מה הקשר בין ספורט וטכנולוגיה? | איך להמציא תת-נישה חדשה? | איך ספורטאים ממציאים את עצמם מחדש? | פופקורן 312
פופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל

להאזנה גם ב:באפליקציה שלנו (חינם)YouTubeSpotifyApple
תומר יהודיין הוא שופט כדורסל וכדורסל כסאות גלגלים, מרצה לחדשנות ויזמות ספורט, ובחמש השנים האחרונות פיתח את קהילת הספורט-טק בישראל. דיברנו על הקשר בין ספורט לטכנולוגיה, איך לוקחים תת-נישה שלא קיימת ובונים אותה, איך שופט מקבל החלטות בזמן אמת, ואיך ספורטאים בונים קריירה אחרי הפרישה.
בפרק הזה
- תומר מספר איך נכנס לספורט-טק: אחרי לימודי ניהול ספורט הוא שלח מיילים לשני אנשים בתחום, הציע עזרה בכנס שלושה ימים לפני האירוע, וממנו התגלגל לעבודה בקוליסאום
- לדבריו, ספורט-טק מורכב בעיקר מתחום של דאטה ומכשירים לבישים לשיפור ניצחונות, ומתחום המדיה והשידור, ולדבריו הימורים הם גורם משמעותי שמניע את התעשייה
- כדי לפתח תת-נישה בישראל הוא ועמיתיו בנו שלושה צירים: קהילה, מרכז חדשנות וחינוך, והשקעות. החינוך נבחר כי ארגוני ספורט אמרו שאין להם תקציב לטכנולוגיה
- שופט צריך לקבל החלטות מהירות בלי לראות את כל התמונה: פגישת פרי-גיים, למידה בהפסקות, וצילום וניתוח עצמי של ארבע-חמש שעות אחרי משחק
- ספורטאים אחרי פרישה צריכים "לתרגם" את הכישורים והערכים שלהם לעולם העסקים. לדברי תומר, הקושי הגדול ביותר אינו כלכלי או גופני אלא האישיות והפחד להישכח
על הפרק
מה הקשר בין ספורט לטכנולוגיה? איך לוקחים תת נישה שלא קיימת בכלל בארץ ומפתחים אותה? איך מקבלים החלטות בזמן אמת? איך שופט כדורסל מתכונן למשחק? ואיך הטכנולוגיה משנה את עולם הספורט?
כדי להיות ספורטאי מקצועי אתה צריך להקריב חלק גדול מהחיים שלך. אפשר ללמוד מספורטאים המון על התמסרות למקצוע, על הקרבה. אין המון מקצועות שיש להם חיי מדף קצרים יחסית, אבל בספורט - איפשהו בגילאי ה-30 הפרישה הבלתי נמנעת מגיעה, והספורטאי שהקדיש שנים למקצוע שמילא את כל חייו - צריך להמציא את עצמו מחדש.
אז הזמנתי את תומר יהודיין, שופט כדורסל וכדורסל כסאות גלגלים וגם יזם שפועל למיצוב ישראל כ-SPORTS TECH NATION, לדבר על השינויים שקורים בעולם הספורט - איך הטכנולוגיה הופכת להיות כלי בלתי נפרד מההכנה והאימונים ואף מהיתרון התחרותי של ספורטאים, איך ספורטאים יכולים להתכונן לרגע של אחרי הפרישה ומה אנחנו יכולים ללמוד מהם על שינויים בקריירה?
ציטוטים מהפרק
הלמידה השנייה, גם בליגה הארצית ששפטתי שנתיים, הייתי מצלם וידאו של עצמי ומנתח את עצמי 4-5 שעות אחרי כל משחק.
אז בעצם תמיד הרגולציה מגיעה אחרי הטכנולוגיה.
כי בסוף הסקיל שלכם כספורטאים, והערכים שלכם יכולים לשרת במקומות אחרים, אבל אתם חייבים לעשות את הגוגל טרנסלייט.
שאלות ותשובות מהפרק
- על מה הפרק עם תומר יהודיין?
- תומר יהודיין, שופט כדורסל ומי שפיתח את קהילת הספורט-טק בישראל, מספר בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, על הקשר בין ספורט וטכנולוגיה, על בניית תת-נישה חדשה, על קבלת החלטות בזמן אמת כשופט ועל קריירה של ספורטאים אחרי הפרישה.
- מהו ספורט-טק?
- תומר מסביר שספורט-טק נחלק בעיקר לשני עולמות: כל מה שמסייע לספורטאים לנצח, כמו דאטה, מכשירים לבישים, ניתוח וידאו, ניתוח שינה ואימון קוגניטיבי, ועולם המדיה והשידור, שבו לדבריו יש יותר כסף. הוא מציין שגם הימורים מניעים את הצורך בדאטה.
- איך מפתחים תת-נישה שלא קיימת?
- תומר מספר שהשלב הראשון היה בניית קהילה, אחר כך מרכז חדשנות וחינוך, ובנוסף השקעות. לדבריו, חינוך נבחר כשהבינו שארגוני ספורט לא ישקיעו בטכנולוגיה לפני שיבינו את הערך שלה, ולכן הוא העביר תוכניות למנהלים ולמאמנים.
- איך שופט כדורסל מקבל החלטות מהירות?
- תומר מתאר פגישת פרי-גיים שבה השופטים עוברים על המשחק הצפוי ועל נקודות עיוורון, ועל חלוקת אזורי אחריות בין שלושה שופטים. הוא מוסיף שחשוב לא לתת לטעות אחת לגרור עוד טעויות, ולא להחזיר לקבוצה השנייה.
- מהו דופינג טכנולוגי?
- תומר מסביר שדופינג טכנולוגי הוא יצירת יתרון באמצעות טכנולוגיה, כמו בגדי ים של ספידו בשנת 2008 ונעליים מיוחדות של קיפצ'וגה, שאחר כך הוגדרו להן הגבלות. לדבריו, הרגולציה תמיד מגיעה אחרי הטכנולוגיה, והוא מזכיר תחזית על אולימפיאדת סייבר נפרדת.
- מה קשה לספורטאים אחרי הפרישה?
- לדברי תומר, שלושת הקשיים הם עלייה במשקל ובעיות בריאות, בעיות כלכליות והקושי האישי, כלומר הפחד להישכח. הוא ממליץ לספורטאים לפתוח את הראש לדיגיטל, ליזמות ולהשקעות, לא להצטנע ולתרגם את הכישורים והערכים שלהם לעולם העסקים.
מי ומה הוזכרו בפרק
- אנשים
- מייקל פלפס · קיפצ'וגה · יוליה גלושקוב
- חברות וארגונים
- אנדר ארמור · עיריית תל אביב · וואדה · ספידו · NBA
- ספרים, פודקאסטים וסרטים
- Global Sports Week
התמלול המלאתמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות
היי כאן ליאור פרנקל, אתם בעוד פרק של פופקורן, פודקאסט על אדפטיישן להסתגלות, אנחנו עושים פה שיחות עומק שמטרתן לעזור לכם להכיר ואז להסתגל לעולם החדש. היום אנחנו נדבר על העולם החדש בספורט, משהו שלא התעסקנו בו כמעט בכלל אף פעם, אז זה יהיה מאוד מאוד מאוד מעניין. לפני זה רק רציתי לספר לכם, אם לא שמעתם על זה, אני חושב שסיפרתי על זה לפני פרק או שניים, על משהו חדש ומסיר שאני עושה ורציתי לשתף איתכם. בשנה האחרונה בניתי תוכנית חדשה לפיתוח מנהלים. השקעתי בפיתוח שלה המון והיא די מדליקה, לפחות אני לא אובייקטיבי מן הסתם. היא בנויה בסגנון ועם התכנים שמתאימים להיום ולמחר בבוקר, שמתאימים לניהול בעולם החדש שלנו. והמחזור הראשון עבר בחברת eBay למנהלים של eBay והסתיים בהצלחה גדולה ועם פידבקים מצוינים ומייד אחרי החגים אנחנו פותחים עוד שלושה מחזורים בחברה בינלאומית שאתם מכירים אבל אני לא יכול עדיין לציין את השם שלה אבל אני בקרוב יוכל. בכל אופן התחלנו לדבר עכשיו עם ארגונים שמעוניינים בדבר הזה ל-2024, אם אתם במקרה מהמקומות האלה שמחפשים איך לחדש, איך לא לעשות את המחזור ה-17 של אותו דבר בדיוק, אם אתם מחפשים תוכנית עדכנית שמגיעה מהשטח,
מועברת הכי בגובה העיניים, מוזמנים לפנות אלינו ונשלח לכם עוד פרטים. והאמת שגם אם יש לכם תוכנית שכבר רצה, יש לי עוד משהו להציע לכם, אני עוד לא יכול לדבר עליו בפירוט בפודקאסט, בטח רק עוד כמה פרקים אני אוכל כי הוא עכשיו בשלב הפיילוט, אבל אם אנחנו נדבר אחד על אחד באימייל אז יהיה אפשר לספר לכם או לשלוח לכם על זה קצת. קיצר, המייל לפניות נמצא בתיאור פרק, או שתחפשו אותי בגוגל ותמצאו ובואו נעבור לפרק שלנו היום נדבר על העולם החדש בספורט ואני מבטיח שזה יהיה מעניין גם למי שהוא לא הכי מחובר לספורט, תכף תבינו למה. האורח של היום מתכתב איתי באימייל מאז 2017. הוא מאזין של פופקורן וקורא את הבלוג ובערך פעם בשנה הוא דאג לעדכן אותי בהתקדמות שלו. ב-2018 הוא כתב לי באחד האימיילים, אני אמנם בתחילת דרכי יחסית, אבל אני מאמין שבקרוב מאוד העשייה שלי תעניין עוד הרבה אנשים. לכן, אשמח להתארח בפודקאסטך הנהדר כשירגיש לך נכון.
עכשיו, אני מדור ה-X, ואצלנו לא מעריכים בקלות מילניאז שרוצים שתארח אותם לפרק עוד לפני שהספיקו להוכיח שהם רציניים. ואני מקבל לי מילים כאלה, לפחות פעם ביום יש הרבה מילניאז בישראל, הם התחילו משהו לפני שבועיים או חודשיים, והם כבר אומרים לי, יאללה, בוא, אני רוצה להתראיין על הדבר החדש שפתחתי. אז חשבתי את המחשבה שאני תמיד חושב לעצמי בתור דור X קלאסי. בואו נראה שהוא מתמיד, נראה שהוא הופך את העשייה שלו למשמעותית, נראה שהוא עומד בקושי הזה של ליצור משהו חדש, ואז נשקול את זה. עברו חמש שנים, ותומר יהודיאן, האורח של היום, לא הפסיק להתמיד. הוא בין השאר הפך למרצה על תת-נישה באקדמיה בגיל 28, הוא שותף למצוב של ישראל כ-Sports Tech Nation, הוא הפך לשופט כדורסל לכיסאות גלגלים בינלאומי. בכלל, הוא מתמקד בנישה מאוד מאוד מעניינת, השילוב של ספורט וטק. הוא גם שופט כדורסל, והוא גם פיתח את קהילת הספורט-טק בארץ.
אז אנחנו בין השאר נדבר על איך לוקחים תת-נישה שמגלים שהיא לא קיימת בכלל ומפתחים אותה למשהו, שאני חושב שזה רלוונטי להרבה מאוד מהאנשים שמקשיבים פה. הוא גם מרצה לחדשנות ויזמות ספורט בכל מיני מוסדות אקדמיים, והוא עוזר לספורטאים לפתח את הקריירה שלהם מחוץ למגרש. אז אנחנו לא רק נדבר על הקשר בין ספורט, טכנולוגיה ואיפה המקום של ישראל בכל הסיפור הזה, אנחנו גם נדבר על משהו אחר שהוא מאוד מעניין, נגיד, ספורטאים זה אנשים שמקדישים את החצי או השליש הראשון של החיים שלהם למשהו מאוד מאוד מאוד מאוד ספציפי, ואז צריכים להמציא את עצמם מחדש בגיל 30-40. אני חושב שבעולם החדש, גם מי שלא בא לו, גם מי שלא רוצה להקשיב לפופקורן, גם מי שאין לו כוח להמציא את עצמו, יכול להיות שיהיה חייב בגלל כל השינויים שעוברים על עצמנו. אז זה גם מעניין ללמוד, גם המאזינים הלא ספורטאים, מעניין ללמוד על איך אפשר ללמוד משהו על השינוי הקיצוני הזה שאנשים עוברים פתאום בגיל 30, 40 או משהו כזה, וצריכים להמציא את עצמם מחדש. אז נדבר על כל הדברים האלה ועל דברים אחרים.
אני גם מבטיח שאנחנו נזכיר איזושהי סבתא, לא אספר לכם באיזשהו הקשר. ניתן למוזיקה את המקום שלה ונתחיל בעוד שנייה. שנת 2020, קורונה, אנחנו עושים תוכנית למנהלים בספורט דרך הזום. שיעור ראשון מתוך ארבעה, מעל ל-20 משתתפים, ביניהם מנהלת החדשנות של אנדר ארמו, חבר'ה מהוועד האולימפי בדנמרק, מארגון השחקנים העולמי. שלוש שעות של תוכנית, שעתיים וחצי. תוכנית בינלאומית. תוכנית בינלאומית, בזום, מרצים אורחים מגיעים, וחצי שעה לפני שאמורים לסיים את השיעור, פתאום אני שומע אזעקה. ולרגע אני חושב שזה אולי משהו מהמחשב, אני מסתכל על פרנדה שעובדת איתי,
ואנחנו מבינים שאזעקה זה לא קשור לזום ולא קשור למחשב, זה מגיע מבחוץ. אזעקה באמת. כן, ובדיוק המשתתפים חזרו מחדרים, עגולים, שנתנו להם איזו משימה, ואנחנו מבינים שאנחנו צריכים לסיים את השיעור. והם רואים אותנו, לוקחים את הלפטופ ורצים לתוך מדרגות, ואומרים לנו, הכל בסדר? ואנחנו רואים להם, כן, פשוט יורים עלינו טילים, אז אנחנו נאלצים לסיים את השיעור מוקדם. אז לקח להם כמה דקות להבין שבאמת יורים טילים, ואנחנו באמת צריכים ללכת למקום מוגן. ברגע שהם הבינו את זה, אמרו לנו, תרגישו טוב, תהיו בטוחים. נשארנו שם עוד, זה היה במגדל, בקניון של רמת אביב, אז גם אמרנו, אנחנו במקום גבוה. כן. עדיף לרדת למטה, עוד איזה שעה שמה עד שחזרנו הביתה, ובכל מפגשי ההמשך זה פשוט הפך לסטלבט. וכל אחד ברגע נתון אחר שאל, זהו, רגע, היום זה בסדר, אין טילים.
אז למרות שבאנו והרצינו לתת את הזווית האחרת של ישראל, חדשנות, ספורט, יזמות, בסוף המציאות מכה בפנים. תגיד, אתה שופט בינלאומי בכדורסל לכיסאות גלגלים, נכון? אני שופט כדורסל לכיסאות גלגלים בליגת העל, יצאתי לי כמה טורניים בינלאומיים, ומחכים לתקן שבו יש את המבחנים הרשמיים. ובאותם משחקים בינלאומיים, כששמעת שמדברים על ישראל, אז זה היה יותר בזווית של ה... לא מה אתה דיברת, אלא מה שמעת, זרים מדברים. זה היה יותר בזווית של החדשנות או יותר בזווית של הטילים? אני חושב שיש שוני בגישה לישראלים, בין אם זה בספורט ובין אם זה בטק. כי כשנפגשתי עם אנשים בכובע של הספורט, אז כן, ישראלים אולי נחשבים יותר חאפרים, או מסתכלים עלינו בעין טיפה שונה. כשאתה מגיע דווקא בזווית של הטק, ולא משנה מאיזה בחינה, בכנסים וכדומה, פתאום הרבה יותר פתוחים, הרבה יותר רוצים ללמוד, וזה מאוד מעניין ככה. אז הם רואים אותנו מאיפה שהם מכירים אותנו.
מעניין. אוקיי, אז בוא נתחיל שנייה עם הרומן שלך, עם הקשר בין ספורט לטק. מה הסיפור שם? אז ספורט, חלק גדול מאוד מהחיים שלי. שיחקתי כדורסל, הבנתי בגיל מוקדם, בגיל 16 כבר, שחקן גדול אני לא הולך להיות, עשיתי קורס שופטי כדורסל. בדיעבד החלטה שככה ליוותה אותי ועיצבה אותי מאוד, ואחרי ששנתיים הייתי בליגה הארצית, הבנתי שזו הליגה השלישית, הבנתי שאני... הורידו אותי ליגה, אמרו לי, אתה לא מספיק טוב. אמרתי, אוקיי, יש לי עכשיו אפשרות או להילחם חזרה, או טיפה ללכת לנישה קצת אחרת. הלכתי לכדורסל כיסאות גלגלים, שם אני שופט כבר שבע שנים. ואחרי שהייתי במונדיאל בברזיל וראיתי את העצמות של הספורט, אמרתי, ספורט מבחינתי זה יכול להיות הרבה יותר מתחביב. התחלתי לראות איך הופכים את הדבר הזה לקריירה. באותה תקופה, שנת 2015, פתחו באוניברסיטת בן-גוריון תואר במינהל עסקים עם התמחות בניהול עסקי ספורט.
אכפת. כן, ניהול נשמע סבבה, ספורט נשמע סבבה. שלוש שנים בבאר שבע, מבחינת הלימודים, אתה לומד כלכלה, ניהול, כל מה ש... ויש לך איזה קורס אחד, שניים על ספורט, שכזה נחמד, אבל כבר תוך כדי התואר הבנתי שאני רוצה יותר מזה. ובאמת עשיתי התמחות מעשית אחת באגף הספורט בעיריית אשקלון, אחר כך באגף הספורט בעיריית באר שבע, למעשה תקן שיצרתי לעצמי. היה לי בכלל מיזם של שייקים, דוכן שייקים שעשיתי בבאר שבע. וכשראיתי מה קורה בניהול ספורט בארץ, ואני מדבר על תקציבים של עירייה, שהיום העיריות מחזיקות חלק גדול מהתקציבים, ורכז ספורט עם מלא כוונות טובות, אבל בן 50 שבא לעשות העתק-הדבק, פעולה שלי, לך או לבן אדם רגיל, תיקח באזור החמש שניות, ומתחיל להקליט בצורה ידנית לאזור השעתיים, ואמרתי לו, אתה יכול לעשות קונטרול C, קונטרול V? אמר לי, וואו.
שם הבנתי שיש כשל באיך שהספורט מנוהל בארץ, ושאנשים שבסוף, ושוב, לא מכוונות רעות, אבל בסוף מקבלים את ההחלטות ויושבים, פחות יש להם אוריינטציה דיגיטלית, וזה השלב שאמרתי, אז לניהול ספורט אני לא רוצה ללכת, אני פה, זה רק לספורטק. זאת אומרת, אתה הבנת איפה הבידול שלך ואיפה היתרון התחרותי שלך. זאת אומרת, אתה אומר, בתוך הניהול ספורט, אני יכול להיות זה שעושה, עוזר לעשות את הטרנספורמציה הדיגיטלית, כי אני דור אחר ויותר קל לי, אבל זה נחמד שאמרת את זה. אתה יודע, אנשים בדרך כלל לא אומרים דברים כאלה, הם אומרים, במה אפשר לעבוד? אני אלך לעבוד שם. אתה הסתכלת על זה אחרת, אתה אומר, זה תחום שמעניין אותי עכשיו, איך מייצרים מזה משכורת? היה לי רעיון עבודה אחד מסוף הלימודים, והוא היה במחלקת הספורט, איפה שעשיתי התמחות. אמרתי, עשיתי פה התמחות, אני יכול להיות רכז ספורט.
כביכול, השלב הבא הכי קלאסי בסולם, הלכתי גם לרעיון, הסתכלה עליי מגייסת ואמרה לי, אתה אמנם בסוף תואר, אבל לא נראה שיש לך את הכישורים ואתה עוד יחסית צעיר. אמרתי לה, כן, אני יכול להביא הרבה דברים אחרים, ובתוך תוכי ידעתי שאני לאו דווקא רוצה את זה, אבל אמרתי, כן, שווה לעשות את המקסימום. ובאותה תקופה, מבחינתי אמור לטוס לאוסטרליה, לאיזו שליחות, וברגע שהבנתי שאני נשאר בארץ, אמרתי, מי מתעסק בספורטק? ראיתי שיש שני אנשים שמתעסקים בתחום הזה, הגעתי אליהם דרך מרצים שלי באוניברסיטה שדיברתי איתם על זה, ודרך איזה מחקר שעשיתי, ושלחתי לשניהם מייל מאוד מאוד דומה. הראשון זה אורן סימניין, שהפך להיות השותף שלי בחמש שנים האחרונות. השני זה אמיר אביש, שאחר כך ראיתי אותו בעיקר בכנסים שלנו, אבל שלחתי להם מייל מאוד מאוד דומה, כן קצת שיניתי אותו, ואמרתי לו, אורן, אני יודע שאתה שופט כדורגל, אני שופט כדורסל, גם אותי הורידו ליגה,
וסימניין, יהודיין, פרסי לפרסי, שלחתי לו מייל מאוד ארוך, והוא כתב לי, with pleasure text me. שלחתי לו הודעת אסמס, לא ענה, וואטסאפ בסוף שיחה, התקשרתי אליו שלושה ימים לפני הכנס, אמרתי לו, אני יודע שיש את הכנס, הוא אמר לי, תבוא, תעזור לי, נתגלגל משם. וואו, איזה... ככה זרימה. עכשיו, זה לדעתי בדיוק הנקודה שאתה פוגש בן אדם בלי לבקש משהו, אלא נטו בלהציע עזרה בכנס, בטיימינג נכון שלושה ימים לפני הכנס, כשאין הרבה כוח אדם, והוא אומר, מה יש לי להפסיד? מה יש לי להפסיד. מישהו רוצה לבוא לעזור לי בחינם? כן. אוקיי, אז זאת אומרת היה ווין ווין, כי אתה אמרת, אני אתקרב לבן אדם הזה שעושה את הכנס הזה בדיוק בדבר הזה שאני רוצה להכיר אותו. כן, ואני גם ארגיש את עולם תוכן, נראה אם זה יותר מעניין אותי, פחות מעניין אותי, במקום שהוא טיפה פחות מתחייב. אם התמחות זה קצת כזה יום בחיי למשך שלושה חודשים, שנה, כן. אז לעזור פתאום בכנס או משהו כזה, זה ממש מיקרוקוסמוס שיכול ללמד אותך. מה זה בכלל ספורט-טק,
למי שלא מכיר? תן איזה שלוש דוגמאות מהדברים ההזויים שהתקדמו בספורט שאני לא מכיר, כי פעם אחרונה שהייתי רואה כדורגל היה ב... לא יודע, שהייתי בן 20. אז אני אפקר את זה על שני עולמות מרכזיים. כל מה שיכול לגרום לספורטאים לייצר יותר ניצחונות, שזה דאטה ובעצם מכשירים לבישים, ניתוח וידאו מתקדם, ניתוחי שינה, אימון קוגנטיבי, שאתה יושב מול מסך ומדמיין את עצמך בועט פנדל. וואו. לפי החיישנים זה כבר יודע, על פי שני מדדים, האם האבטאר פוגע בפנדל או לא. וואו. וזה התחום הראשון וכביכול היותר סקסי, אבל התחום שיש בו יותר כסף זה העולמות של המדיה, של הברודקאסט. היום הספורט... שזה אומר איך צופים בספורט. איך צופים בספורט. היום אנחנו חיים בעולם של נטפליקס ושל OTT, ואנחנו בוחרים מתי לראות את הדברים שלנו, וספורט נשאר אחד העולמות תוכן היחידים שאנשים באמת רוצים לראות בלייב. נכון. מה שהופך את הפרסומות בסופרבול כל שנה,
בשנה האחרונה, 7 מיליון דולר לחצי דקה. כן. וכשיש לך כל כך הרבה התרגשות, אז יש לך גם את החוויה באצטדיון עצמו, של האוהדים, גם את החוויה בבית, גם את כל העולם ההימורים, שזה בעצם המנוע העיקרי של עולם הספורט. זה קצת ה-dark side of the moon, אבל בסוף הימורים גורם לארגונים לרצות יותר דאטה, ומניע את כל התעשייה הזאת. וואו, איזה הזיה. לא ידעתי. אני הייתי מנחש שזה היה פרסומות. וגם הפרסומות בסוף שאתה רואה הרבה פעמים של ה-NBA ולאחרונה, זה פלטפורמות של הימורים, דרפקינג ואחרות, שבארצות הברית בשנים האחרונות היה השינוי, שההימורים הפכו לחוקי ברוב המדינות, וברמה של מבתי מורים פיזיים ועד באונליין ועד פנטזי, שזה הגיקים שמוצאים איזה שחקן הולך לשחק, וגם על זה מהמרים, ופשוט זה שינה את התעשייה וקידם אותה. יש אנשים שאתה יודע מה,
מוציא להם קצת את החשק, כי מדובר פה במשהו... אוקיי, אז זה שני תחומים מאוד גדולים, ודווקא אני אוהב את הסיפור הזה עם הכנס. אתה הולך לכנס, ומה אתה מספר לעצמך, כאילו, אני הולך להיצמד לבן אדם הזה, להיות עליו אלוקה עד שהוא יעיף אותי, או אתה אומר, אני רוצה לעשות כזה כנס, או מה עובר לך בראש? אני הולך לכנס, עוזר מה שצריך, ומתגלגל. ידעתי שיום-יומיים אחרי הכנס אני כבר בסיני עם חברים, סוף תואר. התקשרתי אליו ברגע שסיימתי את הסמינר האחרון שלי, שהיה על אפקט היד החמה ואיך הוא משפיע על עולם המימון. האם שחקן שקולע כמה פעמים באמת יקלע עוד פעם, והאם משקיע בבורסה שרואה מניה עולה כמה פעמים, בהכרח אומר, היי, תעלה עכשיו שוב. מצחיק. אגב, היד החמה הוכח כלא נכון, נכון? כאילו, אין באמת אפקט היד החמה. הוכח כלא נכון במחקרים הראשונים, לאחר מכן בדקו וראו שקודם כול הוא קיים ברמת הקבלת החלטות. כלומר, מאמן שרואה שחקן חם,
הוא בהכרח יעשה עליו דאבלטים, או ישים עליו שומר יותר טוב. אז הוא כן קיים ברמת ההחלטות. אה, גדול. מבחינה סטטיסטית, מחקר מתקדם, שגם מרבע נתונים מאוד מתקדמים בכדורסל, הראה ששחקנים בזמן אמת, ובעצם כאילו שהם חמים, קולאים את אותם אחוזים, כמו לפני, אבל לוקחים זריקות יותר קשות. כלומר, לאו דווקא האחוזים השתפרו, אבל הם כן יזרקו זריקות משוגעות ויקלעו. אז הוא כן קיים בצורה מסוימת. אוקיי, מעניין. זאת אומרת, הם יקלעו את אותן נקודות, אבל נגיד מפוזיציות יותר קשות. מעניין, מעניין, מעניין. כן. אוקיי. ואני חוזר לכנס, ובאמת הגעתי לאותו מגדל ברמת אביב, מגיע לחדר, אומרים לי, אורן יגיע עוד מעט, ברגע שהוא מגיע לחדר, הוא אומר לי, יש לך פה טבלה של 30 סטארט-אפים, 30 משקיעים, 30 ארגוני ספורט וכתבים, תעשה מטריציה של פגישות B2B.
כשהסטארט-אפים האלה כבר גיסו, אז הם צריכים בעיקר לפגוש את העיתונות. הסטארט-אפים האלה, בעיקר חשוב להם מול משקיעים. ואני אומר לו, אוקיי, אין בעיה. הוא ישר זרק אותך עם אמא של המים. ואני פשוט מסתובב על הלוח ומנסה להתחיל לפענח את כל האותיות שרשומות בלוח, ואחרי שעתיים, שלוש של עבודה, בשולחן עם עוד שמונה מתמחים אמריקאים ועוד בחורה אחת ישראלית, שזה מי שהרים את הכנס, אומרים לי, אה, גם יש את השמות האלה בטבלה. אוקיי, שלב ראשון. פקסל. כן, אז אני הולך לשירות עם החבר שלי, הוא אומר לי, לעשות מטריציה תלת-ממדית שאומרת, איך אני עושה את הדבר הזה? ואחרי שבאותו יום נשארתי עד איזה עשר בערב, באמת יצרתי איזו טבלה שמחברת את הדברים. יום לאחר מכן כבר היה הקוקטייל פתיחה. היה כנס של 300 אנשים באזור ה-30-40, עורכים מחו״ל, שהגיעו כבר אז מברצלונה, מהמועדון כדורגל ובעצם ארגוני ספורט שבאו בעצם לשמוע
על החדשנות בארץ. ואחרי כנס שבו גם ניהלתי את כל פגישות ה-B2B, וככה הכרתי די, מהמשקיעים לסטארט-אפים, לאורחים הבינלאומיים, ועד מפגשים יותר אישיים, פתאום עם להסיע בחור מלליגה, מהליגה הספרדית לירושלים, והוא אומר לי, שלח לי את הקורות חיים שלך, ואני, רגע, רגע, לימדו אותנו שיש איזה הר שצריך ללכת עליו, ורק סיימתי, ואתה אומר לי, יש לי קשרים בברצלונה ובריאל מדריד, כשאני רק אתמול סיימתי לימודים, יש פה איזה גליץ' במטריקס, אבל אז הבנתי שבאמת שיניתי את הסביבה ונוצרות הרבה הזדמנויות. ואחרי שחזרתי מסיני, דיברנו ובאמת אמרנו בואו נתחיל לראות אם אפשר לקדם ולייצר פה באמת ביזנס מהדבר הזה, כי גם... תסביר לי למה, אז מה, הוא נהיה שותף שלך בכנסים האלה? אורן הקים את קוליסאום, ואני בעצם הפכתי להיות סוג של העובד הראשון שם. אחד הדברים הראשונים שאני עשיתי היה לייצר דאטאבייס של כל הסטארט-אפים שקשורים לספורטק בארץ.
2018 היה באזור ה-140 חברות, כשתמיד אנחנו מסתכלים על ספורטק, אז זה קצת עולמות של פיטנס וכושר, קצת ברודקסטינג שעושים גם ספורט, כשהמספר הזה בערך הוכפל. היום יש באזור ה-300 חברות, ואחרי שלושה חודשים שבעצם יצאנו את הדאטאבייס, והתחלנו להיפגש עם התעשייה, ראינו שדאז לא לגמרי היה אפשרות לייצר ביזנס מאותה קהילה. אני יצאתי לחצי שנה של דרך עצמאי, התחלתי לעשות הרצאות, התחלתי בעצם ככה לעשות דברים משל עצמי, ואחרי חצי שנה הוא חזר אליי ואמר לי, אני עושה קורס למנהלים מברצלונה, מטיס לפה ארבעה מנהלים מאפסי ברצלונה, בוא תנהל את הקורס. ואז אמרתי לו, אוקיי, אני לא איפה שהייתי אז, שאני יכול לעבוד כזה שלושה חודשים התמחות, אבל נשמע מעניין, ועשינו קורס ברמה מאוד גבוהה למנהלים בספורט בארץ,
עם חבר'ה מברצלונה, מנהל של האצטדיונים, מנהל של IT של המועדון, המנהל של כל הקורסים הדיגיטליים ושל הדיגיטל. למה מנהלים מברצלונה באו ללמוד בישראל? אני לא מצליח להבין את זה. אתה כאילו מדבר על זה כבר חמש דקות, ואני כל הזמן, אני מנסה למצוא פתרונות בראש, ואני לא מבין. הם באו ללמד. הם באו ללמד. זה היה המיקס. בקורס השתתפו משחר פאר וספורטאים ומנכ״ל איגוד הזכייה ועד חבר'ה מגוגל. אוקיי, הם באו ללמד מנהלים בארץ. כן, אבל בפועל, א', היה להם פאנט, אספתי אותם על שדה תעופה וישראל, ופתאום עוד פגישות ומקום גם של ההוויה, אבל מה שאנחנו הבנו בסוף התוכנית, שדווקא המרצים שהבאנו מהארץ, במקום מסוים היו אפילו יותר מעניינים או מקצועיים מהחבר'ה מברצלונה. מעניין, מעניין. כי החבר'ה מברצלונה מגיעים ומספרים, אנחנו ברצלונה, ומספרים, ואז נותנים קצת מהחלק שלהם.
וזה גם בעצם הסיבה, הסיפור הראשון שהתחלתי איתו, שעשינו את הקורס באונליין, אמרנו, עם כל הכבוד לברצלונה ולברנד שהוא מדהים, אנחנו שמים את זה כרגע בצד, ועושים תוכנית שהיא באמת יותר מיועדת לקהל יד ספציפי. הבנתי. עכשיו תסביר לי משהו. אורן, מבוגר ממך. בעשר שנים. יש לו, כל הנטוורק של הכנס היה לו, לך לא היה נטוורק. למה הוא החליט לעבוד איתך על זה? אני חושב שברגע שאתה יזם, אתה מחפש אנשים טובים סביבך שיכולים לגרום לדברים לקרות, עוד אפילו לפני לאיך אתה קורא להם ומה ההסכמים שלך איתם, וכבר באותו כנס, מאותה טבלה ועד דברים פיזיים של סידור החלל ולקפוץ ולהביא עם הג'יפ, ושנייה רגע לקחת את הבחור מלליגה ביום האחרון, פתאום להוריד ממנו, הוא ראה שזה נותן לו המון ערך. כן. ובאמת חמש שנים אחר כך, בבנייה של קוליסאום,
אני למעשה לקחתי את כל תחום ה... קוליסאום זה השם של הכנס? קוליסאום זה למעשה השם של החברה. כאשר ספורטס טק ניישן זה השם של הכנס, שעשינו אותו, השנה זה כבר השנה השישית ברציפות, והולכים להיות באזור 2,000 אנשים, שלושה ימים, והכנס ככה גדל וצובר תאוצה. ואני חוזר לשאלה שלך, של מה בעת, למה... אני מסכים שיזם תמיד מחפש, אבל מה אתה עשית שהוא ייקח אותך? ולא סיפרת שהיו שם עוד מתמחים ועוד... אז המתמחים שהיו זה חבר'ה שמגיעים מארצות הברית. וכמו שאליי היום פונים בין בן אדם לחמישה אנשים בשבוע שרוצים להשתלב בתעשייה או רוצים ללמוד ומגיעים, גם אליו הגיעו, אולי יותר לחדשנות כללי ולאו דווקא לספורט. ואני חושב שכמה דברים שגרמו באמת לדבר הזה לקרות, א', זה מוכנות שלי, של להשקיע ואפילו להקריב שלושה חודשים לעבוד אלא פאדי, מה שנקרא, וסוג של התמחות,
זה לא משהו שכל אחד עושה. נכון. פלוס המון פשן ואמביציה שהייתה לי על התחום הספציפי, שבשלב מסוים, כמה שנלמחה מכן הוא כבר אמר לי, באמת, זה תחום שאתה כבר הרבה יותר מבין ממני. אז המקום שלי שהיה מאוד רוצה ללמוד ומבין שבאמת האחד פלוס אחד פה הוא שווה שלוש. כן. אני חושב, אני אוסיף עוד קצת דברים, כי אני רואה את זה מהצד שלי, שהרבה פעמים מחפש את האנשים האלה. נשמע שגם אף משימה לא הייתה נראית לך לא מכבדת או משהו כזה, כי לא משנה מה הוא נותן לך לעשות, כנראה עשית. גם לעשות טבלה של סטארט-אפים ולארגן להם פגישות, אוקיי, זה נשמע מגניב, אבל גם אם היית צריך לקחת אותם מהשדה תעופה, אז נסעת עם האוטו לקחת אותם מהשדה תעופה. אז שזה גם, כשאתה יזם, אתה מחפש בן אדם כזה, כי בן אדם כזה, זה אומר עליו שהוא יזם,
שזה לא משנה, אני יכול לעשות משהו מאוד גבוה, ורגע אחרי זה משהו מאוד נמוך, עושים מה שצריך. זה העניין. מה שצריך אני אעשה, שזה הדבר הזה. ואני גם רוצה לשאול אותך, ואולי יש לך דוגמה לתת, האם אתה גם היית פרואקטיבי? זאת אומרת, האם אתה, נגיד, ראית איזשהו חור בעלילה, ואתה באת ואמרת לו כבר, תקשיב, יש פה חור בעלילה, אני רוצה לכסות אותו. אני חושב ש... איך אני אגיד משהו קטן? שאני צרוד, ומאתמול אני על תרופות סבתא וכל שיקוי כזה ואחר. ולגבי הפרואקטיביות, אני חושב שבחלק הראשון שלנו, בשלושה חודשים הראשונים, אומנם הייתי פרואקטיבי, אבל לא מספיק. ומהקורס שעשינו, וארבע וחצי שנים קדימה, שהיינו בשותפות, הייתי מאוד פרואקטיבי, כי בסוף אי אפשר שלא. כלומר, יש לי, עשיתי קורס לספורטאים שמסיימים קריירה,
ואני יודע שיש לי דאטאבייס של כל שחקני הכדורגל, אבל אני גם יודע שזה לא מספיק. אז אם אני לא ארים טלפון לחבר'ה מהוועד האולימפי ולחבר'ה ממכבי והפועל, ויעשה שיחות וילך לחדרי ההלבשה, זה לא יקרה. אז... כן, כן. אז זה מאוד גם הגישה של ה... כאילו, גישת can do וגישת let's make it happen. לא משנה מה יקרה. ואני מדגיש את זה כי יש, אתה יודע, יש הרבה אנשים שמקשיבים והם חושבים על כל מיני שינויי קריירה ועל כל מיני דברים, והם אומרים כאילו, איך אני אעשה את זה, ואיך אני אעשה את זה, ואיך אני אעשה את זה, ואני רוצה להגיד שהרבה פעמים, כל מה שצריך, זה כאילו נשמע קטן, אבל זה מאוד מאוד גדול, זה להיות בגישה הזאת. כי יש כל כך מעט אנשים בגישה הזאת. זאת אומרת, אני כמנהל שגייס ושכר הרבה מאוד אנשים, אני יודע כמה זה נדיר. כמה זה נדיר למצוא מישהו שכל משימה בעיניו תראה הגיונית, ושהוא יעבור למקום הזה שבו הוא,
כשהוא רואה חור הוא פשוט מכסה אותו, עם או בלי להגיד לי, מאשר מישהו שרק מחכה שיגידו לו מה לעשות. ומישהו שיחכה שיגידו לו מה לעשות זה 99% מהאוכלוסייה, וה-1% שמתנהגים אחרת, אני לא יודע באמת כמה אחוזים זה אוקיי, אפרופו דאטה, לא יודע, אבל ה-אלה שמתנהגים אחרת, זה כל כך נדיר, שגם אם אתה צעיר ממני, וחסר ניסיון, וחסר קשרים, וחסר כלום, אני אגיד, אוקיי, יש פה מישהו שבאמת ייקח לי חצי מהעבודה, אז אני רוצה לעשות איתו משהו. אוקיי, אז בוא נדבר רגע אה... אה... על ה-על הסיפור הזה של לקחת תת-נישה ולהפוך את זה למשהו. כי-כי זה נשמע קצת אה... תאורטי. בוא ננסה רגע להוריד את זה לקרקע. מה זה אומר? האם... קודם כול, מה הניע אתכם קדימה, אוקיי? יש, אתה יודע, אמרתם, יש סטארט-אפים, יש משקיעים, באים אנשים מחו״ל ללמוד מהם.
מה... איך זזתם, ואז הגעתם למסקנה שאין מספיק? איך זזתם קדימה? כאילו, מה הייתה ה... אתה יודע, היום, אתה יכול לספר ב... לאחור, היה לנו חזון להפוך את הספורט-טק, למשהו שהוא נישה בישראל. אבל אני לא אאמין לך, כי בדרך כלל הדברים לא קורים ככה. כאילו, בבט לאחור אתה רואה את זה ככה, אבל בבט קדימה אתה אומר, יש לי רק משימה אחת קטנה, ואחר כך יש לי עוד משימה אחת קטנה, ומתישהו זה תופס. מתישהו זה כבר תופס צורה. ועדיין הספורטסטק ניישן, שהפך להיות השם של הכנס שלנו, היה האשטג ב-2018 של ספורטסטק ניישן 2020. אז כן הבנו, אוקיי, היה לכם את זה. שכדי לווסס את עצמנו כקהילה מרכזית בספורטק בעולם, ובאותה תקופה היו בערך 10-15 קהילות, כי גם עליהן עשיתי מחקר, אנחנו חייבים לספר סיפור, לספר אותו בצורה עקבית, טובה, וגם באמת להוכיח אותו. כן. כי אנחנו במקום מסוים לא מוכרים את עצמנו ואומרים,
אנחנו הקהילה הכי טובה בספורטק, אנחנו רואים בישראל יש קהילת ספורטק מצוינת, ובהרבה דברים אנחנו יכולים להיות צינור מעולה כדי להגיע אליה. אוקיי. אז עכשיו מה עושים? אז עכשיו אתה רוצה שתהיה תת-נישה חדשה שאין אותה, מה עושים? כאילו, מסיקים כתבה בערוץ 2? מה... אז בוא נגיד, 1, 2, 3, שלושה הצעדים הראשונים היו קהילה, מרכז וקרן השקעות. לימים זה הפך להיות, וזו הייתה הפעילות המרכזית שלנו, קהילה, education, עולמות של חינוך, וייעוץ-השקעות. אוקיי. ואנחנו התחלנו לדבר עם ארגונים. רגע, אז בוא תתחיל, רק תסביר לי את שלושת האלה. מה זה אומר קהילה? קבוצה בפייסבוק? איבנט? מקבוצה בוואטסאפ, בעיקר שהייתה יותר פעילה, ולהתחיל לאסוף רגע את הפאונדרים, ואנשים שמתעסקים בתחום, ולא היה אז הרבה, אבל כן קצת מנהלי חדשנות מתוך ארגונים, להתחיל לייצר שיח בתחום הזה,
וגם את האירוע הפיזי, שהפך להיות לאירועים קטנים במהלך השנה. אוקיי. קודם כל, להפגיש את האנשים, וגם יזם שפעם חשב שהוא לבד, פתאום ירגיש שיש לו קצת אנשים להישאם ימינה ושמאלה, להתייעץ. נחמד. אוקיי, זה קהילה. השני היה? מרכז חדשנות. מרכז חדשנות, שאחר כך הפך להיות education. מה זה אומר מרכז חדשנות? המרכז חדשנות היה בוויז'ן... שהמקום פיזי? מקום פיזי. מאיפה יש לכם כסף למקום פיזי עכשיו? שבזמנו היה ברור שיהיה פה בתחום מקום שנקרא אולימפיאזון, שהיה באזור רמת החייל, ואבי נימני ואברהם גנט לקחו איזה מקום ואמרו, בואו נעשה פה סוג של co-working אז, והשנים האלה היה מאוד מפותח לספורט, לא צלח שם, מכל מיני סיבות, אבל כן מקום, כי אנחנו בשנים האחרונות אירחנו המון משלחות, מיפן, מדובאי, וכשאנשים מגיעים לארץ ושואלים מה זה ספורטק, אז כששואלים מה זה טכנולוגיה,
אתה לוקח אותם למרכז פרס, או ל... היה בבורסל נרות ערך את המרכז של תגלית, או מקומות... עושים להם סיור ברוטשילד. כן. עם כמה סטארט-אפים ש... וכשזה ספורטק, אתה לוקח אותם ל-WSE או לפיקסלות, או אחת החברות, אבל אין לך מקום ספציפי. ובאמת בשנה האחרונה זכינו במכרז עם עיריית תל אביב, כשבמסגרתו אנחנו מנהלים תוכנית חדשנות לעיריית תל אביב. המשרדים שלנו הפכו להיות בבלומפילד, ואחת מהתוכניות זה לבנות שם מרכז מבקרים שמרכז את כל השפע הטכנולוגי במקום אחד, שאתה יכול לספר גם לבן אדם את הסיפור ברמת החוויה, כן. ולא ברמה של כנס של פעם בשנה. מגניב. אוקיי. אז זה מרכז חדשנות, אבל לקח לו זמן, אז אמרת שבוורסיה השנייה מספר 2 זה education. מה זה אומר? כשאתה בא לעבוד עם ארגון, ואתה בשנת 2018, 2019, ארגון ספורט, ואתה אומר להם, יש חיישנים מגניבים לנעליים, ואתה יכול... מה זה ארגון ספורט? מכבי חיפה? מקבוצת ספורט או מועדון ועד ועד אולימפי,
או אפילו עיריות עם מחלקות ספורט, ואתה מתחיל לדבר איתם טכנולוגיה, אני אומר לך, לא, לא, לא, אין לנו תקציב, זה הדבר האחרון, אחרון, אחרון שאנחנו נשקיע בו. כן. יש לנו הכתמות שחקנים, יש לנו כל כך הרבה דברים אחרים. ואז באמת הבנו שהדרך הכי טובה לייצר פתיחות ולקדם את הספורט טק בארץ ובכלל, זה דרך education, וזו הסיבה שעשינו תוכנית למנהלים, וזו הסיבה שהוועד האולימפי, עשיתי להם תוכנית למאמנים הלאומיים, לוקחים את המאמנים הכי טובים, ללמוד על כלים דיגיטליים ועל איזה פלטפורמות יכולות לעזור להם כמאמנים. כן. ואז שברגע שאתה מייצר את השיח, ואתה מגיע מהמקום של רגע לפתוח את הראש של חדשנות, אז הם גם מתחילים לחשוב מעבר ולהגיד, אה, אוקיי, אז הבנו שחדשנות זה חשוב. ובשלב מסוים, אם אתה הולך עשר שנים אחורה, המון קבוצות לא היה להם מאמן מנטלי ולא היה להם אנליסט. נכון. היום אם יש לך קבוצה בליגה שנייה שאין להם מאמן מנטלי ואנליסט,
זה הזוי, אפילו קבוצות נוער. כן. אז אותו דבר עם מנהל חדשנות או Head of Transformation. זאת אומרת, אתה צריך בהתחלה שאיכשהו למשוך אותם באיזושהי שיטה, כי הם עדיין לא מאמינים שיש לזה ערך, ששווה להם להשקיע בזה זמן או כסף או אנרגיה או ווטאבר, ואתה אומר, יש איזשהו threshold שזה עובר, שזה כבר נהיה, שלשם אתה רוצה להגיע, שזה נהיה ברור שכדאי לכם להשקיע בזה, כי אתם תראו תוצאות ושווה לכם להשקיע בזה. זה לא בזבוז כסף, זה השקעה, זה לא בזבוז, ואתה אומר, כמו שקרה עם האימון המנטלי, אז היום אני עושה להם את זה עם החדשנות. לגמרי, ואם יש CTO למכבי תל אביב בכדורסל? יש? יש. גדול. וזה נשמע, אבל אז אתה הולך לכל ארגון NBA, NFL, ואתה רואה Head of Innovation, ואני פגשתי את מנהל החדשנות של ופא, ואתה מבין שלאותם ארגונים זה פשוט הזוי שאין את הפונקציה הזאת. כן. אז בארץ כן ייקח זמן ותקציבים יותר נמוכים, אבל
תמיד אם לא קראת למישהו ככה בשם, הוא עדיין יעשה את זה. כן. זה יכול להיות המאמן, זה יכול להיות האנליסט, אבל תמיד יהיה את הבן אדם שיגיד, אין לי וידאו, אני חייב וידאו, בוא נביא מצלמה אוטומטית. ואז הוא יגיד למנהל, אז הוא יגיד לו, מה עכשיו מצלמה אוטומטית? ואז הוא צריך להסביר לו. אז אנחנו לאט לאט מנסים לייצר שיהיה באמת את הפתיחות של המועדונים ואת ההבנה שחשוב שיהיה בן אדם שנהל את זה בכל מועדון. אוקיי, אז זה היה ה-Education. והשלישי, השקעות. מה זה השקעות? אז לאורך השנים ליווינו כמה חברות במודל בעצם גם של Equity, ובעיקר היה עם חלקם גם דמי ייעוץ חודשיים. חברות זאת אומרת, סטארט-אפים, אם אני המצאתי נעל שקופצת יותר גבוה, אני לא יודע אם יש שטויות כאלה, אבל נגיד, המצאתי נעל שאתה יכול לקפוץ איתה יותר גבוה, אז אתה אומר להם, במקרה, אני מכיר את קבוצות ה-NBA, כי הם באו לפה מתישהו לביקור, אני אחבר אתכם ואני אסביר להם בשפה שלהם וכולי וכולי. לגמרי. אז אני בעיקר לקחתי את התחום של החינוך,
אורן בעיקר היה בייעוץ, ואז לעלות לכמה שעות שבועיות, למשל עם Ibrin, החברה שאמרתי, קוסטה, חוקר מוח באוניברסיטת תל אביב שלאט לאט אמר בואו ניקח את המחקר על העולמות של הספורט, והעבודה הייתה על החומרים, על הפידג'דק, על המחשבה האסטרטגית, על הגיוסים, הם כמובן מגיעים לכל הכנסים שלנו. אני עכשיו עושה תוכנית למנהלים, תוכנית לספורטאים, ויש לי מקום לשניים-שלושה סטארט-אפים, אז כנראה שאני גם אזמין את הסטארט-אפים שהם במעגל היותר קרוב, כי גם להם עכשיו לדבר מול 20 אנשים שהם לקוחות פוטנציאליים, זה אחלה. כן. ואז בעצם גם החלקים השונים מזינים אחד את השני. הבנתי. אני חושב שזה די נחמד להבין את המודל הזה, ובגלל זה אני מתחקר אותך, אז נגיד היה פה את אורי אלבייב, שסיפר על הקהילת Machine Learning ו-AI, שהוא הרבה שנים בונה והולך לפגז, ואז כאילו, בעצם,
יש צורך ב... גם כשיש לך, נגיד, טכנולוגיה וספורט, או יש לך טכנולוגיה וארגונים שצריכים אולי AI, יש צורך הרבה פעמים במי שיתווך את הדברים בין הצדדים. כי הם לא מכירים אחד את השני, או כל אחד מהם בעצם ממציא את הגלגל מאפס. והסיפור שלכם דומה לסיפור של אורי אלבייב במקרה הזה, במובן הזה של יש פה חור, נגיד סטארט-אפ ישראלי בתחום הלא משנה, משהו טכנולוגי, כל אחד מהם מההתחלה צריך להשיג את כל הלקוחות בעצמו, ולהבין איך עושים את הפיצ'-דק בעצמו, והוא לא מכיר, הוא אולי מצוין בטכנולוגיה, אבל הוא לא יודע איך חושבים בתוך נבחרות כדורגל, והוא לא יודע איך זה, וגם אין לו את הרולודקס, ועוזר לו מאוד התיווך הזה. זה מאוד מאוד נחמד. עכשיו, תגיד, בתוך כל זה,
עניין אתכם הנושא התדמיתי של השם של הכנס, או השם של הדבר הזה של, לא יודע, שישראל תהיה מומחית בספורטסטק או משהו כזה? היה לכם בכלל זמן להשקיע ביחס של העניין, או ניסיתם להשיג כתבות, תקשורת? אז היו כתבות, בעיקר בפיקים, בעיקר בכנסים, בעיקר כשפתחתי את הקורסים עם ספורטאים, ויצרתי תוכן, יש לי כתבה בגיק טיים ובפורבס על, בקורונה, לאיך לעשות כושר בבית ועל כלים דיגיטליים למאמנים. כלומר, זה כן משהו ש... לי גם ברמה האישית היה ברור שכדי לספר את הסיפור, אז צריך לעשות, לספר אותו בדרכים שונות. למשל, היה לנו חבר'ה של יחס ב-2021, ואז ב-2022 לא היה לנו, ופתאום ראינו גם את ההבדל מבחינת הסיקור שהגיע.
ולצד זה, אני הרגיש לי גם לאורך כל הדרך שאני מעדיף לעשות מאשר לספר על זה. כן. אני מעדיף להתעסק בעשייה ולגרום לקרות, וגם ככה פתאום כתבת מאיטליה באה ועושה כתבה, כאילו, הדברים האלה מגיעים, אבל זה פחות העניין. מה שכן היה חשוב, אתה באמת אמרת מול המדינה. אנחנו הבנו שאנחנו אומרים פה ספורטסטק ניישן, לא קראנו לכנס שלנו, יש פה את המילה ניישן, ויש פה את העניין של אומה, ולאורך כל הזמן שמנו את ישראל במרכז, ויש פה ערך כפול, גם ישראל לישראל, סטארט-אפים ישראלים שבעבר היו עושים את הבטה סייט עם קבוצות מחו״ל, כי לא היה את אותו קשר כמו שאמרת, וגם מישראל החוצה. אותם ארגונים אירחנו פה לפני שלושה חודשים, כנס של 50 חברי הנהלה של ארגון השחקנים העולמי פיפפרו, כנס של יומיים במרכז פרס ובלומפילד,
עם סטארט-אפים, עם דוכנים, וזה מסוג הדברים שאומנם עוזר לסטארט-אפים, אבל גם למדינה. ופה הייתה נקודת מפנה בשנה שעברה, שמנכ״ל משרד הספורט ומנכ״לית משרד המדע, החדשנות והטכנולוגיה עשו תוכנית לקידום הספורט, כחלק מאותה תוכנית היה הקמת קהילת ספורטק. אנחנו הסתכלנו, אמרנו, אוקיי, אנחנו קהילת הספורטק היחידה בארץ, יש את אותו אמיר רווה שאמרתי שגם מתעסק בתחום, אבל מה שהם התמקדו בו בחמש שנים האחרונות, זה לעשות אקסלרטורים בכל העולם, לקחת אקוויטי ממלא חברות, וזה המודל. פחות בארץ, פחות אנושי. ואז אנחנו רצינו לגשת למכרז, אבל במכרז אתה צריך להיות עמותה, ואנחנו חברה בעם. אז חשבנו איך אנחנו מביאים פה ארגון שהוא עמותה,
אבל הספורט הוא מאוד פוליטי, בסופו של דבר, ואם תביא את הוועד האולימפי, אז הוועד הפראלימפי יגיד לך למה לא הבאת אותנו, ואמרנו למי יש פה יתרון שהוא מעל כולם, וזה מכבי תנועה עולמית, שהם מארגנים את המכבייה. אוקיי. רק לסבר את האוזן, המכבייה זה האירוע הספורט השלישי בגודלו בעולם. מה? כן, מכבייה מבחינת ענפי ספורט ומשתתפים, אפילו מונדיאל, שהוא כביכול מאוד גדול מבחינת ספורט, יש בו 32 קבוצות לדעתי, שמשחקות ביניהן, וזה מגיע. מכבייה הוא בגודל של, כמו אולימפיאדה, לא בסדר גודל, אבל מבחינת המורכבות, רק כדי להבין, בשבועות של המכבייה, אין אוטובוסים פנויים, אין מקומות פנויים בארץ, כמעט בשום אכסניה, כלומר, זה אירוע מטורף. ואחד הדברים שאנחנו אמרנו כל הזמן, ישראל זה בטה סייט מצוין לטכנולוגיות. בין היתר מהאירוע הגדול הזה שאפשר להטמיע בו, ועד הרבה מתקנים שיש פה וכדומה.
והגשנו את מכבי תנועה עולמית, זכינו במכרז ובעצם ככה כתבתי את כל התוכנית לבניית הקהילה, שאני אגיד את זה גם עכשיו, כי שלחתי לך גם בהודעה שאני בתקופה מעניינת, כי אני מלפני שבועיים כבר לא עובד בקוליסאום. אה, כן, אחרי חמש שנים יצאתי ככה לדרך חדשה, אז כן, היה לי את ההנאה של הקהילה, עשיתי חמישה אירועים בברים בירושלים, באר שבע, חיפה, כדי ספורטק על הבר קרא לנו לזה, בברים שונים, כן, אז אני ככה, מצד אחד יושב פה עם הפנים כבר לדרך החדשה שלי, מצד שני, זה סוג של מפעל חיי בחמש שנים האחרונות, אז עדיין מאוד חי בי. מדהים. תגיד, אני רוצה, אפרופו שינויים, אני רוצה רגע ללכת לאזור אחר לגמרי, אתה שופט כדורסל. אגב, למי שפחות מכיר,
מה ההבדל הכי גדול בין כדורסל כיסאות גלגלים? בסוף זה מגיע לאותן תוצאות, וכאילו מבחינת, אתה יודע, מה שרואים על הלוח וזה, או זה אותו פורמט בדיוק? אותו זמן, אותו מגרש, אותם סלים, רוב החוקים אותו דבר, אין דאנקים, למרות שבאחד הכנסים שהרצת... עד שלא תעשו לזה טכנולוגיה. כן, לא משהו, באחד הכנסים הראיתי סרטון של מישהו שכזה מתגלגל לסל ופתאום הוא קם וכופץ ועושה דאנק. אז החוקים הם בעיקר אותו דבר, כן יש פה עניין של ניקוד, הכוונה שיש אנשים בנכות שונה, אם אני ואתה היום מתיישבים על כיסא, יהיה לנו ניקוד גבוה, למשל ארבע וחצי, והמאמן בכל רגע נתון צריך שיהיה לו מספר, באזור ה-13, נקודות על המגרש. עכשיו, אם מישהו... הוא לא יכול יותר מ-13. הוא לא יכול. זאת אומרת, הוא לא יכול לשים רק אנשים שהם... שממש טובים ובריאים.
ממש יחסית בריאים. הוא צריך יותר... אוקיי, הבנתי איזון. עכשיו, אם הרגל שלנו קטועה, אז בקושי משפיע על המשחק, כי אנחנו על כיסא. נכון. אבל אם ברגע שיש נכויות שזה בגב, ובאגן, ובאזור הגדול, אז יש שחקנים עם ניקוד נמוך, ואז המאמן כל הזמן צריך לייצר פסיפס של שחקנים שמגיע עד לסך הגדול. ואז נוצר משחק שפתאום יש בו חבר'ה צעירים, ופתאום נשים על המגרש. מגניב. אוקיי, אז המקום שרציתי לקחת אותך אליו, הוא קשור לנושא של החלטות בזמן אמת. כי שופטים, וזה עוד לפני שאני מדבר על העידן הדיגיטלי, שבו ראינו, אתה יודע, עכשיו באירוע האחרון, איך הווידאו נכנס לשופטים ומערער את כולנו וזה, אבל עוד לפני זה, שופטים נמצאים שם במגרש וצריכים לקחת החלטות מאוד מאוד מאוד מאוד מהירות. כשהם יודעים שהם לאו דווקא ראו את כל התמונה. איך עושים את זה?
מאוד מהירות, ואני גם אוסיף פה משהו מאוד חשובות. שריקה של שופט בגמר יכולה להיות שווה עשרות מיליונים. מדובר פה על עונה שלמה של שחקנים, על ספונסרים, על ירידת ליגה. לפעמים פו אחד ששופט עושה מהפה שלו את התנועה הזאת, זה ממש לפעמים גורל של שחקנים, של קבוצות. ולכן, גם אם אני חזרה יורד פה לליגת על כיסאות גלגלים, או באמת למקומות אחרים שכנראה זה לא חיים או מוות, עדיין יש פה חשיבות עצומה לכל שריקה. ולכן זה מתחיל בפרי-גיים, שנפגשים השופטים ומדברים על המשחק, ומדברים על מה הולך להיות, ומדברים על איפה לשים לב. מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה? רגע, מה אתם עושים בפרי-גיים? אתם מדברים על השחקנים הספציפיים? על הנבחרות הספציפיות? לרוב פרי-גיים מתנהל, שהקרוצ'יף, בעצם השופט המוביל,
אומר ככה את דבריו, ואחר כך מוסיפים. מדברים על המשחק בכללותו. אבל המשחק לא קרה, אז איך אתם יכולים לדבר עליו? מדובר במשחק עכשיו חצי גמר, הקבוצה הזאת הפסידה, היא כנראה תיתן את כל מה שיש לה. פה יכול להיות שחסר שחקן מסוים, שימו לב לשחקן הזה, הוא הרבה פעמים תופס בעגלה של האחרים. זה יורד גם לפעמים לדקויות כאלה. זאת אומרת, כדי שההחלטות שלכם יהיו טובות במהלך המשחק, אתם מתחילים מלעבור כאילו על ה-biases ועל הדברים שאתם צופים שיכולים להיות בעייתיים, או נקרא לזה שיהיה קשה לא לשים לב, או נקודות עיוורון, ואז תוכלו, וואו. לגמרי. זה ממש לדבר על המשחק, לשים לב לקצב שלו, לא לשרוק יותר מדי, אבל כן להרגיש שפתאום אמונה אגרסיבי, לקחת אותו חזרה אלינו. בכדורגל, יש לך שופט אחד על מגרש ענק, ויש לו מלא עוזרים, ואוזניות.
כדורסל, אנחנו שלושה שופטים על שטח קטן. כן. אז נכנס פה עניין של אזורי אחריות. אז אם הכדור עכשיו באמצע, אני השופט שעומד על הקו, אני יותר קרוב, אבל יש מצב שאני לא יכול לראות את זה. ואתה שופט שהוא בצד השני, ולפי אזורי האחריות זה שריקה שלך, אבל אם אתה תיקח את השריקה, כל המאמנים יגידו, איך אתה שורק את זה? הוא עומד פה למטה. אז יש פה גם עניינים של אגו, ויש פה עניינים של להסתכל על הכדור, על השחקנים יש לך את המזכירות שהרבה פעמים עושים טעויות ולראות שהשיעונים יש לך את הקהל יש לך מאמנים וזה סיר לחץ שבכל הדבר הזה ובשתי דקות האחרונות שכולם בטסטוסטרון מאוד גבוה והכל חשוב, אתה צריך לשדר כאילו אתה בודה ולהיות מאוד רגוע. ובניגוד לכדורסל שגם יש הרבה פעמים הרבה אירועים והרבה עבירות, כדורסל כיסאות גלגלים, אני מקבל יותר החלטות שורק פחות שריקות. מקבל יותר החלטות שורק פחות שריקות. כלומר, אני רואה המון דברים שקורים במגרש.
רואה את השחקן הזה טיפה יצא מהצד, את זה, קצת נכנס בזה. לא שורק, לא שורק, לא שורק, לא שורק, בום, נזהה את השנייה הזאת שפה כבר משהו עבר את הסף ששמנו, ברמת המגעים או ברמת ההתנהגות, ואז תוך שנייה צריך לסמן את הסימון הנכון. כן. ואז כולם מסתכלים עליו אם זה חוץ, להצביע לאיפה הכדור הולך, ללכת למזכירות, ואז ממש לסמן, מספר 8 עשה עבירת תפיסה, כדור לפה. ואז יש את התגובה פתאום של המאמנים. אז כל הדבר הזה באמת יוצר לפעמים סיטואציות מאוד מורכבות, אבל ככל שאתה צובר ניסיון, אתה לומד פשוט לא לתת לטעויות, להוביל עוד טעויות, ולא להתחיל להתחשבן. אם עכשיו טעיתי ושרקתי חוץ נגד הקבוצה האדומה, הטעות הכי גדולה שאני יכול לעשות זה להחזיר להם בצד השני. אז רגע, אז פה אני רוצה לעמוד על הנקודת התפתחות שלך כשופט, להפוך להיות שופט יותר טוב.
כי אמרת רגע שני דברים, הראשון היה לא לתת לטעויות לגרום עוד טעויות. כלומר, מה אני שומע? אני שומע ממך, היו לי משחקים, לי ולכל שאר השופטים בעולם, שבהם טעויות גררו לעוד טעויות. מתי היה תהליך של הלמידה שלך? כי הרי במהלך המשחק עצמו היית עסוק במיליון דברים, אתה לא יכול ללמוד במהלך המשחק, אתה יכול לעשות טעות שאחרי זה. אתה רואה אחר כך את המשחק, אתה מסתכל על עצמך, או לפני המשחק הבא, או יש לך מנטור שאומר לך, נו, נו, נו, כאילו, איפה התבצעה הלמידה שבה אתה גילית שזה, ואמרת לעצמך, אני צריך בהמשך לנסות לא לעשות טעות גורר טעות. אז יש שני נקודות למידה מרכזיות, הראשונה זה המחצית, הרבע הבא, סוף המשחק עם השופטים, פתאום קרה איזה אירוע, באים שלושה שופטים, יש לנו דקה לדבר, על שבע דקות שקרו עם מיליון אירועים, אבל כנראה שבאמת אותו אירוע נקודתי יעלה, ויגיד, שמע, זה חייב להיות בלתי ספורטיבית, זו עבירה מאוד קשה,
אנחנו חייבים לשים פה רף יותר גבוה. זו רמה ראשונה של למידה. לרוב היא פחותה, כי גם מי שמלמד אותך, השופט השני, הוא מאוד אמוציונלי כרגע. אז אתה יודע ש... ולאו דווקא אתה יכול לקחת את זה. כן. הלמידה השנייה, גם בליגה הארצית ששפטתי שנתיים, הייתי מצלם וידאו של עצמי ומנתח את עצמי 4-5 שעות אחרי כל משחק. 4-5 שעות. חותך קטעים, רושם איזה שריקות, איפה טעיתי, איפה עמדתי, כותב על זה ממש דוח על עצמי, מעלה את זה לקבוצה של השופטים ומעלה גם לפייסבוק, כדי ששאר השופטים יגידו לי, לפי סעיף 5.7 היית צריך לעמוד פה ולא פה ולשרוא ככה. תקשיב, זה מטורף מה שאמרת. וזה בליגה השלישית. זה מטורף מה שאמרת הרגע. אני מצטער שלא אמרנו את זה בתחילת הפרק, אני לא יודע אם כולם הגיעו לחלק הזה של הזה, אבל אתה אמרת הרגע, עשיתי לעצמי תחקיר של 4 שעות, כולל עריכות וידאו. אחרי כל משחק. אחרי כל משחק. שעה וחצי בורטו. זה מה ששופטים עושים? כן.
וואו. וזה, אני אומר שהייתי בליגה השלישית, ובכיסאות גלגלים אני גם אנסה לעשות את זה כמה שיותר, כשבליגת העל זה אפילו עוד יותר עולה, וב-NBA זה אפילו עוד יותר עולה. כל שופט עושה את זה לעצמו? אני לא מכיר הרבה מקצועות שאנשים, עזוב אפילו בקבוצה, בקבוצה אני לא צריך לעשות את זה, בקבוצה המאמן מכריח אותי לראות אולי משחקים. נכון. אבל אתה הכרחת את עצמך, ואף אחד לא מחייב אותך. בשיפוט בליגה הארצית חייבו אותי, בכיסאות גלגלים כביכול לא, וזה משהו שאני חשוב לי לעשות. כי כבר היה לך את ההרגל. לקחת, להסתכל על הדבר שלי, ולא לעשות רבע שעה רטרו, ב... ב... הייתם קוראים לזה רטרו, כאילו, או תחקיר חיל אוויר. אה... לא לעשות רבע שעה רטרו, אלא ארבע שעות, ולחפש דברים, ואז גם להעלות את זה לוואטסאפ ולפייסבוק. כולם מעלים את זה לוואטסאפ ולפייסבוק? בארצית זה היה ממש חיוב. איזה מטורף. ואז גם נוצר מצב ש... אני רק חושב פשוט עכשיו על עצמי,
כמה יכולתי להיות מקצוען יותר טוב, אם אחרי כל, אתה יודע, וואטאבר שעשיתי במקצוע שלי, הייתי ארבע שעות, כן, אחרי כל הרצאה, אחרי כל פודקאסט, ארבע שעות. אתה יודע, אני עושה לעצמי פידבקים, ואני משפר את עצמי, אבל אני לא עושה ארבע שעות שזה נשמע לי כאב ראש מטורף, אתה צריך ארבע שעות, אבל משהו כבר קרה, הוא כבר קרה, אני לא יכול לשנות אותו, זה כאילו נגד האינסטינקט שלי לעשות את הדבר הזה, ארבע שעות, ואז לשלוח לאחרים שייתנו לי על זה פידבק, וואו, זה מטורף. ושם קורה הלימוד הגדול, כלומר, כשאני עכשיו יושב עם עוד שופט, ורואים את המשחק ששפטתי, ואומר לי, החלת להתקדם עוד שני צעדים, זה היה משפך את הזווית, היית יכול לראות, ושים לב, גם כששרקת, אז כבר סימנת במקום דחיפה, סימנת מכה על היד, שם אתה רואה את הדברים, אתה כותב אותם לעצמם, ואתה יכול ללמוד בצורה הרבה יותר טובה. והשלב השלישי של הלימוד קורה בכנסים של השופטים, יש את החלק התיאורטי, שזה חלק משעמם, ואז רואים קליפים. ומה שמטורף במקצוע הזה, שאתה רואה קליפ, שכביכול אתה עכשיו לא במגרש, לא בדופק 200,
יושב בבית, בניחותא, אתה רואה אירוע, ואז שואלים, מה אתם חושבים? ופתאום פיצוץ בחדר, אלה אומרים ככה ואלה אומרים ככה, ואתה רואה גם כמה זה תחום אפור, ושני המדריכים הראשיים בארץ לא מסכימים על מה השריקה הנכונה, ואז אתה אומר, אז איך אני, מי שמי באותו רגע, שפה גדולי הדור לא מצליחים לקבל החלטה, להחליט את ההחלטה הנכונה. וזה אחד הדברים המקסימים בתור שיפוט. כי הרבה פעמים זה לא לקחת את ההחלטה הנכונה, זה לקחת את ההחלטה החכמה. כלומר, הרבה פעמים אתה יודע שהייתה עבירה, אבל אתה מרגיש את המשחק ואתה כבר תיתן את היתרון, ויש את החוקה ויש את הפירושים של החוקה, יש את הברזלים ויש את ההמון מקום גם של פרשנות אישית. שזה אגב, באמת העבודה של שופט, גם בבית המשפט. אם החוק היה ברור וחד, לא היה צריך שופטים ולא היה צריך עורכי דין, צריך שופטים. כי החוק הוא לא ברור וחד, החוק הוא, תמיד יש עוד מיליון סוגי סיטואציות שיכולות לקרות
והחוק לא מצליח להסביר מה צריך לעשות, וצריך שמישהו, עם ניסיון וידע והביטס, ייקח את ההחלטה. אז זאת אומרת, מה שסיפרת לי בינתיים על החלטות בזמן אמת, זה כדי שלעשות החלטות טובות בזמן אמת, צריך להתאמן המון בזמן לא אמת. אז גם יש את הלימוד באמת שקורה, ופתאום אני אשים לב שאני יודע, כשאני השופט שנמצא באמצע, יש לי נטייה להסתכל אחורה מדי. אז את זה באמת למדתי ממקומות אחרים. יש לי את הידיעה שאומרת, בפרי-גיים דיברנו שבסוף שעון פתאום יכול להיות לחץ באזור הזה, אז רגע, להיות יותר במודעות. אבל על כל הדבר הזה, יש את המוח שלנו. עכשיו, מבחינתי שיפוט זה אחד הדברים הכי מדיטטיביים, כי ביום יום אנחנו בטלפון, אנחנו פה ואנחנו שם, ובשיפוט עם שנייה עכשיו חשבתי רגע על משהו שקרה בקהל, או על האוטו, על זה, בום, פספסתי, כאילו, קרה אירוע,
כן, אתה חייב להיות פספס. זה ממש בלק-אוט, אני אפילו לא זוכר מה קרה. אז זה ממש תרגול בנוכחות. מדהים, מדהים, מדהים, מדהים. טוב, אז אני רגע עוד עובר, אני עושה עוד פעם פנייה חדה. אמרת לי לפני ההקלטה, כל הדרך שאנחנו צופים בספורט הולכת להשתנות בצורה מטורפת בגלל הטכנולוגיה. למה התכוונת לעזאזל? לפני 100 שנה בערך, המציאו את הטלוויזיה, כשהיה קופסה קטנה, שחור ולבן, היום אנחנו בקופסאות גדולות, דקות HD. חוץ מזה, לא יותר מדי השתנה. כן. אנחנו עדיין רואים ספורט בדו-מימד, על מסך, אולי עם סאונד יותר טוב, אולי עם עריכות של העורך יותר טוב, אבל אנחנו, אם אנחנו בבית, אנחנו רואים את זה בצורה מסוימת. ברגע שאנחנו רואים עולמות של AR ו-VR, וכל עניין של המיקס ריאליטי נכנס לספורט, יש שני דברים שהולכים לקרות וכבר קורים בפיילוטים ובמקומות.
הראשון זה באמת היכולת שלנו לשים עכשיו משקפיים ולראות מקרב של קורנר מקרגור בשורה הראשונה, בין אם שילמנו על זה עכשיו 50 דולר במקום 5,000 דולר, ולחוות, ולא רק לראות את זה בלייב, אלא גם להיות עם חברים שלנו, שבין אם הם אבטארים או דמויות אמיתיות, להצליח לתקשר איתם. עכשיו, הדבר הזה גם טוב כמובן לאותו ילד שכנראה בחיים לא יהיה במשחק ב-NBA, כי לא להיות במשהו, גדל בעיירת פיתוח, אבל גם לקבוצה, מלמכור 50,000 מקומות באצטדיון, הם יכולים למכור 50,000 מקומות באצטדיון ועוד 100,000 מקומות ויזואל. אז זה רמה אחת. רמה נוספת שקורית, הייתי עכשיו בוויטק, אחד הכנסי הטכנולוגיה הכי גדולים בצרפת, ובתוך הכנס הזה היה כנס שכבר הייתי בו פעם בצרפת, שנקרא Global Sports Week, ויש שם בעצם את כל הפיתוחים גם בעולמות של הספורט,
וחברה שלמעשה מאפשרת לנו עם משקפיים לראות משחק פה על השולחן, איפה שאנחנו נמצאים. כרגע זה לא בזמן אמת, אבל כן, אנחנו יכולים לראות משחק, ואז בעצם כל הספורט שקורה עובר למרחב שלנו. אז זה נקרא לזה ברמת הצפייה. מעבר לזה, אנחנו פסיביים, ואז מה שכל היום אנחנו עוברים לסקנד סקרין, אנחנו הולכים לטלפון. כן. היום יש חברה של אינדה גיים, בחור גם ישראלי, אני גם אשחק איתו כדורסל, שמאפשר לך בפנדל לקחת את השלט וללחוץ אם יהיה פנדל או לא יהיה פנדל. כאילו, יבקיע או לא? יבקיע או לא יבקיע. וזה בהמון עולמות, אבל גם כמובן בעולם הספורט, יקלה או לא יקלה, בנינג'ה יעבור את המסלול או לא יעבור את המסלול. קח את הדבר הזה, תוסיף על זה live betting. היום, אם דיברנו שבארץ יש מונופול על עולם ההימורים, אתה הולך לווינר, ממלא עד זמן המשחק, בארצות הברית, אותו דבר. קורה עכשיו פנדל, ב-MLS, מסי, כל מה שקורה,
אתה יכול בזמן אמת להגיד, יהיה גול או לא. וברגע שהדבר הזה יהפוך לנו להיות מאוד נגיש, ובשנייה אתה יכול עכשיו לשים 5 דולר על זה שהוא יבקיע או לא, יש הרבה יותר אינגייג'מנט. וואו. האחרון לא אהבתי, אבל זה עניין אישי. כן, אבל כמו שאמרנו, שם הרבה פעמים נמצא הכסף. נכון, נכון. וכל מה שקשור לחוויה באיצטדיון. התוכנית שלנו, סמארט ספורט סיטי מעיריית תל אביב, בחרנו 8 סטארט-אפים שבעצם המטרה שלהם לשפר את החוויה בתוך האיצטדיון, מאיך אתה נכנס לאיצטדיון, עד התור שאתה עומד בו, עד הכרטוס הדיגיטלי, ועד זה שבמונדיאל האחרון יכלת להרים את הטלפון, להסתכל על שחקן ולראות באיזה מהירות הוא רץ ופרטים על השחקן. נייס. מדהים, מדהים, מדהים. אז הכל בעצם משתכלל, משתדרג. לא דיברנו בכלל על כל הקטע שבהם מתחילים להשתיל להם דברים בברכיים, וב... נכון, זה הקטע הזה של ה... של הסופר-יומן, שמדברים עליו בדרך כלל בעולמות של ה...
בין אם זה גנטיקה ובין אם זה well-being, אבל איפשהו שם הם מתחברים למקומות של כדורים שמשנים הורמונים, ושתלים שאפשר להכניס בברכיים, ושרירים שאפשר למתוח אותם, ואתה יודע... ויש סייבר אולימפיקס. סייבר אולימפיקס, זה התחיל? יש, היה כבר כמה פעמים, למשל יד מכנית, שכמה שיותר משקל. כן, כן, כן. זה אגב, שם התחזית הכי טובה ששמעתי, זה שפשוט יפרידו אותם לשניים. יהיה את הסייבר אולימפיקס, ושם כאילו הטכנולוגיה יכולה להיות הדבר שעליה מתחרים. זאת אומרת, איזה, למי יש טכנולוגיה יותר טובה? לעומת הספורט הרגיל, שבו יהיה אסור להכניס, זאת אומרת, יהיה ברור מה ה-threshold ומה אסור, כמו שהיום אסור סמים וכל מיני דברים כאלה, שבעצם יכולים לחזק ביצועים, אז יהיה אסור גם כל מיני דברים אחרים. זה מאוד אפור עדיין, כן? זאת אומרת, אם להם יש תוכנה יותר טובה לניתוח משחקים,
אז זה נחשב או לא נחשב? כאילו, זה נהיה אפור, אבל אתה יודע, יש את המקומות שהם באמת באמצע, כמו פורמולה. זאת אומרת, יש אוטו שהוא אובייקטיבית יותר טוב, ויש גם את הנהג שהוא חייב להיות מספיק טוב. אז כאילו הדברים בפורמולה 1 זה ממש, זה לא מחבט יותר טוב, זה ממש אוטו יותר טוב, זה כאילו הרבה יותר ממחבט, אז זה כבר חצי-חצי. אני אגיד משהו בנושא הזה, כי אחד הדברים שהטריד מאוד את הספורט בשנים האחרונות היה דופינג, כמו שאמרת. יש גם דופינג, סימום בספורט, מרים משקולות, שם, לוקח תוספים, ואז וואדה, שהם אחראים על איזה תוספים מותר ואסור, רואים שהוא שם אותם, מכניסים אותם שנה הבאה למה שעשו, שנה אחרי זה הוא משנה קצת את התרכובות, ומשחק של חתול ועכבר. דופינג, הכוונה, הוא לוקח, סמים. לנץ אמסטרונג, שאפרופו גם היה אחד הדוברים שלנו ב-2020,
שעשינו את הקדנה שלנו באונליין, ואמרו לנו, מה, אתם מביאים אותו, והוא פתח קרן השקעות. אבל מה שקרה שמה, ומה שהוא באמת מספר, כל רוכבי האופניים לוקחים תוספים, לוקחים האם זה עומד תחת הקריטריונים או לא, פה זה כבר משחק מאוד מאוד מאוד דק, ויש אנשים שיודעים לשחק אותו. כן. עכשיו, מה שאנחנו מדברים עליו בשנים האחרונות זה טכנולוגי דופינג. איך אנחנו יוצרים בעצם את היתרון באמצעות טכנולוגיה. אחת הדוגמאות לכך, וזה אולי אחד המקרים הכי מפורסמים, בשנת 2008, בגדי ים של ספידו, בזמנו של מייקל פלפס, יצרו בגד ים שמשפר את החיכוך במים ומוריד את הזמנים. 108 סיי עולם נשברו עם הבגדי ים. באיגוד השחייה העולמי ואמר, וואלה, לא כיף. הבגדים האלה אסורים. כן. כעבור 12 שנה, בא קיפצ'וגה, הבחור שרץ מרתון פחות משעתיים,
עם נעליים מיוחדות, ואמרו לו, ורץ עם הנעליים, ואז אמרו באולימפיאדה, להכניס את הנעליים או לא להכניס? להכניס היה ממש דיבייט עצום. כן. בסוף אמרו, נכניס, אבל זה מה שמותר בנעל, גודל הסוליה, ואחד הדברים שבעצם עכשיו מחייבים, זה שאותה נעל תהיה זמינה לציבור בכדי שהוא ישתמש בה. כן, כן. אז בעצם תמיד הרגולציה מגיעה אחרי הטכנולוגיה. כן, כן, כן. זה נורא נורא מעניין. טוב, אז רק דבר אחרון שאני רוצה שנתעסק בו כמה דקות, אתה פוגש ספורטאים, אתם עושים תוכניות לספורטאים, שעכשיו בעצם הם מגיעים, עברו את השיא שלהם, והם צריכים בעצם לבנות לעצמם קריירה, אוקיי? כולנו מכירים כאלה, גם בארץ, אבל עזוב רגע את אלה שאנחנו מכירים, כי אלה שאנחנו מכירים, הסתדרו, אוקיי? בין אם זה רביבו ובין אם זה כל מיני אחרים, בין אם הם נהיו אנשי עסקים,
או בין אם הם נהיו מאמנים, זאת אומרת, נשארו בספורט, או זה, אבל אני לא רוצה לדבר ספציפית על איך ספורטאי מתקדם, אלא אני רוצה לעשות מזה זום אאוט ולדבר באופן עקרוני. בן אדם שמגיל כנראה שש, הוא עושה דבר אחד ממש טוב, ומה שהחיים לימדו אותו זה שכדאי לו להמשיך לעשות את זה ממש טוב, ולא להתפקס בשום דבר. אני זוכר בתיכון שלי את האלה שהיו ספורטאים מצטיינים, ועודדנו אותם לא לעשות את הבגרויות, כל דבר שאתה עושה חוץ מהספורט, עזוב, אתה לא מפוקס בזה. עכשיו בן אדם כזה מגיע, וזה בעצם לא כזה שונה ממישהו שלא יודע מה, הוא החליט בגיל 18 שהוא רוצה להיות, לא יודע, מהמהנדס הכי טוב בשפת תכנות ספציפית, וזה מה שהוא עושה עכשיו 15 שנים. והוא עקשן, ואמרו לו בינתיים תלמד עוד דברים, והוא עקשן, והוא למד רק את זה, והוא מצוין. ועכשיו מספרים לו, אחי, השפה הזאת כבר לא נחשבת, נרדמת בשמירה,
אין לך יותר מדי מה לעשות איתה בחוץ, והלכו לך הברכיים, או זה. איך האנשים האלה בכלל מתמודדים עם זה? אני אחלק את זה לשניים, כי יש את האלה שפשוט פרשו בגיל 35-40, כי זה הגיל שהם מסיימים, ויש חבר'ה שנפצעו מוקדם, או אם ניקח את זה לאנלוגיה שלך, את החבר'ה שפתאום בשנה השנייה לתואר עוזבים, או פתאום פוטרו. כן. ובספורט זה מאוד ברור, כי יש להם הסללה שנוצרה, שספורטאי מסיים, נהיה או מאמן, או בתחום הניהול, או אם הוא הצליח להשתחרר לעולם המדיה. ואחד הדברים שאנחנו מראים זה, בואו רגע תפתחו את הראש לעולם הדיגיטל, היזמות, ההשקעות, תראו מה עוד יש, כי בסוף הסקיל שלכם כספורטאים, והערכים שלכם יכולים לשרת במקומות אחרים, אבל אתם חייבים לעשות את הגוגל טרנסלייט. עכשיו, אם אני חזרה לוקח את זה למטאפורה שלך,
זה לבוא ולהגיד, אוקיי, אתה סיימת, כנראה נפלת מקורסטאיס, או יצאת מתוכנית כזאת או אחרת, אז יש דברים שסוג של החברה תסליל אותך לעשות בצורה אוטומטית, ואתה תיקח את עצמך, כי אלה דברים שהם ליד והם נחמדים. ואני חושב שבאמת האיכות פה היא פחות להסתכל על מה מקובל, ויותר על איזה סקיל יש לי, איזה ערכים יש לי, איזה קשרים יצרתי, ואיך אותם אני יכול בעצם עכשיו לממש. איך אותם, אחת השאלות שאני מאוד אוהב לשאול ספורטאים, ובקורס האחרון היה לי חבר'ה, ברוך דגו, ולישי קדיר, ואני נבגרין, אתה יודע, חבר'ה, כאילו, מהדור הקודם, ושאלתי אותם, כשאתם נכנסים לחדר לפגישה, אתם אנדרדוג או פייבוריטים? בעולם העסקים. ונוצר דיון, והתמצית של הדיון הייתה, עד הרגע שנכנסים לדלת, הם פייבוריטים, כי פותחים להם דלתות,
כי האנשים מכירים אותם, והשם שלהם עושה טוב, אבל מהרגע שהם בדלת, הם כבר לא יכולים להיאחז בזה שהם שיחקו והיו בהל אוף פייב, מאותו רגע הם אפילו אנדרדוג, כי כבר מצפים מהם למשהו, ואז הם חייבים להוכיח את עצמם. ואותו בחור שעכשיו בגלל הפיטורים פוטר מגוגל, אז יכול להיות ש... פתחו לו דלת כי הוא היה בגוגל, אבל זה לא שהוא יצליח בפעם הבאה. בדיוק, אבל ברגע שהוא יגיע לריאיון או למקום מסוים, יגידו, בוא'נה, זה תותח, הוא היה בגוגל, אבל אז זה המקום שלו, אוקיי, זה פתח לי דלת, אבל זה המקום שעכשיו באמת להוכיח את זה. אז רגע, אז תן לי רגע את ההמשך של הזה. אז הבנתי שעד אז אני פייבוריט ועכשיו אני אאנדרדוג, מה זה אומר שאני צריך לעשות? אחד הדברים ששמנו לב מאוד עם ספורטאים, זה שמצטנעים ולא מספרים ומורידים את הראש, ודווקא לא ממנפים יותר מדי את העובדה שלהם כספורטאים, לא בלינקדין ולא בהרבה מקומות אחרים, וזה אחת הטעות הראשונות,
כי אחד החבר'ה שהגיע אליי הוא בחור ישראלי, אני עושה גם ייעוצים לספורטאים ולאנשים לפיתוח קריירה בספורטט, מחוץ לקורסים, זה מה שעכשיו אני מתעסק בו בעיקר, בחור ישראלי שהיה הישראלי היחידי שעה בטור דה פרנס פעמיים. אחת התחרויות הכי קשות בעולם, גם היה בסילבן אדמס, והבחור כל כך צנוע וכל כך חמוד, ואתה רואה אותו, והשם שלו לא יגיד לאף אחד אם אתה לא בעולם הספורט כלום, והוא אומר, אוקיי, אני מתחיל לחשוב על דברים. עכשיו, בחור כזה, שלא יגיד את העניין של הספורט, חבל. כי אמר, להגיד למישהו, אני הייתי בטור דה פרנס פעמיים, בום, זה נותן משהו. כן. מצד שני, זה גם לא לרכוב על זה מדי, זה לא להגיד, בגלל שהייתי בזה, זה לבוא ולדעת איך אתה כן פותח את הדלת, יוצר את הדברים, אבל כן איך אתה גם ממשיך לייצר, ממשיך לא להיאחז בעבר,
ולייצר דברים לעתיד, ולייצר ערך, ולקחת את ה... ממה הם הכי מפחדים? השלושה דברים הכי מרכזיים שקורים לספורטים שפורשים, הם השמינים, בעיות בריאותיות, בעיות כלכליות, הם הרוויחו עכשיו סכומים של מנכלים גדולים בהייטק, ועכשיו כלום. שזה בעיה פשוט כי הם התרגלו לחיות בגבוה. כן, אבל הבעיה הכי גדולה, היא לא זה ולא זה, היא באישיות. עד שלשום, או עד שבוע שעבר, הייתי יורד ברחוב, היו לי צלמי פפראצי, והיה כתבה בספורט חמש, והייתי מלא פוסט, ופתאום אני, אף אחד לא מעניין אותי, אני לא מעניין אף אחד, כאילו לא מזמינים אותי אפילו למשחקים. וזה המקום הזה של ה... להישכח, הלא להשאיר מספיק לגאסי, אני חושב שזה אחד ה... זאת אומרת, האגו. בין אם אגו ובין אם... כי כמו שאמרת, שנתתי עכשיו 30 שנה מהחיים שלי לדבר שכל כך רציתי, ומה הכי גבוה בספורט, שתולים את הגופייה שלך באיצטדיון.
זו אותה לגאסי, אפילו אם לא יודע אם זה אגו או לא, השראה, כל אחד יקרא לזה בשם אחר, אבל המקום הזה של פשוט ישכחו אותי, אני חושב שהוא משהו שהוא מאוד מאוד כואב אצל ספורטאים. ו... אני חושב ש... ש... אתה יודע, כאילו דיברת וניסיתי לחשוב, ספורט, זה פשוט כנראה מאוד מאוד שונה בין ספורטאי לספורטאי, אבל היית אומר שהם פרו-אקטיביים by design? זאת אומרת, או לא. כי אתה יודע, נתת כמה דוגמאות, יש את ההוא מתור דה פרנס, אני לא יודע, אני לא מבין בספורט הזה כלום, אבל... אם אני ספורטאי בנבחרת כדורגל, ואני טוב במגרש, אני מצוין במגרש, אז אני אתגלגל מקבוצה לקבוצה לקבוצה לקבוצה. תמיד ירצו אותי, יהיו מלחמה, יהיה משא ומתן, יהיו לי בחירות, אני אקח את הבחירות של מה שבחרתי, אני יכול להצליח, אבל אני יכול להגיע לגיל מאוד מ... כי אני יכול לסיים את הקריירה שלי, בזה שתמיד,
חוץ מה... להחליט בסוף אם אני רוצה את קבוצה A או B, כל שאר הדברים הובילו אותי. אמרו לי מתי האימון, אמרו לי מתי לבוא, אמרו לי הנה המדים, אמרו לי, יש את הזה, אפילו אמרו לי דברים שאין לי כוח לעשות, מדי פעם עשיתי, אמרו לי זה, אמרו לי בואו לאימונים של הנבחרת, ובאתי בדיוק כשהחברים שלי עשו להם. פרסימוי קבוצה למשחק ראווה בסין. כן, גם אלה שלא התחשק לי, בסדר. אבל כל הזמן אמרו לי מה לעשות, לא הייתי צריך להוביל את עצמי. לעומת זאת, כשאתה מדבר פתאום על עולם העסקים, או הניהול, או זה, מחפשים שם, וזה מחזיר אותי לתחילת השיחה, שאמרתי למה אני חושב שהוא יתרשם ממך, מחפשים את הפרואקטיביות. אתה צריך לסדר לעצמך את הדברים. זאת אומרת, כשאמרת לי, הנה שלושת הדברים שקשה לספורטאים אחרי הזה, אצלי כל הזמן חיכיתי שתגיד שהם לא יודעים איך להוביל את הדרך, כי הם היו רגילים שזה ברור מה צריך לעשות. אחד הספורטאים אמר לי, רק בגיל 30 שפרשתי, למדתי שאני טס בטיסות, אני צריך להביא את הדרכון שלי ולהעביר את התיקים של עצמי,
ולא עושים לי את זה מהקבוצה. אז כמו שאמרת, ויש פה הבדל בין ספורטאים אינדיבידואליים לספורטאים של קבוצה. כן. ספורטאים של קבוצה, לרוב יש להם מעטפת יותר מלאה, את החדר הלבשה. כן. יש לי המון חברים שהם גם ספורטאים אישיים, יוליה גלושקוב, למשל, מספרת, שחקנית טניס, הייתה צריכה, וטורניר עם טניס, זה כל כך הרבה חוסר ודאות. אתה טס לטורניר, אתה אף אחרי שלושה ימים, אתה צריך פתאום לתכנת טיסה, אתה צריך עדיין מקום לאימונים, כל כך הרבה חוסר ודאות. אז אני חושב, א', הספורטאים אינדיבידואליים יותר פרואקטיביים מהחבר'ה הקבוצתיים. אני חושב ש... זה יותר כמו להיות עצמאי, והאלה קצת יותר כמו להיות שכיר. כן, במקום מסוים, כן. וכשאנחנו בעצם בתהליכים שעושים, מראים להם שכבר, כי אתה לוקח ספורטאי, אתה לוקח יזם, אתה אומר, אוקיי, עבודת צוות, התמודדות עם כישלונות, יכולת לקבל ביקורת, חתירה למטרה,
המון דברים שהם דומים, אבל גם יש דברים שלא. כן. ואז אתה צריך להראות לו, כמו שאתה אומר, אולי באמת אותו שחקן כדורגל, יש לו סוכן, שניהל אותו, התגלגל והמשיך. כן. אבל אז אתה אומר לו, רגע, אבל כשאתה היית במגרש, איך ידעת עכשיו למסור לפה או לפה? אז הוא אומר לך, אתה אומר לו, אוקיי, אז עכשיו כשאתה שולח קורות חיים, איך עכשיו, בוא תיקח את היכולות למשחק. מתוך המגרש, ולא מתוך ההתנהלות. בדיוק. כן. ושם הרבה פעמים יש להם באמת ערכים, זה באמת, לעבוד עם ספורטאים מבחינתי זה כל כך מרגש, כי זה אנשים שהם כל כך איכותיים, כל כך אמיצים, אבל כל כך קלולס בעולם שלנו. זה מטורף, מטורף. אני גם מניח שזה קשור עד כמה הספורט שלך הוא ספורט שיש לו תקציב לעומת ספורט שאין לו תקציב. ככל שזה ספורט שאין לו תקציב, אתה גם, אתה יכול להיות יזם כי יש ספורטאים בענפי ספורט, בטח בישראל ספציפיים, שהם אשכרה צריכים לדאוג לגיוס כסף, אחרת הם לא יצליחו להמשיך להתקיים כספורטאי.
בקורס ספורטאי למאמן שאני מרצה בווינגייט, אחד החבר'ה ניגש אליה בסוף השיעור, אמר לי, אני בקריטריון פריז 24, ואני, אם בחודשיים, שלושה קודמים אני לא מוצא ספונסר, אני כנראה מוותר על החלום שאני פועל אליו כבר 20 משהו שנה, ואז הוא הראה לי כמו פיצ'דק, ממש מצגת על עצמו, איך הוא מגייס כספים, ושאל אותי איך אני יכול לעזור לו, ואחד הדברים שעשיתי, יש היום פלטפורמות שמכבות בין ספונסרים לספורטאים. אז ישר שלחתי לו את הפלטפורמה והרצתי את זה בכמה קבוצות, אבל אותו ספורטאי, אם הוא לא יזם, אף אחד לא יעשה את זה בשבילו. כן. הוא חייב להיות במקום מסוים, כן. אבל אף אחד לא לימד אותו. אז כנראה שהמעבר שלו קצת יותר קל. חביבי, תודה רבה. מאוד מאוד מעניין, והצלחנו לגעת בכמה נושאים מאוד מאוד רחוקים והכול מתחבר. חזק הוא אמץ, ואמץ תמשיך בדרך העכשו העצמאית שלך בלי קולוסיאום, וגם אני שמח באמת,
אני שמח לראות שאתה קלאסי כאילו מהמאזינים סלש מתראיינים של פופקורן, במובן הזה של קצת המצאת לעצמך את הקריירה. ושמחתי לראות שלא ויתרת, לפחות לא בינתיים, אז שמחתי לארח אותך פה, וזהו, תודה רבה. אז המון תודה, ובאמת גם רגע טיפה חזרה, אבל מהספר אני רוצה הכול, ועוד איזו הרצאה שהייתי בהרצליה, וזה היה לפני 2018. אמרתי, מעניין אותי באמת להתחיל משהו, וזה אחרי חמש שנים של מסע זה מטורף, כמה אתה לומד, ועוד יותר מרגש מבחינתי אחרי חמש שנים ונטרוקינג מטורף, לעמוד בנקודה ולהגיד איך אני עכשיו עוד יותר מדייק את זה ואיל איפה אני לוקח את זה. אז המון תודה ונהנתי. בהצלחה. ביי חברים, ניפגש בשבוע הבא.


