קורסים
הספרים
לארגונים
פודקאסטבלוג
מיוחדים
English
פרק 318·16 בנובמבר 2023·50 דק׳

פטריות הזיה ופוסט-טראומה | טיפול חדשני שיכול לעזור לנפגעי הנפש מהמלחמה | זה לא מפחיד? | פופקורן 318

פופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל

חתול צהוב ופרוותי מציץ מעל הנגן בעיניים גדולות
00:0050:00

להאזנה גם ב:באפליקציה שלנו (חינם)YouTubeSpotifyApple

עומר זרחיה, מייסד-שותף של מסיקס פארמה שמגדלת ומייצרת פטריות פסילוסיבין לשימוש רפואי בישראל, מסביר איך ״פטריות הזיה״ יכולות לעזור לנפגעי הנפש של המלחמה. דיברנו על מה הן עושות במוח, איך נראה טיפול כזה, למה הוא רוצה לפתוח מרפאה בדרום כבר עכשיו, ועל החשש של הציבור מ״סמים מסוכנים״

בפרק הזה

  • הפטריות לא מרפאות לבד: הן מייצרות ״אלסטיות״ במוח, ומטפל שמלווה את החוויה יכול להגיע מהר יותר לנקודה שהולידה את הטראומה
  • טיפול טיפוסי הוא 8 עד 12 מפגשים עם שני מטפלים: שלושה-ארבעה מפגשי היכרות, ואז שניים-שלושה טיפולים בחומר פעיל של כשש שעות כל אחד
  • לפי עומר, רוב הנפגעים יצליחו להיחלץ מהטראומה בעצמם. בשביל ה-10 עד 30 אחוז שלא, ככל שמטפלים קרוב יותר לאירוע, אפשר להשפיע יותר
  • הוא מספר על הנפקת קנדוק ב-2018, כשאהוד ברק נאם בבורסה שמעולם לא צרך קנאביס, ולמה זה היה הרגע שבו הקנאביס עבר מ״סם לסטלנים״ למוצר רפואי
  • הטיפול לא מוחק את הזיכרון: המטרה היא לחוות אותו שוב במקום בטוח, עם מטפלים, ולהוציא ממנו את ה״עוקץ״

על הפרק

יש לנו מספר גדול של נפגעי נפש מהמלחמה הזו. ולצערנו הספירה עוד בעיצומה.

לעומר זרחיה יש פתרון חדשני שיכול לעזור לטיפול בפוסט-טראומה: טיפול בשילוב פטריות פסילוסיבין (הקרויות בסלנג: ״פטריות הזיה״). דיברנו על הניסויים הקליניים שהחברה שלו עורכת בארץ כבר חודשים ארוכים, על איך נראים טיפולים כאלה, על ההבדל בינם לבין הטיפולים המסורתיים, על הסטטוס של אישור טיפולים כאלו בארה״ב, על החשש של הציבור, ועל היכולת להרים מרפאה ייעודית לנפגעי המלחמה - בצורה מהירה ואחראית.

עומר זרחיה הוא מייסד-שותף של חברת מסיקס פארמה המגדלת ומייצרת פטריות פסילוסיבין לשימוש רפואי בישראל. רישיון הפעילות בו מחזיקה החברה הינו ראשון מסוגו בישראל ומתקן הייצור של החברה, הינו מהבודדים בעולם. באמצעותם מעורבת החברה במספר מחקרים פורצי דרך בתחום ובימים אלו עומלת על הפעלת מרפאה ייעודית לנפגעי המלחמה.

עומר מרצה באונ' תל אביב ובאונ' רייכמן לקנאביס וליזמות. בעברו היה עומר מבכירי ענף הקנאביס הרפואי בישראל, והיה סגן הנשיא של חברת Candoc‏, שכיום הינה חברת הקנאביס הגדולה ביותר מחוץ לצפון אמריקה.

ציטוטים מהפרק

בסופו של דבר הפטריות הן כלי עבודה. הן כלי עבודה בידי המטפל כדי באמת לגשת לאותה טראומה, לאותה נקודה, ולטפל בה.

האורח.ת ·

כי יכול להיות שאפשר לשתוק ולהילחם, אבל אם מה שאתה מקבל בסוף זה מאות ואלפי לוחמים שחוזרים מפורקים הביתה, אז אתה כמדינה חטאת.

האורח.ת ·

וגודל השעה עכשיו דורש מאיתנו להיות אומת הסטארט-אפ שאנחנו. אנחנו לא קורפורט, אנחנו לא בנויים מ-20 שכבות של דרגות

האורח.ת ·

שאלות ותשובות מהפרק

איך פטריות פסילוסיבין יכולות לעזור בטיפול בפוסט-טראומה?
לפי עומר זרחיה, בשיחה בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, פסילוסיבין מייצר ״אלסטיות״ במוח, ובזכותה מטפל שמלווה את הטיפול בזמן אמת יכול להגיע מהר יותר לטראומה עצמה ולטפל בה. הפטריות הן כלי עבודה בידי המטפל, לא תחליף לו. הוא מדבר בעיקר על מצבים חמורים כמו פוסט-טראומה ודיכאון עמיד.
איך נראה טיפול בפטריות פסילוסיבין?
לפי עומר זרחיה, במתווה הקלאסי מטופל אחד פוגש שני מטפלים ב-8 עד 12 מפגשים. שלושה-ארבעה המפגשים הראשונים נועדו לבנות אמון ולהכיר את הסביבה. אחריהם יש לרוב שניים-שלושה טיפולים בחומר פעיל, שבהם המטפלים נמצאים עם המטופל כשש שעות.
האם טיפול בפסילוסיבין מוחק את זיכרון הטראומה?
לא. עומר זרחיה אומר שהטיפול לא משפיע על הזיכרון ולא מנסה להסתיר או למחוק אותו. המטרה היא לחוות את החוויה שוב במקום בטוח יותר, עם מטפלים מנוסים, ולנטרל ממנה את ה״עוקץ״ שמציף את התגובות.
האם פטריות הזיה חוקיות בישראל?
לפי עומר זרחיה, פטריות פסילוסיבין מוגדרות בישראל, כמו בארצות הברית ברמה הפדרלית ובמדינות אחרות, כסם מסוכן. הדרך החוקית היחידה להשתמש בהן היא ניסוי קליני בבית חולים שקיבל את כל האישורים. החברה שלו עובדת עם משרד הבריאות כדי לקבל אישור מיוחד למרפאה לנפגעי המלחמה בדרום.
מה ההבדל בין פסילוסיבין ממקור צמחי לפסילוסיבין סינתטי?
עומר זרחיה משווה את זה לקנאביס: בצמח יש מאות מולקולות שפועלות יחד, מה שנקרא אפקט הפמליה, ולכן ההשפעה שונה ממולקולה בודדת שסונתזה במעבדה. לדבריו רופאים ומחקרים רואים השפעה שונה של פסילוסיבין ממקור צמחי, ובגלל זה הוא רוצה ללכת במסלול שעבר הקנאביס הרפואי בישראל.
איפה כבר מאשרים שימוש רפואי בפסילוסיבין?
לפי עומר זרחיה, מאז 1 ביולי 2023 אוסטרליה מאפשרת לפסיכיאטרים להשתמש בפסילוסיבין וב-MDMA להתוויות רפואיות מוגדרות. בארצות הברית שתי מדינות מאשרות שימוש ברמת המדינה, וה-FDA הגדיר את הפסילוסיבין טיפול פורץ דרך והוציא טיוטת פרוטוקול טיפול.

מי ומה הוזכרו בפרק

אנשים
אהוד ברק · רפאל משולם · טימותי לירי
חברות וארגונים
מסיקס פארמה · קנדוק · משרד הבריאות · FDA · אוניברסיטת תל אביב · אוניברסיטת רייכמן · נטפליקס · זק״א · מייקרוסופט · גוגל · FBI
התמלול המלאתמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות

היי, כאן ליאור פרנקל, אנחנו בעוד פרק של פופקורן, פודקאסט על הסתגלות. לצערנו אנחנו עכשיו במיקרו-מקרו-מולטי הסתגלות בכל הכיוונים. בלית ברירה אנחנו צריכים למצוא איך אנחנו מתאימים את עצמנו למצב החדש והמאוד מאוד מסובך, עצוב, כואב. אולי יש בו הזדמנויות, אני לא יודע, החדש שאנחנו נמצאים בו. וגם זה פרק שהוא מיוחד למצב שלנו. אנחנו פה עם עומר זרחיה, והוא ידבר איתנו על אחד הדברים שיכולים לעזור כרגע לנפגעי המלחמה, ויש הרבה כאלה, לא רק הראשונים שאנחנו חושבים עליהם, אלא גם הרבה אחרים. אני אציג רגע את עומר, הוא מייסד שותף של חברת מסיקס פארמה, שמגדלת ומייצרת פטריות פסילוסיבין לשימוש רפואי בישראל,

מה ששמעתם. רישיון הפעילות בו מחזיקה החברה הוא ראשון מסוגו בארץ, ומתקן הייצור שלהם הוא מהבודדים בעולם. לכן החברה מעורבת גם בכמה מחקרים פורצי דרך בתחום, ובימים אלו היא מנסה להבין האם אפשר להפעיל מרפאה ייעודית לנפגעי המלחמה. למי שלא יודע, או למי שלא ראה נטפליקס בשנים האחרונות, או קרא ספרים, יש הרבה מאוד הוכחות בין פעילות של פטריות מהסוג הזה לבין דרכים לטפל בנפגעי טראומה, פוסט-טראומה, עומר יספר לנו על זה יותר בפירוט. עומר הוא גם מרצה באוניברסיטת תל אביב ורייכמן לקנאביס ויזמות, כי בעברו הוא היה מבחירי ענף הקנאביס הרפואי בישראל, והיה גם סגן הנשיא של חברת קנדוק, שכיום מינה חברת הקנאביס הגדולה ביותר מחוץ לצפון אמריקה. אז עומר, אנחנו ניתן למוזיקה את המקום שלה ונתחיל בעוד שנייה.

בואו נתחיל רגע מהבשר, איך פטריות פסילוסיבין, השם הישראלי-סלנגי שלהם זה פטריות הזיה, והחיבור שלנו אליהם הוא חיבור שבו אנחנו חושבים על סאטלה כיפית, או נקרא לזה בעם. מה הקשר בינו לבין טראומה ופוסט-טראומה? אז אהלן, ליאור, שאלה מאוד גדולה, אני אתן תשובה בהתחלה טיפה מהירה ונצלול ממנה. בסופו של דבר, פסיכדלים באופן כללי בעצם מייצרים איזושהי השפעה על המוח, בין אם הפסיכדלים האלו זה הקנאביס, הקנאבינואיד בשם TAC ודומיו, בין אם זה MDMA, בין אם זה אקסטזי, you name it. אנחנו באמת מכירים את זה מהעולם הלא חוקי, מצנת המסיבות, אבל דה פקטו מה שקורה, מדובר פה בעצם במולקולות שנכנסות לנו אל מחזור הדם ומשם עולות למוח, ובמוח מייצרות איזשהו אפקט. האפקט הזה מתורגם אצלנו הרבה מאוד פעמים לעולם הפנאי,

אבל האפקט הזה גם יכול ללכת בקלות לעולם הרפואה. למה? כי מה זה בעצם האפקט הזה? האפקט הזה זה איזושהי השפעה על המוח. אם ניקח לדוגמה את פטריות הסילוסיבין, שנקראות כך דרך אגב, כי החומר האקטיבי המוביל בהם הוא סילוסיבין, זו מולקולה שנמצאת בתוך הפטריות, וההשפעה של הפטריות הזאת היא על המוח, באה בכמה מובנים שהמרכזי בה זה בעצם אלסטיות. הפטריות ברגע שנצרכות על ידי אדם, נכנסות למחזור אדם ועולות אל המוח ועוברות את המחסום והן עוברות אותו, בעצם מייצרות איזושהי אלסטיות במוח, שאם היה אפשר לראות עכשיו את תנועת הידיים שלי, היו מבינים יותר טוב למה אני מתכוון, ובאמצעות האלסטיות הזאת אפשר כמו בבצק, טיפה ללוש אותו. עכשיו, למה זה טוב? מכיוון שבהרבה מאוד התוויות רפואיות שקשורות בדרך כלל ל-Mental Health, לעולם בריאות הנפש, נוצרות לנו קיבעונות. זאת אומרת, פוסט-טראומה לדוגמה, זה איזושהי טראומה שנכוותה בעבר,

נסגרה בתוך איזושהי קופסה, על מנת שאותו בן אדם יוכל להמשיך לתפקד, הוא ממש הרחיק את הקופסה הזאת עמוק עמוק לנבחי נפשו, תפקד, תפקד, תפקד, ואז נוצר איזשהו טריגר במהלך חייו, זה יכול להיות חודש, שנה, עשור 2050, you name it, שכתוצאה מהטריגר הזה, הפוסט-טראומה, הטראומה בעצם עולה, ואז הוא הופך ללא תפקודי. מה שקורה לנו זה שאנחנו נועלים דברים בקופסאות, והדרך להיכנס פנימה, דרך הנעילה הזאת, היא באמצעים מסורתיים, היא מאוד מאוד קשה. נכון להיום עובדים על שני צירים. הציר הראשון הוא ציר הפסיכולוגיה, שהוא ציר סופר משמעותי ואפקטיבי, שבמסגרתו אתה מנהל בעצם שיחה עם הפסיכולוג, השיחות האלה נמשכות איקס שנים, שבמהלכן הוא מנסה לחשוף שכבה ועוד שכבה ועוד שכבה ועוד שכבה ועוד שכבה, שבסופה לנסות ולחדור פנימה, להגיע פנימה, לגעת באותה טראומה, בזנב שלה אפילו,

ואז להתחיל בעצם תהליך ריפוי. הוא בעצם מנסה לשנות את הקיבעונות שאליהם אתה נכנסת, על ידי אותה שיחה מתגלגלת. כן. הציר השני הוא ציר משכך הכאבים. יש בעולם תעשייה שלמה של האנטי-דיפרסנט, של נוגדי הדיכאון והחרדות, הציפרלקסים והפרוזקים וכולי, שהם בעצם משככי הכאבים. כתוצאה מאותה פוסט-טראומה, דרך אגב, לא רק פוסט-טראומה, זה יכול להיות דיכאון אמיד, זה יכול להיות אקוטיק סטרס דיסאורדר, שזה הפרעת דחק חריפה, ועוד, שכתוצאה מהם צפות לנו בעצם החרדות שהופכות אותנו בין פחות תפקודיים לעד בלתי תפקודיים, ואז מגיע בעצם אותם כדורי אנטי-דיכאון, ומה שהם עושים, הם לא מרפאים, אבל הם מאוד מסייעים לפחות 50% מהאנשים, או לכ-50% מהאנשים, מאוד מסייעים בהפחתת אותה חרדה, על מנת שתחזור להיות תפקודי. כן. אבל אתה צריך טיפול קבוע כדי לשמר את החרדה באותו level,

וזה גם בא עם איזשהו מחיר, לא רלוונטי. אלה שני הטיפולים כרגע שיש לך. רגע, זה דווקא כן? זה דווקא כן רלוונטי, כי זה יכל להסתיים שם בעיקרון, אם לא היה לזה איזשהו מחיר. ויכולת להגיד, אוקיי, אני פשוט לא ידע שיש לי את הדבר הזה, אבל המחיר הזה הוא לפעמים גדול מאוד. זאת אומרת, המחיר הזה יכול להיות בין תחושת נאמביות של אני לא מרגיש את החרדות, אבל אני גם לא מרגיש באופן כללי כל מיני, יש לי פחות רגשות, אני פחות מחובר לדברים, פחות נבהל אולי מדברים, אני גם פחות מתרגש מדברים, ואז אתה יודע, עד כדי שאדם אומר, למה החיים האלו, מה יש לי לחיות? אז נכון, אני לא חרד, אבל אני גם לא מרגיש ששום דבר לא עובר עליי. וגם אנחנו יודעים את זה מתרופות אחרות שאנחנו, בטח מי שראה את הסדרות האחרונות המצוינות ב... איך קוראים לסדרה הזאת? How to change your mind? לא. על תעשיית התרופות משככות הכאבים.

שכחתי, סדרה עלילתית. תכף אני איזכר בה. שכן יכול להיות שם או נזק מצטבר, או כל מיני דברים אחרים. זאת אומרת, אני כן רוצה להגיד שהמחיר הזה הוא לא קטן. אני מקבל. אני כן אבל אגיד גם משהו מהצד השני. לתרופות, זה נחלק לרוב לשני משפחות, ה-SSRI וה-SNRI, זה מתייחס בעצם לעיכוב סרטונין, זה איזשהו תהליך כימי שפועל במוח. הם שינו את פני רפואת הנפש. זאת אומרת, לפני הם לא היו את הכלים הכימיים האלו שיכלו לסייע, ועבור הרבה מאוד אנשים הם מסייעים. אבל כן נגיד באמת את הצד הש... הצד הראשון, הן חשובות. הצד השני, שכשאני אומר הרבה מאוד אנשים, מדברים על עזרה לבין 50% ל-60% מהאנשים. זאת אומרת שהאחוז היתר לא... זה לא עוזר. זה לא עוזר, לא. נקודה נוספת, לוקח להם זמן להיכנס לפעולה, כמה שבועות. והנקודה באמת האקוטית שעליה אתה מדבר, זה השינוי הכימי השני שקורה בגוף, מה שנקרא הנדנדה.

מצד אחד, החרדות שלך יורדות, אבל זה... it comes with the cost. וה-cost יכול לבוא בחשק המיני, יכול לבוא בחשק לאוכל, יכול לבוא בחשק לחיים. זאת אומרת, יש פה איזשהו מחיר שככל שהזמן עובר, ויש יותר אנשים שמשתמשים בזה, אנחנו באמת רואים את זה בצורה יותר רחבה. אז כן, חשוב לציין שהן חשובות מאוד לרפואה המערבית, אבל it comes with the cost. כן. ואלו בעצם שתי הדרכים היום לטפל בעולם הזה של הטראומה, של הדיכאון וכולי וכולי. או טיפול ארוך, או וגם טיפול ארוך פסיכולוגי, כדי בעצם לבקע את החומות המבוצרות הללו, ואו השימוש בנוגדי דיכאון. זה משכך הכאבים וזה הטיפול. יפה. אבל עכשיו מגיע בעצם עולם הפסיכדלים. כמו שהתחלתי בשיחה, הפסיכדליה בעצם מצליחה להיכנס פנימה לתוך המוח ולעשות שם שינויים. ואם ניקח את פטריות הסילוסיבין, כמו שאמרתי בהתחלה,

מייצר איזושהי אלסטיות במוח. למה זה קריטי? כי באמצעות האלסטיות הזאת, מטפל שמלווה את הטיפול בזמן אמת יכול לחדור פנימה לתוך בעצם המוח של הבן אדם, ולגעת די מהר בעצב הזה, בכאב, בטראומה, בסיבה שמולידה את הדיכאון, בסיבה שהולידה את הטראומה. וברגע שאתה נוגע בה, אתה יכול לטפל. אז זה כמו, ואם אני עושה הפשטה מדי, אז תוריד אותי, כי זה לא יפה לעשות הפשטות מדי, אבל זה כמו שאם מגיע אליי עם מסאג'יסט, הוא לא ישר דוחף לי את המרפק בתוך הזה, אלא קודם יש חימום של המקום, ומכיוון שהמקום עכשיו חם ויותר גמיש, עכשיו הוא יכול להכניס את הפרפק שלו שם עד לבטן שלי כדי לנסות להזיז דברים. אני אקח את מה שאתה אומר ואני טיפה, אני מסכים ואני טיפה אוסיף. החלק הכי מהותי בטיפול, מעבר לריפוי שלו, הוא זיהוי הבעיה.

תחשוב שאתה נמצא בעולם אינסופי, שאתה צריך לדעת לאיזה חדר להיכנס, וכל הדלתות סגורות. אז הרבה פעמים אתה תלך לדלתות הטיפה פתוחות, אבל אתה לא תמצא שם בהכרח את הסיבה האמיתית, את הגרעין, את ה-core, את ה- מה שהוליד את הטראומה. ובאמצעות הפטריות אתה באמת יכול, קודם כול, לגעת בדלת הנכונה, ואז להיכנס בה, ואז לטפל. אז רק תראה, תראה, אני רוצה לראות שהבנתי. אף אחד פה לא אומר, ותתקן אותי שוב אם אני טועה, שלקחת את הפטריות האלה, לא משנה, נגיד שאתה יודע להגיד מה המינון הנכון וכולי, זה מה שפותר את הבעיה. אתה אומר, לקחת את הפטריות האלה, זה כמו אותו שמן של המסאג'יסט שעכשיו מרכך לי את ה... זה. עדיין צריך את המטפל או המטפלת, שיהיו שם אחת שהמוח עכשיו יותר גמיש, צריך שם איש מקצוע שידע להיכנס ולעשות את הדבר העדין מאוד, וה... נכון? אז אתה צודק. בסופו של דבר הפטריות הן כלי עבודה. הן כלי עבודה בידי המטפל כדי באמת לגשת לאותה טראומה, לאותה נקודה, ולטפל בה.

אני כן אשים בסוגריים שכל מה שאנחנו מדברים עליו עכשיו זה על התוויות אקוטיות, זאת אומרת, על התוויות רפואיות חמורות, כמו דיכאון עמיד, שנקרא באנגלית ירדי, למה עמיד? כי הוא עמיד בפני טיפולים. זה דיכאון שאין טיפול שעוזר לו. PTSD, הפוסט-טראומה, אלה הדברים הגדולים. אני כן שם את הסוגריים ואגיד שעבור עולם החרדות, לדוגמה, שהן לא אקוטיות, זאת אומרת, אתה, לא אתה, אבל אתה מתעורר בבוקר עם איזושהי חרדה לגבי העולם, זה מוריד לך ב-X אחוזים את יכולת התפקוד, אבל אתה עדיין פולי פאנקשיונל, אז לא 100 אחוז, 80 אחוז. ואז הרבה מאוד מהאנשים לוקחים איזשהו נוגה דיכאון. לוקחים רבע כדור, משתמשים בו, וזה מעלה אותם לרמה טיפה יותר גבוהה. עבור אותם אנשים, על פניו, ממה שאנחנו יודעים מהמחקרים של העבר, ואנחנו בעצמנו מקדמים מחקר פה בארץ, קליני, על הדבר הזה, שימוש שבועי בכמות יותר קטנה של פטריות, מה שנקרא בעגה מייקרו-דוזינג, כמות יותר קטנה לאורך זמן,

יכול מאוד לסייע. מה זאת אומרת יכול מאוד לסייע? יכול to uplift your spirit. אבל מכיוון ומה שאנחנו מתעסקים איתו זה פטריות ממקור צמחי, אז אין לך את הצד השני של עולם האנטי-דיפרסנט, את הצד השני של תופעות הלוואי. את הצד של החוסר בתיאבון, את הצד של החוסר בחשק מיני. זאת אומרת, זה באמת מעלה את החיות, נקרא לזה, ולא צריך בשביל זה איזשהו טיפול במהלך הלקיחה. למה? אחד, כי הכמות משמעותית יותר קטנה, משמעותית. וסיבה שנייה, כי אתה לוקח את זה להתוויה פחות חמורה. אוקיי. אבל ההתוויות החמורות שלשמן נתכנסנו, הטיפול המלווה הוא משמעותי. אז איך נראה הטיפול? אז יש כל מיני אסכולות ויש כמה מתווי טיפול. המתווה הקלאסי שמדברים עליו הוא מתווה פרטני, אפשר גם בקבוצתי, ניגע בזה עוד מעט. מתווה פרטני שבמסגרתו יש מטופל עם שני מטפלים,

פוגשים אותו לסדר גודל של בין 8 ל-12 מפגשים, שבמהלכם המפגשים הראשונים, השלושה-ארבעה מפגשים הראשונים, הם מפגשי היכרות. הם מפגשים שבהם המטרה לייצר אמון בין המטופל לבין המטפלים שלו, להכיר את הסביבה, כי לעולם ה-set and setting, בטיפולים פסיכדליים יש המון משמעות, לייצר לו ביטחון על הסביבה, לייצר לו ביטחון על המטפלים, לספר לו מה הולך לקרות, מה הולך לחוות, לשמוע טיפה עליו, לייצר קרבה. כן. זה בעצם המקדים. לאחריהם יש לרוב שניים עד שלושה טיפולים בחומר פעיל. אלה בעצם הטיפולים באותו set and setting, אותם מטפלים, אותה מרפאה, שבמסגרתם נותנים למטופל את הפטריות, הוא לוקח בעצם את המנה ונמצאים איתו סדר גודל של 6 שעות. במהלכם הוא חווה את החוויה הפסיכדלית, מה שנקרא בעגה הפחות מקצועית, טריפ.

במהלך הטריפ הזה מתבצע כל התהליך שאמרתי מקודם, האלסטיות של המוח והניסיון של המטפלים, שכבר מכירים את הבן אדם ויש להם איזושהי מפה מסוימת עליו, להיכנס בעצם פנימה ולגעת באותה נקודות. עכשיו, עצור שנייה, הצעות. אם אני הולך לפסיכולוג שיש לו תעודה, או לפסיכיאטר, טוב, פסיכיאטר זה הרבה יותר כי הוא צריך גם להיות רופא, אבל נגיד אני הולך לפסיכולוגית, פסיכולוג, פסיכולוגית, הם עשו סטאז' במשך הרבה מאוד זמן על כל מיני, על הרבה מאוד אנשים, והם לומדים דברים שיש מאחוריהם עשרות ארוכות של שנים ומחקר והתפתחות וכולי. עכשיו, אני פוגש שני מטפלים, אבל איפה הם עשו את הסטאז'? זה הרי הכל חדש. שאלה מצוינת. איך זה לא מפחיד שהם ייכנסו לי למגירה הלא נכונה? שאלה מצוינת. אז נאמר שהיום בעולם שלנו, העולם המערבי, פטריות הן לא חוקיות. אולי בזה היינו בכלל צריכים להתחיל את הסשן.

פטריות סילוסיבין, כמו חומרים פסיכדליים אחרים, כמו MDMA, מוגדרות כסם מסוכן ונמצאות ברשימת הסמים המסוכנים, שבמסגרתם נאמר, מדובר פה בסם מסוכן שאסור להשתמש בו. זה נכון לקנדה, וזה נכון לארה״ב ברמת הפדרל, וזה נכון לישראל, ולגרמניה ולאיטליה, in a name it. זאת אומרת שנכון להיום, מי שמשתמש בפטריות בארץ או בחו״ל, עובר לחוק. מה הפורמט שכן אפשר להשתמש בו? הפורמט הוא באמצעות ניסוי קליני. ניסוי קליני משמעו, ישנו בית חולים, בין אם בארץ, בין אם בחו״ל, שלוקח בעלות על התהליך, מאמין שיש פה ערך רפואי, מקבל את כל האישורים הנדרשים, מגייס מטופלים שיעברו את זה, עושה להם סקרינינג, מיון נקרא לזה, ואז יש לו איזושהי קבוצת מבחן שעליה הוא מנסה את זה. זאת אומרת, כבר מטופל שמגיע לאותו ניסוי קליני, עבר את כל התהליך הזה מול מוסד רפואי מוכר,

ויודע למה הוא נכנס. זאת אומרת שלשאלתך, מדובר פה במטפלים שהיו צריכים לעבור הרבה מאוד מחסומים והרבה מאוד מבחנים כדי בכלל לקבל את האישור. לעשות את הניסוי הזה. זאת אומרת שזה העולם. יש פה איזושהי בעלות של המדינה שהיא לוקחת על התהליך, היא אומרת, אוקיי, אני מוכנה את זה בצורה מדודה, בצורה מסוימת, שבה אתם תעשו את זה, ובתנאי ש-1, 2, 3, 4, 5, 6. זה דרך אגב העולם שאנחנו נמצאים בו, היינו בו יותר, עד 7 באוקטובר. בניסויים שאנחנו עושים בישראל, שבמסגרתם עוברים את כל התהליך. איפה הניסויים? באיזה בתים? אז אנחנו עובדים עם כמה בתי חולים בארץ, אנחנו עובדים עם בית החולים בבאר שבע, אנחנו עובדים עם שני בתי חולים פה בארץ, במרכז, אנחנו עובדים עם עוד שני גופים על ניסויים פרה-קליניים, גם במרכז. ואיזה סוגי מטופלים מגיעים לשם שעברו איזה חוויות? אז כל אחד תלוי בהתוויה הזאת. זאת אומרת, ההתוויות שאנחנו עובדים עליהן,

לא רק, זאת אומרת, הן נעות מדיכאון, דרך חרדות מורכבות, דרך OCD, והאחרון שכביכול לא קשור למנטל הלף, אבל הוא כן קשור למנטל הלף, זה Eating Disorders. זה הפרעות אכילה. אבל זה העולם הקליני, שהוא מדהים וחשוב, והצורה שבה העולם המערבי עובד. אנחנו נמצאים כרגע באיזושהי נקודה פיווטלית פה בישראל, והנקודה הפיווטלית היא שכתוצאה ממה שקרה בשביעי באוקטובר, מהזוועות שקרו בשביעי באוקטובר, אנחנו קיבלנו כחברה מספר, לא הגיוני, של אנשים שמעבר לזה שהם נפגעו פיזית, הם נפגעו נפשית. אנחנו מדברים פה על תושבי הדרום, אנחנו מדברים פה על חיילים, אנחנו מדברים על כוחות שהגיעו לאחר מכן מאנשי זקה, דרך מטפלים, רופאים, חופשים. שוטרים. דרך שוטרים, דרך אפילו אנשים שהסיעו, אנשים ממקום למקום. התפרסמה כתבה לפי דיק לפני כשבועיים,

על אדם מדהים, שלקח אנשים שניצלו מהתופת והסיע אותם, אני חושב, לים המלח, למקום שבו הם לנו, וכמה אם לאחר מכן הוא שם קץ לחייו. זאת אומרת, רמת הטראומה כל כך חמורה, והיא מגיעה במספרים כל כך גדולים, שאנחנו עכשיו עובדים על בעצם להציע לדבר הזה איזשהו פתרון. כי אנחנו חושבים שנכון להיום, מדינת ישראל חייבת לחשוב בדרך יצירתית כדי לתת מענה לדברים האלו. למה? ברגע שנכווה את הטראומה, אדם נכנס בחודש הראשון, more or less, למקום שנקרא ASD. המקום הזה, האקוטיקס טרס דיסאורדר, זה באמת אותה הפרעת דחק חריפה. אחרי כחודש, אותה הפרעת דחק חריפה יכולה לעבור, לעשות טרנספורמציה לאותו PTSD שאנחנו מדברים עליו, הפוסט-טראומה. עכשיו, הספרות מלמדת אותנו, וגם הניסיון, שמרבית האנשים יצליחו להיחלץ מזה. זאת אומרת, הם חזקים גנטית,

הם עברו דבר או שניים בחיים, אין להם איזושהי היסטוריה. זה ל-80-90 אחוז. אחוז מאוד מאוד יפה. יצליחו לצאת מזה. אבל עבור אותם אחוזים שהם לא מבוטלים, זה יכול לנוע בין 10 ל-30 אחוז, תלוי בגודל הטראומה, תלוי באוכלוסייה, עבור אותם אחוזים, הרפואה היום מציעה את מה שאני התחלתי איתו. טיפול פסיכולוגי שלוקח שנים, כן. או לחלופין משככי כאבים. ועבור אותם אנשים אנחנו חושבים, ויחד עם בית החולים שחברנו איתו בדרום, שאנחנו חייבים, זו החובה שלנו לספק איזשהו מענה יצירתי, שיש לו היסטוריה טיפולית, שיכול להוות מפנה עבור אותם אנשים. ויפה שעה אחת קודם, למה? כי ככל שאנחנו יותר קרובים לקרות האירוע, לזמן בטיימליין שבו קרה האירוע, היכולת להשפיע היא יותר גבוהה. כן. ולכן חשוב לנו בעצם לעשות את זה. מכאן מגיעה כל הפעילות שלנו סביב אותה מרפאה לטיפול בטראומה ופוסט-טראומה באמצעות פטריות אסילוסיבין.

אנחנו ממש הכנו את כל התשתית כבר לקיום הדבר הזה, ואנחנו עובדים עכשיו בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות כדי לקבל את האישור הזה. זה אישור מיוחד שאנחנו רוצים לקבל אותו בהקדם האפשרי, כדי להתחיל לטפל. זאת אומרת, מלאי חומר זמין כבר יש לנו, אנחנו פועלים בארץ כבר תקופה ארוכה. מטפלים, מוסמכים, שיכולים לטפל, מרפאה זמינה בבית החולים, ומעטפת בעצם של בית החולים שמאמין בזה ורוצה לקדם את זה בהקדם האפשרי. כמובן שגם הכל קורה בדרום עם קרבה למוקד הזוועה. עכשיו תגיד, יש, אני אדבר רגע כאילו בתמימות, אוקיי? יש סיבה, כביכול לכוחה, יש סיבה לזה שניסוי קליני נערך הרבה מאוד שנים, וכדי לעבור ממשהו שהוא ניסוי למשהו שהוא תרופה או דרך טיפול מאושרת, זה לוקח הרבה מאוד שנים. והסיבה היא כדי לבדוק שאין כל מיני תופעות לוואי או נזקים שמצטרפים לתועלות וכולי.

איך אתה לא מפחד מזה? אז זאת שאלה מצוינת. ואם היינו עובדים בעולם הסינתטי, ופה אני נכנס לעוד רובד בעולם הזה של הפסיכדלים, זה בהחלט היה הדרך הנכונה לעשות את זה. אני כן הייתי מאתגר אותה. מה זה העולם הסינתטי? העולם הסינתטי זה בעצם להיכנס למעבדה ולסנטז במעבדה מולקולה ספציפית שמסייעת. דיברתי מקודם ואמרתי שפטריות הסילוסיבין נקראות ככה על שם המולקולה הבולטת בהן, שנקראת סילוסיבין, אך היא אינה היחידה. אז אשווה את זה לעולם הקנאביס רגע, שרוב המאזינים מכירים יותר טוב. הקנאביס הוא צמח, ובתוך הקנאביס קיימות מאות מולקולות שמתחלקות לכמה משפחות, למשפחת הקנבינואידים, למשפחת הטרפנים והפלבינואידים. כאשר בעבר, לפני 50 שנה ו-100 שנה, כשגילו, גילו בעצם את מולקולת לדוגמה ה-CBD ולאחר מכן ה-TAC. דרך אגב, ה-TAC התגלתה על ידי פרופסור ישראלי, פרופסור משולם, שלאחרונה גם נפטר,

הוא היה מה שנקרא הסבא של הקנאביס. אבל סביב אותן מולקולות ישנן עוד מאות מולקולות שעובדות ומכאן הגיע הביטוי שנקרא Entourage Effect, אפקט הפמליה, שמה הוא בא ואומר? שברגע שאתה כמשתמש צורך קנאביס, אתה מכניס אל תוך הגוף שלך מאות מולקולות, שמייצרות ביניהן איזושהי סינרגיה שמייצרת אפקט, אפקט הפמליה, שמייצרת את ההשפעה על הגוף. אם תיקח רק את מולקולת ה-TAC או רק את מולקולת ה-CBD, שהן שתי המולקולות הבולטות באחוזים שלהן בתוך הצמח, ההשפעה תהיה X. אבל אם תיקח את כל הצמח, כמו שהטבע יצר אותו, ההשפעה תהיה, ברוב המחקרים שראינו, משמעותית יותר אפקטיבית מבחינה תרפיוטית. אוקיי. same goes with צילסייבין. עם סילוסיבין, אם תיקח, ודרך אגב, בקנאביס אתה יכול לסנטז רק את ה-TAC ורק את ה-CBD, וישנן כמה תרופות שמבוססות על המולקולה הבודדת, אבל במבחן התוצאה, במדינות שבהן קנאביס עד היום אושר,

המוצר המוביל ב-Landslide זה הקנאביס, ממקור צמחי. כי אפקט הפמליה הוא כל כך משמעותי. ולכן אגב, רופאים לא נותנים כדור קנאביס, אלא נותנים מרשם לצמח? בזה יש טיפה יותר מורכבות. התשובה הקצרה היא כן, הארוכה היא לא. בתשובה הקצרה הם נותנים באמת מרשם לצמח, לתפרחת, מכיוון שבמסגרת המסלול שעבר הקנאביס, הוא לא נכנס במסלול הרגיל, המסלול הקליני, לבתי המרקחת כתרופת מרשם. עד היום בקנאביס, או כל התוויות שעליהם אנחנו רושמים, הרופאים רושמים. קנאביס רפואי, אין מאחוריהם באמת ניסוי קליני, כמו שדיברת מקודם, שמאושש את השימוש. מה כן מאושש את השימוש? השטח. יש היום בישראל למעלה מ-130,000 מטופלים בקנאביס רפואי על בסיס חודשי. למעלה מ-130,000 מטופלים בעלי מרשם רפואי, רישיון, להוציא מבתי המרקחת קנאביס רפואי.

ויש להתוויות כדוגמת PTSD, ואנורקסיה, וסרטן, ואוטיזם ילדים, and central and central. עבור אותם אנשים אין באמת backlog של מחקרים קליניים, שמראה שעבור התוויה זה באמת עוזר. אבל דה פקטו בשטח זה באמת עוזר, זה באמת משכך את הכאב שלהם בצורה דרמטית. וזה מה שמאפשר להם לחזור לחיים ולחזור למעגל העבודה, ועל כל המשתמע מכך. אבל זה, אתה טוען, גם good enough לעולם הרפואה, כדי לרשום, לתת לזה משהו שנקרא מרשם. בעולם נוצר מסלול מקביל למסלול ה-FDA, המסלול הקליני הקלאסי, ומי שפרץ אותו היה הקנאביס. הוא בא ממקור צמחי, אנחנו נותנים איזשהו כבוד לטבע, שבעצם יצר אותו במשך אלפי שנים, תרבויות עתיקות שהשתמשו בו. עולם ה-safety הוא נבדק יחסית בקלות, כי אין פה בעצם את הסינתוז, את המולקולה הזאת שהגיעה מידיו של מדען, ועכשיו צריך לעבוד ולבדוק האם באמת היא מסוכנת עם זה. למרות שב-MDMA יש. MDMA הוא מוצר סינתטי. נכון.

בניגוד אליו, בניגוד אליו. בניגוד אליו. פטריות ה-CILOSBIN, בהם גם יש מוצר סינתטי, כמו בקנאביס, אפשר לסנטז את המולקולה הבודדת, אבל ההתרשמות של רופאים ברחבי העולם, וממה שרואים במחקרים קליניים, כולל דרך אגב מחקרים גם כימיים שנעשו ונעשים בארץ, אנחנו רואים השפעה שונה של ה-CILOSBIN שמגיע ממקור צמחי, בגלל אותו אפקט שנקרא אפקט הפמליה, זו הסברה הרווחת. ולכן, ברקע שאנחנו הולכים לעולם הצמח, ולוקחים פטריות ממקור צמחי, אנחנו בעצם נכנסים לאותו מסלול של קנאביס. אנחנו בעצם נכנסים למסלול שבמסגרתו מחקרים קליניים הם תמיד טובים, ונכון להתקדם איתם, אבל כשאנחנו מגיעים לנקודת זמן כל כך אקוטית, עם שבר כל כך גדול בעולם הרפואה, רפואת הנפש, שבלי קשר לסילוסיבין צריך לחזק אותו בעוד מטפלים ובעוד דרכים, מחובתנו לתת לאותם מטפלים גם כלי עבודה נוספים. ואם אנחנו יודעים שהם בטוחים כי הם מגיעים בעצם מעולם הטבע, ואם אנחנו יודעים שיש להם אפקט מרפא, כי אנחנו רואים כן את הניסויים וכן את ההוכחות האנקדוטליות שנאספו באלפי שנים האחרונים, דבר שלא קיים בעולם הסינתטי,

מחובתנו לתת את זה. באחריות, בפיקוח, ברופאים שמלווים את זה, במשרד שנותן אישור, אבל מבקר את כל הדרך ונותן ממש רשימת מכולת מאוד מורכבת של איך הוא מצפה לקבל את זה, כמו כל תרופה אחרת, ואיך המטפל אמור לדווח על זה, ואיך נעשית הביקורת, הכול חייב לעבוד בתוך זה. כן. אבל באותו בית הסייט, באותה מרפאה שבה אתה מתחיל ומטפל באיקס אנשים, שנכון להיום אין לך מענה עליהם, שאני אגיד משהו שהוא קשוח, ואנחנו כבר חווים אותו, שאם אתה לא תדע לתת להם מענה מספק, הם יכולים, לצערי אני אומר את זה, ללכת לעולם האובדנות. אנחנו מחובתנו לספק כל כלי אפשרי. נכון, הוא לא בולט פרוף, אבל יחסית למה שאספנו עד היום ברמה העולמית, יש מספיק ידע ומספיק מחקרים כדי לאפשר את קיומה של אותה מעבדה, אותו טיפול ניסיוני, פיילוטי, ב-50 מטופלים,

ב-100 מטופלים, ב-200 מטופלים. נאסוף מספיק מידע בזמן הזה שאנחנו עושים את הטיפולים, כדי להמשיך ולתת את זה. תגיד, אתה חושב שיש לזה סיכוי מבחינת המודעות של הציבור? אני אסביר למה אני מתכוון. ביום שישי ראיתי כתבה, נדמה לי שזה היה בשישי, כתבה בטלוויזיה. אה, לדעתי זו הייתה אילנה דיין בעובדה, חמישי, שהיא נכנסת שם לשטח והיא עשתה ריאיון מאוד יפה עם, אני חושב שהוא היה אלוף משנה, אה, בשטח, בחור באמת, מלח הארץ, שם ב... נדמה לי שזה היה 501, 501, זה 11, אמ... והיא שואלת אותו משהו על איזשהו בחור שיש לו, והוא אומר, אני לא אתן לו לצאת לאפטר מהיר בבית ולחזור, כי זה יעלה את הסיכוי שלו להלם קרב. ואני זוכר שזה היה לי כל כך נעים לשמוע את זה,

הגענו למקום שבו אנחנו, זה לא שנות ה-70 וזה לא שנות ה-80, וגברים לא מנסים לשחק אותה רק החקשוחים, מפקד בצבא הוא אחראי, והוא אומר, לא משנה אם הוא צודק או לא, ואני לא יודע מאיפה הידע הזה, אבל הוא אומר, זה סוג התנהגות שמעלה סיכוי שהבחור שלי יקבל הלם קרב, ולכן אני מעדיף לא לתת לו לצאת לאפטר הזה בבית, ואני אשב איתו, ואני אדבר איתו, ואני אעשה איתו זה, ואני אשאל אותו מה שלמה, ואני אעזור לו, כדי שלא יהיה לו את הדבר הזה, ואמרתי איזה יופי, איזה מודעות הרבה יותר גבוהה יש היום לדבר הזה, במקום לשחק אותה שכולם קשוחים, הוא מנסה להבין איך בזמן אמת, תוך כדי שהוא מנצח את המלחמה המזורגגת הזאת, הוא מנסה לשמור על החבר'ה שלו, ואיזה יופי. מצד שני, אני חושב על אותם חבר'ה שעכשיו ישלחו אותם למרפאה, ואיך כל המשפחה מסביב אולי תגיד, מה אתם עושים? כאילו, הם יגידו להם, מה אתם מוכנים לתת לעצמכם לעשות את הטיפול הזה? זה סמים, זה סמים מסוכנים, זה בחוק הסמים המסוכנים. אתה יודע, כאילו, אני לא מבין אם אנחנו התקדמנו,

אנחנו מאחורה. איך אתה מרגיש את השטח? ותנסה לענות, אבל לא רק מתוך עומר, כי ברור שאתה הרבה יותר, אתה לפני כולם, כי אתה בתוך זה. לא, לא, אני אתן לך את התשובה, אני דווקא אתחיל בראשון. יש ראשי תיבות, אני ואתה בערך באותו גיל. יש ראשי תיבות שמלוות אותנו, אני חושב, מאז שהתגייסנו, שהם קצת כאלה, יש להם קונוטציה מסוימת, וזה קב-נון, קב״ן. אני זוכר את הקב״ן לאורך שירותי הצבאי, היה כמקום הזה שאתה הולך אליו, מה שנקרא, לא הולכים אליו, עדיף לא ללכת. מי הולך אליו? מי שרוצה להוציא פטור, או לא להתגייס, וכולי וכולי. קב״ן זה קצין בריאות נפש. והיום בלחימה אנחנו מבינים כמה קציני בריאות הנפש הם אקוטים ללחימה. היום, כמו שאתה אומר, לעומת מלחמת יום כיפור, שבה לא הייתה בכלל מודעות לפוסט-טראומה ולטראומה ולהלם קרב, וחיילים לא בוכים, ותשתוק ותילחם, היום יש מודעות, והיא מגיעה כתוצאה מהיותם של הקב״נים בשטח, מחינוך של המפקדים על העולם הזה, וזה כל כך מבורך וכל כך נדרש, וכל כך קריטי,

לא רק להמשך הלחימה, כי יכול להיות שאפשר לשתוק ולהילחם, אבל אם מה שאתה מקבל בסוף זה מאות ואלפי לוחמים שחוזרים מפורקים הביתה, אז אתה כמדינה חטאת. ולכן עצם העובדה שהצבא מודע לזה ומטפל בזה, זה mind blowing בעיניי. זה נקודה ראשונה. ונקודה שנייה, אני אקח אותך אחורה לשנת 2018. בשנת 2018 לקחנו בעצם את קנדוק והנפקנו אותה. ובאותה, קנדוק הייתה חברת הקנאביס, שהייתי בה סגן השיא, והובלנו בעצם את ההנפקה שלה בבורסה הישראלית, היא הייתה חברת הקנאביס, הפעילה הראשונה שהונפקה בישראל. באותה נקודה מי שהיה יושב ראש החברה, עד היום דרך אגב, זה ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, ובבניין הבורסה הוא נשא נאום, שבמסגרת הנאום הוא אמר, אני מעולם לא צרחתי קנאביס, לא שמתי מעל הלשון ולא שמתי מתחת ללשון. למה זה מצחיק? כי אותה נקודה הייתה בראי ההיסטוריה נקודה פיווטלית. כמובן, היא התווספה לאותה תקופה, אבל עדיין נקודה פיווטלית שבמסגרתה

הקנאביס הפך להיות מסם לסטלנים לבעצם מוצר רפואי. שים לב איך היום אנחנו אומרים קנאביס. פעם לא היינו אומרים קנאביס, היינו אומרים אריחואנה, פעם היינו אומרים וויד, היינו אומרים ירוק, היינו אומרים חום, היינו אומרים חשיש, לא היינו אומרים קנאביס. קנאביס הטוב ביותר אלמנט רפואי, קנאביס רפואי, ובעצם נוצר איזשהו שינוי בדעת הקהל. אתה רואה את זה גם ברישיונות שניתנים, משרד הבריאות מוציא כל חודש, היחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות מוציאה כל חודש מיפוי של בעצם בעלי הרישיונות, ואתה רואה את ההתוויות הרפואיות וגם את הגיל. אתה רואה שהגילאים המבוגרים שפעם נרתעו מהדבר הזה שנקרא מריחואנה, כי זה סטלה וזה יעלה לראש ואוי אוי אוי, פתאום מבינים את הערך הרפואי שיש לזה ואתה רואה את זה במספרים. אותו תהליך קורה גם בפטריות. אם הייתי מדבר פעם על פטריות, כשאני אומר פעם זה לפני כמה שנים בודדות, הייתי מדבר עם הציבור המבוגר על פטריות הזיה, היו אומרים לי, מה, זה וודסטוק, מי שטיפה מכיר את העולם, או אנשים יחזרו דולפינים מהדבר הזה. זאת אומרת, המוניטין של זה היה מאוד מאוד גרוע.

אבל היום, אחרי הסדרות שנעשו בנטפליקס, והכתבות שיש, והכתבות שאתה רואה גם בעיתונות הישראלית, פתאום יש פתיחות, פתאום אנשים מדברים על זה. בסקר שנעשה לאחרונה בארצות הברית, וגם מספרים שמדברים עליהם בארץ, מדברים על כמעט עשרה אחוז, קצת פחות, אבל כמעט עשרה אחוז, מהאוכלוסייה שמדווחת שהיא בחייה ניסתה פטריות. זאת אומרת, זה כבר אחוז לא מבוטל, והוא הולך וגדל. אז נכון, ברובם המוחלט הם מנסים אותו למטרות פנאי, אבל התהליך הזה, ברגע שאתה רואה יותר ויותר אנשים שיוצאים החוצה, לא מתביישים, ומספרים על הטיפול שהם עברו, על החוויה שהם עברו עם הפטריות, דעת הקהל משתנה. אני אגיד לך שאליי פנה באופן אישי לוחם שנפצע באורח קשה ביום הראשון ללחימה, שנפצע פיזית באורח קשה, פנה ואמר כמה שבועות אחרי, כמה שבועות, שלושה שבועות אחרי, זה היה לפני שבוע וחצי, שהוא מחלים מפצעיו, מה שנקרא, מצבו הרבה יותר טוב, הוא מחלים מפצעיו,

אבל הוא מבין את גודל הטראומה שהוא עבר. מניסיון קודם, ניסיון פנאי, שהיה לו עם הפטריות, הוא מרגיש שזה מה שיסייע לו. זה מה שיסייע לו לעבור את הטראומות שהוא עבר ברמת המוח, עזוב רגע ברמה הפיזית, כי הוא מבין שהוא רוצה בסוף לחזור לתפקוד מלא, למשפחה ולחיים, שהוא מרגיש שהוא צריך את זה. התקשר אליי, פנה אליי בחור ישראלי לשעבר שחי היום בניו יורק, שעבר גם טיפול באמצעות פסיכדלים, היה לו פוסט טראומה לפני הרבה מאוד שנים, והוא אמר, ניסיתי הכל וזה לא עבד, וזה הדבר שסייע לי. זאת אומרת, אנחנו רואים את העדויות האלה, ולאט לאט, ככל שהם יהיו, כמו שקרה דרך אגב עם הקנאביס, יותר ויותר פומביות, אז גם המוניטין ישתנה. תוסיף לזה גם את העובדה שבסופו של דבר אדם מבוגר, לוחם, תושב דרום, אפילו אדם שחי בארץ והמשפחה שלו נרצחה או ניזוקה בצורה קיצונית, יחד עם המערכת שעוטפת אותו, המערכת שאנחנו מייצרים, בעצם שיטת הסקרינינג, ולאחריה המטפלים,

יודעת להגיד האם אותו בן אדם יכול בעצם לקבל, או פוטנציאל הטיפול בו הוא גבוה, ובהתאם לטפל בו. נכון, יהיו אנשים שיהיו פחות מתאימים לטיפול, אבל אנחנו מדברים בשלב ראשון על עשרות, ועבור אותן עשרות יש מספיק אנשים שנכון לטפל בהם, ויפה שעה אחת קודם. תגיד, מה זה אומר? שבסוף הטיפול מה? הוא לא יזכור את הזוועות שהוא ראה? לא, זה לא ישפיע על הזיכרון. אבל מה שגורם בעצם לפוסט-טראומה, זה בעצם, אמרתי לך, אנחנו חווים איזושהי טראומה, ולאחר מכן יש איזשהו טריגר שמקפיץ אותה. אנחנו לא מנסים להסתיר את הזיכרון, ואנחנו גם לא מנסים למחוק אותו. זה לא מה שהפטריות יסייעו. אנחנו מייצרים, אנחנו מנסים לייצר איזושהי אלסטיות, איזושהי בעצם סביבה שבמסגרתה הוא חווה עוד פעם את החוויה הזאת, אבל במקום יותר רך, אם מטפלים מנוסים, שבאים ואומרים לו, כשהוא מעלה את החוויה הזאת מן האוב,

אומרים לו, אוקיי, אתה במקום בטוח, ואנחנו נמצאים פה איתך, ובוא תספר לנו מה חווית, ואז לגעת בכל שכבה ושכבה של החוויה הזאת, כדי לנטרל ממנה את העוקץ. להוציא בעצם את אותו עוקץ שעוקץ אותו ומציף את כל אותן תגובות, לעיתים רצוניות, לעיתים בלתי רצוניות, שכתוצאה מהן הוא הופך להיות אלים, או דיכאוני, או בלתי מתפקיד, אינסנטרה. תגיד, הפרוטוקול של מה שקורה שם בפגישות, זה מצולם בנישואים? אז אפשר לצלם את זה. זאת אומרת, אתה יוצא לך לראות את זה? עד כמה אתה מצד אחד, אתה נמצא במקום שבו אתה מנסה לקדם סוג חדש, כאילו ממינים אחרות גם מאוד מאוד ישן, אבל, בעולם, אבל נקרא לזה באופן חוקי, חדש, לבעיה מאוד גדולה, עד כמה אתה באמת יכול בעצמך לחוות,

לא לחוות את הפטריות, אבל לחוות את מה שקורה שם ועד כמה זה באמת עוזר, או שבסוף אתה מקבל דוח שרשום עליו V או X? אז כמו שאמרתי, ישנו תהליך שצריך לעבור אותו, והתהליך הזה הוא במתכונת קלינית. הכול מתועד, הכול ממוסמך, הכול נמצא שם, וגם בסוף כל טיפול המטפלים נותנים תצהיר. הם בעצם מדווחים מה היה וכולי וכולי. יש היום מספיק מדדים, מספיק מדדים עד כדי כך שה-FDA הוציא לפני מספר חודשים, ממש פרוטוקול טיפול באמצעות, או טיוטת פרוטוקול טיפול באמצעות פסיכדלים. זאת אומרת, אנחנו ממש יודעים איך נכון להעביר את התהליך הזה, ובסופו ולאורך כל המפגשים שציינתי, זה מספר לא מבוטל של מפגשים, אנחנו בעצם יכולים למדוד את המגמה שנוצרת. והמגמה שאנחנו רואים מטיפול לטיפול היא זו שבעצם מאפשרת לנו, התומכי לחימה ואלה שנמצאים שם,

לראות בעצם את השיפור שחווה המטופל. אבל אתם מודדים את השיפור ברמת התפקודיות שלו, או שאתם שואלים אותו אם יותר סבבה לו? לא, זה הרבה יותר מזה. זאת אומרת, אנחנו לא עושים פה איזשהו טיפול ב-Well-being, הטיפול הוא ממש בדיקה, הבדיקה, סליחה, היא בדיקה ממש אנליטית, שבאה ובודקת את הבן אדם, עם כל המדדים שקיימים היום. זאת אומרת, תזכור שאנחנו בעצם מציעים מרפא להתוויה שקיימת כבר הרבה מאוד זמן, בין אם זה הטראומה, או הפוסט-טראומה, או הדיכאון העמיד, כבר בנו לה את הפאנל הזה. אנחנו לא הראשונים. כבר יודעים על פי טיפולים אחרים למדוד האם היא עברה או לא. חד משמעית. אנחנו פשוט משתמשים בכלים שעד היום היו אסורים לשימוש, בגלל, זה כבר סיפור יותר ארוך, מה הסיבות שהם אסורים לשימוש ב-70 שנה האחרונות, כי לפניהם היה יותר קל להשתמש בהם, אבל זה כבר סיפור לפרק אחר. מה מודדים למשל? אז מודדים מרמת האינטראקציה, דרך רמת המענים של אותם מטופלים לאורך כל הטיפולים על שאלות מוגדרות,

המפגשים הפיזיים עם אותו מטופל. זאת אומרת, יש ממש מדדים שהמטפלים מגיעים איתם מוכנים מראש, ויודעים למדוד אותם לאורך זמן. אמרת לפני כמה דקות שה-FDA הוציא דראפט לפרוטוקול טיפול. נכון. למה, כאילו, מה, ה-FDA הולך לאשר את זה? יפה, אז אני לוקח אותך אחורה. הרי אמרת שזה מסלול עוקף. נכון. אז אני לוקח אותך בעצם אחורה כמה שנים, את העשור האחרון למעשה, ובמסגרת העשור האחרון יותר אפילו, זאת אומרת, אנחנו מדברים נגיד בישראל על שנת 2008, שקנאביס נהיה חוקי, זה 15 שנים. הקנאביס, כמו שאמרתי, פרץ דרך. הוא פרץ דרך לפסיכדלים, הוא גם פרץ דרך לעולם הפסיכדלים ממקור צמחי. ובמסגרתו הבינו שסם מסוכן, או מה שקוטלה כסם מסוכן, באיזשהו פיקוח יכול להיות מאוד תרפיוטי. ובעשור האחרון אנחנו בעצם רואים את ה-FDA משנה כיוון. משנה כיוון במובן של הוא יותר פתוח לעולם הפסיכדליה. אבל ה-FDA כ-FDA יודע לעבוד עם סינגל מולקולוז, עם העולם הסינתטי,

ולאט לאט הוא אישר יותר ויותר דברים, מה שנקרא break food therapies, טיפולים פורצי דרך. והוא אישר את זה על סילוסיבין, והוא אישר את זה על קטאמין, והוא אישר את זה על MDMA, שבמסגרתם הוא בא ואומר, חברים, אני מזהה שיש פה איזשהו חומר שיכול להוות פריצת דרך ברמה הרפואית, ואני מאשר את הניסויים הקליניים עליו. זה הגיע למצב שהסברה הרווחת היא שבשנתיים הקרובות הצפי הוא שהממשל האמריקאי, ה-FDA, יאשר בעצם שימוש בסילוסיבין, בפטריות וגם ב-MDMA, להתוויות רפואיות. אני אקח אותך עוד שלב קדימה. החל מה-1 ביולי השנה, 2023, קרי ארבעה וקצת חודשים אחורה, באוסטרליה הם מאושרים לשימוש. אוסטרליה ב-1 ביולי אישרה לפסיכיאטרים בשטחה להשתמש בסילוסיבין וב-MDMA להתוויות רפואיות מוגדרות. זאת אומרת, באוסטרליה זה כבר מאושר, ואוסטרליה, מדינה מערבית שעונה לכל הקריטריונים,

היא כבר אישרה את זה. כן. אז כשהכדור שלג הזה מתגלגל, לשמחתנו, ל-FDA לוקח הרבה מאוד זמן עם הקנאביס, אבל עם הסייקדליקס הוא ממש לקח את המושכות והוציא את אותם guidelines, שמטרתם באמת לא להיגרר אחרי הסיטואציה, אלא באמת להוביל אותה. נכון להיום בארצות הברית יש כבר שני סטייטים שמאשרים ברמת הסטייט, לא ברמת המדינה, לא ברמת הפדרל, אבל ברמת הסטייט, את השימוש בחומרים פסיכדליים. זה מצוין כי זה מראה... שימוש רפואי, יפה. או שימוש אזרחי. אז בעולם האמריקאי יש דבר שנקרא medical ויש דבר שנקרא פרמיסוליקל, אז מה שקורה בעצם באותם שני סטייטים, אנחנו רואים את השימוש הרפואי ברמת הסטייט. תבוא, תנסה לחצות את גבול הסטייט עם אותו החומר, הממשלה הפדרלית, ה-FBI, בעצם תעצור אותך ותכנס אותך לכלא, כי ברמת הפדרל זה אסור. אבל בתוך אותה מדינה, השימוש הוא מותר לצרכים רפואיים.

אה, לצרכים רפואיים. כן, אבל זה ברמת ה-State, לא ברמת ה-Federal. כן, כן. זה עולם קצת שונה. דרך אגב, כמו קנאביס היום. אבל ככה גם זה התחיל, כן. היום קנאביס מאושר לשימוש בקרוב ל-30 מדינות בארצות הברית. אני מדבר פה על רוב מדינות ארצות הברית מאשרות את הקנאביס לשימוש, ועדיין, אם אתה תחצה את הגבול מסטייט שבה זה מותר לסטייט שבה זה אסור, אתה בבעיה חמורה. כן. כי רמת ה-Federal עדיין לא מאשר. כן. זאת אומרת, לוקח יותר זמן באמת לעשות את זה. פה ישראל הייתה פורצת דרך בתחומה. ב-2008 בעצם אישרה את הפיילוט בישראל לקנאביס רפואי, אותו תהליך שאנחנו מבקשים פה עם פטריות, גם כן כמו הקנאביס, ממקור צמחי, גם כן לקבוצה ספציפית של אנשים עם מטפלים ובית חולים מלווה והכול והכול, ולאט לאט הגדילה אותו. אם בהתחלה זה היה כמה מאות מטופלים, היום כמו שאמרתי אנחנו נמצאים בלמעלה מ-100,000, למעלה מ-130,000 מטופלים ברמה החודשית. אנחנו מבקשים את אותו הדבר לאותן פטריות ממקור צמחי, על אותו הבסיס, על אותה הדרך שבה צעד הקנאביס רפואי. לא להמציא שום דבר, להשתמש באותה השיטה.

עכשיו, אני רגע רוצה, בגלל שאנחנו קצת מכירים עומר מ... לא הרבה, אבל קצת, אני יודע שאתה גם יודע לחשוב ולראות את התמונה הגדולה. עכשיו, בדברים האלה, עד כה דיברנו, מבחינת התמונה הגדולה, בצורה קצת תמימה. מה זאת אומרת? יש אנשים טובים שרוצים לעשות טוב ולמצוא עוד דברים שעושים טוב לאנשים, ובזכותם עוד אנשים יוכלו להיות מרופאים. מה יש בדרך כלל בתמונה הגדולה שלא דיברנו עליו בכלל? פוליטיקה, כסף, כל מיני כוחות נוספים, אוקיי? למשל, למה אני מזכיר את זה? כי הסיבה שמלכתחילה MDMA וסילוסיבין וכולי, הפכו להיות סמים לא חוקיים, מסיבה בכלל פוליטית שקשורה לנשיא אמריקאי כועס. ומשם זה הלך וקרה, ופתאום מקום שהיה בו הרבה מאוד התקדמות, לעשר, עשרים שנים, אני לא זוכר כמה בדיוק, עם לירי וחבריו,

נעצר בבת אחת, כי הביטלס נסעו too many times להודו וחזרו שמחים, ולא לכולם זה עשה טוב. האם עכשיו, יש גם שכבות שאתה מוסיף לסיפור הזה שצריך להכיר, שהן פוליטיות או קשורות לכסף או לכל מיני כוחות זה? זאת אומרת שהן יכולות או עשויות או עלולות לעצור את ההתקדמות הזו, שאתה יודע עליהן. אז תראה, אני חושב שכל נושא שהוא נפיץ, וזה נושא נפיץ, אתה מדבר פה בעצם על מה שכבר הוגדר במשך כל כך הרבה שנים כסמים מסוכנים, בכל נושא נפיץ יש רבדים פוליטיים, פוליטיים, כלכליים וכולי וכולי. וכן, יש, וזה גם, in a way, לגיטימי. אבל כמו שקורה עם הפסיכדלים בעולם, וככה גם קורה בארץ, אנחנו מתקדמים עקב בצד אגודל. אני חושב שזה נכון לעולם הפסיכדליה, וזה נכון לעוד הרבה מאוד עולמות פה בארץ. אנחנו, אני חושב, מבינים עכשיו את גודל השעה. וגודל השעה עכשיו דורש מאיתנו להיות אומת הסטארט-אפ שאנחנו.

אנחנו לא קורפורט, אנחנו לא בנויים מ-20 שכבות של דרגות, אנחנו לא צריכים לאשר כל דבר כמו שאישרנו, כמו שמייקרוסופט או גוגל מאשרים, או כמו שלמדנו בעולמות האמריקאים. אנחנו סטארט-אפ, וככזה אנחנו חייבים להיות זריזים, אנחנו חייבים להיות יעילים, אנחנו חייבים לקחת אחריות, ואנחנו חייבים לעשות את כל מנגנוני הביקורת ואת כל מנגנוני הפיקוח. אבל עם זאת, גודל השעה מחייב אותנו לחשוב יצירתי, לחשוב מחוץ לקופסה, להביא פתרונות חדשניים, לדרוש מהצד הממשלי את כל הביטחונות שאפשר לקבל, ואז לקבל החלטה. נכון, 100% לא יהיה. אבל גם אם נקבל את ההחלטה על בסיס 80%, זה בקבוצה מגודרת של אנשים. וזה נכון, אני מדבר על העולם הכלכלי, וזה נכון לעולם הבריאותי שהוא outside of psychedelics, וזה נכון לעולם הביטחוני, הכנסת מכשירים חדשים שהם גם נכנסים עכשיו כאיזשהו פיילוט ניסיוני, כי אין ברירה, כי זו השעה שאליה הכינו אותנו. ובשעה הזאת, כל הכוחות שבגינם אנחנו קוראים לעצמנו סטארט-אפ ניישן,

חייבים לבוא לידי ביטוי. ובשעה הזאת אנחנו חייבים לנסות את הדברים האלה באחריות מלאה, ובמנגנונים מלאים שיאפשרו את הפיקוח והביקורת, שיראו לנו שאנחנו בדרך הנכונה בכל אבן דרך בדרך שאנחנו הולכים עליה. אבל בנקודה הזאת, אני חושב שגם הצד הממשלי מתחיל לראות שיש מקום להעז. וכתוצאה מהתעוזה הזאת אנחנו מאמינים שאנחנו נמלא את החובה שיש לנו ללוחמים שלנו, לאזרחים שחיו בדרום, וגם לשאר האזרחים שניזוקו מזה, לחיים בריאים יותר. בריאות הנפש בישראל, כל העולם הזה של בריאות הנפש, חייב להתחזק regardless of psychedelics. אבל מעבר למקומות שבהם אתה תטפל, ולמטפלים שאתה תוסיף, אתה גם חייב לצייד אותם בעוד כלים, בעוד כלים טיפוליים. והסייקדליקס, בזכות זה שישראל מובילה בעולם ה-R&D בסייקדליקס,

לנו כדוגמה, ולא רק לנו, יש מתקן פעיל בתקן רפואי לייצור ומלאי זמין של פטריות שנמצא באישור משרד הבריאות. זה כבר קיים, לא צריך לייבש שום דבר מחו״ל. רק צריך לאשר את זה, לתת את כל המנגנונים שיפקחו על זה ולצאת לדרך. אני אומר רק צריך כאילו זה קל. אני מודע לזה שמדובר באישור מיוחד, ואני מודע לגודל השעה, אבל זה אפשרי וזה בהישג יד. ואני חושב שזו חובה שלנו, וגם זכות, לאפשר את זה לאזרחי ישראל. טוב, אין לי מה להוסיף. עומר, תודה רבה, ואולי, אולי, אולי, אולי, אולי, גם מפופקורן זה איכשהו יגיע לאוזנו של מישהו שאולי יוכל לעזור בחצי מעלה קטנה לעזור לדברים האלה. ואני כן אגיד, כי לפעמים אנחנו רואים דברים בשחור-לבן, שכדאי לשים לב לאיך שאמרת את הדברים. אמרת, זה צריך להיות מהר ויעיל, אבל מהר ויעיל לא אומר שזה לא יהיה מפוקח מבוקר. זה פשוט אומר כנראה פחות בירוקרטיות.

זה לא אומר שזה לא באחריות, ואני אומר את זה למי ששומע וחושב אולי שחור-לבן, לא. זה יכול להיות גם וגם. תודה רבה, רבה, רבה, רבה. תודה רבה, ליאור. יהיו הם נפלטים. יאללה. ביי.

חתול צהוב ופרוותי מביט בעיניים גדולות, בסוף התמלול

עוד פרקים

  1. 317
  2. 316

    היא משקיעה בדרום

    8 נוב׳ 2023 · 45 דק׳

  3. 315

    לצעוק את החרדות שלך

    6 נוב׳ 2023 · 48 דק׳

כל הפרקים ←

זנב מסולסל של חתול צהוב מציץ מאחורי הנגן
00:00להמשיך באפליקציה ←