פוליטיקה ארגונית ל״לא-פוליטיקאים״ | איך לקדם את היוזמות שלך? | המנהלת שמפלסת את הדרך לקידום רעיונות | פופקורן 340
פופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל

להאזנה גם ב:באפליקציה שלנו (חינם)YouTubeSpotifyApple
ענבל בן דוד היא Commercial Operations Director בבייר ויו״ר עמותת CMT ישראל. הפרק הוקלט בפופקורן לייב השלישי, מול קהל באולם. דיברנו על פוליטיקה ארגונית ללא תככים ומזימות: איך מקדמים יוזמה בארגון עצום, איך בונים קשר עם בכירות ובכירים, איך מתמודדים עם "לא", ואיך ענבל הצליחה לקדם חדשנות בלי תקציב וכמעט בלי צוות.
בפרק הזה
- ענבל רצתה להצטרף לצוות החדשנות העולמי של בייר, והמנהל שלה אמר לא. היא שמעה "אפשר" במקום "אי אפשר", והציעה לקדם חדשנות בלי כסף ובלי לפגוע בעבודת הליבה, וכך קיבלה אישור
- כשהגיעה לישראל משלחת של ראשת החדשנות העולמית, ענבל אספה עליה מידע מראש, ישבה לידה באוטובוס אחרי הביקור במכון ויצמן ו"מכרה לה חלום": מה שקורה בוויצמן יכול לקרות גם בבייר. היא באה עם מה שיש לה לתת ולא עם בקשה, ובסוף קיבלה תקן רשמי של חצי משרה
- מיזם SocialMeding נולד מהרצון להגדיל את המהימנות של מידע על בריאות ברשתות החברתיות, באמצעות אנשי מקצוע בעולם הרפואה. הגישה הראשונה לא הביאה תקציבים, והצוות עבר לחשוב איך לדבר אל הכאבים של מי שצריך לאשר אותם
- מסר צריך לחזור כמה פעמים, להיות מותאם למי שמולך ולבוא עם יוזמה. את אותו רעיון מציגים אחרת לשותפה לחדשנות ואחרת למנהל שדואג ליעדים, ובמקרה כזה כדאי להתחיל בפיילוט קטן
- יש הרבה סוגים של "לא": לא עכשיו, אין תקציב, ולא שקשור לאגו של מישהו. כשאין תקציב אפשר לחשוב על שותפויות ונכסים של אחרים, ולהשאיר קרדיט למי שזה חשוב לו
על הפרק
האם פוליטיקה ארגונית היא בהכרח תככים ומזימות? איך מקדמים רעיון חדש שיש לנו? איך כדאי לתקשר את הרעיון לקולגות? ללקוחות? למנהלות? איך לומדים לקבל לא? ואיך מקדמים רעיונות כשאין משאבים?
פוליטיקה נולדה כמשהו בריא וטוב ביוון העתיקה - דיון לוגי בין אזרחים על טובתה של המדינה - אבל כבר באימפריה הרומית היא הפכה לשם קוד לתככים, אינטרסים, ומזימות.
אבל בפופקורן, אנחנו לא רוצים ללמד תככים ומזימות, אלא איך ללמוד לקדם בארגון שלנו יוזמות חיוביות שחשובות לנו - בצורה חיובית, עם עיניים טובות. איך עושים את זה? זה מה שנלמד בפרק הזה -
בפופקורן לייב השלישי אירחתי את ענבל בן דוד, Commercial Operations Director @ Bayer ויו״ר עמותת CMT ישראל. ענבל הצליחה לייצר ולאייש תפקיד ניהול דיגיטל וחדשנות, לבנות לו צוות, ובנוסף להפוך את העובדים בצוות המכירות תחתיה לשגרירי דיגיטל וחדשנות בארגון. בקיצור, היא הצליחה להזיז הרים בארגון פארמה גרמני ותיק, עם 100 אלף עובדים מסביב לעולם. ואם היא הצליחה לעשות את זה שם, כנראה שאפשר לעשות את זה בכל מקום.
ציטוטים מהפרק
אני שומעת אפשר. הם אומרים לי no, אני שומעת now.
אני צריכה להראות מה אפשר לפני שאני מבקשת דברים.
לא עכשיו, אז בוא נחשוב מתי כן. מה צריך לקרות כדי שזה יקרה בזמן שלך.
שאלות ותשובות מהפרק
- איך ענבל בן דוד קידמה חדשנות בארגון עצום בלי תקציב?
- ענבל מספרת בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, שהיא הציעה למנהל שלה לבנות מערכת חדשנות בתוך מערך התפעול המסחרי, והוא אישר בתנאי שלא יושקעו משאבים ושעבודת הליבה לא תיפגע. מכיוון שאין לו מה להפסיד, זה היה קל לאישור. אחר כך חיפשה שחקנים נוספים בארץ ובחו״ל, ובסוף קיבלה תקן רשמי של חצי משרה בחדשנות.
- איך בנתה ענבל קשר עם ראשת החדשנות העולמית של בייר?
- לדבריה, כשידעה שהיא מגיעה לישראל, אספה עליה מידע ממגוון אנשים וממקורות פתוחים. היא שאלה את המנהל לשעבר ממה הבכירה הכי התלהבה בביקור, והתיישבה לידה באוטובוס אחרי הביקור במכון ויצמן. היא דיברה על כך שמה שקורה במכון יכול לקרות גם בבייר, ובשלב הבא באה עם רעיונות איך לעזור ולא עם בקשות.
- מהו SocialMeding?
- ענבל מסבירה שזה מיזם שנולד מההבנה שאנשים צורכים מידע על בריאות ברשתות חברתיות, חלקו לא מהימן. המטרה היא שאנשי מקצוע בעולם הרפואה, כמו רופאים ואחיות, יעלו מידע מהימן בפרופילים שלהם. לדבריה, הגישה הראשונה לא הביאה תקציבים, והצוות מחפש היום דרך אחרת שמדברת אל היעדים והקשיים של מי שמחליט.
- איך מתמודדים עם "לא" כשמנסים לקדם יוזמה?
- לפי ענבל, יש הרבה סוגי "לא", והדרך היא לפרק אותם. "לא עכשיו" אפשר להפוך לשיחה על מתי כן. "אין תקציב" אפשר לפתור בשותפויות. ולמי שהאגו שלו קשור לרעיון אפשר לתת קרדיט. היא מספרת שהיא מאומנת לשמוע "אפשר" במקום "אי אפשר", ו-now במקום no.
- מה עושים כשאין תקציב ליוזמה?
- לדברי ענבל אפשר לחשוב על שותפויות: כל צד מביא מומחיות או נכס משלו, כמו מקום, קשרים או לוגו. ענבל אומרת שהיא גם לא מאמינה בלדבר רק על תקציבים, ושדווקא כשאין כסף מתחילים לחשוב אחרת. כדי להוכיח שיש בעיה, הצוות שלה ארגן כנס שבו דיברו גורמים רלוונטיים, בשיתוף פעולה עם AWS שאירחה אותם.
- איך ענבל מתמודדת רגשית עם סירובים ועם עומס?
- ענבל מספרת שבסוף יום שבו שמעה הרבה "לא" היא משחררת במקום להישאר עם זה: עושה ספורט או שומעת מוזיקה, ואומרת לעצמה שזה רק יום אחד ושמחר מתחיל יום חדש. את המשמעות היא מוצאת בעוגנים קטנים, כמו רופא אחד שמעלה פוסט מיוזמתו, ובגמישות והקשבה לפידבק במקום להיתקע על הרעיון המקורי.
מי ומה הוזכרו בפרק
- חברות וארגונים
- Bayer · AWS · CMT ישראל · Nable
- ספרים, פודקאסטים וסרטים
- הקוד היצירתי
התמלול המלאתמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות
שלום, מה קורה? אהלן. ענבל בן דוד. אני אעיף את זה, זה טלפון, לא צריך אותו. מה שלומכם? מה שלומכם? כיף שאתם פה. כיף שיש את המתמידים, אלו שבאו כל שלושת הפעמים. כל הכבוד לכם, כל הכבוד לכם. יש את אלה שהתכוננו לבוא שלוש פעמים ובאו רק פעמיים, קצת פחות כל הכבוד לכם, אבל עדיין. יש את אלה שבאו רק לעכשיו, כי הם חשבו שפוליטיקה ארגונית ללא פוליטיקאים זה הכי חשוב. סבבה. נעלבתי פעם שעברה, אבל היום אני ממש שמח, כי אתם צודקים שאת הטוב השארנו לסוף. מקווה שהאורחים הקודמים לא מקשיבים, אבל אין מה לעשות, ככה זה, חייבים להשאיר את הטוב לסוף. כל החבר'ה של הכלכלה ההתנהגותית לימדו אותנו את זה. אז ככה, למי שלא היה בפעמים הקודמות, שזה רובכם.
אני רק אספר איך הערבים האלה נולדו. בעיקרון, אם הספקתם לראות בווידאו, אז אני הולך להשיק תכף מה שנקרא שיעור יצירתיות בעבודה, שזה טכניקות פשוטות ביצירתיות שעוזרות לנו בעבודה. לפשט תהליכים, או לגייס עובדים, או לחשוב על מוצרים חדשים, או לשנות שירותים קיימים, וכו' וכו' וכו'. ולמה אני מת על זה? אני מת על זה כי יצירתיות זה דבר שמרגיש חמקמק, אבל כולנו רוצים אותו, והוא מדהים, וכשיש לנו את זה, איזשהו רעיון חדש, יש לנו תחושה כזאת של וואו, מה עובר לי בראש וכולי. ולפני קצת יותר מעשר שנים, אני גיליתי שלא חייבים להיוולד עם זה, שזה מאוד משמח לגלות את זה. זה הגיע עם איזשהו ספר של נועה מנלה, שאם אתם חובבי הפודקאסט, שמעתם שלושה פרקים איתו כנראה.
והספר הזה נקרא הקוד היצירתי, ושם היה אחד הגילויים שלי, שיצירתיות זה משהו שיש לו טכניקות, אפשר ללמוד אותן. ואפילו יש לו טכניקות גם מסובכות, דיזיין טינקינג וכל הכבדים, אבל יש לו גם דברים הרבה יותר פשוטים שאפשר ללמוד בכמה דקות. ואחרי שאני גם עוסק בזה וגם מלמד את זה הרבה שנים, החלטתי לעשות איזשהו שיעור כזה דיגיטלי. אבל אז אמרתי, טוב, איך אני אשיק אותו? ואז חשבתי, טוב, אני אשיק אותו כמו שאני עושה בדרך כלל, אני רוצה לתת עוד תוכן. ואז אמרתי, טוב, אני אעשה כמה פרקים על יצירתיות בעבודה, אבל לא על איך חושבים רעיונות, ולא על טכניקות לסיור מוחות, ולא על הדברים האלה, אלא על הפריפריות של זה, שהן בעצם יותר חשובות במובן הזה שהן אלו שאם אין לך את זה, זה לא יעזור. לא יעזור אם יש לי 20 רעיונות חדשים, אם כשהמנהל שלי אומר לי,
עזוב אותך, אני לא יודע מה לעשות עם זה. לא יעזור לי לנסות לחשוב על רעיונות חדשים, אני לא יודע איך להביא את זה, ואני לא יודע איך לעצב התנהגות, ואני לא יודע איך לעשות פוליטיקה ארגונית, שזו הסיבה שאנחנו כאן. ותכננתי לעשות כמה פרקים, וחשבתי שזה יימשך כך וכך זמן, ובדיוק אז שחף ונטע, מדברים שבא לנו ללמוד, שהם המפיקים של השלושה אירועים האחרונים, ותודה לכם, שם יושבים, שחף כתב לי אס אמס, והוא אמר לי, תשמע, בוא נעשה איזה משהו, יש לנו אחלה מקומות ואחלה חבר'ה, ולך יש אחלה תוכן, בוא נעשה משהו ביחד. אמרתי לו, עזוב, אין לי זמן, אני בדיוק עסוק באיזשהו, להשיק איזשהו שיעור יצירתיות בעבודה, וזה, אז הוא אמר, לא יודע, אולי אפשר זה. אמרתי לו, אני באמת, נורא קשה לי, ואני עוד מעט עובר דירה, וזה, ואין לי זמן. ואז הוא אמר, תקשיב רגע, זה ב... יש לנו אחלה מקום בבית תמי, זה ליד הבית שלך, שזה ממש, אני גר שלוש דקות מפה, הליכה, אני מתנצל מכל מי שעמד בפקקים.
ואז אמרתי לו, אוקיי, אוקיי, אני בפנים, אבל אין בבית תמי מקום, זה מקום של ילדים. אז הוא אמר לי, לא, בקומה ארבע יש להם איזה משהו יפה. ואמרתי לו, נכון, הייתי פה בשיעור בלט של הבת שלי, בשיעור הפתוח, זה היה פה. אני אגב נגד בלט לילדות, ואני שמח שהיא עברה להיפ-הופ. סליחה על הערת ביניים, אבל אל תשפטו אותי, זה עניין של טעם. ואמרתי לו, זה אודיטוריום יפהפה, למה לא עושים שם אירועים? אז הוא אמר לי, עושים שם אירועים, עכשיו, מותר להם מעכשיו. אז אמרתי לו, יאללה. סוף אפריל, אז אני צריך שנעשה שלושה באפריל. וזה קרה בשבוע האחרון של מרץ. אבל שחף הוא בן אדם מאוד אופטימי, כמו שגילינו בשבועות האחרונים, הרבה יותר אופטימי ממני, לצערי, או לשמחתו, אני לא יודע מה בדיוק. והוא לא אמר לי דברים כמו, אין סיכוי, לארגן שלושה אירועים, ומתי נספיק למכור, ואיפה תביא אורחים וכולי. הוא פשוט אמר לי, בעיה שלך.
אז אמרתי לו, אוקיי. ולשמחתי, אנשים נהדרים כמו ענבל וטום שהיה לפני, ועמית שהיה לפני לפני, הסכימו להזדרז ולשים את עצמם על הבמה ליטרלי, וככה הגענו לאיפה שהגענו. אז תודה לשחר ונטע, תודה לבית תמי שמארחים אותנו, למקום הזה קוראים הבועה. הוא ממש ממש חדש, במובן הזה שיהיו בו עוד הופעות ודברים, אתם ממש מהראשונים שחווים פה אירועים. אז תודה גם להם. ועכשיו, נעבור לחלק של היום. החלק של היום הוא, אה, סליחה, אני צריך להגיד שהשיעור יצירתיות בעבודה תכף יושק, ויש עכשיו מחיר דרום השקה, אז ממש ממש כדאי לכם לקנות אותו, כי זה תכף משתנה ועולה וכולי וכולי. והחלק של היום הוא פוליטיקה ארגונית ללא פוליטיקאים. אתם יודעים, פוליטיקה זה, אני בטוח שכולם פה אנשים נורא נורא אינטלקטואלים, אחרת לא הייתם מקשיבים לפופקורן, לפחות ככה אני מספר על עצמי בלילה.
הייתם מקשיבים לכל מיני פודקאסטים שאני לא אגיד את השם שלהם, אבל הם לא זה. ואתם יודעים שפוליס ביוון העתיקה, פוליס זה עיר, והפוליטיקו זה כאילו האזרח, ופוליטיקה נולדה כמשהו שהוא לגמרי בריא וטוב, נכון? אזרחים מדברים אחד עם השני, מתדיינים כדי ליצור מקום שיותר נעים לחיות בו, אוקיי? מה שנגיד, כולנו קצת חולמים עליו לאחרונה. מתדיינים דיון רציני, רציונלי, סוקרטס בא, מעצבן את כולם עם השאלות שלו, ולמרות שהוא מעצבן, מתקדמים ומבינים וכולי. אבל לא לקח הרבה זמן, מהאימפריה היוונית עד לרומית, שפוליטיקה כבר תהפוך למשהו שמתמלאת בתככים ומזימות, ומי מכם שאוהב היסטוריה ואו פילוסופיה ומכיר מה שהיה ברומא, אז בגדול זה כזה בית הקלפים והיורשים ביחד, לפני שהיה אינטרנט ונטפליקס. ושם הפוליטיקה,
עוד לפני הארגונית, בכלל הפוליטיקה קיבלה את השם הרע שלה, אוקיי? תככים, מזימות, קואליציות, איך נעשה דברים בלי לספר לאחרים, או במקרה של הרומים עם קצת רעל בכאוס, או פגיון בזה, כשעוד קראו לסכין פגיון. וזה קיבל שם רע. עכשיו, כשפרסמתי לפני כמה שבועות פוסט שאני מחפש מישהי שתבוא לדבר על פוליטיקה ארגונית, היו שם כמה אנשים מאוד מאוד כועסים בתגובות, היה איזה מישהו שכתב, לא צריך להתגאות בזה בכלל, שמישהו יודע לעשות את הדבר הזה. ואז הבנתי, כאילו, קצת התבאסתי ממנו, אבל בעצם הבנתי שלא ניסחתי את הדבר כמו שצריך. כי מה הדבר הראשון שאנחנו קוראים בזה? אני מחפש מישהו שילמד את כולנו לעשות תככים ומזימות. אבל וואלה, יכול להיות שזה חשוב, זה לא באג'נדה שלי, וזה לא באג'נדה של מאזיני ומאזינות פופקורן. אני מכיר אתכם כי אני יודע איזה פרקים היו, ואני יודע למה אתם נמשכים. ומזימות. זה יש ב... לא להזכיר שמות.
ואז כתבתי, לא, אני מתכוון, איך עושים את זה, ובגלל זה קראנו לזה פוליטיקה ארגונית ללא פוליטיקאים וללא פוליטיקאיות. איך אנחנו, האנשים שהם לא בית הקלפים, אין לנו בבטן את היכולת לזמום, ולהיות מרושעים, ולעשות דברים, ומוסר, וזה וזה, איך אנחנו, האנשים שבאמת רוצים לעשות משהו טוב, לקדם יוזמה שחשובה לנו, לקדם אג'נדה שזה, איך אנחנו עושים את הדברים האלה. וכן, עניתי לאותו בחור שכתב, אי אפשר בלי פוליטיקה. למה צריך פוליטיקה? אין אינסוף משאבים. בשום ארגון, או לא משנה אם אתם עצמאים, עצמאיות ועובדים, לקוחות, אף פעם אין אינסוף משאבים. אף פעם אין אינסוף אנשים שמוכנים לעשות כל דבר שאתה צריך. פוליטיקה היא נדרשת, כי בסוף צריך דיון על המשאבים, ולאן הם ילכו, ומה לעשות אותם, וכולי וכולי וכולי. ובשביל זה הבאתי לפה היום את ענבל בן דוד.
נעים מאוד, כיף שאת פה. שלום. שהיא commercial operations director בחברת בייר. ואני לא אספר את כל הסיפור של איך היא הגיעה לפה, אבל היא הרבה יותר צנועה ממה שאפילו כנראה אתם חושבים שהיא צנועה, כי זה לא בזכותה היא הגיעה לפה, אלא בזכות מלאכים אחרים ומלאכיות אחרות שהחליטו, ששווה לה וכדאי לה להיות פה. ומעבר לכל הדברים המטורפים שהיא עשתה שם, ואני אנסה להגיע איתה לכמה שיותר מהם היום, ואנחנו ניקח use cases של דברים שהיא שינתה, וננסה להבין מה האתגרים שעמדו בדרך, ואיך בכל זאת הדברים יצאו לאור, לפני הכל, היא עובדת בארגון עצום, בייר. אתם מכירים את זה אולי מתרופות שקניתם פה ושם. עשיתי אצלם מתישהו הרצאה, וראיתי שם את הארון תרופות. ישר צילמתי לאימא שלי, ישבתי, אוקיי, אולי תתלהב מה שאני עושה בעבודה סוף-סוף, אצלם את התרופות שהיא הכי אוהבת.
אבל זה ארגון גלובלי, ממש לא ישראלי, יש לו סניף בישראל, אבל יש לו סניפים בכל העולם. הוא בן, הוא מ-1890 ומשהו נולד, יש שם יותר מ-100 אלף עובדים, משהו כזה? לא יודע. קצת פחות. קצת פחות מ-100 אלף עובדים. זאת אומרת, זה לא איזה סטארט-אפ של 12 איש שמישהו בא ואמר, אוקיי, אנחנו רוצים גם לעשות את זה, ואז הוא הצליח למשוך מתוך ה-12 שישה אנשים אליו. אלא ארגון ותיק שבו הדברים עובדים איך שהם עובדים כבר הרבה מאוד שנים, וזה בדיוק המקומות שבהם מאוד מאוד מאוד מאוד קשה להביא חדשנות. זה אגב בדיוק המקומות שהכי צריכים היום חדשנות, בגלל הפחד של כל מה שקורה מהסטארט-אפים, אבל זה המקומות שהכי קשה. ולכן מאוד מאוד הגניב אותי, למרות שהיו הרבה מאוד מועמדים טובים למי ידבר על פוליטיקה ארגונית, עוד יותר לעשות את זה עם ענבל, כי איך עושים את זה בארגון כזה עצום? איך עושים את זה במקום שבו זה כל כך מסובך? אז כיף שבאת. תודה רבה. ברוכה הבאה. תודה. אני אגיד ש... רק לפני שנמשיך, אני אגיד שמעבר למה שכבר סיפרתי עליה,
ותכף נשמע עוד הרבה, אבל היא גם יו״ר עמותת CMT בישראל. נכון. רוצה לספר על זה שני משפטים רק כדי שלא נפספס את זה, כי זה חשוב? כן, באהבה רבה, האמת. CMT זאת מחלה שאף אחד לא שמע עליה, זו מחלה נדירה, שאני חולה בה, אבל אין שום מידע באף מקום, דרך אגב, באף מקום בעולם, לא רק במקום פה בישראל, ומתוך העולם של הבריאות, אמרתי, לא יכול להיות שאין את זה בארץ. חיפשנו קצת איפה נמצאים שלוחות קטנות, ומצאנו שיש כמה סניפים קטנים בכל העולם. מה זה בבילה CMT? כאילו, מה אתה אומר? שרקום אריטו, זה על שם שלושה חוקרים. ככה הם היו מאוד יצירתיים, נתנו את השמות שלהם למחלה. גברים בלי אגו. כן, נכון, חד משמעית. ובעצם אנחנו, פתחו יקירים רבים לפניי את הסניף הישראלי, ואני יושב ראש העמותה, מתוך מחשבה שאנחנו נביא הרבה מאוד מחקרים, ומידע, וחדשנות, ונעשה שיתופי פעולה בינלאומיים, כדי להביא בשורה ולקדם את העולם הזה.
אז הנה, גם למדתם מה זה CMT, אני בטוחה שאף אחד לא יודע על זה, חוץ מכם. נכון. אני גם לא ידעתי לפני. זה סוג של מחלה אוטוהמונית? לא. אז מה זה? מחלה גנטית נדירה. אבל נדבר על זה אחר כך. אוקיי, אוקיי. קצת חם פה לדעתי, טיפאלה. נכון? אוקיי. יופי. אני אנסה להגיד את זה בלי משהו מגדרי, אבל אם כל הנשים אומרות שחם, אז בטוח חם. אמרתי משהו מגדרי. מצטער, תצלבו אותי בהזדמנות, לא בשעה הקרובה. אוקיי. אז בואי נתחיל לקחת חלק מהדברים שקידמת בארגון שלך, מנסה קצת לפרק אותם לגורמים, ואני רוצה להתחיל דווקא עם משהו שהוא מאוד מאוד אישי. זאת אומרת, הוא קשור אלייך, הוא עוד לא כל היוזמות הגדולות שקידמת שם, אלא דווקא משהו אישי. יש צוות עולמי של חדשנות בבייר,
ואת רצית להצטרף לצוות הזה. עכשיו, חשוב להבין ש-commercial operations זה אומר הרבה מאוד סיילס, נכון? בעיקר דיגיטל, פלטפורמות, דאטה. בקיצור, זה לא המקום שבו בדרך כלל שמים את החדשנות. נכון. אז עכשיו השאלה היא, איך הצלחת לדחוף את עצמך לצוות העולמי שכן מתעסק בחדשנות? טוב, זה לקח לי זמן, זה לא היה כל כך מהר. בתור התחלה הסתכלתי על כל מיני מודלים שקיימים בעולם, גם בחברות תרופות וגם בחברות קטנות, כשהבנתי שהמכנה המשותף שלהם זה שאופריישן וחדשנות יכולים לבוא ביחד כקטליזטורים אחד של השני. ואז בעצם הצעתי את זה למנהל דאז שהיה לי, שהתלהב מזה מאוד, אבל לא הסכים לתת לי את זה. למה? כי זה לא היה נכון באותה תקופה מבחינתו, אבל אני לא שחררתי. לא שחררתי את הרעיון והחלטתי לחפש עוד ועוד מקומות ולראות איך אנחנו בעצם יכולים לבנות איזושהי מערכת של חדשנות,
כשהמשימה שלי הייתה לעשות חדשנות בלי כסף. אני חייב לשנייה לעצור לפני שאת ממשיכה, כי את אומרת חיפשתי עוד ועוד, הוא אמר לך שאי אפשר. נכון. למה המשך? זאת אומרת, מה... כי בתפקידי אני פשוט שומעת אי אפשר כל כך הרבה פעמים, שאני פשוט לא שומעת האי. כבר? הוא טיפ מעולה. אהבתי מאוד. אני רק שומעת אפשר. אוקיי, אז אנחנו נמצא דרך. אוקיי, אוקיי. אהבתי. אז מה, אבל הוא היה המנהל. זאת אומרת, הוא אומר שאי אפשר. הוא אומר שאפשר, פשוט בדרך אחרת. אוקיי. אז חיפשתי הדרכים, ובעצם מצאתי איזשהו מודל שהצגתי לו אותו, ואז הוא אמר, אוקיי, כל עוד זה לא מוריד מה-Burton של ה-investment שלך בעבודה, בעבודת הליבה שלך, ואת יכולה למצוא שחקנים נוספים שיתעניינו בזה, ואין שום כסף שמושקע בזה, אז אין לי בעיה.
אוקיי. זאת אומרת, אם אני לא נותן משאבים, ולא נותן את הזמן שלך, ואת עושה את זה כאילו על חשבון האנרגיה שלך, וזה לא פוגע גם, אוקיי? כי פתאום אמרתי את המילה אנרגיה. זה לא חוכמה, את יכולה גם לעשות את זה בשתיים בלילה, אבל אם עשית את זה כל הלילה והתלהבת, ואז בבוקר את עייפה ואת לא עושה את התפקיד שעליו משלמים לך משכורת, זה לא סבבה. אז הוא אומר, כל עוד זה לא יפגע, ואת לא צריכה משאבים, אז מה הבעיה? שאגב, אני חושב שזה דרך נהדרת לשבור התנגדויות, כי כאילו, אם את אומרת, אין לכם מה להפסיד, נכון? חד משמעית. אין להם מה להפסיד, ואני אפילו הראיתי לו שיש לו מה להרוויח, ובוודאי שכשאין השקעה מצידו, אז רווח הוא רווח נקי. כן. ולשם התכווננו, אבל התכווננו ממש בבייבי סטפס. בהתחלה התחלנו להסתכל על כל מיני שחקנים במערכת הבריאות הישראלית, ואחר כך דחפתי קצת סטארט-אפים, ונכנסנו קצת יותר לאיך מייצרים חדשנות, איך בכלל מייצרים חדשנות כמיינדסט, חדשנות כתפיסה, מה אנחנו צריכים לעשות כזה שזה יקרה, ובאותו זמן הייתה תהודה מאוד גדולה בארגון של
אנחנו לא יכולים להיות פוג'י, אסור לנו להיות פוג'י, והדבר הזה היה מאוד מאוד משמעותי עבורי. גם, למזלי, אני הגעתי בנובמבר... תסבירי בשתי מילים מה זה אומר, אנחנו לא נהיה פוג'י. אנחנו לא נהיה פוג'י, אנחנו לא נהיה לא רלוונטיים יותר. אנחנו לא נהיה חברת ענק שבטוחה במקורות שלה וב-200 שנה שהיא קיימת, כדי להגיד אנחנו נחיה לנצח. לא, אנחנו נשים סימן שאלה. אז רגע, אני שוב עוצר פה, כדי לשים לב למה שאמרת. אמרת שכן, היה איפשהו בחברה גל שהיה אפשר לרכוב עליו. הוא לא היה אמור להיות באזור שלך, אבל את אומרת, מצאתי איפשהו בארגון את ה... יש איזושהי נימה או טרנד או איזשהו משהו שכאילו אני כן אוכל לרכוב עליו. נכון. בגלל שהארגון הזה כל כך, כל כך מלא באנשים ועשייה, אז היה לי ברור שאנחנו יכולים למצוא דבר כזה, כי אנשים רוצים לראות את ה-next evolution של עצמם וגם לייצר את זה. ובאיזשהו מקום מצאתי כל מיני צוותים כאלה שהם היו ממש לא נגישים לנו.
צוותים זאת אומרת שהיו כבר אחראים על חדשנות בחברה. הרי אתם מפתחים תרופות, אז יש כאילו... לא, לא היו אחראים. היו... התעסקו בפילוסופיה של הדבר בשלב מסוים. הם כן עשו חדשנות מהמקום שהם ניסו דברים אחרים. ולמזלי, אני עובד בחברה שהיא מאוד פתוחה למחשבה לאן הולכים. כל עוד ה-bottom line שלך קורה, בין אם זה העבודת ליבה שלך, או ה-manufacturing, או מה שזה לא יהיה, שום דבר לא נפגע, on top of, אין שום בעיה. אוקיי. אז נכנסנו לארנה הזאת והתחלנו לחפש הרבה מאוד שחקנים בארץ ובעולם, ומבחינתי, חיבור ישראל-ברלין, בייר היא חברה גרמנית שיושבת בגרמניה, המפעל הגדול שלנו יושב בלברקוזן, אף אחד לא מכיר את זה חוץ מקבוצת הכדורגל שזכתה עכשיו באליפות. נכון. הייתי שם פעם כילד במשחק כדורגל של אלברקוזן. אז אתה היחיד שלא ביקשת ממני חולצה? לא, לא בגלל הכדורגל, שלחו אותי מה...
טוב, לא חשוב, סיפור ממך, מהתזמורת. עכשיו, אתה חייב לספר את זה. ערים תאומות, מכירה את הקטע של ערים תאומות? אז אני בקריית ביאליק. עכשיו, כשאתה בתל אביב, אז העיר התאומה שלך זה ברלין או מינכן. כשאתה בקריית ביאליק, יש לך כל מיני ערים תאומות שאף אחד לא שמע על קיומם, והם ציעו אותם רגע לפני זה. כן, הם ציעו מישהו. גם להם לא היה, הם לברקוזן, נכון? מי יהיה? כאילו, תל אביב לא תגיד, אה, אנחנו... אבל יש להם אחלה תזמורת. נכון. נכון? וגיליתי גם כדורגל. נכון. אז עכשיו יש להם גם כדורגל שאפשר להתפאר בו, ובעצם ההדקוורטרס של בייר יושבים בברלין. ובכלל, ברלין כברלין היא מדהימה, ואבות ה... נקרא לזה, העקרונות החברתיים שמנחים אותה, זה משהו שהוא מאוד מאוד מאוד חסר לנו בתרבות הישראלית, והשילוב הזה... אני רוצה לשמוע, רגע, מה זה? מה זה העקרונות האלה שחסרים לנו? זה הסתכלות סוציאליסטית לחלוטין על רווחת האדם. כן. אבל זה לא מתנגש עם רווחת הרווח?
מתנגש עם רווחת הרווח. אוקיי. אבל עדיין עושים את זה. עושים את זה מתוך הבנה שאחד מפרה את השני. ועל הבסיס הזה הבאנו חדשנות. שאחד מפרה את השני. ובעצם, אני אפילו לא זוכרת כבר מה שאלת אותי קודם. את בדרך לספר לי איך הצלחת להיכנס לצוות העולמי של החדשנות, אחרי שהבוס אמר את לא. כן, אז בארץ פתרנו את זה, אמרנו לי, תעשי מה שאת רוצה, כל עוד זה לא פוגע בנו. ואז התחלנו לחפש שחקנים בחו״ל. התחלנו להסתכל על כל מיני תעשיות אחרות, התחלנו להסתכל על מה קורה בארץ, ולמזלי הגיעה משלחת. הגיעה משלחת מחו״ל לארץ, כשה-Head of innovation מגיעה למדינת ישראל. אוקיי. והיא ידעת שהיא מגיעה? כן, ידעתי שהיא מגיעה. אוקיי, אז עכשיו, מה התוכנית שלך? כאילו, את יודעת שהליד שאפשר לקבל ממנו את מה שאת רוצה להשיג מגיע? מה התוכנית שלך? את אוספת עליה מידע, את שולחת בלשים,
או רק נכנסת ללינקדאין, לא יודעת, כאילו, מה את עושה כדי להתכונן? אני אוספת המון מידע, מדברת עם כמויות מטורפות של אנשים כדי להבין מי הבן אדם, דרך אגב, מצטייר בן אדם. אנשים שעובדים אצלה, למשל? שעובדים אצלה, שעובדים איתה, ששמעו עליה, שראו אותה, ששמעו אותה מרצה, במקומות אחרים שלא קשורים לבייר, בתוך הלינקדאין שלה, בתוך הפייסבוק שלה, שהוא על הפנים. איפה את רושמת את זה, אגב? סתם מעניין אותי. במחברת? בגוגל דוק? ב... אני לא רושמת את זה. זה נשמע הזיה, אבל אני לא רושמת את זה. אני... סופגת. אלא אם כן משהו מאוד מאוד מאוד חזק קורה שם, אז אני רושמת לעצמי דרך אגב, היא הייתה ככה וככה. אבל באופן כללי אני מבינה את הפרופיל של מי שהולך להגיע. אוספת מודיעין. אוספת מודיעין. אוקיי, אהבתי. מודיעין, מגיעה האישה, ואני גם מסתכלת עליה, לדעמיקות. אני לא נותנת לעצמי לקפוץ, אני רואה מי משפיע, איזה הבאה, איך זה נראה. במשלחת? זאת אומרת, הסגנים שלה, כאילו? הסגנים, הפירס, אנחנו, הסטארט-אפים שאנחנו הבאנו לה לראות, רוצה לראות
איך היא מגיבה. ואני רואה מה עושה טוב ומה עושה לא טוב, ולאט-לאט אני בונה את הקייס, כי אני כבר באתי מוכנה מראש עם כל מיני סוגים, איך אפשר לעשות את הפיץ של זה. אבל אהבתי פה, אני גם, סליחה שוב שאני מפשט את זה ואומר את מה שאמרת ביותר מילים, וזה לא כי... לא חשוב. כי לא כי אני דביל, אלא כי אני רוצה רגע לשים לזה לב. את אומרת, מאוד היה חשוב העניין של התזמון. העניין של התזמון, מתי אני תוקפת את ה... עם הצורך שלי. אוקיי. כן, אז... ואז היינו באוטובוס, והיינו אחרי פגישה במכון ויצמן, לדעתי, והיא הייתה מלאה באדרנלין. זמן טוב להיכנס. כן. ואז באתי ושאלת, אפשר לשבת פה? ואז היא אמרה, כן? התיישבת לידה באוטובוס. התיישבת לידה באוטובוס. טוב, מדהים. כן. עשייה ארוכה? מויצמן לתל אביב, נראה לי זה היה. אבל היה לו פקקים. כן. ארוך.
גם את זה תזמנת. לא, זה קונסטנט, זה היה קבוע, כמו הצ'יינג. אז התיישבתי, אבל לפני כן שאלתי את המנהל שלי לשעבר, ממה היא הכי התלהבה? ממה היא הכי התלהבה עד עכשיו? מה היה שם? ואז הוא סיפר לי שהיא הכי הכי התלהבה מההבנה שיש שרשרת שלמה של חדשנות במדינת ישראל, משלב הרעיון עד שלב הביצוע, כולל הרבה מאוד אקספרטיז שלא קיימים במקומות אחרים. אז הבנתי שם. כי הרגע הגיעה מכון ויצמן, אז היא ראתה את הפרופסורים והדוקטורים, אבל היא גם ראתה סטארט-אפים יישומיים, אז היא אמרה, יש את כל השרשרת. וגם יש סטארט-אפים שמגיעים מתוך ויצמן. כן. זאת אומרת, יש הרבה מאוד חדשנות שקורית בתוך המכון עצמו, והיא מאוד מאוד התרגשה מזה, וגם הבינה שאפשר לייצר הרבה מעבר למדינת ישראל מכון ויצמן. ואז אני נכנסתי ומכרתי לחלום. איך, מה, מה אמרת? את רואה מה שקורה במכון ויצמן? זה יכול לקרות גם בבייר.
אהההה. נחמד. נחמד. עשית את הכמו שבסטארט-אפים אומרים, פעם היו אומרים בפיץ' לעשות כאילו, תגיד שזה כמו יוטיוב לכלבים. כזה, נכון, נכון. אבל יותר טוב, ממה שאני גם אמרתי. לא, יכול להיות דווקא דוגמה טובה, כי היא גם וטרינרית. אז... אני אגב תכף מעלה אותה לפה, כן? סתם. היא, קודם כל, היא בן אדם מדהים, ואני בקשר איתה, והיא כבר לא בחברה. אוקיי. ואתם עדיין בקשר. עדיין בקשר. אוקיי. שזה קצת הוכחה, אגב, לזה שלא עשית איזשהו משהו מלוכלך שם. אוקיי. אז את מספרת לה ואת אומרת לה, ויצמן יכול להיות זה, אבל מכאן ועד לבואי איתי חלק מזה, מה היה עוד ב... אז מה שהיה עוד זה להגיד לה, תקשיבי, אני אשלח לך כל מיני דברים. תגידי לי מה מדבר אלייך ומה לא. אבל היא הייתה מאוד מאוד קצרה, ואמרה לי, תקשיבי, אני מוכנה שתעברי לברלין. וואו. אוקיי. זה היה קל. נכון. חוץ מלעבור לברלין, שזה... חד משמעית, לא עברתי לברלין, לא, זה לא היה חלק מהאג'נדה. זה נכון, אוקיי.
אבל היית צריכה להגיד לה, לא רוצה את מה שאת רוצה, ואני רוצה את מה שאני רוצה. אז לא צריך להגיד לא, אפשר להגיד מה כן, נכון? נכון. נכון. אז הלכתי על מה כן, אז אמרת, לא, אז אמרתי לה, וואו, וואו, מטורף. כאילו, הזדמנות נורא מדהימה, אבל למה לא להשאיר אותי פה ואז לקבל את כל הכבוד הזה? כי פה החדשנות. פה החדשנות. כלומר שאני ניסע לברלין, לי יש לכם אין חדשנות. פה החדשנות, ושווה שיהיה פה מישהו בקרקע, כדי ש... אז עכשיו, הנה עוד תת-שאלה. היא נמצאת מאוד גבוה באיזושהי מחלקה, שהיא ממש לא המחלקה שלך, ואת מתחילה לייצר איתה קשרים שהם עוקפי המנהל שלך, ולא לכולם זה בא בטוב. נכון. למזלי, למנהל שלי באותה תקופה, זה בא בטוב. נראה לי שהוא ידע בכלל מה עשיתי. נשבעת לכם. אה, אז בטח שזה בא לו בטוב. זאת אומרת, זה לא בא לו ברע, כי הוא לא ידע. אוקיי. לא, יכול להיות שהוא ידע, זה מאוד מצא חן בעיניו הטייטל, אבל לא, הוא לא נכנס לפרטים.
אוקיי. אז המשכת להיות איתה בקשר? המשכתי להיות איתה בקשר. מה היה הקשר בעצם? את אמרת לה, תתני לי כבר להיכנס לצוות הגלובלי, או ש... לא, ממש לא. אוקיי, אז מה כן. אמרתי לה, תקשיבי, אני יכולה לקבל ממך כל מיני משימות. ואז אני יכולה לתת לך את הרעיונות, איך אני רואה את הדרך שאפשר לפתור כל מיני בעיות. תגידי לי אם זה מדבר אלייך. כן. זאת אומרת, אני חושב שמה שאת אומרת פה זה לא... גם כשכבר הגעתי לבאר, לא ביקשתי לשתות מים, אלא באתי לבאר ואמרתי לה, לי יש עוד דרכים להביא לך עוד מים לבאר שלך. זאת אומרת, מאוד איך אני נותנת ולא איך אני מבקשת. נכון, נכון, נכון, נכון מאוד. אני הרגשתי שבאותה תקופה אני צריכה קודם להוכיח את עצמי. לפני שהיא מתבאסת או מתלהבת, או לא יודעת מאמין עד שיהיה שם, אז אני צריכה להראות מה אפשר לפני שאני מבקשת דברים. אוקיי. ובאיזה שלב קיבלת באופן רשמי, כאילו איזשהו... מה, קיבלת משהו באופן רשמי אגב?
זה הטייטל או...? כן, קיבלתי תקן רשמי של חצי משרה. אבל זה היה מאוד... אני הייתי צריכה לחשוב על איך אני לוקחת משרה שלמה בחו״ל ואומרת לה לא, הופכת אותה לחצי ונשארה אותה בארץ. ומבלי שהמשרה שלך, אז איך המשרה שלך לא נפגעה? עכשיו צריכה לקחת חצי ממנה. נכון. אז אני החלטתי לא לוותר על המשרה שלי בארץ ולהגיד להם, תקשיבו, אני יכולה לעשות גם וגם. כי זה מתכתב, כי יש היגיון בלייצר את שני הדברים, ובעצם את הקשר ישראל-ברלין, גם ככה קורה. אבל זה אומר שעבדת 20 שעות ביום? עבדתי מלא. עבדת מלא? עבדתי מלא. כל התקופה, או שהיה פשוט איזושהי תקופה כזאת שבה היא צריכה בגלל ה...גם וגם? לפחות חצי תקופה. זה היה שנה, ולפחות חצי תקופה עבדתי מלא. ואחר כך היו גם שינויים ארגוניים, שקצת הורידו את התקציבים, גם אצלה. אז גם לא היה הרבה מאוד מה לעשות במקום הזה.
אוקיי. עכשיו, באיזשהו שלב, גם אצלך, החבר'ה שלך, שהם בסיילס, הופכים להיות שגרירי חדשנות בארגון. עכשיו, זה כבר נשמע לי, אוקיי, מילא היא מצאה אותך, היא מצאה שותפה, אבל איך החבר'ה שלך שבסיילס הופכים להיות שגרירי חדשנות בארגון? זה באמת, אני מכיר כל מיני ארגונים שיש להם כל מיני דרכים להכניס חדשנות, אף פעם לא נותנים לחבר'ה של הסיילס להיות אחראים על, כאילו, איך... זה לא בדיוק שצוות הסיילס אחראי על חדשנות, זה אחרת. אני הגעתי ולא היו, בעצם בתפקיד שלי אמרו, תראו איזה סקסי זה, לא יהיה לך תקציבים, לא יהיה לך אנשים, ואת צריכה להטמיע מערכת שאף אחד לא מעוניין בה. זה מאוד מעניין. ובשיא החוסר שפיות אמרתי כן, למזלי הייתה קורונה כמה חודשים אחרי, זה עשה הרבה מאוד מהעבודה, זה הכריח את כולם לעשות דברים שאף אחד לא דמיין את צבוע. את יודעת, את מחברת תרופות, ובימינו מי שבחברת תרופות אנחנו חושדים בו בקורונה, וזהו, עלק למזלי, למזלי,
במקרה. נכון, אתם לא פייזר. אנחנו לא פייזר, אנחנו גם לא אסטרזניקה, אנחנו חברה שאין לה מוצרים לקוביד. טוב, סליחה, זו הייתה בדיחה. יש לנו רק דברים אחרים. אוקיי, אז לא, השגרירי החדשנות, איך זה קרה? השגרירי החדשנות, בלי אנשים. נכון, אז התחלת להגיד להם, אני צריכה אנשים, ואז אמרו לי, תקשיב, יש לך חצי תקן בסושיאל מדיה. איך זה קשור? לא קשור. איך זה קשור? שלוש דקות זה לכתוב על מה שכבר עשינו, אבל עוד לא עשינו. נכון. אז אמרתי, מעולה. קודם כל, ההתחלה מעולה. ויש לי חצי בן אדם, קיבלתי אותו ביום הראשון. זאת אומרת, אני אומרת תודה, אני לא אומרת מה זה קשור, אני אומרת תודה. אמרתי, זה ממש מעולה. כי תחשוב שכל מה שאתה רוצה, אתה יכול, אז דמיינתי את זה, זה לא התכתב עם המציאות, אבל דמיינתי שכל מה שאני רוצה, אני יכול לשבת ברשת החברתית של בייר, וכולם יוכלו לפתור את הבעיה הזאת. אוקיי. זה לא קרה. ולאט לאט הבנתי, הבנתי את מערכת היחסים בתוך הצוות, הבנתי לאן זה הולך, הבנתי מה חסר לנו, הבנתי מה אנחנו צריכים ואיך אנחנו נהיה ולידים, והבנתי
שאנחנו הולכים למהפך. אנחנו הולכים למהפך גלובלי, אנחנו לא הולכים למהפך ישראלי. ובייר בדיוק הכריזה על שינוי ארגוני מאוד גדול שהיא הולכת לעשות באותה תקופה. וידענו שאנחנו לא יודעים כלום עליו, אבל שווה לחלום, נכון? אז התחלנו לחלום. כל אחד חלם בפריזמה שלו ובאספקטים שלו. מי זה כל אחד? כל אחד מחברי ההנהלה, אני שייכת להנהלת החברה, ואני בטוחה שכל אחד עמיין בדמיונו את הפחדים הכי גדולים שלו וגם את ההזדמנויות. אני מקווה שהם ימשיכו לשלב ההזדמנויות. כן. כמו בשינוי ארגוני, כל פעם שקורה שינוי ארגוני. כמו כל שינוי ארגוני, ובתוך העולם הזה של שינוי ארגוני, אני הבנתי שיש פה משהו. עכשיו, אני גם... אני חוויתי שינויים ארגוניים מאוד מאוד גדולים, כי עבדתי בעוד חבורות פארמה בינלאומיות לפני כן. אז ראיתי שיש גם התבאסויות מאוד גדולות, אבל גם הזדמנויות מאוד מאוד גדולות, שאף אחד לא דמיין שהן יקרו. ואני החלטתי להסתכל על זה.
זאת אומרת, דווקא בזמן שיש את השינוי הטקטוני, זה הזמן עכשיו לדחוף אג'נדות, נכון? כי אם הכל זז, אז אולי... כן, זה כזה מין פוקאונט עשתה אל האדמה, רועדת ילדה. רועדת, אוקיי. אוקיי, אוקיי. אז עדיין לא הבנתי איך הגעתם לזה שהחבר'ה שלך משדרים. אז הגענו לזה ש... קודם כל נתחיל מזה שיש לי פה צוות, הצוות שלי כולו פה, אני חושבת שהם שם, אם אני רואה נכון. אז יש לי צוות, וזה צוות מגניב שהתחלנו לבנות אותו, כי פתאום הביאו לי מנהלת דיגיטל, וואו, איזה מדהימה. ואחר כך הביאו לי משרה מלאה של תוך הסושל, ואז אמרו, וואו, איזה מגניב, אז יהיה לך איזה מישהי שתעשה Customer Excellence, ואני, אוקיי. ואחר כך... זאת אומרת, לקחת כל מה שבא. לקחת. אבל, רגע, במה הייתי פדנטית? במי האנשים שמגיעים אליי? לא אכפת לי מה אתה היטל שלם בכלל, זה לא מעניין אותי. אוקיי. אבל מי הם האנשים שמגיעים אליי? אני בוחרת. אוקיי. ומה, כי מה, איזה DNA היה חשוב לך בשביל הנושא של חדשנות?
אז קודם כל, היה חשוב שזה יהיו אנשים שמסתכלים על החלק החיובי של החיים, כאלה אקטיביים וכאלה שהם עובדים ביחד. כדי שאם אנחנו מתבאסים, אז מישהו מרים אותנו, ומתבאסים המון בחדשנות. וצריך לדעת מהר מאוד to bounce back. כן. אחת הבעיות, אם מדברים על יצירתיות, אז אחת הבעיות ברוב הארגונים, לא קשור ישנים או חדשים, גם בארגונים, גם בסטארט-אפים שהיו מאוד חדשניים, ואחרי חמש שנים אתה שומע שהמנכ״ל מקים סטארט-אפ בתוך הסטארט-אפ, ואתה אומר לו, למה אתה מקים סטארט-אפ בתוך הסטארט-אפ? הוא אומר, כי זה כבר לא סטארט-אפ, הם כבר לא יצירתיים, כבר לא חדשניים, כבר לא זה. ואחת הבעיות זה שחסרת התחושה הזאת שזה סבבה להיכשל. זאת אומרת, שאת אומרת, בחדשנות יש הרבה באסה, אז חסר את המקום הזה שזה יהיה בסדר. נכון, אני חושבת שזה עדיין חסר לנו המקום הזה. כאילו, אם אתה שואל אותי, אנחנו לא סיימנו את הדרך שאנחנו צריכים לעשות. אבל אני חושבת שאנחנו טובים בזה היום יותר,
ואם אני מתחברת לשאלה על הסיילס, מה שקרה זה שבתוך השינוי הארגוני הזה, מרוב שהתחלנו לבנות פה צוות, אמרו לנו, תקשיבו, הסיילס כבר בדירקשן אחר, ויש הזדמנות לחבר אותו לכל מיני ארגונים קיימים. אז לא שאלו מי רוצה, אבל אני ברגע ששמעתי את זה הזנקפתי, ואמרתי, אוקיי, יראו שאני מעוניינת. אני חושב שזה משהו שהרבה פעמים מפספסים. אנחנו, הרבה פעמים, אני אומר אנחנו, אני מתכוון גם לי זה קרה בעבר, והרבה פעמים, איפה שאנחנו עלולים ליפול בדברים האלה, זה שיש איזשהו ארגון, לאו דווקא, אני לא מדבר עכשיו רק על חברה מסחרית, ארגון של חברה, או ארגון של דברים. הדברים מסודרים בדרך מסוימת, ואנשים, בייחוד כאלה שהם לא, כמוכם, תחמנים או זוממים או כאלה, לפעמים יש קורלציה לזה גם כשאנחנו רואים איך הדברים מאורגנים, ואנחנו אומרים, ככה הם מאורגנים. מישהו חשב על זה, וככה הם צריכים להיות, ואנחנו לא רוצים לעשות משהו שיפגע באיך שהדברים מסודרים, כי ככה הם מסודרים.
ובעצם, מה שאת מתארת פה, זה הדבר הזה שחשוב לזכור, שהדברים מסודרים כי פעם היה נוח שככה הם יהיו מסודרים. זה לא אומר שיש סיבה שהם ימשיכו להיות מסודרים ככה, או שאי אפשר לסדר אותה מחדש, וכשיש שינויים, שינוי ארגוני או בכלל שינוי, אנשים מאוד מאוד מאוד שמחים, אנשים בהנהלות, מאוד מאוד שמחים לראות מישהו שרוצה לקחת עליו יוזמה. הרבה יותר, או עליה, עליה היוזמה, הרבה יותר מרק שהדברים יישארו בדיוק איך שהם היו. זאת אומרת, זה שאתם באתם עם אנרגיות, שינוי ארגוני בדרך כלל המקום שבו יורדות אנרגיות. האנרגיות היו ממש קשוחות, כן? לאף אחד לא דמיין, זה שינוי ארגוני בשביל... התייעלות, ומצד שני זה שינוי ארגוני גם מבחינת איפה שמים את המשאבים שלנו מחר בבוקר. האם המשאבים באותו מקום? כן. זה אולי לא ולידי יותר, צריך לבדוק את זה. אבל באותה נשימה שאני ישבתי זקוף, אני נבהלתי נורא מעצמי, כי... פתאום הביאו לך צוות. מה אני אעשה מחר בבוקר? מגיע אליה סיילס. איך זה מתכתב.
אז... אני מצטער. נורא שיש לך ריפי לבירה. לא, זה חשוב, לא לשתות בירה, לא קרה. אוקיי. סליחה. אני גם מברלין, במקור. אז בסופו של דבר, הרעיון להצמיד לי את הסיילס לא היה שלי. היית חייבת לציין את זה. זה היה רעיון של מישהו אחר בקבוצה. ואמרתי לעצמי, טוב, great minds think alike. אני כנראה צריכה ממש לקבל את זה, אבל היה לי מאוד מאוד, הייתי צריכה לעשות פרוסס עם עצמי, כדי שאני אבין מה אני רוצה שהארגון הזה בסוף יביא עם עצמו. אני גם חושב שהיה לך איזשהו, היה לך vision, של אני רוצה לקדם את החדשנות וישראל יכולה להביא, וזה גם משהו שאת passioned about. זאת אומרת, זה לא, כמובן שאת לא רק עושה את זה בשביל ארגון, את גם רצית לעשות את זה. ואני חושב שלפעמים התהליכים האלה לוקחים מלא זמן. זאת אומרת, מהרגע שיש לנו איזשהו רצון לשנות משהו, ועד הרגע שאנחנו באמת מצליחים להגיע לשינוי. ומאוד מאוד מאוד מאוד חשוב,
אם אני יוזם השינוי, שאתם זוכרים שהמנהל שלי אמר לי, רק תדאג שהדברים שאתה כן אחראי עליהם לא משתנים, אז חשוב לזכור שבזמן הזה שאני רוצה לקדם את השינוי, הדברים שכאילו ברור איך הם עובדים וצריכים להמשיך לעבוד, ימשיכו לתקתק. כי אם הם פתאום מפסיקים לתקתק, אז יש עוד עיניים עליי. נכון מאוד מאוד מאוד מאוד טיפ חשוב מאוד, לא לפספס את עבודת הליבה שלנו. זה היה ברור לחלוטין שאנחנו לא נופלים בזה. זה ממש backbone אדיר, כדי שנקבל עוד goodies להצלחה, ואנחנו מאוד אוהבים goodies. אז הסיילס הגיעו אלינו, אבל הסיילס הגיעו אלינו מצורת עבודה מאוד מסוימת, ואנחנו בתחילת הדרך, ואנחנו נלך לכיוון מאוד מאוד מאוד ביחד, של איך נייצר שינוי, איך אנחנו נהיה הסיילס טים הבא. אוקיי. עכשיו אני רוצה שנדבר על משהו אחר. יש איזשהו מיזם שנקרא SocialMed.
מה זה? כל כך, SocialMeding. מדינג, עם ING. אוקיי, מה זה ספרי לי על זה? בואי אני יכולה לספר על זה שעות. SocialMeding. מזל שהוזמנת לדבר שעות. ממש. SocialMeding זה מיזם שנולד תוך התבוננות על עולם הבריאות, ואיפה צורכים מידע על בריאות. עכשיו, מידע צורכים בדיגיטל, מידע צורכים בגוגל, נכון, דוקטור גוגל, אתם גם צוחקים, מידע צורכים ברשתות חברתיות. מידע על בריאות צורכים ברשתות חברתיות, ושם יש מידע, חלקו מהימן, וחלקו הגדול מאוד לא מהימן. אורבן מאמס? מה זה? אמרתי אורבן מאמס? נכון. מקור המידע הרפואי של אשתי? והבנות שלי בעצם... אפילו יותר חמור מזה, זה השלב שבו אני מסתכלת על קבוצה, שאני לא אזכיר את שמה, של נשים חולות סרטן שד, והן מייצות אחת לשנייה בצורה מאוד מאוד מהימנה ואמיתית וכנה,
ואחת שואלת את השנייה, הכימותרפיה לא עושה לי טוב, מה לעשות? אז היא עונה לה, קחי פרחי באך, לי זה עזר מאוד. וממה לא מצחיק, לא מצחיק, היא סיימה את הטיפול הכימותרפי ולקחה פרחי באך, ויכול להיות שזה עוזר לה, אני לא נכנסת לפרטים, אבל אני חושבת שמישהו היה צריך להגיד, תפני גם לרופא המטפל שלך. תיקחו את ההחלטה הזאת ביחד, תעשי מה שאת צריכה לעשות למען עצמך, אבל תעשו את זה בתוך סביבה שהיא מאפשרת לך לקבל מידע רחב ככל הניתן, ותבחרי בשביל עצמך. ואני לא, גם כמטופלת, בחיים לא אגיד למישהו מה לעשות עם עצמו, הוא עם חייו, בחירה שלכם. אבל כן צריך לקבל מקורות מידע מהימנים, ויותר מהכל, ה-social-medding בא לעשות את זה דרך עולם הרפואה. זאת אומרת, כל אחד ואחד מאיתנו, שאנחנו שחקנים בעולמות הרפואה, אנחנו מאמינים שצריכים להעלות דרך הפרופילים האישיים שלנו מידע מהימן על כל מיני נושאים. זה יכול להיות איך מתמודדים עם סטרס, אם אנחנו היום מדברים על תקופה כזאת,
וזה יכול להיות על מי הרופא שהיה הכי נחמד בתחום כזה או אחר. להעלות את זה ב-social שלי? כן. אבל אז אני ממשיך לתת עצות לא אחראיות, אז תחברי לי את זה עם איך זה הופך להיות אחראי. זה לא אני באופן אישי, זה אנשים בעולם הבריאות. זאת אומרת, רופאים ואחיות, אנשי מקצוע בתחום. זאת אומרת, כמו שאתם נותנים עצות ב-one on one, אתם יכולים גם לתת, יהיה טוב שתיתנו יותר עצות בדיגיטל. כן. וכל אחד זה נוגע בו ממקום אחר. כי יש כאלה שאומרים, תקשיבו, יש לי חולה ששואלת את אותה שאלה ששואלות עוד 500 חולות. ברגע שאני מעלה תוכן מסוים, אני מורדה את כמות השאלות ששואלים אותי. אוקיי. אז מה זה סושיאל מדינג? אז סושיאל מדינג זה מיזם שבא להעלות מודעות דרך רשתות חברתיות של אנשים בעולם הרפואה, אנשי מקצוע בעולם הרפואה, כדי להגדיל את מהימנות המידע שנמצאת ברשת. אוקיי, אז הנה דוגמה, לרעיון מגניב.
הוא היה שלך? לא, מה פתאום, הוא היה, אני חושבת שהוא אולי נעמה. מישהו מהצוות. איזה יופי, את מדגימה פה אגו משותף וזה, כל הכבוד. כן. אז היה למישהו, למישהי אצלכם, למישהו רעיון, סושיאל מדינג, סבבה, יופי, נשמע נחמד. מה, איך, איך מתחילים? למה שייתנו לכם תקציבים לזה? לא ייתנו לנו. למה שייתנו לכם? לא, רגע, אנחנו, אפשר לתת לנו תקציבים. אז עכשיו בואי תספרי לי איך זה קרה. כאילו, איך זה לא, את יודעת, את יו״ר עמותת CMT, אחרי שאתה עבודה, אז בואי תעשי עמותת סושיאל מדינג אחרי העבודה. מה, איך? אני חושבת שאנחנו בעולם של בריאות מבינים היטב שחלק מאוד מאוד גדול מהמשאבים שלנו ל-Education. ממש ענק. כאילו, Disease Awareness campaigns לקהל רחב, למטופלים, לרופאים. נורא נורא חשוב לנו לעדכן educational material. אז זה, זה כבר דלת שיפה. אז יש בעיקרון אינטרס משותף. כן, יש אינטרס משותף.
עכשיו, למה ככה, ואיך זה נראה, והאם זו הדרך הנכונה, ומה עוד אפשר לעשות, כי יש פה המון דברים שאפשר לעשות כדי להגיע לזה. אז התחלנו מלדבר עם רופאים. לשאול אותם מה הם עושים, להסתכל קצת ברשתות שלהם, לראות כמה הם פעילים. אין המון, הם לא פעילים בטירוף. מי זה הם? הרופאים. רופאים ואנשי מקצוע בעולם הרפואה. זאת אומרת, התחלת לבנות קייס, נכון? התחלנו לבדוק. אוקיי. התחלנו, עוד לא בנינו כלום. אנחנו רק התחלנו, כמו שעשינו עם אותה אחת שמגיעה להבקר בישראל, התחלנו לבדוק איך זה נראה. וזה נראה לא טוב. אנחנו צורכים עוד ועוד ועוד מידעים, ומבינים שאין מידע ברשתות חברתיות, ויותר מזה, יותר ויותר אנשים, ותסתכלו על דוח בזק האחרון, יותר ויותר ישראלים צורכים מידע על בריאות בתוך רשתות חברתיות, כך שהגאפ רק גדל עם הזמן. ואנחנו מביאים את הנתונים האלה כל הזמן, ומספרים, תקשיבו,
הרי יש פתרונות שאפשר לדבר עליהם, ובאותה תקופה היה לי מין תקציב כזה קטן ולא משמעותי, ואמרנו, אוקיי, אנחנו עם התקציב הזה מייצרים כנס. כנס שמביא כל מיני רופאים או שחקנים בתחום, בין אם זה איגודי חולים או כאלה, שספרו לנו איך הם משתמשים ברשתות החברתיות שלהם בעולם הזה. אז הבאנו אותם, ועשינו שיתוף פעולה עם AWS, שהתארחנו אצלם, שגם הם, יש להם הרבה מאוד עניין בתחום הבריאות, ואמרנו, נביא הרבה מאוד אטנשן לשם, נביא לשם גם קצת סטארט-אפים שאנחנו חושבים שייכנסו לתוך התחום הזה, ונראה מה קורה מהדבר הזה. שכמובן, אנחנו לא נרפה בחיים מהרעיון, כי אנחנו מאמינים בו בכל ליבנו. כן. אגב, אבל מה שאת מספרת לי, אני רגע שם את הכובע של האיש מרקטינג, את אומרת לי, עם התקציב הקטן שהיה לי, בזבזתי אותו על, או השקעתי, על כנס, שיגיעו לשם אנשים, שידברו על הבעיה, ינכיחו את הבעיה,
ואחר כך, חוץ מזה שהבאתי ואני יכולה לעשות מצגת של מאה שקפים על נתונים ודאטה וזה, הם כאילו ישמעו מפי האתון את זה שיש בעיה אמיתית. ואז, עזבי רגע את זה שהכנס עצמו יכול להועיל, כשאני צריכה להוכיח למי שצריך לתת לי תקציבים, הרבה יותר קל להוכיח כי האנשים הרלוונטיים עמדו על הבמה ודיברו על זה. גם יותר קל להוכיח, אבל זה היה בגישה חיובית. זאת אומרת, לא אמרתי מה אין, הראינו מה אפשר לעשות. כאילו, שוב, העניין של ה... תחלמו איתנו רחוק, כל אחד ואחד מהרופאים לצורך העניין יכול להיות מחר שגריר בריאות. אוקיי, אז, ועכשיו, מגיע השלב שמישהו אומר לך מה את צריכה בשביל זה, לא? זה השלב שכולם מפנים את הגב ואומרים, אתם עושים את זה לבד. אה, אוקיי. לכו, יופי, אחלה רעיון, בהצלחה. נכון, בהצלחה לכם, אחלה רעיון, אנחנו נסתכל על ההצלחות או הכישלונות שלכם ונלמד מהם.
כן. כך זה היה? כן, זה היה ממש כזה קשוח. ואז אמרנו, טוב, אנחנו צוות, וכמו שאמרתי, נורא נורא קל לנו לעשות את הוונטילציה, אבל נורא נורא גם קל לנו לחזור. אנחנו נורא נורא שמים לב שאנחנו לא שוקעות, נחזרת נשים, אנחנו לא שוקעות פנימה עמוק מדי כדי לא להשתבלל, אנחנו גם, מישהי ראשונה עולה וכולנו אחריה. מה זה אומר? את דיברת על משהו שרואים עלייך, שאת ממש חיה אותו, אבל אני לא הבנתי מהו. מה הכוונה לעלות מי הרלב? מה שזה אומר זה שאתה לא עסוק בבאסה, אתה עסוק בסבבה. אה, אוקיי. אז הבאסה זה כאילו למה נתנו לנו את זה לבד ואין לנו סיכוי וזה לא ילך כזה. לא, הבאסה זה, אף אחד לא מאמין ברעיון, ליאור. אף אחד לא מאמין לנו ברעיון. זה לא שהם אמרו, אנחנו מאמינים, תעשו לבד, אלא... מה זה, מה אתם רוצים? למה שזה ילך לשם? למה שהכסף יגיע לשם? כן, וגם מה? סושיאל ישראלי, גרמני, אמריקאי, בכל השפות אתם רוצים שנעשה את זה? מה אתם רוצים עכשיו, שנסגור את בייר ונעשה רק את המיזם שלכם, של הסושיאל?
נשקיע באפליקציה שלכם? אין לנו מה לעשות פה? כזה מין. אוקיי. סליחה על ה... כן, כן, חשוב מאוד ההדגמה שלך. אז אומרים לנו, כן, אתם יכולים לעשות את זה, אנחנו נראה מה יוצא מזה, ונראה כי טוב, ונחוו. לא טוב, תודה. ואמרנו, בסדר, ניקח את זה על עצמנו, והתחלנו באמת בדרך לא מוצלחת. התחלנו לבד. זה לא טוב, עדיף להתחיל ביחד. וכשהתחלנו לבד, גילינו מלא דברים. מה זה אומר התחלנו לבד? התחלתם לדבר עם רופאים, רופאות, ולהגיד להם, תעלו לסושיאל? התחלנו להביא, התחלנו להגיד, אוקיי, אנחנו נייצר כל מיני הזדמנויות עסקיות, שאנשים יראו שהדבר הזה באמת רלוונטי ונכון ומתקיים, ואז אנחנו מאמינים שהם יידבקו בחיידק הזה שקוראים לו סושיאל מדינג, וגם עולם הרפואה יעשה את זה, וגם האמפלואיז בתוך בייר יעשו את זה, ואין, אנחנו על זה לגמרי. כל עולם הבריאות מתחיל לעשות סושיאל מדינג אחר הבוקר, אז זה לא קרה.
כן. לא, נשמע כמו יזמיות קלאסיות של סטארט-אפ או יזמית. נכון. אז יזמנו סטארט-אפ, ובתוך הסטארט-אפ הזה שיזמנו מובמנט, יש לזה ערך בוויקיפדיה, רק מי שרוצה לדעת, יש ערך סושיאל מדינג בויקיפדיה, הוא ממש טרי מעכשיו, אתם הראשונים לדעת. כן. ואמרנו, אוקיי, אנחנו, we will walk the talk, בסדר? אנחנו נראה להם שזה מתקיים, ואנחנו נראה להם שעושים את זה, ואנחנו נראה להם שיש הרבה מאוד רופאים שגם מאמינים בזה. והמשכנו, אבל אף אחד עדיין לא שם תקציבים. זאת אומרת, אף אחד לא רצה לראות את הדבר הזה ממשיך לקרות, והבנו שצריך לשנות משהו. אוקיי. מה? לשנות את הצורה שבה אנחנו באמת מביאים... מוכיחות את ה-case. אוקיי. לא רק מוכיחות, אלא מביאות את זה לידיהם, כנראה זה לא עובד, וצריך להביא את זה בצורות אחרות. זאת אומרת, המסקנה, לפחות בינתיים, לא הייתה הרעיון לא טוב, אלא בדרך הזאת ניסינו, לא עבד, עכשיו ננסה דרך אחרת.
אנחנו בטוחות בזה שהרעיון הזה הוא נכון. כל הנתונים מראים שזה הכיוון, לשם זה הולך. אוקיי. השאלה, האם אנחנו mature מספיק, זאת שאלה מאוד מאוד משמעותית. יכול להיות שה-gap בינינו לבין הארגון הוא רחוק מדי, וצריך לחכות קצת, כמו שחיכיתי לפני כן. מצד שני, יכול להיות שאנחנו לא משתמשים בהסבר נכון, או לא מדברים לכאבי בטן שלהם. נכון. אז התחלנו לנסות לדבר לכאבי בטן שלהם, זה כואב. כאבי בטן זה כואב. והתחלנו, האמת, השנה התחלנו לשחק בזה אחרת, ויש לנו איזה רעיון שאנחנו, שגל פה מובילה, ואנחנו ניקח את זה לכיוון אחר, וזה עובר הרבה מאוד גלגולים. אז אנחנו נמשיך לעקוב, אבל מה שאת מתכוונת עם הכאבי בטן, זאת אומרת, בחברה יש אנשים שיש להם בעיות כרגע. נכון. הם רוצים להגיע ליעדים, ואולי לא מגיעים, ואולי חסר להם כוח אדם, ואולי חסר להם משאבים, ואולי חסר להם,
ואולי יש מוצר שלא נמכר, ואולי שזה. ולא להגיד, אוקיי, אני, יש לי רעיון מדהים, וכולם זה, אלא לחשוב. איך אני חושב מתוך המוח שלהם? הם עכשיו, זה מה שהם רוצים, זה להגיע ליעדים האלה? אוקיי, האם הסיפור שלי יכול אשכרה אולי לעזור להם להגיע ליעדים שלהם? יעדי מכירות, או יעדי שיווק, או יעדי אופרציות, יעדי וואטאבר? איך אני מנסה להבין האם הרעיון שלי כן יכול לעזור לחלק מהדמויות, או חלק מהמחלקות בחברה, להגשים את היעדים שלהם? כולל ההבנה שיכול להיות שהוא הולך להשתנות, ולא להיות כמו שדמיינו אותו בהתחלה, וזה בסדר גמור. כן. כן. יפה. אוקיי, אוקיי. אז זה ה-social-med. מדינג. מדינג. סושיאל-מדינג, חבר'ה, אתם מוזמנים. איפה? בוויקיפדיה? איפה יש את ה...? לימור, בוויקיפדיה. קיים, קיים, נשארים. אנחנו נשלח לכם את הלינק. עכשיו אני רוצה רגע לעבור מ... זה היה על רעיון כזה סטארט-אפי שיש לנו וזה, אבל נעבור רגע לדוגמה אחרת לגמרי. את הצלחת להביא מנכ״ל ו-250 בכירים ובכירות של בייר לישראל,
אוקיי? לא מדינה שכל כך קל להגיע אליה בדרך כלל. אני רוצה לשמוע על זה קצת. אז אני לא החלטתי להביא אותם לישראל. הם החליטו לחקור האם ישראל היא מעניינת. מעניינת. באיזה מובן? במובן של האם לקיים את, נקרא לזה, כנס הדירקטורים השנתי של בייר, ואיפה נכון לעשות אותו, מתוך מחשבה לאן בייר הולכת. בייר הולכת באמת לבדוק כמה היא ולידית לעולם, מה הערך שהיא נותנת ללקוחות שלה, ואיך היא בעצם משילה את אור ההנחה שלה, והופכת ליצור המעולה הזה, והיא עושה את זה. ואז ישראל, בעיניי המובן מאליו, הם שלחו לנו רשימה שאולי זה הולך לקרות פה, ובאותה תקופה... מה זה אולי? זה כמו אולימפיאדה כאילו? כל המדינות מתחרות? לאיזה מדינה הם ייסעו? לא, גם יש את העניין הביטחוני. אנחנו חיים בסביבה כזאת. אז העניין הביטחוני, תמיד היה אישו.
עוד לפני השביעי באוקטובר, כן? העניין הביטחוני, תמיד היה אישו. האם בטוח? האם זה אפשר לתת רבל? האם יש direct flights? לא מכל מקום בעולם יש direct flights. אין מלברקוזן, למשל. אין מלברקוזן. אין מלברקוזן, נכון. אבל יש מברלין. הבעיה הייתה פחות לברכוזן. אז רגע, את זכית באולימפיאדה? כאילו איך... מה... לא, אז זה צריך להיות אופי. התחלנו להגיד להם, תקשיבו, למה ישראל? אתם... מכרנו חלום, שוב. מכרנו חלום, בכיף. והם הסכימו להגיע, וגם אמרנו להם, תקשיבו, אתם מגיעים לפה, אתם סגורים בתוך היומיים שלכם, בתוך, אני חושבת שזה היה דיוויד אינטר קונטיננטל, אבל יש פה הרבה מה לראות. אתם חייבים גם לצאת, וגם אנחנו חייבים לעשות לכם סשן של חדשנות. ושם זה דיבר אליהם. הם קראו לזה Navigating משהו, Woters, New Waters, אוקיי? אחלה ים יש פה בתל אביב. Let's navigate together. ושם הכל התחיל. זה התחיל בריאיון שאומר,
תנו לנו לנהל לכם אג'נדה. זה נשמע מובן מאליו, אבל 250 אנשים שמנהלים ארגון לא מעוניינים שינהלו להם אג'נדה. בכלל. אבל לאט-לאט זה התחיל להסתבך. מה זאת אומרת, תנו לנו לנהל מה יעבור ביומיים האלה? זו הכוונה? מה יעבור, לפחות בסשן החדשנות. אוקיי. אנחנו נמליץ לכם גם ביומיים האלה ללכת, ומה שווה לכם לראות. אז למה הם הסכימו בכל זאת? בואו נדבר על זה רגע. למה הם כן הסכימו ש... כי היה מומנטום, כמו שאני דיברתי על זה, שבייר רוצה חדשנות, ובייר רוצה לראות דברים שהיא לא ראתה לפני כן, וגם היינו ממש ממש ממש קרציות. אז כאילו... אוקיי. אז זה שני הדברים שחוזרים על עצמם, הקרציות בוודאי, אבל גם העניין הזה של איך אני יוצא מהראש שלי, או אם להיות פחות נחמד, איך אני יוצא מהתחת של עצמי עם הרעיונות המגניבים שלי וזה, ואני מתחבר למה שהם צריכים. נכון. זה כל הזמן הדבר הזה של מה... כמו מה הלקוח צריך. נכון. אז מה הם, אלה שאני רוצה את עזרתם ואת המשאבים שלהם וזה, מה הם צריכים בחיים שלהם? אז הם רצו ממש מ-ספריישן. איך אני מחבר את מה שאני רוצה למה שהם צריכים בחיים?
נכון. כל המהות שלנו, מבחינת הצוות, זה להסתכל על האחרים ולהגיד, רגע, מה אני יכולה לתת להם? איך הם יכולים לקבל את הרוח הגבית הזאת ולהתקדם צעד אחד קדימה, אבל לא בכיוון הרגיל, בכיוונים שאולי הם לא חשבו עליהם, אבל הם לא יפחדו לקחת את הריסק הזה ביחד איתנו. וזה מה שעשינו שם גם. כן, אוקיי. טוב, בואו נדבר על דיגיטל-הרסינג מושן. מה זה? זה גם מיזם שנולד מתוך מחשבה שלנו בארץ יש הרבה מאוד חדשנות, ובחו״ל צריכים להסתכל עלינו, אבל לא צריכים להסתכל עלינו כמדינה של עשרה מיליון אנשים, צריכים להסתכל עלינו כמעצמת חדשנות. אנחנו ממש שווים בתחום הזה, למה לא לעשות איתנו המון שיתופי פעולה? ואז יצרנו מין סדרת LinkedIn Live Events כאלה. זה גם לקח לנו הרבה מאוד זמן לייצר קשר עם ה-Communication ולמצוא לזה תקציבים, והתקציבים לא יושבים בארץ, הם יושבים בגלובל,
וצריך לאשר את זה, כי זאת חברה כזאת מסואבת, והרבה מאוד אישורים בדרך. אבל יצרנו איזושהי הזדמנות שעולה להם כמעט כלום, ומה שמבחינתנו היה חשוב שם זה החשיפה, והם הסכימו לחשוף את זה בערוץ הבינלאומי הגלובלי של באייר, שיש בו יותר ממיליון עוקבים. בפארמה הכללית לדעתי יש מיליון נקודה משהו, ובכלל בבאייר יש יותר מארבעה מיליון עוקבים. אז איך, אז למה הם הסכימו? חוץ מזה שזה לא עולה להם, כי הרבה פעמים העניין הזה של ה... קודם כל צריך תמיד לחשוב, אוקיי, איך להם זה לא יעלה, אבל גם כשאומרים זה לא יעלה לכם, יש תמיד את ה... ברח לי הביטוי, אבל ההפסד האלטרנטיבי... נכון. מה הביטוי שברח לי? את ה-feer of b-se-ing out זה for more. מה? תכלס. העלות האלטרנטיבית, נכון. העלות האלטרנטיבית. זאת אומרת, אוקיי, סבבה, זה לא עולה לי, אבל אני נותן לכם. למה שאני לא אתן עכשיו ללונדון לעשות את זה, או לפריז, או לבוסטון? אז לאורך כל התקופה של הקיום שלנו, אנחנו כל הזמן פיצ'ינג על למה ישראל.
כל אינטראקציה עם כל בן אדם בחו״ל, למה ישראל? למה לבחור בישראל? זאת אומרת, אם אני לומד פה עוד טיפ, את אומרת, אתם כל הזמן חופרים להם. זאת אומרת, כל הזמן, העניין הזה של ה-communication, כל הזמן, כל הזמן לדבר על זה. כל הזמן. מה את חושבת שהם רואים בצד השני, ותעזבי שנייה את זה שבישראל... אוקיי, בישראל יש לך תחנות, אבל מה הם רואים שם בין הישראל יש לך תחנות, לביניהם, שזה את והצוות שלך, מה הם רואים שם, ותנסי לא להיות תנועה, למרות שהתנועה, אני רגע צריך בשביל החבר'ה להבין, שגורם להם ל... כן בסוף להשתכנע. אני חושבת שרואים הרבה... זאת אומרת, את חושבת שזה העקשנות? אני חושבת שהעקשנות זה חלק מזה, אבל זה לא עקשנות כמו, נקרא לזה רגע, מין רפטטיביות במסר. אוקיי. רפטטיביות במסר, מסר צריך לו כמה זמן כדי שהוא ישב. אז אחד, צריך להיות מאוד בפוקוס על מה אומרים, מה המסר, ולחזור עליו כמה פעמים. פעם ראשונה לא יעבוד.
הדבר השני זה להתאים את המסר, נכון? אני צריכה לך להתאים את המסר, אחרת מילה ומילה, אז להתאים את המסר. הדבר השלישי זה היוזמה. אנחנו עובדים איתם בלי כל קשר, אז הם מכירים אותנו, הם יודעים מה אנחנו עושים. הם רואים שאנחנו עושים גם את זה, וגם את זה, וגם את זה, וגם את זה, ואז הם מבינים שאנחנו לא סתם אומרים. והדבר האחרון שאני אגיד זה גם ההיבט הזה של הקריאטיביות. שזה נורא, נורא, נורא, נורא מוזר להם. כי אנחנו ישראלים, אז לנו זה נראה מובן מאליו, אבל זה לא באמת מובן מאליו לאחרים שבמקום לעשות תהליך של 30 צעדים עושים אותו בשישה. אוקיי, זאת אומרת, הם רואים בזה... הם רואים בזה, הם מבינים שאין את זה כל כך בתרבות שלהם, הם אומרים, מאוד מאוד מסקרן. לא מפחיד אותם שאתם מקצרים דרך ואתם מעגלים בינות? גם אותנו זה מפחיד. גם אותנו זה מפחיד. גם אותנו זה מפחיד. ברור. כן. טוב, אבל זה לא פיתוח תרופה, אז יכול להיות שזה בסדר. אנחנו בפיתוח התרופות לא מקצרים את הדרך, אבל אנחנו כן לפעמים מסתכלים על תהליך
ושואלים את עצמנו, למה צריך את כל זה? אז אני רק אחזור על מה שאמרת. אמרת רפטטיביות במסר, וזה מאוד מאוד מאוד מאוד חשוב, כי אני בא ואומרים לי משהו ואומרים לי לא, בסדר. אז אני אגיד את זה שוב ושוב ושוב. בסוף, אגב, אני לא יודע אם אתם מכירים טכניקות בשכנוע, יש את הטכניקה ששנואה עליי, כי אני לא טוב בזה, אבל היה לי פעם שותף שהיה מצוין בזה, שהוא היה בסוף שובר אותך בזה שהוא המשיך להגיד כל הזמן את אותו דבר ואותו דבר ואותו דבר ואותו דבר, עד שבסוף אמרת, אוקיי. כל פעם בדרכים אחרות. אז לא כזה, לא כזה. להגיע למצב שאתה רואה שמי שמולך הבין אותך, it's an up. כן. אז זאת אומרת, לא עם העייפות. לא, לא בלהלאות אותו למוות, אלא לראות שכשאתה מדבר, אתה מבין שהוא איתך באותו ערוץ, ואז אתה עושה את הפרסונליזציה. שזה הדבר שנשמעת, ההתאמה של המסר. ההתאמה של מי שעומד מולך.
בואי ניקח דוגמה. דוגמה. את מדברת עכשיו על, לא משנה, על ה-digital health in motion, או על ה-social-medding. מה ההבדל בין לספר על זה למי שהיה המנהל הישיר שלך, לבין אותה אשת שאחראית על חדשנות? זאת שאחראית על חדשנות, אני רק אגיד לה, social, היא תמשיך את המדינג וכבר תכתוב את הערך. כן? זה ברור. אני אגיד לה, יש לי רעיון, זכיתי בליבה. אבל אני אצטרך קצת למרכז אותה, וקצת לכוון אותה, וקצת להסביר לה איך זה קשור, כי היא יכולה מאוד מאוד ללכת לכל מקום אפשרי. זה ששואל אותי למה לעזאזל עושים את הדברים, אני צריכה לבוא אליו ולהגיד לו, תקשיב, אני לא יודעת, אני עושה פיילוט. אני בודקת משהו. הוא לא יכאב לך, אנחנו לא באזור הקשוח. יפה, רגע, אז על הדרך אמרת משהו מאוד מאוד חשוב, הסיפור הזה של הפיילוט. זה אישית, נגיד זה מה שאני מאוד מאוד אוהב, באופן אישי, מאוד מאוד מפחיד אנשים, כשהחלומות שלכם הם מאוד מאוד גדולים.
כי זה נשמע כאילו שאתם הולכים לבקש הרבה מאוד, ולהתעסק בזה הרבה מאוד, ואגב, לפעמים מפחדים על זה בגלל שהם אוהבים אתכם. אומרים, אני אוהב את הבן אדם הזה עכשיו, יש לו חלום ענק, אבל אם אני אפילו אגיד לו חצי כן, הוא עכשיו זהו, אני אאבד אותו, כי זה כל מה שהוא יחשוב עליו. ולהגיד למנהל שלי, אני רק רוצה לעשות פיילוט, כאילו, רק איזשהו צעד קטן, רק איזה, אה, כלום, בדרך כלל, בדרך כלל המכולת אני סוגרת פה איזושהי חדשנות קטנה ככה לדרך, זה לא מפחיד, זה לא מפחיד. הפיילוט עבד? עכשיו את יכולה להגיד לו, היי, הפיילוט עבד, בוא נעשה את השני והשלישי והרביעי, החמישי, זאת אומרת, זה טיפ מאוד מאוד מאוד חשוב. אוקיי. תודה. תודה, חברים, תודה, ביי. לא, רגע. אז זה ההבדל, למשל, במסר בין שניהם. אוקיי. אני רוצה לדבר על עוד משהו שזרקת לי באמת דקה וחצי שבהם הספקנו לדבר לפני הפודקאסט, כי לפי המסורת אני לא אוהב הכנות ארוכות.
אבל דיברת איתי על משהו, על טיעול הרגש, אוקיי? כן. מה התכוונת שם? פשוט הייתה לנו דקה וחצי, אז לא ירדתי לעומק. לא, אתה צודק. גם לא הסברתי את זה לעומק. אני חושבת שהרבה מאוד זה עניין של ניהול רגשי. בתוך מי שמביא הרבה מאוד רעיונות לארגונים, זה לדעת לנהל לא רק את הלא, כי הלא הוא מובן מאליו, אלא גם את האמוציות בתוך הארגון שקורות סביב דברים. כי לפעמים, כשלוקחים רעיון מסוים, אז מוותרים על משהו אחר. וזה מביא הרבה מאוד בעיות רגשיות, ואם אני מסתכלת רגע על עצמי, גם לי לא בא שיגידו לי כל היום לא. כן. אני צריכה לדעת איך אני עומדת אחר כך, ובאה ואומרת, בסדר, אז אמרו לנו לא. בפעם המיליון, 365,444,
בסדר. אנחנו נחשוב על זה אחרת. אבל מבחינתי, כשאני שומעת את הלא הזה, אני היום באמת מאומנת בלהגיד, ואני עושה דברים נוראים, יש את אלה שרואים קהל עירום, אני שומעת לא, אז אני אומרת לא עכשיו. לא ככה. לא בצורה הזאת. כמו האי אפשר, אני שומעת אפשר. הם אומרים לי no, אני שומעת now. אבל זה נשמע דמיוני מה שאת אומרים now. now. אבל זה נשמע דמיוני, איך הגעת למצב הזה? זאת אומרת, מה היה בדרך? מה... אני חושבת שבאמת לאורך כל החיים שלי בקריירה, שמעתי כל כך הרבה לא, כי הבאתי כל כך הרבה רעיונות, שאף אחד לא הבין אותם או לא רצה אותם. אוקיי, אז אחד זה הניסיון. כן. אבל עכשיו את אומרת, אוקיי, סבבה, זה לא אני, יש לי גם צוות. נכון. והצוות הזה, גם יש לו אנרגיה שצריך לנהל אותה. נכון. עכשיו, את יודעת, כל עוד את לידינג אותם, ואת מנהיגה אותם, והם אומרים איזה יופי, וזה, והיא באה לזה, אבל אז היא באה לחוזרת ואומרת לא. ולמחרת, אם באה לחוזרת ואומרים, עוד פעם אמרו לא. מה אחרת חוזרת אומרים עוד פעם לא? אז הם אומרים, טוב, די. אז אולי די.
אז קודם כל, אני מאוד מאוד משתדלת לא להגיד לא, גם בלי להסביר מה עומד מאחורי הלא. אוקיי? מה עומד מאחורי הלא. ולפעמים יש החלטות שמתקבלות ואומרות, רגע, אמרו לנו לא, ואני לא מאמינה בזה, אבל אין מה לעשות, אנחנו נעשה את זה. זאת אומרת, יש מנעד רחב של לא, ובתוך כל לא, swear to god, אני אף פעם לא חושבת שזה לא. אין רגע שמישהו אומר לי לא יקרה, שאני אומרת לעצמי, אוקיי, הוא באמת מאמין שזה לא יקרה. לא נראה לי, זה יקרה. זה מטורף, מה שאת אומרת. כאילו, איך מקבלים את זה? איפה אני קונה? איפה משלמים? אני רוצה גם לפעול ככה. לא יודעת, אני חושבת שבאמת, כאילו, שמעתי מלא לא, ובסוף זה יצא כן, אז אמרתי לעצמי, הם לא מבינים בכלל מה הם אומרים. הם אומרים לא, אבל זה קרה. אז בוא רגע נפרק את זה לסוגי לא. כאילו, בואו ניקח איזה שניים, שלושה סוגי לא. יש את לא עכשיו, יש את אין משאבים, יש את לא את, זאת אומרת, זה אחלה, אבל הם אחראים על זה. בסדר גמור. יש את לא, אל תתערבי לנו, יש את את לא תגידי לי מה לעשות.
יש מלא סוגי לא, בואו נדבר רגע על ה... אז בואו אחד אחד נפרק את זה. כן, יאללה. ממה התחלת? לא עכשיו. יופי, אז אחר כך. מעולה. לא עכשיו, אז בוא נחשוב מתי כן. מה צריך לקרות כדי שזה יקרה בזמן שלך. אבל את עכשיו מדברת איתי? נגיד שאני אהיה, תדמייני אותי כארגון... אתה לא ארגון, אתה כבר בן אדם, נכון? כי אם אני מדברת איתך, אז כבר מדברת עם ליאור, שעובד במקום מסוים, יש לו צרכים מסוימים, והוא אומר לי לא עכשיו, ואז אני אומרת, אוקיי, ליאור. אגב, כשאני מסתכל לך בעיניים ואומר לך לא, האם את יודעת כבר להגיד שאני סתם מנסה אולי להיות נחמד אלייך, ובעצם אני מתכוון לא אף פעם? את מבינה אם את מתכוונת? אין, לא אף פעם. לא, אבל רגע. אני מתכוון, לא, אבל נשים שנייה בצד את הזה שאין לו אף פעם. אני מתכוון, נכון לפעמים לא אומרים לך את התירוץ האמיתי. כן, לא, זה תמיד, זה לא לפעמים. אה, תמיד. תמיד לא אומרים, כן. בסופו של דבר, אני אומרת, אוקיי, צריך להוריד כל מיני קליפות כדי להגיע לאסנס של הדברים. עכשיו, אחרי שאתה עובד עם אנשים מסוימים לאורך תקופה,
אתה כבר מכיר אותם. אתה יודע מה מפחיד אותם, או מה מלחיץ אותם, או מה... מאיזו סיבה הם אמרו לך לא. יש כאלה שאומרים לא, הכי פשוט מבחינה כלכלית. זה הכי פשוט. יש כאלה שאומרים לא מבחינה... אז רגע, בוא נדבר. אין תקציבים. אין תקציבים. אוקיי. אז מה? אם אני מוצאת תקציב, אז אתה מסכים? אהבתי. אני צריך לחשוב על זה. אוקיי. אני אחזור אלייך. אתה יודע. אני אחזור אליך. אה, עוד יותר טוב. אבל תיקחי זמן, את חוזרת אליי. בינתיים בשבוע הבא אני חוזרת אליך. אוקיי, אוקיי. נפגשנו עוד שבוע? נפגשנו עוד שבוע. מה קורה? מה הננים? יש לי, מצאתי מישהו שמוכן. מצאת תקציב? כן, מצאתי. וואו, מדהים. אבל תשמעי, עכשיו התחילו במחלקת design innovation, התחילו בדיוק לעבוד על משהו דומה, ואני לא רוצה שנדרוך להם על האצבעות. מעולה. אני אדבר איתם ואני אראה להם, כאילו, שיקחו את זה הם, אני רק אסתכל על זה מהצד, אכוון אותם.
מדהים. אוקיי. כיף. אז יש תקציב ויש אנשים? כאילו, יש גם צוות? לא, לא, מה? זה לא שלך. זה לא שלך. זה הם עושים. שלהם, בכיף. אני לא צריכה שום... תקשיב, יש שם מנהל ויש לו מלא מלא מלא אגו, ואני לא רוצה שתתחילי להסתכסך איתו. זה ידפוק אותי, אם את תתחילי, כאילו, עכשיו, את מבינה? ואם תכתוב ברשת החברתית שהמנהל הזה יצא כל כך מטורף, שהוא הביא משהו שאף אחד לא חשב עליו, והוא בכלל לא עשה כלום בשביל זה, ואתה עשית הכול. אוקיי, זאת אומרת, אני רגע ביוצא שנייה מהתפקיד הזה, שנורא מלחיץ אותי להגיד לך לא. אבל אני יוצא רגע מהתפקיד, מה שאת אומרת זה, אוקיי, הבנתי שהבעיה היא בעיית אגו, אז את אומרת, אוקיי, נעבוד עם זה. נעבוד עם זה. בוא נגדיל לו את האגו. נספר שהות אותך. אתה יודע כמה פרויקטים יש בעולם של אנשים שחושבים שהם אלה שעשו את זה, אבל מאחוריהם עומד מישהו אחר. וואו, אם אני יודע? בוודאי שאני יודע. אני יודע כי יש כל מיני אנשים שאתה עובד איתם במשך ארבע שנים, על כל מיני פרויקטים,
ואז אתה שומע שכל אחד מהם בנפרד סיפר שאת כל הדבר הזה שבנית שלוש או ארבע שנים, הוא אחראי. אבל שמעת כבר עשרה כאלה. אז אתה אומר, אוקיי. אז אין לי שום בעיה לתרום את הרעיון שלי. אני עובד בארגון, כן? זה לא שאני מקבלת באופן אישי רעיונות ורושמת עליהם פטנטים. זה של הארגון. לא, אבל לרוב האנשים יש אגו, הם רוצים קרדיט. אבל יש גם לאגו, אני פשוט אומרת, האגו שלי בא לידי ביטוי כשהקתרזיס הזה, שהרעיון שלי קורה. מה אכפת לי עם השם שלי שם? זה בסדר. חלקנו צריכים טיפול כדי להגיע לשם. אני שמח בשבילך שאת זה. אוקיי, אז סבבה. אז הוא אמר שזה בסדר, אנחנו נכתוב שהוא תותח ואת תעזרי לו. אבל יש לי בעיה אחרת. כן. סליחה שאני... חזרנו לסימולה. מקשה. כן. סליחה שאני מקשה. היעדים של הרבעון מתקרבים, ואני אשמח שקצת יותר תתמקדו במה שאנחנו צריכים לעשות ברבעון הזה, כי אנחנו לא עומדים עוד ביעדים, ולא בא לי עכשיו שאני אשמע ש... כולם פה מתעסקים עכשיו בפרויקט של ה... הם נמדדים על משהו אחר, ואנחנו נמדדים על משהו אחר.
קודם כל, אין שום בעיה, נעזור לכם בהשגת היעדים של הרבעון הקרוב. אוקיי. מה אתה צריך בשביל זה? לא יודע, שתעבדו יותר קשה. נעבוד. תחזרו כולם למשרד, אני מנסה להישמע בומר כזה. תחזרו כולם למשרד, מיד. אני אחזור כל יום למשרד, ואני... תעבדו עד הערב. מה שאתה רוצה. אנחנו נעזור לכם להגיע ליעדים שלכם. אבל אם אתם מגיעים ליעדים שלכם, אנחנו עושים פגישה על היוזמה החדשה. אה, אהבתי. את כבר זוכרת במשהו כאילו מובן מאליו. יפה. גם לי יש אג'נדה. כן. כן. אוקיי. יפה מאוד. יפה מאוד. אז דיברנו על לא תקציבים, דיברנו על לא שקשור לאגו שלה לדרוך על אצבעות. דיברנו על לא עכשיו, שהוא אמרת פשוט הוא כאילו... אז אחר כך? נכון. הוא לא עכשיו. וזה בסדר שזה לא עכשיו, זה לא הטיימינג. אני רוצה בטיימינג הנכון. כן. אני לא רוצה להגיע שזה לא נכון. כן. אמרת קודם, אני רוצה רגע לעצור שם ב... כי... כאילו קצת רציתי שתעני משהו אחר, אז אני אנסה עוד פעם. יאללה, בוא ננסה. עם הלא תקציבים. אמרת, השגתי תקציב מאיפשהו.
נכון. לא, לא השגת. אין, בשום מקום. אז מה? אז מה עושים? אז חושבים על שותפויות. אוקיי, אהבתי. מה זה אומר? זה אומר שיכול להיות שאני אתן מה-experity שלי, ומישהו אחר ייתן מה-experity שלו, ואנחנו will mind the gap. כן. אני חושב שזו נקודה מאוד מאוד חשובה. הרבה פעמים, רק מלעשות, אפרופו... רגע, זו התשובה שרצית? כן. אוקיי. כי אפרופו יצירתיות בעבודה, הרבה פעמים אומרים, אין משאבים, ועכשיו אפשר להיכנס לחדר ולעשות סיור מוחות. איך עושים את זה? בלי משאבים. או עם מעט מאוד משאבים. למשל, עם שותפויות, למשל, שימוש בנכסים אחרים שיש לנו. אוקיי? יש הרבה מאוד נכסים בחברה. יש נכסים של נדלן, יש אנשים שיכולים לארח אצלם בבית, יש נכסים של קשרים, אנשים שיש להם קשרים אחרים. יש דברים שלנו שאנחנו יכולים לשים את הלוגו שלנו, ומישהו אחר נורא יתלהב, אז פתאום הוא ייתן לנו משהו משלו. זאת אומרת, יש הרבה מאוד משאבים שהם לא רק, תביא לי, חישבתי שאני צריך 15 אלף דולר ליוזמה הזאת, וזה מה שאני צריך.
אפשר לעשות את זה גם בלי? לגמרי, ואני גם לא מאמינה בלדבר רק על תקציבים וכסף, אני חושבת שאפשר לעשות הרבה יותר ממה שאנחנו עושים היום. בטח בתעשיות שמרניות, כמו שאני עובד בהן, או מאוד מאוד מפוקחות רגולטורית, אפשר לחשוב אחרת, אפשר לנסות את זה. זה מאוד עוזר לחשוב כשאין לך כסף. מאוד. אוקיי. מדהים. מה זה קהילת אנייבל? אוי, זו קהילה מדהימה בתוך בייר. זו קהילה גלובלית שמדברת על דיסביליטי בעבודה. חלק מהעניין זה להבין שיש הרבה מאוד מוגבלויות שקטות או לא טרנספרנט, ובעצם בבייר פתחו מין קבוצה גלולית. רגע, רגע, מה זה אומר מוגבלויות שקטות ולא טרנספרנט? נגיד, אתה לא יודע אם מישהו הוא ADHD. אתה גם לא יודע אם יש למישהו איזושהי בעיה נפשית, או לקות ראייה, או לקות שמיעה, דברים שאתה לא רואה.
שניים עד חמישה אחוז מהאוכלוסייה, יש להם בעיות שהן לא נראות. זאת אומרת, זה לא כיסא גלגלים? לא. כיסא גלגלים זה הכי ככה. אתה אומר, כן, הוא לא הולך, אני אסלול לעצמו מסלול, אסלול למישהו מסלול, אבל יש הרבה מאוד לקויות או דיסביליטי או מוגבלויות, וגם המוגבלויות לאורך השנים נצברות. זאת אומרת, זה נתון מטורף, שבתוך עולם התעסוקה, מאז שאנחנו נכנסים לעולם, עד שאנחנו יוצאים ממנו, יש כל כך הרבה שנים באמצע, שאנחנו, לצערנו הרב... מזדקנים? לא רק. קורים לנו מלא דברים בדרך. אוקיי. קורים לנו... אם זה היה רק הזקנה, ואיך אנחנו עושים AI כדי להגיד לאן זה יגיע, זה היה קל, אבל זה לא. אז בתוך הקהילה הענקית הזאת של ה-Nable בבייר העולמית, נורא רצו לראות אם יש... רגע, מה זה הקהילה הזאת? זה קהילה של employees. אז יש מוגבלויות, ואז מה? עשיתם קהילה לכל האנשים עם מוגבלויות? אז בייר העולמית אמרה שתחת הכותרת של diversity, inclusion,
הם רוצים להציג נראות ולשים באמת מוקד שבו יש נשים, שחורים, מוגבלויות, זה דברים שהם בדרך כלל לא מטופלים. כן. ואני אומרת, סליחה, יש דבר כזה בעולם, למה לא נביא את זה לארץ? אני יושבת-ראש עמותת חולים, לי יש מוגבלות. אתם לא רואים אותה, אבל היא קיימת. אז אני רוצה להביא את זה ורוצה לפתוח את זה, ויש לנו קהילה מאוד פעילה בארץ, של... שהשנה אנחנו עסוקים בטראומה, אנזייטי ודיפרשן, לא סתם. שנה שעברה דווקא כן עסקנו ב- ADHD, ואנחנו מאוד מאוד קשובים למה שצריכים מאיתנו ברמה המקומית, העובדים. שזה אומר מה? הקהילה הזאת, מה היא מקבלת? היא מקבלת תכנים, זאת אומרת, לפעמים אנשי מקצוע מגיעים ומדברים איתנו, היא מקבלת הרבה מקום לדבר על הדברים שלהם, או מין שיתוף כזה שעוזר להם מאוד לראות שהם לא לבד. אוקיי, אז אני חייב לשאול.
באופן מסורתי, נשמע שזו קהילה שאמורה להוביל אותה, למשל, מחלקת HR. נכון. אז מה את קשורה? אני לא קשורה. זאת אומרת, זה לא יושב ב-HR. זה בכוונה לא יושב ב-HR, כי הפחד של אנשים ב-HR זה ש-HR יקטלגו אותם. אוקיי? זה הנכה, נגיע הנכה של החברה, אז זו זו. לא. הם רוצים שדווקא כמוך, כמוני, נדבר בינינו, וזה לא יהיה מעוגן באף תיק של אף אחד, וברור לחלוטין שתחת HR יש את ה-diversity ו-inclusion, אז אנחנו עובדים בשיתוף פעילה איתם, ואנחנו באמת מקבלים מהם תקציבים. at the end of the day, אנחנו מאוד מאמינים שקהילה כזאת יכולה להביא הרבה מאוד ערך לכל הארגון המקומי וגם לארגון הגלובלי. כן. אוקיי, אוקיי. אז מה, פשוט פתחת את הקהילה הזאת? כאילו, מה... לא, קודם כל שאלתי אם יש אנשים שמעוניינים בזה, אז מצאתי שכן, ואמרתי שאני מוכנה לקחת על עצמי להיות ה-core member שעולה לכל השיחות הגלובליות ומביאה את זה,
וזאת שבעצם מסתכלת לאן זה עולה. מביאה את זה לארץ? זאת אומרת, הקהילה הזאת נמצאת ב... אותה בחו״ל. יש אותה כבר בגלובל, ועשית לה סניף ישראלי. נכון. אוקיי. פתחנו לה סניף ישראלי, והיינו כמה core team members, ובאמת... אין שלב שבו ה... יש לך מנהל, מנהלת? כאילו, מי אחראי עלייך בחברה? המנכ״לית של החברה. אוקיי. אין שלב שבו היא אומרת, די, את יכולה להתעסק ב... אמרתי לך, אומרים לי יותר די מכל דבר אחר, כי כל היום אומרים לי די. אז כן, בטח שאמרו לי די. גם לזה אמרו לי די, דרך אגב. כן. כן. אני מרגיש שלא עד הסוף מיצינו את החלק של הטיעול רגשות. נכון, אז בוא נדבר על טיעול רגשות. בוא נחזור לזה רגע. כי בעצם, אמרת, אוקיי, אז קודם כל, דבר אחד שאמרת שם על הדרך, אבל הוא מאוד חשוב, זה אנחנו ביחד. אנחנו לא לבד בזה. יותר קל מלהיות לבד. נכון. אני חושב שמי שמנסה להזיז דברים ולהזיז יוזמות, יהיה לו ממש טוב כשהוא יצליח לאסוף לו איזושהי קואליציה קטנה, שתעשה את זה איתו ביחד.
אבל מעבר לזה, איך עושים את הטיעול הזה? זאת אומרת, איך הופכים מהמקום הנמוך למקום הגבוה? אז זה המון המון מוטיבציה פנימית. זאת אומרת, אני אדבר על עצמי, כן? כי אני חושבת שיש אנשים שעושים את זה גם טוב ממני וגם בצורות אחרות. אז אני יכולה מאוד מאוד להתבייס בסוף יום עבודה. אני יכולה לבוא ולהגיד, יוא, היה לי יום על הפנים. לא רק שכל היום אמרו לי, לא, זה יושב לי, ודיי. וזה יושב ויושב ויושב, ואני אומרת לעצמי, די, לא, לא הבאתי את עצמי בכלל. אני רק שמעתי כמה שמים לי מעצורים. ואז אני אומרת, אוקיי, אז אני צריכה רגע לשחרר את זה, אני צריכה לעשות משהו, בדרך כלל אני עושה ספורט, שזה מאוד מאוד עוזר לי, כי אני רגע עם עצמי, או שומעת מוזיקה, או אני לא יכולה אינטראקציה עם עוד אנשים סביבי, כי אז יבואו עליהם, זה חבל מאוד. ואני גם אומרת לעצמי, כל מה שקרה היום זה יום אחד. It's only one day. מחר בבוקר אני אקום,
וזה יום חדש. יום חדש. טוב, תשמעי, אני פתאום קלטתי בדרך לזה שהשעה עשרה ל-10, אז לא נשאר לנו הרבה זמן, לצערי, זה עבר לי מהר מאוד, כמו תמיד. אני רוצה לבקש ממך לחשוב על טיפ אחרון, שהיית יכולה לתת לי טיפ, או דרך מחשבה, או זה, שהיית יכולה לתת לי, שקשורה לדבר הזה, שהרגע אמרת, אבל הוא לא על לעשות את הספורט, אלא להבין האם את יכולה או מצליחה להשתמש בדבר הזה שנקרא משמעות, כדי להגביר את המוטיבציה או את האנרגיה לקום למחרת ועוד פעם לעשות את זה. אוקיי? כי משמעות זה משהו שהוא קצת חמקמק. לפעמים, לפחות באופן אישי, אני מרגיש שיש דברים שאני, כשחשבתי על הרעיון,
הרגשתי שהוא יעשה מלא משמעות, אוקיי? סתם, כתבתי אז את הספר למנהלים, ואמרתי, זה נורא חשוב, מנהלים נורא מבולבלים, נורא זה, אני אתן להם את ה... ואני אתן להם איזשהו דרך לחשוב על הדברים בצורה יותר אופטימית, אז זה מילא אותי במשמעות. אבל אז אתה הולך, וזה, ואתה עושה, ואתה כותב ספר, וזה סיוט, ואתה עורך אותו, וזה סיוט, ועושה כל מיני דברים, ולפעמים אתה פשוט נורא כבר מלא זמן עובר, ואתה כבר לא זוכר בכלל את המשמעות של מה שרצית. אתה מתרחק מזה. אז מעניין אותי איך את, סלש את ביחד עם הצוות, משחקים בדבר הזה, בכוח המטורף הזה, שהוא כאילו הרבה פעמים שוכחים אותו מאחור, שנקרא משמעות. יש לי הרבה מה להגיד, אמרת לי משהו אחד. אז לא, אז תתחילי, אני אעצור אותך בעוד כמה דקות. לא, אני פשוט אגיד שצריך להיות מאוד גמישים. זאת אומרת, אם אתה שואל אותי מה אני אגיד, אני אגיד, באתי עם רעיון ראשוני, אני בטוחה שהוא אפוי והוא מדהים והוא מעולה, אבל ברגע שיש לי פידבק,
אני חייבת להקשיב לו לעומק. לא להיתקע על הרעיון המקורי. לא להיתקע על הרעיון, ממש להקשיב לזה, והרבה פעמים אני אומרת לעצמי, יו, הם לא מבינים, הם לא מבינים, אבל אני חוזרת הביתה ואומרת, יש מצב שהם הבינו, ואני לא הבנתי. אז זאת אומרת, אז אמרת גם לא להיתקע על הרעיון הראשוני, וגם יש פה איזשהו עניין של צניעות. גם גמישות, הגמישות הזאת, להגיד, אוקיי, הרעיון יכול להתחיל מנקודה מסיימת ולהפוך למשהו אחר לגמרי, וזה בסדר, זו האבולוציה של הרעיון. כן. אוקיי, ובקשר למה ששאלתי על המשמעות? אז בקשר למה ששאלת על המשמעות, מבחינתי המשמעות זה לראות את זה קורה. אז אתה שואל אותי כמה דברים קורים בדרך, קורים מלא דברים בדרך. אז אם אני עכשיו משחקת על social-medding, שזה באמת היה עדיין אחד הפרויקטים היותר קשים שלנו, זה ממלא אותי משמעות לראות שיש איזה רופא אחר כך שמעלה פוסט מתוך עצמו על מה עושים במקרה זה וזה וזה. ואני אומרת לעצמי, מספיק אחד שיעשה את זה כדי שאני אגיד,
אנחנו בדרך הנכונה. אז כשדברים קורים, עוגנים קטנים, נותנים לי הרבה מאוד משמעות. אוקיי, זאת אומרת, זה לא, את לא אומרת, כשעשרת אלפים איש, כשכל הקהילות יהפכו בסושיאל לזה, רופא אחד עשה פוסט אחד בתוך המסגרת שלנו, אוקיי, אז בוא... בוא נחגוג את זה. אומרים כאילו לחגוג ניצחונות, אבל אני לא מדבר פה הרגע על הניצחונות, אלא אני אנסה לתת איזה שם אחר, לשאוב משמעות. הרבה פעמים שאלו אותי, טוב, האמת שעכשיו זה מטא, כי אנחנו מקליטים פרק. לרגע שכחתי, כי זה נורא אינטימי פה ונחמד איתכם, מקליטים פרק, אבל הרבה פעמים אנשים אמרו לי, איך אתה מצליח? אני אחרי שבעה פרקים נשבר לי, אחרי ארבעה עשרה פרקים נשבר לי את שמונה שנים אתה עושה פודקאסט, שמונה שנים כל שבוע, כל שבוע, כל שבוע. והתשובה היחידה היא, זה לא שתכננתי או הנדסתי, אבל ככה זה קרה. פעם ב... לא משנה כמה זמן, מישהו מכם או מהבית שולח לי איזשהו אימייל של, תקשיב,
לפני שלוש שנים שמעתי את זה, ושיניתי את הקריירה, או החלפתי את הזה, או עשיתי את הדבר הזה. ובסוף האימייל הזה הוא הרבה יותר נותן לי מוטיבציה מלראות את המספר ההאזנות או כל הדברים האלה שכאילו עושים רושם, אבל הם מלהיבים את ליאור הקפיטליסט, כאילו שרוצה את המספרים ואת הזה, אבל הם לא באמת נותנים לי מוטיבציה כליאור, סתם ליאור. מה שנותן לי את המוטיבציה זה האימייל הקטן הזה, ההודעת פייסבוק הקטנה, ואני חושב שבמובן הזה של הלחגוג את הניצחונות, אז נתת דוגמה יפה עם הרופא שסתם כותב פוסט, זה הלחגוג את המשמעות הקטנה. לא צריך את המהפך הגדול. לגמרי. יש לך עוד אחד על המשמעות? איך את נותנת לנשים שאצלך בצוות? כי אני חושב שהרבה פעמים, אוקיי, את הגעת עם זה ולך יש את הדבר הזה, אבל לפעמים, את יודעת, זה קשה גם להעביר את זה הלאה. זה שאלה קשה, כולם פה, כן? אבל יש לי אותם, אבל
אני חושבת ש... את הכרחת אותם לבוא? סתם. אני רוצה להגיד לכם שמי שהמליצה עליה, והצליחה בהמלצתה לעקוף את כל המיליון המלצות המעולות שקיבלתי לפני זה, למי תדבר על הזה, היא עובדת שלה לשעבר, ואני חושב שזה דבר מדהים להגיד עלייך, סליחה שאני מביך אותך, אבל בחרת לשבת מול פנסים גדולים, אז אין לך ברירה, אבל דבר מדהים שמישהו אומר על מנהל שלו לשעבר, כי הרבה פעמים מנהל שעבר, אתה אומר, וואי, הוא היה מקסים וזהו, אבל אחרי זה אתה אומר, די, נמאס לי. איזה כיף שעברתי לאחד אחר. אז זה מדהים שמישהי ככה דיברה איתה, אבל זה אומר שאת באמת מצליחה איכשהו להדביק אותם. מנסה כאילו לפורר משם משהו. איך את מדביקה אותם? לא יודעת, אנחנו פשוט ביחד. אנחנו פשוט ביחד, אנחנו גם מתבאסות ביחד, אנחנו גם מצליחות ביחד, אנחנו גם מקבלות השראה ביחד, אנחנו... אני רוצה להגיד אז, אוקיי, אני מקבל את זה שאת לא... ואני גם אוהב ומעריך את זה שאת לא מנסה בכוח סתם להמציא.
זה נותן, מחזק את האמינות לכל מה שאמרת קודם. אבל אני גם קצת רוצה להגיד שאני קצת מקנא שאתם נשים. גם אני מקנא שאנחנו נשים. כי אצל גברים יש את זה פחות, את מה שאת כאילו עכשיו אומרת. לגברים יש מלא את הקטע של להצליח ביחד, יש להם פחות את הקטע של להתבאס ביחד. פחות טובים בזה. הם ממש אחלה שהם מצליחים ביחד. זה לא ביחד פחות, זה יותר להצליח בנפרד. לא, זה אפשר להתווכח. אבל להתבאס ביחד זה באמת פחות... פחות זה. טוב, רבותיי וגבירותיי, גבירותיי וגבירותיי ורבותיי ורבותיי, תודה רבה רבה, ענבל בן דוד. תודה לך. היה מדהים. למי שרוצה או רוצה, יש את הפרק המשך שבו אנחנו מספרים איך עושים את זה עם תככים ומזימות, אבל הוא לא ישודר בפופקורן. ורבותיי, תודה רבה רבה לכם. נעמתם לנו מאוד.


