קורסים
הספרים
לארגונים
פודקאסטבלוג
מיוחדים
English
פרק 261·4 בספטמבר 2022·87 דק׳

מה חדש במלחמה בסרטן - עם ד״ר שקד לב-ארי - פופקורן 261

פופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל · עם ד״ר שקד לב-ארי

חתול צהוב ופרוותי מציץ מעל הנגן בעיניים גדולות
00:0001:27:00

להאזנה גם ב:באפליקציה שלנו (חינם)YouTubeSpotifyApple

ד״ר שקד לב-ארי היא רופאה אונקולוגית ממכון אלה בשיבא תל השומר, שנמצאת בפלושיפ מחקרי באוניברסיטת ג'ורג'טאון בארה״ב ומתמקדת בסרטן העור מלנומה ובאימונותרפיה. דיברנו על מה זה סרטן ואיך הוא נוצר, על הטיפולים המוכרים ועל הכיוונים החדשים שנותנים תקווה, כמו אימונותרפיה, חיידקי המעי ובינה מלאכותית.

בפרק הזה

  • סרטן מתחיל מתא אחד שמתחלק בצורה מואצת ולא מבוקרת אחרי מוטציה במנגנוני הבקרה שלו. גורמים חיצוניים כמו חשיפה לשמש וסיגריות יכולים לעודד מוטציות, ויש גם מוטציות גנטיות שקיימות מלידה
  • כימותרפיה והקרנות הן טיפולים אגרסיביים שלא תמיד מבחינים בין תא סרטני לתא בריא. לדברי שקד, במחלה גרורתית המטרה היא לא תמיד ריפוי אלא האטה ויצירת מצב כרוני
  • אימונותרפיה מפעילה מחדש את מערכת החיסון על ידי חסימת "בלמים" כמו PD1 ו-CTLA4. על הגילוי זכו אליסון והונג'ו בפרס נובל ב-2018, ולדברי שקד יש כבר כעשר שנים של ניסיון עם הטיפולים האלה
  • מחקרים מראים קשר בין חיידקי המעי לתגובה לאימונותרפיה, ועבודות הראו שהשתלת חיידקים מאנשים שהגיבו לטיפול גרמה לחלק ממי שלא הגיבו להגיב
  • בינה מלאכותית, בדיקות דם לגילוי מוקדם ורפואה מותאמת אישית הן כיוונים שחוקרים בהם, אבל לדברי שקד חסרים נתונים, ריצוף גנטי יקר וסטנדרטיזציה של רישומים רפואיים

על הפרק

הפעם בפופקורן פרק על נושא קשוח - מחלת הסרטן.
מה זה בעצם סרטן? מהם הגורמים העיקריים להתפתחות המחלה? ומהם הטיפולים החדשניים שנותנים לנו תקווה? איך בינה מלאכותית תעזור בטיפול? מה הקשר בין חיידקי המעי למערכת החיסון שלנו ולסרטן? מה נותן תקווה לרופאה שמטפלת בחולים סופניים? ולמה יש היום יותר ויותר פריצות דרך מדעיות ומחקריות?
שקד לב-ארי, רופאה אונקולוגית ממכון אלה בשיבא תל-השומר, כרגע ב-⁠fellowship מחקרי באוניברסיטת ג'ורג'טאון ב-⁠DC ארה"ב, ומומחית בסרטן העור מלנומה ובאימונותרפיה, הגיעה לספר לי על ההתפתחויות האחרונות בתחום.
דיברנו על המחלה הנוראית, ובעיקר - דיברנו על העתיד - איך המדע, המחקרים, והטכנולוגיה הרפואית יכולים לתת לנו שביב של תקווה.

ציטוטים מהפרק

שאנחנו מכוונים לשם לבנות מודלים, שהמודלים האלה יחזו מי יגיב לטיפול ומי בעצם ישרוד יותר

ד״ר שקד לב-ארי ·

כל פעם שאתה רואה דבר כזה, צריך לזכור שמדובר באנשים שממש הקדישו את החיים שלהם לאיזשהו חלבון

ד״ר שקד לב-ארי ·

ואני חושבת שאתה גם לומד ככה להעריך את החיים, לאהוב אותם.

ד״ר שקד לב-ארי ·

שאלות ותשובות מהפרק

מה זה סרטן ואיך הוא נוצר?
ד״ר שקד לב-ארי, רופאה אונקולוגית, מסבירה בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, שסרטן מתחיל מתא אחד שמתחלק בצורה מואצת ולא מבוקרת. לכל תא יש מנגנוני בקרה שיודעים מתי הוא אמור למות, ומוטציה יכולה לפגוע בהם, ואז התא ממשיך להתחלק ולהעביר את המוטציה הלאה. כך נוצר גידול, ותאים שנודדים דרך הדם או מערכת הלימפה יכולים ליצור גרורות באיברים אחרים.
מה גורם למוטציות שמובילות לסרטן?
לדברי שקד לב-ארי, גורמים חיצוניים כמו חשיפה לשמש, שקשורה למלנומה ולסרטני עור, וסיגריות, שקשורות לסוגי סרטן רבים, יכולים לעודד מוטציות. היא מוסיפה שיש גם מוטציות גנטיות שנמצאות בכל תא מלידה, כמו המוטציה בגן BRCA, ושלא תמיד יודעים מה גורם להן להתפרץ.
מה ההבדל בין כימותרפיה לאימונותרפיה?
שקד לב-ארי מסבירה שכימותרפיה היא טיפול אגרסיבי שפוגע בתאים סרטניים אבל לא מבחין תמיד בינם לבין תאים בריאים, ולכן יש לה תופעות לוואי כמו ירידה בספירות הדם ונשירת שיער. אימונותרפיה לעומת זאת חוסמת "בלמים" על תאי מערכת החיסון, כמו PD1 ו-CTLA4, כך שהמערכת יכולה לתקוף את הגידול. לדבריה, בדרך כלל התרופה ניתנת דרך הווריד אחת לכמה שבועות, ויש לה פרופיל תופעות לוואי ייחודי.
איך חיידקי המעי קשורים לטיפול בסרטן?
לדברי שקד לב-ארי, יש הוכחות הולכות וגוברות לכך שחיידקי המעיים משפיעים על מערכת החיסון. היא מתארת עבודות משיבא ומאוניברסיטת פיטסבורג, שבהן הושתלו חיידקים מאנשים שהגיבו לאימונותרפיה בחולי מלנומה שלא הגיבו, וחלק מהם הגיבו אחר כך לטיפול. היא מדגישה שעדיין לא יודעים בדיוק למה זה עובד.
איך בינה מלאכותית יכולה לעזור בטיפול בסרטן?
שקד לב-ארי מספרת שהמטרה היא לבנות מודלים שיחזו מי יגיב לטיפול, מי ישרוד יותר ולמי יהיו תופעות לוואי, על בסיס מאגרי נתונים של מטופלים. היא מסבירה שמחקרים קליניים כוללים בעיקר מטופלים במצב תפקודי טוב, ולכן אין מידע על אוכלוסיות אחרות. האתגרים לדבריה: סודיות רפואית, ריצוף גנטי יקר, וקושי לחפש מידע בטקסט חופשי בתיקים הרפואיים.
מה נותן לרופאה אונקולוגית תקווה?
שקד לב-ארי אומרת שהעבודה נפשית מאוד קשה, אבל מחקר נותן תקווה: הידיעה שמישהו עובד על משהו שאולי יעזור להרבה אנשים מחזקת אותה. היא מוסיפה שהמקצוע גורם לה להרגיש חיונית וללמוד להעריך את החיים, ושהיא מעדיפה לקרוא לסכנה שחיקה "שריפה", כי אפשר להישרף מבפנים.

מי ומה הוזכרו בפרק

אנשים
אליסון · הונג'ו · מייקל אטקינס · סטיבן רוזנברג · ירדנה סמואל · רביד שטראוסמן · יובל דור
חברות וארגונים
מכון אלה · שיבא תל השומר · אוניברסיטת ג'ורג'טאון · מכון ויצמן · האוניברסיטה העברית · אוניברסיטת פיטסבורג · N.I.H.
התמלול המלאתמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות

היי, ברוכים הבאים לעוד פרק בפופקורן. הפודקאסט שלנו הוא כבר בן יותר משש שנים וחצה את שלוש מיליון האזנות. זה די מרגש. אנחנו מדברים פה על הקריירות, האנשים, הטכנולוגיות, הפסיכולוגיות, הכלכלית, ההתנהגותית, כל מה שבעצם קשור לעולם החדש והרבה פעמים גם על המדע. אנחנו מארחים פה גם חוקרים ועובדים ומנהלים ועצמאים ויזמים ואמנים וכל מי שיכול לעזור לנו להבין מה הולך לקרות בעתיד שלנו, ובעיקר מה קורה כבר בהווה שלנו שמרמז על העתיד שלנו. והיום נדבר על העתיד של ההווה והעבר שלנו, נדבר על נושא קשוח, לפחות בשבילי הוא קשוח, או בטח לא בשבילך. סרטן, מה זה סרטן? נסביר. מה זה גורות? מה זה המחלה הנוראית הזאת שתוקפת כל כך הרבה מאיתנו? איך היא קורית? ובעיקר, בעיקר, בעיקר, בשביל זה הבאנו אותך לדבר על מה העתיד של הטיפול במחלה. ואיזה דברים כבר גילו בשנים הממש-אחרונות שמצליחים להראות תקווה, שמצליחים לתת לנו איזושהי מחשבה שיכול להיות שאנחנו נוכל לנצח את המחלה הזאת, או לפחות חלק מהגרסאות שלה,

כבר בעתיד הקרוב. אז פה איתנו דוקטור שקד לב-ארי, כיף שבאת. היא רופאה אונקולוגית ממכון אלה בשיבא תל השומר, וכרגע היא בפלושיפ מחקרי באוניברסיטת ג'ורג'טאון בדי.סי, ארה״ב. היא מתמקדת בסרטן העור, מלנומה, ובאימונותרפיה. שהיא תסביר לנו עוד מעט מה זה. אני מנחש, לפי האוטואימוני, אני לא יודע אם זה קשור, אבל... קשור? נדבר גם על זה. אוקיי, אז את ספרי לי. נדבר על דרכים חדשניות לטיפול בסרטן, גם כאלה שהם היום בשלבים ניסויים, וגם כאלה שהם אשכרה מיושמים, ובתקווה בתקווה יהפכו להיות טיפולים סטנדרטיים שכל אחד יוכל מתישהו לקבל אליהם גישה. אז עם הנושא הסופר מעניין הזה, שקשור לעולם החדש בקטגוריה של מדע, נכניס את המוזיקה ונתחיל בעוד שנייה.

אז יום אחד התעטשתי לי לבית, ואני מסתובבת, מחפשת ככה טישו, אני רואה שהחבילה טישוי בדיוק נגמרה, ואמרתי, טוב, אני נכנסת לשירותים, לקחת חתיכת נייר טואלט, לקנח את האף, ואני מריחה ריח מאוד מאוד מסריח. עכשיו השירותים דווקא היו נקיים, מבריקים. ואז פתאום קלטתי שאחד הבנים המתוקים שלי, שמפאת כבודם אני לא אציין את שמם כרגע, פשוט השתמש בנייר קודם, לצורך ניגור, ולא תלש אותו. שקד, את ישר נכנסת לזה, אמרת פה אנחנו לא נוותר על סיפורים קשוחים. אז שנייה אחרי שקיללתי בלב, פשוט אמרתי לעצמי מזל טוב, כי הגעתי לשפל מדרגה חדש, ושאפתי הרגע כנראה הרבה חיידקים, חיידקי צואה.

לא שזה רע, גם על זה נדבר בהמשך, אבל... כן, יש טיפולים עם צואה. עם השתלות צואה, נכון מאוד. איזה מטורף זה. טוב, אז נגיע גם לדבר על זה, אבל בוא נתחיל רגע מהמרכז של המרכז. מה זה בעצם סרטן ואיך הוא קורה? או גם איך הוא קורה לכל כך הרבה אנשים? נכון, אז סרטן, או מה שפעם היו קוראים לזה המחלה, עדיין מדי פעם שומעים את הביטוי הזה, זה בעצם מתחיל מתא אחד שפשוט מתחלק הרבה הרבה הרבה פעמים בחלוקה שהיא מואצת, לא מבוקרת. עכשיו, מה שאנחנו נדבר עליו זה סרטנים סולידיים, אוקיי? אני אונקולוגית ממכון אלה בשיבת אל השומר, ואנחנו עוסקים שם במלנומה, שזה סרטן של העור וסוגי סרטן עור אחרים, ובאימונותרפיה, שגם על זה נדבר, אבל פשוט חשוב לי לעשות את ההפרדה, כי אני לא מדברת על סרטנים המטולוגיים,

אוקיי. לימפומה, אלוקמיה, לא כאלה, אלא סרטנים אחרים סולידיים, איברים בכל איבר בגוף אחר, שהוא לא המטולוגי או משהו כזה. מה זה המטולוגי? אז זהו, אז המטולוגי זה מה שקשור לדם, למערכת הליטס. אוקיי. ואנחנו לא מדברים על זה עכשיו. בארצות הברית זה איזשהו מסלול משולב של המטולוגיה, אונקולוגיה, זה בא ביחד. בארץ אנחנו עושים הפרדה, כשהמטולוגים הם באוריינטציה של פנימאים, והאונקולוגים יש להם מסלול עצמאי משלהם, כי באמת העולם החדש של האונקולוגיה הוא מטורף, ואתה לא יכול להכיל כל כך הרבה, משך ההכשרה שהוא גם ככה לוקח המון שנים. כלומר, כולנו רופאים, כולנו אחרי סטאז', אנחנו עושים התמחות. כשאנחנו לומדים שם על כל סוגי הסרטן, וקצת גם על נושא ההקרנות, מי שרוצה ממשיך להיות רדיותרפיסט, ומי שרוצה את התחום של האונקולוגיה הקלינית כמוני,

אז הוא בעצם מתמקד בנושאים האלה. טוב, אני מקווה שיום אחד יהיה פודקאסט תרפיסט, ואז אולי אני אוכל למצוא קריירה חדשה, אבל תגידי, אז בוא נחזור לזה רגע. כן. אז תא שמתחלק בצורה פראית? בדיוק. אז הכול מתחיל מתא אחד. כל תא הוא מתוכנט, פשוט לדעת איך להכפיל את כל החומר הגנטי שבו וליצור עוד תא, כלומר להתחלק. אבל בואי נתחיל, כאילו, ניקח בחשבון שאני נגיד לא זוכר מה היה בסדרה החיים, אוקיי? למה בכלל התאים שלי מתחלקים ומכפילים את עצמם? נראה לי שאני כל הזמן נשאר מטר שבעים ולא זז לשום מקום יותר מדי. נכון, אבל קודם כל, זה המנגנון הפיזיולוגי התקין, שכל תא ותא בגוף, לא רק כמובן אצל בני האדם, אנחנו מדברים גם על בעלי חיים, הוא פשוט יודע להתחלק, כשבחלוקה הזאת הוא אמור להכפיל את עצמו, להכפיל את החומר הגנטי שלו, לייצר חלבונים חדשים. כלומר, אנחנו צריכים את זה בשביל תפקוד תקין, בשביל חילוף חומרים, בשביל לחיות.

אז התאים שלי מכפילים את עצמם ואחרים מתים. אבל אותו תא אב, כאילו, שממנו התחיל הסיפור הזה, הוא גם יודע מתי למות. הוא מתוכנט לרגע מסוים שהוא ימות בו. יש לו איזשהו מעגל כזה שהוא עובר כמה שלבים, ובסוף הוא ימות. יש לו חיים משל עצמו. בדיוק. ויש לו תכנות משל עצמו, יש לו את הקוד שלו. אז יש לנו המון מנגנוני בקרה, שיודעים איך לווסת את ה-DNA הזה, איך לווסת את השינויים הפנימיים האלה בתא, כדי שהוא ידע שבאיזשהו שלב הוא אמור למות. ואם באיזשהו מקום קרתה לנו מוטציה, או איזשהו שינוי אחר במשך התהליך התקין הזה של מחזור החיים של התא, אז המנגנון הזה יכול להידפק. ויש המון סוגים של באגים כאלה. ואז פשוט אתה אמור או לדעת להתגבר על זה, דיפולט אחד, או שהוא פשוט מתחיל להתחלק ולהתחלק ולהתחלק בצורה פראית,

כשבעצם הוא מעביר את המוטציה הזאת הלאה לכל תא ותא אחר שנוצר מהחלוקה הזאת, ונוצר גידול. עכשיו, גידול זה בעצם הצבר של התאים האלה, איזשהו גוש. משלב מסוים באמת אפשר לקלוט אותו באיזשהו אמצעי הדמיה. מה שמוביל אותנו לסקרינינג. לקלוט אותו, כלומר להבחין בו. בדיוק. לקלוט אותו בשלב מוקדם, אם אתה תופס אותו בשלב מוקדם. ואם לא, אז הוא, ויש לו את התנאים, כלומר הוא צריך את כל המערכת שתזין אותו, אם הוא מקבל את התנאים שלו, אז הוא יכול לגדול לגודל, אתה יודע, אין לזה בעצם לימיט. כן, כי הוא משכפל את עצמו בלי בקרה, והוא יכול להשתלט על, הוא משתלט על עוד ועוד משאבים, אני מניח, של הגוף. נכון, והוא צריך לדאוג לעצמו לסביבה, הסביב גידולית שלו, שזה אומר שיהיה לו אספקת חמצן, כלומר הוא צריך כלי דם, הוא יוצר כלי דם שהם לא תקינים. הוא צריך מערכת עצבוב משלו,

הוא צריך את החמצן שלו, את הסוכר שלו, הוא צריך לחיות, והוא ידאג לעצמו, וכל המערכת המזינה הזאת מבחינתנו היא גרועה, היא לא תקינה. כן. כלומר, הטראפיק הזה הוא כל כך גרוע, שאתה רק רוצה בעצם לקטוע אותו ולקטום אותו מכל כיוון אפשרי. אז זה כמו איזה שבט ברברים שנכנס לציבריזציה, ומשכפל את עצמו מאוד מאוד מהר, והופך את כולם לעוד ברברים. נכון, ולפעמים אחד בורח משם, ואנחנו לא יודעים למה, ואנחנו לא יודעים תמיד להגיד לאן, והוא יכול פשוט לנדוד לו דרך מערכת דם, פשוט להשתמש בה כמו איזשהו כביש, או מערכת לימפה, ולהתחיל מושבה חדשה, להתחיל איזושהי חלוקה חדשה באזור אחר לגמרי, וזה מה שאנחנו קוראים גרורות, זה יכול להגיע למוח, זה יכול להגיע לכבד. הבנתי. לכליות, לכל איבר, לעצמות. עכשיו, למה יש דברים, את יודעת, נגיד את מתמחה בסרטן העור. מומחית. מומחית, סליחה, מומחית באונקולוגיה קרינית. נכון, מתמחה, כאילו, התכוונתי מומחית. מתמחה אצל רופאים זה משהו אחר, זה הבדל רגיש מאוד.

מומחית. אז יש דברים שאומרים לנו להיזהר מהם, להיזהר מהשמש, או להיזהר מכל מיני דברים, כי הם יכולים לגרום לנו לסרטן. מה הקשר בין הדברים החיצוניים שאנחנו עושים, מה אנחנו אוכלים, שותים, מעשנים, נמצאים בשמש, לבין איך זה קשור לתא הקטן הזה בפנים שמקבל מוטציות? אז קודם כל זה נכון מאוד. הגורמים החיצוניים האלה, אנחנו באמת, כמו שאמרת, נגיד חשיפה לשמש, שיש לה קשר ישיר למלנומה ולסרטני עור אחרים, או למשל סיגריות שאנחנו יודעים שהן לא קשורות רק לסרטן, אלא לעוד הרבה מאוד סוגי סרטן אחרים. אפילו לסרטן של מערכת השתן, דרך אגב, כי בעצם הניקוטין וכל הזבל של הסיגריות מתפנה דרך מערכת השתן שלנו. אז מה בעצם זה קורה? מה בעצם זה גורם? זה איזה שהם קרצינוגנים, אנחנו קוראים לזה, רעלנים שמעודדים את היווצרות המוטציות האלה. כלומר,

אמרנו שיש מנגנוני בקרה. יושב מישהו שם, לצורך העניין, אם אתה הזכרת את הסדרה המעולה, לפי דעתי, החיים, יושב מישהו שאמון על הבקרה הזאת. כלומר, הוא אמור כל פעם לסלק מהמערכת את מי שסרח, כדי שהחלוקה תמשיך. ואז אתה מתחיל לבלבל אותו עם קרינת UV ועם קרצינוגנים שמגיעים מסיגריות, או למשל חומרים אחרים, למשל צבע של קירות שהוא יכול להיות רעיל, או כנראה גם סוגים מסוימים של לק ג'ל. או כל מיני דברים כאלה שבעצם מצטברים, רעלנים שמצטברים לאורך זמן ויכולים להרוס את המערכת ולגרום להיווצרות מוטציות. כי מה, כי הם משפיעים על אותו בקר? כן. אבל הבקר הזה הוא לא איש, נכון? לא, לא, הוא לא איש. והחיים, דרך אגב, הוא איש ויש לו כובע. נכון, אז מה זה הבקר הזה בכלל?

זה בעצם, זו תכונה של התא עצמו? מה זה? זה ממש חלבונים שזה התפקיד שלהם. דוגמה אחת שאנחנו מכירים מאוד מאוד טוב, אבל אנחנו לא יודעים לאפיין את כולם, אבל חלק מהם, למשל, זה חבורת חלבונים, שהם אחראים על משהו שנקרא MMR, Mish Mets Repair, איזשהו דפקט, שהם פשוט אחראים להסתכל עליו, ככה לבחון את ה-DNA, להסתכל עליו ולראות אם הבסיסים מתאימים. יש כל מיני בסיסים כאלה שהם עשויים מחומצות גרעין, והם רוצים לראות שיש התאמה. לכל אחד יש את התואם שלו. ברגע שאין התאמה, הם יודעים לסלק את זה מהמערכת. כן, אז הם יודעים ללכת ולתקן. כן, רק סליחה שאני רוצה רק להוסיף עוד משהו, שזה, חוץ מזה, יש מוטציות שהן מוטציות גנטיות. אז זה לא מוטציות שככה יום אחד פתאום יתעוררו. כלומר, אנחנו חושבים שהמוטציות האלה יכולות לקרות בתאים סרטניים,

בגלל כל מיני גורמים חיצוניים, שלא את כל הגורמים אנחנו יודעים למפות. סיגריות זה ברור לנו, ועדיין כאילו אנשים מעשנים, שזה מטורף לחלוטין. אבל יש גם מוטציות שהן germline mutations. זה מוטציות שמופיעות בכל תא ותא בגוף. מהרגע שבעצם נולדנו. עכשיו, יש, אנחנו לא יודעים הכל על המוטציות הגנטיות האלה. כלומר, אנחנו יודעים, בעיקר את אלה שנחקרו, שאתה כבר מבין שיש פה איזשהו bias מסוים, כי את מי אתה חוקר? את מי שנגיש לך, שהוא... שיותר קל לחקור אותו. כן, דוגמה טובה, נשים אשכנזיות, נשאיות ברקה, BRCA. אנחנו יודעים היום להגיד שיש אחד ל-40 מהאשכנזים, גם גברים, יכולים להיות נשאים של המוטציה הזאת. כן. אז זו מוטציה שמי שנושא אותה, הוא מועד יותר לפורענות מבחינת סרטנים שונים.

בין היתר, שד ושכלה בעיקר, זה אצל נשים, זה היה בולט, אבל גם סוגי סרטן אחרים. אבל המוטציה הזאת היא שם מילדות, אז איך פתאום בגיל 44 היא עושה משהו? אנחנו לא יודעים את הכל. היא שם לא רק מילדות, מהרגע שנולדנו, פשוט מהרגע ש... כלומר, היא כבר בתהליך הרחמי, היא כבר נמצאת, ועוד לפני שנולדנו. ואנחנו לא יודעים מה גרם לזה שהיא תתפרץ. אנחנו לא יודעים להגיד כאילו מה בדיוק עשה את הטריגר הספציפי הזה. יכול להיות שזה גורמים סביבתיים. לפעמים יש לנו יותר ממוטציה אחת, נכון? כן. כן, כן, בהחלט. זאת אומרת, כבר מתחילים להיות כמה באגים, ואז לגמרי... נכון. עכשיו, רגע, אז הסברת שיש את אותם חלבונים שלמשל אחראים על השיקר, הם בוחנים אם יש בעיה והם הולכים לטפל בה, ואז אם אני חוזר שוב נגיד לשמש, אז השמש משפיעה על איך שהחלבונים האלה נגיד מתקיימים, או היא פוגעת ביכולת שלהם לתקן,

או שהיא גורמת להם לא להופיע, או... אז אנחנו יודעים שיש איזה שהם, בעצם זה יכול לגרום לאיזשהו עומס של מוטציות. והמוטציות האלה, שאנחנו יותר מכוונים עליהן פה, זה מוטציות שנקראות driver mutations, והן גורמות לתהליכים כאלה ואחרים, שהם בעצם תהליכים מואצים של חלוקה. עכשיו, יש מוטציות אחרות שהן קשורות יותר לאיזשהו בלם דווקא. אז זה נקרא tumor suppressing jeans, והם פשוט אמורים דווקא לבלום את החלוקה המהירה של התא. אז אם שם יש לך מוטציה, זה אומר שהרסת את הבלם, אין לך ברקס, אז אתה פשוט רץ קדימה. הבנתי. זאת אומרת, יש כאלה שמאיצות את הזה ויש כאלה שפשוט הורסות את הברקסים. בדיוק. בדיוק. אוקיי. טוב, אז בואו נדבר רגע על ה... נתחיל מהטיפול שאנחנו יותר מכירים,

ואולי ממנו נלך לטיפולים החדשניים. אז הטיפול שאנחנו מכירים, לפחות, תודה לאל, אני מכיר רק מהסרטים, אבל אני מניח שהרבה מהמאזינים, לצערי, בגלל הפופולריות של המחלה הזאת, מכירים גם יותר מקרוב. זה טיפולים מאיזה סוגים? אנחנו מכירים כימותרפיה, נכון? נכון. ואנחנו מכירים הקרנות, כן. שהם בעיקר טיפולים שהם מאוד אגרסיביים ולא מדויקים, נכון? נכון. אני מאוד אוהבת את ההגדרה הזאת, כמו שאמרת, את זה כמשהו אגרסיבי, כי המטרה של הכימותרפיה, שזה בעצם הקלאסיקה, נכון? מצאו חומרים כאלה או אחרים שאתה יכול לתת אותם למטופל בדרך כלל דרך הוריד. והחומרים האלה, המטרה שלהם היא קודם כול לנסות להרוג את התאים. את המוטציות. כן, אבל... את התאים שיש להם בהם מוטציות. אבל לא, זו בדיוק הבעיה, שהם לא סלקטיביים ברמה הזאת.

הם רוצים קודם כול ליצור את הנזק לתאים הסרטניים, אבל הם לא יודעים בדרך כלל להבחין האם זה תא סרטני או האם זה תא בריא. כן. אז הם יגרמו גם, וככה אתה תראה גם בעצם את תופעות הלוואי שהם סביב זה, הם יפגעו בתאים אחרים, בין היתר. כשהמטרה שלהם היא קודם כול לנסות לעצור את המחלה. כן. דבר ראשון. להאט אותה. הרי אם הכנסתי משהו לווריד, אז למה שהם לא יגיעו לי לכל הגוף? בדיוק. ולכן לכל כימותרפיה כזאת, שמגיעות מקבוצות שונות עם מנגנונים שונים, יש פרופיל תופעות לוואי משלה, אבל אתה יכול פחות או יותר לתאר את זה כמשהו שיכול לגרום לירידה בספירות אדם, מוח עצם, כלומר אפילו דיכוי של מוח עצם, או רגישות יותר גדולה לווירוסים או לחיידקים, בגלל שהמערכת החיסונית בעצם מוחלשה, כי פגענו גם בתאים של מערכת החיסון. כן. נשירת שיער, בחילות, הקאות, נימולים, שיכולים לפעמים להיות לכל החיים.

אז אם נחזור לאנלוגיה עם הברברים, זה כאילו מישהו בא ואמר, אוקיי, אז נשים להם קצת, נשים קצת רעל במים של העיר, ועכשיו הברברים יורעלו, אבל בעצם גם תושבי העיר הרגילים שותים מים עם רעל. בדיוק. אנחנו נהרוג גם את הטובים יחד עם הרעים, אבל לפחות נשיג משהו. כן. כשלרוב, לצערנו, במחלה גרורתית שמטופלת בכימותרפיה, אז המטרה היא לא ריפוי, היא... להאט אותה. היא להאט אותה, לעצור אותה, להפוך אותה למשהו כרוני. עכשיו, דווקא זה מושג טיפה מוזר, כי אני לא בטוחה שאנשים ממש מבינים מה זה אומר כרוני, אבל כרוני זה משהו שהוא פשוט לאורך זמן. כלומר, זה משהו שהמטופלים שלנו אמורים לחיות איתו עד כמה שאפשר. עם איזה שהם אולי הפסקות כאלה או אחרות, אבל אתה יודע שהסרטן שם, והוא כבר התפשט, ולכן אתה רוצה קודם כול לייצב אותו. קרינה שגם הזכרת, אז יש היום אמצעים מאוד מאוד יפים כדי לנסות למקד את הקרינה כמה שאפשר.

עדיין אנחנו, ברוב האמצעים שיש כיום, עדיין תהיה משהו שנקרא איזושהי קרינת רקע. כלומר, גם איברים טובים ויקרים יכולים להיפגע. בעבר זה היה הרבה יותר אגרסיבי. כלומר, היית מקרין מטופל בגלל, לצורך העניין, גידול בשד. הרי סרטן השד זה כאילו הסרטן השכיח בנשים, ופשוט פוגע ככה גם בלב. אם הגידול היה בצד שמאל, אם זה היה בשד השמאלי, אז אתה פוגע בלב, ואז אחרי מספר שנים, אתה יכול לראות תופעות לוואי ארוכות טווח של אי-ספיקה לבבית, למשל, או נשים שבכלל נפטרו בגלל הלב, כי אין להן איזשהן בעיות עם הלב בגלל הקרינה. היום זה כבר לא ככה. היום זה הרבה יותר מדויק, וזה הרבה יותר נקי ויפה, ועדיין, עדיין זה, יש גם להם, גם לקרינה תופעות לוואי משלה. כן. הם מנסים כמה שיותר לדייק את זה, כמובן, בדרך מחשוב מתקדם. כן.

אוקיי, אז יאללה, אני drum roll, אני מוכן לדברים החדשים. כן. לאן אנחנו מתקדמים, ואיך קרה בכלל שאנחנו יכולים להתקדם. כן, אז רק לפני זה, אני פשוט, חשוב לי להסביר, כי הבנתי שאנשים לא באמת יודעים איך מתקבלות ההחלטות הטיפולוגיות. כי זה התפקיד של האונקולוגיה, האונקולוגית מתווה את הטיפול למטופל או למטופלת. אז לפי מה בעצם מחליטים איזה טיפול מתאים למי? אז כמובן שיש guidelines שמוכרים ומבוססים, guidelines אמריקאים ואירופאים, שמשאירים איזשהו מקום לגמישות, כלומר לשיקול הדעת שלנו. אבל מה שחשוב יותר זה בעצם מי הבן אדם שעומד מולך, מה הוא מסוגל לעבור, מה המצב שלו, מה שאנחנו קוראים performance status, כאילו עד כמה... המטופל. כן, כן, הבן אדם,

הגיל שלו ועד כמה שברירי הוא הגיע כשהוא התחיל את הטיפולים. יכול להיות שבמקרה התגלתה המחלה, בן אדם בריא לחלוטין, ובמקרה מצאו איזשהו משהו. למשל, אישה שחוותה תאונה דרכים, עשו לה איזשהו סיטי לשלול דימום, ופתאום ראו שיש לה איזשהו גוש קטן בשחלה. בכלל עשו את זה מסיבה אחרת, כאילו הכניסו אותה להדמיה מסיבה אחרת לחלוטין. ואז, כאילו, אישה בריאה, היא לא יודעת ש... ובמקרה הזה, בעצם הצלתה לה את החיים, כי כריתה של שחלה כזאת, יש פה יתרון מאוד משמעותי, כי יש כל מיני מחלות שהגילוי שלהן מגיע בשלב הרבה יותר מאוחר, וזו דוגמה מאוד טובה לזה, כי אני יכולה להגיד לך שבערך 70% מהאנשים עם סרטן השחלה מגלות את זה בשלב מאוד מתקדם, שזה מה שנקרא stage 34-34, זה כבר מחלה שהיא מעבר לשחלה, עם תאים שכבר התפשטו. כן.

אז זה תלוי גם במצב הרפואי, בתנאים אחרים, וגם בהתקדמות של הסרטן, עד כמה המחלה בשלב מתקדם. ואז, מה יש? פרוטוקולים, נכון? נכון. פרוטוקולים. נכון. מה עם הפרוטוקולים האלה? פרוטוקולים. אז יש פרוטוקולים, שזה בעצם, למשל, כמו שאמרת קודם, משלבים של כימותרפיות כאלה או אחרות, כל כמה זמן אתה נותן את הטיפול, מתי אתה עושה הדמיה כדי להעריך את התגובה לטיפול, מתי אתה בודק פיזית את מי שיושב מולך, ואיזה בדיקות דם אתה צריך לעשות לפני, כדי לראות שאכן הוא מסוגל לעמוד בטיפול, ואיזה בדיקות תרצה לעשות אחרי. זה בעצם חלק מהפרוטוקול. והפרוטוקולים האלה הם בסופו של דבר מתקיימים ומתעדכנים על פי המידע שאנחנו אוספים על המטופלים, או בתקווה?

זו בדיוק הנקודה, בעיניי, הכי מעניינת. איך ביססנו את הפרוטוקולים האלה? אז ביססנו אותם לפי מחקרים קליניים. כלומר, בצורה שניסינו שתהיה הכי סטרילית שיש. אני חושבת שכולם כבר יודעים בגלל ה-COVID מה זה פייז 1, פייז 2 ופייז 3. אז בעצם טיפולים שנבדקו בפאזה שלישית, זה אומר שיש לך שתי זרועות מחקר. באופן רנדומלי אתה מגריל באיזה זרוע מחקרית אתה משתתף כמטופל. האם זה בעצם הסטנדרט הופקר שיש כרגע, או הטיפול החדשני שאתה מכניס. אתה לא יודע במה אתה, מה יצא לך. אתה אמור להיות, אמור להיות דאבל בליינד לזה שזה גם אתה וגם הרופא שלך. זה כאילו בצורה האופטימלית. ואז פשוט עוקבים אחריך לאורך זמן, ואנחנו רוצים לראות גרפים יפים שמראים שיפור עם הזרוע החדשה.

כן. זה בעצם הדרך הקלאסית, כי כשאתה עושה את זה, מחשב מגריל לך באיזה זרוע אתה משתתף. ככה שאתה יודע שהקבוצות הן פחות או יותר מאוזנות מבחינת ג'נדר, כאילו גבר או אישה, גיל המטופלים, מחלות רקע אחרות שאתה מנטרל. אבל יש חסרון מאוד משמעותי לעניין הזה, כי ברוב רובם הגדול של המחקרים הקליניים, אנחנו מכניסים קודם כל רק מטופלים שיהיו מאוד מאוד fit. כאילו, פרפורמנס, סטטוס, מה שאנחנו קוראים אפס או אחד, זה אומר אנשים שהם במצב תפקודי מעולה. זה לא אנשים ששוכבים במיטה, חולים, גוססים, אנשים שממש מסתובבים והם יכולים לעמוד בזרוע המחקרית. תחשוב על זה גם שהושקעו המון המון כספים כדי להוכיח את הטיפול הזה, אז אתה לא רוצה ששום דבר ייהרס בגלל סיבות אחרות. כן.

כי אם יש להם מחלה אחרת או תפקוד חלש אחר, אתה לא יודע, לא תדע מה הסיבה שזה לא עבד. כמו גם חולים שהם צעירים יותר, בדרך כלל זה גיל 18, המינימום אז צעירים מגיל 18. כלומר, מה ההבדל אם בן אדם הוא בן 17 וחצי או בן 18? הוא לא ייכנס למחקר. כן. או מעל גיל מבוגר מסוים, שזה בדרך כלל מעל גיל פחות או יותר 70, ועוד כהנה וכהנה. עכשיו, זו בדיוק הבעיה, כי עכשיו מגיע מטופל או מטופלת שהם, אפילו, אתה יודע מה, תיקח משהו כמו HIV, יש עדיין HIV, יש מטופלים שלוקחים, לוקחים טיפול משולב בכדורים, והם חיים יפה מאוד עם זה, אבל הם לא ייכנסו למחקר. כן. ועכשיו, אם יש להם סרטן, אפילו סרטן שהוא ניתן לטיפול, מה תגיד להם? זה לא מבוסס, זה לא evidence, אין לך את ה-Evidence-Based Medicine שאתה מחפש כרגע, כן. כי הם לא מופיעים במחקרים הקליניים. אז אתה לא באמת יודע בוודאות להגיד, אתה פשוט משליך, אבל אתה לא באמת יודע להגיד מה יהיה אחוז הסיכוי שהמטופל הזה יגיב לטיפול,

או כמה הוא ישרוד, כמה הוא יחיה יותר בזכות התיקוי. זאת אומרת, אנחנו מאוד באפלה, אלא אם מישהו חטף סרטן והוא בפרפורמנס קראת לזה 0-1, הוא מאוד שייפ, פיט ובריא, ובאופן כללי, בדברים האחרים. כל מה שאנחנו אומרים לו זה השערות. בדיוק. ופה נכנס בעצם החלק המשלים, שאני מאוד מאוד מקווה שדווקא למרות הדעות החלוקות, כן, רופאים וחוקרים יקבלו אותו בזרועות פתוחות, שזה הנושא של באמת בינה מלאכותית, שאנחנו מכוונים לשם לבנות מודלים, שהמודלים האלה יחזו מי יגיב לטיפול ומי בעצם ישרוד יותר, דווקא בצורה רטרוספקטיבית, כלומר להשתמש במאגרי מידע שיש לנו, ולנסות לחזות דרך המודלים האלה. זאת אומרת מה? להכניס את כל המטופלים שיש, עם כל התנאים שלהם, עם כל מה שקרה להם לפני ואחרי, ואיך הם הגיבו לטיפול ואיך הם לא הגיבו לטיפול, לאסוף את כל הדאטה הזה ולהזין אותו לבינה המלאכותית, כדי שהיא תוכל להתחיל למצוא קורלציות,

או להמציא קורלציות חדשות? בדיוק. כמובן שזה מאוד מאוד מאתגר, כי חוץ מרגולציה שהיא כמעט בלתי אפשרית מבחינת סודיות רפואית, ואיזושהי הסכמה מדעת שאתה צריך להכתים מטופלים שחלקם כבר לא בחיים, כלומר, אתה רוצה, אנחנו נשאף באמת לכסות את כל הנושא הזה שהוא הדמוגרפיה, כלומר, ג'נדר, גיל, ואפילו... מחלות רקע. מחלות רקע, סוציו-אקונומי, כאילו, נרצה לתכלל המון המון המון variables, כשאתה גם רוצה בעצם להבין קצת על הגידול של המטופל, לאן הוא התפשט, האם יש גרועות או אין גרועות, כאילו, מה המצב שלו, ובעיקר להכניס, וגורמי סיכון ועוד המון המון דברים אחרים, כמו התרופות שהוא לקח, תלוי מה בעצם אתה מחפש, אבל בעיקר הביולוגיה של הגידול והביולוגיה המולקולרית של הגידול, איזה מוטציות היו לו, והדברים האלה הם קצת יותר קשים להשגה, כי

זה יקר. כלומר, לדעת לעשות איזשהו ריצוף גנטי מאוד משמעותי, להבין מה קורה בתוך הגידול, זה לא לכל המטופלים יש את הדאטה הזו במערכת, חוץ מזה שזה, כמה שזה נשמע כאילו פשוט, זה לא פשוט לבנות את הדבר הזה, אז נראה לי שנדבר על זה עוד טיפה בהמשך, בהקשר של תופעות לוואי של אימונותרפיה. אוקיי, אז את אומרת שייקח זמן ואולי נצליח לבנות את המודלים האלה, אבל התנאי ההתחלה שלנו לא טובים, כי חסר לנו דאטה. זאת אומרת, גם אם יהיה לנו את כל המידע על המטופלים, הווריאציות הן אינספור של מה שיכול לקרות במוטציות ובאיברים השונים ובמקומות השונים, וגם ככה גוף האדם הוא מסובך בלי סוף. וחסר לנו את הדאטה הבסיסי שאותו מסובך להשיג, ואחרי זה אולי נדבר על למה בדיוק, שזה הריצוף הגנטי של אותם תאים בעייתיים. בין היתר.

בין היתר. אוקיי, אז תני לנו כן תקווה. כן, בדיוק. בנושא של התקווה. אז בגלל שאתה, כאילו, אנחנו מדברים ככה בצורה מאוד נקייה ותיאורטית, אבל כשאתה בעצם מדמיין לעצמך איך זה נראה בפועל, זה קשה מאוד להיות אונקולוג. כי אונקולוגים, חוץ משלב ההכשרה שלהם, בעצם כל העבודה שלהם היא מול אנשים שהם כבר מאובחנים עם סרטן. כלומר, כולם חולים. זה באמת, זה אמיתי, זה לא מישהו שרוצה להוציא כמה ימי מחלה, זה פשוט אנשים שהם חולים בדרגות שונות של חולי. ועם סיפורים באמת קורעי לב הרבה פעמים, כי אתה, גם בשלבי ההכשרה שלך בתור מתמחה, אתה מוצא את עצמך במיון באמצע הלילה, עם מטופלים כאלה או אחרים שסובלים בגלל תופעות לוואי, למשל, של

הכימותרפיה שהם קיבלו או איזשהו טיפול אחר שהם קיבלו. ואתה שומע כל מיני סיפורים, כאילו, של אנשים שחיכיתי לצאת לפנסיה, וכאילו היו המון תוכניות, והנה, כאילו אני עכשיו בשתיים בלילה במיון עם סרטן שהוא לא בר ריפוי, למשל סרטן לבלב שלצערנו עדיין לא בר ריפוי, וזה קשה. זה קשה מאוד נפשית. זה בעצם ימים שלמים שאתה ככה לומד במקביל לזה שאתה גם מטפל, כי זה מה שרופאים עושים. הם, בתחילת הדרך שלהם, הם בעצם מתמחים. אז לעבור ולראות מחדר לחדר אנשים שאו שהם מקבלים טיפולים, או שהם יסתבכו בגלל טיפולים, או שהם פשוט בשלבים סופניים כאלה או אחרים. איך בחרת דווקא? איך בחרת דווקא את זה? כי אני מצאתי את ה... את הצדדים הטובים שבמקצוע הזה. אני חושבת שהוא מקצוע מרתק. מושקעים בו הכי הרבה משאבים, גם כלכליים וגם בכלל,

כאילו, מבחינת מחקר. וזה, ויש שם תקווה. כלומר, יש דברים מאוד מאוד מאוד יפים. זה באמת, נפשית זה מאוד מאוד קשה. כן. אתה, כאילו, אתה חושב שזה כאילו משהו שהוא מעבר לכוחות שלך, אבל זה לא. וזה נותן לך איזושהי הרגשה שאתה מאוד חיוני. ואני חושבת שאתה גם לומד ככה להעריך את החיים, לאהוב אותם. אתה מרגיש חיוני שזה איזשהו... שאנשים צריכים אותך. אז כאילו, זה משהו מאוד אסנציאל, כאילו, בעושר שלך. ואתה אפילו, אני לא חושבת שאפשר לקרוא לזה שחיקה. כאילו, אתה לא מגיע למצבים של שחיקה. אתה צריך לשמור על עצמך דווקא ממשהו ש... אני קוראת לזה שריפה. כי אתה יכול ממש להישרף מבפנים. שחיקה זה כזה, אתה כל יום הולך למשרד שלך, עושה מה שאתה עושה, חוזר הביתה, שגרה שלך אפרורית ורגילה. פה אתה בין מצבי קיצון של

אושר ועצב מטלטלים, כאילו, ודברים שאתה רואה רק במחלקות אונקולוגיות. כאילו, אפילו חתונות בתוך המחלקה. כאילו, אתה יודע שהאימא של הכלה לא תצליח להגיע לזה, ואז ככה מהר מהר מאלתרים. ואתה רואה את היופי שבאנשים שמתגייסים ובאים לאפר אותה בהתנדבות. ולספר אותה ולהלביש אותה, והיא כאילו זוהרת, ואתה יודע שכאילו הבאת אותה לאיזשהו פיק. והמטרה שלך בתור אונקולוגי כרגע צנועה, רק שתצליח להגיע לאיזשהו משהו, כאילו, כי אתה יודע שאין לך הרבה מה לעשות. זה כל מיני פיקים כאלה של רגשות שאתה לא מוצא בשום מקום אחר. כאילו, יש לי תמונות כאלה של ילדים שעומדים מחוץ לחדר של אימא שלהם, עם דובון כזה, בידיעה שהולכים עכשיו להנשים אותה, והיא כנראה לא תהיה אפשרות לנתק אותה ממכשביון של מס, כלומר, הם לא יוכלו גם יותר לדבר איתה, או משהו כזה, וזה שובר את הלב. וזה לא הופך אותך לאדישה?

כאילו, בסוף אין לבן אדם איזשהו מנגנון שהוא הופך אותו להיות יותר אדיש? בסוף, כדי להגן על עצמו? אני חושבת שכל אחד יש לו את המנגנונים שלו. אז דווקא כן, מחקר זה משהו שנותן לך תקווה, וזה משהו שאתה אומר, כאילו, אם זה יצליח, ואם זה ילך, ואם זה יעבוד, אז זה ייתן תקווה להרבה מאוד אנשים. אז כאילו, זה משהו שמאוד מחזק אותך. כאילו, הידיעה הזאת שיש כרגע מישהו שעובד על משהו, שאולי יעשה משהו, היא מאוד מאוד חזקה. כן. החשיפה הזאת, כאילו, לידע שהוא אינסופי, רובו תאורטי, רובו לא ייושם, אבל מתישהו כן, מתישהו זה יעבוד. ובאמת זה מביא אותנו לנושא הזה של האימונותרפיה, כי עד לפני כמה שנים, אני אתן את הדוגמה הזאת על מלנומה, כי אני מתמקדת בתחום הזה. אז מלנומה זה סרטן העור,

שהוא סרטן קטלני. ואנשים פשוט היו מתים, כי הטיפול שניתן להם, הסטנדרטי, היה כימותרפיה, שלא ממש העריכה את ההישרדות שלהם. כלומר, הם לא חיו יותר בזכות הטיפול הזה, אולי זה עט קצת, הייתה תגובה באחוז מאוד צנוע של המטופלים, אבל הוא לא ריפא אותם, והם הרגישו גם ממש ממש גרוע מבחינת הופעות לוואי קשות של כימותרפיה. אני לא יודעת אם הרבה יודעים, אבל ב-2018 ניתן פרס נובל לשני אנשים, לאליסון והונג'ו, שהם בעצם שני חוקרים שהצליחו לאפיין חלבונים, שאנחנו תכף נדבר עליהם, אבל הם פשוט הגיעו למסקנה שיש אפשרות, בזכות אותם חלבונים, להפעיל מחדש את מערכת החיסון.

כי למערכת החיסון יש איזשהו תפקיד מאוד מרכזי בנושא של סרטן. אז כמו שאנחנו מכירים את המערכת חיסון, שהיא יודעת לזהות עצמי וזר, זה כאילו, זה בעצם הבסיס שלה, היא יודעת לזהות האם זה תא שהוא תא שלי, של הגוף, שאני מכיר אותו, או שזה בעצם איזשהו אויב מבחוץ. אויב זה וירוס? חיידק? בדיוק. אויב כמו וירוס או חיידק. אז המערכת הזאת יודעת לעשות איזשהו שינוי בתוך התא הזה, שהוא ייצג את עצמו למולקולות אחרות, יוציא מין איזשהו דגל, אני לא בסדר, יש בי בעיה, בואו תתקפו אותי. תתקפו אותי, מה? הוא מתאבד כאילו? כן, כן, כן, כן, זה מה שהמערכת שלנו יודעת לעשות, יודעת לעשות את זה ולגייס את כולם, את הלימפוציטים והנטרופילים, כל מיני תאים של מערכת החיסון, שיודעים פשוט להעיף את התא הזה, לנקות אותו, ולא תמיד אתה תדע על זה. כלומר, לא תמיד אתה תגיע למצב של חולי, שבעצם החולי הזה הוא כבר איזושהי מלחמה שקורית לך בתוך הגוף.

אז לסיפור הקטן הזה שסיפרתי עכשיו, אנחנו קוראים signal one, כלומר היכולת זיהוי של איזשהו מישהו זר שעכשיו ערער לי את המערכת, ואני אקפיץ את כל הצבא שלי עכשיו כדי שינטרל אותו. כן. ואני אמשיך בחיים שלי והכול בסדר. כן. ויכולות אחרות של המערכת, זה משהו שאנחנו קוראים לו signal two, זה איזשהם קולטנים מסוימים, רצפטורים, שעושים לנו איזושהי בקרה כדי להפעיל את מערכת החיסון בנקודות מסוימות, כלומר, גם על תאים סרטניים. אז יש לנו את התאים העיקריים, הם לא הבלעדיים, אבל הם התאים המאוד חשובים בתחום הזה, שהם הלימפוציטים. אנחנו פשוט מדברים על תאים מסוימים במערכת החיסון, שיש עליהם המון קולטנים. הם נמצאים בכל הגוף שלי?

אז הם נמצאים בכל הגוף שלנו, אבל אנחנו בעיקר מוצאים אותם בצברים, לא כל כך אוהבת שאומרים בלוטות לימפה, כי זה לא באמת בלוטות, אבל בקשריות לימפה, שיש אותם באזורים מסוימים. כצברים כאלה, בכל הגוף, אם זה בבתי השחי, ואם זה בצוואר. או, פתחת ללסת, נכון. ומפצעות, כן, ובתחובי הטן, בכל מיני מקומות, מאחורי הברכיים, כלומר, בכל מקום. שזה מה שהרופא תמיד בודק לנו כדי לדעת אם יש לנו איזושהי מחלה, נכון? כן, כי אם זה מוגדל, אז כנראה שמתחילים איזשהו הליך... מתארגנים לקרב. כן, תהליך התארגנות כזה. אז על פני הלימפוציטים האלה יש לנו המוני קולטנים, סוגים שונים של חלבון, ומה שאליסון ואונג'ו הצליחו בעצם לאפיין, זה תפקיד של שניים מהחלבונים האלה, שבעצם אחד מהם הוא קשור למה שדיברנו בהתחלה, הוא נקרא PD1,

שזה Programmed Death1, כלומר, פה הקוד של בעצם מתי אתה אמור למות. כלומר, אם אנחנו נעשה כאן התא הסרטני, שידע להיקשר, כלומר להיצמד לקולטן הזה, הוא יצליח לנטרל את המוות שלו, ואז הוא יחיה. כלומר, זה בלם, זה בלם, זה בלם, זה ברקס לכל דבר. רגע, אני לא בטוח שהבנתי. יש לי את הקולטן הזה, נגיד ב... איך קראת לזה? קישריות הלימפה? על תא, תא לימפוציט. אוקיי, יש לי תא לימפוציט, ויש לי את ה... אחי קר, אבל התא הלימפוציט הזה הוא לוחם, כן? הוא עכשיו אמור ללחום ולהרוג תא סרטני. כן. אוקיי, שחררת אותו, תוציא אותו מהמלותת לימפה, הוא יגיע, הוא ככה... הוא נוסע עכשיו ל... לא יודע מה, ליד שלי לאיפשהו, כן? ומה עכשיו? והתא סרטני, שהוא אויב חכם מאוד, יודע במקום למות כמו שצריך הודות ללימפוציטים האלה,

כמובן זה לא תא בודד, אז הוא פשוט יודע להיקשר לקולטן הזה, אותו קולטן, כלומר, בעצם להפעיל את הקולטן שהוא בלם. עכשיו, מה הכוונה שהוא בלם? למה אנחנו בכלל צריכים בלמים, כאילו, בלמים כלשהם על הלימפוציטים שלנו? אמ... שזה... אמ... אני אקרא לקולטנים האלה כאילו immune checkpoints, אוקיי? זה ה-signal to. למה אנחנו צריכים אותם? למה לנו שמערכת החיזון, כלומר, לא תפעל ללא הגבלה, כן. ותהיה מצוינת וערה. זה בעיקר בגלל שכשהיא יותר מדי טובה, וזה מה שאמרת בהתחלה... האוטואימוני. בדיוק. היא יכולה לפגוע גם באיברים שהם חיוניים וטובים לנו, כמו במחלות אוטואימוניות, שבעצם, זה האוטואימוני, זה כאילו, הגוף תוקף את עצמו. כן. אז זה טוב שיש לנו את הבלמים האלה. אז נגיד ראינו את זה בקוביד, נכון? היה איזשהו שלב בקוביד, נראה אם אני זוכר את זה.

את תתקני אותי בטח, כי אני אגיד הרבה שגיאות. אבל את לא חייבת לתקן יותר מדי, זה רק חייב להיות פשטני בשביל המאזינים שלנו, שרובם לא רופאים, ואנחנו נבקש סליחה מהרופאים. היה שלב בשבוע השני של המחלה, לכאורה, שבו הגוף מתחיל, הוא מבין שיש את הווירוס, והוא מתחיל לתקוף את עצמו, ולפעמים הוא תוקף את עצמו בצורה מאוד מאוד חזקה, ואז דווקא ראינו, זאת אומרת, בשבוע השני של המחלה, דווקא אז ראינו הרבה בעיות בריאות ובירידת החמצן בדם או משהו כזה ככה, לפחות יבחנו את זה, כי הגוף יותר מדי התלהב, הוא כבר הבין מי זה הווירוס הזה, וכשהוא תקף אותו, הוא תקף אותו בפראות. אז אני, בגלל שזה לא תחום המומחיות שלי, אני חושבת שכן, שכאילו, שבעצם זה הרעיון, שמערכת החיסון עובדת יותר מדי טוב, היא יכולה גם להזיק. כן. אז בדיוק העניין הזה, כלומר, התא הסרטני הוא כל כך מחוכם, שהוא יודע פשוט להגיד,

אוקיי, אז יש כאן בלמים. הבלם השני זה... הוא אומר לה, כאילו, את התנהגת כבר בפראות, את יכולה להרגיע. כן. למרות שהוא משקר. בדיוק, בדיוק. הוא משלה שם את התאים הלימפוציטיים. אוקיי. ושני, בעצם שני הקולטנים העיקריים שאופיינו יפה, זה ה-PD1 וה-CTLA4, שהם פשוט יושבים על הלימפוציט, שוב, מיני רבים, כלומר, לא הכול מאופיין עדיין, לא הכול מסודר ונגיש לנו. ואותם חוקרים פשוט אמרו, בואו נחסום אותם, בואו ניתן אוגדן, בואו ניתן משהו דרך הווריד, והוא ילך לאותם ברקסים שיושבים לנו על הלימפוציטים, שזה החיילים הכי טובים שלנו, ונחסום אותם, ואז הם, נשחרר אותם לפעול. רגע. ואז הם יתקפו את הסרטן, ואת הגרורות, ואנחנו נבריא ככה את האנשים. אבל למה שהם לא יתקפו עכשיו גם את כל שאר הגוף כשאני סתם חולה בשפעת? בדיוק, נכון מאוד. אז קודם כול, זה משהו שעדיין לא התגברנו עליו, כלומר, לא את שאר הגוף כשאתה חולה בשפעת, אלא באופן כללי,

הם, לפי התיאוריות שאנחנו מכירים כרגע, הם כל כך טובים, שהם יכולים באמת להבריא את האנשים, כלומר, להרוג את התאים הסרטניים באמצעות מערכת החיסון. הכי ביולוגי וטבעי שיש, עד רמה של אפילו טיפול בגרורות מוחיות במקרים מסוימים, ולפגוע באיברים אחרים כתופעת לוואי. כן. כי אין עכשיו בלמים. כי אין בלמים. כי עצרת שניים מהבלמים. כן. ולפגוע, בעצם אולי לזהות איברים אחרים בטעות כגידול. כן. האם זה טוב, האם זה רע? אנחנו דווקא חושבים שזה טוב, כי זה מראה שהטיפול עובד, הבן אדם חי. עכשיו השאלה היא, כרגע, היא איך לטפל בתופעות לוואי האלה, שזה לא כל כך מסובך. בדרך כלל אתה יכול להפסיק את הטיפול. במקרים טיפה יותר מתקדמים, גם לתת סטרואידים, שסטרואידים הם מדכאי מערכת חיסון, או כל מיני חומרים שנקראים אימיונוסופרסנטים, ולאזן את זה. אז בואי רגע ננסה, אני אנסה לחזור על זה, נראה אם הבנתי.

אוקיי. התאים הסרטניים הם תאים שחלו בהם מוטציות. חלק מהמוטציה, חלק מהתחכום של המוטציה זה שהם יודעים להגיד ללימפוציטים של מערכת החיסון, שבאים לבלום את ההתפשטות שלהם, לעבוד עליהם ולהגיד להם, לא, לא צריך לבלום אותי, אני בסדר גמור, אני אעצור אתכם עם חלבונים יקרים. ושני חוקרים קיבלו ב-2018 פרס נובל, כי הם גילו איזה חלבונים בדיוק הם הבלמים האלה, לפחות חלק מהבלמים שאנחנו, יכול להיות שיש עוד. והטיפול, שתכף תסביר לנו איך בדיוק עושים את זה, אני לא יודע מה בדיוק עושים שם, אבל כאילו עוצר את הבלמים האלה. עכשיו אין בלמים למערכת החיסון, ומערכת החיסון כל כך טובה, שהיא אשכרה מצליחה ללכת לסרטן, עכשיו הוא לא מצליח לעצור, המוטציות לא מצליחה לעצור כי עצרנו את הבלמים,

פשוט לתקן אותה, כולל את הגרורות שלה, שזה כאילו פנטזיה. ממש. ועל הדרך יש תופעת לוואי שדיברנו עליה בסוף, שהיא גם, בגלל שמערכת החיסון עכשיו לא עוצרת, היא יכולה בטעות לפגוע גם בתאים בריאים של הגוף, כי היא חושבת בטעות שהיא... זה, ואין שם את הבלמים שיגידו, היי, זה תא שהוא בסדר, ואת אומרת שזה לא דבר שהוא כל כך נורא, בטח ביחס, זאת אומרת, המחיר הוא לא נוראי ביחס לזה שעצרנו את הסרטן. נכון מאוד, כאילו הבן אדם חי וגם פרופיל תופעות הלוואי של האימונותרפיה, שאנחנו קוראים לזה immune-related adverse events, זה בעצם פרופיל מאוד ייחודי. נכון, דיברנו בהתחלה על הכימותרפיה ועל בחילות והקאות ונשירת שיער וירידה בספירות הדם, כן. ועוד כהנה מכהנה. גם אפילו נזקים לא הפיכים. אז פה אנחנו מדברים על פגיעה אפשרית בכל איבר ואיבר בגוף, שאם אתה יודע את העבודה, אתה גם יודע איך לטפל בה ולעלות עליה בשלב מוקדם ככל האפשר, כי כל מטופל שיגיע לקבל טיפול כזה, אנחנו ננטר אותו לפני.

צריך בעצם כל הזמן לבדוק לו את כל האיברים. אנחנו בבדיקות דם אנחנו נעלה על זה, כן. זה בעצם הרעיון, להעלות על זה בשלב מוקדם, ואנחנו נדע איך לטפל בזה, וחוץ מזה, הוא חי. מה גם שלא לכולם יש תופעות לוואי כאלה. עד איזה עוצמה המערכת החיסון הצליחה להרוג את התאים הסרטניים עד אפס? אז אנחנו רואים מקרים של אנשים שהם בעצם, אפשר להגיד, עבריו, אנחנו מעדיפים לקרוא לזה רמיסיה, שהם כאילו במין הפוגה מהסרטן, אבל אתה יודע, אתה עוקב אחריהם לאורך שנים, ואתה מאמין שאם, יש לנו כבר פחות או יותר עשר שנים של ניסיון עם הטיפולים האלה, והם עדיין איתנו. אז כמובן לא כולם, לא כולם גם מגיבים לטיפולים האלה, ובדיוק בשביל זה יש תחומי מחקר שונים ומגוונים. איך להפוך את הגידולים האלה לרגישים יותר לאימונותרפיה? איך אתה יכול להכיל את האימונותרפיה על יותר ויותר גידולים סולידיים, כמו שקראנו לזה?

כלומר, אנחנו יודעים שבתחום המלנומה וסרטן הקהילי, האמת שכמעט בכל תחום של סרטן אנחנו רוצים להכניס את האימונותרפיה, אבל לא כל הגידולים הסרטניים הם אימונוגניים, כלומר, הם רגישים למערכת החיסון בצורה כזאת. והגידולים שלא מגיבים, שאנחנו קוראים להם cold tumors, אנחנו מנסים בעצם להפוך אותם ל-hot tumors, כאלה שמערכת החיסון יכולה לזהות ולפגוע בהם. איך הטיפול הזה קורה? אז זה טיפול שנותנים אותו דרך הווריד, אחת לכמה שבועות, כמו שאמרנו, לפי פרוטוקול. כלומר, יש לנו פרוטוקולים... אבל מכתירים לי מה, חיסון? מה, מה... איזושהי דרך מחט פשוט מטפטפים את החומר. ומה החומר הזה עושה? הוא בעצם נוגדן, חומר ביולוגי, שאמור לחסום את אחת מהנקודות הבקרה, או שתיהן, שדיברנו עליהן קודם, זה נקרא check point inhibitors, כי אתה בעצם רוצה לחסום את ה... אז הוא מגיע לכל הלינפוציטים בגוף שלי? אז הוא בעצם סיסטמי, הוא מגיע לכל מקום, והוא אמור,

לבלום את הבלם, כן. ולשחרר. לשחרר את המערכת לפעול. עכשיו, בעצם, איך בכלל גם הליסון ואונג'וי הגיעו לזה, זה לא שהם בעצם הראשונים שהבינו את הקשר בין מערכת החיסון לסרטן, זה כבר משהו שאנחנו מכירים די הרבה שנים. ומה שבעצם אותי באופן אישי מאוד מאוד עניין, זה מאיפה הכל התחיל. אני עובדת כרגע על מחקרים שמשלבים פרוטוקולים של אימונותרפיה, עם דוקטור מייקל אטקינס, שהוא שם דבר בתחום של מלנומה וסרטן כליה ואימונותרפיה. והוא בעצם כבר לפני המון שנים, אפילו בשנות ה-80 וה-90, כבר היה מודע ליכולות האלה של מערכת החיסון. והוא עבד יחד עם אדם שנקרא פרופ' סטיבן רוזנברג, מה-N.I.H.

שעדיין מחזיק מעבדה פעילה ובועטת ב-N.I.H. ועדיין לפי דעתי מכהן שם כראש ה-surgery פרנץ'. ואותו אדם, סטיב רוזנברג, שלדעתי הצנועה ראוי גם לפרס נובל, הוא בעצם תיאר את זה מאוד יפה בספר שהוא כתב, איך הוא ציפה בתור רופא וחוקר מתחיל בתחילת דרכו, להסתכל על גידולים תחת מיקרוסקופ ולמצוא שם כל מיני חומרים אנטיגנים, כאילו חומרים שמעוררים את מערכת החיסון. הוא חשב על זה, הוא חשב שיכול להיות שהוא ימצא איזה שהם סמנים. והוא שם לב שבעצם יש הבדל בין אנשים, כלומר שהוא מסתכל על מטופלים שלו במרפאה, ובגלל זה אני חושבת שהחלק הקליני הוא נורא חשוב, כאילו להיות hands-on ולא להיות

רק חוקר או רק מופא, אלא בעצם לנסות לשלב בין הדברים. והוא מתאר את זה מאוד יפה, שכאילו היה לו מין משרד עם דלת אחת לכיוון של הבית חולים והמרפאה שלו, והדלת השנייה למעבדה שלו. ובכל דלת יש לך, פה יש לך סיפורי כישלון, ושם יש לך עכברים שדווקא מגיבים יפה לכל המחקרים שלך. כן. אז הוא פשוט מספר איך הוא הסתכל על מטופלים וראה למשל אצל מטופל איזשהו גידול מאוד גדול, ואצל מטופלת גידול קטן, והוא טיפל בשניהם באותה דרך, והוא שם לב שדווקא הגידול הגדול הולך ומצטמק. והאישה שהיה לה את הגידול הקטן, היא נפטרה מאוד מהר. אז הוא הבין שבעצם יש איזושהי התנהגות ביולוגית שונה. כלומר, זה לא משנה שלשניהם יש לצורך העניין מלנומה או כל סרטן אחר, זה לא משנה, זה משנה מה הביולוגיה של הגידול, מה קורה שם, מה האינטראקציות שם,

והוא החליט בעצם... כלומר, יכול להיות איזה מוטציות, איזה סוג מוטציות יש. בדיוק, אבל אז עוד לא ממש ממש ידעו לאפיין את זה, וזה היה יותר קשה, האמצעים היו פחות טובים, אבל הוא הבין שיש כאן משהו. ואז הוא אומר, אוקיי, כנראה זה קשור למערכת החיסון, וכנראה שהאיש שהיה לו את הגידול הענק הזה, הוא ידע לאותת למערכת החיסון שלו, בואי, בואי עכשיו ותרפאי אותי, כי את כשלת קודם, את כשלת באיתור, ועכשיו אתה עשית עבודה שלך. ואצל האישה לא היה שם מיטוט. אז זה פשוט כבוי, והלימפוציטים שלה לא עובדים טוב. כן. ואז הוא כאילו, הוא אמר, טוב, אז יש שם משהו, יש משהו בתאים הסרטנים שקורה, שמזמין אליו את מערכת החיסון, מזמין את התאים האלה. והוא הסתכל מתחת למיקרוסקופ, והוא לא מצא שם את הסמנים האלה. את האנטיגנים. כן. הוא לא מצא שום דבר, הוא לא מצא לא נוגדנים ולא שום דבר אחר. אבל מה שהוא כן ראה זה שבתוך הגידול

הוסננו לימפוציטים. כלומר, הצליחו להסתנן ולהיכנס תאים של מערכת החיסון. הם הצליחו להיכנס לתוך הגידול אצל האיש הזה, והוא אמר, אוקיי, אז אני רוצה עכשיו להשקיע קצת זמן ומחשבה איך הם בכלל נכנסו לשם, והוא עבד קשה מאוד כדי לחלץ אותם. הוא מספר את זה גם בספר שלו, איך הוא חילץ אותם מטחול, טחול זה איבר מדמם, טחול של חזירים. אז כאילו כל המעבדה שם נראתה כמו איזה שדה קרב, הכל מרוח בדם, והוא פשוט שלף את הלימפוציטים מתוך גרורות כאלה ואחרות ומתוך טחול, והוא ניסה בעצם להבין מה מפעיל אותם. הוא אמר, אם אני אדע איך להפעיל אותם, אז אני אצליח לעורר את המערכת החיסון, ועכשיו היא תעבוד טוב. ואז הוא פשוט ראה, אני חושבת שהוא הראשון שזיהה את זה, ובגלל זה אנחנו מאוד מעריכים אותו כאדם הראשון שבעצם הבין מה המחשבה

שאימונותרפיה זה משהו שיכול להיות יעיל לסרטן. כלומר, אתה יכול להנדס קצת את מערכת החיסון שלך כדי שהיא תפעל, ועכשיו תעשה את העבודה שלה. כן. זאת אומרת, במקום קרינה וכימו וכל מיני דברים שמגיעים מבחוץ, לנסות להשתמש במכונות שכבר יש לנו בתוך הגוף. נכון. גם קרינה למשל לא כל כך הועילה למטופלים האלה, כי לא כל הגידולים רגישים לקרינה, ולא כל הגידולים רגישים לכימונותרפיה, והוא גם באמת היה מספיק שאפתן כדי לחשוב גם ממש על ריפוי. אז הוא אפיין איזשהו חומר שנקרא IL2, Interlוקין 2. הוא הצליח בדרך שהוא בעצמו לא יודע להסביר איך לשכנע חברות חיצוניות לסנטז חומר כזה. כאילו שהוא בעצמו לא היה מספיק משוכנע, אבל הוא רצה, היה מאוד קשה להפיק את החומר הזה, והוא אמר, אני חייב למצוא מישהו שישקיע בי ויפיק אותו עבורי, והוא הצליח לעשות את זה. בשביל הסיכוי הקטן, שזה כן יעבור. כן, והוא בעצמו לא היה משוכנע,

והוא הבין, כאילו, מצד אחד הוא הבין גם שיש בו פוטנציאל מסחרי, מצד שני הוא הבין שהוא לא מספיק, עד שלא יהיה לו את החומר בכמות מספיק טובה כדי להוכיח את זה, כלומר, זה מין לופ כזה שאתה לא יכול לצאת ממנו. והוא הצליח לשכנע חברות מסחריות לייצר את זה עבורו, ואז הוא נתן את זה למטופלים, וזה עבד. כלומר, זה הצליח לעורר את מערכת החיסון אצל אנשים ששום דבר לא עבד עבורם. בטח שלא הכימותרפיה והאמצעים שהיו קיימים בעבר, אז הוא הבין שזה עובד, אמנם עם פרופיל תופעות לוואי מאוד מאוד קשה, כי המערכת חיסון, כמו שאתה אומר, כאילו יצאה משליטה וגרמה לחולי קשה, אבל היה אפשר להתגבר על זה ולנטר את זה, וזה עבד. זה היה מאוד יקר, זה היה מאוד קשה, אבל זו הייתה התחלה. כן. אז שם זה התחיל, ובעצם הכל התבסס על זה שהוא כאילו, הוא יצר את החיבור הזה, את ההבנה הזאת של למה יש תאים של מערכת חיסון שנכנסו לתוך גידול. כן. עכשיו אנחנו כזה נקפוץ קדימה,

והיום אנחנו נמצאים במצב שהוא כאילו באמת פריצות דרך מרגשות ביותר של מדענים, המעבדה של ירדנה סמואל ממכון ויצמן, שהצליחה בשילוב עם מעבדה של רביד שטראוסמן ממכון ויצמן, בעצם להגיע למסקנה שיש גם חיידקים שמצליחים להיכנס לגידולים. חיידקים? חיידקים. כן, הם מצאו HLA, שזה בעצם חלק מה-DNA של חיידקים, שהצליחו להסתנן לתוך גידולים. זה חיידקים מהסוג שיש לנו בגוף, הכוונה, או חיידקים שאנחנו מוצאים בגן שעשועים? גם החיידקים שיש לנו בגוף, וגם החיידקים שאתה מוצא בגן שעשועים הם גם בתוך הגוף שלך, אתה יודע, אז זה בעצם, לשם זה מכוון לעתיד. רגע, אבל מה, רגע, איך זה עוזר לי שנכנסים לשם חיידקים? אז אחד האתגרים הכי גדולים שלנו הוא לנסות להיכנס לתוך גידולים. יש גידולים שהם פיזית מאוד מאוד גדולים, אז אתה רוצה לפרק אותם מבפנים,

ואם אתה כבר מחבר את זה אולי לתרופות מונחות ננוטכנולוגיה, אז אתה יכול לגרום לזה שחיידקים אולי יסיעו את התרופות בעתיד, כנראה הלא רחוק לתוך הגידול. מה, איך זה קורה? זה מטורף. איך זה קורה הדבר הזה? מה זאת אומרת חיידקים יסיעו תרופות? אז אנחנו לא מספיק יודעים. כלומר, זה נתונים שהוצגו בשנים הממש-אחרונות, אבל אנחנו היום יודעים שיש לנו חיידקים שיש להם חלק מאוד מרכזי בסרטן. כלומר, שיש איזשהו קשר. עכשיו, אם אתה לוקח את זה טיפה אחורה, אנחנו בעשור הקודם דיברנו הרבה מאוד על הורמונים. כאילו, אנחנו אנשים שמונעים על ידי הורמונים, אנחנו, המצב רוח שלנו, הרגל האכילה שלנו, המון המון דברים קשורים להורמונים, האדרנלין שמחזיק אותנו ככה מאוד. אוקסיטוצין, דופמין, זה היה מאוד באופנה לדבר עליהם. כן, אוקסיטוצין, גם הורמון האהבה וכל הדברים האלה.

אז זה נכון, כלומר, זה מוכח שיש לנו נוירוטרנסמיטרים כאלה ואחרים, והורמונים שמשתחררים מבלוטות שונות. אבל אני חושבת שהעשור הזה דווקא הולך להיות העשור של החיידקים. כי חוץ מזה שבגוף שלך יש המון סוגים של חיידקים, ואני לא רוצה בעצם כאילו להתמקד בסוג מסוים, כי זה תמהיל של חיידקים, יש הוכחות הולכות וגוברות שהחיידקים של המעיים, מה שאנחנו קוראים המיקרוביום, המיקרוביום, יש להם חלק מרכזי בהמון המון המון תהליכים. למשל, מצב רוח, השמנה, כלומר, אותו דבר, רגלי אכילה, דיכאון, וגם באיזשהו הקשר של הפעלת מערכת החיסון או דיכוי שלה. אז יש עבודות מאוד מאוד יפות שיצאו גם משיבא וגם מאוניברסיטה בפיטסבורג, שפשוט הראו, על ידי השתלת סואה,

במטופלים עם מלנומה, ואנחנו מדברים על השתלה של צואה, כלומר, חיידקים, זה עבר איזושהי פילטרציה, זה לא שפשוט, זה לא צואה, צואה, כן. אבל בעצם החיידקים האלה שמוצו מאנשים שהם הגיבו לטיפולים האלה, והושתלו בגופם של האנשים שלא הגיבו לטיפול בכלל, כלומר, לא היה לך כבר מה לתת להם ולא היה להם שום סיכוי, אז אותם אחוז מסוים מהאנשים האלה, כאילו, גם הגיבו לטיפול. רגע, אז עצרי. אז יש חיידקים אצל אנשים שהגיבו טוב לאיזשהו טיפול. נכון. אנחנו לא בדיוק יודעים למה, אבל זה גם לא משנה. זה היה יופי בהרבה מהדברים שאת אומרת. את אומרת על כל מיני דברים, אנחנו לא יודעים למה, אבל זה לא משנה כי זה עובד. אנחנו יודעים שזה עובד. זה משנה. אנחנו שואפים כן לדעת מה האינטראקציות. ברור לנו שמדובר באינטראקציות של החיידקים, שאנחנו עוד נגלה אותם. אבל הנה, יש לך מצד אחד הוכחות שאתה לא יכול להתעלם מהן. כן, אז רגע, אז יש את ההוכחה. אז החיידקים האלה עובדים אצל אנשים שאצלם משהו אבד, הטיפול הזה. הוחדרו להם חיידקים שהגיעו לתאים הסרטניים והצליחו לעשות שם שינוי לטובה, אוקיי? נכון. עכשיו, אנחנו יודעים שאצל אנשים שונים אין בדיוק את אותם חיידקים. זאת אומרת, יכול להיות שיש את אותם חיידקים שלי ולך יש, אבל יש גם חיידקים שהם שונים.

ואז לוקחים מהצואה של האנשים שאצלם החיידקים האלה עבדו, ממצים את החיידקים האלה מהצואה ומשתילים אותם אצל אנשים שלהם כנראה אין את החיידקים האלה, כדי שגם אצלם הם יעשו את העבודה הזאת, וזה עובד. נכון. כן. מקסים. נכון. מקסים. נכון, גם טבעי ובריא. כן. אבל אז פה באמת נתנו להם את החיידקים, ואחרי זה החזירו להם את הטיפולים, האימונותרפים, כלומר אלה שדיברנו עליהם שמעוררים את מערכת החיסון, זה לא רק החיידקים, אבל כן, אנחנו מדברים על זה שבעתיד אולי אנחנו נוכל פשוט לקחת, כמו פרוביוטיקה כזאת, אז לקחת חיידקים, ולהפעיל את המערכת החיסון ולנצח ככה את הסרטן. מדהים. עכשיו, זה לא... שזה, כאילו, בנוסף לאימונותרפיה, עכשיו דיברת על דרך אחרת לגמרי, נכון? אבל זה גם אימונותרפיה, כי זה בעצם הפעלה של מערכת החיסון. אתה מפעיל ככה את מערכת החיסון על ידי חיידקים.

אה, מה שהחיידקים עושים זה הם נמצאים שם כדי לקרוא למערכת החיסון. אז אנחנו, זה מה שאנחנו חושבים כרגע, שיש סיבה שיש לך כל כך הרבה חיידקים טובים בתוך המעיים, והם שומרים עליך. ואתה צריך אותם, וכל שינוי שאתה עושה, לטוב או לרע. כלומר, אנטיביוטיקה, יכול להיות שאתה הורג הרבה מהם, וזה הדאונסייד שצריך לזכור. או למשל, איזושהי מחשבה שעכשיו כרגע אנחנו עובדים עליה, שכריתה של האפנדיקס, שזה, כשיש איזושהי דלקת, אפנדיציטיס, יכולה לגרום לזה שהרסת עכשיו מאגר של חיידקים טובים, הוצאת מאגר, ואתה צריך לאזן אותם בחזרה, ויכול להיות שזה ישפיע על מערכת החיסון שלך, ובהמשך על תגובה שלך לטיפול אימונותרפי, במידה ויש סטרטן. אבל הדברים האלה בעצם גם הוכחו לפני בערך 20 שנה, כשהתחילו את ההשתלות הראשונות, עם אנשים שהיו להם חיידקים עמידים בגוף, חיידקים שהאנטיביוטיקה רגילה לא עבדה,

והצליחו להראות שעם השתלות סוהה, וזה פחות או יותר טיפול די מקובל, אפשר להגיד, כלומר, כי רואים תוצאות יפות כשאתה מגיע ל-dead end הזה, שהאנטיביוטיקה לא עובדת, זה כאילו לחזור יותר מ-70 שנה אחורה, זה די מפחיד. אז אם אתה לוקח חיידקים טובים, ומרבה את אוכלוסיית החיידקים ככה בחיידקים האלה, אז הם יצליחו לפעול בשבילך. ואת אומרת שבכלל, כשהם מצליחים לפעול, הכוונה היא לאו דווקא שהם הורגים את החיידקים הרעים, אלא הם מצליחים איכשהו לקרוא למערכת החיסון שהיא תעשה את העבודה הזאת. נכון, אז כן, אז מה שכאילו, ספציפית בנושא של השתלות סוהה, זה יפה מאוד לראות את זה, כי לפני כמה שנים פשוט חוקרים ראו במעבדה כשעכברים שהיה להם מלנומה והגיבו לאיזשהו טיפול אמונתרפי, לעומת חיידקים שהיו בכלוב אחר ולא הגיבו לטיפול, הגידולים שלהם היו אמידים,

ברגע שערבבו בין שתי אוכלוסיות החיידקים האלה, פתאום קרה שינוי. אלה שלא הגיבו, ואתה יודע שהם הולכים למות פשוט מהגידול שלהם, התחילו להגיב לטיפול. וזה נתן איזשהו מסר של מה קרה כאן. אוקיי, יש פה, הם יושבים בתוך הצואה שלהם, שמנקים אותה מדי פעם, אבל בסדר, הם בתוך חיידקים. אז כנראה שזה כן קשור לחיידקים, ומשם זה התחיל להתגלגל. וואו. זה עבודות של פרופ' גייסקי מלפני כמה שנים טובות, ועד היום הוא מוביל דעה בתחום הזה. תגידי, מה בשנים האחרונות גורם לתאוצה הזאת? זאת אומרת, פעם היה גילוי כל חמש, עשר, עשרים שנה, ועכשיו נדמה שכל חצי שנה, או אני לא יודע, כל כמה חודשים, יש איזושהי פרצת דרך חדשה. אז הפרצות דרך האלה, כל פעם שאתה רואה דבר כזה, צריך לזכור שמדובר באנשים שממש הקדישו את החיים שלהם לאיזשהו חלבון,

לאיזשהו משהו, וזה, זה, ככה זה נראה בתוך המעבדה. כלומר, בן אדם שיש לו רעיון מסוים, והוא מחזיק איזושהי מעבדה, עם צוות, והוא מצליח לשכנע באיזשהן עבודות שהן בעצם פרה-קליניות, שיש היתכנות לדבר הזה. יש איזושהי פיזיביליות שהדבר הזה יעבוד. למשל, אני יכולה לתת דוגמה קטנה לסרטן הלבלב, סרטן קטלני מאוד, שהמון עבודות נעשו כדי לתת איזושהי תשובה. אז למשל, משהו שעובדים עליו כרגע בג'ורג'טאון, חוסם איזשהו חלבון מסוים שהוא סילי 38, שאם אתה חוסם אותו, יחד עם אפשרות לחסום את ה-KRAS, שזה המוטציה שיש אותה במעל 90% מסרטני הלבלב,

אז אם תחסום את שניהם ותיתן אימונותרפיה, כלומר את ה-checkpointing-in-invator הזה, אז אולי יש אפשרות להפוך אותו מקולט יומור ל-hot יומור, ולעורר את מערכת החיסון שתפעל כנגד סרטן הלבלב והגרורת שלו. וזה ממש נותן תקווה, כלומר, אתה שומע דבר כזה ואתה אומר, אוקיי, יש כאן משהו. אז אולי זה לא יהיה החלבון הזה, אולי זה יהיה משהו אחר, אבל יש איזשהו כיוון, כי אנחנו יודעים שיש מוטציה שגורמת לסרטן הזה ברוב המקרים. אנחנו יודעים שמאוד קשה להעלות על זה, כלומר, אתה, לצערנו הרב, מגלים את זה רק בשלב מאוד מקודם. בדיוק. כן. עדיין, כמובן, המפתח זה גיל ממוקדם, ניטור מוקדם, יש עבודות מאוד יפות ומרתקות של פרופ' חייק מהטכניון, שהראה איך יש מין פרופילים ביוכימיים נדיפים דרך האור, כלומר, החזון זה שאיזושהי מדביקה קטנה, צ'יפ קטן,

כל הזמן ינטר אותנו. וכבר עכשיו אנחנו רואים ביופסיות נוזליות, שזה בעצם, אני לא אמרתי את זה בהתחלה, אבל כלומר, כדי להוכיח את זה שיש סרטן, זה לא מספיק הדמיה. אנחנו עושים בדרך כלל ביופסיה באמצעות מחט, מוציאים איזושהי חתיכה קטנה מהגידול, ומסתכלים ומוכיחים את זה תחת מיקרוסקופ, שזה העבודה של הפתולוגים, להראות שיש כאן גידול, ואז להגיד מה זה בעצם הגידול הזה. והיום אנחנו יודעים להגיד שיש גידולים שמשירים DNA לתוך אדם, ואם אנחנו נעשה בדיקת דם, אולי אנחנו נעלה על זה. אז יש להם כאלה כמו עקבות שיהיה אפשר לעלות עליהם. נכון, אז זה קצת קשה. יש מעבדה מרתקת של יובל דור באוניברסיטה העברית, שעובדת על איזושהי דרך לבוא ולאתר בדיוק מאיפה הגיע ה-DNA הזה, שבנויה על איזשהו עיקרון של השתקה. כלומר, יש לך כבר את כל הגנים הדפוקים, אבל הם מושתקים, זה טוב.

ואז אם אנחנו נדע להגיד בדיוק אזורים מסוימים שיש שם איזשהו שינוי בהשתקה הזאת, על ידי מטילציה, זה פחות משנה, אז אנחנו נאתר ונגיד מאיפה הגיע אותו... מאיזה איבר. מאיזה איבר, ואז נדע שיש שם סרטן. ואז אם למשל אחת לכמה זמן נעשית הבדיקות דם האלה, אז פשוט נדע מה קורה ונתפוס את זה בשלב מוקדם, שזה הסיכוי עדיין הכי טוב לריפוי. כן. תגידי, כשאת לפעמים מדמיינת מה יהיה ב-2050? אני מדמיינת את החמש שנים הבאות, ואני אשמח גם שנשב ונדבר כאן עוד חמש שנים על זה, כי זה אנדלס, כאילו זה באמת, באמת, זה מדהים, החל מקרים, שזה איזשהו כימרה בין אנטיגן, בין נוגדן ל-T-Cell רצפטור, שזה בעצם לקחו שני סוגים של אימפוציטים, B ו-T, הנדסו אותם יחד, כי לכל אחד יש יכולות אחרות, ואמרו בואו נחבר אותם באופן סינתטי, כלומר, בואו נכניס לאנשים,

פשוט נזין אותם ב... לימפוציטים. לימפוציט מסוג חדש, שהוא סופרמן כזה. או למשל, בואו נמצה את הלימפוציטים מהגידול שלהם, נוציא איזו חתיכה גרורה קטנה שהיא נגישה לנו, נחלץ משם את הלימפוציטים, נרבה אותם במיליונים, ויחד עם כל מיני פקטורים כמו IL2 שמעוררים את מערכת החיסון, נחזיר אותם פשוט למערכת של הבן אדם, וכאילו נחזיר לו את המערכת שלו, רק במצב משודרג. כן. אז אני חושבת שהעתיד הוא באמת הולך לשם. גם הקארים האלה, שהם בעצם השילוב בין יכולות שונות של תאים של מערכת החיסון, השילוב הזה, הוא יכול לחולל פלאים. זה כמובן תלוי טריגרים ואיזה שהם... אתה צריך להתגבר על המון פקטורים שקשורים לדחייה של הדבר הזה, והם לא יודעים עדיין לכל... עכשיו תגידי, את מתחילה לדבר פה על דברים שהם מזכירים, את ה...

את הביו-האקרים. זאת אומרת, את זה שאנחנו נוכל בשנים הקרובות להתחיל, יוכלו להשתיל לנו איברים, מתישהו נוכל להיות יותר ביונים ממה שאנחנו היום. כבר עושים את זה, זאת אומרת, באמצעות תרופות מסוימות, אבל ככל שאנחנו מתקדמים במחקר הגנטי, אנחנו מגלים איך אנחנו יכולים להיות יותר חכמים או מהירים או אני לא יודע. כמובן, אני אומר את זה בצורה פשטנית וזה אף פעם לא כזה פשוט, אבל בעתיד אנחנו רואים שיכול להיות, שאנחנו נוכל להיות יותר, יותר כל מיני דברים, יותר חזקים, יותר עמידים, יותר... נכון. עכשיו, נחזור רגע לעולם המיקרו. זאת אומרת, אנחנו מכניסים עכשיו לגוף, נגיד, איזשהו סופר-תא, סופר-לימפוציט שהוא מורכב, יש לו כוח של שני לימפוציטים בבת אחת, והוא מדהים, והוא מסתובב לנו בגוף.

אבל כל התהליכים האלה, אנחנו לא יודעים מה יקרה. זה פשוט קצת מזכיר את מה שעשינו, זאת אומרת, אני אהיה רגע פסימי כדי שתוציאו אותי מזה. מזכיר קצת את מה שעשינו לכדור הארץ. זאת אומרת, באנו בתור בני אדם ואמרנו, נגיד, היי, אנחנו נורא צריכים עפרונות ובתים, אז התחלנו לכרות עצים, ורק 50 שנה או 500 שנה אחרי, אמרנו, אופס, כרתנו עצים והורדנו את חלק מהחמצן בעולם, או עשינו כל מיני דברים בים והרגנו את העצות שעוזרות לנו לייצר חמצן. זאת אומרת, אנחנו לא יודעים, וגם בגלל שזה, בגלל שזה הגוף שלנו, יכולים להיות תהליכים ש... שרלוונטיים רק בעוד 20 שנה, אנחנו מתחילים להחדיר לגוף כל מיני דברים חדשים, אבל אנחנו לא יודעים, זאת אומרת, תופעות הלוואי המיידיות הן נצפות, אבל אנחנו לא יכולים לדעת מה יקרה בעוד 10 שנים או 30 שנה בגוף,

בגלל שהכנסנו אליו איזשהו משהו כזה. נכון, אבל אני דווקא הייתי לוקחת את זה לכיוון אחר. למשל, האנטיביוטיקה שאנחנו, יכול להיות שנפענח את הנזקים שקראו למערכת החיסון בעקבות האנטיביוטיקה, זה משהו שדווקא אולי כן יפתח לנו כיוונים חדשים. ונתחיל לצמצם את מה שאתה כן מכיר כגורמי סיכון מוכרים וידועים לסרטן. אז כאילו, תתחיל בזה, קודם כל. אבל מה שאתה מדבר, כאילו, ברמה הכי פשטנית, הנה, אנחנו מתקנים מסטם בלב, מחליפים מסטמים, והאנשים חיים עוד הרבה מאוד שנים, כי הלב שלהם לא קורס. אז אתה יודע, זה כאילו, זה כבר פה. ככל שאנחנו חיים יותר, כנראה שאנחנו נראה יותר ויותר גידולים סרטניים, כי אני לא יודעת אם אפשר להגדיר את זה ככה, אבל כרגע זה לא נראה שהאיברים של... יש לנו, למשל, איברים שהם

כנראה לא אמורים לשרוד איתנו כל כך הרבה שנים. אז כמו שדיברנו קודם על מערכת השתן, שהיא מנקה רעלנים, אתה מעמיס עליה המון ג'יפה כל השנים. אז יכול להיות שבאמת אתה תראה שם יותר גידולים, אבל אם תדע לאתר אותם מוקדם, אז זה בעצם הסיכוי הכי טוב. כן. ואם לא, אז נדע לטפל. הייתי פעם בהרצאה, שכחתי את שמו של המרצה, אני מצטער, של הדוקטור, זה היה לפני איזה 12 שנה, אבל הוא הסביר שם שאם היינו חיים מספיק זמן, זאת אומרת, אם נחיה מספיק זמן בלי לחטוף שבץ, או דום לב, או משהו כזה, בסופו של דבר, לכולנו יהיה סרטן. זאת אומרת, המוטציות האלה מתישהו, פשוט מזה שאנחנו חיים ואוכלים ונושמים ונמצאים בסביבה לא סטרילית, בסוף המוטציות האלה מגיעות. אם כולנו נחיה עד גיל, נגיד 300, אז ל-100% מהאוכלוסייה היה סרטן.

אז אנחנו חושבים שכרגע כל הזמן יש לנו תאים כאלה, אבל בגלל שאנחנו יודעים, יש לנו מנגנוני בקרה מאוד טובים, אז הם יודעים לשלוט בהם. אבל מה שאתה מתכוון זה שבעצם הסרטן יצליח, כאילו, באמת להתגבר על המנגנונים האלה של התיקון. כן, כן. ואתם מנסים להביא מנגנוני תיקון למנגנוני התיקון. בדיוק, בדיוק. ואני חושבת שבאמת זה בלתי נדלה. כאילו, אני כרגע מתמקדת באמת בנושא הזה של השתלות סואה וטיפולים חדשים שיכולים לשפר את הטיפולי אימונותרפיה הקיימים, במקביל לאיזשהו ניסיון לבנות מודלים מבוססים בינה מלאכותית, מבוססי AI, כדי שתוכל באמת לדעת לחזות מי יגיב לטיפול ומי לא, ולמי יהיו תופעות לוואי ולמי לא. זה בעצם הדייטאבייס שיש לנו כרגע, שהוא מבוסס על מטופלים שקיבלו אימונותרפיה לכל מיני גידולים סולידיים.

אנחנו עובדים על זה בג'ורג'טאון, ועובדים על זה כמובן גם בשיבא ובעוד מרכזים. ולמכון אלה יש יכולות מאוד יפות, אבל כמובן שרק שיתוף פעולה גלובלי, שיהיה לך הרבה מאוד מספרים. יש אגב. יש, אבל זה מאוד מאוד קשה לעשות את הדברים האלה, כי לעשות דאטאבייס טוב, אתה חייב לבסס אותו על איזושהי שאלה. כלומר, הדאטאבייס בג'ורג'טאון כרגע הוא סביב שאלה של תופעות לוואי שקשורות לאימונותרפיה, למנעד השונה שלהם, ולנסות למצוא כל מיני קורלציות שקשורות לאוכלוסיות מיוחדות שלא מיוצגות במחקרים הקליניים, כמו שאמרנו בהתחלה, ולנסות לבדוק האם אתניסטי שונה או איזשהו פקטורים שונים יכולים להשפיע, אבל לא רק מאפיינים דמוגרפיים, אלא גם מאפיינים מולקולרים שונים. ויש מי שמשקיע את מרצו בלחבר את כל הדאטאבייסים האלה? אז כמובן שזו שאלה מאוד מאוד יפה,

כי למי באמת יהיה אינטרס? ברגע שהוציאו תרופה כזאת, כמו התרופות שדיברנו עליהן, שהשמות המסחריים שממוכרים יותר זה קטרודה, ואירווי או ניבולומאב, שהם בעצם אנטי-CTLAFO, או אנטי-PD1, זה ה-check point in me בתורס המוכרים, אבל יש עוד סוגים שחלקם גם כנגד הליגנד, הכושר, זה אנטי-PD1, זה לא כל כך משנה. אין כמובן לחברות האלה איזשהו אינטרס לבדוק למי התרופה מתאימה, נכון? כן. כי מבחינתם שכולם יקבלו את זה. כן. אנחנו רוצים גם לבדוק כדי לא לתת סתם, לא לגרום לתופעות לוואי סתם, וגם לנתב את המטופלים כמה שיותר מהר לטיפול שאכן מתאים להם. אז אתה מבין שזה כבר כאילו עובד על גרנטים, ובעצם תקציבים שונים לחלוטין מהתקציבים המסחריים. זאת אומרת, המנוע העיקרי הוא התקציבים המסחריים שמגיעים מחברות התרופות.

זה יותר גדול מהמנוע של כמה המדינה שמה... ברור, להם יש את האינטרסים שלהם, שהתרופה הזאת תצליח, שזה טוב לכולם, נכון? כן. וכמה שיותר נקנה אותה, כולנו, אם אתה קונה את זה, זה לא משנה אם אתה מקבל את זה דרך קופת חולים או סל בריאות, זה לא משנה. זה לא משנה כלומר מי משלם על זה, שמישהו ישלם להם על זה, ובצדק, כי הם השקיעו המון זמן בכל ההליך הארוך שנים הזה, והחזיקו צוותים עצומים כדי באמת להראות את זה, וזה עבר את כל השלבים, וזה התחיל בעכברים, ובדרך כלל במודל עכבר וכולי וכולי וכולי. ולעשות מחקר קליני כזה, פאזה שלישית, שהוא בדרך כלל רב מרכזי, זה תיק. זה כאילו... והמון אנשים מורים את זה. זה עולה מיליונים. אז צריך להחזיר את ההשקעה וצריך גם להרוויח. אנחנו, בתור הצד השני, שזה בעצם אונקולוגים וחוקרים, אנחנו רוצים בעצם כמה שיותר לדאוג לרפואה מותאמת אישית, להתאים את הטיפול למטופל או את המטופל לטיפול, כאילו, כלומר, אם הגידול שלו הוא גידול קר, אז להפוך אותו לגידול חם,

ולנסות לראות איזה מניפולציות יהיו, גם הרמלס ככל האפשר, כי אנחנו לא רוצים ליצור נזקים. אז רגע, אמרת משהו קצת זה, ואני רוצה רגע לעשות בו סדר. אמרת, לחברת התרופות יש אינטרס לעשות משהו גנרי. טוב, אולי גנרי זה מילה בעייתית עם תרופות, אבל משהו שהוא עוזר לכולם במידת מה. אנחנו, אמרת, אנחנו כאונקולוגים יודעים שהטיפול הכי טוב הוא טיפול שהוא פרסונלי. הוא מיועד ספציפית לאדם ספציפי עם פרופיל ספציפי של הבעיה ושל התאים ושל המקום שבו זה נמצא וכולי וכולי וכולי. האם יש דרך, או האם אתם רואים שגם הטיפול הפרסונלי יכול לעבור commercialization? זאת אומרת, משהו מסחרי, כי טיפול פרסונלי בסרטן נשמע משהו שהוא כנראה עולה הון תועפות. אבל האם אנחנו נוכל להיות יום אחד במקום שבו

כל אחד יוכל לקבל טיפול טרנס... במקום שאני אקח אדוויל עם 200 מיליגרם איבופרופן, יהיה לי משהו שהוא מאוד ספציפי לי, אבל גם בדקו אותי בצורה פרסונלית, כאילו עשו לי את כל מה שאתם עושים היום בהון תועפות, אבל במחיר שהוא מאוד מאוד זול. נכון, אז בואו ניקח את זה טיפה כזה, down to earth, קודם כל, מי בכלל נגיש לאימונותרפיה, וברור שאנחנו מדברים על מדינות שהן יותר מבוססות, מדינות מערביות, שזה כבר בעצם ה-downside הראשי, וצריך לזכור את זה. חברת תרופות, האינטרס שלה זה למכור כמה שיותר תרופות מהסוג שהיא יצרה, ואנחנו רוצים בעצם, כן, לאפיין את המטופלים בצורה כזאת שנדע להגיד מי יגיב לטיפול מראש, לנסות לחזות אפילו מה סיכויי התגובה הכי טובים ולאיזה טיפול. דוגמה שלא דיברנו עליה במלנומה, כי בכוונה לא נתתי את הדוגמה הזאת, כי דיברנו על אימונותרפיה, אבל יש תרופות שהן, ברגע שאתה מאתר מוטציה מסוימת,

יש מוטציות שהן בנות טיפול. כלומר, יש להן איזה שהן כדורים, לצורך העניין, או תרופה שהיא מוכוונת מטרה, ואז אתה לא תדע האם להתחיל, למי שנושא את המוטציה הזאת, למי להתחיל בטיפול שהוא אימונותרפי ולמי להתחיל בטיפול שהוא טרגט. כן. אז לא תצפה שיהיה לחברת תרופות איזשהו אינטרס להשוות בין שתי הזרועות האלה, ואז זה או גאט פילינג או משהו אחר. כן. אז זה כן משהו שלמשל פרופ' אטקינס, שאני עובדת איתו, לקח על עצמו לפני הרבה שנים כבר להתחיל... זהו, בדיאטת אטקינס? לא, לא. מטופלים שאלו אותו את השאלה הזאת. אבל אולי לחברות התרופות יש אינטרס לעשות, גם לעשות מערכת שתיצור לי תרופה פרסונלית. יכול להיות. בסדר גמור. כאילו, לא יודע, אם יהיו התפתחויות גם, את יודעת, ביכולת לייצר תרופות, לא יודע, אולי רוקחות, איזושהי מכונה קטנה של רוקחות שיוצאת לי בבית, שאני שם לה כל מיני דברים, והיא מייצרת לי בדיוק את זה שלי, וזה יעלה קצת יותר מהתרופה הרגילה,

אבל היא תהיה פרסונלית אליי. כן, והשאיפה היא כמובן כמה שיותר לפרסונלי ולנוחות של המטופלים. כלומר, אני חושבת שגם הקורונה נתנה איזשהו בוסט לעניין הזה, שאתה לא רוצה לקחת אנשים שאתה יודע שהזמן הוא המצרך הכי יקר לכולם, אבל ספציפית להם, כי יש להם שעון חול מעל הראש, ולגרום להם לחפש חניה בבית חולים, ולהתחיל לעמוד בתור, ולדבר עם כל ה... אתה יודע, עם המאבטח בכניסה, וכולי וכולי, ולחכות למעלית. כי אתה פשוט רוצה שהם יוכלו לקבל את מה שהם יכולים במקום שנוח להם, אפילו בבית, לאפשר את כל המעטפת הזאת. וכמובן שגם את הבדיקות שלהם הם ישלחו באותה דרך. כמו שאנחנו יודעים שכבר יש אפליקציות שמנטרות את כל המדדים שלנו, כמו דופק ולחץ דם ודברים כאלה. כן. גם אפליקציות, אפילו ישראלית, אני תכף אזכר איך קוראים לה,

שמצלמים את השתן ומזיקים מזה כל מיני מסקנות. כן, כן, כן, זה ממש הולך לכיוון הזה. אני מקווה שאנחנו נוכל איכשהו באמת לעשות סטנדרטיזציה כזאת, כי זה המכשול העיקרי שלנו כרגע. אנחנו כותבים בתיקים של המטופלים דברים מסוימים שרק רופאים יכולים באמת להבין את התמונה הקלינית ולהשתמש בהם. כן. אז זה אומר שבין הפארמה והקליניקה חייב להיות איזשהו שיתוף פעולה מאוד מאוד ישיר. אני, למשל, כשחיפשתי בזמן האחרון כל מיני יכולות NLP כאלה או אחרות, דווקא בתחום הזה יש חסמים מאוד מאוד גדולים. כי בסוף מה שאתה רוצה לעשות זה לחפש, למשל, לפי השאלה שמעניינת אותך, למשל, אתה רוצה לדעת האם אנשים שלוקחים תרופות נוגדות דיכאון,

האם זה השפיע עליהם על סרטן, לצורך העניין? כן, לטובה או לרעה. ואתה מחפש בתיקים, וכאילו, לא לכל דבר יש קוד מאוד מסוים, והחיפוש היום ברובו נעשה על ידי קודים, לא על ידי, כלומר, יש קוד לתרופה הזאת. ואם לא הזינו את הקוד, כי התחילו עכשיו לתת לו את התרופה, ופשוט רשמו אותה רישומית. אז כל מה שקשור בטקסט הוא קשה. קשה מאוד למצוא את האנשים שיודעים לעשות את זה, ויודעים לקחת את מה שאנחנו מחפשים עכשיו, ופשוט לתת לנו תשובות מהירות. עכשיו, גם המספרים, בכל מרכז ומרכז, פר נושא ונושא, זה כאילו, זה מספרים שהם יחסית קטנים. עכשיו, גם במדינת ישראל, תחשוב כמה כבר אנשים יש. אז אתה רוצה לעשות שיתוף פעולה מאוד מאוד גדול וגלובלי כדי להצליח לענות על איזושהי שאלה. טוב, אני מקווה שהעולם החדש יעזור עם זה גם. זאת אומרת, שנתקדם בהנגשה וביג דאטה, וזה הרבה עבודת נמלים שצריך,

שצריך לעשות. נכון. ללכת ולעשות סדר בכל הרישומים וסטנדרטיזציה, ולהבין מה הקולקציה ומה השיום, זאת אומרת, הנימינג של כל הדברים. אבל אני אופטימי. אני אופטימי, כי בסוף נשמע שאתם סוג של יזמים, בסופו של דבר, שמגיעים ממשהו יצירתי, שיש בו איזשהו leap of faith, מישהו מחליט להשקיע בכם, שזה חברות התרופות או חברות מסחריות אחרות, אתם הולכים לראות, או שאתם מצליחים או שלא, כמו יזמים מכל סוג אחר. ואני מקווה שיגיעו, או שכבר יש יזמים אחרים שיעסקו בקומרשיאליזציה של זה, או בפרסונליזציה של זה, או בלהביא את זה הביתה, בלחבר את כל המידע, ואני מקווה שב-2050 הדבר הזה כבר יהיה פתור. אני מקווה שניפגש פה עוד חמש שנים ונשמע על הדברים,

על הפריצות דרך החדשות. יאללה, אני מעכשיו מזמין אותך, זה באמת משוגע לראות מה קורה. יש כל הזמן, כל הזמן, עוד דברים מתפרסמים בחדשות, וזה, היופי הוא לא רק ההתקדמויות, אלא כמות הכיוונים, היום דיברנו על אימונותרפיה ודיברנו על חיידקים, שהם חלק מזה שהסברת, ועל השתלות סואה, ודיברנו על חיבור של שני לימפוציטים למשהו חדש. זאת אומרת, הכמות של היצירתיות, שבאמת הרבה ממנה כנראה התחילה, זאת אומרת, חלק מהאנשים עם היצירתיות הזאת, יכול להיות שהם התחילו לעבוד עליה בשנות ה-70, אבל עכשיו הם מצליחים כבר לייצר מזה משהו יותר אמיתי. אז זהו, כל מה שנשאר לי להגיד זה תודה לך ולכל העוסקים במלאכה החשובה הזאת. זה די מטורף. אני מאחל לכולם להיות בריאים ולהיזהר עד כמה שאנחנו יכולים מכל הסיבות החיצוניות לייצר מוטציות בתאים שלנו,

ואני מאחל לכולנו שהמערכת החיסונית שלנו תעבוד שעות נוספות כשהיא צריכה. וזהו, שקד, תודה שבאת לספר לנו את החדשות האלה. בשמחה, תודה לך. סיימתי עם הרבה תקווה. אז תקווה זה טוב. טוב, אז ניפגש בפעם הבאה. ותיסעו בזהירות. ביי ביי.

חתול צהוב ופרוותי מביט בעיניים גדולות, בסוף התמלול

עוד פרקים

  1. 260

    הספר הקטן למנהל.ת החדש.ה

    ליאור פרנקל · 27 אוג׳ 2022 · 74 דק׳

  2. 259

    מה *באמת* קורה בשוק העבודה?

    הדס פוקס · 23 אוג׳ 2022 · 64 דק׳

  3. 258

    עידן הדחיפות

    רם יאולוס · 16 אוג׳ 2022 · 74 דק׳

כל הפרקים ←

זנב מסולסל של חתול צהוב מציץ מאחורי הנגן
00:00להמשיך באפליקציה ←