קורסים
הספרים
לארגונים
פודקאסטבלוג
מיוחדים
English
פרק 308·29 באוגוסט 2023·76 דק׳

איפה הערבים בהנהלות ובהייטק?! | להיות מיעוט בשוק העבודה | הוא יזם אימפקט סדרתי | פופקורן 308

פופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל

חתול צהוב ופרוותי מציץ מעל הנגן בעיניים גדולות
00:0001:15:31

להאזנה גם ב:באפליקציה שלנו (חינם)YouTubeSpotifyApple

פאדי אלעוברה הוא מייסד ומנכ״ל משותף של TALENTEAM, חברה להשמה מגוונת של אקדמאים, ויזם אימפקט סדרתי שזכה בכמה פרסים ואותות. דיברנו על הפער בייצוג של אקדמאיות ואקדמאים ערבים בהנהלות ובהייטק, על החסמים בצד המועמדים ובצד המעסיקים, ועל הסיפור האישי שלו: מרהט לכפר הירוק, ועד הקמת חברה שמנסה לשנות את התמונה.

בפרק הזה

  • לדבריו, בדרג ניהול החברה הערבית מהווה פחות מחצי אחוז מהסקטור הכללי, לעומת מעל 23% מהאוכלוסייה. מבין המועסקים היא כ-6%, ובהייטק כ-3%, בעיקר בכמה חברות קורפורייט אמריקאיות, ובהן אינטל
  • לדברי פאדי, משבר אמון וחשש מהטיות וגזענות גורמים למועמדים ערבים לפסול את עצמם מראש, ולא לשלוח קורות חיים. יש גם פחות נטוורקינג ופחות נוכחות בלינקדאין. לדבריו היישובים ומערכות החינוך נפרדים ברובם, ולכן ההיכרות העמוקה עם יהודים מתחילה רק באקדמיה
  • הוא מציין שהמעסיקים לא עושים מספיק: כמעט אין מיתוג מעסיק בערבית ומיטאפים בערבית, ומי שמתקבל כערבי הראשון בחברה סוחב תיק כבד. לדבריו, חברות שיודעות לגייס בניו יורק ובלונדון יכולות לגייס גם מהחברה הערבית אם יתכוונו לכך
  • פאדי גדל ברהט, למד בפנימיית כפר הירוק, ולמד הנדסת בניין בבאר שבע בלי לסיים. כשקרא מחקר של בנק ישראל על כ-60 אלף אקדמאים ערבים בתעסוקה לא הולמת, הבין שהוא חלק מהבעיה, כי הוא הכווין אנשים להשכלה בלי לחשוב מה קורה אחרי התואר
  • בתוכנית הטלוויזיה כרישים הוא סירב להצעה שלפי תיאורו חתכה את שווי החברה בחצי. הוא אומר שעם הזמן למד להעריך את עצמו, ושהוא רוצה שבנו יגדל בחינוך דו-לשוני, בלי מגבלות בגלל הלאום או כתובת המגורים

על הפרק

מה החוויה של מועמדים ערבים בתהליכי קבלה בשוק העבודה? האם הצעירים הערבים באקדמיה רוצים להשתלב בחברה הישראלית או לא? האם מעסיקים מספיק פתוחים לקבל מועמדים מהחברה הערבית?
ולמה פוגשים בקושי מנהלות.ים ערבים בחברות?

זה פרק שהסתיים ברגעים מאתגרים ומרגשים מאד. אולי כי נגענו בפערים החברתיים והתעסוקתיים בחברה שלנו.

אני מסתובב בהמון ארגונים מאד ״ישראליים״ - חברות הייטק, סטארטאפים, וחברות תקשורת. דבר אחד חסר בהן - נציגות ערבית, ובמיוחד בדרג הניהולי. מסתבר שבדרגי ניהול בסקטור הכללי, החברה הערבית מהווה פחות מחצי אחוז. חברה שמהווה קרוב ל-25% מהאוכלוסיה כן?
אז מאיפה נוצר הפער? האם אפשר לשנות את המצב? ואיך?

אז הבאתי מישהו שמנסה לשנות את התמונה - פאדי אלעוברה, מייסד ומנכ"ל משותף של TALENTEAM להשמה מגוונת של אקדמאים מנוסים. פאדי הוא יזם אימפקט סדרתי שזכה במספר אותות ופרסים על פועלו בתחום (אחד מ-50 יזמי האימפקט המבטיחים של העולם לשנת 2015, רשימת 40 המבטיחים מתחת ל 40 של הגלובס) ופועל ליצירת והנגשת הזדמנויות תעסוקה איכותיות עבור אקדמאיות.ים ערביות.ים.

רוצים לשפר את האנגלית שלכם?

סידרנו לכם 55% הנחה על המסלול השנתי של קמבלי ו/או שיעור חינם להתנסות בשיחת אנגלית לייב עם מורה מחו״ל בשימוש בפרומו קוד - Popcorn55 או פשוט בלחיצה על הלינק

ציטוטים מהפרק

הנתון האחד שמספר את כל הסיפור, שבדרג ניהול, החברה הערבית מהווה פחות מחצי אחוז מהסקטור הכללי.

האורח.ת ·

התחלתי להגיד את עצמי פנימה שאני חלק מהבעיה, כי הסללתי אנשים להשכלה בלי לחשוב רגע על מה קורה אחרי קבלת התואר

האורח.ת ·

כשפחות ידעתי כמה אני שווה, אז הייתי יותר מוותר על זכויות, אחוזים, לא משנה מה.

האורח.ת ·

שאלות ותשובות מהפרק

מה מצב הייצוג של החברה הערבית בהנהלות ובהייטק?
פאדי אלעוברה מספר בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, שבדרג ניהול החברה הערבית מהווה פחות מחצי אחוז מהסקטור הכללי, בעוד שהיא מעל 23% מהאוכלוסייה. לדבריו כ-6% מהמועסקים ערבים, ובהייטק כ-3%, בעיקר בכמה חברות קורפורייט אמריקאיות. הוא מוסיף שיש מעל 8,000 בוגרי מקצועות טכנולוגיים בתעסוקה לא הולמת.
למה מועמדים ערבים נמנעים מלהגיש קורות חיים?
לדברי פאדי, משבר אמון וחשש מהטיות וגזענות בתהליכי גיוס גורמים למועמדים לוותר מראש. הוא אומר שלפי מחקרים יותר מ-50% מהמועמדים פוסלים את עצמם, ושמי שמתמודד מנהל פחות תהליכים במקביל. הוא מוסיף שמעסיקים כמעט לא פונים בערבית כדי להראות שהם פתוחים.
איפה בשרשרת הגיוס הדבר נתקע לפי פאדי?
פאדי אומר שבכל שלב יש חסם. מעסיקים מפרסמים ולא מקבלים מועמדים, ובצד המועמדים יש מעט נוכחות בלינקדאין, פחות נטוורקינג ופחות הגעה למיטאפים. לדבריו, יש גם חשש מחוויה לא נעימה. הוא מציין שחברות יודעות לגייס בניו יורק ובלונדון, ושהיו יכולות לעשות זאת גם כאן אם היו משקיעות בכך.
מה הקושי של "הערבי הראשון בחברה"?
לדברי פאדי, מי שמתקבל ראשון נושא תיק כבד: הוא נמצא כל הזמן בפוזיציה של ייצוג, ומצופה ממנו לייצג עוד אנשים ולהיות מנטור לערבי הבא. זה מסיט אותו מהעיסוק במהות העבודה והקריירה, והוא מציין שמעט מאוד ערבים מגיעים לדרגי מנכ״ל ו-C-Level.
מה הניע את פאדי אלעוברה לעסוק בתעסוקה?
פאדי מספר שבמשך שנים פעל להנגשת השכלה גבוהה, בעיקר לחברה הבדואית. אחרי שקרא מחקר של בנק ישראל מ-2015 על כ-60 אלף אקדמאים ערבים בתעסוקה לא הולמת, הבין שהוא חלק מהבעיה, כי הוא הכווין אנשים להשכלה בלי לחשוב מה קורה אחרי התואר. הוא גם מתאר כעס על הפערים בין מה שקיבל בכפר הירוק לבין מה שקיבלו אחיותיו ברהט.
מה קרה כשפאדי אלעוברה סירב להצעה בתוכנית כרישים?
פאדי מספר שבתוכנית הטלוויזיה קיבל הצעה של כ-500 אלף שקל תמורת חיתוך שווי החברה בחצי, ושהוא ראה בה הצעה לא עניינית ומזלזלת. הוא סירב, בין היתר כי כבר היו לו משקיעים בחברה. לדבריו, הסירוב עורר תגובות חיוביות, וראש עיר כתב עליו פוסט שקרא לו "הערבי החדש". הוא אומר שככל שהבין יותר מה הוא שווה, כך היה לו יותר ביטחון לסרב.

מי ומה הוזכרו בפרק

חברות וארגונים
אינטל · בנק ישראל · לינקדאין · כפר הירוק · יד ביד
ספרים, פודקאסטים וסרטים
הדור הזקוף
התמלול המלאתמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות

היי, אהלן כאן יור פרנקל, אתם מאזינים בפופקורן, הפודקאסט שעוזר לכם להסתגל לעולם החדש, והיום נדבר על פערים חברתיים או אם להיות פחות רשמי, איפה הערבים בהנהלות ובהייטק? כאילו, בחודשים האחרונים אני מסתובב בהרבה ארגונים מאוד ישראליים, פגשתי את מנהלי קש, את מאקו, ערוץ 12, אלקטרה, אוניברסיטת תל אביב, כל מיני ארגונים כאלה וגם ארגונים בינלאומיים שיש להם סניף ישראלי, כמו eBay, Unilever HP, גוגל. בלי לאסוף דאטה מדויק, אני יכול להגיד בפה מלא ממה שראיתי בעיניים, יש לנו המון עבודה לעשות. יש נציגות ערבית, רואים בהנהלות, אבל הפרופורציה רחוקה מאוד מאוד מאוד ממה שיש ביחס לגודל האוכלוסייה. אז הבאתי לפה מישהו שיסביר לי למה זה ככה. מישהו שבעצמו מנסה לשנות את התמונה, האם הוא מצליח בזה? האם אפשר בכלל להצליח בזה? פאדי, אתה תצטרך לתת לי תקווה או לבאס אותי, מה שתחליט. אני מדבר על פאדי אל-אוברה, מייסד ומנכ״ל משותף של טאלנטים להשמה מגוונת של אקדמאים. פאדי הוא יזם אימפקט סדרתי,

הוא הקים וניהל כמה עסקים חברתיים במגוון תחומים, החל מהנגשת השכלה גבוהה עבור צעירות וצעירים בחברה הערבית ועד להנגשת תעסוקה איכותית והזדמנויות קריירה לאקדמאים ואקדמאיות ערביות. ופאדי שלנו גם זכה בלא מעט פרסים ואותות על מה שהוא עושה. הוא היה מיזם השנה של דה-מרקר וקרן שמש בשנת 2009, ואחד מ-50 יזמי האימפקט המבטיחים של העולם לשנת 2015, ועד לרשימת 40 המבטיחים מתחת ל-40 של הגלובס. אז פאדי, הבאנו אותך כדי לבדוק איך נכנסים לכל כך הרבה רשימות. אה... איך אפשר לשנות את המצב. אז ניתן למוזיקה את המקום שלה ונתחיל בעוד שנייה. היי, הפרק הזה הוא בחסות קמבלי, שזה בפשטות פלטפורמה אדפטיבית ללימודי אנגלית. מצד אחד, לקחו את העקרונות שאנחנו מזמן יודעים עליהם, ללמוד בלייב וממורה אישי, זה הכי טוב. מצד שני, חיברו לזה את כל היכולות של פלטפורמה של העולם החדש. המורים הם מכל העולם, אפשר ללמוד באיזה שעה שרוצים, ביום, מהמחשב, מהמובייל, לבד, בלילה, בקבוצה, כמו שהייתם מצפים ללמוד ב-2023.

לא צריך להסביר כל כך למה כדאי לשפר את האנגלית שלנו, זה טוב למי שרוצה להתקבל להייטק, מי שרוצה לעבוד בחברה בינלאומית, מי שעצמאי ורוצה לבחון את השוק מחוץ לישראל, מי שרוצה להרצות באנגלית, מי שעצמאי ורוצה לתת שירותים לאמריקאים, מי שרוצה לדבר עם ChatGPT, כל דבר שאתם רוצים ללמוד מיוטיוב אפשר באנגלית. טוב, אתם יודעים את כל זה, ו-Cמבלי זה תכלס אתר שמאפשר לכם ללמוד אנגלית ממורים שזו השפת אם שלהם, אתם מנהלים איתם שיחות שמרגישות רגילות, זה אומר שזה גם כיף וגם אפקטיבי, וגם תקבלו את הביטחון לדבר בקול רם, ולא רק לקרוא או לכתוב, שזה נחמד, אבל אנחנו יודעים שבסוף לדבר זה הדבר שבו לפחות אני כאילו יותר מגמגם מאשר לכתוב או לקרוא. שיחקתי קצת בפלטפורמה שלהם, זה די מגניב, הכל שם די גמיש, כל אחד מקבל מסלול משלו, אפשר לקבוע שיחה של רבע שעה כל יום או פעמיים בשבוע לשעה, או לעלות על שיחה בצורה ספונטנית. באמצע היום המורים שם, כמו שאמרתי, זמינים 24-7, אפשר ללמוד גם ב-2 בלילה במחשב, 6 בבוקר מהמובייל, 9 בבוקר בדרך לעבודה, תוך כדי הליכה, איך שבא לכם.

לפני כמה חודשים השגתי למאזיני פופקורן 15 דקות ראשונות חינם בפלטפורמה להתנסות, והרבה מכם ניסו, נהנו, נרשמו, יופי. אז הפעם, בגלל שהם פנו אלינו שוב, התחצפנו קצת ואמרנו, תגידו, אפשר עוד איזה משהו? כי אנגלית או לא, אנחנו ישראלים. והצלחנו. אז, בנוסף להטבה ההיא שעדיין קיימת, יש הטבה נוספת, 40% הנחה למשך שנה שלמה. נייס, נכון? איך מקבלים את זה? יש לינק שמופיע בתיאור הפרק, כנסו דרכו, תשתמשו בקוד פופקורן 40, תכתבו את זה באנגלית כמובן, זה קל, פופקורן 40, ותהנו, אז קיצר יש לינק, קחו 15 דקות לנסות, אם אהבתם 40% הנחה לשנה שלמה, ותזכרו שפופקורן זה באנגלית פופקורן ובעברית פצפוצי תירס. ועכשיו, מוזיקה ומתחילים. לינק.

זה אוקיי, דאנטר, אתה תמיד חי את העבודה שלך. אז בכל מקום שמסתובב, בין אם זה בילוי, בין אם זה הפגנה, כל דבר, אני תוך כדי עושה סורסינג, שזה לא רק בלינקדאין, אלא עם אנשים, אבל יש כל מיני סיטואציות שאני אומר לעצמי, תניח לך, זה לא מתאים עכשיו, נגיד בביקורי אבלים או בהלוויות, אני אומר לעצמי, תצא כבר מהראש של לצוד אנשים ולחשוב לאיזה משרה הם יכולים להתאים ואיך אפשר לקחת על מצד הבא שלהם, אבל לפעמים זה מתפלק. הייתי בביקור אבלים, סליחה, בהלוויה, ובסוף ההלוויה פשוט הלכתי ללחוץ עדיים ולהגיד למשפחה שאני משתלב בצערם. ותוך כדי שחיבקתי את אחד הבנים של המשפחה, הוא פתא כזה לוחשתי, הוא אמר לי, פאד פאדי, נכון? פאדי, פאדי מלינקדין, נאי דנטין, טאלנטין, נכון? הוא אמר, כן. ותוך כדי אמר לעצמי, זה לא קורה לי עכשיו, נכון? ואז, אז הוא אמר לי, אז הוא, אני רוצה לשלוח את הכל חיים שלי וזה, אמרתי,

אני אשלח לך את זה עכשיו, בסדר? קח את הזמן, קח את הזמן. מצאת לו עבודה? כן, ברור. שאני אגיד לא, אבל זו הייתה סיטואציה מביכה ברמות, וכל זמן שאני מדבר עם לקוחות, ואומרים לי, איך אתה מגיע למעמדים? איפה אתה צאת את האנשים האלה? כי אנחנו מפרסמים ולא מגיעים אליי? ולא נעים לבוא להגיד שאני מגייס אותם בהלוויות ובפגורי אבלים, אבל תכלס זה זה. וואי וואי וואי וואי וואי, טוב, תשמע, יש אנשים שלא מפסיקים לעבוד אף פעם. אתה נראה לי, אבל די רגוע וחייכן, אתה עובד הרבה? תלוי אם אתה שואל את אשתי, היא תגיד לך שאני, כן, עובד נונסטופ. אבל לא, אני עושה את האיזון, אני נורא אוהב את מה שאני עושה. אז אני גם הרבה פעמים מרשה לעצמי לא לחשוב על זה כעבודה. עכשיו הבנתי למה אם אני אשאל את אשתך. זה הבעיה, תמיד שאומרים, אחרי שאומרים אני אוהב את מה שאני עושה, מה שמתכוונים זה אני יכול לעבוד 16 שעות או 18 שעות ביום.

לגמרי. זה לא נורא לי, אבל המשפחה לא חושבת ככה. ואז יוצא של אוקיי, בואו בינג' בערב, סלון, מפעילים, מדליקים טלוויזיה, ואז במה צופים? בעתיד עולם התעסוקה. או איזה... איזה דוקו בנטפליקס. איזה דוקו עוד. שלפעמים בא לדוניה שלי, זרקתי מהמרפסטו, מהחלון. ואז... אגב, ראית פעם את הדוקו שאובמה עשה? אובמה עשה איזה דוקו סירייס על עבודה. מסתבר שהוא לא כל כך חדש, אבל איכשהו רק עכשיו הגיע לנטפליקס, או לפחות לנטפליקס ישראל. הוא עוקב אחרי עובדים בכל מיני עבודות שהן עבודות כמעט שקופות. מנקים בבתי מלון כאלה מקסיקנים במלונות בארצות הברית, ועובדים במאחורה של המאחורה, מנקים של המטבח, אפילו לא מבשלים במטבח, מנקים את המטבח וכל מיני מקומות כאלה. סדרה מה זה כיפית, אני ממליץ. הנה, אני מכניס את הרשימה. עוד מישהו ילמוד ממנו. אז פאדי,

תגיד, מה... למה ככה? מה קורה? כאילו, זה אתה אמור לשאול אותי, אבל... למה ככה? מה עשינו? אני שואל אותך, מה... למה זה המצב? עגום ומעצבן ועצוב. קודם כול, מה המצב? אתה יודע להסביר את הסטטוס בערך? בא לך נתונים? לא. אפשר נתונים, אבל גם לא נתונים. נתון, נתון. אם יש לך נתונים, אז תביא. מספיק. אני אוהב דאטה, ואני כל הזמן קורא, עוקב, לא מפספס מחקר או משהו שקשור לתעסוקה בחברה הערבית. אז הנתון האחד שמספר את כל הסיפור, שבדרג ניהול, החברה הערבית מהווה פחות מחצי אחוז מהסקטור הכללי. פחות מחצי אחוז בדרג ניהול. וכמה היא באוכלוסייה? באוכלוסייה אנחנו מעל 23 אחוז. אם לוקחים בחשבון גם את רמת הגולן, ירושלים, אנחנו מעל 23 אחוז. אוקיי. ומבחינת המועסקים, אנחנו קרוב ל-6 אחוזים מקרב המועסקים, בהייטק אזור ה-3 אחוזים.

אבל עדיין, יש פול של מועסקים, פשוט קטנת ואמרת, יש מועסקים, אתה פוגש אותם, אתה רואה אותם. נכון, בהייטק הם בעיקר, החברה הערבית נמצאת באותן חברות קורפרט אמריקאיות, אותן 7-8 חברות, ויש לזה הרבה הסברים. נגיד באינטל יש הרבה מאוד, נכון? ביג טיים. הם פתחו את הדלתות ב-83, עוד לפני שאני נולדתי, הם פתחו את הדלתות, והיום יש שם שמות שכל הערבי והערבייה בהייטק מכירים אותם ומסתכלים עליהם ככוכבי הצפון. ואינטל כחברה משקה הרבה מאוד מאמצים, למצב את עצמה נכון, יש להם את פורום המנדסים של אינטל, הם עושים הרבה פעולות התנדבותית. הם לרוב האופציה הראשונה ברגע שפוגש סטודנט בטכניון, על אביו שואלים אותו, לאן הקורות חיים שלך ילכו? כן. זה אינטל? כן. אופציה ראשונה, שנייה ושלישית. לפני כמה פעמים היה פה יניב גרטי, שהיה מנכ״ל אינטל הרבה שנים, והוא באמת דיבר על גיוון ושזה חשוב, וזה כיף לשמוע שהוא לא סתם דיבר, אלא שזה באמת אמיתי. הם מיישמים ביג טיים, שאפו,

אבל עדיין בדרג ניהול, גם הם, יש להם הרבה מקום להשתפר. אז קודם כל, נשמע שבאופן כללי, יש פחות מועסקים לא רק בהייטק ולא רק בהנהלות, אלא אתה אומר, יש 6% לעומת 23% מהאוכלוסייה. כן, אבל זה לא נכון לסתכל על זה, כי רוב האוכלוסייה הערבית היא אוכלוסייה צעירה. אני אקח את החברה הבדואית, אז קרוב ל-65% הם מתחת לגיל 18. וואו. החברה מאוד מאוד צעירה. אבל נתון שיכול לעזור לנו להבין את התמונה, זה שיש מעל 8,000 בוגרי מקצועות טכנולוגיים, שהם בתעסוקה לא הולמת, או שלא עובדים בתחום, או שהם עובדים במשרות שהם לא עומדים את הכישורים שלהם. וזה בזמן שההייטק זקוק להון אנושי איכותי. עזוב התקופה עכשיו שזה משבר כביכול, אבל עדיין יש מחסור, זקוקים להון אנושי איכותי, בזמן שיש אקדמאים בוגרים של מוסדות ישראלים שלא מצליחים להשתלב. התמונה לא משהו. כן. וגם כשהם מצליחים להשתלב, עדיין בדרגים ניהולים אנחנו לא פוגשים אותם.

איפה זה נופל? אנחנו ניקח טימות, כאן וכאן. אני אתחיל כי אני מאוד ביקורתי גם פנימה עלינו, על החברה הערבית. בגדול, אני יכול להגיד שאנחנו לא יודעים לשחק את המשחק כמו שצריך. אפילו אני עם המבטא האשכנזי שלי, והכי בקי בניואנסים ישראלים, ואקטואליה וכולי, ומת על הירח של שלמה ארצי, עדיין, לפני שהקמתי טלנטים, הייתי עם ספק אחד גדול אם באמת אנחנו יכולים להשתלב בהייטק וגם להתברג במשרות ניהול. הייתי, אמרתי, אין סיכוי, ואולי אם יסתדר בחברות כמו אינטל. ולמדתי תוך כדי ש... זה ווין ווין, שהייטק גם זקוק לנו, ובכלל התעשייה... רגע, אבל למה היית במקום של אין סיכוי? כי אני רואה את כמות החסמים שיש, ובעיקר שיש משבר אימון מאוד מאוד גדול, בכלל, בחברה ובפערים. בין ה... וחוסר העיקרות בין החברה הערבית לחברה היהודית. באקדמאית לעושה, קוראים לזה גם כל נושא של הטיות.

בצורה חברית נקרא לזה גזענות. והחשש מגזענות, ואף אחד לא רוצה להיות בתהליך שהוא גם יהיה מוטה או לחוות חוויה שהיא גזענית. ולכן גם אנשים נוראים מלהגיש קורות חיים או להתחיל בכלל תהליכים. זו סיטואציות שמאוד מאוד מוטובות. אף אחד, אתה מתכוון המועמדים, מפחדים להיות בסיטואציה גזענית? אמרתי אף אחד מלשון כאילו דבר חופשי, אבל ברוב כן, מועמדים, יותר מ-50% מהמועמדים, גם נעשו על זה לא מעט מחקרים, מסרבים בכלל, הם פוסלים את עצמם מלכתחילה, לא שלוחים קורות חיים, מתוך חשש שהתהליך יהיה מוטה ולא יהיה נעים, ולא יהיה מקצועי. וואו. ולכן מעדיפים גם בוגרי מוסדות מובילים, מה שנקרא ביג פור, אתה תבקוש אותם הרבה פעמים אצל רואה חשבון ביישוב, אצל משרד עורכי הדין המקומי, ולא בפירומות הגדולות. כן. זה לא סיטואציה שנעימה, זאת אומרת, אתה... אני משווה את זה לחברים היהודים שלי, אוקיי? ואני מסתכל שם איך הדברים ברמת מיינדסט וחוויה הם נכווים.

זה שונה. לומדים, עושים נטרוקינג, ועושים תחושה של, אוקיי, מי עכשיו ייקח אותי, ומנהל כמה תהליכים במקביל, וגם נהנה תוך כדי. לעומת החוויה של החשש שאצל מועמדים ערבים, של לרוב הם לא מנהלים חמישה, שישי התהליכים במקביל, כמו החברים היהודים שלי, וזה גם לא יוריד מכל כיוון, זאת אומרת, גם סטארט-אפ, גם זה, גם פה, גם שם. האופציות הן מצמצמות יותר, ותמיד יש את החשש שהתהליך הזה ייפול מתישהו, וזה גם בא לידי ביטוי ב... זה עניין של תחושת מסוגלות, ביטחון עצמי, או שאתה מתכוון מסיבות אחרות? אני חושב שהיא יותר שחיקה, כי מגיעים לאקדמיה הישראלית, רובנו בכלל גם לא פוגשים יהודים בצורה שהיא, נגיד, בגובה, שחווים אותו מקום, אותו ספסל לימודים, עוד לפני שמגיעים לאוניברסיטה. אנחנו חיים די בנפרד. במערכות לימודים שהן שונות, מופרדות, לרוב היישובים גם נפרדים. נפגשים מדי פעם אצל אבו חסן בחומוס, גם מורים, מרחבה היי אחד לשני.

זהו, בגדול. אין הרבה חיים שותפים, ואנחנו לא פוגשים אחד את השני. מגיעים לאקדמיה, הופ, פתאום בן 19, חבר ללימודים יחד עם בני 25, 26, 27, שבאו אחרי טיול, אחרי צבא וכולי. אז יש כבר פער של גילאים, ושם מתחיל בעצם השוק התרבותי שלנו ושלכם. אתם לא יודעים הרבה עלינו, אנחנו לא יודעים הרבה עליכם. בעצם אנחנו יודעים הרבה עליכם מה שאתם יודעים עלינו. כי רוב הטלוויזיה זה עלינו, אז אפשר ללמוד עלינו יותר בקלות. עזוב, אנחנו אתם סקרנים, אתם יותר חוששים מאיתנו. אנחנו סקרנים, אנחנו פתוחים. אנחנו גם רואים טלוויזיה בעברית, אתם לא רואים בערבית. אנחנו גם קוראים עיתונות בעברית, אתם לא. אנחנו גם קוראים ספרות בעברית ואתם לא. זאת אומרת, אנחנו נהנים מהאושר הזה שקיים פה. שתי תרבויות. כן, אנחנו גם מדוכאים מזה שאין את אלעד יותר בתוכנית הבוקר. סליחה, לא אלעד, מה אמרתי? סליחה, טעיתי בשם, אביעד, סליחה.

אז זהו, נפלתי בזה. כי אנחנו גם צופים, גם מקשיבים לפודקאסטים כמו שלך. אה, אתה אומר כמו שכולם התבאסו שאין את אביעד. גם לנו, היה משבר מאוד גדול בחברה הערבית, כאילו... מה חשבת? לקחתי רגע, 103, טל ואביעד. 99, בבקשה. אה, אוקיי. אז זהו. אני לא... אתה לא עוקב. אני בלי רדיו. אני בפודקאסטים, מה אני חושב? אז אני גם צופה בזה בשעות הערב כשאני עושה כלים. אני לא צופה, סליחה, מאזין לזה. מאזין. אז אנחנו יותר חשופים, יותר נענים מהאושר הזה, לעומת החשש שקיים בחברה היהודית אל מול, וחוסר פתיחות אל מול החברה הערבית. ויש איזה הרבה גם מטענים, שלא נכנס אליהם עכשיו, כי לא נפתרות כולם. אבל יוצר מצב שאנחנו יודעים יותר עליכם, אנחנו יותר פתוחים, אנחנו גם רוצים להשתלב ביג טיים, כאילו... כן. וגם על זה נעשו לא מעט מחקרים, האם הציירים, האקדמיה בחברה הערבית רוצים לחיות בנפרד, רוצים להשתלב, אז כל המחקרים שנעשו ונכתבו, אז זה לא מעט, כולל ספר שאני ממליץ עליו, הדור זקוף.

הדור הזקוף, כן. שמצביע על זה בעצם, שאנחנו ביג טיים רוצים להשתלב, כי אנחנו חיים פה, וגם אנחנו רוצים ליהנות מהאושר התרבותי והכלכלי שנמצא פה, לעומת איך שאנחנו נתפסים בעיניים, נקרא לזה, ישראליות יהודיות. זה הרבה פעמים בעל חשש, חוסר יקירות, הטעות למיניהן, וגם אני רוצה, שומע את המשפטים ההזויים האלה של כמה יש כמוך, וכל מיני כאלה, שזה די, כבר עברנו את זה, כאילו, זה אולי היה נכון בשנות התשעים, בוא נפסיק עם זה כבר. ומאחר והחיים האישיים שלנו לא כל כך משותפים, באקדמיה קורה מעט, קצת היכרות וקצת פתיחות, וככה בעצם זה משקיף על שוק העבודה, או לא מת מגוון, או לא מת פתוח, או גם לא מת מותאם. סתם שאלה, כמה סרטוני מיתוג מעסיק אתה פוגש בעברית

לחברות ישראליות וחברות בינלאומיות שפילות בארץ? כן. ואפילו, אתה בטח תגיד, אתה יכול לדרג אותם מהכי כיפי והכי יצירתי עד הכי מעפן. כמה אתה פוגש בערבית? אפס. כמעט ואין. אם כבר נפרגן לסיילספורס שמעשו איזה מאמץ, מאוד מאוד מעניין, והיו, אבל מעטים. כן. כמה מיטאפים, אתה כל יום יכול לפתוח אפליקציה, או להסתכל באיזה קהילה שאתה נמצא, אין סוף מיטאפים שמתקיימים בעברית ובאנגלית, פה. כמה מתקיימים באמת בערבית? מעט מאוד. כן. אז גם בדברים הבנאליים, הכי בנאליים שמעסיק יכול לעשות כדי למתק את עצמו, כדי להצהיר שהוא פתוח, מעט מאוד נעשה. אז אם מועמד ערבי לא מרגיש שהוא אטרקטיבי ולא מרגיש שהם חזרים אחריו, או לא מרגיש שפתוחים עבורו, אז למה שהוא באמת יעשה את המאמץ וישלחקורות חיים, ואפילו ישאף לעבוד בתחבורה? ולכן אנחנו פוגשים את החברה הערבית שנה אחרי שנה בדוחות של רשות החדשנות

ומשרד העבודה, זו העבודה, תלוי באיזה יום אתה שואל אותם, איך הם נקראים. עדיין אנחנו פוגשים את אותם 2-3 אחוזים מהחברה הערבית שעובדים בהייטק, עובדים באותם 7-8 קורפץ האמריקאים. כן. ופה, אתה פוגש אותם בסטארט-אפים. עכשיו אני רוצה לשאול אותך שאלה קצת מעצבנת, אבל אתה מוזמן או להתעצבן או להסביר לי שאני טועה, או לעזור לי להבין. פשוט ערבים לא מתעצבנים, תזכור. אוקיי. אז ככה, אני נגיד, הייתי באחת החברות שהקמתי, היה לנו עובד מקסים, מדהים, עד היום אחד האנשים שאני הכי אוהב מרחוק, כי אני כבר בקושי בקשר איתו, אבל אני מת עליו מאוקראינה. הגיע מאוקראינה, עשה עלייה לישראל, עברית על הפנים. על הפנים, על הפנים, על הפנים. עכשיו, חברת הייטק, כן? זאת אומרת, סטארט-אפ. מדברים בחדר אוכל, בקפה, חדר, לא היה חדר אוכל, היה שולחן אוכל.

מדברים עברית בעיקר. באימיילים ובזה, חלק עברית, חלק אנגלית. אתה יודע, בהייטק פלצנים כולם באנגלית, גם מי שלא בינלאומי, אבל בסדר, אני זורם על זה, זה טוב לאמן את האנגלית, לכולם זה טוב לאמן את האנגלית. אז כל עוד היו מדברים באנגלית, היה לו יותר קל. אבל כשהוא מדברים בעברית, הוא היה חצי-חצי מבין. עכשיו הוא הלך לאולפן, הוא התחיל ללמוד עברית וזה, אבל בתור המנהל שלו, או לפעמים המנהל של המנהלים שלו, היו שם הרבה פעמים התלבטויות, כאילו מה נעשה עכשיו? נעשה נגיד ישיבה שאנחנו מתים לעשות אותה בעברית, כדי שיהיה יותר קל לכולם ויהיה יותר אפקטיבי, נעשה אותה באנגלית רק כדי שהוא יבין? מצד שני, בגלל שאהבנו אותו והוא היה עובד חברה והיה מקובל, אז היינו עושים באנגלית, ולפעמים היינו מזייפים וכאילו מורידים את הזה. למה אני שואל את זה? תראה, אתה, העברית שלך פגז. יכול להיות שהעברית של רוב האוכלוסייה הזאת, בטח מי שהלך לאקדמיה, הרי באקדמיה לא לימדו בערבית, לימדו בעברית, אז העברית כנראה פגז.

אני שואל את זה בגלל מה שדיברת על המיתוג מעסיק בערבית או משהו בערבית. האם יכול להיות שמגייסים חוששים, רגע, אני אצטרך לפנות בערבית, אז זה אומר שעכשיו אני אצטרך כל הזמן לדבר בשתי שפות? אני לא חושב שזה החשש, אגב. פונים בערבית כדי, משיקויים שיווקיים, להראות למועמד או לעובד שהוא נחשק, שהוא אטרקטיבי, וואי, זה נשמע מני פתאום סוטה, אבל שהוא מעניין את המעשה. זה המילים שמשתמשים, זה לא... זה המילים שמשתמשים. אוקיי, אז לא נפלתי בזה. אז שיקולים שיווקיים ויודעים שברגע שמועמד מגיש קורת חיים, הוא לא הגיש אותה בערבית, וכשהוא בא להתראיין, הוא לא יתראיין בערבית. כן. אז אני לא חושב שזה השיקול. אגב, גם הדוגמה הזו של אותו חבר אוקראיני שאהבה אתכם, היא גם, זה פחות הדוגמה שעובדים ערבים חווים. כי העברית שלנו היא פנטסטית, אולי במבטא יותר אשכנזי, הוא פחות אשכנזי,

עדיין, אנחנו מבינים את הדיחות, מבינים את ההומור, הייתה תקופה שכולנו צפינו בסלמה של ארץ נהדרת, ויש הרבה מהמשותף. אז הסוגיה של השפה היא פחות משחק משחק. אפילו מה שיותר מעניין, אני פוגש עובדים יהודים עם עברית מקרטט, ומבטא או צרפתי או אמריקאי, אני אקרא לזה עילג, שלי הרבה יותר משופשף משלהם, ושל רוב האקדמיה המערבים הרבה יותר משופשף משלהם, אבל שם אין את החשש. זה בסדר שאין לך מבטא או יקרה, זה אפילו פנטסטי. כן. וואו, אסן, שאין לך במקום עבודה. כן. וגם צרפתי, זה בכלל ליגה. אבל לי יש חשש מהערבי. יש חשש כשהוא אומר ביי ולא פיי. כן. למה? כאילו, למה זה אמור לעשות את זה? אז למה זה... תראה, בערך חצי מהמדינה, או כמעט חצי, עזוב רגע את רשימת המנדטים, אבל חלק נכבד מהמדינה,

הוא נקרא לזה, סליחה שאני עושה את הכל פשטני, בכוונה, כדי שת... לעצבן, כדי שתסביר לי, כמו לילד. הוא שמאלני, או שמאל מרכז, אין לו בעיה עם אוכלוסייה ערבית, הוא מסתדר איתה, הוא בעד, אני חושב שחלק גדול מהאוכלוסייה בעד כל מיני פתרונות טובים, יש חלק גדול באוכלוסייה שמתגעגע לתקופה שבה היה איזשהו תקווה וסיכוי שיהיה. שמעתי, אגב, לא מזמן נתונים מהממים על זה שדווקא באוכלוסייה הערבית, אפילו רוצים יותר שיחזרו שיחות השלום מבאוכלוסייה היהודית, יש שם יותר תקווה, גם אם זה לא אפשרי, אבל יש שם יותר תקווה שזה יהיה אפשרי, והוא הסביר את זה שם, שזה הגיוני, כי שוב, מי שהוא מיעוט, הוא סובל יותר, בגלל שהוא לא, בכל הדברים שהסברת.

ובהייטק, אני לא רוצה גם לשים לייבלים, אבל בוא נגיד, אפשר לנחש לפי הרבה מהאוכלוסייה בהפגנות בזמן האחרון, שלא מעט מאוכלוסיית ההייטק היא גם לפחות חצי, בצד השמאלי של המפה. אז מה, הם צבועים? וואי, שאלה טובה, אפילו, אתה יודע מה... אגב, אני רומז שכן. טוב, אתה בדיוק, אתה יכול להגיד שהם צבועים. בדיוק, לי מותר, לי מותר. אני אגיד שהם תלוי. תראה, אני אשים רגע בצד את הדעות הפוליטיות ואת הקשת הפוליטית, איפה אנשים ממוקמים ועד כמה הם ליברליים ועד כמה שהם לא. בסוף זה שוק עבודה וזה אינטרס של כולנו שיעבוד כמו שצריך, ושהון אנושי שמקבל השכלה טובה באקדמיה הישראלית, יוכל גם להשתלב. זה לא עושה טוב לאף אחד שהאקדמיה המערבית לא מצליחה להשתלב, וזה לא עושה טוב לאף אחד שאנשים לא מומצים את הפוטנציאל שלהם במקום התעסוקה, ונשארים ב-entry level ולא מתקדמים למשרד ניהולי. לא, וגם חסרים מתכנתים באמת, אז אני לא מבין.

וחסרים גם מנהלים. בכלל, זה ממש לא עושה טוב לאף אחד שהחברה הערבית תשאר בשוליים, או שלכל ארגון את הערבית תהנה שיגידו אה אנחנו מאמינים ב-diversity inclusion ויש לנו את זה ואת זה. זה ממש לא עושה טוב לאף אחד, כשזה פייק זה אפילו מכרסם באמון ולא בונה את האמון. אז זה אומר, אמרת אני אפשט את זה, זה ווין ווין. תפתחו את הדדות כמו שצריך, לא צריכים לחשוש. לא מהנראות, לא מהמבטא, לא מהרקע ולא מזה שמדברים ערבית פתאום בפרוזדור, ולא שמביאים להפסקת צהריים, אותו בהייטק לא מביאים אוכל מהבית, אבל בכל מקום אחר, כשמביאים דוואלי, עלי גפן, להפך אולי זה יזמות טובה לאכול עלי גפן, מאמא ולא ממסעדה. כל הייטק מזמין עלי גפן, ועף על עצמו שהוא מצא מאיזה כפר הוא מזמין את זה הרי. כן, אבל טבעוני, בלי בשר, עזוב, לא נחשב. אז אני אומר כזה במקום, שלא צריך לחשוב, באמת לחשוש וצריך להיפתח ביג טיים. אז רגע, אתה פוגש מעסיקים, כי אתה הרי, אתה כל היום בעסקים האלה.

מה קורה עם המעסיקים? איפה, מה, אתה מוצא שם את ה... אתה יודע, כאילו, בגלל שאתה, יש הרי גיוס, זה שרשרת ארוכה. כן. מי תגיש את הקורות חיים, ועד תתקבל, ועד אחרי זה לשאול אותך מה שלומך אחרי כמה חודשים. איפה שם בשרשרת יש את ה... את הבעיה? בכל שלב ושלב. נתחיל בזה שאומרים לך, אומרים לך, אומרים לי, ואני כל היום מדבר עם מעסיקים ועם המדים, פרסמנו, אנחנו רוצים, זה חשוב לנו, לפעמים גם לא מסיבות ערכיות, מסיבות של ביזנס. סופורט בימי שבת, וכל מיני כאלה שהם רוצים. פרסמנו, לא מגיעים לנו מועמדים. אוקיי. זה מה שאמרת, אני מסתכל פנימה, וחבר'ה אצלנו צריכים להגיש יותר, וצריכים לתת להם את התחושת... הם צריכים לשחק את המשחק ביג טיים, לא אחד לאחד כמוך וכמו החברים שלך, אנחנו צריכים להיות עילוי. הרבה יותר טוב מכם, כי אנחנו מתמודדים על אותה משרות. נכון. ואנחנו באים עם התיק הזה, עם הנטל, שאני צריך להוכיח שאני, בשונה מכל הסטרוטפים שאתה מחזיק בראש, וגם אם אתה לא מחזיק, עדיין זה, אני סוחב את זה, כי אנחנו כל הזמן בפוזיציה,

אני כל, יוצא לי פוזיציה, הנה, אחת כשנה ערבי. אנחנו כל הזמן בפוזיציה, יו, בסדר. שזה מביטיש אותנו, זאת אומרת, ברגע שאתה הולך, שם ברכבת או במקום אחר, אתה בפוזיציה של ערבי, מסימן שאלה, לפעמים אתה מייצג את האוכלוסייה הערבית, הרבה פעמים יבוא לשאול אותך, מה קורה איתכם במגזר? מה שמעתי אתמול קרה אצלכם במגזר, אז כאילו, טוב. איפה הקבוצת וואטאם? 23% מהאוכלוסייה. טפרו לי, בדיוק. לפעמים בתוך חברה ערבית אתה גם מייצג משהו אחר, אז כל הזמן הפוזיציה היא מתישה. יו, שאלתי מה שאלת, סליחה. שאלתי על כל השרשרת גיוס, איפה שם זה נתקע. אז נגיד לינקדאין, ואני פאשיניסטה, ביג טיים, מה שנקרא משפיענים, משפיעות, אבל בלינקדאין, אין פרופיל אחד שאני מפספס. אנחנו לא נוחים שם כמו שצריך. יש שם אזור האולי 7,000, 8,000, לפי הנתונים של לינקדאין, של ערבים מהארץ בלינקדאין, וגם פרופילים לא מתוקתקים ובלי פרטי קשר, אז אנחנו לא שם, וזה כבר, אנחנו

מקשים על מעסיקים להגיע אלינו. דבר נוסף, אם אנחנו מגיעים למיטאפים ומתנהלים לנטוורקינג ולהתחבר לדוברים, ומשחק את המשחק הזה, גם מעט מאוד. ולכן אנחנו פחות עוזרים למעסיקים לאתר אותנו ולהגיע אלינו. ויש לנו, שוב, את החשש שלנו, כי תמיד, כל אחד מאיתנו מכיר מישהו שעבר תהליך שהיה מוטה, לא נעים, או עם חוויה גזענית כלשהי, ולכן אם הוא עבר את זה, אז גם אני ארצה לחסוך מהעצבן יצטרך, וגם לא לבוא חוויה טובה. אנחנו מגיעים עם המטען הרגשי והחשש הזה, זה לא עניין של מסוגלות, כי מסוגלות ביג טיים יש לנו. אנחנו מגיעים לאקדמיה, שוב, להזכיר לך, גיל 18-19, כמעט ולא דיברנו אתכם ולא פגשנו אתכם, תוך איזה ארבע שנים אנחנו חברים טובים, שולטים בשפה, בניואנסים, באקטואליה, מבלים יחד וגם מתמודדים על אותן משרות.

זה פער שסוגרים בשלוש-ארבע שנים, זה מטורף. ויש לנו יכולות ממידה... לא, אבל מסוגלות, אני לא מתכוון שאתם לא מסוגלים, מסוגלות זה אומר שאני מאמין שאני יכול. כן, כן, זה אני מתכוון. זאת אומרת, אנחנו מגיעים משוק תרבותי, ותוך ארבע שנים זה מצמצם, ואנחנו, אה, הבנתי, הבנתי, עושים כזה ספרינט של ה... עושים ביטחון. בדיוק. מרסם שפורסם לאחרונה של מכון אהרון, אני חושב, ואם אני טועה, אז אני מתנצל מראש, הצביע על אחד הנתונים שהערבי צריך לרוץ פי חמש יותר מהר, כדי להגיע לאותה עמדה כמו יהודי מאותו ג, מאותו, לאותה משרה. פי חמש. אז אנחנו יודעים לסגור את הפערים, ואנחנו יודעים פתאום להתחיל לחשוב בעברית וללמוד בעברית ולהתנהל בעברית ולעבוד בעברית. אנחנו יודעים להתגבר על חסמים תרבותיים, אנחנו יודעים לעבוד בזוועה שהיא לא הזוועה הטבעית שלנו, כי מה לעשות, מייקרוסופט זה לא הזוועה הטבעית שיש אותה בבאקל רבי או ברהט. אנחנו נולדים מתוך זה וזה כבר,

המסוגלת הזאת כבר קיימת והיא נמצאת. אבל הרבה פעמים זה החשש מאפליה, החשש מחוויה טובה, החשש מגזענות, החשש, גם אתה מתקבל להיות הערבי הראשון בחברה, ואז אתה אמור, זה תיק כבד. אתה שר החוץ או שר הפנים. אתה הדובר, אתה שר החוץ, אתה שר הפנים, אתה הכול. וזה לא עוזר ברגע שמגיע השני, אז אתה צריך גם להיות המנטור, האחראי על הערבי הראשון, גם אתה לא מכיר אותו, וגם בחיים לא נפגשתם, אז אתה יודע, פתאום הקהילה הערבית של החברה, אז זה תיק כבד, זה מסיא אותך מלהתעסק במהות של הקריירה ושל העבודה, אלא עיסוק בדברים מסביב, מה שנקרא. וחברות לא עושות מספיק. זאת אומרת, הן אומרות שאין ופרסמנו ולא מצאנו וכולי, אבל אותן חברות, כשפותחים את הסייט שלהן במנהטן, וואלה, יודעים לגייס ביג טיים. אנשים במנהטן, כשהחברה בכלל, היא רגע לפני שנהייתה יוניקורני,

היא הייתה איזו חברה ישראלית תל אביבית. כן. ויודעים לעשות את זה ממש ממש מלא. וכשפותחים את הסייט בלונדון, שום קושי לגייס. וזה, הרבה פעמים גם עושים את זה מפה, בלי ש... בלונדון גם כנראה רוב העובדים שלהם לא יהיו בורן אין לונדון. דרך אגב, רוב העובדים שלהם בלונדון יהיו מהגרים ללונדון, או דור שני, או דור שלישי, או בטח לא אנגלים דור 18. מסכים איתך, וזה אינן אישיו. ולמודים מילה בעברית, ואין להם מושג מה זה חנוכה, הכל טוב, כשאנחנו יודעים. וגם, לפעמים גם לא עובדים באותם טיים זונס. על כל זה מתגברים, אבל זה נהיה אישיו ברגע שמדברים על גיוון והכלה, וגיוס של מעמדים ערבים, מפה. כי הקונטקסט הפוליטי עושה את שלו. והחשש עושה את שלו. וזה מכרסם פנימה. וגם חברות שמצליחות לגייס, אז, ואתה פוגש את זה, כי אתה מסובב כמוני ומגיע לחברות, אתה כמעט ולא פוגש מנכ״לים, מנהלות, מנהלים ו-C-Level. יש מעט מאוד.

כן. וזו תמונה שהיא עוד יותר עצובה. זאת אומרת, עד שכבר גייסת, ועד שכבר הצלחת כמעסיק לשלב, ועד שכבר הצלחת ליהנות מהאושר. כי מה לעשות, אנחנו מביאים אושר לארגונים שאנחנו באים איתם. וזה כאילו, אני לא אתחיל לצטט את מקנזי, את Deloitte, את כל מי שחקר את תחום הגיוון והתרומות של הגיוון. עכשיו זה נכון, אני גם רואה את זה בחיים האישיים שלי. על האושר שאני חווה בעברית ובערבית, הבן שלי חווה את זה ביג טיים, כי הוא לומד בית ספר דו-לשוני, אז הוא יכול באותו יום לראות הצגה בעברית, ושניה אחרי זה להפעיל, לראות סרט בערבית כשעוד לא הגיע לארץ בעברית, אנחנו נהנים מהאושר הזה. אז גם קוד העבודה, אנחנו מביאים איתנו אושר תרבותי, מחשבתי וכולי, ונהיה יותר מעניין מאשר משעמם. ומעסיקים נחשלים בזה בלקדם את העובדים הערבים, ואם אתה מסתכל על רוב-רובם של מי שנמצאים בדרגים ניהולים בכירים,

ניקח דוגמת ההייטק, לרוב עשו את זה דרך ארצות הברית. זאת אומרת, הגיעו פה לתקרת צרכית, תקרת ביטון, עברו לארה״ב, עשו את ה-PhD, את הפוסט-דוק, עבדו במטה של החברה בסיקווין וואלי, ואז הנחילו אותם לארץ לדרג ניהולי. הבנתי. אפרופו, ז'וני סרוז'י, שעוד לא נוחת, אבל הגיע לאפל לא דרך המעסיק המקומי שלו, הוא הגיע למקום שהוא נמצא בו היום דרך המעסיק האמריקאי שלו, כשהוא נמצא פיזית שם. כן. וזה בעיניי מחדל, זה פספוס מאוד גדול של מעסיקים. צריך להשתלב ומוטיבציה לטרוף את העולם, להצליח ביג טיים. כן. לא רואים מעצורים, לא רואים מכשולים, ואנחנו ב-default חושבים של איך נוכל להתגבר על זה, ולא לדלבר אחד לאחד, לדלבר עם ערך מוסף. כן. כי אנחנו מסורמים את התיק שהזכרתי מקודם. אני חושב שזה תמיד, שזה פספוס, כי אתה יודע, אני מגיע לכל כך, הרבה מקומות בהם מביאים אותי לדבר עם הנהלות על

איך לייצר מוטיבציה אצל העובדים. לפני שנתיים זה היה כי הם היו עוזבים, עכשיו הם לא עוזבים כי השוק קשה, אבל עדיין זה לא אומר שהם אפקטיביים, שהם עושים את הזה. וכל ההרצאות והסדנאות והתוכניות והזה, על לייצר מוטיבציה, לייצר מוטיבציה. כשיש לך אוכלוסיות שיש להן אובר מוטיבציה, כי הם רוצים להוכיח את עצמם, רוצים להוכיח שהם שווים, רוצים להוכיח שהם יותר, אז המוטיבציה היא built in, לא צריך לייצר להם אותה, היא באה built in והם מוותרים על הדבר הזה, ובמקום זה חושבים איך לעשות עוד אירוע עם DJ, כאילו שהוא מדעית לא מייצר מוטיבציה ליותר משלוש דקות. תגיד, מה הסיפור שלך, פאדי? כאילו, מה, למה אתה מתעסק בזה כל כך קשה? זה נשמע מה זה מקום עם הרבה חיכוך ולהתעמת כל הזמן עם ה... אם קראת לזה תקרת בטון, אבל בחלק מהדברים שתיארת זה אפילו לא התקרה, זה כבר בדלת יש בטון. כן. מאיפה זה מתחיל לך, איפה זה נולד, הדבר הזה? אני גם שואל את עצמי, את השאלה הזו במיוחד כשאני, ברגעים שהם קשים, ברגעים שאני נכשל,

אני לא רק שואל את עצמי למה לי ולמה נכנסתי לתוך זה, כאילו, אני שואל את עצמי גם עד מתי. ואולי עזוב אותך, לך תהיה שכיר, ראש קטן, תיהנה מהחיים ותפסיק ללחם, תפסיק להיות דון קישון. כן, כבר היית בכל מיני רשימות, אותך יכניסו בטח. טוב, אני עוד אנסה את זה. אבל פספסתי את פורבס 30-under-30 כי אני מבוגר מדי. כן, זהו, זה כן מדי. מזל שהמציאו את הרשימה של ה-40. כן, של גלובס. תראה, אני די פריבילג בחברה הערבית, זאת אומרת, אני גבר מרהט, שקיבלתי השכלה כבר בתיכון, שהיא איכותית. פי אלף ממה שהאחיות שלי קיבלו ברהט. זאת אומרת, את התיכון עשיתי בכלל בכפר הירוק. וואו. כן, כי זה היה חשוב להורים, שהילד הזה יגיע רחוק ושילמד בכפר הירוק וכל מיני שיקולים שלהם. זה חתיכת חוויה.

אבל לאחיות שלי לא הייתה כזו אופציה בכלל, כי בכל זאת חברה שמרנית. כמה אחיות? יש לי שתיים, שהן יותר צערות מני. ועושה שצרם מני בשנה היא פי חמשת אלפים יותר חכמה ויותר חדשה. אם לא יותר, היא טירוף, עילוי. אז זה כבר מצד אחד פריבילג, ומצד שני אני כעוס. איך זה יכול להיות שאני זוכה לכזו הסללה, כשהאחיות שלי לא יכולות לזכות לכזה דבר? וזה ממשיך איתי, והמשיך לעבוד עם כל המקומות. אז סברתי הרבה מאוד כעס, גם פנימה, על החברה הערבית, וגם על הפערים בין החברה שלי לחברה שלך. אבל תגיד, איך זה ששלחו אותך לכפר הירוק? כאילו, מה, זה לא סטנדרטי. מאיפה זה מגיע? תראה, יש איזה מין כלל ברזל. אני זוכר את השיחות שלנו בכיתה ז', שתלמידים טובים עוברים בכיתה ח' כבר לבתי ספר פרטיים. הרוב עוברים לבתי ספר קתוליים, נצרת וכולי.

חיפה, באורתודוקסי, בכל מיני ספר, בתי ספר המובילים בחברה הערבית הם בתי ספר קתוליים. כי המערכת החינוך היא כושלת. עד נכון ל-2012, שהתחילו להיות כבר יוזמות מתוך החברה הערבית הבדואית, של להקים בתי ספר מדעיים וכולי. אבל עדיין, רוב הבתי ספר הם בפערים מאוד גדולים. כן. גם ביחס לפריפריה וגם ביחס למערכת החינוך היהודית. כן. אז ככל שזכיתי ליהנות מהפריבילגיה שלי כגבר ערבי שהעולם פתוח בפניו, זה התחיל להכעיס עוד יותר על הפערים בינינו. כשאני הייתי אבא, מז'ד עכשיו בן שבע וחצי, זה הכעיס אותי... מה השם? מז'ד. מז'ד. מז'ד, שזה במתנחלת זה תהילה, ובתל אביבית זה הדר. הדר. כן. נכון? הדר ותהילה זה אותה המשמעות. בערך. כן, אבל כאילו... לא מספיק משתמשים במילים האלה, חבל, מילים יפות. הדר ותהילה. תהילה יכול להיות גם פיים,

כאילו גם פיים וגם כאילו הדר, כאילו שיש לו כמו יפה מסביב. זה כמו מג'ד אל-שמס? זה אותו דבר? מג'דל אל-שמס, זה מלמד. מג'ד זה מהם... אה, מג'דל זה מגדל. כן. אוקיי. אז זה מג'ד. ושם זה הכעיס אותי עוד יותר. זאת אומרת, שהעתיד של הבן שלי הולך, שהוא נחרץ בלי קשר ליכולות שלו כמעט ולשאיפות שלו, זה עניין של הלאום והמיקוד איפה שהוא גר. ושוב, אני מדי כעוס, ובכעס הזה אני מנסה לעשות דברים. והסיפור שלי עם תעסוקה, זה התחיל מזה שבכלל קראתי מחקר של בנק ישראל בשנת 2015, אני חושב, שהוא דיבר על זה שיש 60 אלף אקדמיים ערבים בסטטוס של תעסוקה לא הולמת. קראתי את זה וראיתי שחור בעיניים. איך זה יכול להיות?

כי עד אותו רגע, עיקר המאמץ שלי היה להנגיש השכלה גבוהה לחברה הערבית ודגש על החברה הערבית הבדואית, כי שם אחוז האקדמיים הוא נורא נמוך. ואז אמרתי, רגע, רגע, רגע, יש פה כשל הרבה יותר גדול ממה שהנחתי, ואפילו התחלתי להגיד את עצמי פנימה שאני חלק מהבעיה, כי הסללתי אנשים להשכלה בלי לחשוב רגע על מה קורה אחרי קבלת התואר, מה קורה אחרי שלומדים ספרות עברית או מדעי המזרח התיכון או כל דבר אחר. אז רגע, בסיבוב לפני זה אתה ניסית לדחוף יותר אנשים לקבל השכלה. כן, להנגיש השכלה גבוהה. ומאיפה זה הגיע, כאילו, מה אתה למדת? הנדסת בניין. הנדסת בניין? בבאר שבע, כן, באוניברסיטה. למה בחרת הנדסת בניין? כי יש לי אמא פולניה, שכאילו היו שלוש אופציות, רופא, עורך דין או מהנדס, כאילו, שם נגמר העולם. אז רופא, אין לי כוח לשרוב 6-7 שנים וגם, אה, לעשות גם סיכומטרי באותן שנים בערבית, אז אופציות היו מוגבלות. עורך דין,

למרות שהיו ניסיונות של לובינג, של לך זה, לך זה, לך זה, ויתרתי, אז נשארתי עם הנדס, ולא הייתה לי חברה מעניינת, כאילו, זה היה לרצות אותם, וחיכיתי להזדמנות לברוח מזה. ויש לי אבא שהוא קבלן, זאת אומרת, הוא היה קבלן לפחות. הוא היה, התחיל מפועל בניין, וגדל בתחום ונהיה קבלן, וייעדו אותי סוג של להיות היורש. היורש. כן, המהנדס הבא של המשפחה. וברגע שהעסק קרס, מיד ניצאתי זנות של, אני רוצה לעשות איזה פאוזה של שנה, להקים איזה רעיון אימפקט, זה היה בשנת 2008, שעוד אין אותו בארץ, מאוד חלוצי, אני מבטיח לכם לחזור אחרי שנה וסיים את התואר. השנה הזאת לא נגמרה, וגם לא עבדתי... אה, לא סיימת את התואר? לא. לא סיימת את התואר, ועברת למיזם שדוחף אנשים לעשות את האקדמיה. כן. אוקיי. אגב, אני רק רוצה להגיד רגע בקפיצה קדימה ואחורה, שזה בסדר שדחפת אנשים לאקדמיה, כי אם היית עושה את הדבר ההפוך, אז גם היית חוזר אחורה. זאת אומרת, אם היית מנסה למצוא לאנשים מהאוכלוסייה הערבית עבודה ומגלה שאין להם תואר,

אז היית חוזר אחורה ומגלה שצריך לתת להם תואר. זאת אומרת, צריך לחזור... יש מישהו אחר שיושב עכשיו בבית, פאדי 2, והוא אומר, רגע, לא, הבעיה היא בתיכון. במשפטי 3 אומר, לא, הבעיה היא בגני ילדים. כאילו, זה תמיד הבעיה בחינוך, שאתה לא יודע כמה ללכת אחורה, ומישהו אחר יגיד, לא, הבעיה היא בהורים, שהם אומרים לילד, אין לך סיכוי. לא, במיוחד גם בצורה שזה בנוי בארץ, שיש 4-5 מערכות חינוך נפרדות. יש איזה טירוף, אין כזה דוגמה בעולם בכלל. מה זאת אומרת? חינוך ממלכתי, חינוך זה, וחינוך ערבי. כן. וכל אחד עם מבנה ותשתית ופיקוח. מה זה הדבר הזה? תגיד, ההורים זרמו עם זה שאתה לוקח שנה חופש מהלימודים? ממש לא. את אימא הצלחתי לשחד. שאני עייף, מותש, כי עבדתי הרבה, כאילו, אני מאוד עצמאי, אז עבדתי, גם הייתי נציג שירות בחברת סלולר, וגם מלצרתי, אז עבדתי, אמרתי, אני כבר מותש, אני רוצה, לפני שאני נהפך להיות, הופך להיות מהנדס וחיים משעממים של עבודה וכולי, אני רוצה את הפאוזה הזאת.

וגם עשיתי את אותה, את אותם ניסיונות שכנוע כשטסתי בגיל 18, אחרי התיכון עשיתי את הטיול הגדול לתאילנד, לבד. אז אמרתי, טוב, זה עבד לי אז, זה יעבוד לי עכשיו, אז שכנעתי את אימא. את אבא לא הצלחתי לשרנע. הוא לא הסכים, וגם קיבל את זה מאוד קשה, שאני מתמרד שוב פעם, ולא... כי אתה יודע, שלחו אותך לכפר הירוק, זה עולה כסף, זה מסובך, זה אופרציות וזה, ואז כאילו אתה כבר עושה את התואר, וכמעט מסיים את התואר, ו... איך אומרים בעברית? הם אכלו את הדייסה שבישלו? כאילו, מה ציפו? אתה מכנן מיש להיות מרדן ואתה חצוף, ומה ציפית? מגדלים ילד להיות עצמאי ויזם וזה, אז הוא נהיה עצמאי ויזם. כאילו, מה אני חושב, שזה יקרה בחוצה, בבית, להמשיך להיות ילד טוב? יפה אמרת, יפה אמרת. אוקיי, תגיד, אתה יודע, אתה מדבר על זה בצחוק וזה, אבל התחושה של הכעס, אני, הבת שלי הולכת שנה הבאה לגן,

היא הייתה בגן פרטי עד עכשיו, היא בת ארבעה, היא הולכת פעם ראשונה לגן לא פרטי. כאילו, גן במערכת החינוך, גן ציבורי. ומה שקורה עכשיו בקבוצות הורים ואימהות ואבות וזה, לגבי לאיזה גן בדיוק הם ילכו, באיזה אשכול, באיזה גן, באיזה רזולוציה שכאילו, מזל שאשתי לא מקשיבה לפודקאסט, אבל אני כאילו באמת מסתכל על זה מבחוץ ואומר, מה לעזאזל? וזה כאילו הבעיות שלנו. ואתה אומר, כאילו, אני מסתכל על הבן שלי ואומר, הוא כבר התחיל במינוס 7,000. וכאבא, אין סיכוי שאני אשלים עם זה. אין סיכוי בעולם שאני אשלים עם זה. החובה שלי כאבא, כמוך, להילחם בכל הנחה, בכל מחסום, בכל דבר שיכול להגביל את הפריחה ואת ההתפתחות של הבן. אז מה, איך אתה רואה את הקדימה? כאילו, יש תקווה? יש איך להזיז את זה?

כאילו, מה, ומה תוכל לעשות איתו? אז הוא כבר, שלחת אותו לבית ספר פרטי? בגן הוא היה בגן פרטי, בעמקה בירושלים, ועכשיו הוא נמצא במסגרת ציבורית, אבל מיוחדת, שזה החינוך הדולשוני, שאני מאוד מאמין בו. בירושלים. בירושלים, כן. שזה רשת מתוך רשת בית ספר, חלק מרשת של בתי ספר של יד ביד, יש גם בחיפה, יש גם ביפו. אגב, ממליץ לך לשקול את זה גם עבור הבת. כן. כשתגיע לגיל. חוויה פנטסטית. חבר טוב שלי שם את הבת שלו שם. תשמע, אנחנו מדברים על אושר, ועל אושר תרבותי, ועל להנות, וגם החיבור שלי, עוד לפני שפגש אותך אישית, אני הרצתי אותך, כאילו, וגם אמרתי לך את זה. וכשנפגשנו, מיד נהיה הבונדינג, ואני רצה לעצמי לקרוא לזה חברות. וזה מה שמסגרות כאלה מייצרות, את המגוון, את האושר, את הכיף. כי בקונטקסט אחר, כשמשפחה ישראלית עוברת למנהטן,

ופתאום יש את תקופת החגים בארצות הברית, יואו, זה כיף, וזה מעניין, וזה צבעוני, וכולי וכולי. וגם כשעוברים לכל חור אחר בעולם. כן. אבל כשעוברים ליפו, זה פתאום קבל את הקונטקסט השלילי. כן. אבל גם פה אפשר ליהנות מקריסמס מרקט, ואפשר ליהנות מהתקופה של החגים, ומרמדאן, ועזוב, מסתם הצגה דו-לשונית. יש פה אושר, צעד קטן מהבית, אז כאילו, בוא נהנה מזה. דווקא ביפו הם כבר יודעים ליהנות מזה, לדעתי, אבל יש שם בעיה אחרת, של הם לוקחים את השכונה הטובה. אל תבאס. לא, אבל הם יודעים ליהנות מזה. החברים שלי, יש לי כמה חברים שגרים ביפו, וגם כאלה שלא גרים ביפו שולחים את הילדים שלהם לדמוקרטי, או לדו-לשוני, או לגם וגם וגם, וזה די נחמד, אבל זה סיפור יותר נדיר יחסית. וגם, אתה יודע, אם יוצא לך להגיע לנצרת בקריסמס, אתה זהו, אתה תבוא כבר כל שנה, זה כיף. זה מידבק, זה היופי, שזה מידבק. וגם כשמגיעים לילות רמדאן, בסיורים שיש עכשיו בחורים בלות רמדאן, שאפשר לחוות את האווירה של רמדאן בערב,

את החגיגה, את השלווה, את הכיף שיש בזה, זה מידבק. אבל זה בדיוק מה ש... זה הפספוס שלנו. כשאני אומר שלנו, זה גם בצד של החברה הערבית, שאנחנו הרבה פעמים, וזה משעשע, זאת אומרת, מצד אחד, אני נורא מעצבן אותי כשהחברים היהודים שלי מתחילים לשאול אותי לגבי מסעדה טובה, או מוסכניק טוב, או כל מיני כאלה בהקשר של איזה חומוס אתה ממליץ. כאילו, מה נגמר איתכם? אני לא אל טייטל ערבי, אוקיי? ואני גם אומר להם את זה. אבל מצד שני, אם הם מגיעים לאיזה איש, כפר ערבי, מתארחים אצל מישהו, או אכלו איזה מסעדה, ולא שאלו, דעתי, לפני איזה, מטריף אותי. אז למה לא שאלתם? אז זה בדיוק הסימול הזה להיות עם הפוזיציה, שזה כאילו, זה לא סתם חברות, זה הרבה פעמים גם, אנחנו, זה מבלבל אותנו, המקום של, טוב, אנחנו חברים כן ערבים, חברים כן, אנחנו סתם בני אדם שעבורים אחד את השני, וכיף לנו ביחד.

תגיד, הבנתי שיש לך איזה סיפור מצחיק על איך מימנת את הרישיון נהיגה שלך, נכון? יואו, כן. כן. טוב, אמרנו כפר ירוק, מזל שסיימתי מה זה, לא יכולים לבנות, אני לא יכול לגבי איזה ריתוק או עונש על זה. מכרתי ארתיקים בחוף הצוג. בחוף הצוג? כן. אוקיי. בימי שבת, זאת אומרת, במקום לחזור הביתה פעמיים בחודש, נשארתי בכפר ירוק ומכרתי ארתיקים בחוף הצוג. וואלה, זה משתלם למכור מגנום 25 שקל באותם שנים, או כמה שזה עלה. גם היום זה משתלם. גם היום זה משתלם. וגם לימדתי לשון עברית. שזה גם מאוד מעניין. כאילו, לימדתי תלמידים בגילי. ערבים? לא, יהודים. יהודים? כן. כאילו, באתי לבית ספר יהודי, והיינו רע קשה עם הדבר הזה שנקרא לשון והבעה. והייתה לי מורה, היום אני יכול להגיד שהיא מורה טובה, אז פשוט לא היה בונדינג בכלל, לא סבלתי אותה, לא סבלה אותי ולא סבלה אחד עם השני.

אז הפכת את החוויה עוד יותר קשה עבורי. אבל בסוף הצלחתי להבין את הרציונל מהניקוד ומהבגד תקפת בראש מילה, מי שזוכר. הבנתי, הסתדר, והתחלתי להביא ציונים מעולים ולעזור לאנשים בכיתה וכולי וכולי, ופתאום נהיה לי מוניטין, והתחלתי להעביר שיעורים פרטיים בצהלה, ברמת שרון. וגבות על זה כסף. גדול. מאוד. אז ההורים ברמת השרון וצהלה שילמו לך, המורה הפרטי של הילדה שלי היה פאדי, שלימד אותה לשון. כן, אנחנו באותם גילאים, כן? עשיתי את זה בכיתה י', י', א', י', ב'. כן. אז כאילו, באותם גילאים. אה, אפילו לא היית מורה יותר מבוגר. לא, לא, לא. היית באותו גיל. בדיוק. וואו. כאילו, זה לא מורה פרטי קצת בעליל. אתה יודע, זה כאילו, אני לא יכול לא לחשוב על זה עוד פעם במובן של שוק התעסוקה. וה... הרי, למה הם היו צריכים שיעורים בעברית? כי כשאתה לומד לשון,

ואתה ישראלי, כשאתה יהודי, נולדת פה, אתה אומר, למה מלמדים אותי את זה? אני יודע לקרוא ולכתוב, מה יש ללמד אותי? אני כבר יודע הכל, ואתה חושב שאתה יודע הכל. וגם למה צריך את זה? כן. בגד קפת, כאילו. סיליאס? כן. וגם תוסיף על זה שישראלים עושים עוול לשפה, לשפה העברית. כאילו, כל הסלנג הזה וכל ה... בלאגן אחד גדול. כאילו, ואני בא מספקט לשפה. כאילו, לא, אבל זה בדיוק מה שאני רוצה לומר, שכשאתה חושב שאתה יודע כבר הכל, כי אתה במובן הזה פריבילגי, אז אתה אומר, אז אין לי מה ללמוד בזה. אבל זה עוד פעם, אני חוזר רגע למקום של שוק התעסוקה. כשמגיע מישהו עם יותר צניעות של, אני אוכיח לכם שאני יודע, אז כמו שאתה היית צריך, אתה רצית, תראה, אני לא פסיכולוג, ואני לא רוצה לעשות פסיכולוג בגרוש, אבל אתה רצית להיות טוב בלשון, כי אולי רצית להוכיח, כאילו, זובי, אני אראה לכם שאני יודע עברית כמו שצריך. טוב בתנ״ך, שהיה שם מישהו מושג, גם חששתי שתנ״ך פתאום באים, זה מין ניסיון, סתם חששות שלי, כן? כן. ניסיון להמיר את הדת שלי וכולי. אז נורא חששתי מלשון.

זה, מתנ״ך. אם אני זוכר, סליחה, מתנ״ך. ואני זוכר נכון, הייתי הראשון בשכבה בתנ״ך, פאקינג בתנ״ך. כאילו, גם בבית, רציתי מאוד לגאות בזה של, תראו, דעתי לדלבר, זאת אומרת, לבוא, ללמוד, לשנן, להיות סקרן, זאת אומרת, פחות לשנן, סליחה. הייתי מאוד סקרן. וכשאני, זה יכול שמה פתאום קלישאתי כל העניין הזה של עושר, אבל זה בדיוק זה. זאת אומרת, לא יכולתי, יכולתי סתם בלהט, אוקיי, לקרוא משהו על תנ״ך, זה בגדול זה אותם סיפורים בדתות, אבל כשאני נמצא בתוך כיתה בכפר הירוק עם מורה, הייתה לי גם מורה מעולה לתנ״ך, ולשמוע את הטנדנסים וגם ליהנות מזה, לא עוסק על זה כמשהו שהוא מפחיד, או לנטרל את החששות. ולכן אני גם מאוד מבין את הישראלים שהם לא פתוחים מספיק עבורנו בשוק התעסוקה, כי זה זר להם, הם כמעט לא פגשו אותנו, ואין לנו הרבה חוויות משותפות. זאת אומרת, אני זכיתי להיות בחוויה מסוימת בכיתה הספציפית בכפר הירוק, ואחר כך בכל מיני מעגלים,

כמו שגם החברים שלי זכו, אבל בגדול אין הרבה כאלה. אנחנו מכירים כל מיני חברים וחברות, שאנחנו, אני הערבי הראשון שמארחים בבית, אני הערבי הראשון שהם מנהלים שיחה בגובה, אני הערבי הראשון שמזמינים לפאן. תגיד, איך הגעת מרהט לכפר הירוק? דווקא זה סיפור מאוד מעניין. הלכתי בעקבות חברה מאוד טובה מרהט, שאיכשהו היא ראתה פרסום במעריב לנוער, איפה שזה היה, היא אהבה את התמונה, היא הלכה על שם שנה לפניי, ובחג שבועות, וזה כפר נוער, לפחות, זה חקלאי, עושים יופי של חגיגה ואייפ בשבועות. כן. אז בשבועות הזמינה אותי ואת האחות שלה, שלמדנו יחד ברהט. שנינו נסענו לכפר הירוק ופשוט התאהבנו, ברגע שהשער הזה נפתח, אתה נכנס, פתאום ירוק וטובסים, ואווירה פסטורלית מדהימה, מיד התאהבתי במקום. אבל איך הגעת כל יום? ישנת? אה, לא, אמרתי, זה פנימיה, זה פנימיה, כן, כן. אוקיי, אוקיי, סליחה על הבורות.

זה כפר נוער, פשוט עובדים ולומדים, אז כאילו זה היה חתיכת חוויה, בבוקר להיות ברפת ולחלוב פרות, ואחרי זה ללכת להרביץ שיעורים. וכשהיית חוזר לרהט, אז לא היית ילד מעצבן מתנשא? מעצבן תמיד הייתי, כאילו סחבתי, כן, סחבתי את זה הייתי, כי אני מרדן ומעצבן, וכמעט אין לי כזה דבר מוסכמות. גם היום מאוד קשה לעכל אותי בהקשר הזה. לא, כי באותה, מקודם סיפרתי לך בכיתה ז', דיברנו על זה של איפה, לאן כל אחד הולך בכיתה בשנה הבאה. אז היה מאוד מעניין. כשהחזרתי לרהט, אז גם החברים שלי חזרו מחיפה, מעילבון, מכפרים בגליל שבהם למדו, והיינו קליקה כזו, כאלה שהם היו, חזרו מהגולה לרהט ולהעביר את הזמן יחד. אבל יש בזה קצת משהו שהוא לא טבעי. זאת אומרת, ברגע שאחי הצעיר רצה לעזוב את רהט, רצה. זה מסלול מאוד קבוע, כי זה מגיע לז', חטא כבר לא שם, מקסימום ט' אתה כבן,

עם הישגים טובים בלימודים, יש את ההנחה שאין לך עתיד במערכת התינוך המקומית, ולכן עדיף שתגיע לאקדמיה דרך בתי ספר קתוליים. אז כשאחי הצעיר רצה להצטרף לכפר ירוק, אני אמרתי, אין סיכוי, אני לא אסכים שזה יקרה. אתה אמרת. כן. למה? כי זה לא חוויה טבעית. זאת אומרת, יש את החוויה הטובה והמדהימה והאושר, אבל כשאני מדבר על הכפר ירוקו, אני זוכר את הלילה הזה שחלמתי בו בעברית. אני חלמתי שאני מדבר עם סבתא שלי, עם סולטנה, בעברית שוטפת. וואו. ותוארתי בכי, בכי בלילה שלי. שיט, הדבר הזה משתלט עליי. ואם הנחתי שאני פה החזק, אני עושה את המעברים בין איך שאני רוצה, בין ערבית לעברית, גם בחשיבה וגם בשפה וגם במתי לשמוע עם כולתום ומתי יהיה שלמה ארצי,

פתאום הרגשתי שזה משתלט עליי. ויש פה איזה מטעם ויש איזה מחיר שמשלמים בהקשר לזהותי. וניסיתו להסביר לו את זה ולהסביר להורים, ובחינת ההורים זה היה פוסטר, הנה הוא שם את לולדת. אתה יודע. כן. עזבת רעת, הלכתי שם, הצליח. הוכחת שזה מסלול טוב. אבל זה קשה, חבר, זה קשה. זה השקיע מאמצים נונסטופ בפוזיציה של להיות התלמיד הערבי בכפר הירוק. בזמן שהחברים שלי לשכבה לא הצליחו לשקיע את המאמץ הזה. כן. אז היה, נהנו יותר מההוואי, ממה שעשינו, סתם, מלהיות בים. כן. אני תמיד אצטרך להיות עם הסימן לשאלה בהקשר של הפוזיציה, וזה מחיר שהוא לא עתידי. היום אתה כבר בן 40? עוד לא. עוד לא. למה, נראה 40? אתה נראה לא יותר מ-22. אה, אוהב אותך. עוד סיבה שאני אוהב אותך. אבל נראה לי שמתישהו קראתי עליך משהו, וזה היה, היית אז בן 35, אז... כן, אני חושב שזה היה,

אני חושב שזה היה מה-50 מבטיחים של אקונגרין, אני חושב שזה זה. אז מה, אתה לא מוכן להגיד 39? אה, 39, כן. אוקיי. שיט עליי. לא, כי קראתי בזה 2019, אז עכשיו עשיתי את החישוב בראש. אז 39, אז תגיד, היום, בגיל כמעט 40, סתם כי זה הגול, עוד קורה לך שאתה, מבחינת הזהות, אתה חוזר הביתה, או בלילה לפני השינה אתה אומר איזה משהו, יואו, אני כועס על עצמי, זה לא הייתי אני, אני הייתי... אני כאילו, אתה יודע, כמו שאנחנו אוהבים להגיד את הביטוי, השתכנזתי, כן, כן, אבל כאילו על יהודי, או על, לא יודע, על העברית, או על המשהו, או דוחים על זה סרטים? אני לא חושב שיש ערבי בארץ שלא חווה את זה מדי יום. אני באמת לא חושב. מדי יום. כן. כי העניין הזה של הפוזיציות, שזה כל הזמן נמצא בתוך זה, סתם, הבוקר הגעתי ברכבת מירושלים, כי עכשיו אני גר בירושלים, לפה, אז בכיסא ליד הייתה חברה מאוד לא פלורליסטית בדעות שלה,

בהקשר של הפוגרומים שעושים המתנחלים בשטחים בשבוע האחרון. והם דיברו על זה בצורה הכי גלויה, בלי טיפת אנושיות אפילו, של איך אפשר לחשוב בצורה הזו. איך אפשר... אתה חושב שהם ידעו על... לא, לא, לא יודע, הם לא יודעים משנה. אה, איך ה... קצת רבית על החולצה. אני הטיסת מערבית, אבל לא לזה שמנו אביב. אני... אותי זה הטריד, כששבתי ליד, והתלבטתי אם אני צריך להגיב לזה או לא. האם אני צריך להטיף או לא. האם אני צריך להגיד לאנשים שזה פשוט מכוער וגזעני מה שאומרים ברכבת, או לא. ועצם השאלת שאלות, כי מצד אחד, וואלה, בא לי, כמו כל בן אדם אחר שהוא לרכבת, לשים פודקאסט, פופקורן, מוזיקה, אולי זה בינג', לקרוא קצת את הארץ, אנשים חושבים, או בערבית, ולנות מהזמן. לא צריך להיות בפוזיטה של להגיב, לא להגיב, לומר, לא לומר, ואפילו ברגע של... אתה יודע מה? בכניסה להתחת רכבת. כשאני נכנס ויש את השומרים, אני גם אני... בשיחה אני עוצר אותה,

כי לא בא לדבר בערבית ושיאגבו אותי, כי אני גם ככה מגיע דקה ה-90, ולא רוצה שזה יהיה שאלות עכשיו, אז אני לא אדבר על ערבית, לא אפגין את הערביות שלי עכשיו, אני אשאיר אותה לאחר מכן, ואז אני אגיע כבר מהר לרכבת, שאני אספיק להגיע. אז כל הזמן יש עיסוק בפוזיציה הזו. כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן. ואז כשאתה חושב על החינוך של הילד שלך, יש דרכים שאתה כאילו עושה אסטרטגיות בראש? איך אני אגרום לו להיות פחות או יותר, או וואטאבר? קודם כל, עצם הבחירה בזה שהוא בחינוך דו-לשוני, זה הסיבה הזו. שהוא יגדל, שהזוועה הטבעית שלו תהיה, קודם כל, שהוא ירגיש טבעי ושייך לזוועה הטבעית שלו, ולכן היא דו-לשונית ומגוונת, להבדיל מזוועה שהיא דוברת שפה אחת, בין אם שיגדל רק ברהט, או שיגדל בגן יהודי, למשל, יחד עם מדינים נוספים, כי זה עלול ליצור ניכור לזהירות, או תעסק בשאלות שחבל המאמץ והאנרגיות של ילד קטן,

נתחיל להתעסק בשאלות האלה. ולכן, הזוועה הטבעית שלו היא מגוונת, היא עשירה, היא מעניינת. אפילו כשהיה בימקה כילד, הוא לא ראה לאומים, הוא דיבר, קדלק את האנשים לפי שפה. אז הוא קרא אנשים ערבים, ועבריים, ואנגליים, וצרפתיים, לפי השפה שמדברים אותה, לשפתיהם שלהם. ככה הוא קדלק את האנשים. זאת אומרת, כשדיבר על מריה, ושאלתי איזה מריה, אז הוא אמר לי, את צרפתייה. ואז שאלתי אותו, איך אתה יודע שהיא צרפתייה? אבא, זה שמדברת, ככה היא מדברת. זאת אומרת, הוא קטלג לפי שפה. זה ההבדל היחיד שהוא, זה הקטלוג שהיה לו בראש. כן. אז עצם הבחירה שהוא בגנדו לשוני, רצינו שזה הדיפול של זאת, שהוא יגדל בזוועה הכי טבעית והכי עשירה, בלי שהיא... תשים אותו בסיטואציות שהן לא נורמליות ולא הוגנות לילד. ואנחנו מדברים על הכול, הוא חי בירושלים, אז הוא רואה מה שיש מסביב. וכשאנחנו נמצא למשפחה שלי ברהט, או נמצא למשפחה של אשתי,

בדלחנה בצפון, ורואה חדשות, אז הוא גם שואל שאלות. אנחנו נותנים לו תשובות על הכול. ולא מנסים ליצור איזו בועה שהיא נטולת פוליטיקה שאנחנו חיים בה. וגם הוא רואה אותנו, את ההורים. אנחנו מוסלמים, אדוניה ואני, אבל בכריסמס יש לנו עץ, ומקשתים אותו ועושים הרבה סביב זה, כי זה כיף. וזה ימצא יופשי אווירה. וכשמגיע השאבות, אני מרביץ בלי נצ'ס, בלי סוף, ומדבר על זה. אבל אני עומד על שאבות. תשמע, זה החג. כן. אז הוא גם רואה את הדברים, הוא חווה את העושר הזה יחד איתנו. כן, כן. ראינו ספיידרמן סוף שבוע, אז התלבטנו, לראות את זה בערבית או לבראות את זה בעברית? כי רצינו מדובה, והאנגלית שלו עדיין לא מספיק טובה. ואם זה בערבית, לראות את זה בערבית ספרותית או בערבית מצרית? כי יש דיבוב בכל מיני. אז זה היופי, זאת אומרת, אנחנו, האושר הזה הוא לא, אני לא עושה את זה רק בעבודה, בטאלנטים.

מבחינתי זה המות החיים, כי ככה כיף לחיות. זה כמו שאתה עובר לכל מקום אחר בעולם, ואתה הרבה יותר פתוח לאושר. כן. כי אתה האורח שם. כן. אז פאקינג אנשים, יש את זה פה. פה, אפשר להרוויח את זה פה. עכשיו בוא נדבר רגע על הצד ההפוך. מה זה הצד ההפוך שאני מתכוון? אני עוד לא אגיד, ונראה אם באמת זה יביא אותנו לשם. מה היה הסיפור עם הקרישים? הם מעצבנים, ביג טיים. היית בתוכנית כאילו? כן, כן. היינו, כשהקמת החברה יחד עם דבורה, גייסנו כסף ל-seed, ממשקי אימפקט, וגם זאת אומרת להגיד להם תודה, אחד-אחד ואחת-אחת עם אנשים מעולים שיודעים לעשות אימפקט עם הכסף שלהם והמורחבות שלהם. מי זה הם? המשקיעים. המשקיעים, שלי, שהשקיעו בטאלנטים, כן. והטכנולוגיה של נוכיח התכנות, ואחרי זה נעבור, אם לא נכשלים, אז בואו נעשה סקייל ונגייס כסף לסקייל. שמטרת החברה היא?

לפתח פתרונות לתעסוקה איכותית לאקדמיה מעלבים. גם השמה, גם מידנטינג, גם ייעוץ לחברות, גם סטמטים חיים. וזה פתרונות שהם שירותים או פתרונות שהם מוצרים? שירותים. אוקיי. למעסיקים וגם למעמדים. זאת מין one-stop shop גם לאלה ולמי אלה, כי כל השוק הזה של הסוכה כמעט ולא מפותח בחברה הערבית. כן. בשונה מהמגוון פתרונות שקיימים באוכלוסייה הכללית. כן. וכשהחפשנו בעצם דרך לגייס את הכסף לסקייל, בין השאר עלתה אופציה של כרישים, שנינו אמרנו לנו, לא, לא, עזוב, זה לא מעניין, זה שטחי מדי, והתחלנו לרוץ לפגוש משקיעים, ואחרי זה אמרתי לעצמי, אולי יש פה הזדמנות גם לגייס כסף, או לפחות לחשיפה ציבורית. כן. שיהיה גם מה לדבר עם המשקיעים הבאים. בסוף הצלחתי לשכנע את דבורה, השותפה שלי, והיא נורא מתחרטת על זה. והגענו לקרישים, והייתה חוויה הזויה.

הזויה, תשמע, כאילו... מה, מה היה? ספר, אני לא ראיתי. אני נורא, שוב, אני נורא אוהב את מה שאני עושה. ואיכשהו זה גם רותם אנשים פנימה. כשאני מדבר עם משקיעים, זה רותם אותם, וכשאני מדבר עם מעסיקים, זה רותם אותם. כשמרום מועמדים שמי שמגיע מתוך האוכלוסייה ועושה את זה מתוך מחויבות לאוכלוסייה שלו, זה גם רותם אותם. לא צריך להשקיע בקמפיין כדי לשכנע אנשים להירתם למה שאני עושה. ושם זה היה בעיקר שטחיות, שאיכשהו לא הצליחו להבין את מהות העשייה. זאת אומרת, אני בא לגייס כסף משקיעים, ואומרים לי, כן, אני מתנדב בנצרת מדי פעם. מה לזה ולהשקיע בחברה שיודעת לעשות את מה שצריכה לעשות? כן. מה לזה ופתאום... הייתה תחושה של אווירה של תיקון עולם. לא רשום שם זה באתי. זאת אומרת, אתה מתכוון, הם התייחסו אליכם כמו עמותה, ולא כמו סטארט-אפ. כן, כן, כן. למרות שיש לכם כבר משקיעים שמשקיעים כמו לסטארט-אפ, זאת אומרת, תשקיעו ולקוחות וזה,

עובר כסף, והמשקיעים שלכם מצפים יום אחד אולי לקבל החזר על הכסף. נכון. והם התייחסו אליכם כמו עמותה, כי אתם כאילו באים לעשות משהו טוב. זאת אומרת, זה נשמע כאילו הם פשוט התבלבלו באופן כללי עם העניין של אימפקט. לגמרי. והייתה לי ציפייה שאם כן, שאנחנו כבר בשלב, שאנשים שנמצאים שם, לפחות חלקם, שגם עשיתי גם מחקר לפני שהגעתי, יודעים לעשות את זה ביג-טיים. והיו גם כאלה שהשקיעו כמה שנים לאחר מכן בחברות אימפקט, אז בהקשר של טאלנטים הם לא צריכו לראות את הפוטנציאל, לא צריכו להבין את הסיפור היפה, להבין את המודל העסקי, ושוב, כשבאנו לשם, היינו כבר אחרי שנתיים לקוחות משלמים, היינו כבר אפילו רווחיים. וואו. יש דאטאבייס גדול שאין אותו אצל אף אחד אחר, והם לא הצליחו להבין, ואני נורא נעלבתי מזה של, רגע, השקעתי מאמצים, הכנתי חומרים, שלחתי מצבות לפני כן, כי כן, עולם האימפקט לא כזה מפותח בארץ, ולא הרבה אנשים. יש קליקה של אנשים,

משקיעים, יזמים, שמקרים אחד את השני, וזה לא משהו שהוא מאוד מוכר, נגיד, ביחס לכל תחום אחר. כן. אז הייתה לי ציפייה ותאכזבתי, ופתאום כשהבנתי שהבונטון הוא של תיקון עולם ותרומה והתנדבות, זה עוד יותר הדליק אותי. היו כאלה שאומרים שדיין העלבתי מהשאלות השטחיות שהיו, ויכול להיות שכן. כואלה, אני במקרה ערבי, במקרה גוון עור שונה משלך, אבל אני פאקינג יזם מצליח. אני גם נכשל, גם מצליח, גם לומד, במה אני שונה מכל יזם אחר. כן. וזה הפספוס שלהם. זאת אומרת, אפילו, כשחזרתי הביתה גם לא אמרתי להווים שלי או משפחה חשוב. הם הציעו משהו? לא הציעו משהו? כן, הם הציעו, היה את אחד הכרישים שהציע להשקיע סדר גודל של 500,000 שקל, אבל לחתוך את השווי הערך של החברה בחצי, בלי שום היגיון עסקי.

כאילו שם, בנקודה הזו ספציפית סקלתי והייתי בשוק של אל תעשו לי טובות. אנשים מוכשרים, לא פחות מכם כבר הימרו עליי והשקיעו כסף בחברה, בראשם זאבי ברגמן, מנכ״ל נייס קומברס, בשני זרים. פתחת איש. כן. אם הוא הימר עליי, אם אל אלקאלי הימרה עליי, אם אלנפלד הימר עליי, אז אתם לא צריכים לראות את זה? לא, אני חושב שזה בסדר שאתם לא צריכים לראות את זה, כי כנראה היו הרבה משקיעים שלא הצליחו לראות את זה. אני חושב שמה שעיצבן אותך זה המסחרה של ה... אתה יודע מה, אני אתן לך 500,000 שקל בשביל חצי מה... כאילו הזלזול. זה זה, כן. שזה משהו שמשקיעים... זאת אומרת, אני לא כל כך רואה את הכרישים באמת, כי זה... בהרבה מובנים, בגלל שזה טלוויזיה, זה באמת נהיה מסחרה. וזה כאילו, זה לא באמת מייצג את מה שקורה כשפוגשים משקיעים אמיתיים. נכון. ומשקיעים אמיתיים,

כמעט כולם, עזוב רגע, ואני לא אציין שמות כי אני לא רוצה לקבל תביעות, אבל יש כמה כאלה שהם מסחרה, אבל לרוב, הם לא עושים הצעות מעליבות. שואלים אותך מה אתה רוצה, ויכול להיות שהם ייתנו לך קצת פחות בשביל משא ומתן, אבל הם לא. יחתכו לך את הערך בחצי, ועוד ייתנו לך הצעה של חצי, וזה רבע מזה, כי זה... כי הם ייתנו את הכבוד הזה של... הם לא עשו את זה בלי מינימום אמץ אפילו להסביר למה. וקיבלתי הרבה אלוהים, זאת אומרת, נזכרתי חלק מהשמות שהם השקיעו, וגם משקיעים בחברה הערבית, עסאג'ובראן ונוספים. וקיבלתי הרבה אלוהים, אבל כל לא, כשקיבלתי גם ממשקיע, גם אנשים הסבירו לי למה. ולמדתי והשתפרתי, לא נעלבתי מה לא. וספציפית בכרישים, זה וואלה, דייקת. זה הזלזול הזה, זה הזילות של בזמן והמאמץ שלי והמסחר, של אני אחתור לך בחצי. למה? וכשאמרתי לא, גם מתחיל לסנגר על זה של איזה טיפה שאני מאז אסרב. כאילו, ברור שאני צריך לחבק את ההצעה ההזויה הזו, הבזויה, כדי לחתוך

שווי של חברה בחצי, וכשיש כבר משקיעים בפנים, ואנשים שאני אמון על הכסף ועל ההשקעה שלהם ועל המאמץ שלהם, הם אמורות להם. אם אתה מסכים לזה, אתה בשנייה הזאת חתכת את כל השווי שלהם. לגמרי. שהם עד לפני רגע, בגלל שהלכת לאיזה תוכל בטלוויזיה. והקרישים מבינים את זה. כן. וגם במסכים שהכנתי, גם מכירים את השמות שציינתי, שכבר השקיעו בחברה ושכבר מעורבים בה. והייתי בהדחקה, שבכלל האירוע הזה קרה. לא דיברת על זה עם חברים, לא עם המשפחה, עד שיום בהיר אחד זה עלה לרשת או לטלוויזיה. יואו. והתחלתי לקבל מלא, מלא תגובות. יש לי שזה מאוד מעניין. זאת אומרת, זה הביא גם כבוד למגזר. הרבה כתבו לי, אה, כל הכבוד שסירבת, מה פתאום כזה יחס? מה פתאום מזלזלים בך? וכולי וכולי. היה איזה ראש עיר, נראה לי, לא זוכר, נראה לי מדלתית כרמל, שהוא כתב איזה פוסט של, קרא לזה הערבי החדש.

כזה שהוא רוצה שהוא בא חזק ולא מוותר על ה... לא עושה הנחות וגם לא מוכן להיות גוד בוי. כן. זה היה אירוע. ומצד שני... אז על זה רציתי לשאול אותך. זה היה החלק השני, לפני הכרישים. יש בזה משהו לדעתך? זאת אומרת, לדעתך זה שאתה כבר בטוח בעצמך, הוכחת, אתה בן אדם נחשב בישראל, נתנו לך כבוד על העשייה שלך, עם הרשימות האלה ולא משנה כאלה, ואתה בשורה אחת עם הערבים, לא ערבים, כאילו לא רלוונטי כבר. כי אתה באותן רשימות ובאותו מקום, וזה כאילו כבר לא אישו, למרות שאתה אומר, אין, יום-יום זה יהיה אישו, אבל זה כאילו כבר לא אישו. אתה חושב שזה נתן לך יותר ביטחון, ומישהו שלא היה מגיע עם הביטחון הזה היה אומר כן, ואחר כך מתבאס על זה?

שהסירוב נתן יותר ביטחון? לא. שהיה לך את הביצים לסרב בגלל שאתה כבר לא מרגיש כאילו מתחת. אתה מרגיש כאילו אתה כבר באותה שורה. זו שאלה אפילו קצת אישית, כאילו, אתה מבין? היא שאלה טובה, אני אף פעם לא חשבתי על זה. זאת אומרת, אני רוצה להגיד שיכול להיות שהיה משהו בטור ההוא של אותו ראש עיר. אני לא יודע מה זה ערבי החדש, ואני לא רוצה להיכנס, אני לא מומחה בזה, אז אני לא זה, אבל אני, אני, הנקודה שאני כן לוקח שם זה כאילו ש... וזה מחזיר אותי עוד פעם לעניין הזה של התחושת מסוגלות, שלפעמים, כשאנחנו עוד לא יודעים מה אנחנו שווים, ועכשיו אני מדבר על עצמי, אוקיי? אז אם לי זה קרה, בטח מישהו פחות פריבילג, יכול להיות שזה נגע לו. כשפחות ידעתי כמה אני שווה, אז הייתי יותר מוותר על זכויות, אחוזים, לא משנה מה.

כי, אה, תודה שאתם מוכנים לתת לי. וככל שאני מתקרב ל... אני לא אגיד שאני שווה יותר, אלא אני מתכוון שאני בהלימה, שאני מצליח להבין כמה אני שווה ביחס לכמה בחוץ חושבים שאני שווה, ויש קו יותר קרוב לזה, אז כבר יש לי יותר את הביצים להגיד על משהו, לא, מה פתאום? זה לא לעניין. ואני, ואני חושב שבאמת, עזוב רגע ערבי החדש, אבל ספציפית, יכול להיות שלך היה את הביצים, ויכול להיות שלפאדי לפני עשר שנים, או למישהו שהוא לא עשה את כל הדברים שעשית, לא היה את הביצים. זה בטוח, זה בטוח, כי אני, שוב, אני כבר מקבלות. זאת אומרת, גם דברים שאני הייתי משוכנע בהם ב-100%, שהם חסרי סיכוי, בין סיכוי שייכו, אפרופו להשתלב בהייטק, וכמה שנים אחרי זה אני מוטט אצמי, מקים חברה שזה מה שהיא עושה, ואני דואג ורואה שזה יקרה.

אז הייתי מהסס. אז כן, העניין של הקבלות והמוטיבציה. זאת אומרת, אני מתחיל נקודת פתיחה שונה מרוב האנשים ששניהם מכירים, כיזמים ובכלל. ואני, מה שנקרא, לא רואה בעיניים, כי אני לא יכול להרשות לעצמי לשהות באתגרים האלה. זאת אומרת, זה נתונים כמו איזה נוסחה. נתונים פשוטים שאומרים, אוקיי, כמה זמן וכמה מאמץ אני אשקיע כדי לצמצם את הפער הזה ואני אשקיע אותו. אז אני אגיע... זה מתיש ברמה הנפשית והמנטלית, אבל להפוך את זה לנוסחה רציונלית, זה הדרך שלי. זאת אומרת, וברגע שהסתכלתם אמרתי, טוב, יש פה אחד מהארבעה שאומר לי, נותן לי הצעה שהיא הזויה, כשיש לי כבר 11 משקיעים שאומרים אין, שאני בפנים, ויש לי כמה שאמרו לי, לא, אבל אם תחזור אחרי כמה שנים יש סיכוי שכן, אז למה לי? אני

לא יודע אם נעים להגיד את זה פה, אני לא ארד לזנות, אני לא מוכן בשום צורה. כן. ובמיוחד שזה היה, זה היה מאוד מאוד רדוד, מאוד שטחי, מאוד מסחרה. פאדי, שאלה אחרונה, כי אנחנו צריכים לסיים, לצערי. מה אתה מאחל לבן שלך? יואו. שהוא רק יצמח ויפרח ויעשה כל מה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, בלי שום מגבלה כזו או אחרת, שהיא קיימת בגלל הלאום שלו או כתובת המגורים. מה שאמרנו מקודם על הפערים האלה, שהם בילד אין, זה מציאות שאני מנסה כמה שיותר לבטל ולשנות עבורו, ומקווה שאני גם אצליח בזה. זה חתיכת אתגר. אני לא יכול להשפיע גם על חינוך, וגם על חינוך לא פורמלי, וגם על אלימות, וגם... אין. אני מאוד מקווה שהוא לא יתייאש

מהחיים במקום, חלקת האלוהים הקטנה וההזויה הזו, שכולנו רבים עליה, ושבכלל ייאוש זה בשבילו לא תהיה אופציה. ושימשיך רק לאהוב אנשים, לאהוב אושר. אמ... ואני מאוד מקווה שאני... זה קצת לא הוגן, שאני אדביק אותו בשיגרונות האלה, של לשנות את העולם. לנו, העולים בארץ, אין את הפריבילגיה להשאיר את העבודה הזו למישהו אחר, או להסתכל על הפערים האלה ולהגיד, אוקיי, זה הגורל, מכתוב. נולדנו כדי לשנות את המציאות הזו. טוב, אני קצת מצטער שלא בחרתי איזו שאלה כיפית, אבל תשמע, הרגשת אותי מאוד. זה כבד, אבל חשוב. יאללה, חביבי, אין לי את המבטא הנכון, אבל היה לי כיף מאוד. יש לך הזדמנות להתרגל. נכון. לא, יש לי את זה כשאני...

כשאני קצת שותה, אז יוצא לי מבטא, אבל אני לא יודע אם הוא נכון, כי אין לי שיתקן אותי ליד. וזה תמיד מצחיק, כי זה בדרך כלל קורה ביפו, בדרך לאיזשהו קינוח תאים. טוב, כיף שבאת. כיף שאתה מאוד אותנטי ופתוח וסיפרת הכל. ויאללה, ניפגש בפעם הבאה. אמן, אמן. ביי ביי.

חתול צהוב ופרוותי מביט בעיניים גדולות, בסוף התמלול

עוד פרקים

  1. 307

    בודהיזם, מנוחה ואמביציה

    23 אוג׳ 2023 · 80 דק׳

  2. 306

    יש עב״מים בסביבה?

    15 אוג׳ 2023 · 96 דק׳

  3. 305

    על מי לסמוך עם הכסף שלי?

    9 אוג׳ 2023 · 76 דק׳

כל הפרקים ←

זנב מסולסל של חתול צהוב מציץ מאחורי הנגן
00:00להמשיך באפליקציה ←