? איך... אז זה מה שאמרתי, לעדכן. לעדכן שאתה... לא, ואם זה כן, אם אני רוצה 80 אחוז. אם אתה רוצה 80 אחוז, אז להסביר איך העבודה לא תיפגע, ואיך אתה מתחייב להמשיך לעבוד, לעמוד בתפוקות שלך וכזה, כן. ולסכם על יום שהוא נוח, שלא תהיה. כן. אוקיי? כן. זהו. אני חושב שכדאי ממש לבוא לשם עם תוכנית ברורה. זאת אומרת, כמו לנסות לדמיין את ההתנגדויות מראש. לגמרי. לבוא אליהם עם זה. אז באמת היום,

להציע באיזה יום זה יהיה, זה היום שאני יודע שנגיד, לא יודע משנה, אם אנחנו בינלאומיים, אז יכול להיות שיום ראשון. לעובדים עם פול, כן, כזה. ואני לא יודע, ואם יש פרילנסרים אחרים שהם כולם ביום שלישי, אז לא לעשות את זה ביום שלישי. ולנסות להבין איך אני כן אהיה זמין, או מה תהיה הזמינות שלי, או לא תהיה הזמינות שלי במקום הזה. זאת אומרת, לא לבוא ולדפוק על השולחן, ולהגיד, אני חייב, אני דורש, ואם לא, אני בורח מפה, לגמרי. אלא לבוא, כבר חשבתי על זה, הנה ההצעה שלי. אגב, זה לא כזה חדש, כשעבדתי בפלייטק לפני איזה עשר שנים, אני זוכרת שכאילו החתמנו אנשים על איזה טופס עבודה נוספת. אוקיי, אנשים עשו את זה, יש גרפיקאים שעשו את זה, מהסטודיו וכזה וכזה, והיו להם עבודות פרטיות, וזה היה סבבה. כן. זה פשוט היום הרבה יותר נפוץ, כי האפשרות היא הרבה יותר גדולה במקצועות מסוימים. נכון. בגלל איפה שהאינטרנט נמצא היום. נכון. אגב, ספר שקראתי ואני הולכת לפרסם עליו פוסט בבלוג, נקרא Workway, רעידת עבודה,

והמחבר שלו, סטיב קדיגן, כותב שיש בארצות הברית משהו כמו 45% מהאנשים הם בגיק אקונומי, זאת אומרת, הם סלאשרים, הם עושים גם וגם וגם. 45%. אוקיי, כן, שזה מטורף. כן. שזה מטורף. אז זה לא לא נורמלי, אוקיי? מה שפחות נורמלי זה הקצב שבו ארגונים מתקדמים עם ההבנה הזאת. כן, כן. בואי נדבר רגע על המחירים. מה קשה בלעשות את זה? אז קודם כל זה משעשע, אבל אמרת קודם, אנשים רואים נטליקס, אין לי טלוויזיה. אוקיי, אין לי. זה פשוט משאיר הרבה הרבה הרבה יותר זמן לעשות, גם לקרוא, אבל באמת גם לעבוד. ניהול הזמן צריך להיות מוקפד ברמות פסיכיות ממש. אמ...

וזה באמת, כן, זה קצת, כאילו, אני עובדת גם מימי שישי, עדיין. אוקיי? לא כולם, אבל הרבה אנשים זה מה שנוח, בעיקר אם הם, כאילו, זה אימון בליווי עב... בחיפוש עבודה. כן. אמ... אבל זה... זה שווה. באמת. אז את... אז אוקיי, אבל זה הבחירה שלך. זה... לגמרי, עבורי. עבורי זה שווה. כן. אמ... איך זה לא מפריע לך במהלך? העבודה ב... בפנדו. אה... אז שוב, מדי פעם, כן, יש שיחות. הן שיחות קצרות. אני לא... אני לא יושבת שם על זומים, כאילו, של... של העבודה הנוספת אף פעם. אוקיי? ממש, ממש לא. אני כן עושה שיחות קצרות אם צריך, או... המון היום בוואטסאפים, כאילו. בואי תשני את המועד פגישה מזה לזה. כן. וכאלה, אז אני בכלל לא... זה. אז זה שיחת תאום כמו שיכול להיות לך שיחת תאום, משהו עם הבת שלך. לגמרי.

לגמרי, ומישהו אחר יושב וקורא ynet, כאילו. כן. אבל מה אם מישהו צריך אותך עכשיו, או שבמקצוע שלך זה לא קורה? לא, קודם כל בטח שזה קורה, אבל אחד, זה לא חדר מיון, אוקיי? ואני, כאילו, האמת ששווה לשאול את האנשים שאני עובדת איתם, אבל אני לא חושבת שמישהו שם אי פעם חווה חוסר. כאילו, חוסר בשירות, או SLA יותר נמוך, או... ממש לא. כן. ממש לא. אם אני הייתי רוצה לעשות את זה, ולהתחיל לעשות את זה, נגיד שהיום אני שכיר, והייתי רוצה לעבור גם למקום הזה, שבו אני עושה עוד משהו, עושה עוד, מכניס איזושהי הכנסה. אז דיברנו על הצד של הארגון, אבל מה לגבי הצד שלי עם עצמי? איך ת... תני לי רגע, תעזרי להבין מה הצעדים הראשונים שכדאי לעשות. אז קודם כול, זה באמת,

אני עושה את זה, אגב, גם עם מתאמנים, כי היה לי איזשהו מתאמן שהוא לפני יציאה מהצבא, וקלטתי שמה שבאמת באמת מעניין אותו, למרות שהוא הגיע אליי, כאילו, הוא צ'כנעי אותו לעשות פסיכומטרי וכזה, הרי הורים משלמים הרבה פעמים בגיל הזה, ואני באה לאימונים בלי אג'נדה, כאילו, אמרתי מראש לאימא שלו, מה שהוא ירצה, זה מה שיקרה. כאילו, אני לא מכוונת, אין לי פתרון מראש. והבנתי שמה שממש ממש מעניין אותו זה להרוויח כסף, כאילו, לצאת לטיול גדול וכזה וכזה. וממש עשיתי איתו שמש, שמש כזאת של כל הדברים שהוא יכול לייצר הכנסה מהם. איזה הכנסה? במרכז השמש כתבנו את השם שלו, ואיזה הכנסה הוא רוצה לעשות חודשית. ואז התחלנו לשלוח קרניים של איך הוא עושה את ההכנסה הזאת. וראינו שהוא יודע קנווה, אז הוא יכול לעצב ברכות יום הולדת,

או תמונות של אנשים, או כזה או כזה. כאילו, יש לו קישורים גרפיים טובים. הוא English native speaker, אז הוא יכול ללמד שיעורים פרטיים באנגלית. הוא ילד חרוץ, הוא אמר שבימי שישי, כשהוא חוזר מהצבא, הוא יכול גם לנקות בתים. זאת אומרת, אפשר להיות סלשר בכל דבר, זה לא עכשיו, בוא נהיה, רק איזה קואוצ'רים לאקזקיוטיבס וכזה. ממש לא. צריך לראות את הדברים שאתה טוב בהם ואוהב לעשות, ושאנשים יהיו מוכנים לשלם עליהם. כן. זה הכול, לרובנו יש את זה. יש אנשים שאופים עוגות, או לחמים, או כזה, וזה על הצד. ויש כאלה ש... ויש כאלה שילכו לנקות בתים. כאילו, באמת אני אומרת, ואין שום בעיה עם אף אחד מהדברים האלה, כל עוד אתה סבבה עם זה, וזה מכניס כסף. כן. תגידי, מה לגבי ייעוץ?

אני חושב שהרבה אנשים, בטח בגיל, לא יודע, 35 ומעלה, יש להם כבר מספיק ניסיון שהם יכולים בעיקרון לתת ייעוץ לכל מיני חברות. אבל עכשיו מישהו, סתם, אני אקח דוגמה קיצונית, מקשיב מישהו מתחום הסייבר. והוא עובד בחברה X, ויש לו אחלה ניסיון בסייבר. הוא יכול בעיקרון ללכת ולייעץ לסטארט-אפים קטנים שרק התחילו בנושאים מאוד ספציפיים. אין שם איזושהי בעיה של... זאת אומרת, אני מכיר את זה מהסיבובים שלי, של אני מרגיש לא נעים עכשיו לייעץ בתחום שבו אני עובד עכשיו, כי אולי אני אשתמש באינפורמציה שלמדתי בארגון. אז אני חושבת שהצד האתי הוא צד סופר חשוב, אני מסכימה איתך לגמרי. אני חושבת שאנשים יודעים,

כאילו, אני בסוף אחד הדברים שהכי חשובים לי בסוף כל יום, זה לדעת להסתכל לעצמי בלבן של העיניים ולהיות שלמה עם מה שעשיתי, בכל דבר. אז אני חושבת שכשזה משהו שעלול באיזשהו אופן לאיים על הארגון שלך, אתה יודע, אוקיי? אז פשוט אל תעשה אותו. כאילו, אני יודעת שזה נשמע קצת אולי פשטני, אבל זה ככה. זאת אומרת, כשאני עשיתי Executive Search, כשעבדתי בקורנית, היה לי מאוד מאוד ברור שאני לא פונה אף פעם, גם לא בעקיפין ולא זה. זה חיפוש של בכירים, השמה של בכירים. אוקיי. שאני בחיים לא אפנה לאנשים שאו עובדים או עבדו איתי באותו ארגון, כאילו, שעשיתי את זה. אז זו דוגמה קיצונית, כאילו, שהיא כאילו ברורה מאליה, אבל לא. כן. בסדר? ושאני גם לא אלך לעשות איזשהו תהליך אימוני וכזה עם מתחרי השיר.

כאילו, זה היה לי ברור לגמרי. אוקיי. אז את אומרת, אם יש ספק, אין ספק. בדיוק. אז עכשיו אני חוזר, בסדר. אז עשיתי את השמש, ויכול להיות שיצא לי שם לנקות בתים ולפות עוגות ואולי לייעץ. ואמרת, וזה הכל, אבל זה לא הכל. הבנתי איך אני רוצה לעשות כסף, אבל מה אני עושה עכשיו? מעולה. אז עכשיו בונים תוכנית פעולה. אף אחד לא מחכה לי בוואטסאפ, כאילו... סבבה. אז באמת, באמת בונים תוכנית פעולה, ומול כל מוצר כזה, אני מגדירה מה קהלי היעד שלו. אוקיי? ואיך אני מגיעה אליהם. אם אני מגיעה אליהם בסושיאל, אם אני מגיעה אליהם בקבוצות וואטסאפ, שאני גם ככה חברה בהם, ואני דואגת שמישהו שיודע כאן ויעשה לי, אוקיי? חברים, משפחה, איך אני spreading the word, בסדר? כן. אז רגע, בוא נתעכב שם שנייה. כן. כי אני חושב שאחת הבעיות הקשות של אנשים to spread the word, כשהם לא היו לפני כן סלשרים,

זה להודות בהיותם סלשרים עכשיו. מכירה את זה? ברור שאני מכירה את זה. אני ממש, כלומר, זה שאני עכשיו באיזה מצעד גאווה של להגיד, אני סלאשרי, זה לקח זמן לגמרי. כן. אז שוב, קודם כל באמת לנסות לנהל דיאלוג עם הארגון, אוקיי? וגם אם אתה... לא, עזבי, הארגון נתן לי. אם הארגון נתן, אז למה לא לחגוג את זה שאתה סלשר? לא הבנתי. כי עכשיו... שמה? כי זה הזהות שלי. מה אתה עושה? אני לא יודע מה. אני מהנדס בניין. ועכשיו אני פתאום באיזה קבוצת וואטסאפ, מי שזה, אני מייעץ נדלן. רגע, לא הבנו. מה אתה עושה? רגע, מי אתה? יש איזה עניין כזה של מי הזהות שלי? לאנשים קשה להגיד אני עושה גם וגם וגם, כי הם מפחדים ש... את יודעת מה אני מתכוון, אם הם לא ידעו איפה, מי, מה, מו, כאילו... יכול להיות שלא נתקלתי בזה באופן אישי, כי אצלי זה תמיד היו דברים משלימים,

אוקיי? זאת אומרת, Executive Search משלים למשאבי אנוש, עבודה עם אנשים על מיומנויות ראיון, מן סתם. כן. אני עושה את זה גם בעבודה. לא, אבל עדיין, אם כתבת פתאום שאת מאמנת, אז חברות לא אמרו לך, רגע, את לא עובדת שם בחברה ש... זה? כן, אז מה? זה בסדר. כאילו, שוב, סליחה אם אני נשמעת פשטנית, בסדר? אבל אני חושבת שכשאתה סגור על הקור של עצמך ועל מי אתה, כאילו, מה הליבה שלך... אבל מה שאמרת רגע זה, בקושי אני מכיר אנשים כאלה. מי סגור על הקור שלו? אז, אז, כאילו, קודם כל זה תהליך, לא סגור, תבוא לאימון. אבל אני באמת באמת חושבת שאם אתה לא מרגיש לא נוח עם, זה אפילו לא סתירות, עם כל מיני חלקים בך, שבאים לידי ביטוי וזה, אלא באמת, אז לא ניסחף אם חוגג איתם, אבל שלם איתם,

המציאות בחוץ מתיישרת. כאילו, כשאנשים יראו שאתה שלם עם זה, הם יהיו שלמים עם זה, זה לא... כן. כאילו, אין... כאילו, אין דרמה. אז אני כן רוצה להגיד משהו, כי לי היו הרבה דרמות עם זה, באופן אישי. מה? כן. כשהייתי הרבה יותר צעיר, ועשיתי כמה דברים, אז כל הזמן היה לי, כאילו, מי אתה? אז אני הסתכלתי על הספר הראשון שלך, אני זוכרת, אבל איך הוא הגיע? ועל הבלוג שלך ועל הזה, וכאילו אמרתי לעצמי, יואו, איזה מדהים זה, שהוא עושה גם וגם וגם. אבל איך זה הגיע לזה, את חושבת? אחרי סיוט? זה, זה כל העניין. גם הראשון? גם הספר הראשון הגיע אחרי סיוט? באמת? הספר הראשון הגיע בזכות אותו סיוט. הבנתי. זאת אומרת, בזכות אותו המקום שבו אני, עתודאי, מהנדס אלקטרוניקה מהטכניון, מתחיל לעשות דברים שלא קשורים לא לטכניון, לא להנדסת אלקטרוניקה, לא לעתודה, לא לניסיון שלי, ולפעמים בו זמנית, והעולם כאילו, מה לא הבנו מידע? כי הקדמת את זמנך, הקדמת את זמנך. יכול להיות. היום זה כבר פחות דרמה, כאילו, הקדמת את זמנך לגמרי.

אני חושב שזה עדיין דרמה. אני ראיתי אותך בהרצאה באיזה כנס HR לפני חמש שנים, לדעתי, משהו כזה, וסיפרת על המסלול הזה שהאימהות שלנו רוצות, שנלמד, וזה וזה וזה, המסלול הנורא נורא ברור, והתסכול שנובע מזה שזה לא קורה, זה לא מביא לנו לא את האושר ולא את הזה, ועכשיו זה כל כך, כאילו, זה כמעט obvious מה שלך היה obvious לפני חמש שנים. אני לא מסכים, אני חושב שאת מאוד פרוגרסיבית. זה נראה לך obvious, את מסתובבת שם, את עושה את זה בעצמך, אני מספר לך שלרוב האנשים זה עדיין לא... לא, לא, אני יודעת, לא סתם קוראים לספר שסיפרתי עליו קודם, רעידת עבודה, לרוב האנשים זה לגמרי רעידה, אין ספק. וגם אם הם כבר קרו ספרים כמו הספר שכתבתי וכל מיני דברים כאלה, עדיין, תחשבי רגע שהאלגוריתם שממנו הם הגיעו או התחילו, היה במקום הזה של כאילו, תמצא מקצוע, תמצא מקום עבודה ותעשה את הדבר הזה. והם צריכים עכשיו, את יודעת, מה אני אומר

לאבא ואימא שלי? אני אגיד להם שהתחלתי בימי שישי לעשות איזה משהו, אז הם כאילו, מה, אתה צריך כסף? מה הם יגידו לי? מה אני אגיד לפעמים זה לבן בת זוג, כאילו, מה אתה עכשיו רוצה לעשות? אני רק רוצה להגיד שיש חלקים בתוכנו, איפשהו, במציאות הווירטואלית והלא וירטואלית, שבהם זה כבר נחשב obvious. כל מה שרציתי להגיד זה, שאחד הדברים שאני חושב שהם הכי הכי הכי כדאי לעשות זה למצוא מקומות כאלה. להיות בסביבה של אנשים שאצלם זה obvious, הם כבר עשו את זה, הם all models, זה נראה נורמלי, ואז גם לך זה נראה נורמלי. ממש. לא חשבתי על זה, אבל אתה לגמרי לגמרי צודק. זאת אומרת, זה כמו שאומרים, כאילו, אתה זה הממוצע של חמישה אנשים הכי קרובים אליך, זה זה לגמרי, כאילו, ממש. כן, אני יכול להגיד לך, את בסושיאל, את מאוד פעילה בפייסבוק, אני לא יודע אם גם במקומות אחרים, אבל אני מכיר אותך בפייסבוק.

אה, את כל הזמן כותבת ומספרת על ה-slashריות שלך, ואני, ואת מקבלת הרבה אהדה מהלייקים, או איך שלא קוראים לזה בפייסבוק, כאילו, אהדה. אהדה וירטואלית, כן. אהדה וירטואלית, ואני רוצה להגיד לך שהרבה מהאהדה שאת מקבלת זה כי מסתכלים עליך אנשים שהם, בשבילם זה לא obvious, והם אומרים, איזה כיף שיש לה את האומץ הזה. ומצד שני, אם הם מחר צריכים לעשות את זה, אז יש להם בראש את ה... טלי כבר עושה את זה, אז אני גם יכולה. ליאור כבר עושה את זה. או, ליאור כבר עושה את זה, ווטאבר. נכון. זאת אומרת, זה ה... זה מאוד מאוד חשוב. אני חושב, אם הולכים לעשות את הדבר הזה, חוץ מתוכנית עסקית וטה טה טה טה, קודם כל למצוא איזה משהו תומך. בן אדם אחד, קהילה, ווטאבר, וואטסאפ גרופ, לא יודע מה. מסכימה איתך, וגם הוצאתי הרבה אנשים, כאילו, יצאו ממני, כשהם באו ל... אוקיי, אני רוצה לחפש תפקיד שכיר רק, ויצאו כסלשרים. זאת אומרת, התחילו להוציא חשבוניות.

כי אני מאוד מאוד מאוד מאמינה בזה. ממש מאמינה בזה. אני חושבת שזה סוג של... אם יש דבר כזה, כאילו, באמת באמת תעודת ביטוח מול עולם העבודה החדש, מעבר לזה, זה סופר מעניין. אז בואי נדבר על זה קצת. למה זה תעודת ביטוח לעולם העבודה החדש? כי קודם כול, אתה, גם אם מסיימים איתך, בסדר? או גם אם אתה בוחר לסיים, יש לך עוד מקור הכנסה, אוקיי? איך אמרתי לך קודם? אני יודעת לעשות כסף. במובן הכי, גם לנשים זה מאוד קשה להוציא את המשפט הזה מהפה בביטחון מלא. כן. אז כן. אז זה אחד, הביטחון הזה. ודבר נוסף, זה גם אחד הביטוחים הנוספים שקאדיגן מדבר עליו בספר, זה כל הזמן ללמוד. כאילו, הוא קורא לזה ברמת הארגונים learning velocity, וברמת העובדים, learning agility, אוקיי? כשאתה עצמאי, אתה כל הזמן לומד. איך אמרת לי? כאילו, אתה גם רואה חשבון, אתה גם איש שיווק, אתה גם... זה דברים שאף פעם לא עשיתי.

כן. אף פעם לא עשיתי. זאת אומרת, לי למשל הרתיעה הכי גדולה מעצמאות, יש לי אימא עצמאית, פסיכולוגית קלינית מדהימה, ואבא שלי, איש מקצוע מעולה, תמיד היה שכיר. אז במחשבה שלי, כאילו, חייבים שיהיה מישהו שכיר בבית, כדי שמשכורת תיכנס, ועצמאי יוכל לעשות בגדול מה שהוא רוצה, אוקיי? עכשיו, אני גרושה, אוקיי? אני המשכורת היחידה, אוקיי? לא מרכזית, כמו שהייתי, לא ככה. והסיפור הזה של פתאום, כאילו, אבל לפתוח עוסק ולהתעסק עם רואי חשבון ומס הכנסה ומעם וזה, זה נורא הלחיץ אותי, ממש ממש הלחיץ אותי, ובסוף, אגב, מה, איך נהייתי בעצם עצמאית חוץ מהאימון? אותה חברה, אגב, ששלחה אליי את המתאמן הראשון, היא רצתה שנעבוד בקור על איזושהי השמה של בכירים,

ועשינו השמה של מנכ״ל, שזה כאילו היה ממש ממש מפתיע, ואני הבאתי אותו מתוך ההיכרות בשוק המקצועי של זה, והיא התעקשה לשלם לי חצי-חצי, בגלל שלתפיסתה עשיתי חצי מהעבודה, אוקיי? כי פשוט הבאתי אותו. ואוקיי, ואמרתי לה, טוב, אז תעבירי לי, כאילו, תעבירי לי את החצי לחשבון. ואז הרואה חשבון שלה אמר לה, חברה, לא עושים את זה. את כאילו צריכה להוציא את זה, והיא צריכה להוציא לך חשבונית. אז ככה נאלצתי לפתוח עוסק מורשה. כאילו, זה היה הסיפור, אחרת לא היה לי עוסק מורשה, וכשהמתאמן היה פונה אליי, לא היה לי איך להוציא לו חשבונית. לא התכוונתי לעבוד שחור, באמת לא חשבתי שזה בעייתי, כאילו, עשיתי חצי מהעבודה, תעבירי לי. אז זהו, היא שלה. ואגב, אני מניח שגם גילית שזה לא מסובך. ממש לא מסובך, ומה שמסובך מדי או אני מרגישה שאני גרועה בו, אני אבויד או דליגייט ויש לי רואה חשבון.

זהו, I delegate את כל הדברים שאני שונאת לעשות. כן, כן, כן, הם לא צריכים זה. אה... זה. אמ... אני חושב שדיברת על ה-learning agility, אז אני רוצה רגע לפרק את זה, כי יש לי חבר טוב, הוא היה עכשיו, הוא היה הרבה שנים בהייטק, הוא עשה איזושהי דרך עצמאית עכשיו, וקיבל שוב הצעה, והוא שוקל, אם לחזור או לא לחזור. והוא...אמר לי שהוא נורא מפחד לעזוב את החלק העצמאי, כי הוא אמר, בחצי שנה שאני עושה את זה, אני למדתי כל כך הרבה דברים, ועזבי אותך רגע, מע״מ וכל השיט הזה, הלא נעים, שגם אותו לומדים בזה. כן, האדמיניסטרציה, כן. הוא אמר, אני למדתי כל כך הרבה דברים על עצמי, התעמתתי עם כל כך הרבה פחדים שלי, אה... הייתי צריך ל...ל... לשים את עצמי בחוץ, כשאני לא רגיל,

כי דיברנו על זה, אחרי עושים שמש, בסדר, יש לי רעיונות, אבל אז אתה צריך לשים את עצמך בחוץ, זה מאוד קשה. כן. צריך מלא אומץ, צריך ביצים, או לא ביצים, או וואטאבר. והוא אמר לי, מה דעתך? כי ההצעה שלו, ההצעה שהוא קיבל היא באמת הצעה מעולה. של זכירות ב-100 אחוז? כן. שהוא יצטרך לוותר על העצמאות? אז הוא תוהה איך להשאיר את זה גם וגם, אבל הוא, יש לו ילדה קטנה והוא יודע שזה יהיה קשה. הוא אמר לי, מה דעתך? אז אמרתי לו, תשמע, קודם כל, התקופה עכשיו היא תקופה קשוחה בשוק, ספציפית, כאילו בחודשים האחרונים, גם אצל שכירים וגם אצל עצמאים. זאת אומרת, עצמאים שהם יועצים וזה, זה גם נהיה קשוח, כי כולם בהידוק חגורה. אז גם אל תיקח את זה אישית עם מה הלך טוב ומה לא הלך וזה, וחלק הלך לא אחלה, חלק לא הלך לא. זה לא קשור לזה, ואני מפרגן לך. להיות שכיר בחברה, זו חברה מצליחה, זו חברה טובה, אני חושב שיהיה לך אחלה. זאת אומרת, אם הייתה עכשיו תקופה של צמיחה שלפני שנתיים, הייתי אומר לך, בוא תנסה כמה חודשים,

עזוב. אבל אני לא אעצור אותך, אני חושב שזה סבבה, יש לך ילדה קטנה, אתה רוצה להיות יותר בטוח, סבבה. עם זאת, אני יכול להגיד לך את דעתי בתור מישהו שמתעסק בעתיד עולם העבודה, ודעתי היא שהמקצוע שלך, שהוא עכשיו אחד המקצועות, לא חשוב מה הוא כרגע, אחד המקצועות, מעשרת המקצועות הכי נחשבים שיש היום. יכול להיות מאוד שבעוד עשר שנים הוא לא יהיה. עזוב עשר, עזוב עשר, יכול להיות שהרבה פחות. כלומר, כל הסיפור הטכנולוגי הרי גם מחסל מקצועות וגם מחסל תעשיות שלמות. זה מה שמדהים. זאת אומרת, הדבר היחיד שאי אפשר להכחיד זה את הראש שלך ודווקא את המימד האנושי. את זה אי אפשר, כאילו אי אפשר לקחת ממך את המומחיות הזאת. כן. ואת המימד, היזמי. זאת אומרת, אמרתי לו, תראה, בחצי שנה הזאת ניסית את זה, ניסית את זה, ניסית את זה, ניסית את זה. מתוך כל הדברים שניסית זה וזה, הלך. זה היה במודל ההוא, עבדת איתם במודל של יום בשבוע, עבדת איתם במודל של שעתי,

עבדת איתם בזה. תראה כמה דברים ניסית וחלק הצליחו, חלק לא. התרגול היזמי הזה, זה אומר, עכשיו, לא משנה מה קורה בעולם, אני יוצא לעולם, ואני, זאת אומרת, זה הרבה יותר חזק אפילו מאותה אמירה שאמרת של יובל אברמוביץ', שאני יודע לעשות כסף, לא במובן של... זאת אומרת, זה לא... זו הייתה, אמרת סטנדנט כתיבה, אז אני רוצה שלא יתבלבלו. זה לא היה במובן של אני תמיד יוכל לכתוב למישהו משהו והוא ישלם לי, אלא זה בגלל שהוא בחור שהוא יזמי. נכון. והוא תמיד יוכל להבין מה השוק עכשיו צריך ואיך הוא מוצא בתוכו את הדברים האלה. זאת המשמעות של אני יודע לעשות כסף בעיניי, אוקיי? זאת אומרת, זה אני יודע להתפרנס, אוקיי? בזכות מה שאני, אני, יש לי מספיק יכולות, כישורים, מוטיבציות, אני אדפטיבי. כן, כן. אוקיי? זה הסיפור. וזו, אני חושב, החשיבות הגדולה שהיא עוד מעבר לכל זה שזה מעניין וזה שזה מכניס עוד כסף וכל מיני דברים כאלה.

זאת אומרת, זה עוד יותר מתעודת, זאת אומרת, זה גם תעודת ביטוח, אבל במובן המאוד מאוד גדול, גדול שלו. תגידי, דיברנו רגע לפני ההקלטה על העניין של להיות מוכנים ולא להיות מוכנים ופרואקטיביות. כן. ודיברנו על זה שרוב האנשים, הנה, נגיד, עכשיו אמרתי וזה, אולי עוד עשר שנים המקצוע שלך לא יהיה רלוונטי וזה, ואנשים שמעו ואולי הם פחדו, אולי הם לא פחדו, אבל בכל אופן אמרתי להם עשרה שנים, והם אמרו, בסדר, הרבה פחות. אני אתחיל לדאוג לזה בעוד שמונה שנים. לא, עזבי, נגיד שזה עוד עשר שנים, בכוונה. אני לא רוצה להקל על האתגר של השאלה. כן. נגיד שזה רק בעוד עשר שנים, אבל באמת, בעוד עשר שנים, בואי נניח, המקצוע של הבן אדם שמקשיב כרגע, מתייתר. אין אותו, אין אותו. או שהוא מתייתר, או שהערך שלו פשוט הוא נהיה חמישית. מקבל חמישית משכורת. מה עוזר לך להיות יותר פרואקטיבית? אני חושבת שזה שילוב של כמה דברים, בסדר?

הראשון הוא אילוץ, אוקיי? במרכאות, בסדר? ברגע שאני יודעת שאני משכורת יחידה, אוקיי? אז יש לי פלפל במקום שצריך, אוקיי? כלומר, אני יודעת שהדברים הם עליי. בסדר? יש משהו כאילו שמאוד מקל, כשאתה חולק את הנטל הכלכלי עם עוד מישהו, ואז אתה לפעמים נרדם בשמירה. כן. אין לי את הלוקסוס הזה. אני שמחה מזה שאין לי אותו, אבל אין לי אותו. כן. אז זה דבר אחד. דבר נוסף, זה... שנייה, אני רק רוצה לעצור פה רגע ולהחמיא לך. זה לא רק שאין לך את הלוקסוס, אבל את גם לוקחת אחריות. כי את עדיין יכולה להגיד, אני מסכנה ואין לי מה זה, ולהיות במצוקה. כן, אני לא שם. לא. ודבר נוסף בפרואקטיביות בעיניי, זה שאתה באמת מחזיר את השליטה לידיים שלך. ותחשוב שבאמת בכל אספקט אחר בחיים אנחנו מנסים להיות בשליטה, בסדר?

לגבי הזוגיות שאנחנו בוחרים, לגבי איך אנחנו מחנכים את הילדים שלנו, לגבי... אז למה לא לגבי הקריירה שלנו? זאת אומרת, למה לא לייצר משהו שהוא סוסטיינבל? ושאנחנו נהנים ממנו, ושאנחנו גם מרוויחים ממנו, שזה מבחינתי by product. אני לא... דיברנו המון על כסף, אבל... כאילו זה נשמע קצת כזה אלטרואיסטי, אבל... אבל זאת ממש לא הסיבה היחידה או מרכזית. אני באמת באמת מאוד אוהבת את מה שאני עושה. אני אוהבת להרצות, אני אוהבת לעשות מנטורינג ל-HR, אני נורא אוהבת להאמן, אני מאוד מאוד נהנית להיות מנהלת משאבי אנוש בחברות גלובליות. אני ממש נהנית מזה, כאילו אני מרגישה ש... כאילו אני קמה בבוקר בשמחה. כן, אבל את גם עובדת מאוד מאוד קשה. נכון, נכון, אבל זה... אני בנקודה בחיים שזה בסדר גמור מבחינתי, כאילו לתת גז במקום הזה, בעיקר בגלל שזה דברים שאני נהנית מהם. אני חושבת שאחת השאלות שהקורונה הכניסה מאוד מאוד, המעמיקות,

זה לא איזה תפקיד אני רוצה, או איזה טייטל אני רוצה, אלא איך אני רוצה שהיום שלי ייראה, בסדר? ומבחינת גם משמעות, וגם מבחינת שילובים, עבודה, חיים אישיים, זה, זה, זה. ואני מרגישה שאני כן, כן, אני עובד קשה, אבל אני גם מאוד מאוד מאוד נהנית, אוקיי? ואני מרגישה שאני מביאה ערך, ואני מרגישה שיש משמעות למה שאני עושה, שאני באמת נוגעת בנשים ובגברים, וממש כאילו מצליחה באיזשהו אופן לעזור להם לשנות לטובת החיים שלהם, אז כאילו, ועוד משלמים לי על זה, אז כאילו... אז עכשיו יש לי שאלה ספציפית לאנשים שמקשיבים ומכירים אותך איך את מוצאת גם זמן לכתוב על זה, כי את כותבת הרבה מאוד בסושיאל, נכון? פעם ביומיים, פעם בשלושה ימים, משהו כזה? פעם ביום. פעם ביום. אני רואה הרבה שם איזה... כן, אני מקשקשת הרבה. זה לא משפט אחד ציטוט של מהטמה גנדי, את כותבת. לא, לא, לא, לא, אני כותבת, זה גיפט, כאילו, זה, זה אין לי,

אני לא מתיימרת כאילו להגיד, כי פעם אמרתי, זה שטויות, זה חמש דקות ביום, אבל בשבילי זה חמש דקות ביום. זאת אומרת, הכתיבה זה משהו שבא לי מאוד מאוד מאוד בקלות, הכתיבה, ההמשגה, החיבורים בין הדברים. לי זה בא מאוד מאוד בקלות, היות ויש הרבה מתאמנים שאני מלווה שזה, אז אני מבינה שזה גיפט. כאילו, דרכם הבנתי שזה גיפט. לי זה היה נראה שכולם ככה. כן. כאילו, כן, מה הבעיה? אני יושבת ומשהו מתחבר לי, או בפנדו או בזה, אז אני ישר מתארת את זה. אני מבינה שזה לא ככה, אבל זה באמת לוקח לי חמש דקות ביום, לא יותר. וזה גם משהו שאני מרגישה שהוא תרפויטי, זה כאילו נראה כמו כלי שיווקי, מבחינתי זה לא כלי שיווקי. זה, אני מבינה שזה מביא לקוחות, אבל לא בשביל זה אני עושה את זה. אני עושה את זה כשיש לי משהו להגיד לעולם. אז הנה השאלה יותר קשה. כן. זה גם מביא לקוחות. נכון, זה אחלה. אז רגע, הנה השאלה הקשה. כן. אם לי אין גיפט,

ואני עכשיו סלשר, איך אני אביא לקוחות? אז קודם כל, אתה יכול להתחבר לכל מיני אנשים שיש להם את הגיפט הזה, אוקיי? ושיש להם עוקבים וכזה וכזה וכזה, ולהציע את המוצר שלך, אוקיי? למשל, אתה יכול לרכב על יכולת של מישהו אחר. אתה יכול, כמו שאמרתי, להפיץ את זה במעגלים שלך כמה שיותר, להצטרף לירידים, כאילו לייצר לעצמך כמה שיותר הזדמנויות שבתוכן אתה מרגיש נוח. כן. אוקיי? זה לא חייב להיות בכתיבה או ברשת. כל אחד וההזדמנויות שהוא מרגיש נוח איתן. אני מאוד מאוד חיית סושיאל. נתה לי שאלה אחרונה, ל... ל... ל... ל... היג'אריות שמקשיבות, והיג'ארים. אהמ... מה היית אומרת להם כשהם באים להיפגש עם... בין אם זה כבר בגיוס,

אוקיי? אולי הם יפגשו את החבר שלי הזה בגיוס, והוא יגיד, אני רוצה חצי משרה. ובין אם זה עובדים שכרגע קיימים בחברה, שבאים לדבר איתך על להיות סלשרים. איך לנהל את הדבר הזה מבחינתם? אני חושבת שהדבר המרכזי שהן צריכות לשאול את עצמן, אוקיי? זה לא תמיד הרי תלוי במגייסת, זה הרבה פעמים מדיניות ארגונית, בסדר? אבל נניח שהוא הגיע לזו שקובעת את המדיניות הארגונית, בסדר? או לזו שלוחשת על אוזנה של המנכ״לית או על אוזנו של המנכ״ל, מה תהיה המדיניות הארגונית, אוקיי? והשאלה האסטרטגית, השאלה הפרטנית צריכה להיות כמה אני רוצה את הבן אדם, בסדר? ואם כן, זה כנראה יהיה גם בתנאים שלו, news flash, בסדר? והשאלה היותר רחבה צריכה להיות איזה סוג של כישורים ואנשים אנחנו רוצים כאן, אוקיי? אם אנחנו רוצים טאלנטים, כנראה שנצטרך להתגמש בתנאי העסקה. כן. כי טאלנטים כמעט אף פעם, כמעט אף פעם,

אלא אם באמת הם, אתה יודע, יש להם כישורים מאוד מאוד ספציפיים, או יש להם מיינדסט שהוא יותר מיינדסט שכיר, בהרבה מקרים הם לא הסתפקו ברק, הם יהיו סלשרים. כן. טוב, תודה רבה, טלי, אני מקווה שאנשים שהקשיבו והיה להם את ה... זה כבר גירד להם, שירגישו יותר בנוח להתגרד. אמן, אמן. אני חושב ש... זאת אומרת, אני חושב שהיה הרבה ערך בשיחה הזאת, אפילו מתוך זה שאת כל כך באמת נינוחה במקום הזה. את נראית שלמה בזה, ואני יודע, שוב גם על בשרי, שזה קשה ומסובך. קודם כול, עשית את זה ברגליים, היה ארגון שלא פרגן לך את זה, ואת הצלחת למצוא את עצמך בארגון אחר שכן מפרגן לך את זה. אמ... ואני מ...

ועודדת שגם את מוכנה לשלם מחירים, שאין לך טלוויזיה, שלפעמים את עובדת בשישי. עכשיו, זה לא שמי שמקשיב צריך להגיד, זה מה שזה אומר. לא, זה ממש לא. אלף גוונים לעשות את הדברים האלה. כן, זאת הדרך שלי, לא חייבת כלום, כן. אבל אני חושב שהערך העיקרי של השיחה שלנו זה באמת ה... ה... ה... ה... קודם כל ההיות שלך, זאת אומרת, כרול מודל, ואנשים מחפשים את זה, ואני ממליץ לכם להמשיך לחפש, יש מסביבכם הרבה אנשים בימינו שעושים את זה, את צודקת הרבה יותר מלפני עשר שנים, או מ-2017, שאני רוצה, הכל יצא. זה היה אז באמת הרבה הרבה יותר מסובך. אגב, יש את כל הסיפור של טוב, אני לא אדחוף עכשיו עוד סיפור, בכל אופן. חבל. אז אני אספר בכל זאת, שבקהילת אנשי העולם החדש, היא כבר לא כל כך פעילה, והיא הייתה מאוד מאוד פעילה בזמנו, אז היא נולדה מתוך אנשים ש...

אמ... זה מה שהם חיפשו. זאת אומרת, הם הרגישו כבר שעולם העבודה השתנה, ולא היה להם מי שהבין אותה מסביבם. והם היו כותבים לי, מה, כאילו, אף אחד לא מבין אותי. בעלי לא מבין אותי, ההורים שלו לא מבינים אותי, אני אומרת להם שאני רוצה לעשות איזשהו שינוי, או להוסיף משהו, או סלאשרית, או וואטאבר. אז לא קראו לזה סלאשרית, והספר עוד לא יצא. נראה לי שזה איזה בריטית כתבה את הספר הזה, נכון? שכחתי את שמה, אמה משהו, ובגלל זה זה התחיל. ואני חושב שזה גם עדיין העצה הכי טובה שלי היום, ללכת לחפש את האנשים האלה, ללמוד מהם את ה-best practices. את, אני בטוח, שגם מאוד נגישה, אז אתם יכולים לחפש גם את טי. וזהו, שיהיה לנו יופי של סלישיות. תודה רבה. היה תענוג, תודה רבה. ביי ביי.

חתול צהוב ופרוותי מביט בעיניים גדולות, בסוף התמלול

עוד פרקים

  1. 284

    לצחוק כל הדרך אל העבודה

    גילי יובל · 7 מרץ 2023 · 71 דק׳

  2. 283

    להרוויח פעמיים

    כנס האימפקט של RiseUp · 28 פבר׳ 2023 · 188 דק׳

  3. 282

    לא רק טרנסג׳נדר

    גיא פולת · 21 פבר׳ 2023 · 71 דק׳

כל הפרקים ←

זנב מסולסל של חתול צהוב מציץ מאחורי הנגן
00:00להמשיך באפליקציה ←