אני לא אוהב חתולים. אין לי חתול בבית, וכנראה גם לא יהיה. אבל אני מעריץ אותם.
בעיניי חתולים הם החיה שניצחה. הם עדיין מוגדרים כחיית פרא, ומתנהגים בצורה לא צפויה. רובם שמרו על המראה הנמרי ועל האופי. הם באים והולכים מתי שהם רוצים. ובכל זאת הם זוכים לתנאים הטובים ביותר שחיה יכולה לקבל: וטרינר כשהם חולים, אוכל כשהם רעבים, מישהו שישמור עליהם כשנוסעים לחו"ל.
אז מה זה קשור לקריירה? החתול אומר: אני מי שאני. אתה אוהב אותי? תגדל אותי. לא אוהב? אני אסתדר בחוץ. זה בדיוק השינוי המחשבתי שבגללו קראתי לחברה שלי אדפטיישן. גמישות מחשבתית היא לא עוד סקיל ברשימה. היא הבסיס שבלעדיו שום סקיל אחר לא עוזר ביום הדין.
גם בפודקאסט YNow, אצל רותם גולן, שאלו אותי מה הקטע עם כל החתולים בספרים שלי. פעם לא הייתי עונה. הפעם עניתי.
מה החתול יודע שהכלב לא?
אני מדור האיקס. ככה גידלו אותנו: "הבוס שלי? אני אפחד להגיד לו אם משהו לא טוב אצלי". "אשתי בחופשת לידה ואני צריך לעזור לה? לא אגיד לו כלום, שלא ישאיר אותי מחוץ לפרויקט הבא".
דור ה-Y הביא משהו אחר: "זה שאתה הבוס שלי לא אומר שאתה שולט בי. זה שאתה משלם לי לא אומר שקנית אותי".
ומה שהחתול מבין זה שאולי הבעלים יזרוק אותו. אז הוא יגור קצת ברחוב, ישיג אוכל, ומישהו אחר יאמץ אותו. זה לא קריסה עולמית. זה המשחק.
כי למי שגדל כמו כלב מכרו סיפור אחר: "אני אעשה הכל, והפעם לא יזרקו אותי". ואז מגיע יום אחד "חבר'ה, יש שינוי בארגון. מקצצים 30%".
איך מייצרים קצת ודאות כשאף אחד לא יודע מה יהיה?
לדעתי, בשילוב של טווח קצר וטווח ארוך.
אני רואה הרבה אנשים עם אומץ להגיד "זה לא עבד לי, אנסה משהו אחר". אבל זה מגיע כפתרון לטווח הקצר. ויש אחרים שבטווח הקצר שלהם הכל סבבה, ולכן הם לא עושים כלום.
צריך לדאוג בו זמנית גם לטווח הארוך. יהיה שינוי. יהיה משבר, בחברה שלי או בעולם העסקים. אני לא רוצה להיות מופתע כשזה יקרה.
מה זה NSG?
קראתי לזה ככה כמו MSG, התבלין. שלושה רכיבים:
ה-N הוא נטוורקינג. קשרים בתוך הארגון, כדי שמישהו ימשוך אותי לצוות שלו אם במחלקה שלי קורה משהו (או סתם משעמם לי). קשרים מחוץ לארגון, אם צריך לעבור. וקשרים עם יזמים, אם אני חולם יום אחד לפתוח עסק.
ה-S הוא סקילים. הרשימה אינסופית, וכמעט לא משנה מה. העיקר להמשיך להתפתח. ואם אני בשיווק ופתאום רוצים שאעשה מכירות? אפשר להתבאס, ואפשר לראות בזה הזדמנות.
ה-G הוא Growth Mindset. גמישות מחשבתית. וזה הרכיב שמחזיק את שני האחרים.
למה ה-G הוא הבסיס?
כי כל הסקילים וכל הנטוורק לא יעזרו ביום הדין, אם אין לי בסיס יציב. קצת אומץ. קצת ביטחון. לדעת מי אני, ולהכיר את הקול שלי.
זה אפילו יותר רך מ"סופט סקילס" כמו משא ומתן. זה הולך לאינטליגנציה רגשית. לדעת לספר מי אני, לייצג את עצמי, להתעניין במישהו אחר, להשפיע. לדניאל פינק יש ספר שאני מאוד אוהב על זה שכולנו כל הזמן מוכרים. גם מי שלא רוצה. גם האינטרוורטים (יש לי בקורס פרק שלם שעשיתי בשבילם).
ומה קורה כשהטייטל הופך לזהות?
פה זה נהיה קשה. באנו ממקום שההורים, האוניברסיטה וכולם אמרו לנו: אתה מנהל שיווק, זה מי שאתה.
ועכשיו מישהו רומז לך שאולי תצטרך להיות, לא יודע, מפיק פודקאסטים. הוא מאמין בך. אבל אתה חושב: מה זה עושה לזהות שלי? זה כבר כתוב אצלי בלינקדאין. כבר סיפרתי לדוד שלי בפסח.
זה בו זמנית לונה פארק וגם סיוט.
אבל אני לא הזהות שלי. התגלגלתי להיות איש שיווק עם כמה שנות ניסיון, סבבה. אם אחפש עבודה בשיווק, יהיה לי יותר קל. אם אחפש משהו אחר, יהיה קצת יותר קשה. זה לא אומר שאני לא יכול.
אז מה כתוב אצלך בלינקדאין? מי בדיוק הדוד שכבר שמע את זה בפסח? ומה היה קורה אם מחר היית חתול?
לעצמכם: על הפער הזה בין "מה שאני" ל"מה שכתוב לי בטייטל" אני מדבר המון בקורס הצעד הבא שלי.
לארגונים: ארגון שעובר שינוי ורוצה שהעובדים יעברו אותו כמו חתולים ולא כמו כלבים, ימצא את מה שאנחנו עושים בעמוד פיתוח מנהלים לארגונים.
ואם רק בא לכם להקשיב: פרקי "פופקורן", רילס ופרקי טעימה נמצאים ב-app.adaptation.work, חינם.
הפרק המלא, בווידאו: YNow עם רותם גולן, פרק 240