קורסים
הספרים
לארגונים
פודקאסטבלוג
מיוחדים
English
פרק 332·20 בפברואר 2024·82 דק׳

לפתח קריירה מצליחה כאנדרדוג | איך עובדים עם יפנים, הודים, אוזבקים?! | עולה מאיראן, גיי, מהפריפריה, שהגיע רחוק בסולם הישראלי | פופקורן 332

פופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל

חתול צהוב ופרוותי מציץ מעל הנגן בעיניים גדולות
00:0001:22:25

להאזנה גם ב:באפליקציה שלנו (חינם)YouTubeSpotifyApple

שוקי איתן נולד באיראן, עלה לישראל בגיל 8 והתחנך באשקלון, שירת שמונה שנים ב-8200, יש לו MBA מאוניברסיטת תל אביב, והוא מנהל חטיבה עסקית בקלטורה. דיברנו על איך עושים עסקים עם לקוחות מיפן, הודו ומרכז אסיה, ועל עצות לבניית קריירה כשלא מתחילים ממקום חזק.

בפרק הזה

  • שוקי מספר שביפן, הודו ומרכז אסיה כללי המשחק שונים: ביפן שומרים על כבוד ועל תכנון קפדני, בהודו קשה לספקים ולשותפים להגיד לא, ובמרכז אסיה בונים אמון אישי לאורך שנים
  • כדי להתמודד עם קושי לשמוע לא בהודו, הוא מכניס קנסות לחוזה, ומעלה את השיחה בעדינות לדרג בכיר יותר כדי שהצד השני לא ייעלב
  • לדבריו הדבר החשוב בכל תרבות הוא לכבד את המקומיים: את מה שפוגע בהם ואת מה ששמח אותם, ולהיעזר באיש מקומי שמתרגם גם את הטון
  • בעצות לקריירה הוא ממליץ על גישת מתחיל, ניתוח SWOT עצמי, פגישות עם אנשים בתעשיות שונות וביקוש לכל אחד שיחבר אותך לבא בתור
  • הוא ממליץ לחפש עבודה במקום לחכות שהעבודה תמצא אותך, להגדיר מראש מהי הצלחה, להבין על מה מודדים את הבוס, להחמיא ממקום אמיתי ולישון טוב

על הפרק

איך מתמודדים עם לקוחות מתרבויות שונות משלנו? ואיך עושים איתם ביזנס? איך מתגברים על פערים חברתיים ובונים קריירה מצליחה?

סיפורים על אנדרדוגים תמיד נותנים לי השראה - והסיפור של שוקי איתן הוא ממש כזה.

שוקי איתן היה עולה חדש מאיראן, גיי, וגדל בפריפריה - לא נתוני הפתיחה הכי תומכים בטיפוס קליל אל עבר קריירה מצליחה.
על פניו, המרחק מאיפה שהיה בגיל 8 ,כעולה חדש, לאיפה שהוא נמצא בו היום הוא עצום. אבל שוקי צימצם כל פער חברתי אפשרי, והגיע גבוה מאד בסולם הקריירה הישראלי.

שוקי שירת 8 שנים ב8200, יש לו MBA מאונ׳ ת״א ומאז בהייטק בתפקידי מוצר, account management וsales‏. היום הוא מנהל חטיבה עסקית בקלטורה - ארגון פלורליסטי, ששם לו למטרה לשלב נשים וחרדים באחוזים גבוהים.

זה פרק על מפגש תרבויות - בתוך הארגון, בביזנס ובקריירה - ואיך לומדים להכיל אותן, ולגשר בניהן.

****

צרו קשר עם נופשונית, נותני החסות שלנו, אם אתם מהארגונים שאשכרה רואים את העובדים שלהם. תתחשבו בהם ותשיגו להם תווי שי שאפשר לממש גם בקניות בסופר או בפארם

****

ציטוטים מהפרק

בכל תרבות שלא תהיה, הדבר הכי חשוב זה לכבד את המקומיים, את התרבות שלהם

האורח.ת ·

שלא העבודה תחפש אותך, אלא שאתה תחפש את העבודה.

האורח.ת ·

צריך לעשות מה שנכון לארגון, כי בסוף כולנו נמדדים לפי הצלחת הארגון.

האורח.ת ·

שאלות ותשובות מהפרק

איך עושים עסקים עם לקוחות בהודו, לפי שוקי איתן?
שוקי איתן מספר בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, שבהודו הוא פוגש אנשים יצירתיים ונלהבים, אבל שקשה להם להגיד לא ולהודות שלא יעמדו בלוח זמנים. הוא מציע להכניס בחוזה מנגנוני הגנה וקנסות סבירים, ולעלות בעדינות לדרג בכיר יותר, כדי לקיים שיחה פתוחה בלי להעליב את הצד השני.
איך בונים אמון עסקי במרכז אסיה?
לדברי שוקי איתן, במרכז אסיה בונים קשר אישי עם בן אדם ספציפי, וזה יכול לקחת כמה שנים. הוא מספר שמנהלים מקומיים נשארים עם הלקוח גם כשהם עוברים בין חברות, ושהמשא ומתן שם פחות מובנה: אפשר לסגור נושא, לעבור לאחר ולחזור לפתוח את הראשון.
מה ההבדל בין ישראל ליפן בעסקים?
שוקי איתן מזכיר מחקר, שלדבריו הוא של מקינזי, שבו ישראל ויפן הן התרבויות הרחוקות ביותר זו מזו בציר ההבעה והעימות. לדבריו ישראלים פתוחים ותכליתיים ואילו היפנים מתוכננים ומאופקים, ולכן הוא ממליץ להתכונן, להיעזר בגורם מקומי ולתרגם גם את הטון, לא רק את המילים.
מה שוקי איתן מייעץ למי שמתחיל קריירה כאנדרדוג?
שוקי איתן ממליץ לטפח גישת מתחיל, לעשות ניתוח SWOT עצמי ולהיפגש עם אנשים בתעשיות ותפקידים שונים, כשבסוף כל פגישה מבקשים להכיר את הבא בתור. לדבריו כדאי לבדוק שוק, חברה וצוות ולפנות ישירות, וגם להיות מי שאתה, כולל המבטא: ההתאמצות יתר על המידה עלולה להרתיע.
מה שוקי מחפש בעובד צעיר שהוא מגייס?
שוקי איתן מספר שבחר ג'וניור שזו עבודתו הראשונה, ולדבריו הוא מביא תוצאות מצוינות. מה שחשוב לו יותר מקורות חיים הוא שלמועמד יהיו 'עיניים מנצנצות', דרייב ופאשן, ושיהיה ברור איך הוא חושב.
אילו עצות נוספות הוא נותן לעבודה בתוך ארגון?
לדברי שוקי איתן, כדאי לשאול בכל משימה מהי ההגדרה של הצלחה, להבין על מה מודדים את הבוס, לקפוץ על הזדמנויות גם אם לא תמיד תיבחר, להחמיא לאחרים ממקום אמיתי ולישון טוב. הוא מוסיף שכשמישהו נדחה, הסיבה בדרך כלל קשורה למה שהארגון צריך באותו זמן, ולא באופן אישי.

מי ומה הוזכרו בפרק

אנשים
רוני קותיאל
חברות וארגונים
קלטורה · AWS · מקינזי · נטפליקס · דיסני
התמלול המלאתמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות

מכירים את זה שקיבלתם gift card מהארגון שלכם? כרטיס זוגי למסעדת שף ולמימוש בחנויות יוקרה. אבל בדיוק נולדה לכם ילדה? נו, מה, אתם באים לדרוך לי על הפצעים? איפה עכשיו אני מוצא ערב פנוי? מה קורה איתכם? מה אני מרגיש כשנותנים לי דבר כזה, שבמשאבי אנוש או במחלקת רווחה פשוט לא חשבו עליי? מבאס. תהיו בני אדם, תביאו לי תו מתנה של 30 חבילות חיתולים במשטחי ההחתלה. עזבו, תביאו לי 400 שח לקנות בסופר אוכל שאפשר לחמם במיקרו. זו הסיבה שאני ממש מתחבר לנותני החסות של הפרק שלנו, חברת נופשנית. הם המובילים בתחום ה gift cards לעובדים. נו, הכרטיסי מתנה האלה שמקבלים לקראת החגים, מכירים? בטח מכירים רק מה? יש להם שני דברים שמייחדים אותם, ובזכותם העובדים שלכם יכולים להרגיש שאתם באמת רואים אותם. תראו, מאז תחילת המלחמה פגשתי עשרות ארגונים פיזור עובדים סופר וורקב. יש עובדים מהבית, יש כאלה במשרד, יש במפעל, עובדות במילואים, כאלה שמפונים מהבתים, ואם אנחנו רוצים עכשיו לתת לעובדים שלנו תווי שי, לנופשנית יש פיצ'ר שמאפשר לכם לרקוד על כל החתונות. אתם מזמינים חלק כרטיסים פיזיים וחלק דיגיטליים. ככה אתם יכולים לתת לחלק תו אישי ביד כרטיס בהטפה עם ברכה, וגם למי שנמצא רחוק אתם יכולים לשלוח את זה דיגיטלית למייל או לנייד.

אבל זה לא הדבר הכי מרשים. הכי מרשים זה שיש להם כרטיסי הכל כלול. זה אומר כרטיס שאי אפשר לממש רק במסעדה או באטרקציה, אלא עם אותו כרטיס אני יכול לקנות גם בסופר, גם ללכת לשופינג, גם ללכת למסעדה, ואם זה מה שאני צריך אז אני אשתמש בזה לקנות חיתולים בסופר פארם. יש לכם 300 עובדים בחברה או 3000 ברור שיש להם צרכים מאוד מאוד שונים ועכשיו עם נופשנית כולם יכולים להיות מרוצים לא רק חצי מהם. כרטיס אחד וכל אחד עושה מה שהוא צריך. אז אם אתם סוג הארגון שמסתכל על העובדים שלו בצורה פרסונלית ומבין שלכל אחד יש צרכים שונים חלקם יעדיפו מסעדת שף, חלקם קניות בוויקטורים וחלקם בסופר פארם לנופשנית יש את הפתרון. אני מתחבר אליהם גם כי בתחילת המלחמה הם יצרו שיתוף פעולה עם מסעדת ליב בהרצליה והם תרמו יותר מאלף מנות חמות לחיילים. ובנוסף לתרומה הכספית העובדים שלהם התנדבו ולקחו חלק באריזת המנות שם. אז אם אתם רוצים לשמוע עוד פרטים יש לינק בתיאור הפרק מוזמנים לכתוב להם והם יחזרו אליכם במהרה. ועכשיו לפרק שלנו. היי ברוכים הבאים לעוד פרק עם פופקורן כאן ליאור פרנקל. אנחנו קודם כל רוצים להתפלל ולקוות שהחטופים והנעדרים והחיילים והחיילות שלנו והמילואימניקים ומילואימניקיות

יחזרו הביתה בשלום ובקרוב שנסיים את האירוע הזה בצורה הראויה. ויש לנו היום פרק מאוד מאוד מיוחד. אנחנו נדבר היום על שני נושאים מרתקים. הראשון הוא איך אנחנו מתמודדים עם לקוחות או קולגות מתרבויות שאנחנו הרבה פחות מכירים בישראל, כמו יפן או הודו או מרכז אסיה, קזחסטן, ויוצאים מזה בשלום. והחלק השני שהתערבב עם זה הוא איך בונים קריירה כשאתם לא מגיעים דווקא ממקום בטוח וחזק, אלא כשאתם מתחילים יותר כאנדרדוקס. אנשים שלאו דווקא מגיעים מהבית עם ביטחון או עם תחושה יציבה שיש להם לאן ליפול, ועדיין רוצים להקים לעצמם קריירה חזקה בישראל. ולשם כך הבאנו חבר ותיק שלי, שוקי איתן. הוא נולד באיראן, עלה לארץ בגיל שמונה, לאשקלון, הוא גיי ואבא בהורות משותפת. הוא שירת שמונה שנים ב-8200, ומאז בהייטק בתפקידי מוצר, אקאונט מנג'מנט, עכשיו הוא מנהל חטיבה עסקית, ג'נרל מנג'ר בקלטורה.

יצאנו לגור בקופנהגן, באמסטרדם, בטוקיו, וכמובן גם בתל אביב ובישראל, יש לו MBA מאוניברסיטת תל אביב. אנחנו נשמע ממנו על הרפתקאות של עולה חדש, מזרחי, גיי מהפריפריה, שהגיע גבוה מאוד ורחוק מאוד בסולם הקריירה הישראלי, ונרצה לשמוע ממנו גם על ההרפתקאות שלו בעולם, וגם על הרפתקאות הקריירה שלו. אז ניתן למוזיקה את המקום שלה, ונתחיל בעוד שנייה. יפן היא ארץ מאוד מיוחדת, ובין השאר היא מאופיינת בזה שיש פעילות גיאותרמית ווולקנית מאוד עשירה, כולם יודעים את זה, ולכן כמעט בכל מקום יש הרבה אונסנים. מעיינות חמים טבעיים, או אוטמבורו, אוטמבורוז, שזה בעצם מעיינות חמים שנמצאים בחוץ, באאוטדור. ואחת הפעמים,

כדי לעשות בונדינג, הלקוח שלנו ביפן, סדר גודל של שבעה אנשים, וגם הסיסטם אינטגרטור, לקחו אותי, רק אותי בתור הישראלי היחיד, השאר נשארו לעבוד, לאונסן. היה מאוד נחמד. מעיין חם כזה. מעיין חם, טבעי, במרחק של איזה שעתיים נסיעה מטוקיו, מקום מאוד מאוד יפה. אני קצת, I was caught off guard, לא באתי מוכן ב-100%, אני באתי, שמתי את הבגד ים שלי, בידיעה שאתה נכנס לאונסן עם הבגד ים שלך, ואני רואה, רצים לכיווני שבעה יפנים ערומים מהצד של הלקוח והסיסטם אינטגרטור, עם מיטלטליהם, שלא לומר עם מדלדליהם, ערומים, בחוץ, ערומים כביום היוולדם. ואחד מהם צועק לי, שוקי סאן, מיזי גיווארי מה סן. ואני שואל את הבחור שלנו ביפן, קנזקי סאן, what does it mean, מה הולך ליפול עליי עכשיו? אז הוא אומר לי, שוקי סאן, take off your swimming suit. ואני לא רציתי, אתה יודע, אחד הכלים הראשונים ביפן זה שאתה לא יכול להביך את הקולגה שלך, את הלקוח שלך,

וישר בצעד מאוד אינסטרטיבי, כל הכבוד. הורדתי את הבגד ים, ממש לא ייחסתי לזה חשיבות, זה מאוד קשה, כן? ונכנסתי איתם לאונסן, הלכנו קדימה, אחורה, הסתובבנו באונסן ערומים. היה כיף, היינו שם איזה 3-4 שעות, וחזרנו לעבוד והכל היה כרגיל. וואו, וואו, כאילו, ואתה יודע, בדרך כלל מספרים בסיפורים היפנים, אוקיי, הם לקחו אותנו לשתות, שתינו וויסקי, שתינו זה במסעדה. גם זה יגיע. אבל זה, בסדר, אבל זה כאילו בערב, ושיכורים, וצריכים לסגור עסקה, אז אפשר לדמיין דבר כזה, אבל באמצע היום להיות ערום עם הלקוח שלך, וואו. מיוחד. וואו, וואו, וואו, וואו. טוב, שוקי, לפני שנדבר על קזחסטן, עשית עסקים בקזחסטן. קזחסטן. מטורף. ובהודו, ונלמד שם על כל מיני סיפורים. עלית מאיראן בגיל 8, אתה יודע, בימינו איראן זה מאוד תופס את הסקרנות של אנשים. מה,

ספר בשתי מילים למי שלא יודע, מה קורה שם כרגע עם הקהילה היהודית? עוד יש, אין, זה, מה, ומה היה כשהיית בן 8? למה החלטתם לעלות לארץ? כן. אז ההורים החליטו להעלות אותנו, אותי ואת אחותי, מאהבת ציון. ממש פעולים מאהבת ציון. מכרו את כל מה שהיה להם. שיחדו את לשכת ההגירה כדי שייתנו לנו לצאת מאיראן. סיפור אמנם קצת פחות דרמטי מלא בלי בתי. יצאנו לאוסטריה, היינו שם סדר גודל של חודש, ודרך הסוכנות היהודית עלינו לארץ. אני ממש זוכר את האימג' הראשון של נחתנו, אבא יורד עם שתי מזוודות, באנו לארץ עם שתי מזוודות, אומר, תנשק את האדמה הקדושה הזאת. וזה מה שעשיתי, באמת מאהבת ציון. כרגע באיראן יש סדר גודל של, אם אני זוכר נכון, 15,000 יהודים, קצת פחות מזה. בעבר קהילה יהודית מאוד מאוד ענפה, 350,000, 400,000 יהודים לפני המהפכה ב-79', ורובם התפזרו ללונדון, פריס, לוס אנג'לס,

ניו יורק וחולון. רוב הקהילה היהודית באמת האיראנית בארץ יושבת בחולון. אני מאוד רוצה לחזור לשם, אני מאוד אופטימי שגם בימי חיי אני אוכל לחזור לעשות טיול שורשים. לאיראן. כן, כן. תגיד, ה-15,000 שחיים שם, איך הם חיים שם? הם לא מתים מפחד? אז אני חושב שהשנאה שם היא לא כלפי היהודים, אלא כלפי ישראל והציונות. אנחנו חיינו יחסית טוב, אמנם גרנו בשכונה יהודית, ואני למדתי בבית ספר יהודי וכולי, אני לא זוכר, וגם ההורים שלי לא זוכרים את הקריאות החריגות שהיו. אז השנאה שלהם מתועלת לכיוונים של ישראל והציונות, ולא כלפי... ההורים שלך עבדו באיראן? עבדו, עבדו, בעבודות מאוד מאוד רציניות. אז הם... והפסיקו אותם כדי לעלות לישראל? כן, והתחילו... והיו עולים חדשים פה, אז זה באמת פרום סקרץ'. כן, הם באמת דור אפס. עד היום, אתה יודע, הם באמת דור אפס, אני הדור הראשון.

בבית אנחנו מדברים, הם מדברים גם פרסית וגם עברית, אני עונה להם בעברית. זה ממש מצחיק, הבן שלי, יואבי, עכשיו החליט, לפני שנה שהוא מתחיל ללמוד פרסית, אז הוא מדבר איתם קצת פרסית. כמה הוא? 11, הוא יושב עם המחברת שלו, לוקח נוטס ומדבר איתם פרסית. מה זה, מתוק. וואו. מתוק אמיתי. כמוני, מסתובב עם האטלס כל הזמן ביד. אז אתה יודע לדבר פרסית שוטף אם אתה רוצה? כן. אוקיי, אוקיי, אוקיי. טוב, אז עליתם לאשקלון, ואני מניח שאתה יודע, הסיפורים כאילו לפגוש פתאום באשקלון, זה כמו הסיפורים שלך בשבילנו לשמוע עכשיו על יפן. לפגוש אשקלונים. לא, אשקלונים, אלא ישראלים. כן, למרות שזה הרבה יותר mainstream, אבל התרבות היא קצת שונה. אני התאקלמתי מאוד מאוד מהר, אני זוכר שתוך כבר ימים דיברתי עברית, אבל זה קצת שונה. ההורים שלי, אתה יודע, בפרסית יש את הדבר הזה שכשאתה פוגש מישהו, אתם מברכים אחד את השני במשך שלוש דקות.

אתה יודע, אני אפילו שומע את אימא שלי לפעמים כשאני בבית, מדבר איתי עם איזה רחוק משפחה, כשמתחילים לדבר, שלוש דקות ברכות. וואי. כמה אתם יכולים לברך אחד את השני? הבנו, תמשיכו הלאה. ובארץ, אתה יודע, תכלס הישראלי, שמאוד מאפיין אותנו, אתה ישר ניגש לעניין, אז קצת יותר קשה להם. מה זה העניין הזה של השלוש דקות ברכות? כאילו, מה זה מייצג? כמה שאתה מדהים, וטוב לראות אותך, והעיניים שלך בוהקות, וזה, והאור שלך. איפה זה בא? זה... האיראנים, התרבות הזאת, היא תרבות נורא נורא עדינה, ומכילה, ומכבדת, ולא אני, אלא אנחנו. זה נורא מגניב. זה נורא מגניב. מדינה מאוד מגניבה תרבות ענפה, מדהימה, היסטורית. אתה חושב שזה יכול לחזור אם השלטון שם יתחלף בחזרה? אני בטוח. אני בטוח. Nature will do its course בסופו של דבר. אתה יודע, יש גם עכשיו את כל תנועת נשים חיים חופש. האיראנית, שהיא תופסת תאוצה בשנים האחרונות, ואתה רואה אנשים ונשים באיראן מסתובבות בלי רעלות.

בצורה הפגנתית, אתה רואה קריאות בעד ישראל ברחובות ובעד ארצות הברית. אני עוקב בכמה קבוצות אינסטגרם אחרי זה. אז אני בטוח שבסופו של דבר, הדבר הזה לא יחזיק מעמד הרבה זמן. הדור הצעיר, שהוא בטח חשוף, בוודאות חשוף, בוודאי חשוף לאינטרנט ולאינסטגרם ולטיקטוק, הוא רואה מה קורה בעולם. ייקח זמן, הטבע היא הסט שלו. הלוואי, הלוואי. אוקיי, אז אני רגע, אני לא רוצה לעשות פה הלם חייך, אבל אני קופץ שנייה רגע לקלטורה, איפה שאתה עובד כרגע, כי אני מניח שרוב הסיפורים שלך במקומות מיוחדים בעולם קרו כשהיית שם. אז רק ספר בשנייה מה אתה עושה שם. נכון. אז באופן כללי להגיד במילה על קלטורה, שהמישן סטייטמנט שלנו זה empowering any video experience. אנחנו בעצם עובדים עם תעשיות שונות, עם מגזרים שונים שוידאו הוא מרכז העבודה שלהם, בין אם זה Enterprises, שבהם ה-CEO רוצה לעשות איזשהו טאון הול,

או חברה שרוצה לעשות event וירטואלי ל-500 אלף מהפרטנרים שלה, כמו AWS, שהוא אחד הלקוחות הגדולים שלנו, או ב-Education, שבו מרצה רוצה לעלות ולשדר לסטודנט בשבילו רימורטלי, והביזנס יוניט שאני נמצא בו הוא הביזנס יוניט של המדיה אינטלקום, שבו אנחנו עובדים עם 100 שדרני טלוויזיה ו-Streaming providers מסביב לעולם. שוק מאוד מאוד מעניין שנמצא תחת transformation מרכזי ומאוד גדול, ואנחנו בעצם מובילים את ה-transformation הזה משירותים מאוד ישנים ומאוד ארכאיים ומאוד on-premium, למשהו שהוא SaaS-oriented ו-cloud והרבה יותר אג'ילי, כי השוק הזה משתנה, כשאתה צריך להתחרות עם הנטפליקסים של העולם, אתה צריך לתת גם שירותים הרבה יותר מתקדמים. החברה עובדת עם 25% מה-Fortune 100 companies בארצות הברית, 7 מיליון, 8, IV-Leaks, universities בארצות הברית. דברים עושים מאוד מאוד יפים וגם תורמים לעולם.

ושאתה שם General Manager של חטיבה עסקית, מה זה אומר? זאת אומרת, מה אתה מגיע לעשות ביפן? לקחת איזושהי Enterprise שם שמשתמש היום בשירותי וידאו יותר ישנים ולשכנע אותו לעבור לחברה שלך? כן, אז זה היה באמת בימי ה-Sales שלי, שבאמת עשיתי דברים בעצמי ועבדתי. היום גם אני עושה דברים בעצמי, אני מאוד אוהב להיות הנזון. אז כן, בעצם המטרה שלנו הייתה לקחת חברות שנמצאות לפני הטרנספורמיישן, משתמשות בשירותים מאוד ישנים, און פרימיים, עם שדרוגים, פעם בתשעה חודשים כאלה. אתה יודע, מי רוצה שירות טלוויזיה כזה או שירות סטרימינג כזה? ולעשות להם את ה-TV טרנספורמיישן, להעביר אותם לשירות הרבה יותר מתקדם, user interface הרבה יותר מודרני, שיושב ב-Cloud, שאתה יכול לעשות שדרוגים אחת לכמה שבועות, או אפילו אחת לכמה ימים, להביא ליוזרים דברים חדשים כמעט על בסיס שבועי או חודשי, וזה השינויים שאנחנו עושים.

יש המון המון לקוחות בעולם שרוצים לעשות את השינוי הזה, ובעיקר בגלל שהם יודעים שכש... כמו שאמרנו, כשהם מתחרים עם ה-International giants, הם חייבים לתת שירות הרבה יותר טוב. קלטורה זה חברה שנולדה בישראל. קלטורה היא חברה שנולדה בישראל. כי זה מדהים, כי אתה מדבר, וכאילו אפשר לדמיין שזה חברה, חברת וידאו גלובלית, זאת אומרת, היום היא כבר גלובלית, אבל היא נולדה בישראל, ובסוף משהו הייטק שנולד בישראל ומגיע כל כך רחוק ולכל כך הרבה מקומות בעולם, ובגלל זה אני רוצה תכף שנדבר גם על סתם, על קזחסטן כדוגמה או על הודו. כי מעניין אותי אם כשאתה מגיע לאיזשהו לקוח שם, הוא יודע בכלל שזה הייטק ישראלי, או שלא מעניין אותו. אז מילה אחת באמת על קלטורה, חברה שנולדה בישראל, אם אני זוכר נכון, השנה חוגגים חי שנים, 18 שנים, נולדה מיד אחרי מלחמת לבנון השנייה, ארבעה פאונדרים ישראלים, ובראשם רוני קותיאל, שהוא גם מנכ״ל החברה, צ'רמן של הבורד עד עצם הימים האלה, בן אדם מאוד מאוד מיוחד, אתה לא צריך יותר מדקה איתו כדי להבין כמה שהוא מיוחד.

ואנחנו היום חברה שהיא נסחרת בנאסדק, ואתה הולך לכל מקום, קודם כל זו גאווה מאוד גדולה, כי אולי לא יוצא לאנשים לדבר על זה, אבל עצם זה שאתה בא ליפן, לקזחסטן, לארצות הברית, אפילו לצרפת או לדרום אפריקה, כחברה שהיא אמנם חברה נסחרת בארצות הברית, אבל הקור של ה-R&D שלה יושב בארץ, ומרכז העשייה שלה יושב בארץ, וה-innovation שלה יושב בארץ, וה-R&D יושב בארץ, והפרודקט יושב בארץ, אז זה מאוד מרתק אנשים. זה מאוד מרתק אנשים. כמעט לא היה מקרה אחד שבו הגענו, אני הגעתי ללקוח או לפרוספקט בפעם הראשונה, והוא לא ישב ודיבר דקות על גבי דקות, על ישראל, ומה זה אומר ההייטק הישראלי, והשם של ההייטק הישראלי שיצא למרחקים, וכמה שאנחנו שונים, וכמה שאנחנו innovative, וכמה שאנחנו cutting edge, וכמה שאנחנו מובילים את כולם, וכמה שסטטיסטית יש לנו אוניברסיטאות שמוציאות כל כך הרבה entrepreneurs,

באמת גאווה מאוד מאוד גדולה. וספציפית אני אגיד רק במילה על קלטורה, שה-DNA של החברה הוא ארגון מאוד מאוד פלורליסטי, והוא מאוד שוויוני, והוא מקדם DEI, וזה בא לידי ביטוי בהרבה מאוד דברים. קודם כל, בנשים, יש המון המון יוזמות שקשורות לנשים שוות, של תוכנית מנהיגות לנערות בישראל, ו-she codes, ו-Women in Tech, ו-Women on Stage, שאנחנו מובילים. החברה שמה לה ליד לפני כמה שנים, שיהיו 50% נשים, והיום אנחנו מגרדים את זה, אנחנו כמעט 45% נשים בטק ישראלי, שזה באמת הישג מאוד מרשים. גאווה, אני, זה משהו שאתה יודע, לי יש goosebumps כשאני מדבר על זה, כולם שווים, כל ההורים הם שווים. החברה לוקחת חלק במדד LGBTech, שמאפיין בעצם חברות ישראליות ואת התרומה שלהן לקהילה הגאה. תא גאה מאוד פעיל. חודש הגאווה בקלטורה, באמת, עיריית תל אביב באה ולוקחת נוטס על מה אנחנו עושים בחודש הגאווה.

בסוף חודש הגאווה, ליואר, אני בסשן האחרון, אני עליתי ואמרתי, חבר'ה, זה גם בסדר להיות סטרייט. מרוב שהחברה, זה המאפיין שלה, הסמל שלנו, אנחנו החברה היחידה שלא צריכה לשנות אותו בחודש הגאווה, כי הסמל שלנו הוא ששת, הוא צבעי הגאווה. וגם חרדים, אנחנו יושבים בבני ברק, מהלך שהמנכ״ל שלנו הוביל לפני שנתיים, לעבור לבני ברק ולשבת קרוב לחרדים, יש לנו אג'נדה מאוד חזקה של אירוע חרדי, מעסיק עם עשרות עובדים מקמא-טק בשיתוף פעולה של קמא-טק, וכל הארגון בנוי על מוביליות בתוך הארגון, יש הרבה מאוד אנשים שהתקדמו בארגון, עשו הרבה מאוד תפקידים, וזה מאוד יפה לראות את זה. מדהים. אוקיי, אז עכשיו אני רוצה לשמוע, אתה יודע מה, לפני קזחסטן, אני רוצה לשמוע על הודו. למה? כי הזכרת הייטק ישראלי ואוניברסיטאות וזה, קודם כול, לא כולם יודעים, אבל הודו עקפה את סין. כן. הודו עקפה את סין במספר, בגודל האוכלוסייה. הודו מכניסה,

השנה היא תכניס למעמד הביניים שלה יותר אנשים ממה שבסין. כן. בהודו יש כמות אוניברסיטאות מטורפת. מספר האנשים הבוגרים שם שמסיימים את התארים המתקדמים, הגדול ביותר בעולם, את הדוקטורט, את ה-PhD's. הודו היא בעצם עכשיו הולכת להיות, היא נקרא לזה המועמדת להיות המעצמה הבאה. אני לא מדבר על עוד לא כוחות עם ארצות הברית, אבל היא מועמדת, נראה מה יקרה. הרבה שנים מדברים על זה, אבל זה מתחיל להיות יותר ויותר ויותר ויותר. ולמה אני אומר? עכשיו אתה, זה בסדר, נגיד אתה, בסדר, תלך לקזחסטן, נשמע לי לא כוחות מול ישראל מבחינת הייטק. אז אתה הולך להודו, ההודים הם כבר לא פראיירים כל כך. אז עכשיו אתה בא להודו, ואני רוצה לשמוע איזה סיפור שאתה בא ללקוח מהודו, ולמה בכלל הוא מוכן לדבר איתך, הישראלי? זה, ולהוסיף עוד משהו, שמספר ה-CEO זה האמריקאי היום,

והשני אחרי האמריקאים שנולדו בארצות הברית זה הודים. נכון. וזה הישג באמת מאוד מרשים. גוגל ומייקרוסופט, לגמרי. רק באמזון אנחנו עוד מחכים. הודו היא מדינה כל כך מיוחדת. כל כך מיוחדת. אני כל כך אוהב את הודו, ויש באמת איזושהי דיכוטומיה של או שאתה אוהב את הודו או שאתה לא אוהב את הודו. רוב האנשים, אני חושב, שהיו שם, אוהבים את הודו. לי היה גם את המזל to be a הייקר או backtracker in הודו לפני 15 שנה. מדינה מאוד מיוחדת, וגם סצנת ההייטק שם היא מאוד מיוחדת. אנשים שם, אני רואה את זה גם אצל הלקוחות שלנו, מאוד יצירתיים, מאוד ahead of the curve. יש הרבה מאוד דברים שבתעשייה הזאת, בתעשיית הסטרימינג, שאני חלק ממנה, והמידיה ואינטלקום, שהודו היא הראשונה לעשות אותם. לפני שזה מגיע אפילו לארה״ב או למערב אירופה, וזה נורא כיף לראות את זה. כל מה שקשור ל-AI בחוויית הווידאו, ואיך להפוך את הווידאו להרבה יותר פרסונליזד באמצעות כלי AI,

ולעשות אינטגרציה יותר עמוקה, זה מאוד חזק היום בהודו, למשל, וזה הגיע רק בשלבים יותר מאוחרים למדינות מערב אירופה. כיף לראות את זה. אנשים נורא פשנט, נורא פשנט לגבי מה שהם עושים, והם גם נורא גאים בהיותם הודים. לצד זה, אני חושב שאחד האתגרים שיש שם, והוא באמת חקוק בצורה כל כך עמוקה ב-DNA ההודי, זה שהם תמיד מנסים לרצות אותך. אנחנו רואים את זה גם כספק וגם כלקוח. כלומר, אנחנו רואים את זה גם במקרים שיש לנו ספק הודי שאנחנו עובדים איתו, יש לנו כמה ספקים הודים שאנחנו עובדים איתם, והם פרטנרים שלנו שעושים אינטגרציה לתוך המערכת שלנו. ואנחנו רואים את זה גם עם הלקוחות שלנו, שמאוד קשה להם לבוא ולהגיד לא. מאוד קשה להודים להתמודד עם סיטואציה שבה אתה אומר, אוקיי, יש פה איזשהו אדג' קייס שאנחנו חייבים להתייחס אליו, וה-KPI הם כאלה וכאלה וכאלה, ואתה מסתכל עליו,

ואתה רואה שנורא קשה לו להשלים עם זה. רגע, התחלת לדבר הודית. תגיד את זה למי שלא מדבר הייטקית. כן. אז למשל, אתה רוצה לסגור חוזה ולהשיק עבור לקוח, בסיוע פרטנר הודי שנותן חלק מהאקוסיסטם שלך, בעוד שלושה חודשים. כן. ואתה יודע שזה נורא נורא מאתגר. זה מאתגר גם אותך, אבל זה... עוד זמנים. נכון. זה מאתגר גם אותו. כמעט ולא יהיה מקרה, אני לא ראיתי מקרים שבהם הפרטנר ההודי שלך יבוא ויגיד לך, סורי, אני לא יכול לעשות את זה. אני לא אספיק. כן, אני לא אספיק את זה. למרות שבפועל אולי הוא לא יספיק. ברוב המקרים הוא לא יספיק. ולנו גם לקח זמן להתגלח עם הדבר הזה. אז מה אתה עושה? אתה רוצה to take his word, אז granted, אבל מצד שני אתה צריך לבנות לעצמך איזשהו מנגנון של להכניס אולי קצת penalties בחוזה איתו. להכניס... מה זה אומר? שאם הוא לא עומד בזמנים,

אתה גובה ממנו חלק מהכסף בחזרה. אתה הצלחת להבין מאיפה זה מגיע, הדבר הזה? מתוך הרצון שלהם לרצות. זה מתוך רצון לרצות? יש שם רצון... זאת אומרת, זה לא כי הם מפחדים, אתה יודע, היה אפשר לחשוב, הם מפחדים שהם יפסידו את הביזנס. לא, זה לא... ביזנס יבוא וילך, והרבה מאוד חברות הודיות הן באמת טרייבינג ברמה שיש הרבה מאוד שרוצים לעבוד עם הרבה מאוד חברות בינלאומיות שרוצות לעבוד עם הודו, ושמרכזי הפיתוח שלהן נמצאים בהודו, אז אני חושב שיש משהו מאוד עמוק ב-DNA ההודי. זה כמו שתלך ברחוב ברישי קאש ותשאל אותו איך מגיעים ליוגה, הוא לא יגיד לך אני לא יודע. הוא יסמן אותך לאנשהו, ויש סיכוי שהוא יכוון אותך למקום שהוא... אז בעצם מאוד קשה, אז כאילו מאוד קשה לך לסמוך עליהם מצד שני. אז מה אנחנו עושים? בעצם יש פה שני דברים מרכזיים. אחד, זה לנסות להכניס כמה שיותר מנגנוני הגנה בחוזה. על עצמך. על עצמך ועל הלקוח שלך,

שהם מנגנונים סבירים, כי אתה גם רוצה בסוף שהוא יצליח ושהוא לא ירגיש שהוא נדפק. והדבר השני, איזשהו טריק שאני עושה בהרבה מאוד חו... לקוחות הודים שלנו, שגם שם יש מקרים שלא נעים להם לדבר איתך על העתיד. אני תמיד מנסה לעשות אסקלציה בנעימות, בנועם, לאחת הדרגות למעלה, שזה בדרך כלל הודי שלמד באירופה, בשווייץ, בארצות הברית, ואז השיחה היא קצת יותר פתוחה וקצת יותר קונקרטית אל תוך הסיכונים. איך הם מקבלים את זה, אגב, אסקלציה? זה משהו בסדר בתרבות שלהם, או...? כן, כן. אם זה בא בסופו של דבר ממני ולא מאחד מחברי הצוות, כלומר, אני גם נותן לחבר'ה לעבוד ולעשות את העבודה שלהם, ונכנס לשלבים. מה זאת אומרת? מה ההבדל? שזה בא ממך ולא מחברי הצוות? כי אם אחד מאנשי הצוות עובד עם הפיר שלו, ובסופו של דבר הוא צריך לעשות אסקלציה לבוס של הפיר, אז זה לא נעים לפיר. זה מעליב. זה מעליב אותו. אבל אם בסוף ה-explanation שלו לפיר זה,

הבוס שלי נכנס, והוא שואל ככה וככה שאלות, ולא ידעתי לענות, והוא רוצה לדבר או איתך או עם הבוס שלך, אז בדרך כלל הוא יביא את הבוס שלו לשיחה. אנחנו גם מנסחים את זה בצורה שהיא באמת לא מעליבה ולא פוגענית, וזו חלילה גם לא הכוונה שלנו. כיף, כזה אדיר לעבוד עם הודים. אני הייתי בהודו לפני איזה שלושה שבועות, הייתי שם באיזה בליץ של יומיים. אדיר, אדיר, חוויה לא מהעולם הזה. איפה היית? הייתי באחמד עבד, שהיא עיר שבחיים שלי לא הייתי בה, זו הייתה פעם ראשונה, היא בעצם הבירה של מחוז גוג'יראת, שראש הממשלה ההודי נולד בה, והייתי בדלי. איך זה שיש לזה שם איסלאמי, אחמד עבד? אז זהו, אני גם טעיתי. בהודו יש מיעוט איסלאמי מוסלמי די גדול, של, אני חושב, 200 מיליון מוסלמים. זה מיעוט. חצי אמריקה. מיעוט.

ובעצם הצד המערבי יותר של הודו שנושק לפקיסטן, אז יש שם היבטים מוסלמים די משמעותיים. אז, וראית ברחוב באמת שהם יותר מוסלמים? או שהם נראו... אתה רואה מסגדים, זה לא משהו מאוד מאוד נפוץ, אבל כן, אתה רואה. ותגיד, כשאתה יש בהודו את הנושא של ה-classes. כן. ברחה לי המילה. גם לי עכשיו. תכף נזכר בזה. של ההיררכיה שיש בפנים, וזה מאוד מאוד ברור איפה אתה נמצא ומה מותר לך לעשות, ומה... קסטות. קסטות. הקסטות, כן, סליחה. הקסטות. ומאוד ברור מה מותר לך לעשות, ומה אתה אמור לעשות, ומה אתה לא אמור לעשות. אני חושב שהם עשו שם איזשהו פיצוח מאוד מאוד מעניין, אבל אני מעניין אותי אם יצא לך לפגוש שם, נגיד,

חבר'ה, כי אני יודע שלפעמים גם מתערבבים איתם ושומעים עליהם סיפורים, שהגיעו מקסטות יותר נמוכות, או שהגיעו מאיזשהו כפר עלום והצליחו להגיע להייטק, או שפגשת רק חבר'ה שהם כבר היו מלכתחילה בקסטה הנכונה? אני אגיד לך משהו על זה אולי מזווית קצת שונה. אתה בחיים לא תראה בפגישה שמישהו סותר את הבוס שלו, או מישהו שמאתגר את הבוס שלו. אני יכול לשבת בפגישה, שלושה אנשים מהצוות שלי יגידו לי כמה שאני טועה. אגב, זה גם באמת מה שכל כך יפה פה. ואגב, רוב הסיכויים גם שאני טועה, כן? ושם אתה לא תראה את זה, אתה לא תראה את זה. אנשים מאוד מכבדים את ההיררכיה, מכבדים מאוד את זה שבסוף יש בוס, שהוא יודע מה צריך לעשות ושהוא מכווין את הדרך, וכנראה שבסופו של דבר צריך להתיישר איתו. כן. טוב, הם לקחו אותך לאכול משהו טעים? כל הזמן, כל הזמן. אני גם בור בלי תחתית. ואני מאוד אוהב לאכול ותרבויות אוכל, נורא כיף לאכול בהודו.

אתה אומר שמאוד כיף לעשות איתם עסקים, אז חוץ מזה שקשה לדמיין מתי באמת הם יעמדו בדדליין. ובסוף הם עומדים, בסוף הם עומדים. הם עובדים או קרובים ללעמוד. כן. בסוף הם מדלברים. כן. אז מה כיף בלעבוד איתם? אז בעצם זה שהם נורא פאשנט כלפי מה שהם עושים. אתה יושב לשיחה עם הודי, ואני גם בן אדם שהוא מאוד פאשנט, אבל הוא כל הזמן נרגש, והוא כל הזמן חושב קדימה, והוא כל הזמן חושב על ה-differentiation, והוא כל הזמן מסביר למה הוא הכי טוב, והוא כל הזמן מסביר למה הצוות שלו פה הוא הכי טוב. כשהיינו עכשיו בהודו, לקחו אותי לסטודיו של אחד הלקוחות שלנו, זה ZTV, שהוא משדר בעולם, לקחו אותי לסטודיו החדש שלהם, שנמצא ממש באותו בניין, שלוש קומות ייעודיות של השידורים והחדשות והבידור, שהוא נחנך איזה שבועיים לפני זה בדיוק. ואתה רואה באיזה, ובן אדם הוא טכנולוג, כן? הוא כאילו, אני עובד איתו, הוא לא קשור בכלל להפקה, לקונטנט וזה,

ואתה רואה באיזה התרגשות הוא מדבר על זה, ולא רק על הסטודיו החדש, אלא על כמה זה שונה מכל דבר בעולם, וכמה שזה רשת השידור הכי מובילה בעולם, והכי חדשנית בעולם, ומביאה את התוכן הכי טוב לא רק להודים, אלא באו גם מארצות הברית לפני שבוע כדי ללמוד מה הם עושים. נורא כיף לראות את זה. הפשן ההודי, כמעט ואין שני לו. אתם עובדים שם גם עם נשים הודיות? הרבה נשים הודיות בטק ההודי, אתה רואה הרבה מאוד נשים מסתובבות. כן, כן. רואים את זה שם מאוד... כיף גדול. נמצא להיות לפני שנה וקצת במומבאי כמה ימים, וגם בכזה משהו שקשור להייטק, והרבה מאוד נשים, ואפילו היינו באיזושהי ישיבה שבה רצו שנכיר את כל החבר'ה שם מאיזושהי אוניברסיטת הייטק שהם הקימו שלושה חודשים לפני, פשוט בהודו, הכל קורה נורא מהר, הם כזה מקימים אוניברסיטת הייטק והיא כבר מפוצצת. זה מטורף, הם הקימו אותה, והיינו שם שבוע אחרי הפתיחה, וכבר היא מלאה באלפי תלמידים. זה מטורף.

ואז כולם השתתקו כשהגיעה האישה החכמה, שהיא בעצם שם מובילה את הדברים. היי, סליחה שאני מפריע באמצע, אבל רציתי לגנוב רק שתי דקות מהפרק כדי לספר לכם על שני דברים חדשים ומרעלנים שאולי היו רלוונטיים גם לארגון שלכם, אז יש את הקטע הזה שניהול זה אשכרה מקצוע, רק שמשום בניגוד לשיווק או ייצור או תכנון או חינוך, לא לומדים לנהל בצורה מסודרת. על הספר שלי הקטן למנהלת החדשה שמעתם מזמן, כי חפרתי לכם על זה כנראה, אבל מה שאתם לא יודעים זה שיש שני דברים נוספים שנולדו בעקבותיו. האחד הוא תוכנית פיתוח מנהלים מטורפת שנקראת אדפטיישן. המחזור הראשון הוא עבר באי-ביי וקיבל צבועות ופידבקים מעולים, ושלושת המחזורים הנוכחיים עוברים בפייבר. יש שם חומר סופר-פרקטי הכי מעודכן על מה שצריכים מנהלים לעולם המטורלל של ימינו, וליווי אישי ופרויקט פודקאסט, ומנחים מעולים שמעבירים אותו יחד איתי, או כמו שתיאר אותו אחד הבוגרים, וגם כלילה בו זמנית וברויטי. מהצד השני, הפוך כמעט לגמרי, יש ארגונים שאין להם פנאי לתוכנית שלמה, וכל שיש להם זמן לסדנה,

ויש להם המון מנהלים ומנהלות שרוצים ללמוד, אבל אין להם רגע אחד פנוי. אז עבורם הכנתי משהו אחר שאני קורא לו לפעמים בשם הטיקטוק הניהולי. זו סדרה של סרטונים של עד חמש דקות, שכל אחד מהם בנפרד, מלמד טכניקה אחת סופר-פרקטית בניהול. זה מהיר, נמרץ, משעשע, כיפי, יש כבר שני ארגונים בישראל, בואו נגיד לא מאוד קטנים ולשנייה, לא חשוב שמות, שאלפי המנהלים שלהם בקרוב יתחילו לצפות בשיעורים האלה. נשמע רלוונטי? תברו איתי. יאללה, בואו נחזור לפרק. הרי בשביל זה באתם לפה, לא? טוב, אז יאללה, אני חייב שתספר לי רגע על קזחסטן. מה קורה בקזחסטן? ומה, עושים איתם עסקים? מה, מה, איך הגעת לשם? קודם כל, אני באמת בר מזל שיצא לי להיות בכל כך הרבה תרבויות שונות ומיוחדות בעולם. כל מדינות מרכז אסיה, קזחסטן, אוזבקיסטן, שתי מדינות ספציפיות שהייתי בהן, אבל גם טאג'יקיסטן, כי אירקיסטן יש עוד כל מיני מדינות כאלה. שגם משם, אגב, יש הרבה עולים לישראל שעלו. נכון, הרבה מאוד, ויש שם הייבריד מאוד מעניין של מסורת אסלאמית חילונית,

ואימפקט רוסי מאוד גדול, כי הרי כל המדינות האלה היו תחת השפעת שליטת ברית המועצות עד סוף שנות ה-80 או תחילת שנות ה-90. אז, וספציפית באוזבקיסטן, אוזבקית היא שפה טורקית, אם אני זוכר נכון, אבל יש שם מיעוט טאג'יקי, וטאג'יקית היא שפה פרסית. בוכרית, למשל, זה טאג'יקית יהודית, אוקיי? אז כשאתה מסתובב בבוכרה, או אפילו בסמרקנד, ואתה הולך לשוק, אז קודם כול, אני אישית, הייתה לי חוויה מטורפת שאתה נכנס לשוק בסמרקנד, באוזבקיסטן, ופתאום איראן קופצת לי לפרצוף, ממש, זו הייתה חוויה מטורפת. מה, אריכות? אריכות, הטעמים, הפירות, יש שם פירות שיש באיראן, אני זוכר מילדותי באיראן, ואין בארץ. למשל, יש מלון מוערך כזה שנקרא חרבוזה, אם אני זוכר נכון,

שהוא מאוד פופולרי במדינות האלה של מרכז אסיה, אבל כמעט ואתה לא תמצא אותו בארץ. ואז אתה מתחיל לדבר שם עם אנשים, ואתה רואה שהם מדברים שם פרסית. דיברת על פרסית. כן. אז יש לי אפילו סרטונים, יש לי אפילו באינסטגרם שלי מסתובבים סרטונים של, כאילו אני מדבר איתם פרסית. אמנם טיפה טיפה אני וטיפה שונה, אבל זה כיף לדבר איתם פרסית. ואז כאילו שוק איראני ומסגדים... רגע, אמרת מסורת אסלאמית חילונית, אז מה זה אומר? אז זה אומר שהמדינה היא אסלאמית, ויש שם מסגדים בהרבה מאוד מקומות, אבל אין שם כפייה. זאת אומרת, אתה יכול להיות מוסלמי-חילוני, הרבה מאוד מהחבר'ה שם הם מוסלמים חילונים, ולצד זה אתה מסתובב ברחובות, ויש שדרות מאוד רחבות שנורא מזכירות את מוסקבה. את מדינות ברית המועצות לשעבר, שבנו שדרות מאוד מאוד רחבות.

ההנהלה אצל הלקוחות שלנו, למשל, היא הנהלה רוסית או אוקראינית, והצוותים העובדים הם צוותים שהם באמת נייטיב מקזחסטן או מאוזבקיסטן. אתה חייב לדעת רוסית כדי להשתלב בשווקים האלה. אגב, הם שווקים מתפתחים שנמצאים בשלבים ראשונים של אותה טרנספורמציה שדיברנו, בגלל זה זה גם מאוד מעניין, כאילו זה מחזיר אותך למקומות אחרים באבולוציה שלך כמוצר. לוקח זמן לבנות איתם יחסים. הרבה מאוד דברים הם סביב אמון, ולהכיר אותך, ולבנות איתך יחסים כדי לוודא שאתה באמת מי שאתה, זה לוקח כמה שנים מאוד טובות. שנים? כן. וואו. אז אנשים שעושים ביזנס שם צריכים... אבל תגיד, אם הם בונים קשר עם מישהו מקלטורה, אז אחר כך האמון הזה יעבור אליך כשאתה ממשיך נגיד אותו בגלל שאתה מאותה חברה, או שצריכים קשר ספציפי עם שוקי? לא.

אתה צריך באמת קשר מאוד מאוד ספציפי עם בן אדם, בגלל זה אתה גם תראה שם הרבה מאוד אקאונט מנג'רס שעוברים מחברה לחברה, אבל נשארים באותו תפקיד ועם הלקוח. בדיוק. גם לנו יש מקרים כאלה. איך מייצרים אמון עם בן אדם כזה? כמו שאתה יוצר אמון עם כל בן אדם. אתה יושב, אתה מכיר אותו, אתה מדבר איתו, אתם נמדדים יחד באתגרים שיש לכם, וזה לא קל. בטח שאלה. רגע, אבל שנייה. נמדדים באתגרים, זה אחרי שאנחנו כבר עושים ביזנס. הוא הרי לא מוכן לעשות איתך ביזנס עד שהוא לא מאמין בך, אז אני מדבר על השלבים היותר ראשונים. לא, אבל גם בשלבים של הפרי סיילס, שאתה רוצה לנסות למכור לו ובמדינות מזרח, במרכז אסיה יש נוכחות סינית מאוד חזקה גם. אז היה מקרה, למשל, שהיינו בשלבים מאוד מתקדמים של משא ומתן עם אחת החברות באחת המדינות האלה, ואני הייתי שם,

אז הייתי מנהל המכירות של אירופה, אני הייתי שם בערך לבד, והיה לנו מקרה שבו בעצם אנחנו התמודדנו הד-טו-הד עם חברה סינית מאוד גדולה, שיש לה גם משרדים מאוד גדולים ורחבים באותה מדינה, במרכז אסיה. היינו שם אני ו-20 סינים. והם עשו עליי איזשהו טריק, כי היה איזה משהו לקראת סוף המשא ומתן, שאני מאוד התעקשתי והם רצו נורא לקבל איזשהו give משמעות. והם פשוט התעצבנו עליי נורא, ופתחו את הדלת, ובחוץ עמדו 20 סינים. כדי להראות ש... כאילו, רצו לעשות עליך, כן. אנחנו לא מפחדים לאבד את ה-100-200 איתך, כי... כן, כן, יש לנו פה אלטרנטיבה שנייה, והם כמה יותר ממך. מה עשית ברגע הזה? אז קודם כל זה מאוד מעניין, כי אתה גם, כאילו, מצד אחד אתה לא רוצה להפסיד את זה, מצד שני אתה לא יכול ללכת עד הסוף,

אז מצאנו איזושהי פשרה שמכבדת את שני הצדדים, וזה גם היה בשלבים מאוד סופיים, כאילו, אני גם היה לי חשוב לתת את הגיב הזה, כדי שהם ירגישו שהם קיבלו גיב קטן. מה זה give בשפה שלכם? הנחה? הנחה ב-day rate, אני כבר לא זוכר, או בסטאפ של הדבר הזה. אז give זה ביטוי של, אני לא מכיר את הסלנג הזה, give זה כאילו משהו במשא ומתן שאתה, נכון. שהוא, שהוא לא מאוד משמעותי, אבל שהוא גורם לשני הצדדים להרגיש, ובטח שלצד השני להרגיש שהוא השיג את מה שהוא השיג. ו... מבחינת כללי משא ומתן, כשאתה עכשיו עובד עם מישהו מנגיד קזחסטן, זה אותם כללי משא ומתן שאתה משתמש בהם בקופנהגן? זאת אומרת, הפסיכולוגיה האנושית היא אותה פסיכולוגיה אנושית, או שהכללים הם אחרים? וואי, שאלה מצוינת, שאלה מצוינת. אני חושב שבמרכז אסיה, לא ספציפית בקזחסטן, אבל במרכז אסיה, המשא ומתן הוא קצת פחות מובנה.

כלומר, אתה יכול להתחיל ב-A, לסגור את A, לעבור ל-B, לחזור ל-A, כי הוא נבגר באיזה משהו, ולפתוח אותו. אני מאוד אוהב, כאילו, כשאני במשא ומתן, אני תמיד שואל, מה עוד? תגיד לי את כל האסקס שלך. בטח בשלבים הסופיים, במקרים שבהם אני נכנס. כי אני רוצה להבין את כל התמונה הכללית, ולא שיכניסו לי אחרי זה עוד איזה שני עיזים, או מה שזה לא יהיה. וזה קצת יותר קשה. בקופנגן, למשל, באמת, ספציפית, אני זוכר, ישבנו שם, אתה יודע, מאוד מובנה. אתה יושב על המסמך, אתה עובר, מקבל את המסמך מהם לפני, עם כל ההערות שלהם. יושב איתם חמש, שש שעות, עובר, הערה, הערה, סוגר, ואז אתה מנסה לחשוב, רגע, איפה דופקים אותך? מתי יחזרו לאיזה נושא איזוטרי שהרבה יותר מובנה, אבל בכל אחד מהם יש את היתרונות ויש את הכיף. אני אספר לך גם סיפור מאוד נחמד שהיה לנו באחת המדינות האלה.

אגב, אני מאוד נהנה להיות שם. למה יש פעמים, רק שנייה לפני הסיפור, אני רוצה לשמוע אותו, אבל מדי פעם אתה אומר שם של מדינה ספציפית, ומדי פעם אתה אומר אחת המדינות האלה. למה זה? מה סודי פה? לא, כי יש לנו לקוחות. זה עניין מסחרי. בסדר, בסדר, בסודי מסחרי אני מקבל, אין בעיה. אוקיי, אז באחת המדינות האלה, סליחה. ישבנו בארוחת ערב, דיברנו מקודם על מסורת איסלאמית, אז אירוח כיד המלך. באמת, אתה יושב בארוחת ערב, שמונה אנשים, יש שם מספיק אוכל להאכיל גדוד וחצי, ואתה גם אומר לעצמך, לא נעים לי מכל האוכל הזה שהולך להיזרם. וככה הם, ככה הם, זה כל כך יפה ומדהים, והם כל כך מהממים, באמת, אין מה להגיד. אבל הוא גם היה טעים. היה טעים מאוד, היה מאוד מאוד טעים. ומישהו זרק שם הערה, מהצוות הישראלי כמובן, שבא לו להקיא. עכשיו, הוא אמר את זה, לא בא לי להקיא מהאוכל,

שהוא לא טעים לי, שהוא לא טוב, אלא מכמויות האוכל. כן, סלנג, זאת הערה שאני אולי לא הייתי אומר אותה. אה, הוא אמר את זה אבל באנגלית. הוא אמר את זה באנגלית ליד הביזנס אונר מהצד השני, הבן אדם הכי בכיר מהצד השני. ואני מאוד רגיש לסיטואציות האלה, אולי קצת אפילו אובר סנסיטיב, וכאילו הבנתי שיש פה סיטואציה, כי ההוא מהצד של הלקוח באמת נעלב מזה. באמת נעלב מזה. וואו. ואתה יודע ש- you can not tackle the problem head-on. אתה לא יכול ללכת להגיד לו, טוב, הוא לא התכוון וזה, כי אז זה גם פוגע בו. בלקוח, כי כלומר, הוא מבין ש... הוא הסתכל עליי, הוא מבין שאתה מבין, הוא מבין שאתה מבין שהוא מבין שיש פה משהו, ואתה צריך להתמודד עם זה בצורה אלגנטית. אז בסוף הארוחה לקחתי אותו הצידה, וזה היה ממש לפני היום הראשון שלנו, שהיה למחרת. והסברתי לו קצת על הצוות, על זאת,

היא נמצאת שם, ובעצם היא בעיקר תיקח נוטס ותעזור לי עם האקסלים. הוא בן אדם מדהים, חד וזה, לפעמים הוא זורק כל מיני דברים לחלל האוויר, בלי כוונה ובלי בכלל להתייחס לקונטקסט של ארוחת הערב, כן? אז ניסיתי להוציא את כולם טוב מזה, והמשכנו הלאה, וזרמנו, והכול היה בסדר. אבל בסוף, בכל תרבות שלא תהיה, הדבר הכי חשוב זה לכבד את המקומיים, את התרבות שלהם, את מה פוגע בהם, מה יכול להעליב אותם, מה יכול לשמח אותם. איך אתה יודע את זה, אבל אתה סיפרת כבר על קופנהגן ויפן והודו וזה, איך אתה יודע את הדברים האלה או שאתה לומד אותם רק אחרי שהיית שם? אפשר להתכונן לזה? אז אני אתן לך דוגמה למשל על יפן, שמילה אחת על יפן, לפני שאנחנו מגיעים לעסקים ביפן. יפן היא מדינה כל כך מיוחדת. אני כל כך כל כך אוהב את יפן, באמת כל כך אוהב את יפן.

אני חושב שאין מדינה שאני אוהב יותר משאני אוהב את יפן יש שם דברים כל כך מיוחדים אתה הולך ברחובות ה-vending machines אקסטרווגנזה של בכל מקום כל כך הרבה vending machines שאתה מוציא מהם כל דבר כל דבר שאתה רוצה. vending machine זה המכונה שמכניסים חמש שקל ויוצא קולה. נכון נכון. אז מה אפשר להוציא מהם? אז אתה יכול להוציא משם החל מקולה ודרך צעצועים ועד להוט טמפורה אודון שאתה אומר בהתחלה מי רוצה לאכול את הדבר הזה מהמכונה? מי? זה מנה חמה נשמע. אבל טובה, אימה. כן. ואתה אוכל אחד ואז אתה אומר אוקיי אני רוצה אני רוצה עוד אחד. זה עסק כל כך מצליח ביפן כנראה שהם גם עושים את זה בצורה מאוד טובה. אני לא יודע. אגב יש להם איזשהו קסם גם הקוריאנים נגיד קוריאטאון בניו יורק. יש את המסעדות השוות אבל אם אתה נגיד שיכור בלילה לא שאני מדבר בשם עצמי אבל באופן עקרוני. ובא לך סתם לחטוף איזה משהו אתה נכנס שם סתם למכולת הקוריאנית. מה שיש במקרר הוא יותר טעים ממסעדה אסיאתית בלי להעליב אבל רגילה בתל אביב. נורא מיוחד. סתם המקרר של ה-IMPM של הקוריאנים שם. נורא כיף. לא יודע איך הם עושים את זה. נורא כיף. זה באמת נורא כיף. גם אגב אני זוכר האוכל שאכלתי במטוס של ארקוריאן. וואו. וואו. זה האוכל הכי טעים שאכלתי כאילו עד שהגעתי לשם. ארקוריאה היה אחת הארוחות הכי טובות שהיו לי אי פעם. אני גם זוכר את זה באחת הפסודות הישורות שלי לסיאול.

אוקיי סליחה אז הבנדינג משינס זה? זה אחד. ההתמודדות שלהם עם אדג' קייסס שאנחנו רואים את זה גם אנחנו ראינו את זה בפרויקט שלנו. מה זה אדג' קייס? תן דוגמה. אתה צריך להתמודד עם כל תרחיש איזוטרי ושקורה ל-0.01 אחוז מהיוזרס. אוקיי. אבל עוד לפני זה איך זה בא לידי ביטוי ברחוב? אתה הולך... מה שנגיד מישהו משתמש בטלפון נורא ישן והוא אמור לראות את הוידאו רץ שם? יותר ביוסקייס של האפליקציה ואיך האפליקציה עובדת ואיך אתה מנווט ואיך אתה מגיע לחיפוש וכל מיני דברים כאלה. אבל עוד לפני זה, כלומר, אתה רואה את זה באסלות שלהם. יש כל כך הרבה כפתורים באסלות שאתה כאילו בפעם הראשונה שאתה רואה את זה אתה אומר למה אני צריך כל כך הרבה כפתורים? ואז אתה מבין שיש שם כפתור לבידה ולבידה לקדימה, לבט טראייר, לנאזל קלינר פור דה בידה, החום, המסאז' הדאודורנט ועד שאתה מצטלט על זה לוקח לך קצת זמן. וברמה העסקית, אתה יודע, יש מחקר מאוד מפורסם של מקינזי, שלחתי לך גם לינק,

אני חושב של מקינזי, שבא ושם על ציר ה-X ועל ציר ה-Y תרבויות שונות של לעשות איתם עסקים, איזה תרבויות הכי רחוקות אחת מהשנייה. שהוא שם expressiveness ו-confrontational. אתה רוצה לנחש איזה שתי תרבויות הכי רחוקות אחת מהשנייה? ישראל ויפן. ישראל ויפן, באמת, אחת שמאל למעלה, השנייה ימין למטה. וזה באמת נכון, זה באמת נכון. אנחנו כל כך פתוחים, ותכלסים, ויאללה, בוא ניגש ישר לזה, ועזוב, יהיה בסדר עם ה-H case הזה. והם נורא נורא מתוכננים, נורא מהודקים, נורא הכל צריך להיות בסדר ובשליטה, סדר אורדר ושליטה, וזה נורא מאופקים, נורא מאופקים. אני אתן לך איזושהי דוגמה ואנקדוטה, ונחזור באמת לביזנס. ישבנו פעם בארוחת ערב,

ועשרה אנשים, אני חושב חצי יפנים, חצי ישראלים, ופתאום אני שומע הצרחה מהצד השני של השולחן, מלווה במבטא ישראלי, take it away, take it away. הסתבר שהגישו לשולחן איקיזוקורי, שזה בעצם דג שמוגש חי, יש לו עדיין אינסטינקטים, חותכים אותו בצורה כזאת שמשאירה את האינסטינקטים שלו, והוא מוגש עדיין, עדיין חי, צרחות, יש לי וידאו גם של זה, ואתה רואה את היפנים, הם לא יודעים איך להתמודד עם זה, הם לא יודעים איך להתמודד עם הצרחות, קול, בטח שלא עם צרחות, וואו, אחות, שהן באות בכזאת הפתעה בארוחת ערב, כן, שגם שם ארוחות ערב הן יחסית שקטות. כאילו אם אתה סמוראי אתה סמוראי, אבל אם אתה זהו, בארוחת ערב תהיה בארוחת ערב. יש שם ממש אקסטרים, כן. ולקחו את הדג והחזירו אותו אחרי כמה שניות דיפ פרייד, מסכן הדג הזה ומה שהוא עבר באותו ערב, אבל אתה רואה שבעצם,

ומישהי צעקה, אגב, היא הכי מהממת והכי מדהימה והכי צ'ארמרית, ואתה רואה איך שתי תרבויות שונות מנסות לעבוד אחת עם השנייה. אז מה עשינו לשאלתך? הבאנו יועצת ישראלית ליפן, שיודעת איך להתמודד עם התרבות היפנית, ואיך אנחנו מתמודדים עם סיטואציות, ואיך אנחנו צריכים להגיב לדברים, ואיך לענות למיילים. וגם הבאנו שני בחורים ביפן, שני חבר'ה שלנו, של קלטורה, שישבו ביפן ועזרו לנו עם הדבר הזה. ובסוף מהדבר הזה אתה מנסה להוציא כמה שיותר טוב, אבל המסר שלי לגבי יפן זה שקודם כל, לכו תבקרו ביפן, תטיילו ביפן. זה משהו נורא נורא שונה. זה נורא מצחיק, פעם זה היה נורא נורא נורא נורא נורא נורא יקר, איכשהו ישראל נהייתה כל כך נקרה שזה כבר לא כזה יקר ביפן. ולדעתי יש גם טיסות ישירות עכשיו. אבל תגיד רגע שאלה ספציפית.

אם אתה צריך לכעוס על מישהו בביזנס, הרבה פעמים יש, אתה יודע, מישהו לא כיבד משהו, או משהו לא היה בזמן, או משהו זה, או לא, הייתה חוסר הבנה, חוסר תקשורת, זאת אומרת לאו דווקא מרוע, לפעמים היא חוסר תקשורת. ועכשיו אתה צריך לכעוס על יפני, איך אתה כועס על יפני? נורא קשה. אתה לא יכול גם לכעוס עליהם, כי הם כל כך מהממים, שאתה לא יכול לכעוס עליהם, הם באים ממקום כל כך, כולנו כן, אבל כן ואמיתי וקונקרטי של לעשות את העבודה שלהם ו-to execute the project in the best way. נורא קשה לכעוס עליהם. אבל אם צריך לשבור את הכלים, לפעמים אתה יודע, לפעמים צריך להיפרד, לפעמים צריך. נכון, אז במקרים כאלה, כשזה באמת מגיע, זה באמת מגיע. אבל אתה מנסה כמה שיותר להבין את הצד השני, להבין מה מציק לו, להסביר, לתת דוגמאות אולי ממקומות אחרים בעולם, כי גם הם רצו לצאת לוונדור בינלאומי, ולא להסתפק בוונדור מקומי שלא יודע מה קורה בעולם.

ולעבור איתם גם איזשהו תהליך, ולהעביר אותם איזשהו תהליך. אבל לעשות את זה בצורה, כלומר, אני בקלות יכול למצוא את עצמי חצי עצבן מול לקוח באירופה, שגם הוא מתעצבן עליי בחזרה, או בישראל, או, אתה רואה, יש סיטואציות כאלה, אתה גם מנהל משא ומתן, והמשאים ומתנים שלנו בשוק הזה הם קשוחים, וזה קורה. ברור. זה קורה. ביפן, רק מעצם הניטשר של האנשים, א', זה יותר קשה, ודבר שני, אתה מנסה להעביר אותם איזשהו תהליך ולתת דוגמאות באמצעות דוגמאות מאוד מאוד קונקרטיות. והדבר השני, זה להשתמש בגורם המקומי שלך. אני חושב שמאוד קשה להצליח ביפן, א', בלי שלמדת את יפן, ואיך לעשות עסקים יפן, הקלמנס של האנשים, ההשקעה שאתה צריך לעשות בפרויקט, השקעה מסיבית כדי לכסות את אותם אדג' קייסס ולכסות כל סנאריו אפשרי. אבל אתה גם חייב מישהו מקומי שם שיעזור לך וילווה אותך, ולפעמים אתה שולח אותו ואתה אומר, תקשיב,

אני לא רוצה להתעצבן, אין על מה להתעצבן גם, כאילו זה גם לא ישדר מסר נכון, תלך תסביר לו את מה שהסברתי לך עכשיו בצעקות. תתרגם את זה פשוט לשפה, גם ליפנית וגם לשפה קצת יותר רגועה. ואז מסיימים את היום בתשע בערב, והולכים, זה היה מהימים הקסומים שהיו לי, הולכים לקראוקי, קראוקי, ויושבים שם עד ארבע, ארבע וחצי בבוקר, ושוב, יש לנו מוטיב חוזר של אתה צריך לכבד את התרבות המקומית, אתה לא יכול לקום וללכת. אתה לא יכול לפייק. אתה לא יכול לפייק. אתה לא יכול לעשות כאילו משעמם לך. ובאמת, בריטני ספירס מסכנה כמה שירים שלה, חיללנו בקריוקי, אבל אתה יושב שם, יש לי חבר שאומר, למסיבה טובה לא הייתי יוצא כל ערב. כן. אז שלא לומר לקריוקי כל ערב, אבל אתה יושב ואתה באמת מנסה ליהנות מזה כמה שאפשר,

ואתה יודע, אנחנו תמיד אנשים בווייבים טובים, אנחנו רוצים לעשות עסקים, אז אתה לומד מזה, וזה הרפתקאות וחוויות, ואתה נהנה, ואתה הולך לישון ב-5 בבוקר, גמור, ושם שעון מעורר ל-8.5 רבע ל-9, כי אתה צריך להיות במשרד ב-9.5. איזה מטורף. הרפתקאות וחוויות ביפן זה משהו נורא נורא שונה. תגיד, לאן הכי בא לך לחזור כשאתה מסובב את הגלובוס עם האצבע? ליפן. באמת? כן, אני מאוד רוצה לחזור ליפן. כי זה נשמע מאוד מעניין ומסקרן וזה, אבל זה לא נשמע חמים ועוטף. אתה מבין מה אני אומר? אבל דווקא בגלל שזה לא חמים ועוטף, ליאור, וזה שונה ב-180 מעלות מ- anything that I know, אז אתה אומר, אתה רוצה לתת לזה עוד צ'אנס. אז יפן זה אחד. אני אישית לא יצא לי לעשות ביזנס ישיר, הצוות שלי כן, החבר'ה שלי כן מסתובבים שם, והיו שם והולכים וחוזרים בדרום אמריקה,

אבל אני כאילו תמיד במאחורה ועוזר בעורפית ונכנס בסוף אם צריך, אבל גם לעשות ביזנס בארגנטינה, ברזיל, אורוגוואי, נראה לי כיף מאוד גדול. גם הרבה יותר פאשונט, יותר אולי דומה לקווים שלנו, אז זה אולי מתישהו גם יגיע. נשמע לי שם האג' קייסס זה בכלל לא... הם לא מתעניינים בקייסס גם, שלא... איזה כיף. אוקיי, אז אז בוא נדבר קצת על הנושא השני שהבטחנו להגיע אליו גם. יכולנו להמשיך עוד שעות על הנושא הראשון. נכון, נכון. אז תראה, אם אחר כך יקפוץ לך איזשהו סיפור שאתה חייב לדחוף, תהיה ישראלי ותזרוק לי אותו בלי שהתכוונו. אבל בוא נדבר קצת גם על חבר'ה שאו מתחילים את דרכם או עדיין בונים את הקריירה שלהם. כל מי שמקשיב לפודקאסט הוא איפשהו בתוך המסלול הקריירה שלו והוא מנסה לבנות אותו,

אני רוצה לדבר על אנדרדוגס. זאת אומרת, אתה יודע, אתה גם עולה חדש, גם מהפריפריה, גם... והרבה פעמים זה מגיע, ויצאנו לדבר על זה פה בפופקורן, גם לעניינים של תחושת מסוגלות, זאת אומרת, אני לא יכול, גם לתחושה של זה לא מגיע לי, זה יכול להיות, גם לתחושה של מי אני בכלל לידם, כל מיני תחושות ורגשות שבעצם עוצרות כל מיני אנשים מלנסות להגיע. והייתי רוצה, מניסיונך, שנדבר על כמה דברים שעזרו לך, או עדיין עוזרים לך, בגישה, במיינדסט, כשאתה בא להסתכל על הבניית קריירה שלך. לגמרי. אז ממה נתחיל? אולי נתחיל מכמה עצות קטנות, קטונתי ובאמת כל אחד הוא מקרה מאוד מיוחד. ואגב, אני אגיד כמה שאני מאוד אוהב לייעץ ולעזור לאנשים,

אז תמיד תמיד שמח ובכיף. ב-Two sense שלי, לא מבטיח שזה יהיה יותר מ-Two sense. אני אגיד כמה דברים מרכזיים. אחד, זה בסדר to cultivate beginner's mindset, כן? זה בסדר לבוא ולהגיד, אוקיי, אני beginner, אני רוצה ללמוד מה מעניין אותי ובאיזה תחום אני הכי חזק. ואני רוצה להיפגש עם איזה 30 אנשים בתעשיות שונות, בתפקידים שונים. ואגב, הרבה מאוד אנשים שאני מכיר תמיד שמחים לדבר עם ג'וניור, אז אני גם תמיד משדך בין אנשים לכל מיני Peers שלי בתעשייה. זה בסדר לעשות לעצמך סוואט. זה... מה זה אומר לעשות לעצמך סוואט? לעשות לעצמך אנליזה של strength ו-weaknesses ו-opportunities ו-threats, ולבוא ולהגיד, אוקיי, בזה אני חזק, בזה אני פחות חזק. זה משהו שאני חושב שאני יכול ללמוד ומעניין אותי, ולכן אולי זה התחומים שאני צריך ללכת אליהם בקריירה. אתה יודע, יש איזה ציטוט מפורסם כזה, If your mind is empty, it is open to everything.

אז כשאתה מתחיל את הקריירה שלך ואתה בא טבולה ראסה ואתה בא נקי, לבוא ולחשוב יחד עם אנשים איפה אתה חזק ולקבל mentorship ולעשות לעצמך self-assessment, אם הקריירה שלך חשובה לך, זה must בעיניי. כן. אני חושב שהדגש הטוב שאני לוקח פה זה את הסיפור הזה של ה-ביחד עם אנשים. לגמרי. כי ה-לעשות את זה לבד, דווקא, זאת אומרת, מי שיכול, יכול. אבל אני, מהניסיון שלי, ברוב המקומות, אם מישהו יתיישב עם עצמו ויעשה לעצמו self-assessment, אם יש לו עדיין, עוד אין לו את התחושת מסוגלות, אז הוא ישר יהיה לו בראש את הקולות האלה של ה-אני לא יכול, אני מי אני בכלל, וזה, ואין לי סיכוי וכולי. לעשות את זה עם אנשים, אני חושב שזה יכול לתת הרבה... לגמרי. כוח. לגמרי. יש לי פיר שחיפש עבודה לפני איזה 5-6 שנים, והוא נפגש עם 120 אנשים. אז אומנם הוא היה קצת... 120! אמנם הוא היה קצת executive level,

והוא חיפש גם, כאילו, לעשות משהו שונה עם הקריירה שלו, הוא קרא לזה 120 שעות מיץ גזר. פשוט ישב עם 120 אנשים, ובסוף החליט מה הוא רוצה לעשות. אז לא צריך 120, אפשר גם 10. אז הוא מקים דוכן של מיץ גזר? אז בסוף הוא החליט לעשות משהו, אגב, מאוד מאוד שונה. אבל רגע, למה שיפגשו אותי, אם אני נובאדי? אני תמיד שמח, וכל פיר שלי בתעשייה, בין אם זה Chief Operating Officers או CMOs או General Managers במקומות אחרים, או VP Product, או מה שזה לא יהיה, שאני ניסיתי לשדך עם מישהו, כי מישהו פנה אליי ורצה לדבר, תמיד הסכימו לשבת לאיזה רבע שעה, חצי שעה. אז מה שאתה אומר זה שיש הרבה מאוד אנשים שהם כבר מוכשרים וכבר נמצאים במקומות מאוד מעניינים וגבוהים, והם ישמחו להיפגש עם אנשים, רק צריך לבקש מהם. לגמרי. וזה גם בסוף הזדמנות בשבילם, אולי הם מכירים מישהו שהם יכולים לגייס בסוף לאחד עצמו. ואיך מגיעים אבל לאנשים האלה?

אז אפשר לפנות בלינקדאין. היום שהכל כל כך שטוח, ומיילים, ווואטסאפים, והכול זמין, אתמול, אתמול רציתי להשיג טלפון של מישהו שהוא בסייקל הרביעי שלי, ותוך שעה היה לי את הטלפון שלו. אז הכל הכל אפשרי, אתה רק צריך לרצות. כן. אגב, טיפ מאוד זה אם מישהו עכשיו מקשיב ואומר, ושוב זה לא משנה אם זה היא ג'וניורית או היא עכשיו בת 50 והחליטה שהיא רוצה לעשות איזשהו שינוי קריירה. לא צריך למצוא עכשיו 30 אנשים או 50 אנשים בכל מיני מקומות, צריך למצוא את הראשון, ואז בסוף להגיד לו, מי עוד אתה יכול לשדך לי שאני אשב איתו. לגמרי. ואנשים שמוכנים לשבת איתך, תמיד יש להם גם רעיונות והם גם נדיבים, והם גם זה מלכתחילה, ובגלל זה הם מוכנים לשבת איתך, והם יתנו לך את הבא בתור ואת הבא בתור ואת הבא בתור, ואני מאוד מאוד מאוד מאוד,

מזמן מזמן, פעם שהייתי קטן, לפני, לא יודע, 15-20 שנה, היה לי כזה, פתחתי כזה landing page, כש-Wix רק התחיל וזה, היה כזה landing page של, לא זוכר איך קראתי לזה משהו, פגישות קפה, עם כזה צור קשר של מי רוצה לשבת איתי לקפה. ואתה יודע, מילאו את זה, זה שני אנשים, לא היה לי למי לשלוח את זה, אבל השני האנשים האלה שמילאו את זה וישבתי איתם לקפה, אז חיברתי אותם למישהו אחר, שחיבר אותם למישהו אחר, שחיבר אותם למישהו אחר, וזה, יש בזה כוח כל כך חזק. במיוחד בישראל, שאנחנו מאוד חזקים בנטוורקינג וחבר מביא חבר, אז צריך לנצל את זה, ולא צריך להתבייש, אין מה להתבייש, שוב, במיוחד אם אתה צעיר והקריירה שלך חשובה לך. והדבר השני שחשוב לי להגיד בהקשר הזה, זה שאני מאוד בעד שלא העבודה תחפש אותך, אלא שאתה תחפש את העבודה. זה קצת counter-intuitive, כי אנשים חושבים שהם מחפשים עבודה, אבל הם הולכים לשתי אפשרויות הראשונות שקופצות להם בלינקדאין, או באיזה דרושים, או משהו כזה.

ואני חושב שזה מתחבר לנקודה הראשונה, שבסוף, כשאתה עושה מרקט ריסרצ' לעצמך, אתה מסתכל איזה שווקים מעניינים אותך, ובתוך השווקים אתה עושה זום אין איזה חברה או איזה חברות מעניינות. יש המון אינפורמציה שרצה בגלאסדור ובמקומות אחרים, ואתה עושה אפילו זום אין לתוך זה, ומסתכל על צוות בתוך החברה, והבוס, לעשות בוס הנטינג, דרך לינקדאין, זה לא קללה, זה ממש ממש בסדר. וככה, אני חושב, הסיכוי שלך לנחות גם על עבודה שאתה מאוד פאשונט לגביה, כי אתה עשית את המרקט ריסרצ' והסתכלת על השוק, והסתכלת על החברה, והסתכלת על הצוות, ואמרת, פה אני רוצה להיות, אז גם הסיכוי שלך להגיע לשם הוא הרבה יותר גבוה. נכון. ובגלל שבריאיון, או כשאתה תשלח את הקורות חיים, אז אתה תוכל להגיד משהו שאתה יודע על החברה, או על הבוסית הזאת, או על הזה, שאחרים לא ידעו,

וזה מאוד מאוד מרגש מישהו שהוא איפשהו מנהל צוות, שבא אליו מישהו ואומר, אני חיפשתי אותך. לגמרי. ואתה יכול להביא את ה-value proposition שלך, ולהגיד, אוקיי, הסתכלתי, ואני חושב שפה אתם עושים נכון, פה יש לי אולי איזה היצע קטנה, ואנשים בסוף מעריכים את זה, אני יודע להגיד שאני מאוד מעריך את זה. וגם בתור graduate, אני חושב, יש לך מה לתת, אני אתן רק דוגמה אחת מאצלנו, שלפני איזה שנה וחצי היה לנו איזשהו מקרה של איזה senior שעזב, ובמקום זה אמרתי, חבר'ה, בואו נביא איזה junior שיצא עכשיו מקולומביה, אוניברסיטי או משהו כזה, ובוא, יש מספיק אנשים צעירים שרוצים להוכיח את עצמם, וגם נשלם קצת פחות, ואולי הבן אדם הזה גם יביא יותר value. והבאנו, בסוף בחרנו איזשהו ג'וניאר שזו הייתה העבודה הראשונה שלו, והבן אדם, אש, כן, אש, מביא תוצאות מטורפות, חושב, חכם, אנרגטי.

אבל רגע, אני רוצה להתגיע אותך, אמרת שהוא הגיע מקולומבי אוניברסיטי. אמרתי בוא נביא מישהו, הוא ספציפית לא הגיע מאיזה IV ליג, אבל בסוף אתה לא צריך שהוא יגיע מ-IV ליג כדי שהוא יהיה תותח. כן, כן. מה אתה כן? בתור הצד של המנהל, מה אתה מחפש שכן יהיה לו? שיהיה לו twinkle in his eyes, באמת, שיהיה לו עיניים מנצנצות כאלה, שכשאתה מדבר איתו, זה באמת הכי חשוב ליותר מכל דבר אחר. לראות שיש לו דרייב, שיש לו passion, לראות את צורת החשיבה שלו, ואיך הוא חושב? לי זה יותר חשוב, הוא עשה את התפקיד הזה, והוא הביא ככה, והוא היה קודם בתפקיד הזה, כן. אני חושב שהרבה פעמים כשהקורות חיים הם מרגישים לך לא חזקים, כי מוביליטי, כי לשם התגלגלת, אוקיי? אז גדלת בפריפריה,

ואתה היית ב-8200, אני מניח שבגלל הפרסית, אבל לא היית ב-8200, ולא היית שם, ולא היית שם, אז אני חושב שלנסות לעשות כאילו הקורות חיים נורא מרשימים, זה בכל אופן לא יעבור. נכון. אז צריך למצוא איזושהי דלת אחורית גם ככה. נכון. ותמיד אפשר לחסות על זה בפאשן. זאת אומרת, לא תמיד, אבל אם אתה מוצא מישהו שכמו שוקי, או יש את הבוסים האלה והבוסיות שמסתובבים בעולם, ומחפשים את הפאשן יותר מאת הקורות חיים, אז זאת אומרת, צריך למצוא אותם. לגמרי. אגב, אני אגיד בהקשר הזה שאני גם, אני בבורד של תוכנית מדהימה שנקראת אחריי-טק, מבית היוצר של אחריי ועמותת בוגרי 8200, שהיא עמותה גם מאוד מאוד מיוחדת ועושה דברים מאוד יפים, שהמטרה שלה זה בעצם להנגיש טכנולוגיה ויזמות לתלמידי י' עד י' ב' בגיאוגרפיה,

בפריפריה הגיאוגרפית של מדינת ישראל. וזו תוכנית מדהימה וזה כיף לראות איך אנחנו, זה בעיקר החבר'ה, כן, אני בבורד, אני כמעט לא שותף פעיל, אבל לראות איך הם תורמים לתלמידי י', יא', יב', ללמוד יותר נושאים טכנולוגיים ולנסות להשתלב ביחידות טכנולוגיות. איך אתה אגב היית בתיכון? איך אתה זוכר את עצמך בתיכון? חננה. חנון על. וכשהגעת לצבא, אז הגעת ל-8200, אז פגשת כבר, היית מאשקלון, והתחלת לפגוש חבר'ה מרמת השרון, ומהרצליה, וזה, ואיך זה הרגיש? מאוד שונה. מאוד שונה. ו-8200 בשבילי הייתה החוויה הכי מעצבת שהייתה לי בחיים, ברמת ה... איך היא גרמה לי להפשיל, ולעזור בצורת החשיבה שלי, ו-onboarding people, ולהוביל תהליכים, ולהיות change agent, ולחשוב בצורה מאתגרת,

ולהטיל ספקות במלא מלא דברים. ויחד עם זה אתה נפגש עם אנשים שאתה לא הכרת, לפני זה, וחבר'ה, חבר'ה ממקומות, ממקומות אחרים. עבורי זה היה מדהים וחוויה מאוד מוצאה. אגב, אתה, כל מילה שנייה שלך היא באנגלית. באמת? ואני מניע, כן, יש לך הרבה מאוד ביטויים, בסדר, אתה עושה עסקים עם חול, זה הגיוני. אבל רציתי לשאול על הנושא של המבטא. כי הרבה פעמים אנשים, באזורים האלה של, שוב, להיות כן או לא אנדרדוג, כן או לא ביטחון עצמי, המבטא זה מין איזשהו כזה סיגנל שמייצג כל מיני דברים. יש לך, אכלת סרטים על המבטא שלך או זה, כי מבטא ישראלי? שאלה מדהימה. אכלתי סרטים קצת, אכלתי סרטים קצת, אבל בשלב מסוים למדתי גם לא להילחם בזה. כי יש בזה משהו קצת אנשנטינג.

אתה רואה? לא בכוונה. קצת קסום, לבוא ולדבר במבטא שהוא קצת שונה ולנסות להיות מישהו שהוא קצת שונה. עכשיו, אני לא אומר, אין לי גם מבטא עברי או ישראלי מאוד מאוד כבד, אבל בסדר, אבל אני שומע שאתה לא מתאמץ, אתה לא מתאמץ, אתה אומר אנשנטינג, אתה אומר אנשנטינג, כמוהם, אתה לא אומר אנשנטינג. לא, לא, אני ממש לא מתאמץ. אתה לא מתאמץ לעשות את ה... ממש לא מתאמץ, ואני לא חושב שצריך להתאמץ. ותבוא כמו שאתה, וכנראה גם יקבלו אותך כמו שאתה. אני דווקא חושב שבתור אמריקאי, אם אתה בא להם סופר סופר מתאמץ, זה קצת turn off. כן, כן, כן. זה להצליח להיות יותר שלם במי שאתה, כן. שזה קצת מה שאמרת קודם על ה-SWAT. לגמרי. שזה החוזקות, החולשות, ההזדמנויות והאיומים. אז באותה מידה, אם אצלי בחוזקה אין לי את המבטא שלי, עדיף לי דווקא להיות אותנטי ולבוא כמו שאני, זאת אומרת ישראלי. החוזקה שלי אולי זה שאני מההייטק הישראלי,

לא המבטא. אז על המבטא אני דווקא לא מנסה, זאת החוזקה. אוקיי, מה עוד? מה עוד? אולי אני אגיד כמה עצות קטנות כשאתה כבר בפנים ובתוך הארגון. אז דבר ראשון, תהיה תכלס. תהיה קונקרטי, תהיה מפוקס. מה זה אומר? אני תמיד שואל בפגישות, או כשאנחנו מובילים איזשהו טרק חדש, מה ה-Definition of Success? מה אנחנו רוצים להשיג? בסוף, כשאנחנו ניפגש עוד חודשיים אחרי שסיימנו את זה, ונגיד, בוא'נה, זה הצליח וזה לא הצליח, אז איך היינו מגדירים הצלחה? ולאור הגדרת ההצלחה, תחשוב מה צריך לעשות כדי לגרום להצלחה הזאת לקרות. כי הרבה מאוד מקרים... אבל איך זה קשור לזה שאמרת שצריך להיות תכלסי? כי כשאתה מגדיר לעצמך, יחד עם הצוות, מה ה-Definition of Success לאותה המשימה, אתה גם יודע לגזור יותר טוב את תתי-המשימות שצריך לעשות כדי שהמשימה תצליח, כדי שמשימת האל תצליח.

או אתה יודע לבוא ולהגיד איזה אנשים אתה צריך to onboard כדי שהדבר הזה יצליח. כי לא בסוף האינטרסים של כולם, Aligned עם מה שאתה רוצה. כן. כן, כל אחד יש לו את האינטרסים שלו, בטח בארגונים גדולים וכולי. אבל כשאתה מגדיר שאתה רוצה להגיע למשימת העל הזאת, ויש לה תתי-משימות כאלה, ובשביל זה אני צריך את החבר'ה מהרכש, ובשביל זה אני צריך את החבר'ה מהליגה, שהוא באינטרס נוגד לחלוטין למה שהם עושים, או להיותם עורכי דין. ואתה יושב איתם ומסביר להם, ולא נופל עליהם בהפתעה. אז אני חושב שהסיכויים שלך להצליח הם יותר גדולים. אגב, זה כאילו קצת תופעת לוואי שזה, או במיני של מה שאמרת, אבל כשלי יש עובדים שאנחנו עושים איזושהי פגישה, ואיזה מישהו שם יש לו פתאום פרצוף כזה שהוא אומר כאילו וואי כמה פקה פקה, הוא לא אומר את זה ככה, אבל הוא חושב לו בראש כמה פקה פקה,

ואז הוא אומר מה ה-Definition of Success, זאת אומרת הוא אומר, חבר'ה איך אנחנו נמדוד הצלחה, וזה לא אני המנהל, אלא זה אחד העובדים ואומרים את זה, פתאום אני בתור המנהל, קוראים לי שני דברים לך, אני נורא מתבייש, וואי, רגע, אולי אין פה פוקוס, הוא צודק, ושתיים, אני תופס ממנו יותר, אני אומר, וואו, יש פה בן אדם, עומכם מנטרה. כן. זה מאוד מרשים. אוקיי, מה עוד? זה מאוד מאוד חשוב. מה עוד? יש ביטוי כזה, The Squicky will gets the oil. לפעמים, גם כשיש, רגע, תרגם לנו בעברית. שהגלגל החורק, עליו שמים את השמן, כן, אוקיי. את השמן מכונות במוסך, וזה נכון גם לחבר'ה צעירים שנכנסים לארגון גדול, ולפעמים צריך לקפוץ על הזדמנות, גם אם היא לא מתאימה לך, ויכול להיות שלא יבחרו בך, אבל לפחות you stepped up ומכירים אותך, ועכשיו לא ייתנו לך את זה כי אתה צעיר מדי, או לא ייתנו לך את המשימה הגדולה הזאת,

או את הדבר הנורא מאתגר הזה, לסגור עם לקוח כזה, או עם פרוספקט אחר, אבל יזכרו אותך, יזכרו שקפצת, יזכרו שהיית פרואקטיבי, יזכרו שרצית לעשות משהו. אתה כזה, אתה כזה, בגלל זה אתה אומר את זה? אני מאוד כזה. אני מאוד כזה. אתה כל הזמן הקפצת את עצמך על הזדמנויות? כן. ומה עשית כשאמרו לך, לך מפה ילד? קודם כל, זה טוב שיש את האימפסס האלה, את המבוי הסתום הזה שאומרים לך לפעמים לא. לפעמים אני מתעקש, עוד פעם אחת, ולפעמים אני אומר, אוקיי, בואו נחכה, ויבוא משהו יותר טוב. אבל אתה נעלב? אין מה להיעלב, כי בסוף הארגון צריך לעשות מה שנכון לארגון. אם הארגון זיהה באותה הזדמנות שאני בתור, לא יודע, sales director, לא הייתי עושה את זה הכי טוב, ומישהו אחר היה עושה את זה יותר טוב, ואגב, היו מקרים כאלה, כמו שאמרת, כמו ששאלת, אז צריך לעשות מה שנכון לארגון, כי בסוף כולנו נמדדים לפי הצלחת הארגון. זה אגב, אמרת עכשיו משהו כאילו מאוד מאוד בבהירות,

אבל אני חושב שכל כך הרבה אנשים לא נמצאים שם עם הקו מחשבה שלהם. עכשיו אני אבוא ואני אקפוץ על איזושהי הזדמנות ויגידו לי שלא, אז אני אחשוב שזה אישי, ואני אחשוב שלמה לא יודעים להוא, ואני אחשוב שהבוס יותר אוהב את ההוא, ואני אחשוב, אני אחשוב כל מיני דברים, אבל לאו דווקא אני אגיע למחשבה הבהירה והפשוטה, שיש פה בסוף מערכת שמנסה להשיג יעדים, לאו דווקא בדרכים רק ישרות ומסודרות, יכול להיות בדרכים מבולגנות או שכן יש בהם דברים אישיים, אבל יש פה בסוף מערכת שצריכה להשיג יעדים. לגמרי. ואני צריך להבין מה המערכת, כמו שאמרת על ה-definition of success, אני צריך להבין מה המערכת או הארגון או הצוות או המחלקה או האגף צריכים להשיג. ואם אני יודע להשתלב בתוך מה שהיא צריכה להשיג, אז גם אם יגידו לי פעמיים לא, אז פעם אחת יגידו לי כן, וזה ה... אתה יודע, זה כמו שיש אנשים שמפטרים אותם והם חושבים שזה נורא נורא אישי. ברור, זה אישי, אוקיי. אבל הסיבה עצמה בדרך כלל לא הייתה אישית. הסיבה הייתה קשורה להתאמה ביני לבין מה שהארגון צריך כרגע. נכון. ויכול להיות שעכשיו הארגון לא צריך את מה שאני יודע לתת.

זה לא בגלל שהם לא אוהבים אותי, זה לא בגלל שאני מעצבן. זאת אומרת, יכול להיות בגלל שאני מעצבן, אבל כנראה שזה לא בגלל זה. והמחשבה הבהירה שאמרת פה, היא נורא נורא נורא חשובה. לחשוב ככה, ואני אתן עוד טיפ אחד נוסף לזה, אני לא יודע, עברנו לעצות קריירה כלליות, אבל אני אוהב את זה. להבין מה ה-Definition of Success, אני כל הזמן חוזר על הביטוי שלך כדי שגם האנגלית תעבור, אבל מה היעד להצלחה של הבוס שלי. הבוס שלך. נכון. זה מאוד חשוב. סופר חשוב. לא רק על מה מודדים. אמרת יפה מאוד. על מה מודדים את הבוס שלי. כשאני יודע על מה מודדים את הבוס שלי, אני יכול, זה עוזר מאוד בפוקוס מה להתמקד ומה לא להתמקד. מאוד מאוד חשוב. נכון לגמרי, מאוד מאוד חשוב. ודבר אחרון שרציתי להגיד בהקשר הזה, או לפני אחרון, ואחרון הוא באמת טיפ קצת אישי, זה תחמיא לאחרים ממקום שהוא מאוד אמיתי, ותתעניין באנשים ותנסה לא לשרוף קשרים, כי בסוף אין לדעת מתי ואיך תיתקל באותה סיטואציה או באותו בן אדם, אבל באמת להחמיא לאנשים ממקום אמיתי,

להצלחה שלהם, שבסוף הצלחת הארגון, כן, בסוף אנחנו כולנו עובדים בשביל ארגון ובשביל shareholders ובשביל ה-street. אז להחמיא לאנשים ממקום אמיתי זה מאוד מאוד חשוב, וזה גם נותן לאנשים הרגשה מאוד טובה. ודבר אחרון שאני רוצה להגיד, ופה אני הולך להפתיע אותך, אני חושב, יש, אני רואה לפעמים ראיונות עם חבר'ה שבאים ואומרים, אני ישן ארבע שעות בלילה, אני הולך לישון באחת, קם בארבע וחצי, רץ, אני כל כך לא כזה, אני ישן טוב, והעצה האחרונה שלי זה לישון טוב, ולישון טוב זה מזקק לך את המחשבה ואת המוח, ואתה לא מסתובב עייף במהלך היום, כשאתה אומנם הרווחת עוד שעתיים, אבל אתה מסתובב חצי זומבי כל היום. אני אפילו מנסה, למרות שבגלל שאני בקונסטלציה מיוחדת של הורות משותפת, ויש לי זמן פנוי וכולי, אני מנסה אפילו פעם בשבוע להתעורר בעקיצה טבעית.

ולישון טוב זה חשוב. כן, אתה מצביע עליי כי אתה יודע שאני גרוע בזה, אני כל יום מתעורר בעקיצה טבעית, נורא מוקדם, מוקדם נורא. אני מסיים בבית, השעון מעורר זה בדיחה כזאת, שכבר הבת שלי למדה את הבדיחה. שמים שעון מעורר כדי לראות האם הפעם הוא יצליח להעיר אותנו, אבל זה מעולם לא קרה. אגב, יצא לך להפסיד טיסה? יצא לי להפסיד טיסה פעם אחת. איפה? טיסה לסרביה לפני שנתיים. שפשוט, אני לא טס הרבה בשנתיים האחרונות, החבר'ה טסים יותר, אבל כשאתה טס הרבה, אתה בשלב הבא נכנס לאיזושהי זכיחות כזאת של, אוקיי, בואו, יש עוד רבע שעה, יש עוד 20 דקות זה, והגענו ממש כשהגייט נסגר, איזה שתי דקות אחרי שהגייט נסגר. זה בייס אותי כי זה מאוד לא מתאים לי, אבל בסדר, לקחנו טיסה אחרת. זה כמו אלה שגרים הכי קרוב לבית ספר, הם תמיד מאחרים. מאחרים, נכון? אבל למה שאלת?

בגלל ששוב, כשאני חושב על שעון מעורר, הדבר היחיד שיש לי בראש זה כשאני בדרום אמריקה צריך לקום לטיסה מריו ל... לא יודע. אין לי זיכרונות של שעון מעורר, זה מאוד מאוד מוזר. זה יפה שאתה מצליח לישון, מתי אתה הולך לישון? זה מאוד משתנה, זה מאוד משתנה, זה יכול להיות 12-13 כזה. זה מאוחר. לפעמים ב-11 וחצי, לפעמים ב-3 בלילה, בסופה השבילה שאני יכול. זה מאוחר, אני מבין שאתה כרגע רווק. רווק, כן. אוקיי, אוקיי, אוקיי. עכשיו תגיד, שוקי, יש לך... אמר בעצב רב. מה? אמר בעצב רב. אמר בעצב רב. לא, תשמע, נשמע לי כמו טיול מסביב לעולם. יש לך מחשבות על עתיד רחוק שאתה רוצה לשתף, או יש לך מחשבות שאתה לא רוצה לשתף,

או אין לך מחשבות, כאילו, כי נשמע שכבר הספקת כל כך הרבה דברים, נקרא לזה מגוונים. וואי, כיף לשמוע. לכולם יש מחשבות, אני חושב. לא, לא. לא? לא, ממש לא. אה, באמת? מה פתאום? לא, לא לכולם יש מחשבות. יש הרבה אנשים שהם ב... בוא נסיים את היומיום ונראה מה זה. יש אנשים שלא מעיזים לחשוב. וואלה. אני יכול להגיד שאני מאוד מפוקס במה שאני עושה עכשיו, ואני מאוד אוהב את מה שאני עושה עכשיו, ואת הצוות, ויש לי המון אתגרים. קומרשיאלים מאוד משמעותיים, שהם נורא נורא מאתגרים אותי. מה, תחרות? התחרות זה שיש לך את ה-International giants, נטפליקס ודיסני וכולי, שנכנסים לכל מקום ובעצם מהווים איום על הלקוחות שלנו. מצד שני, זו הזדמנות מאוד גדולה ללקוחות שלנו כדי לשפר את השירות שלהם, להביא שירותים חדשים, אנחנו עוזרים להם לחשוב מה נכון לעשות,

אבל זה יוצר מצבים מסחריים מאוד מאוד מעניינים. מאוד מעניינים, ואני מאוד אוהב את זה, כי זה מאוד מחדד את קו המחשבה שלי, אני חושב. אבל אני באוריינטציה שלי מאוד בינלאומי. מצד שני, אני מאוד אוהב את תל אביב. תל אביב זאת העיר שאני הכי אוהב בעולם. אני מאוד אוהב את ישראל, ואני פה במסגרת ההוויה הישראלית שלנו. אפשר שאלה אחרונה אישית קצת? בבקשה. ההורים שלך בין החיים? כן. עד מאה עשרים. איך? מהממים. אפשר לשמוע במשפט מה הם מרגישים כלפי המצב שקורה עכשיו? כי לפני לא כזה הרבה שנים, שלושים שנה? אתה בן שלושים ושמונה? בן כמה אתה? ארבעים וארבעים וארבעים וארבעים. אז שלושים וקצת שנים הם עזבו הכל ואת העבודה שלהם, ועלו לכאן מאהבת ציון.

אה... לאשקלון. ומעניין אותי כאילו מה הם חושבים עכשיו על מה שקורה. על מה שקורה בהקשרים של... שהאסון שאנחנו נמצאים פה. כן. אז קודם כל, אני... וואו. קשה להם מאוד עם זה. קשה להם כמובן מאוד עם המצב. א', הם גרים שם, הם כמעט בקו הראשון של... לימוד ואשקלון? כן. של רקטות שמיורטות וכולי, אבל הם כמוני במקום, א', יחסית מאוד אופטימי של... אנחנו צריכים כולנו ללקק את הפצעים שלנו מהאסון הנורא הזה שנחת עלינו, וכולנו עדיין נמצאים בתחתית של התחתית של התחתית, וכל היום מסתובבים עם 136 נעדרים ונעדרות שלנו שיושבים בעזה,

בתופת הזאת, ומעל 1,200 הרוגים, וכולנו כל הזמן חושבים על זה, וגם הם, בתור אנשים מאוד אמוציונליים, הם מאוד אמוציונליים, הם כל הזמן במחשבות על זה, ואיך הם יכולים לתרום באשקלון לקהילה המקומית של אנשים שנפגעו מזה. ואני חושב שכמוני, הם גם במחשבה שמהדבר הזה יכול גם לצאת בסופו של דבר טוב. ואם מסתכלים על זה בצורה אופטימית, יש פה הזדמנות אדירה לנו, בחברה הישראלית, לנסות לקחת את כל מה שלא עבד טוב בשנים האחרונות, ולהפוך את הקערה על פיה, ולהפוך את המקום הזה לאותו מקום מדהים שהיינו בו, ולהוביל אותו לישראל שהיא יותר דמוקרטית, ופלורליסטית, וליברלית, ואוהבת, וסבלנית. ובתור הורים לבן גיי, אז זה על אחת כמה וכמה חשוב להם.

ואני נורא, אני נורא גאה בהם שהם חושבים ככה, כי זה לא, זה לא מובן מאליו בעיניי. כלומר, הם אנשים שבאו ממקום שמרני, דור אפס בארץ. מאוד קל היה להם לבוא ולהגיד הכול חרא, ולהאשים את מי שאוהבים להאשים, אבל הם מאוד לא במקום הזה, וזה נורא נורא כיף לראות את זה. כן. ונורא כיף לראות שהם גם מסתכלים על הצד השני, על זה שיש אזרחים גם בצד השני, ויש אנשים טובים גם בצד השני, וצריך לזכור גם את זה. טוב. אתה רוצה ש... יש לך סיפור אחרון עם יפן, פתאום אני קולט שאנחנו מספרים, מסיימים בעבירה מאוד זה. טוב, נשמור לפער. לא, אבל סיימנו באווירה אופטימית דווקא. נכון, נכון. זה כיף לשמוע, נתת לי קצת תקווה. יאללה, שוקי, תודה רבה. תודה לך. ומזל טוב, מזל טוב, גם על הספר שהוא רב-מכר, וגם על נאמבר 2. תודה, תודה, תודה, תודה. ניפגש בשבוע הבא, יאללה, ביי.

יהיה סוף טוב.

חתול צהוב ופרוותי מביט בעיניים גדולות, בסוף התמלול

זנב מסולסל של חתול צהוב מציץ מאחורי הנגן
00:00להמשיך באפליקציה ←