ללמוד דרך קומיקס | אפשר ללמוד בכיף? | להנגיש ידע לילדים | פופקורן 343
פופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל

להאזנה גם ב:באפליקציה שלנו (חינם)YouTubeSpotifyApple
דניאל ליכטר הוא אנימטור, מאייר ויוצר קומיקס, עובד במרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח) וכותב ומצייר את סדרת הספרים "האקדמיה המצוירת" על נושאים היסטוריים, ביניהם "ממציאי המחשב". דיברנו על איך הופכים היסטוריה למעניינת לילדים, על הקשר בין קומיקס לחינוך, ועל מה בינה מלאכותית עושה לעבודה של מאיירים ולזכויות יוצרים.
בפרק הזה
- דניאל מספר שהוא כותב קומיקס שהיה רוצה לקרוא בתור ילד, ומניח שהאינטליגנציה של ילדים לא נמוכה משלו, כך שאם משהו מעניין אותו הוא יעניין גם אותם
- הוא מתאר איך נראית עבודת אנימציה בסטודיו: תסריט בטבלה, סטורי בורד, טיימליין עם קריינות, עיצוב סופי של הדמויות ורק אז אנימציה
- לדבריו קומיקס הוא מדיום אינטראקטיבי: הקורא קובע את הקצב וחוזר אחורה, וזה קרוב יותר לאפליקציות ולגיימינג מאשר לסרט
- בספר החדש על ממציאי המשחקים, שהוא מגייס עבורו דרך הדסטארט, הוא מתמקד בדמויות, כמו יוצר סופר מריו, ומספר איך נולד השם מריו
- לגבי בינה מלאכותית: לדבריו הכלים עדיין מוגבלים, למשל בשמירה על אותה דמות בין תמונות, והוא מעדיף להשתמש בהם להגדלה והשלמה של תמונות ומקווה שיישאר מקום לאמנים
על הפרק
איך הופכים נושא כמו היסטוריה למסקרן? ועוד לילדים? מה הקשר בין קומיקס וחינוך? למה קומיקס הוא מדיום אקטיבי? למה שילדים יקראו קומיקס בעידן של טיקטוק? ומה ההשלכות של בינה מלאכותית על זכויות יוצרים?
העולם הזה דורש מאיתנו כל הזמן ללמוד - אבל איך שומרים על עניין גם בנושאים לא הכי מעניינים? אחד האתגרים של מערכות חינוך היא לקחת נושא שיכול להיות כבד כמו היסטוריה ולהפוך אותו למעניין ומרתק - זו סוג של אומנות.
אז הבאתי לפופקורן אומן שעושה ממש את זה - מנגיש ידע לילדים דרך קומיקס.
דניאל ליכטר, הוא אנימטור, מאייר ויוצר קומיקס. הוא עובד במרכז לטכנולוגיה חינוכית, עושה אנימציות לסרטים ומשחקים חינוכיים, וגם מאייר לחוברות ומוצרים דיגיטליים. בזמנו הפנוי הוא כותב ומצייר סדרת ספרי קומיקס בנושאים היסטוריים הנקראת "האקדמיה המצוירת". הוא הוציא 2 ספרי קומיקס בהוצאה עצמית ואחד "האקדמיה המצוירת- ממציאי המחשב" בהוצאת ידיעות ספרים, שזכה לביקורות מהללות, ובציון לשבח במסגרת פרס לקומיקס ישראלי.
ציטוטים מהפרק
וכשאני קורא משהו ואני לומד משהו חדש אז אני גם יוצא מנקודת הנחה שאני לא חכם יותר מילדים.
לעומת זאת בקומיקס יש משהו שהוא מאוד אפילו אינטראקטיבי. הוא פועל ביחד איתך אתה מסתכל עליו אתה קורא אותו אתה מדמיין את הקולות
אני מקווה מאוד שעדיין יהיה איזשהו מקום לאמנים
שאלות ותשובות מהפרק
- איך הופכים נושא כמו היסטוריה למעניין לילדים?
- דניאל ליכטר מספר בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, שהוא מנסה לעשות את התוכן מעניין בשבילו עצמו, ומניח שאם הוא מעניין אותו הוא יעניין גם ילדים. לדבריו הוא כותב קומיקס שהיה רוצה לקרוא בתור ילד, והוא לא רואה את עצמו חכם יותר מילדים: ההבדל העיקרי הוא ידע מוקדם.
- למה קומיקס מתאים לחינוך?
- לדברי דניאל ליכטר, קומיקס משלב תמונה וטקסט, והקורא קובע את הקצב ויכול לחזור אחורה בלי לפגוע בחוויה. הוא מצטט הרצאת טד של יוצר הקומיקס האמריקאי ג'ין יאנג, שהיה מורה, וגילה שתלמידיו התחברו לחומר כשצייר אותו בקומיקס, ולא כשצילם את עצמו מלמד.
- איך נראה תהליך העבודה על סרט אנימציה בסטודיו?
- דניאל ליכטר מתאר שמתחילים בתסריט, לעיתים בצורת טבלה של מה רואים ומה שומעים, ואז מכינים סטורי בורד בשחור לבן של התמונות המרכזיות. אחר כך מניחים אותו על טיימליין עם קריינות, מעצבים סופית את הדמויות והמקומות, ורק אחרי אישור עוברים לאנימציה.
- איך נולד השם סופר מריו לפי הסיפור שדניאל כותב על ממציאי המשחקים?
- דניאל ליכטר מספר שבספר הוא מתמקד בשיגרו מיאמוטו, שרצה להיות מאייר, למד עיצוב תעשייתי והגיע לנינטנדו. לדבריו הדמות נקראה בהתחלה ג'אמפמן, ובנינטנדו אמריקה החליטו לקרוא לה מריו, על שם מנהל המחסן, והשם התאים גם כי קל לבטא אותו ביפנית.
- מה דניאל חושב על בינה מלאכותית ביצירת איורים?
- דניאל ליכטר אומר שהכלים מרשימים אך מוגבלים: קשה לקבל אותה דמות מכמה זוויות, ושינויים נקודתיים בשפה כתובה לא נוחים לגרפיקאי שרגיל לבחור ולשנות בעצמו. את הכלים שהוא נהנה מהם הוא מתאר כהגדלת תמונות והשלמת רקעים, והוא מקווה שיישאר מקום לאמנים.
- מה דניאל אומר על זכויות יוצרים ומודלים של בינה מלאכותית?
- לדברי דניאל ליכטר, אמנים העלו את יצירותיהם לאינטרנט כי אין להם ברירה אם הם רוצים להציג את עצמם, והמודלים מתבססים על זה. הוא מקווה שיהיו מודלים שגרפיקאים יוכלו להשתמש בהם באופן מוסדר, ושגם אם סגנון יעתיק, בני אדם מורכבים מהשפעות רבות ויש בהם משהו ייחודי.
מי ומה הוזכרו בפרק
- אנשים
- ג'ין יאנג · שיגרו מיאמוטו · יובל נוח הררי · עופרי אילני
- חברות וארגונים
- בצלאל · נינטנדו · אדובי · פרמאונט · OpenAI
- ספרים, פודקאסטים וסרטים
- זבנג · מעריב לנוער · סופר מריו · דונקי קונג · אסטריקס · Midjourney · ChatGPT
התמלול המלאתמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות
היי כאן ליאור פרנקל ואנחנו בעוד פרק על אדפטיישן לעולם החדש. העולם הזה דורש מאיתנו ללמוד כל הזמן, בדרך כלל הרבה יותר ממה שהיינו רוצים, אבל בוא נודה על האמת. לימודים יכולים להיות מעיפים, מתישים וקצת לא כאלה כיפים ולכן הרבה מהכוכבים של השנים האחרונות הם אנשים שיודעים לקחת נושאים כבדים, שנחשבים משעממים ולהפוך אותם לנגישים ומעניינים. יובל נוח הררי למשל גרם להיסטוריה, נושא שאצל רוב האנשים הוא לא כזה אטרקטיבי, להפוך לנושא הכי מעניין שיש. הטיקטוק מאפשר לאנשים ללמד אותנו כל מיני עובדות מדעיות מורכבות בצורה סופר יצירתית ומעניינת, והאורח של היום עוסק בעניין הזה למחייתו. אני לא יודע אם הוא היה מתאר ככה את השליחות שלו בעולם, אנחנו תכף נשאל אותו מה דעתו, אבל איך שאני רואה את זה מהזווית שלי, העבודה שלו היא להנגיש ידע לילדים בצורה שירצו ללמוד אותו. איך הוא עושה את זה? עם קומיקס ויורים. אז יש לנו פה היום איש שמתפרנס מקומיקס ומאנימציה ויורים, ואנחנו צריכים גם לדבר על הפיל שבחדר.
אמרנו הנגשה והעולם החדש, אז מה לא אמרנו בעולם החדש עדיין? בינה מלאכותית. האורח שלנו הוא מאייר בעולם שבו דולי 3 יצא לפני שנייה לאוויר, ומג'רני מוציא תמונות משוגעות, ודי.איי.די עושים סרטוני וידאו בלי להתאמץ יותר מדי, אז מה הוא אמור לעשות עם זה? זה מפחיד אותו? מעניין אותו בכלל? הוא מתעסק במחשבות האלה? לאורח שלנו קוראים דניאל ליכטר, הוא אנימטור, מאייר, יוצר קומיקס, הוא עובד במרכז טכנולוגיה חינוכית, מטח, עושה אנימציות לסרטים ומשחקים חינוכיים, וגם מאייר לחוברות ומוצרים דיגיטליים. בזמן הפנוי שלו, לא שנשמע שנשאר לו יותר מדי, הוא כותב ומצייר סדרת ספרי קומיקס בנושאים היסטוריים, שנקראת האקדמיה המצוירת. הוא הוציא שני ספרי קומיקס בהוצאה עצמית ואחד האקדמיה המצוירת ממציאי המחשב בהוצאת ידיעות ספרים, שזכה לביקורות מהלילות ובציון לשבח במסגרת פרס לקומיקס הישראלי. והוא אפילו מוציא עוד מעט עוד אחד. אנחנו נדבר היום על הנגשה ועל איך מגיעים בכלל לקריירה של להתעסק בקומיקס. נשאל יותר אם הוא מפחד או לא מהבינה המלאכותית,
נבין איך הופכים משהו משעמם כמו היסטוריה להיות מספיק מעניין לילדים, ומה הקשר בין קומיקס לחינוך וגם אולי אם נספיק מה הוא יכול לומר אותנו על ממציאי המשחקים, אלו שהוא כותב עליהם את הספר החדש שלו שהוא עושה לו איזשהו הדסטארט כזה, נכון? אז ניתן למוזיקה את המקום שלה ונתחיל בעוד שנייה. בקיץ של בין כיתה יא לייב, נסעתי עם עוד שלושה חברים מהתיכון לאילת, זה היה פעם ראשונה שהייתי בחופשה כזה בלי המשפחה, רק חברים, ונסענו לאילת כמה ימים, היה ממש כיף, ואז יום אחד הלכנו לחוף הים ואמרנו בואו נעשה הבובים, שזה להיות על המצוף הענקי הזה שאתה שוכב עליו על הבטן,
וסירה נוסעת ממש מהר. אני פחדתי נורא, ואפילו בלונה פארק מעולם לא הייתי ברכבת הרים, ואיכשהו פשוט הסכמתי לדבר הזה. וזה, אז שוכבים על הבטן, מחזיקים ממש חזק, הסירה מטיסה אותך במהירות עצומה, אני ממש מפחד, אבל אני לא חושב על זה, רק חושב להחזיק חזק את הידיות. ואז בשלב מסוים אני קולט שהבגד ים שלי שהוא היה כבר ממש ישן, והגומי שלו כבר היה אכול, אז לאט לאט לאט יורד ממני עד שפשוט הוא עף, ואני לא יודע מה לעשות בדבר הזה, אני רק מחזיק כמה, עדיין מחזיק כמה שיותר חזק. ובשלב מסוים חבר אחר נופל למים, ואני ישר נכנס למים,
ואז אני לא יודע מה לעשות, אז אני שוחה לכיוון הסירה, אומר לבחור שם אם הוא יכול לעשות משהו, חשבתי שיש איזשהו נוהל במקרה הדברים האלה, לא יודע מה, שיעלה אותי לסירה, ואני אהיה שם עם אגבת או משהו כזה, או שאם יש איזשהו בגד ים ספייר, אומר לי לא, מה פתאום אין את הדבר הזה, לך תחזור מהר לאבוב, ממשיכים. והיו שם עוד שתי ילדות קטנות שצחקו בלי סוף. אז אני שוחה, ואומר סליחה לחברים שלי שזה, וממשיכים. וממשיכים את כל ה... ואתה הרומקו. כן, כן, כן, חוץ ממצוף, המצוף על החלק העליון. זה הבטיחות זה הכי חשוב. נכון, לפחות את זה היה לי. שמע, אתה יודע, זה מדהים איך לפעמים אנחנו כל כך מפחדים ממשהו, אתה פחדת מה הסירה תעשה לך, אבל לא פחדת מהדבר הנכון. כן. אבל יש לי שאלה אחרת, כשאתה מדמיין, אתה יודע,
אתה דיברת והעיניים שלך היו למעלה, שזה ה... כשאנחנו נזכרים במשהו, אז העיניים שלנו למעלה, נכון? כן. עניין אותי אם כשאתה נזכר בזיכרון הזה, אתה מדמיין אותו ריאליסטי או מאויר? לא, לא, ריאליסטי. לא חושב על זה מאויר. יכול להיות שאני גם מתבייש, זה, אתה יודע, זה דבר ראשון שאתה אומר, ומפחד, אתה יודע, להסתכל בעיניים ולספר לך את זה. וכן, אז כאילו, ממשיכים, ואחרי שהסתיים כל הדבר הזה, חברים אמרו לי שאפילו עברנו ליד ספינה של חיל הים, שכאילו, כל מי שהיה בים האדום באותו זמן, פשוט כאילו היה לו מחזה, ותודה לאל שלא היו סמארטפונים באותו דבר, באותו שלב, אז... וגם לפחות היית על הבטן. כן, כן, כן. אני חושב שגם בכוונה הוא עשה כל מיני כאלה דברים בשביל כוונה להעיף אותנו, ובשביל כוונה שאני אעוף ספציפית על החברים שלי, זה היה, זה היה,
טוב, התאוששת מהחוויה? בין הפרדיחות הכי גדולות שלי. כן. כן. טוב, זה היה לפני המון זמן. על זה לא ציירת קומיקס. לא, לא, לא. רק אירועים היסטוריים. תגיד, יש מישהו בחיים שלך שלא מקבל בטוב את היותך עוסק בקומיקס? שכולם מפרגנים. לא, לא, כולם מפרגנים. זה מאוד מפתיע, אני כאילו, כל השנים, כשאני ילד קטן אז תמיד הייתי מצייר והייתי מצייר קומיקס והייתי בחוגים ולמדתי בבית ספר לאומנויות, הייתי במגמת אומנות. דווקא אחרי הצבא אז פתאום לא חשבתי על הדבר הזה, חשבתי אולי אני אלמד איזה משהו ריאלי וזה, דווקא אמא שלי אמרה לי, תקשיב, יש יום פתוח בבצלאל, לך תנסה. ואז באמת, פתאום הלכתי בצלאל ואז באמת נזכרתי בכל החוויות האלה שהיו לי, כן, שהייתי מצייר וזה ו... ותגיד, ובבצלאל זה כאילו,
זה לא כאילו, זה בית ספר לאומנות. וגם, א' היו פה כמה עורכים בבצלאל אבל אני מכיר את זה גם מחברים אחרים, בית ספר מאוד מאוד אליטיסטי, מאוד כל מי שלומד שם מאוד מתנשא על מי שלא וזה בסדר זה נכון לכל בתי הספר האליטיסטים אבל הוא אליטיסטי גם במובן הזה שהוא מאוד אומנותי והוא מנסה לשאוף למקומות גבוהים. אתה מגיע מקומיקס שה... הרבה פעמים הוא לאו דווקא נחשב כאילו המקום הגבוה של האומנות. מעניין אותי אם נשאר לך איזשהו קול כזה בראש מבצלאל שלפעמים אתה מסתכל על הציורים ואתה אומר, מה זה השטויות האלה? למה אני לא מצייר איזה אומנות גבוהה? אה... לא יודע. כן הוא... הוא בית ספר, לא יודע אם אליטיסטי אבל הוא כן מכוון לדברים יותר אומנותיים, פחות מסחריים, לא חושבים על לעשות סרטי אני מעצב בסגנון של דיסני או פיקסאר, הם לפחות אז בתקופה שאני למדתי.
אז מאוד חושבים על האספקט האומנותי של זה, אבל יש בזה גם היגיון. הבית ספר בצלאל הוא מקושר וחבר כאילו רואה את עצמו כחלק מבתי ספר אחרים לאומנות מפורסמים בעולם, וגם בצלאל הוא המוסד האקדמי אולי הוותיק ביותר בארץ. כן. הוא קם אפילו לפני האוניברסיטה העברית. כן. למעשה זה... אז יש לו את הפאסון הזה וזה, אבל אני לא רואה איזושהי בעיה בזה, אני דווקא, לא, דווקא לרוב המפרגנים. אני גם לא רואה בזה בעיה, אבל אני שואל את זה מהזווית של אתה יוצא מהבית ספר הזה, אבל בסופו של דבר אתה כן צריך, כנראה כמעט כל מי שיצא משם, אלא אם היה לו הרבה מזל ואיזה מלגה, אני לא יודע מה, לו סקול בניו יורק או משהו כזה, בסוף צריך להתפרנס. כן. ויש את המעבר הזה, או את הרבה פעמים, את שבירת החלום, שאני שומע מלא מעט מעצבים או מהערים,
של אוקיי, יש קטלוג אחד למוזיאון ירושלים ואחד למוזיאון תל אביב, ואני צריך לעשות משהו מסחרי. היה לך שם איזשהו חיכוך עם עצמך, אני מתכוון? לא, אבל מודה שכאילו שסיימתי את בצלאל נורא פחדתי, לא יודע מה שבאמת לא נמצא עבודה, כאילו לא ידענו אז שום דבר על העולם, מה יש מחוץ לבצלאל, איך העולם המסחרי נראה, חשבנו שכאילו זה או שאתה כאילו איזשהו תודה, אם אתה מפציץ בבצלאל עם ציונים מדהימים, כל המרצים אוהבים אותך, אז אתה תהיה אולי מסודר. אם הסרט שלך יגיע לפסטיבלים ודברים כאלה, אז אתה תהיה מסודר, ואם לא, אז כאילו אתה תהיה בבעיה. והסרט גמר שלי לא היה, לא הפצצתי, לא הייתי בין הכי מוכשרים או שקיבלתי את הציונים הכי גבוהים. היה לי איזשהו פחד שאני כאילו באמת לא אמצא עבודה.
מצאתי את עצמי. אפילו בסיום של ההגשות עוד עדיין, עדיין כאילו, עוד עדיין את התערוכה אפילו, אני כבר עורך את הסרט גמר שלי ובונה מזה show real כזה תיק עבודות, ומתחיל לשלוח אותו לכל מיני מקומות בכוונה מתוך פחד שאולי אני לא אמצא עבודה. כן. והאמת מצאתי עבודה די מהר, אפילו התערוכה בבצלאל עם הסרט גמר שלי עוד עדיין היה קיים, עוד עדיין זה היה, עדיין אנשים הגיעו וזה ואני כבר התחלתי לעבוד. איפה? בסטודיו קטן שנקרא סטנגה, היום הוא כבר לא קיים, אבל הוא היה סטודיו ממש כזה קטן, זה רק אני הייתי עם עוד אנימטור שהיה שם איזה 13 שנה, מפיקה שהיא המנהלת בפועל ואחראיתה למצוא את כל העבודות וזה פחות או יותר. אז מה עושים אנימטורים ביום יום שלהם? ביום יום אז עובדים על סרטים או על איורים, על כל איזשהו פרויקט שנכנס.
לפעמים אפילו כאילו רוצים להגיש איזשהו הצעה אז מנסים לעשות איזה משהו, אפילו מנסים לעשות איזשהו משהו מהיר, אבל בעיקרון פשוט המפיקה אחראית להכניס כל הזמן עבודה, הולכת לפגישות, משרדי פרסום, דברים כאלה, מכניסה עבודה ואז אנחנו פשוט עושים את זה. הסיבה שאני שואל היא כי כשאתה כותב ספר קומיקס, אז אתה בעצם לא רק המאייר, אתה גם כאילו כותב הנרטיב. בעוד שכשקיבלת שם במשרד אנימטורים איזושהי עבודה, אני מנחש, תתקן אותי אם אני טועה, שכאילו התסריט כבר היה כתוב, אתה רק היית צריך לצייר. נכון, בדרך כלל מגיעים כבר עם הרעיון, אבל שוב, זה רק הסיפור או תסריט, אבל בסוף מה שיוצא זה יוצא סרט, אז כל איך שהעולם נראה, איך הדמויות נראות, כל הדבר הזה, זה משהו שאני ממציא.
תכניס אותי רגע לעומק של הדברים האלה, כי אני לא מכיר את זה בכלל. מה זה אומר? כל איך שהעולם נראה, איך שהדמויות נראות, זאת אומרת, איך זה קורה? אתה מקבל איזשהו, נגיד, בריף, לא יודע מה, ילד מתאהב בילדה ברחוב, אבל היא לא רוצה בו כי כבר יש לה חבר, ואז הגלידה נשפכת על משהו, לא יודע, נגיד אתה מקבל בריף כזה, אתה ישר מצייר את זה או שאתה צריך קודם לבנות עולם או או? כן, אז בדרך כלל זה לא היה איזה סרט עלילתי עם דמויות ודברים כאלה, בדרך כלל רוב הדברים זה או איזשהו פרסומות או איזשהו סרטון תדמית בשביל להראות איזשהו רעיון, אתה מקבל, אתה מקבל בדרך כלל תסריט, שזה לפעמים או אפילו לא תסריט קולנועי של כתוב, כמו איך שכותבים תסריט, פנים, יום, שני דמויות יושבות באולפן מדבון, כאילו אין את הדבר הזה, בדרך כלל זה פשוט טבלה, רואים, שומעים, טבלה, שני עמודות, צד אחד רואים, צד אחד שומעים, מה שזה, ואז יושבים,
עובד אחרי עם הממפיקה ועם האנימטור, כולנו יושבים ביחד וקוראים את זה ביחד ומבינים מה, כמה דמויות יש בסרט, איזה לוקיישנים יש בסרט, כמה אנימציה מורכבת, ואז מתחילים בדרך כלל מה שעושים זה עושים סקיצה של כל הסרט בצורה קצת דומה לקומיקס כזה, מציירים בשחור לבן את התמונות המרכזיות, את כל הסיפור, איך שהסיפור הולך, רק את התמונות המרכזיות, לא את כל הסרט, מאפס, רק קצת מאוד מרכזיות, זה נקרא סטורי בורד, ואז אחרי שרואים את זה, אחרי שמבינים פחות או יותר מה זה הולך, בדרך כלל גם מפנשים אותו, שייראה יותר יפה, שולחים לי אישור, מקבלים אישור, עוברים לשלב הבא, שמים את זה על איזשהו טיימליין, באיזושהי תוכנת עריכה, את הסטורי בורד עם קריינות, ואז כבר יש לך את זה בצורה של סרט,
זה כרגע נראה כמו איזושהי מצגת שקופיות שמתחלפת לבד, אבל זה כבר נותן את הקצב, זה נותן הרבה מאוד, ואז ברגע שמקבלים על זה אישור, אז עוברים על, צריך עכשיו לצייר את הדמויות בצורה סופית, לעצב אותן איך ייראו בצורה סופית, לצייר את כל הלוקיישנים, את הדברים האלה, ואז אחרי שיש את האישור על הדברים האלה, אז עוברים לשלב של האנימציה. כן. תגיד, בסרט אמיתי, באים לעשות אודישנים עם השחקנים, ובסוף הבמאי או הבמאית והמפיקים בוחרים את הדמויות שמתאימות להם בול, למה שהיה להם בוויז'ן. פה, מה אתה עושה? אומרים לך נערה בת 14. יש מיליון דרכים לצייר נערה בת 14. בעצם אתה, אתה בא ומחליט כאילו איך היא תיראה, כי זה אומר כל כך הרבה עליה. כן, אז דבר ראשון גם חלק, גם העבודה של ההפקה זה להבין,
מה הסגנון, באיזה סגנון רוצים את הסרט. אז בדרך כלל המפיקה מראה כל מיני סרטים לדוגמה אחרים שאנחנו עשינו בסטודיו, ואז אמרה, סרט כזה, זה יעלה לכם 40, זה אלף, זה יעלה ככה וככה וככה, ואז לפי זה, פחות או יותר, אנחנו גם יודעים איזה סגנון. אבל אתה גם לומד, אבל מזה שאתה קורא את התסריט, אז אתה רואה נערה בת 14, אבל אוקיי, מה האישיות, לפי הדיאלוג שלה, לפי איך שהיא מדברת, אתה רואה מה האישיות שלה, כזה טומבו, היא כזאת קופצנית, אולי כזאת ביישנית, ואז זה מה שיפה באנימציה, אתה יכול כאילו את העולם, את האופי שלה, אתה יכול להחצין את זה על ה... שהיא תיראה כמו האופי שלה, אתה יכול, אתה מעצב אותה מאפס, זה לא שאתה לוקח שחקן ואז אתה צריך עכשיו לאפר אותו ולהלביש אותו ולשנות אותו, כן, שיתאים לסרט, אתה כאילו ממציא את זה מאפס. כן. אוקיי, אז עבדת שם בסטודיו, אבל
מפה לשם אתה עובד היום במטח בהרבה מאוד אנימציות של בעצם תכנים חינוכיים. איך אתה יודע לעשות את זה? אני שואל את זה בצורה הכי פשטנית שיש. מעניין לילדים? איך עושים משהו מעניין לילדים? אני מנסה לעשות את זה שזה יהיה מעניין בשבילי, ואני מניח שאם זה יהיה מעניין בשבילי אז ילדים גם יתעניינו בזה. זאת אומרת, יש לך הנחה, שאני מאוד אוהב אותה, שהאינטליגנציה שלנו לא שונה יותר מדי מהאינטליגנציה של הילדים. כן, לא, לגמרי, אני לגמרי חושב את זה ככה גם בדברים, גם כשאני כותב את הקומיקס שלי אז אני כותב קומיקס שהוא, שאני הייתי רוצה לקרוא בתור ילד, וכשאני קורא משהו ואני לומד משהו חדש אז אני גם יוצא מנקודת הנחה שאני לא חכם יותר מילדים.
אני לא, הם לא מבינים פחות ממני. אולי הדבר היחיד זה שכאילו יש לי קצת יותר כאילו ידע מוקדם בראש, נגיד, לא יודע, מלחמת העולם השנייה, אז לא צריך לספר, אני לא צריך לספר את זה מחדש, אני כאילו זוכר מדברים קודמים שקראתי, אבל אני לא חושב שאני חכם יותר מהילדים, ואם אני מבין איזה משהו, אם אני לומד איזה משהו חדש של מחשבים שלא עדתי אז אני מניח שגם ילדים אחרים יבינו את זה. כן, כן. אז מאיפה הגיע הרצון הזה לספציפית לאקדמיה המצוירת? כי אתה יודע, קומיקס זה כאילו עולם שלפחות בברנד שלו, ברובו, זה גיבורי על וזה כל מיני עלילות, זאת אומרת זה דברים מאוד כיפיים. זו בחירה מאוד ספציפית להגיד, יש מספיק בעולם מהדברים הכיפיים, אני רוצה לעשות את האתגר הקשה שהוא לעשות אקדמיה מצוירת, זאת אומרת, לא לעשות עוד איזושהי עלילה כיפית על איזשהו גיבור על או ילד מגניב בבית ספר,
אלא אתה כאילו הוספת לעצמך עוד שכבה של אתגר, שזה לקחת נושא שהוא, ילדים בדרך כלל יחשבו שהוא משעמם, או בבית ספר לפחות, איך שינגישו להם אותו זה יהיה משעמם, ולהגיד אני אצליח לעשות את זה מספיק מעניין. כן, אז כאילו האמת קומיקס וחינוך זה היה משהו, פחות או יותר מהרגע שקומיקס התחיל להופיע, כבר אנשים התחילו להשתמש בזה בחינוך. כבר בתקופת מלחמת העולם השנייה יצרו חיילים, יצרו קומיקס בשביל להסביר כל מיני דברים מסוימים לחיילים אחרים, כאילו כל מיני דברים שקשורים לבטיחות. אחרי המלחמה אז אפשר לראות, קומיקס כזה על ההיסטוריה של המדידות, שאיזושהי חברה שיצרה סרגלים, אז עם הסרגלים שהיא מכרה, אז היא גם צירפה חוברות קומיקס כזה, וזה כבר היה בשנות ה-50. אז כאילו כבר, כבר מהראשית כבר ידעו להשתמש בקומיקס בחינוך.
זה קצת הפסיק ברגע שהתחיל להיות כזה קוד אתי לקומיקס, איזשהו פסיכולוג כזה לילדים, הגיע למסקנה שקומיקס זה לא דבר חינוכי, בגלל שהיו קומיקסים אלימים ודברים כאלה, אז הוא אמר, קומיקס זה לא טוב לילדים. ואז התחיל להיות צנזור מאוד גדול של קומיקס, וסיווג של זה בתור איזה משהו לילדים, וזה, אז כאילו זה קצת ירד באמת. אבל באמת בשנים האחרונות אז באמת יש עלייה בתחום הזה, משתמשים בזה המון. באמת שאני לא היחיד. יש הרצאה על זה בטד, של קומיקסאי אמריקאי בשם ג'ין יאנג, שהוא לא רק קומיקסאי, הוא מהנדס, למד הנדסת מחשבים, הוא היה מורה בתיכון, והוא מספר על זה שכאילו בתור ילד הוא אהב לצייר קומיקס,
ו... וה... אבל ה... וההורים שלו ניסו לדחוף אותו שילמד מקצוע יותר פרקטי, אז באמת אז הוא למד הנדסת מחשבים, ואז בשלב מסוים הוא החליט שהוא רוצה ללמד, אז הוא לימד בתיכון, וחוץ מלהיות מורה בתיכון הוא גם היה אחראי המחשוב בבית ספר, אז מתי שהוא לא יכל ללמד, אז הוא רצה לחפש איזשהו תחליף. בהתחלה הוא רצה, צילם להם כל מיני סרטונים, חשב שילדים, בגלל שרואים טלוויזיה, אז הם מאוד התחברו לזה. ו... מה שהם לא התחברו לזה, כנראה שהוא היה חנון מדי, ופשוט... זה לא עבד לו. מה זה מצילם? סרטונים של עצמו מלמד או משהו כזה? כן, ואז הוא מספר על זה שכאילו בלכי... ושהוא היה מוחק כף, ואז הלוח היה נמחק. כאילו, וזה שהוא היה מפסיק את ההקלטה, מוחק את הלוח, ואז חוזר לאותו מיקום, מפעיל את ההקלטה. אז כאילו, ואז עורך את זה, הוא עושה כזה שזה אפקט מאוד ידוע ונדוס שעושים בקולנוע.
אבל זה לא עבד. ואז משום מה, כשהוא צייר להם את זה בקומיקס, אז הם ממש התחברו לזה. וזה היה עוד לפני שקומיקס זה הפך להיות לאיזשהו דבר, ויצאו כל הסרטים האלה שזה הפך להיות למשהו פופולרי בתרבות. וזה, ואז הוא הגיע למסקנה שקומיקס זה גם חוץ מזה שזה מאוד קל ללמוד איתו בגלל שזה משלב, עושה שילוב נהדר גם של תמונות וגם טקסט ביחד. לקומיקס יש לו תכונה מיוחדת והוא קרא לזה פרמננט. שיש משהו שזה בגלל שזה תמונות סטטיות וזה רצף של תמונות סטטיות אחד ליד השני, אז זה כמו שהיוצר של הקומיקס נותן שלט לקורא והוא יכול להחליט והוא יכול לקבוע את הקצב של הקריאה. אוקיי, בניגוד לסרט שרץ בקצב שהוא הכתיב לי או אפילו פודקאסט שבמקסימום אני יכול לעשות אותו KP, 1.5 אבל עדיין הקצב הוא לפי הקצב, ואם קלטת משהו ולא קלטת משהו בעיה שלך.
נכון, וגם אתה רואה סרט ואז אתה מחליט לחזור אחורה וזה, זה פחות עובד כמו בקומיקס. בקומיקס אז אם אתה פספסת משהו אז אתה חוזר וזה לא פוגע בחוויה של הקריאה. לעומת זאת, כאילו לרוץ ולהריץ סרט וזה זה קצת זה הרבה פחות זה. באמת האמת אנימציה הקולנוע הם הרבה יותר קרובים לנגיד למוזיקה מאשר אנימציה וקומיקס. כי קולנוע אנימציה ומוזיקה הן יצירות שמבוססות על זמן מסוים. אם אתה יושב בקולנוע ואתה רואה סרט של שעתיים וחצי אז אתה תשב פסיבית תראה סרט של שעתיים וחצי. אתה יכול ללכת בהפסקה ללכת לראות שירותים, ללכת לעשות ללכת לשירותים אבל הסרט ימשיך בלעדיך כאילו אתה מאוד פסיבי בדבר הזה. לעומת זאת בקומיקס יש משהו שהוא מאוד אפילו אינטראקטיבי. הוא פועל ביחד איתך אתה מסתכל עליו אתה קורא אותו אתה מדמיין את הקולות אתה כאילו מעביר אתה יכול להעביר דפים אתה יכול לחזור אחורה זה משהו שהוא נורא אינטראקטיבי שיש איזה שהוא
מערכת יחסים בינך לבין הקוראה אני אפילו חושב שכאילו שקומיקס הוא יותר קרוב לעולם של האפליקציות וגיימינג מאשר נגיד שסרטים קרובים לעולם של אפליקציות וגיימינג. מה קרוב לגיימינג? כן כאילו זה לא אינטראקטיבי ברמה של שאתה ממש כאילו שיש לך אבטאר שאתה יכול לשלוט ואתה יכול להחליט מה אתה רוצה אבל הוא הרבה יותר אינטראקטיבי. בסרט אתה פשוט יושב אתה פסיבי היום גם אתה יכול אתה אפילו לא צריך לעבור לסרט הבא הוא כאילו עובר בשבילך בסטרימינג כאילו אתה. קוראים לזה בתעשיית הכבלים ובתעשיית הטכנולוגיה של הכבלים אז קוראים לזה וואי שכחתי יש ביטוי יפה במקום קאוץ פוטטו יש את ה-lein back ו-lein forward או אחד מהם זה לא lean אחד אולי זה אבל לא חשוב הביטוי.
אלא הכוונה היא ההבדל בין שאני יושב לי אחורה ברגוע לעומת כשאני צריך להתאמץ. זה מזכיר לי כשהייתי ב... לפעתי פעם האמת שזה החברה היחידה חוץ מהצבע שהייתי בה שכיר חברה שנקרא ביג בנט וורקס היא חברה מאוד מרשימה לא שרדה מאז סטארט-אפ ישראלי שהופק בבורסה והוא היה אחראי לעשות קופסאות טכנולוגיות עצומות לטלוויזיה. ומתישהו, הייתי שם מנהל מוצר, מהנדס מערכת מנהל מוצר, עבדתי מול ורייזון היה הלקוח הגדול ובסוף מכרנו לאמריקאים אפשרות לראות הרבה יותר כבלים וב-HD ולעשות כל מיני דברים כאלה. ויום אחד, זאת אומרת זה קרה בכמה משרדים בו זמנית בביג בנד, פייסבוק התחיל להיות כבר גדול, כזה 2008-2009 וכל מיני אנשים שם, כולל אותי,
קמו מהכיסא ובאו למשרדים של איפה שמחליטים את ההחלטות ואמרו חבר'ה בוא נעשה ערוץ פייסבוק בתוך הטלוויזיה, שיהיה לבן אדם פייסבוק, כי הם כבר כולם בפייסבוק. ומה קורה בפרסומות? הם עוזבים את הפרסומות, מפסיקים לראות את הפרסומות והם הולכים לפייסבוק במובייל. נעשה להם ערוץ פייסבוק בתוך הטלוויזיה. בסופו של דבר, אחד הסיבות שזה לא עבד זה בגלל שזה חוויות הפוכות. חוויה אחת אתה פסיבי ואתה רק מסתכל, חוויה אחת פייסבוק של 2008, היום אגב פייסבוק הוא הרבה יותר פסיבי, אתה רק גולל. אבל אז לא היה את האנדלס סקרולינג מה שנקרא, עוד לא היה את הפיצ'ר הזה. היית צריך ללחוץ על הנקסט פייג' כמו בתפוז. אז היית הרבה יותר, או שאתה מכניס סטטוסים או שאתה עושה לייקים, זאת אומרת אתה הרבה יותר אינגייג' וזה באמת החוויות לא הסתדרו. עכשיו, אני שומע את מה שאתה אומר, ואני רוצה... גם אגב פייסבוק וכל האפליקציות האלה, שהן רשתות חברתיות, הן גם הן רצפים של תמונות משולבות עם טקסט, הן כאילו כמו קומיקס. נכון.
חלק גדול מהאפליקציות זה מבחינתי זה כאילו כולנו רובנו קוראים קומיקס אפילו מבלי שאנחנו מודעים לזה. עכשיו הבנתי למה אמרת שזה דומה זה באמת כאילו כל הזמן קומיקס יש לי שם תמונות אימיילים ואני מחליט מה הקצב ואני מחליט איך להתקדם. אבל בוא נדבר שנייה על העידן שלנו היום. ילדים רוצים לקרוא קומיקס כשיש להם אלטרנטיבה לראות נטפליקס או אני לא יודע באייפד כל מיני דברים? כן, זו שאלה טובה. ממה שאני הייתי בכל מיני אירועים של סופרים ונפגשתי בכל מיני אירועים של מאיירים וסופרים, ואז השוק היום של ספרי ילדים הוא עדיין הוא מאוד גדול. מבוגרים דווקא הם אלה שקוראים פחות באופן כללי. אנחנו יותר בעייתיים. ילדים עוד עדיין קוראים בין אם הם באמת גם בגלל שהם רוצים,
או בין אם גם ההורים מכריחים אותם. אבל שוק עדיין, ילדים קוראים היום. כן. יש לך ספרים, אתה מוכר אותם. כן. אז כנראה שזה נחמד, אתה כל כך צנוע. לא אמרת, אני מוכר ספרים של קומיקס, אז כנראה שמישהו קונה. כן, כן. אבל מי אתה חושב קונה אותם? הילדים או ההורים? כי אתה על התפר, אתה כזה מציע חינוך בקומיקס, נכון? יכול להיות שההורים קונים. כן, כן, גם וגם. אז כאילו גם אני, כשאני מוכר אז אני פונה לרגש של ההורים, אומר זה חינוכי וזה, תיתנו את זה לילדים, אל תיתנו להם את הדרק האחר שהם מוכרים פה. כן. סתם, כאילו, אבל אני כן מדגיש את הדבר החינוכי הזה, כשאני אומר לילד דבר חינוכי, אני לא חושב, זה לא ימכור לו את זה. כן. אני מוכר לו את זה בזה שאני מסביר לו, אתה לא יודע, זה מצויר יפה, אתה תראה פה, תלמד דברים שאתה לא ידעת. כן. אתה יודע, לא הזכרנו את אסטריקס. כן. ככה קראו לו, נכון? כן, כן. הוא היה בלגי, צרפתי, קומיקס, אני חושב, בלגי או משהו כזה.
הם דיברו בצרפתים. בכל אופן, היוצרים הם לא היו צרפתיים במקור. הם נראה לי אחד היה יהודי מפולין, השני היה נראה לי איטלקי. וואלה. כאילו, הם לא היו צרפתיים במקור. קומיקס מאוד מאוד מרשים, ויש שם הרבה היסטוריה בפנים. כן. נכון? הם סתכלו שם על... לא היסטוריה מדויקת, לא היסטוריה בהכרח נכונה, אבל ה-settings הוא היסטורי, זה היסטוריאל פיקשן כזה. אבל גם, כאילו, זה גם ממש, אני גם גדלתי על זה. אני גדלתי על זבנג. הלורי פינק, הייתי קורא את ה... במעריב לנוער, הייתי לוקח מאחותי הגדולה את המעריב לנוער. לא הייתי קורא שום דבר, קראתי רק זבנג. אחרי שאני נהייתי בן נוער, אז אני ביקשתי מנוי למעריב לנוער. שאלו אותי אתה קונה את זה רק בשביל הזבנג? אמרתי לא, אבל שיקרתי. הסיבה היחידה שהיה מעריב לנוער זה היה בשביל הזבנג. נכון. ועיתון של... ובשביל השעון ה-G show. ובעיתון המתחרה היה את מישל טי.
אחרי זה. אה, מה העיניים? או משהו או כולנו, אני לא זוכר, אתה יודע מה זה מישל טי? אני לא יודע כמה אתה מבוגר. כן. האמת, לא הכרתי את זה, רק הייתי בכור לזבנג. אני זוכר שבספרי הזה היה שם גיל עיון, גיליונות כאלה של עיניים, ואז פשוט לא הסתכלתי על זה, וזה חבל, כי יש שם קומיקסים גם של מישל קישקה ושל נדב, נועם נדב, שהם כאילו אחרי זה למדתי אצל נועם נדב בבצלאל, הוא כאילו מאייר מדהים, מטורף, אז זה חבל איכשהו בתור אלף פספסתי. אז מעניין אותי, נגיד, בוא נדבר שנייה על ממציאי המשחקים. הספר הוא כבר בכתיבה? הספר החדש שלך. הספר כבר מוכן, כבר הרבה זמן, ואני עכשיו יוצא עם זה עם אדסטארט, כי אני רוצה שזה יצא לאור. אוקיי, אז בתוך הספר הזה, בוא ניקח סיפור לדוגמה, יש ממציא משחקים אחד שאתה זוכר אותו יותר, או אוהב אותו יותר?
יש כל כך הרבה. לא יודע, אפשר להגיד על שיגרומיה מוטו שהמציא את סופר מריו. אוקיי, אוקיי. אז אתה עכשיו, תספר לי רגע את התהליך שאתה עובר, מהרגע שעובר לך בראש, אוקיי, אני רוצה לכתוב קומיקס על ממציאי המשחקים, איך אתה הופך את הסיפור עליו, אני לא יודע לחזור על השם שלו, אני לא הכרתי את השם שלו קודם, שיגרוי. שיגרו מימוטו. שיגרו מימוטו. איך אתה הופך... אני מקווה שאני לא התבלבלתי עם איזשהו יפני אחר, אבל אני די בטוח שזה הוא. אין לי הרבה יפנים שמקשיבים לפודקאסט, אז מי שיתקן אותנו יתקן, או שאתה תשלח לנו את התיקון מקסימום. איך אתה הופך את הסיפור עליו עכשיו לקומיקס? מה השלבים? איך זה קורה? הראשונה, יש איזשהו מחקר מאוד עמוק לפני זה, אני כאילו, בזמן, כאילו אני, בזמן שאני עובד על הספר הקודם אז אני כבר עושה מחקר על הספר הבא, או שאני מקשיב לאודיובוקס או דברים כאלה, אז באמת, אז הקשבתי באמת לאודיובוק מדהים
על ההיסטוריה של סופר מריו, וכאילו, וזה היה בזמן שעבדתי על ממציאי המחשב ואמרתי, וואי, כאילו, גם משחקי מחשב זה היה, היה לו מקום מאוד חשוב בהתפתחות של המחשבים, וכאילו, וואי, אבל בוא, אבל כבר הספר הוא כבר מעבר לאיזה 100, כבר מגיע ל-150 עמודים, כאילו, כבר יש גבול לכמה עמודים שאתה יכול להוסיף. ואז זוגתי אמרה לי, אז אולי תכתוב עוד ספר על משחקים, ואז אמרתי, וואי, נכון, זה, אז נעשה משחקי מחשב, ואז לא רק משחקי מחשב, שעוד משחקים, משחקי קלפים וקופסה וספורט, ושכאילו, ספורט, אין לי מושג בזה בכלום, אני מעולם לא אהבתי ספורט, וגיליתי באמת עולם ממש מעניין. אז בקיצור, אז אני קורא את הספרים, ספרים. מה הסיפור שם של סופרמארי בכלל? אז זה מתמקד באיש הזה, שיגרומיה מוטו, שהוא היה ילד שחלם להיות צייר קומיקס, והוא אהב לקרוא מנגה,
והוא אהב גם לטייל בטבע ודברים כאלה, ו... אבל הוא לא רצו שהוא יצייר מנגה, רצו שילמד מקצוע יותר פרקטי, אז הוא למד עיצוב תעשייתי, והוא היה לו מאוד קשה עם זה, והוא לא מצא עבודה, וזה, ואז זה דרך ההורים שלו, אז הוא הצליח במקרה להגיע לאיזושהי חברה של משחקים, שזה נינטנדו. אז היא לא הייתה כזאת, היא חברה מפורסמת, היא הייתה, לפני זה היא הייתה, לפני זה היא עשתה משחקי קלפים, כאילו, במאה ה-19, כאילו, חברה ממש עתיקה. אז הם היו, אז הם היו משחקי קלפים באופן, נראה לי, אני חושב שגם המילה נינטנדו, אז נראה לי זה מביטוי ביפני שאומר, שים מפתחה את המפתחה בשמיים, כאילו, תן לגורל להחליט, שזה באמת שזה קטע של משחקי קלפים, שזה משהו רנדומלי, בגלל שאתה מערבב קלפים, אז, ואתה מחלק אותם, אז יש את הדבר הזה של במשחק, שזה רנדומליות,
שיש כאילו נקודת פתיחה שווה לכל השחקנים. כן. אז נינטנדו, אז הם התחילו באמת עם משחקי וידאו ודברים כאלה, והם הביאו אותו בתור זה שהוא יהיה צייר, שהוא יצייר על הקופסאות, על הקופסאות האלה של הארקייד, שזה גם משהו שהתחיל, פחות או יותר באותה תקופה. ואז הם ניסו, כל המשחקים אז הם היו חיקוי של משהו אחר, אז היו משחקים מאוד פשוטים, לא היה לזה איזשהו סיפור. היו משחקי יריות, היו משחקי, לא יודע מה, כל מיני דברים כאלה. חלליות. משחקי חלליות, דברים כאלה, אז באמת הם עשו משחק שחיכה את ספייס וור, או לא, נראה לי ספייס אינווידר, זה המשחק הזה המפורסם. כן, שהחלליות זה זאת, מימין לשמאל. שחייסרים כאלה שיורדים ואתה כאילו יורה בהם. כן. אין שום סיפור. אני בטוח שזה היה זה. האמת היה בהתחלה תמיד כזה כמה מילים, כאילו ניסו לדמיין שיש סיפור, אבל לא השתכנעת בזה. כן, זה היה פחות או יותר רמה של הסיפור,
אתה צריך להגן על מפני פלישה. אז נראה לי, הם עשו איזשהו חיקוי של המשחק הזה, ופשוט זה נכשל. נכשל, לא הצליחו למכור את זה. אז עכשיו הם אמרו, טוב, בסדר, מה נעשה עם כל הקופסאות האלה? טוב, צריך להמציא איזשהו משחק אחר. ואז במקרה שיגרו היה לו איזשהו רעיון, ואז הוא הציע את זה, ואז לא סמכו עליו, הביאו עוד איזשהו מתכנת, מהנדס מאוד מפ... שיעזור לו להגשים את זה, ובאמת זה יצרו, ואז ככה נוצר דונקינג קונג. שזה כאילו המוקדם. כן, ששם הופיעה הדמות הזו של סופר מריו, אז גם לא קראו לו סופר מריו, קראו לו ג'אמפמן. ואז הביאו את המשחקים האלה לאמריקה, כאילו, נינטנדו ישבו ביפן, ואז היה להם חברת בת באמריקה, נינטנדו אמריקה, ואז כאילו עכשיו, אוקיי, עכשיו הם צריכים איכשהו לתרגם את השם של הדמות הזו לאיזה, למשהו של הקהל האמריקאי יוכל להתחבר לזה, ג'אמפמן היה קצת מוזר,
והיה מנהל מחסן, שם היה את כל המשחקים האלה, וקראו לו מריו סיגל, משהו כזה, והוא התעצבן עליהם שהם כבר צריכים לשלם את הזה, ואז הם כבר לא יודעים מה לעשות, אז הם אמרו, טוב, יאללה, בוא נקרא לדמות הזו על שם מריו, והאמת יש לזה גם, זה גם מבחינה יפנית קל לבטא את זה, יש שם את הצלילים שקל מאוד לבטא את זה, זה שם שהוא כאילו, יש לו איזה הרבה מאוד משמעויות, זה מגיע מזה, יש קדושים, זה כאילו, הוא מנתח את זה בספר, וככה, סופר מריו. אבל תגיד, מריו היה איטלקי בגלל הבחור שם במחסן, או שמריו נולד איטלקי? לא, אני חושב שזה בא אחרי זה, כאילו ברגע ש... ברגע שיחליטו שזה מריו, אז זה גם התאים להם. אה... אני חושב שגם בשלום מסוים הם רצו, הוא קורא להם סטאברוס, כאילו, ניסו כל מיני שמות.
הבנתי, וזה תפס. ומריו זה פשוט, זה קליט, זה גם קל לבטא את זה ביפן, קל לבטא את זה בהרבה מאוד שפות. אוקיי, אוקיי. אז אז אז אתה לוקח עכשיו את הסיפור הזה, אתה יודע, אתה סיפרת פה עברו חמש דקות, אהמ, על זה, ויש עוד מיליון פרטים שלא הספקת להגיע אליהם. זאת אומרת, כנראה, אמרת, יש ספר שלם. כן. איך אתה הופך את הספר השלם הזה לפרק קטן בתוך ספר קומיקס שלם על ממציאי המשחקים? אז זה משהו שבא לטובתי בזה שאני לא צריך לפרט כל דבר ואני לא צריך זה, אלא אני, וגם בקומיקס, אז זה לא סרט אנימציה שאני צריך לתאר את כל התנועות וזה, אני רק מתאר את הנקודות המשמעותיות בחיים שלו. זאת אומרת, יש קפיצות? יש הרבה קפיצות? בזמן? כן, גם קפיצות, וגם לפעמים יש קפיצות שאני קופץ מהרגע שהוא היה ילד, ורצה להיות סייר קומיקס, עד שהוא נכשל ומחפש עבודה, אז אני קופץ על הרבה מאוד דברים.
אבל אז, ויש גם התמקדות, יש גם התמקדות בהערכה, התמקדות באיך הוא חשב על הרעיון, ואיך הוא הגיע לרעיון הזה. ואתה צריך להשתמש שם בסטורי טלינג? באותה צורה שהיית משתמש אם היית עושה משהו שהוא פיקשן? זאת אומרת, יש שם עניין שאתה חושב במודע ממש על הסטורי טלינג? איך הוא יקרה מהבחינה הזאת של גיבור ומישהו שהוא אנטי גיבור ורשע, והוא צריך להתגבר על איזשהו אתגר? ברור, יש את הדבר הזה. באופן כללי אני גם מתמקד בדמויות, באנשים. אני לא, נגיד, מדבר על משחק מסוים או על ספר, אני מתמקד בדמות. כן. ומלווה אותו איזשהו, כן, ומלווה אותו כאילו מהילדות, איך כאילו בתור ילד ואיך הוא גדל ואיך זה השפיע עליו ואיזה דברים הוא היה צריך להתגבר עליהם. אז כן, יש את הדברים האלה.
ותמיד מוצאים סיפור, אתה יודע, נגיד, שאלתי אותך בתחילת הזה ואמרת, לא, אמא שלי דווקא פירגנה לי, אמרה, הלכת לבצלאל. הרי ברור שהסיפור שלך היה יותר טוב אם היית אומר, אמא שלי אמרה לי, אל תיכנס לבית בחיים אם אתה רוצה להיות קומיקס. אנחנו נרגום אותך בעגבניות ואתה לא תהיה הבן שלנו יותר. ואז הצלחת להוכיח לה ש... זאת אומרת, אתה הולך עכשיו לסיפורים ההיסטוריים, עכשיו סיפורים היסטוריים הם לא תמיד נכתבו כמו פיקשן, לפעמים אין דרמה, מה עושים? אבל אני אנסה לעשות דרמה, אבל מהדברים שיש, אני לא אנסה להמציא. אני לא אנסה לקחת יותר מדי חירות אמנותית בסיפור ולהמציא דברים. ודווקא להתפלל, דווקא אני חושב שזה מאוד מעניין שכאילו הרבה מאוד דברים קורים במקרה כמו נגיד איך זה הגיע להיות איך קראו לדמות הזאת סופר מריוס, יכלו להיות מיליון אפשרויות אחרות וזה במקרה בפוקס וזה למעשה רוב הדברים בהיסטוריה, הרבה מאוד דברים גם במציאי המחשב אז אנשים שדמיינו
איך הם ממציאים מכונה מסוימת אז הם דמיינו לה שימושים אחרים מהדברים שבסוף אנחנו משתמשים בהם היום. כן. תגיד, סיפרת לי קודם שהיה לך, כשהיית קטן אז הסתכלת על אח שלך עם הספרים שלו ושם מצאת כאילו את הסקרנות המוקדמת. יש תמונת ילדות שבה אתה זוכר את עצמך סקרן? אני זוכר את עצמי כל הזמן סקרן, כאילו אני מאוד הייתי מאוד מחובר לאחי הגדול שהוא גדול ממני באיזה 13 שנה. אז בתור ילד אני זוכר שהייתי הולך אליו בחדר ויש לו שמה ספרים של ספרי היסטוריה וחוברות שינה שינה ג'אוגרפית וטבע הדברים ופשוט הייתי מסתכל בתמונות ומצייר והייתי שואל אותו כל מיני שאלות.
ועד שבסוף עד שתמיד הייתי בשלושה פספים מעצבן אותו ואז הוא היה מושך אותי מהאוזן החוצה מהחדר. אז כאילו כל הזמן אז הייתי, אני לא יודע אם כל הזמן אבל אבל אבל במבט לאחור אז אני רואה את זה בתור משהו מאוד טבעי שתמיד הייתי מתחבר לנושאים האלה כאילו אני זוכר שהייתי מצייר לא יודע מה דברים מתוך ספר על מלחמת האזרחים האמריקאית. הייתי מצייר את הספינות המלחמה האלה שהיו מצופות כולן בימי מתכת והיה איזשהו אינדיאני בשם ג'רנימו שציירתי אותו והייתי מצייר כל מיני בעלי חיים וציפורים שממגדירי ציפורים כאילו ציפורים מוזרות כאילו כמו מלכיסלב כאילו כל מיני ציפורים לא מוכרות. כן. בוא נדבר רגע על הפיל שבחדר. מה אתה חושב על מה שבינה מלאכותית עלולה או עשויה לעשות למקצוע שלך?
בוא נגיד שזה באמת דבר מדהים אבל נגיד באמת ראיתי כאילו פעם ראשונה ששמעתי על זה זה היה כתבה בעיתון הארץ של עופרי אילני שהוא גם היסטוריון והוא כותב בארץ אז הוא אז כתב על דלי והיה גם קישור לזה שזה עוד לפני שזה היה דלי שזה היה רק כאילו היה איזשהו משפט והיית והיה לך drop down menu היית יכול לבחור ספה כיסא זה בצורה של אבוקדו וכאילו וזה מה שהיית יוצר. כן. זה גם כבר היה מדהים וכבר אז אמרתי טוב בסדר זה כבר התעדכן אז כבר אז הייתי אז כבר בממציאי המחשב אז כתבתי שספרים יכולים כבר ידעתי שהם כבר יכולים להמציא סיפורים ולהלחין מוזיקה ואמרתי גם כבר יודעים לצייר. וזה עוד לפני שהייתה מג'רני ובאמת שזה דבר מדהים ומטורף. יכול להגיד שכרגע כאילו אני יודע על אנשים שמשתמשים בזה בתור השראה או משתמשים בזה בכל מיני דברים כאלה.
זה די עדיין די מוגבל זה כרגע זה די מוגבל כי נגיד אי אפשר ליצור כמה תמונות עם אותה דמות הוא לא יודע נגיד לקחת דמות שאתה ג'ינרטת. ואז כאילו אוקיי עכשיו את אותה דמות בוא עכשיו תשים לי אותה באותו מקום אבל בנקודת מבט אחרת הוא פשוט ירנדר משהו אחר לחלוטין. כן. אבל אני מניח שזה גם ייפטר. דיברתי על זה עם מישהו בשם אופיו שריף שהוא באמת הוא early adapter והוא עובד בתחום הזה והוא נראה לי עובד בחברה שהיא אחראית על החדשנות לחברת פרמאונט והוא אפילו פיתח, לימד מודל של AI לחכות את הסגנון שלו.
אז כאילו אז הוא לקח איזה מאה ומשהו תמונות וציורים שהוא צייר והכניס את זה למודל וכאילו זה כבר מתחיל לחכות את הסגנון שלו. אני מקווה שדברים כאלה, אני מקווה מאוד שזה יהיו הדברים שילכו, שזה הכיוון שזה ילך גם. יש עכשיו בתוכנות של אדובי שהם שזה חברה שהיא מייצרת תוכנות גרפיקה אז כבר מתחילה לשלב AI עם הדברים שלה. אני כרגע מתלהב מזה שכאילו אני יכול כאילו להגדיל את התמונה ואז כאילו היא משלים לי בצדדים או יכול להשלים לי בצדדים עם כל מיני דברים חסרים. זה משהו שהיה בפוטושופ קליק הזה של סטמפ טול שכאילו הייתי יכול כאילו עם מברשת ומחקת את הפיקסלים, מה שיש לי עדו ואז כאילו הייתי לאט לאט לאט ככה עובר וזה. ואז הייתי יכול להשלים את הציור או שלקחת תמונה שיש גם כלי שיכול לקחת תמונה שהיא לא איכותית ואז פתאום להגדיל אותה לפור קיי ותהיה איכותית זה מבחינתי כרגע זה מה שמדהים.
אבל כי זה כי זה דברים שאני אשכרה יכול להשתמש בהם בעבודה שלי. כן. אבל כרגע זה די מוגבל. גם שהוא לא יכול לקחת את אותה דמות, גם זה מוגבל מבחינת שינויים כי הרבה מאוד פעמים כשאתה עובד ללקוחות אז הרבה מאוד פעמים אז אתה יוצר משהו ואז כאילו זה ואז יש ריג'קטים ואז אומרים תשנה את הזה פה תשנה את הזה פה וכאילו זה די מוגבל להשתמש בזה ובשבילי זה גם מאוד מוזר שאני אשתמש בשפה שאני אכתוב אוקיי במקום את הגגות האלה בצבע אדום תשנה לי אותם בצבע צהוב. אני רגיל פשוט לבחור ואז לשנות לשחק עם הגוונים ולבחור את בדיוק מה שאני רוצה. כן. וזה מאוד קשה לי או שכאילו אם הייתי יכול לקחת את היד שלו ולהזיז אותה קצת יותר למטה כאילו. כן. זה זה זה זה בשביל זה גרפיקאי אני רגיל לשחק עם הדברים האלה וזה ולהגיד את הדברים האלה במילים זה זה מאוד קשה.
אז אתה חושב שאם אתה היית מתכנן את המוצר של הבינה המלאכותית והיית עושה אותו לגרפיקאים ואיך שהם חושבים אז בכלל לא היה דרך טקסט. או שזה מתחיל טקסט אבל אז יש לך אפשרות לערוך את זה וכאילו שזה לא יהיה כזה כרגע זה כמו איזה קופסה שחורה שכאילו אתה מכניס לזה משהו ואתה לא יודע בדיוק איך זה יצא ואין לך יותר מדי אפשרות שליטה על זה. כל מה שעושים בקומיקס אתה מרגיש שם שאתה בשליטה? או לא יוצאים לפעמים דברים שמפתיעים אותך? לא, ברור, ברור. יש הבדל בין איך שאני מדמיין בראש לבין איך שזה יוצא עם הבשר של האצבעות שלי. יש איזשהו פער אבל אני תמיד כל הזמן יכול לשנות ולעדכן ואני יכול לתקן רק את הספציפית את הדברים שאני רוצה. ברגע שזה יהיה, בהנחה שנגיד זה יהיה קיים בעוד חמש שנים. אמ... אתה חושב שזה מאיים עליך? זאת אומרת,
אני לא רוצה לשאול ככה בצורה הפשוטה, אני רוצה יותר לשאול איפה אתה רואה בתוך, סליחה על הביטוי המנוכר, שרשרת הערך של לייצר קומיקס את הערך הכי גדול שלך. יש פה בעצם, אם אנחנו רוצים לפרק את זה, יש פה הרבה הרבה שלבים. הציור כשלעצמו נשמע כמו שלב מאוד ספציפי, כי אמרנו שיש את המחקר ויש את האיך אני אספר את הסיפור ואיך אני אנגיש אותו, ויש הרבה מיקרו-בחירות, בוא נקרא לזה, סיפרנו על זה קודם, שאתה מצייר את אותה ילדה שהמפרסם נתן לך איזשהו בריף ובסוף אתה מצייר ילדה ואתה מבין את זה מתוך מה הדיאלוגים שהיא עושה, אז אתה באופן מודע או לא מודע, עשית הרבה מאוד מיקרו-בחירות, בחרת לה משהו הרבה יותר מדויק ממה שהם כתבו. שזה גם קצת מזכיר את מה שקורה עם אותה קופסה שחורה, זאת אומרת, אם אותו מפרסם היה כותב עכשיו במכונה,
תארי לי ילדה שעושה, שעוברת עכשיו את הכביש, אז היה לו מאוד קשה אולי למצוא ילדה שעוברת את הכביש כמו שהוא היה רוצה. אבל אתה עושה בשבילו כל מיני בחירות של זה, ועד כדי שבסוף יהיה קומיקס. ועכשיו ציינת את זה שיכול להיות שאתה יכול ליהנות מהכלים האלה כשהם גורמים לך להיות נגיד יותר מהיר. זאת אומרת, יש לך כבר את התמונה בראש, ועכשיו בזכות הכלים האלה והדברים האחרונים של אדובי, אתה תוכל יותר מהר להגיע לתמונה שיש לך בראש. אבל איפה בתוך כל הסיפור הזה אתה חושב התפקיד שלך, וגם האם יכול להיות שהתפקיד שלך ישתנה בהתאם למה שיקרה. כן, נכון, יש בזה משהו, באמת יש בזה משהו אפילו מאוד מפחיד. כי כאילו גם בהיסטוריה של המחשבים, אז תמיד חשבו זה, מחשבים לא הצליחו, לא יודע מה,
לנצח את אלוף העולם בשחמט, וזה קרה ב-98' כבר, וסגרנו את הסיפור הזה, ואז אמרו, אוקיי, אבל go זה עוד יותר, משחק יותר מסובך, וגם את זה הצליחו לפתור, וכבר היום אין איזה משהו, וכל פעם שיש איזה משהו אומרים, מחשבים לא הצליחו לעשות את זה, אז הם מצליחים. וגם בציור, אז אמרו לי, זה, אתה מוכשר, כישרוני, זה, לא הצליחו לקחת את זה, והנה זה קורה, אבל, א', יש באמת, גם יש איזה משהו שא', גם אני בתור מהעיר בעבודה שלי, אז אני לא בהכרח כל הזמן רק יצירתי, בהפעול היצירתיות שלי, וממציא כל דבר מאפס. הרבה מאוד פעמים זה להשתמש בחומרים שכבר קיימים בחברה. לקחת את כל האלמנטים וזה, ולהרכיב מזה איזשהו ציור. אז גם, אז לא כל דבר ממציא מאפס.
אבל באיזשהו מקום אני, כרגע אני, אז אני, זה עדיין, בן אדם הוא לא איזושהי קופסה שחורה שכאילו אתה לא יכול לדעת בדיוק איזה תהליך הולך בראש וזה, וכשיוצא משהו אז תמיד זה אם הלקוח יש איזשהו משא ומתן, תמיד יש איזה, לא משא ומתן כזה, כאילו, פידבק לופ, בדיוק, שבו כאילו הוא מציע איזה משהו ואז אתה או שאתה משנה את זה או שאתה מציע איזה משהו אחר. וכרגע עם ה-AI זה לא זה לא כרגע קורה, זה בינתיים זה כאילו, זה זה זה כמו בשלב הראשוני, כשרק מפתחים כאילו בגלל זה גם אומרים שאולי ה-AI בינתיים הדבר הראשון שהיא תיקח זה את האמני הקונספט, זה כאילו שיש רק איזשהו רעיון כללי, שבאמני קונספט יש את זה בתחום של גיימינג ובסרטים ודברים כאלה, שיש איזשהו, בדיוק כמו שאמרת, איזשהו רעיון כללי,
אנחנו רוצים איזשהו סרט על איזושהי ילדה, לא יודע מה, בגשם וזה, ואז תעשו להם כל מיני וריאציות וזה, ואז היום אפשר לעשות את הדבר הזה ממש מהר, כאילו עם ה-AI. אבל באמת, אז באמת בשלב הזה, כשאתה עושה איזשהו ציור מהיר רק בשביל proof of concept, ואתה מראה את זה ללקוח, הוא אומר, זה הכיוון שחשבת עליו, לא, זה חשבתי על משהו אחר, ואז כזה אתה עושה משהו אחר. אז זה אולי השלב שבאמת כרגע אולי AI ייקח. אני, לא יודע מה יהיה, אני מקווה מאוד שעדיין יהיה איזשהו מקום לאמנים, כי אמנים זה הם, הם באמת אנשים שהם מאוד early adapters, יש לי חברים שלי שעושים כל מיני דברים שמשלבים עם תכנות ואנימציה ויוצרים כל מיני דברים, וכאילו, ופעם היו מציירים על דפים,
והיום אנחנו עובדים לגמרי עם מסכים, יש לי מסך כזה עם עכבר שהוא עט, שהוא מגיב ישירות ללחיצות שלי, וכאילו, והיום לגמרי, היום הכל עובדים דיגיטלית. כן. מישל קישקה אמרת שהוא לימד בבצלאל או... כן, הוא לימד, האמת, ספציפית אני לא למדתי אצלו, אני גם למדתי במחלקה לאנימציה, לא למדתי יורו קומיקס בכלל, הייתי, אה, אני למדתי במחלקה לאנימציה, אממ, ולמדתי לעשות סרטים. רגע, ובאנימציה לא מאיירים גם? אתה לומד להזיז דברים, נכון? אבל מי מביא את הדברים שאותם אתה מזיז? אז בעיקרון אז גם מלמדים אותך לעשות את זה, כאילו, מלמדים אותנו לעשות הכל, במיוחד אם אתה אנימטור, יש גם לא, אתה צריך, בשלב מסוים אתה צריך לבחור איזה התמחות אתה רוצה, אז יש את האנימציה הקלאסית שזה אנימציה מצוירת, פריים אחרי פריים, שכאילו אתה מצייר על, כמו שיש בפליפ,
ש... שאתה מצייר ב... בצדדים שאתה, ואתה רואה את הציור, ואתה רואה... ואתה... אה, בפינות של הספר, אפשר להחביר... ואתה עושה כזה פליפ מהיר כזה, ואז אתה רואה את התנועה, זה, זה, זה, זה אנימציה, זה גם אנימציה קלאסית, זה... כן. זה אנימציה ש... זה תמונות שמתחלפות במהירות של 25 תמונות בשנייה. כן. אז זה לפחות, כאילו, אז תחשוב על איזה דקה של סרט, אתה תחשוב כמה... כמה ציורים זה. כן. אז זה, זה אנימציה קלאסית, שאתה אנימציה תלת מימד שזה רק כאילו מלבנות בובות דיגיטליות שקיימות רק בסביבות דיגיטליות במחשב או אנימציה של סטופ מושן שזה אתה בונה סטים אמיתיים ואז אתה מזיז את הדמות שלך מזיז מצלם מזיז מצלם וזה כאילו שזה גם אומנות מטורפת בפני עצמה. שיש לה את היופי של אז. אז כשאתה נגיד אז בהתחלה שכולם לומדים לצייר קלאסית ולומדים לצייר אז אז גם מלמדים אותנו איור אבל אבל זה לא איזה שהוא התמחות או משהו זה יש את זה במחלקה של תקשורת חזותית.
אז אתה כאילו לא למדת איור בקומיקסות אתה למדת אנימציה אבל איכשהו התגלגלת להיות באיור ותגיד כשאתה יש קומיקסאים שעדיין מעוררים אצלך השתהות שאתה רואה את הדברים שהם עושים ואתה אומר וואו. כל הזמן כל הזמן אני מגלה עוד דברים חדשים אז אני שואל את זה כי מעניין אותי על מה אתה אומר שם את הוואו על איזה מהחלקים על איך שהציור הספציפי נראה או על איך שהסטורי טיילינג קורה או על איזה מהמרכיבים שם אתה ממה אתה מתרשם באופן אישי מה אותך מרשים. מהכל מכל דבר לפעמים עוזבים מאיך שמספרים סיפור או בדרך כלל מאיך שאני רואה את הדמויות האמת כאילו בקושי אני יחסית לא קורא הרבה מאוד קומיקסים בזמן האחרון. באופן כללי אני כבר לא קורא הרבה קומיקסים אני קורא הרבה מאוד ספרי עיון בשביל כל הזמן להכניס לעצמי רעיונות לראש וללמוד דברים חדשים.
אז בדרך כלל לא שאני צורך את התוכן ויזואלי מכל מיני דברים שאני רואה באינסטגרם או דברים כאלה ואני כל הזמן אבל בדרך כלל אם אני רואה אני מאוד אוהב דברים שהם מאוד גרפיים אני לא אוהב בדרך כלל אני לא מתחבר לדברים שהם סופר ריאליסטים, כי אני מאוד אוהב כאילו לחשוב על איך לאצר איזושהי דמות, אבל שהיא תראה שונה לחלוטין, או לא תראה הגיונית, תראה מאוד גרפית, כמה שיותר קיצוני, גם זה משהו שאני זוכר בתור ילד, אז בגלל זה אהבתי נורא דזבנג, כאילו אורי פינקה תמיד מצייר כזה, כל הדמויות שלו היו מאוד קיצוניות, ואיך שנגיד דמות הייתה... קיצוני הכוונה קריקטורית? או שאיך שהיא מביעה, נגיד שגברת זעפני שהייתה צורחת ואז הלשון שלה הייתה מתגלגלת ויוצאת מתוך הפריים כאילו נהיית ענקית, דברים כאלה זה מה שהגניב אותי בתור ילד, וזה נראה לי זה מה שאני מחפש.
למרות שהאמת הציורים שלי הם הרבה הרבה הרבה יותר סולידיים, כנראה זה עולה מההשפעה של האנימציה שמאוד כאילו לנסות לצייר יחסית פשוט, שהדמויות יהיו יחסית כמה שיותר פשוטות. ואתה מקבל מה... אתה אומר מהאינסטגרם, וזה שאתה מסתובב שם, אז אתה מקבל משם גם השראה לציורים עצמם? גם לפעמים, אבל אני משתדל שההשראה תבוא בעיקר מהדברים ההיסטוריים. אני מנסה כאילו לחשוב כאילו רק על ה... מנסה למצוא מקורות השראה שהם לא בהכרח קריקטורות, כי אני משתדל לא רוצה יותר מדי להעתיק או להיות מושפע או לשנות. אני מנסה כמה שיותר נגיד להיות בסגנון שלי ולחפש השראה ממקומות אחרים. כן. אז זה מוביל אותי לנקודה האחרונה שקשורה לבינה המלאכותית, וזה העניין של הזכויות יוצרים. אתה יודע, בדיוק הסתיימה בארצות הברית השביתה של התסריטאים שם,
של הכותבים. יש לי הרבה דברים להגיד את זה, אבל נשים את זה בצד. אנחנו רואים את זה בטקסט עם ChatGPT, גם ציינת לפני זה איש מקצוע אחר, אני לא זוכר את שמו, סליחה, אבל שאמרת שהוא כבר ביקש מהמכונה לצייר בסגנון שלו. ואנחנו עומדים גם בעולם הוויזואלי, בפני עולם שכל זכויות היוצרים מאוד מאוד מתערער מתישהו, אם לך יש מספיק ציורים, אם אתה תוכל להגיד למחשב, תצייר בסגנון שלי. כן. שזה נחמד, הבעיה היא שגם אני אוכל להגיד למחשב לצייר בסגנון שלך. ומישהו אחר יוכל. ולשאול עד כמה העניין הזה מדאיג אותך, או לא. כי מהצד השני, גם הסגנון שלך הוא מורכב מכל האחרים שאהבת מתישהו.
נכון, כאילו אף אחד הוא לא איזשהו טבולה ראסה וכולנו מושפעים מהרבה מאוד דברים. אבל אני מקווה שכאילו, א', בני אדם יש גם את כל ההשפעות, אנחנו מורכבים גם מסך כל ההשפעות שלנו. ויזואלי, לא ויזואלי, ממלא דברים אחרים. ויש גם איזה משהו, גם המוח, עיניים והיד, ומשהו עם כל השנים של עבודה, שהוא יוצר איזה משהו שהוא, שוב, לא יודע אם להגיד מקורי, זה גם מקוריות וזה, זה גם משהו שהוא לא בהכרח מיוחד. כי שוב, יש הרבה מאוד אנשים שעושים קומיקס היסטורי, ונגיד גם קומיקס באופן כללי, יש
כל כך הרבה קומיקסים רק על אנשים עם כוחות על שרצים או עפים עם תחתונים, וכאילו, אז, אז באמת, כאילו, וזה מה שאנשים שחושבים שקומיקס, אבל קומיקס יכול להיות כל דבר, אפשר לספר אם קומיקס כל הוא מדיום, ואפשר לספר איתו כל דבר, מתח, אימה, דרמה, אז כאילו, אז אפשר לעשות כל כך הרבה דברים עוד עם המדיום המדהים הזה. ואתה לא יוצא לך לפחד על הכל? זאת אומרת, יצא לך לראות קומיקסאים אחרים ולהגיד יואו, הוא גנב את זה ממני? היה לי את הפחד הזה, לא יודע, אולי איזשהו פחד ילדותי כזה, שזה לשמור את הרעיונות שלי לעצמי ושחס וחלילה לא לגלות או דברים כאלה, או שחס וחלילה אני אכתוב איזה משהו, אבל בזמן שאני אעשה את זה מישהו אחר גם חושב על זה, וכאילו. אבל יש גבול, וכאילו, וגם אם מישהו, עוד מישהו עושה קומיקס על היסטוריה המחשבים, יכול להיות שהוא יעשה את זה אחרת ממני,
ספר את זה בצורה אחרת, יש כאילו כל כך הרבה דרכים שאפשר לעשות את זה. אמ... יש באמת איזה משהו מדאיג בזה שמבחינת זכויות יוצרים, שהרי כל ה... כל המודלים האלה מתבססים על דברים שאמנים במשך שנים העלו לאינטרנט, וזה כאילו, וזה לא משהו שאמנים עשו את זה מחוסר מודע או טיפשות, כאילו היום הכל, הכל, כל הגישה, הכל היום זה באינטרנט, אז כאילו, אז אם אמן רוצה לפרסם את עצמו, אין לו ברירה אלא לשים את היצירות שלו באינטרנט. כן. וגם לקחו היסטורית את כל האומנות המוכרת, שהיא כבר, מה שנקרא, מותרת להעתקה, כי כבר עברו מספיק שנים, ושמו אותה באינטרנט, אז יש לנו גם את כל ליאונור דווינצ'י ופיקאסו ואת כולם יש לנו באינטרנט. זה, אין בעיה עם זה להעתיק, וזה גם אני, כאילו, העתקתי יצירות שפגו עליהן זכויות יוצרים, אבל ציירתי את זה, ציירתי את זה בסגנון שלי. כן. אמ... אבל אני מקווה שכאילו,
התחום הזה של AI ייכנס לזה שגרפיקאים יוכלו להשתמש בזה, ושבאמת נגיד, לא יודע מה, זה יהיה איזשהו מודל AI, אבל הוא יהיה ריק. אני אוכל, הוא יהיה ריק ממאגר, או שאני אוכל להיכנס לאיזשהו מאגר והוא יהיה בתשלום, וזה יהיה יצירות שהן license-licensed, או שאני באמת, אני אוכל להכניס לזה את הדברים שלי, כי זה נראה לי מה שמעניין, זה מה שמעניין אותי. אה... לקחת את כל העבודות האלה, לקחת מאות מאות מאות רבות של עמודים, של ספרים, של קומיקסים שעשיתי במשך שנים, ולראות מה יצא מזה. כן. אתה יודע, בגלל זה אני חושב שהשביתה של התסריטאים בהוליווד, היא הייתה מוכוונת ל... כאילו לאולפנים, ולמפיקים, ולזה, והם אמרו, חבר'ה, אתם לא מגינים עלינו, יש לנו יוניין, ואתם לא מגינים על הזכויות שלנו,
והיא לא הייתה רק נגד בינה מלאכותית, זה היה על כל מיני דברים אחרים, אבל בזווית של הבינה המלאכותית היא הייתה כאילו, מה שמוזר לי זה שהם לא שבתו מול OpenAI ומייקרוסופט וגוגל, שבסוף הם אלו שפשוט לקחו את כל ה... זאת אומרת, תדמיין עולם שבו ספוטיפיי, פשוט לוקחת את השירים של כולם ומעלה אותם, מבלי לסגור עם כולם לייסנסינג, זה קצת דומה למה שקרה. כן, או ש... ואז מוכרת לך, עכשיו אתה יכול להוציא שיר בסגנון של כל אמן שאתה רוצה, ו... כן, מבלי שישילמה לאמן הזה. כן, ואז אתה יכול למכור את זה. טוב, יש עכשיו הרבה שיחות על הרגולציה בארצות הברית, כן, באירופה כבר הם קצת יותר מהירים בחלק מהדברים, אבל מעניין מה יהיה עם הדבר הזה. מאוד מאוד מעניין. אני חושב שזה לא פחות מעניין מעבר לרגולציה והסתר וכסף וכולי.
אני חושב אישית שהולך להיות לנו מסע מעניין שלנו עם האגו שלנו. במקום הזה של להצליח להיות שלם עם היצירה שלי, גם אם אין לי עליה זכויות יוצרים. זאת אומרת, אני חווה את זה בעצמי, אתה יודע, אני כותב הרבה מאוד באינטרנט, ומרצה, וספרים, וכולי, גם נפגשנו כי כתבת לי מתישהו שהיה לך את הספר. כן, אני לא יודע אם אני רוצה הכל, כן. לא את זה, אמרת את ה... תעשה את זה, כבר לא. מה היה הספר ש... אה, אני רוצה הכל? אני רוצה הכל, כן. אה, חשבתי שזה היה הספר השני. אה. שקיבלת אותו במתנה או אני לא זוכר? כן, קיבלתי אותו במתנה מזוגתי, זה היה לכבוד היום הולד שלי, זה היה ב-2019, זה עוד לפני שנולד לי ילד, הספר של ממציאי המחשב היה כבר גמור, עמדתי אולי להוציא את זה באופן עצמאי, כמו שהוצאתי את כל שאר הספרים,
ולא ידעתי מה אני אעשה עוד ב... בחיים שלי. כאילו, עדיין עבדתי בתור שכיר, ועשיתי את הזה בזמן הפנוי שלי, ולא ידעתי איך אה... לקדם את זה יותר משמעותית. ואני זוכר את זה ממש, כאילו אשתי הייתה בריאות מתקדם, ואז בשלום מסוים היא אושפזה והייתה בשמירת הריון באיכילוב. ואני הייתי נוסע באוטובוס כל פעם מהבית, אחרי שהייתי עובד מהבית, לאיכילוב, ובחזרה, והייתי מקשיב. לפודקאסט, וייתי שומע את הקול שלך כל הזמן הזה, וזה... וזה משהו שהיה מאוד מנחם, וכאילו, ולמדתי מזה הרבה מאוד, כאילו, היו גם הרבה מאוד דברים שגם ידעתי והיו מוכרים, אבל לשמוע את זה שוב, ולשמוע את זה בעברית, זה היה ממש נחמד. אז תראה איזה כיף לי, אני שומע את זה ממך, או קראתי באימייל מתישהו כשנפגשנו ברשת, ואתה מספר לי, ואני מרגיש הרבה משמעות מזה. הצלחתי לעזור למישהו, אולי עם הקריירה שלו וכולי,
איזה יופי. עכשיו, דמיין שעכשיו הרשת, או איזשהו מוצר AI כזה, הוא יכול לקחת את הפודקאסט שלי על כל פרקיו, ומחר 30,000 איש יכולים לעשות תוכן דומה באמצעות AI, מבלי שזה באמת אני שם מדבר. כן. ואז אני אצטרך לחשוב מחדש, מה המשמעות שלי בעולם הזה? כי כבר את המחמאה הבאה אתה לא תיתן לי, אלא אתה, לא אתה, אבל מישהו אחר לידך הוא לא ייתן לי, הוא ייתן למישהו שה-AI שלי עשה את הפודקאסט שסיפר לו את מה שהוא צריך זה, ויכול להיות שהוא באמת עזר לו. ה-AI חיקוי הזה איפשהו, יכול להיות שבאמת הוא יגיד שם משהו בהקלטה של הפרק שלא יהיה באמת, אלא יהיה בין שני בוטים. יכול להיות שבאמת יעזור לו לעשות משהו בחיים, אז באמת תהיה שם משמעות. אבל אני אפילו לא לא ידע מזה, ואני חושב שיכול להיות שאנחנו בעוד שנתיים או חמש או עשר נמצא את זה במקום שאנחנו צריכים כאילו להמציא מחדש, להמציא לעצמנו את איך אנחנו סופגים משמעות
מהחיים כשהיא כבר כל כך פתוחה ונגישה לכולם. כן, לגמרי. כאילו כל התחום הזה של בינה מלאכותית זה באמת כל פעם, כל פעם עובר איזשהו, חוצה איזשהו גבול שאנחנו חושבים שמבדיל בינינו לבין מכונה וכל פעם זה נחצב אז כל פעם צריך לשאול את עצמנו מה כאילו מה מייחד בני אדם. ואני מקווה ש... לא יודע, שיהיה איזשהו ערך ליצירה כי אם AI יכול ליצור בלי סוף של דברים אז כבר איזה ערך יש ליצירה הזו אם יש את זה כבר בכל מקום כאילו זה כבר אין לזה איזה משהו מיוחד וכל הסיבה שבני אדם מחדשים. לא כל הסיבה אבל חלק גדול מהסיבה זה כאילו זה בשביל להרוויח מהפירות שלה. כן. אני יכול לדמיין עולם בעוד נגיד 20 שנה שכאילו הכל יהיה עם AI והדבר ההיפסטרי יהיה כאילו להקשיב לפודקאסט נגיד שאנשים אמיתיים מקליטים אותו.
זה יהיה כזה וואי הם ממש כאילו מקדישים לזה זמן והם עושים למרות שאפשר בלחיצת כפתור לעשות את זה מה שקרה מקדישים לזה זמן מקדישים לזה שעות. זה כזה מגניב הם אנשים אמיתיים ולפעמים מגמגמים או הם אמרו איזה שטויות והם אמרו משהו שהוא לא fact check. מצחיק. טוב העתיד הוא יהיה מעניין. דניאל הרבה תודה על הכנות. אני נשאר איתך ב... אנחנו נשאר תלויים באוויר לגלות מה מה העתיד צופן לנו בתור אנשים שיוצרים. וזהו תמשיך לעשות עד שהיא תיקח. אתה תיקח מאיתנו את המושכות אם זה יקרה. תמשיך להנגיש ידע לילדים זה נראה לי מאוד מאוד מאוד חשוב. תודה רבה אני גם ממש התרגשתי אבל עשית את זה בתור שיחה ממש כיפית כאילו כאילו אני לא מדבר עם אוזניות ומיקרופון אלא סתם מדבר עם איזה מישהו על כל מיני דברים.
זה ממש נחמד וכן אני יוצא עם אד סטארט של קומיקס אקדמיה המצוירת ממציאי המשחקים. מקווה מאוד שאם זה יוצא בזמן שזה נמצא אז תחפשו ותתמכו זה נשים לי כרגע זה עדיין. כן זה עדיין עדיין אני לא מכונת AI עדיין צריך זה טוב בשבילי זה זה טוב בשביל להמשיך לקדם את היצירה שלי. ואם זה כבר אחרי אני מקווה שפשוט תקנו תמצאו את הספר הזה בחנויות. איזה כיף. הרבה בהצלחה. תודה רבה. טוב חברים ביי לבינתיים ניפגש בשבוע הבא ותזכרו שאם יש מישהו שיהנה מהפרק הזה תשלחו לו אותו גם. ביי ביי.


