לא רק טרנסג׳נדר - גיא פולת - פופקורן 282
פופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל · עם גיא פולת

להאזנה גם ב:באפליקציה שלנו (חינם)YouTubeSpotifyApple
גיא פולת נולד בגוף של אישה, השלים תהליך התאמה מגדרית בגיל שלושים ומשהו תוך כדי עבודה בהייטק. הוא יועץ שיווק דיגיטלי ואסטרטגיות תוכן, כותב נאומים, מרצה בארגונים על מגדר ולהט"ב ובעל אתר לקידום נשים ואנשים פורצי דרך. דיברנו על ההבדל בין מין למגדר, על איך הסביבה והעבודה הגיבו, ועל מה ארגונים ואנשים יכולים לעשות כדי שיהיה קל יותר
בפרק הזה
- מין, לדבריו, הוא ההיבטים הביולוגיים, ומגדר הוא ההיבטים החברתיים שמשתנים בין תרבויות ותקופות. הוא נותן דוגמה: לואי ה-14 הציג את הגבריות שלו בנעלי עקב וגרביונים
- תהליך התאמה מגדרית אינו צעד אחד: הוא יכול לכלול החלפת שם ולשון פנייה, ולפעמים גם הורמונים וניתוחים. בישראל, לדבריו, צריך להיות במעקב בריאות הנפש חצי שנה ולהגיע עם מכתב לאנדוקרינולוג
- בחברת ההייטק שבה עבד, אחרי שלושה שבועות בלבד, התבקש לכתוב מכתב לכל העובדים על התהליך. הוא מתאר שהארגון תמך, ושהשינויים הקטנים, כמו שם בכרטיס ובאימייל, דורשים שמישהו יטפל בהם
- ההחלטה לעבור את התהליך נפלה בלי דמויות לחיקוי בולטות. הוא עשה רשימת בעד ונגד, וההחלטה הייתה לעשות את זה למרות הפחד
- לארגונים הוא ממליץ לא להפוך אנשים ל-token, לתמוך בעובד.ת בתהליך, להזמין אנשים טרנסים לשיח ולהתאים טפסים ושירותים. הוא מוסיף שהרבה פעמים מבקשים מאנשים כמוהו לחנך כל אדם שפוגשים, וזה מתיש
על הפרק
גיא פולת נולד בגוף של אישה, אבל מגיל צעיר הרגיש שייכות למגדר הגברי. את השינוי השלים בגיל שלושים, תוך כדי שהוא עובד בהייטק.
מה ההבדל בין מגדר למין? איך הסביבה מגיבה למי שעבר תהליך התאמה מגדרית? איך העולם יכול להיות פתוח למי שמגדיר עצמו אחרת? ולמה חלק גדול מהשינוי מתחיל בשפה?
לחיות בעולם החדש זה אומר לצאת מהקופסאות ודפוסי החשיבה המסורתיים. זה אומר שבכל אדם יש יותר ממה שנורמות חברתיות מובילות אותנו להיות, יותר ממה שרוצים ללמד אותנו על עצמנו. הרי תמיד למדנו להיות כמו אחרים, להשתלב ולהיטמע במערכת. אבל אנשים הם יותר מורכבים מזה. לכן אנחנו חווים גם שינויים בנושאי המגדר והזהות המינית - ונראה שלמרות שיש עוד דרך לעבור, העולם היום יותר מאפשר לאנשים ונשים להרגיש יותר בנוח עם מי שהם.
גיא סיפר לי על המסע שעשה ועדיין עושה. היום הוא מרצה בפני חברות וארגונים על מגדר ולהט"ב, שוויון וגיוון, הכלה וקבלה, יועץ שיווק דיגיטלי, כותב נאומים ובעל אתר לקידום נשים ואנשים פורצי דרך.
ציטוטים מהפרק
הנושא הזה מרתק אותי, כי יש פה אדפטיישן בשני מובנים.
אז ההחלטה הייתה לעשות את זה למרות הפחד.
אני לא חי את החיים שלי כדי להיות נער פוסטר לזה.
שאלות ותשובות מהפרק
- מה ההבדל בין מין למגדר?
- גיא פולת מסביר בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, שמין הוא כל ההיבטים הביולוגיים, כמו כרומוזומים, הורמונים ואיברי רבייה. מגדר, לדבריו, הוא ההיבטים החברתיים, והם משתנים ממקום למקום ומתקופה לתקופה. הוא מדגים עם גבריות בצרפת של המאה ה-17 ובחברה החרדית לעומת החילונית.
- מהו תהליך התאמה מגדרית?
- לפי גיא פולת, זה תהליך שבו אדם משנה את הנראות או את המקום שלו בחברה כך שיתאימו למה שהוא מרגיש. הוא יכול להתחיל בהחלפת שם ולשון פנייה, ולפעמים לכלול גם הורמונים וניתוחים, אבל לא חייב. גיא מספר שיש אנשים שבוחרים לא לקחת הורמונים ולא לעבור ניתוחים.
- איך התקבל השינוי במקום העבודה?
- גיא פולת מספר שהוא עדכן מראש את המנהל שלו ואת מנהלת משאבי האנוש, והחברה ביקשה שיכתוב מכתב לכל העובדים. היה זה אחרי שלושה שבועות בחברה, ולדבריו זה היה לחץ. הוא מזכיר גם שיש דברים מעשיים, כמו שינוי שם בכרטיס, בסלאק ובאימייל.
- מה ארגונים יכולים לעשות כדי לתמוך בעובדים טרנסים?
- גיא פולת ממליץ להקפיד על לשון פנייה, לא להפוך עובדים ל-token, ולהבין שחלק מהעובדים לא רוצים לדבר על זה ושזה בסדר. הוא מוסיף: להזמין אנשים טרנסים למקום העבודה, לנהל שיחה, לתמוך בעובד.ת בתהליך ולדאוג לדברים כמו שירותים מותאמים וטפסים שאינם בינאריים.
- למה הוא מתאר את השנה הראשונה אחרי תחילת ההורמונים כקשה?
- גיא פולת מספר שמבחינה ביולוגית הוא היה בשנה הזאת "ילד בן 16", בגלל תהליך התבגרות שני. הוא מתאר קול שנשבר בפגישות זום, עלייה של כעשרה קילו שחייבה קניית בגדים מחדש, והתלבטות מה לעשות כשלקוח פונה בלשון פנייה לא נכונה.
- מה הוא מבקש מהחברה?
- גיא פולת אומר שהיה רוצה, קודם כול, שיעזבו אותם בשקט ולא יתערבו באיך שהם חיים. לצד זה הוא מבקש תקציבים לקהילה הטרנסית, כי לדבריו קשה להשתלב בשוק העבודה. הוא מוסיף שבהיסטוריה ובתרבויות רבות תמיד היו אנשים עם שונות מגדרית.
מי ומה הוזכרו בפרק
- אנשים
- לימור לבנת · לואי ה-14 · הילרי סוואנק
- חברות וארגונים
- איכילוב
- ספרים, פודקאסטים וסרטים
- Boys Don't Cry · You People · Radiolab · Invisibilia
התמלול המלאתמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות
היי, ברוכים הבאים לפופקורן, כאן ליאור פרנקל. אנחנו בפודקאסט שעוזר לכם לעשות אדפטיישן לעולם החדש, כלומר, להסתגל לשינויים שעוברים עלינו בעולם העבודה ובתפיסות שלנו בעולם החינוך, במדע, באמנות, ברפואה, פסיכולוגיה, בעצם בכל כיוון שנסתכל. נראה הרבה דברים שהשתנו מאוד בשנים האחרונות. איפה זה תופס אותנו ואתכם, איך נוכל ליהנות ולנצל את ההזדמנויות שהעולם החדש הזה יוצר, במקום להיבהל מהן ולהשתבלל בעולם הקודם. פופקורן פה בדיוק בשביל זה. והיום נדבר על נושא שיוצא מהארון בשנים האחרונות, שונות מגדרית, נדבר על טרנסג'נדריות ועל זהות מגדרית. אנחנו בעולם שבו עניין המגדר נהיה יותר ויותר בחוץ, וזה מדהים בעיניי, זה אומר שאנחנו נותנים ליותר ויותר אנשים ונשים להרגיש בנוח עם אישיהם, עם איך שהם מרגישים את הגוף שלהם, או מנטלית, או בצורות נוספות, ויש יותר ויותר לגיטימציה לומר בקול רם, אני כזה או אני אחרת, או אני נמשך לכזה או אחרת, או גם וגם.
אנחנו נדבר על זה קצת אולי, על ההבדל בין מגדר לבין איך שמישהו מרגיש, לבין מישהו נמשך אליו, שהדברים האלה בכלל הם אורתוגונליים. הנושא הזה מרתק אותי, כי יש פה אדפטיישן בשני מובנים. מצד אחד, העולם מנסה להסתגל לאנשים שלא נכנסים רק לאחת משתי קופסאות, גבר ואישה. מהצד השני, אנחנו גם צריכים להסתגל ולעסוק בפיתוח השפה של זה, ופיתוח התפיסה של העולם החיצוני, פיתוח תרבות שמוכנה לקבל הרבה גוונים ולא רק שתי קופסאות, ואנחנו צריכים פה מישהו שיעזור לנו להסתגל בכלל על הרעיונות האלה, להבין מה קורה מאחורי הקלעים, ולשם כך הבאנו היום את גיא, גיא פולט, טרנסג'נדר, נכון? שזה אומר, אתה נולדת בגוף של אישה, גיא, והוא יספר לנו על מה שהוא עבר. גיא הוא יועץ שיווק דיגיטלי ואסטרטגיית תוכן, והוא כותב נאומים, הוא נבע דיגיטלי, לפני זה הוא סיפר לי שהיה עכשיו חודשיים בקפריסין,
איזה כיף לך. חובב היסטוריה מושבע, בעל אתר לקידום נשים ואנשים פורצי דרך, אחלה אתר, מרצה בפני חברות וארגונים על מגדר ולהטב, שוויון וגיוון, הכלה וקבלה. אנחנו ננסה להבין מה אומר המושג שונות מגדרית, נדבר על תהליך של התאמה מגדרית, מה קורה כשמישהו נולד בגוף כזה אבל מרגיש שהוא שייך לגוף אחר, או בצורה אחרת, שגיא למדוד תלך לנסח את זה, אני לא בטוח אפילו שאני אנסח את זה כמו שצריך. מה הקשר שיש או אין בין התחושה של מי שאני לבין הצד שאליו נמשכים, אולי אין בכלל קשר? למה גיא התחיל תהליך התאמה מגדרית בשנות ה-30? זה לא גיל מאוד מאוד צעיר וגם לא יותר מדי מבוגר, איך הסביבה הגיבה? הוא עשה את זה תוך כדי שהוא היה בעבודה בהייטק, מעניין בתכלס מה, איך כל הדבר הזה עבר, זאת אומרת, היית בתוך ארגון שלפני זה היית אישה, אחרי זה היית גבר, קבלת כאישה, קבלת כאישה, עברת להיות גבר, מטורף. נדבר על זה, נשאל גם אם יש לדעתו בכלל סיכוי שיהיה עולם שבו יצליחו לחשוב מיותר שתי קופסאות, או שזה מאבק שהוא לא הולך להצליח יותר מדי,
הוא ינסה לעזור לנו להבין איך כדאי או אפשר להיות יותר רגישים, נדבר על השפה, על השינויים התרבותיים שאנחנו יכולים לעשות. בקיצור, פרק מאוד מאוד מעניין, ניתן למוזיקה את המקום שלה ונתחיל בעוד שנייה. אמרתי לך, הייתי כחלק מזה שאני נווד דיגיטלי, מטייל בכל מיני מקומות לאחרונה. אז הייתי חודשיים בקפריסין. הייתי בקו-לווינג, כזה מקום שאנשים באים מכל העולם, גרים יחד. קו-לווינג? כן. גרים ביחד, עובדים ביחד, באמצע כפר כזה, 20 דקות מלא מסול, אבל באמצע שום מקום, רק שדות ירוקים. והלכתי בצהריים לקנות משהו בקיוסט. עכשיו, אני טיפוס מעופף.
וכזה הלכתי, הסתכלתי בפלאפון, תוך כדי כזה צהרי היום, השמש זורחת. מסתכל בפלאפון, מסתכל בפלאפון, ופתאום בום, נתקע בשלט שעמד לו ככה באמצע הרחוב. שלט חצוף. שלט חצוף ונלוז במיוחד. וכמו בסרטים מצוירים, מהשאר השתתחתי על הרצפה, כזה רואה שחור בעיניים, כמו דמויות מקרטונס. כזה שוכב על הרצפה, כזה עומד מכאבים, ואז עובר איזה בחור בחריקת בלמים כזה, גם כמו בסרטים, סר, סר, are you okay, what happened? חשב שגם מישהו התקיף אותי, מסתכל כזה, what happened, what happened? ואני כזה, no, no, אתה יודע, כזה מנסה להגיד, הכל בסדר, כל אחד נופל כל רגע ברחוב. וזהו, בסוף הצלחתי כזה להקים את עצמי לדדות, כאילו כלום לא קרה, להמשיך בשגרה. אחר כך, באותו ערב, כל מיני אנשים שכנמו אותי ללכת לבית חולים, לבדוק, כי אתה יודע, לראות שחור בעיניים, לא לראות בעין שמאל, כמה רגעים,
יש כאלה שאמרו, רגע, רגע, משהו אולי לא טוב קורה פה. אז הלכתי לבית חולים, ובבית חולים הרופאים הקפריסאים הם לא כמו רופאים ישראלים, הרופא במיון כזה, אוקיי, מה קרה? אמרתי לו, לא, בסדר, הלכתי ברחוב, התנגשתי, נתקדתי בעמוד סורר, הוא פשוט צחק עליי. הרופא במיון פשוט כזה, are you joking? זה לא, לא, כאילו, הכל לא נקרם מצחוק, אז כן. יש לא בדיוק חוויה של רופאים במיון בישראל. התרבות הבריטית לא החזיקה שם הרבה זמן. לא, להפך. גם, האמת שזה לא זה, אבל גם בתי חולים באופן כללי, אחרים, נגיד, הוא באיזשהו שלב מסמל לי כזה, טוב, תרים את החולצה. כאילו, אתה בצד של השרוול, אז חשבתי שהוא רוצה לבדוק לי דופק. כן. לחץ דם. אז טוב, הרמתי, ולפני שאני מספיק להבין מה קרה, פתאום תקע לי מחט ב... מה עוזר לך? היה פספון ל-COVID?
אז אני שואל את המחברה שלי, ותרתי, הייתה זה, כאילו, שאני הייתה קפריסאית, שאלתי אותו, מה הוא רגע הזריק לי לגוף? אירואניום, טיטניום, מה זה? אז היא שאלה אותו, וזה היה טטנוס. אה. שזה בסדר, אבל עדיין, אתה יודע, בארץ הרעיון שמישהו יזריק לך משהו עוד לפני שיגידו לך, אנחנו יכולים לעשות לך זריקה, וגם עושים לך בארץ, אתה פמפם ככה, נכון, והגרות. נכון, נכון, נכון. אז לא, זה, כן. וגם נותנים לך טטנוס אחרי שנשך אותך כלב, נראה לי, או נפצעת מהגדר, לא נתקעת באמת. כן, הם מבקשים לך, אתה זוכם אותה פעם אחרונה, מה עם פנקס חיסונים? מתי זה? לא, שם, לפני שזה ישר, כאילו, אה, נתקעת במשהו שאולי חלוד טוב, כשאקבל לך טטנוס, וזה... גיא, תשמע, זה מאוד קשה לי להחליט איפה להתחיל בכלל, כי הכל מאוד זה, אז אתה יודע מה? יש לי רעיון, יש לי רעיון איך נעשה את זה. אוקיי. ב... אתה הרי גם מרצה על כל מיני נושאים, בהרצאה אתה מספר גם על הסיפור האישי שלך? כן. אז איפה אתה מתחיל שם את הסיפור? אז אני יכול להגיד, קודם כל אפשר להתחיל גם לדבר מה ההבדל בין מין ומגדר, באופן כללי. לא, אבל לפני זה אני רוצה משהו בתוך הסיפור האישי שלך. שלי. כן.
אז אני, אחת החברות שאני הכי זוכר מגיל צעיר, זו תחושה כזו שנעשתה טעות ביולוגית. הייתי צריך להיוולד בן. ותמיד זו הייתה תחושה מאוד מאוד גדולה של שונות או של חריגות מכל... אבל מה זאת אומרת תחושה פיזיולוגית? זאת אומרת, כל הדברים שרציתי לעשות תמיד היו דברים של בנים. רציתי לשחק כדורסל, לא אהבתי לשחק עם בובות, שנאתי ללבוש שמלות, רציתי להסתפר קצר, כמו של כל הבנים בכיתה, למרות שזה היה פטרייה, אבל כאילו, זה מה ש... וגם הדמויות שזהיתי את עצמי בטלוויזיה היו דמויות של בנים. אף פעם, נגיד, לא חלמתי להיות הנסיכה. תמיד, נגיד, אחת הדמויות שחייבתי והזדהיתי איתן זה זורו. זה שעם ה-Z, או להיות...
תמיד כזה גם יותר דמיינתי כאביר שמציל את ה... הוא יותר רואה כאביר שמציל את ה... הוא יותר רואה כאביר שמציל את ה... נסיכה, ואף פעם לא הנסיכה. כן. גם, תמיד נוגע גם מהחיות שלי, יש לי שתי אחיות, אז תמיד רגע שאני רואה שונה משתי האחיות שלי. וחייב להיות שאלה לאט לאט אמרו לך שזה לא הגיוני. זאת אומרת, מה שאתה מרגיש הוא לא הגיוני, זה לא יכול להיות. לא, כל הבנות שמות סימלות. אין כזה דבר שילדות לא... כן. פשוט שמלות. אמ... וזה, או... זה אין לך אחד מה שאני מספר בסיפור האישי. אמ... בסוף כיתה א', אמ... בסוף כיתה א', זה היה כזה סוף שנת הלימודים, אמ... היה חם, רצתי עם כל החברים שלי במגרש של הבית ספר, אמ... וגדלנו ביישוב קטן, אז היה יישוב קטן, אמ... והיה חם. כמעט שכאילו, בנים תמיד שחם בקיץ, בטח בגילים האלה, הם מורידים חולצה.
כן. שאמרתי, טוב, גם אני בן, גם אני מוריד חולצה. אה... ואתה יודע, זה היה סוף כיתה א', גם כאילו, עוד אין מה לראות, עוד אין זה, אבל... התחיל כזה רחש מאוד מאוד גדול, ובלאגן, כזה בהפסקה, וכזה כולם באו, וכזה מי זה המשוגעת הזו ומי זה זה, ויש לי אחות גדולה שגדולה ממני בשנתיים, היא הייתה אז בכיתה ג', והיא באה וצעקה עליי שאני עושה לה פדיחות בבית ספר. ויש המון המון רגעים כאלה, שאתה מבין שמה שאתה ומי שאתה, א', זה בעייתי, זה מביך. אנשים רואים את זה כאיזשהו שיגעון, ואתה לומד כזה לאט-לאט, להכניס את זה, גם להכניס את זה פנימה, וגם להבין שזה אוקיי, זה בעייתי. זאת אומרת, אתה לומד להסתיר, או שאתה לומד שכאילו, יש פה בעיה ואני צריך, או אז צריך לה לחיות עם הבעיה? קודם כול, אומרים לך שאין כזה דבר.
אם דיברת על שפה, אז אה... אומרים, אין כזה דבר, אין כזה דבר, but שרוצה... It's not an option. It's not an option. ולוקח, כאילו, אתה מדבר נגיד על יציאה מהארון, אז אחד הדברים שזה זה, א', ללמוד שזה קיים, ומה השיח, ומה האפשרויות, וב', גם אחרי זה, להתחיל לעשות איזשהו משהו. זאת אומרת, אני הרבה הרבה שנים ידעתי שכזה, אוקיי, אם החברה מסתכלת על מה זה אישה, ובטח לפי נגיד מה הסטריאוטיפ של מה זה נשים, אז אני לא. זאת אומרת, בערך משנות ה-20, אני לא, לא בדבר הזה, בסדר? לא, כל השארים שאומרים על נשים, אני לא. אבל עד שהרגע שאתה בא ומתחיל להגיד, אוקיי, אז בוא נעשה תהליך הטמה מגדרית, גם עובר, עבורי לפחות, עובר זמן, וזה גם לא מחייב. זאת אומרת, אתה יכול להגיד, אני, זאת אומרת, להגיד, אני לא אישה, אז נגיד, הרבה שנים הזדהיתי כג'נדר גביר, או ניין בינארי,
שזה עדיין משהו שאני מרגיש מחובר אליו. אבל עדיין, לבוא ולהגיד, אוקיי, אני רוצה לשנות את הגוש שלי, לקחת הורמונים, לעשות תהליכים, זה גם, זה לא כזה, אוקיי, ברגע שאתה מבין את זה, אז עכשיו, הופ, נתחיל לזה. כן. בתקשורת, הרבה פעמים מציגים את זה ככה. בן אדם קם בבוקר, כן, מתחיל לקחת הורמונים ולעשות ניתוחים, וזה לא ככה. גם כי זה כמעט, כל החיים שלך, משהו שאתה מתמודד איתו, מרגיש לא שייך. וגם, הרבה פעמים, עד הרגע שאתה משתף איתה את הסביבה שלך, אתה התבחבשת עם זה הרבה הרבה שנים, והרבה הרבה רגעים. וגם המערכת הבריאות בישראל, היא בנויה ככה, שזה באמת, אתה לא יכול, נגיד, לקבל הורמונים מהרופא משפחה. אתה צריך ללכת לאנדוקרינולוג, וללכת לאיש בריאות, להיות במעקב של איש בריאות הנפש חצי שנה, ושמישהו ייתן לך מכתב לאנדוקרינולוג,
שבאמת אתה יודע מה המשמעות של תהליך התאמה מגדרי. כן. ואתה יודע, אני עוד מעט... אז רגע, תהליך התאמה מגדרי זה התהליך שבו אתה עובר למין אחר? אז גם מה שאתה אומר מה זה מין ומה זה מגדר, תהליך התאמה מגדרית הוא תהליך שאתה משנה את הנראות שלך, את הגוף שלך, שם, יש לזה כל מיני דברים שאתה תרגיש יותר בנוח עם הגוף שלך והמקום שלך. יש לזה כל מיני אלמנטים שונים, זה החל מלהחליף שם, אתה יכול להחליף שם, להחליף לשון פנייה, וזה יכול לכלול גם שינויים הורמונליים או ניתוחים כאלו ואחרים. כן. יכול לכלול ויכול גם לא לכלול. עכשיו, השינוי, המין, בעצם, כשמדברים הרבה על התהליך התאמה המגדרית וגם למה אומרים תהליך התאמה המגדרית, יש שני דברים, מין ומגדר. כן. מין זה בעצם כל ההיבטים הביולוגיים של המין שלנו, בסדר?
הכרומוזומים, ההורמונים, איברי רבייה, כל הדברים האלה. ובמובן הזה, ההבדלים בין סכרים ונקבות, הרבה פעמים אפשר לראות שגם הם דומים בקרב יונקים אחרים. כל מיני הבדלים. או לצורך העניין, עכשיו, אם ניקח נגיד אותך מול גבר חרדי, עכשיו, מבחינה ביולוגית, יש לכם סכרים. זאת אומרת, אותו דבר. עכשיו, גם ראיינת מי שיהיה חרדי, והיא אמרה, כן, תפיסת העולם שלנו, החרדים, היא נורא נורא שונה. עכשיו, ואיך אתה, אם היית נולד בתור, או גבר חרדי, אז היית מבטא שמה זה להיות גבר טוב, או גבר מושלם, בצורה אחרת לגמרי. כן. נכון? אנחנו רואים גבריות אחרת בחברה החרדית ובחברה החילונית. לא נגיד אם משהו יותר טוב או לא טוב. אחר. אחר. וגם אנחנו הולכים לדבר על שזה משתנה בהיסטוריה. סנצור חנן, אני אמרתי לך, אני חווה היסטוריה. אז אם היה נכנס לפה המלך לואי ה-14,
שהוא המדינה זה אני, היה נחשב האיש החזק באירופה, בגללו אומרים לנגווה פרנקה, נכון? כי צרפת אז הייתה האימפריה. ואם הוא היה נכנס לפה, היית רואה גבר על נעלי עקב, עם גרביונים, מעופר, עם פאות. בסדר? אז אנחנו יכולים להגיד שאיך שלואי ה-14 חשב שמראה את הגבריות שלו, את החוזק שלו, בצרפת של המאה ה-17, אז זה לא כמו שהיום. כן. או ביוון. או ביוון. כן. אז אנחנו רואים שמגדר זה ההיבטים החברתיים, שזה משתנה, שזה משתנה גם ממקום למקום. אפשר לדבר גם בישראל גם על שנות ה-50 לעומת היום, נכון? החלוץ היום הוא פחות קיבוצניק, פלמחניק היום הוא פחות גבר אידיאלי. לעומת גם איך שאנחנו מרגישים ביחס לזה. זאת אומרת, החברה הרבה פעמים אומרת, אוקיי, יש גבר, אישה, אנחנו יכולים לראות שזה משתנה, וגם אנחנו יכולים להרגיש משהו מתאים לנו ומשהו פחות מתאים לנו.
כן. אז למה אומרים התאמה מגדרית? כי מתוך ההנחה של אתה מרגיש מה שאתה רוצה, אתה רוצה להתאים את מה שאתה מרגיש גם לאיך שאתה נראה, והמקום שלך בחברה. אוקיי, אוקיי, אוקיי. אז ויש אנשים שעושים התאמה מגדרית גם בלי ההורמונים? בטח. אוקיי, זאת אומרת, אתה אומר, יכולתי גם רק לשנות את השם ולבקש שיפנו אליי בלשון פנייה כזכר ולא נקבה, וזה גם היה נחשב חלק מההתאמה מגדרית. אז מה גורם לחלק מהאנשים גם להמשיך לשלב הבא, או לשלבים הבאים? אז... כי בטח יש שם ספקטרום שלם, נכון? כל אחד ממשיך כמה שהוא מרגיש. יש ספקטרום שלם, ויש אנשים שבוחרים לא לקחת הורמונים ולא לעשות ניתוחים. אני יכול להגיד למה עבורי כן החלטתי לקחת הורמונים. קודם כל, אני אגיד שגם לפני שהתחלתי לקחת הורמונים,
לצורך העניין, אז הנראות שלי גם הייתה מאוד מאוד גברית. זה לא שכזה הייתי הולך עם שמלות ומתאפר, ויום אחד זהו, לוקח הורמונים. וגם אז, כשאתה מסתובב בעולם כבן אדם עם שונות מגדרית, זאת אומרת, שאתה נראה שונה, לצורך העניין, אישה בחזות גברית, עדיין אתה חוטף המון המון הערות, רוצה או לא רוצה. גם כשאני גר ברמת גן ועובד בתל אביב, למה נראות שאתה לא ממש יכול לברוח מהם. אני אתן לכם דוגמה, הלכתי לשירותים ב-TLV, כזה עם שיער קצר, בגדים... מה זה ב-TLV? בפאשן? בקניון? כן. אוקיי. לשירותים, כזה, אתה יודע, לפעמים צריך, בקניון הולך לשירותים, נכנס לשירותי נשים, לפני התהליך התבן המגדרי, ופתאום המנקה, כאילו, מתחיל לצוק עליי, סטר, אאוט, This is a woman's a bathroom, this is a woman's a bathroom. אה... וכזה, אתה יודע, צריך להוריד, כאילו...
ואז גם הקול שלי עוד היה יותר גבוה, כי זה היה לפני תהליך התבן המגדרית, אז... לפתוח את הפרלב, להגיד, No, it's אוקיי, כאילו, זה... אורבטון אינבספה ברוטשילד. זה היה כזה בהתחלה של קוביד, כשעוד היה כזה מסכות, ואז בכלל אנשים הרבה פעמים לא היו מתבלבלים. והיה לתי כזה בתור, ואז בא איזה מישהי, ואמרה, מה זה הדבר הזה? אני הייתי לפניו, קבר או אישה, אני הייתי לפניו. אז אתה עדיין מקבל כל הזמן את ההערות האלה. זאת אומרת, גם אם אתה רוצה כזה שקל, וזה פחות חשוב לך, הרבה פעמים דף כזה שאתה מסתובב בעולם עם משהו שהוא שונה, לא באמת שוכח. כן. אז זה היה גם אחד הדברים, של כזה, אוקיי, במילא זה עדיין, אתה הולך לשווארמה, ושאלה, את או אתה, מה אתה רוצה בפיתה? זה מה שבא לך, רק שיאמר אני רעב, כאילו, אבל... אבל עדיין זה כזה, כולם מתעסקים, איך לפנות, איך לפנות, בגלל זה, יאללה,
תפנוך שם, ואז תעשו לי את הפיתה מהר. אז כאילו, אז זה גם חלק מזה, וגם... אבל היית אומר ש... כי הרגע אמרת, יאללה, תפנו, הרי יש מלא בקשה לרגישות לדברים האלה בשנים האחרונות. אז זה כן אישו או לא אישו? זאת אומרת, איך זה היה בשבילך? זה היה אישו או שזה לא היה אישו? התרגלת מתישהו לזה שאנשים מבולבלים והיית בסדר עם זה, או שאמרת, יאללה, אני רוצה שקט, ובגלל זה גם אני רוצה לקחת את ההורמונים וכולי, כאילו, שיעזבו אותי כבר? אז קודם כול, יש בשנים האחרונות יותר בקשה ללשון פנייה, וגם העניין הזה של לשון פנייה, זה גם נורא נורא תלוי באיזה שלב אתה. ומי אומר ומתי. עכשיו, אני אגיד באופן כללי, הרבה פעמים אנשים כזה, מראש שפוחדים להתבלבל, אז כזה כבר לא מדברים איתך. כאילו, יש איזשהו תהליך של רק שלא נתבלבל ולא זה לא, יותר מעליב שלא מדברים איתנו. אז זה דבר אחד.
אני לא חושב שזה היה כזה, כאילו, היה גם תקופה שדיברתי בלשון מעורבת, של כזה קצת זכר וקצת נקבה, וכזה לערבב את המשפטים. לי אישית זה היה קשה, כי זה גרם לי להתעסק בזה המון. זאת אומרת, עברית היא שפה מאוד ממוגדרת, כמו צרפתית, אתה יודע, אני מנסה ללמוד צרפתית שונים, הרבה יותר ממוגדרת מעברית, אבל זה קשה, כי זה בעצם אומר שאתה כל הזמן, כל משפט כמעט בעברית, מה אני רוצה לחרות. צריך לקחת אחריות. כן, צריך לקחת אחריות, עם מי דיברת ומתי דיברת. אבל לי זה היה, אני חושב, כחלק מנוחות שלי ושקט, אמרתי, טוב, אני רוצה להשתמש רק בלשון זכר. עכשיו, גם חלק מהגוף, אחת הסיבות, נגיד, אני עשיתי, נגיד, ניתוח עליון. ובמשך שנים לא הייתי כמעט הולך לים.
עכשיו, אתה יודע, בארץ חם, כולם הולכים לים. כן. וכל שנה לא הייתי בלכת לא לים ולא לבריכה, וכל הזמן מכל מיני תירוצים. היה מלוכלך, אין חנייה, לא היה לי כל כך לעשות ביקיני, אלא כאילו כל מיני כאלה דברים. ובפועל זה פשוט היה המון המון סוג של תחושה של לעשות סטרס או להיכנס לאיזשהו דרג, לאיזשהו מופע. העניין הזה שצריך להיות בביקיני, בים. וכל הזמן היה נורא נורא לא בנוח. אז עליתי פשוט לא ללכת לים. ועכשיו, אתה יודע, אחד הרגעים היותר מרגשים שהיה לי בשנים האחרונות, זה אחרי הניתוח עליון. הלכתי לשחות בהומוס פרייס ברמת גן, ופעם ראשונה שכזה אחרי הניתוח, שכבר יכולתי לחזור, זה, כזה להיכנס לברכה ולשחות כזה בלי חלק עליון. וכזה שהמים מקיפים אותך, זה כאילו... והרגשת בנוח.
ולהרגיש כזה באמת, איך שאתה מרגיש את הגוף שלך ושהוא צריך לראות. זה מטורף. כן. זה מטורף. זאת אומרת, ההבנה, נגיד, בשבילי להבין באמת את מה שאתה אומר, יש לזה הרבה מאוד משמעויות. זאת אומרת, להבין שבכל רגע נתון מסתובבים בינינו אנשים שלא מרגישים בנוח אם... עכשיו, גם ככה אנשים לא מרגישים בנוח. כן. כי יש בעיות דימוי גוף, ויש בעיות... חברה טובה זה להגיד לאנשים באופן כללי, לא להרגיש את זה. נכון. חברה טובה. אגב, יש פרק ממש מגניב ב... אה... ב... אה... רגע, רגע, רגע. תכף אני אגיד לך איך קוראים לה, ברדיו-לאב, על ה... איך נוצרו המידות בבגדים. אוקיי. ומספרים שם, וזה היה בשנות ה-60 מתישהו, על חבר'ה שהם רצו לייצר את ה... לפני זה היו תופרים, והתחיל כל הקטע הזה של היצור ההמוני.
אז הם רצו, ככה הם הגיעו למה זה מדיום, ומה זה לארג' ומה זה זה. והם חיפשו את האדם הממוצע, והם עשו מלא מלא מדידות במלא מקומות, ואז הם עשו את הממוצע. ואחרי שהם עשו את הממוצע, זה לא התאים לאף אחד. כלומר, אף אחד, לא אחד ולא אחת, בשני הממוצעים שהם זה, לא התאים להם בול. אז הם יודעים להגיד מה הממוצע, כי הם לוקחים גם את המטר ה-80, וגם את המטר ה-60, וגם את זה, וגם את השמינים, וגם את הרזים, וגם את זה, והם הגיעו בסוף לאיזה 3-4 מידות בהתחלה, מדיום, לארג' אקסטרה ושמאל, אבל אף אחד לא באמת התאים לו הדבר הזה, שזה נורא סימבולי לטמטום שאנחנו מייצרים כבר הרבה שנים. זה נוח לתעשייה, זה נוח לקאסטרו, שיש לה רק 4 מידות, היא לא צריכה לייצר 80, אבל זה. אבל אם כבר מזכירים פודקאסטים, אני לא יודע אם פעם יצא לך לשמוע, יש פרק באינוויזיביליה. אוקיי. שמעת את זה פעם? כן. יש פודקאסט שנקרא אינוויזיביליה, ויש שם פרק, אתה יודע על איזה פרק אני מדבר? לא, אבל אני מכיר את זה. יש שם פרק שמדבר על
מקום שהוא מאוד קיצוני בספקטרום, שבו יש שם גם ילדים וגם מבוגרים שהם מראיינים בפרק, שיש להם פלואידיות בהרגשה. כלומר, יכולים לקום יום אחד בבוקר ולהרגיש אישה, ואחרי שבוע הם מרגישים שהם גבר. ומביאים שם חוקרים וזה שמסבירים איך במוח זה יכול להיות, כי זה באמת הורמונים, ולהם יש בעיות בוויסות ההורמונלי, וזה לא שיש להם בעיות במובן של הם נולדו ככה, אבל בעצם עם אחרת, שזה, כשהם מדברים על זה שם, נשמע הדבר הנורמלי. אוקיי, זה עוד כאילו, יש כאלה שנולדו שזה מתאים, יש כאלה שנולדו שזה לא מתאים, אלא זה גם משתנה אצלם לפעמים משבוע לשבוע, ויש שם מראיינים שם אפילו מישהי, או מישהו, או לא יודע, גם וגם, שביום אחד בבוקר יכול להרגיש כך, ובערב, לא כל יום זה מתחלף לו, אבל זה יכול להתחלף. וזה פשוט מטורף, כי בתור מישהו שאין לו אישוז כאלה,
פתאום להבין שיש עוד דברים כאלה, וזה יכול להיות מישהו שלידי ברחוב או בעבודה, זה די משוגע. אז תספר לי רגע את הסיפור של ה... בעבודה, איך זה היה. אתה אומר, אתה היית בתוך ארגון שהגעת לשם כאישה, ואחרי הטיפולים, מה, איך זה התקבל, איך זה, מה... היו את החששויות, כאילו, מה היה שם? אז התחלתי לעבוד בחברה, ואחרי שלושה, כאילו, כבר ידעתי שזה הכיוון, גם דיברתי עם המנהל האישי שלי, אמרתי לו לפני שהתחלתי לעבוד, שאני ג'נקוויה, מדבר במעורבת, ואמרתי לך שבארץ, גם אם אתה רוצה להתחיל את התהליך, אז לוקח זמן. תהליך ארוך. כן. אחד הדברים שלוקח הרבה זמן, אתה יודע, כמו כל להשיג רופא בשירות הציבורי, לוקח זמן. אז ידעתי שמתישהו יהיה לי את התור למכון להטעמה מגדרית, באיכילוב,
ואז הגיע הזמן, הקדימו לי בסוף את התור, ככה יצא. ואז אמרתי, טוב, אני הולך להתחיל לקחת את ההורמונים. גם התחלתי גם עם שם אחר בעבודה, ואמרתי, טוב, עכשיו אני אתחיל את ההורמונים, אני גם משנה את השם, מה עושים? אז הזמנתי ביומן, זה פגישת זום עם המנהלת משאבי אנוש. אמרתי לה, את שמי, זה מה שהולך לקרות, אני משנה גם חברת הייטק, אז כל השיח באנגלית, כזה הרבה מזה. את הפרונאונס, את הניים, ואז היא אמרה, טוב, אני צריכה לשאול את המנכ״ל מה הוא חושב על זה, לא נראה לי שתהיה לו בעיה, אבל אני אשאל, כי זמן המחרת היא חזרה אליי, שלא נראה לה, שאין למנכ״ל בעיה, אבל שאני אכתוב מכתב
לכל עובדי החברה, הם אמרו, אנחנו רוצים שאתה תשלוט בתהליך, תספר לכולם עכשיו, הייתי שם שלושה שבועות, אני לא יודע, עם רוב האנשים... אה, חשבתי שלושה חודשים, רק שלושה שבועות. עם רוב האנשים בכלל, עוד לא הספקתי לעשות שיחת היכרות רגילה. יואו. וזהו, אז שלחתי מייל. אבל היית בסטרס מהסיפור? כן, אתה יודע, כאילו, אני חושב שגם אם היו מבקשים ממני אחרי שלושה שבועות בחברה לכתוב מכתב על קפה, הייתי מצטעים. בדיוק, כעובדת חדש, לשלוח מייל בתפוצת נאטו זה בטח, וגם, אז היי, אני עובדת חדשה, אבל... אני עובדת חדשה, אבל איזה מי אני אהיה עובדת חדשה. בדיוק, מעכשיו זה, אז... עד סוף החפיפה. בדיוק, ואז כל מיני אנשים כתבו לי, כל הכבוד, כאילו, עוד לא יתנו להכיר, אבל, אתה יודע, זה גם איזשהו משהו, אתה... כן. כאילו, יש משהו באופן כללי בתהליך התעבה המגדרית, שהוא כאילו תהליך שיש בו משהו מאוד מאוד אישי ואינטימי, שזה כזה, אתה מול המקום שלך והגוף שלך,
אבל הוא גם נעשה באופן ציבורי במובן מסוים. כן, כן. זאת אומרת, אנשים רואים, בצורך העניין. נכון. לא, וגם כאן, אפילו בתקופה של עכשיו, זה גם קצת נותן לך אחריות של מין סוג של פורץ דרך, כי זה עדיין כנראה לא מקובל כמה שזה היה יכול להיות. מקובל, אם כולם היו עושים מה שבא להם. כן, אבל אתה יודע, זה חרב פיפיות כזו, כי לא ביקשתי את זה. אתה יודע, זה כאילו הדרך שלי להרגיש בנוח אימי ומה שאני. כן. זה לא איזשהו הישג... נכון, אבל... נכון, אבל הנה, אתה בא לדבר על זה בפודקאסט, ואני שמח שאתה מדבר על זה. זה כאילו, אתה יודע, כל האנשים שעושים יחסית, יחסית ראשונים, זה בטח ממש לא ראשון, אבל יחסית ראשונים את הדברים האלה, כאילו נוספת להם גם עוד קצת אחריות,
גם אם הם לא רוצים. כן, אז בואו נדבר, זה מעניין, אבל בואו נדבר על זה רגע, מה זה אומר, בסדר? זה אומר שבעצם כמעט כל אינטראקציה, עכשיו, אני מאמין שרוב האנשים, פשוט, זה לא שרוב האנשים טרנסופובים כי הם שונאים, או זה, פשוט לא מכירים. קבוצת שוליים, גם אפשר לדבר על זה באופן היסטורי, זה משהו שתמיד היה, גם אם המושגים היו שונים, אבל פתאום כזה משהו, זה עכשיו, כל בן אדם בפני עצמו, הוא אולי נורא נורא נחמד, ואתה רוצה לענות לו, ואתה רוצה, אבל כשזה השיחה, שאתה כל הזמן מנהל, ואתה כל הזמן מחנך בעל כורכך, אז זה גם נורא נורא מעייף. כן. כי קודם כול, א', אתה לפעמים רוצה להיות, בעבודה רק לשבת עם הטבלות אקסל. וזה גם לא תמיד דברים שנעים לדבר ולפתוח עם כל אחד.
וגם הרבה פעמים אנשים שאומרים, או, אתם כולו נורא רגישים, כזה snowflakes, נכון? רואים איזה פתיתי שלג. עכשיו, א', ברור שאני רגיש לדברים האלה, זה אני וזה החיים שלי. כן, וזה לא שהחברה לגמרי מקבלת את זה, גלשון המעטה. בדיוק. אז זה דבר אחד, כאילו, אתה יודע, וגם הרבה פעמים כשהשיח עם אנשים מתחיל במובן של, מה דעתכם על הטרלול הפרוגרסיבי, אז זה יוצר איזושהי דה-הומניזציה מסוימת. זאת אומרת, אתה מתחיל את השיחה במצב מאוד מאוד לא שווה. קודם תתחיל, כאילו, אתה מתחיל בכלל להתווכח על זה שאתה לא מטורלל, שאתה לא איזה חלק מאג'נדה פוליטית, ואז מחזירים לך את ההומניות שלך. קודם כול, ועכשיו, גם אם, אתה אומר, נורמליות לצורך העניין, עכשיו, בואו ניקח את זה במובן הסטטיסטי, לא במובן הנורמטיבי. אז כשיש איזושהי קבוצת מיעוט, אז מצד אחד נורא קל לבוא ולהגיד, בסדר, תחנכו, כאילו, תחנכו, תספרו את הסיפור שלכם, ובאמת, אני גם כאן וזה.
אבל אנחנו מעט, וזה הרוב. והשאלה היא גם, מה, זאת אומרת, יש פה שני דברים. אחד, לנרמל בפני מי ובפני מה. כמו שאמרתי לך, אני, מגיל צעיר, חשבתי שכאילו, ככה זה. אז אני, לצורך העניין, תמיד חשבתי שהחוויה שלי היא חוויה נורמלית. והעולם אומר לך שאתה לא נורמלי, או שזה לא עקיוני. כן. וגם, גם אם אני אדבר מעכשיו, אתה יודע, בישראל כמה אזרחים יש? 9 מיליון איש. גם אם אני ארצה לדבר עם כולם, אמר לי, 200 שנה. בגלל זה הבאנו אותך לפודקאסט. לחסוך לך את הזמן, שיהיה לך בשלוף את ה... בדיוק, אבל אתה יודע, אתה רוצה גם, קודם כול, אז אחת השאלה גם, מה עם כאילו על קבוצת הרוב? כן. מה האחריות של שאר האנשים? כן. במובן של לנרמל את זה, ולהכיר, ולדעת,
וגם להבין שלצורך העניין, אנחנו לא חייבים לכם תשובות, ואנחנו לא חייבים תמיד להיות נחמדים. כן. זהו, זה גם... אתה יודע, יש עכשיו סרט נורא מצחיק בנטפליקס. אותי הוא נורא מצחיק, אני לא יודע אם הוא באמת נורא מצחיק, אבל קרה אותי משחוק, נקרא You People, עם ג'ונה היל, וגם אדי מרפי שם. בגדול הסיפור זה שג'ונה היל הוא לבן, אמריקאי, אבל שנורא נורא מתעניין בתרבות השחורה, והוא מכיר איזה מישהי שחורה, והם מתאהבים, והם נהיו זוג, ואז הם צריכים להכיר את המשפחות. אחרי הרבה זמן שהם דוחים, דוחים, דוחים, צריכים להכיר את המשפחות אחת לשנייה. עכשיו, אדי מרפי לא נחמד אליו, כי הוא לבן, ואדי מרפי, האבא שלה הוא שחור, אבל הוא פשוט לא נחמד אליו. אימא שלו מנסה להיות נורא נורא נחמדה לשחורה, אבל שזה אגב איליין מסיימרט, זה ג'וליה דרייפוס. והיא עושה את זה פשוט בדרך הכי אוקהורד בעולם,
כי מה שהיא רוצה כל הזמן לעשות, זה כאילו היא נורא מתאמצת להראות כמה היא קולית, והיא מקבלת את השחורה, אז היא כל הזמן, הנושאי שיחה שהיא מעלה, זה נושאים שקשורים כאילו להיותה של האי שחורה. עכשיו, א' היא לא עושה את זה בצורה אמינה, אבל מתישהו שם, ברגע הכמעט היחיד שהוא לא מצחיק אליו, הוא רציני בסרט, הכלה השחורה אומרת לה אימא, תקשיבי רגע, זה סבבה והכל שאת פרוגרסיבית, אבל את מבינה שאני גם בן אדם, אני לא רק מייצג את העם של השחורים, כאילו, את יכולה לדבר איתי על משהו שלא קשור ל... בדיוק, דברו איתך, אני חושב היסטוריה, דברו איתך גם על היסטוריה ועל מה דעתי, על תוכניות הלווית, כאילו, כל מיני דברים, לא רק, אתה יודע, על... אבל זה לא רק זה, אתה יודע, זה לא רק הצוהר שלך להסביר, חשבתי על זה קודם, עד כמה, עכשיו, לכל אחד יש את זה עם הסריטות שלו, אבל ספציפית פה באנו לדבר על הנושא הזה אצלך, כמה זמן, או כמה תדיר,
הנושא הזה היה אישו בחיים שלך. אגב, אני חושב שגם אצל הומואים או לסביות, או אנשים שגדלו ובילדות הרגישו לא שייכים, והם לא אמרו להם שזה לא נורמלי מה שהם עושים, כמה מהזמן, מהחיים שלהם, כמה שעות ביום, ויכול להיות כמה ימים בשבוע, הם התעסקו באישו הזה, שילדים אחרים, שכאילו היו לגמרי סטרייטים וזה, לא התעסקו בדברים האלה. כל יום, כל יום, יכול להיות, אני לא יודע, אין לי מושג. זאת אומרת, זה גם ככה כבר היה נפח כל כך גדול, ואז אתה אומר, יאללה. אמרתי, די, די, אין לי כוח שזה יעסיק אותי כל היום, אז אני כבר אסדר את הדברים, ועכשיו אנחנו לא נותנים לך שקט. אז אני אגיד לך כמה דברים. אחד, קודם כל, לצד ההומואים להסביר יש גם ביסים, שהרבה פעמים הם ביסקסואלים, שהרבה פעמים הבעיות שלהם הן מאוד יותר גדולות, כי אומרים להם, תחליטו כבר, כן? או שאתם הומואים או שאתם סטרייטים, אז אם דיברנו גם על הבינאריות, אז הרבה פעמים אנשים שהם גם וגם לצורך העניין, אומרים להם שזה עוד יותר קשה.
וכמה זמן זה, זה נוכח כל הזמן, זאת אומרת, אין כמעט רגע שזה לא קיים, זה כאילו, יש כזה מונח סטרס של קבוצות לחץ, שאתה גם כל הזמן מקבל תזכורות לזה. זאת אומרת, אין רגע שזה כזה, זהו. אני אתן לך דוגמה, בסדר? לפני שנה הייתי בראיונות עבודה לאיזה חברה, ואתה יודע, אני עם עצמי, מתי לצאת מהארון, מתי לספר, איך לספר. כן, איזה מלחיץ. ובסוף כזה עברתי את המבחנים המקצועיים, עברתי את הכול, ובשלב האחרון המנהל אמר, טוב, יש משהו שאתה רוצה להוסיף? ואז אמרתי, טוב, It's not or never, כאילו, אני גילה, אז אמרתי לו, תשמע, כן, חשוב לי שתדע, אני טראנס, אם זה בעיה, כאילו, הוא רק רוצה לשים את זה על השולחן. ואז הוא הסתכל עליי, ואמר לי, האמת שאני יודע, היית המתרגלת שלי באוניברסיטה העברית.
עכשיו, אתה יודע, זה גם סופר אוקורד, וגם עצם השאלה של הרבה פעמים, הדיון הזה ולצאת מהארון, לפעמים הוא לא קיים. כן. לצורך העניין, גם יצאתי מהארון בשלהי שנות ה-30, התחלתי תהליך התחומה המגדרי. יש לי היסטוריה. זאת אומרת, הרבה אנשים, נגיד, או אתה צריך המלצות למקום העבודה, אז אתה יודע, רוב האנשים נורא נורא שמחים. הגיע ההמלצות, השאלה של ההמלצות, זה סבבה, זה ממש שאתה כבר כמעט שם. כן. אז אני הייתי צריך גם לפנות למנהל קודם, שגם עבדתי אצלו לזכרוך כאישה, ולהגיד לו, אז לא רק שזה אקוורד, לבקש, או לא נעים כל כך לבקש המלצה ממעסיקים. בעצם לעבור איתו את הסיפור שאתה זוכר. אז צריך להגיד לו, אתה זוכר שזה? אז לא, אז עכשיו הם מגייסים אותי כגיא, וזכר. אז יש המון, אז קודם כול, באמת השאלה של לצאת מהארון, מתי וכמה,
לא תמיד זה אפשרי, כי יש היסטוריה. אחת הסיבות, אגב, שנוח לי הרבה פעמים לטייל בחו״ל, זה כי כשאני מגיע לחו״ל, אתה יודע, עכשיו, כשאומרים את הזקן ועם הקול הזה, אז אני שואל, בחו״ל, אין לי כל כך היסטוריה. כן. ואני בוחר באמת, שמה באמת יש לי יותר שליטה לצאת מהארון, ומתי לספר, ואיך לספר, ובאיזה הקשר. עכשיו... ואם בכלל לספר. אני באיזשהו שלב, קודם כל, זה לא דבר שאני חושב שהוא בעייתי לספר באופן כללי. זאת אומרת, זה לא משהו שאני מתבייש בו, כן? זה גם... כן, אבל זה כאילו שיחה to handle. כן. ולמי יש כוח? נכון, לא תמיד יש כוח, ולא תמיד גם, אתה יודע, יש אנשים שאני אומר, אוקיי, לא להיכנס איתם לזה. אבל בסופו של דבר, גם הרבה פעמים יהיה לי קשה לדבר או להשתתף ולהיות מי שאני בשיחות, בלי להיות איזה שאני טרנס. לצורך העניין, אבל לך, יש לך היסטוריה, היסטוריה של הרבה שנים שחייתי כאישה.
כן. והרבה מהחוויות שלי באמת בעולם הזה התנהלו תחת ההנחה שאנשים ראו כאישה. כן. אפילו על הילדות, אתה יודע, חלק מהבעיות היו כאילו הייתי ילדה. אז אם במסגרת שיחה אתה רוצה לשתף משהו שקרה, אם אני... אז זה גם שאלה, איך אני משתף את זה? כן, כן, כן. זכר, נקבה. והרבה פעמים, כן, יש איזשהו חשש, רגע, אם אני אספר לאנשים, כאילו, ואדבר על עצמי בנקבה, האם גם הם יתחילו לדבר אליי בנקבה? האם זה ישנה? אז זה גם איזשהו... איך אנשים מגיבים? איך אנשים מגיבים? בינתיים סיפרת רק סיפורים חיוביים. אז הכול, זו שאלה, גם, זו שאלה מעניינת. קודם כל אני אגיד באופן כללי, עוד לא פגשתי טרנס, שבא, נגיד, להורים שלו וסיפר לו, היי, אני טרנס, טרנסית, ואמרו, וואו, איזה מזל, חיכינו, כאילו, איזה יופי, כן? זה לא כמו, נכון לספר להורים שלך שאתה מצטיין דיקן. כן. זה יצא לי להיות.
ברור שיש מורכבות. זה חתיכת שינוי גם להורה. כן. גם לחברים שהיו איתך, זאת אומרת, יש חברים טובים מהתיכון, מהצבא. זה גם משהו שגם להם לוקח זמן לעכל. כן. אבל הוא מעניין, השאלה הזו מעניינת, כי ברור שיש פה איזשהו אישיו. ובאמת, זה אחד הדברים הראשונים שאני נשאל כשאני מגיע למקום. איך ההורים קיבלו? עכשיו, בעצם מה זה אומר? שכל הזמן מצפים מאיתנו הוא בעצם לספר איזשהן חוויות שהן לא בהכרח טובות. כן. עכשיו, שוב, אם נחזור לעניין של לחנך וזה, אז מצד אחד אתה רוצה כאילו אולי לשתף ולהגיד, ומצד שני, אתה גם לא תמיד רוצה לשתף עם כל זר בארוחת צהריים, או שאתה מישהו, אתה יודע, אתה, עד עכשיו השיחות הכי עמוקות שלך היו על מה תזמינו ב-10ביסט, ופתאום, כאילו, לא תשאל אנשים אחרים, אז מה הטראומה הכי מכוננת עם ההורים, לצורך העניין?
וגם, יש לשאלה הזו עוד צד שזה כאילו, הצד של המערכת יחסים במקשר, נגיד, עם ההורים שלי. אבא שלי, לצורך העניין, הוא בן אדם מאוד מאוד פרטי. אין לו פייסבוק, עכשיו אם אני אומר לו, אבא, בוא נעשה פוסט לפייסבוק, נצטלם ונעשה פוסט לפייסבוק, או תעזבו אותי, אין לי כוח לשטויות האלה. וכאילו, רק לשכנע אותו להצטרף לוואטסאפ המשפחתי, היה סיפור. כאילו, לא לשכנע אותו שהוואטסאפ המשפחתי זה לא בזבוז זמן מוחלט, לקח לא מעט זמן. ובעצם, כאילו, גם בשאלה הזו, זה גם, בגלל שזה מערכת יחסים, אז אם אני אגיד, אז זו גם שאלה של כאילו, אני צריך לספר גם דברים אישיים, בגלל שגם עם אמא שלי וגם עם אבא שלי, שזה גם לא תמיד מה הם בהכרח ירצו, או חברים טובים. כן. אז כן, יש מורכבות, ואין זה, כאילו, שוב, אני לא מכיר מישהו שכזה, ההורים שלו אומרים, איזה יופי, כאילו, איך זה. כן, כן. בטח גם כי אצל הורים זה, מה זה אומר עליי, ואצל הורים ילדים זה היטל שלהם. ומה יגידו, וגם,
כן, אתה יודע, זה כן איזשהו, הם נולדו להם לצורך העניין שלושה בנות ובן. פתאום אולי משהו פה בסיפור הזה משתנה. ואולי יש להם שני בנים, וזה... שתי בנות, נכון. ואיך הם יציגו את זה מעכשיו? ואיך הם יציגו את זה... הם גם מסכנים, זאת אומרת, הם צריכים עכשיו, אם אתה עכשיו כל הזמן צריך לספר את הסיפורים שאין לך כוח כבר וזה, אז גם הם יחפרו להם עכשיו, והם צריכים לספר סיפור שכאילו... כן. עכשיו, מה שאני אומר, שזה, כשאתה... השאלה הזו, היא מעניינת, אבל היא מעניינת כי ברור שיש בו איזשהו משהו כנראה לא כל כך טוב. וזה אחד מהדברים שכשאתה גם כל הזמן, כשכל בן אדם שואל אותך את השאלות האלה, אז זה גם לא נותן לך מנוחה רגשית מהם. את הכל הזמן צריך להתבחבש ולספר, ואתה יודע, לפעמים אתה רוצה די, כאילו, תנו לי לעבוד על ה-XL, אין לי כוח. אבל, אז כן, זה חלק מה... תגיד, אמרת איזה 17 פעמים כשהייתי בת,
באף אחת מהן לא אמרת את השם שהיה לך כשהיית בת. כן. למה זה בעצם? אתה, זאת אומרת, כשאתה זוכר את הזמן ההוא, אתה מזהה אותו בתור בת או בן לעצמך? אז אני מזהה אותו בתור אני. כן. כאילו, זה החיים שלי, זה חלק מש... אני לא חושב שאני השתניתי. זאת אומרת, אני עשיתי את התהליך הזה, כדי להרגיש יותר בנוח, באור ובגוף שלי. כן. וגם לזהות את עצמי יותר, שזה משהו שכאילו, לא מדברים עליו, אבל הרבה שנים, נגיד, לא רציתי לדבר בטלפון. או כשהיו מצלמים אותי, וזה... דבר בטלפון? כן. כאילו, כאילו, לא זיתי את הקול שלי. כאילו, הקול שלי היה נשמע לי כזה קול גבוה, כאילו, צפצפני, כאילו, לא שלי, כל פעם, כאילו, הייתי מופתע שזה כאילו הקול שלי. ואתה יודע, כשמתחיל את התהליך, כאילו, הקול שלי קצת נפל, אז פתאום אתה קצת מזהה את עצמך. אז שכאילו, אתה אומר, הנה, ועכשיו, כאילו, פעם לא הייתי מקלט הודעות, עכשיו, אין לי בעיה להקליט הודעות, אפילו, כאילו,
יש שיאמרו שעכשיו אני מקליט יותר מדי הודעות ארוכות, אומרים לי, זה לא פודקאסט, איזה מוגזם, גאיו שלא זה. אז, אז אתה עושה את התהליך הזה גם כדי לזהות יותר את עצמך. כן. אז אני לא רואה, אתה יודע, אתה, כאילו, אני זוכר את התהליך, את התאריך שבו התחלתי לקחת הורמונים לצורך העניין, אבל זה חלק מרצף. כן, כן. עכשיו, אני אגיד, אמרתי לך, יש לי היסטוריה ויש לי זה, זה גלוי, לא מחלקתי את הפרופיל פייסבוק, מי שרוצה יכול למצוא את השם הקודם שלי. אני פחות אוהב להגיד אותו, כי אני רוצה שישפטו אותי בתור מי ומה שאני עכשיו, כמו שאני נראה, כגיא. וכשבעצם, אם אני אגיד לך, רגע, אז ככה וככה, זה גם איזשהו משהו שהוא, מריה, אני יכול להגיד שאני כאילו אוהב את השם הקודם שהיה לי לפני שהתהליכת הימה המגדרי. טוב, תמשיך לא להגיד אותו דווקא, זה מוצא חן בעיניי. אתה נראה, לפחות מבחוץ, עם ביטחון לגבי כל הסיפור הזה, זאת אומרת, אתה מספר שאתה בקשר טוב עם ההורים,
גם אם היה משהו, אני מניח שהיה משהו מסובך, אבל אתה איתם, ואתה מספר על העבודה ועל ה... מי היו ה... או היו, האם היו role models שיכולת להסתכל עליהם ולהגיד, אוקיי, הבנתי שכל החיים אמרו לי שזה לא נורמלי, אבל היי, הנה אני רואה אנשים שוואלה, עברו את זה, הם בחיים, הם בסדר, יש להם עבודה, הכל סבבה, כאילו אולי לא הכל סבבה, אבל הרוב סבבה, הם יכולים להיות זה, זאת אומרת, אתה כבר, בן כמה עכשיו? אני עוד כמה חודשים חוגג 40. אה? פשש, נראה יותר צעיר. תודה, תודה. אבל היו, היו לך אנשים שיכולת להסתכל עליהם ולהגיד, כאילו, אוקיי, ככה עושים את זה? אז אני יכול להגיד לך, במובן מסוים, הפוך, שכאילו, בגלל שלא היה לי הרבה role models, לקח לי הרבה זמן להחליט לעשות את זה. לצורך העניין, פעם הטרנס, טרנסית, כאילו בכלל,
באופן כללי לא מדברים על גברים טרנסים. כמעט תמיד השיח עסוק בטרנסיות, אה... מכל מיני סיבות, או גבר שלובש בגדי נשים. כאילו, זה כמעט תמיד, כשרואים את התקשורת, כמעט תמיד זה נשים טרנסיות. אה... וכמעט אנחנו לא מדברים על גברים טרנסים, כאילו, אנשים כמוני באופן כללי כמעט לא מדברים עליהם. אה... הפעם הראשונה שאני נתקלתי, אה... בדמות, אה... של גבר טרנס, לא יודע אם אתה זוכר, אבל אה... לפני הרבה שנים היה אה... את הסרט של הלרי סוואנק, Boys Don't Cry, בנים אולם בוכים. כן, כן. סרט מדהים, משחקת מדהים. מי שלא מכיר, זה סרט שמוסס על מקרה אמיתי, אה... של בחור טרנסג'נדר, אמ... שהלך לגור בכפר בארצות הברית, התחיל לצאת עם איזושהי מישהו, ובסוף הוא נאנס ונרצח. היא זכתה על זה בפרס, אולי צריך להגיד על איזה טריגר,
אז אני לא יודע. אה... הוא... היא זכתה על זה בפרס אוסקר, וזה היה הפעם השנה שראיתי סרט על קאבה טרנס. אה... אבל במקום הסרט נצא לי PTSD, כאילו אמרתי, אני לא רוצה להיות ברנדונטינה, אה... של החוויה הזו. ולא היה כל כך הרבה role models, זה גם, זה לא שהיה איזשהו מישהו שאמרתי, אה, אני רוצה להיות כמוהו, אה... זה באמת שכזה פשוט, אתה מפסיק כזה להגיד, אוקיי, אני אנסה להתאים את עצמי למשבצת הזו. אה... אני לא יכול יותר אה... להישאר אה... בגוף הזה, אמ... בתדמית הזו, כאילו, אני רוצה אמ... לקחת את ה... זה גם עשיתי כזה רשימה אה... לפני שהתחלתי, ובאמת, כאילו, היה בצד הנגד הרבה הרבה אה... חרדות. עשית כאילו בעד ונגד. כן. אה... לפני שהתחלתי את התהליך, כזה...
אמ... ו... אמ... בנגד היה הרבה, כאילו, יכול להיות שאני לא אמצא עבודה, אמ... יכול להיות שאני לא אמצא יותר זוגיות, אה... יכול להיות שבאמת אני אשאר בלי עורף משפחתי, אמ... ו... בבעד היה כזה, אולי סוף-סוף, אחרי אה... אתה יודע, 30 ומשהו שנה, אה... אני ארגיש יותר בנוח, כאילו, עם עצמי, עם ה... עם ה... גוף שלי, עם הדמות הזו שמסתכלת עליו במראה. אמ... ואז החלטתי, בסדר, אני לא רוצה ארבעים אה... עוד ארבעים שנה, נכון? אורך החיים בישראל, בממוצע לאנשים שנולדו כנקבות, זה בערך שמונים ומשהו. אמ... אבל יכול להיות, הארבעים שנה נותרות בפחד, אה... זה לא דרך טובה לחיות. אז ההחלטה הייתה לעשות את זה למרות הפחד. ולא כי, אוקיי, יש איזשהו role model, אה... אני יכול להגיד... בחו״ל, מישהו בחו״ל, לא יודע, אה... אין גיבורי תרבות, אין משהו?
יש אה... גיבורי תרבות, בואו, זה לא... זה לא בן אדם, אה... אני לא הבן אדם הראשון שהמציא את זה. כן. אה... אבל גם, אתה רואה את התגובות שהאנשים האלה מקבלים, ואת העיסוק, אה... זה אפילו יכול אה... להרתיע. כאילו... כן. סתם לצורך העניין, אליוט, אה... השחקן, אה... או אפילו ספיר ברמן, כל... גם דנה אינטרנשיונל, אתה נכנס על כל טוקבקים, אה... על כל אה... כתבה עליהם, אתה רואה את הטוקבקים, אתה קורא, אה... ואף אחד לא רוצה להיות, אה, אני אעשה איזה משהו כדי שכולם יקראו לי טרלול פרוגרסיבי, וידונו כל הזמן. בזכות שלך ללכת לשירותים אה... בציבור, זה לא איזשהו משהו שאומר, אה, כן, זה מה שבא לי אה... כן. אה... לעשות. אה... אז... זה לא... יש אה... דמויות, צריך שיהיה יותר דמויות, צריך שיהיהיה יותר ייצוג, גם של שונות של אה... ייצוג. אמ... אבל אני כן יכול להגיד ש... יש גם משהו שהוא...
התהליך הזה גם... אמ... גם נעזרתי בו בחברים טובים. אמ... שבאמת, מהרגע הראשון קיבלו ותמכו. אמ... וגם, היה בזה גם... היה כל מיני חברים אה... מהתיכון, או מזה שכאילו, אתה גם קצת חושש להגיד להם. כן. אמ... ובמובן מסוים היה בזה גם איזושהי אה... פריבילגיה מסוימת. זאת אומרת, שאתה בא לאנשים שמכירים אותך 20 שנה, אה... ואתה אומר להם, הנה, זה מי ומה שאני, והם כאילו נשארים איתך. כן. זאת אומרת, זה באמת איזושהי תחושה של כאילו, הנה, אוהבים אותך ומקבלים אותך no matter what. אמ... אתה יודע, זה... יש בזה איזשהו משהו, אבל כן, זה לא היה... כן. קל. וגם, גם עכשיו זה עדיין לא תמיד קל. זאת אומרת... אז עכשיו בוא נדבר קצת על כאילו, אתה יודע, אתה אומר, זה לא קל, זה לא קל. בוא נדבר רגע על הצד שלי, אוקיי? שאמור אולי, או יכול אולי להבין,
או לעזור, I don't know what, אתה תבחר את הוורב, לגרום לזה להיות קצת יותר קל, אם בכלל. אתה יודע, יש את המושג הזה, culture fit. מה דעתך עליו ומה... אז culture fit זה דוגמה מצוינת, כי הרבה פעמים חברות משתמשות במושג הזה כדרך להכניס bias בדלת האחורית. כאילו, בסוף לפעמים culture fit, מישהו שיהיה לנו כיף לאכול איתו בצהריים. culture fit, כאילו בהייטק תמיד, חברה נגיד? כן. אוקיי. ולפעמים אנשים שהם שונים מכל מיני סיבות, הם לא בהכרח ה- culture fit, נכון? גם חרדים לצורך העניין, כאילו, לא תמיד הם ב� culture fit. אז מה אפשר לעשות? אז קודם כל, צאו אנשים בלשון הפנייה, כאילו, לא לפחד, מה שאתם מכירים, לנסות להקפיד בלשון פנייה. לא להפוך אנשים ל-token, זאת אומרת,
נגיד, אתה רואה הרבה פעמים בחברות של הייטק, נגיד שיהיו שתי מתכנתות בחברה, אבל ביום שהן יגייסו כסף, שתי אנשים יהיו מקדימה, נכון? כזה 50 עובדים, אז זה לא לא כזה לקחת, את העובדים וזה. זה לא, או הנה, יש לנו עובד טראנס, כאילו, וכאלה, וגם יש הרבה שונות באיך זה, כאילו, יש עובדים שלא תהיה להם בעיה להתראיין, ויש עובדים שתעזבו אותי, לא רוצים זה. עכשיו, גם עובד שמגיע למקום עבודה ולא רוצה לצאת מהארון כטראנס, זה גם בסדר. כן. אז זה דבר אחד. דבר שני, כאילו, תזמינו טראנסים למקומות העבודה, תנהלו על זה שיחה, וכשעובד עושה תהליך התאמה מגדרית, החברה צריכה לתמוך בו. זאת אומרת, החל מדברים מאוד מאוד פשוטים, כשאני עשיתי תהליך התאמה מגדרית, אז מישהו צריך, לצורך העניין, להחליף כרטיס 10ביסט, לדאוג לשנות בסלק, באימייל וכו'.
החברה שלי אז לא כל כך נתנה התאמה, אבל זה קשה, כאילו, בתהליך, השנה הראשונה אחרי שאתה עושה את התהליך ההתאמה מגדרית, או מתחיל לקחת הורמונים, בוא נגיד ככה, מבחינה ביולוגית, אתה סוג של ילד בן 16. כאילו, אתה עובר תהליך התבגרות שני. וואו. ואתה יודע, יש סיבה שלא מצפים מילד בן 16 להחזיק עבודה במשרה מלאה. החל מ... אתה יודע, אתה יושב בפגישת זום, אתה מנסה לדבר משהו בפאסון וברצינות מול הלקוחות, והקול שלך נשבר וחורק כמו ילד עולה לתורה. אז זה כבר, כאילו, מביך. וגם יש המון המון סוגיות שאתה, ששוב, אתה מדבר על סטרס ואיפה זה פוגש אותך, אז מה עושים כשלקוח פונה בלשון פנייה לא נכונה? עכשיו, אתה בא לתת שירות. אז אם אני, נגיד, אני כשפנו, היה לי הרבה פעמים התלבטויות, האם לתקן, לא לתקן. מצד אחד, אתה יודע, בסוף לקוח שמתלונן עליך, שלא נתת, זה יכול להיות כי לא קיבל תחושה טובה.
אנשים לא אוהבים שהם מתקנים. כן. אז, אבל מצד שני, מנטלית, ברגע שפונים אליך בלשון פנייה לא נכונה, אז אתה מתעסק בזה. זה כאילו, מה זה אומר, ומה זה זה, ולמה ככה, אז אתה צריך כאילו לעבוד עוד יותר קשה כדי להישאר בריכוז. שלא לדבר ששוב, אתה ילד בן 16, אתה רק רוצה לישון חצי מהזמן, אז זה, אבל אתה יודע, אחד הדברים הראשונים שקרה כשהתחלתי לקחת הורמונים, עליתי 10 קילו. כאילו, כל הבגדים לא מתאימים, כי השומן מתפזר מחדש בגוף, הולך לזה. אז כל הבגדים שהיו לי לא מתאימים, צריך לקנות ארון חדש. אז גם הוצאה גדולה, כאילו. אז יש המון המון דברים שצריך לדעת לתמוך ולקבל ולעזור. אתה יודע, עשיתי ניתוח עליון, אז את השבועיים לא עבדתי, למרות שעבדנו מהבית, אז היה כזה אולי קצת אפשר לעבוד, אבל כאילו,
זה לא משהו שהוא, כאילו, בלי תמיכה מהסביבה, זה לא, ושוב, גם לדבר ואיזה עובד שמשנה תהליך הדמה מגדרית, האם יש שירותים מותאמים בעבודה. בזמן שאני עשיתי את תהליך הדמה המגדרית, בגלל שהיה עבודה מהבית, אז זה כאילו היה פחות אישי. כן. אבל מה זה שירותים מותאמים? זאת אומרת, אתה יודע, אם אני, לאן אתה הולך בשירותים? זאת אומרת, תחיל תהליך התאמה המגדרית. יש איזושהי שאלה של מתי... מתי מותר לך לעבור לשירותים השניים? למשל. עכשיו, אני חושב, באופן כללי... אז שירותים מותאמים זה שירותים שהם גם וגם? אני חושב שהכי טוב זה שיש שירותים אישיים, איפה שאפשר. והרבה אנשים יעדיפו, וכן, שיש שירותים שאתה יכול להרגיש בנוח, ושגם הסביבה תרגיש בנוח כשאתה נכנס. היום, לצורך העניין,
זה, בארצות הברית יש הרבה דיונים וחוקים לחייב אנשים טרנסג'נדרים ללכת לשירותים לפי המין שבו הם נולדו. וואלה. כן. לפי החוקים האלה, אני תמיד אצליח ללכת לשירותי נשים. עכשיו, אם אני היום נכנס לשירותי נשים, כן, עם הזקן וזה. וזה, אז רוב האנשים ירגישו לא בנוח. כן. עכשיו, שזה שוב, למה, למה, מאיפה זה בא? אז זה בא כי ההנחה היא שיש רק טרנסג'נדריות. ואז כאילו, קל להגיד, אוקיי, אנחנו לא רוצים זה, אבל אתה יודע, על כל אישה טרנסג'נדרית יש גם גבר טרנס. וזה גם משהו שצריך... אז יש כל מיני סוגיות שצריך... זאת אומרת, זה לא רק, אוקיי, בוא נקבל עובד, אלא גם לתת לו תמיכה ולדעת... כן. כן. תגיד, אם היית יכול... אגב, טפסים לפעמים, הרבה פעמים, אתה יודע, בכל מיני טפסות,
טפסים של רישום. או הם רושמים שזה נכון בכלל לקהילה הלהטבית, בן, בת, זוג. האם זה חייב להיות בן, בת, זוג? אולי כאילו, שאר שפה פחות ניטרלית, גבר, אישה, אולי אחר. עכשיו, יש מקומות שזה מאוד מאוד חשוב לדעת, האם אתה מדבר על המין או המגדר. זאת אומרת, במדינת ישראל הנקודות במס הכנסה לצורך העניין הן לפי המין. אני, כששיניתי את הסעיף המין בתעודת זהות, אחד הדברים הראשונים שקרו, שמדינת ישראל אמרה לי, יופי, מעולה, מעכשיו אתה צריך לשלם 1,084 שקל יותר בשנה. כי איבדתי, כאילו, הורידו לי חצי נקודה. אז בגלל שמדינת ישראל נותנת את ההטבות מס לפי המין, אז חשוב לדעת מה לכאורה כתוב לך בתעודת זהות. לא תמיד מה נולדת איתו, אלא מה כתוב בתעודת זהות. כן. אז כן, לדעת ולשאול, האם יש אפשרות לאחר
בתפסצים? אם הייתה לך עכשיו אפשרות לעשות כל דבר, לחוקק חוק, לתקן תקנה, היה לך משאבים לעשות מהפכה חברתית, או אני לא יודע מה. יש איזה משהו אחד שעובר לך בראש, אתה אומר, כאילו, תמיד, וואי, הלוואי ש... אני חושב שקודם כול צריך לתת תקציבים, כי לקהילה הטרנסית, כי יש הרבה הרבה קשיים להשתלב גם בשוק העבודה. קודם כול, אחד הדברים שאחרי הייתי רוצה, תעזבו אותנו בשקט. כאילו, אתה יודע, יש הרבה דיונים על לא לתת להם לקחת הורמונים, כן לתת לשירות, תעזבו אותנו בשקט, כאילו, אני בן אדם כמעט בן 40, כאילו, אל תתערבו לי באיך אני חי את החיים שלי ואיך אני, מה אני עושה עם הגוף שלי. לצד זאת, להרבה אנשים מהקהילה הטרנסית, בעיקר לנשים טרנסיות, מאוד מאוד קשה להשתלב בעבודה. אני אתן לכם כאילו דוגמה פשוטה, בסדר?
כשעשיתי את זה תהליך עטרה מגדרית, הייתי מעורב איזושהי תקופה בסוג של, או בקו טלפוני, קו סיוע טלפוני. והיו מתקשרים, והייתי אומר, היי, כאן גיא. ואנשים היו מתבלבלים. כאילו, הם פנו, הם שומעים כאילו, וזה טלפון, כאילו, לא רואים, וזה היה בהתחלה, הקול שלי עוד היה זה. קו סיוע טלפוני, אבל לא אמרת למי. כאילו, קו, יש שירות טלפוני כזה, ומתבלבלים. כאילו, רגע, מה אמרת שזה, איך קוראים? כאילו, ופתאום, השיא הזה, הם כאילו, התקשרו לקבל איזשהו שירות על משהו מסוים, ואתה אומר להם, גיא, אבל הם משלמים קול של כאילו בת, אז זה מבלבל אותם, ואז זה יוצר שינוי. כן. עכשיו, אז גם, שוב, אנשים, כאילו, זה קשה אפילו להחזיק הרבה לפעמים עבודה במוקד טלפוני, או בכל עבודה עם שירות לקוחות, שבעצם כזה, כל פעם, שוב, שוב פעם, אתה מנהל את ה... זה. כן, כן. אז גם, כאילו, הכשרה של הרבה אנשים שלא יכולים אפילו לעבוד, או גם, שוב, בחברות זה גם איזשהו משהו לקחת בחשבון,
ושוב, זה משהו שחברה צריכה לדעת שהיא צריכה לעמוד מאחורי זה. אז זה מסוג הדבר שאני חושבת, יש המון המון קשיים, ואחד הדברים, כן, תזמינו למקומות עבודה, תייצרו שיח, וגם, שוב, אם אתה שואל מה אנשים יכולים לעשות, אז קוקסינל זה עדיין קללה. הומו זה גם עדיין קללה. זאת אומרת, השינוי החברתי יגיע גם כשלצורך העניין סטרייטים, סיסג'נדרים יגידו די. זה לא משהו שאנחנו מוכנים. אבי מעוז, לצורך העניין, זה משהו שהוא קל, כזה, מסיח דעת, זה כאילו סוג של זה, רוב הטרנסים זה קהילה נורא נורא קטנה בסופו של דבר. והעיסוק הזה כל הזמן בלהשיח מדברים אחרים,
אני חושב שכאילו, גם... למה זה הסחה? מה הכוונה? אני חושב שאם אתה שואל רוב האנשים, כאילו זה משהו שכשאתה לא מכיר ואתה לא יודע, וזו איזושהי קהילה קטנה, אז קל לבוא ולחשוב שזה משהו מאוד שונה, מאוד חריג, אנשים קמים בבוקר ומחליטים לשנות ככה וככה, ואם מחר אני אחליט להזדהות כדייסון, זה... בפועל, אז זה משהו שקל לוותר עליו. כאילו, כי זה משהו קטן, זה לא מה זה משנה. אבל שוב, אני לא חי את החיים שלי כדי להיות נער פוסטר לזה. אני חי את החיים שלי, וכאילו, אל תקראו לי טרלול פרוגרסיבי. כאילו, קודם כל תקראו לי בן אדם, בואו נדבר על זה, כאילו, הסתכלו לי בעיניים, ואז נדבר על הדברים ועל השונות. ושוב, מכיוון שאני גם חובב היסטוריה, אני יכול להגיד לך שהדברים האלה תמיד היו. זאת אומרת, אם אתה מוציא את המושג טרנסג'נדר מהמשוואה ולוקח נגיד שונות מגדרית,
אז אתה רואה שזה לא משהו חדש. בכל ההיסטוריה, בכל תרבות, בכל מדינה שתיקח, תמיד היו אנשים עם שונות מגדרית, כמו שתמיד היו אנשים שעשו פרקטיקות מיניות הומוסקסואליות, בסדר? כן. אנשים נגיד נורא יודעים מה, ביוון זה היה די מקובל, נכון? כן. לא קראו לעצמם הומואים, כי לא היה צורך בזה לצורך העניין, לא חילקו זכויות, וכל עוד אנשים עדיין הקימו משפחה וילדים, אז זה היה בסדר, אבל פרקטיקות מיניות הומוסקסואליות היו תמיד נמצאות. וגם אנשים משונות מגדרית. אתה יודע, ברומא למשל היה קיסר, אלה גבלס, הוא היה גם סורי, אגב, שאחד מהדברים שהוא מפורסם בהם, זה שהוא הציע פרס לכל הרופאים ברומא, למי יכול לתת לו איבר מין נשי. אחת הפעמים הראשונות בהיסטוריה, יש לנו עדות למישהו שרצה. עכשיו, אפשר לתת המון המון דוגמאות מההיסטוריה, והרבה פעמים אחת הבעיות היא באמת מתי אנחנו יכולים לקח שיח שיש לנו היום ולהחיל אותו על תמודות מההיסטוריה, כמו למשל,
מתי אפשר להגיד שדמות מסוימת הייתה הומו או ביסקסואל, אז גם אותו דבר, לא בהכרח אנשים בתקופות אחרות קראו לעצמם אותו ג'נדר, אבל אנשים שהתמודדו עם סוגיות של שונות מגדרית, זה גם תמיד היה ותמיד יש. ועכשיו גם, אנחנו מדברים על זה גם בנקודת מבט מערבית, אבל יש תרבויות שגם זה לא היה כזה נושא שנוי במחלוקת. זאת אומרת, אחת הדוגמאות היותר מפורסמות זה בשבטים בקנדה, שקראו לזה two spirits, וזה דווקא היה משהו בעל היבט חיובי. הם היו אנשים שהיו חלק מהמערכת הדתית של השבטים. כשבא הקולוניאליזם ואמר להם זה, אז זה הפך באמת אחר כך למשהו רע. היום חלק מהפעילים בקנדה רוצים להחזיר את המושג to spirits לתקופה ולשימוש שלו של לפני הקולוניאליזם. יש חיות שבשביל ההישרדות הן יודעות להיות גם זכר וגם נקבה, שזה מאוד מאוד נוח.
כן. אבל טוב, תשמע, אנחנו לצערי צריכים לסיים. היה לי מאוד מעניין. אני מתנצל שהייתי צריך כאילו לסחוט ממך שוב את הזה, כי אתה גם בן אדם מעניין כשלעצמך. אז אני כן רוצה שנדבר לרגע על הדבר הזה שבשנייה האחרונה אמרת לי, זה ששכחתי בביו, כותב נאומים? מה זה אומר? אז כן, לכתוב נאומים זה תחביב, וגם עשיתי, כתבתי נאומים ללימור לבנת לצורך העניין. וואלה. כן, ולאנשים שהולכים לכנסים, שזה משהו מאוד מאוד כיף, כי כשאתה כותב נאומים, אתה צריך גם לדמיין את הבן אדם שאומר אותם, גם את המקום ואת האינטונציה ואיך בן אדם מדבר ומה הקהל רוצה לשמוע. זאת אומרת, אחרת לגמרי מלמשל לכתוב מודעה או כתבה באינטרנט.
כן. כי בעצם, הרבה פעמים אנחנו כותבים, אנחנו סוג של כותבים כאילו את עצמנו. וכשאתה כותב נאום, אתה כותב בן אדם אחר. כן. ומה שאתה אוהב להגיד ושפה ושיח, זה כאילו לא רלוונטי, זה מאוד רלוונטי איך מישהו אחר ידבר. כן. זה קשה, אז כאילו עם הרבה אמפתיה. זה הרבה אמפתיה, זה הרבה מה... להבין את הראש של הבן אדם ומה הוא רוצה גם. אז מה, אתה הולך וחוקר את... אתה רואה דברים אחרים של לימור לבנת, נגיד, נעמה? לא, אז גם יש דברים שאתה יודע ש... כאילו, אתה יושב עם בן אדם, נגיד מישהו שהולך עכשיו לכנס ורוצה, הוא צריך לדבר על הבמה. אוקיי, אז מי הבן אדם? אתה יושב איתו, שומע איך הוא מדבר, אולי מקשיב לכמה רעיונות שהוא עשה או כמה דברים, הוא בודק מה הוא רוצה להגיד בכלל. כן. מה האג'נדה שלו, מה האג'נדה של המקום, איזה כנס הוא מדבר, מה הוא צריך להגיד, ולחשוב על כל מיני כזה גם,
מה יהיה החוט השני או המוטיב שאפשר להגיד, ובסוף אתה צריך כאן לנקז את זה. הרי בסוף אנחנו נראים בדיוק גם של סאונד בייט. אתה יכול לכתוב נאום מאוד מאוד יפה, ספרותי, סביר להניח, ש-90% מה שתגיד לא יזכרו, אבל אתה רוצה למצוא איזשהו משפט שאתה יכול לשלב אותו בכמה דרכים, שבסוף אותו ייקחו. אז זהו, זה גם לשבת, לשמוע איך אתה מדבר. אתה יודע, לכתוב לך נאום ולכתוב לי נאום לאירוע, זה אחרת... אני מבין שתכתוב לי נאום, כדי לתרגל כאילו את ה... לראות איך זה מרגיש. לא, אני נגיד צריך... אני צריך, נגיד, לדוגמה, אמ... תרגום לספר האחרון שלי לאנגלית. אוקיי. וזה הבעיה שאני לא מתקדם עם זה, כי... כדי שמישהו יתרגם אותי, אני צריך שהוא ממש יצליח לחכות את הטון אנד וויס שלי. כן.
ואני, אין לי שום... אה... אין לי שום ספק שיש מתרגמים מוכשריים, ושיש מתרגמים שיש להם אנגלית מצוינת, ואפילו שזה גם כבר קצת קשה שמבינים את התרבות, נגיד האמריקאית, או שהם גם יכולים להבין מה זה מנהלים באמריקה וכולי. אבל מה שהכי קשה לי לדמיין זה שיש מישהו שגם יודע את כל אלה וגם יצליח ממש להיכנס לראש שלי ולכתוב, לו אני הייתי אמריקאי, ו... אתה יודע, אני אפילו לא יודע, אני אפילו לא יודע איך לשפוט את זה, כי אני לא אמריקאי. כן. אתה מבין? אה... אז אה... זה מאוד מעניין, הנושא הזה של כתיבת נאומים, כאילו איך מישהו יכול לסמוך על זה שתצליח... אתה יודע, ואחד הדברים המעניינים בלכתוב נאומים, זה שאתה כותב משהו, אבל האחריות היא לא כל כך עליך. כן. זאת אומרת, לצורך העניין, יכתבו לך נאום לאיזשהו זה, ואם אתה כותב שם משהו שהוא לא נכון, הוא לא טוב,
אתה תישא באשמה, כן. לא כותב על נאומים. כן, כן. זאת אומרת, לצורך העניין, גיא, כאילו, לא יודעים. זה עוד יותר מוסיף איזשהו סטרס מצד אחד. כן. כאילו, אתה לוקח אחריות בעצם גם על התדמית של מישהו אחר. אמ... ובעניין של תרגום, זה עוד יותר מוסיף עוד יותר מורכבות. כן. אתה צריך... שרושמים את השם שלך בכל מקום. גם... אני מניח שבכתיבת נאומים לא כל כך מספרים... לא. את הנאום הבא כתב לי גיא וולאט. בדיוק. זה לא אומרים, אבל כן. אבל זה, כן, זה אחד הדברים היותר... טוב. תגיד שנייה בשנייה, מה אתה הכי אוהב בשיווק? האמת שאני... כתיבה? קרייטיב? עיצוב? מה? כתיבה. כתיבה ואת הדאטה. כאילו, אני תמיד טיפוס של קבצי אקסל. חוץ מלכתוב דברים, אז לשבת, אתה יודע, אתה מגיע עם טבלות סם, SEO. המון המון דאטה, ואתה צריך לדעת בסוף מה הכי טוב, כאילו, מה זה אומר, ולאיזה כיוון לקחת את זה.
ובעיניי יש בזה משהו מאוד מאוד יצירתי. כאילו, בסוף, כולם, לפתוח טבלת אקסל, כולם יכולים. לדעת מה אתה עושה עם זה, ואיך אתה עושה עם זה, משהו שהוא טוב ושונה ומשמעותי להמשך, זה מה שהוא האתגר. כן. טוב, התקבלת. אין לי משרה, אבל... תודה. יש לך משהו אחרון? ספר לי. יש לי את האתר letofly.org, יש שם הרבה סיפורים על נשים ואנשים פורצי דרך. תיכנסו, תירשמו לניוזלטר, וזהו. יאללה, מגניב, אנחנו נשים את הלינק. גיא, תודה, תודה רבה. תודה לך. בעיניי זה חשוב מאוד, וכיף שבאת. תודה לך. ואני אשמח שנצליח לקדם את השפה ואת הסבלנות, וגם תוך כדי נצליח לתת שקט ולעזוב כבר, כמו שאמרת. בדיוק. תודה רבה. יאללה, תודה. תודה רבה.


