מה קורה במוח שלך? | מה בין מוח לאושר וליצירתיות? | ולמה מוזיקה כל כך מרגשת? | פופקורן 326
פופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל

להאזנה גם ב:באפליקציה שלנו (חינם)YouTubeSpotifyApple
עמית אברון הוא מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, בעל תואר שני בנוירופסיכולוגיה מאוניברסיטת חיפה ותואר שני ב״מוזיקה ומוח״ מגולדסמית' בלונדון. דיברנו על נוירופלסטיות, על מוזיקה ומוח, על שתלים וטיפולים חדשים, על הקשר בין מעיים למוח ועל מיתוסים נפוצים, כמו ש״משתמשים רק ב-10% מהמוח״.
בפרק הזה
- נוירופלסטיות היא לדברי עמית דרך החיים של המוח: במוח יש 86 מיליארד נוירונים והקשרים ביניהם משתנים כל הזמן, אבל נוירונים חדשים כמעט לא נוצרים אצל מבוגרים, חוץ מאזורים כמו ההיפוקמפוס
- מוזיקה ומוח: אצל מוזיקאים רואים באזור המוטורי הבדלים לפי הכלי, ובעבודת התזה של עמית הם הצטיינו בצד המילולי של מבחן ואקסלר
- מיתוסים שעמית מפריך: ״10% מהמוח״, מולטי-טסקינג, אפקט מוצרט על תינוקות ומוח ימני יצירתי מול מוח שמאלי אנליטי
- הוא מתאר שתלים וטיפולים שהוצגו במחקרים: לעיוורים, להתמכרות, לדיכאון, קסדת TDCS לגירוי חשמלי וקסדה לטיפול בסרטן מוח
- יצירתיות אינה מוזה: במחקרי MRI באלתור ג׳אז יורדת הפעילות באונה הקדם-מצחית, והוא מדבר גם על סמים פסיכדליים במחקר ובליווי מקצועי
על הפרק
איך מוזיקה משפיעה על המוח שלנו ואיך על חשיבה יצירתית? מה הקשר בין המעיים למוח? האם מומלץ ללמוד יותר משפה אחת בגיל צעיר? האם בעתיד נחיה עם שתלים במוח? האם אנחנו באמת משתמשים רק ב-10 אחוז מהמוח? והאם באמת אפשר לעשות מולטי-טאסקינג?
הפעם בפופקורן נדבר על המוח - החבר הכי טוב שלנו, ולפעמים גם האויב הכי גדול שלנו.
אז מסתבר שבשנים האחרונות ישנן התפתחויות מדהימות בתחום חקר המוח. זה אומר שאנחנו יכולים להבין יותר טוב את המערכת המורכבת ביותר בעולם - וההבנה הזו, יכולה לעשות שינוי בחשיבה שלנו ואף, לשפר לנו החיים.
בשביל זה הזמנתי את עמית אברון, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, בוגר תואר שני בנוירו-פסיכולוגיה - אוניב' חיפה ,ובוגר תואר שני ב "מוזיקה ומוח" - אוניב' GOLDSMITHS בלונדון. שאלתי אותו המון שאלות והוא מצידו שיתף את כל המידע ששמור לו, איך לא - במוח.
ציטוטים מהפרק
ולכן נוירופלסטיות היא דרך החיים של המוח.
קודם כל במדע אף פעם לא מוכיחים, אלא מאוששים.
הראייה מתבצעת במוח, לא בעיניים.
שאלות ותשובות מהפרק
- מהי נוירופלסטיות ואפשר ללמוד בכל גיל?
- עמית אברון מסביר בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, שבמוח יש 86 מיליארד נוירונים, וכל אחד מהם מתחבר לכ-3,000 אחרים. הקשרים משתנים כל הזמן, ולמידה היא יצירת קשרים חדשים, בעוד אי-תרגול מחליש אותם. לדבריו הגמישות יורדת עם הגיל, אבל אפשר ליצור קשרים חדשים בכל גיל, וככל שהמוח נמצא יותר במצב למידה כך נוצרים יותר קשרים בתחום הרלוונטי. נוירונים חדשים נוצרים לדבריו רק באזורים מסוימים, כמו ההיפוקמפוס.
- האם אנחנו משתמשים רק ב-10% מהמוח?
- לדברי עמית אברון זה לא נכון. הוא מספר שהאמירה מקורה בוויליאם ג'יימס, שדיבר על ניצול של חלק קטן מהיכולות המנטליות, ושדייל קרנגי הפך אותה בספרו ל-10% מהמוח. לפי עמית אנחנו משתמשים ב-100% מהמוח, לא כל הזמן אלא בהתאם למשימה, וגם חלום ודמיון מפעילים מחדש אזורי ראייה ושמיעה.
- האם אפשר לעשות מולטי-טסקינג?
- עמית אברון אומר שהתשובה המדעית היא לא. לדבריו בבדיקות fMRI רואים שכשיש משימה נוספת, הדם עובר מהאזור של המשימה המרכזית לאזורים אחרים, ומי שמרגיש שהוא טוב בזה פשוט קופץ מהר בין משימות. מחקרים התנהגותיים, לדבריו, מראים שעדיף לעבוד בצורה סדרתית ולסיים משימה אחת לפני הבאה.
- האם נגינת מוצרט לתינוקות משפרת את האינטליגנציה?
- לדברי עמית אברון לא, וזה לא הוכח. הוא מספר שמעולם לא נעשה מחקר על מוצרט ותינוקות או עוברים, והניסוי המקורי נעשה על מבוגרים בני 22 בממוצע, שפתרו פאזלים קצת מהר יותר במשך כ-10 דקות. לדבריו מוצרט היה מעורר, והאפקט נעלם. הוא מוסיף שטוב להשמיע מוזיקה לתינוקות כדי שיכירו אותה, אבל לא בשביל לשפר אינטליגנציה.
- האם המעיים הם המוח השני שלנו?
- עמית אברון אומר בפופקורן שבתחום יש הייפ ואי-ודאויות. לדבריו עוד לא ראה מאמר שמראה שחיידק מסוים או שילוב חיידקים משפר זיכרון או מפחית חרדה. הוא מזכיר מחקר מ-2020 שבדק ילדים עם אוטיזם והשתלת מיקרוביום, ומציין שלא ראה לו המשך. הוא מוסיף שרוב הסרוטונין בגוף נוצר במעי, ושנדרש עוד מחקר.
- מה קורה במוח בזמן יצירתיות ואלתור?
- לדברי עמית אברון, בניסויי MRI עם פסנתרנים שמאלתרים ג'אז רואים ירידה בפעילות של האונה הקדם-מצחית, שאחראית על קשב וריכוז, בהשוואה לנגינה לפי תווים. בדימוי שלו, המנכ״ל מתפטר והעובדים מאלתרים, והאזורים העמוקים יותר של מערכת ברירת המחדל פועלים. הוא מדגיש שיצירתיות דורשת גם למידה מקצועית קודמת, ושרוב הממצאים מראים ששני צדי המוח פועלים בזמן משימות יצירתיות.
מי ומה הוזכרו בפרק
- אנשים
- דייל קרנגי · ויליאם ג'יימס · רובין קרהארט-האריס · מייקל פולן · יורם פלטי · ליאת יקיר
- חברות וארגונים
- נובוקיור · אימפריאל קולג' · MAPS · מכון ויצמן · אוניברסיטת ייל · FDA
- ספרים, פודקאסטים וסרטים
- לך לשנות את דעתך · פיינקילר · Nature · ניו יורק טיימס
התמלול המלאתמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות
היי כאן ליאור פרנקל אנחנו בעוד פרק של פופקורן שבו נבדוק מה צריך לעשות ולדעת כדי להסתגל לעולם החדש והיום נדבר על החבר הכי טוב שלי שתמיד איתי גם כשאני לא רוצה שהוא יתערב בהחלטות שלי הוא מתערב גם כשאני רוצה שהוא ילך לישון הוא נשאר ער גם כשאני רוצה שהוא יירגע קצת מהסקרנות שלו קשה לו להירגע. מצד שני אני גם חייב לו כנראה את רוב מה שהצלחתי להשיג בחיים אני מדבר על המוח שלי אבל היום נדבר לא על המוח שלי נדבר על המוח שלכם. בשנים האחרונות אנחנו לומדים לא מעט דברים חדשים ומאוד מעניינים על המוח, כמו שנלמד עוד מעט, חלקם אמיתיים וחלקם קצת מומצאים, נפריד בין לבין, אבל הדברים האלה יכולים וראויים אולי לשנות את הדרך לא רק בה אנחנו חושבים, אלא גם הדרך בה אנחנו חיים. למשל, שניים למשל, עניין הנוירופלסטיות, מסתבר שיש יכולת למוח לשנות ולהתארגן מחדש גם בגיל מבוגר, משהו שפעם חשבו שיש רק לילדים, וזה רלוונטי לכל תחום בחיים, גם מהיכולת ללמוד דברים חדשים ועד להתאוששות מפגיעות נפשיות או פיזיות. ותחשבו, זה לא משנה רק את הדרך שבה אנחנו חושבים על דברים,
אלא גם על עצם העובדה שאני מאמין שאני יכול להשתנות ולהתפתח בכל גיל או להסתגל, זה אומר שאולי אני גם ארשה לעצמי קצת יותר לנסות לעשות דברים אחרים. דבר שני, שגם אולי לא פחות מעניין זה שיש מחקרים שמדברים על קשר בין המעיים שלנו למוח, אפילו קראתי באיזשהו מאמר אולי קצת מוגזם שהמעיים זה המוח השני שלנו. יש לנו כל מיני מיקרואורגניזמים במעיים שמסתבר יכולים להשפיע, או לטענתם יכולים להשפיע אפילו על המצב הנפשי שלנו, דיכאון, חרדה, וזה אומר שתזונה או מה הולך לנו במעיים זה לא רק עניינים של בריאות, אלא זה גם יכול להשפיע ישירות על פונקציות קוגניטיביות ורגשיות. רוצה לומר, מדעי המוח זה לא רק להבין איך אנחנו פועלים, אלא אם גם להבין את מדעי המוח, יכול גם להשפיע על איך אנחנו חויים את החיים שלנו. והאמת היא שעם כל האהבה שלי לקרוא מחקרים או מאמרים חופרים בהארץ או בניו יורק טיימס, אני לא באמת מבין בזה. אז כדי לדבר על המוח שלנו ברצינות הראויה ולהפריד את המדע מסתם מדע פופולרי,
הבאתי לכאן את עמית אברון, שהוא מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, בוגר תואר שני בנוירופסיכולוגיה מאוניברסיטת חיפה, בוגר תואר שני גם מעניין במוזיקה ומוח מגולדסמית' באוניברסיטת גולדסמית' בלונדון, והוא מרצה לא מעט על תחום מדעי המוח לציבור הרחב, והוא יעזור לנו להבין את המערכת שלפעמים אומרים שהיא המערכת המורכבת ביותר בעולם. אני לא יודע מה נספיק, אבל יש לנו נושאים כמו איך תרופות חדשות נגד דיכאון נוצרו בזכות מדעי המוח, ושימוש בסמים פסיכודליים לבריאות נפשית, אלקטרודות שמושתלות במוח, תרופות חדשות נגד דמנציה ואלצהיימר, ואני מקווה גם להגיע איתו באמת לקשר בין מוזיקה למוח, שזה סופר מעניין, מוזיקה שאנחנו מקשרים אותה בדרך כלל למשהו מאוד מאוד רגשי, וזה משהו שמתחיל אצלנו עוד מהזמן בו אנחנו עוברים, ואיך כל זה קשור לחשיבה יצירתית. אז ניתן למוזיקה את המקום שלה להשפיע לנו על המוח, ונתחיל בעוד שנייה.
ואיך הגעתי בעצם למדעי המוח? הייתי סטודנט לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון, ופסיכולוגיה, אתה יודע, זה פרויד, מחלות נפש, אינטליגנציה, זיכרון, אבל היה גם שיעור בנוירואנטומיה. בנוירואנטומיה שיעורים שקפים על המוח, חתכים תלת-מימדיים, הכל במצגות פאורפוינט בינתיים. עד שהמורה, מרצה, פרופסורית, אומרת, טוב, מחר בערב ניפגש בפקולטה לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון, פרץ של אנשים, ואופס, אנחנו בחדר מתים. שם הסטודנטים לרפואה מנתחים, עושים את האוטופסיות על המתים ולומדים על גוף האדם. בין 20 הגופות שהיו שם בכל מיני מצבי עבודה שונים, היו גם מוחות נפרדים מהגופות. מוחות, זאת אומרת, לא אנשים חכמים, אלא איברים של מוח. האיבר פיזי מוח. קודם כל השוק הטראומטי של לראות כל כך הרבה מתים בחדר אחד,
ובית, להחזיק פיזית מוח ולחתוך אותו, היא גם נתנה לנו מין סכין מיוחדת, וחתכנו. וסוף סוף הבנתי שהדבר המדהים הזה, הרירי הקטן הזה, שאגב גודלו לא יותר גדול מאשכולית גדולה, קילו נקודה שתיים לא יותר מזה, אפשר להחזיק אותו ביד אחת. יותר קטן מכדורסיט, בעצם כמו... ודורג. שם בחדר המתים אתה הבנת שהדבר הזה לא מזמן היה בתוך אחד מהחבר'ה שאתה רואה פה מפוזרים? בדיוק. כן, אחד החבר'ה המפורקים שהיו שם. תהית לעצמך אם הוא עשה שימוש טוב במוח שלו או לא שימוש טוב במוח? אלו אנשים שתרמו את גופם למדע. אבל אתה צריך להבין, אתה מחזיק משהו קטן שנקרא היפוקמפוס, שהוא חלק מהמוח, גודלו שני סנטימטר, וזה המנגנון שמאפשר לך ללמוד דברים ולזכור דברים, בעצם אזור הזיכרון הארוך. כל זה בשני סנטימטר. כל זה בשני סנטימטר. אתה חושב על גזע המוח, אתה חושב על משהו שהוא גזע כמו גזע של עץ? לא. גזע המוח הוא בעובי של עיפרון וכל הדבר הזה אחראי על נשימה, דופק, מודעות או רהות. אם יש פגיעה קטנה בגזע המוח אתה הופך להיות במצב וגטטיבי, צמח,
קומה. וואו. אתה חושב אגב היום שבמצב שאנחנו נמצאים היום, פסיכולוגים והתחום של פסיכולוגיה שהגעת ממנו ואנשים שחוקרים את מדעי המוח, הם מתחילים להתחבר במובן שדברים שפעם היינו חושבים או משערים שהם נכונים, מתחילים להיות גם מוכחים מדעית או שדווקא המדע מראה שכל מה שפרויד וחבריו חשבו זה שטויות? אגב יש תחום שנקרא נוירו-פסיכואנליזה. כלומר ניסיון למצוא את המושגים של פרויד והתיאוריות של פרויד והמנגנונים של פרויד במוח האנושי. ויש כנסים של נוירו-פסיכואנליזה ו... אבל אין מספיק עדיין דיאלוג בין שני התחומים. אני חושב שפסיכולוג קליני אולד פרשן, זה לא רק פרויד, אלא תחומים דינמיים בין אישיים, לא מספיק יודע על מדעי המוח, ומדעני מוח לא תמיד יש להם את ההשכלה המתאימה בפסיכולוגיה. הרבה אנשים של מדעי המוח באים מביולוגיה בכלל או ממדעי המחשב,
ולא יודעים דבר וחצי דבר על תיאוריות התפתחותיות של פיאז'ה, או תיאוריות דינמיות של פרויד, או אפילו דברים בסיסיים כמו זיכרון, אינטליגנציה, כן, וכן הלאה. אז יש איזשהו, בגלל ההתמחות היתרה שיש בתחומים, יש, אין מספיק תקשורת בין התחומים. אוקיי, אוקיי, אוקיי, אז בוא נתחיל באמת מהנוירופלסטיות. אני חושב שזה, כן, כי זה בעיניי, אתה יודע, אני מדבר כל הזמן על הסתגלות לעולם החדש, וזה האדפטיישן, זה הדבר שמעניין אותי, ובעצם כשמדברים על נוירופלסטיות אז אומרים לי יופי זה לא יהיה סתם לחפור למישהו על בוא נשתנה ונסתגל אלא יש לנו סיכוי בכלל מה תתן לי תהיה אופטימי. אז קודם כל נוירופלסטיות ברמת ה... בוא נו רגע נכניס את עצמנו לפרופורציה לסקאלה. הנוירון שזה יחידת הבסיס של המוח שלנו כלומר את הצו יש 86 מיליארד כמוהו במוח. כל אוכלוסיית העולם זה 8 מיליארד כלומר במוח שלך ושלי כל אחד מהם יש פי עשרה יותר נוירונים מאשר כל ההודים כל הסינים וכל היפנים ביחד. כל נוירון יוצר קשר חשמלי כימי עם 3,000 קס, 3,000 נוירונים אחרים.
וואו. אז תכפיל 86 מיליארד כפול 3,000. הקשר הזה הוא כימי אז יש גם כימיקלים שונים דופמין, סרוטונין והקשרים האלה משתנים עשרות פעמים בשנייה. וואו. כלומר כשאתה מסתכל, עושה סנפשט של המוח עכשיו הוא שונה לגמרי ממה שהוא היה לפני 10 שניות ולכן נוירופלסטיות היא דרך החיים של המוח. היצירה של הקשרים מצד אחד. מצד שני גם ההחלשה של הקשרים שזה בעצם שכחה או אי למידה. מה שנקרא use it or lose it. אם אתה לא מתרגל איזה קישור מקצוע או שפה אז זה לאט לאט דועך. אוקיי. אבל כל למידה מתבטאת ביצירת קשרים חדשים במוח. אגב, הפרס נובל בשנת 2001 הוא ענק על מציאת ההשתנות של המוח בעקבות ניסיון למידה אבל לא בבני אדם. אין סיכוי למצוא את התופעה הזאת, להוכיח אותה בבני אדם. מדוע? לך תמצא את הנוירון הספציפי מתוך ה-86 מיליארד במוח שהשתנה אצלך בשיעור ספרדית שלמדת מילה חדשה בספרדית. גם אתה לא תיתן שיפתחו לך את הגולגולת בניתוח כדי לבדוק איזה נוירון היה פעיל או לא. כן.
תאמין או לא, החיה שהנוירופלסטיות נמצאה אצלה לראשונה זה אפליזיה, חילזוניום. וואו. שיש לו רק כמה אלפי נוירונים. אז היה יותר קשה. לימדו אותו לפחד ממשהו שהוא לא פחד ממנו לפני זה, וגילו שיש שינוי במוח בעקבות הלמידה. אז לפחד אנחנו גם דיברנו פה באיזשהו פרק על אפי גנטיקה. נדמה לי שזה היה עם דוקטור ליאת יקיר והיא הסבירה שבאמת אנחנו יודעים להראות שהפחד הזה אפילו יכול להשפיע על הגנטיקה בדור הבא. כן. אבל אפשר ללמוד גם דברים שהם לא לפחד. אז בוודאי שכן. בוא ניקח את ה... רצית לדבר על מוזיקה ומוח. תחשוב על מקצוע מוזיקאי. כן. מקצוע מוזיקאי רציני, היכל התרבות, קונצרטים. באיזה גיל הוא התחיל ללמוד את הקשר בין תווים ללחיצות על האקלידים לבין שמיעה? בדרך כלל מתחילים בגיל מאוד צעיר, בגיל 6. כן. כמה שעות מתרגלים מדי יום מוזיקאי מקצועי? למעשה זה המקצוע שמפעיל את המוח בצורה הכי אינטנסיבית ומגיל הכי מוקדם,
שבו הנוירופלסטיות היא גדולה מאוד. כשעושים MRI על מוח של מוזיקאי יחסית ללא מוזיקאי, ממש רואים את השינויים שם. וואלה. כן. האזור המוטורי, האזור שמפעיל את השרירים של כפות הידיים והאצבעות, גדול יותר אצל המוזיקאי בהתאם לכלי שהוא מנגם. אה, זאת אומרת זה לא נותן לו יכולות בשרירים אחרים, זה לא שהוא יודע מוטורית. לא, זה מוטורית ספציפית במוטוריקה שהוא משתמש בה. הבנתי. אז החלילן והכנר הם שונים. אצל החלילן זה יהיה בשרי השפתיים והלשון, אבל גם האצבעות. אצל הכנר זה יהיה יותר יד אחת כי היא עובדת יותר באינטנסיביות מאשר יד השנייה. אצל פסנתרן רואים את זה מה שנקרא דו צדדית. מעניין. אז שם רואים נוירופלסטיות תלוית מקצוע. זה מה שנקרא use dependent Neuroplasticity. זה לא שאיזה פיה קטנה באה בלילה ואומרת קח סופר מוח. זה עבודה קשה מגיל 6. כן. רואים גם אצל מתמטיקאים אזור של תלת מימד מרחב ומתמטיקה, קצת יותר מוגדל. כן. רקדנים, אזור של קצב ושיווי משקל יותר מוגדל.
אז הנה לך נוירופלסטיות, אבל כמו ש... אבל תגיד, זה שיש איזשהו אזור יותר מוגדל עכשיו במוח של, באזור ספציפי, זה לא אומר שאותו בן אדם הוא גמיש מחשבתית במקומות אחרים. זה כן אומר. אז דווקא נושא התזה שלי על מוזיקאים היה האם אינטליגנציה מוזיקלית וניסיון מוזיקלי מתבטאת באינטליגנציות אחרות. או למשל יכולות מתמטיות או שפתיות. כן, לפני שאתה רגע מספר את הסוף, שרמזת עליו, אבל אנחנו רוצים איזה. למה אני שואל? כי נגיד יש לי ילדה, ואתה יודע, הרבה פעמים יש אמירה, כדאי שהיא תלמד יותר שפות כשהיא צעירה, אפילו אם היא תשכח אותן, או כדאי שהיא תלמד מוזיקה, אפילו אם היא לא תהיה מוזיקאית וכולי, כי זה יכול לפתח לה את המוח. עכשיו, בזה זה נגמר השלב שהסבתות אומרות זה יפתח את המוח, אבל אין שם מחקרים. התפקיד שלי זה לגשר בין הסבתות לבין המגע, ולהגיד לסבתא, הידעת שבמחקרים רבים בשנים האחרונות יראו שאנשים שיודעים יותר משפה אחת, אבל בעיקר שלמדו אותה בגיל מוקדם, מה שנקרא balanced bilingual, כלומר,
גדלו עם שתי השפות או שלוש השפות, הם יותר טובים במטלות של מולטי-טסקינג באופן כללי, ניהול קשב ואפילו אינטליגנציה טיפה יותר גבוהה, כלומר הקוגניציה שלהם משתפרת בגלל הצורך שלהם לנהל שתי מערכות חשיבה, כי שפה זה לא רק תרגום של מילה למילה אלא דרך חשיבה, תחביר, דרך התבטאות, יש צריך לעשות איניביציה, כלומר דיכוי של שפה אחת בזמן שאתה בוחר בשפה שאתה בוחר לדבר בה. כן, שפות זה טוב למוח. מעניין, אוקיי, ומוזיקה? אז מה הוכחת שם בתזה או ניסית? קודם כל במדע אף פעם לא מוכיחים, אלא מאוששים. יכול להיות שמחר יבוא מחקר יותר טוב, יראה ההפך. מוזיקאים טובים יותר בכל מה שקשור לשפות. שפה, אבל גם תפקודי שפה מורכבים, כמו אוצר מילים, הבנת הנקרא, התחביר. ולא פלא, כי גם שפה וגם מוזיקה יושבים על יכולות שמיעתיות, צליליות, יכולת לחבר המון המון אלמנטים קטנים לכדי דברים יותר גדולים. תחשוב, תו, תו, תו, יצירה מוזיקלית. כן. אות, אות, אות, מילה, משפט,
פסקה. כן. זה אותו דבר בעצם, היכולת להתמודד עם תבניות. ולכן בעצם למוזיקאי שמנגן בכלי אחד לפעמים יהיה לא כל כך מסובך לנגן בעוד כלי. זאת אומרת, חוץ מזה שהוא יודע את התווים. נכון. זה מה שנקרא מטה קוגניציה, כלומר, לדעת איך ללמוד, ללמד את המוח איך ללמוד באופן כללי, אבל מצאנו שמוזיקאים גם קל להם יותר ללמוד שפות שניות ושלישיות. כלומר, יתרון בתחומים לא מוזיקליים בכלל. אז מה עשית? אספת מוזיקאים ושאלת אותם כמה ספות הם יודעים? בדקנו אותם במבחן האינטליגנציה סטנדרטית. יש מה שנקרא מבחן וקסלר, שהוא המבחן המקובל לאינטליגנציה. יש בו מטלות מתמטיקה ושפה ולוגיקה ותלת מימד ומוטוריקה משהו כמו 14 מטלות. לקחנו מוזיקאים מקצועיים, מוזיקאים חובבים, ולא מוזיקאים. פחות או יותר באותו גיל ואותה השכלה, כלומר, שאר התנאים היו אותו דבר. והמוזיקאים הצטיינו במה שנקרא בצד המילולי של המטלות המילוליות של מבחן ואקסלר. מעניין. אנלוגיות, לוגיקה,
ידע כללי, אוצר מילים, הבנת הנקרא. מעניין. וזה לאו דווקא בגלל שאולי הם הגיעו ממשפחות שבהם מאוד אוהבים מוזיקה, זה משפחות שהם גם יותר educated? מעניין. ניסינו לנקות את המשתנה הזה החוצה, ומה גם שלקחנו בעיקר סטודנטים לתארים מתקדמים, ככה שפחות או יותר מבחינה סוציו-אקומית, אה, זאת אומרת גם אלו וגם אלו הגיעו ממשפחות, אוקיי. הפול של הנבדקים היה די דומה. מעניין. טוב, אז, אז, אז להוציא את האקורדיון מהבוידם. אז נוירופלסטיות זה נחמד, אבל אתה יודע, לפעמים כשציינתי קודם להבדיל את המדע ממדע פופולרי, מה זה מדע פופולרי? זה להגיד, להגיד אנחנו יודעים אצל ילדים שככה וככה וככה, ולכן גם בגיל 70 תוכל ללמוד את כל מה שאתה רוצה. להוציא את המדע ממדע פופולרי, זה אומר שלפעמים, כשמספר, עכשיו זה ממש לא המספר, אני אומר את זה כטיזר כדי שאף אחד לא, זה כי אין לי מושג מה שאני בא ואומר, אבל מישהו יכול להגיד, גילינו שבאמת אפשר לשנות את המוח, אבל אפשר לשנות 0.0,0,0,0,0,0,1 אחוז, אז את זה שכחו להגיד לכם וזה, ובעצם לא באמת אפשר לשנות. ולכן אני רוצה לדייק עכשיו,
נוירונים חדשים כמעט ולא נוצרים במוח המבוגר, זה היוצא דופן, זה היוצא מן הכלל. מה זה המבוגר? מה זה מוגדר מבוגר? נוירונים חדשים כמעט לא נוצרים אחרי גיל שנה, שנתיים. להפך, אתה נולד עם עודף של נוירונים ועודף של קשרים, ואז יש תהליך שנקרא גיזום, כלומר ייעול אופטימיזציה של הקשרים במוח. אבל יש שני אזורים שכן נוצרים בהם נוירונים חדשים, זה הוכח במחקרים בשנים האחרונות, ואחד מהם זה ההיפוקמפוס, אותו אזור של יצירת זיכרון ארוך, וזה מצוין. אגב, מצאו את זה אצל מוזיקאים, אצל ספורטאים, אצל רקדנים. כל פעילות שהיא מאמצת מבחינה קוגניטיבית עשויה ליצור נוירונים חדשים באזור הזיכרון. אבל לקחת את זה ולהגיד שהמוח בן 80 הוא גמיש כמו המוח בן 10, אתה יוצא לרחוב ואתה רואה שזה לא ככה. כן. אז גרף השיפור והלמידה אצל בן 70-80 יהיה קצת יותר איטי מאשר בן 10. סבא בן 70 והנכד בן 10 מגיעים למדינה חדשה, מי ילמד לדבר קודם ויותר טוב את השפה החדשה ברור לך נכון כן אבל אתה יודע אם היה פה פסיכולוג יכול להיות שהוא היה אומר זה בגלל שהסבא לא מאמין שהוא יכול ללמוד.
בוא נוציא את הפסיכולוגים ככה מחוץ לדלר נכון יש כאן עניין של. אבל תיקח אפילו אדם בן 40 והאבא בן 40 והילד בן 10 ותראה שעדיין הילד בן 10 כולל יותר מהר את הצלילים את המבטא את התחביר באופן כמעט אינטואיטיבי יש גמישות מוחית בכל גיל היא הולכת ויורדת עם הגיל מה שכן יש אפשרות לעשות בגילאים בכל גיל בעצם זה קשרים חדשים בין הנוירונים. אז כמות הנוירונים לא משתנה אולי אפילו קצת יורדת. קשרים חדשים בנוירונים אתה זוכר את השבלול שלנו שלושת אלפים קשרים כן אז הם דינאמיים הם משתנים מדי שעה מדי שבריר של שנייה אפילו כן וככל שהמוח יותר נמצא במוד של למידה כך ייווצרו יותר קשרים כמובן בתחום הרלוונטי כן. אגב מה הקשר בין הנוירונים לבין העולם של זיכרון טווח קצר וטווח ארוך מה ההבדל בעצם זה מעניין הזיכרון לטווח קצר הם קשרים הרבה פעמים ארעים כימיים בנוירונים זיכרון לטווח ארוך מערב כבר תהליכים גנטיים בתוך בתוך הנוירון עצמו
בגנים של הנוירון ביטוי של חלבונים אני לא רוצה להיכנס יותר מדי טכנים שיכולים להחזיק חודשים ושנים אתה יודע שלמשל זיכרון שלילי זיכרון פחד טראומה חשיפה אחת, וזהו, זה זיכרון לכל החיים. וואו. זה המשמעות של פוסט-טראומה. כן. אתה לא צריך שינשח אותך רולטוויילר שלוש פעמים, כן. כדי לפחד מכלבים. כן. מספיק פעם אחת. אז אני אשאל אותך שאלה ששאלתי גם את ליאת יקיר כשהייתה פה, אבולוציונית, אני מניח שזה מנגנון שהוא אבולוציוני, זאת אומרת, יש לנו איפשהו בתוך מערכת ההפעלה, את העניין של אם יש משהו חדש שכדאי לפחד ממנו נגיד פטריה שנראית ככה וככה אסור לנגוס בה כי היא רעילה. אז צריך כדי שנשרוד, כדי שנשגשג, בעצם מספיק פעם אחת להבין שהיא רעילה ויותר הריח או הטעם או הזה אנחנו נזכור את זה לתמיד. מצוייח. אבל אז מה ההיגיון שלי אומר? שאבולוציונית אחרי מספיק שנים כולנו היינו צריכים להיות רק נוירוטים ופרנואידים.
אגב זה נכון, כשאתה מחפש אזור עושר או סיפוק במוח אתה לא מוצא אותו, אבל אזור זהירות, חרדה, למידה, הנה, למידה שלילית, קל לראות איפה יש מנגנון במוח. לא יודעים להגיד איפה העונג מסתתר לו במוח? לא נקרא לזה עונג, יש מערכת שנקראת תגמול או מוטיבציה לרצות עוד. כן. אוקיי? אגב זה פועל בצורה לא תקינה בסמים, סמים יכולים לא לגרום לבן אדם עונג, אבל עדיין הוא ירצה אותם. זאת יותר מערכת של וואנטינג מאשר של לייקינג. מעניין. אז אולי המוח שלנו בעצם לא מחוות לעונג, אלא יותר לשרוד. הישרדות על ידי התרחקות מדברים מזיקים, הישרדות על ידי התקרבות וצריכה של דברים יעילים לגוף, נראה לזה מזון, סקס וכן הלאה. וסמים. וסמים. סמים בעצם לוקחים את המערכת הזאת ומפעילים אותה לפעמים פי עשרה. וואו. למשל, כשבודקים את רמות הדופומין, שזה כימיקל שעולה באזור הזה של התגמול, כשנותנים לחולדה, חולדה,
חיית מעבדה טיפוסית, נותנים לה אוכל, הדופומין עולה פי 1.5. כשנותנים לה אמפטמינים, מת, מתאמפטמין, אמפטמין קוקאין, אותו דופומין עולה פי עשרה, פי עשר. אז אתה לא יכול להתחרות בעינוג של הסם יחסית לעינוג של דיוויטיבים. זה כאילו לעשות האקינג למערכת הפעלה. בדיוק, זה חטיפה או ניצול לרעה של מערכת התגמול של המוח, זה סמים. אוקיי, אז דיברנו קצת על הנאורופלסטיקה, פלסטיות, ובוא נדבר רגע על הסיפור השני שהזכרתי, של המעיים והמוח. יש כבר כל מיני ספרים שמסתובבים, כאילו זה כבר לגמרי פוצח, וקראתי את הספר, או גם זוגתי מתישהו קראה את הספר, והגענו למסקנה שהכל זהו במעיים, והמוח שלנו הוא בעצם טיפשון. אז כאן אני חושב שיש עדיין קצת, אני אגיד הייפ, או התלהבות יתרה. זה לא שהתחום הזה לא נכון, אלא פשוט בעיקר יש בו אי ודאויות. עוד לא ראיתי מאמר אחד ספציפי שמדבר על חיידק ספציפי, או שילוב של חיידקים ספציפיים, שיכול לגרום ליותר זיכרון, יותר אינטליגנציה, פחות חרדה וכן הלאה.
מה שכן ראיתי מאמר לפני שנתיים, שנתן לילדים עם אוטיזם את הרכב המעיים של ילדים ללא אוטיזם. כלומר, את המיקרוביום המסונטז, ניקיון של, אתה יודע, כל מה שיש במעיים, את ההרכב החיידקי. ניקו את הילדים על ידי אנטיביוטיקה, את הילדים האוטיסטים. בדקו להם את הסימפטומים של האוטיזם, אתה יודע, חוסר כשר עין, חוסר משחק, לפני הטיפול. הזריקו להם במשך שלושה חודשים את החיידקים מילדים תקינים. אגב, לא אומרים יותר תקינים, אומרים נוירוטיפיקלים, נוירוטיפוסיים, לא להעליב אף אחד. והפלא ופלא, אחרי חודשיים וגם אחרי שנה וחצי, הסימפטומים של האוטיזם הוקלו מאוד. וואו. ממש וואו. זה ממש נפלה לי על עסק. יש איזשהו סיפור על השתלת צואה או משהו כזה? זה בדיוק השתלת צואה. איפה משתמשים היום בהשתלת צואה? דווקא ברפואה, לא במדעי המוח, שחסר חיידקים טבעיים בעקבות לקיחה של אנטיביוטיקה מרובה וכן הלאה. כן. אבל אני רוצה לעצור את ההתלהבות כאן. המחקר הזה עוד לא ראיתי המשך אליו, הוא היה ב-2020.
עוד טרם ראיתי באמת רשימה מסודרת של כימיקלים במעי או חיידקים במעי, או אינטראקציות ביניהם, והקשר לפונקציות פסיכולוגיות, כמו זיכרון, חרדה, דיכאון ולאה. אוקיי. אני אגיד עוד משהו קטן, סרוטונין, שזה כימיקל מייצב מצב רוח, ואפילו SSRI, תרופות נגד דיכאון, מעלות את רמות הסרוטונין. מרבית הסרוטונין בגוף נוצר במעי ולא במוח. אוקיי. זאת אומרת, יש בזה משהו ואולי עוד נגלה. בוא נגיד, בזהירות עוד נדרש מחקר רב. אוקיי. סיפרת לי קודם שיש לך גם הרצאה שלמה על בולשיט במדע אז אולי תיתן לי איזה ככה אנקדוטה אחת של בולשיט על דברים שאנחנו רגילים להגיד על המוח ובעצם אולי אנחנו סתם מגזימים. אני שואל אותך נכון או לא נכון? אנחנו משתמשים רק בעשרה אחוז מהמוח. היית רוצה שזה יהיה נכון? לא נכון אבל בתור נהר בניתי על זה הרבה מאוד תיאוריות. הרבה פונים אליי ברחוב ואומרים לי אנחנו משתמשים רק בעשרה אחוז אז מי הגאון שמשתמש בעוד 90 אחוז? זה מבוסס על אמונה מהמאה סוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20.
איש שיווק בשם דייל קרנגי אתה מכיר אותו? בטח. בטח, קרנגי קרנגי הול שעשה פייק ניוז בעצם, מיסאינפורמציה על מחקר שיצא באותה תקופה של אדם מאוד מפורסם בשם ויליאם ג'יימס פיסטוריוג שאמר אנחנו משתמשים בחלק קטן מהיכולות המנטליות שלנו. שים לב לאמירה הזאת אנחנו משתמשים בחלק קטן מהיכולות המנטליות לא מוח ולא אחוזים. יש לנו פוטנציאל רב זה מה שהוא אמר כן דל קרנגי רצה למכור את הספר שלו כיצד תקנה ידידים והשפעה. כן. והוא אומר ככה פרופסור ויליאם ג'יימס מהרווארד אמר שאנחנו משתמשים רק בעשרה אחוז מהמוח. הספר הזה כיצד תקנה ידידים והשפעה נמכר ב-30 מיליון עותקים בארצות הברית. כן, הספרים הכי מצליחים. הכי מצליחים בעולם. וכולם יודעים עכשיו שאנחנו משתמשים רק בעשרה אחוז מהמוח. איזה באסה, דווקא זה ספר טוב, אני חושב שזה ספר טוב. מה התשובה הנכונה? אני לא יודע. 100%. 100% מהמוח. לא כל הזמן, אלא בהתאם למטלה. עכשיו אנחנו משתמשים בזיכרון ושפה. אחר כך אתה תשתמש במתמטיקה, אם תעשה חישובים מסוימים, אזורי מוזיקה,
אזורי מוטוריקה, כל המוח בשימוש. אבל האם זה נכון או האם אתה יודע להגיד לי שיש חלקים במוח שלי שהם לגמרי, לא נקרא לזה מהבהבים בהם הרעיון, נצבעים, אלא רק שאני חולם, נגיד. מעניין שאין אזור דמיון או חלום. חלום זה הפעלה מחודשת של אזורי הראייה והשמיעה. המוח החסכוני זה אותם אזורים. ודמיון, אם אתה מדמיין עכשיו את החופשה העתידית שלך בלצי פריז, כן, אז אתה רואה מטוס ומגדל אייפל, אבל ראית את האלמנטים האלה בעבר. אתה בעצם מפעיל מחדש את אזורי הראייה והשמיעה. בעצם לדמיין או לחלום, כן, זה הפעלה אולי קצת כאוטית יותר, קצת פחות מסודרת, אבל של אותם אזורים חושיים במוח. אז כנראה בגלל זה נוסטלגיה זה דבר כל כך מצליח, כי אנשים, אתה יודע, די בקלות, אתה חוזר לאותה חוויה. אגב, תופעה מעניינת בתחום הנוסטלגיה ומוזיקה. מוזיקה מגילאי 15 עד 25 תפעיל לך הכי הרבה את הנוסטלגיה.
וואו. יש פלייליסטים נורא נחמדים של מה היה השיר המוביל בכל שנה, כן. וכשאני עובר על שנות ה-60 ככה זה פלייליסט ביוטיוב 20 דקות. אני אומר מכיר, מכיר, מכיר, זוכר. אתה יודע מה ההבדל בין מכיר, זוכר. לא. את השיר יסטרדיי של הביטלס, אני יודע שהוא קיים. כן. לא מזכיר לי זיכרון אישי. כשאני שומע את קרלס וויספר של ג'ורג' מייקל, אני נזכר במשהו בכיתה ה'. אוקיי. הבנתי. modern talking, אני יודע מה זה, אבל אני יותר מבוגר ממך. כן, כן. איך דיברו בשכונה על זה, האם זה זמר או זמרת בכלל, כאלה, הכל נורא עדק. כן. 15 עד 25, תעשה את הניסוי הזה לבד. חשוב בעבודה עם דמנטים, עם אנשים עם דמנציה. למה? אם לא יגיבו למוזיקה, קודם כל אנשים מגיבים מאוד רגשית למוזיקה. אבל אדם בן 80 ניקח עם דמנציה, תשמיע לו מוזיקה שהייתה פופולרית לפני 10 שנים, אה, מה זה יגיד לו. תשים לו מוזיקה שהוא אהב לשמוע בגיל 10, 11, 12, 15, ויש סיכוי שהוא יתעורר לחיים, ידבר,
יהיה לו ניצוץ בעיניים. וואלה, אז משתמשים במוזיקה כדי לעורר... עורר זיכרונות אבודים. וואו. ונגיד עוד משהו, האזור של הזיכרון המוזיקלי במוח דועך הרבה יותר מאוחר באלצהיימר מאשר האזורים של הזיכרון הרגיל, המילולי. כלומר, הקפסולה המוזיקלית יותר עמידה כנגד מחלת האלצהיימר, מאשר קפסולות הזיכרון האחרות. אז איך אתה מסביר את זה? אתה אמור לדעת להסביר את זה. איך זה קורה? ההידרדרות המוח באלצהיימר היא לא אחידה. היא מתחילה מאזורים כמו ההיפוקמפוס של הזיכרון, העונה הרקטית, שפה, צר מילים. והזיכרונות הוותיקים יותר, העתיקים יותר, הם הרבה יותר עמידים בפני השכחה. אנחנו יודעים להסביר למה מוזיקה כל כך מרגשת אותנו? מנסים להסביר את זה בכל מיני דרכים. אפשר לדבר על תדרים ספציפיים, למשל הבסים, הם פיזית מרעידים לנו את הגוף. תחשוב מה הרעיד לנו את הגוף מבחינה אבולוציונית, פרה-היסטורית. אולי אני אדבר עכשיו בקול בס. בדיוק, בקול של דוב, אריאר, נמר, כן?
או פוליטיקאים מסוימים שאני לא אזכיר את שמם, שיש להם קול כזה. רטט בגוף, רטט, עוצמה, חוזק. אז תחשוב על כל הסרטי פעולה, איימקס, יס פלנט, זה גם קולים ענקיים. או במועדונים, זה מאוד כיף להיות קרוב ל... יש אזור במוח שנקרא סרבלום, המוח הקטן, והוא ממש מסתנכרן לבסטופים של הקצב של המוזיקה. עכשיו, לא רק שהוא מסתנכרן ורואים ממש פעילות עולה ויורדת חשמלית עם הקצב של המוזיקה, תחשוב על הבי-ג'י או משהו כזה, שהבסטופים מאוד ברור. כן. או בילי ג'ינס של מייקיל ג'קסון. האינפורמציה החשמלית הזאת יורדת לישבן לידיים ולרגליים. כלומר, יש לנו אזור סנכרון סנסורי מוטורי, שמיעתי-תנועתי, והוא בשל מגיל חצי שנה. תינוקות זזים לפי הקצב מגיל חצי שנה. זאת אומרת שאומרים כאילו, השיר הזה מרים אותי לרקוד, זה באמת קורה. כן, יש אפילו ניסויים שמורידים את הבסטופים משירים מסוימים, או מחלישים אותם, או מעצימים אותם, ורואים שאנשים רוקדים יותר אינטנסיביות ב-20 או 30 או 40 אחוז.
יותר בגלל שחסר... לא, יותר בתנאי של העלאת הבסטופים. אה, כשמעלים את הבסטופים. איזה קטעים. הנה, טיפ חינם לדי-ג'אים. גם ככה אוהבים להרים את הבסט. לדי-ג'אים יש את השיטה שהם מעלימים את הבסט לכמה שניות, ואז מחסירים אותו, ואין, רגע, אתה יודע, זה מצחיק, כי אני באוטו, עם הבת שלי, כשיש שיר שעכשיו יש את הברידג' או משהו כזה וזה, אז אני כבר, אני כבר מוכן עם הריקוד, ואני אומר לה, מאז שהיא קטנה, אני אומר לה, חכי, תכף ייכנס הבייסטראפ, ואז בום, אני עושה את הדבר הזה. אז הנה עוד משהו שפועל במוזיקה, העניין הזה של הסיפור המוזיקלי, אמרת ברידג' או הרבה קוראים לזה סי פארט או, כן, חלק מגשר, יוצרים אצלך איזה חוסר כדי שהעודף יהיה יותר מורגש. בית, פזמון, בית, למה אתה מצפה עכשיו? לפזמון. למה? כי המוח שלנו בעצם הוא פטרן סיקר, הוא מחפש תבניות כל הזמן. כן. מלחין טוב יודע שאתה מצפה לפזמון עכשיו, אז הוא יכניס ברידג'. הוא משהה את זה, כאילו הוא יחכה שאני... המוח שלנו מייצר ציפיות במוזיקה מהשנייה,
הראשונה. אגב, השיר של עדן בן זקן, שאמור להגיע פזמון, ואז מה היא אומרת? אין פזמון, תרקדו. כן, כן. השיר של נטע ברזילי על האירוויזיון. אתה מצפה שיתחיל באיזה בית, פזמון, גיטרה, פסנתר, משהו? לא. מתחיל בקולות מאוד מוזרים, מה שיוצר כאוס. בעצם המוח שלנו פותר חידות, מחפש תבניות, אוהב בלילה. המוח שלי מחפש את הפאטרן הזה בתוך השיר הספציפי הזה, או שהוא מחפש את זה לגבי כל המוזיקה שהוא הכיר עד היום. אז זהו, זה קורה בשני לבלים לפחות. א', במוזיקה הזאת, וב', אתה אומר לעצמך, אה, נו, זה בלדת רוקנרול. אה, זה בלוז. אה, זה ג'אז. אני מסווג. בדיוק. ואז יש לך כבר ציפיות שקשורות לז'אנר, נכון? בג'אז יהיה אלתור ארוך. כן. ברוקנרול יהיה מתישהו סולו גיטרה. כן. נכון? כן. אני יודע מה, במוזיקה קלאסית חייב להיות נושא ווריאציה. אז יש ציפיות גם ברמת המאקרו, וגם ברמת המיקרו, כן, שיהיה חרוז למשל. כן. אני חושב, סליחה רגע שאנחנו geeking out על הנושא הזה, אבל שבאמת השירים הכי פופולריים שהצליחו לעשות את זה,
אז אם היינו צריכים לצייר איזשהו גרף, אז הם, אתה יודע, שיחקו עם זה בחמישה עד עשרה אחוז. כשלקחו את זה כבר יותר מדי, כמו בפרוגרסיברוק או משהו כזה, אז נשארו רק האנשים המאוד מאוד סבלניים. האנשים, אנשים שיש להם פחות סבלנות או פחות geeking על המוזיקה, הם לא יכולים שיותר מדי ישחקו להם בדברים. אז בוא נספר, בוא נחבר את זה לפסיכולוגיה. אתה אוהב את החיבורים האלה לפסיכולוגיה. יש תכונת אישיות, אחת מהחמש הבסיסיות של האישיות, שנקראת Openness to experience. פתיחות לחוויה, אהבת עמימות, יכולת לסבול אי סדר, כאותיות, לא שחור ולבן, הפוך מ- Openness to experience זה שמרנות, מסגרתיות, בית פזמון, בית פזמון. אז אנשים מדורגים שונה על התכונה הזאת, Openness to experience. ככל שאתה יותר, וזה גם, אגב, אחד המחקרים שהייתי מעורב בו בגולדסמיץ בלונדון, ככל שהאדם יותר גבוה ב- Openness to experience, אהבת חדשנות, עמימות, אי ודאות,
כך הוא יותר ילך לז'אנרים כמו פרוגרסיב רוק, ג'אז. אגב, גם בתוך ג'אז יש, אתה יודע, לואי אמסטרונג, בסדר, חביב. אבל ג'ון קולטרן או צ'רלי פארקר או דברים יותר מוזרים אפילו, זה לא לכל אחד. כן. אנשים שהם יותר נמוכים ב- Openness to experience, אז... כן. שוב, אני לא רוצה לדרג גבוה או נמוך, אלא פשוט להראות שאין מוזיקה אחת נכונה, אלא בהתאם ל... נקרא לזה לאישיות שלך. אוקיי, אוקיי. לכן מדף התקליטים כביכול יכול להעיד על האישיות של האדם. אה... כן, הבנתי מה אתה אומר. זאת אומרת, אפשר לדמיין משם את האקולייזר של איך הוא בתוך התכונות של ה... אגב, גלגלצ, סתם כדוגמה, זה לאנשים Open to experience או נמוכים ב- Openness to experience? אז אני אגיד לך מה... אני הייתי, לפני מיליון שנה, לא יודע מתי שמענו גלגלצ ולא פודקאסטים, אבל כשהיינו שומעים פעם, אז מה שהיה, מה שהייתי שם לב שם זה שהם, יש להם
כמו ה-5 עד 10% שאמרתי, היה יחס כזה של x שירים שאני כבר מכיר, ורק אחריו מגיע שיר, זאת אומרת, שיר עם תעוזה שאולי לא תכיר, וככה היו מכניסים לי דברים חדשים כאילו למה שהייתי רגיל. כן, הדעה שלי השתנתה לגבי תחנות כמו גלגלצ, תמיד חשבתי, אה, נו, פופ שטחי שלוש דקות, מה, מה, אבל כמות השירים החדשים, ה-experience, ה-openness to experience, הכמות האינפורמציה החדשה שאתה צריך לשמוע, היא מאוד גבוהה, יחסית לתחנות כמו 88 FM, ששם אתה שומע את הקלאסיקות הישנות, הרקורות והטובות, שאולי הן יותר מורכבות פר יצירה, אבל זה אותו דבר, the more of the same, וגלגלצ יש אלמנט אדיר של חדשנות. אבל גם אז הם היו עושים רפטטיביז, הפלילי של גלגלצ זה כאילו אנחנו מכניסים לך את זה ותדע שאתה הולך להיות עם השיר הזה. אבל חודש חודשיים לא יותר מזה. אגב אני רוצה להגיד משהו עצוב על הגיל ועל ה-openness to experience ואתה תשלים אותי, אתה יודע. הוא כנראה יורד עם ה... ככל שאני,
אני אגיד את זה בצורה ביקורתית על עצמי ועלינו, ככל שאני לפחות חי בסרט שאני כבר הבנתי איך החיים האלה אמורים להיראות. במקום תספר לי משהו חדש בוא אני אספר לך כי אני כבר יודע. כן, אני כבר הבנתי הכל. אז באמת את ה... איך נקרא לזה? את ה... פס כל חייך, אני חושב שפס כלי בודד, הצבת עד גילאי 20 וגג אולי 30 וקצת, צריך כל הזמן להיות על המשמר, צריך בכוח. כן, כן. הנה עכשיו אני עושה איזה שהוא קורס על ג'אז. פשוט לקחתי ספר והתחלתי לשמוע דברים שלא מכיר כדי לעורר מחדש את ה... איך אתה מרגיש אגב עם ספוטיפיי אפרופו? אתה בספוטיפיי? וואו, אני קורא לך על פשן בכלל. אתה לא מקשיב לו? אני מכין לי על עצמי פלייליסטים קבועים ולא אוהב חידושים שמציעים לי. הבנתי, מעניין. אבל אם זה מסודר כמו קורס על ג'אז או קורס על מוזיקה קלאסית, אני בכיף. כי ספוטיפיי, אני חושב, עושה עבודה די מעניינת, לא תמיד טובה, אבל היא משתפרת עם הזמן,
של גם לתת לך אחוז שירים שאתה כבר מכיר ושמעת עם כמה שירים, אם עושים לך את המיקסים. מדי פעם שירים חדשים, כזה כמו גלגלצ, מכניסים לך לאט לאט זה. ובעיקרון, הם יכולים לחשוף אותך למקומות חדשים לגמרי. אבל אם אתה מתמיד לאורך זמן, אתה מגלה שבסוף גם הם, זה כמו כל הרשתות החברתיות, יש איזושהי בועה שאתה בא לחברים אחרים ופתאום יש איזשהו שיר וכולם חושבים שהם נורא מיוחדים ואף אחד לא מכיר את השיר הזה ואתה מגלה שספוטיפיי שם את זה לכולם בבת אחת. לפי החתך, אני חושב שהם עובדים עם חתכים של גילאים, מין סטטוס אצלוייקולומי אפילו. יכול להיות. דבר אחרון רוצה להגיד על מוזיקה זה הצמרמורת המוזיקלית שיש להרבה אנשים או עור ברווז מוזיקלי. כן. וזה לא רק מטאפורה זה שינויים גופניים ברגע השיא המוזיקלי, כמו שאתה אומר לבת שלך באוטו, יש עלייה בדופק, עלייה בלחץ דם, עלייה בקצב הנשימה וירידה בטמפרטורה של חצי מעלה. וואו. מה שגורם לעור ברווז הזה שיש, אתה יודע, ברגעי שיא, תחשוב,
מסיבת טראנס, אתה יודע, ברגע השיא של המוזיקה. אז אתה יודע מה? בוא נמשיך רגע עם הדימוי של האוטו. כי מה שקורה באוטו זה שאני ואנחנו כמשפחה באוטו אוהבים לשיר בקולי קולות ולרקוד וכולי וכולי וכולי. ובאותו זמן, אני עושה איזושהי פעילות שאני כמעט לא מודע אליה, וזה לנהוג. הפעילות שאחראית על החיים שלנו ועל הבטיחות שלנו בזה, אני בכלל לא מרגיש שאני שולט בה. יותר נכון, כשאני מרגיש שאני שולט בה, אני קצת נהיה מפוחד בה. בדיוק. אתה דמיין את אותה סיטואציה, אבל פתאום חושך, שפת רמים בחוץ, וזה כביש שאתה לא מכיר, כן, אימא ל... בעליות לירושלים. אימא ל... אז אתה אומר לו כולם, שששש. כן, כן, אני מחליש. אתה מוזיקה. מפחית את המחליש ומרוכז. אתה יודע מה התנאים שמאפשרים, אבל בגדול יש מה שנקרא אוטומטיזציה של פעילויות. מהמילה אוטו? סתם. לא, מלשון אוטומטי. ויש אזור במוח שמכיל את כל רצף הפעולות המוטוריות של מה שנקרא Overlearned.
למשל נהיגה, כמה פעמים נהגת? כן. או הליכה. כן. או כתיבה. אתה לא צריך לחשוב, אני אומר לך, תכתוב א', ב', אתה לא חושב על החצי עיגול של האלף ואז על הקו של האלף. ככל שהפעולה יותר מיומנת או אובר מיומנת אפילו, כך היא יותר מאוכסנת באזורים שנקרא להם מתחת לקליפת המוח, תת-קורטיקלי, מתחת לקליפת המוח. אזור שנקרא גרעיני הבסיס, והוא פשוט פועל על אוטומט. הוא מכיל כמו רצפים, כמו תוכנות של עכשיו תנהג, עכשיו תכתוב, עכשיו תלך, תסחה. איך אומרים הקלישה? אף פעם לא שוכחים לרכוב על אופניים. כן, נכון. אגב, הנה עוד מיתוס, יש לנו זיכרון שרירים. נכון או לא נכון? עכשיו שאתה שואל אותי אני חושב שלא נכון אבל עד לפני שנייה חשבתי שנכון. לא, הזיכרון לא נמצא בשרירים, הזיכרון לפעולות מיומנות ואוטומטיות כמו רכיבה על אופניים, כמו נהיגה נמצאת בגרעיני הבסיס שהם אזורים מוטוריים מתחת לקליפת המוח, כלומר בעומק של המוח באמצע של המוח. כן. אבל אנחנו תמיד מודעים אתה לא נוהג באפס מודעות, אתה נוהג באיקס מודעות שכאשר תנאי השטח משתנים התנאי הנהיגים משתנים אתה אומר שששש עכשיו אני מעביר יותר קשב. כן.
בדיוק. כאילו אני לא יודע אולי כדאי שיוציאו לנו את הרדיו מהמכוניות. חברת ביטוח בריטית עשתה סקר מי הם הנהגים הכי זהירים מה הם שומעים ברדיו. ומסתבר תן לי ז'אנר מוזיקלי של אנשים הכי זהירים. אני מניח בלי להעליב רגע כנראה פופ. פופ. ארבעה רבעים. כי הוא לא מעסיק יותר מדי. מונוטוני. לא זה. אז התשובה היא שקט. אז זה נכון זה נראה לך כאילו הרדיו פודקאסט או ספוטיפיי לא פוגעים לך בנהיגה כי היא אוטומטית אבל בסימולטורים שעושים סימולציה של נהיגה בתנאים מורכבים רואים שמוזיקה כן מסחה את הדעת. אני עכשיו מבין למה תשמע נהגתי מיליון פעמים אבל תאונות טפו טפו טפו עשיתי אפס אז כשתגיע את משהו פוטנציאל לתאונה על זה אני לא מאומן. שגורילה פורצת לך לכביש פתאום שני הגורים שלו או משהו. זה אני לא מבין מה שמביא אותנו עוד מיתוס האם יש דבר כזה מולטיטאסקינג האם אתה יכול לעשות פעילות פעילות א'
ופעילות ב' בצורה אופטימלית במקביל. אז זה אני מעולמות ניהול הזמן אני לפחות לכאורה למדתי שלא. לא אז גם התשובה המדעית היא לא. ורואים את זה אפילו בצריכה האנרגטית של המוח בודקים את זה ב-fmri מטלה ויזואלית אחת למשל חיפוש של אותות על המסך כמו פאזל או משהו כזה. אם יש במקביל מטלה נוספת שמסיחה את הדעת אפילו אם היא טיפשית כמו לא יודע לבחור עם האור כחול או ירוק או ללחוץ על דוושה כן או לא. רואים איך הדם בעצם בורח מהאזור של המטלה המרכזית המטלה ויזואלית והולך לאזורים אחרים במוח. אז מה זה אנשים שאומרים ובאמת משוכנעים אומרים אני יותר טוב במולטיטאסקינג מה הכוונה הם קופצים מאוד מהר נניח ממטלם למטלה הם לא מודעים לקפיצות האלה אבל בזמן שהם עושים מטלה א' הם לא נמצאים במודעות שלהם במטלה ב'. אבל אפשר באמת להיות בזה יותר טוב בקפיצות האלה עם פחות חיכוך? סופו של דבר מחקרים התנהגותיים לא מוחיים מראים שעדיף לעשות בצורה סריאלית.
לגמור את מטלה א', לגמור את האימיילים, לקרוא את המאמר. כן. ולא... בגלל הקונטקסט סוויצ'ינג. בדיוק. וגם הקונטקסט סוויצ'ינג הוא מקשה מאוד על העדכון מחדש של המטרות והידע. מה כן יש התקדמויות בתחום השתלים המוחיים? לפני שנה וחצי הושתל שתל באזור העונג והתגמול של מכור לסמים וההתמכרות לסמים נעלמה. זה צ'יפ שמשבש חשמלית את אזור התגמול במוח. והבן אדם מג'אנקי ברחוב הפך להיות אדם מתפקד תוך מספר חודשים. רגע, אבל הוא היום יכול ליהנות מקולה? מצוין. או שזה כמו בטיפולים כימותרפיים בסרטן שפשוט דפקו לו את כל העונג? כן, אבל הטרייד אוף הוא מובן, אז יש ירידה כללית בהנאה, אבל הסמים כבר, אתה יודע, שמים אותו בתוך הימראה, הם מראים לו תמונה של מזרק עם הירואין והוא לא משתוקק לו. מדהים. אז זה צ'יפ אחד, צ'יפ באזור ההתמכרות או התגמול. אבל רגע, שוב, רק כדי לזה, אז באמת, זה אמיתי. ענן מסביב לכל אזור העונג, בגלל שקשה לדעת איפה הוא בדיוק. דווקא אזור העונג ספציפית הוא די מתוחם, מדובר על חצי סנטימטר מורכב. נכון, אבל לא יכולים להגיד בתוך החצי סנטימטר הזה, זה קשור לסמים וזה קשור להנאה מסקס. מבחינת המוח זה אותו דבר, זה אותו מטבע משותפת, דופמין, מסלולים ש... אז מה שאני מתכוון זה שחסמו לו את כל הדופמ
יש? אחד. שתיים, שתל בתוך אזור הראייה הראשי, שהוא נמצא בעורף, בעונה העורפית, של עיוורים. עיוורים מלידה. מפעילים להם נוירונים ספציפיים בתוך אזור הראייה, והם רואים, עכשיו הם לא רואים תלת מימד ולא צבע ולא תנועה, אבל הם רואים פסים בשחור לבן. אז אם אתה מקרין, אוקיי. הם רואים, הם ממש רואים. הם ממש רואים, בלי עיניים. כי אתה לא רואה דרך העיניים. רגע, מה זה בלי עיניים? הם רואים שהעיניים שלהם עצומות? הם עיוורים מלידה. מעולם לא יהיה להם עיניים. רגע, עיוור מלידה זה אומר שאין עיניים, או עיוור מלידה זה אומר שהעיניים לא מחוברות למוח? הרשתית לא פועלת. הרשתית לא פועלת. אה, הרשתית לא פועלת. אין אינפורמציה של קרני עור שעוברת דרך העין לרשתית. אוקיי. אבל מי לוקח את האינפורמציה מהרשתית, אם לא המוח, אזור הראייה הראשי. אם נכנסים עם אלקטרודות לתוך אזור הראייה הראשי ומפעילים אותו בצורה ממש הייתי אומר טופוגרפית, משמאל למעלה לימין למטה, ואז מימין למעלה לשמאל למטה, אתה תראה את האות X. וואו. שני אלכסונים. וואו. בלי העיניים. היה בדיוק סרט של נדמה לי שווסט אנדרסון,
שורט פילם בנטפליקס לפני כמה ימים ראיתי סיפור מעניין על מישהו שמספר על מישהו וזה שהוא למד לראות, הוא כאילו שם בסיפור זה מאיזשהו נזיר בודהיסטי, הוא למד לראות כשהעיניים שלו סגורות. והוא בא ואומר לדוקטורים, תכסו לי את העיניים, ככה אני אוכיח כי הוא באיזשהו קרקס, אני אוכיח, ובגלל שזה דוקטורים, אני אוכיח לכולם שאני מצליח לראות בלי הזה. מעניין מאוד מה שאתה אומר, אולי אפשר באמצעות שמיעה לראות ראייה אצל עיוורים מלידה. כן. אני מדבר פה על גירוי ישיר של אזור הראייה במוח כדי ממש לצייר צורות בתוך המוח. איזה מטורף. אז אפשר, תחשוב על מצלמה שמצלמת טקסט עכשיו, מולנו כתוב, להגיד, גוגל סטארט-אפס. כן. אבל זה G זה אייקון, נכון? כן. O זה אייקון, זה עיכול. כן. ו-I זה קו עם נקודה קטנה, ואתה פשוט מפעיל את הנוירונים הנכונים באזור הראייה במוח, ובן אדם אומר, אני קורא גוגל סטארט-אפס. כן. או תחרות אחרות אחרות. אני יכול גם לשים לו את הכתב ברייל, זאת אומרת, את הנקודות של הכתב ברייל. זה יותר פשוט, כן. אני מדבר פה על שתלים מוחיים.
אגב, זה שאנחנו רואים בלי עיניים... לא, התכוונתי לשדר לו את הכתב ברייל במקום לשדר לו את הג'י. זה די דומה. אוקיי. זה שאנחנו רואים בלי עיניים, זה לא צריך להפתיע אותך. מה זה חלום? העיניים שלך עצומות בחלום, אתה רואה דברים. מה זה סמים פסיכדלים? בעיניים עצומות אתה רואה דברים? כן. הראייה מתבצעת במוח, לא בעיניים. העיניים רק צינור אחד מרכזי להכנסת אינפורמציה לאזור הראייה במוח. אז מה זה שמו להם שתל? איפה, כאילו, מה... אוקיי, אני אגיד משהו על אזור הראייה הראשי. חותכים, כן. מנסרים את הגולגולת אם אתה רוצה. באמת? כן, כן, כן, אין ברירה, אין דרך אחרת. כי הגולגולת במלואה שומרת על המוח? זאת אומרת, זה העצם הכי אהבה והכי... קסדה שלמה, אוקיי. קסדה. מתחת לקסדה הזאת יש עוד שלושה קרומים קשים מאוד, ממש נוקשים. מתחת לזה עוד נוזל ועוד שכבת הגנה. הנוזל זה מה ששומר מהנפילות? בדיוק. מוגולם מזעזועים, ורק אז מגיע המוח. אזור הראייה במוח הוא טופוגרפי. מה שנמצא בימין במוח מייצג את קצת שמאל בעולם,
ומה שנמצא למעלה במוח מייצג את מה שקורה למטה בעולם. יש לו ממש מבנה דו-ממדי, כמו מסך פנימי. כן. אז המסך הפנימי הזה, אתה יכול להפעיל... מנסרים ממש את כל השכבות שאמרת? כל שתל, כולל של אילון מאסק, כרוך בו ניסור של חלונית בתוך המוח, עצם והכול, קרומים והשתלת האלקטרודות בתוך המוח. אפשר לשאול, אחרי שהם משתילים. כן, זה נשאר שם לכל החיים. כן, אבל איך סוגרים את כל השכבות האלה? כשאתה גוזר את החתיכה הזאת אתה פשוט מחזיר אותה והעצם מתאכה. וואו. זאת אומרת היא מתאכה ועכשיו השתלת... ואם יש באג אז צריך לנסר מחדש. אני צוחק, פשוט יכול להיות שעוד חמש שנים יהיה לנו כל מיני שתלים של כל מיני דברים. על מה עוד היום מדברים ש... אז רגע, אז אמרנו על עיוורים, דיברנו על אה... וואי, מה דיברנו לפני כן? היפו קמפוס שלי לא פועל. אני לא יודע כבר, דיברנו על הכל. בוא נדבר על אה... אה, נגד התמכרות. כן, נגד התמכרות. ושתל קבוע נגד דיכאון.
אז כמובן שבדיכאון מטפלים קודם כל בפסיכותרפיה, בתרופות נוגדות דיכאון, אבל אם כל זה לא עובד, והבן אדם דיכאוני ומועד להתאבדות, יש כבר 12 איש בארצות הברית שיש להם אלקטרודה קבועה בשני אזורים במוח. האחד שפעיל יתר על המידה בעת התקף דיכאון, והשני באזור ש... טוב, בוא נקרא לו קצת בצורה שטחית, feel good. אזור שאולי גורם להפרשת סרוטונין ודופמין, מוטיבציה, עונג, מצב רוח טוב, וזה פועל כמו תרמוסטט. כשהאלקטרודה הרושמת בתוך המוח רושמת כרגע פעילות של דיכאון, אז האלקטרודה השנייה האקטיבית מגרה את אזור השמחה, עושר, אי-עיצוב מצב רוח. כאילו מה, שהיא תמחק לה את מה שהיא העירה שמע? לא תמחק, אלא פשוט תגרר אותה כימית חשמלית באזור שגורם לך להיי. רגע, כל פעם שאתה בהתקף דיכאון, כל פעם שאתה בהתקף דיכאון זה עושה לך היי? כל פעם שהמזגן שלך בבית מרגיש שהטמפרטורה עלתה מדי, הוא מפעיל את המזגן. אה, זה התרמוסטט, לזה התכוונת. זה מה שנקרא מערכת במלולה סגורה.
היא לא פועלת כל הזמן, היא פועלת כשצריך אותה. אבל אתה יודע, זה מזכיר, הרבה מהטענות נגד תרופות נוגדות דיכאון, זה שהרבה מהמטופלים אומרים, אני נהייתי נאמב, אני כבר לא מרגיש כלום. כי הורידו לי את הדיכאון, הורידו לי גם את הזה, ואני בסוף באיזשהו נאמב. הפידבק לוב שהרגע תיארת, טווח הרגשות הצטמצם מה שנקרא. כן. אז שם לא, שם דווקא החולים האלה מדווחים על, קודם כל, יציאה מדיכאון אובדני, התאבדותי. כן, קודם כל זה הצלת חיים. זה הצלת חיים, דבר ראשון. דבר שני, זה פועל רק בעת הצורך, ולא 24 שעות כמו התרופות האלו, יש הרבה פחות תופעות לוואי. המינוס הוא כמובן חדירה לתוך המוח, עוד פעם עם כל הניסור הזה שתיארנו עכשיו, ושתל קבוע, אבל בינתיים אין תופעות לוואי, זה כבר פועל שנתיים על משהו כמו 20 מטופלים, ואין תופעות לוואי, עוד כמה שנים אישור FDA, וסל התרופות יכיל שתל לטיפול בדיכאון. יצא לך לראות את פיינקילר בנטפליקס, זה על התרופות האופיאטיות. האופיאטיות, כן.
עכשיו למה אני שואל את זה? כי הרגע אמרת אישור FDA, ואתה, אתה מדבר על זה ככה בזה, ואנחנו יודעים מנטפליקס. שלא כל מה שמאושר על ידי FDA. כן, לא כל מה שמאושר על ידי FDA עושה אותך מאושר. כן. בסדר, אתה יודע, יש גם מה שנקרא stage 4 במחקרים קליניים, שזה בטיחות ויעילות לאורך זמן. כן. אז אם יגלו שהדבר הזה מביא יותר נזק מאשר תועלת, יפסיקו את זה. אבל אם הייתי אומר לך לפני 20 שנה, שתוכל לחדור לתוך המוח האנושי ולהחזיר ראייה לעיוורים, להפסיק התמכרות אצל מתמכרים, לתת מצב רוח טוב למדוכאים. כן. זה לא מדע בדיוני, אלו דברים ש... אז אתה יודע מה? עכשיו אני רוצה לשאול אותך בתור מי שגם למד פסיכולוגיה וגם נוירו, אתה חושב שבמקומות האלה שבהם יושבים אנשים, ובסוף, סליחה שאני אומר את זה ככה, אבל בסוף הם יודעים שזה יעשה להם כסף. כי זה מה שמניע בסופו של דבר ייצור תרופות. לא? אני אעשה פרצוף.
כי אנשים שפיתחו את הדברים האלה הם באוניברסיטאות, הם לא מסונפים לשום חברה. האנשים שעשו את השתל העיוורים, והאנשים שעשו את השתל המתמכרים, לא עובדים אצל אף אחד חוץ מאשר באוניברסיטה. אוקיי, אתה יודע מה? אז בוא נתחיל שם. זה לא פותח על ידי חברות מספריות. יופי, יופי. אבל? כלומר, המטרה שלהם היא אמיתית לשפר את החיים שלנו. מאה אחוז. אבל עכשיו מישהו לוקח, ואנחנו יודעים מה זה בפיתוח מוצר. יש לך הרבה מאוד החלטות קטנות שאתה צריך לעשות, ובזה לא לתמוך, ובזה כן לתמוך, ויכול להיות ש-30% יותר זול. אם אני לא שם את הפיצ'ר הקטן הזה, שבסוף הוא יודע לעשות את זה חלק מהיום, ויותר זול נגיד שזה ירוץ כל היום, לא יודע, דברים קורים בפיתוח מוצר. האם במקומות האלה, לדעתך, יש או ראוי שיהיו גם פסיכולוגים, ולא רק מדענים ממדעי המוח, או ההפך? קודם כל, אמות מידה של מוצר שמצליח הן פסיכולוגיות. למשל, את ההתמכרות של אותו מכור, לא מדדים דרך המוח, אלא שואלים אותו. כמה פעמים ביום אתה חושב על סמים? האם הלכת לדילר שלך בשבוע?
מדדים פסיכולוגיים, זה אחד. דבר שני, זה מכניס אותי דווקא, אני רוצה לדבר דקה על נושא שנקרא נוירואתיקה. זה תחום חדש במדעי המוח, שכנסת הוצאה בחמש שנים האחרונות. אין אותו כל כך בארץ, בארצות הברית כבר יש אפילו תוכנית לימודים בנוירואתיקה וג'ורנל בנוירואתיקה. וזה באמת לא רק מה עובד במוח, אלא מה כדאי, מה נכון, מה מוסרי לעשות במדעי המוח. ולדעתי בכל מוצר כזה צריך שיהיה נוירואתיקן, כן, שיגיד מה, אוקיי, זה ימכור, זה יעיל, אבל מה התופעות לוואי של זה? כמו למשל במקרה של האופיאטים, אבל נוירואתיקה תחום ששווה למאזינים לקרוא עליו, ולהתעניין, יש לי גם הרצאה בתחום נוירואתיקה. וואלה. למשל ריטלין, תרופה טובה או לא טובה? לאנשים עם בעיית קשב וריכוז אמיתית. בעיקרון טובה? עכשיו, אוקיי, ככה... לפחות לתלמידים. סבבה. זה מה ש... ככה אנשים שאין להם הפרעת קשב וריכוז. סטודנטים, ואני מלמד הרבה סטודנטים, כן, אין להם הפרעת, יש להם יכולת להתרכז טובה, כן, אבל הם לוקחים ריטלין שבוע-שבועיים לפני מבחן ובמבחן.
זה משפיע עליהם או לא? לא יודע. כן? זה משפיע. יש להם סופר קשב וסופר חדות, כן, וסופר למידה, כן, ואז כבר מתחילות להיות שאלות אתיות. אין להם בעיית קשב, והם יוצרים לעצמם סופר מוח במובן מסוים. אולי זה קצת כמו אתלט שלוקח לפני ריצת 100 מטר חומר ממריץ. נכון. או מדברים על זה שבתחום השתלים לא במוח אלא שתלים בזה, יהיה בסופו של דבר שתי אולימפיאדות. אולימפיאדה אחת שאנשים רגילים ואולימפיאדה אחת עם כל מיני שתלים וסייבורגים עם כל מיני עצמות יותר חזקות וסחוס יותר משוכלל. אבל עולם השתלים הוא מדהים והוא מתקדם, עיוורים, אגב, שתל תוך שבלולי באוזן כבר קיים 25 שנה, 20 שנה. לשיפור השמיעה. להחלפת השמיעה, למעשה זה חירשים מלידה. כן. איזה עוד שתלים הולכים להיות במוח שמדברים עליהם או ש... תראה, הדאגה הגדולה של כולם, כל מי שעובר את גיל 50 בעצם, זה דמנציה, הזדקנות המוח וזיכרון.
פה דווקא נמצא שגירוי חיצוני, בלי חדירה לגולגולת, אלא גירוי חשמלי חיצוני, יכול לשפר, אפילו בטווח הארוך, למידה וזיכרון. אז אני לא אתפלא עם קליניקות לשיפור זיכרון. מה זה גירוי חיצוני? תרופה? לא, חשמל. חשמל. חשמל במתח משתנה או מתח קבוע. אלקטרודות שמוצמדות לקרקפת ומעבירות חשמל בזרם לא חזק במיוחד, חצי מיליאמפר, מיליאמפר אחד. כבר יש קסדות כאלה בשוק. כן. קסדת למידה. וואלה. עכשיו, מכיוון שזה לא חודרני וזה לא תרופה, לא צריך אישור FDA נוקשה מדי. אז רגע, סליחה שאני אומר, אבל אולי מקשיבים לנו סטודנטים, אולי גם הם רוצים, כמו עם הרטלין, לשפר את הלמידה שלהם, אפילו שאין להם דמנציה. אז שוב, אני לא רוצה לא להמליץ ולא לשלול, אני רק מצייר את המצב כפי שהוא. קסדות שנקראות TDCS, Transcranial Direct Curren stimulation, כלומר, גירוי חשמלי חוצה גולגולת מבחוץ פנימה, לא חודרני, לא נמצאו תופעות לוואי רציניות, לא משהו רציני חוץ מדגדוג אולי,
משפרות למידה וזיכרון. צריך ללמוד, כן? אבל הלמידה נשארת יותר זמן. יש היסטוריה די ארוכה של חישמולים לבני אדם, לכל מיני דברים שחשבו בזמנו שהם טובים. הם טובים. אגב, החישמול הזה שקיבל יחסי ציבור כל כך גרועים בסרטים כמו קרן הקוקייה, מה שנקרא ECT, Electroconvulsive therapy, טיפול בנזח חשמלי, פרכוס. שוק חשמלי. כן. עד היום משתמשים בו בבתי חולים פסיכיאטרים, היום ב-2023, ובמקרים קיצוניים של דיכאון שלא מגיב לתרופות, הוא יותר טוב מתרופות. וואו. איך זה עובד? יש את הטיפול הזה. איך זה עובד? לא בדיוק יודעים איך זה עובד. לא יודעים, אה? לא יודעים. זה גורם לפרכוס, כלומר, התקף חשמלי דמוי אפילפטי במוח. כנראה שבטווח הארוך נפלטים יותר מהכימיקלים שהם בחוסר בדיכאון, כמו למשל אדרלנין ונואלדרלנין, דופומין וסרוטונין. אתה יודע, כשמדברים על זה, שוב, אני חוזר רגע למדע הפופולרי נקרא לזה, המדע שהוא הדיבור, אבל שאף אחד לא באמת שם לפעמים footnote כדי לדעת אם זה נכון או לא.
אז המתייחסים לחשמול, כמו הם אומרים, הוא יעשה לך ריסטארט. פשטני מדי. פשטני מדי. וגם נוירונים בעצם עובדים קצת כמו חשמל, לא? הנוירונים עצמם הם יחידות שמייצרות חשמל, בקצב מסוים, בעוצמה מסוימת. אז זה לא קשור, זה כאילו מתבקש לעשות מזה את המיקס, אני מבין איך זה יידרדר במהירות. כן, אבל במוח יש קצת יותר מחשמל, זה לא כמו אין כפתור הפעלה כללי של המוח, כמו ריסטארט במחשב. תחשב, בתוך המוח יש לך גם שפה חשמלית, גם שפה כימית, שזה כמה כימיקלים, גם שפה חשמלית ברמת המאק, כלומר מה שנקרא גלי מוח. אזורים שלמים שמסתנכרנים מיליונים, מיליארדים של נוירונים, שמסתנכרנים ביחד 40 פעם בשנייה, 20 פעם בשנייה, גם זאת שפה פנימית שאנחנו לא מבינים עד הסוף. יש חיות שיש להן מוח יותר מורכב משל בן אדם? יותר גדול משל בן אדם. ג'ירפה ופיל. יותר גדול, אבל פחות צפוף, אני מניח. פחות צפוף, מה שיותר גדול אצלנו זה העונה הפרונטלית, המצחית, שהיא בעצם אצלנו 40% מהמוח, ואצל החיות האלה אולי 10% או 20% מהמוח,
העונה הפרונטלית אחראית לא על הכאן ועל עכשיו, אלא על דמיון, ספקולציות, השערות, תבניות, דפוסים, קוגניציה. כן. ואצל בני אדם היא הכי גדולה. שזה מה שמאפשר לנו בעצם לשתף פעולה בשביל איזושהי מטרה אטיטית. המוח החברתי הוא בעיקר שוכן בתוך העונה המצחית. כן, וככה השתלטנו לעולם? בעצם מלך החיות זה לא אריה, זה הומה ספיינס. כן, כן. או בקרוב הבינה המלאכותית, אנחנו נראה. אגב, אני רוצה להגיד לגבי צריכה מודעת של אינפורמציה לגבי מדעי המוח, אז תשימו לב אם בסוף משהו שאתם קוראים לו כתוב, אם זה לא אתר של מוצר כלשהו שמנסה למכור לכם משהו, אם זה שם, לכו למאמר המקורי. אם במאמר המקורי כתוב conflicting interests למטה, המדען הנ״ל עובד בחברה לשיפור המוח באמצעות משחקי מחשב או לא יודע מה, תהיו יותר חשדנים. כן. האם המאמר שוחזר בעוד קבוצות מחקר? האם הוא נעשה על מספיק אנשים?
האם הוא נעשה על אנשים ולא על חולדות? אפרופו משחקי מחשב או ב... נקרא לזה יותר גדול מסכים וילדים או מסכים וזה, מה אנחנו יודעים? יש מחקר מאוד מעניין בארה״ב. אגב, אני חייב להגיד, זה נורא נחמד, כל מה שאני שואל אותך אתה פשוט יודע, יש לך תשובה. כמה אתה יודע על הדבר הזה? המוח שלך אין לו מגבלה? האנשים, התחביב שלהם, אני יודע מה זה לראות נטפליקס, מה שאמרת. אני כשאני בא אי ביתה אני פותח את המחשב ומתעדכן במה חדש במדעי המוח. אוקיי, אז יאללה, אז מה חדש במדעי המוח ומסכים? האמת שאני לא מוחה גדול בתחום הזה, אבל יש הבדל בחיווט, כלומר באינטראקציה החשמלית במוח, של ילדים שנחשפו מאז ארבע או חמש שעות ביום מגיל צעיר למחשבים, יחסית לבני גילם שהם במינון יותר נמוך, וזה לרעת הילדים שמשתמשים הרבה במחשבים זה מחקר אמריקאי מחקר אורך שזה דבר מצוין עוקבים אחרי ילדים מגיל 0 ועד גיל 20 כדי לראות את ה-trajectory בעצם את ההתפתחות המוח על פני 20 שנה. ואלו עם מינון יתר של מחשבים ומסכים לא מחשבים אלא מסכים יותר כן רואים איזה שהיא תת-קישוריות במוח שלהם מה שנקרא חומר לבן אבל עברת יותר מארבע שעות.
זאת אומרת צריך להיות באמת ראית ילדים בני 14-15 לאחרונה לא אבל אמרת לא אמרת גילאים גילאים 4-5 לא לא אמרתי 4-5 שעות ביום ושהתחילו בגיל מוקדם. אההההה ולכן ההמלצה היא 0 מסכים עד גיל שנתיים עד כמה שאפשר 3 כן ומינון מאוד מוגבל בגילים. עכשיו קמפיין מאוד מאוד יפה שעשו בארצות הברית לא יודע אם ראית אותו כבר זאת אומרת אתה לא חי איתנו בישראל אבל כבר ראיתי אותו ברשת כמה וכמה פעמים מראים אסיר אמריקאי כל פעם מישהו אחר או מישהי אחרת עם הבגדים הכתומים ולידו תמונה של ילד. והם כאילו הם כאילו נראים על מסך שמחולק לשניים ושניהם נראים אותו דבר לרגע אתה חושב שהילד הוא גם בבית כלא אבל הוא לא ואז רשום באמצע בריבוע ילד אמריקאי כיום מבלה את השעות שהן מחוץ לבית, אותם שעות כמו אסיר בכלא.
איזה אירוני ואיפה זה מוצג הפרסומת הזאת? זה אני לא יודע. לא איפה היא מוצגת באיזה אמצעי מדיה? באמצעי מדיה שמשאירים אותך בבית אתה מבין? לא אבל תשמע נכון אבל אם זה אם זה למטרה שאם זה יוציא אותי החוצה זה בסדר מבחינתי. אני רוצה להגיד משהו על טבע ופעילות גופנית. כן. באמת. אפילו אפילו ללכת שעה ברגל. אנדורפינים משטחי כאבים טבעיים מופרשים. אם אתה עושה הליכה עם עוד חבר או חברים או קבוצה, אוקסיטוצין ההורמון החברתי, הרבה קוראים לו בטעות הורמון האהבה, אבל זה הורמון פרו חברתי, שהוא מצוין לתקשורת בין אישית. כן. טבע מוריד סטרס מוריד את רמת הקורטיזול, הורמון הסטרס ממש ב-20-30% בצורה דרמטית. אז הפרסומת צודקת, צאו מהבית ותעשו דברים חברתיים. אני אנצל לעוד רגע את העניין שאתה גם מגיע מתחום הפסיכולוגי, ואני אשאל לך על הקשר בין פסיכולוגיה חיובית ומדעי המוח, כי פסיכולוגיה חיובית זה טרנד מאוד חזק לאחרונה, ויש לו גם מדי פעם כאלה שנוטים לשכך קצת את ההתלהבות.
והשאלה היא, האם אנחנו יודעים להגיד על איזשהו אזור במוח או משהו על המוח של מה זה אדם, איפה נמצא אדם מאושר או עושר? התשובה הקטנה, הקצרה שלי, לפחות מה... ושוב, זו הסתכלות שלי כאן נסתם כוכבית, זאת הדעה שלי, זה שאין אזור כזה. אני אפילו יותר מתחבר למה שפרויד אמר בזמנו, שצמצום האומללות היומיומית זה אחד התפקידים החשובים של הגמבוד, לא רחוק משם. אזור של סטרס אני יכול למצוא לך בקלות, מערכת שלמה. מערכת של פחד ולמידה, ניסיון שלילי. יש, קשה לי לסמן אזור של עושר. כמו שאמרתי, מערכת התגמול, יש בה כימיקלים מסוימים שאם הם מופרשים במידה מסוימת, הם גורמים לאושר. האנדורפינים, אותה תחושת היי, כן? שיש Runner's eye ויש Heroines eye, כן? כן. אבל גם שירה במקהלה, נגינה, מוזיקה, חיזוקים חיובים למיניהם,
מפרישים את האופיאטים הטבעיים האלו, האנדורפינים מגזע המוח. אתה יודע, זו התשובה שלי לפסיכולוגיה חיובית, אבל אתה יודע, מכיוון שאני למדתי בפקולטה אולטפארט של פסיכולוגיה, אז מדברים על צמצום תופעות שליליות בפסיכולוגיה. אבל זה 100% עניין של הגדרה. אפשר לעשות שהגברת העושר היא צמצום המתח. כן, כן. וזה יישמע מאוד הגיוני. פה חברותיות, צריכה של דברים שמעניינים אותך, כן. מיצוי הפוטנציאל שלך. כן. אבל זה יותר המסלול של טיפוס על ההר מאשר פסגה מסוימת. אז עוד שאלה בנושא הזה, מודע ותת-מודע, יש דברים כאלה במוח? כי לפני זה אמרת לי שאני כל הזמן מופעיל 100% מהמוח. תראה, עצם זה שנהגת, יש את מה שנקרא שכחת נהיגה, אתה מכיר את זה? אתה מתחיל לנוח בשבע בערב, בשבע וחצי אתה מגיע הביתה ואתה אומר שיט, בעשר דקות האחרונות, אני לא יודע איפה הייתי מודע. כן. אז אתה רואה שהמוח... אני אגב, תל אביבי יש לי גם שכחת חנייה. כן, רק לא שכחת קורקינטים, גם אני תל אביבי, וזה לא כדאי לשכוח, כי הם חוצים לך את הדרך כל הזמן.
המוח עושה הרבה פעילויות אוף-ליין, ובצורה ספונטנית, ואני רוצה לדבר על יצירתיות בהקשר הזה. כי יצירתיות הרבה פעמים אומרים, מגיעה מאיזושהי מוזה, מאיזשהו מעיין סודי, איך נקרא לזה? זרם התודעה. מג'יק. בדיוק. אז המג'יק הזה, אפשר להסביר אותו במונחים של מוח. מכניסים נגן, ג'אז, סקסופוניסט או פסנתרן לתוך MRI. עכשיו, איך מכניסים פסנתר לתוך MRI? פסנתר, שבע אוקטבות, שלושה מטר רוחב. אז קודם כל מייצרים מיני פסנתר, באורך של פחות ממטר. אה, מכניסים פסנתרן עם הפסנתר. עם הפסנתר. אוקיי, שנייה, אז עושים לו קטן כזה? באמת אסור חלקים ממתכת, נכון? MRI הוא מגנט. כן. אז כולו מפלסטיק, מין נגן מידי כזה. רק הראש של הפסנתרן בתוך ה-MRI, כל הגוף שלו בחוץ וחופשי לאלתר. אוקיי. נותנים לאדם הזה לנגן פעם אחת לפי תווים. מסתר. עכשיו, שנייה, בתוך הצינור הזה של ה-MRI, עכשיו נכנס איתו קטן ליד הידיים ה... בדיוק, הירכיים שלו בחוץ. ה-MRI, הפסנתר על הירכיים, הידיים קצת בחוץ, ראש שלו בפנים.
אוקיי. ונותנים לו פעם אחת לנגן לפי תווים, ופעם אחת, יאללה, יצירתיות, אלתר. כלומר, מצב by the book ומצב של זרם התודעה, תקרא לזה. כן. והפלא ופלא, ב-MRI לא רואים שום מוזה נוחתת לו על הכתף, או איזה אצבע אלוהים נוגעת בו, אלא רואים איזשהו שינוי במאזן בין שתי מערכות במוח. בזמן שאתה מנגן לפי תווים, לפי אלגוריתם בעצם, אזור של קשב, מודעות, ריכוז, קוגניציה, אותה עונה קדם מצחית עובדת מאוד חזק. ברגע שנגן הג'אז המאלתר, המקצועי מאלתר, הוא כאילו קצת שוכח מעצמו. ומה שרואים, וזה מצב יצירתי והוא נורא מעניין, תת-הפעלה, דיכוי, ירידה בפעילות של העונה המצחית. כלומר, התשובה למה זה יצירתיות? איזה אזור במוח פועל יותר? התשובה היא, יש אזור שפועל פחות. מעניין. זו עונה קדם מצחית. המנכ״ל, ה-CEO, המנצח, כן, מתפטר. כן. מה עושים העובדים? מאלתרים. כן. ואז רואים אזורים יותר עמוקים במוח, שקשורים למערכת התת-מודעת, הרגשית, הספונטנית,
האוטוביוגרפית, מה שנקרא מערכת ברירת המחדל, כי היא פועלת כברירת מחדל, פועלת, וזה אלתור ג'אז, אבל זה אלתור ויצירתיות באופן כללי. עוד שנץ, וכשהיה כמה שנץ היה לו את הקמפיין. זה לא אגדה. הרבה אנשים אחרי שינה מגיעים לרעיונות מעניינים. הולכים בטבע, עושים מקלחת, שומעים מוזיקה, ופתאום בעיה, אתה יודע, בעיה בקוד, בתכנות שמטרידה אותם, נפתרת. מסקנה היא שצריך יותר זמן לבהות באוויר, או לא לעסוק במשהו שמכתיב את מה שתעשה. כן. קצת לתת למחשבות לרוץ לכל הכיוונים, כמו שאומר אריק איינשטיין בשיר שלו, אז הנה אפרופו איך לשחרר את התת מודע, טיפים פרקטיים. טוב, בוא נדבר קצת על סמים ואיך שמשפיעים על המוח לטובה. אנחנו מגלים יותר ויותר ויותר בשנים האחרונות. הדיבור החדיש ביותר שאני שומע זה על קטמין.
על אגב, קטמין או התרופה שנגזרת מקטמין שנקראת ספרבטו, זה השם המסחרי שלה, היא בסל התרופות הישראלי, בבתי חולים פסיכיאטריים ובחדרי מיון, כדי למנוע דיכאון, מניעה מהירה של דיכאון חריף. דיכאון חריף, זאת אומרת שהוא, זה רגע לפני עובדנים. אגב, דיכאון אפשר למדוד בשאלון, האם אתה רוצה להתאבד, האם אתה מיואש, האם אתה לא יכול לישון, לא אוכל, יש ממש מדד מ-0 עד 60, ככה מודדים דיכאון אגב, אין מדד מוחי לדיכאון. וברגע שאתה מעל 40 או מעל מספר מאוד קיצוני, צריך לטפל בך עכשיו או מחר אתה כבר לא תהיה איתנו. כן. אז הקטמין הוא תרופה מאושרת בסל הבריאות הישראלי. זה לא מדע בדיוני, זה כבר נמצא ואפשר לקבל אותה. כן, אבל... כמובן, מעדיפים להשתמש בכלים היותר רכים לפני ששולפים את הקטמין, אבל הוא סם דיסוציאטיבי, הוא סם הזייתי. קטמין במינונים גבוהים הוא גם מסוכן, אתה יודע שווטרינרים משתמשים בקטמין כדי להרוג חיות גדולות, כמו...
ככה מספרים כשאתה צעיר ואתה הולך למועדון ומישהו מספר לך על זה, או מישהו רוצה להסיר אותך מזה, אומר לך, הורגים עם זה סוסים. זה נכון, הורגים עם זה סוסים, אבל מדובר במינון שהוא פחות מעשירית מה... אני רוצה להגיד משהו כללי יותר על סמים, סמים פסיכדליים וסמים חדשים, אין טוב בלי רע. יש, בהחלט, יש, וכדאי לחקור את הצדדים הטובים, יש גם אנשים שמתחרפנים מסמים, יש אנשים שנכנסים לדיכאון אדיר אחרי ההיי של ה-MDMA במסיבה או האקסטזי, יש אנשים שפטרית הזיה תעשה אותם יצירתיים, עיין ערך ג'ון לנון, פול מקארטני, כן, סטיב ג'ובס, סטיב ג'ובס, ויש אנשים שמתאשפזים בבית חולים פסיכיאטריים, התפרצות של סכיזופרניה לכל החיים, וזו מחלה נוראית, סכיזופרניה, בגלל שהם לקחו בסטטינג מסוים או בעוצמה מסוימת את הסם, כלל אצבע, מתחת לגיל 25, לא, המוח עדיין מתארגן. סכיזופרניה במשפחה או מאניה דיפרסיה במשפחה, לא,
ממש חד משמעית, לא, לא להתעסק עם הסמים האלה. מעניין, מעניין, ואיך מי שיותר עמיד יכול לנסות כמובן בסט ובסטינג הנכון. אתה יודע, וואי, ברח לי השם של פול, שעכשיו עשה בנטפליקס את הסדרה, לך לשנות את דעתך, כן, תכף נזכר בשם שלו. פולן, מייקל פולן. מייקל פולן. אז זה בעקבות גם ספר שהוא הוציא, והוא מדבר על זה הרבה שנים. אתה רואה את זה, ואתה, אתה. אתה מי שאתה, שאכפת לך מבולשיט, ואכפת לך מזה, ואתה רואה את הסדרה הזאת. זה עכשיו שאלת מטא, כן? איך אתה, אתה מסתכל על הסדרה ואתה כל הזמן מחפש את החורים, אתה מחפש את הזה או... כל פעם שאני רואה משהו במדע הפופולרי, אני הולך למאמר, שעומד סביב ההוכחות לאותו... שעליו נבנה האייטם הפופולרי. ואתה חושב שהוא עשה עבודה טובה או לא טובה? הוא עשה עבודה טובה. הוא עשה עבודה טובה. הוא עשה עבודה טובה. ושוב, לאנשים שמראש עשו סקרינינג, הם מספיק מבוגרים, אין להם מחלות נפשיות לעצמם או במשפחה, כי גנטית זה יכול לפרוץ.
ולספר לך על אה... יש מקום אחד באנגליה, אימפריאל קולג'. יש בן אדם שנקרא רובין קרארט האריס. בינתיים הוא עבר לארה״ב, אבל הוא ה... נקרא לזה, בר סמכה. הוא הסמכות בתחום הסמים הפסיכדליים. ומה קורה למוח, ומה קורה לתופעות כמו דיכאון, יצירתיות, חרדה. ויש לו כמה מחקרים מאוד מעניינים, יש לו פודקאסט, יש לו מחקרים ביוטיוב, והוא מראה שהמוח נהיה גמיש יותר תחת סמים פסיכדליים. כלומר, תקשורת מקובעת וחד גונית בין אזורים במוח נהיית יותר כאוטית, אמורפית, פחות מסודרת, בזמן שלוקחים את הטריפ. בדרך כלל הוא עושה את זה עם פסילוציבין, אבל הוא גם עשה את זה, אם אני לא טועה, עם LSD. אם בחלון הזמן הזה שהמוח שלך יותר גמיש ויותר כאוטי, אתה גם מכניס פסיכותרפיה, אז תחשוב מה זה, גמישות מנטלית. כן. גמישות מוחית שווה גמישות מנטלית. ובן אדם שהוא, אני לא אצליח, לא יהיה טוב, שום דבר לא טוב, נמצא בלופ מחשבתי, יוצא מהלופ המחשבתי. כן.
זה מה שרואים באמת הרבה בסדרה של... הנה מאמר רציני. ישבו משהו כמו 100 אנשים שלקחו את התרופה הקונבנציונלית לדיכאון, SSRI, פרוזק, ציפרלקס, מול 100 איש שעשו את הטיפול הפסיכדלי, וראו א' שהמוח שלהם נהיה יותר גמיש, רק במצב הפסיכדלי. איך מודדים שמוח נהיה יותר גמיש? בודקים הרבה הרבה קורלציות בין אזורי מוח שונים. אה. מיליוני קורלציות. וואו. ורואים שאזורים שעובדים, שלא עובדים בדרך כלל ביחד, מתחילים לעבוד ביחד. באזורים שעובדים אולי יותר מדי ביחד, ושוב תחשוב על הלופ המנטלי הזה, אני לא אצליח, לא יהיה טוב. מה יהיה בעתיד? חרא. מה היה בעבר? חרא. איך אתה בתור בן אדם? חרא. כן. ככה חושב בן אדם בדיכאון. אוקיי. יש ירידה בלופים האלו במוח, והדיכאון השתפר ב-20 עד 30 נקודות באותו סולם של 60. מדהים, מדהים, מדהים. אז גם התרופה מבחינה פסיכולוגית יותר טובה, וגם מבחינה מוחית, רואים מה המנגנון שעובד? הגמשת המוח. אז זה כבר נשמע, נכון שזה נשמע משהו כזה New Age, ביסטי?
כן. אבל הנה, יש לך את הרמה הפסיכולוגית, הרמה המוחית, והמנגנון הכימי של הסם. אתה חושב על זה שבעוד 5-10, אני לא יודע כמה שנים, שיצליחו לעשות את זה קומודיטי? זאת אומרת שיהיה כדור שאני אקח כדור מאבט מרקחת ויהיה בפנים איזשהו מיקרודויזינג של פטריה? אגב, מיקרודויזינג לא עובד בכלל. היה מחקר ממש לפני שנה, שנתנו לאנשים פלצבו או מיקרודויזינג, לא אמרו להם מה יש בפנים. וגם האנשים של הפלצבו וגם... מיקרודויזינג למי שלא זה, זה כמות מאוד מאוד מאוד מאוד קטנה. משהו כמו מאית מהכמות הפעילה ב-LSD או בפסילוציבין. אז זה לא עובד בכלל? זה עובד כמו פלצבו. אוי, היה לי יום נפלא בעבודה, יצירתי, אנרגיה, הרגשתי טוב, אבל לא לקחת כלום. אז זה כמו הומותרפיה. זה רק מראה את הכוח של השכנוע העצמי. לא לזלזל בזה, אבל זה לא הרבה יותר משכנוע עצמי. במיקרודוזינג, במינונים המלאים יש כבר השפעות רציניות על המוח.
זה לעולם לא יהיה לדעתי מוצר בית מרקחת, זה תמיד יהיה תחת הקשר, מה שנקרא setting של פסיכולוג, של פסיכיאטר. כי צריך את הליווי ואת הזה כדי שזה יפעל בכיוון הנכון וב... נכון. לקחת את המחשבות שלך לכיוונים החיוביים, הבונים, היצירתיים, ולא ה... אז אולי יגידו לנו לקחת את הכדור ואנחנו צריכים לקחת אותו רק כשאנחנו עולים על איזשהו זום עם אוזניות, ואז מישהו... אני לא שולל את הטיפול בזום, אבל למשל יש ניסוי בארץ על פוסט-טראומטים שלא מגיבים לתרופות, והם לוקחים MDMA, אבל במקביל מלווים אותם בשבוע שבועיים של התהליך, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים. כן. משהו כמו אחוזי הצלחה מדהימים, 70% מהאנשים עם פוסט-טראומה כבר לא מוגדלים פוסט-טראומטים לפי קריטריונים שונים. אגב, אישור FDA, שוב, בקרוב בשנים הקרובות לטיפול ב-MDMA, שהוא שם דיסוציאטיבי קצת פסיכדלי, בפוסט-טראומה. יש עמותה שפעילה גם בארץ בנושא הזה של הטיפול עם MDMA,
שכחתי עכשיו את שמה, אבל... MAPS. נכון, MAPS. יש פרק בפופקורן, מישהי שעובד ב-MAPS, מלפני לדעתי חמש שנים, ואז זה היה נשמע כאילו, כולם אמרו, אני לא מאמין שעשה פרק על סמים פסיכודליים ו-MTMA. זה היה כאילו ממש מין ריקושטים קשים מלפני חמש שנים, היום זה... אגב, אם היה פודקאסט ב-1965, זה היה נשמע נורא נורמלי. נכון. נכון? היה ראשון 40 שנה של פסק זמן במחקר הפסיכודלי בגלל כוחות פוליטיים, לא קשורים למדע בכלל. כן, שלרמדסות קראו, שכחתי מה השם המקומי שלו. ושטימוטי לירי הציעה לשים LSD במאה שתייה של כולם. כן. אבל שוב אני חוזר על האזהרות, גם אריחואנה אגב, גם קנאביס. פסיכואקטיבי. גם הוא פסיכואקטיבי וגם הוא לא מומלץ, אני יודע למי אני מדבר, כן? אבל עד גיל 20 ושהמוח עדיין מתארגן ולא במינונים גדולים מדי, ואם זה בא על חשבון פעילויות יומיומיות, כלומר הצורך שלך זה להיות מסטול, אז אין הבדל בין זה לבין... כן, זה לא נחשב טיפול. זה התמכרות כבר. כן.
תגיד, מה רשמת לי פה באיזשהו משהו חזרה לחיים של מוח מת? מה זה? דחיית המתים. ישו אליהו הנביא... לא, סתם. נו, בוא נשאל אותך שאלה טריוויה. לא, אולי חבר שלון מאסקי יעבוד על הנוירולינק, אפשר במקום זה להחיות את המתאים? שאלה טריוויה. אין דם עכשיו למוח, דום לב, אני חוטף דום לב עכשיו, תוך כמה זמן המוח שלי מת? הנוירונים מפסיקים לייצר חשמל וכימיה. שתי דקות. יש כאלה, שתי דקות, אבל בדקות, נכון? כן. מדענים בייל הצליחו לחבר מוח של חזיר שמת כבר ארבע שעות, מת כבר ארבע שעות, למכשיר שנקרא Perfusion או זילוח בעברית, שהוא בעצם כמו לב וגוף מלאכותי. הוא זורק דם לתוך העורקים של המוח עם כל החומרי התזונה, גלוקוז וחמצן ובקצב פעימות הלב של חזיר, שאני לא יודע כמה הם, אולי 70 פעימות בדקה גם כן, ופתאום אחרי ארבע שעות של מוות מוחי ניכרו סימנים כימיים וחשמליים במוח המת.
ארבע שעות אחרי המוות. זה יצא במאמר ב-Nature. מה? מה? מה? אז קודם כל, מוות מוחי כנראה הוא לא סופי למשך כמה שעות. ב', אנחנו לא יודעים מה היה המצב המנטלי של החזיר, כי זה המוח של חזיר ולא חזיר, אוקיי? בכוונה הפרידו אותם כדי לא ליצור בעיות אתיות של החזרה מהמתים או משהו. חחחח. אבל אפשר להחזיר במידה מסוימת מוח לפעולה אחרי שעות ארוכות של מוות. כן. יוצר בעיות אתיות, נכון? שאומרים למשפחה, יקיריכם מת, המוח שלו הוא במוות מוחי. כן. אבל הנה, הצליחו להחזיר מוח של חזיר לפעילות חלקית אחרי ארבע שעות. אבל תחשוב על מערכת כזאת שהיא, ייצרו אותה, שמחוברת לא לחזיר עכשיו, אלא לאדם שעבר דום לב לפני שעה. כן. או לחייל שאיבד דם בשדה הקרב, וזה נמצא בכל אמבולנס. אז הנה עוד אחד מהחידושים המעניינים, החזרה לפעילות חשמלית וכימית של מוח מת כעבור ארבע שעות. אז אם באופן מאוד מאוד תיאורטי, כן? אתה לא תסכים לשום דבר שאני אומר, כי אתה לא תסכים לחתום עליו, אבל באופן מאוד מאוד מאוד היפותטי ותיאורטי, אם אני רגע מנסה to popularize את המדע הזה,
הייתי יכול להשתיל את המוח הזה בגוף בריא? שאין לו מוח? השתלת מוח היא לא אפשרית, אבל השתלת גוף? למה לא? הגוף, כלומר, הוא יותר פשוט מאשר המוח מבחינה מערכתית. לא, אבל למה אי אפשר להשתיל את המוח? כמו שמשתילים כבד או כליה? אני אגיד לך, כי כשאתה חושב על מוח, אתה צריך לחשוב על מערכת העצבים באופן רחב יותר. ומערכת העצבים יוצאת מתוך המוח והיא נכנסת גם לשרירים, האיברים הפנימיים. צריך לפתור גם את הבעיה הזאת. זאת אומרת, יהיה לי מיליון חוטים לחבר. אבל אתה יודע מה? זה הרבה, כשאני חושב על זה, ואני מערער איתך עכשיו סיור מוחות, זה הרבה פחות חוטים מאשר לשחזר את המבנה הפנימי של המוח עצמו. כלומר, החוטים שהולכים מהמוח לכיבה, לכבד, לשרירים, לריאות, הם בכמה דרגות סדר גודל פחות מסובכים מאשר החיבות של המוח עצמו. כן, נכון. השתלת מוח היא כמעט לא נראית לי אפשרית כרגע, אבל השתלת גוף? אולי כן? השתלת גוף. במקרה אני מוכר כאן ערכה לשמירת מוח.
אגב, זה מה שמייקל ג'קסון תכנן לעשות עד כמה שאני זוכר. באמת? הוא תכנן לעשות מה שנקרא קריאותרפיה, הקפאה. כן. טיפול בקור, להקפיא את הגוף שלו ללא יודע, 100-200 שנה, כשתהיה הטכנולוגיה המתאימה להחיות. כמו אוסטין פאוורס. כמו אוסטין פאוורס. ואוסטין פאוורס עבד. אלא שהמוות תפס אותו בהפתעה, אגב, גם משככי כאבים, אם אני לא טועה. מייקל ג'קסון. כן? כן. פרינס, מייקל ג'קסון, הרבה מאוד. משככי כאבים, פועלים על גזע המוח, מפרישים חומר שמפחית כאבים, אבל הם פועלים על אזורים מאוד סמוכים בגזע המוח, שמוריד דופק, מוריד נשימה, ובעצם... אה, בגלל זה יש כל כך הרבה מקרים של מוות. בדיוק. זה לא שהפעילות המתמשכת של משככי הכאבים גרמה לזה, זה רנדומלית. אזור במוח. פעילות מספר 24. אוקיי, הם לקחו כמות מספיק גדולה. זה הבעיה במשככי כאבים ובחומרים נרקוטיים. ההבדל בין יעילות לרעילות הוא לא מאוד גדול.
זה פי שלוש או פי ארבע סך הכל. הבנתי. כלומר, בן אדם שלקח את כדור השינה שלו, משכך הכאבים שלו, בטעות, פי שלוש או פי ארבע, יש סיכוי שהדופק שלו ירד לרמה כזאת, והנשימה שלו שהוא פשוט לא יתעורר בבוקר. הבנתי. וואו. אוקיי, אוקיי, אוקיי. גם האינפורמציה. אינפורמציה מדהימה אני מקווה שאתה יודע יש אנשים שומעים פודקאסט על פי שתיים אני מקווה שהפעם הם ישמעו את זה על חצי. אז אני רוצה אחרון. קסדה לצמצום גידולים סרטניים במוח. גם זה בסל התרופות כבר. זה המצאה ישראלית. אוקיי. לחברה קוראים נובוקיור. היא שווה אגב יותר מטבע היום בבורסה האמריקאית. לא מאמין. אבל זה לא חוכמקי. כן, טבע הייתה. אבל זאת החברת הביוטק הכי גדולה הישראלית בבורסה. מה שחשוב להגיד שאת הקסדה הזאת המציא אדם בן 70 ופרופסור יורם פלטי מהטכניון, פרופסור בדימוס, פרופסור אמריטוס. כן. זכה בפרס ישראל לפני שנה או שנתיים בגיל 80 ועל ההמצאה הזאת, שמה שמראה שהעולם לא שייך רק לצעירים ושהמצאות יכולות לבוא גם בגיל מבוגר.
הוא פרופסור למדעי החשמל, הנדסת חשמל. מסתבר ששדה חשמלי חיצוני באמצעות מין קסדה כזאתי גורם להפסקת פעילות התרבות תאים מתחת לקסדה. מה שיפה במוח, שהנוירונים לא מתרבים כמו שאמרנו, כן. אבל תאי עזר, גליה, מה שנקרא תאי עזר, כן מתרבים והם גורמים לסרטן, התרבות לא מבוקרת של תאי תמיכה, תאי עזר במוח. קסדה 24 שעות, משרה זרם חשמלי, מגנטי חשמלי מעל כל המוח למעשה. הנוירונים זה לא מזיק להם כי הם לא מתחלקים, זה לא משפיע על התפקוד שלהם, והגידול מפסיק להתחלק ולהתרבות. 2, 4, 8, 16, מפסיק. ואין את הבעיה הזאת שיש בטיפולי הקרנה, שגם תאים שהיו אמורים להתרבות לא יכולים להתרבות? אני לא מכיר בעיה כזאת, כי מדובר פה רק על המוח. ועוד משהו מעניין קורה שהגידול ברגע שתאים לא מתרבים, מופעל אצלהם מנגנון להשמדה עצמית.
אז הגידולים גם מצטמצמים. נתוני השרידות, של הסרטן הנוראי הזה, סרטן המוח שנקרא GBM, גליאובלסטומה, שהוא סרטן קטלני, תוך שנתיים, משהו כמו אולי 2% נשארים בחיים. הוא נוראי, הוא נוראי. וואו. עם הקסדה, משהו כמו 10% נשארים בחיים, או 15% נשארים בחיים. זאת אומרת, טיפול פי חמישה. פי שמונה, פי תשעה, וואו. מילאו. וואו. וזה המצאה ישראלית, והיא בסל התרופות. כלומר, לא מדע בדיוני. כסדה לצמצום, אני לא רוצה להגיד העלמה, לצמצום של גידולים סרטניים במומדים. מדהים. טוב, אתה יכול לסיום לשאול אותי עוד שאלה טריוויה מהשאלות של הבולשיט בהתחלה, כמו 10%. כן. בוא נראה, תן לי עוד כמה דברים שאני טועה בהם. לנגן מוצרט לתינוק, משפר את המוח שלו ואת האינטליגנציה שלו. אוף, זה לא נכון. לא נכון, ממש לא נכון. עוד אחד? רגע, אבל למה? תן לי על זה משהו, למה לא? או יותר נכון, תגיד לנו למה זה השתרש כ... קודם כל, למה זה השתרש? כי זה מוצר מסחרי והם מכרו את זה. הבייבי מוצרט, כן.
זה טוב לשמוע מוזיקה לתינוקות, בסדר? כי הם נהיים יותר רגועים ונחמדים וכדאי שיכירו את מוצרט. כן. אבל אם זה עושה את התינוקות יותר חכמים, אז הייתי רוצה הוכחות במוח וגם במבחן אינטליגנציה. מעולם לא נעשה מחקר על מוצרט ותינוקות או מוצרט ועוברים. כל הממצאים הם על מבוגרים בני 22 בממוצע ששמעו מוצרט ופטרו למשך 10 דקות פאזלים עם קוביות טיפה יותר מהר. אבל על השפות אמרת שיודעים שזה נכון, על הריבוי שפות. תחשוב על לשמוע מוצרט במשך שעה מול לדבר שפה, כן. ולחשוב בשפה לאורך חיים שלמים. אוקיי. אז בייבי מוצרט, או מוצרט, מה שהוא עשה בניסוי המקורי, וזה ניסוי בולשיט, תסלח לי, זה שיפר יכולות מרחביות מוטוריות אצל מבוגרים, אצל בני 22, לעשר דקות בלבד. ואחרי זה האפקט נעלם. מה מסתבר? שלא השמיעו להם סתם מוצרט, אלא מוצרט נמרץ ומהיר ואופטימי ומז'ורי, כן. אז הם פשוט נהיו ערניים יותר. ולמי ישבו אותם? לקבוצה ששמעה מוזיקה למדיטציה.
דולפינים. אז אלה עם הדולפינים היו מעולפים ועם המוסתלים, ואלה עם המוצרט, אגב זה עובד יותר טוב עם ליד זפלין לדעתי, או עם מטאליקה, היו מעוררים, אדרנלין, לחץ דם דופק ופתרו את הבעיות יותר מהר לעשר דקות כן אין אפקט מוצרט לפחות לא ישנו להם את הרקביום של מוצרט שלא יהיה קבועים לדיכאון. אגב היה צריך לשאול רקביום של מוצרט מול המוזיקה המהירה של מוצרט. והיית רואה שהרקביום של מוצרט מוריד את ה-IQ בחמש נקודות. מוריד את הרצון לחיות. אז בייבי מוצרט להשמיע אבל לא מסיבות של שיפור הקוגניציה. כי זה פשוט לא נכון זה בולשיט אחד הבולשיטים. אז למה כן להשמיע סתם כי זה נחמד כדי שיכירו מוזיקה אז למה למה לא אשמיע למה לא אשמיע מוצרט. צודק. למה צריך לא אני באמת שואל רגע האם יש איזושהי תיאוריה שכאילו הילדים הם עוד פחות אינטליגנטים אז צריך להשמיע להם מנגינות פחות מורכבות ולא את האושר של החמישים כלים ביחד אלא שני כלים. יש בזה משהו אבל די מהר אגב חוש השמיעה שלנו פעיל עוד מהרחם אז זה לא נכון שאנחנו קולטים צלילים היטב כבר מגיל מאוד צעיר.
אני חושב שאפשר להתחיל עם אולי לא עם שוסטקוביץ' ומאלר אוקיי אבל מוצרט הוא קליט ומלודי יש בו מוטיבים חוזרים אפשר להשמיע את מוצרט הבוגר אבל לא לצפות שזה לשפר אינטליגנציה. שוב אני חוזר זה מעולם לא הוכח לא ברמה המוחית ולא ברמה של ה-IQ שמוזיקה מסוימת מעלה IQ או משנה את המוח. השמיעה פסיבית רק הוכח שזה מכניס כסף לחברה שמפרסמת כל החברות האלה שמגלגלות מיליונים ומיליארדים יושבות על מאמר אחד שבדק סטודנטים מבוגרים לעשר דקות. אוקיי עוד אחד כזה אני מוכן. כן אומנים משתמשים בצד ימין של המוח יותר היצירתי הספונטני ומהנדסים ורואי חשבון ומתכנתים בצד שמאל הלוגי והאנליטי. אוקיי אז מאיפה זה הגיע? אגב זה נכון או לא נכון? נו באמת אתה שואל אותי ככה אז אני לא. לא. אני מקווה שזה לא נכון ואני מכיר גם כמה מתמטיקאים שהם מאוד מאוד מאוד יצירתיים. כן. מאיפה זה הגיע? מניתוחי מוח מוקדמים משנות ה-60 שבו באמת
הצליחו לנתק את צד ימין מצד שמאל. בגלל אפילפסיה ניתקו את הקשר בין צד ימין לצד שמאל. ממש ניסרו אותו. אתה אוהב את התיאורים הגרפיים האלה נכון? ניסרו את הקישוריות המרכזית בין צד ימין לצד שמאל כדי למנוע התפשטות של אפילפסיה. עוד לא היו אז תרופות. ועכשיו אפשר לבדוק מה קורה בצד ימין מנפרד ומה קורה בצד שמאל מבחינה התנהגותית. מסתבר שצד שמאל חזק יותר בשפה וקצת יותר בתבניות, אוקיי? בלמצוא מה הצורה הבאה או מה המספר הבא. סקוונסים. צד ימין יותר טוב בתלת מימד, מרחב, וזהו. אוקיי. וזהו. זאת אומרת מה שאמרת עכשיו הוא כן נכון. הוא כן נכון. הוא פשוט ההיסק מכאן. מה עשה עיתון הניו יורק טיימס? מדענים משתמשים בצד שמאל של המוח יותר, ציירים יותר בצד ימין. כלומר הם לקחו ממצאים מדעיים נכונים, צד שמאל קצת יותר אנליטי ומוכוון שפה, צד ימין קצת יותר מוכוון תלת מימד, צורה וויזואלי, אבל שוב הבדלים של ניואנסים, לא של אפס מול מאה,
ויאללה כותרות. צד ימין הצייר, צד שמאל המהנדס. באה אליי סבתא בארצה ואמרת לי, אחרי כל מה שאמרת, עדיין אני יודעת שהנכדה שלי מציירת עם צד ימין. יש לה ציורים כל כך יצירתיים. אבל כאילו שאומנים ומדענים לא שניהם משתמשים בתבניות וגם הפוך. מחקר ממכון ויצמן מ-2020 נתן לאנשים מטלות יצירתיות, וראה, ב-MRI, אתה יודע, באמצעים יותר מודרניים, לא משנות ה-60, ששני הצדדים של המוח פועלים בצורה שווה כשהם משתמשים, כשעושים מטלה יצירתית. וכמו שאתה אומר, מוזיקאי, נכון, הוא יצירתי, הוא ספונטני, הוא שופר, אבל הוא כותב תבניות. כן. זמנים מסוימים, תווים מסוימים, כלים מסוימים, הוא גם אנליטי וגם הוליסטי, בו זמנית. כן, או כמו שסיפרת לנו בהתחלה, הוא צריך להכיר את התובניות כדי לדעת מה לשבש, כדי לייצר את האטרקטיביות או את הסקרנות שלנו, לסיים את ה... או נסיים מהשמעות מיילס דייוויס, תלמד, תלמד, תלמד, ועל הבמה תשכח הכל. כן, וואו. זה אגב, באמת, שזה גם מתקשר לאותו סיפור שאמרת,
שהיצירתיות קורית רגע כשקצת משחררים. בדיוק, בדיוק. ואני חושב שזה הדבר שהוא, זה המיומנות, שאחת המיומנויות שבאמת נכשלו ללמד אותנו, כי אני חושב שהם המורים, הם לא מאמינים בה. זאת אומרת, זה מנוגד לאינטואיציה שלנו, שכדי להצליח מה שאנחנו צריכים, לשחרר אותו. נכון. ללמוד אותו, לתת לו מה שנקרא אינקובציה, לתגור, לתת לתת-מודע או למוח הלא-מודע, לתגור עליו, לייצר את הקשרים המפתיעים האלה, אבל להיות כל הזמן על המשמר. אולי מתוך חלום, אולי תוך כדי נהיגה, אולי תוך כדי שיחה עם חבר, פתאום... תגיד, מנתח מצוין או מנתחת מצוינת ברגע שהם עושים את זה? הם בשיא הריכוז, או שהם גם בחלק אוטומטי? הרבה מנתחים שומעים מוזיקה ברקע דווקא, כדי לשבור את הרגעים המונוטונים. כן, אי אפשר להצליח בלי ללמוד משהו. אני לא יודע אם זה חוק העשרת האלפים השעות הזה, אבל אתה לא יכול להיות מוצרט בלי ללמוד תווים. אתה לא יכול להיות מיילס דייוויס בלי ללמוד הרבה על ג'אז,
או אני יודע מה, דוד גרוסמן בלי לדעת את המורכבויות של השפה. ושל הסטורי טנינג. כן, כן. טוב, חביבי, תודה רבה רבה רבה. היה מאוד מאוד כיף, עמית. למדתי המון, המוח שלי גורה. כן. הוא צריך איזה שנץ טוב עכשיו כדי שיתחברו לו הקשרים והוא יבין מה לעשות עם זה. אה...מחר בבוקר, אבל אה... כיף לשמוע אותך. אני יודע שאתה גם מרצה הרבה, אז אם למישהו יוצא יהיה כיף, אה... יש פה עוד המון דברים שלא הספקנו לדבר עליהם. נושא מרתק. אה... רק לסיום של הסיום, אני כבר הבטחתי סיום חמש פעמים, אבל זה מאוד קשה לי להפסיק את הפרק הזה. תגיד לי משהו אופטימי שאתה חושב שנגיד הילדים שלנו, אה...ב... יהיה להם יותר קל או טוב או זה בזכות מדעי המוח. כן. אז קודם כל באמת התגברות על כל ה... חרדה, דיכאון, התמכרות וכן הלאה. ב. אולי אפילו תחום שנקרא נוירופדגוגיה,
איך ללמד יותר טוב באמצעות תובנות ממדעי המוח. אז כל מורה היום צריך לדעת כמה דברים על איך פועל המוח. מדהים. רואים שבגלל הסקרנות היתרה ובגלל מקורות הידע, כמו פודקאסטים למשל, סבתא שלי לא שמעה פודקאסטים, אבל אדם שמגיע לגיל 70 היום בקלות יכול להתחבר למקורות מידע. כן. רואים את גיל הדמנציה והאלצהיימר מתאחר. האנשים נהיים חכמים יותר ויותר, מה שנקרא ריזיליאנס, יותר עמידות ורזרבה קוגניטיבית, ואגב, ה-IQ עולה בעולם. עם הזמן הכוונה? כן, כן, לאורך ה-50 שנה האחרונות ה-IQ עולה בעולם. אנשים יותר סקרנים, מקורות ידע יותר זמינים, אנחנו יודעים יותר טוב אולי איך ללמוד. תראה מה זה ככה יורדים על מקדונלדס ובסוף ה-IQ עולה. נכון. בטח שבזמן שאתה אוכל את המקדונלדס אתה שומע את הפודקאסט. תודה עמית. ביי ביי אנחנו נשים לינקים בתיאור הפרק ביי חברים וניפגש שבוע הבא.
יהיה סוף טוב.


