אני יושב בראיון עבודה מול לוח מחיק. המנהל שואל אותי משהו, אני משרטט לו, ובאמצע התרגיל אני מאבד ריכוז. למה? כי איבדתי את הביטחון.
אז עצרתי. אמרתי לו: "רגע, אני רוצה לשים את זה על השולחן. נראה לי שאתם מבולבלים. אין לי ניסיון בתעשייה הזאת, וזה היה בדרישות המשרה. אני חושב שאני פה בטעות".
והוא אמר לי לשבת שנייה.
איך מנהל יוצר נאמנות עובדים, בעולם שבו אנשים כבר לא רוצים קביעות? לפעמים במשהו פשוט מאוד: הוא רואה אותך בלי הטייטל מהלינקדאין. הוא רואה את הראש שלך, ומאמין שאת השאר תלמד. ונאמנות כזאת מחזיקה שנים.
לקראת סוף הפרק בפודקאסט YNow, כשכבר היינו צריכים לסיים, חזרתי לאחת השאלות הראשונות של רותם גולן: איך כן עושים את זה? ואז סיפרתי לה על הראיון ההוא.
מה קרה לפני הראיון?
בסוף השירות הצבאי הייתי מהנדס, קצין, בתחום של תעשייה צבאית. שאלתי מישהו שם: "יש לי סיכוי לקבל עבודה בהייטק?"
והתשובה הייתה בערך: אתה מבין בהנדסה, אבל של הצבא. תחפש ברפאל, באלביט, בתעשייה האווירית או באלתא. זה מה שאתה יכול.
התבאסתי. לא כי הן לא חברות טובות (הן חברות מצוינות). אבל זה לא מה שרציתי. אז הלכתי למגייסות, והן סידרו לי כמה ראיונות. באחד מהם התקדמתי. ושם, מול המנהל הבכיר בפיתוח, הגיע הלוח המחיק.
מה המנהל ההוא אמר לי?
בצבא עבדתי על משהו שקשור למכשירים סלולריים. החברה הזאת עסקה בטלוויזיה בכבלים. הנדסה אחרת לגמרי. אחד באוויר, השני בכבלים.
וזו הייתה הפעם הראשונה שמישהו מהאזרחות, לא מפקד בצבא, דיבר איתי ככה. כמו בן אדם רגיל. הוא אמר לי בערך כך:
"מה אתה חושב, שכל ה-700 איש שעובדים פה פיתחו קודם מוצרים לטלוויזיה בכבלים? אני למדתי אווירונאוטיקה וחלל בטכניון, והיום אני מנהל את כל הפיתוח פה. אתה חושב שאני מבין בטלוויזיה בכבלים? למדתי. אני בודק בראיון שיש לך את הראש הנכון. את השאר תקלוט מהר".
התקבלתי. הוא היה המנהל שלי. והיה כיף.
מה זה עשה לי, שנים אחר כך?
לא מזמן הגעתי להרצות בחברה שהוא עובד בה היום. האמת? שכחתי לגמרי מהסיפור. ואז הוא בא לפגוש אותי.
ואז, על הבמה, פתאום סיפרתי לקהל את הסיפור הזה. לא התכוננתי, אין לי עליו שקף. פשוט התרגשתי.
ותחשבו על הנאמנות. אני לא שכיר היום. אבל אם הייתי שכיר, והוא היה אומר לי "בוא תעבוד אצלי", כנראה שהייתי שוקל את זה ממש ברצינות. רק בגלל שאני תמיד אהיה נאמן לו.
מה הוא בעצם עשה?
הוא ראה אותי. הוא ראה מי אני בלי הטייטל. הוא הסתכל לתוכי (גם מתוך אינטרס שלו, כמובן). והוא גרם לי להבין שאני לא רק הניסיון הזה, אלא כל הבוכטה: סקילים, ניסיון קודם, ודברים אחרים.
גם אני, בסטארט-אפים שהייתי בהם ובעסק שלי היום, נתתי הזדמנות לאנשים שלא היו בדיוק מה שהיה כתוב בדרישות המשרה.
לפעמים טועים. אבל אם צודקים, הבן אדם הזה ייצור לך נאמנות לשנה, לשנתיים קדימה.
אילו עוד דרכים יש למנהלים היום?
גם כשאנשים לא רוצים קביעות, אפשר ליצור את החיבורים האלה.
נגיד שיש לך עובדת בחופשת לידה. ועשית את האקסטרה כדי שהיא תבין שהיא לא צריכה להרגיש רגשות אשמה (שלרוב העובדות בחופשת לידה יש). שהיא תביא את מה שהיא ממש חייבת, ולא את מה שלא. היא תזכור לך את זה. גם אם יש לה שאיפות, וכולי וכולי.
אז מי המועמד האחרון שלא עמד בדרישות, ובכל זאת היה לו את הראש? מה עצר אותך? ומי, אצלכם בצוות, עוד מחכה שמישהו יראה אותו בלי הטייטל?
למנהלים: אם בדיוק התחלתם לנהל ולגייס, הספר הקטן למנהל.ת החדש.ה נכתב בדיוק לשלב הזה.
לארגונים: תוכניות למנהלים שמגייסים, מובילים ושומרים על אנשים טובים מחכות בעמוד פיתוח מנהלים לארגונים.
ואם בא לכם עוד סיפורים כאלה באוזניים, הם מחכים ב-app.adaptation.work: כל פרקי "פופקורן", רילס ופרקי טעימה. בלי עלות, רק עם מייל.
הפרק המלא, בווידאו: YNow עם רותם גולן, פרק 240