קורסים
הספרים
לארגונים
פודקאסטבלוג
מיוחדים
English
פרק 329·31 בינואר 2024·47 דק׳

איך ה-AI ישנה את הקריירה שלנו? | כשה-AI פוגש את ה-HR | ההזדמנויות שמהפכת הבינה המלאכותית תביא לעולם העבודה | פופקורן 329

פופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל

חתול צהוב ופרוותי מציץ מעל הנגן בעיניים גדולות
00:0046:52

להאזנה גם ב:באפליקציה שלנו (חינם)YouTubeSpotifyApple

ליאור פרנקל, מחבר "הספר הקטן למנהלת החדשה" ומנחה פופקורן, מתארח בפרק שהוקלט בפודקאסט "פה נורמל" של מורן רוזנבאום ונטלי זהר, העוסק בחדשנות וקריאייטיב. דיברנו על מה בינה מלאכותית תעשה לעבודה, לארגונים ולמחלקות משאבי אנוש, ולמה הדיבור על "AI לא יחליף אותנו" רלוונטי לטווח קצר בלבד.

בפרק הזה

  • לדברי ליאור, המשפט "AI לא יחליף אתכם, אנשים שיודעים לעבוד עם AI יחליפו אתכם" נכון רק לטווח קצר: עם הזמן כולם ידעו לעבוד עם AI, ומי שיחליף אחרים הם מי שיהיו אדפטיביים
  • הוא טוען שארגונים יצטרכו להמציא את עצמם מחדש כל כמה שנים, כמו עצמאים, ומביא דוגמה של קודאק שלא אימצה את המצלמה הדיגיטלית שהמציא אחד מהמהנדסים שלה
  • לתפיסתו האפשרות הגדולה היא ארגון מבוסס כישורים, שבו מבינים מה כל אדם יודע ומה הפוטנציאל שלו, כולל כישורים סמוכים, ומרכיבים צוותים לפי פרויקטים
  • הוא רואה ב-HR צלע חיונית בשינוי: ה-AI יקח ממנה מיון מועמדים וחישובי שכר, והיא תתפנה לעסוק בהכנת הארגון לעתיד ובשיחה על האגו והזהות של העובדים
  • ליאור מציע לגדל ילדים ועובדים לאדפטיביות: לבנות שרירי חוסן, לדעת לנסות ולהיכשל, ולא להיאחז בתואר או בזהות מקצועית אחת

על הפרק

למה הדיבור העכשווי על ״AI יחליף אותנו בעבודה״ מסתכל רק לטווח הקצר? מה הבינה המלאכותית תביא לארגונים שיקחו את זה חמישה צעדים קדימה? מה הוא יאפשר למסלול הקריירה שלכם? ומה הוא ישנה בעבודה היומיומית?

כולם מדברים על AI‏, אבל אני חושב שהם מסתכלים קרוב מדי. ההזדמנויות שמהפכת הבינה המלאכותית תביא לקריירה שלנו גדולות בהרבה ממה שנמצא בדיבור הפופלרי כרגע. זהו פרק חובה לכל מי שהם מנהלים/ות ו/או מתחום משאבי האנוש ו/או אוהבים לדמיין מה אפשר לעשות לארגונים.

הפרק הוקלט לפודקאסט ״פה נורמל״ של מורן רוזנבאום ונטלי זהר. זהו פודקאסט מצוין על חדשנות וקריאייטיב - אני ממליץ!

ציטוטים מהפרק

מי כן יחליף אתכם? אלה שיצליחו להיות אדפטיביים.

האורח.ת ·

סקיל בייס זה אומר, פחות אכפת לי איפה למדת, פחות אכפת לי מה הטייטל.

האורח.ת ·

שכירים בדרך כלל לא מתנהגים ככה, אין להם את השרירים האלה של האדפטיביות.

האורח.ת ·

שאלות ותשובות מהפרק

האם "AI לא יחליף אתכם, אלא מי שיודע לעבוד עם AI" נכון?
ליאור פרנקל אומר בפרק שהוקלט בפודקאסט פה נורמל ועלה בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, שהמשפט הזה נכון אבל זמני, ומתייחס לשנה עד שלוש קדימה. לדבריו עם הזמן כולם ידעו לעבוד עם AI, כמו שכולם עובדים עם ווייז, ומי שיחליף אחרים יהיו אלה שמוכנים לוותר על האגו, ללמוד דברים חדשים ולהיות אדפטיביים.
מהו ארגון מבוסס כישורים (skill-based)?
לדברי ליאור פרנקל, זה ארגון שבו פחות חשוב איפה למדת ומה התואר, ויותר מה אתה יודע לעשות ומה הפוטנציאל שלך ללמוד. הוא מביא את המושג כישורים סמוכים, כלומר כישורים קרובים לאלה שכבר יש לך, ומציין שמכבי ואיקאה כבר עובדות בשיטה כזו וביוניליבר יש תפקיד שעוסק בעתיד העבודה.
מה AI ישנה בעבודת משאבי אנוש?
ליאור פרנקל מעריך שה-AI ייקח מ-HR משימות כמו מיון מועמדים וחישוב שכר, כך שמנהל או מנהלת HR יקבלו כמה מועמדים מובילים במקום לעבור על מאות. לדבריו יתפנה זמן לעבודה על הדברים האנושיים: הכנת הארגון לעתיד, גיוס כישרונות לפי מה שהארגון יצטרך בעוד כמה שנים והתמודדות עם האגו והזהות של העובדים.
מה זה ארגון מבוסס פרויקטים או משימות, ואילו שאלות הוא מעלה?
ליאור פרנקל מתאר מצב שבו במקום מחלקות יש פרויקטים או משימות, ועובדים משובצים לצוותים אד הוק לחודש או לשנה. הוא מציין שיש הרבה שאלות פתוחות, כמו מי המנהל של העובד, איך מעבירים עדיפויות בין פרויקטים, איך נראה פיתוח קריירה ואיך אפשר לחשב שכר לפי תוצאות ולא לפי תפקיד.
למה ליאור אומר שהשכירים צריכים להיות כמו עצמאים?
ליאור פרנקל אומר שעצמאים רגילים לנסות משהו, להבין שהוא לא עובד ולעבור הלאה תוך שבועיים, ואילו לשכירים בדרך כלל אין שרירי אדפטיביות כאלה. לדבריו עליהם לגדל שרירי חוסן, ושכך כדאי לחנך גם ילדים, כדי שיבינו שאפשר להיות כמה דברים ולא להיאחז בזהות אחת.
מה הצעד הראשון שהוא מציע לאנשי משאבי אנוש?
ליאור פרנקל מציע להתחיל בפתיחת הראש: להאזין לפודקאסטים, לקרוא ולהבין מה קורה בארגונים מתקדמים. הוא מוסיף שכדאי להתחיל שיחה בארגון על טווח בינוני וארוך ועל עולם מבוסס כישורים, גם אם היא לא נעימה, ושהעניין גדל כשעוברים לתפקיד של מי שמעצבים את הדבר החדש.

מי ומה הוזכרו בפרק

אנשים
סטיבן ששון
חברות וארגונים
קודאק · יוניליבר · איקאה · מכבי שירותי בריאות
התמלול המלאתמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות

היי כאן ליאור אנחנו בפרק מיוחד היום פרק אנחנו נשדר פה היום פרק שהקלטתי כשהתארכתי בפודקאסט אחר שנקרא פנורמל אני אשים לכם גם את הלינק לפודקאסט הזה כי הוא מדהים ומעניין כשלעצמו אבל חשבתי שזה מספיק חשוב כדי להעלות את זה גם בפופקורן הפרק הזה מתעסק במה AI יעשה לעבודה שלנו בתור עובדים ומנהלים ומה הוא יעשה לארגון ורמז זה ממש לא מה שחשבתם זה ממש לא הדברים שמדברים עליהם ברוב הכנסים היום לא הדברים שמדברים עליהם ברוב המפגשי AI זה ממש לא קשור לרוב הדברים שארגונים לומדים עכשיו איך להשתמש עם כלי AI והדיבור הזה של AI לא יחליף אותנו AI יחליף אנשים שלא ידעו לעבוד עם AI זה הכל דיבור שהוא נכון אבל הוא מאוד מאוד זמני הוא מדבר על שנה שנתיים שלוש קדימה וזהו. מעבר לזה ה-AI בעצם יאפשר מהפכה הרבה יותר גדולה לא רק באיך שארגונים נראים ועובדים אלא גם בקריירה שלכם.

אם אתם רוצים לדעת על מה אני מדבר ולמה זה רלוונטי אליכם ולמה אם אתם גם מושכים חוטים בארגונים בכל מיני נושאים של משאבי אנוש בניהול וכולי כדאי לכם מאוד להקשיב לפרק הזה וניפגש בפעם הבאה עם פרק מקורי משלנו. כל אחד תעשו באמת מה שבא לכם תפתחו את הכל. תפתחו את הראש, תהיו פלואידים, תחזרו אחורה, תהיו מקובעים, תעשו מה שאתם רוצים. או שתשמעו את הפרק ותשמרו על הניסויים שלכם. לא שאלה. ברוכים הבאים ל-פן נורמל, פודקאסט על חדשנות וקריאיטיב לחברות ומותגים שרוצים להישאר עם היד על הדופק. נארח את ה-A ליסרים, האנשים התפקידים הכי מעניינים שידברו איתנו על מגמות והמהלכים שמזיזים את העולם, כל אחד בתחומו. מנחות הפודקאסט מורן רוזנבאום, אשת קריאיטיב ואסטרטגיית מותג ונטלי זוהר, חוקרת מגמות וחדשנות. מרצות לחברות וארגונים בנושא חדשנות וקריאיטיב.

עוד פרק לא נורמלי, מתחיל עכשיו. בוקר טוב מורן. בוקר טוב. איזה כיף, ליאור פרנקל נמצא איתנו היום. ליאור פרנקל עושה מלא דברים, יש לו פודקאסט מצוין, הוא כותב, והוא עוסק בתחום שנקרא adaptation, הסתגלות, הסתגלות לעולם החדש. הספר האחרון שלו, שנמצא ממש כאן, נקרא הספר הקטן למנהל החדשה, למנהלת החדשה או למנהל החדש. הוא כבר מכר, כמה הוא מכר עד היום? יותר מעשרת אלפים. וואו. ובאמת המון דברים שהוא עושה, וזה גם מתחבר לפרק שלנו. מה קורה עם קואנה ג'ינגול הזה? אני חושב שנדבר על זה הרבה בפרק. העתיד של הרבה מהאנשים שהיום הם שכירים, והחיים שלהם נראים להם יחסית מסודרים, הולכים להפוך להיות הרבה יותר מג'ונגלים, כמו שיש אצלנו העצמאיים, כמו שאתם אולי מכירות מהקריירה שלכן.

אני כבר במקום שאני קצת נהנה שלא יודעים איך להציג אותי. איך להגדיר אותך? כן, יותר נחמד, היא לא מוגדר. כן, בעצם אתה אומר שאנשים ילכו ויותר יג'נגלו מקצועות, יעשו כל מיני דברים במקביל? ימקבלו לאו דווקא, אבל בואי נגיד, איך את מגדירה את עצמך היום? קודם כל אני אשת קריאיטיב, אני בונה מותגים ואני חוקרת מותגים בתחום החדשנות וכל המגמות שקורות היום בעולם. מעניין אותי אם זה משהו שחוקרים ורואים שהמגמה הולכת לכיוון הזה, כי אני מרגישה דווקא שהעולם מאוד מאוד מסוחרר ויש המון כאוס, ובתוך הכאוס הזה דווקא אנחנו זקוקים לסדר בתור בני אנוש. אז השאלה האם הדבר הזה הוא רק איזשהו גימיק שאנחנו מכריזים עליו, וזה נורא מגניב להגיד שאנשים יג'נגלו דברים ויעשו דברים, המון המון דברים ולא יהיו מוגדרים כי זה נורא מגניב, או שזה באמת יהיה ככה. אז קודם כל אני חייב לסיים לשאול אותך, מה עשית לפני חמש שנים?

לפני חמש שנים הייתי אשת קריאיטיב, ואני עושה את מה שאני עושה כבר 20 שנה, זאת אומרת אני בונה מותגים, זה מה שאני עושה, אסטרטגיית מותג ובונה מותגים. בשנתיים האחרונות אני גם חוקרת את כל העולם הזה של מותגים וחדשנות ביחד עם נטלי, אנחנו משלימות אחת את השנייה ויש לנו את הפודקאסט ואנחנו מרצות על הנושא. זאת אומרת, זו התפתחות של הדבר, כתבתי ספר ילדים, נושא יצירתיות, כל מיני דברים כאלה שעשיתי במקביל. נפלטים לך כל מיני. לא, אבל זה תמיד, זה נורא שייך לאותו תחום, אני לא פתאום אלך ויעשה קואוצ'ינג לאנשים. אני חושב שקודם כל הלוואי שהעולם היה מתנהל על פי מה שטוב לאנשים. הוא לא כל כך מתנהל כבר, אני לא יודע מאז, כנראה מאז ומתמיד על פי מה שטוב לאנשים. בתקופה שבה אנחנו חיים, העולם יתנהל ברובו על פי מה שטוב לקפיטליזם, מה שטוב לארגונים, איפה שהכסף נמצא, והארגונים ובעלי ההון ובעלי החברות,

הם הרבה יותר מכתיבים את איך ייראו החיים שלנו, גם בעולם העבודה, מאשר מה טוב לבני אדם. מה טוב לבני אדם, את יודעת, אריה ישן ביממה 20 שעות. כן, אבל אנחנו המון בני אדם, השאלה אם נצליח להתקיים עם כל בני האדם ישנו 20 שעות. לא, כנראה שלא, כנראה שלא, כנראה שלא, אין לי מושג. אני רק אומר שאריה הוא כנראה עדיין מתנהל איך שהוא היה רוצה, אבל אנחנו כבר מזמן לא. וכשאנחנו מסתכלים מה קורה ולאן ארגונים הולכים, לאן חברות הולכות, אני טוען שאנחנו מתחילים לראות מגמות שקצת מזכירות את אותם הדברים שאנחנו רואים אצל העצמאים, העצמאיות. זאת אומרת, מה קורה אצלך כעצמאית? את הרבה יותר פלואידית, אפילו ממה שהרגע היית מוכנה להודות. את רואה מה... אני מאוד פלואידית. כן. מאוד. אני אבל, אבל קשה לי עם זה.

מאה אחוז. אתה מבין מה אני אומרת? כן, אני מבין לגמרי. על זה נדבר. זה בדיוק העניין. את פלואידית כי יש לך כל מיני סיבות. חלק מהסיבות הן חיצוניות. את צריכה להבין מה השוק צריך, איפה את יכולה להתפרנס, איזה איפה יש למה שאת יודעת לעשות ערך, אוקיי? וכך שלמשל שהשוק פותח משהו כמו חדשנות ועתידנות בכל מיני תחומים שאתם מתעסקות בהן, את יכולה לראות שם הזדמנות ולהגיד, יש ערך לדברים שאני יודעת לעשות. אני יכולה להיכנס לשם כשאני רואה איזשהו ואקום, או ואקום קטן, ואני יכולה גם אני לעשות שם משהו וגם לקבל מהשוק בחזרה, לא משנה אם זה כסף או במה או גם וגם וגם וגם. לפעמים משעמם לך לעשות משהו 10 שנים או 15 שנים בדיוק אותו דבר, ולכן את מחפשת בו עוד ועוד זוויות. עכשיו, זה בערך מה שגם הולך לקרות בעולם של הארגונים. למה? אנחנו רואים, היום, בטח לעומת לפני 20, 30, 50 שנה,

שארגונים לא יכולים לשבת במקום. ארגונים שיושבים במקום, באים הסטארט-אפים או ארגונים אחרים גדולים שלא יושבים במקום ואוכלים אותם. אתם בטח מכירות את הסיפור על סטיבן ששון ב-1975, שיוצא בחברת קודקט מהבייסמנט, אם יש לו תמונה מאוד יפה כזאת עם המצלמה הדיגיטלית הראשונה, ומספר להם, הנה המצלמה הדיגיטלית, והם אומרים לו, תחזור לבייסמנט ואל תספר לאף אחד, כי הביזנס מולד שלנו זה פילים. ומלמדים את זה בכל הבתי ספר לעסקים, שב-2013 קודק כמעט פושטים רגל, כי הם לא תפסו את החדשנות כשהם היו יכולים. עכשיו שימו לב, 1975 הוא המציא את זה, ב-2013 הם פושטים רגל. זאת אומרת, נשארו להם עוד איזה 30-40 שנה, 40 שנה כמעט, של איכשהו להסתדר בעולם הזה. היום זה כבר לא חדשנות לבוא ולהמציא את המצלמה הדיגיטלית לחברה שמתבססת על פילים, זה כבר לא מותרות, זה כבר לא, בוא נהיה המגניבים שעושים משהו חדש. חברות היום שלא ממציאות את עצמן מחדש כל שנה, שנתיים, שלוש, חמש, מעמדות רלוונטיות. הן לא כל כך שורדות.

אבל אתה מדבר על תחומים שלמים, זאת אומרת, חברת קודקס זו דוגמה מעולה לתחומים שלמים שמתנהלים ככה, הם פשוט מסתירים, הם מונעים את מה שהולך להיות כמה שיותר זמן. חברות הפרסום, הבנקים, זה תחום, זאת אומרת, תחום הפרסום, שוק הבנקים, כל הדברים האלה, הם פשוט דוחים את הקץ כמה שהם יכולים, כמה שהם יכולים, מנסים להדביק על ידי גימיקים, אפילו לא לפעמים על ידי טכנולוגיות, כי ההתנהגות באמת משתנה. באמת, אני שואלת אותך, כי נתת פה כזאת דוגמה מעולה בהתחלה, איך אנחנו עושים סדר בכל הכאוס הזה? זה צונאמי של שינויים, צונאמי של תכנים, צונאמי של רצונות, והכל כל כך לגיטימי. את צריכה לממש את עצמך, אתה צריך לעשות מה שאתה אוהב. לא דיברתי על זה בכלל, לא אמרתי את זה בכלל. לא הזכרתי את הדברים האלה, זה לפרק אחר בפודקאסט. אני לא מדבר על מה שאת צריכה, ואני לא מדבר על מה שאת רוצה.

שימי לב, אמרתי, אנחנו יכולים לחשוב רק לעשות את מה שטוב לנו, זה יותר שייך לעולם של העצמאים, שגם יש להם אומץ, זה סוג ספציפי של אנשים, הם גם עצמאים וגם יש להם אומץ כדי להיות זה. אני מדבר דווקא על העולם היותר גדול, שזה העולם של השכירים, ולאן הוא הולך. בתוך הצונאמי הזה. אני מנסה להגיד שמה שארגונים מגלים בשנים האחרונות זה שאין להם ברירה אלא כל הזמן לחדש. להיכנס נגיד לתחומים שהם לא היום נכנסים אליהם. למשל יש לקרליין, זה כבר די ישר, נראה לי 7, 8, 9 שנים, אני לא זוכר. מה היית פרסומאית שלהם? כן. איזושהי מדבקה, נכון, שמראה לך מתי את היית יותר מדי בשמש. The Internet of Things. כן, אבל עוד לפני ה-Internet of Things, מה קרה? נכון, זה הטכנולוגיה, אבל מה קרה? הם נמצאים ב... אני לא יודע איך קוראים לתעשייה הזאת... ביוטי. ביוטי. ופתאום הם קצת נדחפים לתוך healthcare. רגע, אתם לא דוקטור פישר, אתם לא טבע,

מה אתם עכשיו עוזרים לי לשמור על העור מסרטן? למה נדחפתם לשם? ואנחנו רואים את זה קורה כל הזמן בתעשיות. תעשיות מתחילות להתרחב לתעשיות אחרות כי הן רוצות לגדול, להתפתח או לשנות ו-to-adapt. עכשיו, מה קורה בסוף? בתוך הארגון, עכשיו יש איזשהו ארגון גדול. נדמיין שיש בתוך הארגון ראש, והראש אמר, מחר אנחנו רוצים להיכנס למקום קצת אחר, או מקום קצת חדש. או יותר מזה, הוא היה רוצה שבכלל הארגון יוביל אותו לתוך החדשנות הזאת במקומות החדשים. ואז הוא מסתכל על הארגון, הוא אומר, אבל החבר'ה שלי פה לא יודעים לעשות את הדברים האלה. כאילו, איך אני אכנס ל-health care אם אף אחד פה לא יודע איפה משיגים את האישור על הדבר הזה שהוא כאילו שייך לדבר הזה? או אולי בכלל כדאי לי לשווק את המדבקה הזאת לא רק לסופר פארם שישימו את זה על המדפים, אולי כדאי לשווק את זה לרופאים שימליצו את זה לחולים שלהם. אבל אני לא יודע איך משווקים לרופאים, אני מביוטי, אני לא מפארמה שהם יודעים איך משווקים לרופאים. זאת אומרת, אנחנו נמצאים בעולם שבו ארגונים מנסים להבין איך הם ימציאו את עצמם,

ויש להם כוח עצום או קטן, תלוי אם הם גדולים או קטנים, של כוח אדם שיש לו יכולות וסקילס מאוד מאוד מאוד מאוד ספציפיים. כאן מגיע המושג שלא אמרנו ונגיד היום לא יותר מדי אבל חייבים להגיד אותו, AI. מה שה-AI יאפשר, כל הסיפור הזה של היחליף את העבודות, לא יחליף את העבודות, זה נראה לי כאילו החלק ה... אני מבין למה חדשותי הוא סקסי. AI פוטנציאלית יכול לשנות את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על הקריירה שלנו. זאת אומרת, הילדים שלנו יבנו קריירה בצורה אחרת לגמרי, יעבדו בצורה אחרת לגמרי, ועכשיו אני חוזר למקום הזה של אותו ג'ינגול, זה לא בקטע של לממש את עצמך וזה לא בקטע של לג'אנגל, זה בקטע שהם יעבדו בארגון שירצה מהם שהם ידעו לעשות כמה וכמה וכמה דברים, לאו דווקא בו זמנית, אפילו לדעתי לא כל כך בו זמנית, אבל כשפתאום לארגון יהיה צורך אחר,

הם ידעו שלילדה שלי יש סקילס אחרים, שאפשר להשתמש בהם גם לדבר הזה, והם ימשכו אותה עכשיו לעבוד על פרויקט אחר, שהוא במחלקה אחרת. אם בכלל יהיו מחלקות, אנחנו לא יודעים אם יהיו מחלקות. שזה מדהים מה שאתה אומר, אנחנו עובדות הרבה עם HRיות, זאת אומרת אנחנו שומעות גם את הקול של עצמאיות וגם את הקול של HRיות, ואני שומעת היסטריה, ואני אגיד לך איפה אני שומעת את ההיסטריה, אני שומעת את ההיסטריה גם, בואו נעשה מלא מלא הרצאות על AI, נביא את המרצה הזה שידבר איתנו על מג'רני, נביא את זה שידבר איתנו איך יוצרים פרומפטינג, שזה השורת הנחיות, ואין עדיין את השינוי התפיסתי שמדובר על כלי שהולך לשנות את הדרך שבה אנחנו עובדים. לא מצליחים עדיין למפות בראש מה זה הולך לעשות. אז בואו רגע נעשה כזה קצת way back, איך אתה רואה את הטכנולוגיה, את ה-AI, הולך לשנות לנו, לא במובן להחליף אותנו, לא להחליף אותנו, הולך לשנות את פני ה-HR, את פני עולם העבודה שלנו, תן לנו איזה תמונה כזאת, מה קורה אחרי ההיסטריה.

כן. אז טווח קצר, טווח ארוך. נכון. בטווח הקצר, יש, אוקיי, בואו נשתמש במי ג'רני, בואו נשתמש ב-ChatGPT, כדי לכתוב אימייל יותר טוב לתקשורת פנים-ארגונית, אוקיי? אני צריכה להודיע לכולם על השינוי החדש. ChatGPT יעזור לי, זה, בין ללמד אותם פרומפטים וזה, זה נראה לי כאילו זה מעניין, אבל זה לגעת מה זה בקצה של הדברים, זה כמו, אני לא יודע מה, כמו שיספרו לנו, פוטושופ, המציאו את האינטרנט, אז בואו נלמד איך נכנסים לאלטה ויסטה, וזהו. מבלי לחשוב על איך ייראה עולם עם גוגל, איך ייראה עולם שבו הידע הוא של כולם, איך ייראה עולם שבו הבת שלי בת 4.5 יודעת להגיד אוקיי גוגל, ולהוכיח שאבא שלה טמבל, ולא ידע את התשובה הנכונה, איך ייראה עולם שהילדה הזאת גם חושבת את אותו דבר על המורים שלה, בית ספר, אז היא לא תופסת מהם. איך ייראה עולם שבו עובדים שלי יכולים להוכיח לי שאני טועה בשתי דקות בגוגל, ולכן האוטוריטה שהייתה לי פעם בתור מנהל, אין לי אותו היום. או רופאים, עוד יותר גרוע, כן. במקום זה, כאילו הדבר המעניין זה בואו נבין איך משתמשים באלטה ויסטה. זה מגניב להשתמש באלטה ויסטה, זה נחמד להשתמש במידג'רני, למרות שאפשר עכשיו כמה מאיתנו צריכים להכין גרפיקות, אוקיי?

אפשר להשתמש גם בקנבה זה עדיין יהיה אותו כמעט אותו דבר, וזה נחמד להשתמש בצ'אט ג'יפיטי, אני גם משתמש בו כל יום, לא מזלזל בכלל, הוא עצום. אבל זה ממש הקצה של הקצה של הקרחון, זה כאילו להתייחס עכשיו למה שיש עכשיו על השולחן, זה לא להבין לאן הקרחון הזה הולך. אז בואו רגע נבין לאן הקרחון הזה יכול ללכת, ואני רק אשלים את מה שרציתי להגיד קודם, שזה AI ביחד עם HR. הטענה שלי היא שמקצוע ה-HR יש לו פוטנציאל עצום להפוך להיות ביחד עם ה-AI זה שיעשה את כל השינויים האלה בארגונים. כי למעט ההנהלה הבכירה שעסוקה בכל מיני דברים כמו בעלי המניות וכולי וכולי, HR זה החטיבה היחידה או המחלקה היחידה שנוגעת בכל מקום בארגון. היא נוגעת במי נכנס אלינו הביתה, את מי צריך להוציא מהבית שלנו, מי לא מתנהג יפה, מי עושה מה, היא נוגעת ב-payroll, כמה משלמים, איך בכלל משלמים,

איך נראות המחלקות ואיך הן מתחלקות. עכשיו, לא בהכל היא נוגעת היום, כי הרבה מאוד הם עסוקים בכל מיני דברים שהם לא יצטרכו להיות עסוקים תכף, כי יהיה את ה-AI. אז ה-AI יעשה שני דברים. אחד, הוא ייקח מהם את המשימות כאילו למיין מועמדים. וואו, כמה זמן משקיעים היום במיון מועמדים. אנחנו בקרוב מאוד, זה באמת די קרוב, שנה-שנתיים, נהיה במקום שבו בסוף יש לי את השלושה מועמדים הכי טובים, ואני רק בתור מנהל משאבי אנוש צריך להסתכל שלא עשו שם פדיחות. כי היה עדיין יש לו מלא פדיחות, אז צריך לראות שלא היו שם פדיחות, אבל בסוף יהיו לי שלושה מועמדים, אני לא אצטרך לעבור על 300. ואני לא אצטרך לעשות חישובים על חישובים על חישובים למי לתת העלאה, מתי, כי מתי לא נתנו לו וכן נתנו לו וזה, כי מערכת ה-AI תוכל לעשות את זה. ועכשיו אני מגיע לדבר הכי מעניין. מה שאנחנו היום לא יכולים לעשות כי זה מסובך מדי, אבל זה חלום של כל ארגון. דמיינו שאנחנו יודעים בכל רגע נתון מה הם כל הפרויקטים שיש בארגון,

וכל המשימות שיש בארגון, וגם מה כל הדברים שהאנשים שלנו יודעים לעשות, אפשר לקרוא לזה Skills, capabilities, יש לזה כל מיני שמות, השמות לא חשובים, כל הדברים שהם יודעים לעשות, או אפילו שיש להם את הפוטנציאל לעשות, ועכשיו המערכת הזאת יודעת להגיד לנו, בואו לפרויקט הזה נקים את הצוות הזה, ולפרויקט הזה נקים את הצוות הזה, ולפרויקט ההוא נקים את הצוות הזה. וזה לא רק כי זה מה שהכי טוב לארגון, אלא זה גם כי הם אפילו יודעים מה את הבן אדם מעניין, ואיפה יש לו הכי הרבה מוטיבציה, ואיפה הוא הכי אפקטיבי. זאת אומרת, זה איזושהי מערכת דמיונית, והיא באמת, זה קיצוני בספקטרום, אז תכף נחזור יותר למציאות, אבל במקום המדומיין, תחשבו רגע עליכם כעצמאיות, אוקיי? אין לי מושג באמת מה אתן עושות ביום-יום. אבל אם מחר מתקשרים אליכם בגוגל ואומרות לכם, שתיכם, תקשיבו, שמענו אתכם בפודקאסט, יש לנו רעיון לאיזה משהו, זה קשור לקהילות בוורשה, ואנחנו נצטרך מכם, טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה. אתן כנראה אומרות,

יאללה, ורשה, יאללה, כאילו מי לא אומר כן לוורשה. זה לא מה שעשיתם אתמול, זה לא מה שעשיתם לפני חודש, יכול להיות שבחיים לא עשיתם דבר כזה, אבל מה אתן אומרות? We can do it. ואפילו אם יש בפנים איזה עשרה אחוז שאין לנו מושג איך לעשות, נלך ונלמד את העשרה אחוז האל כדי לעשות את הפרויקט הזה, וזה מה שהופך את המסע שלכם לכזה מעניין. וזה גם מה שהופך אתכן בעצם לעשות אופטימיזציה ל-ROI על הזמן שלכם, כמה כסף אתן יכולות להרוויח, כמה מעניין לכם. עכשיו, זה קצת נוגע בעניין. נכון. מה מעניין לכם. זאת אומרת, אתן בעצם נמצאות במקום כרגע שהוא מאוד מאוד פלואידי, הוא מאוד דינמי, ואתן, בגלל שאין לכם יותר מדי כבלים, כמו שיש בארגון, אוקיי? ותכף נדבר על זה כי זה הקושי למה. נכון. אתן יכולות מחר בבוקר להשתתף באיזשהו פרויקט מדהים כזה. עכשיו, לאותן בנות בוורשה שרוצות לעשות את הפרויקט, זה מצוין שיש אתכם. יש להן גם עובדות בחברה, עובדים בחברה. הם לא יכולים לתת להם את זה. כי להוא יש טייטל והוא עד שקידמו אותו לא מזמן עכשיו הוא לא יעשה את המשימה הזאת והוא זה וגם חסרות להם איזה שתי מיומנויות שבסוף מה הם עושות?

מדברות איתכם. אבל אני רוצה להבין רגע את ההיגיון. הרי בסופו של דבר זה אמור לקחת שיקולים חד-יכולות, דברים שפרסמנו, דברים שאנחנו כותבות, דברים שאנחנו מתעניינות, אבל יש גם את הצדדים הרגשיים, זאת אומרת בא לנו גיוון, יש לנו ילדים, נצטרך לעזוב אותם, לא נצטרך, או אם אני נכנסת לתוך העולם הארגוני, משהו שרק HR בשיחה יודעת שעכשיו חס וחלילה אימא שלו עובד חולה בסרטן, חס וחלילה. נכון. אז יש פה שיקולים שהמכונה לעולם לא תוכל ללמוד, אז דווקא HR הייתי, אם הייתי עכשיו HR הייתי, זאת אומרת הנה, את הנקודה הזאתי של להרכיב את הצוות, זה משהו שדורש אותי, האמיתית. אז קודם כל, לא, אני בעד ש-HR יהיו מעורבות בזה, AI. יכול לדעת שהאינגייג'מנט שלך ירד, יכולים לראות שבאיזשהו שבוע אני יוצא יותר נמוך, זאת אומרת יכולה למישהי לדלק איזשהו דגל אדום, שכשיש את הדגל האדום הזה, HR היא תיכנס לחדר ותגיד, מה קורה ליאור, הכל בסדר, או שבאמת קרה איזשהו משהו, או שהHR לא תיכנס לחדר, ואותו מוח גדול או גדולה חכמים מה-AI יגידו,

את ליאור עכשיו לא נערב בזה, הוא באיזשהו טרנד קצת למטה, יכול להיות שלא זה, או ההפך, יכול להיות שהיא גם תדע שאני יודע לעשות בארבע שעות ביום עבודה שלמישהו אחר לוקח 12, ולא יהיה אכפת לה שאני רק עובד ארבע שעות ביום. זאת אומרת, היא תוכל לדעת כל כך הרבה דברים שאנחנו היום לא נספיק, אנחנו נצטרך מיליון אקסלים ולעשות דברים ולנסות לחבר אותם, ו-AI, כשהיא תממש את עצמה, כי היא גם צריכה לממש את הפוטנציאל שלה, והיא עוד רחוקה מזה, יכולה להגיע למקומות האלה. זה נשמע מדהים, אוטופי. עכשיו אני חותמת, איפה עושים את זה? כל חברה תחתום על זה, אבל עובדה, כמו שדיברנו בהתחלה, שיש תחומים שלויים שיכולים להיכחד כבר ולא נכחדים, כי יש כאן אנשים שלא נותנים לזה לקרות, אז אני מניחה שגם עם העניין הזה של וואו, איפה חותמים? נשמע מושלם, יאללה, זה שדרג לייקה. אנשים ישימו לזה רגליים ולא ייתנו לזה, כי כבר היום, כמו שאתה אומר, ה-AI יכול לעשות המון המון הדברים האלה, הוא יכול לתת כלים ל-HRיות, למנכ״לים, באמת, לאפשר להם להיות רק אנושיים. זאת אומרת, אתה תישאר אנושי,

תהיה הכי אנושי שאתה יכול. תסתכל לי בעיניים, תיגע לי ביד, משהו שלא יכול לעשות, ותיתן לי להרגיש שאתה כאן ואתה מבין אותי, אבל תשתמש בה, אבל זה לא קורה עדיין, ואני מניחה שזה גם לא יקרה בשנה, אולי שנתיים. הארגונים הגדולים, התחומים הגדולים, עדיין לא ירצו... שנה, שנתיים בכל אופן זה לא יקרה. כן. זו מהפכה, אפשר להיכנס רגע למה דורשת המהפכה הזאת, זה מאוד מעניין. אז חלק טכני לא מעניין, ויש עוד חלק שהוא מעניין, כי הוא חלק אנושי. אני יכול להגיד לך חד משמעית, שברגע, לא משנה כמה מקלות ישימו וכמה ינסו לעצור את זה, אז יכול להיות שזה ייקח עוד שנתיים או עוד חמש. ברגע שזה יוכיח את עצמו מבחינת ROI, לא נעים להגיד שוב, אנחנו נעים, אנחנו בעולם קפיטליסטי, והקפיטל, גם הרבה פעמים לצערי, מניע בסוף את ההחלטות. תשאלי, לא מומחים בעתיד עולם העבודה ואנשים מעולם הלמידה והפיתוח, שזה אני, כן? אבל תשאלי בלבן של העיניים, את המנכ״לי,

המנכ״ליות, מה תעשו? אז הם יגידו, אני אשיג מישהו שיש לו את הסקילס. זה יקר, זה מאוד מאוד מסובך, יש לך חברות כמו, את יודעת, יוניליבר, או חברות עם 100,000 ו-150,000 עובדים, זה לא כזה פשוט להחליף. 30% מכוח העבודה, אבל אני רק רוצה להגיד שכשזה יעבוד, לא תהיה להם בושה. כשזה יעבוד באמת, כשהדברים האלה באמת ייתנו זה, ויכול להיות שזה יהיה לאט, לאט, לאט, לאט, לאט, לאט, ובסוף אחרוני האנשים בפייננס יסגרו את הקלסרים, ויעברו לפייר פרלס או חשבונית ירוקה או לא משנה מה, וכמו שהם עשו את זה בדיגיטל, יעשו את זה גם שם. אז יתנגדו וישימו מקלות, ובסופו של דבר זה... אבל אנחנו לא רוצים לדבר על ההיסטריה, אנחנו רוצים לדבר דווקא על ההזדמנות. כן. ואני חושבת שפה יכולה להיות ההזדמנות המדהימה, דווקא של אלה מהמרתף, מבוגרים, שתמיד פחדו שהטכנולוגיה נמצאת אצל הצעירים, וזו דווקא יכולה להיות ההזדמנות שלהם פתאום לשנות את היוצאות אחרי שהם עושים את אותו תפקיד 20 שנה. כן. אם הם יהיו מספיק מהירים כדי לעשות את האדפטציה,

הם פתאום יכולים לשנות את עצמם. נכון. השאלה אם הארגון יהיה מספיק פתוח כדי לעזור להם, לזהות מי יודע, למי יש את המוטיבציה הזאת, או לעזור לאנשים לפתח את הדרייב, את הרצון, את ההתרגשות מזה. אז עכשיו זה באמת החלק השני של אנחנו כבני אדם. אנחנו לא בנויים לסיפור הזה. יש עכשיו את הקלישאה הזאת שיש בכל הכנסים שלה, אם אני אשמע אותה עוד פעם אחת אני קופץ, אנחנו בקומה חמישית. לא יחליפו, ה-AI לא יחליף אתכם, יחליף אתכם אנשים שיודעים לעבוד עם AI. בסדר, שמענו, הבנו, עוד פעם. זה סיסמאות. 2-3. נכון. אוקיי? בסדר. אני טוען שמי שיחליף אתכם, זה לא, אנשים שיודעים לעבוד עם AI, כולם יהיו. כולם ידעו לעבוד. נכון. זה לא מסובך, אוקיי? לעבוד עם Waze זה לא מסובך. היום צריך ללמוד לעבוד עם AI, כי הוא עוד גרוע. נכון. כל הלימוד פרומפטים האלה זה כי ה-AI הגרוע. יבוא יום לא כזה רחוק, אוקיי? פעם כדי לנהוג היה צריך לדעת לקרוא מפה כדי לדעת לאן לנסוע, ואז המציאו את ווייז. נכון. ישימו איקס טוב, בסדר? אני לא דואג לזה.

חמש שנים, עשר שנים, לא משנה, אבל זה יקרה. מי כן יחליף אתכם? אלה שיצליחו להיות אדפטיביים. אלה שיצליחו להגיד, זה שאני מתעסק עשרים שנה בתחום הזה, זה לא אומר שזה הבן אדם שאני, ואני לא יכול להיות מישהו אחר. אלה שיורידו את האגו שלהם ויגידו, יש לי מה ללמוד דברים חדשים. אלה שיסכימו לעשות גם דברים אחרים. כי כמו שהסברנו בחלק הראשון, הארגונים זה מה שהם צריכים. הארגונים זה מה שהם רוצים. איך בסוף הארגונים פותרים היום את הסיפור הזה? עכשיו, הסיפור הארוך טווח הוא כבר התחיל. יש היום משהו שנקרא skill-based organizations, או skill-based hiring, או skill-based, תשלימו עם כל מיני דברים אחרים. מה זה אומר? אם פעם, איך הייתי מגייס אנשים לחברה שלי, הייתי מחפש מרקטינג מנג'ר, בוא תראה לי שיש לך 20 שנה במרקטינג מנג'מנט, שזה גם בולשיט, כי לפני 20 שנה, רוב הדברים שיש היום במרקטינג לא היו קיימים. נכון. טלוויזיה, רדיו ושלטי חוצות וברנדינג, אבל לא היה פייסבוק, גוגל, קונברשן. אה, במדיה, כאילו, כן. סטה טה טה טה טה טה. לא היו קיימים כל אלה.

אבל נגיד יש לך 20 שנה במרקטינג, וזה מה שאתה יודע לעשות, אז התקבלת לעבודה או לא התקבלת, אם אתה גם נחמד. סקיל בייס זה אומר, פחות אכפת לי איפה למדת, פחות אכפת לי מה הטייטל. יש לי, לא משנה כרגע אם זה בצורה קסומה, או שאני עושה לך מבחן מעשי, אני יודע מה הסקילס, אוקיי? לא רק מה הסקילס שיש לך, אלא גם מה הפוטנציאל, איזה דברים יש לך פוטנציאל ללמוד חדשים, אוקיי? כי נגיד שתיכן, מהקצת שאני מכיר אתכן מהפודקאסט, אם מחר היה קורה איזשהו מהפך, והייתן הולכות לישון וקמות בבוקר ומספרים לכם, אתן אחראיות על מיתוג מעסיק בחברת גוגל. גוגל. הייתן יודעות לעשות את זה? הייתן יודעות לעשות את זה למרות שאתן לא מוכרחיות במיתוג מעסיק. למה? כי זה מיתוג, ואתן מבינות בשיווק, ואתן מבינות באנשים, ואתן מבינות בעולם החדש של איך עושים היום מיתוג מעסיק, ומה זה משפיענים, וזה מהדפדוק הקצר שראיתי בשמות של הפרקים בפודקאסט. יש לכם כבר הרבה מאוד סקילס,

ויש לכם פוטנציאל מאוד גדול ללמוד סקיל חדש של מיתוג מעסיק. זה נקרא אג'סנט סקיל, אוקיי? לדעת נגיד עכשיו מיתוג מעסיק זה נקרא, הסקילס שיש שם נקראים אג'סנט, זאת אומרת הם סקילס שכנים למה שכבר יש לכם. וברגע שאנחנו מסתכלים על אנשים ככה, אז בעצם כל אחד הוא ערימה של סקילס ופוטנציאל לסקילס אחרים, והם יכולים לעשות הרבה דברים. אז פתרנו את הבעיה של העניין, פתרנו את הבעיה של ההתפתחות זה לא היה ייקח את העבודה מה זה חשוב כולנו נעבוד עם AI ואנחנו נעבור מלעבוד פה ללעבוד במשהו אחר וכולי. הבעיות שנשארו לנו, והן מאוד מאוד קשות, הן האגו, הזהות, מי אני? אני איש פרודקט, זה מי שאני וזה הזהות שלי זה מה שאני עושה 20 שנה אני נורא גאה בזה, מספר על זה בארוחות חג, אני מספר על זה אם הייתי סינגל אז אני מספר על זה בדייטינג, כאילו יש מלא משמעות לדבר הזה. ככה גדלנו גדלנו בזה שיש לך איזשהו טייטל שאתה מנסה להשיג אותו וככל שהוא יותר יוקרתי ככל שהוא יותר אתה יותר מחצין אותו ואתה יותר נאחז בו.

אפילו אם אתה כבר שונא את מה שאתה עושה אתה נאחז בו כי אתה יודע שאתה זה הזהות שלך ככה אתה מגדיר את עצמך האלטרנטיבה של זה ואני רוצה לספר לך שאם היית עובדת בחברה אני לא רוצה ללכלך על אף חברה אבל נגיד באיזה שהוא בנק, בנק שלא מקדם מוביליות בין תפקידים יש בנקים שכן מקבלים אבל היית עובדת בבנק שלא מקבל מוביליות בין תפקידים, יכול להיות ש-20 שנה היית עובדת בערך באותו מדור. אני אומר, אנחנו לא בנויים ככה. לא אנחנו, לא האקדמיות שלנו, לא איך שההורים מגדלים אותנו, לא איך שהאנשים מסביבנו, כל האקו-סיסטם לא בנוי ככה, ועדיין יש גופים שהתחילו. מכבי, קופת חולים, התקינה לפני איזה חצי שנה-שנה מערכת של סקיל בייסט. כן, אפ, כן. איקאה עובדת עם סקיל בייסט, הם עשו מיפוי של כל הסקילס של כל העובדים, ויש להם עשרות אלפי עובדים, ונכון שמי שמייעץ לי על המטבח באיקאה הוא לא זה, אבל בהדקווטרס, שזה הרבה מאוד אנשים, שם יש מוביליות מאוד מאוד גדולה בתוך החברה.

יוניליבר, חברה עצומה, יש להם היום בחור שנדמה לי שקוראים לו פטריק, פטריק הול או משהו כזה, הוא VP of Future of Work. זה כל כך הרבה עבודה לקחת ארגון שעובד כמו שהוא רגיל היום ולעשות את המעבר הזה, אבל הם כבר נוגעים בזה. אז למשל, נגיד יש ארגונים שמפחדים לעשות את כל המעבר הגדול כי זה, אז מה הם עושים כרגע? נגיד הם אומרים, חמישה עשרה אחוז מהזמן שלך, מותר לך להשקיע בפרויקטים שהם לא ספציפית בדומיין שלך, ויש כמו מרקט פלייס כזה של פרויקטים, ואתה יכול להצטרף אד הוקית לאיזשהו צוות עכשיו, לחודשיים, שלושה, ארבעה, לגעת קצת במשהו אחר, לטעום במשהו אחר. אז חבר'ה ששם עכשיו מכירים אנשים שהם אף פעם לא היו מכירים, ולך קצת יש יותר מוטיבציה ללכת לעבודה, ואתה לומד דברים חדשים שאולי אחר כך תוכל לממש אותם גם כן בתוך הדומיין שלך, זאת אומרת, זה עולם הרבה יותר נפלא, אבל הוא באמת מאוד מאוד מאוד, הדרך לשם תהיה מסובכת, ויש גם דברים טכניים לא מעניינים של איך אנחנו ממפים את הסקילים האלה.

AI פה זה באמת, זה לא הדבר, זה הכלי, אוקיי? זה כמו שאינטרנט הגיע, אז בהתחלה אינטרנט היה הדבר, אבל בעצם אינטרנט היום זה בשבילנו כמו חשמל, אנחנו לא יכולים. אז באמת מה שאתה אומר זה שהארגונים יצטרכו ללמד, והבתי ספר יצטרכו ללמד יצירתיות. זאת אומרת, אנחנו נתחיל לעשות קורסים ביצירתיות, נתחיל לעשות סדנאות והכשרות ביצירתיות, סדנות הנהלה ביצירתיות, זאת אומרת, זה כבר לא יהיה ללמוד את ה-KlyAI, אלא ללמוד איך להיות יותר יצירתי. גמישות מחשבתית, יצירתיות, חשיבה ביקורתית, אדפטיביות. זאת אומרת, זה לא רק ה-Skills שהם מלמדים את הסכיל יצירתיות, הם צריכים קודם כול לתת לי מיינדסט אחר. הם צריכים לגדול אותי על מיינדסט, הילדה שלי נגיד, נור, נור היקרה, אני כבר לא הולך לשאול אותך, מה תעשי שתהיי גדולה, שוטרת או מורה, זה, וכשהיא אומרת לי את הזה, אני אומר לה, אוקיי, מה תהיה אחר כך? ומה תהיה אחר כך? ומה תהיה אחר כך? מה בא לך להיות אחר כך?

לא שאני חושב שבא לי זה פועל טוב להורגות, אבל בעיקרו אני רוצה להכניס לה לראש את המחשבה שיכול להיות שהיא תהיה ארבעה או עשרים דברים, כי זה אומר, יחליף אותי מי שהאגו שלו יהיה יותר קטן, הוא יהיה יותר אדפטיבי. אוקיי? זה מה שאני חושבת. מדהים. אז אני חושבת שזה גם, מה יקרה עם סין? אתה מדבר על זה ואני אומרת לעצמי, וואו, מעצמה הכי גדולה בעולם פועלת בצורה הפוכה מכל מה שאנחנו מדברים עכשיו לחלוטין, והאם זה יפיל אותה? זה, לא יודעת למה המחשבה הזו עולה לי, כי היא פשוט מוטרדת מזה. לא, כי יש לך חשיבה רחבה, אבל, אבל, בגלל זה היא עולה לך, אבל כולנו, גם האירופאים, הם מאוד מאוד מאוד שמרנים בכלל, ישראלים כולם נראים שמרנים, אפילו האמריקאים נראים שמרנים ליד ישראלים, אבל האמריקאים הרבה יותר זריזים. זה תהליך שייקח, מה שמדבר עליו עכשיו לא הולך לקרות עוד שנתיים, הוא יתחיל לקרות, הוא כבר יתחיל לקרות אגב, וזו אבולוציה שתימשך, אבל באמת עולם העבודה כמו שהוא, בחלקו ימשיך, אבל החברות שימשיכו איתו, יהיה להן הרבה יותר קשה להמציא את עצמן מחדש. בסופו של דבר, אם הייתי צריך כאילו להגיד משפט אחד,

מה שקורה זה שהחברות יצטרכו להיות כמו שעצמאים הם היום, כל כמה שנים, להמציא את עצמי מחדש, להבין מה תחומי העניין, להעדכן למה שהשוק יכול לעשות. זה נושא מרתק וזה תחום מרתק, ואני מנסה רגע לשים את עצמי בנעליים של HRית, אוקיי? HRית היסטרית, אולי קצת. ואני אומרת, אוקיי, אז המשימות שלי ירדו, אני לא אצטרך יותר לחפש את העובדים בגלל שה-AI יעשה לי את זה, לחשב את השכר ואת הבונוסים, AI יעשה, לבנות את הצוותים, יהיה מי שיעשה. עכשיו יש לי זמן באמת להשקיע בהדרכות, אוקיי? יש לי זמן, התפנה לי זמן, אוקיי? בוא נראה שלא יחליפו גם אותי, אבל התפנה לי זמן. מה אני עושה בתור HRית בשביל להפוך את הארגון ליצירתי, לפלואידי, לעובדים שירצו לעבוד דווקא אצלי? במה אני משקיעה עכשיו בראייה קדימה? סיימתי, כבר הבאתי את המומחים ל-AI,

עשיתי כבר את הסדנות בייסיק, מה הלאה? קודם כל, אני חושב ש-AI לא יעשה את המהפכה הזאת לבד. גם לא AI עם מנכ״לים, מנכ״ליות, זה לא יעבוד. HR זה צלע שחייבת להיות פה. נגיד אני בעל ארגון, עולם שבו הייתי רוצה לחיות, זה עולם שבו, נגיד המחלקת ה-HR שעסוקה בגיוס, אף אחד שם לא מבזבז זמן על למיין קורות חיים. במקום זה מה שהן עושות, זה הן יושבות איתי, אוקיי? או עם מישהו אחר בארגון, מבינות לאן הארגון רוצה ללכת, ומבינות איזה טאלנט יצטרך להיות בארגון בעוד שלוש שנים. זאת אומרת, לגייס עכשיו מישהו לתפקיד שכבר הבנו לפני זה שצריך, או מישהו עם הפוטנציאל בסדר, הבנו, אני רוצה שהם ישבו איתנו בארגון כדי להבין איפה הארגון צריך להיות בעוד שנתיים, למשל. או הם יצטרכו לעזור להתמודד עם כל הסיפור הזה של האגו, זה נקרא mission based, אוקיי? או project based או mission based. מה זה אומר? במקום עכשיו שיש מחלקת כזו ומחלקת כזו ומחלקת כזו,

אנחנו אנחנו יש לנו פרויקטים או משימות, ואנחנו מצוותים אליהם, יכול להיות שזה לחודש, יכול להיות שזה לשנה, אבל אנחנו מצוותים עכשיו לאיזשהו צוות אד הוק, ואחר כך מתפזרים ומצוותים למקום אחר. זה ה-mission based. יש פה מלא שאלות פתוחות. מי הולך להיות המנהל או המנהלת שלי? הרי מנהל, ואני הכי מאמין בזה, זה הספר שלי שהוא לעכשיו, הוא לא לעוד עשר שנים, הספר שהוצאתי למנהלים זה לעכשיו. אני צריך לשמור על האנשים שלי, שיש להם מוטיבציה, שהם רוצים לבוא לעבודה, שאני אחראי לפתח אותם, אני אחראי לתת להם את הכלים ללמוד AI ואיך לעבוד איתו וכולי וכולי וכולי, אבל אם אני עכשיו באד הוק כזה, אז מי המנהלים שלי? למי בעצם אני מנבח? ואולי בו זמנית חלק מהזמן שלי אני בפרויקט כזה וחלק בפרויקט אחר, אז איך אני עושה את הפריוריטיזציה? יש פה כל כך הרבה שאלות פתוחות, זאת אומרת, ההיג'ריות לפחות 5, 10, 15 שנה, הן יכולות להיות במקום של ה-design. יש פה עיצוב ארגוני היה אפשר לקרוא לזה חוויית משתמש חדשה שהיא אחרת והיא מציבה מלא בעיות איך נראה הפלוא שלי,

איך נראה הפיתוח קריירה שלי, איך נראים הרבה דברים, איך נראים payments? למה payments זה השכר שאני מקבל וכל ה-marketing managers מקבלים בערך אותו שכר? אולי ה-payments יכולים להיות פר הפרויקטים שאני משתתף בהם, פר התוצאות העסקיות שאני מביא לחברה, לא רק בסיילס שמקבלים בונוסים על מכירות. למה HRית שגייסה מישהו מדהים בסיילס לא מגיעה לקבל בונוס על זה? כי זה נורא קשה לחבר את הנקודות. שוב, מי טוב בלחבר נקודות? AI. לגרום לאנשים להיות יותר אקספירימנטליים לגבי החברה ולגבי הקריירה שלהם ולגבי הדברים האלה. לתמוך בהם, אוקיי, תחשבו עליכם עוד פעם, אתן עצמאיות. נגיד שהייתן מתחילות את הפודקאסט ולא היה הולך, הייתן אומרות יואו עשינו אותו על הדבר הנכון, היינו צריכות לעשות אותו על משהו אחר. הייתן סופגות את זה, אומרות בסדר, ואחרי שבועיים עושות אותו על משהו אחר, בסדר. כי אתן עצמאיות. נכון. שכירים בדרך כלל לא מתנהגים ככה, אין להם את השרירים האלה של האדפטיביות.

הם צריכים לגדל שרירים חדשים, שרירים של חוסן, שרירים של ניסינו משהו ולא הולך, סבבה. כאילו, זה לא שהאגו שלי לא שווה, זה לא שאני לא שווה כלום, זה לא שיפטרו אותי, אני הולך ומנסה משהו חדש. אז אם אני נותנת לזה כותרת, אנחנו צריכים להיות שכירים כמו עצמאים. זה העולם החדש בעצם. את יודעת מה? דווקא כשאת אומרת את זה, אני חושבתי משהו אחר. יש לי שלושה ילדים, שלושתם הפרט קשב. אוקיי? בלאגן בבית. מאוד יצירתיים. הם כאילו ליובל, הבן שלי קוראים יובל, כן, אין כזה דבר יובל, זה יובל מחולה. זה בגלל שאתם מהצפון. בגלל זה יובל. יובל, יובל מחולות. למה יובל מחולות? כי הוא הולך למחולה, איפה ששמים את כל הדברים שזורקים, לוקח משם, לא יודעת מה, מישהו זרק רחפן, מישהו זרק ציוד צלילה, לוקח את זה, חוזר הביתה, עושה בלאגן, מוכר את זה בסוף בטיקטוק, אוקיי? ואני אומרת, אוקיי, היצירתיות הזאת... הוא מוכר את זה? כן. בטיקטוק? הוא לקח רחפן, מצא מישהו, אפילו לא מתקן לבד, מצא מישהו שיתקן לו את זה, ומכר ב-2,000 שקל. הילד עשה 2,000 שקל, יובל מחולות, ילד בן 10. מדהים. 11. בקיצור, אבל זה קצת הפרעת קשב.

ומה שאתה אומר, דיון תמיד אומרים שאלה עם הפרעת קשב הם הכי יצירתיים, כי המוח שלהם כל הזמן חושב, הם כל הזמן חושבים על הדבר הבא. עכשיו אני חושבת, מה זה לנהל בית עם שלושה ילדים הפרעת קשב? כל היום אמורים לי לעודד יצירתיות. אני אומרת, תפסיקו להיות יצירתיים, לכו תהיו. אבל פתאום אני אומרת, ארגון עכשיו יעודד יצירתיות, ייקח אנשים עם הפרעות קשב כי הם יותר יצירתיים, יעודד חשיבה יצירתית, איך הם לא יורות לעצמם ברגל שהן מעודדות מה שנקרא כאוס סדר? זה כאוס עם סדר שהכאוס יכול לעלות כל הזמן. אני טוען שהכאוס הזה כבר קיים. מה קורה היום? חצי מהאנשים, אני לא רוצה להגיד אחוזים, כי אני לא יודע ואני לא רוצה להמציא, הם לא אמביציוזים. הם הולכים לארגון, כי נוח להם שהם עובדים רק חצי מהיום, או שהם עושים את העבודה לאט לאט, או שהם דוחים ב-31 ליולי, הם יודעים שהפעם הבאה שהם יקדמו את המשימה הזאת זה ב-10 באוקטובר. אבל ה-AI ידע להם הם לא אמביציוזים, והוא אולי יעזור להם להיות אמביציוזים. הוא יעזור להם, ואולי הם יישארו יותר מאחורה,

ואולי אותם פחות יהיה ניידו, ולהם יהיה יותר קשה, אבל אין מה לעשות. קפיטליזם יעודד את האמביציוזים, הוא יעודד את אלה שמוכנים להוריד את האגו, הוא יעודד את אלה שמוכנים לשנות. נגיד שיש לי כמה וכמה וכמה עובדים שהם חסרי מוטיבציה, אז הם עובדים בנגיד 50% תפוקה, נעשה את זה פשוט. מה אומר לי ראש המחלקה? HR את יקרה, תסדרי לי עוד תקנים, אני חייב להשיג עוד תקנים, אני לא מספיק לעשות את העבודה שנותנים לי. עכשיו, בתכלס, יש לו כבר 10 עובדים, הם פשוט ב-50% תפוקה. אז או שה-AI ימצא איך לתת לו מוטיבציה, או שייתנו להם פרויקטים במקומות אחרים. עכשיו, ה-HR יתחוזר את הלבות, אין לי מאיפה להביא. להפך, אנחנו ב-2023, חתכו תקנים, מה אתה רוצה? אז כולם מתוסכלים. זה נכון שיהיה להם יותר כאוס, זה נכון, אבל הכאוס הזה בסופו של דבר יסתדר. אני טוען שאיך שאנחנו מתנהלים היום,

עם כל הטכנולוגיה שאחרי הטרנספורציה הדיגיטלית, עוד לפני AI, עוד לפני AI, בטח עם AI, אבל עוד לפניו. אנחנו כמו דינוזאורים. יש אין-ספור דברים שיכולים לעשות בזכות המהפכה הדיגיטלית, ואנחנו, בני אדם, מסתובבים בתוך הדבר הזה, איטיים, גדולים, עד שאנחנו זה, עד שאנחנו מגיעים לסוף היער, היער כבר נשרף. תוסיפו לזה את ה-AI, אמרתי קודם שה-AI גרוע בכל מיני דברים, אני רגע ארים לו מהחלק הלא כיפי, רוב בני האדם עושים עבודה בינונית. או כי הם לא חכמים, או כי אין להם כוח, יכול להיות שהם חכמים, אבל אין להם כוח. אז גם היה יכול לעשות עבודה בינונית ולעשות עבודה לא כזו גרועה. ב-2000, ולא זוכר, נראה לי 16 או 18 זה היה, כתבתי לוויירד מגזין מאמר שנקרא הומו אדפטוס. טענתי שהאדם החדש יהיה האדם שמצליח להבין שצריך כל הזמן to adapt. איזה ביטוי מעולה, הומו אדפטוס. היום אבל שינית את זה לאדפטיישן.

זאת אומרת, אתה, אתה בעצם, זה ככה, זה הדבר. לא, אבל ככה אתה בעצם מגדיר את עצמך, שאתה עושה סדנות הסתגלות, או אתה עובד על הסתגלות, וזה בעצם מגיע מהמשפט הזה. אבל אני מאמן אצלי, אני רוצה להיות ההומו אדפטוס. ועכשיו, אני לא אומר, יש מקומות, יש מקצועות שבהם כדאי שתעשה משהו אחד ספציפי, אבל נעזוב רגע את המנתחים. אני עושה כל מיני דברים, ובתוך הדברים האלה אני מתנשא, ואני נופל, ואני גם הייתי הרבה בסטארט-אפים, אז כביכול המוח שלי יותר גמיש ופתוח מחשבתית. אבל עדיין, אם אני נכשל במשהו, אז כואב לי, וקשה לי, ואני כאילו, האגו שלי נפגע. ואז באותו רגע אני מנסה להסתכל על זה ולהגיד, אתה לא יכול להרשות לעצמך, לא לא לכאוב, אוקיי? כואב, אני מכיל את הכאב, וזה בסדר, אנחנו לא עכשיו בפרק על פסיכולוגיה. נעזוב את זה, אבל אני מתכוון, בסדר, יכאב לך וכולי, אבל זה חוקי המשחק החדשים. מי שנתקע בדברים האלה הוא פשוט, הוא לא יכול להתקדם. ואני חושב שככה אנחנו צריכים לגדל את הילדים שלנו. נכון. ואז זה כבר לא היה, ייקחו לי את העבודה, לא ייקחו לי את העבודה.

אני הוצאת עם המון אופטימיות ש-AI הוא כלי קסום שיכול לעזור לאנשים שמרגישים היום קצת במקום אפור, לפרוח. אני אספר איזה סיפור אישי קצר, שלי לפחות עשתה את האופטימיות הנורא גדולה, הייתי בעונת חתונות עכשיו, שתי חתונות ברצף חמישי אחד ועוד חמישי. השני שלי כבר מוזמנת בתור החברה של ההורים, פדיחת. אבל פגשתי שם מעצבת פנים בת 58. ודיברתי איתה תמיד כשאני פוגשת מישהו, אני ישר חושבת איך אני יכולה לעזור לו בשיווק. אמרתי, תקשיבי, לא מעניין אותי שיווק, אני רק מפה לאוזן, אני רק אוהבת ליצור ולעצב וליצור ולעצב, ואני לא בתחרות של האינסטגרם, ואני לא בתחרות של להעלות את הדברים. זה גם שיווק, אגב, מפה לאוזן. נכון, מפה לאוזן זה גם שיווק, אבל היא כאילו אומרת, איבדתי כבר מראש את המלחמה עם כל הצעירים. ואז סיפרתי לה קצת מה אני עושה, החלטתי לספר לה קצת על AI ולהראות לה קצת עיצובים של AI, והיא אומרת, תקשיבי, יצאתי עם אופטימיות מטורפת, נרשמתי לקורס של AI, ואמרתי, הנה, עכשיו זה הזמן שלי ליישר קו עם כל הצעירים, אני הולכת עכשיו לעשות עמוד אינסטגרם ולשים בו את העיצובי AI שלי ולמכור את עצמי עכשיו לעובדים, ללקוחות, ולהגיד להם, תקשיבו, אני המעצבת בין הראשונות בארץ,

שיכולה לקחת כל דמיון שלכם ולהראות לכם אותו תוך דקה ב-AI. פגז, תפרה לעצמה. עכשיו, היא בת 58, דינוזאורית, היא לקחה את ה-AI ושמה אותו על סטרואידים. אז אני פשוט, אני אומרת, אז כמו שהיא עשתה את זה, היא להפך מדינוזאורית. אבל היא תפסה את עצמה כדינוזאורית, היא הציגה את עצמה כדינוזאורית שלא יכולה לזוז, שוויתרה על המלחמה הזאת. אנחנו פרק למנהלות ה-HR, פרק שמיועד להן לראות איך הן יכולות באמת לקחת את הכלים האלה ולהשתמש את זה להן, כאילו להן בתוך הארגון. בואו נחשוב אם יש לכם דינוזאורים בתוך הארגון, אנשים שיש להם איזה כישרון שמעולם, שהם היו תמיד ככה בצד ואף פעם לא, בואו נעזור להם לעשות את השינוי הזה, כי לעשות את ה... למצוא את ההתלהבות המחודשת הזאת. אז בטווח המאוד-קצר, כנראה מה שהן עושות זה טוב. כל הסדנאות האלה של ה-AI וכולי, זה רעיון טוב להתיידד עם זה, להבין מה זה, להבין שזה לא מפחיד, זה מצוין.

בלי קשר, צריכה להתחיל שיחה על הטווח הבינוני והארוך, של לדמיין עולם שבו ה-AI הזה כבר יודע לפתור לנו את הבעיות האלה של איך משתמשים בסקילס, לדמיין עולם שהוא סקיל בייסט, כי לשם הארגונים היותר מהירים הולכים, לא משנה, גם אם הם גדולים מאוד. והשיחה הזאת היא לא נעימה, קודם כל כי אנחנו יודעים שלפעמים המנהלים הבכירים, מנהלות הבכירות, הן בכלל לא רוצות לשתף פעולה. והיא לא נעימה כי היא מנוגדת להרבה דברים, שוב, כל הקטע של הטייטל ואגו וזהות היא מנוגדת לזה. אבל שווה להתחיל את השיחה, משתי סיבות, אחד כי לשם העולם הולך, וארגון שלא ילך לשם הוא פשוט ילך יותר לאט. אבל לא פחות, מאוד חשוב, זה הסיבה בסוף האישית של כל HR או HRית, כי לכם יהיה יותר מעניין. אתם תוכלו לעבור להיות דיזיינרס, לעבור להיות אלה שבונים את הדבר החדש הזה, זה להיות יזמים,

יזמיות, בונים את הדבר החדש הזה, לדמיין את העולם העתידי הזה, שבו AI מאפשר את כל הדברים האלה. כן, יש כאלה ששומעות כרגע את הפודקאסט ואומרות, רגע, אבל אני לא יזמית, מה אני צריכה את כל הדבר הזה? לא, זה פתאום מרחיק אותם, תן לי אקשן אייטמס, מה, לבנות תוכנית עכשיו לארבע שנים קדימה, מה כדאי לי ללמוד, שלב ראשון. אז אני אתחיל רק עם השלב הראשון. כן. השלב הראשון זה בדיוק אותו דבר שאתם תדרשו מהחבר'ה שלכם, שאתם מביאים להם את הריסקילינג והאפסקילינג ומאיים להם על הזהות ועל אייגו ועל הכל, תדרשו רגע מעצמכם. השלב הראשון זה רק לפתוח את הראש. יש פודקאסטים כמו שלכן יש אינטרנט אפשר גם לשאול את chat gpt הוא לא עונה תשובות טובות. שאלתי אותו אתמול הוא היה די חלש אבל להבין מה קורה היום בחוץ בארגונים המתקדמים זה מרתק וזה גם פותר הרבה בעיות וגם פותח כל כך הרבה דיונים מעניינים. והדבר האחרון זה יש הרבה ארגונים שבהם החטיבת ה-HR היא לא חזקה.

וזה עניין היסטורי וזה התחיל להשתנות בקורונה. בשלוש שנים האחרונות חטיבות HR קיבלו הרבה הרבה יותר כוח. כי פתאום היה כולם נשארים בבית כולם חוזרים לעבודה רק יומיים בשבוע רק זה טה טה טה טה טה מלא שינויים אוקראינה פתאום אין הובלות כאילו הכל קרה בבת אחת. וכבר לא היה המנהלים כבר לא ידעו ימין ושמאל ופתאום כולם נזכרו אה יש לנו HR'ים שיכולים לעזור לנו בכל הדבר הזה הם יכולים להיות הדבק. הערך של ה-HR'ים עלה בשלוש שנים האחרונות ולהצליח לדעת איך מוכיחים למנהלים הבכירים, למנהלות הבכירות, את הערך של החטיבה הזאת כי היא באמת באמת באמת באמת זה יכול ליפול ולקום עליה. איפה מוצאים אותך? איפה עוקבים אחריך? איפה פוגשים אותך על האישריות היקרות שמקשיבות לפרק הזה? יש את פופקורן הפודקאסט, אפשר לכתוב ליאור פרנקל באינטרנט. יש אתר, יש ניוזלטר, יש ספרים, כאילו בפייסבוק, בלינקדאין. תודה רבה. היה מרתק. תודה רבה.

ממש. תודה רבה על ההאזנה ל-Panormal. כדי לא לפספס פרקים חדשים, תנו לנו פולו באפליקציית הפודקאסטים, וכמובן, דברו איתנו בעמוד האינסטגרם, Panormal Podcast. יש לנו גם הרצאה על חדשנות וקריאיטיב לחברות וארגונים שרוצים להישאר עם היד על הדופק. הפרק הוקלט ב-Google for Startups Campus, הבית של גוגל לסטארט-אפים. הקמפוס נותן לסטארט-אפים הזדמנות לקבל גישה למוצרי גוגל, חיבורים לתעשייה וידע נוסף לתוכניות ואירועים לסטארט-אפים. ה-Creator Studio הוא אולפן וידאו ואודיו המקצועי שזמין לסטארט-אפים בחינם.

חתול צהוב ופרוותי מביט בעיניים גדולות, בסוף התמלול

עוד פרקים

  1. 328
  2. 327
  3. 326

    מה קורה במוח שלך?

    10 ינו׳ 2024 · 88 דק׳

כל הפרקים ←

זנב מסולסל של חתול צהוב מציץ מאחורי הנגן
00:00להמשיך באפליקציה ←