הוא קרא את המחשבות שלי | ״מנטליסט״ או ״רמאי״? | איך משפיעים על אנשים? | פופקורן 346
פופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל

להאזנה גם ב:באפליקציה שלנו (חינם)YouTubeSpotifyApple
נטע ברסלר הוא מנטליסט (אמן מחשבות) שמדורג מספר 7 בעולם, מופיע עם המופע Error, מייעץ לחברות הייטק בניתוח התנהגות משתמשים והקים את אקדמיית BeAmazing. דיברנו על איך המוח בונה נרטיבים ומשלים פערים בתפיסה, על קסם כמשא ומתן עם אמונות, ועל מה אפשר ללמוד מזה כדי להעביר מסרים בעבודה.
בפרק הזה
- לדברי נטע, הצורה שבה אנחנו חושבים היא בעיקר כדי לרצות את הנרטיב שלנו, והמוח מעדיף לשנות את ההסבר כדי לשמור על תחושת האוטונומיה: בחירה חופשית שלי נשארת שלי
- המוח לא קולט הכול. באזורי הפוקוס הנמוך יש פערים בתפיסה, והמוח משלים אותם לפי הנרטיב. שם מנטליסט יכול להשתיל מידע
- נטע מגדיר קסם כמשא ומתן עם אמונות: ככל שהנחת היסוד שנשברת עמוקה יותר, ההפתעה גדולה יותר
- כלים להעברת מסרים: עקרון ההדדיות מהספר Influence של רוברט צ'לדיני, והמסגרת WAND של נטע (פליאה, תשומת לב, נרטיב והשעיית ספקנות)
- בסוף הוא חושף שהסיפור שסיפר על ניחוש המילה היה כדי לשמור על ליאור: בפועל שתל את המילה בוס בשיחה, בחליפה ובקוד על בקבוק היין
על הפרק
זה פרק עם קוסם. אז הייתי חייב לצלם - תוכלו לבחור לצפות או להאזין -
מהו בעצם קסם? ממה בנוייה אמונה? איך אפשר להשפיע על תפיסת המציאות של אנשים? איך זה יכול לעזור לנו להעביר את הסיפור שלנו יותר טוב? והאם ה-ai יכול לקרוא מחשבות?
כשפגשתי בפעם הראשונה את נטע ברסלר (שמדורג מס׳ 7 בעולם כמנטליסט), הוא ניחש איזו מילה בחרתי, מספר אקראי, ותוך שניה החזיר אותי להיות ילד.
בפתיחת הפרק הוא עשה את זה שוב. ואז הבנתי, יש כמה אופציות - או שהוא קורא מחשבות, או שהוא מכשף, או שאפשר ללמוד ממנו דבר או שניים על איך אנשים חושבים. אז הזמנתי אותו לפופקורן, כדי שאולי יסכים ללמד אותי דבר אחד או שניים על בני אדם, איך הם חושבים, ואיך אפשר להשפיע על החשיבה שלהם.
דיברנו על פסיכולוגיה אנושית, נרטיבים, תפיסת מציאות, העברת מסרים - ואיך כל זה מתחבר לדבר שנקרא קסם. נטע ברסלר, הוא אמן מחשבות שמדורג כמנטליסט מס׳ 7 בעולם. הוא מופיע עם המופע Error, מייעץ לחברות הייטק בניתוח התנהגות משתמשים, והוא גם היזם מאחורי אקדמיית BeAmazing- האקדמיה הדיגיטלית הגדולה ביותר בישראל ללימוד קסמים ומנטליזם
ציטוטים מהפרק
האמת היא שהצורה שבה אנחנו חושבים היא בעיקר כדי לרצות את הנרטיב שלנו.
חשוב להגיד, רוב הדברים הם יותר אמונות מאשר עובדות. בטח בעולם של היום.
אנחנו צריכים לצאת מהפרספקטיבה של עצמנו. ואם קשה לצאת, לפגוש אחרים.
שאלות ותשובות מהפרק
- מה זה מנטליזם ואיך נטע ברסלר הגיע אליו?
- נטע ברסלר מספר בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, שהתחיל בקסמים בגיל 6, כשטייל עם משפחתו שנה בארצות הברית בקרוואן. לדבריו הקסמים היו הדרך שלו ליצור קשר עם ילדים בחניוני הקרוואנים, וכשחזר לארץ באמצע כיתה ב' הם עזרו לו להתחבר מחדש. היום הוא מדורג מספר 7 בעולם כמנטליסט.
- מה זה קריאה קרה (cold reading)?
- לפי נטע ברסלר, זו שיטה להסיק מידע מתגובות קטנות של אדם. בדוגמה מהשיחה הוא שאל כמה אותיות יש במילה שליאור חשב עליה ושם לב כמה מהר ליאור ענה, וכך הבין שמדובר במילה קצרה. נטע מדגיש שאת הדרך הזו הוא חשף כדי לשמור על ליאור, ושההסבר האמיתי היה אחר.
- למה נטע אומר שקסם הוא משא ומתן עם אמונות?
- נטע ברסלר אומר שבכל קסם נשברת הנחת יסוד, וככל שהיא עמוקה יותר, כך ההפתעה גדולה יותר. הוא נותן דוגמה: קלף שנבחר בחפיסה שבר הנחה שורשית פחות מניחוש מילה שאדם חשב עליה, כי האמונה שהמחשבות שלנו פרטיות קיימת אצלנו מיומנו הראשון.
- מה זו מסגרת WAND שנטע מלמד להעברת מסרים?
- לפי נטע ברסלר, WAND הוא ראשי תיבות של Wonder, Attention, Narrative ו-Disbelief: פליאה, תשומת לב, נרטיב והשעיית ספקנות. הוא מסביר שמעבירים מסר בזווית שמתאימה למה שהאדם שמולנו צריך לסמן אצלו ב'צ'קבוקס', ובנרטיב שהוא יוכל לספר הלאה, למשל לבוס שלו.
- איך נטע מסביר את עקרון ההדדיות?
- נטע ברסלר מספר שהבקבוק שהביא לליאור הוא דוגמה לעקרון ההדדיות מהספר Influence: מי שקיבל מתנה מרגיש חייב להחזיר. הוא מוסיף דוגמאות: כרטיסים להופעה שחילק לאנשים לפני פגישות, ומחקר על מלצרים שמביאים סוכריה עם החשבון, שבו הטיפ היה גבוה יותר כשהמלצר חזר עם סוכריה נוספת.
- האם בינה מלאכותית יכולה להחליף מנטליסט?
- נטע ברסלר מספר בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, שלדעתו לא: מה שמרשים בקסם הוא שאדם מצליח לעשות משהו שנראה בלתי אפשרי לאדם, ולכן אם מחשב יעשה זאת זה לא ישבור הנחת יסוד. עם זאת הוא לימד סוכן GPT את השיטות שלו, והסוכן ניסה לנחש מחשבות של ליאור בשידור.
מי ומה הוזכרו בפרק
- אנשים
- רוברט צ'לדיני · סטיב ג'ובס
- חברות וארגונים
- דיסני
- ספרים, פודקאסטים וסרטים
- Influence · הקוסם מארץ עוץ
התמלול המלאתמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות
ברוכים הבאים לפופקורן הפודקאסט שעוסק באדפטיישן בהסתגלות לעולם החדש אני ליאור פרנקל וכל שבוע מתארחים פה טוב אין לי כוח להקדמה הרשמית הזאת בקיצור יש פה אנשים מדהימים שמלמדים על התפתחות ועל העולם החדש ונותנים להיות זוויות להסתכל על העולם ועוזרים לי להיות יותר יצירתיים אני רוצה להזכיר למי שלא יודע שלא מזמן הוצאתי שיעור יצירתיות בעבודה והוא יכול לעזור לכם שיהיה לכם יותר כיף ביומיום כי תהיו יותר יצירתיים בעבודה אבל על היום אנחנו נדבר על משהו שקשור ליצירתיות אבל הוא מתחיל מקום יותר כבד אנחנו חיים בעולם שבו קשה להאמין קשה להאמין לאנשים אנחנו מלאים בפייק ניוז ואבטרים ובינה מלאכותית ונרטיב כולם לומדים לבנות נרטיב גם אני מלמד לבנות נרטיב גם אני לומד לבנות נרטיב כל הזמן. ילדים צריכים ללמוד היום בבית ספר אוריינות דיגיטלית כדי להבין מתי גוגל עובד עליהם ומתי הוא לא עובד עליהם.
עוד מעט הם יצטרכו לנסות לנחש עם הבינה המלאכותית או בן אדם מדבר אליהם כי gpt4o כבר נשמע כמו הר. ויש לנו שתי אופציות להתמודד עם המציאות הזאת או להגיד אוקיי אני פשוט מוותר ואין יותר ערך לאמת. או האופציה שאני יותר אוהב זה לנסות להחכים להבין איך הדברים האלה עובדים ואיך אפשר לשתות בי. ומילא בסדר מילא בעולם הדיגיטלי שאוקיי איזה AI יכול לדבר איתי עם מיקרופון ואני לא יודע אם זה AI או אמא שלי מדברים איתי בשפורפרת. אבל מה שהכי מרשים אותי זה שיכולים לשתות במוח שלי בעולם האמיתי כמו שאנחנו נמצאים עכשיו. ואני תופס בעצמי בן אדם חד ומהיר מחשבה וחכם ורציונלי אבל עדיין פגשתי אותך בסיום אחד הפודקאסט לייב שעשינו לא מזמן באודיטוריום שם בבית תמי. ואחרי הזה ונתת לי לבחור איזשהו ספר באקראיות מהספרייה שהייתה שם ואז איזושהי מילה ואז בקיצור אתה ידעת איזה מילה בחרתי מאיזה ספר מאיזה זה בצורה שלא הצלחתי להבין מה קורה שם.
הרגשתי שאני שוב בן 6 שאתה מוציא לי שפן מהכובע וכאילו אני עוד פעם חוזר לזה ורציתי להזמין אותך לפה כדי שתלמד אותי קצת עלינו בני אדם ואולי איך אנחנו חושבים ואיך אנחנו יכולים להשפיע. ואיך אנחנו יכולים אולי לחשוב עוד על איך המוח שלנו עובד. ואתה מגיע מקצוע שבעצם הוא גם לא כל כך עולם חדש הוא קיים כל כך הרבה זמן אחורה אז אז אני אציג אותך נטע ברסלר. הוא אמן מחשבות שזה אומר מנטליסט קוראים לזה היום או רמאי לפעמים קוראים לזה בשפה הנמוכה שאמרת לי בביו שאפשר לקרוא לזה גם ככה. התחלת להתעסק בדברים האלה בארצות הברית בגיל 6. לפני שנה וחצי ייצגת את ישראל באליפות העולם במנטליזם והיום אתה מדורג בתור המנטליסט מספר 7 בעולם. וואו איזה כבוד לא לא ידעתי איזה כיף שאתה שאתה פה איתנו מופיע עם המופע ארור גם בחברות הייטק יוצר תוכן ברשת היזם מאחורי אקדמיית בי אמייזינג אקדמיה דיגיטלית ללימוד קסמים ומנטליזם מייעץ לחברות הייטק בניתוח התנהגות משתמשים.
על פי עקרונות ומתודולוגיות מעולם המנטליזם שאנחנו נדבר על זה ולכן אנחנו נדבר היום גם על איך להעביר מסרים וגם על איך הנוכלים חושבים נכון יש חברה אחת שאתה מייעץ לה בהונאות אשראי כי אתה יודע איך אחרים אולי יכולים לנסות לחשוב ולעקוף וכולי. וגם אולי נספיק לשמוע על השנתיים שאתה עשית לעצמך מסלול אקדמי במשהו שלא מצאת לו מסלול אקדמי. שזה גם מאוד מעניין אנשים שמקשיבים לפופקורן שזה אנשים שהם חכמים ואוהבים להתפתח ולכן אם אתם פה אתם כנראה תהנו בשנה הבאה אז ניתן למוזיקה את המקום שלה ונתחיל בעוד שנייה. נטע לפני הכל תשתה בי אני לא יודע. קודם כל איזה כיף להיות פה אני מאוד מאוד אוהב את הפודקאסט ואותך וכל מה שאתה עושה ובאמת כבוד גדול שהזמנת אותי לפני. איזה כיף זה הדדי.
אז אני שמח להתארח הבאתי לך משהו קטן מתנה ואתה איך היין של כרם שוורד סלקטד ויינרי מתוך כל הזה אז אתה ממש זה רגע אתה הולך לשקר אותי כדי שאני אהיה יותר קל לשתות בי? יותר קל או יותר קשה לשתות בי מישהו ששתה? במישהו ששתה יותר קל אבל האמת היא שגם אני מרגיש שאני נהיה קצת יותר תקשורתי ומצחיק אם אני שותה איזה כוס או שתיים אז כאילו שנינו עולים רמה קצת. אוקיי אוקיי טוב אז אז בוא בוא נעשה משהו. יאללה האמת שבא לי שנעשה משהו קצר וכזה פשוט. דיברת קודם על בינה מלאכותית ואיך היא יכולה לשתות בנו אז האמת שיש לי קטע שאני גם עושה בהופעות שבו לא אני קורא את המחשבות אלא בינה מלאכותית קורא את המחשבות של מישהו מהקהל. למעשה לקחתי איזושהי מתודולוגיה מעולם המנטליזם ולימדתי סוכן של ChatGPT לעשות חלק מהדברים שאני יכול להדגים.
אז אולי אנחנו נעשה את זה מאוחר יותר אני אשמור את זה למאוחר יותר כי בעיה שנעשה משהו קצר ופשוט לרגע. אני רוצה שתדמיין שאתה לקחת ספר ופתחת אותו באיזשהו עמוד ודמיין ממש איזושהי מסגרת על מילה ספציפית כן קצת כמו שתיארת שעשינו פעם אז אז יש לך בעצם איזושהי מילה שאתה רואה בתוך המסגרת מתוך הספר. אוקיי כן איזה שהוא ספר איזה שהוא ספר כן לא משנה אם קראת אותו או לא כן זה בסדר יש לך יש לך מילה כן מהמם כן תחשוב על מספר האותיות במילה הזאת אתה חושב כן. יופי. כבר זה כאילו מוזר נכון זה מרגיש כאילו אוקיי איך זה יכול להיות כן כאילו אני אני מדמיין מילה בראש שלי ואין סיכוי שהוא יגלה אותה כן אף אחד פה לא יודע לא ירד על המצלמות לא כיוונת אותי או לפחות לא הרגשתי שכיוונת אותי לאיזשהו עמוד או... לא, בחירה לגמרי חופשית, זה חשוב. כן, כן, מהמם. בחירה חופשית, זה סיפור לפרק אחר.
כמה הבחירה שלנו חופשית. או שזה לפרק הזה, אני לא יודע. לא, זה באמת שאלה מעניינת, כאילו מי שולט על מי, כן, מי אחראי על מי, כן, מי תחת מי, או בעצם איזה בחירה היא תחת איזה החלטה. אז תחשוב על המספר אותיות של המילה, אתה חושב? כן. יופי. תחשוב על איזושהי אות באמצע, אל תגיד לי איזו, תחשוב על אות כלשהי באמצע. כן. כן, יש לי הרגשי שהלכת על וו. כן. נכון? כן. היה לך מבט נורא ישיר כזה, כן? אתה יכול מאוד מהר להגיד את האלף-בית, להקריא לתוך המיקרופון? אלף-בית, גימל, דלת, היו, זין, חי, טת, יו, כף, ל, מ, נ, ס, אה, צ, צ, ק, ר, ש, ת. כן, זו מילה קצרה, אין הרבה אותיות חוץ מהוו. זה סתם מחייך, זה אומר שאני צודק, יופי. אז יש לי עוד, הייתי מהמר עוד שתיים או עוד שלוש אותיות, אני מניח שאחת יחסית מההתחלה של האלף-בית ואחת יחסית מהסוף של האלף-בית, חוץ מהעוד שאמרנו שאתה חושב על וו, יש לי הרגשה שאתה הולך על המילה בוס.
כן. יס! ידעתי. אבל לא הבנתי. איך? או איך? יכול להיות שאם זה יהיה מעניין ורלוונטי, אולי אני אסביר יחסית את זה אחר כך. אני לא יודע מה לעשות עכשיו, אתה מבין? זה מה שקרה לי אז בפגישה שנפגשנו, ואני חייב שתעזור לי להבין what's going on. מותר לך לספר לי? יש לכם איזה הסכם ביניכם שאסור לספר? כאילו, יש לך אקדמיה לדברים כאלה? כן. אני כן, אני כן מלמד חלק מהדברים. קודם כל, לא את כל הדברים אני מלמד. רגע, אני חייב לשאול אבל שנייה. כל מילה שהייתי בוחר היית... בגדול, יש לנו דרך להוציא מידע מאנשים, ויש לנו עוד דרך להשתיל מידע לאנשים. זאת אומרת, אני יכול או לכוון אותך לבחירה שהאנושאות אתה תבחר בה, או שאני יכול להבין מתוך הבחירה החופשית שלך מה הייתה הבחירה שעשית.
כן. זה בעצם שני דרכים כאלה לפתור את המשוואה הזאת, סוג של. אני יכול או להשפיע על הבחירה או לגלות את הבחירה. אז במקרה הזה, עשיתי גילוי של הבחירה מן הסתם, כי הרגשת כמה חופשית היא הייתה. אתה מגלה מה? לפי זה שהזזתי את העיניים? כשאמרת כל מיני אותיות? אז כן, יש המון כלים שאפשר לעבוד איתם, החל משפת גוף. אתה רוצה שנעמיק בזה? שנסביר? כן, כן, כן. וואו. אוקיי, בוא... לא חייב הכול, אבל תן משהו. אוקיי, אז תראה, קודם כל, התחלתי ממה שנקרא קריאה קרה. אני לא יודע מי פה מכיר את המונח הזה, זה נקרא cold reading, או בעברית קריאה קרה באמת. אמרתי לך, זה מרגיש מילה, שאלתי אותך קודם כל אם אתה יודע כמה אותיות יש שם, ומאוד מהר ענית לי כן, אוקיי? אם היה לוקח לך איזה שנייה לחשוב, זה אומר שזה היה באזור החמש אותיות או שש אותיות, אבל מאוד מהר ענית כן אפילו בלי לחשוב. כי אם זה שתיים, שלוש או ארבע אותיות, אנחנו עונים כן בצורה מאוד מאוד מהירה. אוקיי? ואז אמרתי לך, תחשוב על איזה שיות באמצע.
עכשיו, אם זה היה שתי אותיות או ארבע אותיות, היית מתבלבל. כי בשתי אותיות אין אמצע, ובארבע יש שתי אפשרויות. כן, נכון. ואתה מאוד מהר אמרת לי כן, אוקיי, יש לי אות. אז ברור שזה איזה... אז הבנתי שזה שלוש אותיות. אוקיי. הבנתי מאוד מאוד מהר על מה אנחנו מדברים כבר, התכוונתי לאיזשהו פחות או יותר סקאלה, של אוקיי, יש לנו פה שלוש אותיות, איזושהי מילה, ואז אמרתי לך, תחשוב על איזה שיות באמצע. כן? אמרת לי כן מאוד מאוד מהר, אני מבין שאנחנו בשלוש אותיות, של כמו מין סוג של שבצנה מנטלי. עכשיו, זה דורש הרבה עבודה, הרבה אימונים. אני כן אספר למאזינים, יש מונח מעולם המוזיקה שהושאל גם לעולם האופנה, שנקרא פרצטורה. שזה, בעולם המוזיקה זה כאילו לנגן יצירה שהיא נורא נורא נורא מורכבת, אבל בקלילות שמרגישה חסרת מאמץ. ויש בזה משהו שגורם לצופים מאוד מאוד להעריך את מה שקורה.
כי זה מרגיש כאילו לאחר יד כזה, כאילו התנגן לו איזה משהו בין האצבעות כזה, אבל הם מבינים שדרוש המון המון המון מאמץ ודרושה המון השקעה כדי להגיע לסטטוס הזה או ליכולת הזאת. וגם בעולם האופנה המצאו את זה לאחרונה בכל ה... כאילו להראות שהתלבשת בלי מאמץ, אבל התאמץ להתלבש בלי מאמץ. כן, כן. אז אני חושב שבמנטליזם ובקסמים, הקהל לא מודע אפילו לכמות המאמץ שמנטליסט עושה כדי להראות לקהל משהו שנראה קליל ופשוט. כן, כן. וכאילו, תחשוב על מספר אותיות, יופי, תחשוב על איזשהו באמצע, מעולה. ואני מתחיל עכשיו להריץ מלא מלא מלא אפשרויות בראש שלי. כן. אני בעצם בראש עכשיו מצליב המון אפשרויות, מצליב המון אותיות, פוסל המון מילים בראש שלי, ובסוף מגלה מילה אחת. וגם input my manuver my mouth is, כי אמרתי, הימרתי על המילה, אמרתי אתה הולך לחשוב על בוס, וחשבת על בוס. כן. אז אה...
אז כן, אני חושב שכאילו קצת לא נעים לחשוף את זה, כן? אבל אני כאילו חושף ולא חושף, כי מצד אחד אתה מבין איך זה עבד עכשיו, אתה מבין איך גיליתי כמה אותיות, אתה מבין מה היה התהליך המנטלי שלי, אתה לא מבין בדיוק בדיוק מה עשיתי שם, אבל קצת נאבדה לך התמימות. כן, כן. שזה גם מבאס. לגמרי, כי כש... כל עוד... בגלל שעשית את זה ככה בכיר אחר יד, אז המוח שלי מקשר את זה ל... יותר למילה קוסמות. זאת אומרת, מנטליזם, המילה כבר אומרת, יש פה משהו מנטלי, יש פה משהו רציונלי, יש פה משהו מחושב, יש פה איזשהו... משהו שהוא מדעי כלשהו. כשהיינו קטנים וגדלנו על קוסמות, קסם זה מין, אתה יודע, זה שרביט שעושה הוקוס פוקוס ותה תה תה. ובפרצוף שלך אתה עושה את זה כאילו כמו קסם. זאת אומרת, זה הדבר הזה של ה... טה טה טה טה טה, אבל אתה אומר, בפנים אני מאוד מאוד מאוד מאוד מרוכז וחושב. כן. זה מסובך להגיע לרמה כזאת? כאילו, כשאתה אומר אימון, זה אימון של... אתה יודע, אם אני אעשה עכשיו ג'אגלינג,
אז אחרי ארבע שעות אני אצליח להקפיץ שלושה כדורים. אז תראה, יש פה, יש פה שתי רמות. רמה אחת זה להיות מסוגל טכנית לעשות את זה, ורמה אחרת, כמו שאתה אומר, להיות מסוגל לעשות ג'אגלינג נניח, כן? ורמה אחרת זה להיות מסוגל להציג את זה, להסתיר את זה, לשחק עם זה, לדעת איך להעביר את זה בצורה שהיא מבדרת. זאת אומרת, הסקיל של להצליח במשימה הוא נפרד מהסקיל של להפוך אותה לאנטרטיינג. כן, כן. אתה יודע מה זה באמת מזכיר לי משהו שהוא מעולם העבודה שכל אחד יכול להתחבר אליו. זה שאני עושה עכשיו עבודה טובה במשהו, וביקשו ממני להציג אותה. יש הבדל בין העבודה שעשיתי לבין איך אני מציג את העבודה שלי. לחלוטין. וזה שניהם יכולים להשפיע אחד על השני, שכמובן אני אהיה הכי טוב כשאני אדע גם לעשות עבודה מצוינת וגם להציג אותה בצורה מצוינת. לחלוטין, וגם אני חושב שאגב, על נושאים נוט, הרבה עצמאים או פרילנסרים מרגישים שאם יש להם יכולת מעולה או מוצר מעולה,
זה מספיק כדי שיהיה להם עסק מעולה. ואני לפחות בעסק שלי, בתהליך בנייה שלי, היה איזשהו שלב שהבנתי שהסקילסט המקצועי שלי הוא נפרד ובלתי תלוי מהסקילסט העסקי שלי, של לקדם את העסק, של לדעת איך לשווק אותו נכון. זה גם איזושהי אמת קצת כואבת שיכול להיות לך מוצר ממוצע עם שיווק מעולה וזה יעבוד, או מוצר מעולה עם שיווק ממוצע וזה לא יעבוד. כן, כן, כן. אוקיי, אוקיי. בוא נחזור שנייה לגיל 6. מה קרה שם? למה, איך הגעת ל... למקום הזה? למספר 7? אז בגיל 6 באמת טיילתי עם המשפחה שלי בארצות הברית בקרוון. ההורים שלי לקחו איזושהי שנה של חופשה. איזה כיף. כן, ועשו ממש יחד איתי, עם אחותי הקטנה, אחי הקטן עוד לא היה קיים אז. טיילנו בארצות הברית, coast to coast, בקרוון, נדדנו כל איזה שבוע, שבועיים עברנו מחניון קרוונים אחד לאחר,
וזה היה מעבר לזה שהיה זמן גיבוש מדהים עם משפחה והמון המון חוויות סופר מיוחדות. ולמדתי אנגלית. התחלתי לפחות ללמוד אנגלית, בהתחלה לא היה לי אנגלית בכלל, ואני זוכר בקליפורניה קנינו יריקת קסמים בשבילי. כן, ונורא אהבתי את זה. ולמדתי משפט אחד באנגלית, וזה היה Do you want to see a magic? ככה באנגלית השבורה הזאת. וזו הייתה הדרך שלי לתקשר עם הילדים בחניוני קרוונים. כי לא היה לי ממש אנגלית משופשפת לדבר איתם, אבל יכולתי כאילו לשאול אותה משפט אחד של כזה Do you want to see a magic, ולהראות להם איך המטבע נעלם, או המטפחת עוברת מפה לפה, או בלה בלה בלה, איך הקלף משתנה מככה לככה. וזה ממש היה הכלי תקשורת שלי לייצר מערכות יחסים עם אנשים. אילולא זה לא הייתי שורד את התקופה הזאת, כי תחשוב על זה, היינו עוברים כל שבוע שבועיים ממקום למקום, אז לא היה לי סביבת חברים קבועה.
כן. הייתי חייב איזשהו כלי שיעזור לי להתחבר לאנשים. אתה יודע, אם אני צריך לקשר את זה שוב רגע לעולם העבודה, סליחה שאני בורח לעולם הרגיל של הפודקאסט, אבל אני לא יכול לא לחשוב על זה. תראה מה אתה מספר פה. מה קורה בעולם העבודה הרגיל? בן אדם הולך לאקדמיה, הוא ארבע שנים בקושי מציג משהו למישהו, אם זה תואר ראשון, אוקיי? הוא לא מתנס... כמעט אף פעם לא מתנסה באמת, אולי במעבדה, ואולי מול פרופסור, אבל לא מול מי שמשלם לו את המשכורת, לא מול מי שהוא צריך להתקבל אצלו לעבודה. זאת אומרת, דיברנו קודם על ההבדל בין לעשות עבודה טובה לבין להציג אותה, אצלך בו זמנית התחיל הלעשות עבודה טובה, להצליח לעשות magic ולהצליח להציג את זה. כי זה באמת אצל קוסמים, זה ביחד, זה לא שווה האחד בלי השני, ואני בטוח גם שאולי פגשת כל מיני אנשים שהם נורא מוכשרים בקסם, אבל לא מוכשרים בזה. אז מעניין מה היה קורה אם עולם העבודה היה על ההתחלה.
כנראה שאצל שחקנים יש את זה יותר, או במקצועות אחרים. זה נראה לי מעניין לדבר על זה שבאמת, אני חווה את זה בעולם הקסמים, שכמעט כל קוסם או מנטליסט שנכנס לעולם הזה, הוא נכנס לעולם הזה כי המציאות הכאיבה לו, והוא רוצה להכאיב לה בחזרה. מעניין. כן, זה או חבר'ה שעברו איזשהו, אני לא רוצה להגיד חרם, אבל איזושהי הרחקה חברתית בצורה כזו או אחרת, או אנשים שירגישו שלא רואים אותם מספיק, או אנשים שמרגישים שכל הזמן הם הצופים ולא הנצפים, או אנשים שמרגישים שהם רוצים להוכיח משהו, שיש בהם איזה משהו ולא רואים אותם, והם רוצים שיראו אותם. אז מה אצלך? אצלי באמת, אני הרגשתי שאני מאוד יצירתי ושיש לי הרבה כזה ערך במרכאות, אני מרגיש שהמילה הזו כבר עברה abuse, אבל הרבה ערך לתת. וגם באמת, אני חושב שבגיל צעיר,
אחרי שכבר חזרתי מהטיול הזה וכאלה, גם כשחזרתי לארץ, תחשוב על זה, הייתי, אני רגע אתן קונטקסט, גיל 6, כלומר הייתי באמצע כיתה א' עד אמצע כיתה ב', בדיוק השלב שבו נוצרות החברויות המשמעותיות בבית הספר. הייתם שנה? שנה. וואו. כלומר, אני חזרתי באמצע כיתה ב', בלי חברים, בלי מעגלים חברתיים סגורים. הייתי צריך להתחבר מחדש לאנשים. כן. בעוד שלשאר החבר'ה כבר היה מעגלים, אז אני הייתי צריך להיכנס, הייתי צריך שיהיה לי איזשהו טריק up my sleeve. כן, כן. ולמזלי היה לי את הקסמים. למזלי ואולי גם לא למזלי, כי באיזשהו מקום זה גרם לי להיות הקוסן ולא להיות נטע. איזושהי תווית. כן. שלקח לי הרבה זמן להתנקות ממנה, כדי להביא לשיחות קודם כל את מי שאני, את מה שאני, מה שאני מייצג, בלי הטווית של מה שאני עושה בעבודה שלי. היום אגב אתה מרגיש שאתה מצליח כבר לעשות את השואו שלך בצורה שאתה מביא את עצמך הרבה יותר?
אני מביא את עצמי בלי שואו. אני פשוט מביא את עצמי, ומי שזה מתאים לו, מהמם, ומי שלא, גם מהמם. אוקיי, אוקיי, אוקיי, טוב, אני מקווה שעוד מעט אתה תסביר לי איך גילית את הבוס הזה אבל בוא נקפוץ רגע ללימודים שעשית לעצמך מה קרה שם בעצם. בעצם כשאני עשיתי טיול אחרי צבא, גם הטיול אחרי צבא שלי היה כזה בתמה של קסמים, ניסיתי כזה לעבור בין מלונות ולהופיע שם תמורת לינה. גדול. רציתי לממן את הטיול שלי. איפה זה שם? זה היה הרבה זה היה אוסטרליה אירופה ארצות הברית זה היה שמונה חודשים עשיתי באוסטרליה עשיתי ארבעה חודשים אירופה חודשיים ארצות הברית חודשיים. וואו וכל מקום כזה מה היית כותב למלונות אני אעשה הופעה. הקמתי אתר זה נקרא טריפינג מאג'יק. כל מלון היה כזה כותב ביקורת התמודדת ביקורות לאתר ואז הייתי מגיע לפקיד קבלה סוגר לילה אחד על חשבוני מראש כבר כדי שיהיה לי גם איזושהי ודאות שאני אוכל באמת לטייל איך שאני מגיע לקבלה כבר עושה כמה קטעים לפקיד.
הוא מתחיל להתלהב קורא תמיד לצוות זה אותו סנריו תמיד זה היה עובד כאילו כמו שטנץ קורא לצוות אני דואג שגם המנהל יש שם אני מספר על הפרויקט מפנה אותו לאתר. גדול. הוא באתר רואה את כל הביקורות של שאר המלונות. ואני אומר לו כן אני כזה עושה בארטר עם מקומות כאילו של לינה תמורת מופע וכאילו רוב המקומות זרמו על זה כל מקום עם התמורה שהם מוכנים לתת כמובן תמורת המופע. וככה ניסיתי לממן בעצם חלק מהטייל אחרי צבא שלי. איזה מדהים. אוקיי ואז חזרת. ואז חזרתי ורציתי ללמוד ללמוד אבל כבר ידעת מלא ידעתי הרבה אבל הרגשתי שיש משהו מאוד קסום בתקופה הזאת שאתה כאילו כל כולך מתעסק בלהתפתח ללמוד. זה לא שאתה אומר עכשיו חשוב להתפתח אז אני אקח איזה קורס קטן או זה. זה כאילו תקופה של חממה כזאת שאתה בכל כולך לומד רק לומד. זה היה נורא מגניב בעיניי וגם בעיניי התקופה הסטודנטיאלית היא משהו שמשך אותי. כאילו הוא אמר לי אמרתי לעצמי זה נחמד זה נראה לי כיף כאילו חוויה מיוחדת.
אבל לא ידעתי מה אני רוצה לא מצאתי אף תואר שמגניב אותי לא האמנתי במוסד האקדמי. אני אפילו מתנגד למוסד האקדמי בהרבה מובנים. אני חושב שבטח בקצב הנוכחי שבו דברים זזים המוסד האקדמי הוא בהגדרה מפגר מאחור. בהגדרה עד שלוקח עד שחוקרים נושא מבינים את התוצאות של המחקר מבינים איך ללמד התוצאות האלה באקדמיה העולם השתנה כבר כאילו אני מרגיש שהאקדמיה היא בהרבה מובנים לא רלוונטית כמובן שיש מקצועות שבהם אי אפשר בלי האקדמיה. ויש לה תפקיד חשוב גם בלקדם את המדע אבל בעיניי לא בללמוד כדי לקבל את הסטמפה המקצועית של אז אז אז אז אז אז אז אז מה כן למדת אז מה שעשיתי זה להחליט קודם כל מה אני רוצה ללמוד מה מעניין אותי מה מסקרן אותי עשיתי רשימה ארוכה של קורסים בכל מיני מוסדות שהקורס הספציפי הזה היה נראה לי מעניין. הרכבת לעצמך את הסלט כן ואמרתי אוקיי אני אלך לירושלים יש שם הרבה מוסדות יש שם גם בצלאל גם את ניסן נתיב הסניף הירושלמי גם את האוניברסיטה העברית
וכמה קמפוסים אז אמרתי בוא יש שם עושר אקדמי גדול יש שם גם את עיר אקדמיה אם אתה מכיר שמאפשר לך בעצם אם אתה רשום במוסד אחד לקחת קורסים במוסדות. אם אתה רשום במקום אחד אתה יכול לקחת קורסים במקומות אחרים וזה כזה קל יחסית ללמוד בין ה.. להצליב מוסדות. אז הרכבתי מסלול ופניתי למוסדות וזה היה קצת בירוקרטיה אבל בסוף הגעתי למצב שיש לי ממש סילבוס שאני בניתי לעצמי של קורסים על פסיכולוגיה על מדעי המוח על משחק על פרפורמנס על כתיבה אומנותית על דפוס שזה נורא סקרן אותי על כל מיני קורסים על פיזיקה שהגניבו אותי על תדרים כאילו דברים שפשוט סקרנו אותי. הרגשתי שבאיזשהו מובן הם קשורים לעולם תוכן שלי גם אם קשורים בקצת וגם היו גם כמה קורסים שלקחתי כי סתם הגניבו אותי. ואז אוקיי אז עשית לעצמך תואר
בקוסמות מורחב כי זה שוב זה לא היה לצלול רק לעומק של זה אלא זה היה. אז אתה יודע אנחנו עוד פעם אני רוצה אז מפה לבוא באמת למקום הזה של מה למדת על איך אנחנו חושבים ואיך איך זה מתקשר למקום הזה של הכמו שאתה פשוט ידעת איזה מילה בחרתי אני לא מצליח להבין איך לעזאזל. ומה אתה יכול ללמד אותי שם במקום הזה על איך שאנחנו מתנהלים. אז תראה יש הרבה ללמד על זה האמת היא קצת לא נעימה האמת היא שהצורה שבה אנחנו חושבים היא בעיקר כדי לרצות את הנרטיב שלנו. אוקיי תרחיב זה ממש חשוב. כן לנו יש תמיד נרטיב בראש אוקיי בין אם הנרטיב הזה נולד מאיתנו מהסיפור שלנו על העולם. או בין אם זה נרטיב שמישהו כמו מנטליסט על הבמה מנסה להכתיב לנו.
הנרטיב הזה הוא על מה אני רוצה להיות שאני אהיה גדול או הנרטיב הזה הוא גם על מתי לשתות את הכוס מים? הוא בעיקר על הדברים הקטנים האלה. זאת אומרת, הנרטיב על הבחירות הקטנות האלה נגזר גם מהדברים הגדולים יותר אבל עליהם הרבה יותר קשה להשפיע. זה גרמת לי לשתות הכוס מים? כן, זה הייתי אני, כן. אני כמנטליסט לא יכול להשפיע על מה תרצה להיות שתהיה גדול, אני גם לא הייתי רוצה. כן. אבל לדוגמה, האמונה שיש לנו בחירה חופשית. כן. זה נרטיב. תקשיב אני ממש ממש אני ראיתי עם הספר לא רק שאני באמת בחרתי את זה, אני גם לא ראיתי את המילה. אני ממש בטוח שאני בחרתי את זה. נכון. אתה בחרת את זה. אני לא יודע כבר. אז יש לנו באמת איזשהו מנגנון בראש שהוא מאוד רוצה לשמור על האוטונומיה שלנו. כן. מאוד חשוב לנו להרגיש שאנחנו בשליטה, שהבחירות שלנו הם שלנו. כן. אז יש... אני הזמנתי אותך לפה, אתה לא גרמת לי להזמין אותך לפה.
אני לא יודע כבר. אז מתי הכרנו? בפופקורן לייב. נכון. אני יחלתי להגיע לפופקורן לייב. אני הגעתי כדי להיות בפודקאסט, סתם, לא, לא. It's a plot I've been planning all along. כן, כן. לא, לא, אני צוחק, אני צוחק. אבל יש לנו במוח איזשהו מנגנון שרוצה לשמור על תחושת האוטונומיה שלו. כן. והשמידה. כן. כלומר, גם בחירות שלא שלך, מאוד חשוב לנו להרגיש שהן שלנו. כן. אנחנו נעדיף לשנות את האמונה שלנו שהבחירה היא באמת שלנו. מאשר, כאילו, אנחנו נעדיף לשנות את כל ה-setting כדי לא לוותר על האמונה הזאת. כן. כן. זאת אומרת, אני אספר לעצמי שיש מלא סיבות ששתיתי את הכוס מים ולא שאתה גרמת לי לשתות את הכוס מים. נכון. זה נקרא Confabulation. We confabulate. זה מילה באנגלית לבדות. אתה בודה. למעשה זה אותו מנגנון, ה-confabulation הזה זה אותו מנגנון שכשיש לך פערים בתפיסה, שבעיניי זה הנושא הכי מעניין במנטליזם. יש פערים בתפיסה. תכף נדבר על זה.
אז כשיש לך פערים בתפיסה, המוח משלים לפי הנרטיב. כן. עכשיו, הפערים האלה הם בליינד ספוטס, הם בלנקס, וזה נורא נורא מעניין. מה זה אומר? בוא נדבר על משהו ספציפי. מה זה אומר פער בתפיסה? פער בתפיסה אומר, תראה, אתה לא יכול לזכור הכל. קודם כל, אתה לא יכול לעבד את כל המציאות, כן? בעין. אתה לא יכול להסתכל על כל מה שסביבך, יש יותר מדי מידע, אתה לא יכול לשמוע את כל התדרים, יש יותר מדי, אתה לא יכול להיות מודע לכל מה שקורה. Let alone לזכור באמת את כל הדברים האלה. אתה חייב לעשות איזשהו קומפרשן, כן? אתה חייב חלק מהדברים להגיד, אוקיי, זה חשוב, לזה אני שם לב, וזה פחות חשוב, אז אני פחות מקדיש לו תשומת לב. כן. יש איזשהו אלגוריתם במוח שלך שאומר מה חשוב ומה לא. אני מאוד מתרכז עכשיו בך, ואני לא זוכר את כל מיני דברים שאני צריך לעשות אחרי הפודקאסט ולפני, אני לא זוכר את הקיצה של היתוש מהיום בבוקר, כבר שכחתי אותה כי אני ממש מפוקס עליך עכשיו. כן, וגם זה כשאתה אומר עליך זה גם כן איזושהי רידוקציה, כי כשאתה אומר אני מפוקס עליך אתה כנראה מסתכל לי בעיניים עכשיו, סבבה,
אבל אתה לא מסתכל על התפרים בז'קט שלי למרות שהם מולך. נכון. הם לא חשובים בעיניך, אין להם רלוונטיות לשיחה, אבל הם בדיוק ב-line of sight שלך. כן. מדעית הם נכנסים לי לתוך העדשה נכון? לא בטוח. אה. לא בטוח. אוקיי. הצורה שבה, אנחנו סוטים פה מהנושא קצת, אבל הצורה שבה העין עובדת זה גם קצת שונה מאיך שאנחנו חושבים, כן? העין שלנו מסתכלת על כל מיני נקודות. ה-area of focus, האזור שהעין שלך רואה בפוקוס גבוה הוא מאוד מאוד קטן. אם תיישר את היד, תעשה לייק, תיישר את היד שלך רחוק, האגודל שלך, הרוחב של האגודל שלך, זה מה שהעין שלך רואה בפוקוס, באיכות גבוהה. וואו. כן, זה בערך הגודל של הירח. אני בטוח שאני רואה את כחונך בפוקוס. נכון. זה אומר שהמוח שלי משלים. הוא זוכר, כן. הוא כבר הסתכל קודם על חלקים אחרים שהיו בפוקוס, כי עשית איזשהו, הסתכלת, העברת מבט שלך על כל החלקים החשובים, ואתה המוח שלך זוכר את המבנה של הגוף שלי, של הפנים שלי, של איך אני יושב, יש לך איזשהו מודל.
אז זה נגיד ההסבר של הווידאו הידוע הזה שהם משחקים כדורסל ומתמסרים ואז עוברת הגורילה. לגמרי, לגמרי. זה מראה לנו איך יש לנו נקודות של high focus ונקודות של low to none. יש נקודות שאתה לא שם לב אליהן בכלל, לאפס. עכשיו הנקודות האלה הן מעניינות, כי זה אומר שיש מידע שנמצא שם, הוא out there, והמוח שלך לא קלט אותו, או קלט ובחר לא לזכור אותו. ושם זה נהיה מעניין, כי אז אני יכול לשים שם מידע שאני רוצה, כאילו אני יכול לשחק עם הבלנק הזה, אוקיי? אני יכול להגיד לך שמשהו אחר קרה בו, וגם לאט לאט אני יכול לשתול רמזים שגרמו לך להאמין שמה שאני אמרתי שקרה בבלנק הזה, באמת קרה בבלנק הזה. אז עכשיו אני מחבר את שני הדברים. זאת אומרת, אתה אומר, יש את הפער, הפער זה הבלנק הזה, אתה לא רואה עכשיו מה קורה כאן בצד שמאל כי אתה מפוקס עליי. אני יכול להתחיל לספר לך מה קרה בצד שמאל,
וכל עוד תעשה את זה, ועכשיו אני עובר לנקודה הקודמת שלך, כך שזה יתאים לנרטיב שאני רוצה על הבחירה האישית שלי, אני לא רק אאמין לך, אני אעודד אותך שאתה צודק, אפילו אם זה לא היה נכון, כי זה מתאים לנרטיב שלי. אני ממש אאמין. זה יותר מעניין מלא רק הנקודה הזאת על המסך משמאל או מימין או מזה, כי זה עוד ברמה הוויזואלית, אני מדבר ברמה הקוגנטיבית, זה אותו מנגמון. ברמת הזיכרון אפילו. התשומת לב שלנו היא עובד מאוד מאוד דומה בין אם זה בווידאו ובין אם זה בזיכרון או בעיבוד מציאות, כן? הנקודות של ה-high focus ו-low focus עובדות ממש כמעט באותה צורה. אתה תזכור אירועים משמעותיים שיעזרו לך לזכור את מה היה באירוע, מה יהיה הנרטיב באירוע, ואתה תשכח אזורים מוחשכים. אני במופע שלי, יש לי נקודות של high focus שאני רוצה שאנשים יזכרו אותן, כי אחר כך כשהם ילכו לחברים ויספרו להם על המופע, זה הנקודות שבא לי שהם יזכרו, ויש לי אזורים של low focus או low attention, איך שנרצה לקרוא לזה, שזה האזורים שאולי קורה בהם משהו שלא בא לי שיזכרו,
שאם הם יספרו אותו זה אולי יפגע בחוויה שלהם. מעניין. אני גם תמיד מספר שקסם קורה שלוש פעמים. הוא קורה פעם אחת במציאות, בזמן שהוא באמת קרה, כן, הוא קורה פעם שנייה בראש של המשתתפים, של הצופים, אוקיי? זה אירועים שונים, מה שקורה במציאות בקסם הוא לא אותו אירוע שקורה בראש שלהם שנייה אחר כך. מאיזו בחינה? מבחינה של איך הם מספרים את עצמם מה שקרה, הזיכרון שלהם כבר משתנה, ברגע שנגמר הקסם, הזיכרון שלהם הוא לא שווה למה שקרה במציאות. ופעם שלישית כשהם מספרים על זה למישהו. וזה אותו דבר גם במכירות. כשמישהו קונה משהו, הוא קונה את זה פעם אחת, מאיזושהי סיבה אמוציונלית, פנימית, אישית, אגב בסוגריים, שמשרתת איזשהו נרטיב. פעם שנייה, כשהוא מצדיק לעצמו את הבחירה, את הקנייה הזאת, למה קניתי את זה? למה זה עניין אותי? מה באמת הסיבה שאני רוצה את זה?
ופעם שלישית, כשאני מספר לאשתי. כן, כן, כן. נכון, נכון, כי יש את הסטטוס או מה שזה אני הייתי צריך בשבילי, שזה יכול להיות פיצוי, זה יכול להיות תשוקה למשהו שהוא לא נחשב בתרבות, משהו ששווה לאשתו קקלה וזה. כשאני מספר למישהו אחר, אני אספר את זה כך שזה ישרת את הסטטוס שלי, וזה ישרת את הרציונל שלי, ואני אצא בעיניו יותר חכם או מוצלח או זה, ובגלל זה קניתי את הדבר הזה שקניתי, או חשבתי את הדבר הזה שקניתי. אוקיי, אוקיי. אגב, אתה יודע, אני תמיד חושב על זה כשנוסעים לחו״ל, אז אני בן אדם זה, ואומר לי, והיינו בפריז, והלכתי ל... אתה יודע, יש 7,000 מוזיאונים, או נסעתי ללונדו ויש 7,000 מוזיאונים. ובדרך כלל אנשים בוחרים ללכת לאיזשהו מוזיאון שיש בו תצוגות שהם דווקא מכירים כבר.
זאת אומרת, יש משהו שהם... אמן שהם כבר מכירים. עכשיו, באופן עקרוני, אם היית אדם תרבותי שרוצה לפתוח את הראש, אתה לא תלך לראות את פיקאסו, כי את פיקאסו אתה מכיר, לא את פאנגוֹח ולא את זה ולא. אתה תלך לראות את מי שאתה לא מכיר ומי שאין לך שום מושג. אבל אם אני הולך לראות את פיקאסו, אז אני יכול לעמוד מול הציור ולהגיד, אה, זה התקופה הכחולה, אה, פה הוא המציא את הקוביזם, ולהרגיש חכם בעיני עצמי, זה הנרטיב. ואחרי זה שאני אספר לחבר שלי שהלכתי למוזיאון, אני לא אספר לו, אה, עשיתי את זה כי רציתי להרגיש חכם, כי אני אולי אפילו לא מודע לזה שזו הסיבה האמיתית. אני אספר לו, הלכתי לראות פיקאסו כי היה שם תערוכה חדשה גם של... שעוד לא ראיתי. שעוד לא ראיתי. אבל מתי, לראה הגעתי בטעות. אוקיי, אז אתה משתמש גם בזה שאני רוצה לספר לעצמי נרטיב, ואתה משתמש גם בבליינד ספוט, אוקיי? אז כבר למדנו על שני דברים שבהם אנחנו, כבני אדם יש לנו את החולשות האלה. איך זה, נגיד, אתה יודע,
יש את הסיפור של ה... להעביר מסר למישהו שאני רוצה להעביר מסר בצורה, אתה יכול לקשר לי את זה למשהו שהוא קשור להעברת מסרים? כן, כמובן, בסוף זה מסר. אני חושב שאני קורא לקסמים משא ומתן עם אמונות. משא ומתן עם אמונות, אוקיי, מה זה אומר? בעיניי זה מה שקורה על הבמה. וגם במסר, כשאתה מעביר מסר, זה אולי לפעמים פחות משא ומתן כמו בקסם, אבל כשאתה מעביר מסר אתה בסופו של דבר רוצה שהאדם שמולך יאמין באיזושהי אמת, שאתה רוצה שהוא יאמין בה. כן. המיזם שלי שווה השקעה. כן. נניח, כן? זו אמונה. אגב, חשוב להגיד, רוב הדברים הם יותר אמונות מאשר עובדות. בטח בעולם של היום. כן, כן. אז האמונות, צריך להבין ממה בנויה אמונה. אוקיי, זה מאוד חשוב. יש מכניקה של אמונה. כן. אז האמונה בנויה קודם כל, לפני הכל, מהנרטיבים הגדולים של חיינו,
כן? בוא, אפשר להסתכל על זה קצת כמו על מפה, שכל אחד מצייר לעצמו, כן? אם אני אזרוק עכשיו 100 אנשים במדבר, באותו מדבר, ואני אפזר כל אחד מהם בנקודה שונה, ואני מבקש מכולם לצייר מפה של המדבר, כל אחד יצייר מפה טיפ-טיפה שונה לפי הנקודה שהוא נמצא בה. הפרספקטיבה שיש לו. כן, פקודת האיחוס שלו. כן. ואז הם יתחילו להסתובב, להשוות מפות אחד עם השני, ולראות, אה, הוא צייר את הגבעה הזאת גבוה יותר, הוא צייר את העמק הזה נמוך יותר, אני אתחיל לעדכן את המפה שלי. כן. אבל כל עדכון מפה כזה דורש המון אנרגיה מנטלית. זה מאוד קשה. ואותה מטאפורה לגבי המדבר והמפות היא מאוד מאוד נכונה גם לגבי המפות המנטליות שלנו לגבי העולם. שזה בעיני המטאפורה הכי נכונה להסביר את איך אנשים רואים את העולם שמולם, ואיך כל אחד רואה אותו אחרת. כן, אבל רגע. אז... אבל רגע, שנייה לפני שאתה ממשיך. אני חשבתי שאתה תגיד לי, תקשיב, אנחנו חושבים שאנחנו נורא נורא נורא נורא חכמים, אבל בסוף כל בני האדם הם די אותו דבר, ולכן אני יכול לעשות לכולם קסמים.
מה שסיפרת לי עכשיו זה שיש מלא סוגים של אנשים עם מלא סוגים של אמונות, ואתה צריך איכשהו לפצח את כולם. איך אתה... לא, לא, זה לא בדיוק ככה. אוקיי. תחשוב על זה שהחולשות האלה במירכאות כפולות הן אותן חולשות. תחשוב רגע, למה... בוא נחזור רגע למה אתה מפורש למפות, כן? כן. למה האדם שנמצא על גבעה גבוהה חושב שהעמק שצמוד אליו הוא נגיד עמוק יותר, סתם אני זורק פה את זה, כן? כנראה שכל האנשים שנמצאים על גבעה גבוהה טועים באותה טעות. כי הם נמצאים על הגבעה, אז זה נראה להם מאוד מאוד עמוק, כן? זאת אומרת, זו טעות שמשותפת לכל מי שנמצא על גבעה גבוהה. סתם אני... אז זה פאטרן של אמונה, אתה אומר. בדיוק, זה פאטרנים. עכשיו הפאטרנים האלה נמצאים אצל כולנו. לדוגמה, כמו שאמרתי החולשה הזאת של האמונה שהבחירה שלי היא שלי, כן? אנחנו מאוד מאוד חשוב למוח לשמור על האמונה הזאת, גם כשזה לא המצב. כן. אז זה חולשה אחת שהיא משותפת להרבה מאוד אנשים. אוקיי, אוקיי.
אז יש ממש בנק שלם של חולשות כאלה, שאני כבר הרבה שנים במאמץ למפות את כולו. אני מנסה לעשות בנק של חולשות קוגנטיביות. מה, איזה עוד חולשה יש לנו? המון המון המון. כל עולם הגשטלט זה חולשות. כל הסיבה שאני חושב שה... אם אני אצייר לך מי שלא מכיר גשטלט, א', שווה לקרוא לזה באינטרנט, מרתק דוגמאות ממש יפות וזה הרבה יותר ברור ויזואלית, כי אם אני אסביר את זה עכשיו קונספטואלית זה טיפה יותר קשה, אבל אם אני עכשיו אעשה לך כמה שורות של נקודות, כן? אתה תתפוס את זה בתור שורה, כי הן קרובות אחת לשנייה וכל שורה כזאת יותר רחוקה מהשורה תחתיה אז המוח שלך יפרש את הנקודות האלה שיוצרות שורה בתור שורה אחת. למה? כי הן קרובות יותר. אז עצם הקרבה מייצרת לנו במוח איזושהי אמונה שהן קשורות אחת לשנייה, הנקודות האלה. כן, כן. זה קצת, אם מי ששומע את זה בסאונד זה קצת נשמע מוזר לדמיין את זה אבל תחפשו בגוגל גשטלט אתם תראו תמונתם מאוד מאוד מהר תבינו מה אני מתכוון.
למרות שהנקודות האלה לא בהכרח קשורות יש לנו מודל מנטלי של שורות ולכן נקודות שקרובות אחת לשנייה נראות לנו כמו שורה. אבל זה לא בהכרח המצב נוח לנו לראות את זה בתור שורה זה קל יותר זה ברור לא צריך לחשוב אני לא צריך לחפש תבנית התבנית כבר שם זה מתאים לי לאיזשהו פטרן שהכרתי נוח לי המוח הוא מאוד מאוד נוח כאילו מאוד מאוד קל לו כשהמציאות כבר מוכנה בשבילו כשמישהו כבר לאס את זה. אז עכשיו אתה אומר קסם זה משא ומתן עם אמונות מה הכוונה? הכוונה היא שאני רוצה לשבור לך הנחת יסוד או לשבור לך אמונה. תחשוב על זה בכל קסם נשברת איזושהי הנחת יסוד. גם בוונטליזם וגם בקסמים אם אני עכשיו ולכן אני כל כך מופתע בדיוק אחרת לא הייתי מופתע בדיוק וככל שהנחת יסוד עמוקה יותר אתה יותר מופתע. בוא נלך אז ככה אם אני עכשיו אוציא קלפים ואני אגיד לך תבחר קלף, תסתכל עליו תזכור אותו שים באמצע תערבב הנה הקלף שלך. מגניב.
כן. אבל לא מפוצץ את המוח. כן. כי זה משהו שראית את דוד שלך עושה פעם כנראה. כן. וגם יותר מזה, הקונספט של קלפים, נחשפת אליו אולי בגיל 6-7 משהו כזה, כן? כן. זה הנחת יסוד שהיא לא מאוד עמוקה אצלך, היא לא מאוד שורשית. לעומת, נניח, לקונספט של לגלות את המילה שחשבת עליה, כן. אז האמונה שלך של הבחירה שלי היא שלי, או המחשבה שלי היא פרטית, זה אמונה שיש לך מיום אפס. אתה מבין שאנשים לא קוראים את המחשבות שלך, אתה מאוד רוצה בגיל 0 שיקראו את המחשבות שלך, אבל אתה לא מצליח, אז אתה בוכה, או אתה מתחיל לדבר כדי שיבינו למה אתה מתכוון, כן. אבל אתה כבר בהתחלה יודע שהמחשבות שלך, לצערך או לשמחתך, הן רק בראש שלך. כן. ולכן ההנחת יסוד הזאת היא נורא נורא שורשית, כן. היא נורא נורא בסיסית. כן. היא מההתחלה היא שם, וכשהיא נשברת, זה mind blow. זה... אבל למה אתה אומר משא ומתן עם אמונה?
כי אנחנו, כי אני בסוף רוצה לשבור לך איזושהי אמונה שהקהל לא תמיד רוצה שישברו לו. כן? זאת אומרת, בסוף, אני אומר לך, תחשוב על איזה מילה שאתה רוצה, אתה אומר אני אאתגר אותו. או גם אם אתה לא אומר אני אאתגר אותו, אתה אומר לא יכול להיות. כן. בלתי אפשרי. זה לא יכול להיות הדבר הזה. כן. אז אני צריך לעשות את ה-extra mile כדי להוכיח כמה זה חופשי. למרות שיכול להיות שזה לא חופשי במקרים מסוימים. כן. יכול להיות. שאני גרמתי לך לבחור את המילה הזאת, יש מצב כזה. ואנחנו אולי נעמיק בזה עוד רגע, כי יש איזשהו התנגדות מצד הקהל, קטנה. כן. אנחנו מכירים את הקונספט של suspension of disbelief, מי שלא מכיר, השעיית האמונה. כן, גם כשאנחנו רואים סרט, אנחנו יודעים שזה פיקסלים על מסך וגלי קול מהרמקולים, אנחנו לא רואים פה באמת את הדמות הראשית עפה בחללית, כי זה לא באמת קיים, אבל אנחנו לרגע אומרים,
נותנים לזה להיות. כן, רגע, אולי פה, באולם הזה, לעכשיו, רק לכאן ועכשיו, אני נותן לעצמי להאמין. כן. אז יש פה איזשהו משא ומתן עם האמונה של הקהל, כן? הקהל לרגע אומר, אוקיי, אני מוכן רגע להאמין, כן? יש פה איזושהי אמונה שאני שם בצד אולי, אני בעצם אנסה לשכנע אותו באמונה שעד רגע הוא לא האמין בה. הנחת יסוד, שעד לפני רגע הוא חשב שמשהו הוא רואה זה בלתי אפשרי ובשנייה זה אפשרי. עכשיו, האם זה קשור לזה שהקהל קנה מרצונו כרטיסים למופע? לא. או שיכולים להנחית אותך באיזשהו, לא אמרת שאתה עושה איזשהו מופע, לא יודע מה, לחברות הייטק או וואטאבר, מרחיתו אותך למקום, ויש שם, נגיד ספציפית בהייטק את כל החכמים והציניקנים והזה, ונראה אותו, נראה אותו, נראה אותו. כן. האם שם אתה גם יכול לעשות את המופע באותו זה? כי כן, אם אני בא לדיסני ואני אומר, אני משחרר, אני באתי לדיסני, אז אני נהנה מכל הבובות וכל הזה, ואני אומר, איזה עולם קסום.
אם אני בא לדיסני בתור ציניקן, אז אני אומר, אהה, זה הכל שטויות, ויש להם גלגלים למטה, ואני אומר, וואי, הבחור הזה עכשיו בפנים הוא מזיע מסכן, אני מרחם עליו, אני לא יכול ליהנות מהבובות. אז זה חשוב איך הם באים למופע? זה חשוב איך הם באים למופע, לא פחות חשוב, איזה אנרגיה אני מביא איתי למופע, כי בסוף זה החלפה של אנרגיות. אני כאילו בן אדם מאוד, כאילו לא מאמין באנרגיות, אבל יש אנרגיות, יש לכל חלל שאתה נכנס אליו ויש לו את הדינמיקה שלו, את הכימיה בחלל, באוויר, את מה שכל אחד ממי שנמצא בחדר מביא איתו, על המוזיקה, על המבנה, על הצבעים, לסידור הושבה יש משמעות, לכל אחד הדברים האלה יש משמעות לאנרגיה, ומן הסתם למילים שהמופיע אומר יש משמעות, ולצורה שהקהל מגיב למילים האלה יש משמעות, ויש איזושהי החלפה של, כאילו, קודקוד אנרגיות, כן? אז איך, איך, תן לי רגע טיפ, איך גורמים ל... אתה בא לקהל ואתה אומר, טוב, יש פה כמה שרוצים ליהנות, ויש פה כמה, אני רואה מההתחלה, הם עושים לי את הפרצוף החמוץ הזה, הם לא,
לא משנה כמה קסמים כבר עשיתי, הם לא משחקים עם חייך למרות שבפנים הם כבר נהנים, כן, איך אתה, תן לי איזה דבר אחד שואפשר לשבור אותם. קודם כל אני אשתף אותך מהעולם שלי, שהאנשים האלה, אני כאילו, אני חייב באיזשהו שלב, באזור החצי מופע, להכניס אותם ל... להביא אותנו לבמה ולעשות להם קטע, כאילו אני חייב, זה שלי, זה אגו שלי, אבל כאילו אם יש את האדם הזה הממורמר יושב כזה בפינה של הקהל בחיבוק ידיים כזה, אני אומר, אין אותו, אני חייב שיבוא לפה ויתפעל, אני חייב שהוא יחייך ויצחק וימי לך כפיים, כי אם הוא יעשה את זה כולם יעשו את זה. נכון, נכון. אז תן לי איזה טריק אחד, כאילו לאיך אתה, למה? כי אתה מדבר, ואני כל הזמן חושב גם על מי שמקשיב. יש מי שמקשיב ואולי יום אחד ירצה להיות קוסם, אבל רוב האנשים שמקשיבים, מה קורה איתם? הם הבינו את הסיפור עם הנרטיב, הם הבינו את הסיפור עם הפערים, הם מדמיינים את עצמם עכשיו נכנסים לחדר של כמה אנשים והם צריכים להעביר נגיד מצגת,
לא משנה אם זה סטארטאפים למשקיע או בעבודה שלי, לא משנה, בשטראוס, אוקיי? אני נכנס לחדר ואני צריך עכשיו לשכנע את החבר'ה שהדבר הזה שיש לי על המצגת הוא מעניין. עכשיו, ואני רוצה ללמוד ממך משהו, כי מה קורה? לפעמים בחדר יושבים לי כל מיני כאלה עם פרצוף תשעה באב, כאילו לא התחשק להם לבוא לפגישה הזאת. תן לי איזה משהו שאיך אתה, איך אתה ממיס אותם. קודם כל, יש ספר ממש מעניין של רוברט שלדיני שנקרא אינפלואנס, יש לו שש עקרונות שכנוע אוניברסליים, אני ממליץ לכל מי שרוצה לשחות בתחום הזה לקרוא את זה, כי זה ההורים והתומים של ההשפעה. לדוגמה, נעשה את מה שעשינו כאן, הבאתי לך בקבוק יין. כן, נכון. זה עקרון ההדדיות. נכון. הבאתי לך מתנה להתחלה. המוח שלנו לא בדיוק יודע איך לגמול. על מתנות שהוא מקבל, יש לו איזשהו פער, הוא לא יודע, רגע, בקבוק הזה עולה כך וכך שקלים,
אז המתנה שאני צריך להחזיר לו, קודם כל יש לנו מנגנון שאומר, אני חייב לו, אני מחזיר לו, קיבלתי משהו, אני צריך להחזיר לו, ואנחנו גם לא ממש יודעים להגיד כמה. אני צריך להחזיר משהו טוב. גם יין זה תמיד מרגיש כזה יותר אישי, חשב עליי, זה, זה, זה. כן. אז נגיד, זה עיקרון טוב, כי נכנסת לחדר. רסיפרסיטי, נכון? בדיוק, רסיפרסיטי. זו מילה שאני מכיר בזכות הספר הזה. כן. כי מעולם לא נתקלתי לפני ואחרי, אבל זה, זה מדהים שיש לזה מילה באנגלית. כן, כן. To reciprocate. אוקיי, אז, אז אתה אומר, אולי אני יכול לחשוב איך אני נותן להם משהו כשהם נכנסים לזה. כבר חייב להם כיף יותר. נכון, נכון. אגב, זה לא חייב להיות משהו פיזי, זה יכול להיות לתת להם משהו, פעם עבדתי באיזה מופע גדול, אני לא אגיד את שמו פה כי אני הייתי חתום על איזשהו חוזה, ובגלל שעברתי במופע הזה היה לי כרטיסים כאילו היה לי שמורים שיכולתי לחלק לאנשים. וכשהייתי מגיע לפגישות עם אנשים שאני רוצה שיהיו בצד שלי, הייתי אומר, וואי, תקשיב, יש שבוע הבא זה וזה, רוצה שנגן לך כרטיס? בכיף, עליי. כן. יש לך כרטיס, כאילו, שולח לו כרטיסים לווטסאפ כבר.
והם ישר מרגישים, קיבלתי משהו. כן. כבר הם בצד שלי. כן. כן. אגב, זה עובד גם מעולה עם אוכל. אני חושב שאוכל, מבחינת ה-ROI, הוא הכי טוב, משהו בסיסי בנו, משהו מאוד מאוד קדמוני. הוא האכיל אותי. הוא דאג לי, הוא דאג לי הישרדות שלי. כן. יש את המחקר הזה על החבר'ה שמביאים את זה עם החשבון עם הסוכריה, הטיפ יותר גבוה ב... לא זוכר כמה... כן, הטיפ יותר גבוה כשהמלצר חוזר עם עוד סוכריה. זה המחקר. אהה. וואי, את זה לא זכרתי. כן. המחקר אומר שכשהמלצר, הם ישבו בין שהמלצר מביא לך את החשבון עם הסוכריה, לבין מביא לך את זה עם שתי סוכריות לכל סועד לבין התניה שלישי והכי מעניין שבו הוא מביא לך את החשבון עם סוכריה לכל סועד הולך ואז חוזר ואומר אה רגע בגלל שאתם כאלה מתוקים החלטתי להביא לכם עוד איזה משהו עליי ומביא עוד סוכריה אחת לכל סועד. עכשיו הפער בטיפים היה לא פרופורציונלי. אני תמיד חושב על זה שאתה יודע במקומות שמזמינים אותי לצ'ייסר ואז אני אומר טוב את הצ'ייסר הזה קיבלתי חינם אבל ברור שאני אשאיר לו הרבה יותר טיפים עוד שלוש מנות.
אוקיי אוקיי אז בוא נחזור עוד פעם לאיך אתה עושה משא ומתן על אמונות ואתה יכול להתמודד גם עם חבר'ה יותר קשים מה עוד אנחנו יכולים להבין על איך מעבירים משהו לצד השני. אוקיי אז יש שני עקרונות חשובים אפילו שלושה את הסיפור של סוספנשן אוף דיסביליף אני רגע שם בצד יש לי framework שאני קורא לו the wand framework. wand שרביט כן wand שזה wand שזה wand attention narrative and disbelief. אוקיי שזה הרבה עקרונות מתוך הרבה מאוד עקרונות בעולם המקסמים שאני חושב שהם מאוד מעניינים לאנשים שרוצים להעביר מסרים. אני מדבר על הדבר הזה בסדנאות שלי ובגדול הפרימוורק הזה מאפשר לנו להבין איך אדם שמולנו מקבל את המסר. אוקיי אז wand מדבר על התחושת פליאה הזאת שכשאתה שומע משהו ויש איזשהו
כמו ה-MSG כמו המוסדות עם גלוטומט בפה אתה שומע איזה רעיון יש רעיונות שאתה שומע אותם והמוח נדלק כן הwunder הזה הוא יש לו מכניקה שאפשר לפרק אותה ולהסביר אותה כן זה איזושהי מכניקה של לחזור להיות ילדים רעיון שהוא שונה בנוף רעיון ששובר הנחות יסוד זה מאוד מאוד חשוב כן לוקח הנחת יסוד שאנשים מאמינים בה אגב זה אותו דבר כמו להיות ילדים זאת אותה נקודה זה הסיבה שאנשים מרגישים כמו ילד כשהם רואים קסם כילד כל הזמן נסברות לך הנחות יסוד אתה כל הזמן לומד עוד על העולם כי יש לך איזשהו מודל של העולם שכל הזמן מתפתח זה מה שקורה בקסם האמנתי שמשהו בלתי אפשרי ועכשיו אחרי שהקסם קרה אני מאמין שהוא אפשרי גם אם זה לכמה שניות. כן. אז אז וונדר זה היכולת בעצם להעביר מסר בצורה שהיא שהיא טייסטי שהיא שהיא delicious כן למצוא איך.אפשר לעשות את זה על כל דבר? לא. אוקיי. אבל את וונדר לא אפשר אי אפשר על כל דבר אבל על שאר הדברים כן אפשר נגיד אי זה tension כן אפשר לחשוב איזה אלמנטים בנקודה שאני רוצה להעביר הם האלמנטים שיהדהדו בצורה הנכונה ביותר.
עם מי שנמצא מולי כרגע אוקיי כי לכל מסר שאני רוצה להעביר בין אם זה פרזנטציה למשקיעים ובין אם זה מצגת לבוס ובין אם זה פגישה עם הצוות שלי זה לא משנה. אני יכול לגשת לדבר הזה מכל מיני זוויות שונות יש הרבה נקודות. או הרבה פרספקטיבות שאפשר להציג את זה מתוכן ואני יכול לתת תשומת לב לכל אחת מהפרספקטיבות האלה בצורה שונה בהתאם לאדם שיושב מולי אדם שיושב מולי יש לו דברים שחשובים לו. כן. הוא צריך למלא איזשהו צ'קבוקס בראש שלו. ואם אני יודע מה הצ'קבוקס הזה שאגב לרוב זה מה שנראה לנו. ברוב הצ'קבוקס שאנחנו חושבים שהוא צריך למלא זה לרוב זה אגב זה יותר מאחד כמובן כן אבל זה בסוף נופל על הדברים הטכניים הפשוטים אני צריך שהמשימה תתבצע אני צריך לדעת שזה ירד ממני כן זה מטופל אני צריך שיעריכו אותי בצוות אני צריך לדאוג שפוליטית בארגון אני נתפס טוב יש כל מיני צ'קבוקסים ידועים שכולנו יכולים לנחש מה הם כן האינטואיציה שלכם נכונה לגבי הצ'קבוקסים האלה תנו לה תקנאו לתחושת בטן שלכם וכשאנחנו מבינים מה הצ'קבוקסים האלה אנחנו יכולים לספר את המסר שלנו בזווית הנכונה בזווית
שנותנת תשומת לב כאילו מציירת את הריבוע סביב מה שהוא רק צריך לעשות לו צ'ק כן כן אז זה זה הטנשן נרטיב זה בעצם הסיפור סביב זה. נרטיב זה לדעת איך אני בונה את הדבר הזה כדי שכשהבוס ילך ויספר את זה לבוס שלו כן הוא יספר את זה כמו שאני רוצה שהוא יספר את זה. וואי זה קשה זה מאוד מאוד קשה זה לפעמים ברמת הלשים מילים מסוימות שם והמשגות מסוימות שהמשגות האלה בונות סיפור כן זה מאוד מאוד קשה אי אפשר לעשות זה כל פעם על כל מצגת או כל פגישה. זה קשה לא רק כי זה קשה זה קשה כי זה גם קצת יכול להתנגש עם השני כי בשני אני רוצה לתאר את זה איך שזה יעשה טוב לו. נכון. שהוא צריך להסביר את זה לבוס שלו. זה ארגז כלים לא חייבים להשתמש בכל ארגז הכלים. לא אני רוצה להשתמש בכולם אבל אבל זה זה זה לא כזה פשוט כן. זאת אומרת זה זה זה אני רוצה להגיד בתור מישהו שמאוד אוהב נרטיבים והמשגות וכולי.
לפעמים צריך ושווה להשקיע הרבה בסיפור הזה של שוב. כשהייתי יותר צעיר ותמים זה היה עשיתי אחלה עבודה עכשיו פשוט יבינו את זה. ועכשיו עשיתי אחלה עבודה זה 50%. עכשיו אני צריך לחשוב איך לעשות את הוונד הזה או אני לא יודע בדיוק מה זה הוונד אבל מה שאני לומד ממך והדברים האחרים שאני אומר איך אני אציג את זה בצורה שזה יתאים לו בצורה שיהיה לו נרטיב לספר וכולי צריך להשקיע בזה לא משהו שהולך על הדרך. אגב המילה וונד לא סתם בחרתי במילה הזאת כאילו חיפשתי את היכולת כאילו למצוא framework שגם המילה עצמה יש לה משמעות אני מאוד אוהב את הרעיון של שרביט קסמים כי יש את האמרה הזאת של כאילו אם הייתי נותן לך שרביט קסמים והיית יכול לעשות כל הכספים שבעולם מה היית עושה כן או יש לי איזה בעיה בפרויקט אני לא יודע מה לעשות הייתי אומר לך אוקיי קח שרביט קסמים אתה יכול לפתור איך שאתה רוצה מה שאתה רוצה מה תעשה ופתאום זה מייצר איזושהי חשיבה חסרת טכניות,
חסרת מגבלות, חסרת מעצורים ומשאבים, חסרת כאילו לוגיסטיקה ומה יעבוד ומה לא ואני כבר ניסיתי את זה זה לא יעבוד וכאלה זה חשיבה שהיא קוסמית מאוד קוסמים חושבים תוצאה וגוזרים לאט לאט אחורה ב-reverse engineering לאיך גורמים לזה לקרות אני רוצה שהקהל יתפעל מזה וזה וזה שזה יקרה על הבמה עכשיו איך אני עושה את זה לא יודע אני לאט לאט גוזר אני יכול להגיע לזה מכאן ומכאן ואולי אני יכול לתקוף את זה מהזוועית הזאת ואולי אני יכול ואני לאט לאט תובע אחורה את כל הצעדים שיובילו אותי לנקודה הזאת שהקהל אומר וואו בצורה שאני רציתי כן אז אז עוד פעם לקחת את זה לצד שאני כל הזמן מושך לשם. אני רוצה בסוף אני צריך לדמיין את תמונת המציאות שאני יוצא מהחדר וסיימתי את המצגת. מי שאני צריך שיבין הבין והוא יודע איך לספר על זה לבוס שלו והוא, גרם להסכים איתי או לעשות את מה שאני צריך שהוא יעשה. אנחנו רוצים לדמיין את שיחת הברזייה
שתקרה אחרי שתקרה אחרי כשהוא ייתקל באדם שהוא רוצה לספר לו על זה בברזייה ליד זה כאילו כבר אין ברזיות כל כך אבל כאילו זה מטאפורה טובה, כן? לא משנה, כן, מכונת קפה. איך הוא יזרוק לו את זה במשפט? לפני האימייל, לפני המסודר, מה אני רוצה שייצא לו מהפה? אגב, אני עושה אותו דבר על המופע שלי, על הקטעים במופע. אני, כשאני כותב אותם, אני רוצה לשאול את עצמי מה אנשים יספרו לחברים שלהם על הקטע הזה. זה היה קטע שבו הוא חיבה את כל ההוראות באולם, ושמענו את הדופק של הבן אדם. וואו, אוקיי, זה מגניב. כן. כאילו, הוא לא יזכור בדיוק איך גיליתי ומה עשיתי ומה זה, הוא יזכור את ה-overall, כן? זה הקטע שהוא עשה עם זה שהוא הפך, הוא הופך את המילה וזה נהיה מספרים. וואי, זה מטורף. אני זוכר מה הוא בחר והוא חישב והוא אמר מילה, אבל בסוף הוא הפך את זה וזה נהיה מספרים. כן. כאילו, הם זוכרים נקודה.
כן. אוקיי, אוקיי. אני רוצה... אמרת WA, רק תן לי בשנייה מה זה N ו-D. אה, כן, כן. נרטיב N אמרנו זה נרטיב. N ו-D זה disbelief. אז זה גם לגמרי זה. אז זה Pension of disbelief. אוקיי. זה בעצם היכולת שלנו לדעת איך אנחנו עוזרים לאדם שמולנו, לשנייה להשהות את כל ההתנגדויות שלו, את כל החסמים שלו, את כל האנטי שהוא מביא לשיחה, ולכולנו יש אנטי. לא שומרים על האגו שלנו, לכולם יש אגו גדול יותר או קטן יותר, אבל לכולם קיים האגו. יש לנו גם איזשהו disbelief, כאילו איזשהו חוסר אמונה או ציניות לפעמים גם, ברמות משתנות. כן. אבל זה בסדר, לאנשים יש התנגדויות, זה טבעי. אז אנחנו צריכים להבין איך אנחנו עוזרים לאדם שמולנו לשחרר את ה-disbelief הזה, וזה גם כמובן מתקשר לנרטיב. אם הנרטיב שאנחנו מעבירים הולם את הנרטיב שהאדם שמולנו מחזיק בו, יהיה לנו יותר קל לעזור לו לשחרר את ההתנגדויות שלו. אוקיי, to suspend his disbelief. זה כמו שמספרים על סטיב ג'ובס, שאומרים, כאילו הייתה לו, הוא היה יודע לייצר בועת מציאות לעובדים שלהם, לעובדים שלו,
לעזור להם להרגיש שהם יכולים לעשות משהו שאם היו שואלים אותם מחוץ, עכשיו שהם נמצאים איתו בחדר, אז הם אומרים, מה פתאום, בחיים לא נוכל לעשות את זה. אבל הוא היה שם, איך שהוא מכניס אותם לסרט הזה, והם היו אומרים, אוקיי, אני יכול. ואז הם היו מנסים, משהו שהם לא היו מעיזים לנסות אחרת. כן. אז האמת שאני נורא מאוד אוהב את העולם הזה, של מאחורי הקלעים של קסמים. אני אפילו יותר תשוקתי לגבי הצד של הקוסם או המנטליסט מאשר הצד של הקהל. הרבה קוסמים יגידו, אני נמצא בתחום בשביל המחיאות כפיים, או בשביל לראות איזה חיוכים של אנשים, או בשביל התחושה שזה גורם להם להרגיש, לא אכפת לי מזה כבר. כאילו, זה לא נעים להגיד, אבל זו המציאות. כאילו, עשיתי המון המון קסמים בחיי, ואני כבר יודע שהסתיים הקסם, והוא ימחא כפיים, והוא ייהנה, ויגיד איך עשית את זה, ווואו. וזה אולי נשמע קצת יהיר מצידי, אני יודע, אני שומע את עצמי אומר את זה. לא, זה לא יהיר, זה מתקדם. מה שאותי מסקרן,
זה להבין איך יכול להיות שהמכונה הכי מתקדמת על פני כדור הארץ, המוח שנמצא, החומר המוזר הזה שיש לנו בין האוזניים, שהוא כל כך מתקדם, ואנחנו עוד לא יודעים להסביר אותו. אנחנו עוד לא קרובים לדעת איך להסביר אותו. והוא יצר את כל ההתקדמות הטכנולוגית והמדעית והתרבות והכול. איך הוא so easy to fold? איך בכזו קלות אפשר עם טריק פשוט להפיל אותו, כן? למצוא את החולשות שלו ולשקר אותו. אז תגיד, אתה הולך לספר לי כבר איך גרמת לבחור במילה או לא? עוד מעט, עוד מעט אני אספר את זה. כי לפני זה אני אספר שהצד הזה, של המאחורי הקלעים של קסמים, הוא בעיניי הרבה יותר מעניין. ואני מנסה בהופעות לפעמים קצת לקחת את הקהל לצד שלי ולהראות להם את המאחורי הקלעים של הקסם. עכשיו יש בזה עניין מורכב, כי באיזשהו מקום הקהל מאבד את התמימות.
כן, אתה פותח את הווילון של הקוסם מארץ עוץ. כן, וזה כאילו נורא נורא מסקרן, וזה מה שאנשים הכי אוהבים לראות והכי צמאים לגלות, גם כי זה מגניב, וגם כמו שאנחנו מבינים, לפסיכולוגיה של קסמים יש הרבה משמעות גם מחוץ לעולם הקסמים. כן. אבל זה גם הורס את החוויה קצת. כן, כי אמרת שאני צריך לעשות את הסספנשן, ואתה לא נותן לי לעשות את הסספנשן. בדיוק. אז אני רוצה לתת לך עוד מתנה. יאללה. למרות שבהתחלה סיפרתי לך איך עשיתי את הקטע עם המילה בוס, שגיליתי שזה שלוש אותיות, בהתחלה לפי התגובה הקצרה שלך וטעות באמצע, ואז הבנתי שזה שלוש ולה בלה בלה, ואת ההצלבת מילים הזאת, שיקרתי. זה לא באמת עבד ככה. אוקיי. ואני נותן לך את זה כמתן. תודה על הווידוי, אבל מה קורה? לא, לא. הסיבה ששיקרתי זה כדי לשמור עליך. אוקיי. זה כדי לתת לך תחושה שאתה מבין מה קורה,
למרות שזה לא באמת עבד ככה בכלל. אז איך זה עבד? אני עכשיו מחזיר לך את תחושות הקסם. אוקיי. ואני מראה לך איך זה באמת עבד. למעשה לא יכולת לבחור אף מילה אחרת חוץ מהמילה בוס. מה? לא יכול להיות. יכול להיות. יכול להיות. למעשה, שתלתי כל מיני רמזים בשיחה המקדימה שלנו, שגרמו לך להגיע למילה בוס. אתה רוצה לספר לי? כן, קודם כל אני לובש חליפה של המותג בוס. נכון. אז זה כבר היה מול היליים שלך, כן? אין לי שום תווית אחרת עם טקסט עליי. אתה יודע מה קרה? אני שנייה אחרי שבחרתי את המילה בוס, קלטתי שיש את התווית של הבוס שלך. כנראה, אגב, כנראה קלטתי גם הרבה לפני. כן. אבל שנייה אחרי קלטתי את הבוס והייתה לי צמרמורת כזאת של אמרתי, זה לא יכול להיות אוקיי. לפני שבחרנו את זה אפילו, הייתה לנו שיחה קצרה על מי שולט במי, מי מנהל את מי. אני כבר הכנסתי את הקונטקסט הזה של בוס, של של שליטה, של מי, זאת אומרת, הכנסתי לשיחה את הרעיון של בוס.
אמרתי מי שולט על מי נכון? ועוד לפני זה הבאתי לך בקבוק יין. נכון. תסתכל עליו רגע. אמרתי לך זה סלקטד ווינרי יש שם איזה מדבקה סלקטד ווינרי. כרם שבוע. כן, כרם שבוע והראתי לך שזה סלקטד ווינרי עם ברקוד כזה אתה רואה את הברקוד? כן. אתה רואה שכתוב שם 012? כמו מה 012 הזה נראה? כמו איזה מילה. אה זה? נראה כמו בוס. נראה כמו בוס. יו. הסתכלת על זה אבל לא... איפה אפשר לראות את זה? הסתכלת על המדבקה אבל לא שמת לב. המדבקה זו המדבקה שאני הצבתי. כן, הQR הזה הוא לא של סלקטד ווינרי. נכון, זה לא הגופן, זה לא הפונט. לא, הQR הקוד זה מוביל לאתר שלי בכלל. כן? אוי גאד. זה סתם שמתי שם כדי לגרום לך לראות את המילה הזאת בכמה שיותר מקומות והקשרים וסיטואציות שונות כדי שלא תהיה לך שום אפשרות אחרת חוץ מלבחור בוס. עכשיו זה בעיניי הוכחה מדהימה, מדהימה לאיך המוח שלנו עובד. שמע, אמרת,
איך קראת לזה? לשבור הנחה מוקדמת. עכשיו כשיש מילה שחוזרות על עצמה שוב ושוב ושוב, זה נהיה בעל משמעות עבורך. אז דיברת בהתחלה על איך בינה מלאכותית באמת מטשטשת את הגבול בין מה מרגיש אמיתי למה מרגיש לא אמיתי, ועד כמה אנחנו באמת מאמינים ל-fake news, או שומעים איזשהו קול, או אפילו היום רואים סרטון ולא יודעים האם הוא אמיתי או לא. כן. אז אני נורא חששתי באמת יום אחד שבינה מלאכותית תיקח את העבודה שלי גם, וא' הבנתי שהיא לא יכולה, כי אם בינה מלאכותית תהיה מנטליסטית לחלוטין ותעשה מופע משלה במירכאות, זה לא יהיה מדהים. כי זה שהמחשב יכול לעשות את זה, זה לא מדהים, זה לא שובר הנחת יסוד. נכון. זה מדהים רק כי בן אדם מסוגל לעשות את זה, כי לבן אדם זה בלתי אפשרי. זה מגניב אותנו כי זה בלתי אפשרי לבן אדם, והוא מסוגל למרות זאת. אבל שיחקתי עם הרעיון הזה של לקחת את המודלים שאני עובד איתם, וללמד סוכן של ChatGPT, כלומר GPT's,
את המודל הזה. וגם העליתי לו ל-Knowledge שלו כל מיני מהעקרונות המפעילים שאני עובד איתם, וזה עובד די טוב. אז אם בא לך אפשר שנרית את זה רגע פה, אפילו עם סאונד, ואז נוכל לשמוע את המודל מדבר איתך. יאללה. והוא יקרא לך את המחשבות, בוא ננסה. מה? כן. הוא יקרא לי את המחשבות. ננסה משהו קליל. יאללה, יאללה, יאללה, יאללה. משהו קליל. יאללה. בוא נעשה משהו כזה. Oh my god. אני פותח איתו שיחה. תזכור שאנחנו עושים conversation מאוד אז בתשובות שלך אל תעשה פאוזות, כי כשאתה עושה פאוזה בדיבור שלך אז הוא מפסיק את זה והוא מתייחס. כשאני עונה לענות ברצף. אוקיי. מגניב. היי לך, אני נמצא פה עם ליאור פרנקל. אתה ה-Digital Deviner, המודל GPT שלי, ואני מבקש שתקרא לליאור את המחשבות.
אתה יכול לעשות את זה? שלום, לאו. ברור שאני יכול לקרוא את המחשבות שלך, אבל אתה תצטרך לעזור לי קצת כדי שהתהליך יהיה מעניין ומדויק. בוא נתחיל עם משהו פשוט. תחשוב על שם של סבתא שלך, סבתא מצד אמא או מצד אבא. אחרי שאתה חושב על השם, תגיד לי אם היא מצד אמא או מצד אבא. מצד אמא. זה יעזור לי להתכוונן טוב יותר. מצד אמא. מעניין לי האו, אני מתחיל להרגיש את הקשרים נרקמים בראש שלי. שם עם ניחוח משפחתי חם, אם היא מצד אמא, אז אולי השם מתחיל באות נפלט. אולי נינה? אם היא מצד אבא, אז השם שמתחיל באות שץ'. אולי שרה? האם קלטתי לשם של אחת מהן? אני... אני לא מרגיש טוב. מה, מה, מה?
מצוין ליאור. אני מתחיל להרגיש את האנרגיה מתבהרת יותר. כן, כן, כאילו, כן, קוראים לה נינה. כן, מטורף. זה הזיה. עכשיו, בוא נעשה משהו מורכב יותר משם. בוא ננסה מספר. אפשר שהבינה המלאכותית תקרא את המחשבות שלך לגבי מספר? בוא נראה מה הוא יענה על זה. ודאי, לילו. בוא נעשה את זה קצת יותר מעניין. תחשוב על מספר בעל משמעות אישית עבורך. אולי תעודת הזהות שלך. עכשיו, כדי להוסיף מימד נוסף, אני מבקש שתכתוב מספר אקראי בן תשע ספרות. מספר שאין לו קשר אישי עבורך. זה רק יעזור לי להתמקד על המחשבות הנכונות שלך. אוקיי. תגיד מספר עם תשע ספרות, מה שאתה רוצה. 601-545-306. מעולה.
המספר הזה באמת סתם כדי למקד אותנו. עכשיו, ליאור, תחשוב על המספר האמיתי בעל המשמעות האישית. המספר שאתה באמת רוצה שאני אגלה. אני מרגיש שהמספר מתחיל באחד, נכון? ואז יש שם שלוש, ושלוש. האם יכול להיות שהמספר המלא הוא שובה מ-6-8-625? נראה לי שהייתה תקלה בשידור. תקרא, תקרא את זה בקול רם. אני לא רוצה לקרוא בקול רם, כי זה היה תעודת זהות שלי. אז תדלג על חלק מהספרות, אבל זה זה? כן. זה זה? כן. פשוט לא מצליחה לקרוא את הספרות. מה? לא הבנתי. כן. כן. מה? תעשה, תעשה ככה. למה היא יודעת את תעודת הזהות שלי? זה כי בסוף יש תבניות, שהיא לא סתם אמרת את המספרים האלה. בוא נעשה ככה. האם את יכולה לגלות את המזל האסטרולוגי של ליאור? אתה יודע מה המזל שלכם? המזל האסטרולוגי של ליאור הוא גדי.
כן. גדי. בבקשה, גדי. כן. כן. אבל רגע, היא יודעת את ה... מה? יש לך... מה? אתה עם משרד הפנים? אני לא מבין למי משרד הפנים. אז אתה מבין, יש, יש, אפשר להמיר את כל הדבר הזה גם לטכנולוגיה. אוקיי, אוקיי, אוקיי. אנחנו נסיים בזאת. לפני שהבינה המלאכותית תהיה מספיק חכמה והיא תשלוט בך כדי לשלוט בי, שזה יהיה הכי מפחיד ברגע שהיא תאמן אותך לשלוט בי, כי לך אני מאמין בניגוד לה. תשמע, חביבי, אנחנו לצערי צריכים לסיים, כי בא לי להישאר פה ושיעשו עליי קסמים כל הבוקר וכל הלילה. אני חושב שהדבר העיקרי שאני אקח מהשיחה, והיא באמת, דיברנו עליה רוב השעה, זה הסיפור הזה של להבין יותר טוב איך אנחנו עובדים כדי לעזור לנו
לתקשר את הדברים שאנחנו רוצים יותר טוב. ואני רוצה לשאול אותך דבר אחרון, האם יש ערך בכן להשאיר בסוף מידה של מסתורין, או שדווקא, אתה מבין, איך אתה בוחר כמה מסתורין להשאיר בסוף עם כל הסיפור? תראה, אני בגישה שלמסתורין יש הרבה חשיבות, זאת אומרת בסוף אם הם מרגישים שהם מבינים הכל, אז יכול להיות שזה טיפה חוטא למטרה. זה נחמד ללמד משהו אחד או שניים, אבל צריך להשאיר איזשהו טעם של, אני לא מבין מה קרה שם, כי קצת כמו במוצר טכנולוגי שהוא ממש ממש טוב, שאתה לא מבין עד הסוף מה קורה שם, יש שם איזושהי הילה של מסתוריות סביב זה, אז גם בקסם אם הבנת משהו אחד בגדול עדיף שלא תבין כלום אבל בסיטואציות שלא שאלתי בגלל שאתה אמרת שאתה גם לוקח אותך אותה מאחורי הקלעים אז אני לוקח אותם אחרי הקלעים רק בסיטואציות שבהן המאחורי הקלעים הוא יותר מעניין מהקסם עצמו ויש כמה סיטואציות כאלה כשמדברים על בחירה חופשית כשמדברים על תשומת לב כשמדברים על זיכרון כשמדברים על כל הדברים האלה שיוצרים לנו את התודעה שלנו,
אז הם יותר מעניינים מהכסף עצמו, הם יותר מעניינים ממחיאות כפיים. הבנתי. טוב, חביבי, תודה רבה. אני עדיין בפליאה לגבי סבתא נינה, וזהו, אני רוצה, אני לא, אני, אני פשוט לא, אני, אני, אתה זוכר שככה גם הייתי בצעם אחרי ההופעה, שבאת ועשית לי את זה פתאום. הרבה בלבול. הרבה חוסר הבנה. הרבה, אתה יודע, כשהתואר הראשון שלי בהנצלת אלקטרוניקה, אז מתישהו נכנסתי לקראת סוף הזה, הספקתי להיות גם בקורסים שקשורים נגיד לקוונטים ולמכניקת הקוונטים וכל מיני דברים שהם, כשהם מבינים אותם הם שוברים לנו את תפיסת המציאות במובן הזה של זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות שהספין כאילו מתואם בין שני האלקטרונים כאילו בקצה השני של העולם וכל הדברים האלה. אבל עדיין,
איכשהו שם, אפילו שהייתי בפליאה מטורפת, זה לא אותו דבר כשזה עליך. אתה מבין מה אני אומר? אני מבין. זה כאילו it gets personal. זה מה הוא עשה לי שם בזה, והדבר הזה הוא מאוד מאוד קסום, יש לזה מילה טובה בעברית. לגמרי. אז תודה שחלקת איתנו קצת מהקסם. תודה שהזמנת אותי. ושנתת, אני מקווה לעוד אנשים מוטיבציה לא רק לגעת בחלק מהקסם, אלא גם באמת לחשוב כל הזמן על הסיפור הזה של זה לא מספיק לעשות עבודה טובה אם אני לא יודע איך להעביר אותה לצד השני שיש לו את הפרספקטיבה השונה, הוא נמצא במקום אחר במדבר, כמו שאמרת, הוא רואה את הדברים קצת אחרת, הוא אולי למעלה והעמק נראה לו עמוק, וזה לא משנה בכלל, אנחנו צריכים לצאת מהפרספקטיבה של עצמנו. ואם קשה לצאת, לפגוש אחרים. לפגוש פרספקטיבות אחרות זה הכלי הכי טוב כדי לאמת את עצמנו עם המציאות. לפגוש זאת אומרת
להצליב את הפרספקטיבה שלנו עם עוד אנשים לאמת אותה. בסוף הבליינד ספוץ שלי ושלך הם כנראה טיפה שונים. אז כשאני ואתה מדברים על אותו דבר אנחנו משלימים לאחד לשני את הבליינד ספוץ. זה באמת הדרך הכי טובה ויש בזה גם משהו יפה בעיניי שכאילו לבד אני נורא נורא מוגבל אבל ככל שאני פותח את עצמי לעוד אנשים ולעוד רעיונות ותפיסות וסיפורים, אני בעצם מעשיר את התפיסת העולם הפנימית שלי ומקטין את הבליינד ספוט שלי. כן. טוב, נטע, תודה רבה שבאת. תודה שהזמנת. תודה לכם חברים, כיף כרגיל לראות אתכם. סתם אנחנו אף פעם לא נפגשים בווידאו אבל הפעם יהיה גם וידאו וגם באודיו. ניפגש בשבוע הבא. ביי ביי. יהיה סוף טוב.


