קורסים
הספרים
לארגונים
פודקאסטבלוג
מיוחדים
English
פרק 273·13 בדצמבר 2022·84 דק׳

למה קשה לייצר שינוי? - עם ענבל אורפז - פופקורן 273

פופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל · עם ענבל אורפז

חתול צהוב ופרוותי מציץ מעל הנגן בעיניים גדולות
00:0001:24:17

להאזנה גם ב:באפליקציה שלנו (חינם)YouTubeSpotifyApple

ענבל אורפז היא יועצת חדשנות אסטרטגית ומייסדת יוזמת "אישה בהייטק" לקידום תעסוקת נשים בהייטק, חוקרת אורחת במכון למחקרי ביטחון לאומי ובעבר כתבת הייטק בכירה בדה-מרקר. דיברנו על למה כל כך קשה לייצר שינוי בארגונים, מה אפשר לעשות בפועל לקידום שוויון מגדרי, ולמה קשה להכניס חדשנות ולשנות דברים גם ברמה הלאומית.

בפרק הזה

  • ענבל טוענת שבשביל לקדם שוויון מגדרי חייבים לרתום את המנהלים, שברובם גברים, כי הם מקבלים את ההחלטות על גיוס, קידום ושכר. ובלי תמיכה של ההנהלה, השינוי לא יקרה
  • היא מציעה צעדים קונקרטיים: שפה מאוזנת מגדרית במודעות דרושים, לפחות מראיינת אחת בתהליך הגיוס, ומודעות להטיות בתהליכי הערכת ביצועים, שבהם נשים נוטות להיות צנועות יותר בתיאור ההישגים
  • לדבריה, המשתנה המסביר החזק ביותר לפערים בין נשים לגברים בהייטק הוא האימהות, וההסללה מתחילה מוקדם: בבגרות 5 יחידות במתמטיקה יש כמעט שוויון, ובמדעי המחשב שיעור הבנות יורד ל-35 אחוז
  • ענבל מדברת על "network gap": רשתות הקשרים של נשים קטנות ומרוכזות יותר, ויחסי ספונסרשיפ, מי שמוכן להמליץ עליך, פותחים הזדמנויות יותר ממנטורינג עמוק
  • בנושא החדשנות היא מספרת על עבודה עם האיים הקנריים, ועל מודל החדשנות הפתוחה, שמביא פתרונות מבחוץ. לדבריה, גם שם צריך את תמיכת ההנהלה, תקציב, אחראים ויעדים מדידים

על הפרק

למה כל כך קשה לייצר שינוי בעולם? למה, גם כשאנחנו מבינים את התיאוריה, לרוב השינוי לא קורה. למשל - למה קשה לקדם שוויון מגדרי במקום העבודה? ולמה קשה לייצר חדשנות? איך נשים יכולות לתפוס מקום יותר בולט בשולחן הישיבות? ואיזה פער נוסף מעבר לפערי השכר יש בין המגדר הנשי לגברי?

גם מקומות עבודה פרוגרסיבים מתקשים לעשות שינויים, להכניס חדשנות, ולקדם את הארגון לעולם החדש. הזמנתי את ענבל אורפז, באירוח השני שלה בפופקורן לדבר על נושא חשוב ומורכב - יצירת שינוי. ענבל אורפז היא יועצת חדשנות אסטרטגית ומומחית בנושא של קידום שיוויון מגדרי. היא עוזרת לחברות וארגונים לייצר את השינוי הזה באמצעות יוזמת #אישה_ בהייטק, מיזם לקידום תעסוקת נשים בהייטק ומייעצת בתהליכי הקמת אקוסיסטמים של חדשנות, מיתוג מעסיק ואסטרטגיית שיווק.

ציטוטים מהפרק

חייבות פנימה לרתום את הגברים, שהם רוב מקבלי ההחלטות בארגונים. כלומר, ההחלטה את מי לגייס, את מי לקדם, את מי להפוך למנהל, את מי להעלות שכר

ענבל אורפז ·

אם זה לא בא מלמעלה, ואין באמת הירתמות אמיתית של ההנהלה לדבר הזה, זה לא יקרה. זה לא יכול להישאר רק עניין של ה-HR

ענבל אורפז ·

כמו שיש פערי שכר, שיש pay gap, אז יש network gap. כלומר, יש פערים ברשתות

ענבל אורפז ·

שאלות ותשובות מהפרק

למה כל כך קשה לקדם שוויון מגדרי בארגונים?
ענבל אורפז, מייסדת "אישה בהייטק", מסבירה בפופקורן, הפודקאסט של ליאור פרנקל, שהקושי לא נובע מכוונות רעות. לדבריה, כדי לשנות צריך את תמיכת ההנהלה, ואת הגברים, שהם רוב מקבלי ההחלטות על גיוס, קידום ושכר. היא מוסיפה ששינוי מעורר התנגדות, וקשה במיוחד כשהוא נוגע לתרבות ולסביבת העבודה ולא רק לנהלים.
אילו צעדים פשוטים ארגון יכול לעשות?
ענבל אורפז נותנת כמה דוגמאות: לוודא שהשפה במודעות דרושים מאוזנת מגדרית, כי ביטויים כמו "נינג'ה" נתפסים גבריים. לתכנן את תהליכי הגיוס כך שמועמדת תפגוש לפחות אישה אחת בתפקיד מקצועי. ולהתייחס להטיות מגדריות בתהליכי הערכת ביצועים, שבהם נשים נוטות להיות צנועות יותר בתיאור הישגיהן.
מה הסיבה המרכזית לכך שיש פחות נשים בהייטק?
לדברי ענבל אורפז, בקרב מי שכבר עובדות בתעשייה, המשתנה המסביר החזק ביותר הוא האימהות, ובמיוחד היציאה מההייטק אחרי הלידה הראשונה. היא מוסיפה שההסללה מתחילה מוקדם יותר: בבגרות 5 יחידות במתמטיקה יש כמעט שוויון, אבל במדעי המחשב שיעור הבנות יורד ל-35 אחוז.
מה ההבדל בין מנטורשיפ לספונסרשיפ?
ענבל אורפז מסבירה שמנטורשיפ הוא קשר עמוק וארוך טווח, למשל שעה בשבוע, סביב אתגרים מקצועיים. ספונסרשיפ הוא מישהו שמוכן לשים עליך חסות ולהמליץ עליך כשמתקבלת החלטה, גם אם הקשר רופף. לדבריה, הקשר השני הוא זה שפותח הזדמנויות, ונשים נוטות לרשתות קטנות ומרוכזות, ופחות משקיעות בקשרים כאלה.
מה זה חדשנות פתוחה?
ענבל אורפז מסבירה שחדשנות פתוחה היא להביא חדשנות מבחוץ במקום לפתח אותה בתוך הארגון: לזהות צרכים ולהביא פתרונות, למשל לקנות מוצר מדף, לרכוש סטארט-אפ או להיות שותף עיצוב של צוות טכנולוגי. לדבריה, זו אחת ההמלצות של כוח המשימה שעבדה בו עבור האיים הקנריים, שבהם חסר טאלנט וידע מקומי.
למה קשה להכניס חדשנות לארגונים?
ענבל אורפז מציינת כמה סיבות: חדשנות עלולה לאיים אישית על מנהלים שחשים שחסרים להם הכישורים, ולעיתים אף על עבודות. בנוסף, ארגונים צריכים להשקיע בלי לדעת מתי יראו תוצאות, ולכן חשוב להפוך את החדשנות ליעדים מדידים ולהבטיח תמיכה של ההנהלה, אחרת היא הדבר הראשון שיקוצץ במשבר.

מי ומה הוזכרו בפרק

אנשים
שריל סנדברג · רשמה סוג'אני
חברות וארגונים
רשות החדשנות · מכללת אפקה · Girls Who Code · EIT
ספרים, פודקאסטים וסרטים
Brave Not Perfect
התמלול המלאתמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות

היי, ברוכים הבאים לעוד פרק של פופקורן. מה שלומכם? אנחנו כאן בעוד פרק שננסה להבין בו דברים נוספים על העולם החדש שלנו. אנחנו מדברים פה על קריירות ואנשים וטכנולוגיות ופסיכולוגיות וכלכלה התנהגותית, ומדברים עם אנשי מדע ועובדים, מנהלים, עצמאים, יזמים, אומנים וכל מה שאמרתי גם בלשון נקבה היום במיוחד. אנחנו היום נדבר על למה כל כך קשה לייצר שינוי בעולם. למשל, במקומות עבודה. למה למשל כל כך קשה להכניס קידום שוויון מגדרי למקומות עבודה? גם מקומות עבודה שרוצים לעשות את זה, שמוכנים לעשות את זה, זה לא כל כך פשוט. אז אנחנו ננסה להבין למה זה כל כך מסובך. ולמה קשה להכניס חדשנות למקומות עבודה? יש כל כך הרבה גורמים ופרויקטים שעובדים על זה, ואנשים חכמים ומוכשרים שעובדים על זה, אבל בסוף הרבה פעמים קשה לראות את התוצאות. ואנחנו ננסה להבין למה, מה שם יותר מסובך. ולא פחות מעניין, זה לא רק שינוי ברמה הארגונית, גם ברמה הלאומית. איך והאם אפשר לנסות או איך לחשוב על לייצר שינויים תפיסתיים או התנהגותיים,

או להכניס אג'נדות שהן חשובות לנו לגמרי ברמה הלאומית. ובשביל זה הבאנו לפה את ענבל אורפז, שפה בפעם השנייה זה מאוד מאוד כיף. היית פה פעם שעברה לפני ארבע שנים, כשהתחלת את אישה בהייטק בדיוק. ענבל היא שלוש שנים? שלוש שנים, אוקיי, מתקנים אותי, שלוש שנים. ענבל היא יועצת חדשנות אסטרטגית ומייסדת יוזמת אישה בהייטק לקידום תעסוקת נשים בהייטק. היא חוקרת אורחת במכון למחקרי ביטחון לאומי, יועצת לרשות החדשנות בתחום המחקר והדוחות, מייעצת בתהליכי הקמת אקו-סיסטמים של חדשנות, מיתוג מעסיק ואסטרטגיית שיווק. בעבר היא הייתה כתבת הייטק בכירה של דה-מרקר, אנחנו נפגשנו בדיוק כשהיא הייתה במעבר משם לדברים האחרים שהיא עושה. ואני יכול להמשיך, היא קוראה להאמן עוד המון, היא נבחרה לנשימת Forbes 30-under-30 ו-12 המשפיעים בתוכן בסושיאל של טק 12 ו-100 אנשים המשפיעים בהייטק הישראלי, ויש לה תואר ראשון בלימודי קולנוע וטלוויזיה וכלכלה, ותואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב,

וכולי וכולי וכולי, ענבל, מאוד מאוד כיף שאת פה, יש לנו המון על מה לדבר אז אנחנו ניתן למוזיקה את המקום ונתחיל בעוד שנייה. אז לפני כמה חודשים טיילתי בהרי הדולומיתים בצפון איטליה, חופשה מאוד כיפית של טבע, מרחבים, כל מה שהוא לא תל אביב שתחת העבודות של הרכבת הקלה, ובאחד הימים ידעתי שיש לי יום שהוא בעיקר יום של נסיעות, ורציתי לעשות מסלול קצר. אז בבוקר קמתי ושאלתי את בעלת המלון שבו השנתי איזה מסלול נחמד וקצר יש בסביבה, והיא נתנה לי שם של מקום, איפה להחנות את האוטו, היא אמרה זה סיבוב קצר, שעתיים, מסלול מעגלי, אמרתי מצוין, ובאיזשהו שלב אני ככה סיימתי לטפס את ההר, הגעתי להתחלה ככה של איזושהי הקפה, והסתכלתי מסביב ואמרתי, האמת היא,

לא כל כך מעניין, הנוף לא פחות, זה אזור מאוד דרמטי, מאוד יפה, אמרתי, אני עושה אחורה פנה, זכר לי את השם של המקום שבו חניתי, אני הולכת עם השבילים למקום של השם, של החניון שהאוטו אמור להיות בו, מגיעה לנקודת הסיום, ואני מבינה שהלכתי לאיבוד. האוטו לא שם. האוטו לא שם. כלומר, אולי האוטו שם, אבל את לא במקום אחר. לא, לא, האוטו לא שם. יש שם מעלית סקי, במין כזה רפוכי או נחמד כזה, אנשים יושבים, שותים את הבירה שלהם, מתחתנו מדרון סקי, והאוטו לא שם, ואני מסתכלת, ואין לי גם בטריה בטלפון, כי אמרתי, אני יוצאת לטיול קצר, נשאר לי, האייפון שלי הוא בסוף ימיו, נשאר לי עוד איזה, לא יודעת, 20 ומשהו אחוז, שבתקופות כאלה זה הולך ברגע, אני יודעת שתוך רגע זה יורד ל-13 אחוז, אמרתי, מה אני עושה עכשיו? נכנסתי מהר למטה-דאטה של התמונה שצילמתי בתחילת המסלול, הראיתי לבן אדם ברפוכי, אמרתי לו, לשם אני צריכה להגיע. אמר לי, אין בעיה, את רואה, את יורדת פה את המדרון סקי, יש לו שם איזה בקטה, את פונה ימינה, נכנסת ליער,

הולכת שמה בשביל, ובסוף זה יגיע, והייתי צריכה להאמין לו, אז פשוט ירדתי, התחלתי לרוץ, כי גם רציתי להגיע כמה שיותר מהר, וכבר התחיל להתאחר היום, וככה הבנתי שאני לא יכולה גם להגיע לחשיכה במצב הזה, שאני לא יודעת איפה האוטו, במקרה הכי גרוע אני צריכה לטפס חזרה את כל ההר. וזהו, התחלתי לרוץ, באיזשהו שלב מצאתי את עצמי ביער אורנים, נטוש, בלי נפש חיה, אני מקשיבה שום דבר, אני לא שומעת מסביב. מה זה, איפה שטרופותי מסתובב. בדיוק, ואני כזה, אוי לא, מה עשיתי? ולא, צריך עכשיו איזה אוכל יש עליי, ומה קורה, ואיך עושים, ואיזה טיפשים, מי מאבד את האוטו שלו? אבל כמה זמן את עושה ביער הזה? חמש דקות? שלוש שעות? כל הסיפור היה בטח סדר גודל של 45 דקות. אוקיי, מספיק זמן להילחץ. מספיק זמן להילחץ, ולהבין שכלומר, מה קורה, המחשבה שכל הזמן הפתרתי זה מה קורה אם אני מגיעה בסוף לקצה היער ואין אוטו. לשמחתי היה אוטו בסוף, כלומר רגעתי סיימתי את הירידה, אני מגיעה לכביש, מסתכלת ימינה, שמאלה, אין אוטו. עוד 200 מטר והיה אוטו, והייתה קלה גדולה, והיה עוד איזה אחוז בטלפון,

אז זה עוד היה קצת בסדר, אבל... היה דלק באוטו? כן, זה לא הייתה הבעיה. טוב, אז אוקיי, אני שמח שיצאת מזה בשלום, ושמצאת את האוטו שלך. תגידי, את מסתובבת הרבה מאוד בארגונים בשנים האחרונות, אם ננסה לעשות אנלוגיה בשקל, מה את חושבת שארגונים מאבדים לפעמים, אם לא את האוטו שלהם? וואו, שאלה מצוינת. למה? יש לך שקף על זה? לא, לשם שינוי לא. להפך, שאלה מקורית. אם יש דבר אחד שבטח ארגונים בארץ מאוד פוחדים לאבד, זה את המשאב האנושי שלהם? זה אנשים שיברחו להם למקומות אחרים? כמובן שגם הביזנס יכול לברוח להם. אנחנו בתקופות של משברים כלכליים או משברים בכלל. נפגשנו פה פעם אחרונה, זה היה ינואר 2020, שנייה לפני שהעולם השתנה לנו, שזה היה אירוע מאוד ככה מטלטל, ואנחנו בתוך עוד סוג של משבר שלא ברור לנו איך וכמה הוא ישפיע, למרות שהוא כבר יש לו השפעות שאנחנו רואים אותן.

אפשר לומר שיש הרבה דברים שיכולים ללכת לאיבוד לארגונים. אני חושבת שמשהו שהוא מאוד מהותי, ובטח לחברות הייטק בארץ, זה האנשים שהם יברחו להם. כלומר, מה אפשר היום לעשות גם כדי להביא אנשים לארגון בתור שלב ראשון, ואחרי שהבאתי את האנשים לארגון, איך אני משאירה אותם אצלי? אז רגע, אני אתחיל קודם משאלה פרובוקטיבית. עכשיו, ממש בשבועיים, שלושה האחרונים, יש הרבה דיבור על שוק של מעסיקים, זאת אומרת שלמעסיקים חוזר הכוח, בביטוי הכי לא יפה זה להגיד הכוח, כי זה ביטוי לא יפה, אבל הכוח חוזר למעסיקים, בגלל שאנחנו לקראת מיתון, לא יודע אם נהיה במיתון או לא, אבל אנחנו לקראת מיתון, יש פיטורים, יש האטה בצמיחה, ולכן יש אולי גם ירידה בגיוסים, והאם באווירה החדשה, בהנחה שזאת תיווצר, זה עדיין יהיה נכון להגיד את זה? יהיה נכון להגיד מה, שזה עדיין שהכוח של עובדים, או...? לא, לא, שארגונים יפחדו לאבד את העובדים שלהם.

נטע להאמין שכן. כלומר, אם היינו יושבים פה ממש בתקופה הזאת, לפני שנה, אז היינו רואים בדרך לפה כל מיני פוסטרים של חברות שמפרסמות את עצמן כדי למשוך את העובדים. שוב, אם נסתכל על ההייטק, אני רגע שמה את המגזרים האחרים בצד, נסתכל על ההייטק, למרות האווירה בתקופה האחרונה, חברות גייסו המון כסף. רוב הכסף הזה הולך בסופו של דבר כדי לגייס עובדים, לפחות חלק מאוד גדול ממנו, ובטח מהכסף שנשאר בארץ. זה לא הולך לקמפיינים פרסומיים גדולים, זה לא הולך לתשתיות, זה הולך באמת כדי לגייס את העובדים. אז האם ארגונים, יש להם קצת יותר כוח? אולי אפשר לשלם משכורות טיפה פחות גבוהות? אולי יש אילוצים גם של העובדים שמשתנים בתקופה כזאת, ופחות ממהרים לעזוב? כנראה, עדיין החברות רוצות להמשיך ולצמוח ולהצליח, והם לא יוכלו לעשות את זה בלי האנשים הכי טובים. כן. אז כן, אז יכול להיות שמאזן הכוחות הוא כרגע משתנה, והתיאבון לסיכונים משתנה, ויש איזושהי אווירה שהיא נרגעת, שאגב, זה בסדר,

ואני אשים עוד כוכבית, נכון לעכשיו, לנקודת הזמן שבה אנחנו מדברים ונפגשים, ויכול להיות שעוד חודש זה כבר לא יהיה נכון, ועוד חצי שנה זה לא יהיה נכון, אבל נכון לנקודת הזמן הזאת, שזה סוף נובמבר 2022. כן, אז כרגע השוק הוא עוד בסדר. כשאנחנו מסתכלים כאילו ברמת מאקרו, של להבין מה קורה פה, אנחנו יודעים למספרים שהם לגמרי תקינים, ואפשר גם לנשום לרווחה, ולחברות יש הרבה כסף. בתור כתבת לשעבר של דה-מרקר, את יכולה להגיד שהכותרות בעיתונים הן מחוץ לפרופורציה, לדעתך? התקשורת עושה את עבודתה, היא צריכה לייצר עניין אצל הקוראים, ולדווח להם על מה שקורה. לייצר היסטריה בקהל. לא, זה ניתן את הזווית האחרת של דברים, אני כבר לא בתקשורת, ואת השאלות לעיתונאים נשאיר... לא, בגלל זה אני יכול לשאול אותך ולקבל תשובה אמיתית, ולא... לא, אז אני רוצה לספר, היו גם בתקופתי ככתבת בדה-מרקר, קודם כל, על בשרי חוויתי שני סבבי פיטורים גדולים, והנה עדיין יש עיתונות שהיא חיה וקיימת,

על אף הקשיים שהיא מתמודדת איתם, אבל גם בעצמי יצא לי לסקר, אי אלו סבבי פיטורים בהייטק, אנחנו יודעים שהעולם עובד במעגלים, באמת ההייטק הישראלי, אני כן אגיד את העולם של להסתכל על המקרו-כלכלה של ההייטק הישראלי, אני בשנתיים פלוס האחרונות, אני עובדת יחד עם רשות החדשנות, בעיקר על הדוחות השנתיים שלהם, בדוח נשים שכתבנו ביחד, בדוח ערבים בהייטק, אז ככה באמת הסתכלות שיותר על המספרים ועל התמונה הרחבה, אז התמונה הרחבה של ההייטק היא בסדר גמור, ואנחנו מסתכלים על תקופה של עשר שנים ומעלה, אבל לפחות עשר שנים שההייטק צמח ממש בכל פרמטר, בכמות המועסקים. ואגב, גם השנה הזאת, כמות המשרות בינתיים, אנחנו במאזן חיובי. כן. עדיין היה צמיחה בכמות המשרות ובכסף שגייסו. אז נכון, אז השנה גייסו בינתיים, וזה כבר יישאר ככה פחות כסף מ-2021, כן? אבל עדיין זה בקנה מידה מאוד גבוה, וזו השנה השנייה הכי טובה של ההייטק הישראלי.

אז אם יהיו לנו עוד עכשיו חמש שנים כאלה, אז זאת תהיה בעיה. אבל אם עוד שנה כבר ניפגש פה והדברים יתאוששו, אז זה יהיה בסדר כנראה. הכותרת בעיתון, היא מנסה להבהיל, אז רשום שם, ירידה במספר המשרות החדשות, טה-טה-טה, ומראים גרפים שיורדים, אבל זה עדיין כמות מאוד גדולה של משרות חדשות. זה לא שיש ירידה במספר המועסקים, יש ירידה במספר המשרות החדשות, זאת אומרת, עדיין מגייסים, וזה נורא, כשאתה מסתכל לשנייה על הזה, אתה נורא נבהל מזה, אבל זו ירידה במספר המשרות החדשות, יש עדיין כמות מאוד גדולה של משרות חדשות שמחפשים להן גיוסים. כן. זה אומר, אבל שעכשיו, אם אנחנו מתחרים, אם אתה או אני עכשיו מחפשים עבודה, אז התחרות על כל משרה היא יותר קשה, ויש יותר אנשים בשוק שהם מסתובבים, שהם פוטרו. אז זה לא שם את ביזנס אי-איוז'ואל, חברות יותר שמרניות, חברות יחשבו פעמיים אם לגייס אולי למשרות שהן לפני שנה היו בקלות מגייסות אליהן, ויש אווירה שהיא בוודאות משפיעה, אבל כרגע אני חושבת שעוד אפשר קצת לחכות עם הלחץ המאוד גדול. כן.

אוקיי, אז בואי נדבר רגע על נושא שמאוד קרוב ללבך, והוא ניקח אותו כדוגמה ראשונה בשיחה על למה כל כך קשה לייצר שינוי. אז את מתעסקת המון בנושא של קידום שוויון מגדרי, תסבירי שנייה רגע מה זה אומר באמת. ואת פוגשת מלא חברות ועושה איתן לא רק כזה, הנה הרצאה חמודה, אלא גם תוכניות יותר גדולות ורציניות כדי לעשות, לקדם את הנושא הזה. ואני רוצה שנסתכל על זה רגע כדוגמה, למה כל כך קשה לייצר את השינוי הזה. אז קודם כל שתי מילים על אישה בהייטק, שיש פרק שככה מוזמנים לחזור ולהאזין להתחלה של זה, שבאמת 2020 זה השנה הראשונה שאישה בהייטק פעלה בה, אז מאז זה התפתח, אבל הבסיס נשאר אותו דבר, שזו יוזמה שהמטרה שלה זה להגדיל את השוויון המגדרי בהייטק, שזה מילים אחרות לומר,

להגדיל את כמות ושיעור הנשים בתעשייה, שזה יושב על שתי רגליים מרכזיות, שרגל אחת מתעסקת ביצירת בסיס הידע, כלומר איך מעסיקים יותר נשים, איך משמרים יותר נשים בארגונים, שזה אומר גם יצירה של ידע, כלומר יש מאין, סקרים גדולים שעשיתי, הדוח שציינתי של נשים בהייטק, שהוצאתי יחד עם רשות החדשנות, best practices מהעולם, מחקרים וכן הלאה, אז כל הזמן להיות ככה עם אצבע על הדופק על מה שקורה בשטח ומה הידע שקיים בארץ ובעולם ובארגונים, וברגל השנייה, להנגיש את זה החוצה. אז זה יכול להיות בצורת תוכן, זה יכול להיות בצורה של הרצאות, יכול להיות בצורה, כמו שאמר, בתהליכים יותר עמוקים של ייעוץ לארגונים. כן. אז זה ככה בגדול הפעילות ומה שעומד ככה בבסיס שלה. עכשיו, השאלה של למה זה כל כך קשה, אז אני קודם כל, אני אפתח ואני אומר שזה לא בא מתוך איזה שהם כוונות רעות.

כלומר, הארגונים למשל שאני פוגשת אותם, זה ארגונים שהם בדרך כלל, הם יפנו אליי, והם ירצו לעשות משהו. עכשיו, המשהו הזה באמת יכול להיות משהו שהוא התחלה, או משהו ראשוני, או משהו חד-פעמי, כמו הרצאה, שגם הרצאה זו גם שאלה למי, וכשמדברים על שינוי, אני חושבת שזו שאלה שהיא מאוד חשובה, מקהל היעד שאנחנו רוצים להשפיע עליו. למשל, מבחינתי הקהל, היעד שהכי חשוב לי להשפיע עליו, זה הדרג הניהולי בארגונים, שזה משהו שהוא קצת שונה מרוב הארגונים שהם פועלים בשדה של שוויון מגדרי או של קידום נשים, שהם פונים הרבה מאוד, למשל, לנשים. או שאני אומרת, אנחנו כנשים, אנחנו כבר מועצמות, ואבא, עשינו כבר, התקדמנו, למדנו. הסיבה שאנחנו לא מצליחות להגיע למקומות, אפשר גם להגדיר יותר טוב מה זה המקומות, אבל הסיבה שאנחנו לא רואים את השוויון במקומות שהיינו רוצים לראות שוויון, בשביל לשנות את זה, חייבות פנימה לרתום את הגברים, שהם רוב מקבלי ההחלטות בארגונים. כלומר, ההחלטה את מי לגייס,

את מי לקדם, את מי להפוך למנהל, את מי להעלות שכר, את מי לפטר, אפרופו, בתקופה הזאת, זה החלטות שנמצאות אצל דרג ניהולי, שברובו הוא גברים בהייטק. אז חשוב לי מאוד להגיע אליהם ולהשפיע עליהם, ולהשפיע עליהם גם ממקום לא של בואו תעשו עכשיו משהו שהוא כזה, יש לו איזושהי מטרה חברתית טובה, לא איזה משהו שהוא, לא יודעת, פרו בונו, אחריות קהילתית, כל מיני מקומות שלארגונים קצת יותר קל ללכת עליהם לפעמים, ויש תקציבים שמיועדים לזה, ויש אנשים לפעמים שאחראים על זה. אני אומרת, לא, אתם צריכים לעשות את זה, בגלל שזה הדבר שנכון לכם וטוב לכם לעסקים. כלומר, אם רוב חברות ההייטק, אחד האתגרים המרכזיים שלהן בשוק הישראלי, זה לגייס כוח אדם, אז הנה, פה יש איזשהו טאלנט פול, איזשהו מאגר של עובדות, שאתם לא יודעים להביא אותם. והמקום שקצת התחלתי ממנו, זה היה מקום שאמרתי, זה היה סביב יום האישה של 2019, ככה כבר לא הייתי בדה-מרקר, ככה הייתי בהתחלה של דרך עצמאית, הייתי מוזמנת להרבה מאוד אירועים,

ואומרתי, אני רוצה זווית אחרת, כי אני לא רוצה ששוב יבוא איזשהו מנהל, והוא יגיד, ואני אומרת את זה ברצינות ולא בציניות, אבל הוא יגיד, אני מאוד רוצה לגייס נשים, והן לא שולחות קורות חיים. כי נכון שנשים הן מיהוט בהייטק, אבל הן לא אפס. אז אם אתה לא מקבל בכלל קורות חיים, כנראה שאתה לא עושה משהו נכון בתהליך, ופה אפשר להתחיל לעבוד על הדברים. עכשיו תגידי, איך את מבדילה בין... תכף אני אסביר למה זה קשור לנושא היותר גדול, אבל איך את מבדילה בין ארגון שבאמת רוצה לשלב נשים, לבין ארגון שבא אלייך כי הוא רוצה, את יודעת, להראות כאילו או לעשות כאילו? יש משהו קצת שיפוטי בשאלה הזאת, שיכול להיות שזה בסדר. קודם כל, אני מעריכה כל ארגון שבא ורוצה לעשות משהו, כי זה כבר הרבה יותר מהרבה ארגונים שהם לא עושים דברים. כן. ואחד השינויים שבעיניי הם יפים,

וראיתי אותם בכמה שנים של פעילות, זה שכשהתחלתי את הפרויקט הזה, אז רוב מי שהיו מגיעים אליו, רוב מי שהיו מגיעים אליי אלה היו החברות הרב-לאומיות הגדולות, שיש להם תקציבים לזה, יש להם יעדים לזה, יש אנשים שאחראים לזה, זה מאוד בתוך התהליכים הארגוניים שלהם. ובשנתיים האחרונות אני רואה יותר ויותר חברות צמיחה ישראליות, שגם באות ומשקיעות בתהליכים וגם תהליכי עומק, גם מעבר לדברים שהם חד-פעמיים, אלא מאוד רוצות לשנות את זה, וזה מגיע ממקום שהוא מאוד אותנטי ונכון. אז קודם כל... אז רגע, למה התכוונת שהשאלה השיפוטית? זאת אומרת שאת חושבת שאין אף אחד שהוא עושה את זה רק בשביל הנראות? כי קודם כל, גם אם עושים את זה, מה זה בשביל הנראות? גם אם עושים את זה דוגמה, ארגון שפנה אליי, ושם עשינו כמה וכמה דברים, קיבלו הנחיה מלמעלה, חברה רב-לאומית, שהסניף הישראלי שלה קיבל הנחיה שבתוך כך וכך שנים, צריך להיות בנצ'מארק של 40 ומשהו אחוז נשים בתפקידי ניהול. כן. שזה בנצ'מארק מאוד גבוה, יחסית לתעשייה.

אז אתה יכול לומר, אוקיי, הם עושים את זה רק בגלל שיש להם בנצ'מארק, האם זה טוב או האם זה לא טוב? כן, נכון. אז עכשיו אני אגיד למה זה קשור לנושא הגדול, כי אנחנו מדברים על למה כל כך קשה לעשות שינוי, ואנחנו צריכים לנסות להבין מה עוד, אפשר גם לדבר על הצד ההפוך, על כאילו איך כן מצליחים לעשות שינוי. ואז הדברים הראשונים שעולים זה, אחד, האם הראש מאמין בזה? כי לפעמים כשלמעלה לא מאמינים בזה שצריך לעשות את השינוי, אז באמת הוא לא מצליח. גם אם למטה בדרגים, דרגי ביניים ומתחתיו הם מאוד מאוד רוצים, אז אם מלמעלה, ב-C-Level, המנכ״לים, סמנכ״לים וזה, לא נותנים את הגב, לא נותנים את התמיכה, אז השינוי לא יקרה. כי מתישהו, כשיהיה צריך, יפסיקו את המשאבים, יקצצו את המשאבים, או לא יתמכו באמת בסוף, או לא יראו דוגמה אישית, או כל מיני כאלה. אז זו סיבה אחת ששאלתי. והדבר השני, והוא מאוד מעניין ואפשר להתעכב עליו קצת,

האם יש הבדל באמת בין מי שבא ואמר את זה, אני עושה את זה, כי אני בעצמי, באג'נדה שלי, מכיר, אני גם, אני נשוי לאישה ויש לי בת ויש לי בנות ויש לי חברות, ואני כואב לי לראות ולאן הם יגדלו ובלה בלה בלה, ולכן אני עושה את זה, לבין מי שאומר, פילו עליי שאני צריך 42 אחוז מהדבר הזה, יכול להיות שאני בכלל לא חושב שזה נכון, אבל זה מה שהפילו עליי. טוב, שאלה מאוד גדולה. נכון, אז תבחרי איזה חלק שאת רוצה. אני אנסה להתחיל. תבחרי איזה חלק שאת רוצה. מאיפשהו, ויכול להיות שגם אפשר כבר להתחיל להרחיב את ה... תארייה מעבר לעולמות הנשים. אני קודם כל אתחיל באיזושהי אנקדוטה, ממש ככה, משהו שיש לי עכשיו בימים אלה על השולחן. איזשהו ארגון שפנו אליי בשביל הרצאה לצוות אצלם, לצוות המגייס, על נשים בהייטק. ואז תמיד בפני ההרצאות יש שיחת הכנה כדי לדייק את התכנים, ומה כן, ומה לא, ומה יותר רלוונטי. ואז אנחנו מתחילות לדבר, ותוך כדי השיחה אני מבינה שהרבה מהדברים, הן בכלל לא רוצות שם שהצוות ישמע,

כי יש להן מגבלות, הארגון לא מאפשר, יש תהליכים שאי אפשר לשנות אותם. תני דוגמא, זה מאוד תאורטי. למשל, כלי כזה מאוד בסיסי, אני אגיד, או מאוד ככה, אולי הוא קל ליישום, וככה, הוא מאוד ככה, כי זו גם שאלה שאפשר לדבר עליה, על פתרונות שהם מאוד פשוטים, לעומת פתרונות שהם יותר מורכבים ועמוקים, וזו גם שאלה של מתי שינוי יותר קל ומתי הוא שינוי פחות קל. אבל למשל, משהו שהוא נחשב יחסית מאוד בסיסי, זה השפה שבה משתמשים בתיאורי משרה. כלומר, עד כמה השפה מסקולינית, כלומר גברית, או עד כמה השפה היא פמינינית, כלומר נשית. למשל, סתם, אני אקח את זה לקיצון, דרוש איש מכירות עם סכין בין השיניים, או נינג'ה. מפתח נינג'ה. מפתח נינג'ה, יש את הביטויים האלה, עכשיו זה ביטויים שמאוד גבריים. החוויה של אישה שקוראת את זה, ואנחנו יודעים את זה ממחקרים, זו שהיא מבינה שזה מודעה שהיא לא פונה אליה. היא לא מוזמנת. בדיוק, היא לא מוזמנת, זו לא המסיבה שלה.

אז למשל, טיפ כזה מאוד קטן בשימושי לארגונים, זה אתם רוצים למשוך שגם נשים יגישו מועמדות למשרה? תוודאו שהשפה שם היא באמת הרבה יותר מאוזנת מגדרית. כן. ואז למשל, באותה שיחת הכנה שהעליתי את זה, אמרו לי, לא, לא, אי אפשר, אין להם יכולת להשוויה על איך שמנוסחת המודעת דרושים. וככה עוד כל מיני נקודות של דברים שהם ככה כלים שימושיים שנגענו, והם אמרו, לא, אנחנו לא רוצות לייצר את התסכול, שהם ידעו שיש דברים שאפשר לעשות, אבל הם לא יכולות לעשות. עכשיו, אתה יכול לומר פה, אז זאת אומרת, אז למה הם בכלל מתחילים לדבר על זה? למה הם פותחים את הסוגיה הזאת בתוך הארגון, אם אין נכונות אמיתית לעשות את זה? כן. עכשיו, זו גם באמת שאלה, בעבודה עם ארגונים, שלפעמים, אתה יודע, יש איזושהי מחשבה, שאלה של מי, וזו שאלה שמאוד חשובה לשינוי, מי מוביל את השינוי? כן. האמירה שלי היא בגדול, כי בקטן יש לזה הסתייגויות, אבל למשל, בכל תחום של שוויון מגדרי,

אם זה לא בא מלמעלה, ואין באמת הירתמות אמיתית של ההנהלה לדבר הזה, זה לא יקרה. זה לא יכול להישאר רק עניין של ה-HR. הרבה פעמים ה-HR יהיה מי שיזום את זה, כי זה נשים, כי הן מסתכלות על כוח אדם, כי כל מיני סיבות. אז יכול להיות שהן יכולות הקטליזטור של הדבר הזה, אבל בלי ה-Bind של ההנהלה, שתהיה מחויבת לזה, ותכניס את זה לגעדים של אנשים, כמו יש גם דרכים להכניס את זה, ואני לא אגיד לכפות, אבל להפוך את זה לחלק מהשגרה של החברה, זה לא יקרה. אז יש שם איזושהי מורכבות סביב זה. אז רגע, היית במקום של להגיד, אפשר לשאול, האם שווה בכלל לעבוד איתם על זה, אם אין נכונות, את אמרת נכונות אמיתית, ואני אתקן לדוגמה הספציפית שנתת, יכול להיות שיש נכונות אמיתית, אבל אין נכונות מלאה, אוקיי? זאת אומרת, מה זאת אומרת מלאה? אנחנו לא נוכל לעשות את כל הדברים שתמליצי לנו, אנחנו לא מוכנים להפוך פה את כל הבלטות בשביל לעשות את הדבר הזה, אנחנו מוכנים לגעת בחלק מהדברים. אז קודם כול נתחיל, שווה או לא שווה בכלל?

כאילו, נראה לי שעדיין שווה לעשות משהו. בעיניי שווה, זו שאלה, אתה יודע, זו שאלה שווה למי, אני חושבת ששווה, נשמעים כזה, וואו, איך נשנה את זה? עכשיו, לפעמים אי אפשר לשנות. אני אגיד לך דוגמה אחרת, אנחנו עדיין נשארים בדוגמאות, אני חושבת שזה ממחיש קצת דברים. הזמינו אותי לחברה רב-לאומית, שיש להם שם תהליך של performance review, כלומר, תהליך הערכה, שזה תהליך של כלל הארגון, תהליך שהוא קורה באופן מוסדר, ויש לו בגדול שני שלבים, קודם כל self-performance review, כלומר, קודם כל אני ממלאת את זה על עצמי, ואז המנהל מנהלת שלי ממלאים את זה עליי. עכשיו, העולם הזה של performance review הוא עולם שהוא שופע בהטיות מגדריות, נשים שם, אני אשתמש אולי בשפה הולכה יפה, אבל בסופו של דבר הן בסופו של דבר מאוד נדפקות מזה. תני דוגמה, למה? כי תהליך כזה של הערכה, הוא בסופו של דבר קובע, למשל, האם יעלו לי את השכר? לא, לא, אבל מה שם בפנים, נכון, ברור, אבל מה שם בפנים הוא מוטה מגדרית, מה זאת אומרת מוטה מגדרית? תני דוגמה.

למשל, בהכללה גסה, לנשים הרבה יותר קשה עכשיו לעוף על עצמם. עכשיו, אם אני צריכה לתאר את החוזקות שלי, במה אני טובה, וזה מה שדורש ממני השאלון הזה, אני אהיה מאוד צנועה בלקחת קרדיט על דברים שעשיתי. שוב, בממוצע אני אהיה יותר צנועה מאשר הגבר שיושב על ידי, ויש לנו הישגים דומים. עכשיו, יש כל מיני הטיות שהן בתוך התהליך, כי הרבה פעמים המנהל שלי או המנהלת שלי יעשו copy-paste למה שאני כתבתי, או אם אני נתתי לעצמי דירוג נמוך, אז הם לא יכולים לתת משהו שהוא במרווח גדול מדי, כי אז זה מעלה איזה שהן שאלות. אז למשל, באותו ארגון עשינו סדנה שהייתה מאוד מעניינת, והשתתפו שם גם נשים שהן עובדות בחברה, אבל גם נשים שהן גם עובדות, אבל גם מנהלות בחברה, וזה יצר שיח שבבטם ליין שלו אפשר היה להבין בין השורות, שכולם מבינים שיש בעיה בתהליך. אבל תהליך ארגוני, ובחברה, אתה יודע, של עשרות אלפי עובדים, ואתה יודע, ארגוני ענק כאלה, לקח שנה להטמיע את זה, להכניס את המערכות,

להעשות את הזה. יותר משנה, אתה יודע, זה תהליך שעושים אותו, לא, אני זוכרת 30 שנה עושים אותו, והכל בנוי, ולפעמים אתה אומר, אוקיי, זו השיטה. עכשיו, אני, אתה יודע, במאוד גדול שלי, הגישה אומרת, תפסיקו לנסות לשנות אותנו, אנשים, בואו נשנה את השיטה. אבל לפעמים אי אפשר לשנות את השיטה, אבל עצם המודעות לזה, ולתת את הכלים להתמודד עם זה ולשים את זה על השולחן, אז זה כבר חשוב. ואם ניקח את זה כבר עוד... אז מה עושים? נותנים להם פקטור במבחן? כאילו, מה, איך פותרים את זה, נגיד, בפרפורמנס ריוויו? אז יש כל מיני שיטות, למשל, שמרות את הדירוג, במקום לעשות שיטת ניקוד מסוימת, לעשות ניקוד אחר, לתת באמת, לפעמים, כלומר, אחד הדברים שבעיניי הם יפים בעולם של שוויון מגדרי, זה שמה שחשוב זה מודעות. כלומר, בעיה שהיא כבר מתחילה לשים את ה... לחבוש את ה... להרכיב את המשקפיים של השוויון המגדרי, אז היא מתחילה להסתכל על העולם באופן הזה. ואתה רואה את זה, אנשים שמתחילים ככה לחשוב על זה ולהכניס את זה לתהליכים שלהם, אפילו, אתה יודע, רק מלהכיר אנשים שמתעסקים בזה,

אז זה הרבה יותר ככה מתחיל להשפיע גם על קבלת ההחלטות שלהם. אז למשל, שם, ברגע שעשו את הסדנה, ונשים היו מודעות לזה, ומנהלות היו מודעות לזה, ואז גם אמרו, ברור לנו עכשיו שכל המנהלים פה צריכים להיות מודעים לזה. אז כן, אז בחלום, אז היינו מבטלים את התהליך הזה, ומוצאים תהליך אחר לעשות לזה, אבל לא תמיד זה אפשרי. אבל לפעמים הנושא של המודעות, בגלל זה, אתה יודע, זה לא אפס או מאה. כן, כן. אם זה 40, אולי זה גם בסדר. אוקיי, אז פרפורמנס ריווייו זה דוגמה אחת, יש לך עוד איזושהי דוגמה שקופצת לך לראש? תמקד, דוגמה למה? של מקומות שבהם קשה לעשות את השינוי, כי הוא כל כך מוטמע עמוק. סתם, את יודעת מה, אפשר לשאול גם על שילוט, אני לא יודע, יכול להיות בארץ לפחות. זה מצחיק, כי אני הייתי אומרת, נגיד, פרפורמנס ריווייו, זה לא באמת כזה קשה, זה עניין של החלטה, אוקיי? לפעמים כאילו אנחנו רואים כזה, וואי, נגיד, זה לא בכוחי כמנהלת איקס לעשות את השינוי הזה. כן. ולפעמים זה גם נורא פשוט. אוקיי, פעם סיימתי איזשהו תהליך של ייעוץ לארגון,

ואחד הדברים שאנחנו יודעים מתהליכי גיוס לחברות, זה שחלק מהאנשים, ברגע שהן לא רואות אף אישה בתהליך הגיוס, זה מפריע להן. בתהליך הגיוס, זאת אומרת, הן צריכות לעבור ארבע ראיונות, ובארבע הראיונות האלה הן לא פגשו אפילו אישה אחת. זו הכוונה. בדיוק, או שהן פגשו מישהו, והייתה אייג'ר. אני מדברת על אף אישה בתפקיד המקצועי שלהן. כן. עכשיו, צריך גם לעשות פה, להזכיר שבשלוש שנים האחרונות, חלק גדול מתהליכי הגיוס, הם עברו להיות אונליין. כלומר, אני כבר לא באה למשרד, ואני רואה בעיניים את מי שנמצא במשרד, מי שבפינת קפה וכן הלאה, כל מה שאני רואה זה מי שמראיין אותי, והרבה פעמים הראיונות הם רק בזום. כן. אז למשל, זה משהו שארגונים שאומרים כזה, אוקיי, אז פשוט נוודא, נתכנן את התהליכים, ככה שאם מישהי מתראיינת, היא גם תפגוש אישה בתפקיד שהוא מקצועי. לוודא שיש לפחות אישה פעם אחת בראיונות, כן. אז את זה למשל הצגתי באיזשהו תהליך שעשיתי באחד הארגונים, שגם ניסו להבין איך הם מביאים יותר נשים לתפקידי פיתוח.

ולגבי דבריה שהצגנו את זה, אז המנהל שם אמר, מה הבעיה? כלומר, זה לא, מהצד של ה-HR זה יכול להיות כזה, אוי, צריך עכשיו לשנות את התהליך, ומה, והמנהל אמר, כאילו, זה כל כך הגיוני, שמה הבעיה? ובואו נעשה את זה. עכשיו, אם זו חברה של, לא יודעת, של 400 עובדים, אז זה יותר קל מחברה של 40,000 עובדים, או 400,000 עובדים. אבל אני אומרת, נגיד, הנושא של ה-performance review בעיניי, הוא קל, כי זו שאלה של החלטה. הדברים הבאמת קשים, זה שינוי של תרבות, או שינוי של התנהלות. דברים שיש להם פחות פתרונות בית ספר, שאנחנו לא יכולים לבוא ולומר, אוקיי, יש תהליך גיוס, תוודאו שאתם משתמשים בשפה שהיא יותר מכילה, תוודאו שיש אישה מראיינת, אתה יודע, סוג הזה של רשימת מכולת, ואפשר לייצר תהליכים, וזה די פשוט, אוקיי? שוב, שום דבר לא פשוט בתהליכים וכן הלאה, אבל יש לנו פתרונות שהם הרבה יותר פשוטים. העולמות שבעיניי, נגיד, הם מאוד קשים, ואין שם פתרונות בית ספר, אז למשל, בעולמות של שוויון מגדרי, זה יהיה כל מה שקשור לסביבת העבודה.

ולמה אני מתכנעת בסביבת העבודה? איך מייצרים סביבה, חדר ישיבות, למשל שבו אני כאישה מצליחה להתבטא, שזה אומר שלא קוטעים אותי, כי אנחנו יודעים שקוטעים נשים הרבה יותר מאשר שקוטעים גברים. כשאת אומרת, אנחנו יודעים, בגלל שאת מתעסקת כל היום בדוחות, אז רק פעם אחת נגיד את זה ולתמיד, כשאת אומרת, אנחנו יודעים, את מתכוונת, יש על זה דאטה. כן, כל דבר שאני אומרת בשיחה הזאתי מגובה בדאטה, מי שרוצה לדעת את הדאטה הספציפית, מוזמן לפנות אליי, ואני אשמח לשלוט רפרנסים. יש לך גם אתר, נכון? עם הרבה... כן, יש אתר, יש עמוד בפייסבוק, תרגישו באמת חופשי לפנות, הכל פה מגובה, וזה הסיבה שהכל מגובה. בוא רגע נפתח רגע את הקימונו, כמו שאומרים, אחת הסיבות שזה מגובה, זה כי בעיניי ומהניסיון שלי, שינוי מעורר התנגדות. נכון. אף אחד לא רוצה שיזיזו לו את הגבינה, וכל אחד רוצה שהעולם יישאר כמו שהוא, כי זה נוח לנו, כי אנחנו אנשים וזה הטבע שלנו, וגם הרבה פעמים ברגע שאנחנו מתחילים להאיר את הבעיה,

אז יש פה אשמים. הרבה פעמים המפגש, כי אנחנו קצת הופכים לאיזשהו עולם כזה שהוא מחולק לשניים, אוקיי, יש לנו נשים ויש לנו גברים, והנשים הם באיזושהי עמדת, אני לא רוצה להגיד עמדת נחיתות, אבל הם מיעוט בעולם הזה, אוקיי, למרות שהן לא צריכות להיות מיעוט מבחינה מספרית, ויש כאלה שישר קופצים, אומרים, אוקיי, אם זה המצב, אז מישהו אשם בזה, נכון? אז מי אשם? אז הגברים. אז אם אני גבר, אני מרגיש מאוד אשם. קודם כל להתנגד. כן, ואני מרגיש מאוד אשם מתוך הסיטואציה הזאת. אז אני למדתי, גם כי זה הבן אדם שאני, ואני בן אדם שהוא דאטה-דריבן, וכל ההרצאות שלי תבוא, זה הכל ככה דאטה-סטורי-טנינג סביב העולמות האלה ובכלל, אבל זה גם קצת עוזר לי לנטרל התנגדויות, כי זה גם עוד בעיה שיוצא לי להתקל בה וזה מאוד רלוונטי באמת גם לשינוי, זה לא יהיה נכון לכל השינוי, אבל זה כן נגיד לשינוי באזורים האלה, כשאני באה ואני מדברת איתך על נשים בהייטק, אוקיי? ונגיד, בסוף המשתנה, המסביר מספר אחת להבדלים בין נשים וגברים בהייטק, זה השפעה של אימהות

על הייטקיסטיות. תסבירי, מה זה אומר? מה זה אומר? ששוק העבודה, או תן לי מה, לא לך שוק העבודה, התאים המשפחתיים, אוקיי, בממוצע, ברובם וכן הלאה, הם עדיין לא מאוזנים, ועדיין, אם מחר יש ילד חולה בבית, אז בהרבה מהבתים עדיין מי שתישאר בבית, באוטומט, זה האימא. אני שמה על זה מאוד כוכבית, כי יש היום שינוי דורין, אתה יושב מולי, אתה כבר לא מייצג חלק גדול מהאמירות האלה. יש עניין של חופשות לידה, נכון? אם אני עכשיו באה ואני מתראיינת לעבודה, ואתה אומר, רגע, אישה בת 30 פלוס, היא בטח תצא עכשיו לאיזה, בממוצע בישראל, לשלוש חופשות לידה בשנים הקרובות. כן. בלי אפילו להיות עם כוונות רעות, כבר יש כאן דברים שהם משפיעים, אז יש המון דברים, וגם אנחנו רואים, שוב, בדאטה, אנחנו רואים נשים אחרי לידה של ילד ראשון, המעוזבות את ההייטק. שאנחנו ממש רואים את היציאה החוצה מהעם.

אוקיי, אז עם מהות, את מתכוונת, עצם זה שאני גם אימא, זה הגורם הכי משפיע על זה שיש פחות נשים. בסופו של דבר, אתה יודע, אם נחלק את הבעיה המתחילה מעולם של הסללה... כי בהתחלה, כי ברגע הראשון שאמרת, זה נורא מצחיק כמה אני תמים, ברגע הראשון שאמרתי מהות, טוב, אולי זה כי יש לי ילדה קטנה בבית. אז חשבתי שהתכוונת שההשפעה הכי גדולה היא של האימא, שבגלל שהאימא הסלילה אותי לזה או משהו כזה, אז לא חשבתי שאני יכולה להיות בהייטק. אחר כך הבנתי, התכוונת שאני אימא. כן, אז הסיבה המרכזית שתהיה בסוף באמת למה נשים בגיל קריירה הם לא בהייטק, זה כי הרבה יותר מוקדם, הם באמת לא הלכו לכיוונים האלה. אז זה לא שמה שאתה אומר הוא לא נכון, כלומר, לא להשפעת האימא, אלא להשפעת הסביבה וההסללה. כלומר, אנחנו יודעים שאם מישהי, וזה קצת, אתה יודע, אז אולי זה גם קצת נוגד את התפיסות שיש לנו על כזה בחירה חופשית,

וניתנו לילדים לעשות מה שבא להם, וחנוך את ילד על פי דרכה, זה קצת לא לגמרי עובד לנו. כלומר, מי שלא למד, מי שלא עשה בגרות ריאלית, מה שנקרא, או היום קוראים לזה בגרות הייטק, מתמטיקה. באמת? כך קוראים לזה היום? בגרות הייטק. ברור. הכל היום הייטק. אז מי שאין לו בגרות שהיא, אתה יודע, אנגלית, מתמטיקה, ועוד איזשהו מקצוע ריאלי, לא יודעת, פיזיקה, מדעי, מחשב וכן הלאה, אם אתה תלמיד אז יש לך סיכוי בין ולא למדת את המקצועות האלה בתיכון, יש לך סיכוי של 13% לבחור בזה באוניברסיטה, אם התלמידה שלא למדה את זה בתיכון ואין לך בגרות ריאלית, אז סיכוי שבאוניברסיטה תגיד איזה 5%. אז אין לך כמעט סיכוי כבר. כלומר, כן, את יכולה להיות אחת מה-5% האלה, אבל את באמת הופכת לסוג של יוניקורן. כן. וגם מבין התלמידים והתלמידות שכן לומדים את המקצועות האלה בתיכון, אנחנו רואים שהרבה יותר גברים אחרי זה באוניברסיטה ממשיכים למקצועות האלה.

אז ברור שההשפעה המכרעת, ואם אנחנו רוצים ללכת לבטמליין של איך מתקנים את המצב, כן, אנחנו צריכים ללכת לתחילת הדרך ולשמור שם את השוויון. כן. סתם מספר כזה ששווה להכיר. כשאנחנו מסתכלים על תלמידי 5 יחידות מתמטיקה בתיכון, אז זה כמעט 50-50, נשים גברים. שם יש כמעט שוויון, אתה אמת עבודה יפה, כמעט הגיעו לשוויון. כשאנחנו עושים כזה, צעד אחד, לא יודעת, ימינה או שמאל, אתם יודעים איך אתם מסתכלים על זה, על מה קורה בבגרות 5 יחידות במדעי המחשב, אז שם השיעור של התלמידות ויורד ל-35%. אז כן, בטווח הארוך, כדי לשנות את המצב, אז צריך ללכת לתקן שם. אבל כשאני אומרת, המשתנה המסביר הכי חזק של נשים בהייטק זה האימהות, זה כבר מישהי שעובדת בתעשייה, ומה משפיע על התקדמות הקריירה שלה, על החלטות שהיא מקבלת וכן הלאה, זה הנושא של האימהות. ואז... רגע, רגע, רגע, אז הבנו, קודם כל הבנו שאת בקיאה בדאטה,

אבל אני רגע סוגר את הסוגריים, סוגריים, סוגריים, חוזר לאותה חדר ישיבות. אמרת, אנחנו יודעים שהרבה יותר קוטעים נשים, הנה רגע הדגמתי, את היית באמצע משהו וניסיתי לקטוע אותך, אבל את... גם אם הייתם לא רואיין גבר היית עושה את זה, בסדר. נכון, אבל לא, כי הדברנית גדולה, אז אין מה לעשות, אנחנו שנינו דברנים, אז אנחנו נצטרך לקטוע אחד את השני, אבל זה היה מאוד סימבולי. אז אנחנו יודעים שיותר קוטעים נשים בחדר ישיבות, אז מה זה אומר לייצר אווירה שלא יקטעו אותי? איך עושים את זה? כאילו, מה יהיה משהו שיחשמל אולי את הגברים לפני שהם באים לקטוע מתחת לשבחן? זאת אומרת, באמת, הנה, זה משהו ש... איך עושים לזה שינוי? אז עוד נגיד דוגמה לסוגיה בעיניי, אני יכולה לתת לך כל מיני הצעות. למשל, יש פה שאלה של אחריות של שאר האנשים בחדר, בדרך כלל יהיה מישהו שהוא סוג של המנהל של הישיבה הזאת. כן. מי שזימן אותם, מי שהוא הבן אדם בכיר בחדר, לא משנה. אז הוא יכול להגיד כזה, ליאור, רגע, חכה, ענבל התחילה לומר משהו, אני רוצה לסיים, לשמוע את מה שהיא אמרה.

או למשל, אם אני אשים לב אם אני מנהלת ישיבה ו... חט-חט, האם אנחנו עדיין פה? ענבל, כמה מילים? עכשיו אני צריכה להיזכר איפה היינו, רגע. אני אזכיר לך, אני אזכיר לך איפה היינו, הייתה לנו פה תקלה טכנית, ואנחנו כמובן מאמינים בשקיפות ו... הסתגלות וגמישות, כל מה שפשוט בשוק העבודה החדש. אז אנחנו נמשיך מאיפה שעצרנו, ולא נכחיש את זה שהצלחנו להוציא עם הרגליים שלנו את הכל פה מהחשמל, אבל בזכות הטכנולוגיה חזרנו לאותה נקודה. אוקיי, ענבל, אז אני אחזיר אותך לאותו חדר ישיבות, ואני אומר, האם, מה אפשר לעשות, איך אפשר לשנות את האווירה בחדר הישיבות? ואת אמרת, למשל, יכול להיות שיש מישהו או מישהי שהם אחראים על הישיבה, וכשהם רואים שמישהו קוטע, אז הם עוצרים אותו מלקטוע. מה עוד אפשר לעשות? למשל, סיימנו עכשיו פגישה, היינו שלושה, ארבעה, חמישה אנשים בחדר, ואני שמה לב שיושבת מישהי שלא דיברה כל הישיבה.

אז לפני שננעל את הישיבה, אז אני אגיד, ענבל, יש לך אולי משהו להוסיף? מה דעתך על זה? מה את חושבת? כלומר, באופן אקטיבי, אני אתן את הבמה למישהי. עכשיו, זה מפתיע, אני יכולה לספר לך שאני עשיתי את זה לא מזמן. הייתה מישהי שידעתי שיש לה מה לתרום לדיון, וראיתי שהיא לא מדברת. כן. זה היה פורום מאוד גדול, והיא לא דיברה. ואז, כשכבר ככה היה משהו שידעתי שבוודאות יש לה מה לומר, אז אמרתי, אולי את תרצי להוסיף, ואחרי זה היא ניגשה אליי, והיא אמרה תודה. כי היא אמרה, היה לה המון מה להגיד כל הדיון, ולא הרגישה בנוח לקחת את המקום בחדר, או להתפרץ לשיחה. עכשיו, יש כאן איזה שילוב, וזו סוגיה מורכבת, כי זה גם מקום שבאמת, בואו אנחנו כנשים צריכות ככה ללמוד, לתפוס את המקום שלנו מסביב לשולחן. נגיד, שרי זנדברג מדברת על זה הרבה, שאף אחד לא קיבל את ה-corner office, את המשרד הפינתי, מזה שהיא לא לקחה מקום ליד השולחן.

וגם צריך לזכור שאנחנו בסביבה ישראלית, סביבה שהיא הרבה פחות מנומסת. אנחנו חלק מאיתנו עובדים עם צוותים בחו״ל, אנחנו יודעים שיש דיונים שהם יותר ככה נעימים, נינוחים בישראל, והרבה פעמים דיונים כזה מרגישים כזה... הם גם משתמשים, יש פיצ'רים בזום ובזה שאפשר להרים את היד? הם משתמשים בפיצ'ר הזה, אנחנו לא ידענו שיש את הפיצ'ר הזה. כן, אז זה גם עניין קצת של תרבות דיון פה, ולכן זה דורש הרבה יותר מודעות מהסביבה. עוד שיטה שמציעים... רגע, רגע, רגע, לפני שאת עוברת לעוד שיטה, אני רוצה כאן, רגע, לרדת לעומק של כמה זה מסובך. זאת אומרת, גם לנסות לתמוך בטיעון שלך כמה זה מסובך, אבל גם לפרק עוד יותר לכמה זה מסובך, ושתעזרי להבין מה הייתי יכול לעשות אולי. יש בספר שלי למנהלת חדש חדשה, יש שם פרק באמת על מישהי שהיא לא מדברת בדיונים, והמנהל שלה עושה איתה, זה בפרק שכתבה רינת גיל, מנהל הוא בעצם עושה קואוצ'ינג,

והמנהל אומר לה, אני חושב שאת יכולה לתרום לנו, אני חושב שאת יכולה לעזור, יש לך מלא ידע ואת לא מדברת בזה. עכשיו, היא לא אומרת, אין לי אומץ, זה מגיע אצלה מבעיה אחרת, והיא לא בעיה מגדרית. ספציפית שם, היא אומרת, היא מגיעה מבית שבו אם אתה לא יודע משהו מאה אחוז, אתה לא אומר אותו. אם אני לא בטוחה במשהו במאה אחוז, אני לא אומרת אותו. עכשיו, בסביבה של ארגון, הרבה פעמים את יודעת, מעלים רעיונות, אף אחד לא יודע משהו במאה אחוז, עוד אין דאטה, כי זה רק רעיון חדש. אז היא אומרת, אני לא מעלה רעיונות חדשים גם כי אני רגילה שמי שלא זה. עכשיו, יש שם את הקטע אחרי זה, שהם נמצאים בישיבה, והוא רואה שהיא לא מדברת. והייתה לי שם דילמה שלפעמים היא, כאילו הדילמה הזאת עדיין תקועה אצלי קצת בראש. יכול להיות שהוא יגיד, היי, כמו שאת אמרת, יש פה מישהי שלא דיברה, יכול להיות שהיא לא דיברה בגלל העניין המגדרי, אין לה אומץ, אוקיי? נגיד שהוא לא עשה איתה את הישיבת קואוצ'ינג לפני זה, הוא לא יודע למה, אז הוא אומר, אני אהיה בן אדם נחמד ואני אתן לה גם לדבר, כמו שאת הרגע נתת בדוגמה.

אבל יכול להיות, ודיברנו על זה קצת לפני זה בקפה, שהיא נמצאת איפשהו בשכבה שקשורה יותר למסוגלות. זאת אומרת, יכול להיות שהיא לא חושבת, וזה שוב, זה לאו דווקא עניין מגדרי, אבל יכול להיות שמגדרית יש עניין כזה, שהיא לא חושבת שמגיע לה בכלל. זאת אומרת, שהיא לא חושבת שדעתה בכלל נחשבת, או יכול להיות שזה מסיבה אחרת כמו הסיבה שאני ציינתי. ועכשיו, לבוא ופתאום לשים אותה על הבמה, יכול לגרום לה נורא להסמיק, להיכנס, את יודעת, למין כזה להזיע, רגע, אני לא דיברתי, אבל כי אני לא חושבת שיש זכות בשבילי לדבר, ושוב, סליחה שאני שם את זה עכשיו על אישה, כי יכול להיות שזה לא קשור לאישה, מה שאני אומר, אלא באופן כללי, זה נוגע במקומות האלה שהם מאוד רכים או כאילו מאוד פסיכולוגיים כבר, של איך אנחנו יכולים לעזור, זה הכל נורא רגיש. אז קודם כל, אני אוסיף כאן איזושהי כוכבית או הערה כללית, הרבה מהדברים שאנחנו מדברים עליהם בהקשר של נשים בהייטק, הם רלוונטיים לנשים בשוק העבודה, אוקיי? זה לא רק בעיות של נשים בהייטק, מן הסתם,

וזה גם לא בעיות רק של נשים, כלומר, זה יכול להיות בעיות של מיעוטים. עכשיו, המיעוט הוא משתנה לפי ההרכב של החדר, נכון? אני יכולה להיות מיעוט אם אני דתייה, אם אני להטבית, אם אני, לא יודעת, ערבייה, אתיופית, כל קבוצה מכל סוג יכולה להיות בסיטואציות שונות חלק ממיעוט. אז הרבה מהדברים, אתה יודע, אז בעיניי נגיד הסוגיה של נשים בהייטק היא איזשהו מקרה פרטי, אבל כל השיח שאנחנו מנהלים עכשיו נגיד, על בכלל להשמיע את הקול האנשי בסטיבת עבודה, זה בוודאות לא קשור רק להייטק, וזה בכלל כאילו דברים שהרבה אנשים מתמודדים איתם. אז ככה, כמה דברים שמתייחסים למה שאתה אומר, אז למשל, רשמה סוג'אני, שאני בטוח, מתנצלת, אני כנראה הוגה את השם שלה, לא נכון, היא הקימה את Girls Who Code, NGO אמריקאי, ככה בתחום של לדחוף נשים לתפקידי תכנות. אז היא למשל הוציאה ספר שנקרא Brave Not Perfect,

אמיצה לא מושלמת, שהיא מדברת קצת על המתח הזה, ויש עוד כל מיני התייחסויות שמדברות על המקום שלנו, ואתה יכול להגיד, זה בא מהבית, ולאו דווקא עניין מגדרי, אבל יש איזושהי נטייה של נשים שם, אני לא אחפור, אפשר להעמיק בזה, אבל אני לא אחפור, אבל היא נגיד מה היא אומרת, צריך קצת לתרגל את המקום של האומץ. כלומר, היא אומרת, כנשים, זה לא מה שדוחפים אותנו לעשות מגיל ילדות, מגיל צעיר, ילדות פחות דוחפים לשם, והיא אומרת, נגיד, מדי פעם תשלחי אימייל, אבל אימייל חשוב, לא עכשיו אני אשלח לך מייל, בוא נתאם לוז עם איזה, אימייל חשוב למקבלי החלטות, נגיד, וכן הלאה, עם שגיאת כתיב. תדעי שאת כותבת עם שגיאת כתיב. וואו. אני חייבת לומר שלא מזמן הייתי באי כנס, שהרעיון הוא שבאים וכותבים על לוח את מה שרוצים לעשות, וכתבתי עם שגיאת כתיב, ובהתחלה היה לי מין כזה... רגע, בכוונה? לא בכוונה. אה. ואז כזה היה לי כזה, הרגשתי שזה מאוד לא בנוח, איזה בושה, איזה פדיחה, וגם כאילו,

זה אנגלי, הרגשתי שזה מאוד לא בנוח, וכזה הייתה לי התלבטות כזה, האם לתקן, האם לכתוב מחדש? אמרתי כזה, לא, דווקא בגלל שאני יכול לדבר על הנושאים האלה, צריך לעשות את זה לפעמים. אז זה ככה זווית אחת לזה. ועוד טיפ שאני מאוד אוהבת, ואני משתמשת בו לא מעט, לא תמיד, אוקיי, לפעמים את לא בטוחה 100% ממה שאת אומרת, אז תעלי את השאלה. כלומר, לפעמים הרבה פעמים הדרך לגלגל את הדיון, מה זאת אומרת? איך אני עושה את זה? מה זאת אומרת? תן לי נושא של דיון. אנחנו מדברים עכשיו על האם כדאי לעשות את ה... לא יודע, יש לנו חברה ואנחנו עושים משהו בעולם הפיזי, ואנחנו דנים האם לעשות את זה בעולם של ה-VR, האם לעשות בדיוק את אותו מוצר בעולם הווירטואלי. אז למשל, אני לא יודעת האם זה טוב, כן או לא, אוקיי? אין לי שורה תחתונה. אבל יש לי כל מיני מחשבות, יש לי תהיות שאני יכולה ללכת עליהן, אז אני יכולה לנסח את התגובה שלי בצורה של שאלה. למשל, אני תוהה האם כדאי לעשות ככה וככה. כלומר, אני אהפוך את זה לשאלה,

ואז אני לא אצטרך לתת את השורה התחתונה לזה, אבל אני אפתח את הדיון, וזו דרך מאוד טובה גם לנווט דיונים. כלומר, לקחת אותם לאזורים חדשים, זו תרומה שהיא מאוד משמעותית להתנהלות של שיחה. עכשיו, אני לא עשיתי את זה רק כי רציתי להשמיע את הקול שלי, רציתי להצמיד, כי באמת הייתה לי תהייה. כן, אבל גם חשוב להנכיח את המקום שלנו מסביב לשולחן. כלומר, אחד מהמקומות שנשים קצת נחשלות בהם, זה בלתקשר את ההישגים שלנו. לא מקדמים אף אחד או אף אחת, רק על... אתה יודע, יש תמיד יוצאים מן הכלל, אבל אנשים צריכים לדעת שאט-אטה טובים בעבודה שלכם. זה לא מספיק לעשות עבודה טובה, ואומרים, זה, נגיד, אחד הדברים המאוד מעניינים בעיניי, שמדברים עליהם בהקשר של נשים בשוק העבודה, זה שכמו שיש פערי שכר, שיש pay gap, אז יש network gap. כלומר, יש פערים ברשתות. כמות הקשרים שיש להם? כמות ואיכות. כלומר,

רשת אופיינית של גברים היא גם יותר גדולה וגם יותר מפוזרת. כלומר, יש לה נגיעה, למשל, ליותר ארגונים, ליותר סוגים של בעלי תפקידים. כלומר, יש לי רשת שהיא מאוד מגוונת. לעומת רשתות של נשים שהן יותר מרוכזות וצפופות. כלומר, למשל, יהיה לי, אני לא יודעת, נגיד, אני פרודקט מרקטינג, אז כל הרשת שלי תהיה פרודקט מרקטינג. או אני עובדת בגוגל, אז כל הרשת שלי, או חלק גדול ממנה, תהיה אנשים שעובדים בגוגל, ולא בארגונים אחרים. עכשיו, בכלל, כשמנסים להסביר למה גברים יותר מתקדמים, אז אחד הדברים המרכזיים שרואים זה הנושא באמת של קשרים. מתקדמים בעבודה, לא מתקדמים פרוגרסיב. כן, כן, מתקדמים בעבודה. כי אם נחשוב רגע, נלך רגע לחדר, יש לנו עכשיו, נפתח איזשהו פרויקט חדש, אנחנו יושבים שנינו, ואנחנו אומרים, טוב, את מי נקדם לעשות את ה... לנהל את הפרויקט הזה? כן. ואז אתה אומר,

שאול, הוא עבדנו ביחד באיזה פרויקט, הוא היה ממש אחלה. כן, שהיינו באמדוקס בכלל. שהיינו באמדוקס, שהיינו במשהו. עכשיו, זה לא אומר שבהכרח יש לך קשר מאוד עמוק עם שאול. יכול להיות שאפילו הוא סתם, בעמדת קפה, יצא לכם להיפגש והתרשמת ממנו לחיוב ושמעת ממנו על פרויקט אחר שהוא עושה, ויש לך איזשהו משהו שהוא בעדו. עכשיו, שני מונחים... הוא פשוט ב-top of mind שלי. כן, ושני מונחים ששווה להזכיר אותם, שאחד מהם מאוד אוהבים לדבר עליו בהקשר של נשים בשוק העבודה, ואחד לא כך מוכר בישראל, זה mentorship ו-sponsorship. אוקיי, מה זה אומר? יחסי mentorship או mentor-mentee, יחסים שהם, וזה נגיד אחד הפתרונות כזה, ארגונים שרוצים להתחיל לעשות משהו של נשים בהייטק, כדי לקדם את הנשים בארגון וכן הלאה, הם יגידו, אוקיי, בואו נעשה תוכנית mentorship. עכשיו, מה אומר קשר של mentorship? זה אומר שמצמידים לי, או שאני בוחרת לי, תלוי איך זה נעשה, אבל קשר עמוק, ארוך טווח,

בדרך כלל אני אבוא עם איזושהי סוגיה ספציפית. עם מישהי יותר בכירה בארגון? בארגון או בארגונים אחרים, נגיד, לא יודעת, אם אני אשאר, נגיד, פרודקט מרקטינג, אז אני רוצה לחשוב איך אני מתכננת קריירה בתחום הזה, אז יצמידו לי אולי פרודקט מרקטינג, אם רוצה לעבור, לא יודעת, לביג-טק, אז יצמידו לי מישהי מארגון ביג-טק. זה יכול להיות בכל מיני מודלים, אבל כן, הריינו שמצמידים לי מישהי או מישהו, בדרך כלל, אגב, עושים את זה עם מישהי, שיש לזה בעיות בפני עצמן, לא ניכנס לזה, אבל יש מה לומר על זה, עשית עמוק. מה זה אומר? נגיד שעה בשבוע. שעה בשבוע, עשרה מפגשים. ושם אני אספר לה מה האתגרים שלי בעבודה, או אם הם כן או לא קשורים לשוויון מגדרי. זאת אומרת, יכול להיות שסתם אני מספרת לה על הביזנס, ויכול להיות שאני אומרת לה על תקלה שכן קשורה לשוויון מגדרי. זה בכלל לא משנה. כן, בדרך כלל זה סביב נושאים מקצועיים. עכשיו, סביר להניח שגם יעלו שם נושאים שהם כן קשורים להיותי אישה, הרבה פעמים זה אנשים כזה במיד קריירה כזה,

שנגיד סוגיה, כמו שאמרנו, נגיד של עוררות היא מאוד מרכזית שם, ויכול להיות שהדברים האלה יעלו. אז זה היה mentorship. כן. ספונסורשיפ, לעומת זאת, זה ממש כשמו חן הוא מישהו ששם עליו את החסות שלי. מישהו שכמו שדיברנו, כשמתקבלת החלטה, הוא יגיד, ענבל, ליאור, שאול, אני סומכת עליהם, בואו ניתן להם את ההזדמנות הזאת. כן. עכשיו, בשביל להגיע לסוג הזה של הקשר, אני לא צריכה קשר עמוק. זה יכול להיות אפילו קשר שהוא די רופף, ואני לא צריכה בשביל זה עשר פגישות או שעה בשבוע עם הבן אדם, אבל זה בדיוק הקשר שהוא פותח להזדמנויות בסוף. הקשר של המנטורשיפ, הוא לא בהכרח יפתח לי הזדמנויות. עכשיו, גברים... רגע, רגע, רגע, רגע. תסבירי לי עוד על הספונסורשיפ. ספונסורשיפ זה נגיד, אני מכיר אותך, נפגשנו פעמיים לפודקאסט בשלוש שנים, זאת אומרת, נפגשנו בתכלס, נגיד נוסיף את הקפה מהבוקר, שלוש שעות הייתי איתך באותו חדר, ענבל, ואת מאוד מרשימה אותי וכולי.

אני היום, יכול להיות שגם בעוד שנתיים ישאלו אותי משהו, ובגלל שאני סומך, נגיד שאני סומך עלייך ומאמין ביכולות שלך, אני אמליץ עלייך. לא היינו צריכים בשביל זה להיפגש פעם בשבוע, אוקיי? זה ספונסורשיפ. מנטורשיפ זה אומר שהיינו נפגשים פעם בשבוע וכולי וכולי וכולי. אוקיי, עכשיו תמשיכי את הנקודה, למה זה כל כך משנה? כי בסופו של דבר, אנחנו צריכים הזדמנויות. למשל, סתם מידע שהוא חשוב לדעת אותו. מה ערוץ המציאת עבודה הכי פופולרי בהייטק? ריפר על. או חבר מביא חבר, או חבר מביא חברה. כן, זה ריפר על. כאילו מישהו ימליץ עליי. עכשיו, בדרך כלל, מה זה מישהו שימליץ עליי? זה מישהו מתוך הנטוורק שלי. עכשיו, זה לא מישהו שבהכרח אני פגשתי אותו ויש לנו כבר, לא יודעת, 100 שעות אוויר ביחד. נכון. מספיק שלא יודעת, עשינו קורס ביחד בתואר השני. כן. זה גם יכול להיות, נכון? נכון. זה פשוט, המישהו אחד הזה... אפילו אח של מישהו שאני מאוד מאוד מאוד סומך עליו. מישהו שיפתח לי את הדלת, זהו. זה כל מה שצריך. עכשיו, נגיד ואני עכשיו מחפשת עבודה, אז אם יש לי רשת שהיא פרוסה באלף ארגונים, או רשת שהיא פרוסה במאה ארגונים לצורך העניין,

אז זה יוצר הבדל בהזדמנויות שפתוחות בפניי. אז נשים, הן סובלות מרשתות שהן יותר קטנות, פחות משקיעות ביחסי ספונסר שיפ. עכשיו, גם יש לזה סיבות שהן טובות לפעמים. זה דורש זמן. כלומר, נשים, למשל, בימים שהיו באים למשרד, היו מעדיפות לפעמים לבוא, לעבוד כל היום, וב-3-4 לרוץ, להוציא את הילדים, או אמרות כזה, עזבו אותי, אני לא צריכה הפסקת צהריים, אני לא צריכה הפסקת קפה, אני עושה את העבודה שלי, לעומת, לא יודעת, ליאור, שבמקום עכשיו לשבת כל היום, הוא לקח איזה רבע שעה והלך לעשות קפה, ופגש מישהי ממחלקה אחרת או מארגון אחר, וזה דברים שאחרי זה... פה, כשהייתי יותר צעיר, והיו אומרים, אוקיי, אנחנו מזמינים פיצה למי שנשאר עד שמונה בהייטק, אז עכשיו מחכים לפיצה. ב-7 כבר הפסקנו לתכנת, באנו לחדר, ואנחנו יושבים, מדברים עכשיו שעה ומייצרים עוד קשרים. כן. עכשיו, הדברים האלה, יש להם בסוף משמעות. למשל, איזה מחקר שנעשה בבנק יפני, אוקיי, אז אני שמה את כל ההסתייגויות שבנק יפני זה לא ארגון ישראלי, ועדיין,

בדקו שם איך השפיע המגדר של המנהל-מנהלת על ההתקדמות של העובדים, וראו שעובדים שהיו להם מנהלים גברים, הם התקדמו יותר, לעומת מי שהיו להם מנהלות, ולעומת נשים, ומי שהתקדמו הכי הרבה, מי הם היו? גברים שהיו להם מנהלים גברים, והרבה קשרים. ושהם עישנו. אההה. כלומר, זה שיש לך מנהל גבר, זה כבר נקודת התחלה טובה להתקדמות שלך, אם אתם גם יוצאים לעשן ביחד. וואו. עכשיו, מה זה לעשן ביחד? זה אומר... חבר'ה, אנחנו לא תומכים בעישון. אנחנו לא תומכים בעישון, ותתחשבו באחרים ואל תעשנו. זה הטרגר הכי חזק לאסתמה שלי. אבל זה, אתה יודע, זה כאנקדוטה, זה כמו הפיצה שלך, זה מייצר את הבונדינג הזה. נכון. אז זה נגיד מקום שבו אנחנו כנשים, אנחנו באמת צריכות להיות מודעות לזה, ולייצר גם קשרים, ולא רק להיות עובדות מאוד טובות, ולא רק להיות מושלמות ולהיות מאוד מצוינות במה שאנחנו עושות, אלא גם להשקיע במה שמסביב.

אני אגב, ביקום מקביל שבו יש לי אינסוף זמן, אז יש לי חלום שלא יקרה לעולם לעשות קשר בין הפסקות עישון לרעל במקומות העבודה. רעל כאילו, רעל ההנהלה, רעל התרבות, רעל שזה המקום שבו תמיד אני הולך להתבכיין בו. אז אם זה תמיד המקום שאני הולך להתבכיין בו, נוצר גם הרגל שאני הולך לסיגריה והולך להתבכיין בו, ולכן שם נוצרות המהפכות של המרידות. מעניין. אבל זה כמובן לא, אין מחקר כזה, וזה יכול להיות שזה שטויות. אוקיי, בואי רגע, אז דיברנו בעצם על כמה דברים, דיברנו על הקושי לייצר שינוי אם זה לא בא מלמעלה, דיברנו על הקושי לייצר שינוי כשזה דברים שקשה לשים להם נהלים או לתת לזה פתרון בית ספר, זאת אומרת, אם תעשו 1, 2, 3, 4, אפילו אם יש כוונה טובה, קשה לגעת בהם, כי זה עכשיו קשור לאווירה או לתרבות. בואי נדבר רגע על הדברים האלה, לא בזווית של אישה בהייטק, אלא בזווית של חדשנות.

חדשנות זה משהו שכל הארגונים היום, היום, כבר לא צריך לעשות לזה הרצאה, אפשר להגיד את זה במילה, כולם חייבים. מאוד יפה לראות את ה... יש את ה... איך קוראים לאינפוגרפיקה הזאת, שבה רואים את השנים עוברות והגרפים מתחלפים? כן, לא זוכרתי שם של זה. יש לזה איזה שם לאינפוגרפיקה הזאת, שרואים את השנים מתקדמות, הטיימליין מתקדם, ורואים את הברנדים. אז נגיד ראיתי לא מזמן כזה על מי הברנדים שהכי נחשבים בקרב בני 20 עד 30, ורואים את זה מ-19 עד 2020. כל מיני חברות, את יודעת, קוקה קולה, וזה, וזה, וזה, ויש שם כל מיני חברות שכבר שכחנו כמה הן היו פופולריות. IBM, וואו, מה זה היה? יש לי מחשב IBM, זה הדבר הכי מטורף, וכל מיני כאלה, ועכשיו כמובן למעלה זה אפל, ומה שיפה אגב זה מייקרוסופט, מייקרוסופט נורא פופולרית, ואז היא נעלמת, ואז מסתכלים רק על הטופ 10 כל הזמן, ואז היא חוזרת בענק, והיא קצת יורדת וחוזרת בגדול, וכאילו מייקרוסופט מצליחה שם לשחק אחורה וקדימה ואחורה וקדימה, כן, יש להם מנהיג מדהים גם,

אבל, אבל אני מציין את זה כי, למה אני מציין את זה? דיברנו על חדשנות, למה זה קשה להכניס חדשנות? אה, אוקיי, גם ארגונים מאוד מצליחים ומאוד פופולריים כבר לא יכולים לשקוד על השמרים, יש תחרות מטורפת, אנחנו חייבים חדשנות, ארגונים כבר מזמן מנסים להכניס חדשנות, הם מרגישים את זה בקרביים שלהם, וזה אפילו, לא אגיד לארגונים השמרניים והמיושנים, לא יודע מה, בנקים גדולים, גם חברות הייטק שהן בנות כבר 5, 7, 9, 10 שנים, כבר חייבות חדשנות וכבר קשה להן לייצר חדשנות, כי יש בהן כבר יותר מ-1,000 עובדים, ועדיין יש אינספור תהליכי חדשנות, יועצי חדשנות, זה חדשנות, ואנחנו, אנחנו כל פעם מדברים על הדברים האלה, קשה לראות את החדשנות מצליחה להיכנס לארגונים. בוא נסתכל על זה רגע מהזווית הזאת, כמו שהסתכלנו מהזווית של אישה בהייטק, למה כל כך קשה לייצר שינוי בארגון ולהביא לו,

למשל, חדשנות? אז לפני שנטייל להעים הקנרים, אני חושבת שאולי, אתה יודעת, שווה גם לנסות להגדיר, ונראה לי אפשר להקדיש לזה כמה ואחת פרקים של, באמת, מה זה חדשנות בכלל? אני חושב שחדשנות זו מילה שהיא מאוד אופנתית, והיא אומרת הרבה והיא אומרת שום דבר באותו הזמן. כי מה זה אומר תהליכי חדשנות? כן. עכשיו בואו כן, נתאר רגע לאיים הקנרים. אז הקשר שלי עם האיים הקנרים זה למעשה ממש כזה, עוד לפני שידעתי שאני אהיה יועדת חדשנות אסטרטגית, ושאני אצא לעצמאות, כבר התחיל לי הקשר שם. ובפרק הקודם אנחנו, בדיוק את קיבלת את החוזה או משהו כזה, רק זה התחיל כל הרומן הזה. כן, היינו בהתחלה שם של ה... זה מדהים שאת כבר שנים איתם. של כוח המשימה, כן, זה היה ככה נושא לשיחה אחרת, על עבודה של יועצים עם ארגונים, וכמה סבלנות זה דורש, וכמה תהליכים הם בסוף ארוכים, ובכלל, תהליכי שינוי, זה משהו שהוא... כן. כשמו כן, הוא תהליכים. אז מה הבריא שם?

אז שמה זה התחיל מזה שיצאנו לדרך עם כוח משימה, שאמרו אנחנו רוצים לעשות משהו עם החדשנות, וגם באמצעות זה לייצר קשר בין האיים הקנרים לישראל, האיים הקנרים זה קבוצה של שבעה איים לחופי מרוקו למעשה, זה שייך לספרד, נחשב לאזור ספר של האיחוד האירופי. זה בגדול הסיפור, והענף הכלכלי המרכזי שלהם הוא התיירות. כשהתחלנו את הכוח משימה, זה היה עוד שנייה לפני הקורונה, והאמירה הזאת היא שחשוב לגוון את הכלכלה, ושזה לא יהיה רק תיירות, ושהדברים יהיו יותר חדשניים. הם לא ידעו אפילו כמה זה... בדיוק. כלומר, תוך כדי שכתבנו ועבדנו על זה, אז כבר לא, כמו שאתה אומר פה, לא צריך היה להסביר את זה, נכון? זה כבר נהיה מובן מאליו, ואני חושבת שזה בכלל, הקורונה מהבחינה הזאת היא אירוע מדהים לכל השינויים שקרו גם בשוק העבודה, למשל, בשנים האחרונות, דברים ששנים דיברנו עליהם בתיאוריה, ופתאום הם נהיו המציאות והכל הועט.

אז התחלנו באמת מהסיפור של מה אפשר לעשות עם חדשנות, והם מאוד רצו סטארט-אפים, והם היה מאוד... רגע, שנייה. המטרת-על שלהם הייתה להכניס, מעבר לתיירות, להכניס וקטורים חדשים, או תעשיות חדשות, או מקומות חדשים שמהם אפשר לייצר כסף ותעשייה וכלכלה למקום, נכון? כן, בגדול כן. והחדשנות זה הדרך לעשות את זה. בדיוק. ואז מה מאוד אמרנו, סטארט-אפים לא היו כאן, סטארט-אפים זה עניין תרבותי, צריך תרבות של לקיחת סיכונים וכן הלאה. אין כאן את הבסיס שצריך לזה, צריך ללמוד את זה ממישהו, אין כאן ממי ללמוד את זה, יש פה קבוצה של ארגונים מבוססים בכל מיני תחומים, כמו שאנחנו תיירות, ותעופה, וקמעונאות, וכן הלאה. בואו נכניס לתוכם חדשנות. אבל אתה יכול להכניס חדשנות, אם אתה למשל מקים מחלקת מו״פ, מחקר ופיתוח, או R&D, שתפתח את זה. אבל אם אין לך את הטאלנט המקומי לגייס שיעשה את זה... כן, אין שם הרבה מתכנתים ופיזיקאים, וזה ש... בדרך כלל מה שקורה שם שתי אוניברסיטאות גדולות,

אבל בדרך כלל הבוגרים שלהם פשוט נוסעים לעבוד בספרד המיינלנד, מה שנקרא, כלומר, בחברות שם, או שמתפזרים למקומות אחרים. אז לא היה טאלנט, לא היה ידע, צריך ללמוד איך לעשות את זה. כמו שגם ישראל, אגב, למדה מאוד מהחברות הרב-לאומיות. כלומר, אנשים הלכו לחברות הרב-לאומיות, עבדו שם, למדו איך לנהל, והביאו את הידע הזה חזרה לסטארט-אפים. הייתה ליגה מאוד יפה בישראל. עד כאן זה נשמע משימה בלתי אפשרית. ואז אמרנו, אוקיי, אז אנחנו באמת ככה יוצאים לתהליך, ואחת ההמלצות של הכוח משימה, ושוב, הכל התקדם בקצב ספרדי ככה, כנרי, ואמרנו, צריך לעשות באמת תהליך של אופן אינוביישן, אופן אינוביישן, חדשנות פתוחה, זה אומר שבמקום שאני אפתח את החדשנות בפנים, אני אביא אותה מבחוץ. כלומר, אני אלמד לזהות את הצרכים שלי, ואני אביא את הפתרונות מבחוץ. למשל, סטארט-אפים, מה זה אומר אני אביא את הפתרונות מבחוץ? אני אקנה את החדשנות. אני יכולה לקנות, אני יכולה להיות דיזיין פרטנר של סטארט-אפ. סליחה שנייה, אני ארגון גדול, אני אקנה סטארט-אפ, עכשיו החבר'ה של הסטארט-אפ הופכים להיות עובדים של הארגון, גם הבאתי מוצר חדש, גם הבאתי אנשים שהם יזמיים כאלה, או לא מזמן היו יזמים. אז זה אפיק אחד, שהוא כבר יותר מתקדם, נכון? כי אני צריכה לבצע רכישה, ואני צריכה, איך עושים רכישה? אנחנו עושים due diligence, ואנחנו עושים בדיקת נאותות לסטארט-אפ,

ואיך אני משלבת את זה פנימה. זה כבר שלב מתקדם, שלב ראשון. יכול לומר, למשל, יש לי מספנה, ואני צריכה איזשהו פתרון כדי לנהל בצורה יותר יעילה את העבודה פה, ונגיד אני עובדת עם 300 ספקים בשנה, ואני צריכה צורה יותר טובה בשביל ההתייעלות שלי, זה אפילו לא המוצר המרכזי, אלא בשביל התפעול, אני צריכה איזושהי תוכנה, נגיד, לנהל את התחוזים איתם. אז אני יכולה ללכת ולקנות פשוט את הפתרון הטכנולוגי. אני לא צריכה לקנות סטארט-אפ, אני יכולה לקנות מוצר מדף. אני פשוט צריכה לחשוב על האפשרות הזאת וללכת להביא את זה. אולי אני יכולה להגיד, אני מזהה פה איזשהו צורך, אני לא מוצאת אפילו את הפתרון הזה בחוץ, אבל אולי אני אמצא איזשהו צוות טכנולוגי ואני אהיה ה-Design Partners שלהם, ואז הם יבואו ויבינו את הצרכים שלי, ולפי זה הם יפתחו מוצר, שאחרי זה הם ימכרו לעוד ארגונים. כן. אז יכולים להיות כמה וכמה מודלים של Open Innovation, אבל הרעיון הוא שזה בא מבחוץ בסופו של דבר. זאת אומרת, לא שאני מפתחת את זה בפנים. זה לא שעובדי החברה שעובדים פה כבר 10, 15, 20 שנה, הם אלה שיביאו חדשנות. בדיוק. אוקיי.

כמובן, אבל שצריך גם את האנשים מבפנים, שיהיו חלק מהתהליך הזה. אתה חייב את האמון של ההנהלה בזה, אוקיי? זה כן חוזר, כמו שדיברנו גם בהקשר של נשים בהייטק, אז צריך את ה-bind של ההנהלה לזה שזה חשוב, לזה שזה בעדיפויות, לזה שיש אנשים שאחראים לזה, לזה שיש תקציבים לזה. תקציב, כן. זה כלומר, צריך להתכוונן בצורת הארגון, אני צריכה לדעת, ואתה יודע, זה הכל גם למידה תוך כדי, אתה יודע, ארגונים מבינים. נגיד ואני יכולה להגיד, אוקיי, סבבה, אנחנו מתחילים לפגוש סטארט-אפים, נחפש פתרונות שקיימים בחוץ. ואז אני אומרת, מצאתי סטארט-אפ ישראלי מדהים, סטארט-אפ בתל אביב, שמפתח, לא יודעת, איזושהי זרוע רובוטית ימית שעכשיו יכולה לעזור לי במשהו. כן. אוקיי, יש את הפתרון הזה. עכשיו, אני בארגון הגדול. איך אני מטמיע את זה? מי עושה את זה? מי הבן אדם ש... אוקיי, מי מדבר עם הסטארט-אפ? אני צריכה, לא יודעת, מישהו בצד של הטכנולוגיה, אני צריכה מישהו בצד של האופרציה, מישהו בצד של המשפט... איך נראה התהליך הזה? צריך לתכנן תהליך כזה. כלומר, יש פה למידה שצריכה להיות בתוך הארגון של

איך עושים את הדבר הזה. ואת אומרת, את כל הדבר הזה שאנחנו מדברים עליו, כאילו, הוא לא מסתובב באי עם הקנרים. כי נגיד כל הדברים שאת אומרת, אז בארץ יהיה לי למצוא את מי לשאול וללמוד ממנו, זאת אומרת, יש מקומות שבהם פשוט אין להם ממי ללמוד. בגדול כן. בקטן אני אגיד שעכשיו ככה, בסתיו האחרון, סוף סוף באמת התחלנו ככה את התוכנית הראשונה, להכשיר קבוצה ראשונה של ארגונים. הבאנו בשביל זה גם את EAT כשותפים לתהליך הזה, מכון החדשנות של האיחוד האירופי, להיות חלק מהתהליך הזה ולהעביר את ההכשרה. ומה שהיה מעניין, בעיניי, שככה, במקביל להתחלה של ההכשרה, אז התחלנו לנהל שיחות עם הארגונים. והיה מאוד מעניין, קודם כול, לראות שבאופן אינטואיטיבי, ואתה יודע, אולי לא כך מנוהל או מתוכנן, כי יש כבר דברים שקורים מבפנים, למשל כל מיני תהליכים של מה שנקרא Ideation, של העלאת רעיונות על ידי העובדים, ותהליך של איסוף ועיבוד שלהם פנימי. זאת אומרת, זה קורה שם בלי קשר לפרויקט שלכם. כן, זה משהו שקורה שם כבר אורגנית.

בדיוק, אבל הם אפילו לא כך התייחסו לזה בתור משהו חדשני. כלומר, כשאתה מתחיל לגרד את השכבות, ואגב, זה הרבה קורה בתהליכי ייעוץ, שאתה בעצם כאילו משקף לארגון, רגע, תקשיבו, אתם רציתם לדבר או להתייעץ על איזושהי סוגיה מסוימת, אבל כבר יש פה דברים. יש כמה אחוזים כבר שיש לכם. אתם לא באמת מתחילים מאפס. או למשל, למשל חברה, אחת החברות שם שמשתתפת בתוכנית, שהן בתחום של תחבורה, והם הבינו שהמודל העסקי שלהם הוא כבר הולך ונהיה פחות רלוונטי בעולם הנוכחי, והתחילו לנסות כל מיני מודלים עסקיים אחרים. אז זו לא חדשנות, אתה יודע, שעכשיו הם מפתחים איזשהו מוצר מהפכני, נה נה נה נה נה. אבל חדשנות במודל העסקי היא גם חדשנות. זה הרבה מאוד חדשנות. והיא יכולה להיות מאוד משמעותית. אז גם לפעמים, אני חושבת שזה גם מעניין, אתה יודע, בתהליכים האלה, ואומר, רגע, תקשיבו, אתם חושבים שאתם לא עושים כלום, או מצבכם מאוד רע, אבל יש כבר כמה דברים שקורים. אבל ברור שתהליך של שינוי הוא קשה. כלומר, זה, אני רוצה רגע לקפוץ לעולם תוכן אחר. אתה יודע, אני עושה קפיצה אחת אחורה, ואז קפיצה אחת הצידה.

מקום אחד, נגיד, בעולם של נשים בהייטק אני מצאתי שהוא מאוד קשה, זה המקום האישי. אוקיי, בחדשנות אני פחות רואה שאנשים לוקחים את זה למקום האישי. אני אתן לך דוגמה, ארגון רב-לאומי, ישבתי, העברתי להם הרצאה על נשים בהייטק, ואז נדבר את מה שדיברנו על השפעה של אמהות על נשים בהייטק, ואז אומר, מנהל מרכז הפיתוח, אבל אשתי, כשנולד לנו הילד הראשון, היא רצתה לעזוב את התפקיד שלה. באותו רגע, זה כבר לא בעיה של נשים בהייטק, זה הוא מול אשתו ומה שקורה במשק הבית הפרטי שלו. ובסוג כזה של, אתה יודע, של נושאים שאנחנו רוצים לשנות אותם ולטפל בהם, הרבה מהעבודה זה להפריד את האישי, שזה מאוד קשה, האישי הציבורי והפוליטי וכן הלאה, ולהפוך את זה לבעיה כללית. אז זה, אתה יודע, סוג אחד של התמודדויות. התמודדות מסוג אחר, וזו הקפיצה הצידה שאני עושה, פרויקט שיש לי עכשיו במכללת אפקה, מכללה בתחומי ההנדסה, ששם אנחנו בכלל בעולמות תוכן אחרים, של איך מלמדים את מיומנויות שוק העבודה החדש. כלומר, איך מרצים, איך סגל,

הופך את זה לחלק מתוכנית הלימודים. איזה מיומנות למשל? חשיבה ביקורתית. כן, איך הולכים חשיבה ביקורתית? עבודת צוות, זה שאלות מאוד גדולות, אני אשמור לך, תעשה על זה בהזדמנות פרק בנפרד. אבל תחשוב שפה, מה אנחנו בעצם דורשים ממרצים? אנשים שלפעמים כבר 30 שנה מלמדים את אותו קורס, ופתאום הם צריכים לעשות את זה מחדש. עכשיו, זה משהו מאוד קשה, מי רוצה לשנות את מה שהוא יתרגל לעשות? זה דורש מאמץ? כן. זה דורש איזשהו שינוי? עכשיו, אתה יכול לבוא ולהגיד לי, מה, אבל היום כאילו עובדים, נכון, אנחנו יודעים, הדור החדש של העובדים, כשהם באים לארגון, יש להם ציפייה ללמוד, יש להם ציפייה שהארגון יפתח אותם, ויותר מזה, אם הארגון לא ילמד אותם ולא יפתח אותם, הם יעברו לארגון אחר. נכון. אז אני חושבת גם שכשאנחנו מסתכלים על תהליכי שינוי, מאוד חשוב להסתכל על העניין הדורי. עם איזה דור אנחנו מדברים עכשיו? בדיוק, ומה מדברים אליו, ומה המוטיבציות שלו. כלומר, אם אני באמת כבר מישהי שכבר רואה עוד שנייה את הפרישה שלי אולי, כן. לא בטוח שאני ארצה עכשיו להשתנות, וזה גם לאו דווקא עניין דורי, זה גם בתוך אותו דור, יש אנשים שאין להם יותר את הרצון לעשות דברים חדשים, והם גם מבינים שהם חייבים,

ויש כאלה שכזה רק, יאללה, עזבו אותי, יש לי כבר קביעות פה. את יודעת, אמרת שאולי בחדשנות זה לא אישי, אבל הרבה פעמים הקושי לעשות שם שינוי הוא אישי מכיוון אחר, הוא לא אישי הביתה, אלא הוא אישי במובן של טובתי האישית אל מול טובת החברה. זאת אומרת, עכשיו אנחנו נביא חדשנות בתחום הלא משנה מה, מה זה אומר? שיכול להיות שלי אין את המיומנויות כבר להיות, סתם, ניקח את הדוגמה סתם שיצאה לי קודם מהראש, למה אנחנו עושים את המוצר הזה רק פיזי? בוא נעשה אותו בעולם ה-VR. וואי, רעיון מדהים, איזו חדשנות. בוא נעשה אותו בעולם ה-VR. עכשיו מתחילים לעבוד את זה, אוקיי? עכשיו, אני כרגע מנהל חטיבת ה... דבר הזה שאנחנו עושים בעולם הפיזי. אני לא מבין כלום ב-VR, אני לא יודע אפילו מה זה טיק-טוק, אני מאוד מאוד מנותק מהעולם הדיקטליטלי. לא כל בן 50 הוא כזה, אבל בדוגמה שלי, אני כזה,

בן 50 כזה, ועכשיו, מהרגע שאותה אישה אמרה את זה באותה ישיבה, שהיא אמרה את המילה VR, אני הרגשתי את האיום האישי. לטובת החברה, אני יודע שזה הדבר הנכון. ברור שהעולם הולך ל-VR, כביכול, כן? ברור שהעולם הולך לשם, ברור שצריך לייצר חדשנות, אבל מה יהיה על המקום שלי? רגע, אני לא אוכל להיות ראש חטיבת הדבר הזה יותר, כי עכשיו הוא קורה ב-VR משהו שאין לי מושג בו, וגם אני לא רוצה ללמוד, ואין לי כוח ללמוד, ואין לי זה, והם יבינו, הם יעלו עליי שאני לא בן אדם כל כך, אין לי כל כך אוריינות דיגיטלית, ואז זה פתאום מתחיל לאיים עליי, והם ישנו לי את ה... כמה אנשים אני מנהל, והאם אני מתאים וכולי, זאת אומרת, זה גם פתאום, החדשנות היא כן נוגעת מאוד לאנשים באישי שלהם. כן, אז אני אקח אפילו צעד קדימה, לפעמים החדשנות יגרום לזה שלא תהיה לי עבודה. כן. בסדר, זה כבר הצעד באמת הכי... לא, אבל זה לאו דווקא, כמו, יש כבר שינויים שקורים היום, אוקיי? אם הסופר שלי הופך להיות סופר אוטומטי, אוקיי? שלא צריך בקופאיות,

אז יש לי קבוצה של קופאיות שהן מפוטרות. כן. ואין להן עבודה, כלומר, הלכתי, דיברתי עם מנהל הסניף, סבבה, יניידו אותם בין סניפים, והם חושבים שהם ינהלו את זה. אבל הרבה פעמים ארגונים מבינים את זה, שחדשנות תהפוך אותם ליותר יעילים, יותר רווחיים וכן הלאה, אבל זה יהיה על חשבון כוח אדם. כן. ואז זה באמת, זה לא רק אני, כאינדיבידואל, שהתפקיד שלי הוא מנהלת חדשנות, או לא משנה, מנהלת חטיבה שאליה אמורים לבוא הפתרונות, ואני נהיית לא רלוונטית לדבר הזה, אבל עוד יש לי עבודה, לפעמים זה לגמרי יאכל לי את העבודה שלי. כמו לא סתם יש את החשש הזה מהתוכנה, או הרובוטים שיאכלו את העבודות. אז בעבודה שאתם עושים עם הקנרים, מה עוד, כאילו, תני לי עוד דוגמה אחת למשהו שאתם מייעצים להם לעשות כדי לעודד את החדשנות. כי עד כה דיברנו על מלא סוגי התנגדויות, כאילו, כולם מתנגדים בעצם, חוץ מאולי המנכ״ל שרוצה שהחברה תתחדש כי אחרת היא תמות.

אז מה שמעניין, זה שחלק גדול מהארגונים שם, העבודה היא קודם כל פנימית. כלומר, עוד לפני שהם יפגשו סטארט-אפ אחד ויתקשרו להם את מה שהם צריכים, אז הם צריכים באמת ככה, אתה יודע, לקבל את הביינג, מה שנקרא, של ההנהלה. עכשיו, זה מעניין, כי לפעמים המנכ״ל, וזה ברובם מנכ״לים, וגם הרבה מהחברות שם הספציפית, זה, אתה יודע, זה לא החברות הייטק שאנחנו מכירים, זה אפילו לא החברות הגדולות פה, זה חברות משפחתיות. זה גם, אתה יודע, זה מכתיב סוג מסוים של התנהלות, אז הרבה פעמים המנכ״לים בעיני עצמם, הם בעד חדשנות, הם באמת רוצים את זה, אבל הם עוד לא עושים את הצעדים שצריך כדי שזה יקרה, כמו שדיברנו, למשל, תקציבים, ואנשים, וכן הלאה. אז בעצם הצעד הראשון יהיה, אתה יודע, ללכת ולשכנע את ההנהלה, להפוך את זה למשהו שהוא קונקרטי, להכניס את זה ליעדים, זה גם שאלה, למשל, איך אתה הופך את החדשנות, את אותה סוגיה שהיא מאוד אמורפית יכולה להיות, לאיזה שהם KPIs שמשתמשים בהם. אז במקרה הזה באמת בנינו סוג הזה של שיא לבוסט. זה, עכשיו, זה טעימה, זה התחלה, זה,

אבל שבדיוק הולך ועובר עם הארגונית, הדבר הזה של איך אני מבינה בכלל מה אני צריכה, ואיך אני מזהה מי יהיו השותפים שלי בארגון, ששם גם אולי יהיו לי הניצחונות המהירים בהתחלה. כן. ואיך אני הופכת את זה ליעדים שאני יכולה למדוד ולשקף להנהלה. אחרת, אם זה משהו שאין לו יעדים, אז הוא קצת כזה nice to have כזה, זה לא... בסדר, ואז בא המשבר, וזה גם הדבר הראשון שיחתכו. וזה גם, אגב, קושי. כי אם זה חברות שהן מאוד כזה מונעות מה, אתה יודע, מהשורה התחתונה של העסקים, וחדשנות בסוף, זה לא רק בהשקעה בסטארט-אפים, חדשנות, אתה יודע, אתה משקיע, ואתה לא יודע, כן, יעבוד או לא יעבוד, יעבוד או לא יעבוד, ומתי אני אראה את התוצאות, ואיך אני אראה את התוצאות. יש פה תהליך של למידה, ולארגונים, זה גם משהו שהוא קשה, כי עכשיו אתה מבקש מהם לשים כסף, והם לא יודעים מתי הם יראו אותו בחזרה, אם בכלל. אז יש פה באמת, אתה יודע, הרבה דברים שצריך ללמוד. כן, האם יש התנגדויות? בשפע, אבל צריך את הנכונות, וגם יש ארגונים שאתה פוגש ואתה אומר כאילו בסדר, הם חושבים שהם רוצים וזה כנראה לא יצליח, וזה גם בסדר.

כן, כן. אז זה מאוד קשה, אז בואי רגע נעבור לדבר הכי קשה, לעשות שינוי ברמה הלאומית. מה התחלת להתעסק עם זה פתאום? כאילו חסרות לך אתגרים? אז כל אחת מהבעיות שבאמת ככה נגענו בקטנה, היא סוגיה שהיום מעניינת את ישראל, אבל בכלל מדינות, דיברנו על האיחוד האירופי, מעניינת אותם בגדול. ממש בתקופה האחרונה, יחד עם סיום כהונת הממשלה היוצאת, אז הסתמעה ועדת דדי פרל מוטר, להון האנושי בהייטק, עשה תהליך עומק מאוד מאוד משמעותי, יצא דוח גדול, זמין באינטרנט, יכולים להיכנס ולקרוא אותו, מתייחס באמת להרבה מאוד זוויות, כולל דברים שדיברנו עליהם כאן, למשל עולם המיומנויות בהייטק, ששם זיהו שלוש מיומנויות מרכזיות שהן חשובות לאנשי ההייטק בישראל. פתרון בעיות מורכבות, עבודת צוות ולמידה עצמית.

אז זה ככה אזור אחד, למשל, שהוא מעניין. עוד אזור, תחת הוועדה הזאת, פעלה תת-ועדה של נשים בהייטק, שאני גם ישבתי שם, כן, נציגת התעשייה, ושם דנו במצב של נשים בהייטק, הרבה מהבעיות שדיברנו עליהן. ואז יצא הדוח הגדול, ויש שם כל מיני המלצות, אבל בסוף, אם נזקק את זה, השאלה היא איך לוקחים כל מיני מהפתרונות, גם שדיברנו עליהם כאן, אבל עושים אותם ברמה הלאומית, עושים אותם בסקייל, וזו שאלה, אין לי על התשובה עדיין, אם יש רעיונות והצעות, מוזמנים לפנות ולדבר ולעבור דברים. לא, אנחנו נצפים לתבוס אתך עוד שלוש שנים כדי שתספרי לנו מה הצליח, אבל אני חושב שכל מה שאמרנו על ארגונים, הוא יותר מסתבך פי כמה וכמה ברמה הלאומית, מתקציבים ותשומת לב. שאגב, גם ארגונים, לא דיברנו על זה, אבל ארגון שמחליט להיכנס לתהליך של שינוי, הוא גם צריך להשקיע משאבים, כלומר, זה גם כסף, זה גם זמן של אנשים, שזה גם שקועו לכסף. תשומת לב, ניהולית. אז גם עולם המשאבים הוא לא טריוויאלי גם בארגונים,

אבל בטח ברמה הלאומית, בטח כשאתה יודע, כל תקציב הוא מתחרה עם אלף סעיפים אחרים בתקציב, אבל זו גם באמת שאלה של איך עושים את זה בקנה מידה גדול. כלומר, אנחנו יודעים לבוא ולתת את הייעוץ, נגיד, שמותאם לבעיה שארגון רוצה להתמודד איתה, כן. אבל איך עכשיו אנחנו עושים את זה פי עשר, פי מאה, פי אלף? אולי נשכפל אותך בזכות הטכנולוגיה, ותצליחי, כאילו, תצליחו ללכת בבת אחת להרבה מאוד מקומות. זה היה עוזר, או ש... כשאנחנו מדברים על הרמה הלאומית, אז גם יש חוות נוספות שמתווספות, נגיד ספציפית לנושא של אישה בהייטק, אני מתכוון, כי כשאת הולכת לארגונים, אוקיי, אז את מטפלת כבר במקום שבו נשים הן בגיל 24 ומעלה וכולי, כשמדברים ברמה הלאומית אפשר אולי גם לגעת במקומות אחרים. אז יש דברים, למשל, דיברנו על הנושא של חינוך והחשיבות של להתחיל את זה בשלב מוקדם, ברור שזה נגיד דברים שהם די קל להחזיר אותם חזרה למדינה, נכון? כלומר,

הפתרונות הם לא כאלה קלים, אף פעם הפתרון הוא לא קל, אבל אתה אומר, אם זה קורה במערכת החינוך, מערכת החינוך היא נמצאת תחת המדינה, וזה דברים שקורים שם, למרות ששוב, יש הרבה השפעה של המורים, של ההורים, של הסביבה המסביב, זה כבר דברים שאתה היית קורא להם ריקים כנראה, כלומר, השפעות שהן הרבה יותר עדינות, אבל זה דברים שהן ביכולת המדינה. אבל איך אתה עכשיו נגיד הולך, זו ביני שאלה יותר מאתגרת, איך את מה שאנחנו דיברנו עליו שרלוונטי לארגונים, כל מה שקשור לתהליכי גיוס, לקידום מנהלות, ליצירת סביבת עבודה שהיא יותר שוויינית, איך את זה עושים ברמה הלאומית. עכשיו, שוב, בתוך זה, יש דברים שאפשר לטפל בהם ברמת המדינה. למשל, אחד הדברים שמדברים עליהם בתחום של נשים בהייטק, זה החשיבות של, כבר לא קוראים לזה חופשת לידה, אבל של תקופת לידה והורות, גם לגברים. כי מה בעצם מייצר את חופשת לידה לגברים? שזה היום, יש כבר חברות הייטק שמתקדמות, הן חלוצות בזה ועושות את זה על חשבונן, אבל ממש לא כל חברה יכולה לעשות את זה ולא כל המשק הוא הייטק.

ברגע שגבר בשלב מאוד מוקדם ממלא זמן עם התינוק-תינוקת שלו, זה מייצר את החיבור, זה מייצר את תחושת האחריות, כלומר, זה משהו שאם הוא שם הוא מתחיל להתקבע, הרבה יותר קל להמשיך אותו מאשר שבשלב יותר מאוחר, פתאום זה צריך להצטרף. אז פה, המדינה יכולה לעשות את זה. שוב, שאלה של תקציבים, אנחנו ככה מדינה שיש בה עודף ילודה, יכול לומר, כאילו, לא צריך לעשות פה עוד דברים שיעודדו ילודה וכן הלאה, ומאיפה יבואו התקציבים, וגם ככה הדברים קשים. את יודעת, כשמסתכלים על, נסתכל רגע על מהפכות קודמות, אז אולי לא המילה מהפכה היא גדולה מדי, אבל על שינויים קודמים. נגיד, יש היום לעובד עובדת בישראל, יש הרבה מאוד זכויות. הזכויות האלה לא נולדו מאפס, הן הגיעו מאיפשהו, והן גם לא כולם נולדו במנדט הבריטי. הן קרו לאורך הדרך, קרו כל מיני דברים. עכשיו, הרבה פעמים השינויים האלה קרו גם מתוך זה שנגיד היה את גוף ההסתדרות, אוקיי? אני לא מת על הגוף הזה באופן,

בלי להיכנס עכשיו לפינות, ואני לא רוצה עכשיו לעורר התנגדות לשיחה, כי זה לא רלוונטי, אבל כשהיה גוף, התאחדות, עובדים, שהוא כמעט ברמה הלאומית, זאת אומרת, הוא חולש על הרבה מאוד תעשיות, וחולש על הרבה מאוד מגזרים ועדות בתקופה שעוד זה היה יותר אקוטי מאיזה עדה אתה כן או לא וכולי, היה יותר קל לייצר כוח שיגרום ללחץ למדינה לעשות איזשהו שינוי. האם את חושבת שזו דרך רלוונטית? אז אני אפתח סוגריים על נושא אחר שמאוד מעסיק אותי בימים אלה, גם על זה עוד אין לי את התשובה של איך עושים את זה, אבל אני חושבת שבאופן כללי, המגזר העסקי בישראל אומר, אני בעסקים שלי. אני, מה שחשוב לי זה לדאוג בגדול, אוקיי, אני עכשיו בכוונה מרדדת את זה, אבל בגדול לדאוג לשורה התחתונה, ואני רוצה לגייס את העובדים שלי, ושהעובדים יהיו מרוצים, ושהביזנס יעבוד כמו שצריך. ונוצר איזשהו ניתוק בישראל בין מה שקורה ברמת קבלת החלטות של המדינה והממשלה, במה שנקרא פוליטיקה,

לבין מה שקורה בחברות. איפה למשל ראינו את המגזר העסקי, כן, מתערב בין סוגיות שהן פוליטיות? איפה? כשהיה את המאבק של חוק הפונדקאות, שפתאום חברות הייטק התבטאו בעניין, נתנו תקציבים לעניין. עכשיו, אתה יודע, קל לי להיות צינית לגבי זה, ולומר שזה נושא שהוא יחסית בציבור החילוני עד הדתי, אתה יודע, לא קיצוני והליברלי וכן הלאה, זה נושא שהוא בקונצנזוס, ילודה בישראל, כמו שאמרנו, זה בלב הקונצנזוס, זה לא משנה מי אתה יקח, שתעשה הרבה ילדים בגדול. אז הנושא הזה היה קל לחברות להירתם אליו. אנחנו לא רואים את החברות כל כך מתערבות בנושאים אחרים. שצריך לקחת בהם צד באופן מובהק. כן, עכשיו, כאילו, אני מבינה גם את המורכבות של חברה עסקית לגעת בנושא שהוא פוליטי במירכאות כפולות במהותו. כן. אני כבן אדם, תשאל אותי, אין משהו שאנחנו עושים, זה שאנחנו יושבים בחדר הזה ומדברים, מדברים על הנושאים האלה, הכל פוליטי, אוקיי? ברור. אין משהו שהוא לא פוליטי,

אבל לארגונים מאוד נוח להישאר מחוץ לזה. כן. אני יכולה לתת לך דוגמה, פניתי לא מזמן לחבר בקרן הון סיכון, אמרתי לו, תקשיב, ארגון מסוים שמתעסק בהפרדת דת ומדינה, הם צריכים חדר ישיבות. צריכים, עושים איזושהי, אחרי תוצאות הבחירות האחרונות, הם רוצים לעשות איזושהי פגישת התייעצות וצריכים חדר ישיבות. אתה יכול לארח אותם? כי ידעתי שיש לו חדר פנוי. הוא אמר לי, אני לא יכול להביא פוליטיקה לתוך המשרדים של הקרן. אמרתי לו, אבל אתה לא מבין שהם, נגיד, מתעסקים הרבה בנושאים של הדרת נשים. אמרתי לו, אתה לא מבין שככל שתהיה הדרת נשים, ולא יהיו נשים ביזמות, ועוד ועוד ועוד, זה יפגע גם לך בביזנס? הדברים, נכון, זה פוליטי, אבל זה פוליטי שהוא גם נוגע לך. לא יודעת אם אנחנו מחר נלך למציאות שבה שוללים היתרי עבודה בשבת, וחברות הייטק לא יוכלו לתת מפה שירות, ללקוחות שלהם בחו״ל בשבת. כן. הרבה עסקים פה יהיו בבעיה. אז את יודעת משהו? אנחנו צריכים כבר לסיים,

אבל נגעת עכשיו בנקודה שהיא קפצה לי לאורך כל הפרק, ואני חושב שזה הקושי המאוד גדול שיש לנו בתור בני אנוש, והוא רלוונטי לכל, או לרוב הדברים שדיברנו עליהם בקשיים בשינוי, וזה היכולת שלנו להכיל את הטווח הארוך. כל כך הרבה דברים היינו נוגעים בהם ומתעסקים בהם, אם היינו יכולים להכיל את הטווח הארוך, אבל את יודעת, מדברים על זה הרבה פעמים בזה שאנשים לא מתעסקים, נגיד, עם הפנסיות שלהם, כי קשה לנו לדמיין מה, אוקיי, עוד 50 שנה, עוד 30 שנה, עוד 20 שנה, יאללה, אני אדאג לזה אז. או בעיות האקלים, הרבה אנשים שלא אכפת להם מבעיות האקלים אומרים, כאילו, כששואלים אותם בסקר אנונים, הם אומרים, כי אין לנו, שהילדים שלי ידאגו או משהו כזה. והרבה מהדברים שדיברת כאן זה בעצם, הקושי בשינוי הוא מזה שאני לא רואה את התוצאות המיידיות. אני לא רואה רווח מיידי.

אומרים לי שאני אעשה את השינוי הזה בשביל זה שאנשים ירגישו יותר מקובלות במקום העבודה, וזה יגדיל את הזה, ובסוף זה גם ישפיע על שורת הרווח שלי, אבל זה כאילו אחרי, אחרי, אחרי, אחרי. זה אולי לא. ואולי לא, כן. ואולי אני לא אצליח לעשות את החדשנות. ואולי בסוף נגלה שהיה איזשהו פקטור אחר, ובמובן הזה, טוב, אני לא רוצה לסיים ככה את הפרק, אבל רציתי לעשות הערה מחייכת של כאילו, לבינה מלאכותית זה לא היה קורה, היא יודעת לחשוב רחוק, אבל סתם. אני רוצה לסיים במשהו אחר, שהוא דווקא כן אישי. מכל הדברים שסיפרת כרגע, מה הדבר שהוא הכי, או מאוד מאוד מאוד מאוד מעניין אותך להתעסק בו, נגיד, שנה הקרובה. שאלה טובה. כל הנושאים שדיברנו עליהם, הם בוודאות, כשניפגש פה בעוד שנה, אז הם עדיין, כולם יהיו כנראה רלוונטיים. יהיו דברים שאולי היו בהם יותר הישגים. אני רוצה להאמין שנגיד הפרויקט בתחום של החדשנות ושמה, דברים קטנים יתחילו לזוז. כן.

אבל מה הכי מעניין? וואו, שאלה קשה, אני לא יודעת. את יכולה לספר גם משהו שהוא לא מקצועי. לא, את מקווה שבפעם הבאה שנשב פה כבר יהיה לי ספר של סיפורים קצרים, שנצליח לפנות זמן לדברים כאלה. אוקיי, אוקיי. טוב, זה דרך טובה לסיים. אז ענבל, ממש תודה. היה מעניין כרגיל. אמרתי כרגיל, זה רק פעם שנייה, אבל אני בטוח שתהיה פעם שלישית. אז כיף להריח אותך. אני אשמח. וזהו. לכולם, תמשיכו להיזהר בפקקים ולחשוב איך אתם עושים שינוי לעצמכם ולסביבה שלכם, רק במה שאתם רוצים. לא חייבים בכוח. הערה קטנה אולי לפני שמסיימים. הייתי שמחה אם כל אחד ואחת שמקשיבים עכשיו, יחשבו בחלקת אלוהים הקטנה שלהם, איפה הם יכולים לעשות שינוי. כי זה נכון שארגונים קשה לשנות, אבל אנחנו יכולים לחשוב איפה מסביבנו, אפילו בקטן, יכולים לייצר שינוי. אמן. תודה. תודה, ליאור. ביי ביי.

פאק. פאק. פאק. גופ. פאק. גופ. פאק. מי קאנט. גו. רון. בי. מי קאנט. ריפיט. נה.

חתול צהוב ופרוותי מביט בעיניים גדולות, בסוף התמלול

עוד פרקים

  1. 272

    איך לפתח חוסן

    ד״ר שי בן-יוסף · 6 דצמ׳ 2022 · 69 דק׳

  2. 271

    איך היא מנצחת

    רועית פלדנקרייז · 29 נוב׳ 2022 · 72 דק׳

  3. 270

    קריירה בסיוע הומניטרי

    אנוה רצון · 22 נוב׳ 2022 · 65 דק׳

כל הפרקים ←

זנב מסולסל של חתול צהוב מציץ מאחורי הנגן
00:00להמשיך באפליקציה ←