איך תודעה משפיעה על התאים בגוף | לקודד את התא מחדש | היא הצליחה להאט את הסרטן | ד"ר שירלי שפירא - פופקורן 406
פופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל · עם ד"ר שירלי שפירא

להאזנה גם ב:באפליקציה שלנו (חינם)YouTubeSpotifyApple
ד"ר שירלי שפירא היא רופאה מומחית בפנימית והמטולוגיה, מנהלת תחום ההמטולוגיה במכבי שירותי בריאות ועבדה בבית החולים מאיר. היא פיתחה את מודל CCRC, שמבוסס על תהליכי תודעה, ופרסמה מחקרים בנושא. דיברנו על מה זה אומר לדבריה לקודד מחדש תא, מה עושים במפגשים, ואיך היא מחברת בין מדע לרוחניות, תוך שהיא מדגישה שהרפואה המקובלת נשארת חשובה.
בפרק הזה
- שירלי מספרת שבשלהי 2017 התחילה לבנות את מודל CCRC, שמבוסס על הדמיון בין תהליכים בתת מודע לתהליכים בביולוגיה של הסרטן. היא אומרת שהיא מעדיפה לדבר על תהליכי תודעה ולא על גוף ונפש, כי בעיניה אין פיצול ביניהם
- לדבריה, בקבוצה ראשונה של 9 מטופלים עם CLL, מחלה שבה לרוב ממתינים כחמש שנים לטיפול תרופתי, קצב גדילת הלימפוציטים הואט בכ-50% בממוצע. מחקר גדול יותר עם 40 מטופלים בקבוצת התערבות ו-40 בקבוצת ביקורת הראה לדבריה עיכוב בצורך להתחיל טיפול
- היא מסבירה שמערכת העצבים הסימפתטית, של "הילחם או ברח", אמורה לפעול כ-20 דקות ולא כל הזמן. לדבריה, סביבה של לחץ מזינה תא סרטני, ולכן חשוב להפעיל את המערכת הפרה-סימפתטית, למשל בנשימה
- המודל שלה כולל שלושה רבדים: התנהגותי, קוגניטיבי ורוחני. בקוגניטיבי היא עובדת עם אמונות שנצרבו בילדות, כמו "אני אהיה אהוב אם ארצה", ובמעבר מריצוי לרצון
- שירלי מדגישה שאפשר גם וגם: לדבריה הרפואה מדהימה, והטיפול התודעתי לא בא במקום טיפול. היא אומרת שהשיטה מתאימה פחות למחלות מהירות ותוקפניות, ומחפשת מטופלים למחקר חדש
על הפרק
להאט את קצב גידול תאי הסרטן בחמישים אחוז באמצעות תהליכי תודעה בלבד? איך היא הוכיחה את זה? ומהם אותם תהליכי תודעה?
ד"ר שירלי שפירא פרסמה מחקרים שהראו האטה משמעותית בקצב גידול תאים סרטניים בזכות טיפולים לא קונבציונליים.
שירלי היא מומחית בפנימית והמטולוגיה (תחום ברפואה העוסק במחלות דם, ובעיקרן סרטני דם ולימפה) - מנהלת תחום המטולוגיה ב "מכבי שירותי בריאות" ועד לאחרונה עבדה כהמטולוגית בביה״ח מאיר.
בשלהי 2017 התחילו לנבוט בקרבה הבנות עמוקות לגבי הקשר בין גוף לנפש במחלת הסרטן, ובהדרגה התעצב מודל ה-CCRC (Cognitive Cell Re-Coding), השואף לקידוד מחדש של תאי הסרטן על ידי התודעה. משנת 2018 היא מובילה מחקרים רפואיים פורצי דרך על השפעת תהליכי תודעה מבוססי CCRC על מהלך מחלת הסרטן.
דיברנו על הדרכים לקודד מחדש את התא, על הקשר בין מה שקורה במוח, לגוף, ועל שלושת הרבדים בהם צריך לגעת כדי להבריא - ההתנהגותי, המנטלי, וגם... זה הרוחני - שהוא הכרחי לטענתה.
ציטוטים מהפרק
לעבור ממיקוד שליטה חיצוני לסמכות וריבונות פנימית. לעבור מריצוי לרצון
בסוף אנחנו צריכים לעשות שלום בתוכנו. שלום בין החלקים השונים שבנו. שלום זה הבריאות
אני חושבת שהרפואה היא מדהימה
שאלות ותשובות מהפרק
- מה זה מודל CCRC?
- ד"ר שירלי שפירא מספרת בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, שמודל CCRC (קידוד מחדש של תא באמצעות התודעה) התחיל להתעצב אצלה בשלהי 2017. לדבריה הוא מבוסס על הדמיון בין תהליכים בתת מודע לתהליכים בביולוגיה של הסרטן, והוא כולל שלושה רבדים: התנהגותי, קוגניטיבי ורוחני.
- מה הראו המחקרים שלה לפי הדברים שלה בפרק?
- שירלי מספרת שבמחקר ראשון על 9 מטופלים עם CLL קצב גדילת הלימפוציטים הואט בכ-50% בממוצע, בהשוואה לשנים קודמות ולקבוצת ביקורת. לדבריה, מחקר גדול יותר עם 40 מטופלים בקבוצת התערבות ו-40 בביקורת הראה עיכוב בצורך להתחיל טיפול תרופתי. היא מוסיפה שיש אנשים שהגיבו חזק ויש שלא הגיבו.
- מה היא אומרת על הקשר בין לחץ לסרטן?
- שירלי מסבירה שתא סרטני אינו עומד לבדו אלא מושפע מהסביבה שלו. לדבריה, מחקרים מראים שסביבה רוויה בהורמונים של המערכת הסימפתטית, כלומר במצב לחץ מתמשך, מזינה את התא הסרטני. היא מציעה להפעיל את המערכת הפרה-סימפתטית, למשל באמצעות נשימה עם נשיפה ארוכה.
- מה קורה במפגשים אצלה?
- שירלי מספרת שהמפגשים כוללים נשימות ומדיטציה, ועבודה על אמונות שנצרבו בילדות ועל תחושות בגוף. היא מתארת שאפשר להיכנס עם התודעה לאיבר מסוים ולראות מה עולה. לדבריה, את הקידוד מחדש היא עושה בגלי אלפא ותטא, שמאפשרים נוירופלסטיות.
- האם הטיפול בא במקום רפואה מקובלת?
- שירלי מדגישה שלדעתה הרפואה מדהימה, ושאפשר גם וגם. היא מסבירה שהמחקרים שלה נעשו במחלה איטית שבה ממתינים לפני טיפול תרופתי. לדבריה, בגידולים מהירים ותוקפניים השיטה פחות מתאימה.
- איך המחקרים שלה התקבלו בעולם הרפואה?
- שירלי מספרת שהמחקרים עברו ועדות הלסינקי, פורסמו בספרות הרפואית והוצגו בכנסים. היא מציינת שאחד הקשיים הוא מימון, כי זה לא תרופה, ושהיא מחפשת תרומות לעמותה ומטופלים למחקר חדש על סמולדרינג מיאלומה.
מי ומה הוזכרו בפרק
- אנשים
- ליאת יקיר · ג'ון קבאט-זין
- חברות וארגונים
- מכבי שירותי בריאות · בית החולים מאיר · הטכניון
התמלול המלאתמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות
ברוכים הבאים לפופקורן, הפודקאסט שעוסק באדפטיישן, בהסתגלות לעולם החדש, אני ליאור פרנקל וכל שבוע באות לפה נשים מדהימות שמלמדות אותי לחשוב, להסתכל, להסתכל על דברים מזווית חדשה ולהבין מה קורה בעולם החדש, לפי אנחנו גם מזמינים גברים. אם אתם אוהבים להאזין לפופקורן אתם כנראה אוהבים לחשוב, ללמוד, להתפתח וזה אומר שתהנו בשעה הקרובה וכנראה תלמדו כמה דברים חדשים. אוקיי אז רק רציתי לספר לכם שני עדכונים קטנים, אחד, ה-4,500 ספרים צהובים הגיעו למחסנים שלנו, אז מי שצריך ספר למנהלים, אל תדאגו, יש לנו במלאי הדפסה שישית, שביעית, שמינית, אני כבר לא זוכר. מה זה חשוב, תמשיכו לאסוף אותו לעצמכם ולחברים, חברות, מנהלות, מנהלים. תודה על זה. ובמקביל אנחנו יוצאים להדפסה של אני רוצה הכול, הספר הראשון שהיה רב-מכר לפני איזה שמונה או שבע שנים, אני לא זוכר בדיוק כבר את החישוב, אבל הוא עכשיו עושה הדפסה מחודשת. חזרתי לפרסם אותו בגלל שקיבלתי פידבקים מצוינים שהוא עובר את מבחן הזמן והוא עדיין ספר מצוין לכל מי שנמצא בצומת בקריירה שלו וחושב איך לכלכל את הצעדים שלו,
ודומה אך מאוד מאוד שונה. אני מתקרב בצעדי ענק להשקה השקטה של הקורס הדיגיטלי החדש שלי, שנקרא הצעד הבא שלי, והוא לא מדבר על צמתים בקריירה, הוא מדבר על איך להתפתח בתוך מקום העבודה. זה מיועד לאנשים שסבבה עם המקום העבודה שלהם והם רוצים להמשיך לעבוד שם עוד שנה, שנתיים, 15 או 40, אבל הם רוצים לדעת איך לטבל את הקריירה שלהם, איך להתפתח קצת יותר, איך לטבל את זה ב-NSG, התבלין שהטאלנטים משתמשים בו, איך להבין באיזה סקיל או מיומנות שווה להם להשקיע כדי לפתח את עצמם, איך לעשות נטווקינג גם אם הם שונאים אירועים או לעוף על עצמם בלינקדאין, איך להגמיש את המוח שלכם כדי לגלות עוד 20-30% מהפוטנציאל שיש אצלכם. אני לא אמכור לכם שאתם יכולים לעשות כל מה שאתם רוצים בחיים, אבל אני כן אמכור לכם שאתם יכולים לעשות 20-30% יותר ממה שאתם עושים כרגע, ולשפר את המעמד והסטטוס שלכם בחברה. זה יהיה בערך 90 דקות ובסופו תהיה לכם תוכנית, אני עובד עליו כבר יותר מחצי שנה,
הוא מבוסס על כל הידע והניסיון שיש לי מהעשור האחרון, מאז בעצם שעבדתי על אני רוצה הכל, והוא מתמקד שוב באנשים ולאנשים שרוצים להתפתח בתוך מקום העבודה שלהם. הוא מתאים כמובן גם לארגונים, יש כבר ארגונים שקנו אותו לעובדים שלהם, וזהו. יש עכשיו טרום-טרום-טרום השקה ולכן גם יש מחיר של טרום-טום-טרום השקה, אז יש לינק, תסתכלו, תלחצו, ועכשיו נתחיל במה שבאתם בשבילו, הפרק של היום. והיום נדבר על אחד הנושאים הכי מרתקים ושנויים במחלוקת ברפואה, הקשר בין התודעה שלנו, אחרי זה נפרק מה זה אומר התודעה, לבין מה שקורה בגוף שלנו, בתאים של הגוף, מה קורה כשרופאה המטולוגית, אני אומר את זה כבר, המטולוגית, מוכיחה שאפשר להאט את קצב גידול תאי הסרטן בכ-50% רק באמצעות תהליכי תודעה, בלי קשר לטיפולים אחרים, איך זה משתלב עם הרפואה המסורתית ומה זה אומר על הכוח שיש לנו על הגוף שלנו.
הבאתי לכאן את דוקטור שירלי שפירא, שהיא רופאה מומחית בפנימית והמטולוגיה, תחום ברפואה שעוסק במחלות דם וגם בסרטני דם ולימפה. היא סיימה את לימודי הרפואה בטכניון ב-92', היא עובדת כרופאה בכירה בבית החולים מאיר ובמכבי שירותי בריאות. בשלהי שנת 2017, היא התחילה להרגיש שיש קשרים חזקים בין הגוף לנפש, וספציפית במחלת הסרטן, ועיצבה מודל שהיא קוראת לו CCRC, ששואף לקידוד מחדש של תאי הסרטן על ידי התודעה. מ-2018 היא הובילה מחקרים רפואיים על אותם השפעה של תהליכי תודעה מבוססי CCRC, שנסביר מה זה על מהלך מחלת הסרטן, מחקרים שקיבלו תעודה במשרד הרפואי, הצגה בכנסים מקצועיים, פרסום בספרות הרפואית, ועדיין אני גם בטוח שלא כולם ששים לדברים האלה, ואולי כן, לא יודע, אל תספרי לי. יכול להיות שהיקום כבר מוכן לשמוע על הקשר בין רוח וגוף, אז ננסה להבין מה זה אומר תהליכי תודעה, על מה בדיוק היא מדברת, מה עושים שם בטיפולים,
איך לדעתה, אם היא יודעת, קורית בפועל ההשפעה הזאת בין המיינד לגוף, וגם איך מתקבלים בסביבה המדעית מחקרים כמו שלה. אז ניתן למוזיקה את המקום שלה, ונתחיל בעוד שנייה. אז שירי, שאלה ראשונה רגע, קצת אישית, למה הגעת דווקא לתחום הזה? בוקר טוב. בוקר טוב, מה קורה? למה הגעתי דווקא לתחום הזה? כן, זה לא תחושה. כל כך אופטימי. אה, אתה מתכוון לתחום ההמטולוגיה? כן. אני דווקא חושבת שזה תחום אופטימי. או. קודם כול, זה סופר מעניין בעיניי. זה תחום, טוב, כל הרפואה מתקדמת כל הזמן, שזה אחד הדברים הכי מפעימים.
גם בצמיחה רוחנית, דרך אגב, זה אותו דבר, שאתה כל פעם מגלה עוד איזה טפח של הדבר הזה, של הטבע, של האלוהות, של הבריאה. אז גם הרפואה ככה. אז ההתפתחות הזאת מאוד כיפית, ובהמטולוגיה זה, אני חושבת שהיא ככה חוד החנית בהתפתחות הרפואית. למדתי רפואה 85 עד 92, זה המון שנים אחורה. אני חושבת שתמיד היה איזה משיכה לפנימית, ומתוך הפנימית אחר כך עשיתי תתי-התמחות בהמטולוגיה. כאילו לא היית מהילדים שמפחדים מדם. לא. היי, הנה מישהו נבצר, זה מעניין. לא, אפילו הייתי עתודהית, כאילו התחלתי ללמוד רפואה בגיל 18. כן, תמיד זה פעם בקרבי. אז אני חושבת שהמטולוגיה סופר מעניין. יש חולים שאני איתם 20-25 שנה כבר, אז אולי מזה אפשר גם להבין שזה תחום אופטימי. אוקיי. ומה זה אופטימי בכלל? אופטימי זה לא מתים מזה?
לא. זה לא אופטימי, אני חושבת. מה זה אופטימי לדעתך? כי אני חושבת... או בשבילך? כן, כי אני חושבת שאנחנו נולדים ומתים, אז כאילו לא נצא מזה בחיים. יחסית בתוך ההמטולוגיה באמת, אז אנחנו גם מצליחים מאוד מאוד להעריך חיים. אז אם מישהו רוצה להתלות במילה אופטימי כהערכת חיים, אז הנה יש אפשרות, זה הוגן. אני יודע שיש את העניין הזה של ההבדל בין להעריך חיים לבין להעריך חיים שהם, גם יש בהם איזושהי איכות, או כלומר חיים שהם לא בסבל. לגמרי, הערכת חיים ואיכות החיים. אנשים חיים היום הרבה מאוד שנים עם טיפולים יחסית ידידותיים למשתמש. אני לא אומרת נטולי תופעות לוואי לחלוטין, אבל ידידותיים וחיים חיים מלאים. אוקיי. רפואה עשתה, אני מברכת על כך. כן. זה נחמד שהספקת להיות כאילו בכל כך הרבה שינויים תוך כדי התקופה שאת עובדת במקצוע.
ותספרי לי רגע על הרגע הזה, או השנה הזאת, או אולי זה תמיד היה בך, להעיז להגיד, חבר'ה, יש קשר. והיום כבר המון מדברים על זה, היום יש מלא פרודקאסטים שמדברים על רוח וגוף ונפש וגוף, ואני בטוח שגם חצי מהם את מקשיבה ואת אומרת, וואי, איזה בולשיט, מי זה הקשקשן הזה? אני לא מקשיבה כמעט. אוקיי. אני לא מקשיבה. אבל איפה אצלך זה קרה? אני אוהבת לקבל את הכל ככה first hand, לקבל את זה במדיטציות, תקשורים אפשר לקרוא לזה. אוקיי. אז אני חושבת שתמיד הייתי נורא רוחניקית. ותמיד הייתי נורא ערופה, קונבנציונלית, מיינסטרימית לחלוטין. איפשהו בשלהי 2017 זה ככה התחיל להתמזג, שני המסלולים המקבילים האלה, ותמיד הייתי יושבת במדיטציות, אבל פתאום התחלתי לשאול שאלות כאלה ברומו של עולם, כמו מה הקשר בין גוף לנפש? כי זה שיש קשר, זה אובייסט, זה ברור לכולם. אנחנו, מספיק שאני קצת מתרגשת לפני הפודקאסט ואני מרגישה את פעימות הלב. אז אנחנו יודעים את זה, זה ברור.
ולאט לאט התחילו להתקבל תובנות והבנות על החיבור בין גוף לנפש, בעצם הבסיס לכל המודל הפילוסופי והפרקטי שהצבתי, שבאמת קראתי לו CCRC, זה הדמיון הרב בין תהליכים בתת-עמודה לתהליכים בביולוגיה של הסרטן. כשאתה רואה את זה, זה copy-paste. וואלה, בואי תפרקי לנו את זה ממש לכיתה א', לכיתה א'. אני אנסה. בכלל, באופן כללי, כשיש איזשהו חוק ביקום, הוא תקף בכל, בכל לוגיה. פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, ביולוגיה, הכל דבר הוא יהיה תקף. פיזיקה בוודאי ובוודאי. אז ככה זה התחיל להתבשל. על מה אתה רוצה שאני אדבר עכשיו? על המחקרים, על ה... לא, שתסבירי קצת את ה... לא יודע אם היסטוריה, אבל איך הגעת, עד שהגעת ל-CCRC? במה התנסית? נתנו לך בכלל להתנסות בזה? זאת אומרת, מה עשית עם מי, מה, מו?
אז כאמור, זה היו שני תהליכים מקבילים. כאילו, החלק הרפואי היה חלק רפואי לחלוטין קונבנציונלי, שאני כאמור חושבת שיש בו המון מן הרוחניות, והוא מרטיץ ומפעים בפני עצמו. וחלק שהוא חלק הרוחני ה... גם היותר רגיל. אבל זה בתוכך, נתת את זה. זה בתוכי. לא נתתי, לא. אבל אתה יודע, אתה, כמו שאתה עם הילד שלך, מי שאתה, אז גם עם המטופלים אתה מי שאתה. אז אני חושבת שאולי לא באופן מכוון, בהחלט בהחלט הייתי תמיד עם המטופלים מי שאני. והמי שאני זה מישהי שמוכנה להיפתח לעולמות הרוח ערה. מישהי שמבינה שיש פה מעבר לחומר, מעבר לגשמיות, שגם חושבת שהאינטראקציה עם אותו מימד שהוא מעבר לגשמיות, הוא פרמטר חשוב בחיים שלנו, תנועה חשובה בחיים שלנו. אז מי שהייתי תמיד בא לידי ביטוי גם באינטראקציה עם החולים.
האם עשיתי באופן מכוון, כמו שאני קוראת לזה, healing, piling וכו', chilling? לא. בדרך כלל לא, אבל כן היו הרבה שיחות. ואנשים מרגישים את זה, גם אם לא מגדירים את זה ולא משיימים את זה בהכרח, הם כן מרגישים משהו. כן. אז מה הפך את זה לרשמי? זאת אומרת, מה היה שם פתאום שהוא, אוקיי, עכשיו אנחנו גם מתחילים למדוד ולחקור את ה... אז בסוף 2017, כשהתחלתי ככה למדוד ולקבל יותר מבנה ברור שמקשר בין גוף לנפש, לאט לאט זה הלך והתחוור בי, מה הקשר, החלטתי שאני רוצה לבדוק האם דרך תהליכי תודעה, ואני מראש אומרת, אני לא אוהבת את המושג גוף-נפש, למרות שזה המושג השגור, גם ככה בקרב העם וגם בספרות המקצועית זה נקרא mind body, כי אני חושבת שזה מייצר איזשהו פיצול מלאכותי, מנציח את הפיצול בין גוף לנפש, שאין שם באמת פיצול. זה כמו שאני אגיד שיש רופאי אפרוזן ורופא אורטופד וזה לא שייך לאותו גוף. כן. אנחנו בסוף שייכים, יש לנו איזה גזע אחד שהוא נקרא לו גזע התודעה,
שמשם יש ביטויים פיזיים וביטויים רגשיים וביטויים מנטליים אולי, כן. אבל יש גזע אחד. אז חשבתי לעצמי איך דרך תהליכי תודעה אנחנו יכולים להשפיע על מהלך מחלת הסרטן. עד היום היו לא מעט מחקרים שבדקו השפעה של תהליכי גוף נפש על סרטן, אבל כטיפול תומך. לשפר את איכות החיים, לשפר תופעות לוואי של תרופות וכיוצא בזה, אבל לא על מהלך על המחלה. על מהלך המחלה עצמה היה, עד המחקרים שלי היו 22 מחקרים שפורסמו בספרות הרפואית. זהו. שגם שם הטיפולי גוף נפש ניתנו כעדון, כתוספת לטיפול קונבנציונלי. לכן קצת היה קשה לברור מוץ מבר שם מה באמת היה יעיל. בנוסף הייתה הטרוגניות מאוד גדולה בסוגי הטיפולים, במשך הטיפולים, פרטני, קבוצתי וכולי, לכן קצת היה קשה להגיע למסקנות גורפות.
יחד עם זאת, מתוך 22 המחקרים האלה שהיו לפניי, בשמונה היה שיפור בהישרדות. אז ראוי לציין את זה, וזה כבר נותן לנו איזשהו... כן, קצה חוט. נכון, נכון. וכשאת אומרת תהליכי, אז מה כלול באיזה סוגי? אז אני אספר על מה התהליכי, אז אני רק אומר שמה שאני עשיתי, וזה באמת שונה מכל מה שהיה עד עכשיו בספרות הרפואית, אני גם אומר שכאילו, ספרות רפואית זה מבחינתנו המדט שלנו, זה מה שנקרא Evidense Based Medicine. זה אומר שצריך לעבור ועדות הלסין כי צריך, המחקר יש לו את המתווה המאוד מאוד ברור שלו, פרסום מדעי עובר ביקורת עמיתים. זאת אומרת, זה תהליך כזה שהוא קצת ויה דולורוזה. תמיד זה משעשע אותי איך התכנים הם כל כך, כל כך רוחניים, והדרך היא כל כך מטריקסית וארצית. מוכנית. אבל it is what it is. אז אני בעצם החלטתי שאני רוצה לבדוק את התהליכי
תודעה האלה על מהלך סרטן וללא טיפול אחר. וזה הקט שהקריא פה. זאת אומרת, צריך כמה אמיצים שיגידו אני מפסיק. לא, לא, לא צריך כמה אמיצים, אני גם לא יכולה לבגוד ברופאה שבי, אלא בהיותי המטולוגית, אז אני מטפלת בסוג סרטן מאוד ייחודי בשם CLL, קרוניק לימפוציטי קלויקמיה, זה ריבוי, שגשוג לא מבוקר של תאים מסוג לימפוציטים, זה סוג של כדוריות לבנות במוח העצם. ובשונה מכל ממאירות אחרת, אומרים לבן אדם יש לך סרטן, עכשיו בוא תמתין עד שזה יחמיר דיו, ורק אז אנחנו ניתן טיפול תרופתי, ויש המון טיפולים תרופתיים טובים ויעילים, מה שמותיר בערך חמש שנים בממוצע בין אבחון לבין התחלת טיפול תרופתי. ואז אני נכנסת בדיוק באותו חלון הזדמנויות, ולא בוגדת גם בחלק הרפואי והמדעי שבי. וזה התחיל במרץ 2018. אמרתי לכמה מטופלים שלי עם סיל אל,
יאללה בואו תקפצו אותי למים, מה אכפת לכם? תמיד אתם מקטרים ובצדק על כך שיש שם איזה... אפשר לטפל. נכון, נכון, נכון, מאוד מייעל. נכון מאוד, זו תחושה של פצצה מתקתקת ואתה לא יכול לעשות עם זה כלום. תקפצו איתי למים. אז זה מה שהם עשו, התחלתי עם מפגשים פרטניים, ואחר כך גם התווספו מפגשים קבוצתיים, כמובן ללא עלות, וראיתי, זה היו תשעה אנשים. רגע, ומה עשיתם שם במפגשים? אני כבר מת לדעת. אוקיי, אז אני רק אתן בריף קצר על התוצאות. כן. תגיד וואו, ואז נמשיך עם מה אנחנו עושים שם. אז אני אגיד שלאותה תשעה מטופלים, על שמונה היה ועדת הלסין, כי שמונה במכבי ואחד מבית חולים מאיר, אז שמונה רק מפורסמים בספרות הרפואית. בקיצור, מה שראיתי שקצב גידול של תאי הסרטן, של הלימפוציטים, הואט ב-50% בהשוואה לשנים שלפני אותה התערבות טיפולית, ובהשוואה לקבוצת ביקורת של אנשים שלא היו מעוניינים בתהליכים האלה. זאת אומרת שאם בדרך כלל, בגדול,
הם היו מחכים חמש שנים מאבחון הטיפול, אז את אומרת עכשיו זה יכל להיות עשר שנים. בדיוק. אוקיי. נכון. ואז אמרתי, וואו, סיגנל מצוין, וואו. רגע, אז תשעה מתוך התשעה ראו את הדבר הזה? לא, לא. זה כממוצע. אוקיי. יש אנשים שלחלוטין אישרו את העקומה, ובכלל לא הייתה יותר גדילה של אותם לימפוציטים, אותם תאים ממאירים, ויש אנשים שהמשיכו כרגיל. אוקיי. אני אגיד שגם תרופות לא עוזרות לכולם. ברור, ברור. אני גם אגיד, דרך אגב, על פלסבו, שפלסבו זה אולי הדוגמה לאיך תודעה יכולה להשפיע על הגוף, פלסבו אף פעם לא הוכח כי יעיל בממירות. מעניין. רק למחלות שבחירות. אז רגע, אני אגיד משפט שלפני, זה של מי שלא מכיר, שפלסבו מוכח כעוזר בהרבה מאוד מקרים, להרבה מאוד דברים, ממש כדין התרופה הרגילה. פלסבו יכול לעזור בהרבה מאוד מקרים, באחוזים משוגעים. זה סביב 30% מהמקרים שפלסבו עוזר. למרות שזה כדור בלי כלום, אבל את אומרת במחלות ממאירות דווקא אנחנו יודעים שפלסבו לא עוזר. נכון. לא הוכח אף פעם כי העיל במחלות ממאירות, ואני אגיד גם שפלסבו יש לו את האפקט ההפוך,
את הנוסבו. נוסבו זה אם בן אדם חושב שהוא לוקח תרופה בעלת תופעות לוואי אופציונליות, הוא יפתח גם תופעות לוואי, וגם זה רואים בהרבה מאוד מחקרים. אז אחרי אותם תשעה מופלאים שקפצו איתי למים ואמרתי, הנה יש פה סיגנל נפלא, בכובע הרופאה זה לחלוטין לא מספיק ואז יצאתי לדרך עם מחקר גדול יותר, פברואר 2020. רגע, אני חייב לדעת מה הם עושים בחדר. מה הם עושים בחדר? אז מחקר גדול יותר, פברואר 2020, עוד פברואר 2022, גם אותן תוצאות ודחייה מובהקת בצורך בתחילת טיפול תרופתי. זאת אומרת, עוד פעם, האטה. וואו, מדהים, פה זה כבר גם מפורסם בספרות, כנסים רפואיים וכולי, עכשיו נעבור. מטורף. Having said that, מטורף. אמרתי לך שאתה תגיד, וואו. כן, רגע, אז בראשונה היו תשעה ובשני כמה היו? 40 חולים בקבוצת ההתערבות ו-40 בביקורת. וואו. ואז יצאתי לדרך עם עוד שני מחקרים בסוף 2022, ושני המחקרים נקטעו באמצע בגלל ה-7 באוקטובר, וכן, ירד לטמיון הרבה עבודה, וכנראה היה לו איזה ש...
מה שהוא עשה, הוא עשה. אוקיי. ואני אגיד פה שאני יוצאת עכשיו לעוד מחקר על סמולדרים מיאלומה, מיאלומה זוחלת, גם סוג של ממאירות של מוח העצם, שגם היא בדומה ל-CLL. יש איזו תקופת המתנה עד שזה מחמיר. אז מי שיש לו סמולדרים מיאלומה יכול ליצור קשר דרך האתר ccrc.co.il. מדהים. מדהים. וייפתח מחקר. אתם מכירים בני משפחה, חברים, אה... אוקיי. מה אנחנו עושים? מה אתם עושים בחדר? אוקיי. אתם קופצים לשמיים, אתם אה... אנחנו גם קופצים לשמיים, כי זה בעיניי האקס-פקטור של כל התהליך. אז כאמור, הבסיס לכל, מפה זה נולד, זה הדמיון בין תהליכים בתת-עמודה לתהליכים בביולוגיה של הסרטן, שאם אני שנייה מפשטת את זה, אנחנו מתחילים עם איזשהו מנגנון שהוא מענה לצורך,
בין אם זה סרטן, מתחיל כתא שלמשל נלחם נגד איזשהו זיהום, אוקיי? אם זה בתת-עמודה, אנחנו מטביעים בתוך תת-עמודה שלנו כל מיני מנגנונים ואמונות, כמו אני אעוף כשאני ככה וככה, כשם קוד אני קוראת לזה אני אעוף כשאני מרצה. ריצוי זה המנגנון, הטוקסי בעיניי. מה זה אומר אני אעוף? אהוב, אהוב. אה, יאהבו אותי אם אני אהיה מרצה. כן. ואת חושבת שמרצה זה המנגנון הטוקסיק? כן. כן. ריצוי זה המנגנון הטוקסי בעיניי, כי הוא כל הזמן שם אותי בתוך קונפליקט בין האני האותנטי שרוצה, לבין האני שמאשר קו עם החוץ, שמרצה. ובתור יעיל... שאם אני לא ארצה אז לא יאהבו. נכון. וילד זקוק לאהבה, זה הישרדותי לחלוטין. אם לא אהבו אותו ויקבלו אותו ויעטפו אותו, הוא פשוט לא ישרוד. נכון.
ואז תת-עמודה שלנו, שהוא בא לטובתנו, הוא נפלא ונהדר והוא בא לטובתנו. הוא יושב שם במוח האחורי, הזוכלני, הפרימרי. הבעיה שלו שהוא פועל על אוטומט. הוא לא מחליף גרסה, הוא לא מעדכן גרסה. זאת הבעיה שלו. ומה שאנחנו בעצם צריכים לעשות זה לעדכן גרסה. ושהמנגנונים יהיו אדופטיביים ולא יהיו שגר ושכח. כן, כן. אז האירוע הראשון זה איזשהו אירוע שבא לצורך, גם ברמה הביולוגית וגם ברמה הפסיכולוגית. אבל האירוע האחרון בקסקדה, ואני אגיד שבממירויות אנחנו יודעים ביולוגית, שזה נקרא multi-hit theory. התיאוריה המובילה באיך מתפתח סרטן, קוראים לה multi-hit theory. זה אומר שיש איזה קסקדה, איזשהו רצף של אירועים, רובם דרך אגב גנטים נרכשים, לא מולדים, אלא מוטציות גנטיות שרכשנו במהלך החיים,
ורק בסופו של אותו רצף הסרטן יצא מהכוח אל הפועל. אז אם אנחנו ניקח את זה בהשאלה לעולמות הפסיכולוגיה, המנגנונים נולדו לצורך, הם הפכו להיות הפורטה שלנו. אם אני אהובה כשאני מצטיינת, אז אני מצטיינת. זה מגדיר אותי, זה מי שאני. ובאיזשהו שלב קם הגולים על יוצרו, בדיוק כמו סרטן. ואנחנו מתחילים להרגיש את חרב האפיפיות הזו. זאת אומרת, אני כבר מצטיינת על אוטומט, אני תמיד ארצה להצטיין, ואת אומרת שמתישהו זה גם כבר פוגע בי, או מה, עולה על צרכים אחרים שלי? נכון, בדיוק. זה עומד בסתירה למאוואים, אותנטיות, רצונות פנימיים שלי. כן. עכשיו, כל התהליך כולו הוא בעצם, עוד רגע נדבר על התהליך, הוא לעבור ממיקוד שליטה חיצוני לסמכות וריבונות פנימית. לעבור מריצוי לרצון. יש פה כמובן המון המון רבדים בתוך הדבר, ואני כנראה לא אספיק לדבר על הכל, אבל אני אשים את זה שנייה פה.
עוד נקודה, ואולי היא הנקודה שכל כך מגשרת בעצם בין גוף לנפש ברמה הביולוגית גריידא, ברמה רוחנית אפשר לתת הרבה יותר הסברים, אבל ברמה הביולוגית. יש לנו מערכת עצבים, מערכת עצבים אוטונומית, היא פועלת לבד. כן. יש לנו גם מערכת עצבים שפועלת כשאני אומרת לה, שירלי תרים יד, שירלי תוריד יד, אבל מערכת העצבים האוטונומית שלי זאתי שמנהלת את פעימות הלב, את השתן, את הנשימה, את הזה וכולי. היא פועלת לבד. מערכת העצבים האוטונומית נחלקת לשתי זרועות, הזרוע הסימפטית והזרוע הפרסימפטית. שזה עוזר שהיא פועלת כשצריך קקי, נכון? כשצריך קקי זה מפעיל את הפער הסימפטי. כי זה לוחץ, זה לוחץ על עצב הוואגוס. כן. נכון. הייתה לי פעם חברה, ואני לא יודע אם את מקשיבה, הילה, ידידה, והיא למדה להיות אחות. ולמדתי איתה פעם למבחן, וזה הדבר הכי שאני זוכר, את הקשר בין קקי למערכת הפער הסימפטי.
Take a message חשוב מאוד, אתה צודק, כשאנחנו לוחצים כמו לקקי, אנחנו מפעילים את המערכת הפער הסימפטית. עוד דרכים להפעיל את המערכת הפער הסימפטית, למשל זה את הראש לשים במים קרים, ללחוץ על הפועל גלגלי העיניים, ונשימות, נשימות, נשימות, במיוחד שהאקספירי הוא הנשיפה קצת יותר ארוכה מהשאיפה, זה מפעיל את עצב הוואגוס, שהוא העצב העיקרי של המערכת הפער הסימפטית. אבל לפני שפתחנו את הסוגריים על קקי, התחלנו לדבר על המערכת האוטונומית שיש לה... שתי זרועות. נכון, זרוע סימפטית וזרוע פרסימפטית. הזרוע הסימפטית זה הזרוע שאחראית על הסטרס שלנו. אוקיי. קוראים לה fight or flight. כן. וכשאנחנו היינו אדם קדמון והגיע איזה שהוא אריה מאיים, אז או שברחנו, או שנלחמנו, או שמתנו, והאירוע הסתיים בערך ב-20 דקות, ובאותה תקופה של 20 דקות היו הרבה מאוד הורמונים וציטוקינים שהופרשו,
כמו אדרנלין, קורטיזול, נורדרנלין ועוד כל מיני ציטוקינים, ה-L1, ה-L6, אני לא אכביר מילים, וכל ההורמונים האלה בעצם באו לגייס את הגוף לאותה מערכה. כן. איפה הבעיה שלנו היום, שאנחנו חיים המון במערכת סימפטית גם, אנחנו כל הזמן בתחושה של סטרס. כן. והמערכת הזאת, שהיא נפלאה ונהדרת, היא נועדה לפעול 20 דקות בערך, אחת לכמה זמן, כן. לא 24-7. אנחנו לא אמורים לקבל הודעות וואטסאפ מלחיצות מהפוס פעם בשתי דקות. או בכלל לחיות פה בארץ ישראל, במיוחד בתקופה הזאת, כבר אין מה לומר. בשבעים שנה האחרונות. כן. לעומת זאת, המערכת הפרסימפטית זה מערכת השאנטי שלנו. קוראים לה רסט אנד דייג'סט. לנוח ולעכל. לעכל זה אומר שהדם, הבלאד, יכול עכשיו להיות במערכת העיכול ולא נדרש לשרירים כדי לברוח. כן. ובאותה תקופה שהמערכת הסימפטית פעילה,
אז אנחנו... הפרסימפטית. המערכת הפרסימפטית, סליחה, פעילה, אז אנחנו טרנסצנדנטים. אז אנחנו מחוץ לקופסה. אז עגלי אלפא וטטא שלנו במוח פעילים. ופה זה נורא חשוב שאני אדגיש את זה, כי חלק גדול מהפעילות שאנחנו עושים, נדבר על זה עוד מעט, זה בגלי אלפא וטטא של המוח. אוקיי. עכשיו כשאנחנו מדברים אנחנו בגלי בטא. מדיטציה היא בגלי אלפא וטטא. כי עכשיו אנחנו מרוכזים ומנסים להישאר בריכוז במחשבה, ואלפא וטטא זה דווקא כשאני משחרר. אוקיי. ושם יש את הדמיונות, את התובנות, את המדיטציות, את ההמצאות מחוץ לקופסה, את החיבור הפרסצנדנטי. גם את המחשבות הטורדניות אולי, לא? לא, הן לא באלפא וטטא. אוקיי. אז הן בבטא? הן בבטא. זאת אומרת, כשבן אדם סטנדרטי מנסה להירגע, בדרך כלל, מה שהוא היה רוצה להיות באלפא וטטא, אבל בדרך כלל הוא יהיה בבטא. לאו דווקא. לא בבטא, הוא יהיה במחשבות של מה קורה איתי, ומה יהיה עם הילדים, ומה עם הזה, ומה עם העבודה, ומה עם ה...
אולי נכתוב כדי שלא נשכח את כל הדברים שאנחנו רוצים לדבר. לא, לא, אני עוקב, אני עוקב. כמו למשל, איך אפשר להיכנס לאלפא ותטא. יש לנו בגוף, כשבאנו הנה פה, לפודקאסט? לפודקאסט, לעולם. אה, לעולם, כשנולדנו. לעולם הגשמי, לניסוי בבני אדם הזה, כמו שאני קוראת לזה, למעבדה. השתילו לנו צ'יפים כדי להתחבר לחלק הטרנסצנדנטי, החלק הרוחני. אז למשל נשימה, נשימה זה פשוט צ'יפ כזה, שמחבר אותנו ישר לגלי אלפא ותטא, וזו פרקטיקה כל כך פשוטה. כן. אז אוקיי. אז בוא נחזור לסימפתטי ולפרסימפתטי, אז הבנו שסימפתטי זה, זה fight or flight, זה אמור להיות בערך 20 דקות. הפרסימפתטי אמור לקחת את מרבית הזמן שלנו, זה הנאימי שלנו.
ההורמונים שהם הורמוני הנאימי, למשל אוקסיטוצין, הורמון האהבה, שהוא מופרש בכלום, בחצי דקה של חיבוק. כן. ולאו דווקא עם בני אדם, גם עם כלבים. כן. אני לא נעים להגיד, אבל יכול להיות שגם עם עצים. יכול להיות, בהחלט. אני מאמינה שלעץ יש תודעה גם. כן. לא יודעת אם זה נבדק, שאלה מעניינת. האמת שכבר טוענים שכן, בזכות הפטריות ומה שקורה מתחת לאדמה, ושהעצים מדברים אחד עם השני. אבל האם זה גורם להפרשת אוקסיטוצין? אה, זהו, זה לא נראה לי שזה ק. אני לא יודעת. לא יודעת. צ'אטי בטח ידע לענות על זה. גם אם נבקש רפרנס, הוא יהיה נחמד. כן, טוב, הוא גם יוכל להמציא את המחקר. אז בשביל זה לא... לא, רפרנס, אם הוא נותן רפרנס... זה צריך להתאים, כן. אוקיי, אוקיי. מה שאנחנו רואים... האוטונומית ספציפית יש בה, פרסימפטית של הרוגע והסימפטית של האריה שמגיע. אז מה שאנחנו רואים, וזה יש כבר המון דאטה,
כאילו כמחקרים, אנחנו יודעים שתא סרטני הוא לא עומד בזכות עצמו. לא stand alone. זה הוא והסביבה שלו. ויש ביניהם איזה מערכת יחסים שהסביבה מזינה את התא הסרטני. כן. אני, דרך אגב, לוקחת את המערכת... מערכת יחסים נצלנית קצת. נכון. ואני, דרך אגב, לוקחת את המערכת יחסים גם כחלק מתודעה. אנחנו נדבר עוד רגע איך אני קוראת לתא מינימי, אני קטן. ואיך בעצם תא והסביבה של התא, מה שאנחנו מכנים מיקרו-אנביירומנט בעגה הרפואית, יש להם תודעה, וזו התודעה שלי כבן אדם. זה פרקטלים, כמו היחס בין 1 ל-10 ל-100, ככה היחס בין תא, תא מלשונסל, לביני כאדם, לבין האנושות ככלל, דרך אגב, הקולקטיב. אבל זה אפשר לעשות 20 פודקאסטים בפני עצמם, על איך בעיניי, דרך תהליכים אישיים שלנו, אנחנו יכולים להשפיע על הקולקטיב ועל התנועה.
אוקיי. כן. אז אתה קטן שם עם הסביבה שלו. אז אתה קטן עם הסביבה שלו, מה שאנחנו רואים בהרבה מאוד מחקרים, שהסביבה רוויה בהורמונים, בציטוקינים, בחומרים שהופרשו על ידי מערכת סימפתטית. כלומר, היינו הרבה בלחץ, היינו הרבה ב-fine of flight, גם כשלא הגיע אריה ככה בעולם המודרני, וזה עוזר לתא הסרטני. נכון. זה עוזר, זה טוב לו, נכון. להתפתח יותר בקלות כשהסביבה היא לחוצה. נכון, זה מזין אותו. וההבנה הזאתי שהסטרס שלנו, בעצם תורם להתפתחות סרטן, וגם על זה יש המון מאמרים כבר. הוא מיינד בלואוינג בעיניי. עכשיו, בעיניי עיקר הסטרס שלנו בחיים, אולי בואו נוציא קצת תקופות כמו התקופה אחרי 7 באוקטובר ומלחמת טיראן, שזה קפסולות בזמן, אבל אם אני מסתכלת על האנושות ככלל,
עיקר הסטרס שלנו בחיים הוא פועל יוצא של קונפליקטים. הוא לא עומס עבודה. אם עומס עבודה מייצר בתוכי סטרס וקונפליקט, אם הוא מייצר סטרס סימן שהוא נובע מאיזה אמונה, אמונה שיושבת שם בתת-עמודה ומפעילה אותי, כי הרבה עבודה יכול גם להיות שיקוף של תשוקה, של עשייה, של חשק, של תנועה, אבל אם הרבה עבודה נכווית כעומס, ועומס זה אומר כעס ושחיקה ועייפות, או, שם יש קטע. וזה אומר שהעבודה היא בעצם שיקוף של אמונות בתת-עמודה שבי, שיוצרות איזשהו קונפליקט. קונפליקט, בסוף יתבטא כסטרס. כן. ותתקני אותי אם אני לא מבין נכון, אבל אני יכול לחשוב על שני קונפליקטים. קונפליקטים ביני לבין מי שסביבי בעבודה,
הבוסית שלי, או הקולגות שלי, או הלקוחות שלי, ובעיקר רוב הזמן נראה לי קונפליקטים עם עצמי על איך אני התנהגתי, או אמרתי, או מה לא אמרתי, או מה חשבתי, או לא חשבתי על כל ה... ליאור, זה אותו דבר. זה אותו דבר. זה הכל אותו דבר. כי בסוף אנחנו, ופה אני רגע גולשת לחלק הרוחני, בסוף אנחנו אחד, אנחנו רשת אחת. כמו שהתחלת קודם לומר לגבי הפטריות, אנחנו רשת אחת, והרשת הזאת היא Entangled, שזורה אחד בשני. ומה שקורה לך עם קולגות, או לא משנה, עם הילדים, עם החברים, זה הכל איזשהו שיקוף של משהו שמתרחש בתוכך. וככל שאנחנו יותר בסנטר שלנו, מה זה הסנטר? זה לעבור מהריצוי הזה לרצון, לחיבור הנשמתי הגבוה, לחיבור האותנטי. זה לא לא לשים לב למה שקורה בחוץ,
אבל מה שקורה בחוץ לא ינהל אותי בהכרח. וגם אם אני אחליט לעשות משהו שהוא אולי כרגע לא הכי בא לי, אבל אני עושה אותו מבחירה ולא מכורח, מאהבה ולא מאיזה אונס, זה כבר ייחווה אחרת בגוף. כן. אז ככל שאנחנו יותר בסנטר, הכל מסביב כבר מתמרכז. ככל שאתה יותר בסנטר, אתה פחות מתורגר, פחות מתרגר. אתה פחות תחווה את הקונפליקטים האלה גם עם החוץ וגם עם הפנים, מבחינתי זה לגמרי היהי נוח. כן. אוקיי, אז את אומרת שבעולם שאנחנו חיים בו, אנחנו כל הזמן בקונפליקטים. הקונפליקטים האלה מייצרים את המתח או לחץ או עומס, זה מילים דומות, אבל כנראה שונות. נעזוב רגע את הטקסונומיה. והם מייצרים בסוף סביבות שהן אחלה של סביבות לתאים סרטניים. נכון. אוקיי. זאת אומרת, מפה נובע כנראה שאם נוכל להפחית את הקונפליקטים או את הלחץ או את העומס או את הזה,
ונפחית את הסביבות שנחמדות לתא, אז יהיה לו יותר קשה להתרבות או לגדול או משהו לא עושה שם. נכון. וזה ממש גשר ביולוגי שמאפשר לי, שמה שאני מביאה לעולם הרפואה יחסית ירד בגרון. כן, כן. כי אם אני אדבר על תא ומינימי וכאלה ופחות אולי ירד בגרון. כן. אבל כשיש איזושהי תשתית מדעית, כן. זה יותר קל, ואני גם חושבת שבאמת זה נותן הסבר אמיתי. כן. גם יש, כמעט ואין עבודות שאם אנחנו משנים את הסביבה של התא מסימפתטית לפרסימפתטית, מהלך המחלה משתנה. אבל למשל, כן, יש הרבה מאוד עבודות שכשאנחנו נותנים... עבודות מחקרים? מחקרים, מחקרים, כן. כשאנחנו נותנים טיפול בנוגדי דלקת למשל, כל האטופן, ארטופן, וולטרן, נרקוקסיאק, אספירין, טיפולים נוגדי דלקת, בעיקר בעיקר זה הוכח בסרטן מאי גס,
אנחנו משנים את מהלך המחלה. לטובה? לטובה. אוקיי. הסימפתטי הזה, כל המערכת הסימפתטית זה תהליך דלקתי, זה אותו דבר, אוקיי? כן, כן. זאת אומרת, את החלק של הסימפטומים כבר הוכיחו, את הסוף של הסיפור. נכון. כבר הוכיחו. כן, נכון. כאילו בדרך כלל את מספרת את זה בדרך אחרת, ועכשיו את אומרת, אני הולכת פשוט כמה שלבים לפני. הסימפטומים, אתה מתכוון איך אנחנו יכולים להשפיע דרך תהליכי גוף נפש על סימפטומים? לא, אני אומר, הדלקתי-אנטי-דלקתי, ככה בדרך כלל אנחנו רגילים שרפואה עובדת, נכון? אני יודע איפה הבעיה. פה אני אטפל במילימטר ליד וזה יפתור לי, יודעים שהנוקדי דלקת, הם פותרים את הדלקת וזה מקשה על התא. את אומרת, אני הולכת עכשיו כמה שלבים אחורה, עוד לפני התרופות, אני יכולה לעשות את זה מנשימה, או אני לא יודע, עוד לא סיפרתי מה עושים שם בחדר. כן, וכבר מחשיכה. זהו, זה יהיה נכון, זה נכון, נסיים את הפודקאסט ונגיד בפרק הבא, בעוד שנתיים.
אני אנסה. זה בסדר גם אם לא תעני. לא, אני רוצה, בשביל זה התכנסנו פה. פשוט זה כל כך הרבה רוחב איריעז, כש... לא, לא, זה מצוין. אני פה, אני פה, אני אדאג למרכז אותי. אז בעצם המודל הזה של ה-CCRC נחלק לשלושה רבדים. CCRC זה Cognitive Cell Recording, כאילו אנחנו יכולים לקודד, לתכנת מחדש את התא על ידי התודעה. וכשאת אומרת לתכנת את התא, את מתכוונת לתא הסרטני או לחבר'ה לידו? הכל. מבחינתי זה one unit. אוקיי. גם וגם. אוקיי. שאתא הסרטני יועיל בטובו לציית לחוקי הרגולציה, וחוקי הרגולציה אומרים שאתה... זה בדיוק מה שהוא לא עושה, נכון? נכון, אז זה כאילו לתכנת אותו. אוקיי. בוא תחזור חזרה אל תוך הקהילה ותחזור לציית לאותם חוקים. מר אנרכיסט. מר אנרכיסט, בדיוק. הסביבה של התא, בואי תביני שיש כזה דבר, גבולות?
בואי, תשימי גבולות. גבולות זה אחד ה-issue's הכי מורכבים שלנו בחיים. לא סתם הגענו ל-7 באוקטובר, אנחנו לגמרי מתבלבלים שם. אוקיי, זה פודקאסט אחר. כן, כן, יש לנו מי כזה עכשיו, ניכנס לזה, לא ניכנס לזה, לא ניכנס לזה. אבל אוקיי, אז לשים גבולות. אמרת, מתחילים את זה שלושה חלקים. אז שלושת הרבדים האלה של ה-CCRC, פשוט שאלת אותי, האם אנחנו מקודדים את התא הסרטני או מקודדים את תאי הסביבה? נכון. ומבחינתי זה one unit עם קולות שונים, כמו שאני בן אדם שיש בי קולות שונים. אז גם אתה, ואתה מלשון זה לא אתה you. כן. למרות שזה לגמרי אותו דבר. למרות שזה אותו דבר, אבל בסדר. אתה הקטן. אז קולות שונים בתוכנו. אוקיי. בסוף אנחנו צריכים לעשות שלום בתוכנו. שלום בין החלקים השונים שבנו. שלום זה הבריאות. כן. זה השלם. כן.
אז מה עם שלושת הרבדים? הרובד הראשון. הרובד הראשון הוא הרובד הביביוריסטי. התנהגותי. וברמת הפשט שלו, הוא אומר ככה, יש המון תוצרים של מערכת סימפתטית, אז בואו נאמץ אורח חיים פארה-סימפתטי. אוקיי. אז למשל, דבר ראשון, נשימה. שוב, נשימה זה צ'יפ שיש לו המון המון ממדים והיבטים, אבל בכי הכי פשט, באמת כשאנחנו עוצרים לנשום ואנחנו שמים את האטנשן שלנו על הנשימה, במיוחד אם הנשיפה קצת יותר ארוכה מהשאיפה, אנחנו מפעילים את עצב הווגוס, עצב הטועה, בית' וע', שהוא העצב העיקרי של המערכת הפרסימפתטית. כן. אנחנו יודעים את זה אגב גם מ... אני מכיר את זה גם מנגיד טיפול בהתקף חרדה. נכון. שזה אחד הדברים שעכשיו עוזרים במהירות של שתי דקות. נכון. וגם מווידאוים שראיתי של סוכני CIA שמספרים שהם בשטח עכשיו, סוכן כפול, הייתי אומר מוסד, אבל זה הכל על פי סיכורים זרים,
נגיד CIA, שהם עכשיו בשטח והם ניצבים מול סכנה, שהם אומרים, אולי הולכים לגלות אותי, אולי לא, והם צריכים לשחק אותה קול, הם עושים את אותה נשימה של ה-7-8, לא זוכר, 47-8 או משהו כזה, שמלמדים בה התקפי חרדה. נכון. הם עושים את אותה נשימה, זה מטורף. נכון. אפילו שהם קולים וגברים-גברים. ברור. הם בני אנוש. מדהים. מדהים. זה מדהים שזה עובד על כולם. נכון. כל התיאוריה הפוליווגלית, שזה גוף ידע ענק כבר בפסיכולוגיה. טוב, זה תיאוריה מטורפת. על מה את מדברת? על מה זה פוליווגלית? אני לא יודע למה פוליווגלית. אז נתקדם, רק נגיד את זה. פה פולי זה, פוליווגליווגל זה העצב, הווגוס הזה. זה בעצם גוף ידע שלם בפסיכולוגיה שבדיוק מתבסס על זה. בואו נאקטב, נפעיל את עצב הווגוס. זה העצב העיקרי של המערכת הפרסימפתטית. אוקיי, אוקיי, אוקיי. אז נשימה. אז נשימה, הוקרת תודה. מה שאנחנו מתמקדים בו גדל, זה גם, זה ביולוגי לחלוטין. אבל אנחנו גם יודעים את זה, שמה שמתמקדים בו גדל. כשמחפשת רכב, תמיד אני אראה רכב למכירה.
כשאני בהיריון, אני אראה נשים בהיריון. כן. אז מה שאנחנו מתמקדים בו גדל, אז בדרך כלל אנחנו מתמקדים בהן. נכון. זה ממש ממש אבולוציוני. סליחה, להתמקד במה לא טוב. יש על זה גם כן המון מחקרים פסיכולוגיים על האבולוציוני הזה. זה גם, יש לזה איזה כאילו יתרון טכני. זה כמו חור שחור שגדל אקספוננציאלית. אנחנו מפחדים מהפחד הזה, מגדיל את עצמו. אז יש... אפשר לשחרר אותנו מאחריות קצת. כן, כן, יש לזה הרבה... בהחלט. בהחלט. אבל כל ה... כל ה-N הזה, הוא באמת יש לו יתרון טכני. הרבה יותר קל ליפול אליו. הוא הדפולט המחשבתי שלנו. כן. הרי מה זה N? זה גריעה של היש. זה החושך, זה גריעה של האור, והפחד זה גריעה. זה היעדר אהבה. וככה באנו לעולם הזה. זה חלק מהאלגוריתם של המימוש הקיומי הזה.
אז אין לנו מה לכעוס על עצמנו, אבל כאילו, יש פה קטע להחזיק את היש. ואחת הדרכים הכי טובות להחזיק את היש, זה פשוט הוקרת תודה. ויש את זה בכל פרקטיקה דתית שהיא. כן. החל ממודיעני, שאולי ברמת הפשט, מודיעני זה ביהדות כמובן, שברמת הפשט זה מודה אני שחזרתי אחרי 1 חלקי 60 מהמוות. אבל ברמה היותר פילוסופית זה אני מודה על מה שיש. אם טבע, פעילות גופנית, פעילות גופנית משחררת סרוטונין, משחררת אנדורפינים. זה הורמונים של המערכת הסימפטטית. סימפטטית או פרסימפטית? הפרסימפטית. תודה שאתה כל פעם מדייק אותי, תודה. של המערכת הפרסימפטית. כן. אנחנו גם בוקחים ערנות שלכם שם בצד השני. לא, הם כבר רושמים, הם כבר עם ה-white board, הם כבר, אנחנו בסדר. גם אם אתם לא זוכרים מה זה זה, של המערכת הרגועה. המערכת הרגועה, כן. כל התרופות נוגדות הדיכאון,
SSRI, מה שהן עושות בעצם זה להעלות את רמת הסרוטונין בגוף. כן. אז אפשר לעשות פעילות גופנית והסרוטונין יעלה. אנדורפינים זה כמו מורפיום. כן. ויש לנו את זה מהטבע. גם אם הייתה פה דוקטור ליאת יקיר שהייתה פה לדעתי כבר פעמיים, לא זוכר, או פעם אחת או פעמיים, אז היא הייתה אומרת שינה. שינה גם עוזרת להורמונים האלה. נכון, לגמרי. לגמרי. ושינה כדאי שהיא תהיה גם מסונכרנת עם הריתמוס של הטבע. בקיצור, בתוך הרובד הביאווריסטי יש הרבה מאוד דברים, אני לא אכנס לכולם עכשיו, אבל הם נורא נורא נגישים, הם נורא קלים, והם נראים כאילו... מה שנקרא, הם בחינם. הם בחינם לגמרי, והם כאילו נראים שטחיים, והם מייצרים תנועה תודעתית אדירה, שאני קוראת לה הכשרת הכלי. תודעתית, אבל עוד פעם, גם ביולוגית. לגמרי. תודעה ביולוגית. שוב, תודעה ביולוגית זה לא סותר, זה אותו דבר. אני אגיד שברובד הזה גם
חשוב להתחיל לשים לב. זה מיינדפולנס, לא ברמת הפרקטיקה של מיינדפולנס, שהיא פרקטיקה נפלאה בפני עצמה. דרך אגב, מיינדפולנס, שהביא ג'ו קבאזין לעולם, הוא גם רופא, והוא בעצם חקר את זה, והוכיח את זה מדעית, ולכן זה כל כך כל כך עשה אדוות, שינה את העולם. אז מיינדפולנס מלשון לשים לב, לשים לב איפה אני באוטומט, להתחיל להתעורר, לשים לב אם אני יכול לשנות דפוסים קיימים, אם אני יכול להתאים אותם, עדכון גרסה של התוכנה שלנו, פשוט. כן. זה ממש זה. עצומת לב, השהיית תגובה. שנייה לפני שאני באוטומט המגיב שלי, והמגיב זה אומר גם מה שאני מרגיש, מה שאני עושה, אבל לפני שאני, מה שאני מרגיש, עברה שם איזושהי מחשבה, שאנחנו בדרך כלל לא מודעים אליה. יש שם איזושהי מחשבה קדמונית, אוטומטית, שקפצה לנו,
אם מישהו לא אמר לי שלום, זה בטוח כי הוא כועס עליי. או לא סופר אותי. או לא סופר אותי. בכלל, הלא רואה אותי זה סוג של תמה שאנחנו הולכים איתה בחיים. היא הבסיס לקורבנות, היא הבסיס להמון דברים. הלא רואה אותי, אנחנו צריכים שיראו אותנו, שוב, הישרדותי לחלוטין. כן. אבל תהליך הצמיחה זה שאני מתחיל לראות את עצמי. חוסר תלות בחוץ, בתיקוף החיצוני, באשרור החיצוני, הוא כל כך משחרר. אוקיי, אז זה הרובד הביביוריסטי. הרובד הבא הוא הרובד הקוגניטיבי, והוא בעצם שואף לחלץ מתוך תת-עמודע את אותן אמונות ומנגנונים שנצרבו שם בילדות שלנו. של, ניקח את זה כשם קוד, אני אעוף כשאני מרצה. כן. אבל יש שם המון המון תוכנות כאלה. כן. חלקם עברו לנו כמו איזה תורה שבעל פה מהמשפחה ומהתרבות שהגענו,
כמו כסף לא גדל על העצים, מה שבא בקלות הולך בקלות. מי שמאמין בזה, לא יכול להיות שהוא יהיה לו רווחה כלכלית. נכון. או הוא יעבוד מעט, יעבוד בהלימה למה שמתאים לו, כי הוא גדל על זה שמה שבא בקלות הולך בקלות, וכסף משחית, ויש לנו המון מיליוני אמונות כאלה. כסף בא וכסף הולך, זה ההפוך של זה. נכון. אני נגיד, אני ואשתי, אז יש לנו אחד מכל אחד, אז זה ממש קשה, כי הפרדיגמות שלנו הן מתנגשות. זה מראה את ההטרוגניות שבתוכי פנימה. כמו התא והסביבה שדיברנו. כן. אז כן. השאלה מה יותר דומיננטי? איך אנחנו יודעים מה יותר דומיננטי? לפי איך שהחיים שלנו מתנהלים, ככה אנחנו יודעים מה יותר דומיננטי גם. כן, כן. אז יש... אבל את הקוגניציה הבאביוריסטי, מאוד קל. אפשר להגיד... נכון.
חבר'ה, יבואו כל פעם, אני אגיד להם, בואו קודם כל עשר דקות ננשום. זה נורא קל. הקוגניטיבי זה כבר מתחיל להיות אתגר. נכון. נכון. זה דברים שהולכים איתנו לפעמים 20 ו-50 שנה. נכון. נכון. אתה צודק לחלוטין, זה יותר הארדקור. למרות שאנחנו היסטורית זוכרים את זה כ-20 ו-30 שנה של... כאילו הטיפולים הפסיכולוגיים המסורתיים היו מאוד לדבר מיינד טו מיינד. אבל תת-עמודה, הוא יושב שם אחורה, במוח הפרימרי הזוכלני, לא בעונה הפרונטלית הקדמית שלנו. הוא דובר סימבוליקה. אז פשוט אנחנו לומדים לדבר איתו אחרת היום. אני חושבת שגם הפסיכולוגיה היום כבר מכניסה הרבה מאוד טכניקות ופרקטיקות מעולמות הגוף-נפש, בדיוק בגלל זה. כי הגוף שלנו יודע, הגוף יודע, ואז אנחנו יכולים להיעזר בו. אז לדבר עם תת-עמודה זה לדבר דרך הגוף,
זה לדבר דרך תחושות גוף, מטאפורות שעולות מהגוף, זיכרונות, חלומות, קלפים השלכתיים, כן. הרבה פחות מיינד טו מיינד. כן אפשר מיינד טו מיינד, כאילו, את החלק היותר אינטלקטואלי, אם אני מסתכל על איך פשוט נראים החיים שלי, ומזה גוזר אחורה. כי אם תמיד אני נעלב ותמיד לא רואים אותי, אוקיי, אז מאיפה זה בא? מאיפה זה בא לא רואים אותי? איזה אמונה קדומה. נכון, מה זה משרת אותי? האם אני צריך את זה היום? כן. אז זה באמת תהליך שהוא, הוא כאילו דורש הרבה פעמים מישהו חיצוני גם. וסבלנות מצד המטוחל. נכון, נכון, אבל כאילו יש משהו נורא כיף בדרך, בתהליך. אין פה יעד, אני לא יכולה לשים שום נון צדיק אליו אני הולכת. הנון צדיק היחידי זה שאני אהיה בדרך, בדרך של החיבור הפנימי הזה.
כן. ויש משהו נורא כיף ומרחיב לב ודעת, כשאנחנו הולכים בדרך וכל יום מתגלה עוד משהו. הנה, ראיתי עוד פרח בשביל הזה, ראיתי עוד בעל חיים בשביל הזה, הבנתי עוד משהו. הבנתי עוד משהו על עצמי, על איך המוח שלי עובד, על למה התנהגתי ככה הרבה שנים. ואז אתה מתחיל לראות לאט-לאט גם איך החיים משתנים, איך אתה מגיב אחרת לדברים, איך אתה הרבה פחות מתולתל. המציאות פשוט משתנה, המציאות, יש חוק קוסמי כזה של דומה מושך דומה, כמו שהפיד שלי בפייס תמיד יראה אנשים דומים לי. כמו שכריש דם מושך פקטורי קרישה ותסיות, דומה מושך דומה. אז המציאות בסופו של דבר מהדהדת איזשהו תדר שקיים בתוכי, מה שמיד מגליש אותי לרובד הבא, שזה הרובד הרוחני. אוקיי. עכשיו, שלושת הרבדים הם לחלוטין באיזושהי אינטראקציה ביניהם. זה לא,
אז אתה עושה אחד, אחר כך עובר לשני, לא, הם לחלוטין באינטראקציה. זה לא חוג כדורגל וחוג שחייה. נכון, טוב. את אומרת, זה הכל קשור. הכל קשור. אוקיי. עכשיו, הרובד הרוחני בעצם הוא בין האקס-פקטור בכל התהליך. אני אומרת שאם לוקחים גרגרי קפה וגרגרי סוכר וחלב ומים קרים, יוצא כזה חצי קפה. נעשה בדיוק את אותו דבר עם מים רותחים, יוצא נס. נס קפה ונס. אז המים הרותחים זה הרובד הרוחני. הבנתי. הטרנסצנדנטי. ההבנה הזאת שאנחנו לא רק משהו גשמי, איזה גוילם שהגיע לעולם, אלא גם ויפח באפיו נשמת חיים. אז יש לנו גם... וזה משנה, או אני מנחש שאת מתכוונת, זה לא משנה בכלל באיזה ז'אנר רוחני הבן אדם מחובר אליו. לא. דת זה לא. אתה שואל על דת? לא, זה יכול להיות דתי, זה יכול להיות מכל סוג, זה יכול להיות בודהיזם,
זה יכול להיות מישהו שמאמין בתדרים ומישהו שמאמין ב... ביקום ומישהו שמאמין ב... לא יודע. לא משנה בכלל. היום יש גננת בגן של הבת שלי, ואנחנו עושים שיחה בהמשכים. והיא, בואי נגיד, אישה שמרנית יותר. והיא סיפרה לי באחד הזה שנור הבת שלי, הם אמרו שהיא הסבירה להם מה זה פרא אדם וזה, ונור אמרה, הוא בעצם פרא ק'. אז היא אמרה לה, מה קשור? אז היא אמרה לה, כי האדם הגיע מהקוף. היא אמרה לה, לא, האדם נברא מאלוהים. ואז אחרי הגן היא דיברה איתי על זה, כי היא חשבה שבטעות, נור חושבת שהאדם הגיע מהקוף. אז הסברתי לה שזה לא טעות, זה יכול להיות גם וגם, או לא יודע, ונורא, היא לא מצליחה. אז כל פעם היא, אז היום בבוקר היא אמרה לי, חשבתי על זה, בעם ישראל הוא קשור לאריה, אז אולי ככה זה משתלב, שהגענו מהאריות.
אז כאילו היא ניסתה ל... אז אמרתי לה, בסדר, אז אולי יש פרא אריה. זאת אומרת, נורא חשוב לה לזה ו... לקטלג? לא. להבין? הרוחניות שלה חשובה לה, זה בסוף מה שראיתי, לא אכפת לי מי צודק. היה חשוב לה, לא ניסיתי להוכיח לה שאני צודק, כי זה לא משנה, היא בזה שלה. נור זה אור. כן, אש. אור ואש. כן, זה תובנות כל כך כל כך גבוהות ויפות. מהמם. אוקיי, אז עכשיו שלושת הרבדים. אז אוקיי, אז אני כל הזמן בניחושים מה קורה בחדר. אז נכנסו החבר'ה, אמרת להם לנשום, אמרת להם אולי לשכב, אמרת להם זה, בסדר, אני יכול לדמיין. קוגניציות, אחד על אחד, אני יכול להבין, מדברים על אוקיי, מה הדפוסים שלך ומה זה, ובקבוצה, אני לא יודע, אולי משחקים. אז אני אספר איך נראה. אני כן, אבל תדגישי שאת מספר, מה עושים עם הרוחניות? מדליקים נרות? עושים... לא, אל תדליק, זה ללכת לכסות. במקום למהות. אוקיי, אז הנה, אז דווקא תוכיחי אותי.
איך עושים את זה? אז אין לי בעיה עם נרות, ואין לי בעיה עם דת, ואין לי בעיה עם שום דבר, רק שזה, זה בעיניי כסות. כסות לא אומרת שאין גם מהות, אבל אני הולכת ל... לחפש את המהות. את המהות, והמהות היא שאנחנו לא רק חלק גשמי, אנחנו גם חלק רוחני, ואנחנו רוצים להתחבר לחלק הזה. כאילו, לשדרג את הממשק הזה שבין המעבד של המחשב לרשת. זו לא הבנה שהיא תמיד פשוטה. אנחנו נורא נורא מזוהים עם החלק הגשמי שלנו. החלק הגשמי זה החלק הרגשי והמחשבתי והגופני, ובכלל להתחיל להכיר לבן אדם את החלק הרוחני, ואז בעצם לעבות שם את החבל טבור הזה. זה בעצם להיות מחובר לאיזה חבל טבור של הבריאה, של האלוהות. דבר נוסף שקורה שם זה ההבנה הזאת שאנחנו, הכל אנרגיה. קול זה אנרגיה ואור זה אנרגיה,
וגם אם אני אקח את הכוס פה לידי ואני אפרק ואפרק ואפרק, בסוף זה שני התמונים עם רווח, וגם אנחנו אנרגיה, נכון? הפריקוונסים משתנה, אבל הכל אנרגיה ואנחנו רשת אחת. וגם אם אנחנו מודעים לזה וגם אם אנחנו לא מודעים לזה, אנחנו אינטראקטיביים עם אותה רשת. ובעצם ככל שאנחנו... גם כולנו פחמן, שזה עוד יותר מוזר בעיניי. שדרך אגב, אם אנחנו, טוב, תזכיר לי, דבר על גלי אלפא ותטא ונוירופלסטיסיטי בהקשר הזה, שאנחנו יכולים בעצם לאמץ לקרבנו את היכולות המופלאות של הקומבינטוריקה של הבריאה. כולנו פחמן ותראו. כן. אוקיי, אז להבין שאנחנו אינטראקטיביים עם רשת אנרגיה שנקרא לה בריאה, בסדר? או אלוהות. כן. אבל אני אוהבת את הבריאה, כי גם בריאה זה בריאות, זה השלם. זה לא הקונפליקטים, זה לא לנוע מתוך החסרים.
אנחנו כל כך רגילים לנוע מתוך האין, מתוך החסרים, אני צריך זה, אני צריך זה. וכשאנחנו בחיבור הרוחני הזה, אנחנו חווים יותר ויותר את השלם. כשאנחנו חווים את השלם, זאת הבריאות, שם נוצרת הבריאה, כמו שאלוהים ברא אותנו ברא. הוא לא יצר. ליצור זה יש מיש, לברוא זה יש מאין. כן. ואין זה שלם, זה לא אין, זה השלם. פשוט הוא לא מספיק מוגדר. אמרת לי שאתה מרשה לי לזלוג לרופניות. אני להפך, אני בפנים, אני לגמרי בפנים. ככל שאנחנו מתעלים באותו מסע, המסע הזה של חיבור אל הרוח גם, לנסוח רוח בגולם הגשמי הזה שאנחנו, לבטא את זה. ככל שאנחנו מתעלים באותו מסע, זה כמו שאנחנו עולים באיזה סולם דרגות במוסד כלשהו, אוקיי?
וכשאנחנו עולים בסולם הדרגות יש לנו הרבה יותר קשרים וכישורים ויכולת השפעה. וככה אנחנו גם, במסע הרוחני הזה, ככל שאנחנו יותר מרושתים, אנחנו יכולים יותר להשפיע. כולל על הבריאות שלנו גם. זה תמיד מזכיר לי שכשאנחנו מגיעים לאיזה צומת מרומזר, כהולכי רגל, ואז יש שם איזה כפתור כזה, ואני לוחצת עליו כדי שיהיה לי ירוק, ואיכשהו הכל מתוזמר עם איזה אלגוריתם מורכב, טי, טי, טי, טי, והנה לא, יש אדום ולא, יש אדום, והנה, ולי יש ירוק ואני עוברת. כן. ככה האינטראקטיביות שלנו עם הבריאה, בעיניי. היכולת להשפיע. ו... רצית לדעת איך זה נראה בפועל. איך את זה את עושה בתוך החדר? די, זהו, אני לא מוותר. עכשיו אני רוצה לדעת. החבר'ה נכנסו לחדר. אוקיי. מה קורה איתם? אנחנו מתחילים במדיטציה איזושהי, בעיקר דרך נשימות,
הרפאיה. גם אני חלק גדול מהסשן בגלי אלפא ותטא. זה עוזר לי להתחבר. גלי אלפא ותטא הם הווי-פיי שלנו. הם האנטנה שלנו שמחברת אותנו לאותו רובד רוחני, לאותה רשת אנרגיה. אני תמיד מרגישה את זה בצ'קרת הכתר. צ'קרת הכתר זה ככה בקדמת הגולגולת, איפה שלטינוקות יש מרפס, פונטנלה, המעוין הפתוח הזה. איפה שבאופן לא מפתיע מניחים תפילין ראש. כי זה באמת התחושה הזאת שזה הווי-פיי, האייקון של הווי-פיי יושב שמה, ואז אני מרגישה את זה. וכשאנחנו נכנסים לתדר, כמו שאני קוראת לזה, אנחנו יכולים להתחיל לעבוד עם מה שבא, מהגוף, מהזיכרונות, ממה שבא עכשיו לחדר סתם כי קרה לי, עכשיו רבתי עם בעלי לפני שהגעתי או משהו כזה. אז מה, אז יש מעגל וידויים או מה? לא, קודם כל יש מפגשים פרטניים ויש קבוצתיים.
כן. קצת שונה, אז אני רגע מדברת על הפרטני. אוקיי, על הפרטני. אז מה זה לעשות? ואז אנחנו מזהים. בואו אני אתן דוגמה, אוקיי? כן. למשל, אני מבקשת להיכנס עם התודעה לתוך מוח העצם. מוח העצם זה המפעל שמייצר דם, והוא מקור המחלה, למשל ב-CLL או במיהלום, מה שדיברתי, שאנחנו ניכנס לרחקר חדש. אבל זה לא משנה, זה יכול להיות כל מחלה. בואו ניכנס לאיבר. בואו נראה איך זה נראה. איך זה מרגיש? מה יש שם? אז למשל, יכול להיות סיפור של פתאום מישהי אומרת לי, או, הכל אדום, כמו שאני. אני אומרת לה, מה זה הכל אדום כמו שאת? כן, כשהייתי קטנה, אז לי היה מגבת אדומה, ולי הייתה מברשת שיניים אדומה, ואני הייתי אדומה, אח שלי היה ירוק, וחוטי הייתה צהובה.
אוקיי. ואז אנחנו מגלים כמה אסור לצאת מהקווים גם. כשהיא צובעת, בתור ילדה, אישה בת 70, והיא חוזרת אחורה. אסור לצאת מהקווים, זה החינוך שהיא קיבלה. היא אדום, אסור לצאת מהקווים. ואז אני ככה מראה לה את ספירת הדם שלה. תראי איזה קטע, איך היא יצאה מהקווים, הספירת הדם שלך. היא עושה בדיוק את מה שאת לא מעיזה. לזה אני אומרת, התאים והסביבה, הם מלמדים אותנו על הקונפליקט שקיים. הם או ממש copy-paste של הקונפליקט, או איזה wannabe, איזה אלתר אגו. הנה, הספירה עושה את מה שאת לא מעיזה. ואז אנחנו מבינים איך יש איזושהי אמונה. כמה אסור לצאת מהקווים, ככה צריך להיות מתוחה. היא עז להגיד, לא יאהבו אותי. נכון. להענישו אותי, ממש היו שם עונשים על זה. אבל חלק אחר בתוכה הוא חלק שרוצה לעוף, הוא לא רוצה להיות בתוך הקווים. אין, דרך אגב, אדם שאין לו גם חלק כזה.
והקונפליקט הזה בא לידי ביטוי, למשל, בספירת הדם שלנו. אני יכולה לשבת פה עכשיו עשר שעות רק לדוגמאות כאלה, כי כבר אנחנו עם כל כך הרבה דוגמאות. אפשר עוד דוגמה אחת כזאת? לא, רגע, איך היא מגיבה כשאת אומרת לה... כי אז מה... כי זה פתאום כאילו, את יודעת, גם פסיכולוגה יכולה להגיד לה את זה, ויכול להיות שכבר מישהו אמר לה את זה, אבל פתאום זה כאילו מתוך הגוף שלה. זה נורא חזק. כשהגוף יודע, יש תמיד תחושה של ידיעה אותנטית, איזה צמרמורת, איזה אהה. יש גם אפשרות לבדוק כוח שריר, זה הקינסולוגיה, כדי לדעת האם התודעה, הגוף מחזיק את התודעה הזאת של אסור לי לצאת מהקווים. אני יכולה לבדוק, אני יכולה להדגים לך פה, אבל הצופים לא רואים איך אנחנו יכולים לבדוק כוח שריר, כאשר התשובה היא כן, לגוף יש טונוס, וכשהתשובה היא לא, הגוף רפוי יותר. ואז אנחנו יכולים לבדוק האם באמת יש את האמונה הזאת. בדרך כלל יש ידיעה פנימית מאוד עמוקה,
המטופל מיד יודע אה-הק הזה. ואז אנחנו עושים את הקידוד מחדש. לפני שאני אעבור לדוגמה הבאה, אני רק אגיד איך אנחנו עושים את הקידוד מחדש. כן. ואנחנו עושים את זה בגלי אלפא ותטא, כי אלה ה... כלומר, מה זה אומר? שאנחנו במדיטציה. אה. עכשיו, אני לא שמה EG על המוח של החולה, על הראש, כדי לדעת שהוא בגלי אלפא ותטא. EG זה מכשיר כמו EKG שבודק את גלי הלב, אז יש EG שבודק את גלי המוח. כן. לא. אני... אתה מרגיש את זה, אתה יודע את זה. לא, אם אתה רואה בן אדם רגוע, והוא נושם, והוא זה, אז כנראה ש... זה תחושה בגוף כזה. כן. עכשיו, גם אני כמטפלת, מספיק שאני עושה את זה על עצמי, זה גם המון. כי אנחנו אחד. אני יכולה כאילו להיות משהו שמיני כזה ולתווך את התהליך עבור המטופל. אז באותו קידוד מחדש, קודם כל אנחנו מבקשים ריפוי. סליחה רגע, אני אחזור אחורה. למה חשוב לי גלי אלפא ותטא? כי זה הגלים שמאפשרים נוירופלסטיסיטי.
זה הגלים שמאפשרים את החיווט מחדש של נוירונים במוח. אנחנו נולדים ומתים עם אותה כמות נוירונים, אבל כל הצמיחה שלנו היא תודות לחיווטים, לקשרים חדשים שבין נוירונים, וזו באמת הקומבינטוריקה של הטבע. כן. כמו שיש 22 אותיות אבל אינסוף ספרים, ו-20 חומצות אמינו ואינסוף חלבונים, כן. אז ככה גם אנחנו במוח, וזאת היצירה שלנו, יצירתיות שלנו חיבורים חדשים של הקיים. כן. ולכן חשוב לי לעשות את זה בגלי אלפא ותטא של המוח. אני מבקשת ריפוי. זה, דרך אגב, מה שאני אומרת עכשיו זה מתוך תטא אילינג, שזה פרקטיקה מופלאה ופילוסופיה מופלאה. אני מבקשת ריפוי לכל מה שהוליד את האמונה הזאתי, ואני מבקשת עדכון גרסה. ועדכון גרסה הזה תמיד אומר, אני בטוחה ואהובה מעצם היותי. עם גבולות, בלי גבולות. אני בטוחה ואהובה מעצם היותי.
זה כמובן הרבה יותר מרווד מזה, אבל זה ככה הפשט. אני משתמשת הרבה באינטליגנציה של הגוף. כאילו, חיבור לאינטליגנציה של הגוף כדי לעשות את אותו עדכון גרסה, את הקידוד מחדש. למשל, בנושא גבולות שהעלינו פה. ושוב, גבולות זה אחת התמות הכי בעייתיות שלנו כאנשים. לא רק מי שיש לו סרטן. אין הורה שלא מרגיש את זה. אין רופא שלא מרגיש את זה. אין מי שחי בארץ ישראל עם אויבים מסביב, שאינשאללה יהפכו להיות חברים, ולא מרגיש את זה. אז בואו נתחבר למשל לגבולות שיש בגוף. גבולות של המעיים בעיניי הם הוואו, ז'נגלר. כאילו... מה זה הגבולות של המעיים? הגבולות של המעיים, תחשבו שהמעי הוא בעצם להכניס את החוץ לתוך הגוף. יש לנו מהפה עד פי הטבעת איזשהו צינור שמכיל את החוץ בתוכו.
כן, נכון. הוא לא את הגוף, לא את רקמות הגוף. והמעי הזה, דרכו אנחנו סופגים, דרכו אנחנו מפרישים. יש פה גבולות כל כך אינטליגנטים. כלומר, מה ממשיך לשלב הבא, ובסוף יהפוך לקקי, ומה עוצר. נכון, חזרנו לקקי. הכל זה בקקי. אני תמיד אומרת שנוצרנו מערכת עיכול וסביב זה בן אדם. לא, תאמיני לי, אם היו מדברים יותר על קקי, להרבה אנשים היו פחות צרות. אני בעד לשחרר את הדיבור על הקקי. אני לא שוללת את זה. גם אילון מאסק הוא זה קקי, כולם עושים קקי. הגבולות של המעיים באמת, הם בעיניי גבולות עם תבונה אדירה של הדת, מתי להפריש, כמה להפריש, מה לספוג. זאת אומרת, יש שם גם, לעמוד מול הלומן, ברכה לי המילה בעברית של הלומן, החלל של המעי, וגם לעמוד מול הגוף מבפנים, תאי הגוף הפנימיים,
ועם זה לג'נגל באומנות כזאת. אז בואו נבקש לדעת ברבדים הנוספים שלנו, הרובד הרגשי, ברובד המנטלי, איך אני יודע לנהל גבולות? אני יודע גבולות מים, אז אנחנו מתחברים למעיים, ואותו דבר אני יכולה לעשות עם המון נושאים. עכשיו, את הדברים האלה את תיארת גם אחר כך בתיאור המחקר? זאת אומרת... אני מקווה שבעתיד המאוד קרוב יצא ספר שכתבתי על הפילוסופיה, על הפרקטיקה, הוא ככה בשלב מסופי. לא, אבל מעניין אותי רגע לשאול, אם אותו רופא שעשה לך פיר, איך קוראים לזה? לא, פיר ריווייו. פיר ריווייו, הוא קרא על הגבולות של המעי, או שאמרת, כתבת שם, הם עושים מדיטציה, כללי. אז ככה, בספר שאני מקווה שיצא בקרוב, אז כמובן יהיה רוחב ירייה, כולל המון תמות כאלה של אחדות, אם אנחנו מתחברים ללב, אם אנחנו מתחברים לטחול,
וכל אחד הוא פועל בפני עצמו, ואנחנו אחד. נושא של שליטה, שזה אחת התמות הפסיכולוגיות, שגם כן נורא קשורה לסרטן, אז הנה, אנחנו מתחברים ללב, הלב פועם לבד. אנשים נורא נורא מתחברים לגוף שלהם, זה לא רק אני כרופאה, שזה איזשהו משהו שנגיש לי, גוף ידע נגיש לי, אנחנו נורא נורא מחוברים לגוף, לכן יחסית קל לחבר את האנשים ולבקש את האינטליגנציה המפלאה הזאת של הטבע, להטמיע פנימה ושהיא תהיה בעוד ממדים של הקיום שלנו. במחקרים, לא, זה לא נכתב, ההסברים האלה. אז מה כותבים להם שם? כותבים כמו מאמר על תרופה. בדיוק נראה כמו מאמר על תרופה. נכון, אבל יש את החלק הזה שהוא יוצא דוף. אז אני, אז אני, בסדר, אז אני כותבת רובד בוויוריסטי כך וככה, עכשיו גם בסך הכל יש גוף ידע לא מועט שאני יכולה לצטט. כן. גם אפילו בתוך הרובד הרוחני, שהרובד היותר מורכב, יש, גם על זה יש, על נוירופלסטיסטי בגלי האלפא וטטא, יש על זה. כן.
אז אני יכולה ככה לרתום את זה לטובת התמונה הרחבה והכוללת, ויש מה שנקרא ספלימנטל, ספלימנטל זה קובץ נוסף שאפשר לקרוא בתוך העיתון הרפואי, ששם יש, נתתי הסבר של קצר יחסית של שבעה עמודים, קצת יותר על הפילוסופיה והעומקים. אבל אם מישהו עכשיו בסינסינטי רוצה לשחזר את זה, הוא צריך להתקשר אלייך. או להקשיב לפרק. לקרוא את הספר של עכשיו בקיימים עד שהוא יודע בעל פה. אז קודם כל, אם אתה בסינסינטי, וזה נחמד שאתה אומר דווקא סינסינטי, כי דווקא לטעמי יש לי קצת שיתוף פעולה. וואלה. ראית? בגלי טט זה מהר אליי. עדי צורף לורנס, אם את מקשיבה. איזה קטעים, אני חייב לדעתי לא אמרתי סינסינטי לפני זה, אני אתחיל להאמין בכל מיני דברים עוד פעם. אז הנה, זו הצעה טובה לכולם, להתחיל לשים לב לצירופי מקרים האלה,
זה כאילו ככה היקום מדבר איתנו. פשוט להתחיל לשים לב לזה, להיות ער זה כבר משנה. תשמעי, עכשיו אני אספר לך שמפרק אחד בפופקורן, כל פרק, כל פרק אני אומר סינסינטי, ואף פעם אף אחד לא, וסוף סוף זה עבד. סתם, אני צוחק, אני צוחק. זה באמת, אני לא יודע למה סינסינטי קפץ עליו. אולי את יודעת גם לעשות סוגסטיה, הכנסתי את ה... היה פה פעם קוסם, אז הוא הראה לי איך מכניס לי דברים לראש. היה פה קוסם שלנו, הנה, תראה, אתה רואה? אני לא צריכה להגיד כלום. הופכו לך באותות ובמופתים. תשמעי, אני אגיד לך מה, אני בא מבית מאוד מאוד מאוד מדעי, אבא הוא פרופסור בטכניון. אה, באמת? אמריטוס, כן, לתכנונרים. מי זה אבא שלך? אמנון פרנקל. הוא היה, עשיתי איתו את פרק 300, לכבוד העיגול של ה-300, והוא בחור מדהים ומאוד מאוד צנוע, כמה מדהים ככה צנוע. אז אני גדלתי בבית מאוד מאוד, לא אצל כולם, זה ביחד. יש טרקסיסטים, אבל לא חשוב.
הם לא מדהים. גדלתי בבית מאוד מאוד מאוד מדעי, אמבולוציוני, וזה, רוחניות וכל הדברים האלה היו, לא היו בסביבה. וכולנו, או לא כולנו, הרבה מאיתנו בשנים האחרונות שומעים יותר ויותר ויותר על הדברים האלה, ועדיין יש מחנות שנחלקים, ויש, נגיד, את אלה שהם כמוני, שהם מה שנקרא, מתחילים להשתכנע, אבל עדיין רוצים לשמוע על זה מאישה כמוך, שהיא רופאה, שגם עושה מחקרים, שיש עליהם פריוויו וכולי, כי אני יודע שיש כאלה שגם הם טוענים שהם דיברו עם אלוהים והם קיבלו את זה. עכשיו, יכול להיות שחלקם דיברו עם אלוהים, ויכול להיות שחלקם, אני מבינה. אין להם דרך אחרת להתפרנס, אז הם קיבלו את זה עם אלוהים. ולכן אני גם מרגישה כזאת שליחות, כדי לתרגם רוחניות למדע, כאילו. כן. נכון? אין הרבה אנשים שהם, גם רופאים שיכולים לעשות את זה, וגם רוחניקים.
וזה גם וואחד ויה דלורוזה, המחקרים האלה. אז כשאת הלכת לכנסים והצגת, העזת לספר להם, אמרת, תטה-הילינג? הם לא שואלים את זה. מי ששואל ורוצה לדעת, in so many words, הכי מוזמן, יש קורסים למטפלים וגם רופאים מוזמנים. אז מה הם מדברים? זה תוצאות מופלאות, מה שאת מתארת. אז... זה כאילו, אם אני הייתי חוקר, לא משנה, איזה סוג סרטן אחר, הייתי אומר, ישר, אני גם רוצה לבדוק בתחום שלי. יש פה כמה עניינים שהם נורא מורכבים, אבל אחד, זה כמו שאני לא נכנסת לכימיה בדיוק של תרופה כזו או אחרת. אני כן מבינה בגדול על איזה מנגנונים היא עובדת, אבל איך בדיוק סינתזו את זה, אני לא יודעת, אבל כן חשוב לי התוצאות. אז גם פה אני באה להביא איזו תוצאה. לחקור, לחבר עולמות, לגשר בין עולמות. אני לא חושבת שכל רופא צריך לעשות את זה. אני גם, דרך אגב, כשאני מחלוק,
אני לא עושה את זה עם המטופלים. זה לגמרי בסטינג אחר שאנחנו עושים את זה. כן. אבל לדעת שיש פה עוד איזה כלי בארגז הכלים, וכמו שאני שולחת את המטופל לפיזיותרפיה, אני יכולה לשלוח את המטופל לטיפולי גוף נפש. זה ה... לשם אני הולכת. עכשיו, מחקרים כאלה, מחקרים נורא מורכבים ברמה, בהמון רמות, הוועדות האל סינקי, ואחד הקשיים זה המימון, אף אחד לא מממן את זה. זה לא תרופה, למרות שחברות תרופות כן עזרו לי במימון של המחקרים, אבל... אז בסוף מה, לתת שעות שלך? זאת אומרת... ברור, אני עובדת ללא סוף. זאת אומרת, זה היה ללא מגוזות על... המטפלות האחרות, עם הזמן יש עוד ועוד מטפלות, אז להן, כן, אני משלמת. פחות ממה שאולי היו מקבלות בקונסטלציה אחרת, אבל... כן. אבל המימון פה, מי שרוצה לתרום למחקרים הכי ישמח. מדהים. מדהים. כן, המון המון עבודה בלגייס משאבים כספיים למחקרים האלה.
ולדעתך זה היה עובד על כל סוג סרטן? זאת אומרת, מה ששמענו היום, למה לא? אולי לא אותן תוצאות, כי אלוהים יודע. אני חושבת שבגדול כן, אני גם, דרך אגב, חושבת שזה לא רק על סרטן, על המון הפעלות אחרות, כרוניות. זה יותר בעיה בסרטנים המאוד אלימים, אלה שהם אש בשדה קוצים. כי צריך לזה זמן, כרגע, למרות שאני מאמינה שאנחנו נגיע, אני לא יודעת אם אני אהיה פה בתקופה הזאת כשזה יגיע, אבל אני מאמינה שהדברים גם יהיו יותר קוונטים, יותר באמת ישועת השם כהרף עין. מה? רגע, מה? הם יהיו יותר, הדברים ירוץ יותר מהר, הריפו, ההשפעה. כרגע זה עוד כאילו תהליך כזה. תהליך, את מתכוונת לתהליך שהאדם עובר או תהליך שלוקח לך לשכנע את העולם? לא, לא, לא, שהאדם עובר. לכן המחלה הזאת, הסיל אל או הסמולדרים מהלום, אז המחלות יחסית
יותר איטיות, שאני יכולה, זמן ההתערבות, כן. הוא ארוך, מאפשר לי להיות באיזה תהליך. ראינו במחקר על הסיל אל שזה כאילו לוקח בערך חצי שנה, until it kicks in. ואז המחלות היותר סוערות, זה פחות מתאים, וגם הבן אדם פחות אינגייג'ד לזה, הוא צריך את הטיפול. כלומר, כי הוא מותש מאחים או דברים דומים. כן, כן. עכשיו, חשוב לי נורא לציין פה שעם כל הערכתי לטיפול תודעתי וזיקתי אליו, אני חושבת שהרפואה היא מדהימה, ושלא נזרוק את התינוק עם הבת, אפשר גם וגם. בהקשר זה אני אגיד גם על אבא שלך, אמנון פרנקל, שזה לא זה או זה, זה לא רוחניות עם מדע. אני לא חושבת שאפשר להיות עמוק בתוך מדע בלי באמת להשתאות מנפלאות הבריאה.
וכל יום שני בבוקר יש בבית חולים העיר ג'ורנל קלאב בהמטולוגיה, שאנחנו עוברים ככה על מאמר שניים. אין כמעט אף יום שני שאני לא משתאה, שוואי, הנה הבנתי עוד משהו, הנה נגלה עוד מנגנון. עכשיו, כשאתה בתוך עמוק, בתוך מדע, זה ברור לך שיש פה משהו שהוא גדול מיומניתי. כן. מיומן. זה משהו גדול מזה. וזו רוחניות לשמה, להבין שיש משהו גדול מאיתנו, ואנחנו הולכים בדרך וכל יום מתגלה עוד משהו, אנחנו צומחים, כי בסוף בשביל זה באנו. בשביל הגילוי? בשביל לצמוח. אוקיי. טוב, כנראה שיכולנו לדבר על זה עוד הרבה. הייתי שמח לשמוע עוד דוגמאות, ולאן זה הולך, קצת קרצת לנו שיהיה לך ספר, אז כשהוא יהיה, תספרי לי ואני אספר לחבר'ה. ושיש עוד מחקר ו... ושיש עוד מחקרים שנעצרו, ואז אני מקווה שנעצר יהיה.
אבל שעכשיו ייכנס מחקר חדש, מולדרינג מיאלומה, מיאלומה זוחלת. מדהים. מי ששומע, ואני... אנחנו מחפשים מטופלים שרוצים לעשות. אז אפשר, ותורמים, כמובן, זה תרומות לעמותות, אז זה גם מוכר במס. מדהים, מדהים, מדהים, מדהים, מדהים. אז אם מישהו מכיר או שומע, תעבירו ליקיריכם. תודה רבה רבה על הזמן שלך. תודה ליאור על ההזמנה, ותודה לכם ששרדתם, הקשבתם. יאללה, ביי.


