לגוגל היה פרודקט-מרקט-פיט מצוין עם גוגל סרץ'. ומאז הוא נחלש. ולכן הם המשיכו לבנות: ג'ימייל, אדס, והיום ג'מיני. ואם זה קרה לגוגל, למה שזה לא יקרה לך?
מה זה אומר להסתכל על הקריירה כמו על סטארט-אפ? זה אומר שאני הפרודקט, והמרקט הוא החברה שאני עובד בה. ואני שואל את עצמי את אותן שאלות ששואלים על עסק: מי הלקוחות שלי, מה ה-KPIs שלי, מה הפיצ'רים שלי ומה הבאגים. ובעיקר - יש לי פרודקט-מרקט-פיט היום? ויהיה לי גם בעוד חמש שנים?
ופרימורטם לקריירה? זה לעשות לעצמנו את מה שמנכ"לית טובה עושה לעסק. לשבת שנה או שנתיים לפני שהשוק נותן לה סטירה, ולשאול מה עלול להשתבש. רובנו לא עושים את זה. אנחנו מתעוררים רק כשה-FOMO מכריח אותנו.
זה רעיון שאני מאמין בו כבר עשור, מאז שהסתובבתי הרבה בסטארט-אפים כפאונדר. בשיחה עם אייל דוד בפודקאסט Product Builder ניסינו לפרק אותו לחלקים. הנה מה שיצא.
מי הלקוחות של הקריירה שלך?
לא רק הבוס. הלקוחות שלי הם הקולגות, המנהלים, הצוותים שאני עובד איתם.
וזה משנה את השאלה. במקום "מה כתוב לי בהגדרת התפקיד?", אני שואל "מה הלקוחות שלי צריכים?". זו בדיוק השאלה שכל סטארט-אפ שואל כל בוקר (או לפחות אמור לשאול).
מה הפיצ'רים שלך?
הפיצ'רים הם הסקילס והניסיון. אבל לא רק.
יש פיצ'רים שלא כותבים בקורות חיים. למשל, חברים בקהילות שמאפשרים לי להכניס לארגון חדשנות מהר. כישורי תקשורת טובים. היכולת להשפיע בלי סמכות (influence without authority).
אז מה מהרשימה הזאת יש לך? מה מזה הארגון שלך בכלל יודע שיש לך? ומה מזה אתה עוד לא סופר כפיצ'ר?
איזה סוג באג יש לך?
פה זה מתחיל להיות מעניין. כי יש שני סוגים של באגים, וכל אחד מהם דורש טיפול אחר.
פערי ידע. את אלה פשוט צריך לסגור. לא יודע מה זה PLG? לומדים מה זה PLG. נגמר הבאג.
חולשות. אלה סיפור אחר. אם אני מופנם, שום קורס לא יהפוך אותי למישהו אסרטיבי שעומד על במה. אפשר לחזק את זה קצת. אבל this is who I am.
ההבדל הזה חשוב, כי הוא קובע איפה להשקיע. פער ידע סוגרים. חולשה מחזקים קצת, ומקבלים שהיא חלק מהמוצר.
למה פרודקט-מרקט-פיט של היום לא מספיק?
שני דברים.
הראשון הוא הטווח הרחוק. זה שיש לי PMF היום לא מבטיח לי PMF בעוד חמש שנים. תשאלו את גוגל.
השני הוא אמביציה. אם יש לי אמביציה, אני רוצה להגדיל את ה-PMF שלי כל הזמן. לא רק לעשות את המשימות שבגללן שכרו אותי. גם ללמוד לעשות משימות שהבוס שלי ישמח שאעשה. ואפילו כאלה שאף אחד בארגון לא דמיין שאני יודע לעשות.
איך עושים פרימורטם לקריירה?
מנכ"לית טובה לא מחכה לחטוף סטירה מהשוק. היא יושבת שנה או שנתיים קודם ואומרת: "אני מרגישה שמשהו מתחיל להיחלש, בואו נוציא ביזנס ליין נוסף".
והיא עושה תרגילי פרימורטם, לא רק רטרו. לפני שנכנסים לפרויקט, שואלים: "חצי שנה מעכשיו, הפיצ'ר לא עלה, הלקוחות לא אימצו אותו. למה?"
אנחנו טובים בלעשות את זה לעסק שלנו. אבל לא עושים את זה לעצמנו. בדיוק בגלל שאנחנו אנושיים.
אם מתרגמים את זה לקריירה, השאלה יכולה להישמע ככה: "חצי שנה מעכשיו, אני תקוע. מה קרה?"
ואת המילה "תקוע" בחרתי בכוונה. אייל הזכיר בשיחה את ה-Lean Startup Canvas, שיש בו גם סעיף של סיכונים, והביא את גוגל מול OpenAI כדוגמה לחברה שצריכה לנתח סיכון כזה ולהתמודד איתו. ניהול סיכונים, רק בגרסה של קריירה.
ומה שרציתי להוסיף לזה: בניגוד לעסק, אנשים הם אנשים. ומה שאנחנו מדברים עליו פה זה בעצם תקיעות.
למה רובנו מתעוררים רק כשמישהו אחר מתקדם?
כי מעט מאוד אנשים הם אסטרטגיים לגבי הקריירה של עצמם. רוב הזמן אנחנו מדחיקים.
ואז, פעם בכמה שנים, משהו מעיר אותנו. חבר שהחליף עבודה. מישהו שהכרנו שהתקדם. ופתאום: "רגע, מה קורה עם הקריירה שלי?"
יש סקיל שנקרא "בניית קריירה". בעבר התעוררנו אליו פעם בשלוש-חמש שנים. היום צריך לפתח אותו כל הזמן.
(אני בן 47. כשהתחלתי, לא היו אינטרנט ופודקאסטים שילמדו אותך לתכנן קריירה. היה צריך לעבוד קשה בשביל המידע הזה.)
אז מאיפה מתחילים?
מהשאלות. מי הלקוחות שלי? מה הפיצ'רים שלי? אילו באגים הם פערי ידע, ואילו הם חולשות? ומה יקרה אם חצי שנה מעכשיו אני תקוע?
ומה הייתה הפעם האחרונה שעצרת לשאול אותן, בלי שמישהו אחר התקדם קודם?
לא צריך לענות על כולן היום. אבל כדאי לשאול אותן לפני שה-FOMO שואל אותן בשבילך.
לעצמכם: הרבה ממה שדיברנו עליו בפרק נמצא בקורס שלי הצעד הבא שלי, לשכירים שרוצים להבין איך מתקדמים בעבודה.
לארגונים: רוצים לתת את זה לעובדים ולמנהלים אצלכם? הכל מרוכז בעמוד פיתוח מנהלים לארגונים.
ואם בא לכם להתחיל בחינם, ב-app.adaptation.work יש את כל פרקי "פופקורן", רילס ופרקי טעימה. כל מה שצריך זה מייל.
הפרק המלא, כולל תמלול: Product Builder עם אייל דוד