קורסים
הספרים
לארגונים
פודקאסטבלוג
מיוחדים
English
פרק 304·1 באוגוסט 2023·62 דק׳

כשמשרד רה״מ מעבר לדלת | מה קורה שם? | לפתוח סתימות במדיניות הציבורית | פופקורן 304

פופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל

חתול צהוב ופרוותי מציץ מעל הנגן בעיניים גדולות
00:0001:02:08

להאזנה גם ב:באפליקציה שלנו (חינם)YouTubeSpotifyApple

עדי טאיטו סיכמה 12 שנים בשירות המדינה, עשר מהן במשרד ראש הממשלה, שם עסקה בעיקר בפתרון בעיות של מדיניות ציבורית וקידמה החלטות ממשלה. דיברנו על מה עושים בפועל במשרד ראש הממשלה, איך נולדת החלטת ממשלה, איך היא הגיעה לשם כסטודנטית, ולמה היא נשארת אופטימית.

בפרק הזה

  • לדברי עדי, "לפתוח סתימות" זה כמו להיות אינסטלטור של מדיניות ציבורית: קודם מגדירים נכון מה הבעיה, ורק אחר כך בוחרים פתרון
  • אחריות שיורית: נושאים שאין להם משרד אחראי ברור, ולכן הם מגיעים למשרד ראש הממשלה, שרואה את התמונה לרוחב ולא רק מזווית של משרד אחד
  • לפי עדי, לפני שהחלטת ממשלה מגיעה לשרים, היא עוברת עבודה מקצועית ותיאום עם המשרדים ועם אגף התקציבים, ובסוף השרים מצביעים
  • היא הגיעה למשרד ראש הממשלה כסטודנטית אחרי ששלחה קורות חיים למשרות בלי מכרז, ומנהלת לשכה התקשרה אליה שלוש פעמים
  • גם אחרי שהלב נשבר מדברים שלא התקדמו, עדי לא נהייתה צינית, ומבקשת שלא יתייאשו מהמערכת

על הפרק

מה עושים באמת במשרד ראש הממשלה? איך מגיעים לעבוד שם? איך מתקבלות החלטות ממשלה? איך זה לעבוד בשירות הציבורי? האם העבודה במשרדי רוה״מ זה יותר כמו ״הבית הלבן״ או ״בית הקלפים״? והאם באמת משנה מי ראש הממשלה?

לצערי, לרובנו אין הרבה אמון במוסדות המדינה. אנחנו לא מבינים אם הם באמת משרתים אותנו או משרתים אינטרסים אחרים. אז הזמנתי את עדי טאיטו, שמסכמת 12 שנים בשירות המדינה, ועשור מתוכן במשרד רה"מ, שתגביר לנו את השקיפות.

עדי מספרת שלרוב פתחה סתימות במשרד, קצת כמו שרברב - אבל של מדיניות ציבורית. אז על איזה סתימות בדיוק היא מדברת, ולמה למרות הכל - היא אופטימית? תקשיבו ותגלו

ציטוטים מהפרק

זה קצת כמו להיות אינסטלטור, אבל של מדיניות ציבורית.

האורח.ת ·

בממשלה הרגשתי שאני שייכת, שזה המקום שלי, שאני עושה, שאני בדיוק בנוכחות המלאה של מה שאני יודעת לעשות ועושה אותו טוב.

האורח.ת ·

אני רוצה להגיד שהמערכת מורכבת, ושצריך לדעת להחזיק את המורכבות שלה, ושלא להתייאש, כי היא עושה דברים מהממים, ויש בה אנשים סופר מוכשרים ומצליחים

האורח.ת ·

שאלות ותשובות מהפרק

מה זה אומר "לפתוח סתימות" במשרד ראש הממשלה?
עדי טאיטו מספרת בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, שהעבודה שלה דומה לעבודת אינסטלטור של מדיניות ציבורית. לדבריה, זה אומר להגדיר נכון את הבעיה, לבחון חלופות ולבסס אותן על מחקר, ולא לקפוץ ישר לפתרון.
מה זו אחריות שיורית?
לפי עדי, אלה נושאים שנופלים בין הכיסאות ואין להם משרד אחראי ברור. משרד ראש הממשלה רואה את כל השיקולים לרוחב, ולכן הם מגיעים אליו כשצריך הכרעה.
איך נולדת החלטת ממשלה?
עדי מספרת שההצעה מתגבשת קודם ברמה המקצועית בתוך הגוף שיזם אותה, ועוברת תיאום עם המשרדים הרלוונטיים ועם אגף התקציבים. אחר כך היא עולה לישיבת הממשלה, שם השרים מצביעים בעד או נגד.
איך עדי הגיעה לעבוד במשרד ראש הממשלה?
עדי מספרת שכסטודנטית לתואר ראשון במדע המדינה שלחה קורות חיים למשרות שלא דרשו מכרז. מנהלת לשכה במשרד התקשרה אליה שלוש פעמים, ובסוף הזמינה אותה לראיון. בהתחלה עבדה שנתיים כמזכירה בלשכת המנכ״ל.
איזו טכנולוגיה חסרה לממשלה לדברי עדי?
עדי אומרת שהייתה שמחה לכלי שמודד אם החלטות ממשלה באמת עבדו, ולא רק אם התקציב עבר. לדבריה, חסר לממשלה החלק האחרון של לולאת הלמידה: לדעת אם ההחלטה הייתה אפקטיבית ולהשוות בין דרכי יישום.

מי ומה הוזכרו בפרק

חברות וארגונים
מערך הסייבר הלאומי · אגף התקציבים · משרד האנרגיה · רשות מקרקעי ישראל · משרד החקלאות · משרד להגנת הסביבה · האוניברסיטה העברית
התמלול המלאתמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות

היי, ברוכים הבאים לעוד פרק בפופקורן, כאן ליאור פרנקל, אנחנו בפודקאסט שעוזר לכם לעשות אדפטיישן לעולם החדש, להסתגל לשינויים שעוברים עלינו בכל כיוון ולנסות להבין את העולם החדש הזה יותר לעומק. והיום אנחנו ננסה להבין מה עושים בכלל במשרד ראש הממשלה. אני יודע שלפעמים יש ביטוי שנקרא משרד ראש הממשלה, שמתייחס לאיזשהי משהו כזה סודי וחשאי, אנחנו לא מדברים על זה, אנחנו מדברים על אשכרה משרד ראש הממשלה, איפה שראש הממשלה, נגיד, בנימין נתניהו יושב, ונבין מה קורה שם באמת, מה עושים שם כל היום. נלמד על כל מיני דברים מגניבים, כמו מה זה אחריות שיורית, שזה אומר מה עושים כשיש כל מיני בעיות במדינה שלא מתאימות בדיוק לאף תיק או אף שר, ולכן איכשהו הן מתרכזות, מישהו צריך לטפל בהן, וזה בדרך כלל משרד ראש הממשלה. וגם בגלל שיש סט בעיות כל כך רחב שמשרד ראש הממשלה צריך להתעסק איתן, איך מי שעובד במשרד, כמו האורחת שלנו, שתכף אני אציג,

אמור לדעת להתעסק בכל כך הרבה דברים. הוא אמור להיות קולבויניק, הוא אמור להיות מומחה, הוא אמור להיות גם וגם, איך בדיוק עושים את זה? אני גם רוצה לשמוע ממנה איך זה להתעסק בדברים כל כך חשובים, עם כל כך הרבה אחריות, יכולה לעשות שם או עשתה שם כל מיני דברים שמשפיעים עליי, עליכם, המאזינים, נוכל לבוא אליה בתלונות. איך משחקים בהחלטות שקובעות תקציבים לפעמים של עשרות מיליונים או יותר? איך לוקחים החלטות ממשלה? איך מתזזים בין הפוליטיקה ומה שהיא רוצה לבין לעשות את הדבר הנכון? בקיצור, נרצה לשמוע קצת יותר, כדי להגביר את השקיפות, מה עושים שם במקום הזה, שלרובנו, לצערי, אין בו יותר מידי אמון ואנחנו רוצים באמת לדעת מה יש בו כדי להבין את התמונה המורכבת. ואולי גם ננסה לסחוט ממנה קצת רכילות, האם מה שהיא ראתה במשרדי ראש הממשלה יותר דומה לבית הלבן, או יותר דומה לבית הקלפים? אז בשביל זה הבאנו היום את עדי טייטו,

שבדיוק עכשיו מסכמת 12 שנים בשירות המדינה, עשר מתוכן במשרד ראש הממשלה, וכששואלים אותה מה היא עשתה בממשלה, היא אומרת, פתחתי סתימות. ננסה להבין למה היא מתכוונת, סתימות של מדיניות ציבורית. היא כתבה וקידמה בעצמה מעל 30 החלטות ממשלה, וגם כמה חוקים בהיקפים של מיליארדי שקלים, משיקום עוטף עזה אחרי צוק איתן, והגנת סייבר על תעופה אזרחית, ופיתוח חקלאות ברמת הגולן. תפקידה האחרון הייתה יועצת לשרת האנרגיה. בקיצור, היא תעזור לנו להבין מה קורה שם, ואנחנו ננסה להבין גם ולשמוע ממנה, האם טכנולוגיה נכנסה למקום הזה, האם הממשלה גם הולכת לעולם החדש, האם משרדי הממשלה הם מדגדגים בדברים האלה, או שהם תקועים 70 שנה מאחורה. דקה של חסות, מוזיקה, ומתחילים בעוד דקה.

אז אנחנו אחרי הבחירות האחרונות, וככה אני לראשונה בכלל הופכת להיות בפוזיציה של אופוזיציה, ולא חלק מהרשות המבצעת. ואיך נאמר, פחות אהבתי את הרעיון, זאת אומרת, זה ביאס אותי. וכשאני מתבאסת, מאוד רואים עליי, זה ניכר. וככה הסתובבתי בכנסת עם אחת החברות הטובות שלי בצוות, והיא ככה ניסתה לעודד אותי, ואמרה לי, מה קרה? למה את עצובה? מה את רוצה, שנחזור לממשלה, שתעבדי עם אחד השרים החדשים? מה זה? ואני ככה צוחקת, ותוך כדי שאנחנו הולכות במסדרון, היא פתאום דופקת על אחד החדרים של אחד החברי כנסת, לדעתי זה אחד החאקים החרדים, וככה היא כאילו ממש כזה, אתה יודע, כמו הדברים שהיינו עושים כשהיינו ילדים, מצלצלים ובורחים. רק מה, באמת, מאית השנייה אחרי שהיא דפקה על הדלת, בדיוק מישהו בא לפתוח. עכשיו, מרוב הסטרס, שאני אפילו לא יודעת למה היינו כל כך בלחץ, התחלנו לרוץ, רצנו בטירוף,

ואני הבאתי נפילה מהמפוארות שידע העולם. רגע, אני לא מבין, היא עשתה את זה כמעשה שובבות? כן, לגמרי, לגמרי. עכשיו, מה זה נפילה מפוארת? אני אומרת לך, נעלי הכאב התעופפו באוויר. חד כאילו בעני והחברה. משהו כאילו, באמת, מפואר, התרסקתי על הרצפה, היא כמובן לא שמה לב, ממשיכה לרוץ, כאילו, השאירה אותי מאחורה, היי טו דריי, ואתה יודע, גם ההשפלה, גם הכאב פיזית, וגם אני, כאילו, איך שהתאפסתי על החיים, ישר, אתה יודע, הסתכלתי על הצדדים לראות איזה מצלמה קלטה את זה, כי הרי הכנסת וזה הכל מבוצע. ומישהו יצא מהדלת? אז שלא הספקתי לראות, כאילו, מרוב הלחץ רצתי קדימה, נעלי הכאב עפו באוויר, פשוט התרסקתי על הרצפה, וזה היה ביום שני בכנסת, למי שמכיר, זה יום, אי אפשר לזוז מרובשי הקול עמור, זאת אומרת, זה לא איזה בקטנה, אתה נופל, אף אחד לא רואה את ה... כולם עוד מתרגשים. כן. זה היה אחד המביכים. טוב, את איזה את הרבה מאוד שנים, כאילו, רוב הקריירה שלך עד שם, נכון? כן, רוב הקריירה שלי אני שם, את האמת, אני ממש מסיימת בימים,

כאילו, האלה את העבודה בשירות המדינה, ובאמת ככה, אני מחפש את הדבר הבא, אבל כן, רוב העולם שלי והקריירה שלי, לצורך העניין, היא בשירות הציבורי. איך לעבוד בשירות הציבורי? וואי, מהמם. כמו שמספרים? אני לא יודעת מה מספרים בשבילי. אני גם לא. מה את חושבת שמספרים? בשבילי זאת הגשמת חלום, זאת הייתה הגשמת חלום. אני יום-יום הרגשתי שאני חי את החלום שלי, שאני ממש נמצאת באזורים שבהם הכי רציתי להיות בהם, במקומות שהם הכי משפיעים, שהם הכי משמעותיים, שהם הכי גדולים, זאת אומרת, כל דבר קטן הוא משנה עולמות, והייתי בזה גם בחדוות עשייה מאוד גדולה, וגם באיזושהי יראה, שכאילו, אתה יודע. תגידי, נקפוץ רגע לבשר של ה... מה עושים שם? מה זה אומר פתחת סתימות? אז אני אגיד שזה כמו, זה קצת כמו להיות אינסטלטור, אבל של מדיניות ציבורית. זאת אומרת, בסוף אני, מה שנקרא, המיליה שלי, הדיסציפלינה שממנה אני מגיעה, זה מדיניות ציבורית.

זה מה שלמדתי, זה מה שאני מתעסקת בו. מה זה אומר בדוגמה? זה בעצם אומר לפתור בעיות של מדיניות, זה קודם כול להבין, להגדיר נכון מה הבעיה. אתה יודע, הרבה פעמים ישר הולכים לפתרון, ואז מסרטטים... נני לי דוגמה, אני לא מבין על מה מדובר. מה זה מדיניות? למשל, איך אנחנו מקדמים הגנת סייבר בגופים אזרחיים? היום יש גופים שהם לא מחויבים, מה שנקרא, להגן על עצמם, או שהם עושים את זה כי הם רוצים, כי כדאי, כי אנחנו היום במקום שכבר, מה שנקרא, זה אירוע שצריך להתייחס אליו, אבל הם לא מחויבים, אין להם רגולציה מחייבת. מה, זה קופת חולים? לא, לא קופת חולים, אבל נגיד חברות אזרחיות, המכולת בזה. לא חייבת, אוקיי? לא חייבת. כן. אז איך אנחנו גורמים להם להבין שזה דבר חשוב, שזה דבר שצריך להתייחס אליו, שזה דבר שאולי צריך להשקיע בו כסף, אבל לאו דווקא כסף ממשלתי? זאת אומרת, איך אנחנו פותרים, למשל, את הבעיה הזאת, איך אנחנו פותרים בעיה של תעסוקה באזורים שיש בהם בפריפריה,

שאין תעסוקה או שמקורות התעסוקה הם מסוימים? איך אנחנו מגדילים את התעסוקה? האם אנחנו קודם כל מייצרים מנועי צמיחה כלכליים ומביאים מקומות תעסוקה, ואז בונים על זה שזה יביא גם מה שנקרא דמוגרפיה, גידול דמוגרפי, או הפוך, קודם כל מביאים את האנשים בסבסוד, בהטבות מס וזה, ואחר כך נותנים להם את המעטפת. מה יותר נכון? אז כאילו, אם אני מנסה לצייר את זה, יש את, נגיד, את מדינת ישראל, ויש בתוכה את הקפיטליזם, שזה חברות, לא משנה אם הן קטנות, בינוניות, גדולות ואינדיבידואלים, שהם מנסים להתחלקל בכבוד ולעשות כסף, יותר או פחות, והם דואגים למה שהוא קשור לאינטרס העסקי שלהם. ויש גם עמותות שרוצות לעשות טוב, ואת אומרת, כאילו יש עוד מלא דברים שצריך להתעסק בהם, ואין מי שיתעסק בהם והממשלה כאילו אמורה להתעסק בהם. אבל נשמע לי שהיה אפשר לשים בתוך הסל הזה אלף ואחד דברים.

אז מי מחליט במה מתעסקים? מי מחליט שהגנת סייבר על גופים אזרחיים זה נושא חשוב בכלל? אז תראה, קודם כול, זה תהליך מן הסתם. זאת אומרת, זה לא משהו שהממשלה מחליטה שהיא עושה ביום אחד. יש גם מן הסתם תהליכים שקורים בעולם, אנחנו בסוף איזשהו כפר גלובלי ואנחנו מתייחסים לזה. אז א', יש דברים, שצרכים שעולים מתוך המדינה עצמה ובעיות שאנחנו יודעים לזהות אותן, למשל, כל מה שקורה לצורך העניין בעוטף עזה, אתה יודע, לא צריך להיות גאון הדור בשביל להבין שכדי לשמר את החבל לארץ הזה וכדי לדאוג שהוא ישגשג, אז צריך לדאוג לו, כי יש לו קשיים מסוימים שהם לא במקומות אחרים. אבל למשל, נגיד, הגנת סייבר זה אירוע שבאמת הממשלה נדרשה אליו. זאת אומרת, מערך הסייבר הלאומי לא היה קיים עד 2012. כן. הממשלה הקימה אותו מתוך הבנת הצורך שזה נושא שצריך לשים עליו את הספוטלייט ולקחת אותו בחשבון ולהתעסק בו, אז... אבל בסוף אתם מוגבלים במשאבים, יש מספר אנשים ומספר מוחות ומספר תקציבים, ואיך מחליטים מה סדר היום? מי עושה את הרשימה מ-1 עד 20? במה אנחנו מתעסקים?

אז כשאתה אומר במה אנחנו מתעסקים, השאלה למי אתה מתכוון. כי יש הרבה משרדי ממשלה, ולכל אחד יש גם את הסמכויות שלו. כן. ומאוד ברור שמשרד החינוך עוסק בחינוך ובפדגוגיה חינוכית ובזה, ומשרד הרווחה עוסק בשירותים חברתיים, ומשרד הכלכלה במקומות תעסוקה. זאת אומרת, יש חלוקה בגדול די ברורה. אם אני מבינה לאן, מה אתה שואל אותי לגבי משרד ראש הממשלה, למה הוא מתעסק בדברים שהוא מתעסק שהוא לאו דווקא, כן. זאת אומרת, הסמכות שלו, אז אני אתאר לך את זה בצורה מה שנקרא אנלוגית, אוקיי? הרבה מאוד פעמים יש נושא או סוגיה מסוימת, שאו שהוא רלוונטי להמון משרדים, אוקיי? ויש לו מה שנקרא הרבה מאוד אמא ואבא, מכל מיני כיוונים, אבל כל אחד רואה אזור מאוד מאוד צר של הפעילות. ומשרד רוהם, כמשרד רוהם, רואה רוחב, הוא רואה את כל השיקולים, הוא רואה גם את שיקולי הרווחה וגם את שיקולי התעסוקה וגם את שיקולי הכלכלה, הוא רואה את הכל, הוא לא מסתכל סיילה, הוא כאילו רואה רחב. כן. זה דבר אחד. ודבר שני, הפוך.

מתי שיש לך איזשהו נושא שאין לו אבא ואמא, זאת אומרת, הוא נופל בין הכיסאות, הוא לא שם, והוא לא שם, והוא לא פה. מה למשל? למשל, אני יכולה לתת דוגמה, למשל, פעם אחת נדרשנו לעסוק באיזשהו נושא, אומנם מאוד מאוד נקודתי, אבל כאילו לא היה לו איזה אבא ואימא שעסק במאוימים פלסטינים על רקע שהוא לא שיתוף פעולה עם ישראל. על רקע איומים אחרים, כבוד המשפחה, נטייה מינית, וואטאבר. כן. סוגיה שכאילו, אף אחד לא ידע כאילו בדיוק להגיד מה ממו. כן. אז נדרשנו לסוגיה, זה הגיע למשרד ראויין ו... ולזה קוראים אחריות שיעורית, נכון? כן. זה... וכל הנושאים האלה שאין להם אבא. ששוב, שאור נדרשת בהם הכרעה, וראיית רוחב, וצריך כאילו מישהו שיגיד זה פה וזה שם. או דברים שאלה הם ככה מסתובבים באוויר, או נופלים בין הכיסאות, והם מאוד מאוד, מה שנקרא, טיפה יותר אמורפים, ואז לשם נכנסים. ובאופן כללי, משרד ראש הממשלה יכול בתכלס להיות מעורב בכל מה שהוא רוצה,

מכוח הכוח שלו. מה, יש אינסוף אנשים וכסף להתעסק בכל הנושאים? זה לא ש... זה ברור שיש מגבלות של כסף וכוח אדם וכולי, אבל מבחינת העניין, זה לא ש... אה, אין תחום שאסור לו להתעסק בו, את מתכוונת. שוב, אין רצון להיכנס למה שאין צורך, בסדר? אבל אם נגיד עכשיו יש, לא יודעת מה, משבר המורים, הסכמי השכר עם הזה, אתה יודע, זה לא אירוע שהוא בהכרח משרד ראש הממשלה, אבל הרבה פעמים, בגלל החשיבות הציבורית, ובגלל המשמעויות המשקיות, ובגלל, שוב, היכולת לראות רוחב, זה לצורך העניין מאפשר את הכניסה והעיסוק של הנושא. אוקיי, אבל לא קיבלתי תשובה. מי מחליט מה ה-20 דברים שיש שם, ומה ה-200 דברים שלא נותן? אז זה מאוד מאוד, זה, זה, אז זה מאוד מאוד, זה מאוד מורכב. זה גם יכול להיות, אה, פועל יוצא של הסכמים קואליציוניים של הממשלה, במה היא רוצה לעסוק. קווי היסוד שלה, במה היא עכשיו, לכל ממשלה שמה שנקרא מושבת, יש לה קווי יסוד, הם מפורסמים באתר האינטרנט של הכנסת, לדעתי, אפשר לראות מה קווי היסוד, במה היא עוסקת. זה יכול להיות מיהדות התפוצות, דרך יוקר מחיה, חינוך,

זאת אומרת, הרבה מאוד נושאים שמה שנקרא הם הדגלים, הם לאורם אנחנו הולכים. עכשיו, אחר כך כל שר נכנס למשרד שלו, וגם מכיר את הפעילות והעשייה, ומה יש, ומה אין, ואיפה הבעיות, ומה החסמים, ואיך פותרים, ומגבלות תקציב, וכוח אדם, ואתה יודע, מתחילים קצת לסדר את העוגה. כן. ואוקיי, אז אחד, זה הקווי יסוד של הממשלה, אבל בכמה שנים האחרונות הושבעו איזה שש ממשלות, או אני כבר לא זוכר, אני כבר לא יודע לספור, נכון? כן. אז כל חודשיים, שלושה, שינו לכם את הרשימה של ה-20 דברים האלה? תראה, בגדול זה דברים שהם די חוזרים על עצמם, זאת אומרת, בסוף, יוקר מחיה זה משהו שמלווה אותנו תקופה מאוד מאוד ארוכה. הרצון, למשל, להכניס טכנולוגיות ולתת הרבה ביטוי לטכנולוגיות חדשות, ולאיי-איי, ולקדם כוח אדם בהייטק, זה גם נושא שמלווה הרבה. כן. שוב, הנושאים כנושאים, הם לא מאוד חדשים, הם די, מה שנקרא, יכולים לחזור עצמם בתצורה כזאת או אחרת. אני חושבת שמה שמשתנה,

זה האופן שבו רוצים לפתור את הבעיה, אפרופו מדיניות ציבורית. זאת אומרת, איך ניגשים אליה? מה יותר דחוף? אז בואי ניקח דוגמה, כדי שאני אבין מה זאת אומרת האופן של ה... למשל, תראה, למשל, אתן דוגמה, שוב, מתחום הסייבר, אבל זה סתם כאילו... אנחנו בזמנו במערך הסייבר רצו לקדם את קריית הסייבר בבאר שבע. שוב, גם מתוך ראייה ציונית אמיתית לקדם את אזור באר שבע כפריפריה, וגם חשבו שזה הדבר הנכון והאסטרטגי לעשות איפה שיש אוניברסיטה ובית חולים וצה״ל יורד דרומה וכולי, לעשות איזשהו hub סייבר. ואחר כך נשאלת השאלה, איך אנחנו גורמים לחברות סייבר לבוא לבאר שבע אל מול התחרות שיש לנו בתל אביב? אוקיי? זאת אומרת, באיזה אופן? זאת אומרת, בכלל, הנקודה הזאת של הבעיה היא לבנות את מערך הסייבר, ועכשיו לבנות קריית סייבר בבאר שבע זה כבר גישה אחת, נכון? זו גם יכלה להיות גישה אחרת. תראה, זה לא דבר תלוי בדבר, זאת אומרת,

הבנייה של מערך הסייבר כגוף מטה שבונה אסטרטגיה וכולי, זה דבר אחד. מתוך זה יצאה איזושהי הבנה שאפשר לקדם פעילות סייבר ערכית וטובה, באזור למשל כמו באר שבע, כי אנחנו מצאנו במחקרים כאלה ואחרים שיש משמעות לצפיפות פיזית של מקום, אוקיי? ואמרנו, אוקיי, יש פה אוניברסיטת בן-גוריון, ויש פה את הבית חוליים, וצהל יורד דרומה, ובואו רגע נעשה משהו חכם עם ההתכנסות של הדברים האלה ברמה הפיזית. אז זה, אתה יודע, זה נגיד בא מהעולם שאנחנו רוצים לקדם הגנת סייבר באופן כללי, ואת משק, ואת כלכלת סייבר וכולי, אז ירדנו עכשיו לאיך מקדמים את העולמות של, נגיד, באר שבע, ועכשיו איך מביאים, איך מפתחים סייבר בבאר שבע כשהוא מתחרה בתל אביב. כן, כן. איך נביא לשם מוחות, ואנשים שילמדו ואנשים שילמדו. יש כל מיני כלים לעשות את זה. אתה יכול לעשות הטבות מס לחברות, אתה יכול לסבסד שכר של עובדים, אתה יכול, יש כל מיני כלי מדיניות. יש כלי רגולציה, יש כלי כלכלה התנהגותי, יש כל מיני כלים.

יש דברים יותר, כאילו, אתה יודע, חזקים כמו חקיקה, אבל זה פחות ה... אז מה, אז מישהו אומר, בוא נקדם סייבר בבאר שבע, תעשי לי מצגת, ואז את צריכה לבוא עם חמישה רעיונות? אז קודם כל, מישהו אומר, בואו רגע, קודם כל, חוקרים את הדבר הזה, ורואים אם זה בכלל, אם זה קרה בעולם, אם אני לא טועה, אל תתפוס אותי במילה, אבל לדעתי המודל הזה של אקו-סיסטם כזה פיזי, למדנו אותו מלונדון, ואז אמרנו, אוקיי, בוא נראה, כאילו, בכלל, מה הפוטנציאל? נגיד ואנחנו עושים את הדבר הזה, כמה באמת יבואו, או כמה יכולים לבוא, ומה זה אומר, ואיך זה, יש כאילו, אתה יודע, לפני שאתה מתחיל להניע את כל הגלגלי שיניים הענקיים האלה, אתה בכלל צריך לראות התכנות, ואם אתה לא תעשה את זה, אז מישהו מהאוצר ידאג שאתה תעשה את זה. ואז מתחילים לבדוק, ויש, כן, ויש חלופות, יש את הדבר, יש, נגיד, חלופה של סבסוד שכר, יש חלופה של אה... של מיסים, יש חלופה של אה... משהו, איזשהו מתווה שהוא ככה יורד, בהתחלה אתה נותן, ואז אתה,

נגיד, נותן איזשהו, לא יודעת, מענק כלשהו, אפילו מענק מעבר, ואז אתה בונה על זה, שתהיה איזושהי סינרגיה עם חברות אחרות שם, ואז זה מה שישאיר אותם, ושפתאום אנשים יתאהבו בבאר שבע ויגידו, וואללה, מגניב פה, וכאילו, אז כן, יש לזהות את הבעיה ולתת לה חלופות, וגם מן הסתם להתבסס על מחקר, כי אנחנו לא עושים דברים עם אצבע ברוח, אז... עכשיו, את, את, מי בסוף מחליט מה יקרה? ראש הממשלה? לא, לא, דברים לא מגיעים עד כל כך, כאילו, עד למעלה, אבל כן, זה קודם כול נסגר ברמה של ההנהלה המקצועית, לצורך העניין, זה דברים שעשינו באגף מדיניות במערך הסייבר, ומן הסתם זה עבר את הסמנכ״לית שלנו, ואחר כך זה הגיע לראש המערך, ובסוף הדבר הזה, בסוף כדי להתניע אותו, הוא צריך לעבור החלטת ממשלה. כן. ובהחלטת ממשלה הזאת, הנושא הזה עולה כהחלטה לישיבת הממשלה, והשרים צריכים להצביע אם הם בעד או נגד. אז בסוף, מי שמחליט על הצעד,

מה שנקרא, מרים את האצבע ומאשר אותו, זה באמת, במקרה של החלטת ממשלה, זה השרים. אבל זה מן הסתם עובר, קודם כול, איזשהו גיהוץ לצורך העניין מקצועי, לפני שהוא מגיע. כן. ויש גם הרבה דברים שהם, כאילו, החלטות מנהליות לצורך העניין, או החלטות מנכ״ל, שהן נעצרות בדרג מקצועי, ולא מגיעות עד... נעצרות כי לא צריך שהם יקבלו את המנכ״ל. כן, כי לא צריך. כי לא צריך, כי זה בסמכות המנכ״ל. אוקיי. וכשיש עניין כזה של החלטת ממשלה הזאת, אז קודם כול, שני דברים. אחד, האם הייתה לך אי פעם תחושה כאילו, היי, מי אני בכלל? עדי, כאילו, שעוד לא יותר מדי, כאילו, שהיית ממש ממש צעירה. עוד לא יותר מדי עשיתי משהו בחיים שלי, עכשיו אני אחליט איזושהי החלטה כזאת, שאני יודעת שיכולה להשפיע, נגיד, על כל הנגב, או על להזיז מיליארדים במדינה מפה לפה, או זה, זאת אומרת, היה שם איזושהי תזמונת מתחזה, או... אני אגיד משהו לא צנוע. אוקיי. לא הייתה תזמונת, בזה לא הייתה תזמונת מתחזה. היו לי בהרבה מקומות אחרים.

באוניברסיטה, למשל, הרגשתי שכאילו התגלגלתי מאיזה משאית ואני לא קשורה לאירוע הזה, אבל בממשלה הרגשתי שאני שייכת, שזה המקום שלי, שאני עושה, שאני בדיוק בנוכחות המלאה של מה שאני יודעת לעשות ועושה אותו טוב. כמובן אבל, כן, שהייתה יראה, שוב, מאוד מאוד גדולה לדברים שעסקתי בהם, וכל פעם שנכנסתי לחדר ישיבות הממשלה, הרגשתי שאני, יש לי זכות ענקית להיות בחדר הזה בכלל, ולהביא דברים לקו הסיום, ולראות אותם שמצביעים עליהם, ואחר כך גם לעקוב אחרי היישום והביצוע שלהם. זאת אומרת, הייתי ב... יראה, זו נראה לי המילה הכי טובה, באמת יראת כבוד למשימה הזאת. זה אחריות מאוד מאוד גדולה. נכון. זה הולך איתך ללילה, לחלומות? לא לחלומות, אבל זה יושב, כן, בטח, זה יושב. זה יושב על הכתפיים. ולפעמים היו לך קטעים כאלה שפתאום קפצת בבוקר ואמרת, יואו, בעצם זה לא היה רעיון טוב.

לא ברמה כזאת, לא שקפצתי ואמרתי, יואו, עשינו טעות זה. כן, מן הסתם, תוך כדי התהליך אתה לומד, כאילו, אני לומדת שזה פחות טוב, זה יותר טוב, את זה אפשר היה לעשות טיפה יותר מדויק, את זה אולי קצת אחרת. זאת אומרת... אז מה למשל למדת? יש איזשהו שיעור כזה שאת זוכרת, שפעם היית חושבת שזה יותר אמת, והיום את חושבת שכאילו... תראה, למדתי למשל מאיזה אירוע אחרון שהיה לי בתפקיד הקודם, ש... תראה, בגלל שאני באה מרוהם, ממשרד רוהם, אז אני רגילה שדברים הם מאוד מאוד מאוד מקצועיים ומאוד מגוהצים עד הקצה. זאת אומרת, לא משאירים קצוות פתוחים. זה לא שנגיד עובדים על החלטת ממשלה, ואז מגיעים לממשלה ורואים, אהלה בבא, אהלה, מה יהיה? מי מצביע, מי לא? אין דבר כזה. הדברים מאוד מאוד מאוד מקצועיים. מה זה אומר? בפרקטיקה זה אומר שההחלטה הזאת, נגיד, החלטת ממשלה היא מתואמת. היא מתואמת עם המשרדים המקצועיים. אוקיי. היא מקובלת עליהם, היא מקובלת על אגף תקציבים. אוקיי. עושים עבודה מקצועית לפני, לא מגיעים... יש אקסל מסודר, ויש מצגות מסודרות, ויש... יש קובץ מסודר, ויש שיח מקצועי שעשינו מן הסתם לפני עם המשרדים,

ויש משא ומתן שעשינו איתם על ההערות המקצועיות שלהם. מה קיבלנו, מה לא קיבלנו. יש עבודה לפני, זה לא מגיעים ו... זה מעודד לשמוע, לפעמים בטלוויזיה זה נראה שככה זה קורה. זה נורא חשוב לי גם, כאילו, להעביר את זה פה. זאת אומרת, את המורכבות של המערכת, שהיא מהצד באמת יכולה להיראות מאוד מאוד... אה... עלה בבעלה. גם עלה בבעלה, גם פשטנית כזאת, גם בסוף כאילו, בסוף רואים כותרת מאחורה, מה שנקרא, בעומק של זה. יש עבודה מאוד מאוד מאוד מאוד משמעותית, שעושים אנשי מקצוע ופקידות מקצועית מדהימים. כן. אז הדבר הזה הוא עבודה, הוא לוקח זמן. אז מה שנקרא, מהמקום שאני באתי ממנו, מרוהם, זה מאוד מאוד ברור. זאת אומרת, עושים עבודה מקצועית מאוד עד הקצה, מאוד... אצל כל ראשי הממשלה? כן. שוב, זה פחות... את הספקת, את היית בנט, לפיד ובעיקר ביבי, נכון? נכון, נכון. אבל זה פחות האזורים של הראש, כמו הפקידות המקצועית.

בסוף הפקידות המקצועית, בטח הבחירה, היא פקידות מקצועית ברמה סופר-סופר גבוהה. והיא שורדת את המעברים של הראש הממשלה? היא שורדת, א', היא שורדת את המעברים, כי מן הסתם זה מה שנקרא תפקידי תקן, זה לא משרות אמון, אלא תפקידים מקצועיים, אוקיי, אוקיי. שנשמרים בתוך המערכת, גם כשמתחלפות הממשלות, ויש להם גם את הניסיון המצטבר, ויש להם זיכרון ארגוני, שזה סופר חשוב לדעת, כמו שאני אומרת לך, להגיד כשמסתכלים על איזושהי בעיה ומן הסתם כנראה לא בפעם הראשונה, אוקיי, אז מה עבד יותר ומה עבד פחות ואיך, אז הדברים האלה נשמרים. כן, עצרתי אותך, אז שהיית במשרד הראשון והכל היה מקצועי ומגואץ עד הסוף. כן, כן, ואז כשהגעתי, זאת אומרת, כשהייתי בכנסת, עדיין בפוזיציה של יועצת של שרת האנרגיה, כן, אבל לא במשרד ראש הממשלה, ובאתי לכנסת, זה קצת אחרת, כי כשאתה בא להעביר איזושהי חקיקה או איזשהו משהו בכנסת,

אז יש את העמדה שהממשלה מגיעה איתה, אוקיי, לוועדה, ויש עוד, קורה שם עוד דברים, זאת אומרת, זה לא... מה, איזה דברים קורים שם? יש שיח של חברה אזרחית, ויש שיח של גופים... אני חייב דוגמה כדי שאני אבין על מה את מדברת. אוקיי, למשל, איזה דוגמה, זה נורא נישה, אבל באנו עם... לא אכפת לי, נישה מצוין. נישה מצוין. בחוק ההסדרים האחרון, באנו עם איזושהי חקיקה שנגעה לנושא רידינג, בסדר? לפינוי של רידינג. רידינג? רידינג פה, בתחנה... רידינג התחנה בתל אביב? כן, כן. אוקיי. והממשלה באה עם עמדה מסוימת למה היא רוצה לעשות שם, מבחינת לוחות זמנים וכולי. איך הממשלה הייתה לה את העמדה הזאת? מאיפה העמדה הזאת הגיעה? העמדה המקצועית, שהיא גיבשה אותה לפני שהיא מגיעה לכנסת. אוקיי, שאותה עשו בצורה מקצועית. כן, אותה עשו בצורה מקצועית. הממשלה, לצורך העניין, מגיעה לדיוני כנסת, בטח להצעות חוק ממשלתיות, סגורה עם עמדה אחת. אוקיי, ועכשיו הכנסת, שנבין מה זה הכנסת, כי מיד עכשיו חשבתי שזה הכנסת, אוקיי. לא, אוקיי, נעשה רגע בריף של שלוש רשויות, או שכולם כאילו,

נראה לך איתנו על זה? לא, נשמע שצריך בריף, כי את אומרת, ואז הגעתי לכנסת, אני חשבתי שהכנסת זה... אז נעשה רגע בריף, שלוש רשויות, יש את הממשלה, רשות מבצעת, הכנסת, הרשות המחוקקת, ובית המשפט, רשות שופטת, שלושת הרשויות האלה, אנחנו מדברים בימים ככה סוערים, אבל שלוש הרשויות האלה אמורות להיות מופרדות ועם איזונים ובלמים. טפו טפו. בדיוק. כשיש מן הסתם הרבה ממשקים בין שלושתם, בעיקר בין הכנסת והממשלה, כי הקואליציה, אוקיי, הממשלה, היא מרכיבה את הכנסת, זאת אומרת, הרוב של הממשלה הוא מן הסתם מרכיב את הכנסת, את רובה לפחות, והשאר זה אופוזיציה, וזה שונה, יש את הרשות המבצעת, היא מבצעת את המדיניות, קובעת את המדיניות, נותנת שירותים וכולי. והיא כוללת את כל המשרדים המקצועיים, כמו שזה אלה שתיארת קודם. כן, משרדים מקצועיים, משרדי מטה וכולי, ויש את הכנסת שיש בה ועדות,

אוקיי? ועדת חינוך, ועדת כלכלה, ועדת כספים, ועדת, היא מורכבת, לפי מפתחות מסוימים של המפלגות השונות, מפלגות הבית, וזה מה שנקרא החלוקה הכי בסיסית שאני יכולה לתאר כזה, לידיעות מהרחוב. הצעות חוק שהממשלה מחליטה עליהן כממשלה צריכות בסוף לעבור בכנסת. זה לא משהו שרק הממשלה מחליטה, יש החלטות ממשלה שהממשלה מקבלת, ולא צריך עליהן שום אישור כנסת, ויש חקיקה ממשלתית, שהממשלה מחליטה שזה חוק ממשלתי בתמיכתה, ואז היא מעבירה אותו לכנסת, ובכנסת זה נדון בוועדה הרלוונטית. כן. אז עכשיו פינוי רידינג, הגיעה החלטת ממשלה, הגיעה עד כאן. הגיעה החקיקה הממשלתית, כן. כן, חקיקה ממשלתית, אנחנו צריכים את הכנסת. נכון, צריכים את הכנסת, באים לוועדה הרלוונטית, ובוועדה הרלוונטית יושבים גם ארגוני סביבה, ארגוני חברה אזרחית, גם חברי כנסת מהאופוזיציה,

לא היו איתנו בשיג ושיח המקצועי שאנחנו עשינו, יש להם דעה. כן. מגיעים כל מיני אנשים. והדבר הזה לימד אותי, א', שכולם רוצים להיות חלק מקבלת ההחלטות והתהליך. זאת אומרת, לאנשים אכפת. הם רוצים להיות חלק, הם רוצים להשפיע עליו, לבוא עם הדברים עד הקצה תמיד סגור, זה גם נותן תחושה... לא נעימה. לא נעימה. וגם, אתה יודע מה, לפעמים זה גם לא, לא בהכרח משרת את המטרה. כי אין את הרתימה. כי אין... אנחנו לא מצליחים לרתום אותם. גם אין את הרתימה, נכון, וגם אין שיח. אתה יודע, יש הרבה בשיח משהו שהוא מאוורר. אתה יודע, יש איזו ונטילציה כזאת. אנשים מרגישים שהם אמרו, שהם באו לידי ביטוי, שהם רלוונטיים. יש להם רעיונות טובים. נכון, נכון, לגמרי. פתאום דברים יכולים להשתנות. הדבר הזה, שהוא טיפה יותר אוורירי לצורך העניין, הוא גם סיכוי, והוא גם סיכון לצורך העניין בראיית הממשלה. לפעמים, לפעמים, אתה יודע, באים ומשהו... תוקעים.

או תוקעים, או פותחים. זאת אומרת, פתאום אומרים, רגע, סליחה, סליחה, סבבה, שאתם החלטתם את מה שהחלטתם, אבל יש פה משהו אחר, ואז אתה צריך לחזור אחורה ולהגיע עוד פעם להסכמות עם כולם. אז זה למשל משהו אחד שלמדתי. אז רגע, יש לי שאלה, כי כשאני שומע את זה, אז מה שאני הייתי לוקח מזה, זה אולי כשאנחנו מקדמים את החלטת הממשלה, לפני שאנחנו מביאים אותה לוועדה, נדבר עם ארגוני הסביבה ועם כל האנשים שאנחנו חושבים שבסופו של דבר יהיו בוועדה, כדי לקבל בהם כבר את ההערות פנימה לפני. זה בדרך כלל גם קורה. זאת אומרת, היום יש תהליכים של שיתוף ציבור, של שולחנות עגולים וכזה קול קורא, להביע את העמדות, והיום אני חושבת שבהשוואה לבעבר, חברה אזרחית באמת הרבה יותר מעורבת, וגם הממשלה והמגזר הציבורי מבינים את החשיבות שלה ומתייחסים לזה. אני כן אגיד שלפעמים, אתה יודע, יש דברים שאפשר לדוש בהם ולדון בהם בלי סוף. כן. ובסוף, הממשלה נמדדת, בניגוד לחברה אזרחית, בקבלת החלטות ובביצוע. כן. אקסיקיושן. בדיוק. ובדברים שהחברה האזרחית, מבחינתה, אפשר לדון בהם.

ואתה יודע, האויב הכי טוב של ה... כן. טוב מאוד המצוות. צריך לחתוך. אז מה למדת? כאילו להביא את זה מוכן 90 אחוז, 97 אחוז? להביא את זה מוכן, שוב, תלוי באיזה נושא. אני מאוד כנה תלוי באיזה נושא, אבל כן, להביא את זה עם פתיחות מסוימת, להביא את זה עם איזשהו מקום שגם, שמאפשר גם לאחרים לבוא לידי ביטוי ולהרגיש משמעותיים בתהליך. זה חשוב גם. כן, לגמרי, לגמרי. תגידי, במשרד ראש הממשלה בעצם יש איזשהו פער מאוד גדול בין האנשים שמסתובבים שם, שהם מאוד מאוד מאוד, את יודעת, הם בסוף ראש הממשלה וחבריו, לביניכם. לא, ויש פער בין מה שאתם עוסקים בו לבין בסוף השכר שאתם מקבלים או התנאים שלכם, זאת אומרת, את יודעת, אם אני עכשיו מנכ״ל IBM,

אני מתעסק בדברים שיכולים להשפיע על מיליארדים, ואני גם מקבל מיליונים בתור מנכ״ל IBM, אבל אצלכם יש איזשהו מין פער מאוד מאוד מאוד גדול, שאנשים שבסוף לא מקבלים שכר משוגע, טוב, רע, לא רע, אני לא יודע, אני לא אומר את זה במובן שיפוטי, אלא אני אומר בפועל, אבל ההחלטות שלהם הן עצומות. נכון. איך זה גורם לך להרגיש? סליחה? נחנקתי. איך זה גורם להרגיש? תשמע, אני... מי שבוחר במקצוע הזה, או בתחום הזה, או בזה, אני חושבת שהוא לוקח בחשבון את ההבנה שכנראה מזה הוא לא יתעשר. בסדר? זה רגע נתון. עכשיו, אתה יודע, זה שאלות שאפשר לשאול אותן כל מי שעובד במגזר הציבורי, זאת אומרת, מאחיות ומורים, כולם עושים עבודה מאוד מאוד מאוד חשובה, משמעותית,

חלקם אפילו יש להם השפעה ישירה על חיי אדם, ועדיין לא, לא יודעת, מתוג מלים כמו בהייטק או בדבר כזה. לפעמים זה מעצבן, וזה באמת פער שהוא קצת בלתי נתפס, ולפעמים אתה מבין שאתה מקבל איזשהו ערך ואיזושהי תחושה שלא הייתי מקבלת אותה, אני חושבת בשום מקום. זאת אומרת, בסוף האדוות של השינוי וההשפעה הן כל כך גדולות. את יכולה כאילו להסתובב במדינה ולראות כל מיני דברים ולהגיד, היי, אני הייתי מעורבת. כן? כן, כן. איזה נחמד. כן, ממש. איזה נחמד. ממש. ואוקיי, ועכשיו אני רוצה לשאול רגע על הצד השני, כי את הולכת ועושה את הדבר הזה, והאדוות, זאת אומרת, אני שומע שה-purpose, המקום הזה של המשמעות הוא עצום. נכון. אוקיי? וזה מגיע, אני מניח, אני יכול לנחש, ואני רוצה לנח-אני רוצה לקוות

שרובכם שם מקצועיים וגם מגיעים לשם אנשים ערכיים. נכון. זאת אומרת, בהינתן השאלה הקודמת שלי, מי הוא זה שיקדיש את חייו, לא עם איזה שכר משוגע לעסוק בדברים כל כך חשובים וגדולים וזה וזה וזה, אנשים שכנראה בקורלציה גבוהה יש להם ערכים טובים. ואז אתם הולכים, ויש החלטת ממשלה, וטה, טה, טה, טה, טה, טה, טה, יש איזשהו רגע שבו זה כבר לא באמת בידיים שלכם. זה בידיים של הדבר הזה שנקרא פוליטיקה, ויש שם כל מיני אינטרסים שהם, נקרא לזה, לא מקצועיים. אגב, יכול להיות שהם בסדר, כי הם פוליטיים, זאת אומרת. מישהו רוצה להגן או לקבל משהו עבור הקהל שהצביע עבורו, וכו וכו וכו וכו, אבל יצא לך לשבת ולהסתכל על איזושהי עבודה נפלאה שעשיתם, ואיך כאילו, היא פשוט נהרסת בכל מיני לחיצות ידיים והסכמים שקשורים לכל מיני דברים אחרים? לא נהרסת, אבל כן לא מגיעה לגמר. פשוט לא קורית.

פשוט לא קורית, כן. אבל אני אגיד, א', מן הסתם זה תסכול שהוא קיים, והוא חלק מהמערכת, הוא חלק מהמורכבות שלה, אפרופו רגע להחזיק מורכבות, הוא חלק מזה שהנחת העבודה שלנו זה שאנחנו מבינים שאנחנו עובדים במגרש, שבסוף יש בו גם אינטרסים פוליטיים, ולא תמיד הכל מקצועי, וזה מה שנקרא, זה given, זה נתון, ואני חושבת שכמו שזה ההקבלה בעולם שלי, אז נגיד, הקבלה בעולמות אחרים, או בעולמות עסקיים לצורך העניין, זה, אתה יודע, יש גם החלטות שהן לאו דווקא הכי מקצועיות, שאותו אדם ספציפית חושב שזה נכון, לא יודעת מה, למוצר או לתהליך או למשהו, וההנהלה חושבת שמה שעכשיו חשוב זה בכלל דברים אחרים, כי הרווח שלה מעניין אותה יותר ככה, או הבורד ככה, או ה... בסוף, לצורך העניין, פוליטיקה היא בכל מקום, זאת אומרת, בטח פוליטיקה ארגונית היא בכל מקום, ספציפית פוליטיקת יש שרים ויש פוליטיקה אחרת, אני חושבת שכולם, מתישהו בחייהם נפגשים בסיטואציה הזאת, שבה לא הכל הוא על טהרת הערכים והזה, הוא על עוד דברים,

וזה בסדר, ואני חושבת שפקיד ציבורי טוב, יודע גם לקחת את זה בחשבון, גם במסגרת העבודה שלו באופן כזה או אחר, בהבנה שהוא מבין שהוא גם לא צריך להתאהב ברעיון, צריך לשרת את מה שהוא עושה טוב, לא צריך להתאהב ברעיון שלו, במשהו, שזה גם משהו שלמדתי אפרופו. וזה לא פיתח אצלך ציניות? או אצלכם שם? לא. בייחוד אם יש שם מישהו שנשאר 20 שנה, 30 שנה, בסוף זה כבר... תראה, זה מפתח, אני חושבת, איזושהי יכולת להסתכל על הדברים טיפה בפחות רומנטיות אולי, ולהבין שיש באמת עוד שיקולים. אבל זה עדיין, זה לא מרפה את ידינו. זאת אומרת, אני חושבת ששוב, היו לי המון המון קולגות שעבדתי איתן לאורך השנים, זה רק מחזק, זאת אומרת, זה רק... הרצון לעשות טוב ולעשות אותו מדויק ונכון, זה מה שעומד לנגד עינינו. וכן, יש באמצע הרבה דברים.

כן. ותגידי, מתוך מה שאת מסתכלת מבפנים, את יודעת, יש את ה... אני לא יודע אם את מכירה את החלוקה הזאת בדיוק, אבל יש את החלוקה של הכאילו הקפיטליזם היותר מקצועי והקפיטליזם הליברלי. המקצועי זה יותר גרמניה כזה, והליברלים זה יותר ארצות הברית. ושהגישות שלהם אומרת אחת, ותתקני אותי אם אני טועה, כי אני כנראה מבין בזה פחות ממך, אבל אחת, המקצועי אומר, אנחנו רוצים תכנון ממשלתי מקצועי טוב שיתערב בכמה שיותר דברים, כי מחקרים מראים שזה בסוף מביא להתמודדות טובה עם אתגרים של הכלכלה ושל החברה וכולי, ויש את הליברלי שיותר אומר, צריך טוב מאוד לעצור עד איפה אנחנו מתערבים, כי הכלכלה, יש לה את הכוח שלה, והיא מייצבת את הדברים שלה, ואיפה שיש חוסרים ואיפה שיש כאבים,

הכלכלה תיכנס לשם, או גופים פרטיים ייכנסו לשם ויתקנו את הדברים. עכשיו, אני, כמסתכל מהצד ולא מומחה בשום מובן, כשאני מסתכל, ובייחוד שרוב השנים שם היית תחת, במשרד של ביבי, אני מנסה להבין למה לדעתך אנחנו יותר קרובים, כי ביבי, במיתוג שלו, הוא היה יותר אמריקה וזה, אבל אני לא יודע אם בשנים האחרונות זה אותו דבר כמו ביבי לפני 15-20 שנה. את מרגישה שכל נושא היה פתוח, או שיש יותר נושאים שהם כאילו, זה לא ענייננו? תראה, אני לא איזה מומחית גדולה לעולמות הכלכלה, אבל אני כן יכולה להגיד לך שבגדול, תראה, הנטייה של הממשלות בשנים האחרונות זה להגיד, לא תמיד צריך להתערב, בסדר? ואם מתערבים, אז צריך להתערב במקום שבו אנחנו רואים שיש כשל שוק, אוקיי? שאנחנו מזהים איזושהי בעיה.

שאין מישהו שמטפל. שהשוק לא מצליח לפתור אותה בעצמו, ואז אנחנו מתערבים. עכשיו נשאלת השאלה, האם מה שאני חושבת שהוא כשל שוק, כי אני, זה גם מה שאגף תקציבים חושב שהוא כשל שוק, מה שהשר חושב שהוא כשל שוק, מה שהיועץ המשפטי, זאת אומרת, אתה מבין, כאילו יש הגדרה לקשר לשוק ככבים, נעשה בוויקיפדה, נראה את הזה, אבל האם זה שהרבה מהדברים, השירותים הציבוריים לפעמים הם מופרטים, האם זה, זאת אומרת, אתה יודע, האם זה סבבה או לא סבבה? האם אני חושבת שהדואר כן צריך להיות בבעלות המדינה ולא מופרט? זאת אומרת, כל הדבר הזה הוא שיח ער בממשלה, הוא גם שיח ער בציבור. אני לא יודעת, אנחנו, אני מניחה שאנחנו טיפה יותר קרובים לאזורים, מה שנקרא, הליברלים, שבהם לא מתערבים בשוק כשלא צריך, כן מתערבים כשצריך, ואני חושבת שהדינמיקה של מתי צריך, איך צריך, מי אומר שצריך, על איזה נושא צריך,

זה באמת ה... זאת אומרת, זה לב העניין פה. כן. ואני חושבת ש... שוב, זה הרבה מגיע מאוד תפיסות העולם של הדרג הפוליטי, וגם של הפקידות המקצועית, גם האוצרית בעיקר, יש איזשהו נרטיב שהם הולכים איתו. אבל עכשיו אני מנסה להבין איך זה בדיוק קורה, כי הבנו שיש שם אנשים שהם שם גם 20 שנה. נכון. והם מאוד מקצועיים ונשארים שם הרבה זמן. זאת אומרת, יצא להם להיות בממשלות שמאל, ימין, מרכז, כל מיני. נכון. אבל לא כולם, אגב. זאת אומרת, נגיד, באזורים למשל כמו אגף תקציבים, התחלופה היא... וואלה. חבר'ה צעירים, הרבה מהם מגיעים יד אחרי תואר ראשון. אבל הבכירים שם? אז הבכירים, שוב, יש כאלה שנשארים, לא יודעת אם 20 שנה, מן הסתם יש, יש ויש, יש הכול. לא, מה שאני רוצה לשאול זה ככה, כאילו, יש, כשאתה נמצא הרבה מאוד שנים ואתה שוב באמת מקצוען, אז כבר מתחיל להיות לך את האני מאמין שלך. נכון. איך להזיז את הדברים, איך עושים את הדברים, איך מחליטים מה חשוב ומה לא חשוב, כמה משקיעים בסוף בכל דבר, משקיעים במשהו הרבה או משקיעים במשהו בקטנה ומסדרים אותו.

כשמתחלף ראש ממשלה, אני מנסה להבין איך זה שמתחלף ראש ממשלה, אשכרה משפיע על האנשים האלה והדרך שבה הם עובדים, כי הרי הם כבר יש להם את ההרבה שנים שהם עושים את זה עם עצמם. אז במה זה בא לידי ביטוי שעכשיו פתאום היה בנט ולא ביבי או הפוך? איך זה באמת משפיע? אז תראה, אני יכולה לתת לך דוגמה, נגיד, מהעולמות, בגלל שעבדתי עם שרה, אז אני כאילו יכולה לתת לך איך זה ממש היה מאוד מאוד צמוד. כי ראשי הממשלה, אני מניחה שעושים דיונים בדרגים מסוימים, וספציפית שם לא... אני כן יכולה להגיד לך שבסוף זה משנה, הבן אדם שהוא בא והוא נכנס לתוך התפקיד ואיך הוא מסתכל על הדברים ומה הוא חושב, מן הסתם זה משנה. זאת אומרת, הדרג המקצועי לא מגיב אליו, אתה יודע, על אוטומט. הוא שומע אותו, הוא רואה מה חשוב לו, הוא מבין כאילו איזה סוגים של דיונים מעלים. למשל, אני מזכירה לך ולמאזינים, אם זוכרים שיאיר לפיד נכנס להיות שר האוצר,

והיה איזו שיחה, איזו פגישה שהוא עשה עם אגף תקציבים ודיבר על ריקי כהן מחדרה. זה משהו שפעם לא דיברו עליו, זאת אומרת, על האדם בקצה. אז כן, כשמגיע שר או שרה או ראש ממשלה, מן הסתם משהו בדינמיקה משתנה, כי האנשים הם שונים. מה שהם מביאים לחדר הוא שונה. אני יכולה להגיד למשל על שרת האנרגיה לשעבר שעבדתי איתה, כשהיא הגיעה למשרד... מי? קארין אלהרר, נהדרת. כשהיא הגיעה למשרד, היה לה ויז'ן מאוד מאוד ברור של לקדם אנרגיה מתחדשת. המשרד היה ב... מסתכל על מקורות אנרגיה בצורה מסוימת, והיא באה והיא רצתה לקדם את המדיניות שלה עם חזון אחר ועם דברים אחרים. אז אתה יודע, אני חושבת שהדינמיקה הזאת בין דרג נבחר פוליטי לבין פקידות מקצועית, זה המערכת יחסים באמת הכי רגישה מצד אחד, הכי יכולה להיות נפיצה, אבל היא בסוף עובדת טוב בסינרגיה, כי אחד רוצה לקדם, אוקיי? הדרג הפוליטי רוצה לקדם, רוצה לקדם את האג'נדה שלו,

והפקידות המקצועית, היא גם רוצה לקדם. זאת אומרת, היא גם רוצה לעשות, היא גם נמדדת על זה, היא לא רוצה לתקוע, היא רוצה להיות חדשנית, היא רוצה להיות מובילה, היא רוצה לעמוד בסטנדרט. אז בסוף הדבר, יש שיח מקצועי, יש חוסר הסכמות, אבל בסוף מתקבלות הכרעות, ואנשים, אתה יודע, עושים מה ש... וקרה לכם ש... או יצא לך לראות מקרה כזה שבו יוצא איזה שר לתקשורת ואומר משהו, למרות שאף אחד עוד לא עבד עליו בשום חדר, אפילו שנייה אחת, ואז פתאום מתקשרים אליכם ואומרים, תשמעו, הוא הבטיח שנגיד מקימים את מערך הסייבר בחלל, אז אם אתם יכולים להכין לזה תוכנית החלטת ממשלה. כזה לא היה לנו, אבל דברים דומים, כן. דברים דומים, כן. אוקיי, את עושה את הפרצוף של אל תשאל יותר לעומק, אוקיי, אני מכבד את זה. אני גם לא יודע על מה את חתומה. לא, לא, הכל מספיק. ואיך זה קשור למשרד ראש הממשלה השני? לא, לא, לא, לא, לא מספיק. שלא תעלמי לנו פתאום. תגידי,

כשלקחו אותך לשם, מה עשיתי? לפני זה, אבל היית סטודנטית, נכון? נכון. וואי, בדיוק אתמול במקלחת חשבתי על זה, אתה יודע? שמה? אל איך בכלל הגעתי? אז בדיוק מה שאני רוצה להגיד, כאילו, יושב, ואת יודעת, ישב פה לפני כמה שבועות דיוויד מזיפריקרוטר, וראיינתי אותו, והוא אחרי הזה שלו, סיפר לי, ואז הגעתי לעבוד בבית הלבן. אה, איזה יופי. כן. אז זה כאילו כמוך, פשוט הרווארד וסטנפורד, ממש אותו דבר, אחד לאחד. והוא כזה התמחה אצלו, כאילו קונדוליסה רייס פשוט, הייתה המורה שלו בבית הספר, היא עשתה איזה שיעור כזה על הדרך, והיא אמרה לו, אתה רוצה לבוא ל... אז מה הסיפור שלך? האמת, הסיפור הוא כאילו מקרי, אבל אני כבר הבנתי ששום דבר לא מקרי. הייתי סטודנטית לתואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטת ירושלים, באוניברסיטה העברית, ומהר מאוד הבנתי שלימודים אקדמיים זה,

it's not my thing, כאילו, אני חייבת לעשות את ולא ללמוד על, וגם מהר מאוד הבנתי שאני חייבת ניסיון, אף אחד לא ייקח אותי ממני ניסיון, ואז אתה יודע, אתה במלכוד 22 הזה, אף אחד לא ייקח אותך כי אין לך ניסיון, אבל לא אין לך ניסיון, אז אף אחד לא... ופשוט התחלתי לשלוח קורות חיים למשרות שראיתי שלא צריך בהן מכרז, זאת אומרת, לא צריך להתמודד אל מולכים, פשוט כזה שלחתי, ואחרי איזה כמה שבועות, קשרו להם מספר חסום, ככה עניתי, ועל הקו הייתה מנהלת הלשכה בלשכת מנכ״ל במשרד ראש הממשלה, וככה דיברה איתי, והבינה שאני סטודנטית, ואמרה לי, תשמעי, זה לא רלוונטי, זה עומס מאוד גדול, ובואי נרד מזה, וככה הסתיימה השיחה, ואז אחרי כמה זמן היא התקשרה שוב, ועוד פעם ניהלנו את אותה שיחה, והזכרתי לה שהיא אמרה לי, כאילו, שאני סטודנטית וזה לא מתאים וזה. רגע, אז סיימנו את השיחה ש... למה הייתה צריכה להזכיר לה? היא כנראה לא, אתה יודע, הדפים, זה לא שמה לב. אוקיי.

ואז בפעם השלישית שהיא כבר התקשרה, אמרתי לה, תקשיבי, בואי, אם את מתקשרת פעם שלישית, כנראה it's meant to be, הלימודים, עזבי, עליי, עליי, אני דואגת לזה, את לא תרגישי שאני סטודנטית, ועוד פעם, מה אמרתי לה? את לא תתאכזבי, אני לא אכזב אותך. מאיפה היה לך את האומץ הזה? אלוהים יודע. לא יודעת, היה לי. הרגשתי שאני, אין, אני, אין, אמרתי, מה, שלוש פעמים היא מתקשבת? כן. ואז היא אומרת, אוקיי, בואי לראיון. ובאתי לראיון, אני ממש זוכרת, אני ממש זוכרת מה לבשתי, אני זוכרת את הכניסה למשרד ואני זוכרת את התחושה שזאת לא הפעם האחרונה שאני אהיה פה. זאת אומרת, ממש הרגשתי שאני, אני, אני כאן, זה שלי. וואלה. כן. תתארי לי, זה משרד כזה, מה, תקרות נמוכות, דלתות מעץ ו... זה משרד די, כאילו, מיושן בעיצוב שלו. כן. בלי להעליב. כן. הוא לא איזה, אין איזה פאר והדר, כאילו מאוד כזה, אתה יודע, מסדרונות ממשלתיים רגילים. מאוד לא כאילו פנסי. לא הבית הסגול. לא החדר הסגול. לא, לא, לא החדר הסגול.

וזהו, ונכנסתי לשם. ספציפית הלשכה, איפה שעבדתי בתפקיד הראשון-ראשון, היא לשכה מאוד קטנה. לא, אני רגע עוד רוצה לשמוע על הראיון. אה, על הראיון אתה רוצה? אוקיי. אז בראיון עצמו, שהיה ראיון גם ביזארי לחלוטין, היה איזה בעיות עם המזגן, אני ביקשה שאני אעלה לסדר את המזגן. היא ביקשה שתעלי לסדר את המזגן. ואני כאילו, אתה יודע, בפוזיציה שאני רק רוצה שיקחו אותי. How far can't she go? ממש. והיא כזה, אתה יודע, שאלה שאלות... מי היא הייתה? היא הייתה מנהלת הלשכה של לשכת מנכ״ל, מזל נחמה מהממת, אגדית, והיא ככה נתנה לי את האפשרות, פתחה לי את הדלת. כן. היא פתחה לי את הדלת. למה היא האמינה באך? כאילו, הבנת היום, את מבינה כבר למה היא התקשרה שלוש פעמים? אחרי שהייתי בלשכה הבנתי למה, כי היו לה תמיד מלא דפים, והיה שם איזשהו בלאגן, והיא כנראה התרשמה בשיחה, אבל רשמה את עצמה איזה כוכבית או משהו, וכאילו כל הזמן חזרה לזה. ואני,

בשיחה השלישית אמרתי, די, אני כאילו, אני לא נותנת לה לנתק. כן. אני חושבת שהיא ראתה שאני מאוד מאוד מאוד מאוד רוצה את זה. זאת אומרת, אני נורא רציתי שמישהו ייתן לי את ההזדמנות. היה עוד רעיון אחרי זה? היה עוד רעיון אחרי זה. מי? לתפקיד הזה? לא, היו תפקיד, לרעיון... לא, לתפקיד הזה. לתפקיד, לא, היה רעיון איתה, אחר כך היה רעיון עם המנהלת משאבי אנוש, וכאילו עשיתי איזה מבחנים כאלה כדי לראות שאני עומדת באיזשהו רף מסוים שהמדינה מגדירה לתפקיד, והתחלתי אותו. וואו. כן. ומה היה בהתחלה בהתחלה? הגעת לשם מתרגשת ו... וואו, בהתחלה הייתי כאילו, אתה יודע, אתה כזה... אם אני אדמה את זה לגוף האדם, אז אתה כאילו יושב במערכת עצבים. הכל עובר שם, הכל עובר, כל הדברים, כל המחאה החברתית של 2011, וגלעד שליט, וריכוזיות במשק, כל הדברים שאתה חושב עליהם ולא חושב עליהם עוברים דרך הדבר הזה,

שמצד אחד אתה לא אקטיבית פעיל בו ברמה המקצועית, כי כאילו, אני רק מזכירה בלשכת מנכ״ל מצד אחד, ומצד שני, אתה יודע, כל נייר שיוצא, כל משהו שצריך להדפיס, כל שיחת טלפון שמחברים, כאילו, אתה יודע, עשיתי מהר מאוד את ההקשרים והבנתי, וגם תמיד רציתי לעשות יותר, והיועצי מנכ״ל היו מאוד, אתה יודע, כזה, מאוד שיתפו איתי פעולה, מאוד ענו לי על שאלות, מאוד נתנו לי לעשות מעבר כשביקשתי, זאת אומרת, היה... אז מזכירה בלשכת מנכ״ל. כן. אוקיי. זה עשיתי שנתיים. כן. תחת שני מנכ״לים מהממים, וגם מהם למדתי מלא. ואז, אחרי שסיימתי את התואר הראשון, אז הגיעה אליי אחת מה... מה שנקרא, אחת הסמנכ״ליות מהפקידות המקצועית מהמטה חברתי-כלכלי זה נקרא, ואמרה לי, תגידי, את רוצה כבר לעבור לשחק במגרש של הגדולים? אז אמרתי, כן. וזהו, ועברתי לאגף אחר, זה אגף שנקרא פנים, תכנון ופיתוח במשרד ראש הממשלה,

הוא חלק ממטה חברתי-כלכלי, והתפקיד שלי שם היה כל מה שקשור לרשויות מקומיות, לשלטון מקומי, פיתוח כלכלי-חברתי ונושא אזוריות וכל הדבר הזה. ווואו, שם זה היה ממש בית ספר, כאילו, אמיתי. למדתי שם הכול, הכול מהכל ברמות. הייתה נקודה שבה, את אומרת, זו הנקודה שבה נגמרה לי התמימות, או שזה מההתחלה היה ככה? וואו, איזו שאלה מדהימה. אמ... לא מרגישה שהיה איזה שלב שהרגשתי, בואנה, אני כאילו... אה... אני שואל אם נשבר לך פעם הלב שם מבחינת, תקשיב, כמות הפעמים שאני... למה זה לא, למה זה לא, למה הם לא עושים את הדבר הנכון? אני, אני, אני זוכרת ששאלת אותי מקודם את השאלה, האם היה איזה משהו שכאילו לא הסתדר... אז באותו דבר שרצינו לעשות ולא התקדם, אז אני ליטרלי בכיתי בממשלה.

זאת אומרת, בחדר ישיבת הממשלה אני ממש בוכה דמעות. אחד הבכירים שלי, אני מסתכל עליו ואומר לי, כאילו, דוד, תירגעי, זה לא הפורום. אז ברור שיש דברים שנשבר לך הלב עליהם, וברור שיש דברים שהם, כאילו, אתה... אני כל כך מושקעת בהם, וכל כך חושבת שזה הדבר הנכון לעשות, וכל כך כאילו רוצה שזה יקרה, והם לא קורים, אבל אתה יודע, זה חספוס כזה, גדלים, וגם מבינים שבסוף זה מקום גם עבודה. הוא לא אמור לענות על כל מאוויי חיי בכל רגע נתון. כן, כן. אבל את יודעת, אומרים לא לקחת את העבודה לחיים האישיים, אבל זה בעיה, כי כשאת עובדת במשרד ראש הממשלה, אז כאילו, החיים האישיים שלך והעבודה הם די, כאילו, יש ביניהם קורלציה כלשהי. גם יש... תראה, אל תמיד יש איתי כשהייתי פוגשת אנשים או חברים וזה, אז אתה יודע, תמיד מהר מאוד, כאילו, השיחות עוברות לנושאים שהם היום-יום שלי. והם כל הזמן האשימו אותך? גם האשימו, וגם כזה, אתה יודע, אתה מתייח... שבי הולך זה לא קורה?

שיח ביקורת כזה. וגם, בזמנו גם הבן זוג שלי עבד בממשלה, אז היינו מאוד כזה, אתה יודע, כזה power couple ממשלתי דוחה. אז כן, מן הסתם תמיד יש... האמת שזה רעיון לפרק בפודקאסט אחר. לגמרי. איך אתם נהייתם זוג במשרדי הממשלה היום? לא, לא. אה. לפני, לפני. לפני, לפני. אבל אני הייתי במשרד ראשון והבאתי אותו למשרד אחר. אוקיי, אוקיי. מעניין, מעניין, מעניין, מעניין מאוד. אז את אומרת שנשברה לך התמימות ונשבר לך הלב, אבל לא נהיית צינית. לא. אי אפשר להיות... תראה, אני לפחות לא מצליחה להיות צינית בעשייה הזאת שאני כל כך אוהבת. לא מצליחה להיות צינית. כאילו, אני באמת מרגישה בסוף, גם, אתה יודע, אתה... באיזשהו שלב זה בסוף נהיה הדייט ג'וב שלך, ואתה עושה אותו, והוא רגיל, וכאילו, באיזשהו שלב כבר... לא התרגשתי בהחלטת ממשלה ה-25, כי זה כבר, אתה יודע, זה זה.

אבל כשאנשים עובדים, עבדו מולי, או כש... רגע, אתה יודע, גם הנגישו לי את מה העשייה עושה, והנה עכשיו תקצבנו כמעט 300 מיליון שקל לנחלות ופיתוח הקלעות ברמת הגולן, ואנשים עוברים עכשיו לרמת הגולן, ויש איזו תנופה מטורפת, והחבל ארץ הזה הכי מתפתח, או שעכשיו השקענו בלוד, ועכשיו יש מתנ״ס שעד עכשיו היה סגור ולא מתוקצב, והרחב מתקצבים אותו, ויש שם פעילות ל... אי אפשר להיות ציניים לזה, אי אפשר. כן, כשזה זז. כן, נכון, נכון. כשזה זז, זה מדהים. אוקיי, יש לי שאלה אחת מוזרה. מוכנה? קדימה. לא, לא, זה לא ימלא, זה שאלה מוזרה. אם הייתי יכולה לבחור דמות מאיזושהי סדרה שאת אוהבת, את רואה סדרות? יש לך זמן? ברור. אוקיי. דמות מסדרה שאת אוהבת, או מספר, או ממשהו כזה. ונותנת לה להיות אחראית על איזשהו משרד ממשלתי. איזה דמות היית לוקחת לאיזה משרד?

וואו, איזה שאלה פגז. קודם כל ראיתי עכשיו, טוב, זה הכי פרש, ראיתי את דיפלומטית, ראית? בנטפליק? ראיתי שני פרקים נראה לי. וואו, הקלאסית, שרת החוץ, יש לה את זה. כן? כן. היא דואירית, היא עושה, כאילו... למה שרת החוץ? שרת החוץ צריכה להיות דואירית? א', כל שר בעיניי צריך להיות דואיר, כאילו בסוף זאת רשות מבצעת, היא צריכה לבצע. צריכים אנשים שבאים לעבוד, כאילו, ולהיות בתודעה שהם, הם כן, הם קובעים את המדיניות, הם מסתכלים על הדברים נורא נורא מלמעלה, והם גם, אם צריך להכניס את היד לג'יפה ולדאוג שדברים יעבדו, אז כן. כשאתם נמצאים שם כל פעם שיש ממשלה אחרת, אתם יודעים כאילו, אם אני אשאל אתכם באמצע הלילה מי שרה דואירית ומי לא, אתם יודעים להגיד בשנייה? תראה, לא עבדתי עם כולם, אז אני לא יודעת להגיד לך כאילו, זה, ו... לא, עבדת, אבל את לא יודעת כאילו מה הם עושים ומה הם לא עושים, או שהם... לא, לא יודעת, תראה, יש משרדים ענקיים, אתה לא, אני לא יודעת להגיד לך למשרד כזה או אחר,

בהכרח עם השר שלו, אתה יודע, זה בסוף בסוף מאוד תלוי באותה פקידות מקצועית של אותו משרד, אבל אפשר להגיד בגדול. כן. אז מה זה אומר דואירית? דואירית זה אומר מישהי שעולם הביצוע הוא מאוד מאוד חזק אצלה, זאת אומרת שהיא לא רק מדברת את הדברים, אלא גם רוצה שהם יתבצעו. אבל מה זה אומר בפועל? כולם נראים שם שהם כאילו רוצים שדברים, כאילו הכל לכאורה. למשל, אני אתן לך דוגמה, סתם, שוב, מהעולם שאני התעסקתי איתו, אז מדינת ישראל קבעה לעצמה איזשהו יעד של אנרגיות מתחדשות לשנת 2020, 10%, ולא עמדנו ביעד, לא משנה, קורונה, עניינים, סיפורים, והשרה החליטה שהיא יושבת ועכשיו מתעסקת בנושא, אז אחת לשבועיים היה שולחן עם כל הנוגעים בדבר, עוברים צעד-צעד מה דיברנו בישיבה הקודמת, מה הצעדים שהחלטנו, האם עשינו אותם, לא עשינו אותם, איך זה קירב אותנו, לא קירב אותנו ליד, זאת אומרת...

זאת אומרת, היא הייתה קונסיסטנטית. היא הייתה קונסיסטנטית. היא עקבה אחרי הדברים שעשיתם פעם שעברה, שזה כבר, זה כאילו נשמע הגיוני, אבל אני ראיתי הרבה מאוד מנהלים שלא עושים את זה. כן. ובאים, מדברים, ופגישה הבאה זה כאילו הכל מאפס. כן. והיא עברה, מה התקדם, מה לא התקדם, תדווחו לי, זאת אומרת, אנשים מתחילים להרגיש לא נעים אם הם לא קידמו. נכון, בדיוק. אוקיי, מה עוד? למשל, כשרצינו מאוד לקדם אנרגיה מתחדשת, אז כל הזמן, אתה יודע, אומרים לך, יש חסמים בשוק. יש חסמים. מה החסמים? יש חסמים בשוק? יש חסמים. חסמים. אז אתה יודע, אז אמרנו, רגע, שנייה, מה החסמים? בואו נראה, נגיד עכשיו נדמה את עצמנו ליזם פרטי שרוצה לעשות אנרגיה מתחדשת. מה הוא צריך לעבור? איזה... יזמת, נגיד. הוא יזמת. איזה מסע כומתה, לצורך העניין, היא צריכה לעבור בשביל... כן. עשינו מין תהליך כזה במשרד שנקרא מסע לקוח. ורגע עברנו וניסינו למפות את כל הנקודות הצמתים בהן יש חסמים, ואיך פותרים אותם. וגייסנו את כל השותפים הרלוונטיים, כי זה לא רק משרד האנרגיה, זה גם...

זאת אומרת, אמרתם, יכול להיות שיש שם יזמיות אנרגיה בשפע שהיו שמחות לעשות את זה. נכון. הם רק ינסו, הם ייתקלו בחמישה או חמש עשרה קירות, והם לא... את זוכרת נגיד חלק מהקירות? את זוכרת מה היה שם? גם דברים מאוד כזה, הקצאת קרקע מסוימת, נגיד סיבסוד, כל מיני דברים נקודתיים, אבל רישיונות... ואז אתם יכולים, בעצם יש לכם מלא רעיונות איך להוריד את הפריקשן, נכון? איך להוריד את החיפוך. כן, כן, וגם, לפעמים גם יש הסרת חסמים שהיא לא תלויה בנו, ואז אתה צריך גם לגייס שחקן אחר. אתה צריך לייצר איזושהי קואליציה פנים-ממשלתית לקידום הדבר הזה, למרות שהוא משימה שלך. כי נגיד אמרת קרקע, אז אני צריך עכשיו מישהו מנדלן, אני צריך מישהו מ... מרשות מקרקעי ישראל, נכון. ואם זה קרקע, אז יש שטחים חקלאיים, למשל, אז אתה צריך משרד החקלאות, ושטחים פתוחים זה משרד הגנת הסביבה. זאת אומרת, אתה צריך לייצר איזושהי אינטראקציה משותפת בין כולם לטובת... לא כולם חברים שלך. לא, כולם חברים שלך, לא לכולם...

לאחרים גם יש משימות אחרות. יש להם אג'נדה אחרת. בדיוק, ושזה סופר לגיטימי. זאת אומרת, איך אתה בתוך המנעד העדין הזה, משחק וגורם לכולם בסוף של לראות את המטרה המשותפת לכולם, היא, זאת אומרת, שמדינת ישראל תהיה לה אנרגיה מתחדשת ברמה מסוימת, כי הממשלה החליטה את זה, לא משרד האנרגיה. אוקיי, בוא נמשיך עוד קצת במה זה דוארית. מה עוד? אמרת להכניס את הידיים לג'יפה, מה זה אומר? קונקרטית. שוב, למשל, המעקב הזה, לצורך העניין, שדיברת עליו, זה נגיד, הרבה פעמים קיבלנו עליו פידבק שזה כאילו לא משהו ששרה אמורה לעשות. זאת אומרת, יש פקידות מקצועית בכירה, יש מנכ״ל, יש זה. הם אמורים לעשות את זה, למה שהשרה כאילו תבזבז את זמנה בזה? אבל זה לא בזבוז זמן, כי ברגע שרואים פיגורה שיושבת על הדבר הזה, אז זה גם מקבל, פתאום המשמעות של זה, בצורה... היא לוקחת את זה ברצינות. כן, בדיוק, היא לוקחת את זה ברצינות. גם לקבל החלטות, שזה סופר דוארי. לא, אבל רגע, כשעכשיו נכנסתם שם לנקודה מספר 7

במסמך של מה שאנחנו עוקבים עכשיו כל שבועיים, ובנקודה מספר 7 יש איזה משהו שהיא יודעת שהיא בשני וואטסאפים מקדמת. אז היא הייתה עושה את השני וואטסאפים האלה? כן, אבל זה לא כזה פשוט. זאת אומרת, זה ממש דוגמה, כמעט זה לא... אוקיי. זאת אומרת, זה יותר מורכב מזה, אבל מי... לא, אבל יכול להיות שבשני וואטסאפים היא מביאה מישהו שלא היה מדבר איתך, לדבר איתך. נכון, אבל שוב, כל מה שאפשר לעשות בשביל לקדם דברים, חד משמעית עושים. לא בוחלים, עושים. אוקיי, אוקיי. אפשר עוד שאלה מוזרה? ברור. אחרי שהתעסקת כבר בכל כך הרבה דברים, ואת אומרת לי סייבר, את אומרת לי עוטף עזה, את אומרת לי פיתוח חקלאות, כאילו, לך, כעדי, יש או הייתה אג'נדה, והאם היא נכנסה או לא נכנסה לתוך

מה שעשית? כן הייתה לי אג'נדה בנושאים מסוימים, והיא נכנסה במסגרת תהליך החשיבה. זאת אומרת, כשכתבנו, כשכתבתי את ההחלטות ממשלה, או כשהייתי בשיח מקצועי עם הגורמים, אז כן, זאת אומרת, הדעה שלי מאוד באה לידי ביטוי, וכן, דרך האג'נדה שלי, ניסיתי רגע גם לגייס אחרים לאג'נדה, וגם לראות איך היא יכולה לבוא לידי ביטוי בצעדים אמיתיים, וגם, אתה יודע, לפעמים, לנסות גם לשכנע באג'נדה, לא תמיד האג'נדה שלי היא מה שקובע פה. זאת אומרת, לפעמים... כן. ואז אם לא קיבלו והלכו על האלטרנטיבה ב', שהיא לא באג'נדה שלך, אז את צריכה להמשיך לקדם את זה גם בלי שזה מה שחלמת. נכון. נכון. מורכב. זה כזה חצי חיוך, נראה לי. מורכב, כן, שוב, זה... אני מרגישה שכשאני מדברת על זה, אז כאילו בראש שלי יש איזה מין מאזן כזה של יתרונות חסרונות, בסדר? ומין הסתם זה לפעמים נמצא בחסרונות, אבל שוב, ביתרונות יש כל כך הרבה דברים שהם כאילו מעפילים על זה.

כן. תגידי, אם היה אפשר להמציא איזושהי טכנולוגיה שמשפרת את כל התהליך קבלת החלטות האלה, או מזרזת אותן או משהו כזה, מה היה צריך להיות לו? איזה פיצ'ר היית מדמיית? היו אומרים לך, יש לך עכשיו 30 מהנדסות ומהנדסים ומעצבי מוצר, והם יעשו לך, מה שאת רוצה. היה איזה משהו שמתישהו אמרת, וואי, אם היה לי איזה כפתור, או אם היה לי איזה דבר כזה, הייתי יכולה לזרז את הדברים. פחות זירוז, כאילו, גם מן הסתם זירוז. אני חושבת, ומה שנגיד מאוד העסיק אותי בזמנו, זה העולם הזה של חקר ביצועים. זאת אומרת שהממשלה עושה הרבה מאוד דברים, והיא לא עד הסוף יודעת לכמת האם, יש לה ספר תוכניות עבודה עם מטרות ויעדים, והיא יודעת להגיד האם היא עשתה, העבירה את ההחלטה הזאת, תקצבה או לא תקצבה. אבל האם זה היה אפקטיבי? האם בסוף זה הוכיח את עצמו? האם עכשיו כשאני נתקלת בבעיה דומה, אני אעשה את אותו דבר? האם האופן שבו ביצענו,

יש מלא החלטות ממשלה, אבל האם האופן שבו יישמנו את ההחלטה הזאת הוא אפקטיבי יותר מהשני? כן. זה נגיד דברים שוואו, הייתי מתה שכאילו תהיה איזה טכנולוגיה שרגע ממפה לי את זה. זאת אומרת, לקבל את הדאטה ממה שעשינו, ולדעת להצביע שזה וזה קרה, כן או לא, בגלל ההחלטות שעשינו, כדי ללמוד. ולא רק של משרד. באמת חסר לכם את החלק האחרון של הפידבק לופ. ולא רק של המשרד, כאילו הנקודתי שעושה את זה, אלא, אתה יודע, לרוחב, כמה זה באמת שינה וגם לאורך זמן. זה הרבה מאוד דברים, למשל בעולמות התשתיות, אתה לא רואה את זה באותה שנייה וגם לא חמש שנים קדימה. כן, אתה רואה את זה. טוב, קודם כול, אם מקשיב, מקשיבה, מישהו רלוונטי שיכול לעזור עם זה, אז אנחנו קוראים לכם לעזור לנו בזה. עדי, היה מאוד מאוד מאוד מאוד כיף. מה, די, באמת נגמר? אמרתי לך שזה ירגיש כמו עשר דקות. יואו, לא מאמינה. אנחנו מדברים, מקשקשים פה כבר שעה. אני אתן לך אחת אחרונה. יאללה. היא, דמייני שיש לך כפתור, את לוחצת עליו, וזה שולח הודעה אחת לכל אזרחי ישראל.

וזה כזה באורך של טוויט, אוקיי? אוי, לא, לא, לא, בלי הטוויט הזה עכשיו. לא, לא אכפת לי, אני לא אספור לך את הארכבל. אה, אוקיי, אז לא תספור לך. אבל כאילו, בקצרה, מה הדבר אחד שאת רוצה? להגיד לכולם. אני רוצה להגיד שהמערכת מורכבת, ושצריך לדעת להחזיק את המורכבות שלה, ושלא להתייאש, כי היא עושה דברים מהממים, ויש בה אנשים סופר מוכשרים ומצליחים, וזהו בגדול, זה מה שהייתי רוצה. הייתי רוצה שלא יתייאשו. שהדברים הם... נותנת לנו אופטימיות. כן, לגמרי. איזה כיף, איזה כיף. עדי, המון, המון, המון, תודה. תודה לך, היה לי ממש כיף. איזה יופי. ניפגש בפרק הבא. ביי ביי.

חתול צהוב ופרוותי מביט בעיניים גדולות, בסוף התמלול

זנב מסולסל של חתול צהוב מציץ מאחורי הנגן
00:00להמשיך באפליקציה ←